הדבר הכי מרשים ב"נסיך מצרים", אחד מסרטי האנימציה (ובכלל) הכי מרשימים שיש, זה שהוא הסרט הראשון של דרימוורקס (טכנית, "עבודת נמלים" יצא לפניו אבל זה סיפור שלם שלא נכנס אליו כעת). הראשון! איזו חוצפה צריך אולפן סרטים כדי להגיד "אתם יודעים מה יהיה הסרט הראשון שלנו? אפוס תנ"כי. נו, אתם יודעים – הסרטים האלה שכבר שלושים שנה אף אחד לא הפיק? אז כזה". כמובן, דרימוורקס בתחילת דרכם היו בדיוק כולם חוצפה: "הדרך לאל דוראדו" הוא סרט לילדים עם רמיזות עבות למין ו"שרק" הוא כל כולו "לכו להזדיין דיסני, ובאופן ספציפי אתה, מייקל אייזנר, מנכ"ל דיסני".
החוצפה הזאת נעלמה לאט לאט כשהכסף הגדול התחיל להגיע, אבל היא עדיין השאירה כמה יצירות שקשה לדמיין אולפן אנימציה גדול מוציא בימינו ויצירת מופת מוחלטת אחת – "נסיך מצרים", סרט שהוא פשוט מושלם (גם אם אני בעצמי התלוננתי על דברים שחסרים בו לפני שנה).
"נסיך מצרים" מספר את סיפור יציאת מצרים, בנסיון די שקוף לעשות סרט לילדים יהודים אמריקאיים (ובכלל) לראות לפני חג הפסח כמו שילדים נוצרים יכולים לראות את "אלו חיים נפלאים" או "נס ברחוב 34" לפני חג המולד או "הסיוט לפני חג המולד" לפני ליל כל הקדושים או "הפיתוי האחרון של ישו" לפני פסחא.
כמו כל עיבוד לסיפור תנ"כי, הסרט נאלץ להוסיף לחומר המקור כל מיני דברים כמו "אפיון דמויות" שהתנ"ך קימץ בהם (ובכך פתח פתח לפרשנים להפליג בהם). ולמרות שאפשר להרים את האף על הסרט במבט דתי, אני חושב שדווקא פה הוא עושה את העבודה הכי טובה שלו. ותקשיבו, זה סרט שיש לו אנימציה מדהימה, משחק קולי משובח, שירים מהממים (מהממים, אני אומר לכם!) ואת עפרה חזה. אבל הדבר הכי מדהים בסרט הזה הוא משה.
משה של התנ"ך מתחיל כבחור בעל מצפון ומסיים כמנהיג בעל כורחו לעם שמרבה להתלונן על ההחלטות שלו. זה מהלך הגיוני, אבל קשה להגיד שיש בספר שמות מקום להתפתחות הזאת. במקום תסריט הוליוודי, התנ"ך הוא קצת ארט האוס במקרה הזה: קופצים מסצנה לסצנה ומצפים שהקהל ישלים את ההתפתחות של הדמויות בראש.
משה של נסיך מצרים, לעומת זאת, מתחיל ממקום אחר לחלוטין (נסיך מפונק וחוצפן) מסיים כמנהיג מעורר השראה, וכל שלב במסע הזה לא רק מוסבר אלא נעשה בצורה טובה יותר מברוב סרטי "מסע הגיבור" שיש בחוץ. אולי זה בגלל שהמסע עובר דרך תחנה חיצונית – אצל ציפורה ויתרו, שם הוא לומד ענווה.
המסע של משה מנסיך מצרים למנהיג היהודים נותן לסרט עוד אלמנט שחסר בסיפור התנ"כי – רגשות מעורבים לגבי הקטל המוחלט שאלוקים מבצע במצרים, כולל ילדים תמימים. אקט שבימינו נתפס לא פעם כאכזרי ו"עין תחת עין גורמת לעולם להיות עיוור" וכו' וכו'. הסרט לא לחלוטין הולך למקום הזה, אבל הוא כן מראה שמעשה כזה לא נעשה בקלות דעת או ברצון רע. משה יודע שהאחריות שלו היא על הישראלים ולכן לא עכשיו הזמן לרחם על האכזרים והוא עושה מה שהוא עושה, אבל הוא לא נהנה לפגוע באחרים. זה נכון גם לאפיון הדמות של משה וגם נכון במידה כללית שכזאת.
