***ספויילרים לתכני "פייז 4" של מארוול***
אנחנו כיום כשנה וחצי אחרי תחילתו של השלב הרביעי של היקום הקולנועי של מארוול; שלב שבו היקום הזה כבר לא כל כך קולנועי עם כמות הסדרות שיש בו – ושכתוצאה מכך, למרות שעברה רק שנה וחצי, אנחנו אחרי 11 תוצרים לשלב הזה: "וונדהויז'ן", "הפלקון וחייל החורף", "לוקי", "האלמנה השחורה", "מה אם…?", "שאנג צ'י ואגדת עשר הטבעות", "נצחיים", "הוקאיי", "ספיידרמן: אין דרך הביתה", "מון נייט" ועכשיו – "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף".
שתי פרופורציות חשובות בנוגע לרשימה הזאת:
- כל "פייז 3" (כלומר מ"מלחמת האזרחים" ועד "ספיידרמן: רחוק מהבית") הוא 11 סרטים.
- עד כה, בתקופות הכי עמוסות של מארוול כשהם "הפציצו" בהכי הרבה סרטים – בשנה וחצי קיבלנו גג חמישה סרטים, בלי אף סדרה נוספת (מצטער, "סוכני ש.י.ל.ד").
מה שזה אומר זה שאנחנו מופצצים בתכנים של מארוול במידה שלא היינו קודם. אני מניח שיש מי ששמח מזה. אישית, ואחרי 11 סרטים וסדרות שמתוכם אני אחזור בלב שלם רק לאחד ("ספיידרמן"), אני מרגיש שמשהו רקוב בממלכת מארוול, והגיע הזמן לדבר על זה.
איומים, או: עוד יום שלישי
להלן רשימת האיומים הקיומיים שעומדים בפנינו בעת הזאת:
- קאנג מיקומים אחרים בא להשמיד את היקום שלנו ("לוקי")
- עוד ענייני חלל לא ברורים עם הסקרולים שנרמזו בסוף "וונדה ויז'ן"
- החייזרים הקדמונים מ"נצחיים" באים לשפוט האם כדור הארץ יכול להמשיך בשלו
- איומי מולטיוורס אחרים מאלה של "לוקי" ("דוקטור סטריינג'")
אני לא מדבר כאן על איומים די מהותיים שנוטרלו וגם לא מתייחס לחלוטין לדברים שנאמרו אי אז לפני תאנוס (היי, מה שזה לא היה שקרה בסוף "שומרי הגלקסיה 2"), אלא רק על הקלפים הפתוחים. והעובדה שיש שלושה מהם שלא קשורים בכלל אחד לשני היא סיבה להרמת גבה לכל הפחות.
כלומר, אני באמת מאמין שלפייגי יש תוכנית ושמתישהו הכול ייפגש, אבל למען השם – מארוול הם כנראה החברה היחידה שמצליחה להפריד בין המולטיוורסים שלה כדי שאלה של לוקי לא יפגשו את אלה של דוקטור סטריינג'. זה מרשים – אבל גם מגוחך.
הרי חלק מהיופי בסאגת אבני האינסוף היה התחושה שגם עם כל סיפור בפני עצמו, יש איום מהותי מתחת לפני השטח שמאיים על כולם וצריך לשים לב אליו. הסצנות בסוף כל סרט שבהן תאנוס יושב ומגרבץ אומנם היו קצת "נו, תעשה משהו" אבל הן אישור שיש כיוון כללי.
כאן? יש תחושה שעוד מעט כל האיומים האלה יבואו וינטרלו אחד את השני וככה יפתרו לנו את כל הבעיות. מילא זה שכדור הארץ נראה בסכנה פעם אחר פעם ולא נראה שלמישהו מכוכבי הסרטים והסדרות האחרים אכפת. התחושה היא שאפילו האיומים הגדולים ביותר לא ממש קיימים במודעות של הסרטים האחרים. זה מעט קטנוני, אבל בחייאת – חייזר עצום עמד בפני כדור הארץ וטען שהוא ישפוט אותו, לכאורה לפני סרטי "ספיידרמן" ומאורעות "מון נייט" ו"הוקאיי", והתגובה הקולקטיבית, כך נראה, היא "מה, שוב יום שלישי?"
מה הסיום, או: משהו משהו מולטיוורס
אולי הייתה יותר תחושת לכידות אם אפשר היה לראות באופק נקודת סיום. אבל פייז 4, נכון לעכשיו, אמור לכלול בתוכו עוד כשבע סדרות ("מיס מארוול", "שי-האלק" [הענקית הירוקה?], ספיישל ליל כל הקדושים, ספיישל של שומרי הגלקסיה, "פלישה סודית", "איירונהארט", "מלחמת שריונות", משהו של ווקאנדה), עונה חדשה של "מה אם?", ושישה סרטים ("תור: אהבה ורעם", "הפנתר השחור: וואקנדה לנצח", "אנטמן והצרעה: קוואנטומאניה", "המארווליות", "שומרי הגלקסיה: חלק 3" ו"ארבעת המופלאים").
אף אחד מהם לא נראה, נכון לעכשיו, כמו סרט "הנוקמים" שמסיים לספר את הסיפור של הפייז הזה. אם צריך להמר, אז סביר ש"ארבעת המופלאים" יהיה המקום שבו לפחות חלק מהעלילות שנפתחו לפנינו הפעם יתחילו להתקדם – אבל כרגע זה גם הימור מוחלט (עדיין אין אישור רשמי שהסרט באמת סוגר את השלב הנוכחי) וגם אומר ש"ארבעת המופלאים" הם מעין דמויות משנה בסרט של עצמם שרק באות ופותרות בעיות של אנשים אחרים. אפשרי גם שאולי ינסו לקחת את כל היקום לטלוויזיה וש"מלחמת השריונות" תהיה בעצם בעלת השפעה עצומה אבל אני איכשהו בספק, כי מארוול בכל זאת יודעים (כפי שמראה "דוקטור סטריינג'" החדש) שאי אפשר לבנות על כך שהצופים ראו הכול ושהסדרות בדיסני פלוס הן כרגע בעיקר תוספת נחמדה של רקע לצופים אדוקים.
ממי שהוכרזו כאשפים בשילוב יקומים נותרו הבטחות ריקות והופעות אורח בעיקר. אם יש כיוון שהיקום הזה צועד לקראתו, אנחנו כבר אחרי 11 פרקים בפייז 4 הזה (10, אם מורידים את "מה אם") ועדיין לאף אחד אין מושג מה הוא. "משהו משהו מולטיוורס" זאת פשוט לא תשובה מספקת.
"אנחנו לא מכוונים לסיפור משותף גדול, אלא עושים פייז אחד שהוא בגדול סיפורים קטנים ולא קשורים" הייתה יכולה להיות תשובה טובה אילולא
איכות התוצרים, או: בסדר אם לא צריך לראות אותם שוב
כמו שאמרתי למעלה – מתוך 11 תוצרים של מארוול בשנה וחצי, רק אחד באמת נחקק בליבי. אני יודע – יש אנשים שנשבעים ב"לוקי" או "וונדהויז'ן", אבל אפילו אם אנחנו משלבים אותן בסיפור – שתי סדרות מתוך שש שאשכרה שוות משהו, ואחד מתוך חמישה סרטים שבאמת נחקק בזיכרון אלה מספרים שלא מכבדים את הפירמה. תשוו את זה לחמשת הסרטים שפתחו את פייז 3: "מלחמת האזרחים", "דוקטור סטריינג'", "שומרי הגלקסיה: חלק 2", "ספיידרמן: השיבה הביתה" ו"תור: ראגנארוק". הסרט הכי חלש פה עדיין הוא כזה שיש הסכמה שהוא "מהנה אבל לא משחזר את שיאי הקודם" או "עוד אוריג'ין גנרי אבל ויזואליה טריפית שמפצה על זה". עכשיו? כאמור, יש את "ספיידרמן" ועוד כמה סרטים שאני מניח שהם בסדר, אולי, אם אני לא צריך באמת לראות אותם שוב.
המיתוס של מארוול, הרי, היה שהם מספקים משהו מאוד תעשייתי, שמרגישים את ההפקה בו – אבל הוא תמיד מוצר איכותי. בשנה וחצי האחרונות, פשוט לא מרגישים את האיכות הזאת. סרט של מארוול הפסיק להיות ערובה לשעתיים של כיף בקולנוע.
אבל אולי זה לא הוגן – גם פייז 1 לא בדיוק מלא בכוכבים שכולם חוזרים אליהם. אולי אם היינו שופטים את פייז 4 רק על סרטיו היינו מגלים סלחנות. אבל הבעיה היא שזה נשלל מאיתנו, בגלל היקום הטלווזיוני והטענות שהוא "חלק מהותי" (מה שלא לחלוטין נכון – יש כמה דמויות מהסדרות שבאות להגיד "היי", אבל אין צורך לראות אותן) ועכשיו אנחנו במרתון בלתי פוסק של תכני מארוול (שמלווה, בתורו, בהייפ בלתי פוסק), וזה היה מתיש בכל מצב שהוא – אבל זה מתיש יותר כשרוב המוצרים במרתון הזה לא שווים את האנרגיה שמושקעת בהן.
ויש עוד בעיה עם הסדרות שצריך לדבר עליה – מארוול פשוט לא שולטים במדיום הזה עדיין.
מיני סדרה, או: איך להשתמש בפורמט הזה של שישה פרקים
תראו, יש אנשים שמספיק להם לבלות זמן עם דמויות אהובות או שיציגו בפניהם רעיון מגניב והם יתלהבו. אני לא מזלזל בהם או בחוויה שלהם. אבל העובדה היא שבכל הנוגע לכתיבה של סדרה שלא נופלת על הפרצוף שלה, מארוול פשוט עוד לא שם – ואחרי חמש סדרות עלילתיות מתגנב החשש שהיא לא הולכת להיות שם בזמן הקרוב.
ושוב – יש אנשים שעבורם השיאים שווים את השפל. זה לא ויכוח איתם שמנסה לשכנע אותם שהם בעצם לא נהנו מהסדרות שהם נהנו מהן או שהשיאים האלה לא היו שם.
הטענה היא שבשלב הזה נראה שאפשר לדעת מראש איך תעבוד סדרה חדשה של מארוול: הפרקים הראשונים ילהיבו את כולם והם יכריזו עליה כסדרה הבאמת הכי טובה, לא כמו כל הסדרות האחרות הנחנחיות – ואז יבוא הפרק האחרון ובפעם הבאה שתהיה סדרה חדשה של מארוול, הסדרה הנוכחית תצטרף לערמת ה"סדרות האחרות הנחנחיות".
רוב האשמה כאן היא בעובדה שמארוול החליטו שכל מיני סדרה שלהם צריכה להיות באורך שישה פרקים (טוב, בסדר – חוץ מ"וונדהויזן'") ואז היא החליטה לא להבין בכלל איך להשתמש בפורמט הזה של שישה פרקים. או מיני סדרה. וגם בעונות היא די מתקשה.
הרי בואו ניקח את "וונדהויז'ן" כדוגמה. על מה "וונדהויז'ן" אם לא על האבל שוונדה מתמודדת איתו. שלושת הפרקים הראשונים היו הימור נועז שנועד להציג את ההתמודדות הזאת באופן חריג ולא טיפוסי – בסדקים קטנים של סיטקום שלא קיים.
אלא שאז היא נאלצת לקחת צעד אחורה ולהסביר לקהל מה בדיוק קרה פה, כי היא נזכרה שהקהל שלה כולל ילדים בני 6 שדי אוהבים להבין מה קורה על המסך שלהם – אז היא הכניסה גורמים נוספים לסדרה שנועדו גם להיות כלי להסבר "מה ראינו עד כה" וגם לקדם איזה עלילה יותר "פשוטה": האנשים שמנסים להציל את העיר מהדבר המוזר שקרה בה.
אלא שהעלילה הזאת לא מתקשרת לרעיון האבל של וונדה בשום צורה – אף אחת מהדמויות האלה לא מתמודדת עם אבל דומה ואין לה משהו לומר על הסוגייה. גילויים נוספים בסדרה גם הם לא קשורים לרעיון הזה. וכך, מסדרה שאמורה להתעמת עם אבל – או לפחות לעסוק בזוגיות של וונדה וויז'ן, קיבלנו שני שליש עונה שעושה זאת פחות ופחות ככל שהזמן מתקדם, והגיעה לאבסורדיות בפרק הסיום שבו במקום לעסוק ברגשות של וונדה וויז'ן ובמשבר סביב האבל שלה, שלחה כל אחד מבני הזוג להילחם במעין גרסה מרושעת של עצמו ולבסוף נתנה לו קטע קצר של פרידה: לא לפני (ואחרי) שהיא מציגה לנו רמזים מטרימים על כל מיני סדרות עתיד.
"מון נייט" לא יותר טובה בזה – היא הכניסה אותנו לתוך עולם מסתורי למשך שני פרקים, התחילה לגלות קצת ממנו בפרק 3, גילתה הרבה ממנו בפרק 5 ואז גילתה שבעצם לא בילינו עם "מון נייט" כמעט בכלל בתוך סדרה שקרויה על שמו אז הנה כמה סצנות מכות איתו. אבל על מה, בעצם, הסדרה הזאת? למדנו להכיר את סטיבן גרנט ומארק ספקטור, אוקיי – אבל מה הסיפור שלהם? על מה הם מדברים? זאת לא סדרה שעוסקת בהשלמה עם טראומה – זה היה חלק קצרצר שבא והלך בפרק 5 – וזאת גם לא סדרה שעוסקת בהשלמה עם עצמך כי זאת פשוט לא באמת דילמה שדנו בה. מארק רצה שליטה על הגוף, סטיבן רצה שליטה על הגוף – זה לא דיון אמיתי, אלא שורות דיאלוג שמעבירות את הזמן. סביר מאוד שתוכרז בקרוב עונה שנייה ואז יוכלו להגיד "נו, אבל הנה, מה אתה מתבכיין" אבל ככה לא עושים עונה ראשונה. מה שקרה במון נייט זה לא סיפור ולא עונה ראשונה – זה פרק ראשון מורחב. "לוקי" לפחות נתנו לנו מערכה ראשונה שלמה, גם אם היא עצרה את הסיפור שלה באמצע באופן לא מספק בכלל, שגם הוא לא ממש "עונה ראשונה" אבל הוא לפחות מתקרב לזה.
"הוקאיי" סבלה מבעיית מיקוד דומה שמנעה ממנה להיות יותר מסתם ממתק קטן וחביב. דברים קורים להוקאיי והוא רץ לפה ורץ לשם, וזה משעשע, אין ספק – אבל מה הפואנטה הגדולה מאחורי זה? מה למדנו? שיש גרסה ממש פחות מגניבה של הקינגפין ביקום של מארוול? לא היינו צריכים סדרה שלמה בשביל הגילוי המאכזב הזה.
אחרי שכולנו עקצנו את מארוול על סיפורי האוריג'ין הגנריים שלהם, נראה שבמארוול הפנימו את הלקח ופשוט עשו סיפורי אוריג'ין בלי אוריג'ין. שאנג צ'י מקבל את הטבעות שלו בסרט, אבל המסע שלו להיות מאסטר קונג פו התרחש הרבה לפני. סטיבן מתחיל לגלות מה נסגר עם הגוף שלו, אבל זה כבר כמה וכמה שנים לאחר שמארק מתפקד כמון נייט. גם הסיפור של "נצחיים" מתגלה בעינינו כפלאשבק ועיקר המסע שלהם בימינו קשור בכלל לנושא אחר. היחידה, עד כה, שאפשר לדבר עליה כמי שהפכה לגיבורה – ולא מוצגת לצופים ככזאת – זאת הוקאיי החדשה. וגם היא לא לחלוטין הגיבורה של הסדרה.
