האם אתם מריחים את זה באוויר? את החיוכים המאולצים, הביקורות המשתפכות, הביקורות שמתאכזבות בעקבות העלאת הציפיות בגלל הביקורות המשתפכות? את הסטטיסטיקות המתעדכנות, השערוריות המתוזמנות, המקטרגים התמידיים, השטיחים האדומים והלילות הלבנים? עונת הפרסים מגיעה, מקווה שאתם מוכנים.
טוב, טכנית עונת הפרסים מעולם לא עזבה. עוד לפני ש"ספוטלייט" סיים את הדרך אל פרס הסרט הטוב ביותר, כבר התחיל המסע אל עונת הפרסים הבאה, אי שם בפסטיבל סאנדנס, וזה המשיך לאורך כל השנה בפסטיבלי קאן, ברלין ועוד. אבל נובמבר הוא תחילת עונת הפרסים באופן הרשמי ביותר: רוב הסרטים בשלב זה כבר הוקרנו בפני יודעי הדבר, עטי סיכום השנה מתחילים להיות מושחזים (ספוילר: תלונות על קיץ 2016), ומחלקי הפרסים הראשונים מתחילים לטפטף מועמדים (פרסי גות'אם כבר הכריזו על המועמדויות שלהם. פרסי גות'אם הם הפרסים שבאטמן מחלק כל שנה לסרטים האהובים עליו. אתם יכולים להאמין לזה או שאתם מוזמנים לבדוק בגוגל מה הם באמת, ולהתבאס).
אז לפני שמתחיל כל הטירוף בצורה רשמית, בואו נבחן את שתי השאלות העיקריות שיש בכל מירוץ אוסקר בכל שנה: מי יזכה באוסקר השנה, והאם למישהו יהיה אכפת? בלא מעט שנים, הזוכה בפרס האוסקר מעלה גירוד בראש, ונשאר בתודעה בעיקר כתשובה לשאלת טריוויה. בשנים אחרות סרט כלשהו נחשב לזוכה הראוי בעיני הכל, והזכיה – להכרה מוצדקת בגדולתו. באיזו שנה אנחנו הפעם? מוקדם מדי להגיד, אבל אפשר להסתכל על המועמדים שלנו ולהתחיל לנחש.
בשלב זה אני מתייחס רק למירוץ הראשי על פרס הסרט הטוב ביותר. הוא אומנם לא תמיד המירוץ המעניין ביותר, אבל הוא בהחלט הנחשב ביותר. אם אוספים את המידע מרוב המומחים והחזאים, נראה שנכון לעכשיו יש שמונה סרטים רציניים שיכולים להכין את החליפות ומתמודדים על הפרס. בואו נכיר אותם:
לה לה לנד (בימוי: דמיאן שאזל)
על מה זה? מחזמר המספר את סיפור אהבתם של אמה סטון וריאן גוסלינג. כלומר, של הדמויות שלהם.
מתי אצלנו? הראשון בדצמבר.
למישהו יהיה אכפת? מפתה להגיד כן, רק על סמך השם של הבמאי. "וויפלאש" גרם להרבה אנשים לסובב ראשים ולבדוק מי זה דמיאן שאזל ומאיפה הוא בא, וההשתתפות שלו כתסריטאי בלהיט המפתיע "דרך קלוברפילד 10" רק שיפרה את מעמדו. מעניין גם שהסרט הוא מחזמר, ולא סתם מחזמר אלא מחזמר מקורי, שלא מבוסס על שום להיט בברודוויי או על שירים מוכרים; דברים כאלה כמעט שלא קורים היום בהוליווד. הסרט קיבל תהודה מטורפות בפסטיבלים, כך שיהיה לו לפחות קהל לא קטן בכלל של מעריצים מושבעים שישבעו שזה יצירת מופת או לכל הפחות זוכה ראוי ביותר בפרס האוסקר. ומצד שני, יש סיבה לכך שלא עושים הרבה מחזות זמר בהוליווד: הרבה אנשים פשוט לא סובלים אותם.
מצבו במירוץ: "לה לה לנד", בשלב מוקדם זה, הוא המוביל במירוץ, בהפרש גדול מכל המתחרים. הפוליטיקה סביבו נכונה: במאי צעיר ומבטיח שעשה גלים עם סרטו הקודם, עם שני כוכבים אהודים. הנושא שלו נכון: הוליווד אוהבת סרטים על אמנים, ועוד יותר מזה אוהבת סרטים על עצמה. יש לו גם סיכוי טוב מאוד להביא פרסי אוסקר לשאזל על הבימוי ולאמה סטון על המשחק, דבר שישמח מאוד את קהילת האינטרנט באשר היא. אבל יש סכנה מסוימת בלהיות המוביל במירוץ בשלב כל כך מוקדם: אנשים מתמקדים בלהפיל אותך מהר על מנת לשים סרט אחר במקומך. כבר עכשיו נשמעים קולות הטוענים שבסך הכל מדובר בעוד "הארטיסט", לטובה ולרעה. אני חושב שהאנשים מאחורי "לה לה לנד" היו מעדיפים שהסטטוס שלו כמוביל במירוץ היה מגיע עוד חודש מעכשיו, ולא כל כך מוקדם.
מנצ'סטר ליד הים (בימוי: קנת' לונרגן)
על מה זה? לאחר מותו של אחיו, לי צ'נדלר (קייסי אפלק) מגלה להפתעתו שהוא האפטרופוס של האחיין שלו.
מתי אצלנו? ב17 בנובמבר.
למישהו יהיה אכפת? כנראה שלא. אומנם הוא קוצר ביקורות טובות, אבל חסרה איזה התלהבות כללית כשמדברים על הסרט הזה. וחבל, כי על בסיס סרטיו האחרים ("מישהו לסמוך עליו" ו"מרגרט") קנת' לונרגן באמת במאי נהדר, ואני מאמין ש"מנצ'סטר" יהיה סרט טוב אפילו אם תיאור העלילה שלו נשמע כמו החומר שממנו עשויים סרטי הולמרק.
מצבו במירוץ: לא כזה רע. כאמור, המירוץ לאוסקר מתחיל עוד לפני טקס האוסקר הקודם, וזה נכון לגבי "מנצ'סטר": הוא התחיל את קמפיין האוסקר שלו עוד בינואר של השנה במהלך פסטיבל סאנדנס, ונראה שזה הצליח לו. בשנה כל כך מבולבלת ופזורה בחינת סרטי האיכות שבה, עובדת היותו סרט-אוסקר סטנדרטי, שלא מעורר התנגדות, הצליחה לקנות לו מועמדות כמעט בטוחה, גם אם הוא כנראה יפסיד את הפרס הגדול לסרט אחר. לפחות הוא יכול להתנחם בפרסים לקייסי אפלק ובקטוגרית התסריט המקורי, שכרגע נראה שהוא מכוון אליהם.
גדרות (במאי: דנזל וושינגטון)
על מה זה? דנזל וושינגטון מגלם שחקן בייסבול לשעבר שהיום עובד באיסוף זבל מתקשה לפרנס את משפחתו.
מתי אצלנו? אם הוא אכן יקבל מועמדות, כנראה מתישהו בפברואר. אם לא, אף פעם.
למישהו יהיה אכפת? אם פקחתם עיניים בשנתיים האחרונות והצצתם לעבר האוסקרים, ראיתם זעקה גדולה שעלתה וזעזעה את האוסקרים על היותם לבנבנים. בין השאר, כריס רוק בילה בערך את כל טקס האוסקר הקודם כשהוא מדבר רק על זה. האקדמיה הזדעדעה עד כדי כך שהם והתעשייה עושים כל ביכולתם על מנת להכניס יותר סרטים "שחורים" למירוץ. בתחילת השנה, התקוות נתלו ב"הולדתה של אומה", סרט על תקופת העבדות שמספר על מרד של שחורים. זה נראה כמו הסרט הנכון בזמן הנכון, והמירוץ נראה סגור עוד לפני שנפתח רשמית. אבל אז, באחת ההחלטות הביזאריות של קמפיין אוסקר אי פעם, החליטה החברה שמאחורי הסרט לנסות להקדים תרופה למכה ולהוציא לאור את העבר הבעייתי של נייט פארקר, הבמאי – שמתברר שהואשם באונס לפני 17 שנה. אחרי המולה תקשורתית גדולה שבה התגלה שהבחורה שהאשימה אותו באונס התאבדה לפני כמה שנים, שהבמאי לא משהו בכתיבת מכתבי התנצלות, שהוא אמר על עצמו ש"הוא לא מוכן לשחק תפקידים של הומוסקסואלים כי זה פוגע בגבריות השחורה" ושהצופים פשוט לא כל כך באים לסרט – הסיכויים שנראה את "הולדתה של אומה" באוסקרים הפכו מוודאיים לבלתי סבירים בעליל.
אז לאחר ש"הולדתה של אומה" ירד מהפרק, התעשייה התרוצצה בניסיון למצוא את הסרט השחור הבא שיכול להחליף אותו, ומצאה את "גדרות". אני מודה שלא נעים להציג את הסרט רק בהקשר הגזעי, ובהקשר של פוליטיקה אוסקרית – אבל לצערי, זאת בערך הסיבה היחידה שאנשים התחילו לשים לב אליו. הסרט מבוסס על מחזה מוערך, יש בו שני שחקנים ענקיים בהופעות שנראות נהדרות ואולי עוד עשויות להניב אוסקרים לשניהם. אבל העובדה היא שההימורים על הסרט כעל מתחרה אוסקר מרכזי הגיעו עוד לפני שמבקר אחד ראה אותו, מה שמעיד על כך שהשיקול המרכזי בהכללתו ברשימה הוא הוא פוליטי, ולא אמנותי.
מצבו במירוץ: אלא אם כן הוא יתגלה כקשקוש מוחלט, נראה שמובטח ל"גדרות" מקום במועמדויות. האקדמיה צריכה נציגות שחורה, ומעריכה מספיק את דנזל וושינגטון, גם אם עד כה התעלמה מהסרטים האחרים שביים (כן, הוא גם מביים: "אנטואן פישר" מ-2002 ו"The Great Debaters" מ-2007). גם אם איכשהו הסרט יפספס את המועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר, הוא עדיין יהיה שחקן רציני בעונת הפרסים: הסרט הולך לזכות את ויולה דייויס בפרס שחקנית המשנה, יתחרה גם על פרס התסריט המעובד, ואולי אולי אפילו יתן איזה אוסקר שלישי לדנזל וושינגטון כשחקן.
ג'קי (בימוי: פבלו לאריין)
על מה זה? תדמיינו את "המלכה", רק עם ג'קי קנדי, אלמנתו של הנשיא קנדי, בשנות ה60 במקום המלכה אליזבת' בשנות ה90.
מתי אצלנו? 26.1, אם לא יהיו שינויים.
למישהו יהיה אכפת? במפתיע, אולי כן. לכאורה, הסרט הזה נראה הכי "אוסקרי" ומשעמם שיש, אבל הוא מלהיב את כל האנשים שצפו בו וצובר לאט לאט מעמד של אחד הסרטים הטובים שיצאו ב2016, ככל הנראה בזכות הבמאי הצ'יליאני (סרטו הקודם "לא" היה מועמד לאוסקר לסרט הזר, והיה בכלליות סרט מוצלח) שמצליח להכניס טעם לסיפור שיכול היה להיות מסחטת דמעות משעממת. אז ככל הנראה אם יראו אותו, יאהבו אותו. אפשר היה לחשוב שכחה של נטלי פורטמן יביא את הקהל ולכן אהדתו של הסרט מובטחת, אבל אם אפילו הסרט שהיא עצמה ביימה לא הלהיב את הקהל המקומי, לא בטוח שהיא תצליח לעשות את זה עם סרט על אישתו של נשיא אמריקאי משנות ה60. צפו לקהל קטן שאוהד את הסרט מאוד, בעוד קבוצות אחרות תוהות על מה הם מדברים, אלא אם כן הסרט יוצא בקמפיין שיווק מבריק.
מצבו במירוץ: מצוין, תודה ששאלתם. "ג'קי" הגיע יחסית בהפתעה למירוץ, אבל בניגוד ל"גדרות" למשל, הוא הגיע בעקבות האהדה שלה זכה אחרי שכבר ראו אותו. הוא יצא מסבב הפסטיבלים כמנצח הגדול לצד "לה לה לנד", ופורטמן עלולה אף להתגלות כזאת שתגנוב לאמה סטון את האוסקר שלה.
דממה (בימוי: מרטין סקורסזה)
על מה זה? כמרים נוצריים מתמודדים עם רדיפה דתית ביפן במאה ה-17.
מתי אצלנו? השני בפברואר.
למישהו יהיה אכפת? השם הוא סקורסזה, אז כן. אפשר לסמוך על כך שלקהל המעריצים האדוקים שלו יהיה אכפת, גם אם לקהל הרחב לא. "דממה" נראה כמו אחד הפרויקטים של סקורסזה שלא מריחים מגבריות וטסטוסטרון, אז כנראה שהפעם הקהל של "הזאב מוול סטריט" יישאר בבית. כמובן, הכל תלוי בטיבו של הסרט, דבר שאין לנו מושג לגביו כי אף אחד לא ראה ממנו כלום. מכל הסרטים ברשימה, "דממה" הוא הג'וקר המוחלט: חודשיים לפני שהסרט אמור לצאת בארה"ב, וסקורסזה עדיין לא הואיל להוציא אפילו טריילר. נראה שהשאלה הגדולה סביב הסרט אינה האם הסרט יהיה טוב, אלא האם הוא ייצא בזמן לאוסקרים.
מצבו במירוץ: רעוע. הוא יוצא בשבוע האחרון של השנה, הדקה ה-90 מבחינת כשירות לאוסקר. ובכל זאת: זה סקורסזה. מבין כל הסרטים שהוציא באלף הנוכחי, רק אחד לא קיבל מועמדות לסרט הטוב ביותר. בתחילת השנה היו דיבורים על כך שליאם ניסן הולך לקבל אוסקר על התפקיד שלו כאן, אבל ככל שהסרט נדמה יותר ויותר כמו הזיה, שחקנים אחרים התחילו לרחף מסביב לפרס וכיום מצבו של ניסן כבר לא מובטח כפי שהיה בתחילת השנה.
אור ירח (שם לא רשמי. בימוי: ברי ג'נקינס)
על מה זה? סיפורו של גבר שחור בשלוש תקופות שונות בחייו שמתמודד עם נטיותיו המיניות בחברה ההיפר-גברית האפרו-אמריקאית.
מתי אצלנו? שאלה טובה. כמו במקרה של "גדרות": אם הוא לא מקבל את המועמדות, כנראה שאף פעם לא.
למישהו יהיה אכפת? הו כן. כלומר, לקהל הרחב לא יהיה אכפת. "סרט על הומו שחור" יכול להיות באותה המידה סלנג ל"סרט שאני לא הולך לראות, מה השתגעת", אבל המבקרים בחו"ל פשוט התחרפנו על הסרט הזה, יותר מכל סרט אחר ברשימה. הוא יושב על ציון של 99 במטאקריטיק (אתר הביקורות שלא עובד בבינאריות של עגבניות רקובות, אלא מתחשב בטווח הדעה של המבקרים, מה שאומר שכמעט כל המבקרים שראו את הסרט נתנו לו ציון 100). הוא נראה כמו הסרט שכל המבקרים הולכים להכתיר כסרט השנה, וכבר קיבל ציטוטים מפוצצים כמו "הסיבה שבגללה סרטים נעשים" או "אתה עוזב את הסרט אדם אחר משנכנסת". רגע, מה? מה זה אומר בכלל? איך זה בדיוק המלצה ולא אזהרה שהסרט הוא בעצם חלק מפלישת חייזרים מתוחכמת?
מצבו במירוץ: טוב מאוד. אנשים ראו אותו ואהבו אותו, ולכן מובטח לו מקום בשולחן לא רק משיקולים פוליטיים (למרות שאלה לא חסרים בוודאי) אלא גם כי אנשים פשוט מאוהבים בסרט הזה. לא שהוא יזכה בפרס, כמובן. בכל זאת, האקדמיה לא עד כדי כך ליברלית. אבל בהחלט ייתכן ששחקן המשנה מהרשאלה עלי (אין סיכוי שאני כותב את זה נכון) ילך הביתה עם פסלון ביד.
לאבינג (בימוי: ג'ף ניקולס)
על מה זה? סיפורם האמיתי של זוג מעורב שנרדף אחרי המדינה ונלחם בבתי המשפט כדי שלא יירדפו על ידי המדינה.
מתי אצלנו? 9 בפברואר.
למישהו יהיה אכפת? לא, לא באמת. ג'ף ניקולס ("סערת רוחות", "הסיפור של מאד") הוא עדיין לא מהבמאים שיש להם קהל מעריצים שבוי, ומשני הסרטים שניקולס ביים השנה, נראה שזה החלש יותר (השני הוא "Midnight Special" המד"בי האייטיזי). נדמה שהסיבה העיקרית שהאקדמיה בחרה דווקא השנה להעניק לו מבט שני היא בגלל הנושא של הסרט שלו והעובדה שהוא עובד, בסופו של דבר. הוא אולי טיפ-טיפה אומנותי יותר מסרט האוסקרים הרגיל, אבל לא מספיק בשביל שמישהו יתלהב ממנו באמת.
מצבו במירוץ: מצד אחד חזק – הוא ממשיך להופיע בעקביות בתחזיות של מומחי האוסקרים ואין אף אחד שממש שונא אותו. אבל משהו בטריילר של הסרט נראה לא מלהיב ביחס לסרטים האחרים. ואמנם טוב שלא שונאים אותך, אבל בשביל להישאר במרוץ צריך גם שממש יאהבו אותך, וזה קצת חסר לסרט. אבל אל תדאגו לו, יש לו אס בשרוול שאין לסרטים האחרים שעוסקים בגזע השנה: הגיבור שלו הוא גבר לבן. האם זה מספיק? נגלה בהמשך המרוץ.
סארו – הדרך הביתה (בימוי: גארת' דייויס)
על מה זה? סיפורו האמיתי של ילד הודי שאומץ באוסטרליה, וחוזר כמבוגר להודו לחפש את הוריו האמיתיים, איי איי התקציר הזה עשה לי כאבים בצד מרוב קלישאות אוסקרים. עוד קלישאה: השם המסורבל הזה שאתם רואים למעלה. באנגלית קוראים לסרט פשוט "Lion".
מתי אצלנו? בראשון לדצמבר.
