תראו, זה לא שחסרות בחודש האחרון כל מיני דרכים כיפיות לבלות בבתי הקולנוע: "האחים סופר מריו: הסרט", "מבוכים ודרקונים: כבוד בין גנבים", "ג'ון וויק 4", "חומר דוב" – כולם סרטים מהנים בסך הכול, גם אם הם סובלים מחסרונות כאלה ואחרים. אל זירת תשומת הלב שלכם נכנס עכשיו מתמודד חדש: "רנפילד", קומדיית האקשן עם נגיעות אימה על רנפילד (ניקולס הולט), המשרת של דרקולה (ניקולס קייג') שמוצא את עצמו בקבוצת תמיכה לאנשים במערכות יחסים מתעללות שמשנה מעט את התפיסה שלו בנוגע ליחסי עובד-מעביד שיש לו מול אדונו.
רנפילד הוא זה שמוביל איתנו את הסרט בערוץ קריינות שלרגעים מרגיש קצת כפוי מדי – במיוחד לעומת דרכים מקוריות אחרות שהסרט משתמש בהן להעברת מידע כמו רימייק שוט לשוט ל"דרקולה" מ-1931 רק עם שני הניקולסים, ומסתבר שלמרות ש"רנפילד" הוא אכן המשך לאותו סרט, הוא סוטה במעט מהסיום שלו בכך שמתגלה שאפילו אור יום לא יכול לחסל את דרקולה, ולפיכך גם לא את רנפילד – וכך שניהם עוברים מאזור לאזור, מטילים אימה, מעוררים את זעמם של ציידי ערפדים, ונאלצים לאחר קרב לסגת למקום אחר.
כל זה, כאמור, עד לתחילת הסרט, אז הם הגיעו לניו אורלינס, ובעקבות אותה קבוצת תמיכה רנפילד קצת מתחיל לפקפק בכל קיומו, מעשיו, והחוזה הבלתי כתוב שחתם עליו מול דרקולה. במקביל, רבקה (אקווהפינה) היא שוטרת שמשפחת לובו, המאפיה המקומית (טוב, אחת מהן) הרגה את אביה והיא מנסה למצוא דרך חוקית לנקום – למשל, לכלוא את טדי לובו (בן שוורץ), הבן שיודע לדבר יותר מלעשות על עוד אחד מאלפי הדברים הבלתי חוקיים שהוא עושה לאור יום בלי שום הבנה של מערכת החוק. לאחר ששלישיית גנבים חובבי סקא גונבים את המשלוח של משפחת לובו, דרכי רבקה ורנפילד מצטלבות.
לעומת כל הסרטים האחרים שמתחרים על תשומת ליבכם, יש ל"רנפילד" כמה וכמה מאפיינים שמבדילים אותו מהאחרים. הראשון הוא שאם באחרים יש אולי כמה בדיחות ועקיצות על חשבון עצמם, "רנפילד" הוא סרט שמכריז מראש שאין סיבה או דרך לקחת את המאורעות בו ברצינות יתרה. סצנות הקרב הן לא "אלימות" – זה יותר מזה. זה אנשים שכורתים איברים ואז משתמשים בהם כדי להרביץ לאדם אחר, בזמן שגלונים של דם משפריצים לכל מקום. זה איפשהו בין היגיון של לוני טונס להיגיון של אנימה, וזה נהדר.
השני הוא שבזמן שהצופים עסוקים בלא לקחת אותו יותר מדי ברצינות, הסרט עצמו דווקא משקיע בנושא שהוא דן עליו – מערכות יחסים רעילות – יותר תשומת לב בכתיבה ויותר ניואנסים משהייתם מצפים למצוא בסרט שבו מישהו כורת ידיים למישהו אחר עם מגש. זה מגיע לנקודת שיא שבה הסרט מאתגר את הגיבור שלו באופן לא ברור מאליו, אם כי רגע לאחר מכן נראה שהסרט נזכר שהוא בעצם סרט הוליוודי ועושה פניית פרסה בכל הנושא ועדיין: בין כל שאר הבלוקבאסטרים שבמקרה הטוב נותנים לנבל לזרוק איזה שני משפטים על נושא כלשהו אבל אז הגיבור מרביץ להם כי הם רעים, "רנפילד" מצליח לשלב את האקשן שלו, העלילה שלו, והנושא שלו באופן מעניין ומדי פעם אפילו מבריק.
האחרון הוא כנראה הסובייקטיבי ביותר ואפשרי שיהיה מי שלא יסכים אבל מבחינתי אין מה לעשות – לאף אחד מהסרטים האחרים שמציגים כרגע אין את ניקולס קייג' כדרקולה ואת ניקולס הולט כרנפילד, עם אקוופינה החביבה כתמיד ובן שוורץ חסר מעצורים כמי שרק במקום השלישי והרביעי ברשימת הדמויות החביבות על המסך. הולט הוא שחקן שאני מחבב, מעריך ומקווה שמתישהו כל העולם יפרגן לו כמוני עוד מימי "רווק פלוס ילד" (הוא הילד) וכאן הוא זורח בעיקר בצד הקומי, אבל גם ברגעים היותר רציניים. ובנוסף, דווקא בגלל שהוא כל כך לא "כוכב אקשן", היה משהו מהנה בלראות אותו מפרק אנשים לחתכים בעוד הפנים שלו משדרות "סליחה, סליחה, לא התכוונתי להעביר את האגרוף שלי דרך הפנים שלך, אוי, איזה לא נעים".