זה היה יכול לעבוד לו, כמו ספיידרמן, היו סומכים שאנחנו מכירים את הדמויות ומציגים אותם בהרפתקה חדשה. אבל מארוול יודעים שאנחנו לא יודעים מי זה, ולכן הם מציגים לנו באריכות דמויות חדשות, רק בלי לתת לנו לראות את הסיפור שהפך אותן למי שהן. או סיפור, נו, כלשהו.
היחידה שאפשר לנתח אותה באמת ברמת תמטית היא "פלקון וחייל החורף", שלוקחת נושא (שימוש בכוח), בוחנת אותו ממספר זוויות (שלא נמצאות מבעד לקווים ברורים של טוב-גיבור/רע-נבל), מרחיבה עליו מהיבטים שונים (כמו ישעיהו ברדלי), ומצליחה להביא את הכול לסיום. לא סיום מספק – גם "פלקון" לא נחתה לחלוטין בצורה טובה. אבל סיום כלשהו, שגרם לחולשות אחרות (הטיזרים לסדרות עתידיות, קו העלילה חסר הנקודה של שרון קרטר, הנאום הלא ממש מוצלח של פלקון בסוף הסדרה) להתגמד. "פלקון" היא היחידה שבה המעבר של דמות מנקודה א' לנקודה ב' מרגיש כמו סיפור ולא הצגת דמות או סיפור שהלך לאיבוד.
מצד שני, ל"פלקון וחייל החורף" הייתה בעיה רצינית שהיא למי אכפת למען השם מפלקון מה אתם יוצרים לו סדרה שלמה; עמדה שאני לא שותף לה, אבל מבין איך העניין מפריע לאחרים. "לוקי" אולי אפילו לא טורחת לספר סיפור אחד בעונה שלה ו"וונדהויז'ן" מתחרבשת עד הסיום אבל לפחות בשתיהן יש דמויות שלאנשים אכפת מהן שמגיעות לשיאים רגשיים ורעיונות מד"ב ופנטזיה ש"פלקון" פשוט לא יכולה לספק. בקרב בין כתיבה עקבית וטובה ושיאים רגשיים עם דמויות אהובות, ברור מי מנצח.
עתיד, או: ממים וביקורות של אחרים
אז אולי אני פשוט שרוף מיותר מדי תוכן מארוול. אולי זה באמת הבעיות שציינתי. אולי זה משהו אחר. אבל התשובה לשאלה "מה שלום מארוול ופייז 4 שלה" היא "לא טוב" פינת "די לא אכפת לי יותר". אז אם אני אראה את "תור: אהבה ורעם" זה ככל הנראה יהיה מנוחיות הבית שלי, כי אין שום דבר שיכול להתרחש שמעניין מספיק שאני צריך לראות בקולנוע בסופ"ש הראשון, ואלא אם הביקורות יגידו שהפעם זה שונה אני אתעדכן על "מיס מארוול" מממים וביקורות של אחרים כי אני מכל הטירוף הלא מספק הזה צריך הפסקה. ואם להיות כן? גם מארוול צריכים. אבל זה כנראה לא יקרה. אני מחזיק אצבעות שפייגי יפקח את עיניו לבעיות ושהעניינים יתוקנו בהקדם – כי אם יש רושם שאני בא ממקום אנטי למארוול, אני לא. אני באמת ובתמים רוצה להתלהב מהדברים שהם עושים. זה פשוט דורש, נו, גם עבודה מהצד שלהם.
נקודה נכונה
אני אישית, הפסקתי לצפות בתכני מארוול החדשים.
עברו שנים רבות מאז התחלתי לצפות ביקום עטד בשלביו ההתחלתיים, באיזשהו שלב זה תפס ונשאבתי לסיפור וראיתי גם את הפחות נצרכים לקו הכללי.
אבל כל זה היה ממש נחמד.
עם הסיום של סוף המשחק, החלטתי שזהו, נגמר העניין של הצפיה בתכני מארוול. אך החלטתי לעצמי שלפחות אראה את צה שנוגע לדמויות שכבר הכרתי.
וכך, צפיתי (לצורך השלמת החוויה) ברחוק מהבית, האלמנה ובאין דרך הביתה. וגם בסדרות צפיתי רק במה שנגע בדמויות שהכרנו ולא בדמויות חדשות (שזה אומר עד למה אם, ולא מעבר לכך). וגם בצפיה עתידית אראה רק את מה שסוגר סיפורים קיימים (סטריינג' החדש שעדיין לא ראיתי וכן תור ושומרי הגלקסיה) ולא אראה את מי שלא צפינו בו עד עכשיו (שזה כולל את הנצחיים ושאנג צי שכבר יצאו). כי כאמור, 15 שנה זה יותר מדי, אני התבגרתי, התכנים פחות מסקרנים, והגיע הזמן להרפות, בדיוק כשזה לא רגע השיא ואין דבר שישאיר.
מה שכן, אשאר לקרוא את הכתבות והתגובות פה באתר.
זה היה מאוד צפוי ברגע שהתחילו ההכרזות על הסדרות שלהם
היה ברור שיהיה עומס תוכן, שרובו לא יהיה איכותי או שווה את הזמן, כי הסרטים של מארוול למעט כמה נדירים בחיים לא היו שיא האיכות אבל לשעתיים של כיף בקולנוע זה טוב, פחות לצפייה ביתית שדורשת ממך 6 שעות של השקעה.
גם היקום הזה מהרגע הראשון בנה סיפור מסויים שהגיע לשיא וסיום מדהים באנדגיים, ועכשיו בגלל שאי אפשר כמובן לוותר על המותג הכי מצליח בהיסטוריה של הקולנוע הם ממשיכים כי חייב ולא כי יש להם מטרה מסויימת שהם מנסים להגיע אליה.
הם פשוט יוצרים תוכן ועוד תוכן ועוד תוכן כי צריך ולא כי יש להם מטרה סופית שאליה מנסים להגיע כמו בסאגת האינסוף.
מבאס טיפה אבל לא נורא, אני על הסדרות שלהם חוץ מלוקי ויתרתי, ואת הסרטים אמשיך לראות בקולנוע עד שימאס, הלוואי שהם היו מנסים לשחזר את מה שהצליח להם.
הסרטים שציינת מפייז 3 לא טובים בהרבה מהנוכחיים לדעתי.
ההבדל כנראה הוא שלקהל נמאס מהשיט שמאכילים אותו (לא משהו שרואים בקופות). האכזבה שחתמה את הדיס שלי עם מארוול היא מלחמת האזרחים. כמו רוי, התרגשתי בטירוף לקראת הסרט עד כדי צפייה בו באוחפ האיימקס הכי גדול בלונדון- מה שקיבלתי הוא סרט בטוני, אפור וכעור שהסטייקס שם הם בדיחה והוא ממש לא קיים את ההבטחה שהוא קיים- ציפיתי לטלטלה עצומה ביקום וקיבלתי קטטה בחניון. לכן אני קצת מזדהה עם האכזבה שלו מדר סטריינג 2.
חייב לציין שלא ויתרתי על סרטי מארוול
כי בכל זאת הפ מספקיפ באופן עקבי את הבידור הכי יעיל בהוליווד, קשה ליפול איתם, הם לא עושים דרעק כמו אנצרטד. אבל אני כבר לא עוקב אחר היקום כפי שעשיתי בהתחלה ועל ציפיות אין על מה לדבר. אין לי בעיה שהסרטים האלו קיימים, רק חבל לי שיש לי תחושה שהם דחקו לפינה עשייצ סרטי קיץ יותר מקוריים וכמות הפרנצייזים שאינם קשורים לגיבורי על פחתה.
ה"קטטה בחניון" היא דוגמה נהדרת למה שעשה את סרטי מארוול לכל כך מוצלחים.
כי על פניו, מדובר בכמה גיבורי על שרבים, לכל אחד יש כוחות משלו וכל אחד גורם לנזק מסוים.
אבל במציאות, מדובר על יותר מ10 דמויות, שכמעט את כולן אנחנו מכירים. מכירים את הסיפור שלהן, מכירים – לפעמים טוב מאד – את היחסים ביניהם ואת הדינמיקה היומיומית שלהם. אנחנו יודעים שהם חברים, אבל נלחמים, ומי מהם נלחם ברצינות ומי מהם "עוצר את המכות". אנחנו יודעים שאין כאן טוב או רע, ושכל אחד מהם נלחם עבור רעיון נכון.
כי הסיפור שבנתה מארוול הוא כזה שמאפשר לנו להכיר לעומק את הדמויות לפני שזורקים אותן לתוך הקונפליקטים. ואולי הסיבה להצלחה העצומה של פייז 3, היא שאחרי ההכנה המאד ארוכה הזאת – כשמגיעים לרגע המימוש, הוא לא סתם "קטטה בחניון", אלא שיא של תהליך ארוך.
ואולי זאת אחת מהבעיות של פייז 4, כזאת שהייתה ידועה מראש וכנראה פייגי לא הצליח להתמודד איתה כמו שצריך, בינתיים – את השיא כבר קיבלנו במלחמת האינסוף ובסוף המשחק. את ההתמודדות הישירה עם מה שהיה שם קיבלנו בעיקר בסדרות הראשונות, וכשמגיעים לסרטים – בעצם צריך להתחיל סיפור חדש.
אולי הטעות היא באמת שאין בינתיים רמזים מה הוא הסיפור הזה (כי אין הכרזה על "הנוקמים" חדש). אבל כשהוא יגיע הוא יגיע.
מרגיש לי שהדיון על הקרב הזה נחרש עד תום אז לא הכי בא לי להיכנס אליו.
לא חושב שמופרך להגיד שמה שהיה אמור להיות עימות דרמתי הפך לקטטה קומית עם השלכות בלתי קיימות, ולוקיישן אפרורי ומזעזע לסט פיס מרכזי של סרט שאמור להיות אירוע(. מעבר לזה באמת שאין לי כוח להרחיב.
הקטטה בסוף הסרט לא היתה "קומית" ולו לרגע
וזאת פשוט עובדה יבשה.
לא דיברתי על הקרב בסוף הסרט שאכן היה הרבה יותר מוצלח
כי לפחות היו לו סוג של פייאוף רגשי (גם הוא בדיעבד עם השלכות מזעריות). דיברתי על הקרב המרכזי בין שני הצוותים שהיה אמור לקיים את הקונספט של מלחמת האזרחים, וממש לא עמד בהבטחה. אפילו בתור מישהו שלא קורא קומיקסם של מארוול הכרתי את האירוע הזה. אולי היו צריכים לקרוא לסרט קפטן אמריקה 3 וזהו במקום השם המטעה הזה.
מה?
הכותרת שלך: "הסרטים שציינת מפייז 3 לא טובים בהרבה מהנוכחיים *לדעתי*".
המשפט הבא: "ההבדל כנראה הוא שלקהל נמאס מהשיט שמאכילים אותו".
או שלא, והקהל כן אהב יותר את הסרטים מפייז 3, וכעת הוא יותר מאוכזב. למה להניח שמישהו היה באיזו תודעה של "אכילת זבל"? אני מאמין לך שלא נהנית מהסרטים בפייז 3. תאמין לאלו שאומרים שהם נהנו באמת ולא חשבו שהם אוכלים זבל כי… למה בעצם?
אני לא מרגיש שוני גדול באיכות הסרטים
אז אמרתי שכנראה מה שהיה מרענן אז כבר מאוס היום. המילה כנראה מציינת שזרקתי השערה לאוויר וחא טענתע שזו עובדה שקובעבת מה כל הצופים בסרטי מארוול חשבו אז והיום. לא הבנתי עד הסוף מאיפה הגיען ההאשמות בחוסר האמונה שלי בהנאה של אנשים. אפשר לזרוק משפט השערתי באוויר בלי להצטרך לספק קבלות ןהוכחות לאחר מכן, לפחות בעיניי.
אני לא אוהב את מארוול
1.אני יודע שזה יכול להיות מפתיע למי שמכיר אותי פה באתר, אבל אני לא אוהב את מארוול
אני לא שונא אותם אבל גם לא אוהב במיוחד
ראיתי חלק מהסרטים , לא הכרתי את הפייזים עד שדיברו על התחלת פייס 3 או משהו
אני ראיתי רק סרטים של גיבורים שאכפת לי מהם(סטריינג, ספיידי, קפטן מארוול בגלל ברי לארסון)
לא ראיתי אף תור לא ראיתי אף קפטן אמריקה וראיתי רק את איירון מן הראשון ולא נפלתי
אבל אני ראיתי את הנוקמים אינסוף, את סוף המשחק ועוד כמה בין לבין שאני לא זוכר כרגע.
לכן אני לא מאמין בתיאוריית שיעורי הבית, כי אני ראיתי את הסרטים הללו והבנתי מספיק לדעתי, אז אני לא מכיר את הרפרסנים (אוקי לא מפריע לי)
אם מארוול יעשו יותר ״אין דרך הביתה״ וסטריינג 2 , זו באמת תיהי בעיה אבל עד כה אפילו בנוקמים זה לא היה בעיה גדולה בשבילי
* כמובן שקראתי מספיק וראיתי תמונות כדי להבין מי זה מי לפחות בשמות
2. אני כבר אמרתי מה אני חושב על סדרות, אני אישית הרגשתי שזה לא איזור של מארוול(מהאינטרנט מפה וכו) לעומת סטאר וורס שפחות הצליחו לעשות יקום בסרטים אבל סדרו
הם כן הצליחו
*ראיתי רק וונדה ויזין ולא נפלתי למרות חלקים טובים
*אולי אבל מארוול ישתפרו בזה לא יודע
3. מצד שני יש לי שאלה למי שמבין, האם בעצם אנחנו לא מתחילים מהתחלה ולכן יותר קשה לראות את הסוף? יותר קשה להבין לאן זה הולך? הרמה פחות טובה? הכוונה האם אנחנו לא בעצם בסוג של פייס 1? האם בתחילת מארוול בפייס 1 לא גם הרגשנו משהו דומה ? שהסדרה מכוונת לאנשים מסוימים ולאט לאט כולם מצטרפים?
פשוט פה קשה יותר לקבל את זה כי כבר עברנו את זה וכבר הגענו לשיא וכבר יש לנו יותר מידי אנשים שמכירים ומושקעים במארוול ואז השינוי הזה לחזרה לפייס 1 סוג של הזה , לא מתאים לנו ?
בתחילת פייז 1 הבנו שאנחנו הולכים לעבר הנוקמים
לא ידענו עדיין מה האיום – אבל ידענו שכל סרט חדש שיוצא הוא עוד שלב לעבר איחוד של הגיבורים שאנחנו רואים.
הפעם, אין את זה. אין איום, אין איחוד, אין שום הבטחה שהיא בנוגע למשהו.
אוקי תודה (:
מקווה בשביל דיסני שיש לפייגי מושג מה הוא עושה
אני עדיין מאד נהנה ממארוול, אבל מוסיף:
הקורונה.
אמנם הקורונה פגעה כספית במארוול הרבה פחות משפגעה באולפנים אחרים, אבל היא פגעה בנכס חשוב ויחודי – התכנון מראש. זה ידוע שבגלל ההחלפה בתאריך ההפצה בין ספיידי לסטריינג היו צריכים לבצע שינויים. זה ידוע שוונדויז'ן איבדה פרק שלם וקווי עלילה מתוכננים בגלל התפרצות הקורונה. איך היה נראה הפייז אם התוכניות היו מתחברות במלואן? זה לא היה פותר את בעיית ששת הפרקים, למשל (וזאת לא בושה לפייגי להגיד שהוא רוצה חיזוק של דרמטורג לחטיבה), אבל אולי היינו רואים יותר טוב את הכיוון של הפייז אם הוא היה מתאים לחזון המקורי של פייגי.
