קדם אוסקר 2025: הנפשות הפועלות

עשרת הסרטים ש(אולי) ישלטו בעונת הפרסים הקרובה. ואולי לא. אולי בעצם "מבצע סנטה" ירמוס את כל המתחרים.

האוסקרים פה בקרוב, לעונה שנראה לאנשים פשוט פחות אכפת ממנה. כנראה זה מתבקש: אחרי שנה סוערת של "ברביהיימר", ותחושה שבה הוליווד לא רק חוזרת לסרטים מקוריים אלא גם מפרגנת להם בקופות ובפרסים – 2024 נראית כמו "סתם" עוד שנה; שנה שבה המשכים שולטים בקופות, ושבה הסרט שיזכה באוסקר הוא לא חביב הקהל אלא משהו אוסקר-י כזה, מאיזה פסטיבל או עם סיפור "חשוב". לכן לסרטים שנמצאים על קו הזינוק יש משימה כפולה: לא רק לזכות באוסקר, אלא גם להסביר למה צריך להיות לנו אכפת שהם יזכו באוסקר.

חולית: חלק שני
(בימוי: דני וילנב. בהשתתפות: טימות'י שלמיי, חאוויר בארדם, זנדאיה)

על מה זה: המשך ל"חולית" מ-2021 שבו פול הולך במדבר ומשכנע אנשים שהוא המשיח כדי שהוא יוכל לנקום את אביו או להפוך לקיסר החדש או משהו.

מתי אצלנו: כבר היה.

למה צריך להיות לנו אכפת: "חולית: חלק שני" הוא נציג הבלוקבאסטרים. האחד שיצא עוד במרץ – כשעדיין לא נתנו אפילו אוסקר ל"אופנהיימר" – והיה כזה סרט גדול ומדהים וטוב שאי אפשר להתעלם ממנו. וכל זה טוב ויפה, רק שמאז שהוא יצא לא שמעתי על מישהו אחד שחושב עליו. כנראה יש מישהו כזה – הסרט יושב במקום 47 ברשימת הסרטים הטובים של ימד"ב – פשוט, פה בארץ קבלת הפנים היתה מתונה יותר מאשר בארה"ב, שם הסרט התקבל כמו הליסאן אל גאיב הבא.

ניצחון של "חולית" יהיה ניצחון לסרטי מד"ב ("הכל בכל מקום בבת אחת", עם הרבה הערכה, הוא לא ממש מדע בדיוני), לסרטי בלוקבאסטר ז'אנריסטיים, ולדני וילנב – אחד מהבמאים העולים של התקופה האחרונה. וכל זה טוב ויפה, אבל אי אפשר שזה יהיה לסרט, נו, מעניין?

סיכוי לזכות: האוסקר שמע את המילים "אפוס מדע בדיוני" והלך לתת לו כמה פרסים טכניים. מה זה פה, פרסי סאטורן שבהם נותנים פרסים חשובים לסרטי מד"ב? שיגיד תודה שהוא (ככל הנראה) מועמד.

בונוס: הסרט היה כשיר למועמדות בפרסי "בחירת הילדים" של ניקולודיאן השנה, אך הוא הפסיד את המועמדת לסרט הטוב ביותר לסרטים כמו "רובוטריקים: עליית החיות", "אקוומן 2: הממלכה האבודה " ו-"מכסחי השדים: אימפריה קפואה".

גלדיאטור II
(בימוי: רידלי סקוט. בהשתתפות: פול מסקל, פדרו פסקל, דנזל וושינגטון)

על מה זה: לוציוס, הבן של מקסימוס, נלחם בזירות גלדיאטורים כדי שהוא יוכל לנקום את מות משפחתו.

מתי אצלנו: ב-14/11.

