"רנגו" הוא אחד הסרטים הסטנדרטיים הכי מוזרים שראיתי, או אולי בעצם אחד הסרטים המוזרים הכי סטנדרטיים. הוא מצליח להיות קלישאתי וביזארי בו-זמנית, ואפילו לא ידעתי שזה תואר שמישהו התכוון לנסות להשיג.
לגיבור של "רנגו" לא קוראים רנגו. בעצם, אף פעם לא נאמר לנו איך כן קוראים לו, אם בכלל קוראים לו. סביר להניח שהבעלים שלו קוראים לו "הזיקית", כי זה מה שהוא: זיקית מחמד שחי לבדו באקווריום ומאמין שהוא ג'וני דפ. הדבר היחיד שהוא יודע לעשות זה להסתוות (או בלשונו: "I’m Blending! I’m a blender!", משפט שתורגם היטב ל"אני מתמזג! אני מזגן!"). הוא יכול להיות הכל, אבל אין לו סיבה להיות כלום, עד אותו רגע גורלי ארבע דקות מתחילת הסרט, שבו הוא נופל מרכב באמצע כביש מדברי. ובעקבות עצתו של ארמדיל חצוי לשניים, הוא יוצא למסע אל לב המדבר, כדי למצוא עיירה שחונה ושכוחת אל שבה אנשים נפגשים בסלון המקומי ויורים זה בזה.
בקיצור, זה סרט על זיקית שנהיה שריף במערב הפרוע. תעצרו רגע ותקראו את זה שוב. מהרגע שבו אמא ואבא קראו לנו את הסיפור על ג'ירפה ואריה שהלכו לבקר את מיץ פטל (הייתי מספר לכם איזה חיה הוא, אבל זה ספוילר), אנחנו מוצפים בסיפורים וסרטים על חיות שעושות כל מיני דברים שחיות לא באמת יכולות לעשות. אז אף אחד לא היה מרים גבה אם הייתי מספר שיש סרט על דב שהוא עורך דין או לאמה לוחמת בפשע. אבל חיות מדברות הן כמעט אף פעם לא באמת חיות. מיקי מאוס הוא אולי "עכבר", אבל הוא לא נראה דומה אפילו קצת לשום עכבר שראיתי אי פעם. אלכס האריה מ"מדגסקר" לא נראה כמו אריה, הוא נראה כמו בובה של אריה. גם הצפרדעים, החולדים, הלטאות והינשופים שמאכלסים את "רנגו" לא ממש נראים כמו חיות, מבחינת זה שכולם הולכים על שתיים, לובשים חולצה ומדברים במבטא דרומי; אבל הן מרונדרות ברמת פירוט מטרידה מממש, כולל כל קשקש וכל זיף שיער. הפירוט הכמעט פוטו-ריאליסטי מזכיר מדי פעם שבכל זאת, לראות לטאה רוכבת על עטלף או צב בכסא גלגלים זה בעצם לא הכי נורמלי.
אבל נחזור לענייננו: כשהזיקית הזה, לצורך העניין נקרא לו רנגו, מגיע אל העיירה, הוא מנסה להשתלב בסביבה באופן שהוא מכיר – הוא מחקה את הסביבה שלו, ומעמיד פנים שהוא גיבור מערבוני. וכמובן, העמדת הפנים עובדת טוב מהצפוי. חיות העיירה משוועות לגיבור, והוא נאלץ לקבל את התפקיד, עד שתתגלה ההונאה, וכל זה. שמעתם כבר את הסיפור הזה: הגיבור-בעל-כרחו הוא שטאנץ די מוכר של סרטים בכלל וסרטי אנימציה בפרט. אתם לא הולכים להיות מופתעים ממהלך העלילה. הסרט די מצחיק כשהוא מנסה להיות, אבל הרבה מהבדיחות צפויות ואף אחת מהן לא ממש שלחה אותי למפגש אינטימי עם רצפת הקולנוע.
בגאוגרפיה המוכרת של תחום האנימציה, "רנגו" ממוקם קרוב לסרטי דרימוורקס: עלילה שבלונית, עם הרבה חורים, שבה משובצות בדיחות למבוגרים והמון רפרנסים וקריצות לסרטי עבר. צריך להזכיר של"רנגו" יש זכרון ארוך יותר משל סרט דרימוורקס ממוצע: במקום לאמריקן איידול או ל"אווטאר" הוא כולל, בין השאר, רפרנסים ל"פחד ותיעוב בלאס וגאס", "צ'יינטאון", הרבה סרג'יו ליאונה. זה די מגניב, אם כי סרט לא יכול לחיות על קריצות בלבד.
אבל כמה דברים גורמים לסרט לבלוט בשטח גם כשהוא מסתובב בטריטוריה מוכרת. בתוך העלילה הסטנדרטית משובצים גם רגעים שהם הזויים במלוא מובן המילה, כלומר, נראים כמו משהו שהייתם עשויים לראות אם הייתם משוטטים במדבר בלי מים במשך יומיים ואז בולעים פטריה ממקור מפוקפק. אתם יודעים, דברים כמו זיקית בחולצה הוואית מדבר עם דג פלסטיק ענק מעופף.
כזה.
יש בסרט גם הופעת אורח מפתיעה באמת, ומקרה קיצוני מאוד של עין, שזוכה למעט מאוד התייחסות. נראה כאילו באופן שיטתי, כל סצינה עשירית נכתבה כשהתסריטאי על סמים. וזו אינה תלונה. ככל שהסרט מוזר יותר, כך הוא טוב יותר. הסצינות המוזרות יותר הן הכי מרהיבות, הכי שנונות והכי מפתיעות בסרט. הדקות הראשונות של הסרט מעלות את האפשרות שכל הסיפור הוא הזיה שמתרחשת בראש של הזיק שנטרף מרוב בדידוות, וברגעים מסוימים זה נשמע כמו ההסבר הכי סביר לסרט הזה.
חוץ מזה, הסרט פשוט נראה טוב. הפירוט המדהים לא קיים רק בדמויות, אלא גם בנוף המדברי שבו מתרחש הסרט. זהו סרט האנימציה הארוך הראשון שהפיקה חברת האפקטים האגדית Industrial Light and Magic, אנשים שלא מעגלים פינות: הם לקחו את רוג'ר דיקינס, הצלם הקבוע של האחים כהן, בתור יועץ לענייני צילום וירטואלי. ורואים את זה. קצת מוזר שהסרט לא מוצג בתלת-מימד, כי יש כמה סצינות שנראות כאילו נועדו לקפוץ החוצה מהמסך.
גם אם הוא לא מקורי ומבריק לכל ארכו, החלקים המוזרים של הסרט והויזואליה המרהיבה מספיקים כדי להצדיק יציאה לקולנוע. וגם השאר די בסדר. הבמאי גור ורבינסקי ("הצלצול", "שודדי הקאריביים") יכול לסמן X גם על "מערבון" ועל "אנימציה" בדרכו לכסות את כל הז'אנרים הקיימים בעולם, ולהצטיין בכל אחד מהם.
ביקורת מעולה.
מעניין מה יהיה התחום הבא של ורבינסקי, מה אתם אומרים על מחזמר? או שאולי דרמה משפחתית?
זה במקרה שלא יקחו אותו חזרה לשודדי הקאריבים 5, ו 6
הוא כבר עשה דרמה משפחתית
"The Weather Man" עם ניקולס קייג'. אחד הסרטים הפחות מוצלחים שלו, בין השאר כי ניקולס קייג'.
אתה בטוח שלא קוראים לו רנגו?
בטריילרים הוא בפירוש אומר שקוראים לו ככה:
http://www.youtube.com/watch?v=tH8xW8mF-AI
"רנגו" הוא שם שהוא ממציא לעצמו, כלומר דמות שהוא משחק.
(ל"ת)
אוקי, אגב
הסרט יכול להיות מועמד בקטגורית סרט האנימציה?
כי שמעתי שהוא נעשה בטכניקת לכידת-תנועה. לא בדיוק אותה אחת כמו "אווטאר" אלא במקרה הזה נבנתה במה מיוחדת עם מצלמות ועליה השחקנים שיחקו את כל הסצינות מהסרט וזה עובד לאנימציה.
הוא לא נעשה בלכידת תנועה
כמו שאפשר לראות בסרטון מאחורי הקלעים הזה (ספוילרים קלים)
http://www.youtube.com/watch?v=r-Bc43WVoL0
השחקנים צולמו כשהם משחקים את התפקידים שלהם, והדמויות הונפשו בהשראת הצילומים האלה – אבל ההנפשה נעשתה בכל זאת "ידנית", שלא כמו ב"לכידת תנועה", שבה השחקנים מחוברים לחיישנים שמעבירים את התנועות שלהם ישירות למחשב.
