האוסקרים פה בקרוב, לעונה שנראה לאנשים פשוט פחות אכפת ממנה. כנראה זה מתבקש: אחרי שנה סוערת של "ברביהיימר", ותחושה שבה הוליווד לא רק חוזרת לסרטים מקוריים אלא גם מפרגנת להם בקופות ובפרסים – 2024 נראית כמו "סתם" עוד שנה; שנה שבה המשכים שולטים בקופות, ושבה הסרט שיזכה באוסקר הוא לא חביב הקהל אלא משהו אוסקר-י כזה, מאיזה פסטיבל או עם סיפור "חשוב". לכן לסרטים שנמצאים על קו הזינוק יש משימה כפולה: לא רק לזכות באוסקר, אלא גם להסביר למה צריך להיות לנו אכפת שהם יזכו באוסקר.
חולית: חלק שני
(בימוי: דני וילנב. בהשתתפות: טימות'י שלמיי, חאוויר בארדם, זנדאיה)
על מה זה: המשך ל"חולית" מ-2021 שבו פול הולך במדבר ומשכנע אנשים שהוא המשיח כדי שהוא יוכל לנקום את אביו או להפוך לקיסר החדש או משהו.
מתי אצלנו: כבר היה.
למה צריך להיות לנו אכפת: "חולית: חלק שני" הוא נציג הבלוקבאסטרים. האחד שיצא עוד במרץ – כשעדיין לא נתנו אפילו אוסקר ל"אופנהיימר" – והיה כזה סרט גדול ומדהים וטוב שאי אפשר להתעלם ממנו. וכל זה טוב ויפה, רק שמאז שהוא יצא לא שמעתי על מישהו אחד שחושב עליו. כנראה יש מישהו כזה – הסרט יושב במקום 47 ברשימת הסרטים הטובים של ימד"ב – פשוט, פה בארץ קבלת הפנים היתה מתונה יותר מאשר בארה"ב, שם הסרט התקבל כמו הליסאן אל גאיב הבא.
ניצחון של "חולית" יהיה ניצחון לסרטי מד"ב ("הכל בכל מקום בבת אחת", עם הרבה הערכה, הוא לא ממש מדע בדיוני), לסרטי בלוקבאסטר ז'אנריסטיים, ולדני וילנב – אחד מהבמאים העולים של התקופה האחרונה. וכל זה טוב ויפה, אבל אי אפשר שזה יהיה לסרט, נו, מעניין?
סיכוי לזכות: האוסקר שמע את המילים "אפוס מדע בדיוני" והלך לתת לו כמה פרסים טכניים. מה זה פה, פרסי סאטורן שבהם נותנים פרסים חשובים לסרטי מד"ב? שיגיד תודה שהוא (ככל הנראה) מועמד.
בונוס: הסרט היה כשיר למועמדות בפרסי "בחירת הילדים" של ניקולודיאן השנה, אך הוא הפסיד את המועמדת לסרט הטוב ביותר לסרטים כמו "רובוטריקים: עליית החיות", "אקוומן 2: הממלכה האבודה " ו-"מכסחי השדים: אימפריה קפואה".
גלדיאטור II
(בימוי: רידלי סקוט. בהשתתפות: פול מסקל, פדרו פסקל, דנזל וושינגטון)
על מה זה: לוציוס, הבן של מקסימוס, נלחם בזירות גלדיאטורים כדי שהוא יוכל לנקום את מות משפחתו.
מתי אצלנו: ב-14/11.
למה צריך להיות לנו אכפת: קודם כל, כי יש סיכוי שסרט ההמשך יזכה אחרי שסרט המקור כבר זכה, וזה סיפור יפה. אבל יותר מזה – אם ההייפ לפיו זה סרט טוב מוצדק, ואם הסרט יצליח גם להוכיח את כוחו בקופות, זאת ההזדמנות של האקדמיה לגמור עם הפארסה הזאת ולצ'פר את רידלי סקוט, הפעם על אמת. האקדמיה בבירור מסוקרנת מסקוט – רוב הסרטים האחרונים שלו זכו למועמדות כזאת או אחרת אפילו כשרוב האנשים הרימו עליהם את האף. אבל למרות המועמדויות, מאז "להציל את מארק וואטני" אף סרט של סקוט לא באמת זכה לחיבוק רחב מהאקדמיה. אם האקדמיה רוצה להמשיך את החיבור לקהל (ואם הקהל אכן יבוא) – "גלדיאטור II" יכול להיות הדבר הכי קרוב השנה ל"אופנהיימר".
סיכוי לזכות: מעטים האנשים שראו את הסרט, ולא ברור אם האקדמיה תיפול בקסמיו. אבל עם הקמפיין הנכון והביקורות הנכונות – לא מופרך.
