במקור: Rat Race
במאי: ג'רי צוקר
תסריט: אנדרו ברקמן
שחקנים: ג'ון קליז, רואן
אטקינסון, וופי גולדברג,
קובה גודינג ג'וניור, סת'
גרין, ג'ון לוביץ, איימי
סמארט
יש סרטים שאסור ללכת אליהם לבד.
בתחילה, המניע שלי היה אסטרטגי בלבד: כמו בסרט ההוא עם השוטרת, לא הייתי מוכנה להיות זו שתאלץ לבטא את שמו של הסרט בפני הקופאית. אבל אחר כך, כשכבר היינו מאובנים מאימה בכיסאותינו, הודיתי ביני לבין עצמי שטוב שיש מישהו שאם אצטרך, יהיה שם כדי להחזיק לי את היד.
מדהים. מדהים כמה שסרט יכול להיות מביך.
למספר רגעים נדמה היה לי שצפיתי בתכנית ארוכה במיוחד של דודו טופז. אך לא. העדר החצוצרות משיר הסיום המקרקש בעוצמה החזירני למציאות: 'מיליונר מי שגומר ראשון'. וכמו אצל דודו טופז, גם פה הנחת היסוד זהה: אנשים יעשו הכל בשביל כסף.
ג'ון קליז הוא דונלד סינקלייר – בעליו הגאים של קזינו כלשהו בלאס וגאס (להלן: נקודה א'). החיים הראוותניים בקזינו משעממים את סינקלייר ואת המהמרים הכבדים שלו, עד כדי כך שאת זמנם (וכספם) הם בוחרים להשקיע בהימורים מופרעים במיוחד.
הפרוייקט הנוכחי של סינקלייר הוא מרוץ סוסים אנושי: הוא אוסף חבורת אנשים אקראית, ומספר להם כי בנקודה ב' – תחנת הרכבת בסילבר סיטי, ניו מקסיקו (המרוחקת אי-אלו קילומטרים מהקזינו) מחכה תיק ובו 2 מיליון דולר במזומן (לא נמסר כל מידע אם השטרות מסומנים או לא). את הכסף יקבל הראשון שיגיע לתיק.
שלא כמו במירוץ סוסים רגיל, המתחרים של סינקלייר חופשיים לעשות ככל העולה על רוחם: לתחמן, לרמות, לעבור על החוק – כל מה שעשוי לקרב אותם אל הכסף. מונעים על ידי הרצון להגיע ראשונים, בוחרים המתחרים להתמקד באסטרטגיה של "איך אני אגיע הכי מהר", מבלי להקדיש טיפת יצירתיות ל"איך אמנע מאחרים להגיע לכסף". לא שזה כל כך משנה. למעט הברקות מקריות, שתי האסטרטגיות מובילות לסצינות מדכדכות כדוגמת "אוי! זרקו אותי במדבר חבול ומוכה ולקחו לי את הנעליים <פרצוף כלבלבי מופתע, ידיים נזרקות בחוסר אונים>, אבוי! אני רוצה ללכת אבל שורף לי ברגליים <הקפצת רגליים באוויר להמחשת הרעיון>, אללי! אני צריך להוריד את החולצה כדי לאלתר נעליים <ייפחה להגברת הרושם>". תסלחו לי, אבל עלי זה לא עובד.
התחרות עצמה, הזכירה לי יותר מכל את משחק השחמט מ'עליסה בארץ המראה', בו כל הרצים קדימה נשארים במקומם. אם נקודה ב' אמורה היתה להיות מרוחקת קילומטרים רבים מנקודה א', הרי שהסרט לא תרם להבנת סוגיית המרחק. נראה היה כי סילבר-סיטי ולאס וגאס הן שתי נקודות המופרדות אחת מן השניה על ידי ריבוע מדברי כלשהו, לא גדול במיוחד, והדבר היחידי המונע מהמשתתפים להגיע אל נקודה ב' הכה נחשקת, היא השלומיאליות (הכפויה מכורח התסריט) של כל אחד ואחד מהם.
מביך, מביך כמה שסרט יכול להיות רע.
לתפקידי המתחרים נבחרו שלל קומיקאים שדעך כוכבם (אני אף אסתכן ואומר: רובם שחקנים סוג ב'). כמעט כולם נותנים הופעה שמהווה טיעון מוחץ בעד הצורך בבתי ספר למשחק. כל אחד מהשחקנים דואג להביא עימו את השטיק הפרטי שלו, לנוחות הצופים שאינם מכירים באופציית "גילום דמויות מגוונות".
ג'ון קליז עושה תפקיד ג'ון קליזי טיפוסי – זה אולי לא רע במיוחד, אבל זה גם לא תורם לסרט ובטח שלא מציל אותו; וופי גולדברג מפרכסת באבריה וחושפת שיניה בחיוך מפואר כל אימת שמזדמן לה; קובה גודינג ג'וניור מסתמך על שלל פרצופים מופתעים ועיניים שלוקות באופן מפתיע (אומרים שזו האופנה האחרונה), ורואן אטקינסון – נו, הוא הורס את הסרט. פשוט כך.
עוד ב"מיסטר בין" הבנו שהוא מתלהב ממימיקות, ושההומור שלו מתמקד בעיקר בלעשות פרצופים מוזרים. פה הוא מקצין את כל מה שאי פעם הציג, ומעביר את חלקו בסרט במבטא מלעלע (איטלקי, הוא קורא לזה), פרצופים מתעוותים, ושפת גוף עקמומית וגרוטסקית. לא שציפיתי למשהו מתוחכם או אלגנטי, אבל גם לא ציפיתי לכזה מופע אימים.
עד שאנו זוכים לראות דמות סבירה אחת, בא הסרט ובהינף 20 דקות הופך אותה לתלושה לא פחות. זה כבר לא נקרא "הזוי", או "סהרורי". זה נקרא "מטומטם". אתם יודעים מה – גם "מטומטם" היא מילה טובה מידי. 'אחי, איפה האוטו שלי?' היה סרט מטומטם, מה שלא הפחית כהוא זה מהיותו כיפי ומהנה – ולו רק משום שהוא היה עשוי טוב. 'מיליונר', לטעמי, היה עשוי ברישול: מיש-מש של סצינות מוקצנות ובדיחות שניתן לנחש שעות מראש.
אולי זה לא רע בהכרח (זה לא?), ויש כאלה שאוהבים את זה. למעשה, חלקים מסוימים במוחי אפילו מסוגלים להבין שיש מי שיהנה מהסרט (אם כי כשניסיתי לנתח סוגיה זו, גיליתי שאני לא יכולה לשים את האצבע על "מה כל כך הצחיק את אלה שישבו מאחורי"). אבל מן הסתם, מה שאותי זעזע – שעשע אחרים.
ל'מיליונר מי שגומר ראשון' – למרות השחקנים הכושלים – היו נתוני פתיחה טובים: הרבה דמויות, לכל אחת מהן סיפור משלה, היסטוריה, ומניעים שהוצגו לנו. אבל במקום לעשות עם זה משהו, במקום ליצור סיפור, בחר הסרט – מרגע שהחל המרוץ – לשכוח את ייחודה של כל דמות ודמות, והותיר אותנו עם מספר כפילי רואן אטקינסונים באריזות שונות, כולן מצווחות בהיסטריה כדי להדגיש את הטירוף שבמירוץ.