אה, כמו הג'וקר בסדרה המצוירת של באטמן
מגניב
אני כל כך הולך לצפות בזה בקרוב
נשמע ונראה כמו סרט שממש אוהב.
תודה על הביקורת, דורון.
זיקית של סרט
אני חשבתי שזה מעניין שבמקביל לעלילת הסרט שעוסקת בזיקית שמנסה למצוא את עצמה, הסרט עצמו כמו מנסה למצוא את עצמו בתוך שלל הרפרנסים לסרטים אחרים. מצאתי את הסרט מאד מהנה, אבל אני חייב לציין שהרגשתי שיש כאן איזשהו ניסיון להפוך על הפוך – מרב חוסר מקוריות אמור לצאת משהו חדש לחלוטין, ולדעתי זה לא ממש הצליח. בכל מקרה, האנימציה מדהימה וג'וני דפ מזמן לא נראה כל כך כמו ג'וני דפ.
הדג המעופף הוא מחווה לדג המעופף בסרט חלום אריזונה שגם בו משתתף ג'וני דפ.
הארה!
אז משם רד פיש 'השאיל' את האווטאר שלו – דג פלסטיק ענק מעופף!
אמ, נכון.
ליתר דיוק, התמונה באווטאר שלי לקוחה מהטיזר הראשון של הסרט, קטע שמייצג היטב את הביזאריות של הסרט אבל לא מופיע בסרט עצמו:
http://www.youtube.com/watch?v=YhtTFwmzm3E
מספיק טוב בשבילי
גם אחרי שראיתי את הסרט ואני יודע מאיפה זה לקוח, זה לא עוזר – אני רק רואה את האווטאר שלך קם לתחיה.
hey,
why did the Red Fish cross the road?
…
To get to the "otherside".
ביקורת הדיבוב
באופן מפתיע, הסרט עובד מצוין גם בדיבוב, בעיקר בזכות הדמות הראשית: דרור קרן, שהאדישות המבולבלת שלו יושבת בול על הדמות. גם שחקני המשנה עושים עבודה טובה, למרות שלצערי אין לי מושג מי משחק אותם (תמיד קשה למצוא את המידע הזה ברשת).
בכל מקרה, הסרט זורם מאוד גם בעברית, הן בזכות התרגום המוצלח והן בזכות משחק טוב של כל המדבבים. לשמחתי, גם הילדים ישבו מרותקים לכל אורכו – אפילו בקטעים הסוריאליסטים. בן השלוש אפילו דרש לראות היום את הסרט שוב, ואתם יודעים מה – נדמה לי שזה יקרה.
הטריילר בעברית
http://www.youtube.com/watch?v=IH2JuE5U64U
הדיבוב באמת נשמע מצוין. אפילו שחזור נימת הקול של השחקנים המקוריים מדויק.
אני כמעט בטוח שזה לא דרור קרן
יתרה מזאת, אני כמעט בטוח שכל השחקנים בטריילר הם לא השחקנים שמופיעים בסרט – חוץ מהינשוף על הגיטרה.
ולמרות שבטריילר זה מצוין, בסרט זה יותר טוב (למשל "יש סיבה מיוחדת" זה משפט צורם, ובסרט, נדמה לי, החליפו אותו).
אגב, שני שחקנים בסרט דווקא זיהיתי: את ג'ק המתקתק (כך קוראים לנחש בעברית) משחק יורם יוספברג, שלמרות שהוא כבר ליהוק צפוי מאוד לתפקיד הנבל, עושה עבודה מצוינת; ואת הכוח – הנבל הראשון שרנגו פוגש – משחק שמיל בן ארי. שמו של ראש העיר – שחקן ותיק מאוד, שעושה בעיקר עבודת דיבוב בשנים האחרונות – עומד לי על קצה הלשון.
אתה צודק
הטריילר הופק הרבה לפני הדיבוב באלרום.
באמת תהיתי
כשראיתי את הסרט חשבתי שהוא ממש לא יתאים לילדים – משהו בדיאלוגים הארוכים והמורכבים, קו עלילה לא ישר או פשוט, כל הרפרנסים שהתערבבו בסרט באופן תלוש לציר העלילה המרכזי – חשבתי שרק יותירו ילדים מבולבלים וחסרי סבלנות. וכן, גם האלימות והמוות המאוד מפורשים (אחסוך את כוונתי מפאת הספוילר. מי שראה יודע).
יכול להיות שבאמת כל מה שילדים רוצים זה לראות דמויות אנימציה זזות? שעניינים כמו סיפור ודמויות זה משהו זוטר ונטול חשיבות מבחינתם? כי אם ככה, אז הרי שהם יהנו באותה מידה גם מסרט באנימציה ודיבוב עלובים כמו החתול במגפיים שהטריילר שלו פורסם כאן לא מזמן (לא דרימוורקס).
ויכול להיות שילדים מסוגלים להתמודד גם עם עלילה לא פשוטה
(הקטע היחידי שהיה להם מבלבל ומטריד – ולא סתם מפחיד – היה עם הארמדילו)
שלא תחשבו שאני מהלל את חוש הטעם של הילדים שלי, או של ילדים בכלל: הם גם אוהבים זבל מזוקק (סרטי גארפילד או כוח-G, למשל). אבל לעקוב אחרי סיפור קצת פתלתל אין להם בעיה, מה גם שרנגו, בסופו של דבר, הוא סרט פשוט מאוד.
טראומה - כן; אבל האם זה רע?
אני מעדיף שהילד שלי יחשף לרעיון של מוות בפעם הראשונה דרך 'מלך האריות' מאשר, נגיד, דרך מות קרוב משפחה אהוב. ואם זה שם, זה לא יכול להיות מעורפל מדי.
זאת לא חלק מהמטרה של סיפורים לילדים?
אהבתי את צורת החשיבה הזו
כשחושבים על זה, אז כנראה שהפעם הראשונה שממש נחשפתי לנושא באמת היתה במבי.
סבא שלי נהרג כשהייתי בן 4 וחצי,
בלוויה שלנו יש ארון פתוח אשר העוברים ושבים עוברים על פני המנוח ומנשקים אותו לפרידה. די ציפיתי שבאחת הנשיקות הוא יתעורר, כמו שראיתי בשלגייה והיפהפייה הנרדמת. די שבר אותי כשגיליתי שלא…
השאלה היא
איך לעזאזל עברו בדיבוב את כל הרפרנסים המיניים בסרט? זכורה לי במיוחד שורה על הזדווגות בין כלבים וחתולים. כאילו שהסרט הזה הוא לא WTF מספיק (שני זוגות הורים עם ילדים עזבו את האולם באמצע).
(מה שכן, זה בהחלט סרט מעולה).
תזכיר לי?
לא זכורות לי הרבה בדיחות מיניות.
המילה "זונה" בוודאי שלא נאמרה.
יש שם כמה "קללות" ארכאיות, שבוודאי מיתרגמות לעברית למשהו בסגנון "אישה קלת דעת". ספק אם הן יפגעו בציפור נפשו של מישהו היום. אבל כן, מעניין איך תרגמו את זה.
האופציה הסבירה
היא שהילדים רואים את מה שקובעים להם שמתאים להם לצפות בו , והאולפנים בארץ פשוט חושבים שכל סרט שהוא מצוייר מיועד כנראה במקור לילדים, וצריך לדובב אותו.
אני חושב שהגיע הזמן שהאולפנים ירדו מן הגישה השמרנית הזאת שכל מה שמצוייר הוא סרט ילדים.
ואני בעד מצב הפוך: שיותר סרטים ידובבו
כרגע, המבחר שלי מצומצם מאוד.
אבל ספציפית יותר, רנגו הוא ללא ספק סרט שמתאים גם לילדים. ועוד יותר ספציפית, הרוב המכריע של סרטים מצוירים הוא סרטי ילדים.
כן אבל לא כולם
וכן, כולם כן מדובבים.
וזה לפעמים "כן" בא על מקומם של סרטים מצוירים מתורגמים.
אני מאוד לא בטוח שהיה צורך לדובב את הטירה הנעה לדוגמא, שמיועדת יותר למבוגרים או לנערים שחוו קצת שנים בבית הספר היסודי ויודעים כן לקרוא כתוביות.
דיבוב הסרט בא להצביע על כך שהסרט מתאים לגיל 4+, ואני חושב שלפעמים זה ממש ביזוי לסרט (זה לא ביזוי להיות סרט לילדים קטנים,אבל זה ביזוי לסווג סרטים למקום לא להם).
