"הודעה אדומה", שיצא לפני שבוע וקצת בנטפליקס הסמוך לביתכם, לא אמור להיות סרט איכותי. כן פמפמו אותו כ"סרט היקר בתולדות נטפליקס" (תואר שאני מתקשה להאמין לו כי הם כבר נתנו אותו ליותר מדי סרטים), אבל חוץ מהביקורות בעולם שדי לא מרחמות עליו, אני אישית נתפסתי לזה שגאד, אפילו בשביל הפוסטר לא טרחו להשתמש בתוכנה מתוחכמת יותר מפאוורפוינט. איזה פאוורפוינט, צייר של ווינדוס. מ1995. הם כאילו אמרו במפורש "תראו, הנה דוויין ג'ונסון וגל גדות וריאן ריינולדס! הם בסרט החדש שלנו! נכון אתם אוהבים אותם? נכון???"
אהמ… האמת שכן, נכון. אלו בהחלט שלושה שחקנים סימפטיים מאוד. אבל על מה הסרט, במחילה? לא יכולתם לשים תמונה של המקגאפין מהסרט? איזשהו קולאז' על המקומות סביב העולם שאליהם מגיעים הגיבורים במהלך העלילה? משהו? כנראה היוצרים של הפוסטר צפו בסרט קודם ואמרו "אהמ… לא, אין לנו משהו אחר לשכנע איתו, מצטערים. בואו בשביל הכוכבים." וההחלטה הזו מתבררת כסבירה, כי הסרט הזה הוא אחד הדברים הכי גנריים ומטופשים שהגיעו אלינו לאחרונה.
אז מה יש לנו כאן? גנב אוצרות (ריינולדס) שמחפש את אותו מקגאפין-כלשהו (תכשיט ביצי זהב של קלאופטרה, אבל הוא פעם אחת ליטרלי קורא לזה "מקגאפין"), יש את השוטר שרודף אחריו ואז נאלץ לשתף איתו פעולה (ג'ונסון), ואת הגנבת העוד יותר מתוחכמת משניהם (גדות) שמחפשת את אותו מקגאפין. עוד בתפריט: צילומי סטוק של מקומות אקזוטיים (ואז קאטים לצילומי פנים מאובזרים ברישול), פיתולי עלילה חסרי היגיון לכאן ולשם, שורות הומור וסצנות אקשן.
בואו נפרק את החוויה. ראשית, הסרט גונב מכל כך הרבה מקומות שקשה בכלל להתחיל לספור. יש כאן אינדיאנה ג'ונס (כל הארבעה), אוצר לאומי (כל השניים), סרטי אושן (ובעצם כל סרטי-השודים בכללי), ויש עוד. הסרט גם מתגאה בזה – ריינולדס בשלב מסוים פשוט שורק את הנעימה של אינדיאנה ג'ונס ליד ארגזים של אוצרות נאציים ממלחמת העולם השנייה, ואז אומר את המשפט ההוא על המקגאפין באינטונציה של שבירת קיר רביעי מדמותו האחרת והמפורסמת.
ומילא לגנוב, לפחות שיעשו את זה מושקע. אין לי מושג לאן הלך התקציב הענק המדווח של הסרט, כי אין פאקינג מצב שזה היה לאפקטים או לוקיישנים. המסך יצעק עליכם פעם בכמה דקות את השם של המקום האקזוטי ברחבי העולם שאליו התגלגלה העלילה, אבל הצילום הרחב ייחתך מייד לתוך בניין או בונקר או בית כלא או מטה משטרתי, שנראים בדיוק כמו כל בניין או בונקר או כלא או מטה משטרתי שראיתם מימיכם.
ומילא מרושל, לפחות שיהיה הגיוני. אבל לא, העלילה חסרת היגיון בשיט, מלאה צירופי מקרים הזויים ואת בית הכלא הכי נורא בתבל שהוא בעצם לא כזה נורא כי הוא גם הכי לא מאובטח בתבל, ואם כל זה לא מספיק, הסרט לוקח לקראת סופו תפנית מהסוג הכי גרוע – לא טוויסט מפתיע מוצלח שנבנה כמו שצריך, וגם לא טוויסט מפתיע גרוע שלא נבנה כמו שצריך ורק רוצה לזעזע. לא, זה טוויסט מהסוג שמפתיע אך ורק כי הוא היה כל כך מטומטם שלמרות שחשבתם בכיוון הייתם בטוחים שהסרט לא ייקח אותו.
