אם אתם לא בטוחים מה קורה פה – תעיפו מבט לכאן, ואז תחזרו אלינו. אנחנו נמתין.
בינתיים, ובתקווה שלא נהרוס לזוכה החדש, אפשר להכריז שלראשונה משהו אכן השתנה בפסגה – סרט שלא היה מקום ראשון בעבר כבש את הפסגה 13 שנה לאחר מכן, ולא נראה שהוא הולך ללכת לאנשהו.
אז כן, נולאן זוקף את הזכייה הרטרואקטיבית הראשונה שלו, הממזר. אחרי שהוא הוכתר מלך מלכי סקרי השנה של עין הדג, הוא מעוניין בעוד זכיות וכך "באטמן מתחיל" קטף את התואר מהזוכה המקורי של אותה שנה – "עיר החטאים" (שנמצא, נכון לעכשיו – בתיקו על המקום השני ביחד עם "מיליון דולר בייבי"). אבל "באטמן" קפץ בסך הכל ממקום שישי לראשון – שזה מרשים, אבל פחות מרשים מהזינוק של "סרניטי" מ"מחוץ לטבלה" למקום השביעי. אחריו ב"אוקיי, וואו, לא ידעתי שהוא כזה פופולארי": "שר המלחמה", שהיה במקום ה-29 בזמן אמת ועכשיו הוא במקום השישי. עוד קפיצות אל העשירייה הפותחת – "הטירה הנעה" משפר עמדות מהמקום ה-22 למקום ה-4, ו"היסטוריה של אלימות" מהמקום ה-11 למקום ה-5. ארבעת הסרטים החדשים ("שר המלחמה", "סרניטי", "היסטוריה של אלימות" ו"הטירה הנעה") הדיחו מהעשירייה את "וואלאס וגרומיט והארנב הקטלני " (מקום 15), "חתונת הרפאים " (מקום 17), "קינג קונג" (מקום 19) ו"התרסקות" (שהתרסק למקום ה-24). חוץ מהם שמרו על כוחם "הארי פוטר וגביע האש", "צ'רלי בממלכת השוקולד" ו"מלחמת העולמות " וכולם עדיין נשארו בעשירייה, למרות ש"בתול בן 40", שדילג מהמקום ה-24 למקום ה-11 יכול עוד לדחוק החוצה את המקום העשירי.
לא ברור אם הזכייה של "באטמן" קשורה או לא לעובדה שלא הזכרנו את זהות הזוכה המקורי, אבל אנחנו נמשיך לא לדבר על הזוכים המקוריים בסקר עצמו ונדבר רק על הסרטים שיצא ונכנסו.
הפעם שישה סרטים מצאו את עצמם מחוץ לסקר, כי ב-2006 היו לא 31 מקומות אלא 32, וכי הפעם באמת שהיה הרבה סרטים שהתבקש להכניס. המפסידים הם "אביבה אהובתי", "מעבר ליער", "חיים בין השורות", "כרוניקה של אקדח", "אקס-מן: המפלט האחרון" ו"לילה טוב ובהצלחה". שוב אבהיר שלא כולם סרטים גרועים ואין זה אומר משהו על איכותו של סרט שהוצאנו אותו – אלא רק על הפופלאריות שלנו, כפי שהיא נשקפת מבעד למי שערך את הסקר. במקומם נכנסו "פפריקה", "המארח", "גאווה ודעה קדומה" ו"השטן לובשת פראדה", כאשר "אידיוקרטיה" היה קרוב מאוד להיכנס, אבל בסוף הוחלט שלא.
אז יאללה, אין עוד מה להגיד. בוא נלך להצביע:
י"ב שנים לאחר מכן, מה הסרט הכי טוב מ-2006?
- הילדים של מחר (15%, 132 קולות)
- השתולים (12%, 105 קולות)
- בוראט (10%, 88 קולות)
- מיס סאנשיין הקטנה (9%, 85 קולות)
- ונדטה (8%, 69 קולות)
- קזינו רויאל (5%, 49 קולות)
- שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת (5%, 48 קולות)
- הר ברוקבק (4%, 39 קולות)
- השטן לובשת פראדה (4%, 35 קולות)
- קיס קיס בנג בנג (4%, 33 קולות)
- תודה שעישנתם (3%, 28 קולות)
- בריק (3%, 27 קולות)
- מישהו לרוץ איתו (2%, 21 קולות)
- האיש שבפנים (2%, 19 קולות)
- להרוג את המזל (2%, 15 קולות)
- ג'ארהד (1%, 11 קולות)
- משימה בלתי אפשרית 3 (1%, 11 קולות)
- המארח (1%, 10 קולות)
- גאווה ודעה קדומה (1%, 9 קולות)
- מעבר לכל דמיון (1%, 9 קולות)
- פפריקה (1%, 9 קולות)
- מינכן (1%, 8 קולות)
- מדעי החלום (1%, 7 קולות)
- נקודת מפגש (1%, 7 קולות)
- תזיזו ת'רגליים (1%, 6 קולות)
- מחבואים (1%, 6 קולות)
- ימים קפואים (1%, 6 קולות)
- לחזור (0%, 4 קולות)
- טיסה 93 (0%, 4 קולות)
- המדריך לחיים בכפר (0%, 4 קולות)
מס' מצביעים: 456
Loading ...הסקר יהיה פתוח שבוע. הסקר של 2007 (והאחרון לסבב "מה נשתנה" הנוכחי) יעלה ביום חמישי.
