לפני הכל: שכחתי את זה פעם שעברה וזאת טעות חמורה שלי – תודה רבה לקסם על הלוגו שאתם רואים מתנופף מעל העמוד הזה וכל העמודים של "מה נשתנה".
הלאה – הבהרה על מה הפרויקט הזה ומה קורה פה אפשר לקרוא כאן. במשפט אחד – סקרים חוזרים לסקרי סרט השנה של שנים שעברו. 30 אפשרויות לבחור מתוכן, וכל אחד יכול לבחור 3 סרטים.
בנוגע לסקר של 2001 – הוא יישאר פתוח לעוד כמה ימים, אז את הסיכום המלא שלו נוכל לערוך רק בסיומו. וזה מפתיע, כי לרוב אחרי מספר מסוים של מצביעים אפשר לקבוע די בוודאות מה יהיה התוצאה הסופית של הסקר. אבל הפעם נראה שלא כך הדבר – הקרב על המקום הראשון הוא תיקו צמוד במיוחד בין "שר הטבעות: אחוות הטבעת" ו"ממנטו". אחרי שהיה נדמה ש"ממנטו" כבר ניצח, ביום האחרון "שר הטבעות" עשה הפיכה ולקח (שוב פעם) את המקום הראשון. האם זה יישאר כך או שיתבצע מהפך נוסף? נראה מה יהיה המצב עם סיום הסקר ביום שני.
ועכשיו, לסקר הנוכחי: ב2002 המנצח עדיין היה "שר הטבעות" (הפעם בגרסת "שני הצריחים"), אבל הוא נאלץ לעבוד בשביל זה – "דו"ח מיוחד" היה מאחוריו בפער לא גדול (124-103). הרחק הרחק במקום השלישי, נמצאו ה"מפלצות בע"מ", ובמקום רביעי היה תיקו בין "דבר אליה" (הסרט הראשון בסקר סרטי השנה שדובר שפה זרה) ו"האיש שלא היה שם". קול אחד מאחוריהם נמצא "מלהולנד דרייב", וארבע קולות מאחוריהם יש את "כנפיים שבורות", הסרט הישראלי הראשון בסקר סרט השנה של עין הדג. את הרשימה סוגרים "מלחמת הכוכבים: פרק 2 – מתקפת המשובטים", "משפחת טננבאום" ו"עידן הקרח". חוץ מהם התווספו לרשימה למטה כ12 סרטים שקיבלו כמות קולות משמעותית מאותה השנה (כולל "החדר", שזה לא "החדר" שעליו אתם חושבים אלא זה של דיוויד פינצ'ר. פחות "או, היי מארק", יותר "או, היי, קריסטן סטיוארט! את בסרט הזה? וואלה?"). חוץ מהם הוספנו עוד 8 סרטים שכולם יצאו בארץ, ונראה שקרנם עלתה עם השנים.
ועכשיו אתם צריכים לבחור שלושה מתוכם. בהצלחה.
במבט לאחור, מה הוא סרט השנה של 2002?
- שר הטבעות: שני הצריחים (16%, 268 קולות)
- מפלצות בע"מ (12%, 198 קולות)
- דו"ח מיוחד (11%, 181 קולות)
- הפסנתרן (7%, 111 קולות)
- אושן 11 (6%, 105 קולות)
- משפחת טננבאום (6%, 90 קולות)
- ספיידרמן (4%, 72 קולות)
- מלהולנד דרייב (4%, 72 קולות)
- האיש שלא היה שם (4%, 58 קולות)
- נפלאות התבונה (3%, 54 קולות)
- בלאק הוק דאון (3%, 54 קולות)
- הארי פוטר וחדר הסודות (3%, 50 קולות)
- זולנדר (3%, 46 קולות)
- דבר אליה (3%, 44 קולות)
- לילו וסטיץ' (2%, 38 קולות)
- זהות כפולה (2%, 32 קולות)
- עידן הקרח (2%, 26 קולות)
- העולם שבפנים (1%, 23 קולות)
- כנפיים שבורות (1%, 18 קולות)
- יוסי וג'אגר (1%, 17 קולות)
- ואת אמא שלך גם (1%, 17 קולות)
- החדר (1%, 12 קולות)
- סיינס (1%, 9 קולות)
- שטח הפקר (0%, 7 קולות)
- מלחמת הכוכבים: פרק 2 - מלחמת המשובטים (0%, 6 קולות)
- פארק גוספורד (0%, 6 קולות)
- קטע מהסרטים (0%, 6 קולות)
- רווק פלוס ילד (0%, 6 קולות)
- דרקון אדום (0%, 5 קולות)
- אגדות וסיפורים (0%, 4 קולות)
מס' מצביעים: 664
Loading ...
