אסונות-פוטושופ הם דבר נפוץ למדי בפוסטרים. כולם רוצים להיראות טוב על הפוסטר, והפרצופים של השחקנים לעתים קרובות מגוהצים במידה מוגזמת. קחו למשל את הפוסטר הזה של "ההוביט":
אני מצטט תגובה של משתמש בעמוד פייסבוק של פיטר ג'קסון, שבו הפוסטר הזה פורסם לראשונה: "התפקיד של בילבו לוהק מחדש, ועכשיו מגלם אותו וויל פרל".
אבל זה עוד כלום לעומת הפוסטר הבא. הפשע הראשון שלו הוא השימוש ברקע בצבע השתן הדוחה הזה שהפך לאופנתי לאחרונה מסיבה מסתורית כלשהי (ע"ע: הפוסטר המכוער בפני עצמו של "אוגוסט: מחוז אוסייג'"). אבל מה שיותר גרוע הוא המראה של האישה הזאת מצד ימין.
מי זאת האישה הזאת?
ג'ודי דנץ'?! זאת אמורה להיות ג'ודי דנץ'?! סליחה, אבל לא, זאת לא ג'ודי דנץ'. אני יודע איך ג'ודי דנץ' נראית. היא בת 79, ומעולם לא התביישה בזה. היא נראית נפלא לגילה, אבל היא מראה את גילה. את מתיחת-הפנים האנושית הזאת שבפוסטר אני לא מכיר, ואת האנשים שעיצבו את הפוסטר הזה אני לא מבין. המחשבה שלהם היתה שאנשים הולכים לראות סרטים עם ג'ודי דנץ' כי היא כוסית?
ונעבור לאסון פוטושופ מסוג אחר:
אז אני מבין שב"אני, פרנקנשטיין" ארון אקהארט מגלם גמד שנלחם בשדים? כי אני בשום אופן לא מצליח להסתכל על הפוסטר הזה ולנסות לשכנע את עצמי שהוא אמור להיות אדם, או יצור, בגודל מלא, ולא ננס בגובה 10 ס"מ. זה גם בגלל שהגרגויל שעליו הוא עומד נראה כמו צעצוע, ובוודאי שלא מלא פרטים כמו אקהארט עצמו, וגם העובדה שהשד המכונף שמאחוריו נראה באותו גובה, למרות שהוא אמור להיות (אם אני מבין נכון, אבל לך תדע) רחוק יותר.
הפוסטר האחר, והמוצלח יותר, של הסרט מראה את אקהארט עומד במרכז התמונה, בגבו למצלמה ובראש מורכן. קלישאת הפוסטרים של גיבור הסרט, במרכז התמונה, עומד בגבו למצלמה בראש מורכן, היא ותיקה ונפוצה מאוד. כבר לפני שלוש שנים השתאיתי מהמספר המדהים של פוסטרים שעושים בה שימוש, ולאחרונה גם קפטן אמריקה הצטרף. אין ספק, אפשר ליצור באמצעותה פוסטרים מגניבים. אבל נדמה לי שהגיע הזמן להפסיק. נאמר זאת כך: ברגע שבו אתה מגלה שראסל קרואו בתפקיד נח, וג'סטין ביבר בתפקיד ג'סטין ביבר, נראים בדיוק אותו הדבר – זה כנראה הזמן להגיד שלום ולהתחיל לחפש קלישאה אחרת.
אבל אפשר גם אחרת. כדי להוכיח שאפשר גם בלי אסונות פוטושופ וקלישאות: שני הפוסטרים הבאים מפרסמים סרטים שכמעט שלא שמעתי עליהם, אבל בזכות הפוסטרים, אני רוצה לדעת יותר.
ולסיום: הולי שיט וואו הפוסטר הזה של "משחקי הרעב: התלקחות". שווה לצפות בו בגודל ענק כדי להבחין בכל הפרטים.
ממתי משחקי הרעב נהיו סטים-פאנק?
(ל"ת)
my thoughts exactly
מה שכן זה עדיין פוסטר יפהפה, לגמרי מהסוג של לתלות בחדר.
וenemy נראה ממש מסקרן. נחכה לראות עוד פרטים
מאז שהם עברו את השלב ההיפסטרי שלהם.
