במקור: American Gangster
במאי: רידלי סקוט
תסריט: סטיבן זייליאן
שחקנים: דנזל וושינגטון, ראסל קרואו, צ'יווטל אג'יפור, קרלה גוג'ינו, קובה גודינג ג'וניור
לפרנק לוקאס (דנזל וושינגטון) היה הכל – ממש כמו שנהוג לומר בטריילרים. הוא נולד וגדל במשפחה שחורה ועניה בצפון קרוליינה, עבר להתגורר בניו יורק ושם הפך לאחד מאנשי העסקים המצליחים ביותר באמריקה. הוא התחתן עם מלכת היופי של פורטו ריקו, ועם הכסף שהרוויח דאג לפרנסתם של בני המשפחה שלו (והיו לו הרבה מאוד כאלה) ותרם על ימין ועל שמאל לרווחת תושביה העניים של שכונת הארלם. בקיצור, האיש חי את החלום האמריקאי. רק בעיה קטנה אחת יש בכל הסיפור הזה: תחום העסקים שהפך את לוקאס למיליונר היה סחר בסמים, שאותם הבריח מוייטנאם בין סוף שנות ה-60 לשנות ה-70 של המאה הקודמת. מעורבות בעסקים מהסוג הזה מחייבת, כמובן, פיזור סכומי שוחד נדיבים לאנשי הרשויות, ומדי פעם גם איזה כדור או שנים בראש של מתחרים סוררים.
את החיים של ריצ'י רוברטס (ראסל קרואו), לעומת זאת, אי אפשר בשום אופן להגדיר כחלום, אלא אם כן מדובר בחלום בלהות. לא רק שאשתו עוזבת אותו בתחילת הסרט, גם הקולגות שלו לא מבינים למה הוא מתעקש לא לקחת שוחד כמו כל שוטר נורמלי אחר בניו ג'רזי, ולמה הוא מתעקש לדחוף את אפו לכל מני עניינים לא לו למשל השאלה המציקה מאיפה מגיעים לרחובות כל כך הרבה סמים באיכות גבוהה ובמחירים זולים באופן שערורייתי.
'אמריקן גנגסטר' הוא לא סיפורם של גיבור ושל נבל. רוברטס ולוקאס הם שניהם גיבוריו הטובים של הסרט, גם אם הם פועלים בצדדים מנוגדים של החוק ולמרות העיסוק הנרחב של לוקאס בפעילויות לא ממש מוסריות. 'אמריקן גנגסטר' עוקב במקביל אחרי שני הגיבורים האלה: העליה המטאורית של לוקאס מצד אחד, כשזו מסבכת אותו עם הקולגות שלו בעולם הפשע, והחקירה המסתעפת של רוברטס מהצד השני, כשזו מסבכת אותו עם הקולגות שלו מעולם החוק. העלילה נבנית בהדרגה ולאורך זמן, אבל לא באיטיות, ומצליחה להגיע למספיק רגעים דרמתיים ראויים, בעיקר בכל הנוגע למפגש בין החיים המקצועיים והחיים האישיים של שניהם. לוקאס מנסה למצב את עצמו כמיליונר מהשורה ואיש משפחה למופת, במקביל להדרדרות העסקים שלו לכיוון שהופך ליותר ויותר רצחני; בינתיים, חיי המשפחה של רוברטס עולים על מסלול התפרקות מהיר ככל שהוא מתקדם בחקירה שלו ומגלה עד כמה מושחתת המערכת שהוא משרת. לקראת הסוף ישנה תחושה שהסיפור קצת מתחיל לחזור על עצמו, אבל רוב הזמן התסריט מספק את הסחורה: התקדמות מותחת לקראת ההתנגשות הבלתי נמנעת בין שני הגיבורים.
השכונה המלוכלכת של הארלם, מועדונים מחניקים ואפופי עשן, תחנות משטרה מרופטות ומוזנחות – הכל מרכיב ביחד שדה קרב עגום ומדכדך עבור אלה שרוצים לשרוד ברחובות הזועמים. פה ושם ישנה גם איזו התייחסות לרקע התקופתי, כמו המחאה נגד המלחמה בוייטנאם והמאבק לזכויות האזרח. אבל זה לא העיקר בסרט וחבל, כי נוצרה אצלי תחושה של פספוס כלשהו: צלילה קצת יותר עמוקה לנסיבות שבהן הפכה אמריקה למקום שבו אנשים מוכרים סמים ושוטרים לוקחים שוחד פשוט כי אין להם ברירה אחרת, היתה נותנת לסרט ערך מוסף שקצת חסר בו.