דרקון אדום
סרט נהדר וunderrated למרות שהוא בכלל לא נופל משתיקת ברמת האיכות, גם אם חניבעל פחות זורח
"לא נופל משתיקת ברמת האיכות"? סירייסלי?
שתיקת הכבשים זו יצירת מופת, סרט שרודף אותך שנים אחרי שראית אותו. את דרקון אדום שכחתי בערך חצי שעה אחרי שיצאתי ממנו.
איך הפסנתרן לא נכנס אפילו לעשרת הראשונים של 2002?
במיוחד בהתחשב בעובדה שסרט חלש כמו מלחמת המשובטים כן נכנס
שתי סיבות
האחת היא ששיטת ההצבעה הייתה שונה – גם אם הרבה אנשים שנאו סרט מסוים (והרבה אנשים שנאו את הסרט בזמן אמת), שיטת ההצבעה אז תעדפה סרטים שיש להם קהל בולט של מעריצים. בניגוד להיום שהמערכת מנסה לאזן את זה ולמצוא לא רק את הסרטים עם הכי הרבה מעריצים, אלא את הסרטים שבסך הכל כולם אהבו הכי הרבה.
השנייה היא שהפסנתרן יצא לקראת סוף השנה, והכה שורשים לדעתי רק הרבה אחרי יציאתו בארץ. אפילו אם הרבה מבקרים אהבו אותו, ב16 שנה מאז שיצא הוא הפך לסרט שמכניסים לבתי הספר לצפייה והוא נהפך לקלאסיקה. אבל בזה אני פחות בטוח ואולי מישהו שהיה יותר מבוגר ממני באותם שנים וזוכר את היחס אליו בזמן אמת יכול להעיד.
אנשים - משפחת טטנבאום
ולו רק בגלל הפתיחה שלו
אם כבר רק הסצנה הזאת מספיקה
בשביל שהוא ייבחר.
נחזיק שוב פעם אצבעות לשר הטבעות :)
חוץ ממנו, בחרתי באושן 11 (אחד מסרטי השודים הנהדרים ביותר שראיתי בחיי) ומפלצות בע"מ (אין מה לומר, מסרטי האנימציה הטובים ביותר שנעשו.
קל
דו"ח מיוחד – הסרט הכי טוב של ספילברג.
מפלצות בע"מ – הסרט הכי טוב של פיקסאר (יחד עם וול-אי).
קטע מהסרטים – פרודיה מושלמת על סרטי תיכון ואחת הפרודיות הטובות שנעשו.
עוד מוצלחים – שר"ה, אושן 11, זולנדר ובלאק הוק דאון.
תודה לך
חששתי שאני היחידי שאצביע ל- "קטע מהסרטים", ושמחתי לראות שיש עוד מישהו או מישהי שבחרו כמוני. ריגשת ;-) הסרט הזה זוכה לציון של 32 ב- Metacritic וציון של 30 ב- Rotten Tomatoes. לכאורה, סרט גרוע שלא שווה צפייה, אבל זכור לי כפרודיה קורעת מצחוק ומלאת ציטוטים וריפרורים לסרטים אחרים.