בונוס: רידלי סקוט הכריז שהוא כבר עובד על סרט שלישי ואפילו כתב לו שמונה עמודים של תסריט. מצד שני, הוא עובד על איזה שישה פרויקטים אחרים אז לא הייתי בונה על זה.
אנורה
(בימוי: שון בייקר. בהשתתפות: מייקי מדיסון, יורי בוריסוב, מארק אדלשטיין)
על מה זה: אנורה, חשפנית בניו יורק, מתאהבת בבן של אוליגרך רוסי ומתחתנת איתו, אבל יש כל מיני בעיות עם העניין הזה.
מתי אצלנו: ב-12/12, אבל אל תיקשרו לתאריך הזה: לב לא מאוד החלטיים עם תאריכי ההפצה של הסרטים שלהם ויכול להיות שהם ידחו אותו.
למה צריך להיות לנו אכפת: כי "אנורה" זאת הזדמנות לאקדמיה להוכיח שהיא צעירה ומגניבה והולכת להקרנות של קולנוע קנדה. קומדיה על עובדת מין שביים במאי עולה לרוב היתה מרתיעה את האקדמיה, אבל אחרי האשרור מצד פסטיבל קאן שמדובר בסרט טוב – האקדמיה יכולה לאמץ את הסרט לליבה בלי רגשות אשם או רתיעה כזאת או אחרת. מן הסתם זה יחזיר את האקדמיה למחוזות של "ארץ נוודים" שבהם היא מדברת רק עם מבקרים ובלוגרים "מגניבים"; אבל בניגוד לשנים הקודמות בהן היא הסכימה עם בחירות המבקרים – הפעם מדובר בקומדיה על עובדת מין. יש מה להעריך, לכל הפחות.
סיכוי לזכות: כרגע זה הסרט המוביל במירוץ על פי טבלאות ההימורים, אז אין כמעט סיכוי שהוא ישרוד עד לסוף העונה. אבל זאת עונה מספיק מוזרה בשביל שסרט אחד יוביל מעכשיו ועד האוסקר, בהנחה שאף סרט אחר לא יקרוץ יותר לאקדמיה.
בונוס: מועמד מוביל בפרסי גותהאם שהוכרזו ביום שלישי.
אמיליה פרז
(בימוי: ז'אק אודיאר. בהשתתפות: זואי סלדנה, מארק איווניר, סלינה גומז, קרלה סופיה גסקון)
על מה זה: ברון סמים מקסיקני עושה ניתוח להתאמה מגדרית, אם כי נראה לי שהסיפור הוא יותר על עורכת הדין שעזרה לה בתהליך. זה מחזמר, אגב.
מתי אצלנו: 07/11.
למה צריך להיות לנו אכפת: ישנה בארצות הברית תחושה שהבחירות בנובמבר הן לא הסיום של שנה מאוד פוליטית אלא התחלה של כמה חודשים אפילו יותר פוליטיים. לא משנה מי ייבחר, די בטוח שהצד השני לא יסתום את הפה על זה. אז כשמגיע סרט מחזמר על ברון סמים מקסיקני שעושה ניתוח לשינוי מין? עם סצנה בישראל? זה כאילו הבמאי ראה את העתיד ושאל את עצמו בכמה נושאים מעוררי מחלוקת הוא יכול לגעת בסרט אחד. אני לא אתפלא אם יש גם הפלה בשלב כלשהו בסרט. השאלה היא באיזה מצב רוח פוליטי יגיעו המצביעים: הרבה, מעט, כועס, מתוסכל. יש לסרט הרבה מה להרוויח מאנשים שמערבבים את האג'נדה שלהם עם הזכיות, וזה עוד לפני שנכנסים לכך שהוא נחשב לאחד מהסרטים הכי טובים של השנה.
סיכוי לזכות: זכייה של מחזמר בנושא שכזה לא נשמעת ממש מחוברת למציאות, אבל פוליטיקה באמת יכולה לעשות פלאים.
בונוס: אם זה בטעות יזכה זה יהיה הדבר הכי קרוב עד כה לסרט ישראלי שזכה, כסרט שכולל בתוכו את אירנה ושאולי.
עד שיצא עשן לבן
(בימוי: אדוארד ברגר. בהשתתפות: רייף פיינס, סטנלי טוצ'י, איזבלה רוסליני, ג'ון ליתג'ו)
על מה זה: האפיפיור מת, ועכשיו צריך לבחור אפיפיור חדש.
מתי אצלנו: לב עדיין לא פרסמו תאריך, אז הכי מוקדם באמצע דצמבר, אבל סביר יותר שבינואר-פברואר.