חוץ מזה? דנזל וושינגטון מצוין בתור הפושע עם החזות המכובדת, וראסל קרואו מצוין באותה המידה בתור השוטר עם הפוזה של הזרוק (עם מסטיק בפה ושרשרת מגן דוד). גם השחקנים שמקיפים אותם עושים עבודה טובה: לימארי נדל וקרלה גוג'ינו מרשימות מאוד בתור נשותיהם הסובלות של הגיבורים, וגם נציגי עולם הפשע – מהבוס האיטלקי הקשיש בגילומו של ארמנד אסאנטה ועד לסוחר הסמים הייצוגי מהגטו בגילומו של קובה גודינג ג'וניור, מפגינים הופעה משכנעת.
'אמריקן גנגסטר' מחדש מעט מאוד: סיפורי "עלייתו ונפילתו" ו-"נפילתו ועלייתו", של שוטרים ופושעים כאחד, כבר אפשר היה לראות בהרבה סרטים אחרים. אבל הוא מצליח לספר את הסיפור הזה בצורה מעניינת, מקצועית עד המילה האחרונה בתסריט והשוט האחרון במצלמה. הסרט נמשך יותר משעתיים וחצי אבל אין בו דקה משעממת. לפעמים זה מספיק.
- האתר הרשמי
- המאמר עליו מבוסס הסרט
- ראסל קרואו
- המלחמה בסמים – מספרים מעודכנים
סרט סביר בהחלט,
ואני מסכים שהוא מה שקוראים "עשוי היטב", אבל אין בו הרבה דברים מקוריים או מעניינים בצורה בולטת.
הבנתי כבר ממאה סרטים אחרים שלהיות פושע גדול בארה"ב (כמו בכל מקום אחר, למען האמת) זה כמו להיות איש עסקים גדול – רק הרבה יותר סקסי, עם אלימות גלויה, והמשטרה היא גם חלק מהתחרות העסקית. 'אמריקן גנגסטר' לא מחדש הרבה על זה.
שבועיים אחר כך, הדבר היחיד שנשאר לי בראש מהסרט זה "אמריקן גנגסטר, אחת שבע מאות, שבעים שבעים שישים". לא מחמאה גדולה לסרט.
מצבי גרוע
הבנתי את הבדיחה בפסקה האחרונה.
אפשר הסבר (לטובת ברי המזל שלא הבינו)?
אפשר הסבר (לטובת ברי המזל שלא הבינו)?
http://www.americanlaser.co.il/
הפרסומת שלהם ברדיו די קליטה.
מסכים איתך
שעתיים וחצי שעברו מהר, עם הערכה רבה למה שנראה כמו שחזור תקופתי מוצלח והשאירו אחריהן ריקנות מוחלטת.
סרט מצוין.
הבעיה היא הסוף הקיטשי.
זה ממש הרס לי את האווירה האפלה והמלוכלכת שהסרט בנה מהדקה הראשונה.
אבל מה לעשות שבמקרה הזה ככה קרה גם בחיים האמיתיים והסוף לא היה תלוי ביוצרי הסרט.
מה שכן:
*דנזל וושינגטון וראסל קרואו מצוינים. מגיע להם אוסקר על זה.
*הצילום והבימוי ממש טובים ונוטפים מקצועיות והרגשה של איכות.
*הסרט מגיע באורכו כמעט לשלוש שעות ויחד עם זאת לא היתה אפילו סצינה אחת שלא אהבתי או שהשתעממתי ממנה. בהחלט הישג מרשים לסרט ארוך שכזה.
סרט טוב מאוד מינוס
קודם כל, איזה כיף לקורא סוף סוף ביקורת על סרט שראיתי בזמן, ולא כמה חודשים טובים אחרי כולם (בגלל סגירת הקולנוע בקרית-שמונה). טוב שיש אי-מיול!