מלבד זאת שבדרך כלל הדיבוב ממש גרוע, ופוגע משמעותית באיכות המילולית והווקאלית של הסרט.
(ואני לא מדבר על סרטי דיסני הקלאסיים, אלה על דיבובים יותר מודרניים).
זה די הפוך
הרבה מסרטי דיסני הקלאסיים דובבו בעידן שפרירה זכאי, שבו רוב הדיבובים היו מזעזעים. היום רוב הגירסאות המדובבות הרבה יותר טובות.
בנוגע לדיבובים לסרטים שלא צריכים אותם, אני לא חושב שזה "מעליב" בשום מקרה. לא רוצה, אל תלך לגירסה המדובבת. אני כן חושב שזה הרבה פעמים משדר מסר לא נכון ומנסה למכור את הסרט לקהל שגוי לגמרי – למשל, הרעיון לדובב לעברית את הסרט של הסימפסונס היה מטופש להדהים, והדיבוב לעברית של כמה מסרטי הארי פוטר המאוחרים הוא ניסיון למכור לילדים סרטים שבמפורש לא מיועדים לילדים.
אגב, לגבי הארי פוטר - אתה צודק
ניסינו לראות את הסדרה עם הילדים, וכבר בסרט השני הבנו – גם בעקבות התגובות שלהם – שזו טעות נוראית.
יש בי את הפחד הזה...
שמרוב שסרטי התלת-מימד יהפכו לנורמה, שהמפיצים סוף סוף יכנעו לעשות את מה שעושים ברוב מדינות אירופה – דיבוב של כל הסרטים. ושזו תהיה האפשרות היחידה לצפות בסרט.
כבר עכשיו יש כמה סרטים כאלה (בינתיים רק סרטי אנימציה) שלא מביאים את הגירסה האנגלית אלא רק את זו המדובבת לעברית.
ברצינות, אני לא רוצה לחיות במדינה כזו. גרתי חצי שנה באוסטריה, זה לא היה נעים.
אפשר, בבקשה, לבסס את הטיעון הזה?
כי זו כבר פעם שניה שהוא עולה בדיון כאן, ואני לא מצליח לראות את הקשר. אנחנו מדברים על קהל יעד של ילדים, לא של מבוגרים.
כתבתי את זה מבלי לראות את התגובה השנייה
אני לא דיברתי על מה שאתם דיברתם.
לגמרי לא אכפת לי אם יתחילו לדובב סרטים כמו "טרון" ולהקרין אותם *לצד* גירסאות המקור באנגלית.
מה שאני מפחד הוא שבגלל הפופולריות שסרטי תלת-מימד צוברים, ובגלל שכנראה בעתיד רוב הסרטים יוקרנו בתלת-מימד ובארץ בניגוד לארה"ב לא אוהבים להציע במקביל את האלטרנטיבה הדו-מימדית הזולה יותר, ובגלל שכבר עכשיו המפיצים נאבקים לשים כתוביות באנגלית בסרטים האלה (הם אפילו הקרינו בגלל זה סרט בלי כתוביות בכלל, "ג'אקאס 3"), החשש שלי הוא שהם לבסוף יכנעו וילכו לפי הנורמה שיש בהרבה ארצות אחרות ויקרינו *אך ורק* גירסאות מדובבות לעברית לכל סרט או לרוב הסרטים.
אה, אופס. סליחה.
עם החשש הזה אני דווקא מזדהה.
דיבובים ותלת מימד
ברוב ארצות בהן מקרינים סרטים מדובבים בלבד הן ארצות שהרבה מהאזרחים לא יודעים אנגלית. וזו הנורמה שם כבר שנים רבות.
אני מאמינה כי אם באמת יפסיקו לשים כתוביות, וידובבו את כל הסרטים, פחות אנשים ילכו לקולנוע ויעדיפו להוריד כבר את הסרט בבית, באנגלית, ולראות אותו כמו שצריך.
וכשזה מגיע לכסף, יש אינטרס גם למפיצים.
אני לא מסכים פעמיים
פעם ראשונה בטענה שהדיבוב של שפרירה זכאי היה גרוע. הוא פחות טוב מהדיבובים – הנהדרים – של שרון כהן (אלרום) בימינו, אבל הרבה, הרבה יותר טוב מהסטנדרט של אותם הימים. על כך שהדיבוב בימינו גרוע אין הרבה מה לומר: זה פשוט לא נכון.
פעם שניה בטענה שיש סרטים שלא צריך לדבב. מבחינתי, שידבבו כל סרט שיכול להיות שילדים יהנו ממנו, כולל סרטים כמו סדרת 'אינדיאנה ג'ונס', RED, 'טרון: המורשת', וגם קומדיות רומנטיות זה בסדר – כל דבר שאין בו תכנים קשים מדי. נדמה לי שזה משתלם כלכלית, אבל בלי קשר, זה מאוד משתלם לי תרבותית: זה יאפשר לי לראות יותר סרטים עם הילדים.
באופן ספציפי, הילדים שלי מאוד נהנו מ'הטירה הנעה' וגם מהסרט של הסימפסונים. בשני המקרים, הם כנראה לא היו מחזיקים מעמד בשפת המקור.
לא שמעתי דיבוב של שפרירה זכאי הרבה זמן
אבל מה שאני זוכר – היה רע. אותם ארבעה שחקנים עושים את אותם קולות בכל סרט ובכל סדרה; אותה אינטונציה קבועה, ואותה עברית מוזרה, שילוב של שפה ארכאית וניסיונות פתטיים להישמע צעירים ומעודכנים. הו, כמה מדליק!
היה פחות רע
שמעון כהן לא היה התפקיד הראשי בכל סרט וסרט, הייתה התאמה מסוימת לתנועות השפתיים והשירים היו מוצלחים. אז כן, היה נסיון מעצבן לחנך עם שפה גבוהה, אבל זה היה הרבה יותר גבוה מהסטנדרט באותם הימים. לגבי שימוש חוזר בשחקנים, לא ממש. הנה רשימת תפקידים ראשיים של כמה סרטים מייצגים:
סינדרלה – טל אמיר ואיציק סיידוף
היפהפיה הנרדמת – לימור שפירא ומומי לוי
במבי – אלון אופיר וחן דגי
פינוקיו – גיל סגל, ישראל גוריון ואברהם מור (אה-הא! הוא ראש העיר הרשע ב'רנגו'!)
פוקהונטס – ריטה ויגאל שדה
צעצוע של סיפור – דרור קרן ואלון נוימן
שנים רבות, סרטי דיסני היו הסרטים היחידים – בוודאי בהשוואה לסדרות, אבל גם בהשוואה לסרטים אחרים – שהדיבוב שלהם לא היה איום ונורא, אלא לא רע בכלל. נכון, מאז היה דילוג עצום קדימה, אבל במובנים רבים, שפרירה זכאי אחראית לדילוג הזה יותר מכל אחד אחר.
אהמ אהמ
הרשימה שהצגת די סלקטיבית, ומסתירה את העובדה שאלון אופיר, אלי גרונשטיין ואברהם מור היו המדבבים הכמעט בלעדיים של כל הסרטים של דיסני. הדמות הראשית השתנתה, זה נכון (כשזו לא הייתה רמה מסינגר) אבל גורנשטיין תמיד הרשע, אופיר תמיד הבחור הרגיל ומור תמיד הסבא החביב. תמיד תמיד! אפילו כילדה שמתי לב לזה.
כשסוף סוף היו מחליפים את הרשע, זו הייתה פשוט חגיגה: נתן דטנר היה מדהים ב"הרקולס", ודני ליטני מופלא ב"פוקהונטס".
לא, הרשימה שלי מציגה את היות סרטי דיסני שלב מעבר
שזה בדיוק מה שאמרתי: הדיבובים של שפרירה זכאי טובים יותר ממה שבא לפניהם, וטובים פחות ממה שבא אחריהם.
(ומשהו לא קשור: נתן דטנר היה, לדעתי, נורא בכל תפקיד שהוא דיבב)
אני עוד מבין את אינדיאנה ג'ונס וטרון (את RED לא ראיתי).
אבל אתה חושב שיש קומדיות רומנטיות שילדים ייראו? אני לא חלילה אומר שהם "לא יבינו" – אחרי הכול, אני תמיד זה שכועס כשאומרים שיש סרט/מחזה/סדרה שילדים בגיל מסוים לא יבינו. יש סיכוי שיבינו, ויש סיכוי שלא, אבל זה בסדר – זה לא כאילו שאנשים מעל גיל 21 הבינו את "ממנטו" על הצפייה הראשונה, נכון? עם זאת, בהרבה סרטי "מבוגרים" אין קונפליקטים או סיטואציות שילדים יכולים להזדהות איתם.