תשמעו, עבר מספיק זמן ומספיק אוסקרים,
אפשר כבר להכיר בכך ש"הילדים של מחר" הוא אחד הסרטים הגדולים של כל הזמנים.
גם אני אהבתי את הסרט
אבל זאת מרגישה לי הגזמה פראית. האם אפשר לקבל נימוק מעט יותר מורחב?
2006 - מבט לאחור
נתחיל, שוב בסינון:
תודה אבל לא תודה, הר ברוקבק, השטן לובשת פראדה, טיסה 93, מישהו לרוץ איתו ו-שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת. ו"להרוג את המזל" הוא לא סרט רע, אבל הוא כן סרט שאני מפחד לחזור אליו ולגלות כמה הוא הזדקן מהר.
מבין ה-24 שנשארו, נעיף גם את הסרטים שיש בהם דברים טובים ורעיונות, אבל אני, איך אומרים "פחות התחברתי": הילדים של המחר, ונדטה, לחזור, מעבר לכל דמיון, תזיזו ת'רגליים, מדעי החלום.
וואו, עדיין יש 18? פאק. אוקיי, אז הסרטים הבאים טובים, ואפילו טובים מאוד, אבל פשוט לא "הטופ של הטופ": משימה בלתי אפשרית 3, נקודת מפגש, קזינו רויאל, ג'ארהד, גאווה ודעה קדומה.
אוקיי, נשארנו עם 13. בוא נראה אם אפשר לעשות פה סדר מכל הסרטים האלה שתכלס לכולם מגיע להיות בשלישייה הראשונה:
13. מינכן – בצמד סרטי 2005 של ספילברג, "מינכן" הוא המנצח עבורי. כן, הסיום הוא קצת.. מוגזם. ובכל זאת – מדובר בסרט מתח מרהיב ומעניין שאני ממש ממש מקווה שלא ייהרס בצפייה חוזרת.
12. השתולים – איזה כיף שזה הסרט שסידר לסקורסזה אוסקר ולא "הטייס". איזה כיף שהרימייק ל"דרך ללא מוצא" לא ממש מבייש את המקור. איזה כיף של סרט.
11. בוראט – סאטירה מבריקה, הופעה מדהימה, מהסרטים האלה שדופקים את הכוכב שלהם שנים לאחר מכן כי הם לא מצליחים להבין לאן להמשיך לאחר מכן.
10. המדריך לחיים בכפר – אלטמן הוא אולי הקול שאני הכי מתגעגע אליו מאז שמת. את קובריק אנחנו רואים בכל מיני דרכים, להיצ'קוק יש אין ספור חקיינים, אבל איפה האלטמן הבא, איפה?
9. ימים קפואים – אני חושב ש"ימים קפואים" היה הסרט ששינה אצלי את התפיסה על סרטים ישראלים ושהעלה את הציפיות מהם. לא עוד קומדיות ודרמות – אפשר לעשות כאן קולנוע מטורף ומאתגר ומגניב שמשתווה לכל דבר שנעשה בחו"ל, ואין סיבה שלא יהיה עוד.
8. מחבואים – "מחבואים" הוא לא בדיוק הסרט הכי מתקשר או חביב של האנקה (שראיתי) ובכל זאת יש בו משהו שעובד הרבה יותר טוב מהסרטים האחרים שלו. כמו כן, הסצנה ההיא. אאוץ'.
7. האיש שבפנים – בחיי, כל בחירה כאן עולה לי בחיים. האיש שבפנים בקלות יכול להיות מותחן שוד הבנק האולטמטיבי (שהשפיע על "בית הנייר", ולו באסתטיקה החיצונית [את הסדרה לא ראיתי]) ומתמודד ראוי לחלוטין לתואר "הסרט הטוב ביותר של לי" (אפילו אם הוא יפסיד, ככל הנראה).
6. מיס סאנשיין הקטנה – אאוץ'. כואב לי. זה סרט מבריק ומרגש וחכם ויפה ויש לי עליו רק מחמאות לשפוך, איך זה אפשרי שהוא רק מקום שישי? אמאלה.
5. בריק – זמן רב לפני שנהיה הבמאי הכי מעורר מחלוקת בכל הגלקסיה, "בריק" העיף לי את המוח בפסטיבל ירושלים בשילוב הבלתי סביר בין בני נוער בתיכון ותעלומה ודיבור בלשי של שנות ה-40, שהוכיח את עצמו מעל ומעבר.
4. קיס קיס בנג בנג – מבריק, מצחיק, מדליק, מצדיק כל דבר ששיין בלאק יעשה מאז ועד היום. הופעות נפלאות של כל המעורבים בדבר.
והשלישיה הראשונה, בלי דירוג, כי רק להגיע אליה הרג אותי:
המארח – האם בונג עשה סרט בשנה כשלהי? אז 90% אחוז שזה אחד משלושת הסרטים הטובים של השנה. לא אני החלטתי, אלה החוקים.
פפריקה – עוד קול שאני מתגעגע אליו בטירוף ונלקח מאיתנו מוקדם מדי. אומנם יש אנשים שעושים דברים מטורפים דומים, אין מישהו שיש לו את אותו טירוף ספציפי של סטושי קון.
תודה שעישנתם – הסאטירה הגדולה של שנות האלפיים (ובטח לא האחרונה, נכון? נכון??) שקנתה לג'ייסון רייטמן את כל נקודות הזכות בעולם (שאותן הוא אכן מבזבז בעקביות בפרוייקטים פחות ופחות מעניינים). אבל כל זה ידוע. מה שפחות ידוע זה ש"תודה שעישנתם" הוא גם עיבוד מבריק שלקח ספר עם כמה בדיחות מוצלחות אבל הרבה בעיות והצליח לנפות את כולן וליצור סרט מדהים.
