במקור: Pride and Prejudice
במאי: ג'ו רייט
תסריט: דבורה מוגאץ'
על פי ספרה של ג'יין אוסטן
שחקנים: קירה נייטלי, מתיו מקפיידן, ברנדה בלת'ין, רוזמונד פייק, דונלד סאת'רלנד, סיימון וודס, ג'ודי דנץ'
אוי, אנגליה הג'ורג'יאנית היתה תקופה כל כך רומנטית. לאלה מביניכם שהתמזל מזלם לא לחיות בה, כמובן. האחרים כנראה נפטרו משפעת או מזיהום שנגרם להם כאשר עברו מתחת לחלון שאיזו עלמה בחרה להריק דרכו את סיר הלילה שלה. הרבה שינויים עברו על העולם באותה תקופה: האמריקאים, אומה צעירה, מרדו במלך ג'ורג' השלישי. האצילים הצרפתים למדו להכיר מקרוב את מאדאם גיליוטין. ובממלכה המאוחדת חגגו אנשים את שמלות המלמלה והרומן הרומנטי, שני ז'אנרים שנועדו להניח את הבסיס לז'אנר שלישי: הרומנים התקופתיים, היהיהיהיהיהי.
המשפט האחרון הוא מחווה לבנות בנט, חמישיית בנות צחקקניות להפליא שמתפעמות מהאפשרות שאולי אחת מהן תזכה (היהיהיהי) לפגוש גבר אמיתי. לפי כמות הדיבורים, ההתרגשות והצחקוקים שהן משקיעות בהעלאת האפשרות הזו, אפשר לחשוב שהגלו את כל הגברים בבריטניה לאיזו מושבה נידחת. אם המשפחה האמידה-לשעבר (ברנדה בלת'ין, 'להציל את גרייס'), אנגליה עם אופי פולני למהדרין, מתכננת מזימות מתוחכמות בכיוון מר בינגלי (סימון וודס), איש שעושרו מספיק כדי לקנות את כל צפון אנגליה, והוא גם רווק, גם ג'ינג'י וגם עשיר. בשל כך הוא יהווה בעל ראוי לג'יין היפה וטובת הלב (רוזאמונד פייק), ועל הדרך יפתור את כל בעיותיה הכלכליות עד נפילת האימפריה. כל זאת אם רק תצליח האמא למשוך את תשומת ליבו (היהיהיהי!!!).
ולג'יין אחות צעירה, אליזבת' (קירה נייטלי). קצת פחות יפה, קצת יותר חכמה, הרבה יותר צינית. ילדת סנדוויץ' קלאסית (חסד עשה עימנו הלורד סנדוויץ' בהמציאו את הפטנט המפורסם בטרם יתחולל זה הסיפור, הלא כן?), שמבחינת אמה יש בעיקר להשגיח עליה שלא תעשה בושות בנשף (או באופן כללי, היהיהי. זהו. סיימנו את מכסת הצחקוקים לביקורת הזו).
ולמר בינגלי חבר, מר דארסי (מת'יו מק'פאדיין). איש גבוה, שחור שיער, מסתורי, עגמומי ועשיר כקורח ועדתו ורואי החשבון שלהם גם יחד, אבל כנראה לא מספיק עשיר כדי לקנות לעצמו שם פרטי. השמועות טוענות שהוא גם איש בלתי נסבל. לפיכך, כצפוי, אליזבת' מתעבת אותו בנימוס ממבט ראשון, מר דארסי מתעב אותה באריסטוקרטיות ממבט שני, שניהם מתעבים זה את זו בלהט במבט שלישי, ולפיכך ברור לכולנו שהם פשוט נועדו זה לזו. כאן, בערך, מתחילה העלילה וכאן גם הסרט משתפר מאוד, על אף הפסקול הקבוע של הציחקוקים המעצבנים המלווים את כולו.
מי שזהו נסיונו הראשון בעולם העיבודים לספרי ג'יין אוסטן עלול לקבל כאב ראש מרוב השמלות המנופחות והצחקוקים ההיסטריים של תחילת הסרט. וכל בנות בנט עושות גם יחד רושם של עדר ברנשיות מעצבנות שמישהו צריך לשלוח ללובוטומיה, או משהו. העיקר שיהיה קצת שקט. אבל אחר כך, הזירה מתפנה לעניין שלשמו באנו הנה: סיפור האהבה-שנאה בין אליזבת' למר דארסי.
קירה נייטלי אמנם חיננית מאוד, אבל נפלא ממני להבין למה היא קיבלה מועמדות לאוסקר על המשחק. כנראה יש סעיף קטן ומוסתר בתקנון הקובע כי סרטים תקופתיים מחייבים מועמדויות אוטומטיות. על המשחק של מ'קפאדיין באמת אין הרבה מה לומר – זה לא שיש לו הרבה שורות מחץ (הו, אליזבת'!) או משהו משמעותי לומר (הית'קליף! הו, הית'קליף! סליחה, זה מסרט אחר). בתפקיד ה"תהיה יפה ותשתוק רוב הזמן" הוא בסדר. מה שכן, יש לפחות סצינה אחת שנראה שהוא התכונן לקראתה בבית הספר למשחק על שם סטיבן סיגל: בסצינה כלשהי לקראת הסיום הוא הולך לקראת המצלמה כאילו התפוצצה מאחוריו רכבת בסלואו-מושן. זה, כמובן, לא ייתכן, כיוון שמדובר בתקופה הג'ורג'יאנית – סטיבן סיגל עוד לא הומצא אז. אבל למרות ההופעה הלא מרשימה של הגיבורים, בסך הכל כיף לראות אותם ביחד. הם מתגוששים ביניהם ללא הרף, ועושים את זה עם מספיק רגש וכימיה ושנינות כדי שכל המריבות הללו יהיו מהנות מאוד.
לזה יש להוסיף משחק מצויין של דונלד סאת'רלנד (מר בנט), שמשכנע להפליא שהוא ציניקן חסר בושה ובעל חוש הומור. למרבה הצער, אי אפשר לומר את זה על אשתו, בגילום ברנדה בלת'ין: היא בעיקר היסטרית כל הזמן, וכנראה התכוננה לתפקידה על ידי חריש עמוק בכל האתרים המרכזים בדיחות על חותנות פולניות. היא משכנעת בתור פולניה מעצבנת, אבל היא גם מעצבנת.