בדיבוב סרטים שחלק גדול מהילדים לא יאהבו, נפתחת דלת לכך שישראל תהיה כמו גרמניה, צרפת, ספרד, ארגנטינה ועוד הרבה מדינות אירופאיות, שמדבבות כל דבר שבעולם. השיקולים שונים, במקרה הזה, אבל התוצאה אותה תוצאה.
לא, אני לא חושב שייגרם נזק יותר מדי חמור לילד שיראה בגיל 8 את "מלחמת הכלות" או אינדיאנה ג'ונס. למעשה, במקרה של האחרון אני חושב שהם אפילו ייהנו ממנו, וכשהוא היה בן 8 ראיתי עם אח שלי את הרביעי. אבל יש סרטים שחלק גדול מהילדים פשוט לא ייהנו מהם, והילדים שכן ייהנו מהם כבר יכולים לקרוא את הכתוביות לבד.
כן, אם היו עושים גרסה מדובבת לספיידרמן היית יכול לקחת את הילדים שלך בלי להטרטר עם בייביסיטר או עם שעות הקרנה לא נוחות של סרטים מדובבים, אבל למי מיועדים הסרטים המדובבים -להורים או לילדים?
לשניהם
מבחינתי, לראות סרט עם הילדים זה בילוי נהדר. אבל לראות איתם בקולנוע סרטים בשפת המקור זה בלתי אפשרי: אני צריך לתרגם להם כל הזמן, וזה מפריע לאחרים (זה גם לא כיף גדול לי). לכן, ילדים בני 3 עד 7-10, פחות או יותר, זקוקים לדיבוב.
כרגע, בארץ, טווח הסרטים שילדים בני 3-10 יכולים לראות גדול בהרבה מכלל הסרטים המדובבים. הבעיה ההפוכה, בניגוד למה שנכתב פה, כמעט ולא קיימת. המבחן צריך להיות מבחן הפוך – לא האם זה "סרט לילדים", אלא האם זה לא-"לא סרט לילדים". בשפה אמריקאית, אם זה PG או פחות, סבבה.
יתכן שאני יוצא דופן בתחום הזה, אבל בהתחשב באהבה של עם ישראל לילדים, באהבה של ילדים לקולנוע, ובנכונות של הורים להוציא כסף בשביל שעה וחצי של שקט, במיוחד כזו שגם הם יכולים להנות ממנה – נדמה לי שזה גם עסק כלכלי לא רע בכלל (ראה מסעדות שמציעות בידור לילדים, למשל, ושממש לא מפסידות מזה כסף).
לא-לא סרט לילדים. מקבל.
אבל האם לדעתך לילדה בת 6 יש כוח לראות את חיבוטי הנפש של ג'וליה רוברטס? את משבר אמצע החיים של ברוס וויליס? זה לא שאין ילדים שלא יהנו, ו-RED עושה רושם של בומבה סרט לכל המשפחה, אבל תלוי על אילו סרטים אתה מדבר – לדעתי, במקום להתעניין בשאלה האם סרט ספציפי מתאים לילדים או לא, צריך פשוט להרחיב את קשת ה"סרט ילדים". במקום להגיד "אם מתעסקים שם באהבה יותר מדי אז זה לא" צריך לשפוט את האווירה הכללית – האם הקצב מתאים? האם אין שם נושאים שלא מתאימים לילדים עד גיל 7 (נראה לי ש-7 זה בערך הגיל שבו ילדים יכולים להתחיל לעקוב אחרי כתוביות לבד – בין א' ל-ב' התחלתי לראות סרטים מתורגמים, אבל אני מכיר ילדים שכשהראתי להם בכיתה ז' את "השעה ה-25" התלוננו שהכתוביות רצות מהר מדי)?
אני בטוח שזה הרבה יותר פרקטי בשביל כל המעורבים בדבר עם יותר סרטים היו מדובבים, ואני אפילו לא יודע בני כמה הילדים שלך – אבל תזכור שעד כמה שלשמוע את מג ריאן מזייפת אורגזמה בשפת הקודש, לא נראה לי שיהיו הרבה ילדים שיהנו מזה. ועד כמה שזה נחמד שאתה תוכל לראות סרט בלי לפחד שהילדים ייעלמו לבד בבית קולנוע, בילוי בסרט עדיין צריך להיות בילוי. יש הבדל בין להכין לילדים צ'יפס ושניצל במסעדת 4 כוכבים לבין להזעיק את רמה מסינגר בשביל הסרט החדש של קתרין הייגל.
כן - בשביל זה עניין הדירוג והתכנים.
משבר אמצע החיים של ברוס וויליס לא צריך לעניין ילדים – הסרט יכול להתכתב עם כמה קהלי יעד, כמו שפיקסר כבר הוכיחו מזמן. ולגבי עניין המין, אני מסכים שזה מביך וטראומטי; אבל זה טיפה עצוב שזה כך לגבי מין ולא כך לגבי אלימות, זה הכל.
בכל מקרה, בוודאי שצריך לברור סרטים כאלו בזהירות – אבל כרגע, לא בוררים אותם כלל.
ולגבי הקומדיות הרומנטיות
ילדים אולי לא, אבל ילדות? בוודאי.
אני לא רוצה לעודד כאן שובניזם או משהו, אבל זה פחות או יותר המצב – ילדים רואים סדרות כמו 'גורמיטי' ו'בייבלייד' (שהן די מקבילות ל-RED ול'טרון'), וילדות רואות סדרות כמו 'מועדון וויניX' ו'בראטז' (שהן די מקבילות לקומדיות רומנטיות, והאמת, בעיקר ל'סקס והעיר הגדולה', בגלל העיסוק האובססיבי באופנה).
הבעיה היחידה היא שהרבה קומדיות רומנטיות מכילות התייחסות למין. מסיבה כלשהי, חשיפה למין נחשבת בעייתית הרבה יותר לילדים מאשר חשיפה לאלימות, ולכן יהיה הרבה יותר מביך לראות עם הילדים/ילדות סצינת מיטה (גם אם מצונזרת לחלוטין) מאשר סצנת יריות.
אני לא יודע מה איתך -
אבל כל פעם כשילדה מתלוננת איתי על זה שהיא ראתה סצנת מעלה-מטה עם אמא שלה אני מזכיר את הפעם הטראומטית שבה ראיתי עם אבא שלי את "זאק ומירי עושים פורנו". אני בטוח שאם הייתי רואה עם אימא שלי את "כשהארי פגש את סאלי" המצב היה גרוע לא פחות. I'll have what she's having? hell no.
יש לזה סיבה מאוד פשוטה
נראה לי שאנשים חשים שרוב הילדים לא ינסו אלימות בבית (או לפחות לא אלימות מסדרי הגודל שיש בסרטים, קשה לי לראות ילד מפוצץ בניין), אבל בעקבות סרטים – ינסו מין בבית – וזה משהו שהורים לא רוצים (עד גיל מסויים).
לגבי נושא הכתוביות – ובכן, יש קהלי יעד נוספים בארץ שלא יודעים אנגלית ולא יודעים לקרוא מספיק מהר בעברית: אנשים מבוגרים, אנשים שקשה להם עם הראייה, רוסים…
הבעיה היא שאם יתחילו לדובב יותר סרטים, יהיה קשה מאוד להציג את כולם כפול בכל בתי הקולנוע, והצפי הוא שהגרסאות האנגליות יתמעטו. זה יהיה גם מעצבן לאנשים שיודעים אנגלית ורוצים לחזות ביצירה בשפת המקור, כמוני, וגם מאוד לא דידקטי לאותם הילדים בגילאים היותר מתקדמים – אנחנו לומדים המון אנגלית רק מזה שאנחנו מקשיבים לה בכל הזדמנות אפשרית.
אגב, אני ראיתי (בטעות, כן) את אינסטינקט בסיסי בגיל מוקדם עד-מאוד (סביבות ה-10), הרבה יותר מדיי לפי הסטנדרטים האמריקאיים, ובכל זאת יצאתי כמעט בסדר.
אין לי ילדים, אז קשה לי להעריך מה כדאי להם לצפות באילו גילאים, מה יעניין אותם ומה לא יפגע בהם, אבל נראה לי שזה פשוט מאוד אינדיבידואלי לכל ילד.
שני ההסברים שלך לא ברורים לי
ילדים לא נמצאים רק בבית, נכון? אני לא חושש שהילד שלי ינסה לפוצץ בנין, אני חושש שהוא ינסה לפוצץ לילדים אחרים בבית הספר את הצורה. האנלוגיה ליחסי מין ברורה, אני מניח.