שנית, אני מסכים עם הביקורת. הסרט לא להיט עולמי, ובתור מעריץ רידלי סקוט ציפיתי למשהו ענק, ברמה העליונה. זה לא. אבל כחובב גדול של ז'אנר המאפיה, ומעריץ מושבע של הסופרנוס, אז סרט ברמה זו זה פשוט ללקק את האצבעות.
אבל אולי בעצם, כמו שציין כאן מישהו, הסרט לא יכול היה להיות פנטסטי, כי זה הוא מבוסס על סיפור אמיתי.
הייתי נותן לו 4 כוכבים בכיף, וממליץ לכל מי שאוהב סרטי פשע ומאפיה.
קשה לי להבין
למה קושרים כתרים לסרט הזה בכל צורה אפשרית, ולמה הוא מרוויח כל כך הרבה כסף.
התחלתי לראות אותו לא מזמן, ולא צלחתי את מחציתו. הוא פשוט משעמם נורא.
ראסל קרואו בסדר בתפקידו. דנזל וושינגטון, כתמיד, משחק את דנזל וושינגטון בתפקיד עצמו. וכל השאר כל כך לא מעניין. הייתי יכולה להסביר בפירוט רב יותר למה זה לא מעניין, אבל אני חוששת שאשעמם את עצמי לדעת.
רידלי סקוט לגמרי איבד את זה, ואני מתחילה לתהות אם היה לו את זה מלכתחילה.
קשה לי להבין למה את מתחילה לתהות דווקא עכשיו.
אל תתני לסרט אחד להרוס לך את הרזומה שלו. לבמאי של בלייד ראנר (קלאסיקה שפחות התחברתי אליה, אבל קלאסיקה) והנוסע השמיני 1 לכל הפחות היה את זה.
דווקא עכשיו?
לא משתמע מדבריי וזו לא הייתה כוונתי להגיד שגיבשתי את דעתי על סמך סרט אחד בלבד, ובכל אופן לא הייתי עושה את זה.
בלייד ראנר והנוסע השמיני זה הכל טוב ויפה, אבל לרידלי סקוט יש, לדעתי, עוד כמה סרטים מעפנים ו/או משעממים ברזומה שלו חוץ מאמריקן גנגסטר. למרות שמי שחושב שממלכת גן עדן, ג'י.איי ג'יין, אנשי המזימות ושנה מופלאה הם סרטים מאד טובים, זכותו.
אני דווקא..
חשבתי שהסרט ממש ממש מיותר וסתמי. אין ספק שדנזל וראסל שחקנים טובים,אבל בשבילי זה לא עשה את הסרט מספיק מעניין , הבימוי לא היה יצירתי במיוחד בשום צורה, כמעט הכל היה קלישאי, חוץ מכמה סצנות ספציפיות שבדרך כלל כללו רציחות כלשהן.
עדיף שתראו את גרסת הבמאי של kingdom of heaven . הרבה הרבה יותר טוב מזה..
לא ברור לי מה כל ההייפ שהסרט הזה קיבל
הדבר היחיד
שמחזיק את הסרט זה שהוא מבוסס על סיפור אמיתי. אחרת היינו אומרים שהתסריט כתוב בצורה לא טובה והעלילה באופן כללי חלשה. לדוגמה – איזה קלישאה זה שוטר שהוא גם עורך דין וגם בעל יושר כמו מדריך ראשי בצופים. מי היה מסוגל לקחת את זה ברצינות אם לא היה כתוב בתחילת הסרט בצורה דרמטית שהסרט מבוסס על סיפור אמיתי?
שאלה
שמעתי שרואים את הבום במקרים מאוד רבים בסרט.
זה גרסה מסוימת או משו?:S
זו אשמת המקרין
ר' הסברים והרחבות כאן: http://www.fisheye.co.il/static/faq-movies.htm#boom
דווקא לא.
סליחה על הבוטות אבל שמעתי את השטות הזאת מכמה אנשים והיא פשוט לא נכונה. בתור מקרין לשעבר יש סרטים שפשוט באים עם בום וקיצוץ השוליים או הכנסה לפריים מתאים פשוט תמחק חלק מהסרט, ולא חלק שלא אמור להיות מוקרן.