למה צריך להיות לנו אכפת: כי זה סרט טוב מאוד. כאילו, לא ראיתי, אבל זה מה שאומרים עליו: אין לו גימיק, אין לו סיפור אמיתי, אין לו נושא חם וחשוב – יש כאן תככים בוותיקן יחד עם שאלות כלליות ולא מתחייבות על אמונה, מגובים בבימוי ומשחק מעולים. מסוג הסרטים ש"כבר לא עושים כאלה" שאבא שלכם אוהב לדבר עליהם. בהתחשב בכך שהאקדמיה היא עדיין יותר אבא שלכם מבחינה סטטיסטית, אולי יהיה לה אכפת.
סיכוי לזכות: מרגיש לי שבשלב זה המחשבה על זכייה של "עשן לבן" תבאס אנשים, ושבינתיים יהיה לו קשה לקדם את עצמו כמועמד העיקרי. אבל אם תהיה עונה מלוכלכת ומלאת השמצות (מה שאפשרי בשנת פוליטיקה), "עשן לבן" יכול להרוויח מלהוריד את הראש ולהישאר נקי. הוא? הוא סתם סרט קלאסי שכזה. ממה יש להתעצבן?
בונוס: אחלה ספר, למי שרוצה לקרוא לפני הצפייה בשביל להתנשא על אחרים או בשביל הכיף.
הברוטליסט
(בימוי: בריידי קוברט. בהשתתפות: אדריאן ברודי, גאי פירס, פליסיטי ג'ונס)
על מה זה: אחרי השואה, אדריכל מגיע לארצות הברית ומקבל הזדמנות לבנות בניין גדול בניו יורק.
מתי אצלנו: לא ברור. טוליפ קנו להפצה, אבל עוד לא הכריזו מתי. תכלס הם אפילו לא הכריזו שהשם שלו יהיה "הברוטליסט", אולי הם יחליטו ללכת על "האדריכל האכזרי".
למה צריך להיות לנו אכפת: לכאורה, מדובר באחד מהסרטים הסוחפים של עונת הפסטיבלים: סרט שלא הרבה אנשים שמו על הכוונת אבל הצליח להמם את הקהל שצפה בו לאורך שלוש וחצי שעותיו, ואין לנו אלא לכרוע ברך בפניו ולהודות שסוף סוף מישהו נתן לגאי פירס ואדריאן ברודי תפקידים ראויים. דברים אמנם השתנו באוסקרים בשנים האחרונות וסרטים פחות שגרתיים גרפו פרסים, ובכל זאת – זאת דרמה תקופתית בד' הדרמטית שנעשתה בתקציב פצפון מתוך רוח של יצירה קולנועית עצמאית. האם האוסקר יכול להרשות לעצמו להתעלם מכך כשיש כל כך הרבה סרטים שלא מצליחים להצדיק את תקציבי העתק שלהם?
סיכוי לזכות: אולי. שלוש וחצי שעות זה הרבה, ו"הברוטליסט" עוד לא נהנה מקונצנזוס רחב כמו של סרטים ארוכים אחרים שזכו. הוא צריך להתחיל לשכנע אנשים שזאת באמת יצירת המופת של השנה שהם חייבים לראות, כי כרגע "הברוטליסט" הוא פשוט עוד סרט שיצא השנה.
בונוס: כל מי ששונא את הסרט אנטישמי.
5 בספטמבר
(בימוי: טים פלבאום. בהשתתפות: פיטר סארסגארד, לאוני בנש, בן צ'אפלין)
על מה זה: עוקב אחרי אירועי הרצח באולימפיאדת מינכן דרך עיניהם של צוות הטלוויזיה ששידר את האירוע בזמן אמת.
מתי אצלנו: בפייסבוק טוענים שבינואר. בצוקרברג נבטח.
למה צריך להיות לנו אכפת: כי זאת הדרך הכי קרובה של האוסקר לדבר על המלחמה פה בלי לדבר על המלחמה פה. אם יורשה לי להמר, הרבה אנשים בהוליווד מעודדים את ישראל במידה כזאת או אחרת, ולא בטוחים איך להפגין את התמיכה הזאת בלי לעצבן את אגף "אה, אז אתה תומך ברצח עם". ובכן, סרט על הרצח באולימפיאדת מינכן, שבו היהודים עושים את הדבר שהעולם הכי אוהב שהם עושים (להירצח) זאת בהחלט דרך לאותת על דעתם בסכסוך בלי להגיד משהו באופן מפורש. הבעיה היא שכולם יודעים את זה. האם עדיין יצביעו לסרט בידיעה הזאת? לא ברור, אבל זה כבר הופך את הסרט והשיח סביבו ליותר משמעותיים.
סיכוי לזכות: כמו "אמיליה פרז", אם הפוליטיקה והמלחמה תחטוף את השיח, זה יכול לקרות. האינסטינקט אומר שלא: שהוליווד לא תרצה עוד שחזור של הנאום של גלייזר מהאוסקר שעבר ותעדיף אמירה פוליטית שלפחות בתוך האולם עצמו היא קצת יותר מקובלת (כמו, למשל, איכסה טראמפ). אבל פוליטיקה יכולה לעשות פלאים.