בקיצור, מועתק, מרושל, מטופש (מאוד מטופש), לא מחדש, לא הגיוני, לא מקורי ולא מגלה את אמריקה (או את מצרים העתיקה); ובנוסף לכל זה, בעל מספיק חוצפה להצהיר "אני גנב ואני יודע את זה", כאילו המודעות העצמית לבדה תכפר על כל פשעיו.
אבל הנה הקטע: איכשהו, כל העסק הזה מהנה למדי. כן, הוא מלווה בשפע של נקיפות מצפון של "האם כל כך קל לקנות את זמן הצפייה שלי?", אבל מבחינתי הוא יכול להיות במילון ליד ההגדרה של גילטי-פלז'ר.
אולי זאת הכריזמה של שלושת הכוכבים. גדות, ג'ונסון וריינולדס כל כך נהנים בבירור מכל רגע שקשה שלא להיכבש באנרגיות ששופעות מהמסך, הגם שהרקע שמאחורי הכוכבים מביך בחובבניותו, והגם שבעצם יש מצב רציני שכדאי היה להחליף את ג'ונסון בשחקן אחר בעל טווח הבעות רחב יותר.
אולי אלו גם סצנות האקשן, שלמרות הלוקיישנים הכל-כך-בבירור-האנגר-באולפן עדיין מהנות לצפייה, ניתנות למעקב (א'-ב' אצלי בסרטי אקשן), ופה ושם אפילו מגניבות ועם תנועות מצלמה יוצאות דופן. יש רגע ויזואלי אחד שחותם את סצנת האקשן הפותחת שאשכרה גרם לי לצחוק בקול.
מה שמוביל להרהור שאולי זה גם ההומור. אומנם רוב החלק הזה בסרט מתבסס על דמותו של ריאן ריינולדס, שעושה שטיק די קבוע, אבל נראה שהוא טוב בו. פאנצ'ים מגיעים בקצב משביע רצון, וכשהם טובים, הם טובים.
ואולי זהו כוחן של הציפיות הנמוכות, או היכולת הכללית שלי ליהנות מחיקוי חסר בושה רק בגלל שהוא טוב, או לפחות סביר (לא מזמן נהניתי גם מסרט הרפתקאות אחר של דוויין ג'ונסון, אם כי ההשוואה לא מאוד הוגנת, כי שם לפחות ראו איפה הכסף).
ואולי זה הכול ביחד, והעובדה שלפעמים כל מה שצריך זה משהו להעביר מולו שעתיים בסבבה, ו"הודעה אדומה" מספק את הסחורה. ואפילו לא צריך לכבות את המוח בכניסה לקולנוע, אלא רק על הספה. גם זה משהו.
זה בדיוק הסרט כשצריך לראות-
כשרוצים לכבות את המוח. סרט חמוד, משעשע, דבילי אך גם די סבבה.
לפעמים הוא מטומטם ברמות אבל יחד עם זה הוא לא משעמם.
אחד הסרטים הכי מטומטמים שראיתי השנה.
חוץ מזה, הוא כיף לא נורמלי. הביקורת קולעת בדיוק למהות שלו – לא היה סרט מהסוג הזה לאחרונה ולפעמים גם זה חסר.
הביקורת הזכירה לי את הסרט הזה
לירות כדי להרוג
טיפשי להפליא ומהנה במידה דומה.
לירות כדי להרוג זו יצירת מופת בעיני
נכון, אין לו יותר מדי משקל, הוא דליל ברמה שאפילו סרט המשך לא הייתי סוחט ממנו, אבל הוא העז ללכת למקומות! לעשות דברים!
לא הייתי משווה אותו לסרט נטפליקס גנרי של לשים כמה כוכבים ולהוסיף מים.
פאקינג גזר.