ויותר משזה מסע שכיף לראות אותו, זה מסע שמראה שכן: בני אדם באמת יכולים להשתנות. מנסיך שיש לו הכל חוץ מכבוד לאחר, לאדם שאין לו כלום פרט לאותו כבוד, ומשניהם למנהיג שיש לו משהו יותר גדול משני אלה: יש לו אחריות – שזה אולי המקום שבו בני אדם הכי נשפטים כאדם: בדרך בה הם מתמודדים עם אותה אחריות.
ועכשיו שדיברנו על הדבר הכי מדהים, בואו נתפנה לכל שאר הדברים המדהימים בסרט וניתן להם את המקום שמגיע להם:
נתחיל מהפסקול. אין לי מושג אם הפסקול הוא הפסקול הכי טוב של האנס צימר, כי אני לא מבין בזה, אבל השירים בסרט הזה הם בין השירים הכי טובים שהופקו לסרט. ויותר מכך שהם מדהימים, אני לא חושב שאני יכול לתאר את הרגע שכילד שרגיל להיות חיצוני לתרבות שהוא צורך שמעתי לרגע לא רק עברית בסרט הוליוודי "גדול" – אלא מזמורים דתיים. אני יודע שזאת השוואה קצת מוזרה, אבל בשבילי זה היה כמו שאנשים מתארים את הרגע שהם ראו את הטי-רקס ב"פארק היורה" או את קרב הצבאות ב"שר הטבעות": זה היה רגע גדול מהחיים שמעולם לא האמנתי שאראה.
אבל גם בלי הפרובינציאליות, זה פשוט פסקול נהדר: "בעיני השמים", "הושיע נא", "כל מה שרציתי" ו"אם נאמין" יכולים להתחרות, מבחינתי, בכל שירי שנות התשעים של דיסני והשיר על האלים המצריים, אממ, גם שם.
נמשיך לאנימציה – "נסיך מצרים" הוא מבין הסרטים היחידים שדרימוורקס עשו באנימצית דו מימד והיא כזאת יפה שזה פשוט מבאס שדרימוורקס לא המשיכו בכיוון הזה ועברו לייצור אנימציות תלת מימד גנריות. היה בה, כמו בלא מעט סרטי דו מאותה תקופה, שילוב מוצלח של אנימציית מחשב – כזה שחיזק את הבסיס שצויר ביד ולא השתלט עליו, וחבל ששילוב הפעולה בין התלת לדו לא המשיך באנימציה מערבית.
אבל בעיקר, וזה אולי הכי מדהים: זה באמת סרט מושלם למשפחה. סרט שכן, בטח, אפשר לראות כל ליל פסח, אבל גם כיף לראות סתם. זה סרט עם לב עצום, מגוון דמויות פרט למשה שמראות ספקטרום רחב של רעיונות ותחושות שאפשר למצוא בהם את עצמך, סיפור מרתק ואני לא מאמין ששכחתי אותו עד כה – נבל נהדר. נבל שהוא אפילו לא ממש נבל עד אמצע הסרט ושהסרט אף פעם לא נותן לו לחלוטין להפוך לנבל רשע מרושע מוהאהאהא אלא אנטגוניסט במלוא מובן המילה – כזה שהוא תמונת מראה למהלך שמשה עשה. שהתחיל דווקא מנקודת מוצא טובה יותר של משה אך לקח את הדרך הלא נכונה – של עקשנות, יהירות וחוסר הבנת האחריות שעל כתפיו – והוביל לאסונו.
"נסיך מצרים" הוא לא תחליף לקריאת יציאת מצרים, אבל הוא לא אמור להיות והוא לא צריך להיות. הוא פשוט סרט מושלם. מה, זה לא מספיק?
סרט האנימציה הראשון של דרימוורקס, והסרט הראשון שהאולפן הפיק בכלל, היה עבודת נמלים
(ל"ת)
אוי, נכון
התבלבלו לי התאריכים של השניים. תודה.
