השבוע, אחרי עשר שנים של בנייה, היקום הקולנועי של מארוול עומד להגיע אל סוג של פסגה עם "הנוקמים: מלחמת האינסוף". בפעם האחרונה שהיה פה פוסט על דירוג הסרטים, היו רק עשרה מהם. היום יש שמונה-עשר. אז רגע לפני אירוע הקומיקס הגדול של השנה (מצטער, אקווהמן), החלטתי לפרסם כאן את הדירוג שלי לסרטי היקום של מארוול, מהרע אל הטוב.
18. תור – סרט הסולו הראשון של אל הרעם הנורדי הוא גם המשעמם ביותר מבין הסרטים האלה והאחד שהכי קשה לזכור. הוא נראה יותר כמו מחזה של שייקספיר מסרט קומיקס ולוקי עוד לא נהפך לדמות מעניינת. כמו כן, הייתי קצת מנותק מהכותרות לאחרונה, אבל הבנתי שאנחנו אמורים לשנוא את נטלי פורטמן עכשיו או משהו, אז קחי את זה, גברת פורטמן!
17. קפטן אמריקה – למרות הליהוק המוצלח של כריס אוונס והעובדה שלחלק מהאירועים כאן יש השפעות ארוכות-טווח ביקום הזה, גם תחילת הסיפור של סטיב רוג'רס לא השאירה עלי רושם מיוחד.
16. איירון מן 2 – לסרט הזה היה פוטנציאל להיות מעניין, לו היה מחליט על עלילה אחת קוהרנטית. אבל הוא מלהטט בין מספר קווי עלילה ומנסה להכין את הקרקע לקראת "הנוקמים", ומה שיוצא בסוף זה בלאגן אחד גדול. כמו כן, זה עוד היה בתקופה שבה לא סבלתי את סאם רוקוול, שמגלם פה את אחד הנבלים.
15. הענק הירוק – הסרט הזה אנדר-רייטד למדי וחבל. טים רות' נותן הופעה מוצלחת ולי אישית לא הייתה לי בעיה לראות את אדוארד נורטון ממשיך בתפקיד. הסיבה שרבים לא זוכרים אותו או מדלגים היא כנראה שאין לו באמת השלכות ואפשר להתעלם ממנו בלי להפסיד דבר. אבל הוא כן חלק מהיקום הזה, ולא אחד כזה נורא. פשוט סתמי.
14. תור: ראגנארוק – חכו רגע לפני שאתם זורקים עלי דברים. כן, זה סרט כיפי ויש אקשן ולד זפלין והכל. הבעיה היא שיש כאן 100% בדיחות ו 0% חיבור רגשי, פיתוח דמויות או משמעות ל…כל דבר. לא משנה מה קורה, מישהו חייב לזרוק איזה פאנצ'-ליין כדי שחלילה לא תרגישו משהו שהוא לא "חחחחחח". אולי "ראגנארוק" יעביר לכם שעתיים בכיף, אבל הוא די נכשל בתור סרט.
13. שומרי הגלקסיה 2 – ומקיצון אחד לאחר. אחרי איזון מושלם בין רגש והומור בסרט הראשון, סרט ההמשך של החבורה הבין-גלקטית מגביר את המלודרמה ומרדד את ההומור. קלישאות שהייתם מצפים מג'יימס גאן לחתור תחתן מוצגות כאן בלי שביב של אירוניה והדמות של דראקס מוחרבת לחלוטין. בצד החיובי, יש לו כמה בדיחות מוצלחות, פסקול מגניב ובייבי גרוט חמוד שאחראי לאחת מסצינות הפתיחה הקולנועיות הכי כיפיות בשנים האחרונות.
12. הנוקמים: עידן אולטרון – הנה העניין עם הסרט הזה: במהלך הצפייה בקולנוע מאוד נהניתי וחשבתי שהוא סרט המשך ראוי וכיפי ומדהים. אבל למחרת התחלתי לחשוב עליו קצת ומצאתי יותר ויותר חורים ודברים שמציקים לי, כמו הקרב הסופי שדי זהה לזה של "הנוקמים" או הדמות העלובה של קוויקסילבר, שמחווירה במיוחד לעומת הגרסה של אולפני פוקס. וכמו "איירון מן 2", לפעמים הוא לוקח הפסקה מלהיות סרט והופך להיות טיזר לסרט עתידי כלשהו, לצערנו.
11. אנטמן – ביקום מקביל, יכול מאוד להיות שהסרט הזה מדורג במקום הראשון כי הוא נכתב ובויים ע"י אדגר רייט: כל שורת דיאלוג משעשעת, יש עריכה מושלמת והרבה דברים מוזכרים בהתחלה כדי לקבל פיי-אוף נהדר בסוף. אבל אצלנו, מארוול עשו טעות והחליטו לוותר על רייט ולהחליף אותו בבמאי קומדיות בינוני וסביר, וככה גם נראה התוצר הסופי – עם קצת שאריות של רייט שמראות איזה סרט זה היה יכול להיות.
10. תור: העולם האפל – עכשיו אני כבר באמת יכול לשמוע אתכם מותחים את האצבעות כדי להסביר לי בתגובות כמה אני טועה. הסרט הזה נמצא במקום האחרון ברוב הדירוגים האלו. אבל למה, בעצם? כי יש לו נבל משעמם ולא זכיר? זה מתאר את רוב הסרטים האלה. יודעים מה כן יש בו? סצינות רגשיות שלא מוקרבות בשביל בדיחות, את החינניות של קאט דנינגס וקרב סופי בין פורטלים. פורטלים! זה כבר הופך אותו לקרב סופי מגניב יותר מאלו שיש במחצית מהסרטים פה.
9. דוקטור סטריינג' – על הדף זה נשמע כמו עוד סרט אוריג'ין, עם בנדיקט קמברבץ' בטייפקאסט של השמוק היהיר שחושב שהוא הכי חכם בחדר ורייצ'ל מקאדמס כמושא אהבה טיפוסי. וכמובן שיש עוד נבל גנרי להחוויר שאני לא אצליח להיזכר בשם שלו אפילו תחת עינויים. אבל הבמאי סקוט דריקסון מנצל את העובדה שזה סרט על קוסמים כדי להפוך אותו לחגיגה ויזואלית, שלעתים נראית כמו טריפ פסיכדלי, עם סצינות אקשן שמרגישות כמו אלו מ"התחלה" אחרי שהגבירו אותן ל-11.
8. הפנתר השחור – חוץ מביקורים בחלל פה ושם, רוב הסרטים של מארוול מתרחשים בניו-יורק. ומה שיפה ב"הפנתר השחור" זה שריאן קוגלר מזכיר לנו שיש עוד חלקים ביקום הזה, כמו תרבויות שונות באפריקה. למרות תסריט קצת לקוי וטון שאינו תמיד אחיד, הסרט מבוים באופן מהוקצע, יש לו קאסט מוכשר ולשם שינוי גם נבל מעניין! רואים, מארוול? כשאתם רוצים, אתם יכולים.
7. קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים – עד שאו-טו-טו "מלחמת האינסוף" מגיע, "מלחמת האזרחים" היה מפגש הגיבורים הכי גדול של מארוול עד כה. אז העלילה די מטופשת ונסמכת על הרבה צירופי מקרים, אבל המפגשים בין כל הדמויות והקרב ביניהם מספקים לא מעט רגעים משעשעים ויצירתיים. מצד שני, אני עדיין לא חושב שבאמת יהיו לו השלכות כלשהן. נגלה בקרוב.
6. איירון מן 3 – אחרי הבלאגן שהיה הסרט השני, שיין בלאק מצליח להעלות שוב את רמת האיכות של סרטי הסולו של טוני עם תסריט מוצלח ושילוב של אקשן יצירתי והומור שנון. בצד השלילי, למרות שהפעם הסרט ניסה לעשות משהו מעניין עם הנבל, לדעתי זה לא ממש הצליח לו.
5. ספיידרמן: השיבה הביתה – הסיבה שזה סרט כל-כך מוצלח היא שהוא קודם כל סרט תיכון – ואחד ממש טוב – ורק אחר כך סרט קומיקס. טום הולנד הוא עוד ליהוק מעולה ביקום הזה, והסרט מצליח להכניס גם את איירון מן בצורה טובה מבלי שהוא ישתלט על הסרט. הבעיה היא, שוב, הנבל, שבאמת לא הבנתי את ההתלהבות של אנשים ממנו. אבל בגדול זה כיף שכונתי ידידותי.
4. קפטן אמריקה: חייל החורף – סרט שמדורג גבוה בכל מקום, ובצדק. למרות שרוב סרטיהם מרגישים כאילו הם נעשים על פס ייצור, לפעמים מארוול מצליחים לשבור את התבנית ולעשות משהו קצת שונה. אחרי הסרט הראשון ו"הנוקמים", לתת לקאפ סרט שמבוסס על מותחני ריגול ישנים עשוי להישמע מוזר על הנייר אבל הסרט הוכיח שהיה מדובר כהחלטה טובה ומרעננת.
3. הנוקמים – למרות שהיום אולפנים זורקים את התואר הזה על כל סרט שלישי, "הנוקמים" בהחלט ראוי להיקרא "אירוע קולנועי". לא ראינו משהו דומה לזה בקולנוע המודרני – חבורה של גיבורים מסרטים שונים שמתאחדים בפעם הראשונה על המסך. וזה אפילו היה מוצלח וכיפי ונתן לכל דמות את הזמן הראוי. אתם יודעים, הדבר שאין סיכוי ש"מלחמת האינסוף" יצליח לעשות.
2. איירון מן – ההתחלה, הילד הראשון, המקור (בלי שום קשר לציפור). לו הסרט הזה היה נכשל, הפוסט הזה כנראה לא היה קיים. אבל אנשים אהבו אותו, רצו עוד והשאר היסטוריה. יש כמה אנשים שהיקום הזה חייב להם את הקיום שלו, ורוברט דאוני ג'וניור הוא בהחלט אחד מהם.
והמקום הראשון הוא…היא…הם…
שומרי הגלקסיה! הסרט מציג בהצלחה חבורה חדשה לגמרי של דמויות (שכוללת ראקון ועץ מדברים) עם דינמיקה נהדרת, מאזן באופן מושלם בין סצנות קומיות ומרגשות ויש לו סגנון ויזואלי ייחודי של במאי שנתנו לו ללכת עם החזון שלו. גם הוא סובל מבעיית הנבל הגנרי, אבל כל השאר לגמרי מפצה על כך. עם כל הכבוד לטוני, סטיב ושות', "שומרי הגלקסיה" הוא כיף טהור לכל אורכו, ומבחינתי הוא השיא של היקום הקולנועי של מארוול כמעט מכל בחינה.
את הדירוגים שלכם אתם מוזמנים לשים פה, ואם אתם רוצים להצביע לסרט הטוב ביותר שהיה עד כה, אתם מוזמנים להצביע בסקר.
אנחנו מאוד חלוקים לגבי המקום האחרון
בסך הכל הרשימה סבבה, פה ושם יש לי חילוקי דעות (הייתי מעלה את ת'ור רגנארוק הרבה הרבה למעלה ומורידה את אנטמן ומלחמת האזרחים לא מעט) – אבל אני חייבת להגן על ת'ור. הוא לא משהו, נכון, אבל יש גרועים ממנו.
בפרט – איירון מן 2 הוא סרט נורא. לא רק שהוא המשך גרוע של סרט מצוין (אז אלמנט האכזבה), הוא פשוט סרט גרוע: מתוזמן רע, מבוים רע, מפוסקל רע, והכי נורא – סצנות האקשן מצולמות כך שלא ניתן להבין כלום (וחבל, כי ממה שכן הצלחתי לראות הכוריאוגרפיה היתה אחלה). מכל שאר סרטי מארוול נהניתי, במידה זו או אחרת – באיירון מן 2 סבלתי מכל רגע.
איירון מן 2 הוא תחתית הרשימה שלי, וכולי תקווה שהוא יישאר שם גם בעתיד כי יהיה לי חבל אם מארוול יצללו כל כך נמוך שוב.
מסכים איתך לגבי ת'ור ואיירון מן
את ת'ור 1 אפשר לא לאהוב אבל מרגישים שהוא שונה משאר הסרטים, ת'ור 2 הוא פשוט תוצר גנרי של פס ייצור.
אני יודע שאני במיעוט אבל אני סאקר של דיאלוגים שייקספירים מגוחכים, ואם זה מגיע עם מודעות עצמית כמו בת'ור 1 אז בכלל. מה שכן הסרט נהיה סתמי מאוד ברגע שמגיעים לכדה"א ונתקלים בחבורת פורטמן את דנינגס המשמימה. החבורה הנ"ל גם מורידה מבחינתי את ת'ור 2 לתחתית הרשימה, בתחרות עם שומרי הגלקסיה 2.
איירון מן 2 באמת מרגיש כמו שאריות מחוממות של סרט שלאף אחד לא היה כוח אליו כי כבר הנוקמים עוד רגע פה.
את לא טועה
איירון מן 2 בהחלט סרט מאוד פגום. הסיבה שבגללה הוא מעל השניים שמתחתיו היא שלפחות אני זוכר ממנו דברים. לא מזמן עברתי שוב על הטרילוגיה של ת'ור ונזכרתי שלקראת סוף הסרט הראשון יש סצינה שבה הוא נלחם ברובוט ענקי. בחיי שלא זכרתי שזה היה שם בכלל. נכון שהקרב הסופי הוא מול לוקי, אבל זו הסצינה שבה הוא מקבל שוב את הפטיש שלו והיא לא זכירה בעליל.
אוקיי, עוד לפני שאפילו סיימתי לקרוא
הידד על הציון לת'ור רגנארוק! הידד!
הייתי מהיחידים שאמרו את זה, אז כיף לקבל את זה במאמר של עין הדג –
רגנארוק הוא סרט אקשן סבבה, וסרט תור נורא ואיום.