לגבי דיבובים למבוגרים – אפילו אם נתעלם מהאמירה הבעייתית שלאנשים מבוגרים ורוסים קשה לקרוא עברית והם גם לא מבינים אנגלית, אני חוזר וטוען שילדים הם קהל יעד שונה לגמרי. הם רואים הרבה סרטים, ההורים שמחים להוציא עליהם כסף, וכמעט כולם לא יכולים לקרוא עברית או להבין אנגלית. דיבוב סרטים שילדים יכולים לראות לעברית הוא מצב שכולם ירוויחו ממנו.
מספר הבהרות...
לא אמרתי שכל האנשים המבוגרים או כל הרוסים מתקשים בלקרוא עברית ולהבין אנגלית, רק ציינתי שיש כאלו. לדוגמא, אבא שלי. זה אפילו תומך בטענה שלך ("כדאי לדובב יותר סרטים").
העניין הוא שאי אפשר להציג את כל הסרטים, או אפילו אחוז גדול מהסרטים, פי שתיים פעמים. אז דיבוב כזה יבוא בהכרח על חשבון הצגות של הסרטים בשפת המקור, מה ש*בשבילי* יהיה פחות נוח.
ולגבי אלימות לעומת יחסי מין – אפשר לפתח את זה קצת יותר ולהזכיר עוד מספר סוגיות:
1. הרבה יותר קשה לך לשים לב לנושא יחסי המין,
2. בשביל הילד הרבה יותר קל להעתיק יחסי מין מהסרט לעומת האלימות.
3. יחסי מין הם הרבה יותר אמיתיים וקרובים למציאות היומיומית מאשר אלימות, ולכן יותר "מסוכן" להראות אותם כמשהו מקובל בסרט, אם אתה לא רוצה שהילד שלך יעסוק בהם.
4. יהיה לך הרבה יותר קשה להסביר למה אסור לילד לקיים יחסי מין לעומת למה אסור לו להרביץ לילדים אחרים.
אתה מבין את הרעיון הכללי… קל יותר להסתיר את האופציה שאפשר לקיים יחסי מין ולהראות לילד פיצוצים מגניבים.
לא, אני עדיין לא מבין
איך אני יכול לשים לב אם הילד מוריד סטירה למישהו? ולמה קשה להעתיק אגרוף? ומה אמיתי יותר באנשים שיוצאים מפוקוס ברגע שהם מקיימים יחסי מין לעומת כאלו שמכים אחד את השני בתזמון מושלם? ולמה קשה לי להסביר לילד שאסור לו לקיים יחסי מין?
כל מה שהצגת הן הנחות, לא עובדות, ואני לא רואה למה הן מבוססות.
תראי, אני לא מתווכח לחינם או כדי לעצבן. אבל את מניחה שיש סיבות אובייקטיביות טובות לכך שיחסי מין הם טאבו בסרטי ילדים, ואלימות – לא. אני לא חושב שהסיבות כאן הן אובייקטיביות, אלא תרבותיות – אבל אני לא יודע מה הן. זאת אומרת, ברור לי שהטאבו על יחסי מין בקרב ילדים גדול הרבה, הרבה יותר מאשר הטאבו על אלימות בקרב ילדים, ושזה בא לידי ייצוג גם בסרטים. אבל לא ברור לי למה הטאבו הראשון חזק הרבה יותר מהשני.
אה, לא,
אני סתם מסבירה מה נראה לי מנחה אנשים לחשוב כך, או למה זה נראה לי יותר הגיוני.
לא התכוונתי להגיד שאני חושבת שזה נכון, להציג אלימות לילדים אבל לא להציג סקס. מצטערת אם הובנתי לא נכון.
האמת הפשוטה היא שכרגע עדיין אין לי כ"כ דיעה מוצקה בנושא, דבר איתי עוד מספר שנים כשיהיו לי ילדים שיהיה לי חשוב לחנך אותם בדרך אחת או אחרת. עם זאת, אני מניחה שהגישה שבה אני אנקוט תהיה יותר לכיוון ה"עדיף לדבר על כל הדברים" מאשר "אתם לא צריכים לדעת שסקס הוא אופציה", אבל אין לי דרך לומר זאת בוודאות.
בדיסני זה היה רע ומר
הרבה סרטים של דיסני (אולי גם פיקסר אבל שם אני פחות בטוח) התבססו על התאמת הדמות לשחקן או לפחות רפרנס לדמות מוכרת. ככה כשאת שיר קאן מספר הג'ונגל דיבב במקור ג'ורג' סאנדרס שהיה שחקן בריטי עם כל הגינונים, או הג'יני באלדין ורובין ויליאמס, או ראטיגן ב"באזיל העכבר הבלש" ווינסנט פרייס.
ואז אתה מגיע לראות את הגרסא בעברית ואת שיר קאן עושה יוסי ידין שהוא אולי שחקן ישראלי מוכשר ומפורסם אבל נשמע כמו סבא פולני. שלא לדבר על זה שהנשרים בספר הג'ונגל היו מחווה לביטלס (למרות שלא הביטלס דיבבו אותם) ובגרסא העברית דיבבו אותם להקת "הכל עובר חביבי".
אם זו לא סיבה ללכת להפגין ברחוב אני כבר לא יודע מה יוציא את הציבור מהבית
הרשה לי לחלוק עליך
הקול של שירחאן היה ממש מאיים בגרסה העברית.
היי היי היי
טוביה צפיר בתור ג'יני היה הברקה. ריטה בתור פוקהונטס קצת פחות, אבל צפיר היה ענק באלאדין.
חיים טופול שיחק את שירקאן, לא יוסי ידין.
(ל"ת)
סליחה, לרגע התבלבלתי. צדקת.
(ל"ת)
כמעט, טופול היה בגירא.
(ל"ת)
שמות המדבבים
קודם כל, מסתבר שטעיתי כמעט בכל זיהוי שלי: ראש העיר הוא אלברט כהן (ולא אברהם מור), וביל הוא אריה צ'רנר (ולא שמיל בן ארי). ושנית, זה מסתבר כי אתר 'אישים' – שהוא הכי טוב ברשימות מדבבים – פירסם את המשתתפים בסרט: http://ishim.co.il/m.php?s=%D7%A8%D7%A0%D7%92%D7%95
את שעועית, אגב, מדבבת שירי גדני; ואת המריאצ'י הראשי, מיכה אוזין סליאן.
אכזבה קטנה מעיצוב הדמות (ויזואלית)
מה שייחודי לזיקית הזו היא היכולת לגלגל את העיניים לכיוונים מנוגדים.
הדבר הזה בכלל לא נוצל בסרט, מה שנתן לרנגו מראה מאוד אנושי… וחבל, כי בטוח היה אפשר להוציא מזה כמה בדיחות טובות.
אלוהים איזה נפילה
כרגע חזרתי. פשוט נורא מה זה היה? אני עוד בטראומה!!!. קראתי את הביקורת של ומיהרתי לראות את הפלא. איזה סרט קילשטי, מלא בגגים לא מצחיקים, מביך. איפה הם ואיפה פיקסר. עזבו לא יכול להרחיב עדיין צריך להתקלח במים רותחים ולנקות את עצמי מאיכס הזה.
ליד המילה "הפתעה" במילון יופיע הפוסטר של "רנגו".
אני ציפיתי לממש פחות מהסרט הזה – פשוט חיות מדברות, רק עם ג'וני דפ. אבל ממש לא, מדובר בסרט המצויר הלא פיקסאר הכי טוב שראיתי בשנים האחרונות (לדעתי "למעלה" "וול-אי" ו"רטטוי" הם ממש אוברייטד).![!אחלה!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif" alt="" width="" height="" />)
אני חושב כמו רבים שממש לא מדובר בסרט לילדים. לא מספיק שבדקה אחת מתות שם יותר דמויות מצויירות מב-"9", אלא שגם הבדיחות המיניות… יש כל כך הרבה מהן. אם הם היו מגבירים טיפ טיפונת את רמת הבדיחות הסרט היה מקבל דירוג PG-13, ללא ספק. אולי זה נשמע מוגזם, אבל לדעתי הסרט הזה יעשה היסטוריה בכל הקשור לרמת הפנייה למבוגרים בסרטים מצוירים. חוץ מזה, מדובר באחלה סרט.