למישהו יהיה אכפת? האם קראתם את התקציר הזה? כל אדם שבא לסרטים כדי לבכות ולהתרגש יבוא ויתרגש. אומנם לא ברור שזה יהיה להיט בסדר גודל של "מחוברים לחיים" אבל זה בהחלט הקהל המדובר, מה שאומר שזה יהיה הלהיט הגדול שאף אחד באינטרנט לא מבין איך הוא נהיה להיט כזה גדול.
מצבו במירוץ: יציב נכון לעכשיו, אבל דחיפות קטנות לכאן או לשם עלולות להוציא אותו. העובדה שהצליח לגבור על "לה לה לנד" באחד הפסטיבלים מראה שהוא שחקן רציני שאין לזלזל בו.
מאחורי השמיניה הזאת יש עוד כמה סרטים שמנסים לצבור מומנטום שיוביל אותם לכמה וכמה מועמדויות, אבל נכון לכרגע, לא מצליחים לפרוץ. ביניהם אפשר למצוא את "סאלי – נס על ההדסון" שקיבל אהדה מסוימת באמריקה הן בקופות והן אצל המבקרים, "באש ובמים" שמנסה לשמר את מעמדו כפנינת המבקרים בגלל היותו הסרט היחיד הראוי שיצא בקיץ 2016, "המפגש" של דניס וילנב שצריך להתמודד עם היותו סרט מדע בדיוני (מה שתמיד מהווה בעיה), והסרטים החדשים של אנג לי, בן אפלק ורוברט זמקיס – כולם בעלי נושאים מפתים בשביל האוסקרים מצד אחד, אבל מקבלים תגובות פושרות או שפשוט כרגע רחוקים מדי בשביל להחליט מה יהיה מצבם במירוץ.
כמובן שהכל נכון לכרגע, ואנחנו רק בפתיחת המירוץ. דברים עוד עשויים להשתנות ולהתהפך, וסרטים מפתיעים עשויים לצוץ, אבל לרוב מדובר במרווח טות של סרט או שניים. אם אתם מעוניינים להבין מי השחקנים הגדולים של השנה – רובם כנראה כלולים ברשימה שלמעלה.
מה עם "אמריקן האני"?
(ל"ת)
אם הוא ייכנס, זאת תהיה הפתעה מוחלטת
וזה יהיה רק לקטגוריה כמו "תסריט מקורי".
יש לאמריקן האני תסריט?
בדיוק יצאתי מההקרנה – יש לו צילום, פסקול, שחקנים, אווירה ושעה מיותרת…. אבל תסריט?! רפטטיביות היא חלק ניכר מהסרט, לטוב או לרע, כל כך שקשה לי להאמין שהוא לא "נכתב" דרך שימוש ליברלי ב Copy+Paste
אוי... לא... אתה גורם לו להישמע כמו "ספרינג ברייקרס".
כאילו, בהחלט אין לסרט ממש תסריט, כי הסיפור שלו לא יכול למלא שעתיים 40, ובנוסף, רוב הדיאלוגים מאולתרים. אבל הוא עובד, ועובד מצוין לדעתי. הוא נגע בי, עניין אותי לכל אורכו ועבר בגרון שלי ממש חלק יחסית לסרט באורך הזה עם כל כך מעט סיפור.
היי - זה בהחלט לא ספרינג ברייקרס
אני לא שונא את הסרט (היו בו בהחלט כמה רגעים ומקסימים וכמה תצוגות משחק לא רעות) ואני כן מבין למה אנשים מעריכים אותו כל כך, אבל פשוט לא מגיע לו פרס על תסריט…. זה סרט שמתקיים באווירה ובאינטראקיצה ולא בכתיבה הראשונית
על איזה משני הסרטים אתה מדבר פה בדיוק?
פרסי האינדי מסכימים איתך
הם נתנו לסרט 6 מועמדיות כולל הסרט הטוב ביותר.. אבל לא לתסריט.
היחיד שראיתי מהרשימה הזו
הוא "לה לה לנד" והוא היה מעולה בעיני. לגמרי רוצה אותו בתור זוכה באוסקר. אני אמנם מאוד אוהבת מיוזיקלס, אבל יש לי תחושה שזה מיוזיקל שגם מי שלא אוהב את הז'אנר יוכל להתחבר אליו.
מבין האחרים, נראה לי שמעמדו של Loving הכי מעורער. לא רואה אותו מגיע לקו הסיום. לגביי הביקורות המוקדמות מדי על Fences – אין ספק שיש מימד פוליטי בתמיכה המוקדמת הזו, אבל כן שמעתי שהייתה הקרנת מבקרים ביממה האחרונה והתגובות המשתפכות נמשכו גם לאחר הצפייה בסרט. האקדמיה צריכה סרט שיספק מענה ל-Oscars so white, וכרגע נראה שזה המועמד הכי מבטיח שיש להם.
Hidden Figures- עוד סרט שיכול להיות מועמד
דרמה היסטורית על 3 מדעניות שחורות בנאסא של שנות ה50/60. הטריילר לא מעניין במיוחד, אבל לפי התאריך הפצה (סוף דצמבר מצומצם לקראת הפצה רחבה בינואר) והקאסט המרשים מיעדים אותו לגדולות. אותי הוא מסקרן בעיקר בגלל ז'אנל מונה (שמשחקת גם במונלייט)- אחת הזמרות ופרפורמריות הכי טובות כיום שמעניין לראות אם היא גם שחקנית טובה.
היא משתתפת גם ב"אור ירח".
(ל"ת)
מה עם יחידת המתאבדים?
וברצינות,
זה מייצר הרבה דיסוננס לראות את כל הטקסים מחלקים פרסים בשמחה ובצהלות ולא להבין על מה ולמה.
אין איזה פטנט שיכול לפתור את זה?
באמי זה בדרך כלל אחרי שעונה שלמה משודרת.
בקולונוע מספיק שזה מוקרן הקרנת חצות באיזה דרייב אין לפני ינואר והכל בסדר.
אני מנחש ש-"מואנה" יכול להפתיע גם במועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר
זה לא תרחיש ודאי, אבל אם בפסקול יהיה להיט אחד בסדר הגודל של Let it Go, אני חושב שיש סבירות גבוהה שהסרט יכנס (ובלי קשר, הקרב בקטגוריית השירים יהיה כנראה בינו לבין "לה-לה לנד").
למה? "פרוזן" לא נכנס.
זה אומר ש"מואנה" צריך להיות אהוד ואהוב *יותר* מ"פרוזן" כדי שישקלו אותו, וזה די בלתי אפשרי.
אני מנחש שהוא יכנס על תקן הסרט הבידורי/פופולארי יותר שהאקדמיה נוהגת להכניס לרשימה הזו מדי פעם
(במיוחד מאז שמספר המועמדים בקטגוריה גדל) לאור העובדה שהשנה סרטי הקיץ ושוברי-הקופות בכלל לא ממש הבריקו.
זאת, כמובן, בהנחה שהוא יהיה א) להיט בקרב הקהל ב) להיט בקרב המבקרים ג) להיט עם שיר הנושא
אבל זה לא ממש מופרך לצפות לשילוב של א' ב' ו-ג'.
וגם אז - לא.
ואני אומר את זה פחות בגלל לשבור את הקרח ויותר בגלל הקול בראש.
אם היה סרט אנימציה כלשהו שהיה נראה שיש לו סיכוי לקבל מועמדות זה הקול בראש.
הבעיה היא שמאז שנות הפלא של 2009-2010 שבהם חייבו את הבוחרים לבחור 10 סרטים ולהרחיב את איזור הנוחות שלהם חזרנו לשיטה שבה הבוחרים שמים רק 5 סרטים – ולרוב אין בהם מקום לסרטי אנימציה כי יש לכל בוחר לפחות 5 סרטים "יותר רציניים" לבחור בהם, אפילו אם תכלס מגיע למצוירים יותר.
אם מואנה להיט, לעומת זאת, בהחלט ניתן לצפות לו מקום בקטגוריות התסריט- מקום ניחומן של סרטי אנימציה גאונים שהאקדמיה מתביישת לתת להם מועמדות לפרס הסרט.
נכון לעכשיו יש אפילו כמה חזאים שחושבים שיש סיכוי ל"מוצאים את דורי" להיכנס לתסריט מעובד, אז אולי הוא אפילו לא יהיה סרט האנימציה היחיד שם, אם יגיע.
הא?
מכל הסרטים בעולם, מכל הסרטים של פיקסאר, דווקא התסריט המאוד רעוע של "מוצאים את דורי"?
לא שאני מסכים איתה, אבל אני אתן לאן תומפסון מ"אינדי וייר" לדבר
ולהסביר בצורה לא-מאוד-משכנעת למה היא חושבת ש"מוצאים את דורי" ו"ספר הג'ונגל" ימצאו את דרכם פנימה
שלוש הערות לגבי ההשארה הזאת וכמות הרצינות שראוי להתייחס אליה:
1. לא.
2. אן תומפסון היא אחת מחזאיות האוסקר היותר אמיצות שנוקטת בשיטה הביזארית-אך-מתבקשת של להמר על סרטים רק אחרי שהיא ראתה אותם. הסיבה היא שנמאס לה לייצר באזז לסרטים שאין לה מושג מה טיבם (או משהו בסגנון) והיא רוצה רק להמר על דברים שהיא יודעת על מה היא מדברת, ותוצר הלוואי של זה היא שהיא מעודדת במירוץ שחקנים מוקדמים (כמו למשל: אהבה וידידות) ובמקביל גם מהמרת (או במילותיה, מדווחת על המצב כפי שהוא נכון להיום) על דברים לא סבירים כמו הפיסקה למעלה.
3. העדכון הזה מגיע מלפני חודש בערך, ואני מניח שמאז היא ראתה כמה סרטים שיכולים להחליף את אלה שהצביעה אליהם, אולי.
למרות שמעמדו בקטגוריית הפסקול / שיר מקורי מובטח
אין מצב שאדם שקוטף מספר דו ספרתי של פרסי טוני בשנה אחת לא יזכה לפרגון מאנשי האוסקר
בשנה שבה הסרט שכרגע עומד לזכות בפרס הסרט הטוב ביותר הוא לא מחזמר מקורי
הייתי אומר שאתה צודק (אלא אם כן ב"מעמדו" אתה מתכוון ל"מועמדותו" ולאו דווקא לזכייה, ואז אתה אכן צודק).
הדרך היחידה שבה שיר מ"לה לה לנד" לא יזכה השנה זה אם לא יהיה שיר ספציפי ביותר שיזכה לקונצנזוס משמעותי סביבו, מה שיגרום לפיצול קולות בין השירים השונים בסרט.
עם השירים של "לה לה לנד" ביחד עם המעמד של לין-מנואל מירנדה,
זו הולכת להיות אחת הקטגוריות המעניינות השנה.
ההימור שלי הוא שלמ"מ הולך לצאת בפברואר הקרוב עם ה-EGOT הכי מהיר (9 שנים. כרגע השיא הוא של רוברט לופז, שסיים את המסע תוך 10 שנים ב-2014 עם Let It Go.)
בעזרת השםםם
לין מנואל מירנדה הוא אחד האנשים האהובים עלי בעולם עכשיו, ואני יכול לומר שאני חותם בינתיים על כל זכייה מה-EGT שלו (כלומר – על השיר "Bigger" מהטוני של 2013 ו"המילטון", שאת הפסקול שלו אני שומע בלופים כבר שנה). מאוד מצפה ללה לה לנד ומת שאת האוסקר ייקח מחזמר עם אמה סטון בבימויו של דמיאן שאזאל, אבל תנו לLMM אוסקר. זה יהיה ה-PEGOT הכי מדליק אי פעם.
עם איך שאני רואה את זה, אם הוא לא לוקח אוסקר השנה, הוא כנראה מאבד את ההזדמנות שלו.
אלא אם כן בשנה הבאה נגלה שהוא כתב שיר לאיזה דוקו שאף אחד לא שמע עליו, ההזדמנות הבאה שלו תהיה באוסקר שיתקיים ב-2019 עם מרי פופינס, שנראה לי שלא יהיה כזה להיט גדול. ובכל מקרה, אין סיכוי שהוא מצליח לשמור על המומנטום שיש לו השנה עם המילטון.
איך הוא אמר, I am not throwing away my shot.
ואפשר לפתור את הדילמה
בכך שאחד יזכה בפסקול (כנראה מירנדה) והשני בשיר (כנראה לה לה לנד)
זה לא יקרה כי מירנדה לא הלחין את הפסקול של 'מואנה'
אלא מארק מאנסינה (מלחין מצוין שכתב מוזיקה נהדרת ל-'טרזן', 'אחי הדב' ואת הפסקול המצוין של 'מטוסים').
כמו כן יש לציין שגם אם 'מואנה' ייקח פרס על השיר זה לא מבטיח שהאוסקר יילך למירנדה בהכרח. את מרבית השירים הוא כתב ביחד עם עוד מלחין או שניים ובחלק אחר מהשירים הוא לא היה שותף.
בכל מקרה, למי שפספס כבר יצא השיר הראשון מהסרט – How Far I'll Go :
https://www.youtube.com/watch?v=ZNra8eK0K6k
אני עושה יותר מדי טעויות בשרשור הזה
כן, ימד"ב לא רשמו מי עושה מה וקפצתי להנחה ששלושת המעורבים בדבר עושים הכל.
מאיפה המידע לגבי כמות השירים שהוא שותף/לא שותף בה, אגב? אני לא מצליח למצוא וזה כן מעניין אותי.
בהערת אגב: גם זה, וגם "Your'e Welcome" כרגע מאוד לא הלהיבו אותי. אני מקווה שבסרט זה יהיה יותר טוב, לטובת הדיון שאנחנו נוקטים כאן.
לא הייתי צריך להשתמש במונחים כמו ''רוב''
אבל בימד"ב כן יש קרדטים לחמישה מעשרת הסרטים שבסרט ורק בשניים מהם מירנדה השתתף בכתיבה (והוא שר שיר שלישי שהוא לא עזר לכתוב). אבל נדע יותר בעוד קצת יותר משבוע :)
גם אני לא התלהבתי מ-How Far I'll Go כל כך אבל אני מתחיל לאהוב אותו יותר יותר עם כל שמיעה. ואני די בטוח שהביצוע פה הוא מה שפוגע בו ושהגרסה של הסרט תהיה הרבה יותר מוצלחת.
המממ
אתה מדבר על הדף הזה?
כי על פי כאן הוא כתב 3/4 שיש להם קרדיטים מלאים – אבל זה נהיה אפילו יותר מוזר כי השיר הרביעי הוא Your'e welcome ש..למעלה כתוב שהוא רשם אותו, כי הוא מופיע פעמיים ברשימה.
אני מניח שנצטרך לחכות שבוע.
אה, אני פשוט הסתכלתי על השירים שהוא הלחין
והתעלמתי מהשיר שעבורו הוא רק כתב את המילים (We Know the Way). פשוט שכחתי שגם ה-lyricist לוקח פסלון הביתה אם השיר זוכה בפרס (למרות שכמעט תמיד לא מגיע לו, לדעתי).
בקשר ל-You're Welcome זה באמת מוזר.
Your'e welcome מופיע גם על הקרדיטים של הסרט, בגרסא שלין-מנואל שר בה.
כמו כן, יצא בדיוק עוד קטע משיר מהסרט, שגם אותו לין-מנואל שר. נראה שדיסני מאוד מנסים לקדם את הסרט בעזרתו.
ולגבי How Far I'll Go ואיך הוא יהיה בסרט. זה אמנם לא פרסום רשמי, אז אתם יכולים לראות בכך ספויילר, אבל בובות של מואנה שנמכרות בחנויות שרות כמה שורות מהגרסא שתוצג בסרט, והיא בהחלט יותר טובה מגרסאת הפופ.
כמו כן, אני חייב לציין שאני בינתיים הורשמתי מאוד מכל השירים שהם הוציאו.
במיוחד מ-You're Welcome.
אבל מה זה גרסה?
כשיצאו שני גרסאות ל"I Can Show you the world" המילים לא השתנו. היה אפשר להגיד שמה השתנה זה רק המוזיקה אבל אז זה לא מסביר איך לשתי הגרסאות יש יוצרים אחרים לחלוטין.
בקיצור, אני מבולבל לחלוטין ומתחיל להבין את הבלבול שיש כל שנה מסביב לקטגוריה גם מהאקדמיה עצמה.
כמו שאפשר לראות שיר אחד מעל: אם השיר כבר הופיע, אז לא רושמים את הכותבים אלא את מה שהשתנה (הזמרת).
מכיוון שאת השיר בקרדיטים הוא מבצע עם עוד מישהו, והמישהו רשום ככותב השיר, וזה גם שיר ראפ, כנראה הבחור פשוט שינה קצת את המילים.
על מה הוא זכה באמי אגב?
האם זה על השיר הזה?
https://www.youtube.com/watch?v=aArqS8RHWT0
(סתם חיפשתי תירוץ לשתף את הקטע הזה, מירנדה מספיק מצליח עכשיו כדי שהקרינג' שלו יהיה מצחיק)
בצירוף מקרים,
על לכתוב את השיר שהעט קישר אליו – Bigger.
(לא יודע אם שאלת ברצינות או לא, אבל זה בכל מקרה פרט מידע משעשע)
העט כתב שעל זה הוא זכה בטוני (קצת במעורפל, אבל זה מה שהוא כתב)
אז זה לא ממש צירוף מקרים.
הפרט מידע המשעשע הוא למעשה שקודם כל הוא זכה באמי על השיר הזה "מרחוב סומסום".
*זכה באמי בכותרת
(ל"ת)
אבל הוא לא
הוא היה רק מועמד.
וכן, צודק – קראתי את התגובה לא בדיוק נכון.
זה נכון. אני קורא בויקיפדיה ממש גרוע.
(ל"ת)
רק רוצה להדגיש -
Bigger הוא שיר באמת נהדר, ש-NPH מגיש בצורה מושלמת. השילוב בין וירטואוזיות של פרד אסטייר למודעות עצמית של גולש ה-9GAG הממוצע (האריס מחליף תלבושת במהירות שיא, קופץ דרך חישוק וחוצה את האולם דרך ארון היעלמות, ואומר "I just learned this dance like half an hour ago", שלא לדבר על דקלום הראפ בסוף, שעושה לי לבכות כמעט תמיד) – פשוט נפלא. אני נורא מקווה שהכישרון של מירנדה יעבור למסך הגדול בצורה חלקה.
צר עולמי כעולם יתוש
אבל אני רוצה לראות באוסקר את אנה קנדריק מבצעת את "Get up again" מתוך "טרולים". למרות שבשנה מוזיקלית כזאת הסיכוי שיהיה מועמד לא נראה גדול.
אני גם. מאוד.
הוא נכתב על ידי אותם זוג כותבים שכתבו את כל השירים ל״לה לה לנד״, אגב.