בונוס: כל מי ששונא את הסרט אנטישמי.
כאב אמיתי
(בימוי: ג'סי אייזנברג. בהשתתפות: ג'סי אייזנברג, ג'ניפר גריי, קיירן קאלקין)
על מה זה: שני בני דודים נוסעים לפולין לראות את הבית הישן של סבתא שלהם, שנפטרה לאחרונה.
מתי אצלנו: 2 בינואר.
למה צריך להיות לנו אכפת: "כאב אמיתי" לא ממש עוסק בשואה, אבל אין ספק שזאת שנה טובה לעסוק בשואה בלי לעסוק בה לחלוטין. הרבה אנשים בהוליווד כנראה מזדהים עם בני הדודים במרכז "כאב אמיתי" (אפילו אם הם לא יהודים), והאוסקר תמיד אוהב שיש סרט או שניים מסאנדנס. "כאב אמיתי" יכול להיות הסרט הזה. או השניים, לא משנה לו.
סיכוי לזכות: לא סביר בכלל. כמו סרטי סאנדנס אחרים בשנים האחרונות: עצם המועמדות היא הפרס.
בונוס: כל מי ששונא את הסרט אנטישמי.
נערי ניקל
(בימוי: ראמל רוס. בהשתתפות: אונג'נו אליס, אית'ן הריסה, דויד דיגס)
על מה זה: סיפורם של שני נערים שנמצאים במוסד שיקום לעבריינים צעירים בשנות השישים.
מתי אצלנו: ושוב אנחנו בסרט בכיכוב שחורים על סוגיות שחורות ועל כן התאריך הוא כל דבר מ"במפתיע כבר אתמול" עד ל"אף פעם".
למה צריך להיות לנו אכפת: הסרט מצולם מנקודת מבט של גוף ראשון, מה שהופך אותו לאחד מהסרטים היותר אמנותיים ומעניינים ויזואלית מבין החבורה הנ"ל. הסיפור שלו, על נערים שחורים שסובלים במוסד מדיני, גם נותן אוטומטית נקודות "זה סרט חשוב" שחשובות למירוץ כמו אוסקר.
סיכוי לזכות: כרגע חסרה לסרט הכרה ממסדית באיזה פסטיבל או ארגון שממש יסתכל עליו לא רק כאחד מהסרטים הטובים אלא כטוב שבסרטי השנה. עד שזה יקרה – לא סביר בכלל.
בונוס: מועמד מוביל (אבל קצת פחות מ"אנורה") בפרסי גותהאם שהוכרזו ביום שלישי.
זר מוחלט
(בימוי: ג'יימס מנגולד. בהשתתפות: טימות'י שלמיי, אדוארד נורטון, אל פאנינג)
על מה זה: בוב דילן.
מתי אצלנו: הסרט נמצא תחת הפצת פורום פילם אבל הם עוד לא הכריזו על תאריך. בכל זאת, כנראה קרוב להפצה שלו בארה"ב בתקופת חג המולד.
למה צריך להיות לנו אכפת: זה לא שכל ביופיק מיוזיקלי זוכה להכרה מהוליווד, אבל ג'יימס מנגולד הוא במאי שהאוסקרים מפרגנים לו, בוב דילן הוא אחד מהאנשים הנערצים בתרבות האמריקאית, ואלא אם הסרט ממש פח אשפה (בינתיים אף אחד לא ראה אותו), הוא לכל הפחות יהיה מועמד לשלוש-ארבע קטגוריות.
סיכוי לזכות: כל עוד אף אחד לא ראה אותו, קשה לדעת. לא נראה סביר, אבל מי יודע.
בונוס: התייחסתי לסרט הזה כבר כמה פעמים אבל כל פעם תייגתי אותו תחת שם שונה. לא שזה משנה כי בהפצה בטח יקראו לו "A Complete Unknown: סיפורו של בוב דילן".
ואולי בעצם?
"סינג סינג" הוא סרט קטן שהחליט לצאת בקיץ במקום בעונת הפרסים, אבל חזאי הפרסים עדיין מנבאים לו הצלחה. נראה. "בליץ" הוא הפקה מרשימה על ההפצצות שהתרחשו בלונדון בתחילת מלחמת העולם השנייה, אבל הביקורות שהסרט קיבל עד כה קצת פחות ממתלהבות. "החדר הסמוך", סרטו החדש של אלמודובר, ודאי יהיה מועמד למשהו – אבל האם הוא יצליח להגיע עד לפרס הסרט הטוב ביותר? והאם אחד מהסרטים שיותר מכוונים לילדים כמו "רוז הרובוטית" או "הקול בראש 2" או "מרשעת" יוכלו להכניס את הרגל שלהם בדלת? והאם באמת אין אף סרט שביימה אישה שיכול להיכנס למירוץ?