לא, רגע, אני צדקתי
כלומר, "עבודת נמלים" יצא קודם, אבל ההפקה על "נסיך מצרים" כבר התחילה אז. וספציפית – הסיבה ש"עבודת נמלים" יצא קודם הייתה מלחמת דרימוורקס-פיקסאר עם "באג לייף", כאשר ההפקה זורזה במכוון כדי להקדים את "באג לייף" (מה שדחף את "נסיך מצרים" בכמה חודשים מתאריך היציאה המקורי שלו).
עכשיו אני בעצם מבין שסקר "הסרט הכי טוב של דרימוורקס"
זה גם משהו קצת מתבקש (אבל לא יקרה בקרוב כי, ובכן, חכו כמה שעות).
אכן סרט מושלם
סיפור אמיתי – על פי אבא שלי, זה סרט הראשון שאי פעם ראיתי בקולנוע, אי שם בגיל 5. הוא מספר שבאיזשהו שלב נעמדתי על המושב ונשענתי על הכיסא ממול מרוב שהייתי מהופנט.
וגם היום, בצפייה חוזרת, לא הרבה השתנה.
משה הוא אכן דמות נהדרת בסרט הזה, אבל מה שעוד יותר נהדר בעיניי
…הוא מערכת היחסים בין משה לרעמסס. היו לא מעט סרטי אנימציה על זוגות אחים או אחיות, אבל מבחינתי הקשר בין משה לרעמסס, ואיך שהוא מתפתח לאורך הסרט בשילוב עם ההתפתחות של כל אחד מהם בנפרד, לוקח את כולם בזחילה. והסצנה שממחישה את זה הכי טוב היא דווקא סצנה לא מילולית בעליל: הסצנה שמשה תועה במדבר ומשליך מעליו את כל פרטי הלבוש המלכותיים, אבל כשהוא בא להשליך את הטבעת של רעמסס הוא נעצר ומתחרט. כי הוא לא מוכן עדיין לוותר על החלק הזה בו, על הזיכרון של אחיו. רק כמה סצנות אחר כך, כשמשה מבין שרעמסס לא מתכוון לשחרר את בני ישראל – רק אז הוא מחזיר לו את הטבעת. אני צופה בסרט כל פסח והרגע הזה קורע לי את הלב כל פעם.
מסכים לגמרי
(ל"ת)
בהחלט סרט מדהים
שירים מדהימים וכן בתור ישראלי זה נהדר לשמוע שבכל הגרסאות היה שיר בעברית ועוד של מי, עופרה חזה, אולי אחת הזמרות היותר גדולות שהיו בארץ, אגב לגבי הדיבוב בעברית, את משה שר דודו פישר שהוא גם מדהים.
חוץ מיזה עלילה ואו ובהחלט אחד סרטי האנמציה הטובים שהיו.
אחד מהדיבובים המדהימים ביותר שנוצרו בארץ. יצירץ מופת עילאית של שפרירה זכאי, שגם היתה אחראית על הדיבוב המיתולוגי של דיסני הישן. מופתע שכולם שכחו את השיר ״מכות מצרים״ שמדהים אותי בכל פעם מחדש. עשרים שנה שאני מנסה להבין מה אומרת המקהלה בחלק מהשורות בעברית. באמת מאזסטר פיס אמתית. דודו פישר המדהים, עפרה חזה, ענת עצמון… צריך עוד להמשיך? טריויה: את קולו של אלוהים מדבב בראש דודו פישר וברקע בימאית הדיבוב שפרירה זכאי שלוחשת. מצמרר. השיר ״מכות מצרים״ הכי מדהים לדעתי בסרט. הדבר ההזוי ביותר הוא שהסרט יצא רק בקלטות וידיאו בדיבוב עברי, והוא לא זמין דיגיטאלית באייטונס. לא יצא גם מעולם בעולם על די וי די או בלו ריי בעברית. רק לאחרונה נזכרו ביס וסלקום שקיימת גרסה עברית. הגרסה העברית מדהימה לסיכום וכך גם שפרירה!
מסכים לגבי הכל וגם אני מאוד אוהב את השיר של מכות מצרים
אבל השיר אהוב עלי ״זה כל מה שרציתי״.
