סטודיו ג'יבלי הוקם בשנת 1986 על ידי הייאו מיאזאקי ואיסאו טקהאטה. לכל אחד מהם כבר היו למעלה משני עשורים של עבודה בתעשיית האנימציה היפנית, וחלק נכבד בהפיכתה לאחד מערוצי היצוא התרבותי העיקריים של המדינה בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה. מיאזאקי וטקהאטה עבדו, ביחד ולחוד, על מגוון פרויקטים טלוויזיוניים וקולנועיים לאורך אותה תקופה.
הכתבה הזו סוקרת בקצרה את העיקריים שבהם, אם כי בפירוש לא את כולם. חלק מההפקות הופצו בעבר במדיה ביתית בארצות דוברות אנגלית, ובמקרים כאלה הוספתי קישור רלוונטי לרכישה (אם כי חלק גדול מהן כבר אינן מופצות, ומי שרוצים לרכוש אותן באופן חוקי ככל הנראה ייאלצו לקנות עותקים משומשים). אז איפה נתחיל?
Gulliver's Travels Beyond the Moon (1964)
מה זה? סרט קולנוע (80 דקות). במאי: מסאו קורודה
בקצרה: טד, נער יפני חסר בית, מתגנב ליריד שעשועים בלילה ופוגש שם את גוליבר, הנוסע הנועז – שמציע לו להצטרף למסע הגדול האחרון שלו, לחלל.
מאחורי הקלעים: לא הפקת האנימציה הראשונה שמיאזאקי היה מעורב בה, אבל כן העבודה המשמעותית הראשונה שלו באולפן Toei שבו הוא התחיל את הקריירה. מיאזאקי כתב והנפיש את סצנת השיא של הסרט, שבה הגיבורים מתמודדים בעוז מול צבא שלם, והכישרון העצום שהוא גילה בעבודה על הסצנה הזו משך את תשומת לבם של בכירי האולפן.
שווה צפייה? הסצנה שמיאזאקי אחראי לה באמת מרשימה, והעיצוב הגיאומטרי יוצא הדופן של הדמויות והסביבה בהחלט מספק חוויית צפיה מעניינת. הסיפור קצת פחות – אפיזודי מדי ותפור ברשלנות. מומלץ בעיקר למתעניינים בתולדות האנימה ובקריירה המוקדמת של מיאזאקי.
זמין חוקית לצפייה, בדיבוב/תרגום בעבר או בהווה? כן
The Wonderful World of Puss 'N Boots (1969)
מה זה? סרט קולנוע (82 דקות). במאי: קימיו יאבוקי
בקצרה: חתול מדבר בורח מממלכת החתולים ממנה הוא גורש בשל סירובו לאכול עכברים. הוא מתיידד עם נער יתום שנושל מהירושה של אביו ועוזר לו להביס מכשף מרושע ולזכות בידה של נסיכה יפה.
מאחורי הקלעים: העיבוד של אולפן Toei לאגדת "החתול במגפיים" הפך ללהיט כל כך גדול, עד שהאולפן הפך את גיבור הסרט לסמל המסחרי שלו. מיאזאקי הנפיש את סצנות השיא בסרט, שהן רצף מסחרר של סצנות מרדף ברחבי טירה מתפוררת.
שווה צפייה? ההצלחה של הסרט מוצדקת לחלוטין – מדובר אמנם בניסיון די שקוף לחקות את הנוסחה של דיסני, אבל זה חיקוי שעובד לא רע (מלבד השירים האיומים). הסרט מצליח לרגש בקטעים הרומנטיים, להצחיק בטעים הקומיים ולהלהיב בקטעי האקשן. מתאים גם לילדים. מומלץ.
זמין חוקית לצפייה, בדיבוב/תרגום בעבר או בהווה? כן
Horus, Prince of the Sun (1969)
מה זה? סרט קולנוע (82 דקות). במאי: איסאו טקהאטה
בקצרה: בסקנדינביה בתקופה מיתית, נער יוצא לצפון הרחוק כדי להציל כפר ממזימותיו השפלות של מכשף מרושע.
מאחורי הקלעים: אחרי כמה שנים של בימוי פרקים בסדרות טלוויזיה, איסאו טקהאטה קיבל סוף סוף את ההזדמנות לביים סרט באורך מלא באולפן Toei. הוא אסף את כל החברים הכי טובים שלו מהאולפן, ובראשם בן טיפוחיו מיאזאקי, והכריז על הפקה "דמוקרטית" שבה כל אחד מהמעורבים יכול לתרום רעיונות ולממש אותם על המסך. מיאזאקי בלט בכל הנוגע לכתיבת חלקים גדולים מהתסריט והנפשת סצנות מרכזיות. הפקת הסרט חרגה מהלו"ז והתקציב, וכאשר הסרט יצא – כשחלק מהסצנות שלו לא גמורות ומופיעות בסרט כפריימים בודדים – הוא נכשל כשלון חרוץ.
שווה צפייה? הסרט זכה למעמד כמעט מיתי בקרב חובבי מיאזאקי וטקהאטה, ולא בלי צדק – זה לא רק הסרט הראשון באורך מלא של טקהאטה, אלא גם העבודה המשמעותית הראשונה של מיאזאקי (ולא במקרה, הוא מזכיר יותר את הדברים שמיאזאקי עשה אחר כך מאשר את אלו של טקהאטה). שווה לשים לב גם לעיצוב הדמויות של יואיצ'י קוטאבה, שהפך מאוחר יותר לחלק מהחבורה שהקימו מיאזאקי וטקהאטה. אבל האם יש לו ערך מעבר להיסטוריה שלו? האמת שפחות. העלילה היא מאוד "משהו קרה ועוד משהו קרה", והסיפור אכן מרגיש כמו משהו שנוסח על ידי ועדה. כמעט אך ורק למעריצים הכבדים של מיאזאקי וטקהאטה.
זמין חוקית לצפייה, בדיבוב/תרגום בעבר או בהווה? כן
Animal Treasure Island (1971)
מה זה? סרט קולנוע (78 דקות). במאי: הירושי איקדה
בקצרה: נער צעיר יוצא לחפש את המטמון על פי מפה שהשאיר מאחוריו אורח במלון שלו. הוא נתקל בחבורת פיראטים שמעוצבים כמו חיות אנושיות וניצבת בדרכו, ובנערה מסתורית שרוצה גם היא לשים יד על האוצר.
מאחורי הקלעים: הפרויקט האחרון של מיאזאקי ב-Toei, בו הוא הנפיש כמה סצנות פעולה מרשימות וגם היה שותף לכתיבת התסריט.
שווה צפיה? בהחלט. זהו אולי הסרט השלם ביותר שמיאזאקי היה מעורב בהפקה שלו בזמן עבודתו ב-Toei: סיפור הרפתקאות מסחרר, קצבי וכיפי. הסרט מציג גם כמה מרכיבים מוכרים מהקריירה היותר מאוחרת של מיאזאקי כבמאי סרטים, החל מהנוכחות של דמות נשית חזקה עם מורשת משפחתית מורכבת ועד לנבל הראשי דמוי החזיר – עיצוב שישמש אחר כך דווקא את דמות הגיבור ב"פורקו רוסו". למעריצים, אבל לא רק.
זמין חוקית לצפייה, בדיבוב/תרגום בעבר או בהווה? כן
Lupin the 3rd (1971)
מה זה? סדרת טלוויזיה (26 פרקים). במאים: הייאו מיאזאקי ואיסאו טקהאטה (16 פרקים מתוכם)
בקצרה: ארסן לופן השלישי, נכדו של הגנב הצרפתי המפורסם, מבצע מעשי שוד נועזים ביפן וברחבי העולם, מסתבך בהרפתקאות מסמרות-שיער, מתחמק מהבלש המפורסם זניגטה שרודף אותו, ובאופן כללי עושה בלגנים.