לכל מי שרוצה, דרימוורקס שחררו אתמול את הקליפ של השיר מהסרט.
קישור
טוב פי מיליון מ-Can't Stop the Feeling של ג'סטין טימברלייק.
שישחררו לכל השירים!
הפסקול של הסרט הזה ממש אקראי אבל מתאים באופן מוזר. היה ממש נחמד ולא צפוי לשמוע פתאום את "קלינט איסטווד" של הגורילז באמצע הסרט.
יאיייי!
(ל"ת)
אם מסתכלים על כל סרט באופן ספיציפי
יש הרבה סרטים נהדרים אבל בתור רשימת מועמדיות לאוסקר המצב פחות טוב. זו נראית כמו רשימה די סטנדרטית בלי יותר מדי הפתעות. אבל בכל זאת יש את "לה לה לנד" ו"דממה" שאומנם הם הסרטים שהכי לא מפתיע למצוא אותם בין המועמדים אבל הם עדיין מסקרנים בטירוף. ובגלל כל התגובות שקראתי על "ג'קי" ו"מונלייט" גם אליהם אני ממש מצפה. השורה התחתונה היא שאם זו תהיה רשימת המועמדים היא תהיה לא רעה בכלל, אבל בכל זאת אני טיפה אתאכזב שאין כמה הפתעות שהצליחו להכניס את עצמם לרשימה (עם זאת מהיכרותי עם האוסקר לא צריך להגביה ציפיות בנוגע לזה).
מה עם Nocturnal Animals?
לי נעשה הרושם שלסרט הזה יש באזז אוסקרי חזק יותר מ-'לה לה לנד' (או שווה לו לפחות). החדש של טום פורד קיבל ביקורות משתפכות ואף זכה באריה הכסף בפסטיבל ונציה האחרון (שם התחרה נגד 'לה לה לנד' בין היתר). מוזר לי שאין לו אזכור בכתבה.
שאלה טובה
אז, למה "חיות ליליות" לא?
נתחיל מהסרט עצמו: הוא אלים, הוא מסובך וסצנת האונס שבו מבטיחה כבר מראש שהוא לא יהיה ממתק נחמד לבליעה כמו שהאקדמיה אוהבת. בנוסף, הבמאי שלו אומנם לא שנוא אבל הוא לא צבר את המעמד שצבר שאזל (למרות, שסינגל מן יותר טוב מוויפלאש לדעתי). בנוסף הסרט אומנם אהוד אבל לא אהוד כמו לה לה לנד – יש לו את השונאים שלו והמקטרגים שלו *כבר עכשיו* (תשווה את ה75 שלו במטאקריטיק לעומת ה91 של לה לה לנד). אז כן, הוא קיבל ביקורות טובות – אבל לא מספיק טובות ורוב החזאים מהמרים שאם יהיה סרט שיביא השנה לאיימי אדאמס מועמדות זה יהיה "המפגש". אם הייתי צריך להמר (וזה רעיון רע, כי אני לא משהו בזה) הייתי אומר שנפגוש אותו הרבה אצל רשימות מבקרי ארט-האוס ובקטגורית התסריט.
לגבי אריה הכסף בפסטיבל ונציה האחרון – זה לא נכון. הוא זכה בפרס חבר המושבעים הגדול שזה לא אותו דבר. לא שזה משנה כי פסטיבל ונציה, למרות שהוא אולי אחלה פסטיבל הוא לא מנבא אוסקרים טוב בכלל: הפעם היחידה שפרס ממנו ניבא זוכה אוסקר הייתה ב54 כש"חופי הכרך" זכה בפרס אריה הכסף (אז במתכונת שונה מהיום). את המועמדים לאוסקר בפרס הסרט הטוב ביותר שיצאו מהקטגוריות הגדולות אפשר לספור על יד אחת. כולל מועמדים לקטגוריות משניות אולי צריך להתרחב לרגליים, מקסימום – וגם אז, רובם יגיעו מקטגורית הסרט הזר.
לה לה לנד לעומת זאת זכה בפרס בחיר הקהל בטורנטו – פרס בו זכו בעבר נאום המלך, 12 שנים של עבדות, נער החידות ממומבאיי ואמריקן ביוטי, ושמאז 2008 כל סרט פרט לאחד הפכו למועמדים לאוסקר.
אבל בעיקר – מי מדבר עליו? לה לה לנד, גדרות, אור ירח, ג'קי.. כל הסרטים האלה מופיעים בשיחות לגבי האוסקרים. או שהקמפיין שלו הוא שקט מאוד בכוונה או שהקמפיין שלו כרגע פשוט לא קיים.
כל זה לא אומר שאני לא חושב שהוא לא עלול לצוץ אם מועמדות אחת או שתיים. אבל כמועמד סביר לסרט הטוב ביותר? בשלב הזה, לא.
תודה על ההבהרה
וחבל כי את 'סינגל מן' ממש אהבתי ואני מאוד מחכה ל-"חיות ליליות".
את פסטיבל ונציה לא הבאתי בתור דוגמה למנבא אוסקרי אלא יותר כדוגמה לאהדה שהסרט מקבל. אבל נכון, הקהל הפסטיבלי שונה מזה של מצביעי האוסקר.
הוא אמור לצאת בארץ?
(ל"ת)
כן. 26 בינואר, על פי אתר סרט.
(ל"ת)
קשה לי לראות אותו כמועמד רציני
ראיתי את הסרט ואהבתי אותו באופן אישי, אבל הוא לא ממש החומר שממנו עשויים זוכים באוסקר.
האדם היחיד שיצאתי בתחושה שיש מצב שיקבל מועמדות בעקבות הסרט הזה הוא ג'ייק ג'ילנהול.
עוד כמה שמות
Live by Night – כל העולם יודע שבן אפלק הוא במאי יותר טוב מאשר שחקן. אז סרט חדש שאפלק מביים, שמופץ בארה"ב ב-25 בדצמבר, נשמע לי כמו משהו מעניין (למרות שהטריילר נראה כמו סרט פשע גנרי, במקרה של אפלק הבמאי אני נוטה להאמין שזה רק הטריילר)
The Founder – דווקא נראה לי כמו משהו די מסכן, אבל המפיק שעומד מאחוריו (נדמה לי שזה הארווי ווינסטין) ינסה בכוח לדחוף את הסרט הזה על ההוא שהפך את מקדונלדס להצלחה העצומה שהיא. ומייקל קיטון לא מזיק. נראה לי שהסרט יקבל כמה מועמדויות, וזהו.
20th Century Women – מייק מילס הביא את האוסקר לכריסטפר פלאמר בסרטו הקודם ("בגינרס"), ולמרות שהוא לא נראה לי במאי מעניין במיוחד, הביקורות די נשפכות מהחדש שלו. כמו כן, אנט בנינג.
A Monster Calls – אחרי הסרט הקודם של חואן אנטוניו באיונה נשבעתי שאני לא רואה יותר סרטים שלו. ממש ממש ממש שנאתי את "הבלתי אפשרי" (אבל הי, נעמי ווטס היתה מועמדת לאוסקר). על החדש שלו אני קורא דברים טובים, ועם קמפיין הוא יכול לקבל כמה מועמדויות. אני לא אלך לראות בכל מקרה.
Rules Don't Apply – וורן בייטי מביים סרט חדש אחרי לא-יודע-כמה-שנים שהוא נעדר. הטריילר מראה סרט עם אוירת "יחי הקיסר", אבל נדמה לי שיש שם משהו יותר רציני וגדול.
Miss Sloane – סרט פוליטי בהשפעת הבחירות בארה"ב יכול לעבוד. ג'ון מאדן, שביים את זוכה האוסקר "שייקספיר מאוהב", חוזר לעבוד עם ג'סיקה צ'סטיין (הוא ביים אותה גם ברימייק האמריקאי ל"חוב" הישראלי). לא נראה לי שזה יגיע רחוק באוסקר, אבל מועמדות לצ'סטיין (ההיא שרדפה אחרי בין-לאדן, והיתה מועמדת על זה) ובעוד כמה קטגוריות אחרות (תסריט?) נראית לי אפשרית.
ועוד, בקטנה – פול ורהובן מועמד לבימוי ? ואיזבל הופר למשחק? (Elle)
פדרו אלמודובר מועמד לעוד משהו חוץ מהסרט הזר? ("חולייטה" יוצא גם בארה"ב לקראת כריסמס)
ג'ניפר לורנס אולי תיכנס לרשימה בכל זאת? (לא יודע מה לחשוב על Passengers מהטריילר שראיתי, אבל מורטן טילדום במאי מעניין)
אני חושב ש"נוסעים" ירד מהפרק.
היה לו פוטנציאל על הנייר, אבל לפי הקידום שלו והטריילרים שלו, זה לא נראה כאילו האולפן מאמין בו כסרט עם פוטנציאל אוסקרי כלשהו.
אומנם לא ראיתי אבל זה יהיה ממש מגניב
אם "נארודה" יתפלק לרשימה. סרט מהבמאי של "ג'קי" (כן הוציא את שניהם ב2016 שזה מרשים בטירוף) על משורר צ'יליאני ידוע ששמו כשם הסרט. אומנם זה נשמע כמו סרט ביוגרפי משעמם (דבר שעלול להועיל לו באוסקר) אבל כמו עם "ג'קי" לפי התגובות המשבחות נראה כי סיפור חייו של המשורר הוא רק רקע לסרט אינטנסיבי ומעניין בהרבה. אבל אני לא בטוח אם הסרט הוקרן בארה"ב מחוץ לפסטיבלים כך שהסיכויים שלו באמת קלושים.
מגניב? אין ספק.
יוקרן בזמן לפרסים? כן, כי הוא בונה לפחות על מועמדות לפרס הסרט הזר הטוב ביותר.
יצליח להשיג מועמדות לרשימת הסרט הטוב ביותר? לא. (מצד שני, יכול להיות שסתם דיברת על מועמדות כלשהי? כי אז כנראה שהוא כן ייכנס, כמו שכתבתי, לסרט הזר)
היחידים שיש להם סיכוי ממשי לחדור לסרט הטוב (בשלב זה)
הם הסרט של בן אפלק ואולי נשות המאה ה20.
לחלק מהסרטים פה בוודאי יהיה מקום במועמדיות האחרות (ג'סיקה צ'סטיין רוצה את האוסקר הזה, דאמיט) אבל נכון לעכשיו הם לא מתברגים לראש הרשימה של סרטים שהייתי חושב שיגיעו לפרס הסרט הטוב ביותר.
ומהשאלות האחרות, אני חושב שהיחיד הסביר הוא מועמדות להופר על משחק. "היא" לא להיט מספיק גדול בשביל שהבמאים יעמדו מאחוריו בלי מועמדות לסרט, וחולייטה אמנם להיט אבל אני חושב שהקראש של האקדמיה באלמדובאר די חלף.
בנוסף – מורטן טילדום מעניין? כי "משחק החיקוי" הוא כמעט ההיפך ממעניין.
טילדום וורהובן
טילדום – נכון, לא כל כך אהבתי את "משחק החיקוי", אבל "ציידי ראשים" היה פיגוז.
ורהובן – לא שאני משווה, אבל היה פעם במאי לא ממש מיין-סטרים שהיה מועמד לאוסקר מבלי שהסרט היה מועמד לאף פרס אחר. לבמאי קוראים דיויד לינץ' (על "מלהולנד דרייב"). "היא" סרט מאוד מוערך, אבל הוא מאוד קיצוני לטעם האמריקאי (או בכלל). אז איזבל הופר נראית לי הימור די סביר למועמדות, ובסבירות פחות גבוהה, גם הבמאי של "היא" יכול להתברג לשם.
אבל זה היה בתקופה לפני הרחבת המועמדיות
אני באמת מאמין שב2001 מלהולנד דרייב היה מועמד לסרט הטוב ביותר, גם אם אולי מפסיד מועמדיות אחרות (ולא חסרים מקרים הזוים של סרטים עם מעט מועמדיות: ראה מקרה סלמה).
כמובן, היה גם מקרה אחד של במאי שהיה מועמד בלי הסרט שלו אחרי ההרחבה – בנט מילר על פוקסקאצ'ר. וכן, אני חושב שגם לינץ' וגם מילר הרבה פחות מעוררי מחלוקת, הרבה יותר אהודים ומחובקים מורהובן. (וזה בלי להגיד שבכלליות פוקסקאצ'ר היה אהוב על ידי מספיק אנשים)
ל-"העלמה סלואן" אגב, יש טריילר מוצלח
https://www.youtube.com/watch?v=v85YqSFzqSI
צ'סטיין היא אחת השחקניות האהובות עלי – בתפקידים הטובים שלה (למשל ב-"שנה קשוחה מאוד" ו-"קרימזון פיק") היא מצליחה להציג קשיחות נשית אמינה, לא כזו של גיבורת-על שמרביצה לרעים, אלא כזו של דמות שהחיים חישלו אותה, הפכו אותה למי שמסוגלת להתמודד איתם. ב-"סלואן" נראה שהיא משחקת דמות כזו בדיוק.
אהבתי מאוד גם את העבודה של מאדן על "החוב", והעובדה שהיה לו תסריט של ג'יין גולדמן לעבוד אתו מן הסתם עזרה, אבל דווקא שם צ'סטיין הרשימה אותי פחות. בכל מקרה, "סלואן" נראה לי כמו סרט מסקרן.
ובדיוק דווח שהיא תגלם גיבורת על
ליתר דיוק – Painkiller Jane. אני לא מכיר את הגיבורה הזאת בכלל, אבל יהיה מרענן לראות גיבורת על על המסך, ובטח לא כזאת של מארבל או DC. אנשים שמכירים קומיקס יותר טוב ממני ודאי יוכלו להסביר מי היא יותר טוב.
מקור
רק שלא יהיה כמו הסדרת טלוויזיה שמבוססת על הקומיקס הזה
כי היא היתה גרועה.
אם כבר מדברים על האוסקר - אפשר לדבר על הסרטים שמגיע להם אבל לא יקבלו?
בכל שנה יש כמות נכבדת של סרטים שצברו באז ותגובות חיוביות, ואפילו נחשבים למאד איכותיים אבל כשמגיעים לאוסקר אנחנו מוצאים אותם עם אפס מועמדויות.
מה שגרם לי לחשוב על כך היה Hell or High Water שראיתי אתמול. סרט נהדר על מערב טקסס והעיירות הנטושות שבה. הוא עוקב אחרי גבר שמתקשה לשלם משכנתא ומזונות ומגייס את אחיו למסע שודים של בנקים קטנים. הסרט הזה השאיר אותי מטולטל לגמרי. לא רק שהוא מדבר על אזורים של אמריקה שמאד נוח להתעלם מהם (יש שיגידו שזאת אמריקה שטראמפ פונה אליה) – ההופעות של כריס פיין, בן פוסטר וג'ף ברידג'ס היו נהדרות ומלאות דקויות בצורה שקשה לתאר ופס-הקול של ניק קייב וחברו וורן אליס סוחף ויפהפה. גם הצילום מאד מוקפד ואווירתי.
ויחד עם זאת, סביר להניח שהסרט לא יזכה בנציגות במרוץ לאוסקר.
החלטתי להרכיב רשימה של סרטים שמאד הרשימו אותי אבל כנראה לא יגיעו לטקס בשום צורה, ואשמח לשמוע מה המועמדים שלכם:
The Neon Demon
Before I Wake
One More Time With Feeling
Captain Fantastic
Hell or High Water
The Handmaiden
בכל מקרה, אלה ששת הסרטים שהכי אהבתי השנה ואני לא חושב שיש להם סיכוי באוסקר.
הפוסט המלא בבלוג שלי למעוניינות ולמעוניינים:
https://harleyandmesite.wordpress.com/2016/11/10/5-must-see-movies-that-wont-win-the-oscar/
דווקא ל"באש ובמים" יש סיכוי כלשהו להגיע לאוסקר
קודם כל, ג'ף ברידג'ס ככל הנראה מועמד מובטח בשלב זה במירוץ הריק של שחקן משנה ובנוסף לכך יש סיכוי כלשהו שהסרט יגיע לפרסי התסריט והסרט גם כן. (ואני כל כך לא מסכים לגבי איכויות המשחק של כריס פיין)
ממה שרשמת אני מחזק מאוד את המשרתת ולחלוטין לא מסכים עם שדים ודוגמניות
הסרטים שאני הכי אתבאס שלא יופיעו, והמועמדות שהכי יחסרו לי, לפי סדר:
איש האולר (פול דאנו לשחקן ראשי)
כולם רוצים את זה!! (ריצ'רד לינקלייטר לבימוי)
ילד חצות ( מייקל שאנון לשחקן משני)
לא לחשוב פעמיים/Don't Think Twice (מייק בירביגלה לבימוי)
ביצים! ( דוקומנטרי/אנימציה)
בת הים (הסרט הזר הטוב ביותר)
מוריס מאמריקה ( מרקיס כריסמס לשחקן ראשי)
מגדל (דוקומנטרי/אנימציה)
בלשים בע"מ (ראיין גוסלינג לשחקן ראשי [למרות שהוא כנראה כן יגיע אם לה-לה לנד, אז … פיצוי?]
פופסטאר: לעולם לא להפסיק לא להפסיק [ פרס מיוחד לסצנת הדבורים (רפרנס) ]
שאלה קטנה
איך ראית את 'לא לחשוב פעמיים'? מנסה לתפוס אותו כבר הרבה מאוד זמן.
בכל מקרה, כשכתבת 'בת הים' אתה מדבר על הסרט הסיני? אם כן אני מסכים בהחלט.
ומוסיף חיזוקים ל'המשרתת', 'מוריס מאמריקה' (סתם כי הסרט נחמד מאוד, לא באמץ תצוגה משחק ענקית, אבל בהחלט אחלה) ול'איש האולר'.
ועוד כמה מועמדיות שהייתי רוצה לראות, גם אם הסיכוי לכך אפסי:
היא (לא רק לסרט זר. איזבל הופר שחקנית ראשית)
ווינר דוג (אלן בורשטיין ודני דה ויטו שחקני משנה)
ההתקפים (רויאלטי היגטוור שחקנית ראשית)
המנון הלב (אנימציה)
נולד לבלוז (אית'ן הוק שחקן ראשי)
המירוץ אחר אנשי הבר (טאיקה ואטיטי לבמאי)
בראבו! (סרט זר)
חיבוק הנחש (צילום)
ותכלס-
לעבור את הקיר (תסריט ונועה קולר שחקנית ראשית.)
בקולנוע (בטקסס)
בנוסף, תודה שהזכרת לי לחפש את The Fits. שכחתי ממנו.