רע, רע עד שזה מדהים.
- האתר הרשמי
- מיליונר
- מי שגומר ראשון
- רון אטקינסון – אתר מעריצים
- וופי גולדברג – אתר מעריצים
- סת' גרין – האתר הרשמי
- איימי סמארט – אתר מעריצים
- ברקין מייר – אתר מעריצים
- מרוץ עכברושים
- הימורים
- דודו טופז
אוי לא!
כבר הלכתי לכמה סרטים שהמליצו כאן והתאכזבתי. האם זה אומר שאני אאלץ ללכת לסרט הזה ולהנות ממנו?
כדאי!
זה באמת סרט כיף. באמת.
בניגוד לטענה אנשים לא עושים הכול
בשביל כסף.
או יותר נכון לומר שאת העקרונות שלהם הם יזנחו בשביל סכום מסוים (שמשתנה מאדם לאדם) אבל את הפחדים שלהם לא.
אני זוכרת שראיתי תוכנית שאשה אחת פחדה מגוקים ושמו לה סכום מסוים בתוך ערימת גוקים וכול מה שהיא הייתה צריכה לעשות זה לקחת אותו. היא לא לקחה. בסוף העלו את הסכום עד לכחצי מליון מארק והיא עדיין לא לקחה את הכסף.
ושאלה בקשר לביקורת.
לא הבנתי אם לונג גון מחשיבה את וופי גולדברג בין שאר השחקנים הגרועים.
כי לדעתי נכון שהיו לה כמה סטים לא כול כך מוצלחים אבל ברוב הסרטים שהיא מופיעה היא שחקנית טובה.
מעניין מתי בוג'י תזקוף ראשה...
ותתלונן על הגרשים (') החסרים… ואגב, לא ידעתי שהמהפכה של הברזל הצליחה, ולונג ג'ון שינתה את שמה לLong Gone, אבל אם את אומרת…
(:
מישהי עם חתימה מתחכמת
ובעניין זה,
"אלה העקרונות שלי! אם אתה לא מרוצה מהם – יש לי אחרים".
(גראוצ'ו מרקס).
ואגב, בתקווה שאני לא חטטן מדי:
מה זה Fangies?
(זה מתחיל להיות הרגל מגונה אצלי, לשאול כל מי שיש לו ניק מקורי מה זה אומר. כל זמן שאני לא אציק לבוג'י, אצליח איכשהו לצאת מזה בשלום).
ניבים קטנים.
זו בדיחה בין חברים שלי על הטבע הערפדי שלי.
תודה!
וופי גולדברג
כן. החשבתי אותה בין שאר השחקנים הגרועים.
פעם היא אולי היתה משהו. אבל זה היה פעם. היום היא כבר לא. היום היא מזכירה לי יותר את צביקה פיק (עם או בלי מגרפה על הראש) וקאמבקיו הבלתי נלאים.
בהחלט סרט מהנה
עם כמה רגעים קומיים מבריקים. כהערת אגב, אומר רק שאכזבתה של לונג ג'ון מכך שהגיבורים שלומיאליים, ומתמקדים בלהגיע ראשונים במקום למנוע מהאחרים לעשות זאת, מעט תמוהה.
הגיבורים שלומיאליים וטפשים משום שזו קומדיית סלפסטיק וזה מה שהם אמורים להיות. והדרישה שיתנהגו אחרת משולה בעיניי לציפייה שהרע יהרוג את ג'יימס בונד בשנייה שהוא יכול, ולא בעזרת מכונה קוואזי-עתידנית ואיטית להחריד. יש גם אנשים כאלה בחיים האמיתיים, אגב.
זה לא סלפסטיק.
זה אולי יכול להיכנס תחת ההגדרה "הומור גופני", אבל בטח שלא סלפסטיק.
והגיבורים לא היו שלומיאליים. הדוגמה הקיצונית ביותר לכך היא הבת של וופי גולדברג: מנהלת מצליחה שעושה הרבה כסף, ולא שמה על הכסף הקטן שאמא שלה עשתה במכונות המזל. בהתחלה היא עוד היתה חשדנית לכל רעיון "מטבע המזל" הזה, אבל מרגע שהחל המרוץ היא התנהגה בטיפשות ובשלומיאליות כמו כולם.
???
הכוונה לא היתה שמדובר באוסף של שלומיאלים בחיי היום-יום שלהם (אחרי הכל זה עניין קומי די בסיסי – הרבה יותר מצחיק כשמנהל בנק מחליק על בננה מאשר כשזה קורה לסתם בטלן), אלא בכך ששלומיאליות, או בכלל, טעויות, הוא דבר שניתן וצריך לצפות לו בקומדיית סלפסטיק/טעויות. וזה עוד לפני הסתירה הברורה בין המשפט שפותח את הפיסקה השנייה בתגובתך, לבין זה שסוגר אותה.
אגב, לפחות לפי dictionary.com, סלפסטיק הוא בערך "הומור גופני" – אלא אם כן, כמובן, אני מחמיץ כאן איזו אירוניה.
אני דווקא אהבתי את הסרט.
בשביל להתייחס לסרט כמו קומדיה, וסתם כי כבר כתבתי את הביקורת (האם לעובדה שהיא הפוכה מדעתה של העורכת יש משמעות?), הנה הביקורת המלאה שלי:
התעלמו מהתרגום הגרוע של שם הסרט. הסרט הזה הוא סרט טוב.
מרוץ העכברים מבוסס על סרט משנת 1963 בשם "מטורף, מטורף העולם (It’s a mad, mad, mad, mad world)". שני הסרטים הללו מבוססים על רעיון הומוריסטי בסיסי ונכון: קח חבורה של קומיקאים מוכשרים, שחקנים שיכולים להעביר סצנות בצורה טובה אבל שקשה להחזיק על גבם סרט שלם, ושים אותם אחד נגד השני. כל שים מעט סצינות שלהם ביחד, והרבה סצינות בהם הם נמצאים בנפרד על המסך. הדביקו את כל הסצינות הללו על ידי במאי בעל ניסיון מוכח בקומדיות (ג'רי צוקר, שאחראי על טיסה נעימה וסדרת האקדח מת מצחוק), וקיבלתם סרט מצחיק.
בסרט המקורי, מטורף העולם (שדרך אגב מחזיק מעמד בהצלחה במשך 192 דקות כמעט, ואני בטוח שללא שיקולי מסחריות גם המיליונר היה יכול להצחיק במשך יותר מ112 הדקות שלו), חבורה של אנשים מתאספת במקום תאונה, רק בשביל לגלות שהאדם שנפל במורד גבעה הוא פורץ שמוסר להם את מיקומו של השלל מהשוד הגדול שלו. חבורת האנשים מתחילה במרוץ אחד נגד השני בשביל למצוא את השלל ראשונים, כאשר בדרך הם פוגשים כמות שלא תיאמן של קומיקאים ותיקים ואף מגלים על מיקום השלל לעוד אנשים המצטרפים למרוץ. על כל אחד מהם עוברות הרפתקאות מצחיקות להפליא, ואנו עוקבים אחריהם עד לסוף. הסרט מצליח להצחיק גם כעבור ארבעים שנה, למרות שמן הסתם כמה וכמה בדיחות כבר התיישנו ואינן ברורות. ניתן למצוא אותו מדי פעם בערוץ MGM, והחיפוש משתלם.