מאחורי הקלעים: העיבוד הראשון למנגה המפורסמת של האמן מאנקי פאנץ' ניסה בהתחלה להציג את הסיפורים המקוריים מהקומיקס בגרסה מרוככת – עם הגיבור בתור איש נחמד יותר מחלאת האדם שהוא היה במקור – אבל הניסיון ללכת עם ולהרגיש בלי לא הרשים את הצופים. לאחר כמה פרקים הוחלט בהפקה שנדרש שינוי, ומיאזאקי וטקהאטה הובאו כדי לביים את הפרקים הבאים, כשהם לוקחים את הסיפור יותר לכיוון ההרפתקאות מאשר לכיוון הפשע.
שווה צפייה? כן, בהסתייגות. בתור עבודת הבימוי הראשונה של מיאזאקי (זאת שהציבור הרחב מכיר, לפחות) בקרדיט משותף עם טקהאטה הותיק יותר, הפרקים הרלוונטיים הם נעימים לצפיה. לרוב. יש אקשן, יש לא מעט רגעים קומיים, ויש התחלה של הפרשנות הדי רדיקלית שמיאזאקי נתן לדמות של לופן השלישי, כשהוא הפך אותה לגיבור אלטרואיסטי. מצד שני, התקציב המוגבל של הסדרה ניכר לעיתים באופן כואב באיכות האנימציה, והעומק של היצירות המאוחרות יותר של מיאזאקי וטקהאטה די נעדר מכאן.
זמין חוקית לצפייה, בדיבוב/תרגום בעבר או בהווה? כן
Panda Go Panda! (1973) Panda Go Panda! Rainy Day Circus (1974)
מה זה? שני סרטים קצרים (33 ו-38 דקות, בהתאמה). במאי: איסאו טקהאטה
בקצרה: ילדה יתומה בשם מימיקו מתגוררת עם סבתה בעיירה יפנית מנומנמת. כשהסבתא צריכה לנסוע לעיר הגדולה ומשאירה את מימיקו לבד, היא מתיידדת עם דב פנדה ענקי והגור שלו.
מאחורי הקלעים: בתחילת שנות ה-70, מיאזאקי, טקהאטה ומעצב הדמויות יואיצ'י קוטאבה נשלחו לשוודיה כדי לנהל משא ומתן על הזכויות לספרי בילבי עם הסופרת אסטריד לינדגרן. הטיול לשוודיה היה נפלא וקסום, עד לרגע שבו התברר להם שלינדגרן לא מוכנה אפילו לפתוח להם את הדלת, ובטח שלא למכור את הזכויות על הספרים שלה. בטיסה בחזרה ליפן הם כבר התחילו לתכנן הפקה יפנית שתתבסס על החומרים שהם הכינו לעיבוד של בילבי. טקהאטה ביים, קוטאבה עיצב את הדמויות ומיאזאקי היה האנימטור המוביל בפרויקט.
שווה צפייה? בעיקר למעריצי מיאזאקי וטקהאטה; כאן כבר רואים הרבה מטיפוסי הדמויות – גם מבחינת הסיפור וגם מבחינת העיצוב – שיאכלסו את היצירות המאוחרות יותר של השניים. הגיבורה של הסרטים כובשת, העלילה מעלה חיוך, אבל יש כמה קטעים שיגרמו לצופים מבוגרים להרים גבה, ועוד כמה שכנראה יצריכו איזשהו תיווך והסברים לצופים צעירים יותר. מעניין בעיקר בתור גרסה מוקדמת של "טוטורו", אבל בתור צפייה משפחתית, "טוטורו" עדיף.
זמין חוקית לצפייה, בדיבוב/תרגום בעבר או בהווה? כן
Heidi (1974)
מה זה? סדרת טלוויזיה (52 פרקים). במאי: איסאו טקהאטה
בקצרה: היידי, ילדה יתומה, נשלחת לגור עם סבה בכפר באלפים, והתמימות שלה מקרבת ומאחדת בין התושבים בכפר וגורמת להם לראות את היופי שמקיף אותם. הכל משתנה כשהיידי צריכה לעזוב את הכפר ולעבור לעיר הגדולה פרנקפורט.
מאחורי הקלעים: ההצלחה של סרטי Panda Go Panda הובילה לגיוס זריז של שלישיית טקהאטה-מיאזאקי-קוטאבה לפרויקט המפואר של עיבודי ספרות ילדים לסדרות אנימציה יפניות (פרויקט שידוע היום בשם World Masterpiece Theatre). בסדרה הזו התגבשו חלק גדול מהמרכיבים שבזכותם יתפרסם סטודיו ג'יבלי: עיצוב הדמויות של קוטאבה הוא כמעט אחד-לאחד העיצוב שיאפיין את עיצוב הדמויות של סרטי האולפן, והרגישות שבה מתוארים יחסי אנוש, במיוחד בין בני משפחה, כמו גם ההאטה המכוונת כדי להתמקד על יופיו של הטבע, מאפיינות גם הן את סרטי ג'יבלי המאוחרים יותר.
שווה צפייה? "היידי" היא יצירת המופת הראשונה שבה היו מעורבים מיאזאקי וטקהאטה, וביחד עם שתי הסדרות האחרות של הפרויקט (פירוט בהמשך) היא מהווה את היצירה המשמעותית ביותר בקריירה של טקהאטה, יותר מכל סרט באורך מלא שהוא ביים. מצפייה בסדרה היום קשה להאמין בכמה תחומים היא היתה חלוצית: לא רק ברעיון שאפשר לספר סיפור אחד, ארוך ומתמשך, על פני סדרת אנימציה של 52 פרקים, אלא גם בדברים שפשוט לא נראו עד אז באנימציה, יפנית או מערבית – הרגע בפרק הראשון שבו הסדרה מאמצת את נקודת המבט של הגיבורה שנגררת מאחורי דמות מבוגרת כשהיא מתבוננת אחורה בחוסר אונים עדיין מצליח לסחוט קריאות "וואו!" גם מצופים מודרניים. הסיפור הכובש ושובר הלב יחד עם השחזור ההיסטורי החזותי הופכים את הסדרה הזו לאבן דרך בהתפתחות האנימציה היפנית והאנימציה בכלל.
זמין חוקית לצפייה, בדיבוב/תרגום בעבר או בהווה? כן, בגרסאות שנערכו לסרטים להפצה קולנועית
הלב (1976)
מה זה? סדרת טלוויזיה (52 פרקים). במאי: איסאו טקהאטה
בקצרה: בחייאת, אני צריך לפרט על זה? נו, די. יש גבול.
מאחורי הקלעים: עוד עיבוד בפרויקט ה-World Masterpiece Theatre, הפעם לספרו של אדמונדו די-אמיצ'יס, עם טקהאטה בבימוי, מיאזאקי באנימציה (ובמחקר על הנופים הגיאוגרפיים וההיסטוריים השונים), וקוטאבה על עיצוב הדמויות.
שווה צפייה? העובדה שהסדרה הזו גרמה לדורות של ילדים ישראלים ולהורים שלהם לסיים את הפרק האחרון עם דמעות בעיניים די מדברת בעד עצמה. בקונטקסט של האנשים שעבדו עליה, היא נחשבת להישג עוד יותר גדול מ"היידי" – לא רק שחזור היסטורי של לא פחות משלוש סביבות התרחשות (איטליה, הספינה ודרום אמריקה), אלא גם עיצובי דמויות מרשימים ומלאי הבעה שמדגישים פערים כלכליים ומעמדיים. וגם בתור מסחטת דמעות, הסדרה עובדת מצוין.