בתור ערך מוסף, הסרט – כמו הספר – מספק הגיגים אודות המעמדות השונים והיחסים ביניהם, כמו גם הפשרות שאנשים נאלצים לעשות מול האידיאל שלהם. כמובן שעיסוק בנושא טוב לא מחייב את העיסוק להיות מוצלח, אבל רוב הזמן הסרט לא נכשל בזה. הדוגמה הבולטת, מעבר למרת בנט הטרחנית, שמתעקשת לעשות צחוק מעצמה כדי לשפר את סיכויי בנותיה לחיים טובים (כלכלית, ולפי שיטתה זה הכל בחיים), היא דמות משנה קטנה אבל משמעותית, שארלוט לוקס (קלאודי בלאקלי), חברתה של אליזבת, והחיים שהיא בוחרת לחיות למען ביטחון כלכלי. אמנם לא מדובר כאן בביקורת חברתית נוקבת – במטותא, הסרט מתרחש לפני מאתיים שנה, ואני משוכנע שכבר אין בין קוראינו מישהו שמתנגד לכך שיותר לאריסים לנעול נעליים בימי ראשון – אבל כן יש אמירה על הויתורים והשאיפות (קטנות וטיפשיות ככל שייראו מהצד), שמתווים את חייהם של אנשים, ועל כוחן של מוסכמות חברתיות לנהל חיים.
אל תתנו לאמור לעיל להטעות אתכם: 'גאווה ודעה קדומה' הוא בעיקר קומדיה, שבנויה על שנינויות ודיאלוגים, ועושה את זה טוב. זה בשום אופן לא סרט מושלם, אבל הוא משעשע, הוא שנון בדרך כלל, והוא היה כיף. למרבה השמחה, הגרסה שמוקרנת בארץ היא הבריטית, ועל כן נחסכו מכם שתי דקות של ברבורים רומנטיים ושמאלציים של זוג מאוהב שיש בגרסה האמריקאית. חבל שלא חתכו גם כמה מהצחקוקים החוצה, היהיהיהי.
- האתר הרשמי
- הספר – הטקסט המלא
- קירה נייטלי
- ג'נה מאלון
- לא אתר על דונלד סאת'רלנד
- ג'יין אוסטין
- גאווה ודעה קדומה – המיני-סדרה
- גאווה
- דעה קדומה
חבל שלא ליהקו את קולין פירת'
לתפקיד מארק דארסי.
כלומר מר דארסי.
אולי נמאס לו כבר מהתפקיד הזה.
חבל שלא ליהקו את קולין פירת'
פיצוויליאם. זהו שמו הפרטי של מר דארסי, מה שכנראה מסביר למה הוא מעדיף להסתובב בעולם רק עם שם משפחה.
חוצמזה, חוששתני שאת הסרט הזה אני כבר לא אראה. אני בחורה מסורתית אני, שומרת אמונים רק לקולין פירת' בחולצה לבנה רטובה. וגם לשחקנית המקסימה ששיחקה את אליזבת' (שם?)
ג'ניפר איילי.
ובדיוק מאותן סיבות גם אני לא חושבת שאלך לסרט הזה.
ג'ניפר איילי.
הבחורה הזאת הייתה מדהימה ושחקנית מצוינת באופן ככלי שהעבירה יפה עד כמה אווטסיידרית הייתה אליזבת אמנם לא ראיתי את הסרט אבל רק מהטריילר ראיתי שקירה נייטלי מלודרמטית מידי ונוטה להעביר זעם (רגש שאליזבת נוטה לחוות לעיתים קרובות) ע"י צריחת הטקסט בקולי קולות כמו נערה מתבגרת, אותה ג'ניפר איילי ידעה גם להעביר את יחודה של אליזבת כמקדימה את זמנה מבחינת חשיבה פמיניסטית בהתאם לתקופה, מה שאומר תמיד לשמור על קור רוחה, נימוסיה ואלוהים אדירים טון קולה. הרי אם היא הייתה ולו רק מעיזה להרים את קולה על אדם במעמד כמו של דרסי (שהיה עוד יותר עשיר מבינגלי) היא הייתה מנודה יחד עם משפחתה…
בקיצור אם זה לא מקולקל אל תתקן את זה, אני חושבת שהסרט הזה הוא סחיטת כספים ולא יותר, גרסת הבי.בי.סי הייתה נהדרת וכמעט מושלמת ואישים אני מצאתי את הגרסה ההודים נהדרת גם כן כי שם הם הקרינו את הסיפור על רעיון אחר. פה אין שום חידוש, שום שינוי, נו באמת
יש לך דעה מאוד מוצקה על הסרט
בהתחשב בכך שלא ראית אותו, נו באמת.
סרט משעמם.
ברנדה בלת'ין בלתי נסבלת. הצחקוקים הבלתי פוסקים בלתי נסבלים. קירה נייטלי נסבלת בהחלט (אם כי, כמו שטווידלדי אמר, לא ברמה שמגיע לה אוסקר על זה) אבל היא לבדה לא יכולה להציל סרט שלם. אפילו 'כלה ודעה קדומה', הגירסה הבוליוודית לאותו סיפור, היתה עדיפה – שם לפחות היו שירים מגניבים.
לחלוטין מש''א.
והנה הביקורת שלי.
והנה הביקורת הכושלת שלי לסרט (שהוא לטעמי מסרטים ההסטוריים האהובים עלי בכל הזמנים), קריאה נעימה!
– – – – – – – – – – – – – – –
מדי פעם אני מעדיף ללכת לסרט שאני לא יודע עליו כלום. סתם ככה. יש באי-ידיעה הזאת משהו נורא אפי ומרגש, כאילו אתה הולך לקולנוע בפעם הראשונה בחייך. בצורה כזו אתה מעולם לא יכול התאכזב שהם נתנו את השורה של רון להרמיוני, שינו את מבנה הסרט המקורי או עוד תסכולים אישיים, אלא פשוט ליהנות מהסיפור ומהסרט עצמו בלי חששות מיותרות.