אחרי שקראתי הכל
לא על הכל אני מסכימה, לדעתי שומרי הגלקסיה גבוה מדי ועוד טיפה פיין-טיונינג,
אבל הרשימה שהכי התחברתי אליה עד כה.
המקום הראוי שנתת לדוקטור סטריינג', ההצרחה בין תור 2 ו-3.
הידד!
אבל... אבל... אבל...
סרטי תור הראשונים היו איומים ונוראיים, ואני עוד מאלו שמחבבים אותם ומגינים עליהם כל הזמן. הדבר היחיד שבאמת היה טוב בהם היה ההומור, ואת זה ראגנרוק המשיך בצורה נאמנה.
ממש לא בצורה נאמנה
לתור יש אופי.
לא אומרת שקווי הדמות שלו סיפקו חומר לדוקטורט בפסיכולוגיה, אבל היה לו אפיון.
תור הראשון היה די מבדר בעיני אם כי אמנם שכיח.
תור השני הצחיק אותי באמת, כי היו בו דינמיקות נהדרות וכאמור קרב מגניב בסוף.
תור השלישי היה פשוט.. מה? מופע סטנדאפ? באמת שבעיני הבדיחות לא היו כל כך מצחיקות.
הייתי אומרת משהו על התזמון של הבדיחות, אבל לא היה כזה. הבדיחות פשוט היו שם כל הזמן.
האופי של תור הוחרב בצורה מפוארת בסרט הזה, הוא פשוט מתנהג כמו פיטר קוויל או משהו כזה משום מה,
וגם הטיפול בברוס באנר היה פשוט לא טוב.
בנוגע לדילמה הרימו להנחתה עם נבלית מנומקת בצורה מדהימה בפוטנציה, עם שחקנית מצויינת,
ועשו עם זה – אה – כלום.
עד כמה שכיף לראות את קייט בלאנשט מחייכת ברשעות, הייתה פה הזדמנות אמיתית לדיון שהוחמצה בדומה לקפטן אמריקה 3.
אז, כן
בעיניי שומרי הגלקסיה מוערך יתר על המידה, כ"כ לא במקום הראשון...
והסרט השני כ"כ שעמם אותי שאפילו בשעמום תוך כדי טיסה לא צלחתי אותו. רק בהמשך הצלחתי בצפייה ביתית (בהפסקות) וגם אז הוא נופל משמעותית מקודמו וממוקמם אצלי נמוך מאוד. ולעומת זאת דווקא תור הראשון חביב מאוד בעיניי וממש לא מגיע לו המקום האחרון. אותו אני שומרת ל"הענק הירוק" ללא שום עוררין. הוא אכן לא קשור ליקום הקולנועי, אבל מלבד זאת, הוא פשוט לא היה מוצלח. ממש השתעממנו, בזבוז זמן מוחלט. גם אנט-מן היה מהמטופשים ביותר שראיתי ולכן הייתי מורידה אותו מטה בדירוג. ב"אולטרון" צפיתי ממש בשבוע האחרון והוא סבבה, מחזיק מעמד יפה, טוב משזכרתי.
מבחינתי המקום הראשון שמור לספיידרמן, סרט שפשוט "העיף לי את הסכך". לא ידעתי למה לצפות, אבל בחיי שלא ציפיתי לסרט כ"כ מוצלח. מתחילתו ועוד סופו, בעיניי הוא מצוין, אין לי שום דבר רע מהותי לומר עליו. דמויות, בדיחות, תסריט, אווירה – הכול היה עשוי נפלא (וצפיתי בו כבר פעמיים, לא בקולנוע, ונהניתי לא פחות גם מהצפייה השנייה). את המקום השני קשה לי לדרג כרגע; מתחרים עליו אחד מסרטי הנוקמים או "מלחמת האזרחים" ואולי הפנתר השחור.
רק רוצה למחות על המשפט המאוד לא מדויק "חוץ מביקורים בחלל פה ושם, רוב הסרטים של מארוול מתרחשים בניו-יורק". ראשית, אולי שכחתם, אבל איירון מן לא מתרחש בניו יורק. הבית המקורי של טוני ב-MCU היה בחוף המערבי, במאליבו (בנו אותו ממוחשב על צוק שומם שאסור לבנות עליו) והמשרדים שלו היו ב-LA לפני שהוא העביר אותם ל-NY (לא זוכרת אם זה היה בסוף איירון מן 2 או בתחילת הנוקמים). תור הראשון מתרחש ברובו על כדוה"א בניו מקסיקו. קפטן אמריקה במקור מברוקלין ושם אנחנו פוגשים אותו, אבל רוב הסרט לא מתרחש בניו יורק (כי מלחמת העולם השנייה וזה). למעשה בכל שלב I הסרט היחיד שבאמת מתרחש בניו יורק הוא "הענק הירוק". אנחנו חוזרים לניו יורק רק ל"סטארק טאואר" שמופיע בתחילת "הנוקמים" ואז בקרב הסופי בניו יורק. רוב הסרט לא מתרחש בעיר.
הלאה, שלב II. באיירון מן 3, אנחנו חוזרים לבית של טוני במאליבו, ובהמשך הסרט מתרחש ברובו בטנסי. תור 2 מתרחש (בחלקים על כדוה"א) בלונדון. קפטן אמריקה 2 (חייל החורף) מתרחש בעיקר בוושינגטון DC (שם הוא גר באותו זמן ושם נמצאים משרדי שילד). הנוקמים 2 (אולטרון) לא מתרחש בניו יורק, למעט המסיבה בסטארק טאואר. כזכור, רובו מתרחש ב"סוקוביה" הדמיונית במזרח אירופה (עם קפיצה לקוריאה הדרומית וביקור מקדים באפריקה). "אנט מן" נדמה לי שבניו יורק, אבל מכיוון שהעיר לא מאוד נוכחת בעלילה (ותכלס זה יכול להיות בכל עיר גדולה בארה"ב), אני לא זוכרת ולא הצלחתי לוודא (הסרט לא צולם בניו יורק). אז מה היה לנו? שוב סרט אחד לכל היותר.
שלב III: "מלחמת האזרחים" מתרחש בשלל ערים (בעיקר באירופה) עם כתוביות לבנות גדולות שלא נפספס. יש בו סצינת פנים קצרה בקווינס (בגלל ספיידרמן) וזהו. ד"ר סטריינג' מתחיל ונגמר בניו יורק, אבל רובו לא מתרחש בעיר. ספיידרמן כן, כמובן. אבל אחרי "הענק" זה בעצם הסרט הבא שאפשר לומר עליו שהוא אכן מתרחש בניו יורק (+ ביקור לוושינגטון DC). תור 3 כמעט לא מתרחש על כדוה"א, אבל הסצינה העיקרית שכן הועברה לנורווגיה, כדי לכבד את המסורת. מניו יורק נשארה רק סצינת פנים קצרצרה.