זמין חוקית לצפייה, בדיבוב/תרגום בעבר או בהווה? כן, בדיבוב עברי אפילו
Future Boy Conan (1978)
מה זה? סדרת טלוויזיה (26 פרקים). במאי: הייאו מיאזאקי
בקצרה: שנים לאחר מלחמה גרעינית שהפכה את העולם לעיי חורבות וגרמה לאוקיינוסים להציף חלק גדול מהיבשות, הילד קונאן חי לו חיים נטולי דאגה באי קטן ביחד עם סבו, עד שיום אחד נסחפת אל האי נערה מסתורית – ובעקבותיה יוצא קונאן להרפתקה שתשנה את חייו ואת העולם שמקיף אותו.
מאחורי הקלעים: עבודת בימוי הסולו הראשונה של מיאזאקי (אם לא מחשיבים פיילוט בן כמה דקות שהוא ביים בתחילת שנות ה-70 שלא הוביל להפקת סדרה), מבוססת על ספר של סופר המד"ב לנוער האמריקאי אלכסנדר קי (שהיה סחורה די חמה באותו עשור – דיסני הפכו ספר אחר שלו, "הבריחה להר המכשפות" למותג די מצליח עד ימינו).
שווה צפייה? "קונאן" היא יצירת המופת הראשונה של מיאזאקי כבמאי: סיפור אפי מרשים באורך 13 שעות, שלמרבה הצער נותר היצירה המשמעותית ביחידה שלו שעדיין אינה זמינה רשמית בדיבוב או תרגום לאנגלית. מיאזאקי משלב באלגנטיות מרשימה בין סיפור הרפתקאות ואקשן, מהסוג שאפיין את Animal Treasure Island, לסצנות שמתרחשות על רקע שקט יותר שמדגיש את היופי בחיי היום-יום.
צופים חדי עין יזהו שפע של מרכיבים שיופיעו ביצירות מאוחרות יותר של מיאזאקי, במיוחד "הנסיכה מונונוקי", אבל גם "נאוסיקה", "הטירה המרחפת" ו"המסע המופלא". הסדרה גם היוותה השראה מובהקת ליצירות של במאים ואנימטורים אחרים ("ערי הזהב הנסתרות" היא דוגמה בולטת) ולמרות שמדי פעם ניכר בה התקציב המצומצם בכל הנוגע לאנימציה וכמה החלטות מוזרות בתחום עיצוב הדמויות (שכולן סובלות ממקרה קשה של פזילה) מדובר בצפיית חובה עבור חובבי הבמאי.
זמין חוקית לצפייה, בדיבוב/תרגום בעבר או בהווה? כאמור, לא.
האסופית
מה זה? סדרת טלוויזיה (52 פרקים). במאי: איסאו טקהאטה
בקצרה: אן שירלי, ילדה יתומה, נשלחת לגור ולסייע לאח ואחות קשישים בחווה בקנדה. למרות שהאופי הג'ינג'י של אן מסבך אותה כל הזמן בצרות, הלב שלה במקום הנכון, והיא מצליחה בסופו של דבר לכבוש גם את הלבבות של כל הסובבים אותה.
מאחורי הקלעים: פרויקט ה-World Masterpiece Theatre האחרון בו היו מעורבים טקהאטה (במאי) ומיאזאקי (אנימטור – אם כי הוא נטש אחרי 15 פרקים), כאשר על עיצוב הדמויות הופקד הפעם יושיפומי קונדו.
שווה צפייה? הבימוי של טקהאטה מעביר כרגיל את היופי של חיי היום-יום, והסיפור על דמות שמתבגרת במהלך הסדרה (להבדיל משתי הסדרות האחרות שהתמקדו בתקופת הילדות) הוא מעניין, אבל משהו קצת הלך לאיבוד – אולי בגלל שעיצובי הדמויות של קונדו נוטים קצת יותר לקלישאות רומנטיות בהשוואה לאלה של קוטאבה. עדיין, עיבוד מכובד שישמח את כל מעריצות ומעריצי הספר המקורי.
זמין חוקית לצפייה, בדיבוב/תרגום בעבר או בהווה? לא.
לופן השלישי: טירתו של קליוסטרו (1979)
מה זה? סרט קולנוע (100 דקות). במאי: הייאו מיאזאקי.
בקצרה: ארסן לופן השלישי ושותפו ג'יגן שודדים קזינו, ומגלים שכל השלל שלהם מכיל שטרות מזויפים. בניסיון להתחקות אחר מקור הזיופים, לופן מוצא את עצמו בלבה של קנוניה שמערבת נסיכה יפהפייה שעומדת בפני נישואים כפויים לאציל רשע, מזימה כנגד הכלכלה העולמית, ואוצר מסתורי.
מאחורי הקלעים: הצלחה מאוחרת בשידורים חוזרים של סדרת הטלוויזיה הראשונה על לופן הובילה להמשך הזיכיון בסרטי קולנוע, וכך זכה מיאזאקי לביים את סרטו הראשון באורך מלא.
שווה צפייה? עוד יצירת מופת של מיאזאקי, שלקח את הדמות של לופן והפעם הפך אותה למשהו ששייך לחלוטין לו – לא עוד גנב מנוול, אלא כזה שעייף מחיי הפשע ויוצא בשליחות נאצלת להציל את הנסיכה והעולם. לצד שפע סצנות פעולה מסחררות והומור סלפסטיק משובח, יש בסרט גם תחושה עגמומית-משהו כשנזכרים שהגיבור לכוד בחיי פשע שהוא לא יכול לצאת מהם, גם כשהוא פועל למען מטרות טובות.
המעריצים של לופן ביפן, כמו גם יוצר המנגה המקורית, שנאו את הסרט שנאת מוות, אבל מעבר לים הוא היכה גלים – מייסדי פיקסאר, האנימטורים של דיסני, היוצרים של "צבי הנינג'ה" (סדרת האנימציה), היוצרים של "הסימפסונים", ולפי חלק מהשמועות גם סטיבן ספילברג, ציינו את "טירתו של קליוסטרו" בתור מקור השראה חשוב לעבודתם.
זמין חוקית לצפייה, בדיבוב/תרגום בעבר או בהווה? כן, בנטפליקס עם תרגום עברי!
Lupin the 3rd: Series 2 (1977-1980)
מה זה? סדרת טלוויזיה (155 פרקים). במאי: הייאו מיאזאקי (2 פרקים מתוכם)
בקצרה: הגנב הנועז חוזר, בסדרת טלוויזיה חדשה.
מאחורי הקלעים: "טירתו של קליוסטרו" היה כשלון קופתי ביפן, ובעקבותיו המפיקים החליטו שבסדרת הטלוויזיה החדשה הוא יחזור למקורות, עם אופי יותר מחוספס ופחות נחמד (למרות שהוא עדיין לא היה הנבלה הסרוחה שהוצגה בקומיקס). הסדרה זכתה להצלחה אדירה, נמשכה על פני לא פחות משלוש שנים, ולקראת סופה האולפן החליט לקחת סיכון ולתת למיאזאקי לחזור ולביים בה שני פרקים, עם תקציב גדול משמעותית מזה שעמד לרשות הבמאים האחרים בסדרה.
שווה צפייה? אחרי "טירתו של קליוסטרו", מיאזאקי בבירור חשב בגדול בכל הנוגע לבימוי, וכל אחד משני הפרקים שהוא ביים – "אלבטרוס, כנפי המוות" ו"היה שלום לופן" – הוא מופע מרהיב עם כמה מסצנות הפעולה המרשימות ביותר בכל הקריירה שלו. מצד שני, ניכר שהפורמט של פרק קצר בן עשרים דקות כבר הרגיש לא נוח עבורו – התסריטים שלהם מרגישים מאולצים, וניכר כי שני הפרקים היו מתפקדים טוב יותר בתוך מסגרת עלילתית ארוכה יותר. האקשן מלהיב, אבל הרבדים העמוקים יותר שהיו ב"טירתו של קליוסטרו" חסרים כאן.