וכהערת שוליים, אולי "מה אם" לא צריכה להיות חלק רשמי מהפייז (גם ככה אין משמעות לשאלה האם היא קאנונית או לא), אבל בינתיים היא אחלה הטרלה של המעריצים.
בדיוק מה שרציתי להגיד
זה בהחלט מבולגן, ודברים לא מרגישים סגורים עד הסוף, אבל כל כך הרבה שינויים נעשו בגלל נסיבות טכניות של הקורונה שזה לא מפתיע כל כך שהכיוון הכללי לא בדיוק סגור.
בכל מקרה אני חצי מסכימה- כי מצד אחד – אני מסכימה שחוץ מספיידרמן (וקצת לוקי) אין שום תוכן שגרם לי לרצות לחזור אליו שוב. מצד שני, אני עדיין כן סקרנית מספיק כדי לרצות לראות את (רוב) מה שיצא, ובסופו של דבר אני מרגישה שקיבלתי אקשן סבבה של שעתיים, שזה יותר ממה שאני יכולה להגיד על הרבה סרטים אחרים. אז הגענו לשלב הזה של ה"שעתיים סבבה". אבל גם זה לא מעט מבחינתי.
ההשוואה של פייז 4 לפייז 3 לא נכונה בעיניי
פייז פותח מול פייז סוגר. לגבי מה איכותו וטיבו? אם נשווה מול פייז 1 אז הוא הרבה יותר טוב לדעתי. אם מדברים על פורמולה, גם פייז 1 לא היה דיי ברור עד לסרט האוונג'רס כ4 שנים! וגם הפורמולה הייתה בגרסה הפשטנית ביותר. ואם מדברים על פורמולה ומפעל, (לא מסכים שהתוצר זהה אבל כן שהוא במפעל משומן היטיב עד ש) פס הייצור של הפייז הנוכחי נתקע בתקלות רציניות, דווקא בזמן שהכול אמור לטקטק קדימה ויש יותר תוכן לבנות, הפס נדפק עקב הקורונה וכל המוצרים מתחילים להיתקע אחד בשני ולהיפגם. המפעל נפגע, המוצרים וכל הפס ייצור. זאת למרות שהמפעל השקיע בהתרחבות+.
אולי ההייפ מוגזם כי יש יותר מידי תכנים, אבל בפועל למארוול היו החמצות גם בסאגת האינסוף. עוד נקודה למחשבה, אולי גם קווין פייגי האגדי הגיע לסוף היכולת שלו? זה עניין אחד שלוחצים לך על הראש לשחרר 3 סרטים בשנה עם 6-7 שעות תוכן, זה עניין אחר לגמרי להוציא 4 סדרות לפחות של 4 שעות כל אחת, 3 סרטים. ולדעתי יש הרבה יותר לחץ בסדרות כי הדיסני+ צריך הזרמה קבועה של מנויים והבוס צ'אפק פשוט ילחץ שזה יקרה, גם אם ברמה היצירתית זה עדיין לא מוכן. אגב בשונה מהסרטים שקווין תמיד היה מפיק ראשי אחד, בסדרות הוא רק Executive producer.
ברור שפייגי מתייחס לדיסני+ כאתגר.
אבל אני מניח שזה אתגר שהוא מקבל בשמחה – צריך משהו חדש מעבר לשיא.
מעניין, אם נסתכל על סך ההכנסות של סרטים מאז איירון מן 1, איזה אחוז מהכנסות הקולנוע העולמי היו על סרטים עם פייגי כמפיק?
"פייז 1 לא היה ברור עד לסרט האוונג'רס כ-4 שנים" - זה לא נכון
סצנת הפוסט קרדיטים של איירון מן הראשון מבטיחה שיהיה "הנוקמים". לא זוכר באיזה שלב הוכרז ממש הסרט, אבל ידעתי שזה הכיוון ב-2008 ולא חיכיתי ל-2012 או לטריילר בסוף של "קפטן אמריקה" ב-2011 כדי לגלות. כמו שכתבו בתגובה אחרת – אין לי מושג מה הכיוון עם כל הדמויות שמוצגות כרגע, ואלא אם פספסתי אין פרויקט עתידי שהוכרז כבר ואמור לרכז את כולן.
עוד לפני שאיירון מן 1 יצא
בקומיקון הראשון, כשהראו את הקטע של טוני עם טיל יריחו וכל הקהל השתגע, בחלק של השאלות והתשובות דיברו על הסרטים המתוכננים (איירון מן, קפטן אמריקה, האלק, תור) וקווין פייגי אמר משהו בסגנון שאם מסתכלים על רשימת הסרטים זה "לא מן הנמנע שיהיה סרט אוונג'רס בסוף".
מה שכן, בשלב זה לא עניין אף אחד מי האויב. רצו לדעת מי הדמויות.
גם עכשיו – אנחנו יודעים מי הדמויות, אבל לא כל כך ברור לכיוון איזה אויב הם הולכות…
שכחת שיש גם סט אפ לת'נדרבולטס/דארק אוונג'רס
מה צופן העתיד?
יש כמה קבוצות בפיתוח ויכול להיות מרוב התכני סולו לא רואים אותם. אני קצת חושש כבר לזרוק דברים לגבי העתיד של מארוול, אבל שיהיה.
יאנג אוונג'רס – קבוצת אוונג'רס הצעירים, עם אמריקה שבס, בילי, טומי, האלקלינג, קאסי לאנג, קייט בישוף ועוד.
מידנייט סאנס – בלייד, מונייט, בלאק נייט, וור וולף ביי נייט, אלזה בלודסטון ועוד.
ת'אנדרבולט – סוג של יחידת המתאבדים של מארוול שוול מקימה, עם זימו, יו-אס אייג'נט, ילנה בלובה, רד האלק ועוד.
אוונג'רס – סיקרט וורס, זה כנראה יהיה השיא של פייז 4 או 5. זה שהיקומים קורסים אחד לתוך השני ואנחנו מקבלים מלחמת מולטיוורס בין הגיבורים של היקומים השונים. שכוללת את קנג כנבל ואת דוקטור דום הנבל מפנטסטיק 4 כזה שיצטרך להערים עליו.
אבל איפה הן?
כן, כל הדמויות האלה צצו בסרטים האחרונים ואפשר טכנית להפגיש אותן אבל איפה הסרט/סדרה שזה קורה? למה, במידה וזה התכנון, זה נראה כאילו הם שומרים את זה בסוד? אני לא יכול להתלהב ממשהו אם אני לא יודע מה המשהו הזה. הרעיון שתיאוריות מעריצים יניעו את ההייפ קדימה ומארוול יכולים לעשות פרצוף מחוכם בעודם שולפים עוד הופעת אורח פשוט לא עובד יותר. אני לא יכול להיאחז באוויר, אני צריך עובדה. הולך להיות יאנג אוונג'רס? מידנייט סאנס? ת'נאדבולט? משהו???
תראה בטוח יש לקווין תוכנית
יש לי 2 סיבות לחשוב למה הוא לא רוצה לחשוף, לא שזה ישנה לך אבל, 1. אולי הוא חושב שזה יראה שזה חוזר על עצמו מהר מידי ועוד מאותו דבר לא בהכרח יציג התקדמות. 2. כמעט בטוח שהוא רוצה להראות שמארוול יותר אומנותיים ויש את הבמאי הזה של האימה ויש את הבמאית הזאת זוכת האוסקר וטייקה וכל שהם פחות מתקשרים בהגשה שלהם או יותר סולו, זה יענו מציג שהמותגים היחידים עומדים בפני עצמם.
והמוזר שהם בכל זאת סג של מתקשרים סוג של לא. וונדוויז'ון היה צריך לצפות לסרט אבל הוא דיי מחק. לדעתי הMCU צריך לאמץ את מה שהוא ולהמשיך לתקשר בין הדמויות גם אם זה לא אוונג'רס. הייתי הרבה יותר נהנה מדוקטור סטריינג' אם הוא היה נאמן למותג שהוא ואגב, זה לא קשור כמה הוא יראה וירגיש שונה, אני אישית פחות אוהב אימה, אבל אם הסרט היה עם עלילה יותר טובה וברור יותר בתוך היקום הזה הוא היה מתקבל הרבה יותר טוב לדעתי.
כל מילה
כתבה מעולה, תודה.
פחות או יותר מזדהה עם הניתוח וחוסר ההתלהבות.
ממש מקווה שהקטע של המולטיוורס יעבור במהרה.
מארוול צריכים את האקס-מן וארבעת המופלאים. ונבלים כמו סיניסטר ודוקטור דום. זה יכול להפוך אותם לטובים מתמיד… מאמין שהם יגיעו לשם יום אחד. זה בלתי נמנע אבל כמה זמן צריך לחכות?
לצערי אחרי העונה הגרועה של מון נייט איבדתי כל תקווה לגיבורי הסטריט לבל של מארוול. תחת דיסני אין לזה סיכוי לעבוד כמו השיאים של יקום הנטפליקס או שני סרטי בלייד הראשונים.
אבל ספציפית עם האקס-מן או ארבעת המופלאים יש יותר סיכוי למצוא התאמה בטון לחזון הכללי שלהם.
"מרטי, אתה לא חושב בארבעה מימדים"
זה לפחות המשפט שמתנגן לי בראש בכל הנוגע לשיחות "מארוול: יחסינו לאן?"
במארוול ציינו עם סיום פייז 3 שהפייז(ים) הבא(ים) לא יראו כמו אלו שקדמו אליהם.
למיטב זכרוני הם גם ציינו שיהיו שני מסלולים – האחד ארצי יותר ובו סיפורים המתרחשים בכדור-הארץ (אני מניח שלשם מכניסים את פלקון, הוקאיי-סטיינפילד וכד'), והשני בחלל (ת'ור, קפטן מארוול, נצחיים, שומרי הגלקסיה וכו'). הייצוג המיסטי של סטריינג', וונדה ואפילו לוקי משמש, לדעתי/להבנתי, כנקודת חיבור בין העולמות.
אם בפייז 1-3 בנו עולם והמשיכו בקו ישר לאירוע מאחד, פה אנחנו במולטיוורס רב-מימדי עם כל מיני ענפים שמתפצלים ולאו דוקא יפגשו עם ענפים אחרים. וזה בסדר גמור, אני לא חושב שצריך את בלייד נלחם לצד ת'ור או את מון נייט נלחם לצד דראקס (אגב, מישהו ראה אותו?)
אני לא אומר שהסדרות והסרטים של מארוול חפים מבעיות, וכשיש לך פרוייקט בו הפקה א' המתחברת להפקה ב' שנכתבה וצוטלמה על ידי אנשים אחרים ובזמנים אחרים (ע"ע וונדהויז'ן/סטריינג' 2) אז דברים לא מסתנכרנים במאה אחוז כי עלילת העל חשובה יותר. אבין שזה יכול להציק לאנשים, והדוגמה הראשונה שצצה כמובן למקרי "יש לנו נקודה להגיע אליה ולא משנה הדרך" היא עונות הסיום של "משחקי הכס". אבל אני עדיין חושב שהריצה לנקודה הבאה אצל מארוול נעשית בפחות גסות ורישול מאשר אצל וייס ובניוף. ולפחות במארוול כבר יש חומר להתבסס עליו ואנשים אחראים שמסתכלים על הכל מלמעלה (ומהצד ומממדים ויקומים אחרים).
ולצד האתגרים של מארוול עצמה יש אצל הצופים שתי בעיות עיקריות:
המיאוס – יש צופים שנמאס להם. די. מיצו את מארוול. נהנו מהסיום ב"סוף המשחק" ופרשו. אוקיי, תודה, שלום, נמסור ד"ש בשמכם לנוקמים הבאים. אבל אם מיציתם ואתם עדיין מתייצבים לצפות, תתלוננו בשקט. או שלא הבנתם את הקונספט של פרישה מדברים שלא נהנים מהם.
הציפיות – אה ברור, זה מפיסטו בוונדהויז'ן. טום קרוז הוא וריאנט של איירון מן. יו ג'קמן קיים אז הוא חוזר לגלם את וולברין. ואז מגלים שאופס, לא. ואוי המארוול האלה.
הבעיה היא שמארוול לא יכולה להגיב על כל תיאוריה. אם היא תאשר שהיא נכונה – אז קודם כל זה ספוילר, לא משהו שנהוג לעשות. ואם היא תכחיש (שזה גם סוג של ספוילר) אז או שיגידו שהם משקרים או שזה יביא לספקולציות חדשות המעגל לא יסתיים לעולם. שלא לדבר על התלונות למה הלכתם לכיוון הזה/הדמות הזו/הליהוקים האלו? ברגע שהציפיות משתלטות על השיח והמציאות שונה, יהיו לא מעט מאוכזבים שדברים לא קרו בדיוק כפי שחשבו שאולי יקרו (וכשהם כן קורים – כי זה לא באמת ספקולציות אלא הדלפות – אז גם כאן עומס הציפיות גורם לקריסה)
טוב אם לאמ;לק הכל ובחזרה למשפט בכותרת אצלי – מארוול היא כמו הסיילונים. יש לה תכנית. החשיבה שם היא רב-ממדית וארוכת טווח. דברים שנבנים כעת נראה את תוצאותם בעוד כמה שנים (גם לת'אנוס לקח כמה שנים עד שצץ ועוד כמה שנים עד שהופיע במרכז הבמה). אלו שמיצו, תודה ושלום. נמצא נושאי שיחה חדשים. אלו שנשארו, תפסיקו לשאול "Are we there yet?", יש לנו איזה עשור לפני שנגיע ליעד. וזה בסדר, לא חייבים לעצור בכל תחנה.
אי אפשר לאחוז את המקל משני הצדדים
אי אפשר להגיד לי "יש עשור עד שנגיע ליעד" אבל שמילולית כל סדרה וסרט (אולי חוץ מ"מון נייט", בסדר) יסתיימו בטיזרים להמשך והו-הו-הו אתם לא מבינים מה הכנו לכם והנה הוא נפגש עם הוא וזה יתחבר לזה ווואי וואי וואי.
יש עשור עד שנגיע ליעד? נפלא. אבל אז תנו לכל סיפור לנשום בפני עצמו. אל תתנו לילנה להיפגש עם הזאת מפלקון שניפגשת עם הזאת מאלמנה שחורה שנפגשת עם הוקאיי שנפגש עם מיקי מאוס שנפגש עם זוד. יש עשור עד היעד? נהדר. תנו לכל סיפור לנשום, תנו לכל סיפור להתחמם.
יש עשור עד היעד? אז אל תראו לי ארבעה איומים שאמורים לשנות את כל המשחק מקצה לקצה עבור כל הדמויות בכל הרמות.
אז לא, אי אפשר להגיד "תסתמו את הפה, מתישהו זה מתחבר". שיתחיל להגיד מה החיבור ומתי. מארוול הרי היו אלה שהולידו את קונספט ההכרזות ארוכות הטווח – 5 שנים קולנועיות שפורטו, עם מעט הפתעות.
עכשיו זה נראה שבכוח צריך להוציא מהם מתי בכלל ישודרו חלק מהסדרות שהם הכריזו אליהן.
אז אם רוצים את גישת "מבשלים באש קטנה", אין בעיה. תפסיקו לעשות טיזינג למה שיקרה עוד עשור, תנו להתמקד בכאן ועכשיו ונהדר.
אם רוצים "וואי וואי עוד עשור", אין בעיה. תתכבדו ותגידו מה יהיה עוד עשור ונחשוב אם זה שווה לנו.
ובלי קשר – תלמדו איך עושים טלוויזיה ותתחילו להשקיע בסרטים שלכם שוב פעם. כי זה לא רק עניין של מיצוי ולא רק עניין של "זה עוד רחוק דרדספייגי". אם לפחות חצי מהתכנים האלה היו תכנים נהדרים – הייתי סותם את הפה שלי ושם את מבטחי בנהג. אבל התוצרים מאכזבים פעם אחר פעם – בלי קשר לשאלת העתיד בסוף. וביחד, כל זה יוצר תמונה של חברה שכבר לא יודעת מה היא עושה.