אחרי צפייה בThe Fits, ולפני שאני מנסח את המחשבות שלי איפשהו:
רויאלטי לשחקנית ראשית? באמת? היא.. בסדר, אבל סוד הקסם של הסרט נע ברוב הדברים שהם לא המשחק שלה. זה לא שהיא חוליה חלשה בסרט, אבל היא בטח לא חוליה חזקה במיוחד.
ואגב שחקנים שאולי מגיע להם
אני חושב שמגיע לתומאס מידלדיטץ' על המשחק שלו בגוש'י.
לא בדיוק יודע אם לשייך אותו לתפקיד ראשי או משנה, כי אמנם הוא הדמות הראשית שעליה בנוי וקרוי הסרט, אך בפועל הוא לא מופיע ונוכח יותר מידי.
מה שכן, כשהוא נמצא שם, הוא אחראי לכמה סצנות נהדרות ואולי לאחד הרגעים המרגשים שהיו השנה בקולנוע.
בכל מקרה ממליץ לך (ולכולם בעצם) לראות את הסרט אם לא ראית, נראה לי שתאהב.
עוד אחד 'קטן'
'גלים גבוהים' A bigger splash
בעולם מתוקן היה מקבל מועמדות ל-
שחקן ראשי. (רייף פיינס)
שחקנית ראשית. (טילדה סווינטון)
צילום.
פסקול.
תלבושות.
הסרט הטוב ביותר.
איזה סרט נהדר. (למרות החצי שעה האחרונה הקצת פחות טובה)
באמת אשמח אם תרחיב קצת
מה הלהיב אותך כל-כך בבימוי של "אל תחשוב פעמיים". לדעתי הוא סרט חביב לחלוטין, אבל לא יותר. אולי חוץ מג'יליאן ג'ייקובס, שבאמת הייתה נהדרת.
אלמנט האלתור
אחד הבמאים הטובים ביותר שיש הוא מייק לי. אני לא ממש פתוח להתווכחות על זה, בטח אחרי "עירום" ולמרות שאני מכיר בכך שיש לו סרטים פחות טובים יש אופי מסוים של הסרטים שנחשב בעיני, ייחודי. שיטת העבודה שלו כוללת חודשים של הכנה של הדמויות על מנת למקסם אמינות וזה עובד, גם בסיטואציות קיצוניות. במקום לפנות לאיזה רעיון דוגמה 95 כדי להיראות אמין, מייק לי פשוט קורע את התחת עם הקאסט שלו בניסיון ליצור דמויות. וזה עובד ואין אף אחד אחר שעושה את זה כמוהו עד אל תחשוב פעמיים.
מייק בירביגלה מצליח לשחזר את האמינות של לי בצורה כואבת ומדויקת שלא נראתה בקולנוע כבר הרבה זמן. האם מדובר בפירוטכניקה מרשימה או תנועות מצלמה מטורפות? לא – אבל מדי האיכות של במאי באה לידי ביטוי בדברים אחרים. סרט מאוד יפה אבל ריק מנפש תמיד יפסיד בעיני לסרט ויזואלי סביר אבל מלא ברגש ואמינות. זה אחד הדברים הקשים ביותר לעשות, לטעמי, בקולנוע ומייק בירביגלה מצליח לעשות את זה.
מהר שלל חש בז עלי
על שם בנו של הנביא ישעיהו.
כלומר, מהרשאלה זה תעתיק לא רע לשם המקוצר שלו.
(הוא גם מעולה בלוק קייג', לדעתי).
הולי קראפ, נכון!
ויותר מזה, כבר דיברנו על זה פעם! ב-2005(!) לונג ג'ון הציגה אותו כ"השחקן שבחיים לא יהיה כוכב, רק בגלל השם שלו"
http://www.fisheye.co.il/%D7%93%D7%95%D7%97-%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA-2032005/#target-comment-197077
Little did she know!
נראה שהקריירה שלו הולכת למקומות טובים בשנים האחרונות :)
מה עם "הסרבן"?
Hacksaw Ridge, לא ראיתי שהוא מוזכר כאן למרות שיש סביבו ביקורות ובאז חיובי סה"כ, הוא לא צפוי להיות מועמד? נראה לי שדבר העיקרי שעומד נגדו זה מל גיבסון.
מה שבטוח, בינו לבין Silence של סקורסזה
אנדרו גארפילד חזק במירוץ לשחקן הראשי. אבל נראה לי שהפסלון כבר נושא את שמו של דנזל אם הטריילר ל-Fences הוא איזשהי אינדיקציה.
אם יש מתחרה לדנזל, זה יהיה קייסי אפלק
שחקן מוערך, מבוגר שאמור להיות נהדר.
אנדרגו גארפילד והסרבן.. שם. אבל, כן, מל גיבסון זה חתיכת דבר שיעמוד נגדך. יש סיכוי שהוא יפתיע, אבל לא הייתי אומר שהוא אחד השחקנים הבולטים, נכון לעכשיו.
אז לא להמר על gods of egypt, אתם אומרים....?
(ל"ת)
אלו הם 27 הסרטים שנשלחו השנה להתמודדות על פרס סרט האנימציה הטוב ביותר:
“The Angry Birds Movie”
“April and the Extraordinary World”
“Bilal”
“Finding Dory”
“Ice Age: Collision Course”
“Kingsglaive Final Fantasy XV”
“Kubo and the Two Strings”
“Kung Fu Panda 3”
“The Little Prince”
“Long Way North”
“Miss Hokusai”
“Moana”
“Monkey King: Hero Is Back”
“Mune”
“Mustafa & the Magician”
“My Life as a Zucchini”
“Phantom Boy”
“The Red Turtle”
“Sausage Party”
“The Secret Life of Pets”
“Sing”
“Snowtime!”
“Storks”
“Trolls”
“25 April”
“Your Name.”
“Zootopia”
תחרות קשה.
האנימטורים שבוחרים את המועמדים לאוסקר נוטים בשנים האחרונות להעדיף סרטים אמנותיים ופחות ידועים על פני סרטים מסחריים של האולפנים הגדולים, אלא אם כן הם באמת, נו, טובים. אז סרטים כמו "קונג פו פנדה 3" ו"אנגרי בירדס" לא יהיו שם, אבל המקום של "זוטופיה" ו"מואנה" נראה מובטח. קשה להאמין גם ש"קובו" יישאר בחוץ. זה משאיר שני מקומות שעליהם יתחרו "חיי כקישוא", "הנסיך הקטן", "Your Name", "הצב האדום" ואולי עוד סרטים שאני לא מכיר (אם "צ'יקו וריטה" יכול לקבל מועמדות לאוסקר, אז אולי גם "מוסטפה והקוסם" מה שזה לא יהיה).
וואו, אפילו לא שמתי לב לחיי כקישוא. כנראה בגלל הזוקיני.
הוא סרט טוב בסך הכל, אבל פשוט קצר מדי. עם 66 דקות בסך הכל הוא מרגיש כמו סרט קצר למרות שטכנית הוא באורך מלא, מה שמפריע לו מבחינתי "לשחק עם הגדולים".
ביחד איתו, קובו, הנסיך הקטן ואולי עוד סרטים שאני לא מכיר, זו שנה די מכובדת לסטופ-מושן, לא? אין לי מולי את רשימות הזכאים למועמדות של השנים הקודמות, אבל זו הכמות בכל שנה?
"הנסיך הקטן" הוא סטופ-מושן רק בחלקו הקטן.
ושלושה סרטים בשנה זה בהחלט לא הרבה, וזאת, נדמה לי, פחות או יותר הנציגות הקבועה של הסטופ-מושן בכל שנה.
זאת הולכת להיות תחרות קשה
כל הביקורות המוקדמות על "מואנה" שקראתי טוענות שהוא יצירת מופת.
בכל מקרה, היתה שנה ממש מצוינת לסרטי אנימציה. עד כדי כך ששני סרטי אנימציה (קובו וזוטופיה) נכנסו לטופ 5 שלי של סרטי השנה*. וממה ששמעתי יש מצב לא רע שגם מואנה, הצב האדום ו-Your Name יכנסו לשם.
*ולמרות זה שמרבית מיצירות המופת השנה הן באנימציה, על מה אתם רוצים להתערב שלא נראה אפילו סרט אנימציה אחד במועמדים לאוסקר השנה בקטגורית "הסרט הטוב ביותר"?
מאוד לא סביר ש-Your Name יכנס
המפיץ האמריקאי שלו הוא חברה קטנה, שהיכולת שלה לעשות לובי בקרב חברי האקדמיה די אפסית.
לא, התכוונתי
שהוא קרוב לוודאי יכנס לטופ 5 של סרטי השנה *שלי*.
ואותו הדבר היה נכון גם
לגבי "צ'יקו וריטה", "הסוד של קלס", "הילד והעולם" ו"ארנסט וסלסטיין", לא? נראה שבקרב האנימטורים, הרבה יותר קל לסרטים קטנים ולא ידועים להגיע להכרה – ו"Your Name" הוא לא ממש קטן. אפשר לסמוך על זה שהאנימטורים לפחות יודעים שהוא קיים.
המשותף לכל הסרטים שציינת - GKids
חברת ההפצה שמתמחה בלבחור את הטובים ביותר באנימציה בעולם ולדחוף אותם למועמדות מפתיעה לצד הענקים האמריקאיים.
מתוך הרשימה השנה, הם מפיצים את הסרטים הבאים, מה שאומר שההפתעה תבוא כנראה מהם:
פאנטום בוי (מהיוצרים של חתול בפריז, שגם היה מועמד מאוד בהפתעה)
אפריל והעולם המופלא ( נכון לעכשיו, סרט האנימציה הלא-דוקומנטרי הטוב ביותר על פי מטאקריטיק )
חיי כקישוא (שדובר מעלה)
גברת הוקוסאי (אנימציה יפנית נהדרת אם כי לא בדיוק עלילתית)
וMune: Guardians of the Moon (מה שזה לא יהיה)
המפיצים של הצב האדום הם Sony Pictures Classics , ויש להם גם היסטוריה לא רעה עם האוסקר – אבל עם סרטי לייב אקשן. מעניין לראות אם הם יצליחו להתניע את הסרט הלא-בדיוק-מלהיב הזה.
בכל המקרים שציינת, הסרטים הופצו בארה"ב על ידי GKIDS
שהיא אמנם לא אחד האולפנים הגדולים בהוליווד, אבל היא כן חברה גדולה בהרבה מ-Funimation שמפיצה את Your Name, ובנוסף גם חברה שצוברת מוניטין (מוצדקים) של מפיצת אנימציה זרה איכותית בצפון אמריקה.
אני לא אומר שהפתעה מצד Your Name היא בלתי-אפשרית, אבל היא מאוד לא סבירה.
למה להתערב על משהו שיש לגביו הסכמה?
לא קובו ולא זוטופיה נחשבו ליצירות מופת על ידי המבקרים שאהבו אותם, אבל לא הרבה יותר מזה וקובו אף נכשל עם הקהל בקופות – גם אם היו לייב-אקשן, הסיכויים שלהם להיות במירוץ הסרט הטוב ביותר היו קלושים.
גם לדורי יש סיכוי ואני לא בטוח שקטן
(ל"ת)
אגב, ברשימה הזאת יש חוסר אחד בולט
איפה "ספר הג'ונגל"? לפי איזה מדד הוא לא אחד מסרטי האנימציה המרשימים של השנה? הוא הצליח בביקורות, הוא הצליח (מאוד) מסחרית, ומבחינה טכנית הוא בקלות סרט האנימציה המדהים ביותר שהופק השנה. נראה לי שהסיבה היחידה שהוא וסרטים אחרים מסוגו באופן קבוע לא נכללים ברשימת המועמדים בקטגוריה הזאת היא שדיסני מתעקשים לשמור על העמדת פנים משונה כאילו זה סרט "לייב אקשן" – למרות שהוא פשוט לא.
ואם זאת סרטים כמו "אלווין והצ'יפמאנקס" נכללו ברשימה של מועמדים פוטנציאלים בקטגוריה
תמוה.
הייאו מיאזקי הכריז (שוב!) שהוא חוזר מפרישה לעוד סרט אחד אחרון
!!!
איזה חדשות טובות.
הסיבה הרשמית: הוא מספר שהוא יצר סרט קצר בשם ״Boro the Caterpillar״ למוזיאון ג׳יבלי בטוקיו, והוא לא היה מרוצה מהתוצאה. אז הוא החליט לעשות מזה סרט ארוך שמתוכנן להיות מוכן קצת לפני אולימפיאדת טוקיו ב2020.
מקור
ראה כאן:
http://www.fisheye.co.il/gots_trailer//#target-comment-940303
טריילר ל"Silence"
החדש של מרטין סקורסזה
http://www.indiewire.com/2016/11/silence-trailer-martin-scorseses-adam-driver-liam-neeson-andrew-garfield-1201742986/
הגיע הזמן
מהטריילר זה נראה כמו "הפיתוי האחרון של ישו" לשנות האלפיים. שזה… מעניין, אבל לאו דווקא טוב.
טריילר שגורם לי לרצות לראות את הסרט פחות
הוא טריילר ממש ממש רע.
אני יודע שהגיבורים של הסרט הם מיסיונרים, אבל אני מניח שיש בסרט משהו מלבד מיסיונריות. הטריילר נראה כמו אחד מהסופר-קאטים האלה, ריכוז של כל צלב שנראה בסרט. כמה שיותר צלבים יותר טוב. משהו בקשר לתרבות היפנית, אולי? לעלילה? נה, זה לא מעניין.
עדיין מצפה לסרט, למרות הטריילר הזה.
יותר מדי אנדרו גארפילד לטעמי
חוץ מזה, דווקא מסקרן. נראה כמו סרט הכפרה של מרטי על הזאב מוול סטריט, נקווה שלא יהיה טרחני מדי.
2016- השנה שבה ספיידרמן הוא נוצרי אדוק שמסתבך עם היפנים
(ל"ת)
לא לפני שהוא סירב להשתמש באלימות בזמן מלחמת העולם השנייה
(ל"ת)
something something
וקיילו ראן ושינדלר.
#מיציתי
הסרט נראה מרשים, ואני כן אחתור לראות אותו. אבל הסרטים האלה – האפוסים מוכי החשיבות העצמית שמתרחשים לפני מספר תלת ספרתי של שנים (או שמתרחשים בעולם שמדמה נקודה כלשהי בעולם לפני מספר תלת ספרתי) שמספרים בעיקר על גברים רציניים, לבנים ומזוקנים פשוט מיצו את עצמם מבחינתי. כן, העשייה הקולנועית של הסרטים האלה יכולה להיות מופתית לעיתים קרובות, אבל, כאילו, אוקי, אדון איניאריטו, הבנו שאתה וצ'יבו יכולים לעבור דרך הרים, גבעות ומפלים בלי קאט אחד, אבל כשאתם עושים את זה בשעה שאתם מספרים את סיפור ההישרדות הכי בנאלי בארץ עם הדמות הראשית הכי פחות מעוררת אמפתיה או הזדהות שיכולתם למצוא, זה מעניין אותי עד לגבול מאוד מסוים. אחלה גארפילד, אחלה ניסן, אחלה סקורסזה. נא להפנות את הכישרון העצום שלך לסיפורים קצת יותר מדליקים פעם הבאה.
כבר חשבתי שלא אראה השנה שם של סרט יותר משעשע מ"גאווה ודעה קדומה וזומבים", עד שנתקלתי בידיעה על כך ש'סוני' רכשה את התסריט של סרט בשם "Love in the Time of Dick Pics".
התיאור הוא "קומדיה רומנטית על אשליית הבחירה ועל כמה קשה למצוא את האדם הנכון בתוך ים של אפשרויות שנעות בין מנומסות לגסות לעירומות".
לחדשות מצערות נוספות:
ב2010 במהלך עבודה על סרטו "אני לא שם" (הפרוייקט ההוא שבמהלכו כולנו חשבנו שחואקין פיניקס התחרפן) קייסי אפלק, כך טוענות שתי נשים שונות הטריד אותן מינית.
הנשים הגישו תביעות וקייסי אפלק הגיע להסכם פשרה מולן. מאז, כל התייחסות לפרשה גררה ממנו תגובות שנעות מ"התקפות חסרות פשר על המשפחה שלי" ל"הייתי פגוע ומתוסכל – כולנו היינו – אבל עכשיו זה מאחוריי" ל"אנשים יגידו מה שהם רוצים".
התגובה הציבורית נכון לעכשיו היא זכייה בהמון פרסים ומשיכת כתפיים תקשורתית ומסלול בטוח לקייסי אפלק לעבר האוסקר מה שהוביל מספר בלוגים לשאול "למה קייסי אפלק כן ונייט פארקר לא?" כאשר כמובן הם קרצו לעניין הגזעי ביניהם, ואולי זה נכון (יש עוד גורמים מעורבים לדעתי, אבל הכל באמריקה גם מעורבב בגזע) אבל אני חושב שגם הקמפיין של קייסי לאוסקר בסכנה אם אחת הנשים תחליט להתקיף אותו בצורה פומבית כמו שעשה אחיה של האישה במקרה של נייט פארקר.
כל הסיפור הזה, בכל מקרה, מצער מאוד. גם אם הוא השתנה מאז, גם אם זה בכלל לא נכון נראה שיותר מתמיד פרשיות מין מוצאות את דרכן לדמויות ציבוריות ומעמתות איתנו שוב ושוב בצומת בין אסקפיזם למוסר חברתי – כל התלהבות שהייתה לי מקייסי אפלק ירדה במידה או שתיים בעקבות המקרה הזה, וממש עד אתמול מאוד נהניתי ודחפתי לזכייה שלו באוסקר. מצד שני, זה תהליך חיובי – הדבר היחידי שמשתנה עם הזמן זה ככל הנראה הנכונות לדיווח ולהראות לנו את הוליווד כפי שהיא באמת.
מקור /כתבה בנושא
דנזל לא פגע מינית באף אישה עדיין!
יחי Fences! האזה!
יכול להיות
שלעובדה שבמקרה של קייסי אפלק זה הסתיים בהסכם פשרה ובמקרה של נייט פארקר זה הסתיים בהתאבדות יש קשר לעניין?
יש כמה וכמה הבדלים
נייט פארקר הואשם על אונס וזוכה לחלוטין (למרות שקריאה של פרטי המקרה מבהירה שהוא כנראה היה אשם, והשופט שיחרר אותו בטיעונים לא משהו), קייסי אפלק הואשם בהטרדה מינית (מצורף בכתבה פרטי המקרה, זה מאוד מטריד אבל פחות דולנד טראמפ ויותר התנהגות מטרידה עם אופי מיני) והסתיים בהסכם פשרה.