זמין חוקית לצפייה, בדיבוב/תרגום בעבר או בהווה? כן
Sherlock Hound (1984)
מה זה? סדרת טלוויזיה (26 פרקים). במאי: הייאו מיאזאקי (6 פרקים מתוכם)
בקצרה: שרלוק הולמס, דוקטור ווטסון וסוכנת הבית הנאמנה שלהם גברת הדסון מסכלים שוב ושוב את מזימותיו המרושעות של פרופסור מוריארטי בלונדון הויקטוריאנית והסטימפאנקית-קמעה. כל הדמויות מופיעות בתור כלבים מואנשים; מוריארטי וכנופייתו הם זאבים.
מאחורי הקלעים: הפקה משותפת לאולפן היפני TMS ולרשת השידור האיטלקית RAI, שמיאזאקי ביים בה שישה פרקים – והפך לבמאי היחיד בעולם, ככל הידוע לי, שעיבד גם את סיפורי ארסן לופן וגם את אלה של יריבו הספרותי הגדול, שרלוק הולמס. זו היתה ההפקה הטלוויזיונית האחרונה שבה מיאזאקי היה מעורב לפני שהחליט לפנות רק להפקות קולנועיות.
שווה צפייה? הפרידה של מיאזאקי מהאנימציה הטלוויזיונית לא היתה הדבר הכי עמוק או מתוחכם שהוא עבד עליו במהלך הקריירה שלו, אבל הפרקים שהוא ביים בסדרה כיפיים בצורה לא רגילה, וברמת הפרק הבודד (להבדיל מסדרה של עלילה מתמשכת כמו "קונאן"), זו כנראה עבודתו הטלוויזיונית הטובה ביותר – מותחת, מצחיקה ומלהיבה בכל המקומות הנכונים. ראוי לציון במיוחד הפרק The White Cliffs of Dover, שהניח את הבסיס לעלילת "פורקו רוסו" שמיאזאקי יביים עשור לאחר מכן.
זמין חוקית לצפייה, בדיבוב/תרגום בעבר או בהווה? כן.
הנסיכה מעמק הרוחות (1984)
מה זה? סרט קולנוע (117 דקות) במאי: הייאו מיאזאקי
בקצרה: בעולם שחרב בשואה גרעינית ואוכלוסייתו האנושית נמצאת תחת איום תמידי של יער רעיל שמלא במוטציות של חרקי ענק, נסיכה פציפיסטית בשם נאוסיקה מוצאת את עצמה בלב המאבקים הצבאיים על מה שנותר מהאזורים הראויים למחייה.
מאחורי הקלעים: בין 1982 ל-1994, בהפסקות שבין העבודה על פרויקטים שונים באנימציה, מיאזאקי פרסם את "נאוסיקה מעמק הרוח", סדרת מנגה שהוכרה כמעט מהרגע הראשון בתור המגנום-אופוס שלו. הסדרה מהווה הישג חסר תקדים עבור אמנות הקומיקס: לפני הפרסום שלה, מעטים האמינו שיצירת קומיקס יכולה להציג עולם ספקולטיבי עשיר בפרטים כמו הארץ התיכונה של טולקין, עם מערכת אקולוגית מורכבת כמו "חולית" של פרנק הרברט וההוד המיתולוגי של יצירות כמו האודיסיאה ועלילות גילגמש – אבל מיאזאקי הצליח מעל ומעבר לכל אחד לפניו (ובמידה רבה גם אחריו). ב-1984 הוא לקח בפעם הראשונה הפסקה מציור הסדרה כדי לביים את הסרט שהתבסס עליה – ולמרות שבנקודה הזו פורסמו רק הפרקים הראשונים, כבר אז היה מדובר ביצירה מורכבת מכדי לעבד אותה לסרט אחד. התמקדות במספר היבטים מצומצם מתוך השפע העלילתי והרעיוני של המקור הקומיקסי הביא את הסרט לאורך של כמעט שעתיים, והוא עדיין מצליח להציג את העושר החזותי של אותו מקור.
שווה צפייה? הסרט ששם את מיאזאקי על המפה – לא רק בקרב צופים, חובבים ואנימטורים אלא גם בקרב אינטלקטואלים, מדענים וחוקרים – בהחלט מצדיק את המוניטין שלו: מדובר בחוויית צפייה יפהפייה ומרגשת, מונפשת ומעוצבת להפליא. הבעיה היחידה היא שהסרט יוצא נפסד מהשוואה למקור הקומיקסי (במיוחד ההפי-אנד שמרגיש מאולץ). צפיית חובה – אבל לא פוטרת מקריאת המקור.
זמין חוקית לצפייה, בדיבוב/תרגום בעבר או בהווה? כן, בנטפליקס עם תרגום לעברית.
ההצלחה הקופתית של "נאוסיקה" גרמה להוצאת הספרים "טוקומה" (שמימנה את הפקת הסרט ופרסמה את המגזין בו הופיעו פרקי המנגה) להציע למיאזאקי וטקהאטה הצעה שאי אפשר לסרב לה – להקים אולפן שבו שניהם יוכלו לביים איזה סרטים שהם רוצים. ואכן, הם לא סירבו להצעה הזו (דווקא יואיצ'י קוטאבה – שכאמור, אחראי במידה רבה על סגנון עיצוב הדמויות שמזוהה היום עם האולפן – החליט שהספיק לו, והוא עבר לעסוק בדברים אחרים, שמצדיקים כנראה כתבה נפרדת). על מעלליהם באולפן תוכלו לקרוא בפרויקט סטודיו ג'יבלי, פה באתר.
מעוניינים לדעת עוד על ימי טרום-ג'יבלי של מיאזאקי? אתם מוזמנים לקרוא את הספר שלי, Hayao Miyazaki: Exploring the Early Work of Japan's Greatest Animator.
.רוצים ללמוד לעומק על מיאזאקי? אתם מוזמנים לעיין בביבליוגרפיה על מיאזאקי אותה הכנתי עבור אתר הביבליוגרפיות של הוצאת אוניברסיטת אוקספורד (עיון ברשימה מחייב מנוי, אבל רוב האוניברסיטאות בישראל מחזיקות מנוי למאגר).
האסופית משודר ביוטיןב
לא יודע אם זה חוקי או לא מבחינתך אבל זה קיים שמה
זה לא חוקי
זה קיים, וזה לא פשע לצפות בזה מהצד שלנו (בניגוד להורדות כאלה ואחרות) – אבל זה לא חוקי.
אפרופו בהקשר הזה
לפני מספר שנים יצאה "האסופית" במהדורת בלו ריי שהביאה אותה אל עידן ה-HD, וככה סדרה שמלכתחילה נראתה נהדרת נראית נהדרת אפילו יותר – אבל ביפן בלבד לצערנו. אז בערוץ היוטיוב של פורום בומרנג שתלו את הפתיח העברי של אפי בן ישראל על גבי אותה מהדורה, והתוצאה מדהימה.
הבנתי מקובל
(ל"ת)
וקצת ביקורת על הסדרות(הפופולריות לא ראיתי משהו שהרוב לא ראה ).
נתחיל מהלב- אני יודע שזה הולך להיות שוק אבל לא אהבתי, ראיתי בתור ילד שלא הבנתי הרבה כמו כולם אבל בתור בוגר לא נפלתי.