בצורה כזו הלכתי ל"גאווה ודעה קדומה", הסרט הבריטי החדש עם קיירה נייטלי, ויכול להיות שלמרות למעשה בגלל האי-ידיעה הזו לגבי עלילת הסרט, נהניתי מהסרט כל כך.
כי אחרי בדיקה שגרתית בגוגל גיליתי שהסיפור של הסרט לא ממש חדש. הסרט מבוסס על המחזה הקלאסי של ג'יין אוסטין "גאווה ודעה קדומה", שכבר עשה הרבה גלים ושבחים ברחבי העולם ואף זכה לעיבודים קולנועים רבים. אך בני תמותה בורגנים כמוני, שאינם בקיעים בפילמוגרפיה העשירה וביצירות הרבות של אוסטין, ומעולם לא שמעו על "גאווה" בפרט, גם זה לא היה מפריע לי במיוחד.
עלילת הסרט (שהועתקה כמעט כולה ממחזהו של אוסטין) מספרת על בני משפחת בנט, משפחה אנגלית בעלת קשיים כלכליים בתקופה הויקטוריאנית. האב, העובד כנראה במשרה לא מזהירה במיוחד בלונדון (אם כי היא לא באה לידי ביטוי במהלך הסרט). האם, עקרת הבית הטובה והיסטרית, וחמשת בנותיהם היפהפיות והנחשקות (למען השם, איך במשפחה אחת יש כל כך הרבה נשים יפות?! הדבר הכי לא אמין בסרט לטעמי), אשר חייבות למלא את תפקידן הנשי ע"פ הקבוע בחברה באותה תקופה: מציאת חתן עשיר וחתיך, איתו יבלו הבנות את כל שארית חייהן הטבעיים. חוץ מזה, שצריכים קצת כסף למלא את הצלחת, ואימא נהיית היסטרית יותר מיום ליום.
אתם בוודאי חושבים, אחרי תיאור העלילה בפסקה הקודמת, כי חמשת הילדות הנאוות, וניסיונות השידוך שלהן, הוא עיקר הסרט. אז זהו, שטעות בידיכם. ניסיונות מציאת החתן של הבנות אולי תופס חלק נכבד מהסיפור, אבל רוב הסיפור עוקב בעיקר אחרי אליזבת', הבת השנייה במשפחה והיפה ביותר בה (בגילומה של קיירה נייטלי, כמובן) ועל ניסיונות השידוכים הכושלים והכושלים-פחות שלה. שאר האחיות נעלמות לתקופות ארוכות במהלך הסרט.
קשה מאוד לשחק דמות שונה כל כך כמו של אליזבת', מבלי ליפול לבנאליות ולנזילות. אליזבת' היא דמות מאוד מורכבת, ומאוד צינית ומפוכחת. אבל נייטלי, לא רק מבצעת את דמותה בצורה נפלאה ומשכנעת, אלא גם מוסיפה לדמות כל כך הרבה חיוניות, חינניות ויופי. כל דקה שהיא הייתה על המסך רציתי לצחוק איתה, לבכות איתה, לכעוס איתה ומה לא. היא קנתה אותי לגמרי בסרט הזה, והצליחה לגרום לי להזדהות לחלוטין עם דמותה גם כשהיא עושה דברים לא הגיוניים או רעים. ודברים כאלו בדרך כלל לא קוראים
לי.
למרות שנייטלי היא הנקודה החזקה ביותר בסרט, שאר השחקנים בסרט לא מושארים בצדי הדרך: ברנדה בתלין המגלמת את אימה האקסצנטרית (והמצחיקה בטירוף) של אליזבת', גונבת פעמים רבות מליידי נייטלי ההצגה הרבה כוונות להחזירה. העובדה שבתלין ידועה כשחקנית דרמתית בדרמות תקופתיות מסוג
רק מעצים את ההערכה שלי אליה. ניתן ממש לומר שהיא עושה פרודיה על עצמה. גם דונלד סאתרלנד קשישא, בתפקיד אביהן החכם של הנערות, משחק מופלא, ומעניק לבדו את הסצנה הנפלאה ביותר בסרט. היחידה שקצת ביאסה את כל העסק היא ג'ינה מאלון, בתפקיד הכבשה השחורה בין האחיות במשפחה, שמקבלת כאן את הדמות הקטנה, השטחית, המעצבנת והקלישיאתית ביותר מבין כל המדוברים. כנראה שסרטים הסטורים הם לא ממש הקטע שלה.
ואם חשבתם שזה נגמר כאן, תחשבו שוב: להגיד שהסרט הוא 'שנון וחריף' יהיה אנדרסטייטמנט מטורף בכל הקשור לתסריט. הדיאלוגים בסרט הם לא פחות ממבריקים. הם כל כך שנונים וחמודים, ומבוצעים
בצורה כל כך יפה ואלגנטית, עד שלעיתים במהלך הסרט התאפקתי שלא לתפוס לעצמי את הראש ולצרוח "ככה הם דיברו שם!? ככה דיברו פעם באנגליה?!". שלא תבינו לא נכון, הסרט לא מלא בהגיגים מנשאים ומעצבנים בנוסח "הו, אהובי הדוכס…" ודברים כאלה, ולא מכיל בדיחות גסות על מלכים בריטים וגיחי-גיחי, אלא רק בדיבורים קצרים, מדויקים כמו חץ, שנונים ברמה שאפילו הרציני ביותר היה נופל שדוד מולם ולעיתים גם חריפים מאוד ומלאים באהבת אדם.
הדיאלוגים השנונים והמשחק הנהדר הצליחו להשאיר אותי עם הסרט, אבל אני לא בטוח שאנשים אחרים כן יאהבו אותם. יחסית לסרט היסטורי רחב יריעה ומשתתפים, הסרט הוא הכי קטן ואירופאי שיכול להיות. אין בו קרבות או אקשן עתיר תקציב, אין בו קרב עקוב מדם בין הטוב הצודק לרע המרושע, אין בו גיבורים עשויים ללא חטא ולא עוד קלישאות שונות שיכולות לעלות על דעתכם.
אבל מה שכן, יש בו סיפור אהבה, וסיפור על משפחה, וסיפור על תקופה. ובעיקר, אני מאמין שזה סיפור על אנשים. אנשים שיעשו הכול בשביל לשמור על כבודם ולשמור על משפחתם ומוכנים לעשות הכול למענם. יכול להיות שזה בגלל
שלא ידעתי עליו כלום לפני הצפייה, ויכול להיות שזה הפופקורן שעשה לי קלקול קיבה ועיוות לי את המוח. אבל בעיני, זה סרט חסר פגמים. שנון, חריף, מרגש, ונפלא, שהצליח לשעשע אותי בצורה שאף סרט כמוהו הצליח מעולם. ומבחינתי זוהי המעלה הגדולה ביותר של הסרט.
וקיירה נייטלי… הו, קיירה נייטלי…
—————————–
הברדוויל, שרק יציין שהביקורת של טווידלדי על הסרט הרבה יותר טובה, והגיע לה יותר מ הביקרות שלו להתפרסם באתר.
שתי הערות:
1. הסרט לא מבוסס על מחזה אלא על רומן.
2. לא היו כל כך הרבה עיבודים קולנועיים. שתי סדרות טלוויזיה (שאחת מהן, עם קולין פירת', כבר הפכה מיתולוגית משהו) ועוד עיבוד קולנועי אחד משנות הארבעים בכיכובו של לורנס אוליבייה כמיסטר דארסי.
ומעבר לכך:
הסרט עצמו מאד חביב ומאד צפיא. הוא שנון, מצולם נפלא ועושה חשק עצום לעזוב הכל ולקחת את המטוס הראשון לאנגליה ולהתחיל לטייל בה. הוא גם מצולם יותר כאילו היה רומן של תומס הרדי, על הכפריות המלוכלכת שלו ולא ג'יין אוסטי נקי כפי שהיה בעיבודים הקודמים. הבעיה עם הסרט (המאד מהנה) היא שהרבה אוסטין אין פה. זה לא ממש מפריע להנות מהסרט, אבל מי שמצפה לסרט אוסטיני מוטב שיצפה בסדרת הטלוויזיה של ה BBC.
שתי הערות:
אגב הסדרה, אתה (או מישהו, כל אחד) יכול אולי להשוות בינה ובין הסרט הזה ביתר פירוט?
היא פשוט מאוד חביבה עלי, אנחנו קונים אותה כמתנת יומולדת לאמא שלי (אבל ששש), ואני תוהה אם שווה לי לראות את הסרט. האם הוא מחדש במשהו, או האם אני רק אשב וארטון על שורות שנלקחו מבעליהן החוקיים?
אגב כך (ואני מתנצלת על הנדנוד), מישהו ראה את הסדרה על קזנובה, בכיכובם של דיוויד טננט ופיטר אוטול המזדקן כגיבור בבגרותו, ויכול להשוות בינה ובין הסרט?
התוודעתי אליה במטוס, והיא נראתה לי חמודה ביותר, וטננט קופצני אך שרמנטי. מישהו?
היו יותר
אם אני זוכרת נכון, יש שישה עיבודים קולנועיים. חוץ מהסרט שהזכרת אני זוכרת את אחד העיבודים שמושדר לעיתים קרובות בערוצי הסרטים של הוט, ואת הפרודיה "כלה ודעה קדומה". אבל נראה לי שקראתי באיזה שהוא מקום שיש יותר.
ב-IMDB מוזכרים ארבעה עיבודים לקולנוע
(ועוד כמה לטלויזיה).
הערה נוספת
ג'יין אוסטין היא בחורה. כנראה שבאמת הגעת לסרט הזה נטול ידיעה מוקדמת.
לי היה קשה מאד לראות את הסט. זו אכן לא קל לראות סרט שמבוסס על סידרה מצוינת, בעיקר כאשר נלווית אליך לקולנוע מעריצה מושבעת שראתה אותה עשרות פעמים ויודעת הכל בעל פה. בדומה לפוטריסטיסטים שזעמו על השורה שנגזלה מרון, גם היא וגם אני קפצצנו על הכיסא עם כל משפט שהוגש בצורה שונה, על כל דמות שעוצבה אחרת, בכל סצנה שקוצצה באכזריות מהגירסה הטלוויזיונית המענגת ההיא של הביביסי.
לזכותינו ניתן לומר שאכן רוב השינויים היו לרעה. ליז החדשה הפכה לצחקנית (היהיהי) ממותנת אך מעט מאחיותה במקום לתת את המבט הציני והמפוקח (לכאורה לכאורה) מהצד, האם החדשה אימצה את ההיסטריה של הקודמת אך ויתרה על כל תכונה אחרת שלה, הקצב המהיר והאווירה החופשית שהונחלו לסרט די מתנגשים עם הרעיון של דרמה גועשת מתחת לחזות מנומסת וקרירה וכן הלאה.
כן, אני מודע לכך שאני נשמע כמו פוץ סתום שלא מסוגל להסתכל על יצירה חדשה בפני עצמה. אבל אי אפשר להגיד שלא הזהרתי מראש. למרות שיש כמה נקודות אור בגירסא החדשה, ואני מבין איך ניתן להנות ממנה, עדיין אין מה להשוות.
ברדוויל, נסה לצפות בסידרה. אני סקרן לדעת מה תחשוב עליה.
ואני מצטטת:
"גונבת פעמים רבות מליידי נייטלי ההצגה הרבה כוונות להחזירה. העובדה שבתלין ידועה כשחקנית דרמתית בדרמות תקופתיות מסוג
רק מעצים את ההערכה שלי אליה" – מה? ברדוויל, אתה באמת צריך לנסות לזכור בסוף משפט למה התכוונת כשהתחלת אותו, המוח שלי כואב מדי לנסות לעקוב אחריך…
בכל מקרה, אל תיעצב אל ליבך – גם הביקורות שלי נדחות (או נדחו, אי אז כשעוד ראיתי סרטים… מתי זה היה?). אולי נקים קבוצת תמיכה?
פשש. לכמה קבוצות תמיכה אני הולך בזמן האחרון.