למה צריך להיות לנו אכפת: קודם כל, כי יש סיכוי שסרט ההמשך יזכה אחרי שסרט המקור כבר זכה, וזה סיפור יפה. אבל יותר מזה – אם ההייפ לפיו זה סרט טוב מוצדק, ואם הסרט יצליח גם להוכיח את כוחו בקופות, זאת ההזדמנות של האקדמיה לגמור עם הפארסה הזאת ולצ'פר את רידלי סקוט, הפעם על אמת. האקדמיה בבירור מסוקרנת מסקוט – רוב הסרטים האחרונים שלו זכו למועמדות כזאת או אחרת אפילו כשרוב האנשים הרימו עליהם את האף. אבל למרות המועמדויות, מאז "להציל את מארק וואטני" אף סרט של סקוט לא באמת זכה לחיבוק רחב מהאקדמיה. אם האקדמיה רוצה להמשיך את החיבור לקהל (ואם הקהל אכן יבוא) – "גלדיאטור II" יכול להיות הדבר הכי קרוב השנה ל"אופנהיימר".

סיכוי לזכות: מעטים האנשים שראו את הסרט, ולא ברור אם האקדמיה תיפול בקסמיו. אבל עם הקמפיין הנכון והביקורות הנכונות – לא מופרך.

בונוס: רידלי סקוט הכריז שהוא כבר עובד על סרט שלישי ואפילו כתב לו שמונה עמודים של תסריט. מצד שני, הוא עובד על איזה שישה פרויקטים אחרים אז לא הייתי בונה על זה.

אנורה
(בימוי: שון בייקר. בהשתתפות: מייקי מדיסון, יורי בוריסוב, מארק אדלשטיין)

על מה זה: אנורה, חשפנית בניו יורק, מתאהבת בבן של אוליגרך רוסי ומתחתנת איתו, אבל יש כל מיני בעיות עם העניין הזה.

מתי אצלנו: ב-12/12, אבל אל תיקשרו לתאריך הזה: לב לא מאוד החלטיים עם תאריכי ההפצה של הסרטים שלהם ויכול להיות שהם ידחו אותו.

למה צריך להיות לנו אכפת: כי "אנורה" זאת הזדמנות לאקדמיה להוכיח שהיא צעירה ומגניבה והולכת להקרנות של קולנוע קנדה. קומדיה על עובדת מין שביים במאי עולה לרוב היתה מרתיעה את האקדמיה, אבל אחרי האשרור מצד פסטיבל קאן שמדובר בסרט טוב – האקדמיה יכולה לאמץ את הסרט לליבה בלי רגשות אשם או רתיעה כזאת או אחרת. מן הסתם זה יחזיר את האקדמיה למחוזות של "ארץ נוודים" שבהם היא מדברת רק עם מבקרים ובלוגרים "מגניבים"; אבל בניגוד לשנים הקודמות בהן היא הסכימה עם בחירות המבקרים – הפעם מדובר בקומדיה על עובדת מין. יש מה להעריך, לכל הפחות.

סיכוי לזכות: כרגע זה הסרט המוביל במירוץ על פי טבלאות ההימורים, אז אין כמעט סיכוי שהוא ישרוד עד לסוף העונה. אבל זאת עונה מספיק מוזרה בשביל שסרט אחד יוביל מעכשיו ועד האוסקר, בהנחה שאף סרט אחר לא יקרוץ יותר לאקדמיה.

בונוס: מועמד מוביל בפרסי גותהאם שהוכרזו ביום שלישי.

אמיליה פרז
(בימוי: ז'אק אודיאר. בהשתתפות: זואי סלדנה, מארק איווניר, סלינה גומז, קרלה סופיה גסקון)

על מה זה: ברון סמים מקסיקני עושה ניתוח להתאמה מגדרית, אם כי נראה לי שהסיפור הוא יותר על עורכת הדין שעזרה לה בתהליך. זה מחזמר, אגב.

מתי אצלנו: 07/11.

למה צריך להיות לנו אכפת: ישנה בארצות הברית תחושה שהבחירות בנובמבר הן לא הסיום של שנה מאוד פוליטית אלא התחלה של כמה חודשים אפילו יותר פוליטיים. לא משנה מי ייבחר, די בטוח שהצד השני לא יסתום את הפה על זה. אז כשמגיע סרט מחזמר על ברון סמים מקסיקני שעושה ניתוח לשינוי מין? עם סצנה בישראל? זה כאילו הבמאי ראה את העתיד ושאל את עצמו בכמה נושאים מעוררי מחלוקת הוא יכול לגעת בסרט אחד. אני לא אתפלא אם יש גם הפלה בשלב כלשהו בסרט. השאלה היא באיזה מצב רוח פוליטי יגיעו המצביעים: הרבה, מעט, כועס, מתוסכל. יש לסרט הרבה מה להרוויח מאנשים שמערבבים את האג'נדה שלהם עם הזכיות, וזה עוד לפני שנכנסים לכך שהוא נחשב לאחד מהסרטים הכי טובים של השנה.

סיכוי לזכות: זכייה של מחזמר בנושא שכזה לא נשמעת ממש מחוברת למציאות, אבל פוליטיקה באמת יכולה לעשות פלאים.

בונוס: אם זה בטעות יזכה זה יהיה הדבר הכי קרוב עד כה לסרט ישראלי שזכה, כסרט שכולל בתוכו את אירנה ושאולי.

עד שיצא עשן לבן
(בימוי: אדוארד ברגר. בהשתתפות: רייף פיינס, סטנלי טוצ'י, איזבלה רוסליני, ג'ון ליתג'ו)

על מה זה: האפיפיור מת, ועכשיו צריך לבחור אפיפיור חדש.

מתי אצלנו: לב עדיין לא פרסמו תאריך, אז הכי מוקדם באמצע דצמבר, אבל סביר יותר שבינואר-פברואר.

למה צריך להיות לנו אכפת: כי זה סרט טוב מאוד. כאילו, לא ראיתי, אבל זה מה שאומרים עליו: אין לו גימיק, אין לו סיפור אמיתי, אין לו נושא חם וחשוב – יש כאן תככים בוותיקן יחד עם שאלות כלליות ולא מתחייבות על אמונה, מגובים בבימוי ומשחק מעולים. מסוג הסרטים ש"כבר לא עושים כאלה" שאבא שלכם אוהב לדבר עליהם. בהתחשב בכך שהאקדמיה היא עדיין יותר אבא שלכם מבחינה סטטיסטית, אולי יהיה לה אכפת.

סיכוי לזכות: מרגיש לי שבשלב זה המחשבה על זכייה של "עשן לבן" תבאס אנשים, ושבינתיים יהיה לו קשה לקדם את עצמו כמועמד העיקרי. אבל אם תהיה עונה מלוכלכת ומלאת השמצות (מה שאפשרי בשנת פוליטיקה), "עשן לבן" יכול להרוויח מלהוריד את הראש ולהישאר נקי. הוא? הוא סתם סרט קלאסי שכזה. ממה יש להתעצבן?

בונוס: אחלה ספר, למי שרוצה לקרוא לפני הצפייה בשביל להתנשא על אחרים או בשביל הכיף.

הברוטליסט
(בימוי: בריידי קוברט. בהשתתפות: אדריאן ברודי, גאי פירס, פליסיטי ג'ונס)

על מה זה: אחרי השואה, אדריכל מגיע לארצות הברית ומקבל הזדמנות לבנות בניין גדול בניו יורק.

מתי אצלנו: לא ברור. טוליפ קנו להפצה, אבל עוד לא הכריזו מתי. תכלס הם אפילו לא הכריזו שהשם שלו יהיה "הברוטליסט", אולי הם יחליטו ללכת על "האדריכל האכזרי".

למה צריך להיות לנו אכפת: לכאורה, מדובר באחד מהסרטים הסוחפים של עונת הפסטיבלים: סרט שלא הרבה אנשים שמו על הכוונת אבל הצליח להמם את הקהל שצפה בו לאורך שלוש וחצי שעותיו, ואין לנו אלא לכרוע ברך בפניו ולהודות שסוף סוף מישהו נתן לגאי פירס ואדריאן ברודי תפקידים ראויים. דברים אמנם השתנו באוסקרים בשנים האחרונות וסרטים פחות שגרתיים גרפו פרסים, ובכל זאת – זאת דרמה תקופתית בד' הדרמטית שנעשתה בתקציב פצפון מתוך רוח של יצירה קולנועית עצמאית. האם האוסקר יכול להרשות לעצמו להתעלם מכך כשיש כל כך הרבה סרטים שלא מצליחים להצדיק את תקציבי העתק שלהם?

סיכוי לזכות: אולי. שלוש וחצי שעות זה הרבה, ו"הברוטליסט" עוד לא נהנה מקונצנזוס רחב כמו של סרטים ארוכים אחרים שזכו. הוא צריך להתחיל לשכנע אנשים שזאת באמת יצירת המופת של השנה שהם חייבים לראות, כי כרגע "הברוטליסט" הוא פשוט עוד סרט שיצא השנה.

בונוס: כל מי ששונא את הסרט אנטישמי.

5 בספטמבר
(בימוי: טים פלבאום. בהשתתפות: פיטר סארסגארד, לאוני בנש, בן צ'אפלין)

על מה זה: עוקב אחרי אירועי הרצח באולימפיאדת מינכן דרך עיניהם של צוות הטלוויזיה ששידר את האירוע בזמן אמת.

מתי אצלנו: בפייסבוק טוענים שבינואר. בצוקרברג נבטח.

למה צריך להיות לנו אכפת: כי זאת הדרך הכי קרובה של האוסקר לדבר על המלחמה פה בלי לדבר על המלחמה פה. אם יורשה לי להמר, הרבה אנשים בהוליווד מעודדים את ישראל במידה כזאת או אחרת, ולא בטוחים איך להפגין את התמיכה הזאת בלי לעצבן את אגף "אה, אז אתה תומך ברצח עם". ובכן, סרט על הרצח באולימפיאדת מינכן, שבו היהודים עושים את הדבר שהעולם הכי אוהב שהם עושים (להירצח) זאת בהחלט דרך לאותת על דעתם בסכסוך בלי להגיד משהו באופן מפורש. הבעיה היא שכולם יודעים את זה. האם עדיין יצביעו לסרט בידיעה הזאת? לא ברור, אבל זה כבר הופך את הסרט והשיח סביבו ליותר משמעותיים.

סיכוי לזכות: כמו "אמיליה פרז", אם הפוליטיקה והמלחמה תחטוף את השיח, זה יכול לקרות. האינסטינקט אומר שלא: שהוליווד לא תרצה עוד שחזור של הנאום של גלייזר מהאוסקר שעבר ותעדיף אמירה פוליטית שלפחות בתוך האולם עצמו היא קצת יותר מקובלת (כמו, למשל, איכסה טראמפ). אבל פוליטיקה יכולה לעשות פלאים.

בונוס: כל מי ששונא את הסרט אנטישמי.

כאב אמיתי
(בימוי: ג'סי אייזנברג. בהשתתפות: ג'סי אייזנברג, ג'ניפר גריי, קיירן קאלקין)

על מה זה: שני בני דודים נוסעים לפולין לראות את הבית הישן של סבתא שלהם, שנפטרה לאחרונה.

מתי אצלנו: 2 בינואר.

למה צריך להיות לנו אכפת: "כאב אמיתי" לא ממש עוסק בשואה, אבל אין ספק שזאת שנה טובה לעסוק בשואה בלי לעסוק בה לחלוטין. הרבה אנשים בהוליווד כנראה מזדהים עם בני הדודים במרכז "כאב אמיתי" (אפילו אם הם לא יהודים), והאוסקר תמיד אוהב שיש סרט או שניים מסאנדנס. "כאב אמיתי" יכול להיות הסרט הזה. או השניים, לא משנה לו.

סיכוי לזכות: לא סביר בכלל. כמו סרטי סאנדנס אחרים בשנים האחרונות: עצם המועמדות היא הפרס.

בונוס: כל מי ששונא את הסרט אנטישמי.

נערי ניקל
(בימוי: ראמל רוס. בהשתתפות: אונג'נו אליס, אית'ן הריסה, דויד דיגס)

על מה זה: סיפורם של שני נערים שנמצאים במוסד שיקום לעבריינים צעירים בשנות השישים.

מתי אצלנו: ושוב אנחנו בסרט בכיכוב שחורים על סוגיות שחורות ועל כן התאריך הוא כל דבר מ"במפתיע כבר אתמול" עד ל"אף פעם".

למה צריך להיות לנו אכפת: הסרט מצולם מנקודת מבט של גוף ראשון, מה שהופך אותו לאחד מהסרטים היותר אמנותיים ומעניינים ויזואלית מבין החבורה הנ"ל. הסיפור שלו, על נערים שחורים שסובלים במוסד מדיני, גם נותן אוטומטית נקודות "זה סרט חשוב" שחשובות למירוץ כמו אוסקר.

סיכוי לזכות: כרגע חסרה לסרט הכרה ממסדית באיזה פסטיבל או ארגון שממש יסתכל עליו לא רק כאחד מהסרטים הטובים אלא כטוב שבסרטי השנה. עד שזה יקרה – לא סביר בכלל.

בונוס: מועמד מוביל (אבל קצת פחות מ"אנורה") בפרסי גותהאם שהוכרזו ביום שלישי.

זר מוחלט
(בימוי: ג'יימס מנגולד. בהשתתפות: טימות'י שלמיי, אדוארד נורטון, אל פאנינג)

על מה זה: בוב דילן.

מתי אצלנו: הסרט נמצא תחת הפצת פורום פילם אבל הם עוד לא הכריזו על תאריך. בכל זאת, כנראה קרוב להפצה שלו בארה"ב בתקופת חג המולד.

למה צריך להיות לנו אכפת: זה לא שכל ביופיק מיוזיקלי זוכה להכרה מהוליווד, אבל ג'יימס מנגולד הוא במאי שהאוסקרים מפרגנים לו, בוב דילן הוא אחד מהאנשים הנערצים בתרבות האמריקאית, ואלא אם הסרט ממש פח אשפה (בינתיים אף אחד לא ראה אותו), הוא לכל הפחות יהיה מועמד לשלוש-ארבע קטגוריות.

סיכוי לזכות: כל עוד אף אחד לא ראה אותו, קשה לדעת. לא נראה סביר, אבל מי יודע.

בונוס: התייחסתי לסרט הזה כבר כמה פעמים אבל כל פעם תייגתי אותו תחת שם שונה. לא שזה משנה כי בהפצה בטח יקראו לו "A Complete Unknown: סיפורו של בוב דילן".


ואולי בעצם? 

"סינג סינג" הוא סרט קטן שהחליט לצאת בקיץ במקום בעונת הפרסים, אבל חזאי הפרסים עדיין מנבאים לו הצלחה. נראה. "בליץ" הוא הפקה מרשימה על ההפצצות שהתרחשו בלונדון בתחילת מלחמת העולם השנייה, אבל הביקורות שהסרט קיבל עד כה קצת פחות ממתלהבות. "החדר הסמוך", סרטו החדש של אלמודובר, ודאי יהיה מועמד למשהו – אבל האם הוא יצליח להגיע עד לפרס הסרט הטוב ביותר? והאם אחד מהסרטים שיותר מכוונים לילדים כמו "רוז הרובוטית" או "הקול בראש 2" או "מרשעת" יוכלו להכניס את הרגל שלהם בדלת? והאם באמת אין אף סרט שביימה אישה שיכול להיכנס למירוץ?