הצבעתי להילדים של מחר, הר ברוקבק, ובוראט.
הילדים של מחר, כמו שרד פיש אמר, אחת מהיצירות הגדולות של כל הזמנים. סרט שכולו נשען על בימוי נהדר, חסר שטיקים, אפקטיבי מבלי להיות בולט מדי, ודרך לספר סיפור. כנראה הסרט הכי טוב של קוארון.
הר ברוקבק שובר את הלב. שוב, מסתבר שאם הסיפור מסופר בדרך טובה, אני אעריך אותו. לא ראיתי אותו הרבה זמן, אבל בהחלט שווה את הקול שלי.
בוראט הוא הסרט שהביא את ברון כהן למיינסטרים, לפני שהוא העריך את אפקט השוק על הסיפור והביקורת החברתית. סרט שהמשחק בו פשוט מושלם, וקורע מצחוק בדרך הכי טובה שיכולה להיות. וגם, מלא רגש.
רציתי להצביע לתזיזו ת'רגליים. שוב, הרבה מאוד רגש, ואנימציה של פינגווינים מציאותיים ולא מונפשים. מעדיף את התיאוריות הפסימיות על הסוף, אבל אחד הסרטים המשמחים והמרגשים שיצאו באותה שנה.
טיסה 93: אני יודע ששני מטוסים פגעו במגדלי התאומים. אני יודע שאני צופה בסרט על המטוסים שהתנגשו במגדלי התאומים. ועדיין, קיבלתי עור ברווז כשזה קרה בסרט. הרגשתי כאילו אני חי מחדש את פיגועי התאומים. אם זו לא דוגמא לבימוי מופת, אני לא יודע מה כן.
זו גם בדיוק השלישייה שלי
הילדים של מחר הוא מופת של וירטואוזיות קולנועית, הר ברוקבק סוחט רגשית ברמות שמעט סרטים הצליחו להגיע אליהן, ובוראט הוא, בפשטות, אחד הסרטים הכי מצחיקים שנוצרו אי פעם.
הילדים של מחר, השתולים ופפריקה
'הילדים של מחר' – יצירת מופת עילאית שתיזכר לדורות.
'השתולים' – סקרוסזה עושה מאפיה = סקרוסזה במיטבו ("האירי", תגיע כבר!).
'פפריקה' – לבי נוטה יותר לשלושת סרטיו האחרים (והסדרה) – אך איזו מתנת פרידה נהדרת, הא?
אני לא מרוצה
הילדים של מחר, ג'ארהד ותודה שעישנתם.
אגב, אם לילה טוב ובהצלחה היה נכנס, כנראה שהייתי מצביע לו במקום לג'ארהד
מסתמן כי 2006 הייתה שנה מאוד טובה לקולנוע
שכן הסקר הזה אינו פשוט כלל.
בסוף בחרתי בנקודת מפגש. סרט ענק בעיניי, יפה מאוד (אולי תודות לשחקנים הראשיים המאוד יפים), מלא סימבוליזם ועם פסקול דרמטי טוב. לא מרגיש וודי אלני במיוחד, על אף ששואב מפשעים ועבירות קלות. אני לא יודע אם הוא בהכרח הטוב מבין כל הסרטים פה (יש הרבה טובים!), אבל הוא פחות בקונצנזוס לדעתי למרות שהוא בקלות אחד מהסרטים האהובים עליי שראיתי בשנים האחרונות (ב2006 הייתי בן 10).
ראויים לציון הם גם פפריקה, מעבר לכל דמיון, בריק וגם היותר צפויים כמובן כגון השתולים, מיס סאנשיין והילדים של מחר.
שואב זה די אנדרסטייטמנט
אני צפיתי בהם לראשונה בהפרש של שבועיים והרגשתי שצפיתי באותו סרט רק עם ג'ונתן ריס מאיירס וג'והנסון מה שגרם לי אוטומטית לאהוב אותו יותר. זה חבל כי הוא מתחיל שונה
לחזור, בזמן
הצבעתי, ואז הלכתי לסקר המקדים לראות מה חשבתי לפני 13 שנים (אז הייתי אנטי).
http://www.fisheye.co.il/%D7%A1%D7%A8%D7%98-%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%94-2006-%D7%9E%D7%95%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%AA/
לא ראיתי הרבה סרטים באותה השנה. את "תודה שעישנתם" שהשתחל לשלישיה עכשיו השלמתי מאז, ואת "מעבר לכל דימיון" כנראה פספסתי בסקר הקודם. "משימה בלתי אפשרית 3" הוא בעצם הבחירה היחידה שמשותפת לשני הסקרים, והוא עדיין האהוב עליי בסדרה (עוד לא ראיתי את האחרון).
ציינתי אז שאהבתי את "מעבר ליער" שאני לא זוכר ממנו כלום, מה שאומר שבקרוב תהיה צפייה חוזרת :)
הסנטימנט הכי עז שיש לי כלפי סרט מאותה השנה הוא עדיין כלפי "השתולים". 13 שנים אחר כך, אני עדיין לא זוכר סרט כל כך טוב שמסתיים באופן כל כך גרוע.