השלב הבא, כמובן, הוא שקטניס תתחיל לחתוך ורידים ולצבוע את השיער לשחור.
זה... לא תיאור רע של הספר השלישי.
(ל"ת)
ואפילו יש שם משום מה את תחנת הכוח בלונדון
שהופיעה על עטיפה של פינק פלויד.
גם בלי קשר אליה, וכן-סטימפאנק-או-לא, זה מרהיב בכל מקרה.
אני חושבת שהאסוציאציה אמורה להיות אומנות רומית עתיקה
וזה מוצלח ומתאים מאוד.
לא רואה את הסטים פאנק, חוץ מזה שיש רכבות (ואולי הצבעים?).
השראה מקניה ווסט?
הפוסטר של משחקי הרעב מזכיר קצת את הקליפ המעולה הזה של ווסט: http://www.youtube.com/watch?v=L53gjP-TtGE
נאמר באופן רשמי על ידי ההפקה
שהפוסטר הוא בהשראת העבודות של הפסל קריס קוקסי.
ניסיתי להיזכר מאיפה השיר הזה מוכר לי
ואז הבנתי שזה מ Filmography 2010
http://www.youtube.com/watch?v=I4dEWOB6THE&feature=c4-overview&list=UUQI3NQ6FStuo9nHCglaBAWw
(עוד קצת פחות מחודש אמור להגיע עוד אחד, ווהו!)
Enemy זה מהבמאי של אסירים
אני רואה שהייתה לו שנה עמוסה לדניס הזה. שני סרטים עם ג'ייק גילנהול בשנה, אבל לפחות אויב לא יכול להיות סרט מלא טוויסטים שאורכו גדול מדי כי הוא רק 90 דקות.
( טריוויה כיפית: אויב מבוסס על ספר שנקרא The Double ( האדם המשוכפל) של ז'וזה סאראמאגו, אני מניח שגם לסרט של דניס היו קוראים ככה לולא היה יוצא השנה סרט אחר שנקרא The Double ( מהבמאי של "צוללת" עם ג'סי אייזנברג) שגם הוא מבוסס על ספר שנקרא כך, רק של סופר אחר, דוסטויבסקי)
בקיצור: מתי זה יוצא בארץ?
"Enemy" הוא שם הרבה יותר טוב מ-"The Double"
לטעמי.
האדם המשוכפל של סאראמאגו
הוא ספר מצוין, והצירוף שלו עם ג'ייק ג'ילנהאל, הפוסטר הנאה ובמאי מוצלח הקפיץ הרגע את הציפיות של מ-Enemy גבוה לשמיים
באמת? עושים על זה סרט?
אדיר!
ממש אהבתי את הספר, אם כי אני חושד שזה הרבה בזכות סגנונו של סראמאגו ואפשר להפוך את זה לסרט די גרוע. בכל מקרה, פוטנציאלית זה מעולה :)
שיעבדו גם את ״ייאוש״ של נבוקוב ויסגרו טרילוגיה
מעניין אם הסרטים האלה מתכננים לעשות שימוש בשני שחקנים דומים (טובי מגווייר נקרא לדגל) או שהם יסתפקו במעשה parent trap.
מעולה, פוסט על פוסטרים עם התייחסות ספציפית לפוסטרים של ההוביט.
זה אומר שעכשיו אני סוף סוף יכול לפרסם בעין הדג את מה שפרסמתי לפני שבועיים בפייסבוק!
הסיפור בקצרה הוא כזה – שוחררו כל פוסטרי הדמויות של "ההוביט", הם הגיעו אלי ל-פיד והפוסטר של לגולאס תפס לי את העין בגלל סיבה מסוימת. תוך פחות מעשר דקות מהרגע הזה התמונה הזאת הייתה מוכנה:
אל תשכח
את
" rel="nofollow">ראסל קרואו. ואת קווין קוסטנר. ואת מרידה.
אני חושב שלכל סרט שבו יש דמות ראשית שמאופיינת בירי בחץ וקשת יש פוסטר כזה.
ובבקשה לא לשכוח את קרי אלווס!
https://d2nh4f9cbhlobh.cloudfront.net/_uploads/galleries/3859/1993-robin-hood-men-in-tights-poster1.jpeg
בסוף נגלה שפוסטרים זה כמו בדיחות,
יש שבעה מקוריים וכל השאר הם פראפרזות.