סרטי שואה
זה רק אני, או ש
"כאב אמיתי" (שני בני דודים נוסעים לפולין לראות את הבית הישן של סבתא שלהם, שנפטרה לאחרונה)
ו"טיול שורשים" (סרט עם סטיבן פריי ולנה דנהאם שהוקרן השנה בישראל. אבא ובת נוסעים לטיול שורשים בפולין ובאושוויץ)
ו"הנכס" (רבקה מיכאלי והנכדה שלה, שרון סטרימבן נוסעות לפולין למצוא את הנכס שלה מלפני השואה)
ו"הטבעת" (אדיר מילר והבת שלו, ג'וי ריגר, נוסעים להונגריה למצוא את הטבעת שהצילה את אימא שלו בשואה)
זה בעצם אותו סרט?
כלומר, קווי הדמיון בולטים
אבל "אותו סרט" זאת חתיכה קפיצה – ולו רק בין "הטבעת" הסופר-פטריוטי לעומת "הנכס" היותר ציני-גלובליסטי, ובטח מול "כאב אמיתי" אצלו השואה היא בעיקר תפאורה.
הנכס היה בעיקר אנרכוניסטי.
פולין שלו היא ממש לא פולין של היום, בטח לא בתחום תיירות השואה. שזה בסדר, הוא באמת מתרחש בעבר, זה שקדם לטלפונים חכמים.
חוץ מזה, נהניתי מאוד מהנכס, אבל כל החלק "המרגש" לא ממש עבר, כנראה בגלל שהסרט נצמד לנקודת המבט הגלובליסטית השמחה של האהוב הפולני והנכדה הגנרית והחמודה, ובתפיסת העולם רדופת חדי הקרן ונטולת הזהות הדתית שלהם בכלל לא היה אמור להיות קונפליקט וכל הפעולות של הסבתא חסרות היגיון רגשי מתחילתן ועד סופן. וכשהמספרים העיקריים שלנו מכחישים את הקונפליקט, קשה להתרגש ממנו- כי הוא קיים רק בסאבטקסט.
שזה מוזר, כי זה חומר של מלודרמה, לעזאזל. רק לדוגמה, הדודה של הנכדה (מי זוכר שמות בסרט הזה) הרגישה כל השנים מספיק מקופחת כדי לרקום את כל המזימה הזאת להשיג את הנכס, הנכדה מצטטת בלי טיפת רגש שאמא שלה חשבה שאבא שלה היה מת מלגלות את האמת על אבא שלו, ואנחנו מדברים על ילדה בת 15, כיתה ט', שקיבלה את כל ההחלטות האלה
אני חוזר על תחזית לגבי סרט שיכול להפתיע במועמדויות, גם אם זכיה לא סבירה:
"חיי צ'אק", על פי אחד מסיפורי הלא-אימה של סטיבן קינג. דרמה שזכתה בפרס חביב הקהל בפסטיבל טורנטו ויכולה ליצור מספיק התעניינות אצל המבקרים בשביל תהודה באוסקר.
כן
אבל רק ב2025 (אוסקר 26), מתי שהוא יצא
לדעתי trap יגנוב איזו מועמדות צילום או בימוי. אפילט אני בטוחה
(ל"ת)
אני חושב שזכייה של אנורה בגותהאם
(מה שנראה כמו האפשרות המסתברת לפחות על פי מה שהמועמדויות מלמדות) תעמיד אותו במרוץ במקום עוד יותר חזק שכבר יצריך עבודה קשה כדי לערער. נכון שגם גותהאם וגם קאן רחוקים מלסמן את הטעם של האקדמיה, אבל שילוב של שניהם יחד עם העובדה שבסופו של דבר המצביעים כן מתקדמים דווקא לכיוון הזה בשנים האחרונות מכוון את כל החיצים אל הכיוון שלו, ומעמיד אותו בנקודת פתיחה פנטסטית.
הגותהאם בעשור האינדי האחרון מנבאים את הזוכים בחצי מהמקרים
או אולי ניסוח מדויק יותר: כל פעם שהמנצח היה סרט עצמאי אמריקאי, הוא היה מועמד גם לגותהאם, וזכה שם. (בסדר, חוץ מ-CODA)
קרי: בהנחה ש"נערי ניקל" לא מתהפך (ויש סיכוי, אל תשלול), "אנורה" מנצח את "נערי ניקל", "כאב אמיתי" ו"הברוטליסט" – כולם יכולים (שוב, בהנחה שאין עוד CODA פה, מה שלא סביר בשנת לא קורונה) ללכת הביתה.
אבל גלדיאטור 2, ספטמבר 5 (הפקה בינלאומית אז לא יכלה להיות מועמדת), עשן לבן או אמיליה פרז – כולם עדיין במשחק.
גלדיאטור 2 הוא היחיד
שמרגיש לי כמי שיכול תיאורטית לאיים עליו ברצינות, כשבסופו של דבר השאלה היא האם יש לנו שנת אוסקר אינדי או שוב בלוקבסטר. אני אישית די מסוייג ביחס לסיכוי שלו, הן משום שמבעד לביקורות החיביות בהחלט כן מבצבצת נימה מסתייגת ולדעתי כשאמברגו הביקורות יוסר ההתלהבות תהיה פחותה במקצת, והן משום שלמרות הירידה המפתיעה משהו – חולית 2 הוא מתחרה חזק מאוד בגזרה הזאת, והשניים אמורים לאזן אחד את כוחו של השני.
את כל השאר אני מתקשה לראות כאופציה משמעותית. הביקורות על אמיליה פרז לא מספיק נלהבות אפילו עכשיו, ועשן לבן נראה כמו אחד שבהחלט יזכה בגלובוס הזהב בפרס הדרמה אבל לא יצליח להמשיך הלאה לעידן החדש של הפרסים המתקדמים יותר.
תראה, חשוב לזכור גם את הדבר הבא:
סרט שכולם מהמרים עליו בנובמבר וממשיך עד מרץ צריך להיות טיטאן.
האם "אנורה" טיטאן של סרט שיכול להדוף חודשים של כתבות, השחרות, השמצות ועוד? לא יודע. באמת לא יודע – לא ראיתי. אבל אם הסרט לא עד כדי כך חזק, לא יעזור לו קאן ולא יעזור לו גותהאם. בעונה שבה שבוע מרגיש כמו חודש, המחשבה "האם באמת אנורה הוא הכי טוב?" צריכה להיענות שוב ושוב ושוב ושוב וכל פעם שיענו "כן" בלי שזה יהיה משעמם או מעצבן למצביעים (קמפיין של להפסיד הרבה בהתחלה ואז לחזור כאנדרדוג כבר, כנראה, לא יהיה לו) ובלי שאף אחד ישנא אותו או יתעצבן עליו או ירגיש שהוא "נחמד, אבל העת קוראת לסרט משמעותי וחשוב כמו".
זה לא שראיתי משחק משקל לא קטן בעובדה שאין לי מושג האם הוא יכול לסחוב עד לסרט הטוב ביותר. אבל אני רק אומר שזה אתגר.
אני יכול לספר רק על החוויה שלי
שהיא בקושי אנקדוטה, אבל אני נתקל כל הזמן בעוד ועוד מבקרים שרואים את אנורה וכותבים "כן, זה באמת טוב כמו שכולם אומרים". בינתיים הציונים שלו באתרי הדירוג רק הולכים ומשתפרים, ואישית עוד לא נתקלתי באף אחד שאומר: "רגע, מה?"
כמובן, אנחנו בקושי בתחילת הדרך, אבל אני כנראה מושפע מחווית אופנהיימר של שנה שעברה. סרט שללא ספק היו אפשרויות לא רעות בכלל לעצור אותו בדרך אבל זה לא קרה.
אני גם תוהה מי עשוי להיות האיום העקרי, אולי הברוטליסט?
מילת מפתח: מבקרים
חלק חשוב, משפיע, ורציני מאוד באוסקר… אבל רחוק מחזות הכל.
הלוואי שהייתי יכול לצפות לראות סרט אנימציה (נניח רוז הרובוטית) במועמדים לסרט הטוב ביותר
כיום נראה שאולי רק אם יהיו 50 מועמדים לסרט הטוב ביותר, נזכה לראות סרט אנימציה ביניהם. וגם אז, רק אולי.
רוב הסיכויים שלא רק שאף סרט אנימציה לא יקבל מועמדות לסרט הטוב ביותר, אלא גם שאף סרט אנימציה לא יהיה מועמד גם לסרט האנימציה וגם לעוד קטגוריה נוספת.
לצערי לאנימציה יש את הגטו שלה של קטגוריית סרט האנימציה ומבחינת שופטי האוסקר שם הם גם צריכים להשאר.
שנה שעברה (עם הילד והאנפה וספיידרמן במ״ה) ושנה לפני כן (עם פינוקיו של דל טורו) היה את כל הסיבות לצפות לסרט אנימציה שיהיה מועמד לסרט הטוב ביותר לצד עוד אי אלו מועמדויות שהסרטים הללו בהחלט יכלו לקבל, אבל בסוף כל סרטי האנימציה נשארו עם המועמדות האחת לקטגוריה הייעודית שלהם.
כך שכיום אני כבר לא מצפה לכלום מהאקדמיה, היחס שלהם לאנימציה הובהר היטב בשנתיים האחרונות.
