פיטר פן

מאת
קיפוד
– פורסם ב 10 באפריל 2004Posted in: ביקורות

במקור: Peter Pan
תסריט ובימוי: פי. ג'יי. הוגאן
על פי ספרו של ג'.מ. בארי
שחקנים: ג'רמי סאמפטר, רייצ'ל
הרט-ווד, ג'ייסון אייזקס, לין
רדגרייב, הארי נוויל, פרדי
פופלוול

בשניה שיצאתי מההקרנה של 'פיטר פן', כבר חשבתי על הפעם הבאה שאלך לראות אותו. 'פיטר פן' הוא מסוג הסרטים שהם חוויה מיוחדת במינה – מאורע מענג, נטול רעשי רקע או הפרעות, ונטול כמעט לחלוטין דברים שליליים. בערך כמו כוס בירה צוננת (או גלידת רום-צימוקים איכותית) לאחר יום עבודה קשה.

הסיפור, כביכול, פשוט ומוכר לנו מזה שנים: פיטר פן, הילד שמסרב לגדול, מביא את וונדי דרלינג אל ארץ לעולם-לא, שם הם נלחמים בפיראט האיום ג'יימס הוק וחבר מרעיו. היינו שם כבר, כולנו. מה עוד יכול הסרט לחדש?

במפתיע, מסתבר שיש הרבה, והסרט אף עושה זאת תוך הצמדות מרשימה לטקסט המקורי (לא, הסרט המצויר של דיסני הוא לא המקור. לפניו היה ספר). אבל אפילו אלה שמכירים את הסיפור המקורי, וזוכרים אותו כסיפור ילדותי ותמים, עשויים להיות מופתעים: על ידי הדגשת הרבדים ה"בוגרים" יותר של הסיפור, מציג לנו הסרט סיפור שונה לחלוטין ממה שהורינו הקריאו לנו. ובכל זאת, כפי שאמרתי, הכל כבר היה בספר – מהמתחים הקורעים את וונדי בהיותה בשלב שבין ילדה לאשה, דרך המשיכה ההדדית בינה לפיטר, ועד למאבקים הישירים והעקיפים בין פיטר לבין הוריה של וונדי, הדואגים לתומתה של בתם הקטנה. מוזר, לא?

נחזור להתחלה. הסיפור הוא בעצם סיפורה של וונדי. וונדי דארלינג (רייצ'ל הרט-ווד) היא ילדה במשפחה בריטית ממעמד מכובד, הזוכה לחינוך משובח. למרות זאת היא מבלה את זמנה בסיפור לאחיה הקטנים על עלילותיו של פיטר פן, ילד דמיוני החי בארץ לעולם-לא. עד שיום אחד מגיע פיטר פן, ולוקח אותה איתו לשם, לפגוש את כל אותם הדברים עליהם המציאה סיפורים. בדומה להצגת הסיפור ב'לבירינט', שם חדי עין יוכלו להבחין בכל גיבורי הסרט כבובות בחדרה של שרה, כמו גם בכותרי ספרים רלוונטיים ובכרזות על הקירות, גם כאן כל מרכיבי הסיפור מוצגים עוד בטרם התחיל. 'ארץ לעולם לא' היא אולי דמיונית במובנים מסוימים, אך היא ללא ספק מבוססת על חייה של וונדי, ומייצגת אותם.

בהגיעה ל'ארץ לעולם לא' וונדי מאומצת כאם על ידי חבורה של ילדים בני בלי בית השוהים שם, ומעריצים אותה על יכולתה לספר סיפורים. אבל לא הכל מריח טוב בארץ 'לעולם לא' – פיראטים אכזריים רודפים אחר הילדים ואחרי פיטר פן מנהיגם, ומחפשים נקמה. אבוי. בעיה אחרת בה נתקלת וונדי בהגיעה ל'ארץ לעולם לא' היא פייה תמימה למראה, טינקר-בל, המקנאת בה על כך שגזלה את תשומת ליבו של פיטר פן ממנה.

והאמת? בהתחשב בשחקן המגלם את פיטר פן, אני יכול להבין למה הן רבות עליו. ג'רמי סאמפטר, השחקן, אולי עוד לא בן 15, אבל הוא כבר מצליח לזרוע סביבו אווירה שגברים רבים היו משתוקקים לייצר, גם בהיותם בוגרים בהרבה. איכשהו, יש לו את זה.

גם שאר השחקנים עושים עבודה הרבה למעלה מסבירה, בעיקר ג'ייסון אייזקס (לוציוס מאלפוי ב'הארי פוטר'), בתור הקפיטן הוק. הוא מצליח להחזיר את האנושיות לדמות שמאז ומתמיד נראתה כקריקטורה. אחרי הכל זה אנושי מאוד להיות רע. הוא לא אדם טוב, הוק, אבל הוא אדם, והוא בהחלט בעל גינונים הראויים לכל ג'נטלמן לאמץ. הוא מאיים, הוא מרגש, הוא מצליח לעורר הזדהות, ולעיתים, הוא גם מצליח לגרום לנו לרחם על יצור נתעב שכמוהו.

מכל בחינה חזותית, הסרט מרהיב. עיצוב התפאורות והרקעים, התלבושות – הכל תורם לבניית ארץ-לעולם-לא כפי שתמיד היתה צריכה להיות, מקום נאדר בעל יערות עבותים, ים כחול, ועננים שניתן לשכב עליהם ולתפוש קרני שמש ביום אביבי ומקסים (כמו כל הימים בארץ-לעולם לא, לפחות כל עוד פיטר פן נמצא בה). הסך הכל משיג את המטרה לשמה הומצאה אומנות הקולנוע (ככל אומנות אחרת) – לקחת אותך לעולמות אחרים, ולאפשר לכם לשכוח לכמה רגעים שיש בחוץ עולם אפרורי ושגרתי. אם כי בסרט, גם האפרוריות של לונדון מצליחה להראות כדבר מקסים.

הכל מושלם? לא, אבל יש מעט מאוד על מה להתלונן. קצת יותר מדי קיטש מיותר לקראת הסוף, ונטייה מוזרה לדחוף ביקורת על מהותו של פיטר פן לצופים עם כפית, כשאותה כפית נעזרת במכות פטיש עץ ענק. אפשר היה בהחלט לוותר על אלה, אך גם זה בקושי מצליח לפגוע בהנאה האדירה מהסרט.

הספר אולי ממוקם על מדפי הזאטוטים, אבל 'פיטר פן' הוא לחלוטין לא סרט ילדים. ילדים יכולים ליהנות ממנו ומהחוויה הקסומה והצבעונית של ביקור בעולם אחר. עם זאת, דברים מסוימים יעברו להם מעל הראש, כמו למשל המתח הארוטי בין פיטר פן לוונדי, או אופיה הלא-כל-כך-תמים של טינקר בל:

"…היתה זאת פצפונת שקורין טינקר-בל, בשמלת שלדי-עלים ענוגה, קצוצת גזרה, שיש בה כדי לכסות טפח ולגלות טפחיים. מבעד לדוק שלמתה יכולת לראות את יצוריה כדרך שהיה נאה להם להראות. ניתן לומר כי היתה, מה שקורין, מלאת-גוף."
(ג'.מ. בארי, 'פיטר פן', תרגום ב. גלאי, 1965)

עם כל הכבוד לארץ לעולם-לא, יש דברים שצריך להתבגר כדי להבין אותם.

תגיות: