נתחיל בסיכום: 'פורקו רוסו' (חזיר באוויר בתרגום העברי) הוא סרט ממש, אבל ממש, כיף. אולי סרטו הכי כיפי של מיאזאקי, במובן של 'תפעילו את האידיוטומט ובואו נהנה'.
'פורקו' מספר על הימים הטובים ההם, בהם היה השפל הגדול, הפאשיסטים עלו לשלטון באיטליה, שודדי אוויר בספינות מעופפות שלטו בים, נשים היו נשים אמיתיות וגברים היו גברים אמיתיים, חוץ מטייס אחד שהיה גבר אמיתי עד שכישוף לא ברור גידל לו פרצוף חזירי במקצת. אותו הטייס ידוע כ'חזיר אדום'. חזיר על שם הפרצוף ואדום על שם הצבע של המטוס, אם כי חובבי מלחמת העולם הראשונה ישימו כמובן לב לכך שזו מחווה ל"ברון האדום", הטייס הגרמני המהולל מנפרד פון ריכטהופן, שמטוסו האגדי היה צבוע באדום.
מכל מקום, פורקו הנ"ל הפך טייס להשכיר שמוצא את פרנסתו בפעולות כמו לחימה בפיראטים המעופפים וחילוץ הכיתה הטיפשה ביותר בכל בית ספר יסודי אי-פעם ממלתעותיהם. חוץ מזה הוא כנראה מאוהב בג'ינה, זמרת בבית קפה הנמצא על אי קטן שאליו מגיעים כולם בלילות כדי לנוח (הלחימה בשטח בית הקפה אסורה), אלמנתו של חברו הטוב שהיה טייס גם הוא. וכל זה קורה בתקופה שבה הפשיסטים עולים לשלטון, כפרים ננטשים מהגברים שיצאו לחפש עבודה, והוא גם צריך להתמודד עם זה שנשים צעירות יכולות להנדס מטוסים.
איזה מזל שהסרט לא נותן לכל אפשרויות פיתוח העלילה הללו, וגם לא לכמה אחרות, להפריע לו. זאת אומרת, 'פורקו' נוגע בהמון-המון-המון נושאים רציניים ועמוקים, אבל בתכל'ס – מסמן וי על כולם במהירות ואז עוזב והולך להתעסק בסיפור האמיתי שמעניין אותו: סיפור עמוק, מפורט ומרגש על אהבה. אהבה למכונות מעופפות שעושות וורום וורום וורום.
כי אם יש משהו שברור מהסרט, הוא שמיאזאקי ממש, אבל ממש, באמת ממש, ואפילו יותר מזה, אוהב את ימי תחילת התעופה. 'פורקו' הוא כמדומני מהקצת-פחות מושקעים (הכל יחסי!) שבסרטי מיאזאקי מבחינת האנימציה, אבל המטוסים כולם מושקעים, חלקם מומצאים וחלקם הם דגמים אמיתיים בהחלט, עד כדי הכנסת בדיחות ליודעי ח"ן. חלק שקופות יותר – מנוע שכתוב עליו "ג'יבלי" – וחלק באמת מתוחכמות. המטוס של פורקו רוסו מבוסס על ערבוב של כמה דגמים, אבל בעיקר סאבויה-מרקטי S.21, מטוס שכלל את כל התכונות שפורקו מייחס לו בסרט, אחת לאחת. ועוד יותר מזה: אחת הדמויות המשמעותיות בסרט היא טייס בשם קרטיס, שפורקו רוסו מזכיר שזכה שנתיים רצוף בגביע שניידר (תחרות לקביעת שיאי טיסה שיש בסרט מאורע שמאוד מזכיר אותה). אז במציאות לא היה טייס בשם קרטיס, אבל המטוס שלו בסרט הוא בלי שום ספק מטוס של חברת קרטיס שמטוסים מתוצרתה אכן זכו פעמיים ברצף בגביע שניידר. מי ישים לב לזה חוץ ממשוגעים לדבר? מיאזאקי, אני מניח.
כל זה חשוב, כי לא פשוט לעשות סרט על מכונות שעושות וורום ושהוא גם ייצא טוב (התביעה מציגה את 'ספיד רייסר'. התביעה סיימה טיעוניה). אבל מיאזאקי ממש, ממש אוהב מטוסים ישנים, וזה ניכר מכל פרט.
זה כמובן לבדו לא מספיק לסרט טוב, אבל לאהבה הגדולה שלו לנושא הסרט מצטרפת העובדה שיש בו אקשן כמעט בלתי-פוסק ועשוי היטב, שמלווה בחוסר-רצינות כמעט מוחלט (כמעט, כי יש כמה סצנות דרמטיות – אחת מאוד מרשימה, אבל החלק הדרמטי הוא החלק החלש בסרט) כדי שחלילה לא נתפתה לחשוב שמרכז הסרט הוא משהו אחר חוץ ממכונות מעופפות שעושות וורום וורום וורום וגם יורות אחת על השניה כי כל דבר נראה מגניב יותר אם יש לו מכונות יריה. למרבה המזל, חוסר הרצינות הזה גם מצחיק. למשל, אילולא העובדה שסצנת הפיראטים וכיתת-בית הספר שהזכרתי קודם מצחיקה מאוד, היה צריך להעביר את האידיוטומט למצב טורבו כדי להצליח לסדר את ההתנהגות של הכיתה המדוברת, או כדי להתעלם מזה ששיטות חילוץ החטופות של פורקו רוסו – תירה על המטוס שבו הן טסות, אבל בזהירות – היא טיפשית רק קצת פחות משיטות הקומנדו המצרי לחילוץ מטוסים חטופים. יש אפילו קטע אחד שבו התנהגות הפיראטים כל-כך טפשית, שאפילו פורקו בעצמו טורח להעיר עליה.
ואילולא היתה רוח הכיף שורה על הסרט כולו מקצה לקצה, ייתכן שהיה מפריע לי שהפאשיסטים נכנסים ויוצאים ואי אפשר להבין מה הפואנטה שלהם חוץ מאנשי-בולשת-רע, או שנושא השפל הכלכלי והשפעתו מוזכרים כמה פעמים אבל בעיקר כניימדרופינג ולא לאיזה צורך מועיל (כן, יש קו עלילה שמקודם על ידי זה, ועדיין שטחי מאוד). אבל כיוון שמדובר בסרט צבעוני, מהיר, מלא אקשן ומלא כיף הדברים האלה לא הפריעו לי יותר מדי. בסופו של דבר, הסרט הוא נוסטלגיה עליזה של מיאזאקי, ובזה הוא מצליח לגמרי: להחזיר אותנו לתקופה בה כולם העריצו את הטייסים, ההתקדמות הטכנולוגית נראתה בלתי-ניתנת לעצירה, העתיד נראה מזהיר, גברים היו גברים אמיתיים, נשים היו נשים אמיתיות, וחזירים מעופפים ומעשנים עם מכונות יריה ומשקפי שמש היו חזירים מעופפים ומעשנים אמיתיים עם מכונות יריה ומשקפי שמש.
ומי שרוצה להרחיב על הברון האדום,
הנה הכתבה עליו בבלוג התעופה החביב עלי.
fun fact
הברון האדום (מנפרד אלברכט פרהייר פון ריכטהופן, ונשבע שלא גיגלתי) היה הגיבור שלי ושל עוד חבר קרוב בלימודי ההיסטוריה. למעשה, הוא היה כל כך איקוני מבחינתי שכשהתמיינתי לקורס בהוראה עשיתי את שיעור הניסיון שלי עליו, כולל רפרנסים לסנופי.
בכל מקרה – הסרט לא נשמע לי כזה מושך, נשמע שהוא מכוון לגילים צעירים יותר, אבל אחלה של ביקורת!
הגדר "גילאים צעירים יותר"
זה סרט ברוח (אם כי לא אותו דבר) אינדיאנה ג'ונס ודומיו – כלומר סרט "לכל המשפחה" שכזה שגם ילדים קטנים יהנו ממנו, אבל בהחלט גם המבוגרים. זה לא, לצורך השוואה, "פוניו" (שהוא סרט מושלם ומי שילכלך עליו יחטוף סנוקרת וירטואלית. רם).