קודם לאנשים שהחליפו להם את הניק באכזריות והם בטראומה, אחרי זה לאנשים שמכורים לכתיבת הודעות פלצניות על סרטים בכל מקום שהם יכולים, ועכשיו זה. אולי עדיף פשוט שאני אלך לפסיכולוג?…
ובקשר לביקורת, היא באמת יצאה לי לא כל כך ברורה בקריאה שניה. אולי הייתי צריך לעשות עוד הגהה לדברים. לא משנה, יבואו אחרות. (והמשפט שנתת לדוגמא דווקא די ברור לי. בואי ננסה שוב: "גונבת פעמים רבות מליידי נייטלי את ההצגה בלי הרבה כוונות להחזירה. העובדה שבתלין ידועה כשחקנית דרמתית, בסרטים דרמתיים אחרים, רק מעצים את ההערכה שלי אליה בתפקיד הקומי והחריג שהיא מגישה בסרט הזה". הנה. זה יותר טוב)
שווה ביותר
צפוי אולי שיהיה קיטש ומעצבן ובחצי רבע שעה ריאשונה זה כן… אבל אל תוותרו… בהמשך מתגלה כישרון יוצא דופן של השחקנים והבימוי המרתק… הבמאי ג'ו רייט בגאונות הצליח לתאר את העלילה המשעממת למדי מנקודת מבטה של הדמות הראשית בצורה כזאת שגם אני ישראלית לכל דבר אשר דיי מתעבת רומנטיקה בשקל וקרות מינית כמתוארת בסרט אנגלי תוקופתי כזה, היתחברתי בצורה כזאת כדמות הראשית עצמה… לכן מכל הלב אני ממליצה לכל הגיליים וסרט שיחזיר אותך לזמנים אחרים
פיצוויליאם זה הבן דוד של דארסי
על מה בדיוק אוסקר?!
מבחינתי מדובר באחד הסרטים הגרועים של השנה.
כל הדמויות הראשיות מעצבנות וכשקירה נייטלי שאמרה שמתיו מקפיידן הוא "דרסי ראוי" – היא כנראה הוסיפה "הי הי הי" בסוף.
הוא אמנם חזק במבטים המצועפים- אבל זהו. הוא שחקן טוב בדיוק כמו קיירה נייטלי המעצבנת. אולי תתנו גם לו מועמדות לאוסקר ?
היתרון היחיד של הסרט על הסדרה ב BBC – היא שהשחקנים נראים בגיל של הדמויות. למרות שליזי אמורה להיות בת 21 ולא להתנהג כמו בת 16 קפריזית.
והם גם נראים הרבה יותר טוב.
מכל בחינה אחרת – הסרט מפסיד…
היהיהיהיהיהי!
ביקורת משעשעת ביותר…
היהיהי
תרמה לשיפור מצב רוחי פלאות.
אני צריך להתעמק יותר בשיח הדגיי כדי להחליט אם ללכת על זה או לא. אבל בינתיים הביקורת היתה מספקת…
הסרט הזה ממש טוב!
אחד הסרטים הכי טובים שראיתי אי פעם!!! יכול להית שהייתי חושבת אחרת אילו ראיתי קודם את הסדרה, אבל לא ידעתי על כמה שהסיפור הזה מפורסם…
קיצר,אהבתי! סרט מאוד מומלץ! וקייה נייטלי מהממתתת! או מיי גד אני מתה עליה!
לא ראיתי את הסרט, לא את הקודם...
ולא את הסדרות. לא קראתי את הספר.
אבל יש משהו שאני חייב להגיד…
ג'ון מונטגיו, הארל הרביעי של סנדוויץ', לא המציא את תצורת האוכל החביבה אלא היא נקראה על שמו כי הייתה מועדפת עליו ביותר. היא אפשרה לו להמשיך לשחק קלפים תוך כדי שהוא אוכל ובלי לגרום לקלפים להיות דביקים.
http://en.wikipedia.org/wiki/Sandwich
אויה, כמה שנהניתי.
הלכתי עם חברה שהכשרון היחיד שלה (מלבד מלהיות שבורת לב באופן תמידי מבחורים שאינם משגיחים בקיומה) הוא לבחור סרטים גרועים במיוחד (מ"השמועה אומרת ש…" ועד "הדייט שלי לחתונה"). לכן לקחתי את העניינים לידיים ואמרתי לה יוספה נשמתי, נחלל את הקודש, אבל נלך לראות את p &p.
והוי כמה שנהנינו. תוך רגעים ספורים פרחו מזכרוני כל שעות הקריאה והצפיה בכל מה שקשור לסרט (אני ממכורות אוסטן) ועברו עלי שעתיים מענגות לרוב של הנאה צרופה. הרגשתי, בשונה מעיבודים אחרים לספרים אהובים (כמו שר"ה, והארי והמדריך), שהגירסה הזו נעשתה בכבוד, בחום, בתבונה וברגישות.
קיירה נייטלי יפה נורא, ודארסי מביע בעפעוף אחד מה שלא הביע מקבילו בביביסי בנשיקה בסוף. הרשים אותי המתח המיני המורגש, והעידר הנשיקה בסוף – מן קולנוע מעודן המשחק בצופים במומחיות כמעט עגנונית – את העיקר תשלימו בעצמכם.
שיעמום אבסולוטי
הטקסטים עלק-שנונים חריפים (בנות גילמור כמעט) כל כך לא מצילים שחקנים כושלים (כן קיירה נייטלי!), אוירת המתח המיני התאורטי המתבקש מפאת הבדלי המעמדות לא עלה יפה ורק גרע והותיר את הסרט ללא עמודי יסוד להחזיקו..אז מה באמת נשאר בכדי שאהנה? מילא היו מפתחים את דמותה של אליזבט המוזרה והאקצנטרית לתקופתה, אפילו ב"נשים קטנות" המצויר ג'ו זכתה ליותר הערכה תסריטאית.
לסיכום-לא ממליצה…
טוב. אז הלכתי.
לפעמים אני לא יכולה לעמוד בפיתוי של לראות קלאסיקות ילדות נרצחות.
רשמים:
– אהבתי את מר דארסי, אם כי נאבקתי כל הסרט להבין מהיכן אני מכירה אותו. משום מה טום מהמרגלים מעולם לא עלה על דעתי.
– השחקנית ששיחקה את מרי היתה יפהפיה וכריזמטית, ובלטה אוטומטית בכל פריים שנכללה בו, מה שבשילוב עם השוליות של הדמות, שכלום לא קורה לה, גרם לסרט להיראות איטי וריק להחריד. ליהוק גרוע, אבל לא הרבה אנשים מושכים את תשומת לבי בצורה כזו, כך שאני מקווה שיהיה לה עתיד.