אציין, אגב שראיתי את הסרט לראשונה באנגלית, וכך גם גדלתי עליו, עד בערך גיל 18 כשראיתי אותו לראשונה בעברית והתאהבתי בו פשוט
אני מסכים מאוד עם מה שכתבת
וחושב שלראות סרט כזה, כילד יהודי דתי לפחות (אולי גם נוצרי אבל פחות), זו חוויה משמעותית הרבה יותר מלראות טי רקס או את הקרבות האפיים ב"שר הטבעות". זו כמעט חוויה דתית, אם אהיה מעט יומרני. הסרט איפשר לי לפחות כילד להתחבר לסיפור מיתי עצום ממדים שגדלתי עליו והוא משמעותי לי, דרך חוויה קולקטיבית עצומת ממדים לא פחות, שאליה מתחברים מיליוני אנשים, מבוגרים וילדים, ברחבי העולם. דרך המילים המוכרות והדמויות שמקבלות פתאום חיים שלמים ו"אפיון דמויות" כמו שכתבת. וגם, ברור שכותבי התסריט הכירו מדרשים על הסיפור והתבססו גם עליהם. אז החיבור נהיה עמוק יותר.
כשדיברתי עם אנשים חרדים על הסרט, הם אמרו לי שאסור לראות אותו. מעבר לאיסורים הרגילים, אסור לדמיין את סיפור יציאת מצרים באופן כל כך ארצי, כאילו מרדדים את המסר הגדול שלו כשמוציאים אותו מהדמיון. זה נראה לי די מוזר אז, כי הסרט הזה גורם לאנשים הנאה גדולה ומחבר אותם דווקא לסיפור הזה עד כדי כך שהם מוצאים בחזרה קשר עמוק אליו, אחרי שנים שבהם אולי הסיפור הפך בסך הכול לחלק הזה בהגדה שמדלגים עליו בדרך לאוכל. אני אישית הייתי ממליץ להוסיף אותו כחלק מהמנהגים המשפחתיים של החג. לצפות כל שנה עם הילדים. לצערי זה לא קרה למרות שכמו שכתבת זה היה ברור שניסו. אבל אולי מתישהו. הסיפור הזה לא הולך לשום מקום.
בזמנו הקרינו את הסרט לחיילים לקראת פסח
בזמן שירותי הצבאי, הסרט הוקרן לפני כל הפלוגה שלי כולל מחלקת בנ"ישים.
לא יודע אם זה עדיין מותר. מה שאני כן זוכר הוא שהתגובות של רובם נחלקו בין "זה סרט מצוייר לילדים ומבוגרים לא צריכים להתרגש" ל"זו גירסה של נוצרים וחבל שדבר כזה מוקרן לנו".
אני מניח שבקרב החלק הדתי יותר של נוצרים מוסלמים התגובות דומות.
קשה לקבל נרטיב שמציג את משה כבן אדם בעל חולשות אנושיות במקום דמות מושלמת שלא צריכה להתפתח.
באותה מידה קשה לקבל את פרעה כדמות טרגית קלאסית שמונעת על ידי כאב והיבריס שמובל לסופו הטרגי.
בטוח שקשה לקבל סצינה כמו מכת בכורות שמעבירה בצורה די נחרצת שהרג ילדים חפים מפשע הוא מעשה נוראי.
וכן, קשה להאמין שיצירה כזו הגיעה מדרימוורקס
יש סיפורים כאלה
גם במורשת היהודית. לפחות סביב משה. חלק מהמאבק בין הדמות של משה כדמות הירואית ומיתית גדולה מהחיים לבין שליח בלבד שכמעט נעלם לחלוטין מההגדה. לדעתי הוויכוח הזה בא לידי ביטוי גם בסרט הזה, במיוחד בעידן שלנו של ניסיון להבין מניעים ובמיוחד לפרק מיתוסים.
מכת בכורות זו בעיה שקשה ליישב תיאולוגית היום. אבל כבר התנ"ך מתמודד עם זה לדעתי ולדעת גדולים ממני וכל עשרת המכות בדרך לשם הן סוג של הצדקה.