טים ברטון פוגש את ג'ים הנסון
לפני שהביקורת עלתה, תיארתי את הסרט בתור שילוב בין טים ברטון לג'ים הנסון. הצד הברטוני מגיע פה בעיקר מהזווית החזותית – במקום הגישה הצבעונית-פרוותית-צמרירית שיש למרבית סרטי האנימציה הממוחשבת בימינו, "רנגו" שולח אותנו למקום מחליד ומתפרק שהיה יכול להיות אחד מבתי-הקברות הגותיים שאהובים כל-כך על ברטון אם לא היתה בו כל-כך הרבה שמש. גם עיצוב הדמויות הגרוטסקי במכוון מזכיר קצת דברים שברטון עשה (הדמות של בינס, במיוחד, הזכירה לי בתווי-הפנים את הדמויות מ-"חתונת רפאים"). וישנו כמובן הליהוק של ג'וני דפ, שמתכתב קצת יותר עם דברים שהוא עשה ב-"פחד ותיעוב בלאס-וגאס" ו-"דון חואן דה-מרקו" – אבל גם בדמות שלו, עם כל הפומפוזיות הנפוחה והבטוחה בעצמה בלי קשר למציאות, יש משהו מהתפקידים שהוא גילם אצל ברטון.
ההשפעה של הנסון פחות ניכרת לעין במראה של הסרט, אבל היא בהחלט קיימת ברובד העמוק יותר. הנסון בילה חלק נכבד מהעשור האחרון של חייו בניסיון להוכיח שהוא יכול לעשות עוד דברים חוץ מחבובות. אם להאמין לשמועות הכשלונות של "הקריסטל האפל" ו-"המבוך" הכניסו אותו לדיכאון קליני ממש. "רנגו" הוא בהרבה מובנים "המבוך" בלי ג'ניפר קונולי ודייויד בואי – רק עם הגובלינים. להנסון תמיד היתה חולשה למפלצות, חולשה שהשתלבה נהדר עם הומור-הלוזרים שלו ולנטיה להפוך דברים שאנשים מפחדים מהם – במיוחד כשהם ילדים – לדברים שמתחשק לחבק. וזה מה שעושה "רנגו" עם סרט שלם שמלא ביצורים שמוציאים מרוב האנשים תגובת "איכסה" בעולם האמיתי.
אני לעיתים קרובות תוהה למה טים ברטון – שהסרט הטוב ביותר שלו בעשור האחרון היה לטעמי "חתונת רפאים" – לא מפסיק למחזר את השטיקים הרגילים שלו בסרטים מצולמים, ועובר לבימוי סרטי אנימציה במשרה מלאה. ולעיתים קרובות עוד יותר אני מפנטז מה היה עושה ג'ים הנסון אם הוא היה חי היום – כי הוא היה יכול לעשות מסרטי "הארי פוטר" ו-"נרניה" דברים כל-כך הרבה יותר טובים ממה שקיבלנו על המסך. "רנגו" מגשים עבורי, במידה כזו או אחרת, שתי משאלות, וביחד עם "נאום המלך" הוא נכנס כבר עכשיו לרשימת חמשת הסרטים הטובים בסקר סוף-השנה של עין הדג.
הרגשה טובה
זה עתה חזרתי מצפייה בסרט ופשוט אין לי כוח לפרט, סרט טוב! ההומור וההומאז'ים הפכו אותו לכייפי במיוחד
ראיתי לפני כמה ימים ונהניתי מאוד
קומדיה טובה, אמנם לא קורעת מצחוק אבל מצחיקה למדי. האנימציה פשוט מטורפת, היא מדהימה ומפוצצת עיניים ממש. הסרט מאוד זורם וסוחף, במיוחד אחרי שברבע שעה הראשונה שלו הוא קצת עומד במקום ולא זז. לדעתי יש לנו מועמד ראשון באוסקר הקרוב (לקטגוריית האנימציה כמובן).
תחי הקטנוניות
המשפט "I’m Blending! I’m a blender!" תורגם למעשה ל "אני מתמזג! אני *מת*מזגן" ולא ל"אני מתמזג! אני מזגן!".
לא שזה עושה את התרגום טוב יותר,כן?
בתרגום של הסרט באנגלית או בדיבוב?
כי אני זוכר "אני מזגן", אבל אולי אני טועה.
וזה תרגום מעולה. יש לך דרך טובה יותר לתרגם "אני בלנדר"?
בדיבוב.
אני בטוחה ב99% כי זה "מתמזגן".
למען ההגינות אהיה כנה ואומר שלא,שאין לי דרך טובה יותר. ואין מישהי שיודעת טוב יותר ממני שאין דבר קל יותר מלהעביר ביקורת סתמית ולאמר "תרגום נורא,תרגום עלוב",אבל אני באמת חושבת כי "אני מזגן" או לחילופין "אני מתמזגן" פשוט לא מצלצל נכון. ככלל, השורש מ.ז.ג עצמו פשוט לא עובד מבחינתי. שלא לדבר על כך שהאסוציאציה הראשונה שעלתה במוחי למשמע המילה "מזגן" הייתה באופן מוזר למדי בר-מן…
אני חושבת ששימוש בשורש ש.ל.ב (אפילו על אותו משקל כמו התרגום המקורי) עשוי להיות רעיון נחמד: "אני משתלב! אני משתלבן!/משלבן! "
אבל אם בכל זאת אתה מתעקש על מ.ז.ג אז אולי לפחות: "ממזגן"?
אבל ל'משלבן' אין שום משמעות.
בניגוד לבלנדר ומזגן. ולהתמזג זה גם מונח מדויק יותר.
ואני בשוק שמזגן מיתרגם אצלך לברמן [מוזג…] ולא למכשיר חשמלי במקביל לבלנדר. את בטח לא גרה במרכז או בדרום.
אוקיי, אני דיברתי על התרגום, ולא על הדיבוב
ומה ש-88 אמר.
*אמרה.
(ל"ת)
את טועה.
המשפט דובב כ"אני מתמזג! אני מזגן!".
את האמת גם אני זוכר מזגן בתרגום
(ל"ת)
אולי לעשות סקר מי הבמאי עם הרזומה (המוצלח) הכי מגוון?
כרגע עולה לי בראש רוב ריינר:
הנסיכה הקסומה (פנטזיה), כשהארי פגש את סאלי (קומדיה רומנטית), ספיינל טאפ (מוקומונטרי), מיזרי (אימה), בחורים טובים (דרמה/מותחן), אני והחבר'ה (דרמת נעורים) ועוד.
מקווה שזה לא נקרא עוף ברוטב.
סטנלי קובריק
ד"ר סטריינג'לאב (קומדיה), 2001: אודיסאה בחלל (מד"ב), ספרטקוס (תקופתי), פול מטאל ג'אקט (מלחמה), הניצוץ (אימה), התפוז המכני (אממממ… דרמת מתח וקצת מד"ב?)
וספילברג.
מלתעות (אימה), אינדיאנה ג'ונס (הרפתקאות), אי. טי. (מד"ב), להציל את טוראי רייאן (מלחמה), הוק (פנטזיה), תפוס אותי אם תוכל (דרמה).
לגבי ספילברג, יש בעיה: הרזומה צריך להיות מוצלח.
(ל"ת)
קצת הסבר אולי
לא מדובר, אחרי הכל, רק בעניינים של טעם אישי – ספילברג נחשב בעיני דגי הרבה אנשים / מבקרים / אחרים בתחום / אני לבמאי מאוד (מאוד) טוב… זה שלא מדובר בטענה מעוררת מחלוקת במיוחד – אפשר לקרוא לו סנטימנטאלי, או מתיילד, או פשטני – אבל קשה לקרוא לו במאי גרוע.
לא קשה לי בכלל לקרוא לו במאי גרוע. להיפך.
הוא מצליח לקחת כל סצינה קיטשית שיכלה להיות במקום, ולהגזים איתה בדיוק לרמה שהקיטש הופך את המשחק והטקסט כולו ללא אמיתי.
ההורים שלו מכרו אותו בילדותו לחייזרים או משהו, ולכן (כנראה) יש לו דחף להכניס לכל סרט שלו את אלמנט מרקו או את מוטיב (במקור מישראל?) המשפחה המפורקת שמתחברת לאור משבר החייזרים/מלחמה/דינוזאורים/נאצים/מס הכנסה וכו.
חוץ מדו"ח מיוחד אולי, הסרטים שלו צפויים לגמרי.
גל הפוליטיקלי קורקט ההוליוודי – נוצר במידה משמעותית בגלל הסרטים שלו, דברים כמו הגיבור המוסרי מדי שרק רוצה לעצור את הרשע ונאלץ (בעל כורחו!) לירות לו בראש לא לפני שהרשע הפצוע שולף סכין חבויה מהגרב – זו גישה אמריקאית נוצרית מתחסדת שהוא ממוביליה.
תראה את "חטופה" הצרפתי ותיזכר איך היה פעם הקולנוע האמריקאי לפני השינוי.