לא צפיתי בו
זה הרושם שקיבלתי מהביקורת, לא הכרעתי את הדין. כמי שצפה בסרט אתה כמובן יודע טוב ממני.
פוניו סרט לא-משהו
(ל"ת)
אני חושב שזה עניין של ציפיות, אגב
כלומר של "מה מצפים מסרט של ג'יבלי" – אווירה קסומה? "פוניו" חלש בזה: משהו בסרט הוא ארצי יותר ומחוספס יותר ופחות רגיש ועם אווירת קסם – ההגיון בו יותר רציף, הקסם פחות קסום, והכל יותר ילדותי, בלי אותו מסתורין ובניית עולם מורכבת של סרטים אחרים.
אבל בעלילה ודמויות וסיפור סוחף – הוא מפצה ועולה וברמה גבוהה, ופוניו יקרה לליבי יותר מכל הדמויות מטוטורו או המסע המופלא.
אבל נו, הבטחתי סנוקרת אז *סנוקרת*.
לדעתי הרוח העולה אחד הסרטים הטובים שלו והוא ממש לא ״קסום״
(ל"ת)
טוב, לדעתי הוא אחד הגרועים שלו
אבל זה לא קשור לשאלת הקסם שלו
אני מסכים שהוא נחשב אחד הפחות טובים שלו
אבל אני התחברתי
האמת, הקשר לברון האדום אף פעם לא עלה בדעתי
ודווקא נראה לי די קלוש חוץ מהצבע – העיצוב של המטוס של פורקו וזה של פון ריכטהובן שונים לגמרי. וזה לא ש-"פורקו רוסו" הוא לא סרט גדוש במיליון ואחד רפרנסים (כולל אולי הרפרנס הכי נרחב שמיאזאקי עשה אי-פעם לסרט של דיסני).
העיצוב שונה וכבר פירטתי למה,
ואין שום סיבה שטייס איטלקי ימי יטוס בדורניר תלת-כנפי יבשתי. הקטע של טייס מהולל המכונה אדום לא נראה לי מקרי כי ריכטהופן הוא אגדה של חובבי תעופה.
אפשר את הרפרנס לדיסני?
(ל"ת)
הסרט שהגיבור וחברו לנשק צופים בו בקולנוע
לא רק מכיל את מיקי מאוס, אלא גם מתייחס באופן ישיר ל-Plane Crazy, הסרט הראשון שהופק (אם כי השני שהופץ) על הדמות של מיקי. תזכורת: Plane Crazy עוסק בהרכבת מטוס שמתרסק בסופו וזה פחות או יותר מה שקורה בחלק האחרון של "פורקו רוסו".
בסרט הזה מבליחה גם דמות חזיר, שהיא ספק עוד התייחסות לדיסני ("שלושת החזרזירים") ספק הערת-מטא מבודחת על "פורקו רוסו" עצמו.
באותו סרט מיקי מאוס נותן גם נשיקה לבטי בופ, הגיבורה של המתחרים הגדולים של דיסני, האחים פליישר. עוד דמות של האחים פליישר – בלוטו מסרטי פופאיי – נתן השראה לעיצוב של מנהיג הפיראטים האוויריים ב-"פורקו רוסו".*
* אני לא יודע עד כמה מיאזאקי היה מודע לסיפור, אבל בשנים שהובילו למלחמת העולם השניה ובמהלך המלחמה גם העלילה של Plane Crazy וגם הדמות של בלוטו כיכבו בסרטי תעמולה אנטי-אמריקאיים שהופקו על ידי אנימטורים יפניים. הסרטים האלה נגנזו ברובם אחרי המלחמה, והתחילו לצוף בהקרנות רק לקראת אמצע-סוף שנות ה-80, אז שוב, אני לא יודע כמה הסיפור נתן למיאזאקי השראה או לא.