לסיכום, רוב סרטי MCU (להוציא את אלה שמתרחשים מחוץ לכדוה"א) דווקא לא "מתרחשים בניו יורק"(ולמעשה חלקים ניכרים מהם מתרחשים מחוץ לארה"ב – אירופה, אסיה, כיום גם אפריקה) למעט המקרים שבהם אחת הדמויות גרה בעיר, ואז יש בד"כ לפחות סצינה אחת ב"בסיס האם" שלה.
תיקון עצמי: "אנטמן" מתרחש בסן פרנסיסקו
ואפילו צולם שם חלקית. קלטתי שהוא בעיר באחד מסרטי ההמשך, ועכשיו כשבדקתי קלטתי שגשר הזהב אפילו מופיע ברקע של כרזת הסרט, הוא ממש בולט ובכל זאת פספסתי…![!מסמיק!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif" alt="" width="" height="" />)
דירגתי את הסרטים בצורה מאוד מדעית
כלומר בחרתי 3 קריטריונים די אקראיים – כיף, עלילה טובה ואיכות (= לא קלישאתי) ונתתי בכל אחד ציון בין 1 ל5, ואז סיכמתי את מה שיצא. זה נתן לי דירוג לא רע, ואז עשיתי התאמות קטנות לפי סרטים שהתחרו על ציונים קרובים.
אני די אוהבת את סרטי האוריג'ין, אז הם תפסו מקום טוב באמצע הדירוג, ואני מתעבת את דוקטור סטריינג' (ערימת קלישאות מהלכת) ואת איירון מן 3 (סוף מגוחך). זה מה שיצא בסוף, כשארבעת הסרטים הראשונים בגדול קיבלו את אותו דירוג אז הם מאוד קרובים אחד לשני מבחינתי:
1. קפטן אמריקה: חייל החורף
2. הנוקמים
3. שומרי הגלקסיה
4. ספיידרמן: השיבה הביתה
5. קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים
6. איירון מן
7. תור
8. תור: ראגנארוק
9. הנוקמים: עידן אולטרון
10. קפטן אמריקה
11. אנטמן
12. הפנתר השחור
13. איירון מן 2
14. הענק הירוק
15. שומרי הגלקסיה: חלק 2
16. תור: העולם האפל
17. איירון מן 3
18. דוקטור סטריינג'
אחלה רשימה
כמובן שאני לא מסכים איתה. אני הייתי שם במקומות האחרונים את ד״ר סטריינג׳ ושומרי הגלקסיה 2 שהם הסרטים היחידים שבהם ההומור המאולץ והמוגזם ממש הרס לי את חווית הצפייה. על הנייר אני אמור לא לאהוב את ת׳ור 3 מאותה סיבה בדיוק, אבל איכשהו שם, למרות שבשמחה הייתי מוריד כמה בדיחות מיותרות, היו גם בדיחות שבאמת הצחיקו אותי ובשורה התחתונה נהנתי מהסרט יותר מהקודמים שלו (שהם גם סבבה בעיני).
את אנטמן די חיבבתי יחסית לסרטים האחרים בעיקר בזכות דמויות המשנה ובטוח הייתי ממקם אותו גבוה יותר. מצד שני הנוקמים הראשון, שלמען ההגינות יש לציין שראיתי אותו על מסך קטן באיחור של שנה, די איכזב אותי. ציפיתי ליותר ממפגש פסגה כזה אבל מה שבעיקר זכור לי זה שרוב הסרט לוקי היה כלוא על הספינה ושאר הנוקמים בעיקר היו עסוקים בלריב אחד עם השני. דווקא את הנוקמים 2, למרות שגם לו יש מגרעות, אהבתי יותר מהראשון. לא הפריעו לי הדברים הרגילים שאנשים מתלוננים עליהם, ומצד שני אולטרון היה נבל די מוצלח בעיני.
אבל בשורה התחתונה אם נעשה זום-אאוט טווח הציונים של כל סרטי ה-MCU נע אצלי בין 8 ל-9, כך שבאמת הקרב די צמוד וכל סרטים ברמה גבוהה. שזה גם די מדהים כשמשווים את זה ליקומים הקולנועיים המתחרים. בכל אופן אהבתי מאד את הרשימה והנימוקים לגבי כל סרט שתכלס אני יכול לגמרי להבין אותם.
הלא ראיתי:
הענק הירוק – מצטער, שום דבר לגבי הסרט הזה לא רמז לי שאני צריך אשכרה לצפות בו.
הלא משהו:
איירון מן 2 – האם יש סרט יותר מסכן בכל היקום הזה? "איירון מן 2" הוא ההבהרה שגם מארוול לא משהו ידעו מה הם עושים כשהם נכנסו לענייני היקום הקולנועי הזה שלהם.
הבסדר:
שומרי הגלקסיה 2 – יש לסרט הרבה יתרונות, אבל ג'יימס גאן צריך לבוא לפה ולהסביר לי את הסצנה שפיטר ואגו משחקים מסירות אם הוא רוצה לעלות בדירוג.
הנוקמים: שבוע אולטרון – זה תמיד נחמד לדעת שאתה יכול להצביע על הרגע המדויק שבן אדם מתחיל לאבד את זה. מה לגבי איזה סדרת טלוויזיה במקום זה, ג'וס?
ה"יש יתרונות רבים וחסרונות רבים":
תור: ראגנארוק – לא מספיק מצחיק כדי לכפר על רצח הדמות והמחסור באפיות. אבל קרוב לשם.
הפנתר השחור – לא מספיק חכם כדי להצדיק את השבחים שהוא מקבל בנושא, אבל אני דווקא נהנה מהטיפשות שלו.
ה"סבבה":
אנטמן – פול ראד למשך שעתיים? סבבה. (נקודות בונוס לסצנות עם מייקל פנה)
דוקטור סטריינג' – ויזואליה טריפית למשך שעתיים? סבבה (נקודות בונוס לדיאלוג "זה אכן מוזר")
הנוקמים – האירוע הקולנועי הראשון של מארבל? סבבה (נקודות בונוס ל"Puny God")
קפטן אמריקה – סטיב רוג'רס נלחם בנאצים למשך שעתיים? סבבה (נקודות בונוס למונטאז' המוזיקלי)
תור: העולם האפל – תור ולוקי מסתובבים ועושים שטויות למשך שעתיים? סבבה (נקודות בונוס לקט דנינגס)
ה"אל תשפטו אותי אני אוהב את השטויות של קנת בראנה":
תור – זה סרט קורע מצחוק ומטופש להחריד וזה נפלא וכמו כן מטופש להחריד.
ה"סרט טוב מאוד לכל דבר ועניין":
קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים – הדרמה הרומנטית הלהט"בית הכי טובה של מארבל עד היום. אה, וגם הסצנה בנמל תעופה, אני מניח.
איירון מן 3 – יש מצב שאם "הנוקמים 2" לא היה מחרב את נקודת ההתקדמות הנדמית של טוני, היה אפילו ממוקם יותר גבוה.
שומרי הגלקסיה – הפסקול הטוב ביותר של העשור האחרון, ככל הנראה. וגם סרט ממש טוב.