נייט פארקר קיבל הייפ על סרט שאף אחד לא ראה ושהתרסק כלכלית וביקורתית לעומת הציפיות שתל בו, לעומת קייסי אפלק שמקבל הייפ על סרט כבר מוכח שבו הוא עושה עבודה טובה.
המקרה של נייט פארקר נחתם (עשור לאחר מכן) על ידי ההתאבדות, בעוד שאצל קייסי אפלק, ככל הידוע לי, שתי הנשים עדיין חיות.
נייט פארקר ניסה להשתמש במקרה לטובת הקמפיין ובכך מעד ברגליים שלו מכיוון שאומנם פארקר היה גרוע במיוחד אבל זה נורא מצב קשה לנסות להסביר למה כדאי לאהוב אותך למרות שעשית מעשה נוראי, לעומת קייסי אפלק שלוקח את הדרך היותר מסורתית של להדוף שאלות עיתונאים, כשאלה עולות ולא להתייחס בפירוט גדול מדי למקרה.
נייט פארקר היה אלמוני כמעט לחלוטין עד לפני הסרט, לעומת קייסי אפלק שכבר מגיע כמעין כוכב.
אצל נייט פארקר יצא מישהו לתקשורת ותקף אותו, לעומת המקרה של קייסי אפלק שם אף אחד לא "הרים את הכפפה".
וכן, נייט פארקר שחור וקייסי אפלק לבן.
למה יש יותר משקל מכל הדברים האלה? אין לי מושג.
בעולם מתוקן
זה היה ה-determining factor בכל מה שקשור לאוסקר, אבל לBirth of a Nation יש 72% בעגבניות, שזה אולי לא טוב כמו מאנצ'סטר על הים אבל סרטים עם ביקורות גרועות יותר כבר קיבלו מועמדויות לאוסקר, ואין כל כך מה להשוות בינו לבין מנצ'סטר על הים בענייני קופות, כי שניהם הופצו בתנאים מאד שונים (הבדל של 2,000 אולמות לטובת הסרט של פארקר).
ואני אישית גם חושב שלקייסי לא מגיע אוסקר על מנצ'סטר על הים, אבל אני לא מצביע אוסקר אז דעתי פחות משנה.
אולי זה גם קשור לעובדה שנייט פארקר לא רק מככב בסרט שלו, אלא גם ביים וכתב, מה שהופך אותו ליותר מזוהה עם הסרט וזה נחשב יותר לגיטימי "להעניש" את כל הסרט על הפשעים של נייט.
גם נכון.
לגבי "לידתה" מול "מנצ'סטר" כן, אין ספק שהציפיות משניהם היו שונות כלכלית אבל לגבי הביקורות – לא. סרט עם 72% עגבניות הוא סרט שתמיד יהיה לו בעייתי להיכנס כמועמד רציני לסרט הטוב ביותר. לא שלא היו מקרים חריגים (התרסקות), אבל ככלל אצבע, צריך הסכמה רחבה על הסרט שלך ו3 מ4 זה לא מספיק.
לגבי הפיסקה השנייה אני מסכים לחלוטין, ואפילו שחקנית מהסרט טענה שכל הסיפור הזה גרם לכך שגם השחקניות והשחקנים האחרים נזרקו לפח רק בגלל מה שפארקר עשה, מה שהיא מרגישה שהוא עוול ואולי זה נכון ואולי לא, אנחנו בטח לא נדע כי הסרט כבר כנראה לא ייצא בארץ.
במקרה הזה לא סביר שתהיה התקפה פומבית
מצד אחת הנשים, פשוט בגלל שבדרך כלל הסכמי פשרה מהסוג שנחתמו בין הצדדים באים עם תוספת של Non Disclosure Agreement – כלומר הנשים מסכימות לא לפרסם את פרטי המקרה בשום פלטפורמה ציבורית.
אני שמעתי על הסיפור הזה כבר די מזמן וזה חלק מהסיבה שאני לא בעד זכייה של קייסי אפלק בכלום. בכל אופן בהשוואה מול נייט פארקר, המסקנה אמורה להיות ששניהם צריכים לשלם מחיר כבד. למרבה הצער ראיתי אנשים שהשתמשו בהשוואה הזו (או בהשוואות לפולנסקי ו-וודי אלן) כדי לטעון שנייט פארקר קיבל יחס לא הוגן. מבחינתי, אחרי שקראתי את פרטי המקרה שלו, אם הוא יהיה Blacklisted בהוליווד עד סוף ימיו זה יהיה סיום הולם לעניין.
במקרה של קייסי אפלק, שהוא כבר יותר מבוסס בהוליווד, ושכאמור במקרה שלו אין סבירות גבוהה לפיצוץ תקשורתי מחודש על ידי המתלוננות, סביר להניח שיהיה יותר קל לתקשורת להעלים עין. אפשר לקוות אבל שמספיק אנשים שמעו על הסיפור הזה בשביל לפגוע לו קצת בסיכויי הפרסים. ובכל מקרה דנזל וושינגטון שם עם Fences ובלי עבר מפוקפק.
שיאנוס או שלא. לא עניני
אני נגד אונס.
אני גם נגד רצח ונקרופיליה.
אבל מה הקשר לאוסקר?
הפרס*אמור* להינתן על משחק משובח. לא על אופי מקסים.
אז לא הייתי משדך אותי לבת שלי אבל אם הוא שחקן טוב בוודאי הייתי מלהק אותו.
מתי כבר למען השם יפרידו בין היוצר ובין היצירה?
"שיאנוס או שלא. לא עניני" – קודם כל, ההיפוך של המשפט הזה הוא להגיד על מישהי (ככל הנראה) אקראית בעולם "שתיאנס או שלא. לא עניני". זה אולי נכון, אבל אתה באמת עד כדי כך אדיש לאונס וכאב של אדם אחר? אני מניח שלא, ושאתה מנסה לעשות נקודה אחרת אבל המשפט הזה קובע שמבחינתך אדם יכול להיאנס וזה מזיז לך את קצה האצבע. גם אם זה באמת המצב שלך, האם אתה חושב שזה צריך להיות המצב בעולם? האם אנחנו לא צריכים לשאוף לאחווה עולמית יותר גדולה שכן אכפת לה שאנשים אחרים חווים אסונות ומנסים למנוע זאת?
"אני נגד אונס. אני גם נגד רצח ונקרופיליה." – קל להאמין, השאלה היא מה זה אומר שאתה "נגד". יש הרבה דרכים להיות נגד משהו – באופן תיאורטי, באופן אקטיבי, באופן אקטיביסטי. משפט כמו "הייתי שמח אם היה פחות אונס, אבל לא עניני" שם אותך בקושי במשבצת ה"נגד".
"אבל מה הקשר לאוסקר?" – ובכן, האוסקר הוא פרס ציבורי והאנשים שזוכים בו מקבלים במה והערכה על פועלם. כשמישהו זוכה באוסקר, זה סימן לחברה – תהיו כמו הבן אדם הזה. הוא עשה דברים טובים.
"הפרס *אמור* להינתן על משחק משובח. לא על אופי מקסים." – אמור זה שם של דג וכו'. בפועל, האישיות והאופי של האדם משפיעים לחלוטין על למי ניתן פרס ולמי לא ניתן פרס. זה חלק מהסיבה למה סילבסטר סטאלונה לא זכה שנה שעברה, למה חואקין פיניקס מפסיד סדרתי למרות שהוא כנראה השחקן הטוב של דורנו ועוד שלל במאים שהיו פשוט אנטיפתים מדי לטעמי האקדמיה בשביל שיתנו להם את הפרס. ומכיוון שאנחנו לא חיים בעולם האידיאלי שאתה מציג, אלא בעולם שלנו אז אם האקדמיה נותנת (אם, פפףף. לפולנסקי יש אוסקר, לא?) פרסים לאנשים שאנסו אז היא אומרת משהו כמו " זה אחלה בחלה שאנסת, ואין לזה שום השפעה שלילית על החיים שלך, כי אתה לפחות אנס חברותי ומקסים בניגוד לאדם המעצבן ההוא שם". זה , בנוסף לכך שלזכות באוסקר נחשב כבוד נותן אשרור חברותי ש"היי, אתם יודעים מה, בעצם? לאנוס מישהו זה לא דבר שישפיע על החיים שלך בצורה כל כך נוראית".
"אז לא הייתי משדך אותי לבת שלי" – אני מקווה מאוד. אה רגע, אני מניח שזה שגיאת כתיב.
"אז לא הייתי משדך אותו לבת שלי" – כן, נו, אבל זה בדיוק יוצר את המצב שפדופילים ואנסים נמצאים בעיר וכל העיירה אומרת לבנות שלה להתרחק ממנו עד ש,אופס! בצורה מפתיעה מאוד לתדהמת כולם שיואו איזה קטע הוא אונס עוד פעם וכולם מזועזעים. לחברה יש צו מוסרי לדאוג לאנשים שבתוכה מעבר ל"לא לשדך אנסים לבנות שלה". לא אומר שצריך לרדוף אותו מחוץ לעיר עם קלשונות אבל בהחלט ראוי לנהל דיון על האם כתור חברה אנחנו בסדר אם לתת את אחד מהפרסים הנחשבים ביותר חברתית שלנו לאנס, מטרידן מינית, ניאו-נאצי, פדופיל, נקרופיל. וואטאבר. יכול להיות גם שנחליט שזה בסדר במצב כזה ולא בסדר במצב אחר – אבל ראוי לפחות לנהל על זה דיון יותר בריא מ"לא אכפת לי, העיקר שישעשעו איתי בהופעות טובות.
"אבל אם הוא שחקן טוב בוודאי הייתי מלהק אותו" – באמת? היית מלהק שחקן אנס שהתנהג בצורה בעייתית בסרט לאנשים אחרים באותה סביבה בדיוק שכמעט מבטיחה שהוא יתנהג כך שוב רק בשביל שיעשה הופעה טובה? נגמרו כל השחקנים הטובים הלא אנסים בעולם שהגעת למצב הזה?
"מתי כבר למען השם יפרידו בין היוצר ובין היצירה?" – אף פעם, אבל אני מניח שזה היה רטורי אז בוא נפתח את זה:
קודם כל שחקנים הם בבירור לא יוצרים, אז בוא נוריד את זה מהפרק. בין אם אתה מכיר את השחקן או לא, הוא לא אדם שעובד מאחורי המצלמה וחלק מהחיבור שלך אליו נובע מהיותו הוא עצמו הבן אדם שהוא. אפילו אם הוא דניאל דיי לואיס ונעלם לחלוטין לתוך התפקיד, הוא עדיין מציג את עצמו ולכן אי אפשר להבדיל את תוכו מהתוצר שלו. הרבה שחקנים מתארים שהדמויות שהם משחקים לאורך השנים נשארים איתם כחלק מהזהות שלהם. אז, כן, אנחנו לתת פרס לקייסי אפלק ב"מנצ'סטר ליד הים" זה בד בבד לתת פרס גם לקייסי אפלק כתור אדם. אי אפשר להפריד באיזמל בין שני הדברים האלה.
כן, בהחלט ניתן לראות את הסרט ולא לדעת על קייסי אפלק כלום ולכן ליהנות או לא ליהנות יותר מההופעה שלו, אבל זאת לא הפרדה של יוצר ויצירה. זה פשוט ניתוק ממידע מסוים.
אבל אם ניקח את הדיון לאשכרה יוצרים, אז בהחלט אפשר להגיע למצב שמפרידים בין יוצר ויצירה: כמות הספרים, הכתבות, השירים, הקומיקסים, התסריטים ואפילו הסרטים שיוצרים מאחורי הקלעים מביימים באנונימיות ואתה נהנה בלי לדעת כלום קיימת, ויש בהחלט משהו מרענן בלראות סרט בלי לבוא עם מטענים עודפים של הסרטים הקודמים שהוא יצר ולראות את היצירה רק כתור יצירה.
אבל זה גם משהו שגורם לך לראות את היצירה כתור דבר אחד, ולא כחלק ממשהו גדול. כי אם אתה רואה סרט אחד של טרנטינו כיצירה עצמאית, זה דבר אחד. אבל בשנייה שאתה רואה את מכלול היצירה שלו, ההערכה שלך לכל יצירה ויצירה משתנה בהתאם. אתה מתחיל לראות תימות חוזרות, הדהודים, עיסוק חוזר בנושאים וטיפול שונה בהם וזה משפר ומחדד את חווית הצפייה שלך וההבנה שלך של הסרטים האלה בהקשר מלא יותר. ואני לא יודע אם אני מעדיף את הצפייה הבתולית חסרת ההקשר על הצפייה מלאת ההקשרים. כן, אני נהנה מדי פעם להתפעם מיצירה מקורית וטרייה – אבל אני נהנה יותר להיכנס לסרט ולהתחיל לראות כיצד השחקן, הבמאי, התסריטאי והצלם מביאים אלמנטים שונים של עצמם לשיתוף פעולה חדש וכיצד הם משחקים עם גוף היצירה הקודם שלהם.
וכמובן שאפשר לדון האם בכלל אפשר פיזית להפריד בין יוצר ויצירה? האם כשנראה את אותו הסרט בדיוק רק עם שחקנים סינים, או בתקופה אחרת ההערכה שלנו תשתנה לגביו רק בגלל שהדברים שאנחנו רואים באים מתרבות שקצת זרה לנו? האם אנחנו אוהבים מותחנים דרום קוריאניים יותר מאשר מותחנים אמריקאיים נובעת מכך שאנחנו לא מכירים מספיק את התרבות הדרום-קוריאנית אז הדברים שם נשמעים לנו איכשהו אמינים יותר בשפה שלהם?
אבל, וזה עוד לא נידון או נאמר פה בצורה מפורשת – אני בהחלט חושב שיש מקום שקייסי אפלק יזכה באוסקר. בניגוד לפולנסקי שהתחמק בצורה מתסכלת מאוד מפשע ברור ביותר שעשה, קייסי אפלק הגיע לפשרה, עשה מעשים יותר אפורים, ובבירור היה בתקופה מאוד רעה בחיים שלו אז שהוא כנראה שם מאחוריו. אני לא חושב שמעשים של אדם צריכים להדהד כל חייו, כל עוד הוא באמת הצליח לפצות את האדם שפגע בו ולהשלים איתו ולהימנע מדרכי פעולה דומות בהווה שלו.
האם קייסי אפלק שם? לא יודע. אפשר לדון על זה.
אבל, כן, כתור חברה שנגד אונס אנחנו צריכים להתנגד לתת פרסים יוקרתיים לאנסים. למעשים שלך, לפגיעה שלך באנשים אחרים – צריכה להיות תגמול חברתי. אולי לא רצח או החרמה מוחלטת, אבל גם בטח לא לתת פרסים יוקרתיים שמהווים אישרור שמה שעשית זה בסך הכל בסדר.
אוקיי, לגבי המשפט האחרון רק.
סורי, אני באמת לא מבין איך לתת לך פרס יוקרתי על דבר X מאשרר לך שדבר Y זה בסדר. אני מנסה להכניס את עצמי לראש הכי מעוות שאפשר ועדיין לא מבין את תהליך הסקת המסקנות שעלול להיווצר אצל אדם כמו שאתה מתאר. "המממ, קיבלתי פרס על הישג אומנותי שלי? וואלה אני חושב שזה בעצם גם אומר שהאנשים שהעניקו לי אותו סבבה עם זה שאני גם מטריד מינית בצד."
נגיד את זה ככה
אולי לא לי ואולי לא לך, אבל לאנשים ברובם יש קווים אדומים מסוימים.
דברים שאם מישהו עשה אותם, הם פסולים בעיניו לעד או לפחות עד שיבצע כפרה. אפשר לראות את זה עם מל גיבסון, אייל גולן, כריס בראון, טייגר וודס, אנתוני וינר (כל אחד והקהל שלו המעשים הללו היוו קו אדום). מישהו שעבר את הקו האדום נפסל מבחינתם לחלוטין והם לא יתמכו בו בשום צורה: לא יראו את הדברים שהוא מוציא, לא ינפפו לו לשלום,לא יתמכו בו כלכלית, לא יתנו לו פרסים.
גם לאקדמיה יש קווים אדומים, אני בטוח. הם לא יתנו פרס לכל אחד. כמובן שזה קשה כשמדובר בארגון של 6000 אנשים עם קוים אדומים שונים, אבל בסופו של דבר המועמדויות והניצחונות מדברים בקול אחד.
והקול האחד הזה אומר "אונס, הטרדה מינית, אנא ערף זה לפני הקו האדום".
כלומר שאולי האקדמיה תצביע ביותר חוסר נוחות, אבל בסופו של דבר זה בסדר.
ואז עולה לנשיאות, לבמת האוסקר, למה שלא יהיה אדם שמתקיף מינית או אנס או ביצע פשע חמור אחר ואנשים שנפגעו באותה הצורה מרגישים שהם הופקרו. שהחברה, על גב הפגיעה שנעשתה בהם, אומרת שכל עוד הוא יעשה את אמריקה גדולה שוב פעם או שיחק ממש טוב זה בסדר להמשיך ולתת לו פרסים.
ואנשים אחרים צופים ואומרים "הא. מר בחור קיבל פרסים למרות שהוא עשה מעשים לא טובים.. כלומר שלמרות שהוא פגע במישהו, החברה בחרה לא להעניש אותו". אולי לא באופן מודע, אולי לא באופן שיגרום לו להתנהג ככה "כי זה בסדר עכשיו" אבל איפשהו שם, זה המסר.
אולי היה עדיף שנהיה חברה ללא קווים אדומים, שיכולה להסתכל על שיעורי ההיסטוריה של פול פוט, הציורים של היטלר והכתיבה של צ'ה גאוורה ולהלל אותה בואקום. חברה שכזאת שמחברים לא חותמים על היצירות שלהם ולכן אין דרך לדעת את סיפור חייו לטובה או לרעה של המחבר שלו.
אבל כל אחד אנחנו כן חברה שמחברת בין היוצר ליצירה בשלל דרכים, ושיש לה קווים אדומים אז פרס למר בחור אנס זה אמירה חברתית חיובית למר בחור אנס. זה אומר שאנחנו מסוגלים לתת לו צ'ופרים בעוד שהוא לא ביצע חרטה על הפשע שלו.
זה כמו, בצורה מופשטת ושטחית ביותר, לתת ממתק לילד על ציור יפה בזמן שהוא הרביץ למישהו – הילד יתבלבל ולא יבין שהוא צריך להפסיק כי היי! נתנו לו ממתק והילדים האחרים יראו שאפשר להרביץ לילדים ועדיין לקבל ממתק.
1. סחטיין על התגובה. באמת. השקעת זמן וכתבה. תודה!
2. 12 פיישלייקים! מאז הקרב בכיתה ז' בו יוני דפק לי צלחת גבינה בפרצוף מול כול הכיתה לא הרגשתי מושפל כל כך.