מקווה ש- Eurotrip ייכנס לסקר של 2004. זאת מבחינתי יצירת מופת של קומדיה אינפנטילית, לפחות בז'אנר הסרט תיכון/קולג' ואולי גם בכללי. ד"א, מתברר שהסרט היה יכול להיות אפילו אינפנטילי יותר, אבל מישהו שם החליט שיש סצינה שהיא כבר מוגזמת גם עבור הסרט הזה:
https://uproxx.com/tv/so-about-that-anne-frank-orgy-scene-that-didnt-make-it-into-eurotrip
ואו, איזו שנה
כל כך הרבה סרטים שאהבתי, והרבה מהרשימה גם ראיתי בקולנוע.
היה לי ממש קשה לצמצם, אבל בסוף החלטתי בלב כבד על משפחת טננבאום, Ghost World ומפלצות בע'מ + איזכור של כבוד לשטח הפקר שבאמת הגיע הזמן למצוא את ה-DVD שלו לצפיה חוזרת.
ולאיש האחד (בינתיים) שהצביע למלחמת המשובטים – תתבייש לך.
למה?
כי שי לו טעם שונה בסרטים ואומנות ממך? תתבייש לך
שוב שר הטבעות
מקווה שישחזר את ההישג של הסקרים הקודמים.
עוד נכנסו:
הפסנתרן – סרט השואה הכי טוב ומדוייק שראיתי. בתיכון המורה שלי להסטוריה המליץ עליו מאוד בתור תיאור מדוייק של חיי היהודים בפולין מהכיבוש הנאצי עד לכניסה לגטאות והחיים בגטו עצמו.
את הסרט השלישי היה לי הכי קשה לבחור כשהתלבטתי בין ספיידרמן, הארי פוטר וחדר הסודות ומפלצות בע"מ.
בסופו של דבר הצבעתי לספיידרמן. הטרילוגיה של סם ריימי לדעתי היא הדוגמה לאיך צריך לעשות סרטי גיבורי על (לא טיפשי מדי כמו מארוול, לא רציני מדי כמו DC, בדיוק במינון הנכון). ההצלחה של הטרילוגיה הזאת (יחד עם סרטי אקס מן) הובילו בסו של דבר להכרזה על יצירת היקום הקולנועי של מארוול ששולט בעשור האחרון בקולנוע.
הארי פוטר וחדר הסודות – מהסרטים האהובים עליי בסדרה, אך לא חף מבעיות. בסופו של דבר ספיידרמן מנצח בנקודות.
מפלצות בע"מ – סרט פיקסאר המקורי שהכי פחות אהבתי הוא עדיין מעולה, אך לקראת הסוף הרגיש לי קצת נמרח.
יותר ממה שיש כאן
הרבה יותר מעניין מה שאין.
הסקר של 2003 הולך להיות משוגע.
בנוגע ל2002, שנה יחסית חלשה.
'הפסנתרן', 'חדר הסודות', 'בלאק הוק דאון', 'דבר אליה', ו'זולנדר' הם סרטים חביבים מאוד.
'האיש שלא היה שם', 'משפחת טננבאום', 'דו"ח מיוחד' ו'פארק גוספרד' הם סרטים מעולים
אבל רק שניים הגיעו לרמה אחרת מעל כולם ואין להם באמת מתחרים,
'מלהולנד דרייב' ו'שר הטבעות' כשהוספתי אליהם את 'מפלצות בע"מ' בסופו של דבר.
וחסר לי מאוד בסקר את 'דרך ללא מוצא' (Infernal Affairs) שלא הופץ בארץ ויצא ב2002.
אם הוא יהיה בסקרים הבאים אז מעולה, אם לא אז בקלות הוא היה נכנס לשלישיה שלי. סרט אדיר.
בכל מקרה, הסקר הבא הולך להיות סיפור אחר לגמרי.
ושוב, איזה רעיון נהדר!
דרך ללא מוצא הוא נהדר
ולא ישתתף בסקר, לצערי. היה לו הד גדול מאוד בתחילת שנות האלפיים ומאז הרימייק שלו (השתולים) בקושי שמעתי מישהו מתייחס אליו (וחבל). הניסיון לשבץ את הסרטים כאן מורכב לא רק מהאיכות שלהם, אלא מהאם הם עדיין בתודעה הציבורית. "דרך ללא מוצא", לצערי, לא כל כך, למרות ההתעקשות הנהדרת שלו להיות ברשימת ה250 של ימד"ב בתחתית הרשימה.