וואו איזה שיפור דראסטי מהשנה הקודמת
אם ב2005 התלבטתי בין כל מיני סרטים שהיו סבבה ככה במקרה הטוב (מודה שלא ראיתי הכל), פה היו איזה 7-8 סרטים שאני מרגיש רע על זה שהשארתי אותם מחוץ לשלישיה והיו לוקחים את המקום הראשון ב2005.
הלכתי על ג'ארהד, קיס קיס בנג בנג ותודה שעישנתם, כשגם הילדים של מחר (שבעיקר נשאר בחוץ כי הנחתי שהוא יהיה ראשון), בוראט, מיס סאנשיין, קזינו, סקורסזה, ספייק לי, וויל פארל עושה דרמה ועוד יכלו להכנס.
בהחלט סקר קשה
אבל אחרי התלבטות הצבעתי ל"השתולים", שכרגע מקום שני מתחת לאחד הסרטים הכי אובר-רייטד אי פעם, "הילדים של מחר" (סרט טוב בהחלט, אבל לא כזה טוב).
מתמודדים נוספים על התואר:
בוראט – מבריק וקורע מצחוק.
קזינו רויאל – הבונד הכי טוב עד כה.
קיס קיס בנג בנג – הסרט הכי טוב של שיין בלאק.
מעבר לכל דמיון – סרט נפלא ונהדר וכנראה התפקיד האהוב עלי של וויל פארל.
אחרים מוצלחים: מיס סאנשיין הקטנה, שודדי הקאריביים, השטן לובשת פראדה (סטריפ והאת'וויי חמודות והכל אבל אמילי בלאנט![!לב!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif" alt="" width="" height="" />)
) , המארח, טיסה 93.
לא הבנתי את ההתלהבות – ילדים של מחר, ונדטה, בריק, תודה שעישנתם, האיש שבפנים.
צריך להשלים מתישהו – הר ברוקבק, פפריקה, ג'ארהד.
נעדרים:
להוציא את "אקס-מן" אני עוד יכול להבין, אבל תסביר לי איך אתה מתעלם כה בבוטות מהקלאסיקה "נחשים על המטוס"?!? עד היום אפשר מדי פעם לשמוע מדי פעם מישהו מתלונן שנמאס לו מהמאדרפאקינג נחשים על המאדרפאקינג מטוס. והוא אפילו לא מוזכר פה. ביזיון.
באתי להתלונן גם על "קליק" עם אדם סנדלר (בכיתי בסוף הסרט הזה ואין לו אזכור!) ואז התגלה משהו מעניין – יצאו פה שני סרטים בשם "קליק" בשנה הזאת. הראשון נקרא במקור Imagine Me and You, על כלה טרייה שמתאהבת בבחורה אחרת (יש לו גם ביקורת באתר). חודשים בודדים לאחר מכן יצא פה "Click" של סנדלר, ששמו המלא פה היה – ולא זכרתי את זה עד עכשיו – "קליק: לזפזפ את החיים".
בזמן שיצאו סרטי פורנו עינויים כמו "המסור 3" ו"הוסטל", "יעד סופי 3" המשיך את אחת מסדרות הסרטים האהובות עלי והראה איך הורגים אנשים עם סגנון. כמו תקלה במיטות שיזוף.
לא רואה בסקר גם את "יש לה ביצים", הסרט המוערך עם הכוכבת המבטיחה אמנדה ביינס (וצ'אנינג טייטום) שמעמידה פנים כאן שהיא אח שלה. אל תגידו לי שזה לא איכות, זה בהשראת שייקספיר! ועם הומור top-notch כמו הקטע שבו נבעט לה כדור אל המפשעה ולרגע היא לא מבינה למה כולם מעוותים את הפרצוף ואז נזכרת שלבנים זה ממש כואב ומתחילה לצעוק. כבר לא עושים סרטים כאלה.
ואיפה, הו איפה, סרטים כמו "מכוניות" או "מהיר ועצבני: טוקיו דריפט", שהגדירו מחדש את מה שאפשר לעשות עם מירוצי מכוניות בקולנוע?
אוקיי, אבל "קראנק" באמת חסר. סרט מטומטם ונהדר שלא קיבל מספיק הערכה.
פפריקה
אלוהים קח את נולאן וארונופסקי ותחזיר את סטושי קון :(
אני, אה, אסתפק רק בהחזרה של קון
לא צריך לעשות סחר חליפין או להרוג אנשים נוספים סתם.
מה פתאום להרוג? שיקח אותם לחווה בצפון
יחד עם הכלב שלי בילי, שרץ לו שם בחופשיות
מוסיף הצבעה רטרואקטיבית לשתולים
שמתי לב שהסרט ברשימה רק אחרי שכבר הצבעתי,![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
אז אם במקרה יהיו זקוקים לשובר שוויון של קולות הימאים…
ראיתי (וחיבבתי) את רוב הסרטים שיצאו מהסקר
לא הייתי בוחרת בהם בכל מקרה כסרטים עילאיים. פיספסתי את רוב הסרטים שמובילים את הסקר, ואע"פ שאני מחבבת את אלו שכן ראיתי (ונדטה, השתולים), לא הייתי בוחרת באף אחד מהם כסרט השנה שלי.
אצפה בילדים של מחר, ואם הסקר עוד יהיה פתוח אולי יהיה לי למי להצביע.
2006 שנה כל כך מעולה.