אני מסכים שלא כל התכנים שהיו ויהיו הם באותה רמת עניין
מון נייט די שעממה אותי ואילולא הסטמפה של מארוול לא יודע אם הייתי צופה בה עם השידור ולא ממתין למתישהו אם בכלל.
אבל מה שניסיתי לומר זה שפייז 4 והלאה הם לא מה שהתרגלנו לקבל ממארוול. וזו אולי הטעות שלהם שהם לא העבירו את המסר בצורה ברורה, או שהם מאמינים שכל עוד יוצא מהמפעל מוצר עם לוגו מארוול זה מספיק.
זה לא שאני אומר "אוי סתמו, יש להם תכנית, חכו חכו" (אני כן אומר "סתמו" לפורשים שממשיכים להתלונן. זה כמו מישהו שעזב מקום עבודה ברוח טובה אבל כשהוא מדבר עם חברים שעדיין עובדים שם הוא מעקם את אפו וכזה "אוי, מסכנים, אתם עוד שם?").
אני אומר גם שחלק מהבעיות הן בעיות בצד הקהל, בעיות של ציפיות עצומות שקורסות (ואני עוד לא מתייחס לשיח רעיל של מיזוגניה, גזענות ולהט"בפוביה, שלצערי קיים היום בכל רחבי השיח על סרטים וסדרות ומארוול איננה היחידה שחוטפת, רעל שמתערבב בשיח הכללי ולעתים משפיע עליו לרעה. רגע – אולי זה הדארקהולד האמיתי??).
מהצד של מארוול צריך לצאת מסר ברור שאומר לקהל מה הכיוון העתידי. אלא שכגוף מסחרי לבוא ולומר "היי תקשיבו, זה שזה בא עם לוגו מארוול לא אומר שחייבים לצפות בהכל. התוכן שלנו לא הופך למגה-זורד, לא הכל מתחבר", כנראה שלא נקבל את זה.
יש להם גם עכשיו משימה כפויית טובה. כי אנחנו עכשיו מכירים את העולם אבל העולם הזה משתנה. קפטן אמריקה הוא כבר לא סטיב רוג'רס. הוקאיי זה כבר לא ברטון. וכל דמות היא כמו גרמלינס שהורטב במים ואכל אחרי חצות – יוצאים ממנה עוד ועוד דמויות חדשות. ובמקום 2-3 סרטים בשנה אנחנו מקבלים 9 פרויקטים קולנועיים וטלוויזיוניים בשנה. ואנשים כזה,רגע, האם הכל באותה דרגת חשיבות? האם הכל מתחבר?
אולי בגלל שאצלי קרה ההיפך, ובמקום לקבל תחושת מיצוי אחרי "סוף המשחק", התיאבון שלי רק גדל. ומבחינתי תביאו עוד ועוד מארוול. ומה שמארוול צריכה להביא זה גם מסר מרגיע שהידיים הנכונות על ההגה. זה, בעיני, הדבר העיקרי שחסר כרגע. ייתכן שלאחרים זה לא מספיק והם צריכים הבהרות נוספות. לגיטימי.
אני באמת חושב שמארוול צריכים לצאת עם מסר ברור כלשהו
זה לאו דווקא חייב להיות "לא חייבים לצפות בהכל", אבל מסר כלשהו בנוגע לאן אנחנו הולכים. או למשהו, באופן כללי. יש תחושה מאז "ספיידרמן" לכל הפחות (וכנראה גם לפני) שמארוול פורחים סביב מעטה ערפל, אבל בשלב זה נדרשת מהם (עבורי, נו) שקיפות מינימאלית כדי ליצור התרגשות. הן ההייפ והן האשראי שהם הרוויחו עם "סוף המשחק" הולך ואוזל לו, ואין שום בושה בלקדם את הסרטים שלכם על ידי זה שתגידו מה אשכרה הולך לקרות בהם.
אז הגענו להסכמה על דבר אחד
כבר התקדמות
כי אם הם הולכים להביא למסך את כל 8000+++ הדמויות מהקומיקס, לא רק שנצטרך סירה גדולה יותר, נצטרך מדריך מפורט וסימון ברור של נקודות היציאה
לא הייתה לי בעיה עם זה
אם מון נייט לא הייתה סדרה כל כך בינונית
אני חושב שמארוול כותבים את הסרטים בצורה גמישה יחסית – עלילת העל מונחת לפני הכל, ואז נכתבים לתוכה ההקשרים בין פרויקטים שונים.
וכשיש עיכוב בלו״ז הגסות של הפעולות האלה נחשפת כמו בדוקטור סטריינג׳ החדש.
במשחקי הכס זה היה שונה לחלוטין – ליוצרי הסדרה פשוט נמאס והם רצו לקפל.
אני כנראה נמצא בעמדת מיעוט יחסית לשאר העולם.
אני מאלה שחשבו ש'סוף המשחק' היה סרט לא טוב. אז בנוסף לתחושת המיאוס, המיצוי, והרוויה שיוהנתן מתאר בכתבה המדוייקת שלו, אני גם הרגשתי שמארוול משכו אותי באף במשך עשור והפייאוף לא היה שווה את זה. אז כל התחושות השליליות שלי מתגברות יחסית לצופה הממוצע כשזה נוגע למארוול.
בשבילי מארוול תמיד היו בידור נעים ונחמד. לא משהו ששווה ללכת בשבילו לקולנוע, אבל תמיד השלמתי את הסרטים ונהניתי מהם פחות או יותר. התוצר היחידי שממנו יצאתי בתחושת וואו כנה היה 'מלחמת האינסוף'. אחרי 'סוף המשחק' לא וויתרתי על מארוול, אבל רציתי לראות מה התכנית של היקום הזה. בגלל שאני אדם נורמלי, ויש לימודים, ויש עבודה, ויש חיים אישיים, ויש תוצרים טלוויזיוניים מדהימים בטלוויזיה כרגע שנלחמים על מעט הזמן שאפשר להקדיש להם, לא צפיתי התוצרים הטלוויזיונים של מארוול. זה לא קרה בהחלטה מודעת, דווקא רציתי לנסות את וונדהוויז'ן או לוקי, אבל אני לא הולך לבזבז את השעה וחצי פנויות ביום שלי כדי להשלים תוצר בינוני. אז נשארנו עם הסרטים.
את הסרטים של מארוול הייתה (ואולי עדיין יש) כוונה להשלים. יש לי דיסני+ ועם קצת זמן פנוי אוכל להשלים אותם. אבל למה לי? כמו הטלוויזיה, ברור שכל הסרטים עד עכשיו היו בינוניים מינוס, והנוסחא של מארוול פשוט נמאסה (מצחיק אותי שאנשים שהלכו לדוקטור סטריינג' מתלוננים שאווטאר 2 נראה כמו עוד מאותו דבר). אבל מארוול עשו משהו יותר גרוע.
יש לי חברים שהם פאנבויז מוחלטים של מארוול, צופים בקרנות בכורה, מתעדכנים בכל החדשות והתיאוריות. הם דחפו אותי להשלים בזמני הפנוי את ספיידרמן שהיה מדהים מבחינתם, ו'וואי וואי וואי אתה לא מבין מי מופיע פה, ואיזה דמויות מגיעות'. אבל לפני שהספקתי יצא כבר בטריילר לדוקטור סטריינג' וכשצפינו בטריילר יחד הם צרחו מאושר והתלהבו כי שומעים את הקול של פרופ' איקס. ואז הבנתי מה התכנית של מארוול בעצם. כמו שכתבתי בתגובה קודמת, זה כמו הונאת פונזי, כל סרט מוכר פיסת מידע קטנה שמוכרת את הסרט הבא, שימכור את הסרט אחריו וכן הלאה. אין פייאוף, לפחות לא בעתיד הנראה לעין, ואתם יכולים להיות בטוחים שגם השלב שיסכם את הפייז הזה יכלול עוד פיסות זעירות של מידע כדי למכור את השלב הבא. זה היה יכול להיות בסדר אם התוצר שמוכרים לי הוא באמת טוב, אבל כשהסרטים והסדרות הם בינוניים במקרה הטוב (גם לפי המעריצים הגדולים של מארוול) וכל סרט בינוני מוכר לי סרט או סדרה בינוניים בעתיד, אין לי שום רצון להשלים את זה.
אז סיפור האהבה שלי עם מארוול די סגור. אולי אנסה לצפות בספיידרמן, וכנראה בת'ור כי אני אוהב את הבמאי, אבל לא אמשיך לעקוב. אבל לצערי, אני נמצא כנראה בעמדת מיעוט.
זו בהחלט עמדת הרוב באתר
(ל"ת)
איזה עמדה?
ש'סוף המשחק' היה סרט לא טוב? ממש לא נראה ככה לפי התגובות לכתבה ההיא.
שאני מפסיק לעקוב? עין הדג מלא בביקורות מתגלגלות, ביקורות סרטים, וכתבות על עתיד מארוול, ואלה הכתבות שמביאות הכי הרבה קוראים ומגיבים לרוב, אז אני חושב שגם זו עמדת מיעוט. כמו כן, הסרטים ממשיכים לפוצץ קופות בצורה חסרת תקדים אז רוב העולם ממשיך לעקוב אחרי היקום הזה.
שהתוצרים שלהם בינוניים? כן, בהחלט עמדת הרוב.
אני חושב שהשיא האמיתי היה Infinity War שבאמת היה סרט מרגש שלחץ על הגז ומיצה היטב את הבילד אפ של העלילות והדמויות שנבנו במשך העשור, עם תאנוס שנשא על גבו הרחב והסגול את הסרט.
סוף המשחק היה אקרובטיקה מרשימה של סגירת קצוות עם הרבה פירוטכניקה ושיגועים אבל הדרמה והעלילה הרגישה יותר מאולצת ופחות זורמת
איזה רוב? אשמח לאסמכתאות
כי הסקרים באופן קבוע מעידים על משהו אחר. אולי זה ישתנה, אבל נכון לכרגע אני חושש שמה שכתבת הוא משאלת לב.
לא התייחסתי לסקרים אלא לתגובות
ולפיהם יש אכזבה או התלהבות מתונה מאד מתוצרי מארוול, בטח של הפייז החדש. איני מעוניין לק על כל אמירה אסמכתאות, מוזמן לא להסכים ולהסתפק בכך.
אז במקומך, הייתי פשוט נמנע מראש מהצהרות על מה אחרים חושבים.
(ל"ת)
חשבתי שברור שלתחושתי זה הלך הרוח שמתקבל מהתגובות.
אולי תגובה קצת מיותרת שלי, אבל גם מיותר הניסיון העקבי לדרוש הוכחות ואסמכתאות לכל אמירה. זה אתר דיונים בסך הכל ואפשר להביע בו תחושות בלי הצורך לחשוש כמה הבסיס מוצק מאחוריהן. אם צריך לחזור ולהוסיף לדעתי לפני כל משפט כדי לגרום נחת ושביעות רצון כאן אחזור לעשות זאת.
ובאופן קצת יותר ענייני
אני עדיין חושב שהאמירה נכונה. לא מצהיר על מה האחרים חושבים אבל בשיטוט של ביקורות סרטי וסדרות מארוול באתר אני לא מוצא הרבה תגובות של התלהבות חד משמעית. לא הצהרתי על מה אחרים חושבים, פשוט קראתי תגובות וזה הוייב הכללי שקיבלתי.
אז התחושה שלי מהתגובות היא
שיותר מדי אנשים משום מה אהבו סרטים חסרי אופי כמו שאנג צ'י והפנתר השחור. ועל ההשתפכויות שהיו כאן על מלחמת האינסוף וסוף המשחק (סרטים טובים אגב) לא ארחיב.
והתחושה שלי מהתגובות
שאנשים באתר, בחלקם פשוט שונאים את המכונה המשומנת שנקראת מארוול סטודיוס, היא מצליחה מידי ומציק להם שמשהו מצליח מידי באופן גורף, אז הם חייבים לומר כמה הם שונאים את מארוול ואת הפורמולה ושהכול אותו דבר. ואז שמגיע סרט כמעט בלי עלילה הם מוכרים את האינטגריתי של הביקורת שלהם וטוענים שהעלילה מצויינת רק כי זה הורס את המכונה או מוצר פגום של המכונה.
זו ההתרשמות שלי בכל אופן. אני יותר מעריך דעה כמו של יהונתן וביטלג'וס שמודעים שהעלילה והסיפור חרא בדוקטור סטריינג' אבל אוהבים או לא אספקט מסויים. אשמל לשמוע התרשמויות נוספות מהאנשים באתר על מארוול. מה אתם חושבים שהמגיבים חושבים? כי זה נראה שכל אחד חושב משהו אחר לגמרי, על מה השאר חושבים:) ובנימה זו, שאנג צ'י ובלאק פנתר סרטים מעולים של מארוול.
לא הייתי הולך על הטיעון ששונאי מארוול אוהבים את דוקטור סטריינג׳ בתור דווקא למעריצים.
זווית יותר בריאה להסתכל על זה היא פשוט ליהנות מזה שביקום של מארוול יש מה להציע (גם אם זה לא הרבה) אפילו לשונאים.
חלק ליטרלי אמרו כאן שזה מה שהם נהנו מהסרט
וההגזמה של חלק אחר כמה העלילה טובה, בעודם כאלה שמעריכים סרטי איכות, גורם לי לקבל את התחושות המוזכרות. ושיהיה להם לבריאות אני פשוט חושב שהם רואים משחק שחמט מאוד מסודר גם אם המהלכים לא מספיק מתוחכמים ובא משהו שהורס את המשחק, יאא איזה יופי עכשיו יותר מעניין שהשחמט שבור. למה יותר פשוט אם אתם לא אוהבים שחמט לכו לשחק במשהו אחר.
אבל יש אנשים שבאמת אהבו את הסרט.
חלקם מעריצים של מארוול, חלקם לא. השיח ברשת על הסרט פחות גורף אבל זה לא שהדיעות עליו עד כדי כך מפולגות.
אני גם חושב שנעשה בסרט משהו אפקטיבי ונכון
אבל הסרט הוא לא טוב ואני ארחיב בביקורת מסודרת. העלילה במיוחד גרועה ביחס ל90% מסרטי מארוול.
אם זה עליי, זה לא מה שהתכוונתי
נהניתי מזה שהסרט לקח את וודהויז'ן וספיידרמן האחרון שלא סבלתי, וצמצם אותם לאיזה משפט-פאנץ' והלאה לדברים אחרים שאותי יותר עניינו. דומה קצת לאיך ש"דדפול" מתייחס לדדפול "אקסמן המקור: וולברין". לא אכפת לי מספיק ממעריצי מארבל בשביל לשמוח כשעושים להם דווקא. כן שמחתי שהתעלמו ממה שלא אהבתי, שבמקרה הוא מה שאתה כן אהבת.
ואם אתה חושב שאני הייטר של מארבל – ראיתי את כל הסרטים בקולנוע בסופ"ש הראשון, הרוב ביום הראשון או הקרנת חצות. כולל הנורטון הירוק. בערך שליש מהם גם ראיתי שוב בקולנוע. רדפתי אחרי רוברט דאוני ג'וניור, קווין פייגי ושיין בלייק לתמונה וחתימה אי שם אחרי ההכרזה של "איירון מן 3" ו"שומרי הגלקסיה", שעמדתי אליה בתור לילה שלם. עדיין יש לי בספריה כמה קומיקסים וצעצועים. דובר פה מתישהו על המתרגם הקבוע של תכני מארבל ברשת היום – תבדוק מי היה המתרגם הקבוע פעם.
אם אני הייטר של פרנצ'ייזים, אז שודדי הקאריביים, האביר האפל וסטארוורס מהסרטים האהובים עליי, משימה בלתי אפשרית זה משהו שאני מחכה לו יותר מרוב הסרטים, וכמו יגואר במקום אחר חרפתי על כמה אני מחכה לאווטאר 2.
אני שמח על כל סרט קולנוע שהופך לאירוע ומביא אנשים, כי זה תחום שאני אוהב. מן הסתם שמח יותר מסרטים שגם אהבתי, אבל גם מ"לשחרר את שולי" ו"רובורטיקים" (נותן אותם כדוגמא כי יש די קונצנזוס שהם לא משהו). בתיאטרון הישראלי נגיד אני שונא את רוב ההצגות שהצליחו לאחרונה, אבל אם זה מחייה אפילו קצת תחום שאני אוהב, אני שמח על זה. ועדיין אתלונן על הצגה גרועה.
כי כמו שפול תומאס אנדרסון אמר – צריך להחזיר ולהביא כמה שיותר אנשים לקולנוע, וספיידרמן מחזיר אותם, וזה טוב. לפחות מבחינתי, זה לא יושב בסתירה אם זה שאני לא אוהב הרבה מהסרטים האלה. אם זה מביא קהל לתחום שאני אוהב אני אשמח, ואם זה הביא אותו באמצעות משהו שלא אהבתי אז אני אשמח וארד על הסרט. עצם זה שאני טורח להגיב פה למה הסרטים האלה גרועים זה כי אכפת לי ומעניין אותי, לא כי "מארבל קקה חחח", ומאמין שזה נכון לעוד מגיבים.
אני אהבתי את העלילה של דוקטור סטריינג 2
ואני גם ידוע פה באתר כאחד שמאוד אוהב את סרטי מארוול (היו דיונים שאני הייתי בין היחידים באתר שהיו בצד של מארוול. זכור לי דיון שזה היה רק אני ויצחק בארי שגוננו על מארוול, חבל שאני לא זוכר איפה זה היה).
אני ממש לא אוהב את התסריט כי הוא הורס את המהלכים העלילתיים, אלא כי אני חושב שהסיפור טוב ומעניין וגם לא ממש הורס את המהלכים העלילתיים.
כן, גם אני מרגיש שהכיוון שהסרט הלך אליו די מנוגד לכיוון של וונדה-ויז׳ן, אבל אני ממש לא חושב שזה ״הורס את המשחק״, אלא לדעתי זה בהחלט מתיישב עם ההיגיון ומבחינתי מתאים לפן הטרגי של הסיפור של וונדה בצורה נהדרת.
אני גם לא חושב שעד עכשיו הכל היה ״משחק שחמט מאוד מסודר״ ועכשיו ״בא מישהו שהורס את המשחק״. דיונים על בעיות בהמשכיות זה דבר שקיים כבר הרבה זמן במארוול.
האם טוני סטארק של הנוקמים עידן אולטרון ממשיך את טוני סטארק של סוף איירון מן 3? היו על זה המון דיונים פה באתר.
ומה לגבי הסיום של תור העולם האפל אל מול תחילת תור ראגנארוק? גם על זה דיברו.
היו פה גם דיבורים על הההבדל בין פיטר פארקר בשיבה הביתה לבין פיטר פארקר ברחוק מהבית, והאם הפער הזה היה מוצדק או שסתם החליטו לשנות לגיבור את האופי.
מספיק לקרוא פה את סעיף 3 כדי להבין את העניין: תמיד היו דיבורים על חוסר סינכרון בהמשכיות ואני לא רואה את הסרט הזה כמשהו חריג בנוף של מארוול.
בכל מקרה, כמעריץ של מארוול שתמיד מדבר בשבחה, אני אהבתי את הסרט ואהבתי את העלילה שלו.
ואני בטוח שיש עוד הרבה מאוד שאוהבים את הסרט הזה ואת העלילה שלו והם גם במקרה מעריצי מארוול שאוהבים את יתר התכנים.
אני לא מוכן לקבל את הניסיון לקשור בין אהבת הסרט הזה והסיפור שלו לשנאת מארוול, כי אין כל קשר.
זה אתר של אוהבי קולנוע,
אתה לא תמצא אנשים ששונאים את מארוול מלבד הסיבה שהם חושבים שהם לא מציעים בידור טוב. ההצלחה של הסרטים תורמת לזה כי אני לדוגמא יכול להרגיש שזה יוצר שאיפה לבינוניות קולנועית, ומדכא מקוריות, יצירתיות, ולקיחת סיכונים. אבל אף אחד לא היה שונא את מארוול מבלי להרגיש שהסרטים שלהם לא טובים פשוט.
נו אתה בעצמך אומר שזה יוצא אצלך רגש לאנטי
בגלל שאנשים אוהבים כאן קולנוע מסוג מסויים, נקרא לו נישתי יותר, אז אוטומטי מה שהוא יותר פרנצ'ייז בלוקבאסטר ויקום מתמשך זה לא. כי זה מעצבן אותם שזה לוקח את השיח והפוקוס ממה שהם אוהבים ומעריכים יותר. והאתר לא שונה בהרבה ממה שקורה בתעשייה עצמה, ע.ע מרטין סוקרזסה וכל במאי שמפריע לו שהפוקוס של השיח בורח מיצירה של סרט מיוחד, אומנותי כביכול, לסרט ה27 של מארוול.
אני בדיוק מנהל דיון על כמה אני מתרגש לקראת אווטאר 2, אז לא נראה לי אתה בכיוון.
(ל"ת)
ואני בדיוק כתבתי בדיון אחר ברצינות למה אווטאר 2 הוא מאוד אומנותי, אז נראה לי שאני דווקא ממש בכיוון
מצטט:
"לא זנחו. רק במקום שתקבל מוצר תעשייתי שהאולפן דוחף את הבמאי להוציא את ההמשכים מהר לעשות כסף, אתה מקבל משהו אומנותי. הבמאי כתב את התסריט עד 2016 – 2017 עיצב את כל היקום הדיגיטלי במקביל ובשנים שאחרי ורק אחרי זה נכנס להפקה של הסרטים. עם צילום שנעשה מתחת למים עם 900,000 גלוני מים לדמות ים. עם שחקנים מתחת למים, עם תפיסת במצלמה את המשחק שלהם ותרגום דיגיטלי, שלא כמו אקוומן שרק הרטיבו להם את השיער ועשו אותו דיגיטלי צף במים. בנוסף, צולם במצלמות 3D אמיתיות ולא מה שלרוב היום מצולם רגיל ועם תוכנה מבליטים חלק מהתמונה וקוראים לזה תלת מימד.
אז כל העבודה הזו קיבלת מג'יימס קמרון, בשביל באמת להגיע לפריצת דרך נוספת בסרט לקולנוע שהוא יהיה אומנותי והסיפור יהיה טוב. מקווה שעכשיו יהיה ברור יותר מה אנחנו הולכים לקבל:)"
נכתב לבחור ששאל, למה נזנחו המשכים לסרט כ13 שנים עד עכשיו, אחרי שעדיין המקורי המכניס בכל הזמנים?
מודה, זה משעשע כל פעם מחדש שאתה חייב להשחיל דיס על וורנר/דיסי.
(ל"ת)
בחירה מוזרה להעיר על זה
בדיוק כשהפעם ההשוואה פשוט מתבקשת: לאיזה עוד סרט שחלקים ארוכים מאד ממנו מתרחשים מתחת למים היית משווה?
כי חיפוש זריז ביוטיוב
מגלה שאקוומן כן צולם מתחת למים ולא רק ״הרטיבו להם את השיער״.
מן הסתם התוצר של קמרון יהיה יותר מושקע, אבל זה מתבקש בהתחשב בזה שלקח לו פי 3 יותר זמן לעבוד על הסרט, אם לא מעט יותר.
זה בסדר אני רגיל לזה כבר כאן, אנשים נוטים לפסול את הטענות שלי מהיותם באים ממני
יכול להיות שזה אנטי שיצאתי לעצמי כאן באתר, מודה. אבל אני גם לא דואג, אני חושב שעם הזמן אנשים כאן יראו, שיש לי ידע משלי ולמרות שאני מחזיק בדעות מאוד שונות מהקונסנזוס פה, בסוף יצליחו לשים לב שהטענות שלי כן מזחיקות מים;)
אין בעיה עם הידע שלך. כל עוד אתה לא מגזים או משקר בכוונה…
חלק מהניתוחים שלך מאד מוטים, ובסופו של דבר זה רק מייצר אנטי ודיונים מחנאיים.
טוב, אני מודה שאני מבולבל.
(ל"ת)
לא נראלי שמישהו שונא את מארוול רק בגלל שהם מצליחים (לפחות לא באתר הזה)
אם יש שנאה למארוול זה בגלל שאנשים פה לא חושבים שהם סרטים טובים במיוחד, ו"השנאה" נובעת מזה שסרטים לא טובים לדעתם שולטים בעולם הקולנוע כבר עשור.
זה ככה בכל תחום בחיים.
הרבה חובבי היאבקות שונאים את רומן ריינס כי לדעתם הוא מתאבק בינוני אבל הוא הוא נמצא תמיד במרכז העניינים בwwe.
הרבה חובבי כדורסל שונאים את גולדן סטייט כי הם לא אוהבים את הכדורסל מבוסס השלשות שלהם וזה שהם שלטו בליגה כמה שנים העמיק את השנאה אליהם (לברון ג'יימס גם דוגמא טובה לזה)
שורה תחתונה ההצלחה המטורפת אולי מעצימה את האנטי למארוול אצל אנשים אבל זה מגיע קודם כל מזה שהם לא אוהבים את הסרטים שלהם (תאמין או לא יש גם אנשים כאלה)
סתם שתדע
אני לא אהבתי את דוקטור סטריינג' *בגלל* שהוא הרגיש לי כמו עוד סרט מארוול סטנדרטי, רק שהפעם הוא נעשה באיכות פחות טובה מהרגיל.
האמירה שדוקטור סטריינג' החדש זה איזושהי חריגה מהפורמולה של מארוול ממש מוזרה לי. כל מה שהם עשו זה להוריד את ההומור, בלי שום סיבה נראית לעין.
נשגב מבחינתי מה מארוול בסרט הזה
דווקא היה פה ושם תיבולים של מארוול, אבל מבחינתי מארוול זה ארק מיוחד לדמויות שהגיוני ומרגיש פיתוח בתוך העולם שלהם. זה פשוט לא היה.
ואני לא מצליח להבין למה אנשים (בין שאוהבים את הסרט ובין ששונאים) מתעקשים שזה סרט ״אחר״ מסרטי מארוול
בעיני זה לחלוטין היה סרט מארוול טיפוסי וזאת הסיבה שאהבתי אותו.
אני אוהב את סרטי מארוול ובאתי בציפייה לקבל סרט מארוול וזה בדיוק מה שקיבלתי.
האלימות לא הרגישה לי שונה במיוחד, הסיפור הרגיש לי בסטייל הרגיל וההמשכיות גם כן לא הייתה שונה מבדרך כלל (ובוא נגיד שהשינויים שעשו בין איירון מן 3 לנוקמים עידן אולטרון או בין תור העולם האפל לתור ראגנארוק היו הרבה יותר גדולים ולמרות זאת לא שמעתי תלונות שבגלל זה עידן אולטרון או תור ראגנרוק הם לא סרטים מארווליים).
אבל באמת שיש לי שאלה שקצת מסקרנת אותי, לאור הפער בין התגובות שלך לפני שיצא הסרט לאחרי שראית אותו: האם האכזבה הגדולה שלך מהסרט והטענה שהוא סרט רע קשורה איכשהו לציפיות שהיו לך מהסרט, ציפיות שכללו עלילה שלמה שכבר היית בטוח שאתה יודע אותה מתחילתה ועד סופה שבסופו של דבר לא הייתה עלילת הסרט?
האם האכזבה שלך היא בין היתר כי כבר ראית לנגד עיניך סרט מאוד מאוד מסויים ובסוף זה לא היה הסרט הזה?
אני לא שואל כדי להתריס, זה באמת מעניין אותי לדעת.
הפער בתגובות שלך בין הלפני לאחרי כל כך גדול, שהוא גורם לי לתהות האם הציפיות הרסו לך את החוויה הסופית ואיך זה היה נראה אם לא היית בא עם ציפיות מאוד מוגדרות.
"הניסיון העקבי"
לא, אתה משהו.
כבר נהיה לא נעים, אשמח אם נסיים כאן כי אין לי רצון לרדת לפסים אישיים עם אדם שאני לא מכיר.
(ל"ת)
איזו התחמקות בוטה באיצטלה של הגינות
להבא, יותר פשוט לנסות לעמוד מאחורי מה שאמרת, או לחילופין, להודות בטעות של ניסוח. קורה לכולם, גם לי.
יום טוב.
לא טעות של ניסוח, אני באמת זוכר כמה מקרים ממך
שנתפסת על איזו אמירה סתמית שלי באופן לא כזה פורפורציונלי ויחסית חריג ממה שאני מכיר מהאתר, ליטרלי אחת מהם נמצאת בעוד שרשור בדף הזה . יכול להיות שזה בראש שלי, יכול להיות שלא, כך אני מרגיש. לא התחמקתי כי הרגשתי שנפלתי בניסוח או שגיתי, פשוט לא הייתי מעוניין להיכנס לתוך זה. אבל עכשיו בכל זאת כתבתי מה הפריע לי אם כבר בחרת כן להמשיך במיני מריבה הזו.
כאמור, יום טוב.
(ל"ת)
בוגר
(ל"ת)
עבר מספיק זמן
כדי שלא אחוש שרק האמוציונליות מגיבה ממקלדתי.
אבל הטענה בהודעה הזו צריכה מענה ענייני: יש הבדל בין להביע דעה על משהו, לבין לומר מה הדעה של אחרים על משהו. בעמוד הזה ישנה תגובה חריפה נגד 'סוף המשחק' שאני ממש לא מסכים איתה, אבל אף אחד לא חשב לבקש מהמגיבה שתסייג שזו דעתה, כי זה ברור. אף אחד לא ביקש ולא יבקש "אסמכתאות מבוססות לכל אמירה".
אבל אם מישהו כותב מה דעת אחרים, אז כן, בהחלט יש תועלת בהבהרה "*לדעתי* ככה אחרים חושבים", או לחילופין בהבאת ראיות. ואם מישהו כותב מה דעת אחרים פעמיים בתגובות לאותו פוסט, אז כדאי כפליים שיקפיד על זה.
נראה גם שיש הבדל בין כלל המצביעים לבין המגיבים הקבועים.
(ל"ת)
באמת יש תחושה של הונאת פונזי, מה שהתחיל בתור רעיון יפה שמביא ערך מוסף כשראינו את איירון מן בסוף של הענק הירוק הפך לתחליף לתוכן האמיתי,
גם בספיידרמן המהולל משום מה האטרקציה העיקרית זה שמביאים מלא דמויות מהסרטים הקודמים, וכל אחת עושה את הקטע שלה, העלילה עצמה ומה שיוצא ממנה זה לא איזה גליק גדול.
סוף המשחק סרט לא טוב?!
סוף המשחק סרט *גרוע*. הוא נטול דמיון עד כאב, שאריות ממוחזרות שבקושי טרחו לחמם (ולהוסיף עיגולים צהובים). אוספים את כל אבני האינסוף בשדה קרב אחד וכל מה שטורחים לעשות איתן זה משחק פוטבול שבו מעבירים אותן מצד לצד. הם מעלימים חצי מאוכלוסיית היקום ולא מבינים שזה יגרור מוות משני למרות שהם *הראו* מסוקים נטולי טייס מתרסקים לתוך בניינים. זה כאילו הם כתבו את התסריט בשיטת הלכתוב שורה ולקפל ולהשאיר מילה אחת שמישהו אחר ימשיך. זה היה כואב לראות את זה.