3. האקספוזיציה הסו מתחילה למצות את עצמה. עברתי לדיון עצמו.
אם הייתי חושב שתעשה לי פירוש רש"י על כל מילה הייתי מדייק יותר, אבל ניחא, אשתדל יותר הפעם.
אני חייב להתנצל מראש. אני לא אגיב לכל מה שאמרת כי זה יהיה טרחני מדי.
אני בפירוש מסתכל על משחק כאל יצירה. יצרה שבוודאי יש בה מהאישיות של האיש עצמו.
כמו שיש בספרות בשירה ובפיסול.
אני לא אתחיל לפסול יצירות שאישיותם של יוצרם בעייתית בשבילי. כי אם אני כן אעשה זאת, אני אשאר עם עולם ללא יצירה.
פעמים רבות מאוד היוצר ניחן בנפש מעורערת כזו או אחרת שהיא זו שנותנת לו את היצירה עצמה.
והדברים שבעניי הם פסולים לחלוטין הם ממש לא מתחילים ונגמרים בתחום האונס.
פדופילה. בגידה, גסות רוח והשפלות פומביות כמו חוסר כיבוד הורים, אנטישמיות וכן הלאה.
אני לא עושה מדד ומחליט מה יותר פסול מהשני אך גם הדברים האלו פסולים לחלוטין אצלי.
לכן איפה אני עושה הפרדה מוחלטת בין היצירה ליוצר.
היוצר חרא של בן אדם? לא מזיז לי *להינות מיצירתו*
אני לא אזמין אותו לביתי ולא תמצא פוסטר שלו תלוי בחדר שינה.
בוודאי שאני לא אעריץ אותו.
אבל הפרס? אותו אני מביא ליצירה. לא לשחקן. לא לבמאיי.
לא אישיותו המלבלבת של הפרופסור תזכה, אלא היצירה שלו היא זו שתכבד אותו בנובל.
יצא וקיבל איש מפוקפק למדי? אין מה לעשות. כי כמו שאמרתי, לא רק על אונס צריך לפסול אלא גם בגידה, מיזוגיניה, גזענות ועוד.
אתה מבלבל פה בין "לצרוך/ליהנות את היצירה", "לאפשר לו לעבוד" ו"לתת לה פרסים"
אני לא חושב שצריך להחרים את קייסי אפלק, אורסון סקוט קארד, מל גיבסון, כריסטיאן בייל ועוד ועוד יוצרים ויצירות רק על סמך התנהגותם. כצרכן הדבר החשוב ביותר הוא ההנאה מהיצירה, וכל עוד המחשבה שמישהו לא נחמד יצר אותה לא מפריעה לך אני לא חושב שיש הכרח מוסרי לא לצרוך או ליהנות ממנה (אפילו אם היא ממשיכה לכלכל אותו).
עד פה, שנינו מסכימים.
אבל יש הבדל בין ליהנות מיצירה ולתת בבמה ציבורית פרס לאיש שיצר אותה.
הרי, הפרס הולך למישהו. אם האוסקרים לא היו הולכים לזוכים שלהם, אלא רק מוכרזים כשמות ואז כולם הולכים הביתה: בלי שטיח אדום, בלי נאום זכייה, בלי כתבות מחמיאות – אז אולי היית צודק. אבל הוא לא עובד ככה. הטקס הוא כולו עובד על פולחן אישיות של האנשים מסביבו ולכן כאשר אתה נותן לו פרס, אתה נותן לו פרס ולא ליצירה שלו.
אני מתעלם ברשותך מההשוואה לנובל, כי היא לא בדיוק מתאימה כאן והיא תגרום לנו לסטות לדיון אחר לחלוטין.
נ.ב – באמת? פדופיליה וגסות רוח זה שני דברים שאתה מחליט ביניהם מה יותר פסול מהשני? מישהו שעקף אותך בתור יכול להיות באותה מידה גרוע כמו אדם שהרס חיים של אנשים? אני מבין שאתה נהנה לשלוף מהמותן בדיון הזה ולא מדייק בכל מילה אבל זה טיפ-טיפה מוגזם, לא?
כריסטיאן בייל. עליו חשבתי כשכתבי גסות רוח. אתה מכיר את הוידאו שמישהו הקליט באמצע צילומים לאיזה סרט שבו כריסטיאן בייל צורח על אחד מחברי הצוות שנכנסת בטעות באמצע טייק לתוך הפריים? הוא כמעט שוחט אותו במילים. הלבנת פנים כזו חמורה במובנים מסוימים כמו הריגה.
אם פדופיליה יותר חמור? כן. אבל גם גסות הרוח הזו היא חמורה מאוד מאוד מאוד לפי עולם הערכי (הדתי) שלי.
ולגביי עצם הוויכוח – האוסקר להזכירך, – היה כזה. רק היו מכרזים את שמות הזוכים בלי שום טקס או שטיח אדום. אומנם המכלול השתנה אבל אני מניח שעצם הרעיון של הטקס -נשאר.
כריסטיאן בייל עבר את הקו מ"גסות רוח" ל"תקיפה מילולית" אבל לא הנושא.
ואתה מדבר על הטקס לפני… מה? 80 שנה? לא, עצם הרעיון של הקטס לא נשאר כלל אותו דבר. שום דבר ממה שהאוסקר היה לפני 80 שנה לא נשאר – שחורים יכולים לשבת עם כולם (בניגוד לטקס בשנות ה30), אין קטגוריות נפרדות לסרטים בצבע וסרטים בשחור לבן, אין 10 מועמדויות, אין 5 מועמדויות, שיטת האולפנים קרסה, המציאו את קטגוריות האיפור והאפקטים, הטקס משודר בזמן אמת לכל העולם, הוא הוליד טקסים מקדימים ואת עונת הפרסים, ואפילו השם שלו "אוסקר" לא היה שם במקור.
אז אנחנו לא מדברים על רעיונות אידאיים אלא על המציאות. אם ישנו טקס שבו מכריזים על הסרטים הטובים של השנה אבל לא מקבלים פרס, הזוכים לא באים לדבר והכל נעשה בטון רשמי ויבש אז במקרה הזה בהחלט אפשר למצוא מקום להלל יצירות של יוצרים בעייתים. אבל כיום, טקס האוסקר מהלל בד בבד גם את היוצרים. ולכן, לצערנו, ההפרדה שאתה מציע (שאני בגדול בעדה) פשוט לא מחזיקה מול המציאות.
בניגוג למה שאנשים נוטים לחשוב, ההשוואה לנובל מאוד מתאימה
כדי להיות מועמד לפרס צריך ״גוף עבודה חשוב״ וגם מספיק likeability כדי שמישהו ימליץ עליך ויגיש אותך לועדת השיפוט. קשרים בין אישיים, קשר לפרשיות בעייתיות ופקטורים לא מקצועיים (גם מין, גזע וכו) לחלוטין משפיעים על זכיות.
חשבתי על זה קצת
והרבה דברים כיסית ולכן לא התכוונתי להשתתף בדיון הזה, אבל משהו צריך להאמר למען חרמות צרכנים.
אנחנו חיות וחיים בתקופה שבה מדברים הרבה על שיוויון ויצירת שיוויון אפילו במחיר של העדפה מתקנת (שאמורה בסופו של דבר לפתוח את הצוהר הדרוש להגברת השיוויון). בטקס הפרסים הקודם, היה עניין מאוד גדול סביב מיעוט המועמדויות לאנשים לא לבנים למשל.
בבסיס הדרישות האלו עומדת הטענה שאין איזון, שבחירות על סמך קשרים ושיטת ה"יד רוחצת יד" והפוליטיקה וכו' ממשיכה להזין את החזקים ולדפוק את המיעוטים, כך שהם לא מקבלים הכרה אפילו כשמגיע להם (וחצי מהזמן אפילו לא מקבלים הזדמנויות). מאחורי כל הטענות האלו עומד הרעיון שפרסים צריך לתת על השגים ולא על חברות. ומה שנכון עבור קידום מיעוטים (נשים, שחורים, להטבקים ואחרים) נכון גם לגופם של אנסים. אם אנחנו רוצים לתת את הפרס לסרט הטוב ביותר, אז תוציאו החוצה את כל הטיעונים הלא רלוונטיים, תפסיקו לשפוט את הגוף או האופי של הבמאי ותתחילו לשפוט את היצירה שעומדת מולכם.
העניין הוא, שבעולם מתוקן אדם שהוא תוקפן מיני היה מטופל במערכת שיקומית או שמוחזק במערכת בתי הסוהר. בעולם שלא מנוהל בלעדית ע"י חבורת פריווילגים שרק צריכים לכבות שריפות עם הבחורה ההיסטרית מאיפור ושיער, בכלל לא היו מעסיקים את הבמאי שמהווה סיכון ל-50% מהסגל (גם בהנהלה, כי אני בעולם מושלם עכשיו).
דווקא ה"לא לתת פרסים לסרט טוב של במאי שהוא חתיכת חרא" זה חלק מעולם סגירת החשבונות של הפריווילגים, או איזשהו פלסטר בשביל הנשים מצעדת השרמוטות או משהו. פרס הוא טפיחה על השכם, אבל תאכלס- אם במאי נטול פרסים ממשיך לקבל תקציבי ענק כדי לעשות את הסרטים שלו, והחברות הגדולות ממשיכות להשקיע הון עתק בהפצה של הסרטים שלו וכל המבקרים כותבים שהוא זבל של בן אדם אבל עדיין הסרט שלו טוב באופן אוביאקטיבי וברור שדופקים אותו כדי לעשות לו נונונו כי הוא לא נחמד- איזה מן עונש הוא קיבל?
חרם צרכניות הוא הדרך של הציבור להעביר מסר כלפי מעלה, אנחנו מתקנות את מה שאתם לא מעוניינים לתקן. לא אכפת לי אם למישהו יושבת על המדף בבית כוס נירוסטה בשם איזה פרס, אכפת לי שהוא בכלל קיים בתודעה שלי. שיש לו את הכסף ועמדת הניהול הכוחנית שממשיכה לאפשר לו גישה לקורבנות, או שבכלל אף אחד לא חושב להביע סולידריות עם המותקפת שלו ופשוט להגיד לו שהוא בלתי רצוי.
אז כל זמן שהאולפנים לא מחרימים במאים שהם גם גזענים, תוקפנים או אנסים- זה כן התפקיד שלי להחרים. לפחות כל זמן שאני לא רוצה שיאנסו אותי או שישנאו אותי כי אני יהודיה, או שישנאו את החברים שלי כי יש להם עור חום. ולכן אני חושבת שכל אישה שיודעת כמה עברות מין הן נוראיות, צריכה להצטרף לחרמות כאלו. לכן אין שום סיבה להמשיך ולתת לאולפנים מוטיבציה לממן אנשים כאלו.
אנחנו צריכות להפסיק להיות אפולוגטיות, ואנחנו חייבות להתחיל להתנהל בהרבה יותר סולידריות.
כבר בנקודת הפתיחה אנחנו הרוב, וזה לא הגיוני שאנחנו לא מנהלות את העולם, שיצטרפו אלינו קומץ גברים שפויים ואולי יתחיל להיות שינוי אמיתי.
וכן, לדעתי בחור שאומר שחרם זה לא מועיל ולא חשוב, והעיקר שלא נתנו לחתיכת דפקט הזה או האחר פרס, לחלוטין משתף פעולה עם תרבות האונס.
וברור לי שאני כותבת דברים קשים כאן, ויוצאת בהאשמה כלפי כותבים כאן שהם נחמדים (לפחות בכתיבתם), אבל נמאס לי להיות נחמדה, זה לא באמת עובד וזה לא באמת יוצר שינוי.
לא יודע אם חרם צרכנות הוא אפקטיבי בתעשייה שבה הן שחקנים והן במאים שהוציאו כשלון אחרי כשלון קופתי עדיין מקבלים תפקידים (שלום ג'וני דפ!), נראה שתהליך החשיבה של מקבלי ההחלטות בדרגים הגבוהים לא מתפעלת ממחסור כלכלי כל עוד היא בונה על השוק הבינלאומי או משהו.
זה נכון אגב גם לגבי תעשיית הפרסים.. אבל פחות: לחץ ציבורי בעקבות שערוריה עלול למנוע פרס או מועמדות מכיוון שחברי האקדמיה כן רוצים יותר להתנחמד מאשר מנהלי אולפנים. בחינת הישגים שניתן לכבוש, זה נראה כמו אופק הרבה יותר סביר – תראי מה קרה לנייט פארקר ו"לידתה של אומה". אבל זה שהוא לא יקבל אוסקר, לא אומר שהוא לא כבר עובד על הסרטים הבאים שלו.
אז כתור אדם עם כוח מוגבל כצרכן, אני מעדיף להשקיע את הכוח שלי איפה שאני רואה יותר השפעה בסוף היום.
מה גם שבעידן הפיראטי צריך לעלות שאלה מה זה צריכה: האם לראות סרט בלי לשלם שקל ליוצר שלו עדיין מגבה אותו מוסרית להמשיך ליצור? ומה אם הוא מת? אפשר להגיד שכן כי זה ממשיך איזשהו דיון עליו – אבל מצד שני הוא עדיין לא מקבל תמיכה כלכלית לעבודה שלו.
ובנוסף צריך לזכור שהחיים הם יותר משחור ולבן. נייט פארקר הוא לא רק אנס, קייסי אפלק הוא לא רק מטרידן מינית ושניהם מבחינה חוקית שילמו את עונשם. מה המטרה שאנחנו רוצים להגיע אליה? אז נחרים אותו. אוקיי, עד מתי? עבר יותר מעשור מאז שנייט פארקר עשה מה שעשה. לכלא, לצערנו, הוא לא יגיע כי מערכת המשפט פישלה בפעם הראשונה. הוא אומנם גרוע בהתנצלויות, אבל מה הוא צריך לעשות כדי שנהיה איתו בסדר? אני לא שואל בטון תוקפני – זאת שאלה שאני לא יודע את התשובה אליה בעצמי.
כל הסוגייה הזאת, כפי שאמרתי מעלה יותר סוגיות ושאלות וככל הנראה תשובות שונות לאנשים שונים בלי "תשובה אחת נכונה".
אני מסכים איתך שיש משהו שמריח לי מוסרית נכון בלהחרים יוצרים שפגעו באנשים אחרים (למרות שכמו שאמרתי, אני לא יודע עד איזה שלב).
אני מסכים עם מילה כשרה שאם אני אסנן יוצרים על פי מידות המוסר שלי אשאר עם חוויה תרבותית מצומצמת ושיצירה יכולה להתעלות מעל היוצר שלה ואף להתעלם ממנו.
ואני לא יודע לנסח מסמך אחיד. אני חושב שכל מקרה ראוי לדיון בפני עצמו.
יוהוו!!!
"אני מסכים עם מילה כשרה"
"אני מסכים עם מילה כשרה"
"אני מסכים עם מילה כשרה"
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
יווווו יונתן הסכים איתיייייי!!!!
אז מי סופר בכלל את הארבע עשרה לייקים שלכם שמה למעלה???!?!
כמו שאמרתי מהתחלה, זה בכלל לא הזיז לי!!
(יונתן רוצה לבוא איתי לסרט??? אנחנו עומדים להיות החברים הכי טוביםםם אברררר)
בעיני חרם צרכנים זו האופציה היחידה שמתקבלת על הדעת
אני חושבת שאתה לא מפנים משהו: כשמישהי מותקפת והתוקף מכחיש, ומערכת החוק והמשפט לא מסוגלים (או מעוניינים) לטפל בו, והחברה שסביבה רק מתבאסת מהרעש כי הוא עושה סרטים אחלה שעכשיו אסור לראות או כי הוא דווקא מנהל/מפקד/קצין/עיתונאי/פוליטיקאי/פרופסור/שוטר/שופט/מורה/פסיכולוג/טכנאי/מתנדב/נהג הסעות… ממש בסדר
זה פחות או יותר מה שקורה באחוז גבוה מהמקרים של תקיפות (בהנחה שהמתלוננת בכלל מספרת)
וזו בעצם הדרך של המערכת להבהיר למתלוננות שאנחנו רק עושות רעש ומפריעות למהלך התקין של העולם, ומתחת לכל התסבוכת הזו עובר מסר חד וברור שעדיף שמתלוננות יסתמו את הפה ויבלעו את הצפרדע לבד בבית, ומאחורי המסר הזה מסתתרת בחירה בין להמשיך להסתובב בעולם כהיסטרית ליד "התוקף האמין" לבין פשוט להתקפל וללכת למקום אחר.
וגם כאן, הדיון הזה ביננו פה בכלל לא דיברנו במה שקורה לעובדת הפקה (שחקנית או מאפרת, זה לא משנה) שצריכה להמשיך להגיע לאודישנים ולקוות שהתוקף שלה לא נבחן גם באותם אודישנים, ולהגיע לטקסי פרסים ולהקלע למפגש פנים אל פנים ולהשתתף בראיון העלאת זכרונות מהסט של הסרט הנפלא ההוא והתפקיד הרגשי העוצמתי שנתנה ולהתנהג כאילו הכל בסדר (או לברוח לסמים ולהתאבד).
תתחיל לחשוב ככה- לא על הסרט שאתה תפסיד, אלא מה עובר על השחקנית שנאנסה או הותקפה. ופתאום חרם נשמע כמו משהו מאוד הגיוני.
כמו שאמרתי, חרם נשמע לי מוסרית יותר נכון
הבעיה היחידה שלי היא השאלה "עד מתי". לרוב חרמות שנובעים ממסרים מוסריים מציבים איזשהו דדליין: מחרימים את ישראל עד שהיא משחררת את פלסטין, מחרימים את דרום אפריקה עד שמסיימים אפרטהייד, מחרימים את איראן עד שהם מפסיקים לעשות פצצה גרעינית. מה, בעצם, הדדליין כאן? כי חרם בלי דדליין מרגיש לי לא נכון מוסרית: חרם הוא אופציה מוסרית בעיני רק אם טמונה בו אפשרות תיקון וכפרה. וכן, ברור לי שמערכת המשפט היא לא המדד על פיו נשפוט בגלל הבעיות שבה אבל מה כן? אני מסכים שהתשובה "עד שהוא מוציא שיר/סרט/ספר שאנחנו אוהבים" היא תשובה גרועה. מהי תשובה טובה? (וחשוב לי להבהיר: זאת לא השתלחות אישית או יציאה נגד רעיון החרם ככלל או שאלה רטורית. אני באמת לא יודע בעצמי מה התשובה לשאלה הזאת ואם יש בכלל תשובה אחת מאוחדת לדברים הללו)
וכמובן שיש כאן מספר דברים לשקול: גבריאלה יוניון דיברה על כך שהקאסט הרחב של "לידתה של אומה" נדפק כולו בגלל נייט פארקר והסקנדל שלו. נשים ואנשים שלא ידעו על האונס וציפו לפרוץ בגדול נרמסו רק בגלל הבמאי. ואם במקרה של במאי זה עוד יותר קל, מה באמת במקרה של שחקנים? האם אני הולך להחרים גם סרט כמו אושן 11, בו קייסי אפלק בתפקיד משני בלבד? האם אני מחרים סרטים איתו רק לפני ההתקפה?