– אליזבת היתה סבירה, אבל כל הזמן קיוויתי שהיא תהפוך, באורח קסם, לאליזבת של הBBC. מה לעשות. אותו דבר, אגב, נכון גם למוזיקת הריקודים. ולאבא.
– הצילום היה לא אחיד, ולמרות נסיונות לצילומים יפים, הם תמיד נקטעו בפתאומיות לזווית לא מתאימה או צילום סתמי, וסתם הפריעו. אותו דבר, אגב, נכון גם לחלקים נרחבים של התסריט.
– הרגעים שבהם הזמן והמרחב הופכים לא לגמרי לינאריים אמנם היו קלישאתיים, אבל בכל זאת אהבתי אותם. מה לעשות, לכל אחת יש חולשות.
מכאן והלאה
ים, שנמצאים בתוך תלונות בעלות אופי אנקדוטי וקטנוני. אם נראה לכם נורמלי להסתובב בגופיה בחורף הניו-יורקי, זה הזמן לעצור:
– כשאליזבת מסרבת בתוקף להבטיח לא להינשא למר דארסי, מסיבה כלשהי התרגום לעברית עושה את זה בשמה. נחרדתי. תנחומי לאלה מבין הצופים שלא דוברים אנגלית.
– כשאליזבת נעלמת לדודים שלה בפתאומיות ומחליטה ללכת ברגל, באזור שהיא לא מכירה, לעיר שהיא לא מכירה, אף אחד לא דואג לה. זו משפחה זו? היא היתה צריכה לברוח עם ויקהם, אולי אז היא היתה מקבלת קצת צומי.
בתור סרט, זה היה סביר-מינוס. בתור עיבוד לרומן עם דיאלוגים נהדרים, זה היה רע למדי. בתור תירוץ לראות שמלות וריקודים תקופתיים (ובעצם מכל בחינה), הסדרה מוצלחת בהרבה.
אה, ושאלה לגדולי הדור:
מישהו הבין אולי למה הרגישו צורך כזה לסיים כל סצנה וסצנה באקסטרים קלוז אפ על היד של מישהו כזה או אחר? האם זה טרנד חדש שפיספסתי? קלוז אפים על קצוות הגפיים הם השחור החדש? רק לי זה נראה מגוחך בשלב מסוים? מה היתה המטרה בכל זה?
(טוב, אלו כמה שאלות, אבל מאחורי כולן תימה מרכזית, אז נראה לי שזה עובר. זה מאוד הטריד אותי בזמן הצפייה, אז כמובן שכשכתבתי את התגובה שלי שכחתי מזה לחלוטין… אופייני)
התמונה היא לא מהסרט.
וגם לא עושה עימה צדק. או שהסרט עושה עימה יותר מדי צדק. לא ברור.
יגעתי ומצאתי
מסתבר שהתמונה לקוחה ממאחורי הקלעים של הסרט, ולכן היא לא היתה מוכרת לך. (אם כי עדיין זו תמונה קצת משונה בעיני, היה הרבה קש בסרט? רקדו הורה בשדות?). מצאתי עוד תמונה של השחקנית טלולה ריילי, ולדעתי היא יפה מידי בסרט כדי להיות מרי (הקיצונית מימין):
http://www.allmoviephoto.com/photo/2005_pride_and_prejudice_wallpaper_006.html
לפחות שרלוט לוקאס נראית שרלוטית כראוי:
http://www.workingtitlefilms.com/filmPhoto.php?photoID=32
ואוף טופיק: תראו איזה חמודים, דארסי ואליזבת' בהפקת חובבים.
ביקורת מוחמצת
חוששתני שהביקורת החמיצה לגמרי את הרעיונות שעומדים ביסוד הספר, אולי משום שהכותב לא ממש מכיר את היצירה המקורית.הספר נחשב ולא בכדי לפסגת יצירתה של ג'יין אוסטן, בשל השנינות שבו, המבט האירוני, הביקורת החברתית והרומנטיקה.צריך להכיר את היצירה כדי לדעת מה לדרוש מהעיבוד שלה לקולנוע ונראה לי שהמבקר לא מכיר את היצירה, או לפחות לא מכיר אותה מספיק.
באשר לטיב הסרט, זה נכון שיש לו לא מעט מגרעות, אבל יש גם נקודות אור: הריאליזם שבצילום, המשחק המצוין של מרבית הדמויות (גם של ברנדה בלית'ין, שמתאימה מאוד לתפקיד)והביקורת החברתית הנוקבת שבו. עם זאת, הסרט מפספס חלק חשוב מאוד בעלילה: במקביל למסע שעוברת אליזבת,גם דארסי עובר מסע משלו: היא נפטרת מהדיעה הקדומה, והוא מגאוותו. הסרט מוותר על המסע שהוא עובר ובכך מחמיץ חלק גדול מאוד מהרעיונות שעמדו ביסוד יצירתה של אוסטן, וזה חבל.
הסיבה ש''הביקורת החמיצה את הרעיונות שביסוד הספר'': היא על *הסרט*.
ואני חולק חד וחלק על ההנחה שלך, שמי שכותב ביקורת על עיבוד קולנועי לספר, חייב להכיר היטב את הספר – כדי לדעת מה לדרוש מהסרט. בדרך כלל הכרות כזו היא יתרון, אבל לסרט יש קיום עצמאי. ניתן – וצריך – לשפוט אותו גם בפני עצמו.
אה, וקראתי את הספר.
אם כי אני צריך לציין שאותה תגובה לה הגבת החמיצה לגמרי את הרעיון שביסוד כתיבת הביקורת, שהוא חתרנות נגד ההיררכיה של ידע-כח והמשמוע של מבני המילים.
אני מצפה ממי שכותב תגובה כזו שיתעמק מראש בכתבי אורלי לובין, בספריו של פוקו כפי שבוארו על ידי דרידה והוסברו על ידי סלבוי ז'יז'ק, ובפרט בספרו החלוצי של מאוריץ מהולגר-מאוט, "מה הן המילים אם לא שתיקה – עיון השוואתי במשטורה של חברה באמצעות אינדולגנציות בקיסרות הרומית הקדושה, 1450-1462", כפי שיצא בהוצאת אוניברסיטת לייפציג.