גם במרוץ העכברים הסיפור דומה. גיבורי הסיפור הנם אורחים ססגוניים במלון-קזינו בלאס-וגאס, אשר מכונת הימורים נותנת להם מטבע מסתורי. הם מתאספים כולם בחדר ישיבות, שם הם פוגשים את בעל המלון, באזיל פולטי. הוא מוסר להם על תיק המלא בשני מיליון דולר, המוחבא בארון בתחנת הרכבת של סילבר-סיטי ניו-מקסיקו. הוא מוסר להם מפתחות (המכילים משדרים לעיקוב אחריהם) ושולח אותם למרוץ אחרי הכסף.
מה שהם לא יודעים, הוא שמנהל בית המלון משתמש בהם בתור משחק הימורים מסובך. חבורה של אנשים עשירים, אשר כבר נמאס להם מהימורים רגילים, מהמרים על מי מהאנשים יגיע קודם לכסף, ועד אז מעביר את הזמן בהימורים מטורפים, כגון מי ישים אהרו"כ על הביקורת הזאת.
והמתחרים יצאו לדרך:
רואן אטקינסון, במבטא איטלקי מחריד, מגלם תייר אידיוט, אשר סובל מהתקפי שינה בלתי נשלטים בעמידה.
וופי גולדברג ולאני צ'פמן הן אם ובתה, אשר לא פגשו אחת את השנייה במשך שנים.
סת' גרין מגלם את החצי החכם (יחסית) של צמד אחים מטומטמים ועברייניים, אשר לא יבחלו בגניבות, הרס ואלימות בשביל להגיע ראשונים לכסף, אבל מספיק מטומטמים בשביל לגלות את פרטי המרוץ לאנשים אחרים.
קובה גודינג ג'וניור הוא שופט כדורגל גרוע, שכל האנשים שונאים בגלל טעות אומללה שעשה במשחק באותו שבוע.
ג'ון לוביץ הוא אב למשפחה מעצבנת, אשר מנסה להסתיר את עצם המרוץ ממשפחתו.
והאחרון, ברקין מאייר, הוא עורך דין, אינטליגנטי והגון, אשר היה במלון בשביל מסיבת רווקים, ובהתחלה בכלל לא רצה להשתתף במרוץ, אבל פגישה גורלית עם טייסת מסוקים בלונדינית תוביל גם אותו לתחנת הרכבת בה נמצא הכסף.
ומכאן מתחילה ההרפתקה הגדולה, במדבריות של ניו-מקסיקו. ששת קבוצות המשתתפים עוברות הרפתקאות מוזרות ומצחיקות ביותר, כאשר רק בחלק קטן מהזמן מסלוליהם נפגשים לרגע. בין הדברים המוזרים אותם הם פוגשים בדרך נמצאים המרצדס של היטלר, פרות מעופפות, מכונית על-קולית, נהג אמבולנס שאוהב למשש איברים להשתלה, אוטובוס מלא במעריצות בדרך לכנס של "אני אוהב את לוסי" (עם הרבה בדיחות שעוברות לקהל ישראלי מעל הראש, וחבל), וקאתי בייטס.
כל הדברים הללו ביחד, שזורים ביד אומן על ידי הבמאי, מצליחים לבנות סרט שאולי פחות מצחיק מהמקור שלו, אבל עדיין מצליח להצחיק או להעלות חיוך על הפנים ברוב הזמן. לזכותה של הגרסא החדשה עומדות הפנים המוכרות שבה ופסקול קצבי, בו משולבים להיטי השנה שעברה בתזמון טוב עם ההתרחשויות בסרט (ולא נרחיב).
דבר נוסף טוב בסרט הוא החדשנות היחסית של הסיטואציות הקומיות שבו. חלק מהסצינות צפויות, אבל חלק לא קטן מהסרט הוא אלמנטים קומיים שלא זכורים מסרטים אחרים (כל התערבות שמארגן בעל המלון, למשל), וישנן כמה סצינות הנראות כמו צחוק על סרטים אחרים בהפוך על הפוך (למשל מישהו שבורח מג'יפ שעומד ליפול עליו, אבל למעלה). הכתוביות בהתחלה הן דוגמא נחמדה- בה מופיעים שמות השחקנים מלווים בדמויות מצוירות רוקדות שלהם (כמו שנראות בפוסטר של הסרט).
בסך הכל, מרוץ העכברים הוא סרט קומי טוב. ההומור בו הוא יותר פיזי ממילולי, אבל עשוי בצורה טובה ולאו דווקא גופני, והסרט עצמו הוא מרוץ אחרי הצחוק. כל אחד מהשחקנים הראשיים בו מקבל חלק שווה מהזמן, וחסידיהם של כל אחד מהקומיקאים ימצא את ההומור שהוא אוהב בסרט. הסרט לא עושה הרבה יותר מאשר להצחיק, אבל הוא עושה את זה טוב.
נ.ב. הטריילר של הסרט מגלה לא מעט בדיחות מתוכו, אבל הדוגמאות שהוא נותן מאפיינות לא רע את הסרט. אם אהבתם את הטריילר, לא תתאכזבו מהסרט.
גם אני אוהבת אותך.
הרמיזות שלך מעליבות מאוד. כבר פרסמנו פה כמה וכמה ביקורות שהביעו דיעה הפוכה לדעת העורכים. זה ממש לא השיקול שמנחה אותנו. תודה, שלמקו.
ועוד משהו -
אם אתה ממש ממש רוצה, אין לי בעיה לפרט (כאן, או באימייל) למה לא היתה זו הביקורת שלך שנבחרה.
אנחנו משקיעים כל דקה מזמננו הפנוי (והלא פנוי) באתר הזה. טוב לדעת שיש מישהו שמעריך את שיקולינו המקצועיים.
אף אחד לא מבין את חוש ההומור שלי
…
לונג היקרה: בוודאי שאת והדג עושים עבודת קודש. אני בטוח שלא יכולתי לעשות את זה באותה רמת מעורבות שיש לכם. ואני גם יודע שלדעה שלכם אין שיקול בבחירת הביקורות. כנראה שלא הדגשתי את זה שהכל בהומור (מה עשה הסרט הזה, שקיטב את חוש ההומור של שנינו?)
כל הביקורות לכאורה על המקצועיות שלכם הייתה רק בצורה אופוזיציונית, מעין מהפכה שקטה.
'שולם?
רוצה למחוק את כל הפתיל ושאני אפרסם את הביקורת שלי מחדש?
אבל זו בדיוק הבעיה:
נורא מגניב להחליק מידי פעם הערה מסוג "אולי העורכים נותנים לדעות האישיות שלהם להשפיע" (היו כבר כמה כאלה). אבל קוראים שאינם וותיקים באתר (וגם אני) מקבלים את הרושם שההערות האלה נכתבו ברצינות, וזה יהיה דימוי האתר שיישאר אצלם. אבל באמת די. 'שולם.
כן?!
אז איך פרסמתם את הביקורת שלי על טומב ריידר, שהיתה מנוגדת לחלוטין לדעת הדג, איך?!