אני לגמרי מזדהה עם תחושת האכזבה. חיכינו עשור לזה? לזה. סרט ארוך כמו הנצח שיש בו אולי שתי סצנות טובות (סצנת הפתיחה ות'ור מתמודד עם דיכאון). מה נסגר.
וואוו ואני פתחתי הרגע שוב את היוטיוב ומראים
איך דימו להם כאילו הם מתחת למים ולא באמת, מלפני מסך כחול. והם צולמו כמו בובות באוויר. מצרף את הסרטון ותמונה למי שמפקפק:
https://youtu.be/s13Mrw02YL0
וואלה, צודק במקרה הזה.
רוב הקטעים באמת צולמו ככה ממה שנראה.
אני סולח לך במקרה הזה
(ל"ת)
נראה לי שאנחנו צריכים לקבל את העובדה שאין למארוול תכנון לסרט אנסמבל או לקו עלילה שיאחד את הכל
נראה שמארוול החליטו, אחרי השיא של סוף המשחק, לשנות את הסגנון ולעבור לסיפורים שונים ולא קשורים שמתרחשים באותו יקום ומשפיעים לפעמים אחד על השני (אבל לא באופן מחייב).
הסגנון החדש אומר שכל סרט או סדרה סוג-של עומד בפני עצמו ואין איזה מהלך עלילתי אחד גדול שיוביל ל״אירוע הגדול של העשור״.
אני פחות מחבב את הסגנון הזה ואודה שאני מתגעגע לסרט אנסמבל שמאחד את הכל (צריך להזכיר שבלי ששמנו לב כבר עברו 3 שנים מאז הנוקמים האחרון, שזה בדיוק הזמן שעבר בין הנוקמים הראשון לעידן אולטרון ובין עידן אולטרון למלחמת האינסוף), אבל אין טעם מבחינתי לצפות למה שכנראה לא הולך לקרות.
לדעתי כדאי שנפסיק לחכות ל״אירוע הגדול״ שבו נבין מה ה״כיוון של השלב הזה״ ונבין שזה פשוט לא הולך לקרות. מה שהיה כבר לא יהיה, אנחנו בסוג אחר של יקום קולנועי.
אולי אם נפסיק לחשוב לפני כל סרט איך הוא הולך ״לשנות את הכל״ ולהוביל אותנו לסרט האנסמבל הגדול, נוכל יותר ליהנות מהסרטים.
אם היה סרט אנסמבל בתכנון, בשלב כזה כבר היינו אמורים לדעת.
מסכים גם עם כך שיש הרבה כותרים פחות מוצלחים בשלב הזה, רק שלדעתי ביניהם נמצא ספיידרמן האחרון הכתוב רע והפלקון וחייל החורף היותר מדי פוליטי, שצויינו בכתבה דווקא לטובה, בעוד ודווקא דוקטור סטריינג׳ נמצא לדעתי בין הטובים שבשלב הזה.
נקודה נוספת שלא עלתה אבל אותי היא ממש מעצבנת: השילוב של אלמנטים ממקומות אחרים: מדרדוויל, מהאקס מן, מטרילוגיית ספיידרמן ומספיידרמן המופלא.
התחושה שלי היא שמארוול שולחים אותי לעשות שיעורי בית ולצפות בכל סדרה או סרט שיצא על קומיקס של מארוול אי פעם, וזה ממש מעצבן אותי.
מיילא שאתם דורשים ממני לעקוב אחרי 3 סרטים ו-4 סדרות כל שנה, אבל עכשיו אתם מטילים עלי שיעורי בית שאין לי שום יכולת להשלים רק כדי להיות בעניינים? זה כבר מוגזם.
אבל מה אני יודע, נראה שדווקא האלמנט הזה הוא האלמנט שרוב האנשים אוהבים בשלב 4.
אם הם רוצים להפריד אחד מהשני, וזה סבבה
אז עדיף שלא ייצרו איומים בסדר גדול שכזה שאין שום אופן הגיוני לחשוב שהם לא מערבים אחד את השני (וגם שיפסיקו להכניס דמויות אחד של השני בסרטים הללו).
לא התכוונתי להפריד לגמרי
אלא לוותר על הקו העלילתי הגדול שמחבר את הכל.
הם מעוניינים שהגיבור הזה יבקר בסרט של הגיבור הזה ושהסדרה הזאת תוביל לסרט הזה שיוביל לסדרה הזאת, כשבמקביל יש את הסרט הזה שממשיך את הסרט הזה עם הופעה של ההוא מהסדרה הזאת, וכן הלאה.
אז אין איחוד של הכל, אבל יש חיבור בין פרוייקטים מסויימים לאחרים ואיחוד בין דמות מפה לדמות משם.
כן, יש פה הקרבה מסויימת של ההגיון (״איפה שאר גיבורי העל? למה הם לא מתערבים?״), אבל אני חושב שכל הקונספט של יקום קולנועי דורש הקרבה שכזאת, ושאלת ה״איפה כל השאר?״ הייתה כבר כשהתחיל השלב השני.
אבל יש הבדל מסוים
האיומים באיירון מן 3 או תור העולם האפל היו כאלה מאוד נקודתיים וספציפיים – כאלה שאפשר להגיד "טוב, בסדר – הם לא היו מגיעים לשם בזמן". ההשפעות של "חייל החורף" הורגשו מאוד בסרטים האחרים.
כאן זה מעבר ל"איפה שאר גיבורי העל" – זה "למה הדברים האלה, שמשנים מהיסוד לא מעט הנחות, לא זוכות להתייחסות כלשהי בכלל מהגיבורים האחרים".
אבל זה כנראה כן יתחבר
באירוע שד"ר סטריינג' רומז עליו, של secret wars מ2015, ושהוא מספיק גדול בשביל לכלול הכל (ואני מתכוון ל-ה-כ-ל, כולל מאות ת'ורים וענקים ירוקים נלחמים אחד בשני בזמן שגלקטוס נלחם בגרוט שעשוי מעץ החיים של הנורדים)
זה מזכיר לי את הדיון שהיה פה ממש לאחרונה, לפני שיצא דוקטור סטריינג׳ בממדי הטירוף
בו נטען שהסרט הזה הולך לשנות את ה-כ-ל, אבל לגמרי הכל, כשהסימוכין לדבר היו שהקונספט של הסרט מבוסס על אירוע ״בית אם״ בקומיקס.
בסופו של דבר, כפי שאנחנו יודעים, זה לא מה שהיה.
אותו דבר קרה עם עידן אולטרון וגם עם מלחמת האזרחים.
היקום של מארוול הוא בשום צורה לא עיבוד לקומיקסים ספציפיים של מארוול, אלא עיבוד כללי בהשראת הקומיקסים הרבים של מארוול.
אולפני מארוול יכולים לערבב מספר אירועי קומיקס שונים ביחד, או להוריד דברים או לשנות עד שלפעמים אין כמעט קשר לקומיקס. אולפני מארוול ממש לא נצמדים לקומיקס כעיבוד מדויק, אלא לוקחים את מה שבא להם ומשתמשים בזה כהשראה ליצור את הגרסא שלהם.
אז אני חושב שאין טעם להתייחס לאירוע בקומיקס שנרמז שהולך להיות (אגב, איפה הרמיזה? בסצינת אמצע הקרדיטים?), רוב הסיכויים שמה שיצא יהיה שונה מאוד מהקומיקס. יותר הגיוני לדבר על הכרזות רשמיות של אולפני מארוול, ונכון לכרגע אין שום הכרזה על סרט אנסמבל או על משהו שאמור לאחד את הכל.
אני בשלב בו אני נמלאת עייפות רק מהמחשבה על להשלים את כל תכני מארוול שלא הגעתי לצפות בהם
ועם כל חודש שעובר יש יותר מהם להשלים ופחות סיכוי שאטרח. בעיקר כשמה שכן ראיתי היה מאכזב. ממש. וונדהוויז'ן התחילה מבריק אבל הסיום שלה בזיוני. לוקי היתה חביבה אבל לוקה באותם פגמי "בואו נסביר לכם לאט לאט מה קרה כאן במקום לסיים כמו שצריך". שנג צ'י היה סביר-מינוס, הנצחיים היה מפוהק ונראה כמו פארודיה על עצמו. למי יש את הזמן או את הכוח לראות עכשיו עוד שבע סדרות שמה הסיכוי שיהיו שוות את זה.
אני כנראה אראה את ת'ור, כי נהניתי משניים מתוך שלושת הקודמים אז שווה לנסות, אבל אני ממש לא בטוחה לגבי שום דבר אחר מהמולטיוורס הזה.
השיח הזה לא חדש באתר, אבל אולי הפעם הוא מוצדק
הוא חזר בפייז 2 ו-3, וכרגע עולה שוב בפייז 4 בשידור חוזר. רק שהפעם מנת היתר המארוולית באמת עברה את הגבול, ואולי המציאות הדביקה את רוח האתר. לתחושתי לפחות.
לדעתי מארוול מעולם לא היו רק בידור. האופן שבו כל הסרטים, העלילות, הדמויות, ההומור, והרגעים הרציניים, השתלבו באופן שהיה מופלא מבחינתי. עם כל החורים, בעיות ההמשכיות, הרצון לתפוס מרובה, שלפעמים נכשל, נוצר משהו גדול מסך חלקיו. עולם שלם, שאני יכול להאמין לו, שהוא מבוסס, שיש לו היגיון פנימי חוצה סרטים, אווירה, ודמויות. הדרמה וההומור עבדו, בזכות הקשר בין הסרטים. ההתפתחות של הדמויות, והשילוב שלהם בתוך העולם, התאפשרו רק בזכות זה שהכרנו אותם הרבה מאוד שנים, על פני הרבה מאוד סרטים, עם במאים שונים, שהציגו זוויות שונות, לאותו עולם, תחת המטריה של פייגי, שהיה לו חזון שלם ואחיד. בפייזים הקודמים הביקורת לא הייתה מוצדקת בעיני, ונבעה מהפרדה מלאכותית לדעתי, בין "בידור להמונים", שיכול להיות מוצלח וכישרוני, אבל זה כל מה שהוא, לבין "אמנות טהורה". כמו ההבדל בין רהיט איכותי מאיקיאה, שהוא יעיל ושימושי, אבל פרקטי, חלק מפס ייצור, לבין רהיט שיצר נגר אמן, שהשקיע את כל חייו בלימוד האמנות שלו, ויצר רהיט חד פעמי, מתוך חזון ואמת פנימית. הפרויקט העצום הזה אתגר את הדיכוטומיה המומצאת בין השניים, ושבר אותה שוב ושוב. יש חזון, יש אמנות, יש מבט על, יש רעיונות, ופילוסופיה, ועומק, גם בעולם של הקומיקס הקולנועי.
ועכשיו, אני לא מרגיש את זה. הניתוח כאן היה מאוד מדויק עבורי. נשאר רק הבידור המוצלח מאוד. חלק מהדמויות החדשות נחמדות, חלקן מהנות, את רובן אני מחבב, אבל לא אוהב אף אחת. יתכן שעדיין לא הכרתי אותן לעומק, ובגלל זה התחושה. הבעיה היא: אני לא רוצה להכיר אותן. הן לא מעניינות מספיק. אין תחושה של עולם אחד. יש פיצול בין עולמות, כל אחד עומד בפני עצמו, והסך הכול קטן מסך חלקיו. לוקי נהדרת בעיניי, כולל הסוף הפתוח, וונדה וויז'ן מדהימה, כולל הסוף המארוולי. הוקאיי חמודה נורא. פלקון וחייל החורף שעממה אותי למוות, אבל הערכתי אותה ואת היומרה שלה, כולל הנאום הישיר מאוד. וכל אלה בסוף לא מתחברים ביחד. השלם קטן מסכום חלקיו, והבינוני מחליש את המצוין, בלי שהמצוין יקרין על הבינוני. כי אין משהו מאחד, אין עולם שמחבר בין כולם.
אולי האנלוגיה הכי קרובה שאני יכול לחשוב עליה היא ההשוואה בין קאנג לבין פייגי. פייגי שמר על ציר זמן מקודש בפייזים הקודמים בקנאות מרשימה. הוא ידע מה העתיד עומד להביא, מה היה בעבר, ומה צריך להיות בהווה שיחבר בין כולם, וישמיד כל ואריאנט שמאיים על כך.
קאנג נרצח, והמולטיוורס, שכולל עולמות מרובים אינסופיים, שאין קשר ישיר ביניהם, שיכולים לאכלס בתוכם כל סוג של דמות, עם הגיונות שונים, היסטוריה שונה, עתיד שונה, עומדים להתנגש אחד בשני, וליצור כאוס משוגע, שכדי לפרום אותו, צריך להיות גאון ברמה שאולי לא אפשרית בעולם הלא קומיקסי שלנו.
מי "הרג" את קאנג בעולם שלנו? מי הפר את החזון של פייגי? דיסני, שרצו כמה שיותר מוצרים מארווליים בלי להתחשב בחזון? המעריצים שדרשו את ליטרת הבשר שלהם? היומרה, או החוצפה, של פייגי? לא יודע. בשורה התחתונה, נכנסנו לעידן חדש, שיתכן שמבשר את סופו של העידן המארוולי. והאמת? הם בינתיים גורמים לכך די ביעילות שלא יהיה לי אכפת כל כך.
קודם כל שמח לשמוע את הניתוח שלך על 'בידור להמונים' מול 'אומנות טהורה'
אני מזדהה עם התחושות שלך שמאוד דומות לשלי. וגם אתה להבנתך הפייז 2 ו3 הביקורת לא הייתה מוצדקת ואני פשוט קראתי לזה אנטי מארוול. יש לי עוד להאריך בשלם גדול מסך חלקיו ובמשפט אחד 'הדמויות של מארוול הרגישו חיות בנינו' בשונה מכל סרט אומנותי טוב ככל שיהיה, הדמות לא מרגישה שהיא איתי לנצח.
אני חש גם דומה שיש קצת איבוד כיוון אבל אתה גם צריך לזכור את מה שכבר כתבתי, הקורונה דיי דפקה את הפס ייצור של פייגי ודווקא בזמן שהוא היה צריך לטקטק הרבה פרוייקטים קדימה. אז אני מוכן לתת לו עוד שנה שנתיים להנות מהאשראי. אגב יש עוד אקס חשוב לדעתי אלה האחים רוסו, שהייתה להם צפייה מאוד רחבה על הדמות והיקום והפייזינג שלהם היה מדהים פלוס אקשן פורץ דרך שעם כל הקאטים מרגיש מאוד אישי ומאוד מתוחכם. הם רמזו שהם צפויים לחזור בשביל סיקרט וורס. השאלה אם לא יספיקו לחרבש עד אז את היקום והמעריצים? זו שאלה שנדע את התשובה שלה רק בעוד כמה שנים.
רציתי להוסיף כבר כאן, מה החלק שאני הכי מרגיש שגרוע ומרגיש אובר דו זה ציטוט מסרטים קודמים. כשהאחים רוסו עשו זאת זה הרגיש מקורי ופרש ובדוקטור סטריינג' כאילו הבינו מה עבד למעריצים ואמרו בוא מגזים עם זה, עם 'המוטיב החוזר' כשקאפ אומר לטוני I can do this all day זו גם קריאה לעבר וזו גם הבנה עמוקה שהוא בטוני סוג של בולי/אוייב ברמה שצריך להוריד אותו וזה עוצמתי. גם באנדגיים שהוא אומר את זה לעצמו, זה משמעותי מצחיק ומראה את הגדילה של הדמות מול העבר שלה, כשהוא עונה לו 'כן כן, אני יודע'.. כאן? שקפטן קרטר אומרת את זה, זה נשמע כל כך נדוש ומעייף, שעד שעושים סוג של קאפ אישה היא צריכה לומר את אותם שורות? שתמצא לה קאץ' פרייז משלה עצמה. וזה היה פשוט קרינג'י. אפילו הבדיחה/ההבנה שהיא לא יכלה לעשות את זה כל היום לא באמת עבדה.