נרדמתי באמצע הסרט
(ל"ת)
אני נרדם כל ערב באמצע פרק של סיינפלד
זה לא בהכרח מעיד על איכות
אולי אם הייתי יודע לחכות לזה מראש לא הייתי יושב ומחכה שזה ייגמר
(ל"ת)
הבעיה: דווין ג'ונסון
דווין ג'ונסון הוא כוכב קולנוע שחושב שאגו מנופח הוא תחליף לכריזמה, וכשאין לו תפקיד שהמטרה המובהקת שלו היא לשמור שהאגו הנ"ל לא ייצא משליטה, התוצאה היא פשוט משעממת: חסרת כימיה עם הכוכבים שלצידו, וחסרת הכיף שצריך לסרט שאמור להיות כיף.
וכך, סרט טיפשי (ובדקות האחרונות שלו מטומטם ברמת ספוקו) שאמור להיות "אבל לפחות כיף", הופך ל"טיפשי אבל לפחות כיף… כשג'ונסון סותם את הפה שלו". אם כבר משקיעים על משכורות ענק, לא יכלו להביא מישהו אחר?
נו טוב.
וכמובן הרעיון המאוד אידיוטי
חחח בואו נחליט שהדמות שלו היא פסיכולוג נו טוב, סוג של למרות שהוא כולו שרירים אין אין אנחנו שיא ההומור
דבר אחד לא ברור לי: איך 200 מיליון דולר?
איך זה הסרט הכי יקר של נטפליקס? רק לצורך השוואה, "חולית" – על שלל האפקטים פורצי הדרך בו ואנסמבל הכוכבים הגדול, עלה 165 מיליון. ריינולדס, גדות וג'ונסון כאלה יקרים? קשה לי להאמין, באמת. ואמנם האפקטים בסרט לא רעים אבל יש כמה פאקים רציניים בהם המסך הירוק בולט. איך התקציב התנפח ככה?
טוב, בדקתי
כן, מסתבר שהם באמת כאלה יקרים. כל אחד מהשלישייה קיבל משכורת של 20 מיליון (גדות חשפה בראיון שהיא לא מוכנה לקבל דולר פחות מהאחרים, יפה לה). זה 60 מיליון רק על שכר. בחולית, השחקן הכי מרוויח היה טימותי שאלאמה שקיבל סכום זעום (באמת, רחמים) של 2.6 מיליון.
עדיין, גם 140 מיליון מרגיש הרבה ביחס לתוצר שקיבלנו.
יש איזשהו מקרה אחר של תקציב כזה והתרסקות כזאת?
(ל"ת)
התרסקות מאיזו בחינה?
(ל"ת)
ביקורות
(ל"ת)
נכון לעכשיו, ל"שודדי הקאריביים" הרביעי, הסרט שנמצא במקום ראשון בטבלת היקרים ביותר בהיסטוריה,
יש 2% פחות ב-Rotten Tomatoes מ"Red Notice". האחרון יותר זול מהראשון בכ-180 מיליון דולר.
אוי כן, שכחתי שרוב מרשל קיים
(ל"ת)
אה טוב התשובה ברורה:
התסריט מחורבן.
ורוב מרשל במאי די מחורבן
בטח בהשוואה לגור ורבינסקי שהביא קינטיות נהדרת לשלושת הסרטים הקודמים. בכללי אני פאנבוי שלו שמוכן להגן בחורף נפש על הפרש הבודד וcure for wellness
אני מאוד מקווה שהוא לא יהרוס יותר מדי את "בת הים הקטנה"
הילדות של כולנו לא תאהב את זה.
במאי שאחראי על אחד הסרטים הכי טובים אי פעם, אבל כן, לא מבריק במיוחד
(ל"ת)
מה זה קינטיות בהקשר הזה?
פשוט כל מה שקשור לתנועה של שחקנים\מצלמה וכו'?
זו לא בהכרח התרסקות
זה סרט נטפליקס.
כמובן, ביקורות טובות אף פעם לא מזיקות, ויש באמת סרטים שכל מטרתם היא ביקורות טובות, אבל זה ממש לא הקריטריון היחיד למדידת הצלחה.