אני לא זוכר איזה סרט היה, שהראו בחלק העליון בום, ואחר כך במקום שהיה הבום הייתה שורה שללא ספק הייתה חלק מהסרט.
אני יודע שקצת קשה להאמין שאולפנים או הפקות עם תקציבי ענק ישכחו פרט קטן כזה אבל לפעמים יש פאשלות כאלה. עובדה.
ה''לפעמים'' הזה הוא מאוד מאוד נדיר.
וכאן מדובר על סרטים שבהם רואים את המיקרופון, מילולית, בכל סצינה שניה. אני ראיתי את 'אמריקן גנגסטר', ולא ראיתי בום אפילו פעם אחת; אם מישהו אחר ראה בום בסרט, זאת אשמת המקרין ולא הצלם.
לא משעמם לשנייה אחת?
אותי הוא שיעמם לאורך השעתיים הראשונות. רידלי סקוט עושה קולנוע שמנסה להיות חשוב ועושי היטב לכל ארוכו, הבעיה היא שאין לא אף פעם מה להגיד. לא איכפת לי שמהלכי העלילה צפוים, איכפת לי שהם מועברים בדרך שהיא גם באנלית וגם יומרנית. יחד עם זאת, החצי שעה האחרונה (ואולי קצת לפני זה) טובה לדעתי וזה מספיק כדי לצאת עם תחושה טובה.
איזו אכזבה! בתור חובב מושבע של סרטי גנגסטרים הלכתי לערב הבכורה של הסרט, לאחר מסע פרסום מסיבי שקדם להשקת הסרט בארה"ב.
הסרט מרשים מאוד מבחינה ויזואלית, שחזור תקופתי יפה, אבל הבעיה שמאחורי כל זה מסתתר סרט ריקני, Blowing Hot Air כמו שאומרים כאן…
דנזל וושינגטון הוא לדעתי ליהוק גרוע – במשך כל הסרט הוא מהורהר, שקוע במחשבות ופילוסופי, משחזר את ההופעה הסהרורית שלו מהמועמד ממנצ'וריה. אבל שם הסהרוריות היתה במקום שכן הוא מנסה לפענח חלום שחוזר שוב ושוב. באמריקן גנגסטר, לעומת זאת, זה לא עובד, איכשהו זה לא מסתדר עם דמות הסוחר סמים הקשוח.
ראסל קרואו לעומתו משחק בצורה מצוינת\\ אמינה את תפקיד השוטר הישר, והלא מתפשר. הבעיה ששתי הדמויות סטטיות, שטוחות ולא מתפתחות במשך הסרט – המון פוזה בלי תוכן, ריקנות שמאפיינת את כל הסרט.
חוץ מזה הסרט ארוך מדי (שעתים וארבעים!), ובאופן כללי די משעמם.
משעמם
אני ממש לא מבינה איך אפשר לומר שהסרט הזה "אומנם לא מותיר חותם או השפעה מיוחדת, אבל לפחות מספק הנאה צרופה במשך כל הצפיה שבו, אין דקה משעממת".
איזו אכזבה בצפיה. הוא פשוט משעמם במלוא מובן המילה, לא מצליח להתרומם ולעניין, דנזל וושינגטון לא מספיק מעניין ואטקרטיבי בתור הדמות הראשית ואף אחת מהדמויות לא יוצרת אהדה מיוחדת או איזושהי ציפייה לדעת מה יעלה בגורלן.
המזל היחידי שלו שהסוף דווקא ממש מעניין, ואפילו ממש טוב. והסצינה האחרונה- השוט האחרון מהסרט בעצם, שלדעתי ענקית, הופך את ההתרשמות ליותר חיובית.
אבל ממש מבאס בסה"כ, ולא תורם כלום.