ה"מקום שני":
איירון מן – הגורם האשם למחצית מהבעיות של הקולנוע הבלוקבאסטרי המודרני הוא גם סרט ממש טוב, לעזאזל איתו.
ה"אל תגרמו לי לבחור ביניהם, בוא נהיה חברים וניתן לשניהם את המקום הראשון":
ספיידרמן: השיבה הביתה / קפטן אמריקה: חייל החורף – אחד סרט תיכון, השני מותחן ריגול ושניהם ממש לא סתם סרטי גיבור על. נקודות השיא של מארבל הם סרטים שכיף לחזור אליהם, עם עולם שלם של דמויות, סכנות אמיתיות ולא מופרזות, תסריט ואקשן נהדרים וליהוק נפלא.
חסכת לי
תצריח את הנוקמים עם איירון מן 3 וקיבלת את הדירוג שלי.
ומי שהרס את ההתקדמות של טוני זה לא הנוקמים 2 – שהיו המשך ישיר והגיוני למקום שבו טוני סיים את איירון מן 3, אלא דווקא מלחמת האזרחים שהחליטו לרטקן את אירועי איירון מן 3 כי הקהל לחץ.
את מתכוונת ל"עידן אולטרון" ולא למלחמת האזרחים
"שהחליטו לרטקן את אירועי איירון מן 3 כי הקהל לחץ"?
ושוב לדיון הזה
איירון מן 3 iterally נגמר בזה שטוני סטארק אומר "אני איירון מן".
איך אפשר להבין מזה שטוני סטארק מפסיק להיות איירון מן?
(אפשר לסמן ספויילר אבל בשלב זה די ברור שטוני סטארק לא הפסיק להיות איירון מן…)
איירון מן 3 זה סרט שנופל מבחינת כל הקטע של הנבל מבחינתי, אבל מבחינת ההתפתחות והעומק של הדמות זה אחד הסרטים הכי חכמים ומעניינים שמארוול הוציאו, ואני חושבת שהוא פשוט לא הובן על ידי הקהל הרחב ולכן החליטו (בהחלטה אומללה בעיני) לרטקן אותו במלחמת האזרחים למרות שלטעמי לא היה צורך בשום רטקון.
הטוני סטארק/איירון מן שנמצא בתחילת עידן אולטרון הוא בדיוק הטוני סטארק של סוף איירון מן 3. זה שהשתמשו בוונדה כדי להחזיר את המצב שלו לתחילת איירון מן 3 זו החלטה תסריטאית משעממת בעיני, אבל זאת בעיה של עידן אולטרון, לא של איירון מן 3.
הסבר יותר מפורט יש כאן
http://www.fisheye.co.il/avengers_2//#target-comment-908159
אבל זה ויקיפדיה...
ויקיפדיה היא לא באמת מקור מידע מהימן לכלום חוץ מ – מה שהבחור שכתב את הערך החליט.
יש את הנאום של טוני בסוף, ואם לוקחים את כל מה שהוא אומר בצורה הכי פשוטה ופשטנית האפשרית, ומתעלמים מהשורה התחתונה אפשר להגיע למסקנה הזו. ואני אפילו מבינה למה אנשים יגיעו למסקנה הזו אחרי צפייה יחידה.
אבל כשמסתכלים על זה במכלול של הסרט כולו, או אפילו בהקשר של הטרילוגיה, מבינים שזה לא נאום על עלייתו ונפילתו של איירון מן. להפך, זהו תהליך שבו טוני מגיע להשלמה עם תפקידו כאיירון מן. ואז הרבה הרבה הרבה יותר הגיוני לפרש את הנאום בצורה השנייה.
אז אתה יכול להגיד שזה סרט, אז מה שקולטים בפעם הראשונה זה מה שחשוב, ואני מבינה את האמירה הזו, אבל אם יש משהו שמארוול עושים באופן קונסיטנטי, זה "מכריחים" אותנו לראות את הסרטים שוב ושוב בהקשר של הדברים החדשים שנוצרו כדי להבין את התהליכים לעומק ואת הקשרים בין הסרטים השונים.
וכששמים את האמירה בהקשר הנכון, כולל המחיר שטוני היה צריך לשלם כדי להפוך להיות איירון מן, כולל הדברים שהוא אמר בנוקמים, מבינים שיש כאן תהליך רגשי מאוד עמוק. שבו טוני מבין שהוא לא צריך לבלות את זמנו בבניית מליון חליפות עד שימצא את החליפה המושלמת, והוא לא צריך את הכור הקשתי בתוך הלב שלו כדי להיות איירון מן. הוא איירון מן, עם ובלי החליפה.
אבל גם מהאמירה הזאת
"הוא איירון בלי ועם החליפה" – הנוקמים 2 מתעלם, כי הוא לעולם לא מראה את טוני איירון מן בלי החליפה.
שוב, אני מבין מאיפה הפרשנות שלך מגיעה אבל פשוט רחוק (מאוד) מלהסכים איתה.
עדיין מתעניין מה הרטקון המדובר במלחמת האזרחים.
במלחמת האזרחים הוא חוזר לפרשנות שלך
במלחמת האזרחים הוא פתאום אומר שהוא בעצם כן אמר שהוא יפסיק להיות איירון מן, אבל בגלל שהוא לא הפסיק אז פפר עזבה אותו.
זה רטקון מיותר בעיני. במקום להסביר את הסוף של איירון מן 3 כמו שצריך, אז נכנעו ללחץ של המעריצים, ושינו אותו שיתאים לדעת הקהל. וברגע שעשו את זה, הורידו מהערך של הסרט – ומהתהליך שטוני סטארק עבר בטרילוגיה שלו.
טוב, זה רק אם מקבלים מראש את הפרשנות שלך
בפרשנות שלי, לא נעשה רטקון בשום שלב – אלא סתם מיסמסו כל התקדמות שהייתה אמורה להיעשות עם הדמות של טוני.
לא בטוח מה יותר טוב, למען האמת.
בדיוק
בפרשנות שלך, איירון מן 3 הוא סרט מיותר שאין בו שום צורך מבחינת הקשת העלילתית של טוני סטארק.
בפרשנות שלי איירון מן 3 הוא סרט קריטי בהתפתחות הרגשית של טוני שמאפשרת לו להגיע לנקודה שהוא נמצא בה בנוקמים 2, ואי אפשר לוותר עליו.
אז מילא שהפרשנות שלך (ושל עוד הרבה אנשים, אני מודה) נוצרה מלכתחילה למרות שלדעתי היא לא נכונה, אבל זה שמארוול סטודיוס שיתפו פעולה עם הפרשנות הזו ו(מבחינתי) רטקנו את הסוף של איירון מן 3 כדי להתאים את עצמם לפרשנות שבכלל לא היתה נכונה וככה לייתר את הסרט עוד יותר – זה החלק שבאמת מפריע לי.