החמישייה שמתקבלת אצלי היא אחת האהובות עלי אי פעם. וסליחה על חוסר הפירוט ביחס לסקרים הקודמים
בריק – לפני שזה סרט, זה קודם כל מודל לחיקוי עבורי. סרט שהוא תקווה לכל קולנוען מתחיל עם חלומות וחרדות, שמראה שגם עם תקציב של תפוח אדמה (חצי מיליון דולר, זה פאקינג כלום בשביל סרט), אפשר עדיין ליצור משהו מדהים. רק פעם אחת ציפיתי בו, ואני עדיין מעריץ את הסרט על תקיעת סגנון אחד על פני סגנון אחר, על התעלומה הבלשית המרתקת שבמרכזו, על הדמויות הנהדרות שלו, ועל כמה שהוא פאקינג מגניב. הלוואי שאני הייתי יכול לעשות סרט כזה.
הילדים של מחר – לחלוטין במחנה של רד עם הסרט הזה. טופ 20 שלי בקלות, וככל הנראה הסרט המבויים הכי טוב בהיסטוריה.
בוראט – יאגשמש, אני לא להאמין שבשנת שני-אלף-עשר-ותשע אחרי יהודים רצחו ישו אני עדיין מצריך להסביר למה בוראט סרט כנראה מצחיק ביותר של כל זמנים.
תודה שעישנתם – יונתן כבר כתב עליו בתגובה שלו, לא אוסיף הרבה. בהחלט אחת הסאטירות הכי גאוניות שאי פעם נכתבו, וצפייה בו בעיקר מבאסת ת'צורה, כי היא מזכירה איזה פוטנציאל ענק היה לג'ייסון רייטמן פעם, ואיזה שחקן ענק אארון אקהרט יכל להיות לפני שהקריירה שלו התפספסה לחלוטין אחרי "האביר האפל".
השתולים – סקורסזה במיטבו, נהניתי מכל רגע בכל צפייה שלי בו.
על הספסל: "משימה בלתי אפשרית 3" (הכי טוב בפרנצ'ייז, ולמעשה הוא כ"כ טוב שזה מרגיש לא בסדר, ממתי לסרט של מסיבה בלתי אפשרית יש זכות להיות כזה מוצלח?), "ימים קפואים" (פחות או יותר אותו נימוק שיש לי על בריק, רק שמוכיח שאפשר לעשות אותו דבר בארץ. חפשו באתר את הראיון של ארמדילו עם הבמאי דני לרנר, זה מעורר השראה) , "טיסה 93" ו"שודדי הקאריביים 2" (רק אני אוהב את ההמשכים יותר מהמקורי?).
סעמק איך שכחתי מ"האיש שבפנים"!
שימו אותו שם במקום תודה שעישנתם. אחד המותחנים הכי מבריקים ומתחכמים בטע טוב אי פעם, והחביב עליי של ספייק לי אחרי "השעה ה-25".
מסיבה בלתי אפשרית
(ל"ת)
מה עם "יוקרה"?
של נולאן? הוא נחשב חלק מסרטי 2007? (הופץ בעולם בנובמבר 2006, אני לא באמת זוכר מתי הופץ בארץ)
אם לא הוא, מבחינתי זה "השתולים".
כן, 2007.
(ל"ת)
לא בחירה קשה
קודם כל, בוראט, שאם מונטי פייתון לא היו קיימים, זה כנראה היה הסרט הכי מצחיק אי פעם.
אחר כך, הילדים של מחר. אחד הדברים שאני הכי אוהב לראות בסרט זה לונג טייקים. ובחיי שאף אחד לא עושה את זה כמו קוארון.
ולבסוף, הסרט הכי טוב של 2006 הוא קזינו רויאל, אחד מסרטי האקשן הכי טובים בכל הזמנים (רק מת לחיות ושליחות קטלנית 2 מקדימים אותו), ובאופן כללי אחד הסרטים הכי טובים שנעשו אי פעם. כל דבר בסרט הזה מצוין. החל מהמשחק (לא רק קרייג, גם אווה גרין ומאדס מיקלסן נהדרים), דרך התסריט החכם והרציני, ועד סצנות האקשן המדהימות.
לא ראיתי הרבה סרטי בונד, אבל קשה לי להאמין שיש אחד שמתעלה עליו.
נ.ב.
איפה יוקרה? היה מקבל קול ממני במקום הילדים של מחר.
יהונתן בדיוק כתב שהוא שייך ל-2007
(ל"ת)
מוזר שיש התעלמות כמעט מוחלטת מ"המארח"
בעיניי שני ברשימה הזאת רק ל"ילדים של מחר".
זה גם הסרט הכי מצחיק ברשימה, גם הסרט הכי סוחט דמעות וגם הסרט עם האקשן הכי טוב. לפעמים באותה סצינה ממש. בקיצור בונג ג'ון הו בשיאו.
האם ניתן להצביע ליותר מסרט אחד?
כי לא ראיתי שזה מוזכר
ניתן, ונכתב במה נשתנה הקודם.
וגם בזה הראשון. (ניתן עד 3).
השתולים All the way
(ל"ת)
יאללה, בואו נעשה את זה עוד הפעם
להלן העשיריה שלי – וזאת העשיריה שגם ראיתי מבין הסרטים המשתתפים בסקר.
10. משימה בלתי אפשרית 3. נכון, פיליפ סימור הופמן היה נבל מעולה, והיו כמה סצינות מתח אפקטיביות בעיקר בזכותו, אבל אני בא ל'משימה בלתי אפשרית' בשביל האקשן, וכאן הוא היה החלש מבין כל הסרטים בסדרה. עדיין, סרט טוב מאד.