וקייג' – נו, כל מי שהולך לסרט כדי לראות את ניקולס קייג' כדרקולה יקבל את מלוא כספו. הוא לא הדמות הראשית, אבל הוא מופיע הרבה על המסך, וכל דקה שהוא שם היא מעדן. קייג' משוחרר וחסר רסן פה כמו שהוא לא היה כבר זמן רב, כל זה בזמן שהוא מצליח ליצור דרקולה שהוא ייחודי ומובדל מלוגוסי, לי ואחרים; דרקולה שהוא אכן נרקיסיסט שמזכיר יותר מדי בוסים ובני זוג שמוחקים את האדם שמתחתם או לצידם, ולכן גם כל כך קל להאמין שהאפשרות של להפוך מישהו אחר לערפד אף פעם לא עולה בזמן הסרט.
כל זה בסרט מצחיק, מדמם, כיפי להחריד, באורך הנכון (שעה וחצי) – ובלי צורך לדחוף אפשרות של סרטי המשך, סדרות ספינאוף, או מה שלא יהיה. וגם, ואני אהיה שקרן אם אני לא אגיד שזה גרם לי ליהנות ממנו לפחות קצת יותר – בדיחות נישתיות על סקא! אפשרי שהחלק האחרון יהיה פחות רלוונטי לאחרים, ועדיין נראה לי שיש פה מספיק בשביל להצדיק לחובבי האקשן הקאמפי גיחה לקולנוע. מבין מבול סרטי החורף הגדולים, "רנפילד", בזכות תסריט מצחיק ומעניין באופן מפתיע, הופעות נהדרות, ואווירת כיף כללית, יוצא כמנצח הגדול בזירה – לפחות בלב שלי, אם לא קופתית.
מה זה "סקא" ?
"בדיחות נישתיות על סקא!"
"אחר ששלישיית גנבים חובבי סקא גונבים…"
אבל מה זה סקא ???
סוג מוזיקה שיהונתן אוהב
(ל"ת)
סקא זה רע
(ל"ת)
אז להפסיק כבר לנגן בחצוצרה?
(ל"ת)
סרט ענק!!!! ראיתי עם הילדים.. שעה וחצי של צחוק וכיף.. חבל שרק שעה וחצי!! מומלץ בטירוף!
סרט שהוא פאן טהור! שכחתי כבר כמה אקוופינה שחקנית טובה (אהבתי אותה מאוד בסרט שביימה "הפרידה") וכמובן שתמיד כיף לצפות בניקולס הולט וניקולס קייג'..גם שאר השחקנים שלא הכרתי היו נהדרים.
היא לא ביימה את "הפרידה"
(ל"ת)
נכון, צודק. היא כיכבה בו. לולו וואנג ביימה
(ל"ת)
לא נותנים לראות מתחת לגיל 16 ורק עם תעודת זהות. אישור הורים לא מספיק. הייתי בהלם בני ה15 שלי ראו סרטים הרבה יותר "מפחידים" מזה כולל כריתת איברים ורצח ופה יש נושא חשוב על התעללות. מה השטויות האלו? גון וויק כן, מבוכים ודרקונים כן ותאמינו לי יש שם דברים מפחידים לילדים. מה העניין? יש משהו חוץ מאיבר כרות שמתעללים בו להנאה?
איזה פצצת כיף
זה די קטע שנהניתי כל כך מסרט שעד לפני שבוע לא היה על הרדאר שלי בכלל. אז תודה ליהונתן על ההמלצה החד משמעית, ואני די חותם על כל מילה בביקורת: הופעות נהדרות, אקשן מצוין ואלימות משובבת נפש. קצר וקולע.
אמא שלי ואני מאוד נהנינו.
תנו לה איברים כרותים, שפריצים של דם ודמויות אפלות ומזוויעות, והיא מסודרת. נכון, קייג' גונב את ההצגה, וזה בלי ספק אחד התפקידים הכי טובים שלו (שילוב מושלם של אימה, קאמפ ודרמטיות), אבל לא יכולתי להסיר את המבט מהעיניים מלאות ההבעה של הניקולס השני.
(אגב, יצוין לשלילה התקציר באתר של סינמה סיטי, שלא רק טועה בשמו של הולט (ג'ייסון במקום ניקולס), אלא גם טוען שהוא שיחק בדדפול, משום מה).
טכנית היה לו קמאו בדדפול 2
בתור ביסט, הדמות שלו בסרטי אקס-מן
אמור להיות תגובה לאלון
(ל"ת)
כן, חשבתי על הקמיע הזה, אבל זו הייתה בדיחה של שניה
ולא תפקיד משמעותי שאמור לגרום לקורא לומר, "אה, כן! משם אני מכיר את השחקן הזה."
סרט סביר.
קייג׳ תענוג בתור דרקולה אבל אין לו הרבה זמן מסך ולהולט פשוט אין תזמון קומי. הוא ואקוופינה לא מצחיקים כל כך והסיפור שלהם מאד קלישאתי ויבש.
"האפשרות של להפוך מישהו אחר לערפד אף פעם לא עולה בזמן הסרט"?
(ל"ת)