(ראה ערך: תגובה שאני אשמח שמישהו יפריך)
וואו שנה הרבה יותר טובה מהקודמת
אם הייתי מרכיב רשימת 10 הטובים מבין 60 הסרטים עד עכשיו, כנראה היו בה 8-9 סרטים מ2002 (לא ראיתי את כולם אז זו לא הצהרה לגמרי הוגנת).
הצבעתי לצמד של בן סטילר ולספילברג את קרוז. לא יודע אם זולנדר הוא אובייקטיבית בין השלושה הכי טובים, אבל הוא תמיד היה חלק מההווי של הרבה מהמעגלים החברתיים שהיו לי לאורך השנים, ככה שיוצא שזאת אחת הקומדיות שאני מכיר ומצטט הכי טוב, ויש לי פינה חמה בלב אליה, ודו"ח מיוחד ראוי להזכר כאחד מסרטי המד"ב הכי טובים של שנות ה-2000.
"החדר" הכי מוצלח בעיני.
גם 'האיש שלא היה שם' נהדר.
שר הטבעות
למרות שלא זכה באותה כמות של אוסקר עם בעיניי שני הצריחים הוא הטוב בטרילוגיה שלוש שעות של אקשן בלתי פוסק מסעות ומפגשים מדהימים. גם היחיד מהשלושה שגירסת הבמאי שלו (כמעט ארבע שעות) מתעלה עוד יותר על המקור.
חוץ מזה דו"ח מיוחד. אחד מהסרטי המדע בדיוני הטובים שהיו וחאד מאלו שחזור בצורה מדהימה הרבה דברים שמתרחשים היום.
השלישי הוא מלהולנד דרייב אחד הסרטים עוכרי השלווה והגאוניים ביותר שראיתי .לא במקרה נחשב לאחד מהטובים ביותר של דיוויד לינץ'
כמו שאמרתי, אני מעדיף להתייחס בפרוייקט הזה לשנים האורגניות ולא לשנות ההפצה הישראלית
שכאמור היו בלתי-רלוונטיים אליי בזמן אמת כילד בן 5.
אי לכך, הרי ש-2002 כוללת שניים מהסרטים האהובים עליי אי פעם. מדובר ב"עיר האלוהים" (שבארץ מוצאו, שזה דוגרי מה שצריך לקבוע, יצא באותה שנה) ו"השעה ה-25".
הראשון הוא הישג קולנועי מרהיב, ומכ"כ הרבה בחינות הוא אחת ההפקות הכי מרשימות שאי פעם פעם נוצרו. הוא כ"כ עשיר ואפי, שאני יכול לצפות בו פעמים רבות ולגלות בו דברים חדשים בכל פעם. שלא נדבר על כך שמדובר באחד הסרטים שהכי השפיעו עליי ברמת מה שאני לוקח מהם למסע (הנידון לכישלון שלי, אני יודע) שלי בניסיון לעשות סרטים. כל הקטע הזה של לספר סיפור עם דמויות והכל שהוא בו זמנית גם מסמך אנתרופולוגי – כלומר, בחינה של מקום, תרבות, מערכת – הוא משהו ששמתי לב שהצליח לחדור, במידה כזאת או אחרת, לכל רעיון לפרוייקט שיש לי
">.%20הייתי%20חובב%20אנתרופולוגיה%20וגאגורפיה%20וידיעת%20עולם%20גם%20לפני%20כן%20אבל%20הסרט%20הזה%20ממש%20הראה%20לי%20איך%20לשלב%20את%20התחומים%20האלה%20לתוך%20נראטיב.%20אה,%20והוא%20כמובן%20כולל%20את%20הa%20href=<a rel=)
" alt="" width="" height="" />" rel="nofollow">פריים האהוב עליי בתולדות הקולנוע.