9. ונדטה. סרט מצוין, עם הופעות נהדרות של הוגו ויבינג (שאפילו לא רואים את פניו) ונטלי פורטמן. הוא לא כל כך טרי לי בזיכרון, אבל הוא מרחף שם עם שלט זוהר מעליו. לא, אני לא מצליח לקרוא מה כתוב בו. משהו על 15 בנובמבר.
8. האיש שבפנים. זה לא קטע שהשחקן הראשי של שניים מהסרטים כאן הוא אחד מהשחקנים הכי מבוזבזים בהוליווד – קלייב אוון? איך הוא לא לקח את הופעת השנה? אה, זה היה ג'וני דפ. נגיע אליו עוד מעט… מה, לא? זה היה סשה ברון כהן? אופס. אבל חכו לזה, ג'וני דפ לא סתם קפץ לי פה.
7. המארח. תשמעו, רק לפני חודשיים צפיתי בו, וזה היה לאחר ערימת ציפיות שנבנתה מכאן ועד דרום קוריאה. והסרט כמעט עמד בהן, אז כל הכבוד לו. ובעיקר לסצינת התקיפה הראשונה של היצור. בונג ג'ון-הו, אתה גאון.
6. השתולים. הסקורסזה הראשון שלי, ואומייגאד כמה שהסרט הזה המם לי את הצורה. וגם מארק וולברג משחק טוב. מי היה מאמין?
5. בריק. גם הוא צפיה די טריה, בעקבות השלמת הפילמוגרפיה של ריאן ג'ונסון אהוב ליבי. וכן, זה לחלוטין סרט ביכורים – אבל איזה ביכורים. הכי משובחים שיש.
4. קזינו רויאל. בגלל המרדף בהתחלה, בגלל מאדס מיקלסן, בגלל אווה גרין ובגלל דניאל קרייג. היי, זה ממש נראה כאילו השחקנים עשו לי את הסרט. בסרט ג'יימס בונד. אהממממ.
3. הילדים של מחר. דיברנו כבר על קלייב אוון, והוא אפילו לא הכוכב הראשי כאן. את התפקיד הזה תופסים יחד הבמאי, אלפונסו קוארון, והצלם, אחד לובצקי נדמה לי. נראה שעוד יש לו עתיד גדול. בטח הוא יקח איזה אוסקר או שניים.
2. קיס קיס בנג בנג. כי זה הסרט שבו רוברט דאוני ג'וניור מביא הופעה נהדרת תחת שרביט הבימוי של שיין בלאק, שזה הסרט הראשון שהוא ביים. מצחיק, פרוע, מפותל ואשכרה חכם. שבע שנים אחר כך דאוני יגמול לבלאק על הסרט הזה ויביא אותו לאיירון מן 3. כל הצדדים יצאו מורווחים, ואני מדבר גם על הצופים, כי מאד אהבתי את איירון מן 3. וגם את 'בלשים בע"מ', אם אנחנו כבר בענייני בלאק.
1. שודדי הקאריביים – תיבה של איש מת. כן, אני יודע, אני יודע. אבל שלישיית הסרטים של גור ורבינסקי היא ה'סטאר וורס' האישי שלי. ספוילר: בסקר של 2007 לוקח אצלי 'סוף העולם', בלי תחרות. אולי אז אני אמצא קצת זמן גם להסביר למה.
נתראה בסקר הבא!
מסכים לגמרי לגבי הנקודה האחרונה
חוץ מהעובדה שאצלי שודדי הקאריביים נמצא במקום השני אחרי הילדים של מחר, אני מסכים לגמרי.
באמת שאחד הדברים שאני לעולם לא אצליח להבין ושיגעו אותי בזמן אמת, זה איך שני הסרטים שסוגרים את הטרילוגיה נתפסים ככל כך נחותים בהשוואה לראשון?
בעיניי בעוד שהראשון הוא סרט נחמד, כיפי ומהנה, השניים האחרים הם הרבה יותר מוצלחים ומייצרים ביחד סיפור שלם ומצוין שמצליח להיות גם אפי לגמרי ברמת הסרט פופקורן וגם מהנה בכמה רמות מהממוצע בהוליווד. באמת שאני לא מצליח להבין, איך אנשים אוהבים את הראשון אבל לא את 2-3 המוצלחים עוד יותר?
בין שניהם אגב תמיד הייתה לי פינה חמה יותר לתיבה של איש מת, פשוט כי דיווי ג'ונס עבד לי יותר כנבל מפחיד וחזק מאוד מאשר כיצור שמשעובד לאדם שבחליפה. אבל עדיין אני מאוד מעריך את השלישי על הרבה מהרגעים הגדולים שלו והנסיונות הדי אמיצים שלו עם כמה נושאים, בהתחשב כמובן בהיותו סרט הרפתקאות לכל המשפחה.
בכל מקרה אני מסכים לגמרי, לא יודע אם ספציפית להשוות לSW זו הדוגמה הנכונה, אבל הייתי אומר שטרילוגיית שודדי האקריביים היא האינדיאנה ג'ונס שלי.
נ.ב.
סרטים 4 ו5 הם נוראיים לגמרי ולחלוטין אשפה קולנועית.
"איך שני הסרטים שסוגרים את הטרילוגיה נתפסים ככל כך נחותים בהשוואה לראשון?"
כי הם לא מכילים שום דבר ממה שהפך את הראשון לכ"כ מוצלח. הם נפוחים, מתישים, מגושמים, מסורבלים וחסרי הומור.
נשמע לי קצת כאילו אתה מתאר לוחם סומו ולא סרט.
"חסרי הומור" זה הדבר היחיד שבאמת אפשר להתייחס אליו במה שאמרת, וזה כמובן, אובייקטיבית לגמרי, לא נכון.