אה? אני דורש תשובה.
אני מוחה.
"מיליונר מי שגומר ראשון" הוא סרט קומדיה. סרט קומדיה לא אמור להיות הגיוני בצורה מדהימה.
הוא אמור להיות מצחיק. ואם יורשה לי לומר, הסרט הזה הוא אחד הסרטים המבדרים ביותר שראיתי. בסדר, אז לא הכי מבדר אבל זה משעשע ביותר. ו
רון אטקינסון ושאר בני מינו בסרט עושים את העבודה שלהם, ועושים אותה טוב. הם באו לעשות שטויות, להיות מטומטמים והם עושים את זה בצורה מעוררת הערצה.
זהו.
לא, הוא לא מבדר.
'מיליונר מי שגומר ראשון' הוא כמו גוש צואה שמחליקים עליו ברחוב – זה לא משעשע. זה מסריח.
לא, הוא לא מבדר.
זה אמנם לא יצחיק את המחליק, אבל זה בטח יצחיק את אלה שמסתכלים עליו.
ועכשיו אני הולך לחשוב איך לקשר את זה לסרט.
הוא לא מצחיק את מי שרואה אותו,
אבל מצחיק את מי ששומע את הקיטורים על כמה הסרט נורא?
יורשה לי לשאול מה הבעיה ?
בסך הכל הם היו צריכים לקחת מטוס לתחנה, וזהו, מה כבר עשו להם בתחילת המרוץ?
אשים את התגובה כאן,
ולא באופן ישיר לאף אחד מסויים, כדי שלא יהיה מי שיחשוב שאני טוען שהטעם הספציפי שלו מחורבן.
קשה לתאר כמה הסרט רע. ומביך. הליידי לונג ג'ון ניסתה, ואני לא בטוח שהצליחה. הסרט רע.
אין לי שום דבר נגד קומדיות מפגרות – "אחי, איפה האוטו" ו-"רוד טריפ" הן שתי דוגמאות נהדרות לסרטים מפגרים, שהצליחו להצחיק אותי. הבעיה שלי מתחילה עם דברים מביכים. קומדיות שכשאני צופה בהן אני מתחיל לשאול את עצמי מה אני עושה שם, ואיפה היציאה הקרובה.
דברים כמו "שמש" ו-"איצ'ה", שאני מתבייש להיות חלק מהעם שצוחק מהבדיחות שלהם.
כן, יהיו אנשים שיהנו מהסרט. זכורים לי אנשים שטענו ש"פגוש את ההורים \" הוא סרט מצחיק.
אתם רוצים להאמין להם? לפחות ככה יהיה לכם את מי להאשים לאחר המפייה.
נניח שדיברת אלי
ולו בגלל שלא אכפת לי לספוג את מה שאתה מאשים אנשים אחרים בו.
הסרט לא מחורבן. אני לא אומר שהסרט הוא יצירת מופת, אבל לטעמי (ויש לי טעם, ויש לי נסיון עם הומור) הוא בכלל לא רע.
אפשר להגיד שאני חושב ככה בגלל שראיתי את המקור והייתי עסוק בהשוואות אליו. אבל גם בנפרד מהמקור, יש לסרט מספיק נקודות טובות (לא רואן אטקינסון. הדמות שלו הייתה מחפירה, וטוב שהוא ישן כל הסרט).
זה הסרט המושלם לראות בתור קומדיה נטו. הוא לא מנסה להיות יותר מאשר אוסף סצינות מצחיקות, עם עלילה קלושה מסביב. לא באים לסרט כזה בשביל לראות כמה מגוחכת כל סצינה (והן מגוחכות), אלא בשביל לראות כמה כל סצינה מצליחה להצחיק. ולטעמי, רובן הגדול הצליח להצחיק. נכון שהומור זה עניין סובייקטיבי. אבל הכללות בכיוון השני גם לא רצויות.
נכון, לראות אנשים רצים ומתחרים זה בזה בשלומיאליות זה עניין מביך. אבל המבוכה נועדה בשביל שתצחק עליה. כמו שכבר אמר הומר סימפסון- "זה מצחיק כי זה לא אני".
יש לך נסיון עם הומור?
נהדר! טוב שיש ביננו לפחות אחד כזה!
גלה לי, בסוד – האם אתה מכיר יצור אנושי שאין לו נסיון עם הומור?
(פרט לשכן שלי מלמטה, המטורף.)
אגב, כל הדמויות היו מחפירות, פרט לעורכדין, והבלונדה שלו.
בעיקר הבלונדה, שאמנע (מטעמי ספוילקים) מלומר מה אהבתי בה (רמז – לא המראה החיצוני. טוב, לא -רק- המראה החיצוני).
מה זה קומדיה נטו?
מונטי פייתון זה קומדיה נטו, או שהם מנסים להעביר מסרים שטניים על חורבן העולם?
מונטי פייתון מעלים את הדבר לצורתו העליונה. גם כשהם עושים "קומדיה נטו" – אוסף אקראי של סקצ'ים – הם מצליחים להצחיק. אבל לא כרצף, אלא כסקצ'ים-מערכונים בודדים.
סרט צריך לכידות מסויימת, אתה יודע.
לא. אני לא טוען שכולם צריכים להיות מונטי פייתון.
אני לא טוען שמה שהוא לא מונטי פייתון הוא לא מצחיק.
אני בסך הכל מביא את מונטי פייתון כדוגמה ל"קומדיה נטו" (מושג די מוזר, לא?).
לא צריך ללכת כל כך רחוק. "אמריקן גאי". אבולוציה"…
"קומדיות נטו שכן מצליחות להצחיק, מבלי להביך.
(פרט לסצינה מיותרת אחת באמריקן גיא, שנתעלם ממנה כרגע.)
"מליונר וגו"' גרם לי לסבל פיזי. בא לכם? תראו.
בכל מקרה
מהרגע שהכנסת את מונטי פייתון, די סתמת את אפשרויות התגובה שלי, נכון? בגלל שמונטי פייתון הם מצחיקים בטירוף, אבל בצורה מאד משונה. הם לוקחים את חוקי הקומדיה (מערכון מסיימים בפואנטה ופואנטה מסיימת את המערכון למשל) ומתעלמים מהם לחלוטין.
אבל ההודעה שלך מצליחה להוכיח שכל סרט נמדד לגופו, כי למשל, היו קטעים מביכים באבולוציה. (דרך אגב- האם העובדה שלקחת דוגמאות מסרטים שהביקורת עליהן היא שלי, אמור לרמז לי משהו? כי מבחינתי זו הוכחה שכל סרט נמדד לגופו)
אני, דרך אגב, סבלתי נורא ב"פגוש את ההורים", ונהניתי מאד במיליונר. חלק מהעניין בקומדיה הוא שלפעמים, המצב שבו אתה רואה אותה, ומי שאתה רואה אותה איתו, בהחלט יכול להשפיע. חיזוקים חיוביים, ומנגד חיזוקים שליליים, בהחלט יכולים לתגבר את ההנאה או הסבל מסרט.
בכל מקרה, אני חושב שההמלצה שלי מלמעלה היא הרעיון הטוב ביותר: אם אתה אוהב את הטריילר, תאהב את הסרט. אם לא, אז לא.