"השעה ה-25" לעומת זאת הוא פשוט אחד הסרטים הכי אינטימיים ואנושיים שראיתי, שמרסק אותי בכל פעם מחדש. תכלס זה סרט פשוט לאללה, שאפילו אין בו יותר מדי עלילה, אלא רק "לימוד דמות" (צריך למצוא תרגום עברי יותר נורמלי למונח הזה), אבל פאק, הוא עושה את זה כ"כ טוב. מונטי ברוגדון הוא דמות כ"כ אנושית, עם כ"כ הרבה רבדים וצדדים, שהדבר הכי מפתיע לגביה זה שהיא אפילו לא מושקעת מבחינת כתיבה יותר מאשר דמויות המשנה, שהן כולן, אחת אחת, מעניינות, מורכבות ומתנהגות כמו בני אדם אמיתיים. בהרבה מובנים, מבין כל הסרטים שראיתי, זה האחד שהכי מתקרב ברמת עומק הדמויות שלו לכזה של סדרת טלוויזיה, מדיום שבו מן הסתם יש הרבה יותר מקום לבנות את הדמויות. ברמת הכתיבה זאת עונה של "הסופרנוס" דחוסה לשעתיים – ואם אתם מכירים את הדעה שלי על יצירת המופת של דייוויד צ'ייס, אתם אמורים להבין שזאת מחמאה עצומה – מתובלת בהרברקות בימוי ווירטואוזיות של ספייק לי. סרט ענק.
רואיים לציון: "אינסומניה", "חולה אהבה", "אדפטיישן" ו-"28 יום אחרי".
למה נידון לכישלון?
אתה מודע לתהליך? כי אני לא, והייתי רוצה להיות מודע לתהליך. יש לך כבר תסריטים שכתבת וכדו?
פשוט זה מעניין אותי בטירוף והייצי רוצה לדעת כי גם אני מעוניין להתחיל מסע כזה ואני לא יודע אם יש טעם.
זה אוף טופיק רציני.
מן הסתם
כדי לעשות סרטים צריך ללכת ללמוד קולנוע בבית ספר לקולנוע כלשהו.על פי מה שהבנתי,ברוב המקומות עושים איזה מבחן יצירתיות ודורשים עבודות,סיפורים צילומים וכדומה.
בשביל לעשות סרט תכלס צריך להגיש תסריט לקרן הקולנוע ולקוות לטוב.(בארץ נדמה לי שרק 30 סרטים בערך מקבלים תקציב כל שנה.המורה שלי מהתיכון מנסה לשפץ כבר יותר משנתיים תסריט שהוא כתב ונתקל בסירובים מהקרן שוב ושוב)בכל מקרה,הבנתי שאף פעם לא נותנים לך את כל התקציב הדרוש לסרט ויש אחוז מסוים שאתה צריך להשלים בעצמך.
בנוגע ל"לא יודע אם יש טעם" זה כבר שיקולים שלך עד כמה זה חשוב לך ועד כמה אתה מאמין שתוכל להצליח.אני משער שקולנוע בארץ זה לא עסק הכי מפרנס,וגם את זה צריך לקחת בחשבון.אני באופן אישי יודע שאחרי הצבא אני מתכנן ללמוד קולנוע(אלא אם כן החיים יובילו אותי למקום אחר,אבל קשה לי להאמין).כמובן,כל מה שכתבתי כאן זה רק אוסף של דברים ששמעתי.בטח מישהו שלמד או לומד יוכל לתת מידע מהימן יותר.
ובוודאי שכדאי לקרוא ספרים.כולם מדברים על "סיפור". אבל אני למדתי יותר מ"קולנוע ופילוסופיה" של הנרי אונגר
תודה
(ל"ת)
הקרנות הן בדיוק הסיבה למה יותר קשה לעשות סרטים בישראל.
(ל"ת)
הייתי צריך לקרוא את ההודעה כמה פעמים כדי להבין,
האם בישראל הקולנוע מוקרן אחרת מאשר בשאר העולם.
לא ההקרנות שאני חשבתי עליהן כשקראתי את המשפט.
(ל"ת)
קשה להחליט
יש פה הרבה סרטים טובים ברשימה הזו – ממש לא מצליח לחליט
אני לא רואה פה הרבה התייחסות לג'ייסון בורן ובלאק הוק דאון שלדעתי הם שני סרטי אקשן מהמשובחים של התקופה האחרונה.