אתה יכול להגיד "לא מצחיקים (אותי)" וזה יהיה בסדר, כי אין לי איך להתווכח עם הדעה הסובייקטיבית הזאת (מלבד העובדה שבעיניי הם מצחיקים כמו ואף יותר מהראשון), אבל חסרי הומור? יש בהם המון הומור והמון רגעים שלמים שנבנו רק בשביל ההומור. בדיוק כמו הראשון.
מעבר לזה, "נפוחים, מתישים, מגושמים, מסורבלים", אני לא ממש בטוח שאני מבין איך זה אמור להאיר את עיניי למשהו. אני לא כל כך מבין איך זה מתקשר לסרט ולא נניח לסנדוויץ שניצל שאכלתי הבוקר.
אנסה לפרט
נפוחים – הכוונה לפומפוזיות ולמאמץ לשדר "אפיות" בכוח. בעוד שהסרט הראשון היה יחסית קליל ורזה, ההמשכים ארוכים וגדושים שלא לצורך, ומעיקים בטון הרה הגורל שלהם.
מתישים – פשוט חוויית צפייה מתישה, כבדה ונטולת כיף. מאוד לא מזמין לצפיות חוזרות.
מגושמים – קצת כמו בסרטי ההוביט, יש חוסר התאמה בין הקונספט הכללי שמנסה להיות הרפתקה כיפית ומשעשעת לבין העשייה הקולנועית הגרנדיוזית והמוגזמת שלוחצת חזק מדי על דוושת ה- CGI וגורמת לכך שכל ניסיון של הסרט לשדר קלילות או הומור מרגיש מאולץ ולא עובד.
מסורבלים – כאן הכוונה בעיקר לתסריטים, שנראה כאילו אף אחד לא ידע מה לעשות איתם או לאן לקחת אותם אז פשוט העמיסו אותם בדמויות לא מעניינות, טוויסטים מופרכים, קווי עלילה מיותרים ולוקיישנים לא מוצדקים. מאחר ואני מכיר ומעריך את עבודתם של טד אליוט וטרי רוסיו (שכתבו בין השאר את "אלאדין" ו"שרק" המופתיים), אני די בטוח שחלק גדול מהתסריטים האלו אולתרו כלאחר יד בסמוך לצילומים.
לגבי החוסר בהומור – מסכים עם מה שכתבת. "לא מצחיקים" זו הגדרה יותר מדויקת.
עכשיו תורך להסביר איך סנדוויץ שניצל יכול להיות מסורבל.
בגדול זה נשען על איכות הבגט או הלחמנייה
אם הבגט קטן מדי ביחס לשניצל, ונניח שבאופן יחסי פוצצת אותו ביותר מדי סלט או רוטב נוזלי, אתה עשוי למצוא את עצמך נאבק עם סנדוויץ מסורבל.
הוא עשוי לקרוס תחת הרטיבות, חתיכות של מלפפון קצוץ ינזלו לכל כיוון, ואתה בעצמך עוד עסוק בשניצל שמלכתחילה מבצבץ ברובו אל מחוץ לגבולות הבגט. תוסיף למשוואה זקן שממלא את פניו של הסועד וזה בהחלט מחזה די מסורבל. לא נעים, אבל טעים.
בקשר לסרט שעכשיו לחלוטין זה הדיון שפחות מעניין אותי בשיח הזה:
– הנפוחים (האפיות) זו דווקא נקודה שבעיניי הפכת אותו למהנה מהראשון.
– המגושמים (תסומנת הוביט) זו נקודה נכונה במידה מסוימת, אבל כן, זה לא סרט מושלם..
– מתישים, לא חושב, אבל אני מניח שזה פחות או יותר כמו להגיד שאני אהבתי את הסרטים ואתה לא.
– ומסרובלים (תסריט), כן, אולי, אני מניח. איפשהו אתה צודק. אבל אף פעם לא לקחתי אותם (או הרגשתי שהם דורשים) יותר מדי ברצינות ואיכשהו הדמויות והוייב של הסרט כן מתיישרים לי עם החלטות מוזרות שמורגשות כאילו ג'ק ספארו (כשעוד היה דמות מהנה מאד בסרטים הראשונים, בעיניי) מאלתר אותן על המקום ומקווה לטוב.
ואפרופו 'קיס קיס באנג באנג'
הנה ציטוט מהביקורת עליו כאן באתר:
אני רק מניח את זה כאן.
לא ממש הבנתי איך דווקא הסרט הכי רלוונטי לשנת 2019 לא נכנס כלל לרשימה
אנחנו רשמית שנתיים-פלוס אל תוך האידיוקרטיה העולמית, ולא ברור איך אפשר פשוט לדחוף את הסרט שחזה את הכל אל מתחת לשטיח. נכון, לא לגמרי חסר-בעיות, אבל, ראבאק!! בכל אופן, גם אם הוא היה בבאלוט זה לא היה גורם לי שלא להצביע עבור קיס-קיס, באנג-באנג, שעבורי הוא עדיין אחד הסרטים המענגים ביותר של המאה הנוכחית.
החמישייה שאחרי (מה שנקרא: נשקלו בכובד ראש): קאזינו רויאל היה סרט ענק, שהבטיח המון לגבי סדרת בונד המתחדשת (הבטחות שכמובן התנפצו אל קרקע המציאות האכזרית כבר בסרט הבא). בוראט היה לא פחות ממדהים, משהו שלא היה דומה לשום דבר שראינו עד אז. ילדים של המחר – סרט מדהים גם הוא, בדרכו המדכאת עד העצם (שלא הייתי מסוגל לראות פעם שנייה). הר ברוקבק קורע קרביים מיס סנשיין הקטנה לוחץ על כל הכפתורים הנכונים.