ורק תעשה לי טובה אחת. תנסה לראות את "מטורף, מטורף העולם" (בהנחה שלא ראית) [אני אפרסם בפעם הבאה שהסרט ישודר בMGM]. אז יהיה אפשר לדעת לפחות אם אתה שונא את הקונספט של הסרט או את השחקנים והבימוי.
שנא זו מילה חלשה מדי
תיעוב עז יהיה מתאים אני חושב.
אבל אין ספק שעכשיו את מליונר אני כבר לא אראה.
אולי בכבלים או משהו בעוד כמה שנים.
צפו אז לביקורת נוקבת….
אני מסוקרן.
אם לא היית יודע שום דבר בביולוגיה מעבר לעובדה הבסיסית שעירבוב גנים של חסידות ושל כרוב יוצר בן אדם – האם יתכן שהיית נהנה מהסרט?
שאלה מעניינת
ואני שמח שלא הייתי צריך לגלות אותה.
סצינת הלב
אמנם הייתה נוראית ביולוגית, אבל הפעם זה לא הפריע לי. אבולוציה התבסס כולו על הרעיון הביולוגי, וזה צרם. הלב היה רק סצינה אחת, בלי המשך, בלי כלום- אז יכולתי להתעלם מזה.
ודרך אגב, לב יכול טכנית כן לפעום אם נותנים לו מכת חשמל, אפילו אם הוא מחוץ לגוף. הוא רק לא ימשיך לפעום.
לא. צירוף מקרים.
דפדפתי אחור בעינדקס, עד שמצאתי שני סרטים שהצחיקו אותי (ואמריקן גאי גבולי, אבל אני עייף מכדי לחפש עוד).
לא אשמתי היא שאתה בוחר לכתוב דווקא על קומדיות שאצנזר דעתי עליהן.
אין מה לעשות. כמו שכבר אמרתי, יש אנשים ש-"שמש" מצחיק אותם. אין לי מה לעשות בנידון.
(ואין לי MGM. אני לא רואה טלפיסיה.)
אבולוציה לא מביך?
אבולוציה מצחיק?
אבוי, לאן התדרדרנו!
''לפגוש את ההורים'' הצחיק אותי
כמובן שזה לא היה הומור שנון וגבוה, או סרט מופת, אלא סתם קומדיה אמריקאית שגרמה לי לפרצי צחוק במשך שעתיים (יחד עם אולם שלם, אגב) וזה מספיק.
אני דווקא לא מחשיבה את עצמי כחובבת הומור נמוך – אני לא אוהבת סלפסטיק (לכן למרות חיבתי ל"מלון של פולטי" למשל, אני לא צוחקת מרוב הבדיחות הפיזיות בסדרה), אני לא אוהבת הומור קקי-פיפי (ולא מתלהבת מסאות'-פארק), ואני שונאת הומור של סרטי בורקס ישראליים.
אבל אפילו אני מסוגלת לצחוק מ"נשואים פלוס" (שלדעתי היא קומדיה נמוכה למדי) וגם מ"לפגוש את ההורים" מסתבר…
כבר הבנתי שבין הכותבים באתר הזה אני זן נדיר. נו טוף, אני יכולה לחיות עם זה. :-)
עינת
''נשואים פלוס'' זו דווקא סדרה
מצחיקה עם הומור די שנון שלפעמים עולה בהרבה על כל מיני סדרות אחרות שנראות בימינו על המרקע, ויש הטוענים שהיא אפילו מעבירה ביקורת חברתית ומסרים פמיניסטיים (נו, פגי שלא מסכימה לעבוד במטבח כמו שאר הנשים, כמובן).
לקח לי שנים להבין שהיא בעצם סדרה לא מזיקה – זה התחיל כשהיתי קטנה והייתי רואה את זה בערוץ 6 וצוחקת בלי להבין את הבדיחות; אחר כך גדלתי קצת והתחלתי לתעב את הסדרה ואת כל הבדיחות סקס שלהם והשוביניזם של אל בנדי וחבריו; ולבסוף עכשיו כשהסדרה חזרה לשידורים חוזרים בפעם המי-יודע-כמה בערוץ 6 (כל יום ב21:35!) יוצא לי לפעמים לראות אותה כשאין לי משהו אחר לעשות ואני צוחקת מהבדיחות ועל כמה שכולם שם סטריאוטיפים אבל… מצחיקים!
ולמרות כל זאת, "לפגוש את ההורים" זה לדעתי חרא.
"המלון של פולטי" – אחלה.
"מיליונר מי שגומר ראשון" – אני מחכה לווידיאו.
איטס אן איכסה איכסה מובי.
איכסה כבר אמרתי?
אחרי שצפיתי בסרט התחלתי להתנצל בפני אחרים על כך שלא סבלתי אותו. הוא גרוע. פשוט כך. אני לא אנינת-טעם וכבר צחקתי כמו בהמה גסה לנוכח הומור ירוד ומגעיל אבל הסרט הזה פשוט דפוק. באמת. אני אפילו לא יכולה לשים את האצבע על מה שממש מפריע לי בו. הוא לא הצחיק אותי, הוא שעמם אותי. מגלריית שחקנים שכזו הייתי מצפה ליותר ואל תגרמו לי בכלל להתחיל להתבכיין על הבזבוז המשווע של ג'ון קליז. איכסה.
הסרט הזה
הרי ייצא קודם כל לפסטיבל הסרטים בערך באותו זמן שקווין סמית ייצא וכולם השוו ביניהם. אני אישית עדיין לא ראיתי אותו, אבל הוא באמת יותר טוב ומצחיק מג'יי וסיילנט בוב כמו שהרוב טוענים?
לא.
ג'יי וסיילנט בוב הוא מצחיק, וגם אינטיליגנטי. (ואל תגידו לי שבדיחות פלוצים זה לא אינטיליגנטי- ג'יי הוא לא אינטיליגנטי.
המיליונר הוא סתם מצחיק. מטומטם לחלוטין. אבל מצחיק.
נ.ב. בהודעה זו נכתבה המילה אינטיליגנטי, באופן בלתי אינטיליגנטי בעליל, עם ארבעה י'-ים. זה כי אני אינטיליגנט.
לא.
ג'יי וסיילנט בוב אינו סרט אינטלינגטי. הוא מטומטם למדי (ובכלל, מי ילך לראות סרט שכולו בדיחות קקי ופלוצים?).
זה לא מונע את היותו מצחיק עד כדי המלצה להמנעות מכוס קולה גדולה מדי בהפסקה.
ולנונין – לא, החור בכיס לא מטריד אותי. אי הנעימות בהתבטאה בכאבים גופניים – כן.
אאל''ט
סמית' הודה בעצמו בראיון לידיעות שהסרט שלו "לא מבריק במיוחד".
זה לא מונע מהעובדה
שזה סרט של קווין סמית להפוך את הסרט לאינטליגנטי. הסרט נועד מלכתחילה להיות סרט עם הומור נמוך, אבל יש לו הרבה רבדים- וברובד הפנימי, במיוחד בחלק האחרון של הסרט, הסרט חכם.
ג'רי צוקר, עד כמה שהוא עושה סרטים מצחיקים, לא מתויק אצלי כבמאי שעושה סרטים חכמים (מעבר לחוכמה של פארודיה עשויה כמו שצריך).