בנוסף אושן 11 חייב התייחסות יותר רצינית – בזמנו הסרט היה משהו שלא רואים כל יום.
אלה השלושה שאני בחרתי למרות שהייתי מסמן איזה 10 בכיף
ושוב אני נתקעת עם חמישה... אוף, מה יהיה?
עלו לגמר:
לילו וסטיץ', אושן 11, רווק+ילד, דו"ח מיוחד, שני הצריכים (לשירותים).
דו"ח מיעוט היה חזק אבל זה סרט יותר אנליטי ופחות רגשי והוא אומנם הרשים אותי, אבל יש בו משהו קצת "קר" מדי עבורי. אולי זה גם טום הנקס שאיכשהו קצת נתקע(?) בטייפ קאסט של סוכן / שוטר / חייל וכיו"ב.
"רווק+ילד" היה מקסים, אני חובבת יו גרנט ואני מתה על טוני קולט, אבל לא צפיתי בו זמן רב (אף שהדויד על המדף) ואני לא יכולה לטעון שהוא סרט השנה שלי.
ניצחו:
לילו וסטיץ' – כי הוא אחד האהובים עליי, לפחות בחציו הראשון. השירים מקסימים, האנימציה מוצלחת, והילדה מהממת. היא כובשת אותי בכל פעם מחדש. דווקא סטיץ' הוא קצת החוליה החלשה וכל פעם שהסרט חוזר לעסוק בו הוא מפספס… אבל לילו כ"כ אהובה עליי שאני לא יכולה שלא לתת לה את קולי.
אושן 11 – כי זה פשוט סרט כיף, ואני לא יכולה להתנגד לסרט שחרשתי עליו כ"כ הרבה. יש נטייה לזלזל ב"סוכריות" כאלה, שנותנות מנוחה למוח וגורמות לנו לחזור ולהתענג על משהו קליל ומוכר, אבל כמו אוכל נוחות (או אוכל "מנחם") יש סיבה שחוזרים אליו שוב ושוב… צריך לדעת לעשות זאת נכון, ואם סרט גורם לי לקנות אותו לרצות לצפות בו, אני לא יכולה לקחת את זה ממנו.
שני הצריחים – כי הקרב בנקרת הלם הוא האהוב עליי ביותר; כי מרי ופיפין הרבה יותר מוצלחים מפרודו וסאם; כי אנטים זה מגניב; כי מירנדה אוטו מקסימה; כי איכשהו אני תמיד מצליחה להדחיק את גולום (לא סובלת אותו. מבחינתי הוא על תקן מנדי בעונה הראשונה של "הבית הלבן" – בכל צפייה מחודשת אני מופתעת להיזכר שואללה, נכון, גם הוא היה שם…).
לגבי דו"ח מיוחד
א. אני מניח שהתכוונת לטום קרוז, לא הנקס (למרות שזה נשמע כמו סרט מעניין).
ב. לא יכול להסכים פחות על כך שהוא לא רגשי, בהתחשב בכך שיש בו את מה שהיא לדעתי אחת הסצינות הכי שוברות-לב שראיתי בסרט (כשאג'תה מתארת את החיים של שון שלעולם לא יהיו). ובכלל לא בכיתי בה, פשוט מישהו באיזור כנראה חתך בצל בדיוק…
שמתי לב לקריצה קטנה לעולם ספרות המתח הבריטית בסרט הזה.
לשלושת ה"רואים" יש שמות של סופרים שהתפרסמו הודות למותחני הרצח שלהם: אגתה (כריסטי), דשיאל (האמט), וארתור (קונן דויל).
לקח לי 16 שנה לעלות על זה, אבל, נו שוין.
כן, כמובן, חוסר ריכוז... אפילו לא שמתי לב שזה מה שהאצבעות הקלידו
אכן היו בסרט סצינות יפות, לא בכיתי באף אחת מהן. החיבור הרגשי צריך לבוא לפני כן, וטום קרוז לא מעורר בי חיבור כזה בד"כ. לכן הוא עלה לגמר, אך הובס ע"י סרטים שהתחברתי אליהם יותר.