לטעמי הם היו צריכים דווקא להסביר יותר את הסוף של איירון מן 3 ולתת כבוד לתהליך המורכב שהציגו שם, אבל הם החליטו לעשות בדיוק את הדבר ההפוך ולבטל אותו וזה סתם מעצבן.
לא יודע אם "מיותר"
לכאורה התהליך הוא פשוט לא בכיוון שאנחנו רוצים אלא נסיגה ב"הנוקמים 2" שמקבלת התייחסות ב"מלחמת האזרחים" ומשם מתקדמת בצורה אחרת בין שלל הסרטים בצורה די עקבית.
אולי דרך אחרת להסתכל על זה היא האם אתה כועס על סרט אחד (הנוקמים 2) שמבטל סרט אחד (איירון מן 3) או על סרט אחד (מלחמת האזרחים) שמבטל שני סרטים (הנוקמים 2, איירון מן 3).
וזאת גם עלילת משנה של ספיידרמן.
מנטור והכל.
בגדול מסכימה
אני רק רוצה לדייק.
התהליך שעובר בעיני בשלושת הסרטים הראשונים הוא שטוני בונה חליפה. ומבחינתו החליפה היא איירון מן, והוא פשוט זה שמשתמש בה.
הוא צריך את הטלטלה של שלושת הסרטים כדי להבין שאיירון מן זה טוני+החליפה, ולא רק החליפה.
מעבר לזה, נכון. אני מסכימה איתך שהטלטלות הללו הגיוניות גם בעולם האמיתי. והדמויות משתנות מסרט לסרט ועוברות חוויות וטוב שכך.
חשבתי שזו טעות הקלדה אבל כנראה שפשוט פספסתי – מה זה "לרטקן"?
(ל"ת)
לרטקן = לבצע רטקון
אפשר לקרוא על רטקון פה. בקצרה, זה לשנות עובדות שבוססו בעברו של הזיכיון כדי ליצור המשכיות חדשה. למשל: "בי"ס למפלצות" מפגיש את סאלי ומייק לראשונה במכללה, ולא בכיתה ד' כמו שמייק ציין ב"מפלצות בע"מ".
ואללה, לא הכרתי את המונח כלל, גם לא באנגלית
אולי בשלה השעה לרענן את מילון המונחים.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
ועכשיו למצעד הדמויות הכי כיפיות של מארוול
1. דארסי- איך אפשר לא…
2. קורג- בגלל טאיקה
4. הגראנדמאסטר- בגלל גולדבלום
5. פפר פוטס- התמודדה נהדר עם שניניותיו של סטארק והפכה לדמות נשית יותר מעניינת מרוב ה"גיבורות" שבמרכז (או ויי קרלט וויצ ואיך שלא קוראים לחייזרית הירוקה הפחות מגניבה מנייטרי)
5. מייקל פנייה באנט מן- הוא פשוט שוב אותי.
6. לוקי- למה לא נותנים לו סרט משלו?
7. דראקס ומאנטיס-הצמד הקומי הטוב ביותר.
8. טוני סטארק- בכל זאת רד"ג משתדל למרות שהוא מתעייף
9. בלק ווידו- הסצנה שלה עם לוקי בנוקמין
10. וויפלאש- איפה הציפור שלי?
11. הסוכן קולסון-אני די מתגעגע אליו, מתי רואים אותו ולא בסדרת טלוויזיה המחורבנת.
12. מיה הנסן- כן חיפשתי את השם בווי קפידה אבל אני פשוט מכור לרבקה הול.
13. טילדה סווינטון- גם כשהיא לא מנסה היא הופכת לדבר הכי זכור ושווה בסרט.
14. פגי קרטר- אתה חייב לי ריקוד (לא מאמין שהסצנה הקיטשית המעפנה הזאת הצליחה איכשהו לעבוד עלי אבל היא הדבר היחיד שאני זוכר מהשיעממון הזה)
15. ניק פיורי- בגלל הסצנה עם המכונית
הגרועים ביותר
ויזן, סקארלט ויץ, ספיידרמן (טום הולנד מעצבן הוא לא מעביר כלום חוץ מכמה כיף לי להיות בסרט הזה ואני מנסה מאד להיות מאגניב), דר סטריינג (טפי על בנדיקט) וסטאר לורד (הוא מניאק, ולא בקטע האן סולואי מגניב).
honorable mention
הענק הירוק (נורטון כמובן)- ניסיון מעניין של לתת לשחקן אופי אקסטרימי תפקיד בבלוקבאסטר. תוצאה מעניינת…
האמת שגם יש לי קראש לא קטן על פריגה
אבל זה כבר איזוטרי למדי.
גם אני לא אהבתי את "שומרי הגלקסיה 2"
אבל בצפייה שנייה, ובעקבות סרטון הניתוח של לינדסי אליס על המוטיבים של הסרט, למדתי להעריך אותו. אמנם הוא לא בטופ 5 אבל יש בו מגוון רגעים נהדרים.
מנגד, האהדה לה זוכה "מלחמת האזרחים" לא ברורה לי; סצנות האקשן נחתכות כל שנייה ואין תחושה כי קורה משהו אפי. "מלחמה"? פפפף, בקושי קטטה. מעבר לכך הובטח סרט של "קפטן אמריקה" ולא קיבלנו סרט של "קפטן אמריקה"; טוני סטארק הוא מי שעובר מהפך רגשי לאורך הסרט ועמו הכי קל להזדהות. לעומתו, רוג'רס מתחיל את הסרט כמנהיג צדקן ומתחסד – ומסיים אותו ככזה. בסצנה בה מגלה טוני כי חייל החורף רצח את אימא ואבא סטארק, וסטיב רוג'רס מודה "אה כן, ידעתי את זה. מצטער. סלפי?" – הרגשתי נבגד. סטיב, אתה הדמות הראשית. הגיבור! למה אתה מסתיר דברים כאלה מהצופים? איך אתה מצפה שנעודד אותך אם אם אנחנו לא יודעים מה עובר לך בראש? אפילו את זימו לא עצרת בסוף כי היית עסוק להרביץ נמרצות לחבר הכי טוב שלך כדי להגן על החבר הקודם הכי טוב שלך, אשר הרג את ההורים של החבר הכי טוב שלך. עלק גיבור.
מבלי לקבוע מסמרות, בגלל "מלחמת האזרחים" יש לי תחושה לא טובה לגבי "מלחמת האינסוף". מקווה להתבדות.
לגבי שאר הרשימה אני פחות או יותר מסכים (הייתי אולי מחליף מקומות בין "איירון מן 3" לבין "ספיידרמן", ולדעתי "חייל החורף" בסדר-כזה. אה, ובמקום הראשון הייתי שם את "קפטן מארבל" כי ברי לארסון).
באיחור כבד
(לקראת 'סוף המשחק' אני משוטט מעט בכתבות הישנות על מארוול, ונתקלתי בשרשור הזה שפספסתי משום מה כשהפוסט עלה לראשונה).
הניתוח שלך מרתק. בעצמי טחנתי את 'מלחמת האזרחים' לאורך ולרוחב, ובכל אופן הצלחת לחדש לי.