אני רוצה את הפוסטר של התלקחות, כל כך… אלוהים ישמור זה יפייפה.
לא פלא שווס אנדרסון עובר בהדרגה לורוד
(ל"ת)
למה צריך פוסטרים?
אתה רואה את הסרט נהנה [שאפשר] מסמן ויי על רשימה של "מה אני צריך לעשות היום" לוקח מסר לחיים [שזה חינוכי -נדיר] ומגבש דעה על השחקנים וזה בערך סיכום של סרט ועכשיו איפה נכנס כאן קונה פוסטר תולה בחדר מעריץ מישו כמו אלוקים וברגע שאתה רואה סרט אחר אתה מחליף את הפוסטר וחוזר חלילה..
את שוכחת שלב בסיסי יותר: פוסטר הוא פרסומת לסרט.
פוסטרים מתפרסמים לפני שהסרט יוצא, בדיוק כפי שטריילר מתפרסם לפני שהסרט יוצא. הפוסטרים אמורים לעשות טיזינג, לגרות את הצופים לחשוב על הסרט ולהתעניין בו – בדיוק כפי שדורון כתב על The Appearing ו-Enemy: שני אלה סרטים שעברו מתחת לרדאר שלו ובזכות הפוסטרים הוא רוצה לקבל עליהם יותר מידע.
מעבר לכך, אולי שמת לב, תולים אותם בבתי הקולנוע וכך, כשאנשים מגיעים לקולנוע בלי לדעת מראש לאיזה סרט הם רוצים ללכת, הם יכולים לקבל קצת מידע ותחושה של הסרט.
וכמובן, כן, יש להם ערך אמנותי ואסתטי. אם את לא רוצה, אל תקני פוסטרים ואל תתלי בחדר (אגב, יש כאלו שפוסטרים שתלו נשארו על הקיר גם 20 ו-30 שנה). אחרים רוצים – בין אם כדי להזכר בסרט ולהעלות ממנו רגעים יפים ובין אם סתם כדי להביע הערכה לפוסטר יפה.
הרי בדיוק באותה מידה אפשר לשאול למה אנשים קונים חולצות עם תמונות מתוך סרטים / סדרות טלוויזיה, גם אם הסדרה כבר הסתיימה. כל אחד ומה שהוא אוהב.
הפוסטר של "משחקי הרעב" נראה כמו סיכה שקונים בשוק בחמישה שקלים
ואז כשמגיעים הבייתה מגלים שהיא עתיקה ושהיא של אמן מפורסם ושבעצם היא שווה חמישה מיליון שקלים.
זה קורה לך הרבה?
הרבה? לא.
(ל"ת)
לא הבנתי את התלונה על הגרגול של פרנקנשטיין.
מה הכוונה שהוא מצועצע ולא מפורט? זה פסל. ככה פסל אמור להיראות.
בכל מקרה, בתור אחד שמאוד אוהב פוסטרים ומאוד אוהב את משטרת הפוטושופ, היה כיף לאללה לראות כתבה כזאת שמשלבת את שניהם. כן ירבו![!אחלה!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif" alt="" width="" height="" />)
*כן ירבו גם פוסטרים כמו זה של "משחקי הרעב". מהמקרים הנדירים שפריט שיווקי הופך ליצירת אומנות בפני עצמה.
פשוט: הוא נראה קטן.
ככל שחפץ גדול יותר, כך בדרך כלל אפשר להבחין ביותר פרטים קטנים. האיש שעל הפסל נראה כאילו הוא "מצויר" במכחול עדין יותר מהפסל עצמו. אילו זה היה באמת פסל ענק הייתי מצפה שהוא יהיה מלא בשריטות קטנות או פרטים עדינים.
אבל אולי זה רק אני.
גרגויל שוקולד
ל"ת
נראה שרק אנשים שעובדים במשטרת הפוטושופ
שמים לב לדברים כאלה. הפוסטר של פרנקנשטיין נראה לי סבבה לגמרי.
בניגוד לפוסטר של פילומנה שהוא באמת אסון פוטושופ.
הבניין קרוב
האיש רחוק.