וכל זה כמובן לפני שאני נכנס לסמנטיקה של אנשים מתים. האם סבל של אנשים נשאר אחרי המוות ולכן אני מחרים ספרים ומחזות של אנסי עבר? הרי מריה שניידר לא הולכת לפגוש עוד, למזלה, את ברנדו או ברטולוצ'י – נניח ואנחנו פוסלים בכל מקרה את "הטנגו האחרון מפריז" בגלל שהוא ממש פגיעה בה- מה המקום של "הקיסר האחרון" או סרטים אחרים של ברטולוצ'י? האם כשאנחנו מחרימים ספר או סרט כאסור זה רק מגביר את המעמד שלו ויוצר מסביבו *יותר* הילה של איכות או סכנה שמגבירה את מעמדו? והרי, לרוב כשאני רואה סרט אני לא יודע דבר לגבי היוצרים שלו, ואני מגלה את כל הזוועות אחרי מה שהופך חרמות מוסריים לקשים ביותר.
אם כל זה נשמע מזלזל או מבטל, אני מתנצל: כל הנושא מעלה אצלי הרבה יותר שאלות מתשובות. וכל זה הוא כמובן לפני העובדה שהשאלה היא מה הסף שאנחנו רוצים להציב? אונס אני מקבל לחלוטין ואני חושב שגם פדופיליה ואפילו רצח זה בגדר קו מוסרי קל. אבל מה אם זה היה בתאונת דרכים? ואם יש לו היסטוריה רק של התבדחויות בנושא למרות שהוא אדם טוב בכל קנה מידה התנהגותי אחר?
אני לא מנסה לבטל את הרעיון שלך, שוב. חרם נשמע לי בהחלט נכון בצורה אינסטנקטיבית אבל הוא פשוט מעלה אצלי המון שאלות שאני לא מצליח למצוא תשובה חד משמעית אליהם.
יש דדליין מאוד ברור בעיני: שינוי מדיניות
אני לא במלחמה נגד במאי אחד או שחקן אחד, אני רוצה לראות שינוי חברתי ביחס לתקיפות מיניות. אנחנו רואים פה תופעה, אנחנו רואים שחברות גדולות ממשיכות להעלים עין מתוקפנות מינית ושהיא צצה בואריאציות שונות כל הזמן.
אם קייסי אפלק או נייט פארקר או ההוא מאקסמן או וודי אלן או רומן פולנסקי או המפיק של קאשה או הבמאי מהטנגו האחרון בפריז, או מנחם גולן או משה איבגי היו מקרה חד פעמי, עשב שוטה שהכה את התעשיה כולה בשוק ותדהמה, היינו מדברים באופן אחר.
אבל הם לא מקרה חד פעמי, הם הופכים לתופעה והם נשארים תופעה משום שאף אחד לא מוקיע אותם באופן ברור.
מנסים להוקיע אותם קצת וישר יש מי שקופצים ומתלוננים על כך שכל הקאסט נדפק בגלל סקנדל אחד קטן (שזה שווה ערך ללהגיד למותקפת שתפסיק לקלקל לכולם את החגיגה). בוא נדבר על "הסקנדל" של נייט פארקר, שיחד עם חבר שגם עבד איתו על הסרט שיכרו/סיממו ואנסו את זוגתו. שותפו לפשע הורשע ונייט פארקר ניצל על סעיף טכני (החוק אז לא הכיר באונס ע"י בנזוג). כשאחיה של הבחורה סיפר שהתאבדה בעקבות הPTSD שלה, נייט פארקר הגיב באופן חזירי, דחק את הסיפור ממנו והלאה. אם זה היה שוד או רצח הוא היה מגיב באופן דומה? האולפנים עדיין היו מפקידים בידיו תקציבים וקאסט וחופש אומנותי? הקאסט היה מעיז להתלונן שהוא כולה רצח מישהו לפני כמה שנים ועכשיו הם נדפקים מבחינה מקצועית?
אני רוצה לראות עולם שבו במאי שעולים כנגדו חשדות על עברות מין יוצא לחל"ט עד שיתבררו כל העניינים, אני רוצה לראות עולם שבו במאי שהואשם באונס של שחקנית או של ילדים מתקשה להשיג מימון והפצה כי אולפנים לא רוצים שבשם שלהם תידבק הטינופת הזו. שחקן הטריד מינית מישהי מהקאסט? כמה חבל, היה לו כל כך הרבה פוטנציאל לפני שהוא נאלץ לעבור הסבה מקצועית.. אני לא מוכנה בכלל לנהל את החשבונות של כמה זמן מסך היה לקייסי אפלק כדי להחליט אם הסרט שווה חרם או לא שווה חרם.
מה להחרים? היו כבר דיונים כאלו באתר והסברתי את עמדתי בנושא. בגדול, בדרך כלל הגבול משתנה בין אדם לאדם אבל נמצא על איזשהו איזור אפור בגבולות הסביר.
מבחינתי, אני לא מוכנה לתמוך כלכלית בסרט שבין משתתפיו נמצאים עברייני מין. כלומר, לא אצפה בו בקולנוע, לא אקנה צפיה בVOD או באיי טיונז. אם ישודר בטלויזיה אני לא אכבה אותה, לא אשתף פעולה עם חברים שרוצים לצפות בסרט הזה, אבל אם אוזמן במסגרת חברתית שהאמירה שלי בה מוגבלת, יתכן ואגיע (למשל הקרנות במסגרת סטודנטיאלית כשעוד היה רלוונטי)
יש מי שיגידו שאפשר להקל את הגבולות, יש מי שיאמרו שאפשר להקשיח אותם. מבחינתי אלו גבולות סבירים פחות או יותר.
נתת לי דברים לחשוב עליהם.
אני לא בטוח שאני מסכים עם הכל (הדדליין שאני חיפשתי הוא יותר אישי מאשר ציבורי) אבל אני לא מצליח כרגע לנסח תגובה שאני שלם איתה יותר מזאת.
נ.ב – ההשוואה לרצח מעניינת כי אומנם יש פחות אסופת מקרים אבל מסתבר שבגדול הוליווד די סלחנית גם במקרים כאלה. המקרה המפורסם ביותר הוא כנראה ג'ון לנדיס (ההבדל העיקרי בין לנדיס לדוגמאות שהעלית הוא שלנדיס אף פעם לא כיוון לאוסקרים). לנדיס הורשע בגרימת מוות ברשלנות ו.. המשיך ישר לעבוד.
קייטלין ג'נר הייתה מעורבת בתאונת דרכים קטלנית שהרגה אדם והציבור די משך כתפיים בנושא, בגדול. מקרים דומים היו עם מת'יו ברודריק, סנופ דוג, וג'ון יוסטון. היחידי שממש נראה שזה הרס לו את הקריירה זה או.ג'יי סימפסון – אבל הוא מתחום אחר במקור. (וזה לפני שמדברים על ויליאם ס. בורוז). כך שהתשובה המצערת היא "כן". הוליווד סבבה פשוט לעבוד עם כל מי שסבבה לעבוד איתו – רוצחים, אנסים, you-name-it.
הבעיה היא מערכתית/ציבורית
סיפור ההטרדות והתקיפות המיניות של עמנואל רוזן ("הסקנדל") היה אחד הרגעים המכוננים בפקיחת עיני לשיח פמיניסטי בקונטקסט של תקיפות מיניות. זה היה רגע ממש קלאסי שכל הדרכים הצטלבו: איש בכיר מאוד הואשם במשהו שכולם ידעו שקרה (כמו שאביר חופש הביטוי, עורך הדין רביב דרוקר כתב, זה לא נחשב אונס כי בגרסת הרכילות שהוא שמע הבחורה לא אמרה "לא"). מסתבר שגם כשנוצרה מראית עין של טיפול, למעשה העניין לא טופל (למשל האיש שפיטר אותו מחברת חדשות אחת, הביא אותו איתו לשניה תוך חודשים ספורים). אני אדלג על הרבה אובזרבציות מעניינות נוספות שעלו ופשוט אסכם שזו היתה הצצה נדירה, ארגון גדול מאוד מצא עצמו מכבס את הכביסה המטונפת כלפי חוץ, וכולנו ראינו את התהליכים השונים שקורים בתוך הארגון כשהאשמה על בסיס מיני עולה לפני השטח.
הדד ליין ציבורי כי מה שקרה עם עמנואל רוזן, ומה שקורה עם הבמאים האלו זה גם מה שקורה עם אחד האנשים היותר בכירים שיצא לי אי פעם לעבוד איתם בתחום המאוד לא ציבורי שבו הועסקתי באותו זמן, זה מה שקורה במקום העבודה של חברה שמקטרת על הבוס, זה מה שקרה לחברה שמילצרה בתקופת התיכון, זה מה שקרה לקרובת משפחה שעובדת במשרד ממשלתי, זה מה שקרה לחיילות של בוכריס, זה מה שקורה בצמרת הפיקוד במשטרה, זה מה שקורה בלשכתו של ראש הממלה שלנו.
אני לא יכולה לדבר פה על דד ליינים אישיים, כי הסוגיה היא ציבורית, כי הפכו את האישי של 51-52% מהאוכלוסיה להפקר. ואם איברי המין שלי, הזכות על המיניות שלי, הזכות על האי-מיניות שלי במרחב והאוטונומיה הפיזית שלי הם ציבוריים, אז גם הדד לייניים והאולטימטומים שאני מציבה הם ציבוריים. ההליכה אל האישי פועלת נגדינו הנשים כבר מאות של שנים, זו הדרך להזכיר לנו שהבעיות שלנו קטנות, ופוגעות בתהליכים הגדולים ובסדר הדברים בעולם. לא מוכנה לשמוע את זה יותר.
נייט פארקר לא ניצל על סעיף טעני, הוא ניצל כי אי אפשר היה להרשיע אותו.
אמנם למערכת המשפט אז היו אמות מידה שונות לתקיפה מינית ואונס, אבל פארקר לא היה בן הזוג של המותקפת באותו זמן.
לפי מה שקראתי על המקרה, חקירות המשטרה ועדויות המשפט (הכל נמצא באינטרנט אם מישהו רוצה להרוס לעצמו ערב ולהיכנס לדיכאון) נייט פארקר לא הורשע כי לא הייתה הוכחה שהוא הזמין את החבר שלו להצטרף לאקט המיני. יש מלחמת גרסאות לא פשוטה בעניין המשפטי (לעומת העניין המוסרי) האם מה שפארקר עשה ללא הסכמתה של הבחורה, או על דעת עצמו של החבר.
אני לא מנסה להביע צד בדיון שלך ושל קרקר כפול, אבל לצאת בהצהרה שאת בטוחה שפארקר שיכר, סימם, אנס, וניצל על עניין טכני, במקרה ששום דבר בו לא מובן מאליו זה לא הוגן.
ובאותו עניין - במאי "הטנגו האחרון בפריז" מודה: הסצנה הידועה לשמצה בסרט - אונס. לא רק על המסך, גם על הסט.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4887656,00.html
ובמקרה כזה, אין לי שום בעיה לומר – להחרים את הסרט.
איזה חלאה.
שלא לדבר על זה שלא אוכל לראות את הסרט שוב באותה צורה. אחד הסרטים האהובים עליי נהרס לנצח.
"אתר ישראלי משתמש בכותרות קליקבייט שקריות!"
לא מפתיע.
דווקא משום שבוכריס וכל זה, להתחיל לקרוא "אונס" לדברים שהם לא אונס, זה בעייתי. שום דבר בציטוטים שמופיעים בכתבה עצמה לא אומרים שמה שקרה שם הוא אונס. זה לא אומר שמה שכן קרה היה בסדר, אבל מכאן ועד להגדרת משהו שלא כולל מגע מיני אמיתי כ"אונס" קיים מרחק, ולא הייתי צריך את הראיון הזה כדי להיגעל מהסרט הזה.
המילה המדוייקת הרבה פחות חשובה מהמהות
הוא לא רצה שהיא תשחק השפלה – הוא רצה להשפיל אותה.
וואלה.
אם הוא לא היה רוצה שהיא "תשחק" כאב אז הוא היה מרביץ לה זה היה בסדר?
ואם הוא לא היה רוצה שהיא "תשחק" יגון אז הוא היה הורג מישהו יקר לה? איפה עובר הגבול?
גם אם נניח שזה לא היה "אונס" (אני לא חושבת שהיו שם מספיק פרטים כדי לענות על השאלה הזו) זה בטוח סוג של תקיפה מינית למישהי שלא הביעה את הסכמתה בעניין.
ולא, זה שהיא הסכימה לשחק בסצינת סקס לא אומר שהיא הסכימה שיעשו לה מה שבראש שלהם. זה אומר שהיא הסכימה למה שכתוב בתסריט. כל דבר מעבר הוא תקיפה מינית, ולא אכפת לי משום חזון של שום אפס עם שגעון גדלות.
לא יודעת מה קרה שם, אבל לפי איך שהוא מתאר את זה – אין לי ספק שזה לא משהו שהיה עובר במסגרת החוק בסטנדרטים של היום.
המשפט האחרון שלך קצת נאיבי לדעתי, אבל מסכימה עם השאר
כלומר, אני לא בטוחה שזה עבר במסגרת החוק כבר בסטנדרטים של אז, ואני לא מאמינה שזה היה מגיע לשם (ויש מלא דוגמאות הוליוודיות עכשיות לעניין).
לא ראיתי אם גם פה נכנסו לזה, בהרבה מאוד דיוני פייסבוק עלתה השוואה לגילה אלמגור שהושפלה בהפתעה במלכת הכביש. חשבתי גם על קאיפו כהן ששיחקה את אביה בקיץ של אביה. באייטם חדשות שיצא לפני כמה שנים גם קאיפו וגם הבמאי דיברו על איך שגילה אלמגור דפקה לה סטירת לחי מצלצלת אמיתית, והבכי שלה היה מאוד אותנטי. כמובן שהבמאי דיבר על ההפקה והשגיו במה שהוציא מהשחקנים בערגה בזמן שהשחקנית שהיתה אז ילדה דיברה על חוויה טראומטית ומצלקת.
אני חושבת שיש בעולם המשחק הרבה מאוד ניצול של ההבדל המעמדי, ושבשם החירות האומנותית יש יותר מידי חלאות שמרשים לעצמם להתעלל בשחקנים ושחקניות, ויותר מידי שחקנים ושחקניות שבולעים את הפיתיון הזה כי מוכרים אותו עטוף בדבש על הישגי משחק ותהילת עולם. זה ממש דוחה אותי. כבר נראו בסביבותינו לא מעט סרטים טובים שלא נכרכו בהתעללויות בשחקנים, ועם כל הכבוד זה רק בידור. אני מעדיפה להרגיש שהיתה שורה מפוספסת בסרט ואולי בשיפור קל היה מגיע לו ציון 10, מאשר להגעל מסרטים שפעם הרשימו אותי, ולהגעל מכך שהפכו אותי לשותפה לתקיפה בעל כורכי.
אין לי שום ויכוח איתך.
מן הסתם זו היתה תקיפה מינית, הטרדה או כל ניסוח אחר שמשמעותו "משהו מאוד חמור". אין ספק שהם היו חארות ותחת תירוץ של "אמנות" או ווטאבר עשו דברים שהיו כנראה צריכים להכניס אותם לכלא, מה שלא תהיה ההגדרה המשפטית המדויקת. וזה לא ש"אנחנו לא יודעים מה קרה שם". אנחנו יודעים. אין ויכוח על זה. אין פה "הוא אמר/היא אמרה". השחקן, השחקנית והבמאי מספרים כולם את אותו סיפור. אבל אף אחד מהם, כולל הקורבן, לא קורא לזה "אונס". כלומר, אף אחד חוץ מאתרים בזויים שינסחו כותרות במילים שימשכו הכי הרבה תשומת לב, בלי מחשבה על השאלה אם מה שהם כותבים נכון או לא. ולהתחיל לזרוק את המילה הזאת במקומות שאליהם היא לא שייכת יכול רק להזיק.
במקרה הזה, לדעתי, זו סמנטיקה שהיא הרבה פחות חשובה
זה לא אונס מבחינה חוקית כי לא היתה חדירה, זה נכון.
וברור לי שזה לא בר השוואה לאונס (כפי שהוא מוגדר על פי חוק), ויש סיבה שיש דרגות חוקיות. אבל כותרות סנסציוניות מוגזמות יש תמיד. באמת שהפעם אני חושבת שהכותרת היא מוצדקת.
השחקנית עצמה אומרת
אז יש לנו מעשה בעל אופי מיני שנעשה על ידי איש בעל כוח במטרה להשפיל אישה, והאישה אכן הרגישה מושפלת ולדבריה המקרה, שכולם מסכימים שקרה, גרם לה להרגיש כאילו אונסים אותה. אז בסדר, מבחינה חוקית זה לא אונס. אבל במקרה הזה, על בסיס התגובות של השחקנית עצמה, אני לגמרי חושבת שהכותרת מוצדקת.
ובלי קשר לדיון הזה ובהמשך לדיון שנעשה קודם – אל תחרימו את היוצר, ניחא, אבל זו לגמרי יצירה שצריך להחרים – אחרת אנחנו אומרים שאנחנו בסדר עם זה שיתקפו מינית נשים לצורך בידורי.
לא חשוב מה אונס ומה לא?
תסלחי לי, בנקודה הזאת אני לא מסכים איתך.
זה חשוב
איך מחללים בקונטקסט מיני את הגוף של מישהי?! אם משתמשים בחפץ, באצבע מרוחה בחמאה או באיבר מין? עד כדי כך שצריך לשבת ולהתווכח על דקדוק הפרטים כי "זה לא אונס"?
כמו שמיפ כתבה, ההגדרה המשפטית של הפעולות האלו שונה. אבל עבור הנפגעות אין הרבה הבדל- לא בתחושת החילול, לא בתגובות, בטראומה ובפוסט טראומה ולא בהתמודדות- נפשית, גופנית, חוקית וכו'.
כתבת את הפואנטה
אם נבהיר להם שיש סטנדרט שאנחנו לא מוכנים לקבל, אולי נפסיק לקבל אותו. הנה לך סיבה לחרם.