לגמרי איתך לגבי אושן 11
לפעמים שוכחים שלעשות סרטים שהם פשוט כיפיים ועדיין עשויים טוב זה לא פשוט בכלל.
אז כן, לקחת תסריט טוב, לא להתקמצן ולצרף אליו קאסט משובח. להשקיע בבימוי ובעריכה ולקבל ממתק של שעתיים זה לא כזה פשוט.
גם כשאני יודעת בדיוק איך הוא נגמר, אני עדיין נהנית לצפות בו כל פעם מחדש, לתהות למה בראד פיט החליט להעלות את סימן ההיכר שלו רמה אחת למעלה ולאכול *בכל סצינה*, להקרע מצחוק בבדיחה הלא מצחיקה של "למה אתה אוכל תפוז", "כי הרופא אמר לי שאני צריך לקחת ויטמינים" "אז תיקח ויטמינים", ולהיות מופתעת מהעובדה שהם איכשהו הצליחו לבנות את השוד הבלתי אפשרי הזה בצורה שברור לי שהוא לא אפשרי, ועדיין לא בא לא לנטפק אותה כי לא בא לי להרוס חלק מהקסם.
זה פשוט סרט טוב. לא משנה עולמות, בלי מסר עמוק ואלגוריה מטורפת, בלי אפקטים מיוחדים מטורפים. פשוט סרט שמטרתו הראשונה, העיקרית והיחידה היא בידור משובח. והוא אכן משובח.
נדמה לי שאפילו בקינגסמן הראשון יש בדיחה על הנטייה של בראד פיט לאכול בסרטים שלו.
אם תשימי לב, בבית של הארי הארט, בין דפי השער של העיתונים שתלויים על הקיר, יש אחד שכותרתו היא "בראד פיט אכל לי את הסנדוויץ'!"
רק שקינגסמן הראשון הגיע הרבה אחרי
אני לא יודעת מתי בדיוק בראד פיט החליט שתהיה לו לפחות סצינה אחת שהוא אוכל בכל סרט, אבל זה קרה מספיק מוקדם בשביל שזה שהוא אוכל פה ב*כל* סצינה (אפילו אם זה רק סוכריה על מקל) זה הומור עצמי משובח בעיני – והסרט הזה הוא מ2001, הרבה לפני קינגסמן.
(ואת קינגסמן הראשון ראיתי, ובאופן עקרוני נהניתי, אבל היו שם יותר מדי דברים שזעזעו אותי מדי מכדי שארצה לראות אותו פעם שנייה…)
מלהולנד דרייב
כי בשנים שחלפו ראיתי כל כך הרבה פעמים, ובכל פעם אני מוצא בו משהו חדש. כי הוא כל-כך אישי וכל-כך אוניברסלי. כי הוא שירה, וכל סצינה בו היא אלגוריה והרמז. כי הוא מפחיד ומפעים, מייאש וגואל, קטנטן וענק. והחוויה האנושית נפרשת בו על כל חולשותיה מעוררות הרחמים. והוא כל-כך מדבר אליי, אף שהוא הכי רחוק ממני בעולם.
אף פעם לא הבנתי מה הגדולה של מפלצות בע"מ
אשמח אם מישהו יוכל להסביר לי..
לתחושתי – הגדולה נובעת מזה שהוא סרט לא רע שהיה בתחילת עידן האנימציה הממוחשבת , שלאחר דיסני – שהייתה מרהיבה לעינים.
מפלצות בע"מ נופל משמעותית מהרבה סרטים טובים באותו ז'אנר שבאו אחריו (למעלה, משפחת סופר על) וגם פחות טוב משרק שהיה "בערך" באותו זמן.
ועם זאת -אשמח לגלות שאני טועה.