תראו, תסתכלו, תקשיבו, הבינו
יש סרטים שמספקים תחושה שאי אפשר להתנתק ממנה. אמריקן גנגסטר עשה לי את זה, וכמה ימים אחרי שראיתי אותו עדיין מה שרץ לי בראש זה הפסקול של הסרט והתמונות של השיכונים הצפופים של הארלם. אם יש סרט שמצליח לרתום את העלילה שלו סביב אווירה מסוימת בצורה כל כך הדוקה, עם צילום כה חד ומקצועי- זה הסרט הזה. העלילה, מצוינת כשלעצמה לא הפילה אותי, אבל באמת שהיא דבר האחרון שהחזיקה אותי מתוח בכיסא. ישבתי מהופנט למול הצילום המרהיב, האווירה הקשה של שכונות ניו-יורק של אז, הזדהתי עם שני הגיבורים ועמדתי נפעם ממעשיהם, טובים ורעים- זה לא שינה לי. הצליחו להעביר כאן סיפור, זה היה חד, חריף, מקצועי, מצולם היטב וזורם. מצאתי עצמי מבקש שזה ימשיך עוד. בכל אופן, אני אהבתי וממליץ בחום.
תראו, תסתכלו, תקשיבו, הבינו
מסכימה ומוסיפה שדוקא בתור אחת שלא מתה על סרטי מאפיה ממש נהנתי מהסרט. עד עכשיו אני מנסה לנתח אותו מכל מיני זוויות {יהודי VS כושי – שניהם נרדפים על היותם שונים וכו'..} ומנסה לאתר מה קורה היום עם פראנק לוקאס. אם מישהו רואה אותו- תמסרו לו ד"ש.
אמריקן גנגסטר הוא סרט מצוין.
ובמקום לפרט, אולי בקרוב. אומר מש"א על דבריו של – עז במיל (?).
חוץ מזה צפיתי בסרט בגיל, במלחה, בירושלים ושמתי לב כמה וכמה פעמים למיקרופון, ואם האולם הקטן של גיל, זה שכל השורות בו באותו גובה (כנ"ל לכל האולמות) והריצפה בו דביקה (כנ"ל לכל האולמות) לא מנע ממני את ההנאה הצרופה של הסרט, אז כנראה שמדובר באמת בסרט מצוין, ועוד עם שתי שחקנים ראשיים שאני לא סובל ובסרט ממש אהבתי אותם. חוץ מזה אני מאמין ששתיים שלושה סצינות מתוכו יכנסו לרגעי השנה שלי ואני מאמין שלפחות רגע אחד יכנס גם לרגעי השנה של רד, אה ולסרט יש פסקול מצוין והוא מעולה ואני אפסיק לחפור.
בעיקר מסקרנות
על איזו סצינה מהסרט אתה מהמר כאחד מרגעי השנה שלי?
מיקרופון
אני ראיתי את הסרט בקניון מלחה ולפחות 10 פעמים נכנס המיקרופון – זה נראה כל כך חובבני, עד שהגיע ההסבר כמה תגובות מעלי.
ביום חמישי נגמרים המילואים, עד מתי אוגוסט 9 ?
''חובבני'' הוא, אכן, תיאור מצוין של הקולנוע במלחה.
אם כי, כשחושבים על זה, מהמילה משתמעת חיבה כלשהי לעיסוק – דבר שדי ברור שלכל המעורבים שם אין כלל וכלל.
אני ראיתי את הגרסה הארוכה והלא מצונזרת של הסרט
ואני לא יודע איך נראית הגרסה הרגילה, אבל כשראיתי את הסרט היה לי רושם שלא היתה סצינה אחת מיותרת.
פשוט סרט טוב מאוד.
שימו לב, אגב, לתפקיד הקטן והחינני של הסיידקיק היהודון החביב מ"Deadwood", הפעם בתור סיידקיק יהודון חביב.
סוג של
, נראה לי:
הצחיק אותי שבתמונה בכתבה שמתם צילום מתוך אחד שיאי הסרט, בעיקר מבחינת משחק. אני כל כך נהניתי מהפרצוף של דנזל וושינגטון כשהוא הסתכל על קרואו שם, המפגש הזה. אכן, לפעמים אומנות מתחילה במקום שבו השפה נגמרת.
סרט מצוין, אבל
וצפיתי בו לפני כעשור ואהבתי אותו מאוד. צפיתי בו שוב היום ומידת ההערכה ירדה קצת, אבל עדיין סרט טוב.
בדרך מעט מזורה הוא אפילו הרגיש לי קצר קצר מדי. הייתי רוצה לראות עוד מפרנק נלחם עם השוטרים המושחתים או נלחם עם היריבים שלו.