האמת מבחינתי...
אף אחד מסרטי האנימציה שהזכרת פה לא היה ראוי לאוסקר (למרות שאף אחד לא רע ולמרות שפינוקיו היה סרט טוב אבל לא מדהים). בשנה שעברה קיוותי שהזוכה יהיה חלום של רובוט סרט שידוע כאן שאני לא סובל ואני חושב שהוא מזיק, הוא פשוט היה עשוי טוב יותר, צנוע יותר וברור יותר משאר המועמדים. בנוסף ברור שהוא היה צריך לזכות באדפטציה הטובה ביותר כי הוא כמעט אחד לאחד הקומיקס ואני אטען שרוב השינויים הקטנים בסרט היו לטובה.
אז אנחנו לא מדברים כבר על סרטים כמו
"מתחרים", "הקרב על אמריקה", "פיוריוסה", שהם 3 מהסרטים הטובים של השנה?
פיוריוסה ז"ל
אני לא רואה דרך בשבילו לקאמבק לסרט הטוב ביותר. השיח סביבו לא היה אותה התלהבות שהייתה ל"כביש הזעם" ובעוד שאני צופה לו כמה "טכניות", אני לא רואה אותו מגיע לבימוי/סרט/תסריט שוב.
הקרב על אמריקה לכאורה אותו דבר, אבל אפשרי שהנושא הפוליטי יצליח כן לגרום לו להערכה מחדש. הבעיה העיקרית היא שהוא של A24, שפשוט לא צריכים להשקיע בו כי יש להם מספיק שחקנים אחרים אז למה להם להשקיע?
"מתחרים", לעומתם, לדעתי לא לחלוטין מת אבל בחתיכת קרב תודעתי להזכיר לכולם שהוא היה קיים. המועמדות לסרט הטוב ביותר בגותהאם זאת התחלה, אבל ההיעדר של כל מועמדות אחרת מעיבה על השמחה הזאת.
כמו כן, מבחינתי תוסיף גם את "היט מן" לרשימה הזאת.
פאק, נכון, היט מן לגמרי צריך להיות בשיח
(ל"ת)
מה עם מושבע מס' 2?
סרט אבאים עם ביקורות טובות ואולי גם הסרט האחרון של קלינט איסטווד נראה כמו משהו שהאקדמיה תפרגן לו
השאלה כמה וורנר ידחפו אותו
כי הם בגדול די הזניחו את הסרט. ביקורות טובות והכול אבל יצא על 50 מסכים בלי תכנון להרחיב את ההפצה שלו, במעין "תגיד תודה שאתה לא בסטרימינג".
אחרי הקבלה החיובית, נראה שהם מתחילים לשקול איזה קמפיין "קטן". כלומר, מקווים לעוד איזה "ריצ'רד ג'ול" ומועמדות משנה לטוני קולט (נניח).
אנשים באמת מדברים על 'גלאדיאטור 2' כמועמד אפשרי לפרס הסרט?
עברתי לא מזמן ברפרוף על לא מעט מהתגובות לסרט ועושה רושם שמדובר בבלוקבאסטר טוב, מרשים בגודלו ומהנה אבל עם לא מעט בעיות. לא ראיתי שאף אחד הכריז עליו בתור אחד מסרטי השנה שלו (אני מתעלם מזה שמהטריילרים הוא נראה בנאלי ומשעמם להחריד). אם האוסקר יפרגנו לבלוקבאסטר כלשהו אז יותר הגיוני לי שזה יהיה ל-'חולית 2'. אם כי לא נראלי שלאף אחד משניהם יש באמת סיכוי לזכות. לא בפרס הסרט, לפחות. אבל כן מרגיש לי שיש סיכוי לא רע שדני וילנו או רידלי סקוט יצאו עם אוסקר ראשון על בימוי השנה.
"אמיליה פרז" מחזמר?! איזה באסה לגלות את זה פה במקום בזמן צפייה בסרט ועדיין, איזו תגלית נעימה.
ומה עם The Substance? הסיכויים שלו למועמדות כאלה נמוכים?
"יופי מסוכן"
הוא מסוג הסרטים שאמרתי "אין סיכוי" לפני כמה אוסקרים ומאז האוסקרים מוכיחים שיש סיכוי. אז אני לא פוסל קטגורית, אבל כרגע הדיבור הוא בעיקר על דברים "מסביב" ולא הפרסים הראשיים (בימוי-תסריט).
לדעתי כן אפשרי שיווצר איזשהו סיפור סביב חייבת במאית אישה ואיך הסרט הזה הוא הכי קרוב ל"סרטי השנה" אבל זה עדיין לא שם.