בכל מקרה, זו אחת הסיבות שאני ממש אוהב את הסרט הזה. הוא מציב נקודת מבט מודרנית על סיפור מיתי ועושה את זה כמו המדרשים הטובים ביותר. הוא מוסיף ולא מוריד, ולא מנסה להצדיק אלא להסביר ולתאר.
סרט אדיר
ואם נכנס רק לרגע לעולם הדרש נגלה שבתור פרשנות לסיפור ט
ויחסית לדרשות אחרות הוא פרשנות דרש די שמרנית. כלומר הוא מאוד נאמן למקור. בכלל זה סיפור שנכתבו עליו הרים של פרשנויות באלפיים השנה האחרונות, פרשנויות יהודיות נוצריות וביקורתיות, ואני חושב שהסרט הזה יכול לעמוד בכבוד איתן.
תהייה
האם יש סיכוי שדריםוורקס עברו מיצירת מופת לתפוס את הכריש בגלל שגנבו להם את כל התותחים?
היה לי יותר קל לענות אם הייתי מבין למה הכוונה ב"תותחים"
אם הכוונה לסמאחים של אנימציה – אני לא בטוח שזה לחלוטין עובד ככה. כלומר, זה אולי מסביר להיות קצת פחות טובים מאחרים, אבל לא מסביר דברים כמו 'תפוס ת'כריש'.
כן התכוונתי למה שאמרת
אז אוסיף עייפות החומר?נגיד גם פיקסאר בירידה במשך השנים ואין להם כל פעם בינגו.
אז תוסיף שלקחו לך את האנשים החזקים שלך וירידה טבעית ואולי זו התצואה?
כילד אני זוכר שמאד אהבתי את הסרט
וגם כבוגר כאשר צפיתי בו אני זוכר שהמשכתי להעריך אותו, אבל מאד ירד לי ממנו אחרי שראיתי את עשרת הדיברות והרגשתי שכל החלקים המעניינים כולל אלו שהוזכרו פה (משה כילד נהנתן, מכת בכורות כאירוע מורכב, משה ורעמסס וכדומה) הגיעו ונלקחו משם.
אני דווקא הרגשתי יותר הערכה ל"נסיך" אחרי "עשרת"
כי הרגשתי ש"נסיך" עושה את מה ש"עשרת" עושה אבל בפחות זמן והרבה יותר טוב.
אני נוטה להסכים איתך בנוגע לסיפא
בעייני הקיום של עשרת הדיברות מוריד מנסיך מצרים כי הוא את כל הנקודות הבולטות בנסיך מצרים עשרת הדיברות כבר עשה (ומוסיף עליהם את נפרטיטי ובתיה הנהדרות), במקביל הקיום של נסיך מצרים מדגיש את החסרונות הקיימים בעשרת הדיברות (כל מה שקורה אחרי יציאת מצרים היה מיותר והנטיה לאפיות יתר שאופיינית לקולנוע הרבה יותר ישן מזה של 1950 ומשהו).
סרט נפלא, שפשוט כיף לצפות בו
האנימציה מרהיבה, השירים נהדרים, הדמויות עמוקות וחוויית הצפייה אכן מעוררת תחושות עזות. אבל מעבר לכל אלה, ההברקה הכי טובה בסרט היא מערכת היחסים בין משה ורעמסס.
כפי שנאמר, התנ"ך מקמץ בפרטים, והוא לא מספר לנו מה היו היחסים בין משה ורמעסס כשמשה עוד היה נסיך מצרים, או אם בכלל היו יחסים כאלו; הסרט, לעומת זאת, מספר לנו שהם גדלו ביחד כמו שני אחים. וכך, כשהם נפגשים שוב כעבור ארבעים שנה, התחושה היא לא של מנהיג ופרעה המתעמתים זה עם זה, אלא של שני חברים טובים שהגורל הכריח אותם להתעמת זה עם זה. הבחירה להשאיר את רעמסס חי אחרי קריעת ים סוף, בניגוד לאיך שכתוב בתנ"ך, היא נכונה, וקריאתו של רעמסס בקטע הזה: "משה! משה!" היא קורעת לב. מפחיד לחשוב כמה הוא איבד בשלב זה.