יש סרטי אולפנים שמוקרנים בקולנוע עם ביקורות שליליות אבל הכנסות ענקיות, וכמובן יש מקרים הפוכים לחלוטין.
נטפליקס צריכים תוכן, ונראה לי שהמדד שהכי מעניין אותם בסרט מהסוג הזה הוא דקות צפייה וסרטי המשך.
אין לי נתונים על מספר הצופים בסרט, לא יודע אם הם כבר שחררו נתונים, אבל מתגובות באינטרנט וכאן נראה שאנשים חושבים שזה זבל, אבל זבל מהנה לצפיה. סרט המשך יוכרז בסבירות גבוהה.
אז האם זו ההצלחה לה הם קיוו? כנראה שלא בדיוק. אבל אני לא הייתי מגדיר את זה כשלון.
״זבל״ או לא, הסרט עם גל גדות
לא צפיתי בסרט, אבל אל תשכח שהישראליות היא מגבר לסרט כי גל גדות.
לא שמעתי אף אחד מדבר על הסרט הזה בסביבתי בארהב.
כשאמרתי 'אינטרנט'
חשבתי בעיקר על עגבניות רקובות וימד"ב.
הציון בימד"ב משקף היטב את העובדה שהרוב נתנו לו באזור ה-6/7, והציון מהקהל ברוטן הוא אמנם 92 אבל זה בגלל שיטת הספירה שלהם שמחשיבה ביקורות כמו זו שכאן חיוביות, ואף על פי כן – סימן שרובן נטו בסופו של דבר לכיוון חיובי אחרי ההסתייגויות.
גם אני לא שמעתי אף אחד מדבר על הסרט
אבל על פי הנתונים של נטפליקס זה הסרט הכי מצליח שלהם בכל הזמנים:
https://www.theverge.com/22808720/red-notice-netflix-bird-box-most-watched-film
נראה לי שפשוט אנשים צופים בו אבל לא ממש מדברים עליו – בניגוד לקולנוע, שבו צריך ליצר "אירוע" בשביל שאנשים יצפו, בנטפליקס מספיק לדחוף את התוכן לאנשים. והוא מצליח באותה צורה שקטה שבה סדרות טלויזיה כמו CSI מצליחות.
אהבתי שכתוב שם שכל השחקנים משחקים את עצמם
מה חושבים שם בניכר על גל שלנו?
כן.
תקציבים גדולים והצלחות ביקורתיות לא הולכות יד ביד, ויש לא מעט מקרים של סרטים (חוץ משודדי הקריבים שהוזכר כאן) שסרטים מנופחים זכו לקיתונות של בוז – לא פעם עם תחושה שמשהו בתקציב עצמו עודד את המבקרים לסובב את הסכין.
אולי נטפליקס כוללת בזה גם תקציב שיווק?
בניגוד לאולפנים שמחשבים את זה בנפרד
כן, אבל הבדיחה על דיוויד וריצ'רד אטנבורו
הייתה מצחיקה למדי
לא ראיתי את הסרט ואין לי כל כך כוונה לראות
אבל מאוד מעניין אותי לדעת: מה הבדיחה המדוברת?
ההבדל בין מציאות ובדיה
בהינתן פרט טריוויה כלשהו, הם מנסים להיזכר אם אמר אותו האח שמקריין בסרטי טבע אמיתיים, או האח שמשחק בסרטי טבע בידיוניים.
אולי הסרט הכי פחות מקורי שיצא לי לראות
כל העלילה חיקוי של חיקוי.
שלושת השחקנים הראשיים עושים את מה שהם עושים בכל סרט פחות או יותר.
אני לא חושב גם שהסרט כיפי כמו שהוא חושב שהוא.
בקיצור סרט סתמי.
מישהו ידבר על
גניבת העלילה מ'צווארון לבן'? כאילו אני יודע שגנבו פה מהרבה סרטים. אבל חוץ מהקטעים המטומטמים זה אחד לאחד העלילה של הסדרה צווארון לבן. אוקי, זו לא צוללת נאצית אלא בונקר נאצי. זהו, כל השאר אותו דבר.
אז גם הסדרה גונבת מהרבה מקומות?
(ל"ת)