הגרגויל נראה כאילו הוא נמצא ממש לידינו. אבל האדם שעל הגרגויל נראה כאילו הוא במרחק הרבה יותר גדול.
ג'ודי דנץ' בפוסטר של "פילומינה"
נראית כמו משהו שיצא מ whoville בסיפורי הגרינץ' של דוקטור סוס.
ממש אהבתי את הפוסטר של התלקחות
אני חושבת שהוא עובד ממש טוב בגלל השילוב בין כול מיני דימויים עתיקים של אומץ וגבורה, ובין התעשייתיות והמכאניזים העתידני. זה יוצר את הרמז שכול הפסלים של האלים והגיבורים הם חלק מאותה מכאניות. קטניס שעומדת במרכז נראית כבר כמו הפסלים שמייצגים גיבורים ולא כמו היא עצמה.
עוד מוטיב יפה הוא הסגידה לכוח, ליופי, ולחיוניות של הפסלים, והשילוב שלהם עם הכוח של התעשייה, והמכונות. מה שיוצר אסוציאציות לתרבויות פשיסטיות.
במילים אחרות וואו זה פוסטר טוב.
בדיוק מה שחשבתי ולא ידעתי איך להגיד :)
(ל"ת)
הו, ג'ניפר לורנס
הפוזה הזאת גורמת לי לרצות לראות אותה בהופעת אורח ב"על טבעי". זה מן הסתם יהיה הפרק הכי נצפה שלהם אי פעם. או של כל סדרה (לא, אני לא מגזים בכלל). בעצם, עכשיו יש לי חשק לראות את ג'ניפר לורנס מתארחת בתכנית של ערוץ 1, רק כדי לראות מה יקרה![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
. אבל כן, זה פוסטר נפלא.
הפוסטר של "פילומנה" הזכיר לי במבט ראשון את זה של "The Guilt Trip".
"פרנקנטשיין" נראה כמו סרט על שדים מכונפים ומישהו פתח פוטושופ והכניס לשם את אהרון אקהרט עומד על גרגויל.
לג'סטין ביבר לא רק היה סרט לפני שנה או שנתיים? אני שונא אותו אפילו יותר עכשיו…
וממש בא לי לזרוק משהו על הפוסטר של The Appearing. נמאס כבר מה"מבוסס על סיפר אמיתי", שימצאו גימיק אחר. אנשים הלכו לסרטי אימה גם לפני זה, אפשר להאמין שהם ימשיכו ללכת גם בלי. סתם שטות.
ראסל קרואו באמת נראה למישהו (חוץ מרד) דומה מאוד לג'סטין ביבר בשני הפוסטרים? חוץ מהפוזה שלהם אני לא רואה את הדמיון. מה גם שביבר הוא בסך הכל צללית שחורה בפוסטר שלו (באמת יוצא עוד סרט?).
אני מניחה שהכוונה היא באמת לדמיון בפוזה
ולא לדמיון פיזי. לא מסוגלת לדמיין עולם נורא כל כך שבו ראסל קרואו וג'סטין ביבר נראים אותו דבר.
עוד אוסף פוסטרים קצת מטריד
http://www.impawards.com/2014/nut_job.html
בחיאת, פוסטרים, תחשבו על טאג-ליין אחר ותעזבו את ה"אגוזים" שלנו בשקט, טוב?
ועוד פוסטר ל"פילומנה" בו ג'ודי דנץ' נראית קצת חלקה מדי.
למה ארון אקהרט מחזיק שקית ביד?
נתן עצירה ב- AM/PM לפני הגרגויל?
זה גרזן
http://www.impawards.com/2014/i_frankenstein_ver4.html
הפוסטר של משחקי הרעב נראה נהדר מרחוק
מקרוב יותר מדי מורגש שיש כאן קולאז' של המון פסלים שצולמו במקומות שונים ובתאורה שונה. חבל שלא עשו את אותו קונספט בציור או במודל ממוחשב, זה יכול היה להיות מושלם.
ונדמה לי שמה שעשו לפנים של ג'ודי דנץ זה לא רק גיהוץ אלא גם פירוק והרכבה מחדש. משהו בפרצוף שלה נראה עקום לגמרי, כאילו האף והפה שלה מצולמים מזוית אחת והעיניים מזוית אחרת. די מחריד.