יש לי בעיה רצינית עם העובדה שאלו בעיקר גברים שמסבירים מדוע אנחנו לא צריכים לעשות דרמה מתקיפה של שחקניות.
אני גם לא חושבת שמה שתארת לגבי ליאו דומה לתקפיה מינית בשום אופן. יש הבדל של שמים וארץ בין פעולה אינסטינקטיבית שאינה כרוכה בפגיעה מכוונת באדם אחר, שמוציאה במקרה גם תגובות אותנטיות, לבין ההחלטה להתקיף מישהו כדי להוציא ממנו תגובה אותנטית. אני באמת מקווה שאתה מבין את ההבדל, כי אחרת אתה בן אדם שאני לא רוצה להכיר.
קודם כל, פחות או יותר כל הפסקה השלישית שלי מוקדשת לזה.
מתוכנן לעומת אינסטינקטיבי, החשיבות של אופי האקט ולא רק של רגשות הנפגעת, וכולי'. בחרתי דווקא בדוגמה הזו משום שהאינסטינקט שלי, ואני חושב ששל אנשים נוספים, הוא להתפעל מדיקפריו, לא לגנות אותו.
אני חושב שהחמצת את רוב מה שניסיתי לומר. אני חושב שאנחנו משדרים מסרים סותרים רבי עוצמה, שחרם צרכנים לא יעזור לפתור. אני מנסה לומר שכל עוד אנחנו מגדירים את יכולותיו של שחקן לפי יכולתו להתנתק מעצמו ומהמציאות ו"להיות בדמות", וכל עוד אנו נקרא גאון לבמאי בגלל הפדנטיות המטורפת שלו וזריקה נצידה של כל שיקולים הגיוניים בשביל החזון האומנותי שלו, אנחנו *דורשים* תופעות של אלימות, הטרדה ועוד על סטים. אני לא מדבר פה על המסר למפיקים של "זה בסדר, אנחנו נעלים עין", אלא על המסר ליוצרים של "מי שמע עליך בכלל אם עוד לא גרמת למישהו אחר על הסט לבכות בנסיון להיכנס לראש של הג'וקר. אם אתה לא דפוק בראש אתה לא שווה."
מה שיוצר את הבעיה, לפיכך, הוא לא רק האדישות של הקהל הרחב אלא גם ההערצה לאקצנטריות של הקהל חובב הקולנוע. ואת זה משנים פנימה, לא החוצה.
אז אנחנו, כחברה, לא מקבלים התנהגויות כאלה על סט. האם נכריז שלא יכולים להיות עוד שחקנים דגולים, כי להיות שחקן דגול זה לא אתי, או שנשנה את ההגדרות וצורת המחשבה שלנו על מיהו שחקן טוב? אם הפתרון השני – מה אנחנו רוצים מהשחקנים והבמאים שלנו? מה ההגדרות החדשות שלנו להצטיינות באמנויות הבמה?
אין לי תשובות לשאלות האלה, כמובן. אני רק מנסה להצביע על כך שהתקיפות המיניות בעולם הקולנוע הן לדעתי התסמין, ולא המחלה. אנחנו המחלה.
אני חושבת שאתה כותב הרבה בבל"ת
אם אנחנו מחפשים בשמים דוגמאות שהן לא באמת דומות, בוא נדבר על חברות תרופות
יש להן אינטרס מאוד ברור: לעשות מלא מלא כסף. יש להן הרבה מאוד דרכים לעשות עוד יותר כסף, הן אלופות בהארכת פטנטים הרבה מעבר למה שהחוק מתיר, הן אלופות ביצירת מאגר נתונים שיעזור לתוצאות שלהם להראות טוב יותר, יש להן יעוץ משפטי ומקצועי טוב מספיק כדי להעביר תרופות מצילות חיים דרך מסלולים מהירים לאישור FDA.
אתה יודע מה הן לא יכולות לעשות? למשל, לקחת תרופה שאושרה ממישהו שקיבל אותה במסגרת ניסוי קליני. למשל, לא להציג נתונים של OS, למשל, לגייס חולים לניסויים קליניים אם המצב הבריאותי שלהם לא עומד בתקן מאוד ספציפי, למשל לגייס חולים שלא מבינים את מהות ההשתתפות בניסוי (חייבים לחתום על הסכם משפטי שנוסח בשפת אם), למשל לגייס חולים לניסויים קליניים בלי שקיבלו אישור לכך הן מהFDA או מקבילותיו באירופה ושאר העולם בנוסף לאישורים מתאימים מהמדינות הספציפיות בהן הניסוי יתקיים.
עם כל הכבוד לרצון להצליח ולתפקידו של השחקן להתנתק מגופו ליצג נאמנה דמות אחרת וכו' וכו' וכו' וכו'- לכל מקצוע יש גבולות, אפילו למקצועות חשובים יותר ממשחק. אין שום דבר שיצדיק התנהלות כזו.
כמה הודעות למעלה, כתבתי שבעיני מי שלא תומך בחרם צרכנים על עברייני מין הוא למעשה שותף לתרבות האונס. והנה בסיום דבריך אתה ממשיך לאשר את דברי, אתה המחלה, אנשים שחושבים ומתנהלים כמוך הם המחלה. אני מזמן לא המחלה, אני לא מוכנה לשתף פעולה עם תרבות כזו ואפילו חוטאת בהצפת אתרים שבכלל מיועדים לדיונים על קולנוע.
בכל מקרה, ממש לא בא לי להכנס שוב לדיון מציף ונראה לי שאת כל מה שהיה לי לכתוב כבר כתבתי. אז סופש מהנה וחשבון נפש נעים.
גם לך.
(ל"ת)
לא ראיתי את הסרט אבל למיטב הבנתי מתאור הסצינה
מה שאתה מתאר לא יכול להחשב אונס בשום מקרה כי זה לא אקט מיני.
עזוב את הנושא של תכנון מראש או מלהט הרגע. מה שהוא עשה לא מוגדר מיני בשום עולם (טוב, אולי יש פה ושם קצת פסיכים שיתיחסו לזה כמיני, אבל זה לא מיני במהותו). לכן ההשוואה פשוט לא נכונה בבסיסה. המקרה הזה הוא לא אונס כי אין כאן אלמנטים של שליטה והשפלה שנובעים ממקום מיני.
אנחנו מדברים על מקרים שהם כן – על גילה אלמגור מלכת האמבטיה, על מריה שניידר בטנגו האחרון בפריז – אלה היו מקרים שבהם בחרו להשפיל אישה באופן מיני על מנת להוציא ממנה תגובה אותנטית לסצינה שאמורה לתאר השפלה מינית.
ועכשיו נחזור לענייננו. בן אדם יכול להיות קצת דפוק ועדיין מוסרי. החזון הוא לא הדבר הכי חשוב בעולם. האנושות ידעה לשים גבולות איפה שהיא חושבת שזה חשוב.
האם תקבל את ההתנהגות אם כחלק מההתנהלות ה"גאון דפוק" אותו שחקן/במאי יחליט שהוא רוצח מישהו? ברור שלא (אני יכולה רק לקוות).
זה אומר שלמרות הרצון שהשחקן/במאי יהיה גאון גם אתה מסכים שיש גבול. אתה רק שם אותו במקום אחר.
וזה העניין. העניין הוא לא שלשחקנים אין גבולות (כי זה ברור שיש) העניין הוא מה נכנס לתוך הגבולות האלה. והעובדה שהשפלה מינית של נשים נכנסת בתוך הגבולות האלה זה רק הוכחה לעד כמה העולם הזה גברי.
פשוט מבחינת הגברים ההתנהלות הזו היא "לא ביג דיל, זה הפיך והיא תתגבר." לא אכפת להם מהצלקת הנפשית שנשארת ואי אפשר להפטר ממנה. לא אכפת להם מהמשמעויות הפסיכולוגיות שיש לזה לאורך שנים, לתגובות דמויות PTSD, לנשים שהתדרדרו לעוני/זנות/סמים בגלל חוויה טראומטית (אגב, גם מריה שניידר התדרדרה לסמים. אתה בטוח ב100% שהחוויה הזו לא היתה אחד מהגורמים שתרמו לזה? אני ממש לא). מבחינתם זה בקטנה.
אז לא. זה לא בקטנה. זו חוויה מצלקת שנשארת שנים רבות ויכולה להרוס את כל החיים. מאוד קשה להתאושש ממנה. זה שלא רואים אותה פיסית לא אומר שזה "לא ביג דיל".
ולמרות שאני מסכימה איתך שלהחרים את כל הסרטים/סדרות בעולם שבהם השתתפו אנשים שהטרידו מינית זה לאו דווקא ריאלי, כן אפשר להתחיל עם שתי מטרות קטנות
1. להחרים סרטים שבהם נעשתה הטרדה מינית על הסט (מול המצלמות או מחוצה להן) – שלא טופלה באופן המחמיר ביותר.
2. אנשים שהטרידו/תקפו מינית – לא חייבים לתת דווקא להם את הפרסים. אפשר לתת את הפרסים גם לאנשים שלא הטרידו/תקפו מינית. (ברור לי שבחלק הזה יש את נושא שאלת ההוכחה, ואני לא אומרת שהסעיף הזה פשוט, אבל במקרים שהוכחה קיימת, לא צריכה בכלל להיות התלבטות)
אם זה לא היה ברור, אונס, הטרדה מינית ורצח שלושתם מחוץ לגבול שלי
וכנראה שאני מאוד גרוע בלהסביר את עצמי, כי הטענה שלי היא לא שלהחרים סרטים זה קשה, אלא שזה לא מספיק.
ברור שיש לנו מצב דפוק בו הרבה יותר שחקנים ישימו הטרדות מיניות בתוך הגבולות האלה מרצח. זה קשור לתרבות שלנו ולדרך המעוותת שבה היא תופסת מיניות ונשים – דברים שאם ישתנו, ישתנו מאוד מאוד לאט.
לעומת זאת, אולי בניגוד אלייך, כשאני חושב קצת על הנושא הזה מעבר להתפעלות הראשונית שלי ולמחשבה האוטומטית של "איזה מלך", אני שם גם את מה שדיקפריו עשה מחוץ לגבול, ואני רואה את שניהם כנובעים מאותו מקום של "(כמעט) הכל כשר אם אתה שחקן". ואת המקום המחשבתי הזה אני חושב שאנחנו צריכים לשנות, אני פשוט לא בטוח איך.
אני כבר משתדל ליישם חרם צרכני מהסוג שהזכרת, ואני מסכים שזה צריך להיות בשיקולי האוסקר.אני פשוט חושב שזה לא יספיק.
אתה לא יודע מה אני חושבת על דיקאפריו...
אחד השחקנים השנואים עלי אי פעם.
ולא הבעתי את דעתי על הסצינה (כי לא ראיתי אותה, ועל כן זה לא יהיה הוגן להביע את דעתי עליה) רק אמרתי שהתיאור שלך לא מתאר משהו מיני ולכן הוא לא רלוונטי לנושא שעליו אנחנו מדברים.
הסיכוי שאני אגיד על דיקאפריו "איזה מלך" על משהו הוא כל כך נמוך שאפילו טום קרוז יכול להסתכל עליו מלמעלה.
מעבר לזה, כן, לא הבנתי אותך קודם. עכשיו כשאני מבינה אותך אני, חושבת שאנחנו כן מסכימים (לגבי זה שזה לא הגיוני ושחרם במקומות מסויימים יכול לעזור), אבל בגלל שברור לי שאי אפשר לעשות חרם על כל סרט שהשתתף בו שחקן שהטריד מינית אי פעם, אני כן חושבת שבמקרי הקיצון (שוב – מריה שניידר, נייט פארקר וכו…) חשוב לא רק שיהיה חרם, אלא שיהיה חרם עם רעש סביבו.
כשאמרתי אולי בניגוד אלייך, אמרתי את זה משום שלא ראית את הסצינה, ולכן אני לא יכול לדעת אם היית שמה אותה מחוץ לגבול או לא – אבל כל הטענה שלי זה שזה לא מתחיל ונגמר במיניות, שהיא רק החלק הכי גרוע בספקרום של התנהגויות מסריחות שאנחנו מעודדים יוצרים להפגין. לכן השתמשתי בדוגמה הזו.
כך או כך, נדמה לי שאני מנהל בראש שלי דיון שאף אחד במציאות לא מנהל או רוצה לנהל אתי, אז אני אפסיק עכשיו. שבת שלום.
זה לא נכון
אני ניסיתי לנהל איתך את הדיון הזה, פשוט באמת שלא הבנתי אותך אני חושבת שעכשיו הבנתי יותר טוב למה אתה מתכוון.
ועכשי אחרי שקראתי את ההודעה הקודמת שוב בעיניים שונות
אין ספק שאנחנו מאוד מסכימים. זה פשוט עניין של הגדרות.
לחשוב שmethod acting ואישור להתעלל באנשים אחרים זה אותו הדבר זו בורות. אני לא חושבת שצריך להלל שחקן בגלל שהוא נכנס לתפקיד כל כך שזה גרם לו לבעוט למישהו בראש. אני חושבת ששחקן כזה לא צריך לקבל עבודה. (לפחות לא לפני שהוא נכנס לכלא באשמת תקיפה, משלם את חובו לחברה ומביע חרטה, אחר כך אפשר לדבר על זה). אני מסכימה שהחברה סלחנית מדי לא רק כלפי הטרדה מינית אלא גם כלפי הרבה דברים אחרים תמורת הבידור שהיא מקבלת וזו אכן בעיה חברתית כוללת שהקולנוע הוא רק שיקוף שלה.
זה מה שמביא אותנו לדיון מלפני כמה סרטים (נראה לי במסיבת נקניקיות) – אי אפשר להפריד את הבעיה בקולנוע מהבעיה החברתית הכוללת וצריך לטפל בשתיהן במקביל. איך עושים את זה – זו השאלה שהויכוח עליה הרבה יותר גדול מגבולות האתר הזה. כל אחד עושה את מה שהוא יכול איפה שהוא יכול. בסוף נגיע למסה קריטית שתנצח.
רוב האנשים שקוראים את הכותרות האלה
מניחים שברנדו אנס אותה במלוא מובן המילה במציאות.
ורוב האנשים לא טורחים לקרוא לעומק ולהבין שזה לא מה שקרה שם (ובחלק מהכתבות אי אפשר בכלל להבין את זה, גם אם קוראים כל מילה).
יש משמעות מאוד ברורה למילה "אונס", ויהיה רע מאוד אם נתחיל לטשטש את הקווים ולקרוא לדברים בשמות לא נכונים בשם הקליק-בייט.
העניין הוא שאנחנו נכנסים כאן לדיון אחר
והוא נושא ההגדרה של "אונס". והאם ההגדרה החוקית היא ההגדרה הנכונה.
מאחר ובעיני ההגדרה החוקית של אונס היא לא מדוייקת, זה לא מפריע לי כשמרחיבים את ההגדרה למשהו שעדיין כולל את רוב המאפיינים של אונס, והדבר היחיד שהוא לא כולל זה חדירה.
אני מקבלת את זה שזה לא מתאים להגדרה החוקית לאונס ועל כן זהו קליקבייט, ושזה לא המקום לנהל את הדיון השני.
לא צריך סיבה מיוחדת, אני סתם בעד להחרים את הסרט
לא מבין איך אותו במאי שעשה את הקונפורמיסט שנתיים לפני כן עשה סרט כל כך רע.
כמו כן: מרלון ברנדו שמוק, ואחד השחקנים הכי מוערכים יתר על המידה אי פעם.
למרות שהסרט כן אחראי לאחד המשפטים האהובים עליי בימד"ב טריוויה:
"When informed that Ingmar Bergman had said that this film only made sense if it were about two homosexuals, director Bernardo Bertolucci responded that he accepted all criticisms of his film as valid."
זהירות, ספוילרים
טוב, אז עדיין לא ראיתי את כל (או רוב) הסרטים המוזכרים כאן. אבל ראיתי את "לה לה לנד". ואני יכול לספיילר לכם את האוסקר: הוא יזכה. אני לא רואה מצב שסרט אחר כלשהו לוקח לו את הפרס. וזה יהיה כל כך מוצדק.
נזכה לביקורת מלאה?
ולגביי התחזית שלך – הלוואי. אני רוצה sweep טוטאלי של הסרט הזה. נהניתי ממנו עד כדי כך שאני כבר מתכננת צפייה שלישית.
מה שמעניין ב"לה לה לנד"
הוא שהוא די מתנהג כמו אחד מגיבוריו (זה שריאן גוסלינג משחק) – מצד אחד משתמש בכל מיני כלים וירטואזים וטכנולוגים מגניבים ועדכניים אבל משתמש בהם כדי לספר סיפור שעל פניו הוא מאוד קלאסי ומיושן, והסרט גם אומר שאין בזה שום דבר רע, אמרה שבדרך כלל אני לא בעדה אבל מה הסרט הזה היה כל כך טוב שהוא שכנע אותי.
ובדיוק בגלל הסיבה שהזכרתי הוא פונה גם לקהל כמו האקדמיה – חבורה של זקנים שמרנים מיושנים מנופחים, אבל גם לאנשים כמוני – צעירים יותר ועדכנים יותר וכאלה שמחפשים משהו מעבר, את החדשנות והתעוזה.
ובגלל זה הוא כנראה הולך להיות אחד הסרטים הבודדים מהשנים האחרונות שעליהם תהיה הסכמה הדדית הן מצד האקדמיה והן אנשים כמוני שמגיע לו. אפילו שהוא לא סרט השנה שלי, אני יכול להבין למה הוא יהיה סרט השנה של רבים אחרים.
אין ספק
אנשי האקדמיה הם כול כך זקנים שמרנים ישנים ומנופחים ששנה שעברה הם העמידו לפרס הסרט הטוב ביותר סרט פעולה שהוא מרדף אחד ארוך עם גיטרה חשמלית יורקת אש וקומדיה היפראקטיבית שבה יש מעברון של בחורה שהופכת לכסף. אחחח, חברי האקדמיה האלה, מתי הם יבינו שהשנה עכשיו היא 2016 ולא 1939.
מצד אחד נכון, ומצד שני, איזה סרט ניצח בסוף, תזכיר לי?
(ל"ת)
כתבת התחקיר על הכמרים הפדופילים
אבל מה שניסיתי להגיד זה שגם אם הבחירות של האקדמיה הם לא תמיד מעניינות לפחות הם מוכנים להעמיד סרטים שהם לא דרמות מרגשות לדודות של לב, ככה שלקרוא להם זקנים מנותקים זה פחות רלוונטי כיום.
(אני בכלל לא בא להגן עליהם אגב. מאז שהשלמתי את 'התרסקות' ההערכה שלי כלפיהם ירדה מאוד).