כמעט (נשקלו ונזרקו מיד לפח): המדריך לחיים בכפר של אלטמן, אחד הבמאים האהובים עלי, שהיה אפילו יותר חסר "תכלית" מסרטיו האחרים, אבל היה מענג ביותר (ונתן לנו את ההופעה האחרונה של לינדזי לוהאן כשחקנית מוכשרת עם עתיד). הבעיה העיקרית היא גאריסון קיילור, הרוח החיה מאחורי הסרט, שהיום אנחנו יודעים מה מסתתר מאחורי החזות מעוררת האמון שלו… ונדאטה בתור חולה קומיקס ומעריץ של אלאן מור חיכיתי לסרט בכיליון עיניים – הסתיים עבורי ב-Meh אחד גדול…
היה סרטון מאוד נחמד לקראקד למה אנחנו, לצערנו, לא באידיוקרטיה
כי באידיוקרטיה האידיוטים לפחות מודעים לכך שהם אידיוטים, בניגוד לאיך שאידיוטים אמיתיים מתנהלים.
"אידיוקרטיה" רלוונטי לחיזוי העתיד בערך כפי ש"בחזרה לעתיד 2" היה.
לפחות בחזרה לעתיד 2 לא היה גזעני כ"כ. קריאה מומלצת:
https://mida.org.il/2016/10/28/%D7%90%D7%99%D7%93%D7%99%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%A9%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9C-%D7%A9%D7%97%D7%99-%D7%91%D7%A1%D7%A8%D7%98-%D7%92%D7%96%D7%A2/
וואו, לא הייתי מהמר ש"טיסה 93" ייפול כל כך חזק
הסרט היה מקום תשיעי בסקר הקודם. הפעם? מקום 29. ולא רק שהנפילה שלו מאוד מרשימה בתוך הסקר – היא מרשימה גם מחוצה לה. זאת הנפילה הכי גדולה של סרט כלשהו בסקר עד כה (הנפילות הגדולות האחרות היו 17 מקומות). מה קרה, טיסה 93? איפה כל האנשים שאהבו אותך בזמן אמת?
פול גרינגראס עושה סרטים שלא מחזיקים לאורך זמן
מוזר לי לכתוב את זה, כי בגדול אני אוהבת את הסרטים שלו. יש בהם משהו נח ופשוט, וסיפור טוב עם מספיק אקשן כדי לשמור על ריכוז ומספיק עלילה כדי לא להרגיש שזה בזבוז זמן. אבל תאכלס, אתה מסוגל לחשוב על מי מהסרטים שלו בתור משהו שנשאר איתך לאורך זמן?
לא ראיתי את טיסה 93 ולכן הסתקרני ובדקתי מה הסרט. אפילו לא זכרתי שיצא כזה וכשקראתי את הביקורת נזכרתי שפעם התכוונתי לצפות בו.
ואני מניחה שגם יש את העניין של ההתישנות. אסון התאומים בהחלט היה אחד הפיגועים היותר קטסטרופליים בעולם אי פעם, אבל הוא גם היה ממש מזמן.
תראי, ראיתי מספר מצומצם של סרטי פול גרינגראס
מתוכם, בורן השלישי וקפטן פיליפס בהחלט עדיין נשארים איתי. את "טיסה 93" לעומת זאת, לא אהבתי בזמן אמת. יש לו איזה מעמד סימבולי ביני ובין אשתי כי הוא אחד מהסרטים הראשונים שראינו יחד בקולנוע, אבל אני השתעממתי והיא ש-נ-א-ה אותו. אז כלומר, אני בעד הזובור שהוא קיבל פה. אבל זה בכל זאת מאוד מפתיע, בהתחשב בכך שזה בכל סרט איכות שהתקבל טוב ולא שמעתי איזה התהפכות קונצנזוסיאלית עליו.
אז טוב מאוחר מלעולם לא, אה?
(ל"ת)
השאלה אם זה טוב או לא פחות רלוונטית לשאלה המעניינת באמת שהיא - למה?
(ל"ת)
אלוהים ישמור, איפה "אפוקליפטו"?!
תשמעו, זה סרט פאקינג מטורף, עבר מספיק זמן ומספיק אוסקרים (וגם מספיק ביקורות שליליות בעין הדג), אפשר כבר להכיר בכך ש"אפוקליפטו" הוא אחד הסרטים הגדולים של כל הזמנים.
למה?
(ל"ת)
מצטער, זה יצא מנותק מדי - אני באמת אשמח לדעת למה.
לא ראיתי את "אפוקליפטו" ולא היה לי בהול לראות, ועל הסרט הזה קראתי בדיוק ביקורת חיובית אחת ב-15 השנים שעברו מאז שיצא. מה הופך אותו למאסטרפיס? אני אשמח לשמוע.
כשאני אצליח להרים סוף סוף את הלסת שנפלה לי אי אז
לפני עשור וחצי בצפייה בסרט הכואב פיזית וחסר רחמים הזה שגרם לי לשנות את דעתי על סרטים הוליוודיים עם חזון קולנועי חסר פשרות – אולי אז אצליח להסביר לעומק. בינתיים אני איש של מילים מעטות, אבל אין לי ספק שזה טופ 10 של סרטי 2006.