לא "גדולה", פשוט סרט חמוד ומהנה
לא רק הנפשה יפה; הדמויות הראשיות חינניות ומשעשעות, הליהוק מוצלח, הסיפור מקורי… גם אני אהבתי הרבה יותר את "משפחת סופר על". דווקא מ"למעלה" לא התלהבתי כלל, כי הוא איבד גובה מהר מאוד. אם כבר הזכרת את "שרק", בעיניי הוא הסרט שזכה להערכה מופרזת. לא הרבה יותר מסרט משפחתי חביב, הרבה פחות חתרני (ביקורתי ושנון) מכפי שעשו ממנו. אם אני צריכה לבחור בין השניים, את הדמויות הראשיות ב"מפלצות" אני מעדיפה עשרות מונים (מבחינת העיצוב, הדיבוב, הכול). החמור בשרק הוא דמות בלתי נסבלת בעיניי, אדי מרפי עשה זאת טוב בהרבה ב"מולאן" וכאן הרגשתי כאילו הוא סתם ממחזר.
היתה לניקולודאון סידרה על בית ספר למפלצות
שבו לומדים איך להפחיד ילדים כדי להרוויח אנרגיה או משהו כזה. אף פעם לא הבנתי למה הסרט של פיקסאר נחשב למקורי, הוא כן חמוד מאוד.
כי כנראה רוב הצופים (כמוני) לא מכירים את הסדרה שהזכרת...
(ל"ת)
סדרה נהדרת
"מפלצות אמיתיות" זכורה לי (לצערי לא בדקתי אותה מאז ילדותי) כסדרה מצחיקה ומפתיעה ומופרעת. מעניין אם היא באמת תהיה כזאת גם בצפייה כמבוגר או שזה רק מוצר נוסטלגי ולא יותר.
לא גדולה - אבל עדיין מקום שני?
קראתי לא מעט תגובות מהללות כאן על הסרט הזה..
ושוב – באמת שאין לי שום דבר נגד הסרט הזה, אבל לתחושתי הוא זוכה לאהבה הזו רק משום שהיה דיי ראשון בז'אנר הזה..
כן, למה לא? סרט מוצלח ומהנה שרבים אהבו וזוכרים לטובה
זה ממש לא ייחודי לו, הסרטים של פיקסאר זוכים כאן לאהדה רבה בדרך כלל. אותי הרבה יותר מפתיע ש"שמש נצחית בראש צלול" עדיין זוכה ב-2004. זה סרט שהאהדה הגדולה אליו אינה ברורה לי.
מסכים ומוסיף
שהעולם שבו מפלצות בע"מ נחשב לסרט טוב יותר ממלהולנד דרייב משונה מאד בעיני.
מצד שני, הוא משאיר לי את העונג הלא מבוטל בהשתייכות לנישה קטנה מתנשאת ועילאית.
אתה לא בעולם (או אתר) שבו מפלצות בע"מ נחשב לסרט טוב יותר
אתה בעולם שבו יותר אנשים ראו ואהבו את מפלצות בע"מ, ולכן יכולים להצביע (או לא להצביע) עבורו, בעוד שאת מולהלנד דרייב מרבים גולשי האתר בכלל לא ראו (11 אחוז הצביעו עבורו, בטוח הרבה יותר מהאחוז באוכלוסיה שצפו בו בכלל).
אוקי, אבל
א. זה בדיוק האתר שהייתי מניח שרבים מגולשיו צפו במלהולנד דרייב.
ב. אני מנצל בזאת את ההזדמנות להמליץ לכל מי שלא צפה בו לרוץ לספרית הוידאו הקרובה ולצפות בו בהקדם האפשרי.
ג. ההמלצה לא כוללת גולשים ששם המשתמש שלהם כולל מתכות נפוצות.
מלהולנד דרייב
לנצח אצלי יהיה בתחרות עם דוני דארקו תחת הכותרת :
הסרט שהכי סבלתי ממנו, ואני לא ארצה להתקרב אליו שוב לעולם.
"אני מנצל בזאת את ההזדמנות להמליץ לכל מי שלא צפה בו לרוץ ל*ספרית הוידאו* הקרובה ולצפות בו בהקדם האפשרי"
אתה זוכר שאנחנו לא ב-2002 אלא רק מתעסקים בסרטים שהופצו פה ב-2002?
נו, זה היה הומור שכזה
(ל"ת)