האסופית- סדרה מדהימה לדעתי, מרגשת, מעניינת, היסטורית , מסע בגרות של הדמויות , התמודדות עם מוות, מה לא. אני יודע שהכלל פחות אהב אותה אבל אני ראיתי אותה גם בתור בוגר וגם בתור ילד ואהבתי אותה ממש.
היידי- לא ראיתי אותה כבוגר אבל מזכרון ילדות מאוד אהבתי אותה
כתבה מאוד מרגשת, באופן קצת מפתיע
אין לי הרבה חיבור רגשי למיאזאקי (צפיתי באולי שלושה סרטי ג'בלי עד היום), ועד הכתבה לא הכרתי בכלל את איסאו טקהאט, אבל לקרוא על האופן שבו הם צמחו כאמנים וצברו ניסיון וחופש אומנותי הזכיר לי רומן התבגרות. תוך כדי הכתבה פיתחתי הזדהות איתם וחיכיתי ל'שווה צפייה'? וממש שמחתי על יצירות המופת שהוציאו תחת ידם עוד לפני המטרייה הג'יבלית. כתבות כאלה עושות את המקום הזה לכל כך מעניין ומושך עבורי. תודה.
הלב היא אולי סדרת הילדים הטובה ביותר בכל הזמנים
יצירת מופת במלוא מובן המילה, שגם לא מפחדת מלהציג לילדים רגעים אפלים ומטרידים באמת (צפו לדוגמא בסיוט בתחילת פרק 21 ותגידו לי שזה לא אימה) או להתעסק עם נושאים חברתיים מורכבים שלא ממש זוכים לעיסוק בסדרות לילדים (באופן כללי, לדעתי, ההגדרה של הלב כסדרה לילדים לא הכי מדויקת. זו אכן סדרה שמיועדת במקור לילדים, אבל בשונה מהרבה סדרות ילדים אחרות היא לחלוטין מתאימה גם לצפייה של מבוגרים). אין סדרות ילדים כאלה.
ואגב, אולי זה יראה מוזר, אבל אני דווקא רואה את הסדרה כסדרה על אבהות.
כן, אני יודע, כל הבסיס של הסדרה עוסק באמא ובחיפוש אחריה, אבל אם נכנסים לעומק רואים שהסדרה מתעסקת לא מעט בסוגיית האבהות.
במהלך הסדרה מרקו בקשר עם שתי דמויות ״אבהיות״: האחד הוא אבא שלו והשני הוא מר פפינו שהופך בחלקים רבים בסדרה להיות מעין אבא מאמץ למרקו.
ושתי הדמויות האלה מייצגות שני סוגים של אבות הפוכים לחלוטין בעוד והסדרה מנסה לבחון את היתרונות והחסרונות בגישה האבהית של כל אחד מהם.
מה שיפה זה שהסדרה לא מנסה להכריע מי מהם אבא יותר טוב, אלא נותנת לנון לראות שבכל סוג של אבהות יש את היתרונות ואת החסרונות. מי שיצפה בסדרה וינסה להכריע מי מהשניים מציג גישה טובה יותר לגידול ילדים עשוי להסתבך משום ששתי הגישות מצליחות בנקודות מסויימות ונכשלות טוטאלית בנקודות אחרות.
קל להחמיץ את זה משום שמרקו כל הזמן דואג לאמא שלו, אבל אם מתעמקים אפשר לראות פה דיון מאוד יפה בסוגיית האבהות.
הלב זו לא סדרה ישנה ממש? כמה קוראים כאן ממש גדלו עליה? אפילו אני כבר הייתי גדול מדי בשביל לראות אותה, ואני מתאר לעצמי שאני מבוגר מרוב קוראי האתר
הסדרה הגיעה לארץ רק ב-83
ומאז שודרה בלי סוף בשידורים חוזרים לאורך ה-80 ה-90 וראשית שנות ה-2000, כך שילדי האייטיז והניינטיז שגדלו פה בארץ וצפו בחינוכית וודאי גדלו על הלב.
ֿאני נוטה לקוות שמכיון שעדיין ניתן להשיג אוסף DVD של כל פרקי הסדרה בדיבוב לעברית, שעדיין יש הורים שחושפים את ילדיהם ליצירה המופלאה הזאת.
future boy conan!!!
די בטוח שמדובר בסדרת האנימציה הכי פופלארית ומצליחה בעולם הערבי. כל מי שגדל בסוף שנות השבעים ועד תחילת שנות האלפיים צפה בסדרה הזאת. אחת היצירות היחידות שגם הדור שלי וגם הדור של ההורים שלי גדל עליהן. והיא בהחלט סדרה מצוינת. דמויות ממש טובות שאני זוכר טוב מאוד למרות שעברו שני עשורים מאז ראיתי אותם בפעם האחרונה, אקשן סוחף והומור כיפי ביותר. וכמובן שגם הסיפור והעולם של הסדרה הם טובים אבל אותם אני לא זוכר טוב במיוחד.
"היידי" ו-"הלב" הן גם סדרות שההורים שלי גדלו עליהן אבל למי שנולד בשנות התשעים פחות יצא לראות. מ-"היידי" ראיתי כמה פרקים פה ושם ומ-"הלב" ראיתי קצת דווקא בערוץ הראשון בעברית.
משאר היצירות ברשימה ראיתי כמה אבל זה כי חיפשתי אותם בכוונה בעקבות האובססיה שהייתה לי בילדות לסטודיו ג'יבלי. ראיתי את 'הורס, נסיך השמש' (אוי ואבוי, כל כך לא אהבתי אותו!), 'פנדה, גו פנדה!' (זכור לי שהיה חמוד. אבל לא נשאר ממנו שום זיכרון חוץ משיר הפתיחה הקליט שאני עדיין שומע מדי פעם), 'לופן השלישי טירתו של קליוסטרו' (אחד הסרטים היותר מוצלחים של מיאזאקי והדבר הכי כיפי שעשה) ו-'הנסיכה מעמק הרוחות' (זכור לי שלא אהבתי, אבל מאחר וזה היה לפני איזה 15 שנה אני מוכן לתת לו עוד צ'אנס)
כן, תהיתי אם זה באמת עדנאן ולינה.
לא, לא עקבתי אחרי הסדרה כל כך, אבל ראיתי כמה פרקים, ומרגש לשמוע שמיאזאקי היה מעורב בה. אנסה למצוא דרך להשלים אותה.
אגב, לא מטיל ספק בפופולריות של עדנאן ולינה, אבל מה עם קפטן מאג'ד וקפטן ראבח? כי בכפר שלי הן היו גם מאוד פופולריות.
ילדים שגדלו בשנות התשעים
מכירים גם את 'עדנאן ולינה' וגם את שני הקפטנים (וגם עוד שלל אנימות שאין ילד שלא שמע עליהן לפחות) אבל 'עדנאן ולינה' (הלוא היא 'נער העתיד קונאן') הייתה פופלארית באותה מידה, נראלי, גם כמה דורות אחורה ועל כן אמרתי שזה עושה אותה להכי פופלארית. אם כי זו עדיין השערה, אין לי איך למדוד את זה.
בימינו אני לא מכיר ילד אחד שגדל על אף אחת מהסדרות הללו (לא יודע אם זה טוב או רע) או על טלוויזיה בכללי.
ועוד כמה
היו, כפי שציינתי בכתבה, עוד מספר פרויקטים שטקהאטה ומיאזאקי היו מעורבים בהם לפני הקמת סטודיו ג'יבלי; לא כתבתי עליהם כי מידת החשיבות שלהם פחותה – אם מבחינת מהות המעורבות של שני היוצרים או מבחינת ההשפעה על הקריירה המאוחרת של שניהם.