אה, ומה לעזאזל נוקב בביקורת חברתית על אנגליה הג'ורג'יאנית ועל חברה שלא ממש קיימת היום?
פחחח.
טווידלדי, פעם החזקתי ממך בר סמכא, אבל הסתמכות על מאוריץ?!
פתאום הבנתי באימה למה נהפכתי
כשלא רק הבנתי את הטענה שלך, אלא אני יודע להעביר עליה ביקורת ביבליוגרפית מנומקת.
אלוהים אדירים, somebody shoot me.
אם כי, כפי שהעיר אדם, LOL עצוב מעט…
תגידו
עוד מישהו הרגיש שבערך כל משפט שישי בסרט כלל צרימה לא ברורה במשלב הלשוני?
מצטרפת חדשה לקוראי עין הדג
מאוד נהניתי מתגובתך האינטליגנטית והמעמיקה. בתור מי שצפתה בסדרה פעמים רבות ואף קראה את הספר (בשפת המקור) אני מסכימה לכל מילה.
חנה
אני מסכימה עם תאומתי
בצפייה ראשונה בסרט, דארסי ממש עצבן אותי: במקום להיראות גא ועצור, הוא נראה מבואס וחסר חוש הומור. (עליי לציין שכברווז, גם אני צפיתי/קראתי את הגרסאות הקודמות פעמים רבות).
בציפייה השנייה בסרט דארסי כבר לא עצבן אותי, כי פיתחתי הסבר פסיכולוגי שלם על התנהגותו בסרט ספציפי זה.
אבל ברור שהשחקן של דארסי לא קרא את הספר לפני שהוא שיחק בסרט וזה ממש מעצבן. אני מודה שסרט אמור לעמוד בפני עצמו, אבל מי ששותף לעשייתו של הסרט אמור להכיר את הרקע שלו- ולו רק כדי להבין את המניעים הפסיכולוגיים של הדמות!
מה שההם אמרו, בערך. הסרט לא עובד.
הוא דחוס מדי, מהיר מדי, ולא מעביר את הרקע הנחוץ על החברה והדמויות כדי שנבין את החשיבות של כל מיני התפתחויות בעלילה. יוצא ריקני והולמארקי כזה, כך שאני לא מופתעת שאנשים התלוננו על צחקוקים או על רגשנות-יתר (למרות שלי אישית שני האלמנטים הנ"ל לא הפריעו).
מצד שני, קיירה נייטלי מקסימה, רגישה ואקספרסיבית להפליא (ואין מופתעת ממני! לא סבלתי אותה עד עכשיו), הכימיה בינה לבין הנעבעך מאוד משכנעת, שאר הקאסט סימפטי ומשעשע ויש המון טאצ'ים שמעידים שהסרט נעשה מאהבה. אני לא בטוחה, אבל נראה לי שזה עשוי דווקא להיות DVD כיפי לערב רגוע.
ראשית כל הספר הוא נפלא שבנפלאים, יצירת מופת משעשעת ומרגשת שקראתי כמה פעמים. גאוניות שעומדת במבחן הזמן. הסדרה נאמנה לספר והיא יפהפיה ביותר. השחקנים מושלמים ממש, וכל אחד עושה תפקיד בעל נפח ומתאים לחלוטין לתקופה ולמצב החברתי שלה. (מי שקרא את ג'יין אוסטין יבין בדיוק על מה אני מדברת.) הם גם מדברים באנגלית ישנה, מורכבת, אלגנטית ואצילית מאוד. ראיתי את הסדרה המון פעמים והיא נטולת חסרונות לחלוטין. בגרסת הדי.וי.די. התמונה קצת מגורענת, אבל אמרו לי שזו בעיה של חברת הד ארצי.
ועכשיו הביאו לנו סרט שאם לא היינו קוראים את הספר ורואים את הסדרה, היינו אומרים: מצויין! אבל דא עקא! אנחנו מומחים! אנחנו אמונים על הטוב ביותר ולא ניתן לאף אחד לתת לנו גירסה דהוייה כזאת.
נכון, צחקתי ובכיתי ונהניתי, אבל זה חיקוי עלוב, תפור בעליבות ולא ברור למי שלא מכיר את הסיפור כולו.
השחקנים סתם נשתלו בתקופה הזאת, הם לא מתאימים!
איפה קולין ההורס וג'יין המקסימה? איפה גברת בנט המצחיקה עד דמעות? ומר קולינס ההדיוט שבא לנו להעניק לו סנוקרת.
רק קתרין דה ברג בגרסה הזאת טובה לא פחות מהקודמת.
אפילו אחותו של בינגלי הארסית (אנה צ'נסלור בסדרה) הפכה למשהו פרווה.
סליחה חביבים, אם עושים משהו חדש עשו אותו טוב מהקודם (אי אפשר, עובדה) ואם לא, הניחו לנו לנפשנו.
צודקת בהחלט
למזלי לא התאכזבתי קשות, כי ציפיותי לא היו גבוהות מלכתחילה. פשוט אי אפשר להתעלות על ג'ניפר וקולין וכל הקאסט המשובח של ה-BBC. זאת עובדה. מה שעיצבן אותי הכי בגרסה הנוכחית היה היעדר הקסם והרגש אצל הדמויות הראשיות. דבר שהיה כל-כך בולט בגרסא הקודמת. אבל אפילו בלי השוואות, ולמען האמת לדעתי האישית, קיירה נייטלי די מעצבנת וכל הסרט הצטערתי על העובדה שאני לא יכולה להגיד לה "מה את עושה פה בכלל? – תחזרי לחץ ולקשת שלך, ותני לליידיות לחיות! (בלי שתהרסי להן את המהות)". זו פשוט גרסא בה אף אחד מהשחקנים לא משובב נפש או עושה אפילו מאמץ קטן להרים את הסרט ולהציל אותו מקטילות. וזו בדיוק הסיבה שבגללה אני יושבת כאן עכשיו וקוטלת אותו כאוות נפשי. הי הי הי.