אכן מחריד
היא נראית מצויירת.
אגב, גם הטאגליין של הסרט יוצר רושם קצת עילג (לא דקדוקית, שיווקית).
והנה אחד מעולה ל"מי מפחד מהזאב הרע", עם טרנטינו בכותרת
http://badassdigest.com/2013/11/22/check-out-this-cool-poster-for-big-bad-wolves/
מעולה?
הפוסטר הזה מנסה לעשות יותר מדי דברים בבת אחת. התמונה של הקבר-שהוא-גם-ילדה-שהיא-גם-זאב מהפוסטר הקודם היתה מורכבת מספיק – עכשיו צריך להוסיף את כל זה לתוך *עוד* זאב? מה זה אומר, בדיוק?
אבל היי, זה אפקטיבי ויש על זה טרנטינו.
פוסטר נורא,
גם כי הוא תאונת דרכים של אלמנטים ויזואליים וגם כי הוא מתאים יותר לחיקוי של "ירח אדום".
קריפי
בפוסטר של משחקי הרעב, הפרצוף של סנואו בתחתית הפוסטר ממש מקריפ למרות ואולי דווקא בגלל כיסוי העיניים.
ברר.
מתי מתחילים?
עוד כמה דברים בפוסטרים (בחסות האתר של "יס פלאנט"):
דבר ראשון, סתם משהו מינורי – הפוסטר
" rel="nofollow">זה הפוסטר של "אליסיום". באמת קשה כל-כך לשמור על אחידות?
ובפינת *אנחת טאג-ליין* – הפוסטר הזה של "הטעות הגדלוה". הטעות הראשונה הייתה לעברת את הביטוי Who's your daddy. זה לא עובד בעברית. ואם כבר עשיתם את זה, באמת צריך 3 סימני שאלה??? אני רוצה להרגיש שזה פוסטר, לא טוקבקיסט שצועק עלי.
ולסיום, הפוסטרים האלה של "המבול" ו"נון-סטופ". רגע, אז מה רק ההתחלה, החטיפה או סוף העולם? תחליטו! בכלל, המילה "התחלה" והטיותיה מככבות עכשיו בפוסטרים (תסתכלו גם על אלה של "להציל את מר בנקס" ו"ת'ור".)
מתקפת סימני השאלה.
אז עכשיו הילדות הצעקניות חובבות סימני השאלה (והקריאה, אינפלציית הנקודות והססמאות הנבובות) גם כותבות את הטקסטים של הפוסטרים? חשבתי שכולן מועסקות בכתיבת מודעות דרושים אינטרנטיות של חברות (שנחשבות ל)מכובדות.
עוד טאג ליין מביך שראיתי היום
בפוסטר של ריו 2 ביס פלאנט . מביך. כל כך מביך.
והנה סרטון שסוקר את הנושא
ובין היתר מנסה לקטלג גם את פוסטרי צבע-השתן.
יש לזה קצת ריח של צקצוק על איך פעם היה כאן יותר טוב, אבל יש גם כמה דוגמאות טובות.
http://www.youtube.com/watch?v=VXJiBkFgprQ
הבעיה בעיקר באמירות שלו של "איך פעם היה כאן יותר טוב"
זה שהוא מביא את הדוגמאות הטובות של פעם.
אני בטוח שבתקופות שהוא מחפש בהם היו גם פוסטרים גרועים ויש גם בתקופה שלנו פוסטרים טובים – לעשות את ההשוואה בין פוסטרים גרועים של עכשיו לפוסטרים טובים של פעם היא מטומטמת מראש.
מסכים.
אבל מצד שני, כשהפוסטר של המקור נהדר והפוסטר של הרימייק חסר כל השראה, ההשוואה היא במקום.
זאת הטיית הנוסטלגיה.
כשאתה מסתכל על העבר, אתה שוכח את הדברים הרעים, כי הם קבורים עמוק בארכיונים. כשאתה מסתכל על זמננו אנו, הדברים הרעים מתנגנים ברדיו או מוצגים על קירות הקולנוע. עוד כמה שנים הם ייכנסו לארכיון גם הם, אבל כרגע הם זמינים להשוואה ליצירות הטובות ששרדו את שיני הזמן.