ויש עוד ארבעה פרויקטים ששווה להזכיר כאן, שלא בדיוק כללו את מיאזאקי וטקהאטה, אבל דווקא כן רלבנטיים לאותה קריירה מאוחרת:
החדקרן האחרון (1982) – הבמאים/מפיקים ג'ולס באס וארתור רנקין היו הראשונים בתעשיית האנימציה האמריקאית שהוציאו בקבלנות עבודות אנימציה ליפן, ובמשך הזמן האנימטורים היפנים שעבדו איתם הקימו ביחד את אולפן Topcraft, שסיפק אנימציה לטרילוגיית עיבודי ספרי הפנטסיה של הצמד בין שנות ה-70 לשנות ה-80: "ההוביט" על פי ג'.ר.ר. טולקין, "מעוף הדרקונים" על פי גורדון ר. דיקסון ו-"החדקרן האחרון" על פי פיטר ביגל (אני מתעלם באלגנטיות מהעיבוד הנורא שלהם ל-"שובו של המלך", גם על פי טולקין). "החדקרן האחרון" ראוי לתשומת-לב מיוחדת, כי זה הסרט שהם הוציאו זמן קצר לפני שהם נשכרו על ידי מיאזאקי וטוקומה לעבוד על "נאוסיקה" – ומיד אחר כך, האנימטורים המובילים של האולפן שוכנעו על ידי מיאזאקי לנטוש אותו בשביל עבודה בסטודיו ג'יבלי*. יש ב-"החדקרן האחרון" המון רגעים מרשימים, לצד אי-אילו סצנות מחופפות, אבל התסריט שכתב פיטר ס. ביגל, מחבר המקור הספרותי, מחזיק הכל ביחד יפה. שאלה שמנקרת בראשם של הרבה מעריצים היא האם מיאזאקי ראה את הסרט הזה?
לכאורה התשובה היא לא, כי הסרט לא הופץ ביפן רשמית. אבל הוא כן עשה הרבה רעש בעיתונות המקצועית של תעשיית האנימה, ומיאזאקי בוודאי קיבל הזדמנות לצפות בדברים שהאולפן עשה לפני שהוא לקח אותם לעבוד על נאוסיקה.
מכל מקום, יש יותר משמץ של דמיון בין כמה מרכיבים בסרט הזה לסרטים של מיאזאקי, החל מכותרות הפתיחה ש-"נאוסיקה" די מהדהד אותן ועבור בכמה דברים בולטים שנראה ש-"המסע המופלא" אימץ כמה שנים אחר-כך.
ערי הזהב הנסתרות – עוד נוסטלגיה של הילדים שגדלו על הערוץ הראשון בשנות ה-80, סדרת ההרפתקאות שהתבססה על הספר של סקוט אודל (עם הפסקול של חיים סבן ושוקי לוי, ושיר הנושא בביצוע נעם קניאל) העסיקה בין היתר את התסריטאי סוג'י יושיקוואה, שעבד גם על "נער העתיד קונאן" והשאיל מתוכה את חבורת הגיבורים הבסיסית, לצד אפיון של הנבלים וגם אי-אילו מרכיבים סיפוריים מהסדרה המוקדמת יותר.
Nadia: The Secret of Blue Water – לפני שהוא הספיק לזכות בכל-כך הרבה מעריצים, ואז לעצבן אותם ואז שוב לזכות באהדתם (נדמה לי) עם Neon Genesis Evangelion על גלגוליה, הידאקי אנו ביים את סדרת ההרפתקאות המקסימה הזו, שמבוססת על קונספט שפותח במקור על ידי מיאזאקי לעיבוד של "20,000 מיל מתחת למים" (ואת האלמנטים המוצלחים מאותו קונספט מיאזאקי פיתח עוד קודם ב-Castle in the Sky). סדרה כיפית וסימפטית, שכנראה תגרור הרמת-גבה מצד אלה שמורגלים בעבודות המאוחרות יותר של הבמאי.
Little Nemo: Adventures in Slumberland – הפקה משותפת אמריקאית-יפנית שניסתה לעבד את יצירת המופת של חלוץ הקומיקס והאנימציה וינזור מקיי וזכתה לחרפות וגידופים על עצם הניסיון, וחבל, כי זה סרט נהדר ומלא דימיון. כמות בלתי-נתפסת של שמות גדולים עבדו על הסרט הזה, כולל מיאזאקי וטקהאטה – למרות שככל הנראה שום דבר לא נשאר מההצעות שלהם. מי שנשאר בהפקה קצת יותר זמן הוא יושיפומי קונדו, השותף של השניים במגוון הפקות אחרות שכפי שצוין בכתבה עיצב את הדמויות ל-"האסופית". למרות שבתור מעצב דמויות הוא היה מוגבל, קונדו בהחלט היה אנימטור מחונן, והוא ביים עבור הסרט סרטון פיילוט מדהים שנתן השראה לסצנות הפתיחה של הסרט כפי שזה יצא לאקרנים – וגם, כך נראה, לסצנת החלום הפותחת של "הרוח העולה":
https://www.youtube.com/watch?v=QIS2JhWli_A
* Topcraft עבר כמה גלגולים מאז, ובין היתר היה האולפן שבו הופקו די הרבה המשכונים-ישירות-לוידאו של סרטי דיסני בשנות ה-90.
הערונת לגבי קונאן: מגנטים, לא גרעין! (סביר שכניצב, אבל בכל-זאת)
בזכות הכתבה למדתי כי:
1. מיאזאקי עסק הרבה יותר בטלוויזיה משזכרתי
2. איכשהו בכל-זאת ראיתי את כל מה שהוא עסק בו.
אני מניח שנכתבו כבר מחקרים (ואם לא, אז ראוי) על העניין הרב בעולם הערבי באנימציה יפנית, אבל בהחלט מודה לשידורי הטלוויזיה ממדינותינו השכנות על היכרותי עם מיאזאקי של טרום ג'יבלי.
אבל האם העניין הזה הוא ייחודי לעולם הערבי?
כלומר, סדרות אנימה זה דבר נפוץ ברחבי העולם גם בימינו, ואפילו בערוץ הילדים לפחות חצי מהתוכניות היו סדרות אנימה. אז למה שהעניין של העולם הערבי באנימה ידרוש מחקרים, אני תוהה?
אה, זה ברור
כי יש בעולם הרבה אקדמאים שצריכים לפרסם מחקרים. למה שיהיו מחקרים על העניין של העולם הערבי באנימה ולא מחקרים על למה אנשים בסופר מעמידים את העגלה שלהם דווקא בנקודה שבה יש עגלה אחרת שעומדת בצד השני ובכך חוסמים את המעבר, זה אני כבר לא מבין.
ממה שנחשפתי אליו בשנות התשעים, בהחלט הייתה אהדה רבה יותר.
קטונתי מלשער אם היו סיבות כלכליות/תרבותיות כאלו או אחרות, אבל הסדרות המונפשות ששודרו בערוצים דוברי הערבית בילדותי היו רובן ככולן יפניות, בעוד בערוצים הישראלים וכן ממה שנחשפתי אליו בארצות הברית אמנם היו פה ושם סדרות יפניות, אבל היה מדובר בקמצוץ לעומת ים התוכן שהיה בערוצים הערביים השונים. על כל הקוסם מארץ עוץ או עלילות בבאי יש תריסר סדרות ששודרו בירדן/סוריה/מצרים או אפילו ברצועת השידורים בערבית שהייתה בערוץ הראשון – הסדרה בל וסבסטיאן שהלהקה קרויה על שמה מעולם לא דובבה לעברית למשל, אך שודרה בדיבוב ערבי גם כאן בישראל.