אין צורך להזכיר את מקרה "גרידו ירה קודם", נכון?
להבדיל, יש במאים לא מתחסדים, כמו טרנטינו, או גור ורבינסקי.
(ראיתם איך החזרתי לטופיק?)
איך "גרידו ירה קודם" קשור לספילברג?
עברתי על רשימת הסרטים של ספילברג ואני לא מבין איך קישרת אותו דווקא לגישת הגיבור המתחסד שתיארת. אני לא זוכר סרט אחד של ספילברג שמתאים לתיאור הזה. להיפך, אם בכלל: אחת מהסצינות המפורסמות ביותר של אינדיאנה ג'ונס היא זו שבה הוא "יורה קודם", וספילברג, להבדיל מלוקאס, מעולם לא "תיקן" אותה.
איך גרידו קשור לספילברג?
הגישה שלו שינתה- תיקון, השפיעה על הקולנוע האמריקאי באופן שגרם ללוקאס למשל, לתקן סצינה שהוא צילם – לסצינה שמתאימה לגל הפ"ק הזה.
יש הטוענים, שספילברג ולוקאס (באופן מסוים) חד הם. כלומר, קשורים אחד לסרטי השני יותר מהנראה לעין.
פילמוגרפיה של ס"ס והגיבור המתחסד:
מינכן – אלמלא דמותו של דניאל קרייג, הגיבור היה מפשל בכמה הזדמנויות בגלל מוסריות יתר.
להציל את ט"ר – גם הגיבור מתחבט ומיוסר כל הזמן, וגם החייל המסופח המעצבן מקבל עוז ונחישות רק אחרי שהוא עד לרוע של הצד השני.
רשימת שינדלר – זה מבוסס על אדם אמיתי, לכן יש לי טענה אחרת- למה לעשות סרט שואה נוסף על הצאן לטבח ולא לבחור דמויות אמיתיות גיבורות כמו שאדוארד זוויק עשה ב"התנגדות"?
הוק – מזל שיש תנין שיעשה את העבודה השחורה, אחרת פיטר פן לעולם לא היה מנצח.
אינדיאנה ג'ונס – אתה צודק ואני טעיתי. הכללתי שלא כצדק. יש לו גם סרטים עם גישה אחרת. גם שאר הרזומה שלו לא כאלה.
מטענה אחת אני חוזר בי חלקית, מדעתי שסרטיו גרועים – לא.
יש לו המון מה ללמוד מקמרון או מנולאן, אפילו שהם באו אחריו.
הדוגמה הכי מוקדמת שהבאת היא "הוק",
סרט כושל יחסית משנת 1991, הרבה אחרי התקופה שבה ספילברג היה יוצר הבלוקבאסטרים מספר אחת בעולם ללא תחרות, וכל יתר הוליווד ניסתה לחקות אותו. לטעון ש"הוק" לבדו גרם לשינוי גישה בהוליווד? לא קונה את זה. מה גם שהיחס בין פיטר, הוק והתנין היה זהה גם בגירסת דיסני ב-1953.
בקשר ל"רשימת שינדלר" התלונה שלך היא אחרת, לכן הסרט המוקדם ביותר שאתה מביא שמתאים לטענתך לגישת הגיבור המתחסד הוא "להציל את טוראי ראיין", שיצא ב-1998 – שנה *אחרי* הגירסה המשופצת של "מלחמת הכוכבים" שבה גרידו יורה קודם.
בקיצור: הטענה שלך לא נכונה.
קודם כל, די חזרתי בי מהטענה הזו,
דבר שני – התלונה שלי לגבי רשימת שינדלר היא לא שונה במהותה מהטענה הכללית: שהוא נגד גבורה שבאה מתוך כוח, ולא מתוך כורח או הצדקה אחרת.
בכל אופן, למה אין התייחסות לשאר הטענות שהעליתי? רק כי זו הכי קלה להפרכה?
אבל יש לו כמה דוגמאות
…לגבורה שבאה מתוך שבאה מוך כוח (שוב – אינדיאנה ג'ונס, להציל את טוראי ראיין, דו"ח מיוחד). אז אי אפשר להגיד שכול הסרטים שלו משדרים על אותו התדר. אז נכון, יש לו הרבה סרטים שבהם הגבורה באה מספיגה בשקט ומחוכמה – אבל זה דבר רע, איך?
רגע רגע
מינכן – הסרט הזה על סוכני המוסד שרוצחים אנשים?
להציל את טוראי ראיין – הסרט הזה שבו חיילים אמריקאים יורים בגרמנים אחרי שהם נכנעו?
מלחמת העולמות – הסרט הזה שבו טום קרוז מחליט שהבחור המשוגע מסכן את הילדה שלו אז הוא מכה אותו למוות?
רשימת שינדלר – אתה באמת מתלונן שהוא עשה סרט על הסיפור האמיתי הלא נכון?
אני לא מבין את הטיעון שלך (וגם לא ממש מבין איך זה קשור לכישרונתיו הטכניים כבמאי) – גיבורים "מתחסדים" (דהיינו – כאלו שנותנים לבחור הרע הזדמנות להיכנע) היו בקולנוע ובתרבות (האמריקאית והעולמית) הרבה לפני שסטיבן ספילברג הצעיר החזיק מצלמה בפעם הראשונה.
ובכלל – "המגרעות" שציינת הן כאלו של מנטליות ולא של כישרון – אתה לא אוהב את הגישה שלו לחיים כפי שזה מתבטא בעלילות ובדמויות שלו, בסדר גמור, אין שום דבר פסול בלתעב יצירה בגלל שהמסר שלה לא מוצא חן בעינייך.
אבל מכאן ועד לטעון שהוא חסר כישרון יש דרך ארוכה – מה לעשות שספילברג יודע לביים, הוא יודע איך לתכנן צילום, איך להפעיל את השחקנים, איך ליצור תמונות מרהיבות, איך לצלם סצנות שנראה כאילו אי אפשר לצלם אותן (המתקפה על החוף בטוראי ראיין, המכונית במלחמת בעולמות). הוא בוחר להפגין את כל הכישרון הזה עם תסריטים שהם (אפילו לדעת מעריץ כמוני) די נאחס. מבחינתי להתווכח אם ספילברג הוא במאי טוב זה קצת כמו להתווכח אם רון ג'זומברג הוא גיטריסט טוב
http://www.youtube.com/watch?v=03U4gJuafwo&feature=related
אני לא אוהב את הקומפוזיציות שלו אבל אני לא יכול להתווכח עם הכישרון הטכני שלו.
אותו דבר עם ספילברג – אפילו כשהוא מעורב בסרטים גרועים הוא עדיין במאי טוב (מקווה שזה לא יצא יותר מידי אוקסימורוני).
סליחה שכחתי להוסיף לתגובה ספויילר לטוראי ראיין!
(ל"ת)
הא הא
להציל את טוראי ראיין – אני מדבר על סצנת המלחמה בפתיחה – זאת שבה רואים בברור, חיילים אמריקאים יורים בגרמנים (!) אחרי שהם הרימו את הידיים בכניעה (!!) ואז עוד צוחקים על זה (!!!). בשום שלב הסרט לא עוצר כדי להראות לנו שזה מקרה חריג – סתם עוד רגע אחד בשדות הקטל, בלי ביקורת או גינוי.
וכמובן – יש בסרט בדיוק דמות אחת (המתורגמן) שמתקשה להרוג את הגרמנים ועד סוף הסרט הוא לומד לעשות את זה יופי. זה כמעט כאילו (אבל לא באמת) שהבמאי הרים אצבע משולשת לפציפיסטים – אם אתה נחמד לאוייב הוא יחזור להרוג אותך, הפיתרון היחיד לצבא היריב הוא אש אש אש!
אתה... צוחק נכון?
אם יש משהו אחד שבאמת אי אפשר להגיד על ספילברג, זה שסצינות האקשן שהוא עושה הן לא ברורות, ועוד להגיד שסצינות האקשן ב"רובוטריקים" היו יותר ברורות?!
סליחה אבל, נו באמת.
את רוב סצינות האקשן שלו ספילברג מצלם בשוטים מאוד עקביים, מאוד מצוחצחים ומלוטשים. הסיבה לכך היא שהוא הבמאי היחיד היום שעוד עובד עם שיטת העריכה הישנה. לא דיגטלית. "להציל את טוראי ראיין" היה מקרה מיוחד בו הוא ביים עם מצלמת כתף כי הוא האמין שזה התאים לסצינה והאווירה, וזה היה מבריק – אם אתה שואל אותי. וגם אני חושב שלא ממש היה קשה להבין מה הולך שם.