ועוד רפרנסים: ממרקו עד מרקו אין כמרקו
כשפיו מראה לגיבור הסרט, ששמו האמיתי הוא מרקו פאגוט, את המנוע שהיא מתכוונת להתקין במטוס שלו, מרקו אומר "זה פולגור!". "פולגור" היא מלה איטלקית שהמשמעות שלה היא "ברק". זה גם השם של הספינה שלקחה את מרקו מ-"הלב" מאיטליה לדרום-אמריקה. כמו מרקו מ-"הלב" גם מרקו של "פורקו רוסו" הגיע מהעיר ג'נובה. ומיאזאקי עבד גם על "הלב".
…אבל השם "מרקו פאגוט" הוא גם רפרנס אחר לגמרי, לאדם אמיתי לחלוטין: אנימטור איטלקי באותו שם, בן לשושלת מיוחסת של אנימטורים במדינה (אבא שלו ודוד שלו ביימו ביחד את סרט האנימציה האיטלקי הראשון באורך מלא), שעבד לצד מיאזאקי על "שרלוכלב". פאגוט המשיך משם להפקה ובימוי של סדרות הרפתקאות מונפשות, שממה שאפשר לראות ביוטיוב נראות מגניבות בטירוף אבל אף אחת מהן, למרבה הבעסה, לא זכתה לתרגום או דיבוב אנגלי. יוצאת דופן היא "סנדוקאן", שאפשר לראות ביוטיוב:
https://www.youtube.com/playlist?list=PLiNS6whSC7LnZrd5_C7NdeO5DoWRmzTKQ
אגב, "פולגור" הוא גם שמו של אחד ממטוסי הקרב הטובים ביותר של האיטלקים במלחמת העולם השניה.
(ל"ת)
בנוסף לכך שקוראים לו מרקו, גם בשם פורקו רוסו מסתתר רפרנס ל״הלב״
שם המשפחה של מרקו בסדרה הלב הוא רוסי.
ויש גם את פיו שזה פשוט קיצור של פיורינה שהיא חברתו הטובה של מרקו ב״הלב״.
הווו יפה מאו
אני לא ראיתי את הסרט של דיסני ולא את הסרט של מיאזאקי.
אבל זה מעניין מה שאמרת.
עוד משהו. איך אפשר לצפות בסרט הזה? באופן חוקי ואם לא חוקי אז באופן לא חוקי
נטפליקס, כמו כל סרט אחר של מיאזאקי.
(ל"ת)
וואלה מגניב תודה
(ל"ת)
באופן כללי היחס לנשים בסרט הזה הוא לא מזהיר
כן, יש בו סצנות שבהם נשים מוצגות כלא פחות נבונות ובעלות יוזמה מגברים, אבל לצידן היו לא מעט סצינות שגרמו לי לרצות לקבור את עצמי. החל ב"אתה לא סומך עלי כי אני צעירה או כי אני אישה?" "שניהם", עבור ב"סלח לנו אלוהים שנשים בונות את המטוס הזה" וכלה בהצבה של אישה מילולית בתור פרס בתחרות בין גברים. כאילו, אשכרה לצד שק כסף.
על חלק מהדברים האלה אפשר לסלוח אולי, כי הסרט בכל זאת מתאר תרבות של תחילת המאה הקודמת, כך שלא מפתיע שהגיבור שלו הוא חזיר שוביניסט. על חלקם (בעיקר השניים האחרונים) יותר קשה לי.
וזה באמת חבל, כי הסרט הזה הוא גם מקסים, עדין ומתוק לאללה. הוא נורא עושה חשק לאהוב אותו.
אני חושב שאפשר להפריד כאן
בין המסרים שהסרט מנסה להעביר לבין העלילה והדיאלוגים שלו כפי שהם משתקפים מהדמויות בסרט. כל הלעג לכך שנשים בונות מטוסים הרי מגיע מתוך השקפת עולמם השוביניסטית של הגיבורים, והסרט מציג לנו בבירור שהמטוס שהנערה בנתה הוא מצוין.
בעיניי הסרט שם את התחרות כולה כמושא ללעג, ובפרט את ההצבה של הנערה כפרס בזכייה. זה אבסורדי ועלוב, והסרט בהחלט מודע לזה ומדגיש את זה.
למה מטריד?
הרבה נשים ונערות נמשכות לגברים שמבוגרים מהן בהרבה (וכמובן שהגברים נמשכים אליהן בחזרה). זה טבעי.