אני ממש מרגיש את זה קורה
כלומר, ספציפית את ההתלהבות האינטרנטית המוגזמת שמגיעה בזמן הנכון ועשויה להניע את הסרט קדימה. לא חושב שעד למועמדות בקטגוריות הגדולות, אבל שיסתובב שם מסביב.
וזה מעצבן אותי כי זה סרט שאני בגדול בעדו, אבל ההתלהבות המוגזמת והכתרים שלחלוטין לא מגיעים לו שמניחים לו על הראש גורמים לו לחבב אותו פחות.
בוא נתחיל מזה שדני וילנב יהיה מועמד בכלל לבימוי, אחרי זה נדבר על לזכות
אחרי הכל, לא שוכח את הפאדיחה שהייתה לאוסקר עם חולית הראשון, שלמרות שקיבל 10 מועמדויות (מתוכם הוא גרף 6 זכיות), הוא בכל זאת לא היה מועמד בקטגוריית הבימוי, כשאין שום היגיון שבעולם לא לתת לסרט מועמדות דווקא שם (הבימוי בחולית מאוד מורגש לטובה).
כך שמבחינתי האתגר הראשון של חולית חלק 2 הוא להתבדל מהחלק הראשון וכן להצליח לקבל מועמדות לבימוי.
אחרי זה אפשר יהיה להתחיל לחלום על זכייה, אבל קודם בוא נעבור את אתגר המועמדות.
חשבתי שהאוסקר אוהב לכפר על פאדיחות
מרגיש לי שדווקא בגלל שדני לא קיבל מועמדות על הראשון האקדמיה תרגיש שפישלה ותרצה לפצות אותו עם מועמדות הפעם. במיוחד שהפעם הסרט מקבל ביקורות הרבה יותר חיוביות מהראשון.
כי זה לא שהוא לא קיבל מועמדות על הראשון בגלל שהאקדמיה לא התלהבה מהעבודה שלו מספיק. הם נתנו לסרט מועמדות בכל קטגוריה אפשרית אחרת ועם הרבה זכיות. יכול להיות שמשהו פשוט התפספס שם בהצבעות (הרבה מהמצביעים היו כל כך בטוחים שהוא יהיה מועמד שהם העדיפו לשים במעטפה שלהם שם של מישהו נוסף שהם רוצים לדחוף במקום וכך הוא לא קיבל מספיק קולות? זה ריאלי?).
למרות שאני מקווה שאתה צודק כי לא באלי שאת האוסקר שלו הוא ייקח על הסרט הזה דווקא.
בהחלט קיימת אופציה שהפאדיחה של הפעם הקודמת תגדיל את סיכוייו של הסרט לקבל מועמדות ואולי אף לזכות
לא אמרתי שאין לו סיכויים, יתכן ודווקא מה שקרה בפעם הקודמת רק מחזק אותו בקטגוריה הזאת ביחס לאחרים, רק אמרתי שבוא קודם נראה אם הוא יצליח לעשות את מה שהסרט הקודם לא הצליח לעשות ולקבל מועמדות לבימוי, ורק אחר כך נתחיל לדבר על זכייה.
איך אומרים, צעד צעד.
מבחינת וילנב רק לקבל מועמדות לבימוי ישמח אותו מאוד אחרי מה שקרה בפעם שעברה.
לגבי אם אני בעד או לא בעד שיזכה, אין לי מושג, לא ראיתי עדיין את הסרט.
אבל לאור הסרט הראשון אני מניח שהסרט מבוים טוב מאוד.
אני באמת צריך להשלים מתישהו את הסרט.
מה שהתפספס הוא הבמאים
האקדמיה לא עובדת כמכלול, אלא בקבוצות. חולית סחף את רוב אנשים הסאונד, הצילום, וכו' וכו' אבל הבמאים עצמם שפטו את עבודתו כ"לא אחת מחמשת העבודות הטובות של השנה".
ומכל הקבוצות שבאוסקר, הבמאים הם העקשנים ביותר והכי פחות רצים אחרי סיפורים, כיפור על פאדיחות, וכו'. הם אוהבים את מי שהם אוהבים, ואת מה שהם אוהבים, ושטרנדים יחפשו אותם. זה אותו דבר עם גרטה גרוויג וברבי שהיה שנה שעברה. הם קבוצה שאוהבת קולנוע רציני, חשוב, ואירופאי.
כל זה לא אומר ש"חולית 2" לא יכול להיות להשתחל שם – קבלת הפנים שלו הייתה טובה בהרבה מ"חולית", וזה אומר משהו. פשוט שזה לא יהיה בגלל כפרה על פאדיחות, כי זה לא מה שמעניין במאים.
וילנב לבימוי
זה ההימור האקסטרימי שלי, כשהנחת המוצא היא שאנורה לוקח את פרס הסרט אבל לא מספיק חזק כדי להביא לבייקר גם את פרס הבימוי.