אולי יעזור לך אם תסתכלי עליה כרפרנס לבאפי.
סרט קליל וכייף!
אני דווקא ממש נהנתי מהסרט, זה סרט קליל וכייף…לא באתי עם ציפיות לסרט ושהוא אחד מהטובים שיש אבל זהו בהחלט סרט ששוה לבזבז עליו שעתיים!…אני ממליצה עליו לכולם…
הייתי גם שמחה לראות את הגירסה האמריקאית של הסרט..
יש למישהו מושג???
יש למישהו מושג איפה הצילומים של הסרט נעשו??…איפה הם צילמו את כל הנופים המדהימים האלו???…מחכה לתשובה..
ימד''ב יודע
http://www.imdb.com/title/tt0414387/locations
ימד''ב יודע-תגובה
תודה!תודה!תודה!..אני מתכננת נסיעה לאנגליה ואני ממש רוצה לראות את הנופים האלו..אז הפינגווין-ממש תודה!
אין דבר שמרגש אותי יותר מהאישיות הזאת שנקראת קולין פיר'ת
מאז שצפיתי בגרסה המעודכנת והמקורית ביותר 1995 "גאווה ודעה קדומה" כ"כ התאהבתי באנגלים,בדמויות במיוחד דארסי הלא הוא קולין האלוהי..ואליזבת בנת' איזו שחקנית ייחודית אין לי פשוט מילים ..כ"כ התאהבתי בסרט ובכל הדמויות…אני מאוד אוהבת את הסרטים הישנים האם..אולי אני מיושנת ..אבל לא מחליפה שום עידן של סרטים לעומת היום,הייתי מוכנה לתת הכל בשביל הימים ההם,כמו כן..במקרה יצא לי לראות את הסדרה האחרת של הסופרת המדהימה ג'ין אוסטין "ג'ין אייר"-הוא גם הרשים אותי מאוד אך לא כמו המשחק של "מר דארסי ואליזבת" ד"א את שני הסדרות ראיתי אותם בערוץ החינוכי הישראלי בימי שישי/שבת במיני סדרות שנקראה נדמה לי "לופט 23 " ולאורך כל הסופ"ש זה חוזר על עצמו שוב ושוב.
אין דבר שמרגש אותי יותר מהאישיות הזאת שנקראת קולין פיר'ת
ג'יין אייר הוא לא של אוסטן, הוא של שרלוט ברונטה.
תגובה
הסדרה שיצאה בשנת 1995 היא לא הסדרה המקורית, יצאו לפניה עוד כמה גרסאות 1985 ויש עוד לפני כן. לא נהנתי משום סרט או סדרה שיצאו לאחר מכן, כי הכל פרשו את הסיפור לא לפי רוח התקופה,וקלקלו את כל הסיפור, ולכן התאכזבתי. ואם תקראי טוב את התגובות למעלה אף אחד לא מבין כי הבנות היו חייבות להתחתן ולהתיישב טוב מכיוון שהבית היה הולך לכומר כי לא היה בן יורש במשפחה, לפי חוק שאני חושבת שקיים עד היום, בן המשפחה כי אחרת היו חיות בעוני ולא לפי רמת החיים שלה הן התרגלו.
אין לי מילים . . . תראו ביקורת אמיתית!
מי שכתב תביקורת הזאת באתר , וודאי שהוא איש ממורמר וציני ביותר!
בכלל לא נהנתי לקרוא את הביקורת המעליבה שלך והעוקצנית למדי על הסרט!
עיבוד הסרט עפ"י סיפרה של ג'יין אוסטן מדויק למדי!
וכן קראתי את הספר וראיתי את הסרט יותר מ-10 פעמים , ואני כל פעם נהנית מחדש!!!
וכאן אתה טועה , כל הציחקוקים שאמרת ושנראה כי נורא הפריעו לך , אמורים להיות ככה! הן 5 בנות ומתוכן 2 בנות עשרה בנות 16-15 זה בכוונה ככה, אפילו אומרים כמה וכמה פעמים שאין בראש של שתיי הבנות האלה כלום , !! ובשביל זה הציחקוקים!
ואתה טועה בעוד כמה וכמה דברים , רואים בבירור שלא קראת את הספר!!
קיירה נטלי התעלתה על עצמה ושיחקה פשוט נפלא!! היא אחת השחקניות שאני הכי מעריכה!
ומתיו מקפדיין לא אשם , מר דראסי היא דמות כזאת שתקנית, וצינית , וגאה , בגלל זה הוא לא מדבר הרבה
אבל ברור שהמשחק שלא יוצא מן הכלל!
ואל תגזים הוא לא שותק כל הסרט!
הסרט פשוט בטוב טעם
נורא מדויק באופי של הדמויות עפ"י הספר.. הנופים מדהימים והתלבושות , ושל נדבר על המוזיקת רקע שהורדתי את כל הפסקול של הסרט!
תלכו לראות
מומלץ בחום!
רומן מתוק ושנון להפליא! (:
!
את גם לא הכי מנומסת וגם לא ממש מנמקת.
רואים עליך שלא ראית את כל גאווה ודעה קדומה.
אחרת בחיים לא היית אומר דבר כזה.
תגובה זו אני כותב בכעס למען האמת.
כתבתי בהתחלה תגובה ארוכה ומורחבת, המפרטת ומנמקת כמעט כל סצינה בסרט, והשוואות לספר. ולא סתם הודעה ארוכה, הארוכה ביותר שכתבתי מימיי ושוברת את השיא בקלי קלות. ולכן נורא כעסתי כשגיליתי שאבא שלי *בטעות* מחק את הכול. לעזאזל! בכל פעם שאני נזכר בהערה שכתבתי אני מתרגז אפיל יותר.
לכן, כרגע אין לי חשק לומר הרבה, אז רק אומר ש"גאווה ודעה קדומה" משלב בין התסריט המעובד הגרוע ביותר שאיתו נתקלתי עם בימוי מרהיב וצילום שמתעלה על גדר הרגיל, כל שוט, פשוט מושלם, כל סצינה כוללת לפחות שוט אחד עוצרת נשמה, לי רק נותר לומר, טפו טפו אוסקר…
וחבל על כ מה שכתבתי קודם! השקעתי כל כך הרבה מאמץ!