אז למה ראוי? כפי ששלמקו אמר, אקדמאים כותבים מחקרים על כל דבר ודבר, ואם אכן ישנו עניין תרבותי מיוחד של מדינות ערב בסדרות מונפשות יפניות, כפי שקיבלתי אז רושם כהדיוט צעיר, אז כחובב תרבות אעדיף לקרוא על העניין או הסיבות לו מאשר תזת דוקטורט שמנתחת אופרה כזו או אחרת בהקשרה הפוליטי-היסטורי (שזה דבר אמיתי שנלקח ברצינות גמורה, אם יש איזשהו ספק).
כמובן, יתכן וזה לא יותר מהרושם האנקדוטי שלי, אבל מפני שה'ראוי' שלי היה לחיוב (ובהחלט לא דרשתי שום דבר), אין לי בעיה להכיל את הסיכון לכך שזהו רושם או זיכרון מוטעים.
לחפש מידע בערבית באינטרנט זה סיוט אבל יצאתי עם השערה ללמה זה קרה
שאולי הסיבה העיקרית שאנימה היא כזאת פופלארית בעולם הערבי היא כי רוב מה ששודר בערוצי הטלוויזיה הוא אנימה. אז הלכתי ובדקתי למה שהערוצים ישדרו בעיקר אנימה ונראלי שזה קשור בחברות הדיבוב. חברת אל-וורד (הורד) ספיציפית. שעובדת משנות השמונים ודובבה כמעט כל סדרת אנימציה מצליחה ששודרה בארצות ערב. רוב העבודות שלה היו על סדרות אנימה. וזה לא שהם לא ניסו סדרות אנימציה ממדינות אחרות. גם מאלה היה בשפע אבל עברתי על רשימת כל הסדרות ששחררו בתקופה ההיא וראיתי שהמבחר ממדינות שאינן יפן לא היה משהו*, בלשון המעטה. אז או שהבחירות שהם עשו לא היו מוצלחות במיוחד, כי שום דבר שם לא נשמע או נראה מעניין או מושך מספיק, או שההיצע בשנות התשעים היה נורא לא מעניין. הדבר, כנראה, גרם לזה שסדרות האנימה שלהם הצליחו יותר מה שגרם להם להשקיע יותר באנימה ופחות בסדרות אחרות. בשנת 2000 אותה חברה הקימה ערוץ ילדים משל עצמה (Spacetoon) ששידר את תכניה. ספייסטון הפך לערוץ הילדים הכי מצליח בעולם הערבי ומכיוון שרוב מה שהוא שידר זה אנימה אז זה מה שהמשיך להיות פופלארי.
חוץ מזה אני לא מצליח לחשוב על משהו אחר שהיה עלול לגרום לזה. על סיבות תרבותיות אני לא מצליח לחשוב וכלכליות היה הגיוני אם אל-וורד לא הייתה כן מפיצה כל כך הרבה תכנים לא יפניים (שלא צלחו).
*מעבר על הרשימה גורם לי לתהות איך יכול להיות שאנימה לא שלטה בכל ערוצי הילדים בשאר העולם. 'פופאיי'? 'צבי הנינג'ה'? 'הפלינסטונים'? 'טאז השד הטזמני'? יתכן מאוד שאלה סדרות איכותיות יותר מסדרות אנימה שהצליחו יותר אבל שום דבר פה לא נשמע לי מושך במיוחד בעיני ילד מתבגר (או בעיניי כרגע). יכול מאוד להיות שהסיבה לחוסר ההצלחה של סדרות לא יפניות הוא שהן פנו לקהל צעיר יותר בעוד סדרות האנימה הציגו עלילות מורכבות ועמוקות יותר ולכן פנו לקהל המבוגר יותר. רוב צופיה הטלוויזיה בילדותי היו מתבגרים או בני 8 ומעלה ולכן הגיוני לי המשיכה לאנימה. השאלה היא אם מדובר בבחירות לא מוצלחות של חברת הדיבוב או שחברות הפקה ברחבי העולם ראו באנימציה תוכן לילדים קטנים ולא סיפקו מגוון שיתחרה בהם. כי סדרות כמו 'בוב ספוג', 'האנימניאקס' ו-'גאמבול' שכן מתאימים את עצמם לקהל בוגר יותר הצליחו מאוד בארצות ערב (שלוש הדוגמאות שציינתי הן הצלחות חדשות יחסית כי הם שודרו בערוצי ילדים ערביים חדשים שעלו בעקבות ספייסטון ושדווקא התמקדו בסדרות אמריקאיות).
אגב, לגלות שספייסטון הם בבעלות אל-וורד היה נורא מגניב בעיניי. זה כמו שמישהו שגדל על סרטי אנימציה של דיסני ועל סרטי גיבורי על של מארוול יגלה בעוד עשר שנים שמארוול היא בבעלת דיסני. או הגילוי שאסם בעצם שייכת לנסטלה. או שזה רק אני שמתלהב משטויות כאלה.
תודה על הנבירה ברשת!
הערבית שלי חלודה מאוד, כך שלא יכלתי לחפש זאת בעצמי.
ההתייחסות לאנימה כתוכן המיועד לקהל מבוגר יותר היא נפוצה, ולעניות דעתי וידיעתי היא גם נכונה, על-אף שאנו נוטים לייחס בגרות יתרה לאנימה במובן מסוים. כלומר, תוכן רב ממנה מיועד במוצהר לילדים גדולים יותר או למתבגרים, אבל עדיין רב המרחק בין זה לבין הנפשה לבוגרים ממש (למרות שיש גם אנימות ומנגות כאלו, כמובן!). קשה לי לשער למה דווקא ילדים בגילאים מאוחרים יותר הם אלו שיצפו בטלוויזיה בפרט בחברה הערבית, אך אני לא חושב שהסיבה קשורה לכך היא לא היה העדר תכני אנימה לילדים צעירים יותר גם באותן השנים (מה גם שאנימת-כדורגל-מספר-אקראי-בין-60-ל-100 היא לבטח לא סדרה שזאטוטים לא יוכלו ליהנות ממנה).
לו הייתי מתעקש לשער, הייתי מייחס את זה ל'סנטימנטים' גאו-פוליטיים ולעלויות זיכיון. עולה יותר לדבב חוקית את רצועת הבוקר של דיסני משנות ה-90 מאשר תריסר סדרות יפניות. כאמור, באמת שקטונתי. אסתפק בלהודות לאל-וורד שאיפשרו לי ליהנות מסדרות מוצלחות יותר בממוצע מאלו ששודרו במדינה שנולדתי בה.
הערונת: ההתעקשות החוזרת על ממוצעים או סכימות היא כמובן כי לא רק שהמומינים הם הכי הכי, אלא שגם הם הנפשה יפנית, כמו הרבה סדרות מעולות אחרות ששודרו בישראל באותה התקופה בדיוק
בל וסבסטיאן שודרה בערוץ לבנוני, לא ישראלי
בימים שבישראל היה רק ערוץ 1, אופציות הצפיה הנוספות היו כבלים פיראטיים (כן! היה כזה ואז אנשים חיו על 2 ערוצים) ואם היתה לך אנטנה חזקה מספיק יכולת לקלוט שידורים לבנוניים. אני חיפאית, אולי בדרום קלטו שידורים ירדניים, לא יודעת.
בל וסבסטיאן, וגם הילד הצרפתי הזה עם הספינה שחיפשה זהב היו סדרות ששודרו בערוץ הלבנוני (השניה שודרה גם בישראל בלי דיבוב). למעשה, בל וסבסטיאן היא סדרה לילדים קטנים מספיק כך שלא תהיה חייב להבין מה אומרים כדי להבין מה קורה, זה לא נכון לסדרה עם הילד הצרפתי, ובגלל זה די שנאתי אותה.