חידוד:
נולאן במאי טוב. מצויין אפילו. רוב סרטיו מתעלים על רמת הבלוקבאסטרים שיוצאים כל שנה, והם אפילו מרוויחים כסף טוב ביותר. אבל עם כל הכבוד לנולאן הוא עוד לא הגיע לרמה של ספילברג וקמרון. עם סרט מעולה ברזומה, ועוד כמה בלוקבאסטרים טובים מהממוצע, לנולאן עדיין לא מגיע להיחשב בתור הבמאי הכי טוב בעולם, ולהתעלם מכל החסרונות שלו כבמאי (ויש לו כאלו הרבה). זה כמו להגיד שאסף אבידן (המעולה, אגב) מתעלה על לד זפלין.
אסף אבידן?
זה שרצח את ג'ניס ג'ופלין שנים לפני שנולד?
מה עם רשימת שינדלר (דרמה)? ולרוב ריינר היה גם זבל כמו north
סרט הזוי ונהדר
אינ חושב שהביקורת – למרות שהיא חיובית – לא *מספיק* חיובית. נהניתי ממנו כמו שלא נהניתי בקולנוע כבר המון זמן. אותי היתה לפחות בדיחה אחת שממש הפילה אותי (סיגר + "מיץ קקטוס", למי שראה) ועוד לא מעט שגרמו לי לצחוק בקול רם. מי שחושב שזה סרט שמיועד (גם) לילדים שיסביר לי איך המשפט:
I once found a human spinal column in my fecal matter
מיועד לילדים. וכן, כל עולם הדימויים שלו מתכתב עם דברים שלאנשים מתחת לגיל – בוא נאמר לפחות 15 – ככל הנראה לא יהיה מושג לגביהם. זה לא נכון להשוות את זה לקריצות של סרטי דרימוורקס, כי לא מדובר בבדיחות חד פעמיות סטייל איש משפחה. כל הסרט הוא מחווה גדולה למערבוני הספגטי, ככה שלהאשים אותו בפיזור רפרנסים סתמיים זה כמו להאשים את טרנטינו בפיזור רפרנסים סתמיים לסרטי קונגו פו ב"קיל ביל".
אני רואה בו השפעה מאוד חזקה של טרי גיליאם, גם בדיאלוגים שנשמעים כאילו נלקחו ממערכונים של מונטי פייתון וגם בסצינות חלום הזויות סטייל "ברזיל" או "פרנסוס".
דרימוורקסיזם
כל הסרט הוא מחווה גדולה למערבוני ספגטי, נכון, בדיוק כמו ש"קונג פו פנדה" הוא כולו מחווה לסרטי קונג-פו (שנוצרו הרבה לפני שהילדים בקהל נולדו), ו"מפלצות נגד חייזרים" הוא אוסף של מחוות ל-B-מוביז של שנות החמישים, ורק סינמפילים ידעו לשייך כל דמות לסרט שממנו היא מצוטטת. אפשר להגיד הרבה דברים על דרימוורקס, אבל זה לא שהם תמיד זורקים סתם מחוות אקראיות לתופעת הפופ החולפת האחרונה. מערבון-אנימציה עם חיות בהחלט נשמע כמו משהו שהם היו עשויים לעשות.
וגיליאם, כן.
איזה סרט כיפי
בהחלט מחזיק מעמד גם צפיה שניה, לדעתי.
העיצוב של הדמויות משובח ומעט מטריד בריאליסטיות שלו וגם הדיבוב האנגלי מוצלח ביותר.
ביל ניי בהחלט גרם לי להימתח בכיסא והדמות שלו הצליחה להיראות מכובדת ומאיימת בכל סצינה. בהחלט יכול להיות מתמודד ראוי על "נבל השנה", לדעתי.
הסרט עובד נהדר גם כמערבון עבור הצעירים שלא מכירים את המחוות, וגם כמחווה לתקופת המערבונים ולתקופת המערב הפרוע בכלל.
חוזר וממליץ בחום.
סרט מדהים מדהים מדהים.
באשר לשם הדמות- הכי אין יותר מערבון מאשר זר מסתורי בעל זהות לא ברורה. זו הייתה פנינה רצינית מבין הרבה בסרט המהודק הזה.
עובד פחות טוב בפעם השניה
ראיתי היום את הסרט שוב, ולמרות שהוא בהחלט נשאר סרט טוב – בזכות הבימוי, הדיבוב, הדמויות, ובעיקר העיצוב והאנימציה – אני כבר לא חושב שהוא מצוין. בצפייה ראשונה, כל הקטעים הסוריאליסטים (בעיקר בחצי הראשון) יוצרים תחושת תמהון וציפייה, והם מענגים מאוד; אבל כשאתה יודע מה הולך לקרות, הם הרבה פחות מרשימים, ומה שנשאר הוא בעיקר הסיפור המרכזי. והסיפור המרכזי לא מעניין במיוחד, קלישאתי מאוד, ומלא בדאוס אקס מכינה על ימין ועל שמאל.
אם תחפש את הפוסטרים ותשווה, תוכל לראות שבאמת יש דימיון קל.
הסצינה של רנגו בבר היא גם דומה לאחת הסצינות שבהתחלה של פחד ותיעוב בלאס וגאס.
אבל כמובן, המחווה המרכזית- כשרנגו נוחת על שמשת המכונית של שני החברה בתחילת הסרט, מדובר בעצם בשתי הדמויות שבפחד ותיעוב מגלמים ג'וני דפ ובניסיו דל טורו.
הו, תודה!
סוף סוף מישהו מתייחס לזה שלבינס יש פאה על הראש. איך זה קשור בכלל ולמה? בינס היתה יכולה באותה המידה להיות טוסטר. ולא חבל? כל השאר היו עשויים כל כך טוב!
שאלה
איפה בסרט יש מחווה ל'שיר אשיר בגשם' ול'צ'יינהטאון'?
לפי מה שהבנתי בצ'יינהטאון זה הדמות של הצב על כיסא גלגלים שהיא מחווה לדמות של ג'ון יוסטון (אפילו אותו כובע)
וגם בשניי הסרטים יש מחסור במים והעיירה מתייבשת
זה היה בסדר כזה.
היו קטעים נפלאים, אבל היו שלבים שממש שעממו אותי.
ה"צילום" היה מרהיב ביותר והרבה פעמים הרגשתי שאני צופה בסרט לייב אקשן ולא אנימציה. ואם לא שום דבר אחר – על זה קודוס היסטרי לוורבינסקי.
אגב, איך קוראים למריאצ'י הראשי, ומי מדובב אותו? זה ממש נשמע כמו בנדרס אבל לא הצלחתי למצוא תשובה.
גם לרוג'ר דיקנס
מגיע קרדיט על הצילום, אולי יותר מוורבינסקי. לא כל כך ברור לי מה המעורבות שלו בתור "יועץ ויזואלי", אבל הסרט בהחלט מזכיר את הסרטים שהוא צילם.
אבל ורבינסקי הביא אותו
ובסופו של יום, הצלם הכי מדהים עדיין לא יעשה כזו עבודה מדהימה תחת ניצוחו של במאי לא טוב. עצם ההבאה שלו וההסתכלות על הסרט כעל לייב אקשן עשתה את ההבדל. וזה חתיכת הבדל.
ותודה לביטלג'וס על התשובה. גור ורבינסקי. וואו. נשמע כמו בנדרס.
את המריאצ'י עם האקורדיון מדובב ג'ורג' דלהויו
ורבניסקי עושה את המריאצ'י עם הכינור. אם אני זוכר נכון, לזה עם הכינור יש רק משפט אחד.
דלהויו, במקור מאורגואי, היה מדבב די עסוק לפי ימד"ב (http://www.imdb.com/name/nm0215602/) וגם שיחק פה ושם, בעיקר בטלוויזיה – אבל זה הסרט הראשון שלו מאז 2000. מוזר.
לפי ימד"ב, יש קרדיט רק למריאצ'י אחד בסרט, ומדובב אותו גור ורבינסקי.
העין הענקית מתחת לאדמה...
סתם ליופי?
שייכת לנחש העכסן, למיטב הבנתי
(ל"ת)
ממש לא.
(ל"ת)
תוכל לפרט קצת יותר?
אני כנראה צריכה לצפות בסרט שוב (ולא ב-4 לפנות בוקר במערכת הבידור בטיסה טרנס אטלנטית), אבל זה היה הרושם שאני קיבלתי. למי לדעתך שייכת העין הזו?
הניחוש שלי:
סתם ליצור כלשהו שגר שם.
העין הרבה יותר גדולה מהנחש.