דרך אגב
אני חייב למרות הכל להודות לקיפוד שבזכותו אימצתי סוף סוף את התאים האפורים שלי וניסיתי לדלות כל פיסה של מידע על הומור שהיה לי… זה כיף לערוך ויכוח אינטלקטואלי, במיוחד כשאני לא יכול לסגת כי בסך הכל, אהבתי את הסרט…
אז רגע, בוא נחזור לנושא המקורי:
אתה יכול להסביר לי בצורה רציונלית למה אהבת את הסרט? מה היה בו כל כך יפה מעבר ל"עשוי טוב" (לו אני לא מסכימה, אבל ניחא)? תכל'ס זה לא ש'מיליונר' הראה לנו דברים שלא ראינו לפני כן – כמעט כל בדיחה שהוא הציג, נוסתה כבר לפני כן. אז למה דווקא 'מיליונר'?
טוב...
אהבתי את הסרט כי זיהיתי בו את הרימייק (ולכן חשבתי במהלך הסרט, פעולה החביבה עלי), וגם פשוט כי הוא ה-צ-ח-י-ק אותי. אני יכול לפרט בדיוק מה הצחיק אותי, איך הצחיק אותי, ולמה הצחיק אותי (ולאפסאלון יש חלק מרכזי בזה), אבל השורה התחתונה היא שזה הצחיק אותי, חלק ניכר מהזמן, ומכיוון שזה כל מה שציפיתי לו מהסרט- ומהשילוב ג'רי-צוקר-רואן-אטקינסון-וופי-גולדברג-ג'ון-קליז-ג'ון-לוביץ-ווין נייט- ולכן אהבתי אותו.
אתה רומז
שאם לא היית רואה את הסרט המקורי, לא היית נהנה מהסרט הזה?
אז למה אחרים כן נהנים ממנו?
(השקית זה לא סתם. אני באמצע קילופי קיר נמרצים, ונמאס לי למצוא חלקי קיר וטיח בשיער).
אני זה לא פונקציה.
סף ההומור שלי די גבוה, ולא בטוח שהייתי נהנה כל כך אלמלא הייתי רואה את הסרט המקורי (אני חושב שכן הייתי, ובכל מקרה "מה אם" שייך לפורום הסיפורים). אבל בכל מקרה הייתי מוצא את הסרט מצחיק. אנשים אחרים, עם סף צחוק נמוך יותר (וחיבה לקוד פתוח ;) היו נהנים בכל מקרה.
דרך אגב: בהקרנה בה הייתי, לידי ישבה חבורה של אנשים, ובכותרות מישהו נשאר יושב ואמר "הוצאתי 31 שקלים על הזבל הזהף אני הולך להישאר עד הסוף". ככה שכבר אז היו דעות מעורבות.
צריך להבין את הקטע...
של קווין סמית' וראיונות, והבעת דיעה על סרטים שלו בכלל. קווין סמית' יורד על עצמו דרך קבע, כסוג של תחביב, וכך זה מאז מולראטס. הוא רואה בזה מתקפת מנע, ונוטה לומר על הסרטים שלו כל דבר שלילי שמבקרים יכולים לומר עליו לפני שהם יאמרו את זה.
סמית' ממש לא חושב שג'יי ובוב הוא סרט רע. ההפך הוא הנכון.
וקיפוד, זה כן סרט אינליגנטי, אבל הוא עושה מאמצים (מודעים מאד) להסתיר את זה.
מוזר
כבר הרבה זמן לא היה סרט עם כזה וויכוח עיקש לגבי אם הוא טוב או רע מאוד מאוד. בהקשר הזה יש לי משהו מעניין להוסיף – יותר נכון לשאול – מכייוון שלא ראיתי את הסרט.
לפני שנים הייתי רואה בערוצי הכבלים בארה"ב סרטים ישנים מאוד. אחד מהם כונה Cannonbal Run והכיל סדרה של קומיקאים דאז, כולל פרנק סינטרה, דין מרטין ודום דלואיז, שגלמו חבורת מתחרים במרוץ מטורף מחוף לחוף ללא חוקים (נשמע מוכר, לא?) הסרטים האלו היו די מצחיקים רוב הזמן, אבל היה בהם משהו מביך – מיושן אולי (כבר אז, כשצפיתי בהם, וזה היה בשנות השמונים). לפי כל התיאורים, מדובר בשחזור של הסרט הנ"ל (או המשכיו הרבים), בלי שום עדכון לשנות ה- 2000. במלים אחרות, משהו שבשום פנים ואופן לא הייתי הולך בשבילו לקולנוע, אבל הייתי שמח לראות בטלוויזיה. כיף טפשי במיוחד.
אולי ללונג, קיפוד, סרין והשאר פשוט כואב החור בכיס? כי אם זה העניין, הייתי יכול להגיד לכם את זה. חכו שהסרט ישודר בכבלים. או בערוץ 1 ( נשמע הסגנון של רוממה).
זה נקרא מרוץ מחוף לחוף
סרט משעשע עד כמה שזכור לי אבל גם אני ראיתי אותו לפני שנים רבות (וגם היה לי אותו בוידאו כשמכשיר הוידאו עוד היה מכשיר חדשני למדי ביתנו).
בכל מקרה
אם אתה מצליח לשים יד על "מטורף מטורף העולם" תדע בדיוק האם כדאי לך ללכת או לא. רימייק.
החור בכיס
או שמא עלי לומר "המכתש הגדול", הוא לא מה שמפריע לי (וראיתי אותו עוד בפסטיבל הסרטים במחיר מלא). אני מוכנה להשקיע הרבה מאוד ממון מזה שאין לי בסרטים כדי לראות אותם כמו שצריך. חבל לי על זמני ועל תאי המוח שנשרפו לי במהלך הצפייה. אני גם מוכנה לתת הרבה מאוד צ'אנסים לסרט, אבל אם אני אראה עוד פעם אחת את וויין נייט מבצע את תפקיד ניומן בסיינפלד אני עלולה לירות במי שהביא אותי לסרט (גם אם זו תהיה אני עצמי). זה לא הומור מקורי, זה הומור…נו…סתם….איכסה.
את מיסטר בין
לא אהבתי מהרבע צפייה הראשונה. הסלידה שלי מההומור שלו לא נובעת מהטחינה בשידורים החוזרים. ההומור שלו פשוט רע, לא מצחיק, צפוי ומעצבן.
מה שעצוב באטקינסון
זה העובדה שהמימיקה שלו בבין הצליחה הרבה יותר מסחרית מההומור המילולי + מידה סבירה של מימיקה שלו בבלאקאדר. זה גרם לו ללכת יותר ויותר לכיוון המימיקה הדלוחה והמעצבנת, והופך אותו לדי בלתי נסבל. מה שממש עצוב, כי כשהוא קצת נרגע, האיש גאון.
אני אישית דווקא אוהב את הפתן
השחור יותר מאשר את בין, דוקא בגלל ההומור המילולי.
אה, וגם בגלל שאר השחקנים ובראשם פריי ולאורי (אף על פי שהדמויות שהם משחקים הן מטומטמות להחריד ולרוב מאוד מעצבנות).
נו, ברור, גם אני...