זו אחת הסיבות שמה אם? פחות עבדה, נמאס לראות סתם משפטים חוזרים על עצמם כי זה מולטיוורס. אותו הדבר לדוקטור סטריינג' 'בחישוב המולטיוורס זה נחוץ..', 'זו האפשרות היחידה' הוא בחייאת סתום, זה לא מגניב זה מרגיש פשוט מעייף! לדעתי מארוול חייבת להפסיק עם המוטיב הזה לאלתר ולהשתמש בזה רק שהפיח אוף יהיה רציני. הם בסוף יוזילו את זה והקהל נראה לי מספיק חכם בשביל להבין שזה סתם טריק זול ולא מתוחכם כמו שרוצים לחשוב הכותבים.
מבין את המיאוס
קשה ממש לעקוב ולהשלים את כל תכני מארוול שיצאו , זה גם לא כזה שווה כי לא מקבלים איכות יוצאת דופן . אני חושב שגם נמאס מכל הקטע של יקום שהכל מחובר בו .
יש עוד כמה בעיות בוריאציה הנוכחית של מארוול . החבר'ה המקוריים עזבו או בדרך לשם והם דמויות שרובנו מכירים עוד לפני ברמה כלשהי . הדמויות החדשות לא כאלו מוכרות ולדעתי השחקנים שמשחקים אותם לא ניחנים בכריזמה של רוברט דאוני גוניור , מארק ראפולו וכריס אוונס. הסדרות על דמויות קיימות די מביאות למיאוס כי הם לא כאלו מעניינים ועמוקים לסדרה עליהם .לוקי למשל דמות שאהבתי אבל הוא נמאס עלי אחרי כמה פרקים בסדרה שלו והשטיקים הרגילים באופי שלו.
בנוסף כל הסרטים מאז מלחמת האינסוף מרגישים כאילו נוצרו מאותו קו ייצור עם אותה דרמה והקומדיה שחייבים להכניס כל כמה משפטים שחס וחלילה הסרטים לא יקחו עצמם ברצינות מדי.
אני לא רוצה להיכנס ליותר מדי השוואות עם dc, אבל מה שטוב אצלהם בסרטים האחרונים זה שהם נותנים לבמאים לממש את החזון שלהם עד הסוף בין אם זה אפל ורציני כמו הגוקר או באטמן או משוגע על הראש כמו ביחידת המתאבדים של גיימס גאן. ועדיין יש להם את הדמויות שכולם אוהבים אז זה גם חשוב.בימינו צריך לתת לאנשים תחושה שאתה עושה משהו מקורי עם חזון של במאי מעניין כדי להביא אותם למסך הגדול .
מסכם את הכל ..
זה בדיוק המילים שעומדות ועוברות לכל אחד בראש ..
ואני יצטט
כאן? יש תחושה שעוד מעט כל האיומים האלה יבואו וינטרלו אחד את השני וככה יפתרו לנו את כל הבעיות. מילא זה שכדור הארץ נראה בסכנה פעם אחר פעם ולא נראה שלמישהו מכוכבי הסרטים והסדרות האחרים אכפת. התחושה היא שאפילו האיומים הגדולים ביותר לא ממש קיימים במודעות של הסרטים האחרים. זה מעט קטנוני, אבל בחייאת – חייזר עצום עמד בפני כדור הארץ וטען שהוא ישפוט אותו, לכאורה לפני סרטי "ספיידרמן" ומאורעות "מון נייט" ו"הוקאיי", והתגובה הקולקטיבית, כך נראה, היא "מה, שוב יום שלישי?"
ב ד י ו ק, זה נראה שזה חלק מהיקום וזה נראה "שלאף אחד לא אכפת "
לא מעט השוו את ה-MCU לסדרת טלוויזיה
יש פה ארק עונתי, 23 "פרקים", כמו בסדרות הברודקאסט.
פייז 4 זו בעצם עונה חדשה. וכמו שיש סדרות שהעונה הראשונה שלהן "מתפוצצת" ויש ציפיות עצומות לעונה השנייה, כשזו מגיעה והיא לא מה שציפו אז יש מה שנקרא ה-Sophmore slump.
לפעמים העונה השנייה נופלת כי פשוט נגמרו הרעיונות והסיפור נמתח לטובת רייטינג (ד"ש מנמלטים); לפעמים עקב ההצלחה העונה השנייה משתדרגת עם תקציב דשן יותר, שחקנים בעלי שם מצטרפים/מתארחים, אבל דוקא העושר הזה פוגע בדברים שהצופים אהבו בסדרה; לפעמים היוצרים נהיים שאפתנים ורואים רחוק (או שעקב ההצלחה הרשת מתירה את הרסן) ומתכננים 5 עונות קדימה, והזרעים שהם מנסים להנביט לא מלבלבים מהר מספיק (או שאף אחד לא אומר "לא" לרעיונות לא טובים מהיוצרים). ולפעמים אחרי שנגמר הסיפור של העונה הראשונה הצופים כזה "אה, זה ממשיך? כי מבחינתנו זה נגמר".
אולי העונה השלישית תחזור לדרך המלך.
זה עבד בהומלנד (אם כי שם זה קרה בעונה 4 אבל משם הם המריאו למעלה ולא צנחו עד הסוף).
דיון מאוד מעניין, ואני שמח שהוא מקבל במה!
זו בהחלט סיטואציה מוזרה להיות בה כמעריץ אדוק. עקרונית זו אמורה להיות תקופה נפלאה למעריצים – דמויות 'נידחות' יותר סוף סוף מקבלות במה, סוג הסיפורים מתרחב והכמות שלהם גדלה, ככה שכל אחד יכול למצוא מה לאהוב. ההתפשטות של היקום לטלוויזיה מאפשרת למארוול לבנות סדרות שמעשירות את העולם ואת הדמויות הצדדיות יותר, וההזדמנויות האלה נותנות כבוד לדמויות המבוססות וגם בונות דמויות חדשות שיצטרפו אליהן. כל הפרויקטים מציגים אספקטים שונים ומיוחדים של העולם המסועף הזה, שבסופו של דבר יהיו משמעותיים בדרכים שונות מול האיומים הגדולים שיתגלו בעתיד.
או לפחות, נראה לי שזה מה שהיה אמור לקרות בקונספט. בפועל, בגלל מכשולים כמו סיבוכי הקורונה, כתיבה מרושלת וחוסר ניסיון עם המדיום הטלוויזיוני, החזון שציפיתי לו לא ממש התגשם.
מהצד של הסדרות, קיבלנו רעיונות מקוריים ומלהיבים, שנשארים חצי אפויים. יש מוצלחות יותר ומוצלחות פחות (מצאתי עד כה מה לאהוב בכל הסדרות של מארוול, פשוט לפעמים אלה המכלול כולו ולפעמים רק פרקים בודדים), וגם אם ננסה להתייחס לנקודות החוזק שלהן, אפשר להסכים שיש בעיות פייסינג מתסכלות בעקבות ההיצמדות ל6 שעות תוכן, שמחולקות ל6 פרקים בדרך כלל. העקשנות הזו, והיבטים תמוהים נוספים בסדרות (כמו הנחישות להכניס יותר מדי דמויות חדשות בלי לפתח אותן והנטייה להגיע לפינאלה דחוס וצפוי עלילתית) מונעים מהן לתפוס מומנטום ולסחוף את מי שלא מעריצים מושבעים מספיק לעקוב אדוקות בכל זאת.
מהצד השני יש את הסרטים, שמרגישים מאוד לא מחוברים כרגע. אין בכך דבר רע לכשעצמו, אבל מהפרספקטיבה שלי הם הכניסו את עצמם לפינה אחרי אינפיניטי וור ואנדגיים – אירוע מכונן וגרנדיוזי שהראה את הכוח בשילוב בין גיבורי העל השונים. הניתוק היחסי של כל הסרטים חוסם את הפוטנציאל האפשרי של ניצול המומנטום מהאיחוד ההוא, וקצת מצנן את ההתלהבות מפרויקטים חדשים. גם כאן, יש מוצלחים יותר ופחות (אהבתי למשל את שאנג צ'י וספיידרמן), אבל באופן כללי הסרטים לא עושים מספיק ליצור סיפורים שלמים וקוהרנטיים בתוכם, אלא רק מהווים מקפצות לשימושים אפשריים בדמויות לא מפותחות מספיק.
עד כמה שאני, כמעריץ של הקומיקסים, שמח לחוות את הדמויות האלה בקולנוע סוף סוף, נעשה פה עוול מסוים בה בעת. יש כאן רמאות מדויקת; מארוול מראים לי מה היה אפשר לעשות עם דמויות אהובות ומבצעים בצורה לקויה (בלאק ווידו) או מציגים לי קאסט חדש של דמויות מלהיבות (אטרנלז) ואז מפספסים עם השימוש בהן, או מבטיחים לי שהחלק המעניין יותר יגיע בעתיד. וגם אם אבחר לבטוח בהם לגבי הבאות, זו מרגישה כמו הטעייה מכוונת.
ומעבר לכך, סרטים כמו ד"ר סטריינג' 2 בוגדים בציפיות מהסדרות הטלוויזיוניות. אם המעריצים הסיקו שהמקום בו פרטים מהסדרות יתחברו יהיה בסרטים שעוסקים בנושאים זהים, ראינו שלא כך הדבר, והסדרות מהוות לא יותר מאזכור קטן במקרה הטוב (וונדהוויז'ן) או התעלמות מוחלטת במקרה הרע (לוקי). מבלי להיכנס עמוקות לדיון על כבודה של וונדהוויז'ן במימדי הטירוף, אני כמעריץ הרגשתי ש'נענשתי' על הבחירה שלי להתעמק בתוכן של מארוול דרך היחס שלהם כלפי דמויות מסוימות (למשל, אם פיתחתי ציפיות לחשיבותן של דמויות מWhat If). והרי להרגיש שאתה מקבל יחס מזלזל כמעריץ כי התמדת עם היקום המורחב זו אחת מהתחושות הגרועות ביותר בצריכת מדיה פרנצ'ייזית.
אז אני לא בטוח אם מארוול לחלוטין איבדו את דרכם. חלק מהדברים עובדים – יש דמויות שאני מתלהב מהסדרות/סרטים שלהם ורוצה לראות אותן חוזרות, מיעוט שאני מסופק מההופעה שלהן ואפילו יצירה או שתיים שבאמת נכנסו למועדפות שלי מהיקום הסינמטי. אבל החריקות של גלגלי השיניים בהחלט מורגשות.
אני אישית מרגיש שהחזון הכללי עדיין מדריך את פייגי ומארוול במובן מסוים, אבל העניינים נהיו הרבה יותר מסובכים בגלל המולטיוורס. זה עומס עלילתי ותוכני שבהחלט יקשה לשמור על הכל מסודר ומובן, גם למעריצים האדוקים ובטח שלמעריצים הקאז'ואליים יותר. לכן הגיוני שהסדרות לא רלוונטיות, אבל חבל שזה ככה, וזה לא חייב להיות.
עדיין יש לי אמון, גם אם מועט, שהכל יתחבר. שנקבל את סרט האנסמבל שאנחנו מצפים לו, אולי אפילו יותר מאחד. אבל אם מארוול ימשיכו לנסות לשתול את הזרעים ולקצור את הפירות בו זמנית, הם ייכשלו משני הכיוונים. פחות אפקטיבי לכוון לסרטי אוריג'ין פשוטים ולא לסגור אותם כדי לרמוז לבאות; הם לא יכולים להמשיך להקצין במרקטינג סרטים קבוצתיים קטנים כמו ד"ר סטריינג' 2 כאירועים מכוננים, שבסוף מאכזבים מעריצים כי הם לא מובילים לשום מקום קונקרטי. אני מקווה שנראה יותר התלכדויות בעתיד הקרוב כדי לשמור על הגחלת – גם בין הסרטים עצמם, ובעיקר בין הסדרות לסרטים. יהיה לי ממש חבל אם יבזבזו את האכפתיות שלי, כי אני באמת אוהב את העולם הזה ואת הדמויות שמאכלסות אותו, ורוצה למשל להמשיך לעקוב אחרי הסדרות שבועית, בלי לקבל תחושה שמוליכים אותי מהאף כדי לבסס רעיונות חדשים.
במקום להיות תקופה מופרעת ומשלהבת, זו נהייתה תקופה מבלבלת ומוזרה, ואי אפשר לדעת איזו יצירה תצליח להביא משהו מעבר ואיזו תיפול למחוזות הבלבול התכנוני הנוכחי. כואב וביזארי בו זמנית להתלהב כמעריץ בקולנוע ואז לצאת בתחושת פספוס מהאולם בסוף הסרט, ואני לחלוטין מבין את הטענות נגד הכיוון הכללי המעורפל שניכר בינתיים, והמיאוס מהמצב.
מבחינתי כמעריץ, לא יחזיק לעוד הרבה רק להבטיח לי את הדמויות שאני אוהב ואת העלילות שאני מצפה לראות – הם יצטרכו להוכיח לי שגם *להם* אכפת מהדמויות ומהעלילות הללו, וזה חשוב באותה מידה.
אם מארוול ישכילו לחזק את היסודות שעבדו בתכנים המוצלחים יותר של פייז 4, אולי הם עוד יוכלו לכוון את הספינה לכיוון חדש ומרגש יותר. בינתיים פשוט איהנה מההזדמנות לראות את הדמויות שאני אוהב עוברות מהדפים אל המסך, גם אם אני כבר לא משוכנע עד כמה הן יהיו קרובות לדמויות מהקומיקס מההתחלה. בכנות, אני לא רואה את עצמי עוזב את היקום הזה בזמן הקרוב בגלל האדיקות הכמעט משעבדת הזו, אולם אין ספק שהביקורתיות שלי מתגברת בהדרגה. ואפילו אם זה לא שווה הרבה, אני מחזיק אצבעות שהם יתעשתו.
גם בוראייטי החליטו שהם רוצים כתבת "מארוול, לאן הולכים מכאן?"
Where Is the Marvel Cinematic Universe Going? Only Kevin Feige Knows For Sure
https://variety.com/2022/film/news/marvel-studios-phase-four-doctor-strange-wandavision-young-avengers-1235267241/
חקיינים
(ל"ת)
ובפודקאסט של דה רינג עלה פרק בשם בעיית האיכות של מארוול. נראה לי שהרבה שותפים לתחושה הזן.
אני לא רואה בעיית איכות כי מבחינת הרמה נשארה די זהה, ההבדל זה הכמות המוגזמת, אבל שיהיה.
פעם עבדתי קצת במאפייה
וקצת בגלידרייה. ביקרתי מספר פעמים במפעל שוקולד.
גם הדברים הכי טעימים בעולם, במינון הלא נכון יעשו בחילה.
אמרגנים עובדים רבות על תכנון חשיפה של שחקנים וזמרים: מצד אחד שלא יעלמו מהתודעה, ומצד שני, שלא תהיה חשיפת יתר, לא לגרום מיאוס.
ממש מוזר לי המצב במארוול. הייתי מצפה לתכנון טוב יותר מדיסני.
אולי אנחנו בכלל מפספסים ודיסני לוחצת על הגז כחלק מעיבוי ספריית התוכן בוגר לדיסני פלוס? מלחמה בנטפליקס?