אין לי הסבר בדוק להבדל בתכנים בין ערוצים ערביים לישראליים, תמיד הנחתי שבהנתן ערוץ 1 בלבד, בישראל תעדפו תכנים שלא זמינים ממילא בערוץ שכולם רואים (לבנון) וגם שמדינות ערב הרבה פחות מושפעות מתרבות אמריקאית, מערכת היחסים שלהם שונה, ולכן אין נהירה אוטומטית אחרי תכנים אמריקאים.
אגב, לפסקה האחרונה של אדון האופל, אנימה תמיד הרגישה מדליקה יותר וזמינה פחות (אני מדברת על ימי טרום אינטרנט או תחילת אינטרט). אין לי מושג אם באמת יש עניין פוליטי, שפשוט ברגע שנהיה אינטרנט מהיר קצת התבטל, כי התחושה שלי שזה עולם שהקהל נהר אליו בלי תיווך מקומי. אע"פ שאולי זה קרה עם הפוקימונים, הייתי כבר בוגרת יותר כשהם קרו.
האינטרנט טוען שהיא שודרה בארץ כחלק משידורי הערבית של ערוץ 1, אבל לא קריטי.
נחמד לשמוע כי גם האוכלוסייה היהודית צפתה בתכנים ששודרו בערוצים הערביים, פשוט כי אכן היה הרבה יותר תוכן זמין בהם באותם הימים. אנטנה חזקה בצפון הארץ יכלה לקלוט שידורים מירדן, סוריה, ולבנון, שסיפקו תוכן שפשוט לא היה זמין בשני הערוצים הזמינים לאורך שנות התשעים בפריפריה (עד לכניסת Yes לשוק ולמוטיבציה הפתאומית של חברות הכבלים ואיחודן ל-HOT לפרוס גם בשאר המרחבים העצומים של מדינת ישראל האינסופית).
ציינתי כלכליות ותרבותיות כי כן, אם אני חייב הייתי משער שיש כאן שילוב של הזדהות חלשה יותר עם התרבות האמריקאית + אנטי אמריקאי כלפי מדינות ערב, יחד עם אולי עלויות זיכיון למיניהן שאיפשרו רכישת סדרה יפנית בזול לעומת מוצר דיסני כזה או אחר. פשוט שבאמת קטונתי, זהו לא תחום שאני מתמצא בו דיו.
הזיקה לתרבות האמריקאית יכולה להסביר במובן מסוים גם את הנהירה הישראלית לכשקרתה (ואולי לרז יש קצת המון להגיד על הנושא), אבל תמיד אפשר פשוט להסביר את זה בכך שההנפשה היפנית מציעה תכנים שעד היום לא באמת השתוו אליהם באופן עקבי במדינות המערב. קסלווניה זה נחמד והכל, אבל עדיין
הסיבה שראינו פה כל-כך הרבה עיבודים יפניים לספרות ילדים
היא שהעיבודים האלה התאימו לאג'נדה של הטלוויזיה החינוכית שלנו; הם היו, ובכן, עיבודים לספרים שהכילו תוכן חינוכי, ברמה כזו או אחרת. לא כל התכנים שהטלוויזיה החינוכית שידרה אז היו כאלה (אני מתאר לעצמי שזו לא היתה המחשבה מאחורי הרכישה של "הרובוטריקים" לשידור בחינוכית, למשל), אבל כאן האג'נדה מהדהדת. צריך לזכור שבמקרה של "הלב", מדובר בספר שהתרגום העברי (החלקי מאוד) שלו ליווה ילדים בימיה הראשונים של המדינה, ועוד קצת לפני כן, ותיווך לקוראים הצעירים פה הרבה רעיונות של חיים במדינת לאום מודרנית כפי שהוא עשה לקוראים הצעירים באיטליה בסוף המאה ה-19 (ואלה של יפן לא-הרבה שנים אחר-כך, אגב).
אני מתאר לעצמי, בלי לבדוק, שגם תחנות הטלוויזיה ששידרו דברים כמו "הלב" או "האסופית" בארצות ערב היו תחנות עם אג'נדה דומה.
…אני יכול לגלות שככל הנראה יש בדרך ספר שעוסק בכל נושא העיבודים היפניים לספרות ילדים קלאסית, והוא יכיל גם דיון (אם כי אני לא בטוח באיזה היקף) בתפוצה של העיבודים האלה ברחבי העולם, כולל המזרח התיכון. אבל עד שהוא יצא, אתם בהחלט יכולים לקרוא על הסדרות האלה וההפקה שלהן בספר שכתבתי :-)
למען הדיוק ההיסטורי - בל וסבסטיאן חד משמעית שודרה בערוץ 1
אני זוכר שצפיתי בה ולא קלטנו לבנון אצלי בבית.
פה גם ניתן לראות פרק מתורגם ואני בטוח שהתרגום הצהוב הזה היה התרגום של ערוץ 1 דאז.
https://youtu.be/XuLi0gbF_C0
ערוץ 1, אבל במסגרת השידורים בערבית
(ל"ת)
תודה רבה רז על סקירה נפלאה, מעמיקה ומעניינת
(ל"ת)
קראתי, נהניתי, הכנתי רשימת צפיה.
תודה!
אף אחד לא האמין שזה יקרה, אבל
GKIDS קנו את הזכויות להפצה של "קונאן" בצפון אמריקה. המשמעות: גם בעולם דובר האנגלית (ובזה שאינו דובר שפה אירופאית או מזרח-אסייתית כלשהי) אפשר יהיה לצפות בסדרה באופן חוקי, ובזאת תושלם ההפצה של היצירות המשמעותיות של מיאזאקי בתרגום לאנגלית.
כמו שכתבתי – לסדרה יש מראה שקצת לוקח זמן להתרגל אליו, גם לחובבי הבמאי (אנימציה בתקציב נמוך של שנות ה-70 המאוחרות) אבל כשמתרגלים הסיפור מרתק, ולאושר של גילוי מרכיבים ממנה ביצירות המאוחרות יותר של מיאזאקי (וממש לאחרונה גם ב-"לוקה" של פיקסאר) אין גבול.
אז איך בעצם ״הנסיכה מעמק הרוחות״ הפך להיות סרט של ג׳יבלי?
הוא נכנס לנטפליקס כחלק מחבילת ג׳יבלי ובתחילתו אפילו מופיע הלוגו של סטודיו ג׳יבלי.
יכול להיות שבשלב מסויים ג׳יבלי קנו את הסרט או את חברת ההפקה שהפיקה אותו?
הוא התווסף לקטלוג שלהם בדיעבד
הסרט היה שייך לחברת טוקומה שהפיקה אותו, וסטודיו ג'יבלי היה בבעלות טוקומה גם.
וסטודיו ג׳יבלי נמצא עד היום בבעלות טוקומה?
או שיש כבר מישהו אחר שמחזיק בזכויות הן של ג׳יבלי והן של הנסיכה מעמק הרוחות?
לא, הם הפכו לחברה עצמאית באמצע העשור הראשון של המילניום הנוכחי
והם לקחו ביחד איתם את הזכויות על נאוסיקה.
רציתי לפרסם את הלינק הזה כשהתפרסם לראשונה ואיכשהו שכחתי מזה
רם פרסם סקירה מקסימה כרגיל על סדרת "לופן השלישי" הראשונה (וגם קצת על השניה) לפני מספר חודשים:
https://animeok.co.il/lupin-the-third-retrospective/?fbclid=IwAR0RNTp4QeMFx0Su7cZ4N0A6KSmaipx7OEldtJ3G3HIaqKSh6oD-zHyr_hU