רוב הצופים האינטליגנטים מעדיפים את הפתן. אבל רוב הצופים האינטליגנטים הם מיעוט באוכלוסיה.
לצערי לא ראיתי את הפתן השחור
(פרט לחצי פרק שמצאתי בטעות על קלטת וידאו, אבל הוא לא ממש הצחיק אותי – אולי היה חסר קצת קונטקסט מסביב…)
בזמנו הקלטתי בוידאו את ההופעה של אטקינסון עם מבחר הקטעים שלו משנות ה-80 שמבוססת רובה ככולה על הומור מילולי (וגם קטעי המימיקה בה בפירוש מצויינים) והיא טובה מאד (לא כל הקטעים באותה רמה, אבל רובם המכריע מוצלחים מאד).
כמו כן אני שומרת אמונים לאטקינסון בזכות השתתפותו המוצלחת בקומדיה האהובה עלי "ארוך ומשגע" (אני אמשיך לפמפם את זה עד שמישהו יצטרף אלי או שכולם יגידו לי לסתום).
הוא גם הבליח בתפקידון קטן וחמוד ב"ארבע חתונות ולוויה אחת".
את "בין" הסרט והסדרה אני לא ממש אוהבת – זה נחמד לפעמים, אבל נמאס מהר מאד.
עינת
וזאת בדיוק ההזדמנות
להודות לאוסטרלים החביבים ( http://www.dvdguide.com.au/ ) על הדוידים ששלחו לי, העונה הראשונה של הפתן בינהם, שחרף כל מאמציהם של עובדי המכס שונאי האדם, הגיעו אלי לביתי.
תודה, אוסטרלים.
תגידו, מישהו זוכר את הפרק
בבלאקאדר 4 שבו הוא יורד על צ'ארלי צ'אפלין?
אירוני, לא?
אה? דווקא לא זכור לי פרק כזה
איזה פרק זה היה? אנא פרט והדגם.
...ומכיוון שאין לי חיים
הלכתי לי לאתר תסריטים של הפתן השחור ומצאתי את התשובה: פרק 3.
...ומכיוון שאין לי חיים
יונתן, אכפת לך לתת לי הפנייה לאתר התסריטים הזה? מתה על הפתן. תודה.
אני לא יונתן, אבל...
http://www.geocities.com/TelevisionCity/8889/bladder.htm
תהני!
מניתוח (לא מעמיק) של התגובות
כאן הגעתי למסקנה פשוטה – השאלה אם סרט מצחיק אותך או לא תלויה במידה רבה בסביבה.
שלמקו הודה שאחת הסיבות שנהנה מ"מליונר" היתה שאפסלון צפה בו יחד איתו והצחיק אותו.
טריליאן התפוצצה מצחוק ב"פגוש את ההורים" יחד עם כל העולם, למרות ששמעתי עליו המון בקורות רעות (בעיקר כאן באתר).
הייתכן שלונג ג'ון ישבה בסרט לצידם של אנשים זעופי/חתומי פנים, מה שמנע ממנה מלצחוק?
אני כותב את כל זה מבלי להביע דעה כי לא ראיתי את רוב הסרטים שמודבר בהם כאן. לא את "מליונר", לא את "פגוש את..", לא את "רוד טריפ", וגם לא את "אמריקן פאי" (עליו לא דובר).
, או שזה ברור?)
בכלל, לא יצא לי לראות הרבה קומדיות לאחרונה ("שם קוד:דג חרב" לא נחשב, למרות שטרוולטה עושה שם תפקיד קומי נהדר, מחווה מופלאה לתפקיד שלו ב"ספרות זולה") (צריך להוסיף
מניתוח (לא מעמיק) של ניסיוני
יש גבול. הגבול עובר כשההומור כל כך גרוע שלא נותר לך אלא להרהר מחדש במערכת היחסים שלך עם מי שגועה בצחוק לצידך. דוגמאות רלוונטיות: "אמריקן פאי 2", "מיליונר".
מעבר לכך, אין ספק שהנאה מסרט נובעת הרבה פעמים מחברת הצפייה וממצב רוח מתאים.
את 'מיליונר' לא ראיתי,
אבל 'אמריקן פאי 2' באמת לא היה כל כך נורא. לא שבאתי עם ציפיות.
א''פ2 היה בכלל לא רע
אבל גם שם הקהל תרם להנאה שלי. אם כי שם ידעתי שהבעייה היא שאני כבר בוגר מדי, ואילו כאן פשוט נראה שיש שני סוגי אנשים.
בדיוק!
"אמריקן פאי 2" באמת לא היה כזה נורא, אבל עברתי את השלב והלכתי עם כמה אנשים שטרם עברו את ה-שלב. ב"מיליונר" הרגשתי שאני הורסת את הצחוקים לכולם (באחת הפעמים הבודדות בחיי) ועד היום לא ברור לי למה.
אני לא מאמינה בקהל
אני כן מאמינה באווירה ובמצב רוח.
אם למשל נגררת לסרט נגד רצונך, או שמעת עליו ביקורות רעות והגעת למסקנה שאין סיכוי שהוא יצחיק אותך – זה בהחלט עלול לחבל בסיכויו להצחיק אותך, וההיפך; אם אתה מרגיש שאתה ממש חייב להנות מהסרט, זה יכול מאד לעזור.
הלכתי ל"פגוש את ההורים" יחד עם 2 בחורים ועוד בחורה, חברה של אחד מהם. שלושתינו צחקנו ונהננו, והיא סבלה מכל שניה, למרות שהיא ישבה באותו אולם בו כולם נקרעו מצחוק (חוץ ממנה כנראה).
וגם אני הייתי בסיטואציה הזו – כבר קרה שהלכתי לסרטים אחרים בהם כולם צחקו סביבי בעוד אני ישבתי כשמבטי תמיהה חורשים את פרצופי בנסיון נואש להבין ממה כולם צוחקים…
מצאתי את עצמי לא פעם היחידה שצוחקת באולם מכל מיני בדיחות – גם זה קורה לי לפעמים, וזה ממש לא מפריע לי…
במילים אחרות – אני אישית לא מאמינה בהשפעות סביבתיות של קהל באולם (לא עלי לפחות).
חברים שיושבים איתך ומציקים לך בהערות כמה הסרט מעצבן, או צוחקים וסוחפים אותך איתם, או סתם מצחיקים אותך אישית – זה כבר עניין אחר לחלוטין.
עינת
אמת! כל מילה!
ולראיה אני מתכבד להביא את "חגיגה בסנוקר".
מה שמזכיר לי
שהכריחו (כן, הכריחו) אותי פעם בצבא לראות את צ'רלי וחצי, ולהפתעתי מצאתי את עצמי צוחק פה ושם. יכול להיות שזה היה בגלל הסביבה (אנשים דקלמו יחד עם הסרט ללא הרף), יכול להיות שזה באמת סרט מצחיק, ויכול להיות שזה בגלל
.
בכל מקרה – לא צפיתי בו שוב מאז. שווה אולי לנסות, ולראות אם זה מוכיח את התאוריה שלי.
סרט ענק!!!
שתסלח לי ג'ו אבל זה אח הקומדיות הכי טובות שראיתי בקולנוע!
מי שעדיין לא ראה שירוץ לראות!