לא בטוחה שזו לא תקלה שנבעה מהנסיבות
הלו"ז שלהם בשנתיים האחרונות קצת השתבש עקב נסיבות גלובליות והם מנסים לחזור ללו"ז המקורי וזה דורש קצת להאיץ תהליכים עכשיו. במיוחד כשדיסני+ לא סלחנים מבחינת הסדרות (כי רוצים מנויים), ולסוני יש את הלו"ז שלהם.
אני חושבת שהם העמיסו על הלו"ז שלהם בדיוק עד הגבול שבו זה היה יכול להיות נסבל- אבל כשזה המצב הסרטים צריכים להיות מדוייקים. אם סטריינג'2 היה מקיים את ההבטחה של ספיידרמן NWH/לוקי/וונדהויז'ן התגובות היו מאוד שונות. זה לא בגלל שזה עמוס. זה בגלל שזה לא טוב. (לא גרוע, אבל לא טוב).
זה עניין סובייקטיבי (ולא מתכוון לבזבז על סטריינג זמן בקולנוע)
אבל אני באמת לא רואה הרבה הבדל בין שאנג צי והאלמנה השחורה לדוגמה לבין קפטן מארוול ןאנט מן 2 . כמעט כל הסרטים האלה משדרים על אותו תדר מבחינתי ולא חשתי ירידה מטורפת באיכות. כבר מאז מלחמת האזרחים הדעה שלי על מארוול לא טובה במיוחד אבל בגלל שיצא לי לצרוך יותר מדי מארוול לאחרונה (לדבוק במונייט היה טעות), המיאוס גובר. הבעיה שקשה לסנן סרטים, כי כן בא לי לראות סרט הוליוודי חדש של סאם ריימי ואחריו של טאיקה ואטיטי, אין הרבה אופציות עדיפות אחרות מסחינת סרטי בלוקבאסטרים.
אני גם לא רואה הבדל
בין שאנג צ'י והאלמנה השחורה לקפטן מארוול ואנטמן2.
כולם סרטים סבבה לגמרי שאם הנסיבות מאפשרות יכולים לתת ערב נחמד של אסקפיזם בקולנוע ולא יותר. בדיוק כמו ת'ור 1 ואיירון מן3.
תן לי עוד שאנג צ'יים ואלמנות שחורות, ואני אהיה מרוצה.
כנראה שמארוול פועלים על פי ההנחה שככל שתנסה לקלוע יותר חצים לעבר המטרה, כך יש סיכוי שלפחות כמה מהם יפגעו במטרה
וזה לא בהכרח לא נכון.
אני יכול להגיד שאני עצמי לא ממש אוהב את שלב 4 עד עכשיו, אבל יש יוצאים מהכלל: לוקי היא אחת הסדרות הטובות שיצא לי לראות לאחרונה ואחד הדברים הטובים ביותר ב-mcu, ודוקטור סטריינג׳ האחרון היה מאוד מהנה (ובשניהם מעורב מייקל וולדרון. לא נראה לי שזה מקרה).
כך שיש לי תחושה שאין אף מעריץ של מארוול שיכול לשנוא את כל מה שמארוול עושים בשלב 4.
העובדה שיש כל כך הרבה תוכן גורמת למצב שלכל אחד יהיה לפחות משהו אחד שהוא ממש יאהב.
השאלה הגדולה היא האם עודף התכנים לא עלול לגרום למעריצים להגיד שלום ולרדת מהרכבת, ואז לא יהיה להם מה לאהוב כי הם לגמרי יעזבו את מארוול.
לדעתי זה לא יקרה. מעריצי מארוול תמיד יתנו צ׳אנס לחומרים חדשים של מארוול, ומספיק שכל שנה יהיה משהו אחד שיעורר התלהבות והערצה כדי שימשיכו לצרוך את תכני מארוול גם אחרי תכנים שיצאו מהם לא מרוצים.
רק הזמן יוכיח אם השיטה החדשה של מארוול תשתלם להם או לא.
אז ככה רק הפוך
ואני מדברת כרגע על המעריצים הארד קור. על אלה שמארוול מתאימה להם כמו כפפה ליד, ושחופרים באינטרנט לקרוא את כל הפרשנויות אחרי כל מיני רפרנס.
כי כל העניין עם מארוול והמעריצי הארד קור זה לא ש"כל מה שמארוול עושה יהיה משהו שתאהב", אלא שעד סוף פייז 3 עבור המעריצים המצב של מארוול היה "כל מה שמארוול עושה הוא טוב" כל הטווח של הסקאלה נע בין כיף להעביר שעתיים למעולה. הם ראו הכל כי ידעו שלכל הפחות יהיה להם שעתיים של כיף, ולפעמים זה יהיה יותר. אם נצטרך לשייך סרטי גיבורי על לסוגה מסויימת- אלו סרטי אקשן. סרטים כמו ת'ור השני (ואפילו הענק הירוק) – סרטים שנחשבים בתחתית של מארוול, הם עדיין סרטים יותר טובים מרוב הסרטי האקשן, בגלל העומק שנתנו לדמויות, בגלל שהרבה פעמים לקחו את האקשן הזה ונתנו לו טוויסט, בגלל הפן סרויס (שיכול להיות נהדר כשהוא הסוכריות שעל העוגה וקטסטרופה כשהוא העוגה עצמה). כשאני צריכה להוציא 400 ש"ח על ערב סרט, חשוב לי שזה יהיה על סרט שאני יודעת שלכל הפחות יתן לי את השעתיים של האסקפיזם שאני צריכה. ובמשך לשלושה פייזים מארוול היה השקעה בטוחה.
אבל לירות לכל הכיוונים ולקוות שלפחות חלק יפגע יגרום לי להסתכל בחשדנות על סרט של מארוול, ברגע שזה יפסיק להיות עובדה שהולכים לסרט של מארוול ויהפוך להיות שאלה האם הסרט הזה שווה – זה השלב שבו יהיו פחות מעריצים יראו, וברגע שמפספסים פרק אחד או שניים בסדרה – יותר קל לוותר על הסדרה במלואה.
מה שעשה את מארוול למארוול לא היה הסרטים שהיו בראש הטבלה, זה הסרטים שהיו בתחתית הטבלה שמצד אחד בסופו של דבר כן עמדו באיזשהו סטנדרט (גם אם מינימלי), ומצד שני כשדברים לא עבדו התגובה היתה מהירה (הענק הירוק לא עבד? החליפו שחקן. ת'ור פחות עבד? החליפו במאי). הם היו השקעה בטוחה. הם לא יכולים להרשות לעצמם להפסיק להיות השקעה בטוחה כי אז הם באמת יפסידו את מה שהופך אותם למיוחדים.
ברמה האישית, לתחושתי, הסרטים שלהם הם עדיין באותו סטנדרט של לכל הפחות שעתיים של כיף (עד כמה שסטריינג' 2 הכעיס אותי מבחינת ההחלטות השהתקבלו שם, זה עדיין שעתיים של כיף). מבחינת הסדרות – בכנות, אם לא עין הדג כנראה שהייתי מפסיקה כבר לעקוב אחריהם, אבל בגלל שנאי מאוד נהנית מהקונספט של לדבר על סדרות אחרי שאני צופה בהן והיו כאן ביקורות מתגלגלות, אז הצפייה בפרק והדיון אחר כך הפך את התהליך לשווה (וגם זה בקושי הצליח להחזיק אותי במון נייט). אז אם הם יצליחו לשמור על הסרטים מופרדים מהטלויזיה אז יש סיכוי שלפחות הMCU הקולנועי יחזיק מעמד מבחינתי. אבל אם אני אצטרך לעשות שיעורי בית לפני כל סרט (וד"ר סטריינג' אמנם מסביר הכל, אבל הוא חסר משמעות רגשית למי שלא ראה את וונדה-ויזן) אז יש סיכוי שגם מזה אתייאש….
אהה! אז כן צריך שיעורי בית!
מספיק לי שיעורי הבית של הבת שלי. אני, את הבגרות שלי כבר עשיתי ;-)
נראה לי שבהקשר הזה, הכישלון של היקום הקולנועי של DC עבד לטובתם.
בשנים האחרונות הם מוציאים סרטים עם קשר רופף ביותר ביניהם או בלי שום קשר בכלל. וחוסר הקשר הזה מאפשר להם יותר יצירתיות וחופש פעולה – יש לנו סרט אחד שהוא דרמת פשע מדכאת ומהורהרת (ג'וקר), קומדיית אקשן מטורללת ונוטפת הומור שחור (יחידת המתאבדים 2), מותחן בלשי אפל (הבאטמן) וסרט התבגרות צבעוני ואופטימי (שזאם). אף אחד לא מצפה מכל הגיבורים הללו להתכנס יחד כיוון שהם באים מעולמות וגישות שונים. אולי הקול הנכון ש-DC חיפשו עד היום הוא, פשוט, ריבוי קולות.
איש משפחה
מאוד אהבתי את "איש משפחה" בתחילת דרכה והייתי צופה בה בקביעות. אחרי כמה עונות התחלתי להרגיש קצת ירידה ברמה, אבל זה היה רק פרק אחד גרוע פעם בכמה שבועות אז המשכתי לצפות. עם הזמן האיכות הלכה ודעכה, אבל המשכתי לצפות בה נטו מתוך אינרציה. בשלב מסויים הבנתי שאני כבר לא צוחק או מבודר בכלל מהפרקים, ושכנראה יש שימוש יותר טוב לעשרים הדקות השבועיות האלו. וכך נפרדו דרכנו.
ההיסטוריה שלי עם היקום של מארוול קצת שונה, חוץ מזה שגם אחריו עקבתי בקביעות. היו את המוצלחים, את הנפילות ואת אלה שהיו סתם Meh. בינתיים, אף סרט בפייז 4 עד כה לא היה טוב, לדעתי (+"רחוק מהבית"), וקשה לי להתלהב מהסרטים העתידיים. הסדרות היו נחמדות במקרה הטוב, כשגם זאת שהכי אהבתי – "פלקון וחייל החורף" – לא הייתה מדהימה משום בחינה.
בקיצור, מאז "סוף המשחק" נראה לי שאני נמצא בשלב האינרציה, מסיים כל סרט וסדרה בתחושה של "אוקיי, אני מניח". יש להם את הרגעים שלהם, אבל לא הרגשתי צורך בצפייה חוזרת באף אחד אחרי שסיימתי אותם. זה לא שאני סובל, אני לא חושב שמארוול ממש פישלו בזמן האחרון (חוץ מ"נצחיים") אבל הם גם לא עושים עבודה מדהימה בלהזכיר לי למה נהניתי לצפות בסרטים האלו פעם. בינתיים אני ממשיך לצפות בעיקר כי אני נהנה מהחוויה הקולנועית (חוץ מהקטע שמארוול כבר אילפו אותנו לחכות 10 דקות בשביל הפעם האחת מתוך חמש שבה תהיה סצינה משמעותית ולא סתם שטות) וגם נחמד להבין על מה כולם מדברים ואת כל הממים בטוויטר.
עם זאת, אני לא חושב שאני רחוק מאוד מהשלב של לחתוך קשרים, לפחות בקולנוע, בתור התחלה. אם היה יתרון לקורונה זה שחלונות ההפצה הצטמצמו משמעותית, וגם אם אני לא אצפה בסרט החדש מיד עם כולם אז זה יקרה חודש או חודשיים אחר-כך. יכול לחיות עם זה.
אכן יש יתרון בצמצום חלון ההפצה הביתית.
סטריינג׳ החדש יהיה זמין בדיסני פלוס כשבוע בלבד לאחר העלייה של השירות בארץ. לא רע בכלל, ובמובן מסוים מייתר על ההליכה לקולנוע (לפחות עבור אלה שמתעייפים מה-MCU).
באמת?! אז בכלל לא אלך לקולנוע בשבילם.
כאילו, חוץ מלתור. אשתי ראתה את הטריילר ויש לנו הסכם שהיא מסכימה לבוא איתי לכל סרט מארוול בו תור מוריד חולצה.
אני חושב שעליתי על הסיבה ששלב 4 יצא פחות מוצלח
והסיבה היא קווין פייגי.
כלומר, אני לא טוען שקווין פייגי נהיה ג׳ורג׳ לוקאס ושצריך לפטר אותו, אלא בדיוק הפוך: צריך להחזיר לו את השליטה המלאה, וכדי לעשות את זה צריך להוציא את הסדרות מה-MCU.
קווין פייגי הוא מפיק מוכשר ביותר, אבל הוא רק בנאדם ואין לו יכולת לשלוט באיזה 20 הפקות שרצות במקביל. מהסיבה הזאת מאז שאולפני מארוול נכנסו לעולם הסדרות, השליטה שלו ירדה. בסדרות הוא כבר לא נושא בעמדת המפיק הראשי אלא המפיק בפועל, וברוב הסרטים הוא נושא בעמדת המפיק ביחד עם עוד מישהו, דבר שלא היה נהוג עד היום במארוול (למעט עם סרטי ספיידרמן, שם יש חוזה עם סוני שמחייב את זה).
וגם אם לא נצמד להגדרות, עצם העובדה שהמצב השתנה משלושה סרטים בשנה לשלושה או ארבעה סרטים בשנה + שלוש סדרות שכל אחת מהם בערך באורך של שני סרטים, אטומטית אומרת שהשליטה של פייגי ירדה. מדובר על כמות תוכן שנתית שאין אף מפיק, מוכשר ככל שיהיה, שיכול לפקח על כמות כזאת של פרוייקטים כשהוא באמת אחראי לכל קבלת ההחלטות המשמעותיות.
יותר הפקות פירושו פחות שליטה של קווין פייגי, ומאחר וקווין פייגי היה הסיבה הראשית להצלחת מארוול, הרי שהורדת השליטה שלו היא כנראה הסיבה הראשית להתדרדרות של מארוול.
בוב אייגר חזר עכשיו להיות מנכ״ל דיסני, כולי תקווה שהוא יבין שהדבר הנכון הוא להוציא את עולם הסדרות מה-MCU וע״י כך להחזיר את השליטה המלאה לפייגי (יש גם אפשרות אחרת של להשאיר את הסדרות ב-MCU, אבל להפקיד אותם בידי מישהו אחר, אבל אז אנחנו שוב ממשיכים במקום שאין לפייגי את השליטה המלאה על היקום, כך שזה לא פותר כלום בעצם).
כנראה, במידה כלשהי
אבל גם עם שליטה מלאה, הוא לא ויתר ולא יוותר על סרטי סולו עם אסונות כלל-עולמיים.
איך הוא יתמודד עם בעיית הדמויות המשתמטות בכל סרט בשלב המתקדם הזה?
זאת אכן בעיה
אבל ישנה. היא היתה גם בשלבים הקודמים ולא מנעה מהם להצליח יותר מהפייז הנוכחי.
אין לי דעה ברורה לגבי התיאוריה הזו, אבל היא מנסה להבין מה השתנה, ולצערי הנקודה שהעלית דווקא נשארה אותו דבר.
זה חלק מהנוסחה של מארוול וזה לא מנע בשום שלב ממארוול להגיע לפסגות רבות כל כך בעבר
הציפייה של מעריצי מארוול מהאולפן היא לא לעשות שינויים בדברים שהיו תמיד, אלא להחזיר את האולפן לאיך שהיה נראה בסאגת האינסוף.
המעריצים היו מרוצים מסאגת האינסוף ולכן הם יהיו מרוצים אם מארוול יחזרו לאותה הרמה.
אם לא הייתה להם בעייה עם העניין הזה בסאגת האינסוף המצליחה, הרי שכנראה שזה לא משהו שמהווה בעייה בשביל רוב מעריצי מארוול ולכן אין טעם לשנות את זה.
לשניכם
זה אולי לא חדש, אבל להתרשמותי לפחות, זה מפריע לקהל יותר ויותר בערך מאז קפטן מארוול, ולא מקבל מענה.