אני לא בטוח עד כמה זה ידוע, אבל הרעיון מאחורי "נסיך מצרים" היה ליצור עיבוד מצויר לסרט "עשרת הדיברות". ו"נסיך מצרים", מה לעשות, פשוט עושה את הכל יותר טוב: מלבד זה שהוא קצר פי שניים, הדמויות בו מרגישות יותר אנושיות (משה של "עשרת הדיברות" הוא יותר מדי אצילי ומלא הוד), ואין בו אף סצנה מיותרת. אני מבין שלסרטים של שנות ה-50 היה קצב אחר משל סרטים של שנות ה-90, אבל בכל זאת, הדמויות ב"עשרת הדיברות" מדברות ללאאאאטטט ועם מלללאאא הפסקוווות.
לסיכום, זה סרט קלאסי לפסח ואני חושב שאראה אותו בליל הסדר (מה לעשות, קורונה וזה).
אגב יש דעה במדרש שטוענת שפרעה נותר חי אחרי טביעת חילו.
מכילתא דרבי ישמעאל לפרשת בשלח, וזה מופיע בנוסח דומה במקומות אחרים.
וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם,
וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים",
אַף לְפַרְעֹה.
דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שְׁמוֹת טו,ד)
"מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם,
וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף."
רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר:
חוּץ מִפַּרְעֹה.
עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: (שְׁמוֹת ט,טז)
"וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ"
וְיֵשׁ אוֹמְרִים:
בָּאַחֲרוֹנָה יָרַד פַּרְעֹה וְטָבַע,
שֶׁנֶּאֱמַר: (שְׁמוֹת טו,יט)
"כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם,
וַיָּשֶׁב יי עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם".
אני מעז לטעון שיש מדרש מפורסם יותר בנושא -
זה שמספר שפרעה חי עוד מאות שנים, ונעשה למלך על נינוה עליו מסופר בספר יונה.
(מקור: פרקי דרבי אליעזר מג, הובא בעוד הרבה מפרשני המקרא).
עכשיו, לא ראיתי את הסרט, אבל מעניין אם יכול להיות חיבור בין הסיפור הזה לתהליך שהדמות עוברת בסרט.
נכון; אבל פדר"א מאוחר יותר.
כמובן זה לא סותר את האפשרות שהם הסתמכו עליו – הם באופן מובהק התייעצו עם אנשי דת יהודים וגם נוצרים כדי לא להרגיז אף אחד לחינם.
הם שילבו מדרשים
הסיפור על משה והגדי מפורסם מאוד אבל המקור שלו הוא במדרש ולא בתורה (שמות רבה ב׳, אם חייבים מקורות מדויקים).
ימדב טוען
ימד"ב טוען שיוצרי הסרט הציעו שהזעקה של רעמסס בסוף הסרט היא Wishful thinking של משה ולא ייצוג של המציאות.
בצפייה חוזרת שעשיתי כראוי לליל הסדר בבידוד, אני והשותף שלי שמנו לב שאחרי שפרעה משחרר את בני ישראל, מצטרפים אל העם שני מצרים ורואים אותם מציצים בכל מיני הזדמנויות, עדיין לובשים בגדים של מצרים, מישהו יודע מה הקטע של זה? האם יש לזה פרשנות או משמעות?
ערב רב?
(ל"ת)
היהודים במצרים היו לבושים כך, כמו שאפשר לראות בפריקוול יוסף נסיך החלומות. הוא הולבש בלבוש הזה, וכך הוצגו עבדים שהיו משרתי פרעה. מדובר ביהודים שכפי הנראה היו משרתיו של פרעה
אם אני זוכר נכון אלו הערב רב
שהיו במין שעטנז עם דתן ואבירם.
גם בעשרת הדיברות זכור לי שיש ממש התייחסות מפורשת לדתן ואבירם (שהם הייצוג המפורסם ביותר לערב רב)
דתן ואבירם הם לא ערב רב
הם משבט ראובן ולא גרים.
רק דיוק קטן
השירים בסרט נכתבו והולחנו ע״י סטפן שוורץ, שועל מחזות זמר ותיק ומוערך (אחראי, בין היתר, על המחזמר האנונימי ״וויקד״).
האנס זימר עיבד את השירים וכתב את שאר הפסקול (האפי והמדהים שלעצמו)..