המשחק מצויין, לא מוגזם מדי…פשוט ומצחיק!
במיוחד בולט מסטר בין הידוע שמשחק עומנם תפקיד קטן אבל קורע מצחוק!
נתעלם מהסופרלטיבים המוגזמים...
עוד אחד למחנה שלנו. אם כי רואן אטקינסון באמת היה רע.
הבעיה עם ג'ון קליז
הבעיה היא שתמיד מצפים שג'ון קליז יעשה תפקיד מבריק שיגנוב את ההצגה. לכן הוא בדרך-כלל מקבל תפקידים משניים נטולי רושם על הצופים.
במילים אחרות: ג'ון קליז לא נהיה קומיקאי מבוקש כל-כך בגלל "מונטי פייטון", אלא בגלל "המלון של פולטי". ב"דג ושמו וונדה" הוא מצוין, ב"מליונר מי שגומר ראשון" הוא משעמם (אבל לא משעמם כמו הסרט).
נ.ב
"תפקידים משניים נטולי רושם" לא כולל סרטים של מונטי פייטון.
רע?!
זה לא רע! זה סרט ממש טוב! זתומרת, זה קומדיה, אי אפשר לצפות שזה יהיה חכם! הרעיון של קומדיה זה שיהיה מצחיק. הסרט הזה קורע, אי אפשר להפסיק לצחוק
אני חולקת על דעתך.
נכון, הרעיון של קומדיה זה להצחיק. אבל יש קומדיות חכמות, שמצחיקות בצורה קצת אחרת מ"אוי, עשיתי פלוץ" או "אוי, תראו כמה היא מכוערת". לא כל הקומדיות חייבות להיות כאלה, ומותר שיהיו קומדיות נמוכות. אבל גם את זה צריך לדעת לעשות. כי אם אומרים על משהו שהוא קומדיה, זה לא הופך את המשהו הזה למצחיק בהכרח. למשל, לא משנה כמה אני אתעקש, את לא תאמיני לי שההודעה הנוכחית שלי היא קומדיה.
העיקר של קומדיה זה שיהיה מצחיק לא?
א זזה עונה על הדרישה הזאת. לסרט הזה יש סוף צפוי וקיטשי שהורס הרבה אבל הסט עצמו הוא נורא מצחיק. לא נראה לי שצריך לשפוט סרט לפי רמת השחקנים בו (שאני לא מצליחה להבין מה לא בסדר איתם אבל לא חשוב) זה אמור להיות קומדיה מטורפת וזה מה שזה, לא צריכה להיות לזה עלילה שנונה ומתוחכמת, לא?
נכון,
אבל כמו שאמרתי, רק בגלל שהצהירו שזו קומדיה מטורפת, זה לא הופך את הסרט למצחיק בהכרח. מה שהופך אותו למצחיק זה הרעיונות, התוכן ואופן הביצוע.
אז בעיניך (ובעיני עוד כמה) הוא היה מצחיק. אבל בעיני (ובעיני עוד כמה) הוא היה עלוב ומשעמם.
נכון,
אבל מה הרעיון של לשפוט סרט לפי השחקנים?
חלק מהסרט זה השחקנים.
שחקן גרוע יכול להרוס את כל הסרט (או רק את חלקו, אם יש מזל). אם אין טעם לשפוט שחקנים, אז למה בכלל לקחת שחקנים מקצועיים ולא, נאמר, את השכנה שלך שתמיד חשבה שהיא כשרונית?
אני אתן לך דוגמה: ב'מיליונר מי שגומר ראשון' היתה סצינה בה קובה גודינג ג'וניור נזרק במדבר בלי נעליים והחול כל כך חם, עד שהוא קופץ בצרחות. עכשיו בואי ניקח מקרה קיצוני בו את אותה סצינה בדיוק מבצע שחקן מתחיל – החול הרי לא באמת שורף לו, אז הוא צריך להעמיד פנים שזה חם, ולדמיין את התגובה שלו למצב כזה. אם הוא שחקן לא טוב, הוא לא יקפוץ על החול אלא יילך רגיל (או מקרה קיצוני לצד השני: יקפוץ בצורה מוגזמת מדי, כאילו הוא מרחף על טרמפולינה), ומדי פעם יצעק "אוי! אוי! כואב!". במקרה כזה, אני מניחה שאת לא תצחקי, כי לא תביני מה הוא רוצה מהחיים שלך.
חלק מהסרט זה השחקנים.
אבל המסר ברור, מישהו על החול בלי חולצה ונעליים…
זה כשלעצמו מצחיק
אה,
אז את אומרת שכל מי שהולך על חוף הים בלי חולצה ונעליים זה מצחיק?
לדעתי, זה דווקא מאוד עצוב
זה עניין של טעם, אבל כשהבדיחות צפויות מראש, המשחק מוגזם והתסריט מתאים יותר לפרק של ג'ק-אס, אני לא צוחק. כשסרט לוקח על עצמו את התואר "קומדיה", תפקידו להצחיק כמה שיותר אנשים. מיליונר, במקרה הזה, נכשל מפני שרוב המגיבים באתר היו על סף ניקור עיניים עצמי בזמן הצפיה בסרט. ללא טיפה של
, אני מקנא בך על שהצלחת למצוא משהו מצחיק בסרט הזה.
טוב נו...
אז לי יש חוש הומור מעוות. אותי זה נורא הצחיק.
איך לעזאזל קוראים לשיר סיום??
איך לעזאזל קוראים לשיר סיום??
זה שהם שרים בבמה הזאת? אני מת להשיג אותו! 0_o
המממ allstar/smashmouth ?
זאת *חתיכת* בורות מוזיקלית…
פיספסת כאן נקודה
זה היה גם מן פארודייה על המהמרים העשירים למינהים ובכוונה הקצינו את ההימורים
ואי אפשר להתעלם מהעובדה שכל דקה שנייה מצחיקה–ככה אמורה להיות קומדיה ,ועוד יותר קומדייה מופרעת
וזה נכון שבמצבים מסויימים בני אדם יכולים לאבד את עצמם קצת ולא לעשות מה שנצפה מהם
ושמתם לב
שג'ון קליז מזכיר קצת את דר' פיל?
ההפך הוא הנכון, הביקורת גרועה הסרט-מעולה!
ממש, אבל ממש לא נכון!
הסרט הזה מוציא את הנפש של האדם הרגיל, הנורמלי החוצה, כול אחד היה מתנהג בצורה מטורפת כמו בסרט, בגלל ההתרגשות, והרצון להגיע מהר, ולא-שלומיאליות שנכפתה עליהם.
הסרט הזה הוא ממש ממש טוב, הוא קורע מצחוק, אני פשוט נשפכתי!!!
ואני לא אחת שנשפכת בסרטים.
אז קיצר, אל תקשיבו לביקורת, צפו ותהנו.
באחריות.
אבל?! אבל... אבל אבל!!!
איפה היה הקולנוע לולא השורה הזאת?
אם מישהו יכול לכתוב ''שחקנים גרועים'' על ג'ון קליז וחבריו
אז כל האייטם הזה פסול בעיניי.
זה לא אייטם, זו ביקורת,
ולצערנו ג'ון קליז עשה הרבה דברים גרועים בשנים האחרונות.