אז בקצרה: מה שכתבת על הקפטן אולי נכון, אבל הסיבה שאני לא הזדהיתי איתו היתה – אין לי מילה אחרת בשביל זה – השחצנות שלו. הוא לא מפגין בדל של פקפוק במה שהוא עושה, ואני לא אוהב אנשים שהם תמיד צודקים ותמיד חכמים ותמיד יודעים. טוני, בסופו של דבר, הרבה יותר אנושי, וזה מה שגורר הזדהות. אני לא מסכים עם כל התארים שחילקת לו, אבל גם אם נניח שכן, הוא מרגיש הרבה יותר 'אמיתי'.
אז אולי בשכל אני יכול להבין את הקפטן, אבל אוי כמה שהדמות שלו טיפסה לי על העצבים בסרט הזה.
גם בשכל, אגב, הדמות שלו לא היתה כל כך צודקת כמו שאתה מוציא אותה, אבל הרחבתי על זה כבר בעבר בדיון בביקורת.
לא יכול לדרג
כשאני בוחן את ה-MCU במיקרו, דרך הסרטים שלו כל אחד בנפרד, אני מבין משהו: אני לא אוהב אף סרט בפני עצמו. אני לא יכול. נכון. יש סרטים טובים יותר, אפילו כאלה שראויים להיקרא מצוינים, כמו חייל החורף, אבל מה שהופך אותו מטוב למצוין הוא החיבור לעולם רחב יותר. התחושה שמדובר בחלק אחד קטן – משמעותי אמנם, אך מצומצם יחסית – מתוך עולם שלם. כל הדמויות מתחברות ביחד לכדי שלם אחד, שהוא רב סתירות, אבל בהחלט אפשר להאמין שמדובר באותו עולם גדול, מורכב, רב עלילות, דמויות, מוטיבים, בדיחות, התפתחויות. גם חייל החורף, לצורך הדוגמה, לא עומד בפני עצמו. אם לא הייתי מכיר את נטשה וסטיב לפני כן, החיבור הרגשי שלי לעלילה לא היה חזק כל כך. אם שילד לא היו מופיעים כבר בסרטים הקודמים, בעלילות קטנות שמרמזות על ארגון אדיר וחובק עולם, לא יכולתי להבין את השבר הגדול של הידרה. החזרה אחורה לסרטים הקודמים מאפשר לסרט לקבל רבדים שאין בו כאשר בוחנים אותו בפני עצמו.
לכן אני מאוד אוהב את איירון מן 3. בדיעבד, ככל שחשבתי על הסרט בפני עצמו, הבנתי שהוא סרט מחורר ובעייתי. טוני מקבל שם החלטות כל כך מטופשות, שלא מאפיינות אדם ממוצע אייקיו, קל וחומר גאון כמוהו, והסרט חותר תחת הרעיון הבסיסי שלו עצמו, "איירון-מן הוא טוני וטוני הוא איירון-מן". אבל אני לא יכול לנתק את טוני של הסרט הזה מהסרטים הקודמים. אני עובר על ההתפתחות שלו החל מהסרט הראשון, עבור בנוקמים וכלה פה (בינתיים), ואני מבין את המשבר הגדול שלו, הדיכאון שהוא מצוי בו, והאופן שבו הוא יוצא ממנו. החתירה לכאורה תחת דמות ה-"איירון-מן" מקבלת קונטקסט ולכן משמעות שלא הייתה בו במידה והייתי שופט את הסרט בפני עצמו.
מכיוון אחר, הנוקמים 2 בעיניי הוא סרט מצוין בפני עצמו, אבל כשאני בוחן אותו על פני רצף הסרטים הקודמים, אני פחות אוהב אותו. לדוגמה, הוא פוגע בהתפתחות של טוני. למרות הניסיון לחבר אותו לסרט הקודם דרך החזיונות של ונדה והפחד מפני איבוד האוונג'רס באשמתו, הוא עדיין אותו דוש יהיר שהיה קודם, שחושב שהוא יודע הכול, ומנסה לתקן את העולם באמצעות האינטלקט שלו, עד שזה מתנקם בו. אולי הוא עדיין לא בשל להחלטות שקיבל במלחמת האזרחים, שם כבר אפשר לראות את הקונפליקט בין הדושיות הרגילה שלו, יודעת הכול, לבין ההבנה שחייבים לשים גם עליו פיקוח, אבל גם כאן אני מבין מה רצו לעשות עם הדמות שלו, את האופן שבו הסרט השלישי משפיע על ההחלטות שלו פה. לא השתכנעתי מהביצוע, אבל במידה וזה היה עובד טוב, זה היה משדרג את האיכות של הסרט באופן משמעותי, מה שמתחבר לטיעון המרכזי שלי. אותו דבר עם ת'ור רגנארוק, שכל כך נהניתי ממנו בפני עצמו, אבל כשחיברתי אותו לסרטי ת'ור הקודמים הבנתי כמה הוא בעייתי. ת'ור הופך כאן לדמות נלעגת, סלפסטיקית, שכמעט ולא מתחברת לי לאופן שבו הוצג בסרטים הקודמים.
ומה עם הסרטים המנותקים מהסרטים הקודמים, כמו שומרי הגלקסיה עד כה? הם מתחברים אחרת, דרך האופי של הסרט – הבדיחות, העיצוב. אפשר לראות שהם שייכים לאותו עולם, מה שמשדרג את ההנאה מהם, במיוחד כשאנחנו יודעים שהכול יתחבר בסוף.
מארוול עשו כאן משהו מדהים: שלם שגדול בהרבה מסך חלקיו. סרטים בינוניים-טובים ברובם (חוץ מהענק הירוק שהוא בינוני מינוס בעיניי, גם בחיבור שלו לסרטים האחרים – בעיקר הניתוק שלו – וגם בפני עצמו) מתחברים ביחד לכדי מפלצת נרטיבית, רוויית דמויות ועלילות, חלקן סותרות ורובן משלימות זו את זו. בזה כוחו של הפרויקט הזה. החיבור עובד ברובו, מבחינה רגשית ונרטיבית. כשנגיע לנוקמים הבא, יהיו עשרות דמויות ועשר שנים של התפתחות עלילתית. לא יודע אם יצליחו לחבר את כל זה לסרט אחד שלם, שבו לכל דמות יהיה את המקום שלה והעלילה לא תסתור את מה שקרה קודם, אבל עצם זה שהם יכולים לעשות זאת, שהאתגר הוא עביר, זה מדהים בעיני. אני מחזיק אצבעות שלא אתאכזב, כי אם זה יצליח, יתרחש כאן אירוע היסטורי, לא פחות.
איך סרט יכול להיות אנדר-רייטד וסתמי בו זמנית?
אנשים מתייחסים לסרט הזה בתור משהו – סרט סתמי שאפשר לראות או לשכוח.
וגאד, מצד אחד אני מת על איירון מן 3 כקומדיית אקשן אבל לעזאזל, יש שם את טיפול הנבל הגרוע ביותר בהיסטוריה.
למעשה איירון מן 3
הוא כמעט (חוץ מאיירון מן 1) הסרט היחיד לדעתי שהצליח לשלב באופן מוצלח בין מגניבות והומור נהדר וחריף לבין מעורבות רגשית עם מה שמתרחש על המסך. מאז הם נטו מאד לכיוון ההומור והוסיפו הרבה דרמה בשקל (חייל החורף) והאמת שגם ההומור בסרטים נהיה מאד נדוש וצפוי (מודעות עצמית זה כבר לא מרענן, להפך נחקנו). גו'ס ווידון ,ואטיטי, גאן ואר המצחיקנים לא מדגדגים את היכולות המושחזות של בלאק (בעצם ווידון של באפי אולי אב זה היה בעידן אחר). ספיידרמן עוד איכשהו מצליח לשמור על מינונים נכונים פשוט הבעיה שההומור לא יותר מחמוד, ספיידי הוא די מגניב אבל ממש לא אכפת לי ממנו כמו הספיידי הישן (שיה לו את קירסטן דאנסט ופרנקו לעזרה אז לא הכי הוגן). כל השאר באמת זוועה, במיוחד שומרי הגלקסיה עם בדיחות מאד מתאמצות (ההפך מהקוליות של שיין בלאק) ולפעמים גם פוגעניות (פיטר הוא די מעפן לנשים בסרטים האלה).
איירון מן 3 שולתתת!
מסכים ומחזק את הרוב
אבל עדיין אהבתי את שומרי הגלקסיה יותר.
מצטרף לחובבי איירון מן 3
לבטח אחד המארבלים שהכי נהניתי בהם, ומהסיבות שהוזכרו לעיל. בכלל, רוברט דאוני הוא עמוד השדרה של חלק ניכר מהיקום הזה.
+1
זה פשוט מה שקורה כשנותנים ליוצר בליגת העל לעבוד בשבילך. איירון מן 3, עם כל הבעיות שלו, הוא לדעתי רמה אחת מעל כל סרט מארבל שראיתי. הוא גם היחיד שעומד מבחינתי כסרט מעולה בפני עצמו ולא כעוד פרק בסדרה שצריך להשלים (גם הנוקמים קרוב).
מה שנעשה שם עם הנבל לא הפריע לי כי אין לי חיבור לקומיקס, אבל אני לגמרי מבין את הכעס של המעריצים. אם היו עושים את זה לג'וקר הייתי כועס.
אולי זה שלא קראתי
את הקומיקס מנע ממני את האכזבה שהזכרת
"הבנתי שאנחנו אמורים לשנוא את נטלי פורטמן עכשיו או משהו" *לא*
זה רק עוד ספין גרוע נוסף מבית היוצר רגב את ביבי
בסך הכל אמרה שהיא לא תומכת בנתניהו ולכן סירבה לקבל ממנו פרס
היא לא שונאת ישראל, היא אזרחית שמותחת ביקורת על השלטון הנוכחי וזה עדיין חוקי לדעתי.
ואגב באופן כללי, אל תיתן לאנשים אחרים להגיד לך מה צריך לחשוב על אנשים אחרים, כולל אותי :)
לא ספוילר
(ל"ת)
אם להיות הוגנים, זה יותר מזה.
בהודעה הראשונה שהיא פירסמה היא אמרה שלא תבוא בגלל "האירועים האחרונים", כשכנראה הכוונה לעימותים בגבול עזה.
אחרי זה היא חזרה בה ואמרה שזה בגלל ביבי-שזה גרוע בערך באותה מידה. בלי קשר לדעתי על ראש הממשלה (לא תראו אותי מתפקד לליכוד בשנים הקרובות, בלשון המעטה), להחרים טקס לא פוליטי בגלל שאתה לא אוהב את המנהיג זה טרנד שנפוץ כרגע אצל הרבה סלבס בארה"ב (שם הבעיה היא טראמפ), וזה מראה על חוסר קבלה מוחלט של רצון ובחירת העם. זה לא דמוקרטי בעליל, שלא לומר פתטי וצבוע.
אז עכשיו לא תבואי לקבל פרס של קרן פרטית על הישיגיך הקולנועים עד שלא נבחר את המפלגה שאת אוהבת? מה, את דפוקה? אז לא, לא צריך לשנוא אותה, אבל בלשון עממית: יאללה יאללה.
גם אם "מקבלים" את רצון העם ממש לא חייבים להשלים איתו בשקט
בדמוקרטיה מותר להביע מחאה ולהתבטא לא רק בקלפי ולא רק פעם בארבע שנים. לא חסרות סיבות למורת רוח מהתנהלותו של ראש הממשלה הנוכחי בישראל וגם הנשיא בארה"ב, אף שהם אכן נבחרו בהליך דמוקרטי תקין. בהקשר של יהדות ארה"ב אפשר להזכיר גם את מתווה הכותל שהוא רק קצה הקרחון ביחס אליה מטעם רבים בקואליציה. יש הרבה ביקורת על פוליטיקאים מבית ומחוץ, ומה שאני מנסה לומר הוא שגם לפורטמן מותר.
מישהו אמר שאסור לה?
יש לפורטמן הרבה דרכים להביע מחאה חזקה פי אלף משל כמעט כל אזרח אחר-לא חסרה לה במה, ברוך השם.
הדרך שבה היא בחרה היא סוג של חרם, נגד קרן פרטית, נגד פרס על קולנוע, בגלל ראש הממשלה. זה מה שנקרא virtue signaling, וזה אחד הדברים הכי מביכים ופאתטיים שבנאדם במעמדה יכול לעשות. עדיין מותר לה, כן? אנחנו (גם אני וגם היא) חיים במדינה חופשית. זה פשוט מוציא אותה בנאדם מגעיל.
זו כבר הפרשנות שלך
אני לא חושבת שזה מביך, פתאטי או מגעיל.
ברור שזו פרשנות שלי.
בסדר, נסכים לא להסכים.
היא אזרחית פרטית והלוואי שאלו יהיו הצרות שלנו
קצת הציק לי בעין שזה לא הפריע לה להשתתף בפסטיבל בסין- לא בדיוק מעוז הדמוקרטיה וזכויות האדם, שלא לדבר על קציר איברים מדי פעם והגבלת חופש הדיבור והמידע, אבל ממש כמו הפתגם לגבי הפגנות מול חנויות לממכר מעילי פרווה ולא עור, אנחנו שוק פצפון וזניח לחלוטין אז נוח יותר להמחיש נק' כאן, לעומת אחת הכלכלות הגדולות בעולם, עם תעשיית קולנוע שמאיימת להאפיל על זו של ארה"ב.
אם הבנתי נכון את ההודעה שלה (וייתכן שלא), היא לא וויתרה על הפרס כי נתניהו ראש ממשלה, אלא כי הוא אמור לנאום בטקס.
כלומר, זה לא "להחרים טקס לא פוליטי בגלל שאתה לא אוהב את המנהיג", אלא "לא להשתתף בטקס שהפכו אותו לפוליטי כי המנהיג נואם בו".