מה שאני אומר עכשיו הוא מעט טיפשי, אבל נו – ספויילרים לשחקנים שמופיעים במהלך "ספיידרמן: אין דרך הביתה", שימו לב. אנחנו חיים בזמנים מעניינים.
השנה נעשה את זה קצת הפוך. בעוד שלרוב אנחנו מתחילים עם סרט השנה ואז עוברים להופעת השנה, השנה החלטנו לשנות את סדר הדברים כי למה לא, צריך לנסות דברים חדשים בחיים.
אז בלי עוד הרבה מלל ועניינים, בוא נציג את עשרת ההופעות הנבחרות של עין הדג לשנת 2021:
הופעת השנה של עין הדג לשנת 2021:
- אנתוני הופקינס, האב (20%, 78 קולות)
- אנדרו גארפילד, טיק, טיק... בום! (15%, 60 קולות)
- בו ברנהאם, בו ברנהאם: בפנים (12%, 48 קולות)
- קארי מוליגן, צעירה מבטיחה (11%, 45 קולות)
- אנדרו גארפילד, ספיידרמן: אין דרך הביתה (10%, 40 קולות)
- טום הולנד, ספיידרמן: אין דרך הביתה (10%, 39 קולות)
- מאדס מיקלסן, עוד סיבוב (10%, 38 קולות)
- פרננס מקדורמנד, ארץ נוודים (8%, 32 קולות)
- ניקולס קייג', פיג (3%, 12 קולות)
- אוליביה קולמן, האב (2%, 7 קולות)
מס' מצביעים: 399
Loading ...אחרי העשירייה המובילה מדורגות ההופעות הבאות:
11. אנדי סמברג, פאלם ספרינגס
12. פלורנס פיו, האלמנה השחורה
13. וילם דפו, ספיידרמן: אין דרך הביתה
14. טימותי שאלאמה, חולית
15. בנדיקט קאמברבץ', כוחו של הכלב
16. ג'ודי קומר, הדו-קרב האחרון
17. אמילי ג'ונס, CODA
18. ליאונרדו דיקפריו, אל תסתכלו למעלה
19. וויל סמית', משפחה מנצחת
20. אמה סטון, קרואלה
שלוש נשים ושבעה גברים מרכיבים את העשירייה, ובעשירייה התחתונה המצב קצת יותר שיוויוני עם שישה גברים וארבע נשים.
116 הופעות קיבלו לפחות קול אחד. מספר הסרטים שמתוכם לקוחות ההופעות הוא 70, ו-28 מהם הם סרטים שלקוחות מתוכם שתי הופעות או יותר. הסרט שמתוכו הגיעו הכי הרבה הופעות הוא, תהיו מופתעים, "ספיידרמן: אין דרך הביתה", ששמונה הופעות ממנו קיבלו הצבעות –אנדרו גארפילד, טום הולנד, טובי מגוויר, וילם דפו, אלפרד מולינה, צ'ארלי קוקס, אדי ברוק (כך במקור), ו… אממ… יד רובוטית של תעשיות סטארק. למה לא. במקום שני הרחק מאחור נמצא "סיפור הפרברים" עם 4 הופעות: מייק פייסט, אנסל אלגורט, רייצ'ל זגלר, ואריאנה דבוז.
גם השנה לא היה שחקן שקיבל קולות על יותר משתי הופעות, והיו חמש כאלה: הדאבל של אנדרו גארפילד ממש שם למעלה, טום הנקס על "פינץ'" ו"חדשות העולם הגדול", טום הארדי על "ונום 2" ו"ספיידרמן: אין דרך הביתה", אוליביה קולמן על "האב" ו"הבת האפלה", וג'ודי קומר על "הדו-קרב האחרון" ו"לשחרר את גאי".
זאת הפעם הראשונה שספיידרמן מגיע להופעות השנה, וזאת למרות שסרטים בכיכובו כבר הגיעו 6 פעמים לעשיריית השנה. כפיצוי, הוא הגיע פעמיים. חוץ ממנו היו לא מעט מועמדים וזוכים מסרטי גיבורי על: עדנה מוד, הית' לדג'ר, רוברט דאוני ג'וניור (3 פעמים), קלואי מורץ, מייקל פסבנדר, כריס פראט, ריאן ריינולדס, יו ג'קמן, גל גדות, פטריק סטיוארט, ג'וש ברולין, וחואקין פיניקס.
אנדרו גארפילד הוא השחקן השביעי שעושה "ניקול קידמן" ומכניס שתי הופעות לעשירייה, והראשון שעושה זאת מייד לאחר ששחקן אחר עשה זאת. לפניו היו סשה ברון כהן (2020), ג'ניפר לורנס (2013), ליאונרדו דיקפריו (2010), רוברט דאוני ג'וניור (2008), ג'וני דפ (2005), וכאמור, ניקול קידמן (2003). מתוך כל אלה, דפ היה היחיד שהצליח לזכות בסקר בשנה שזה קרה לו.
מתוך עשרת הופעות השנה, שליש הם שחקנים שהיו בעשירייה בעבר, וגם עוד אחד. אוליביה קולמן חוזרת בפעם השנייה (אחרי שההופעה שלה ב"המועדפת" זיכתה אותה גם להיות אחת מעשרת הופעות השנה וגם באחת מהופעות העשור), ניקולס קייג' חוזר אחרי כמעט 20 שנה מאז שהוא הגיע לעשירייה עם "אדפטיישן", ופרנסס מקדורמנד חוזרת אחרי שזכתה ב-2018 בתואר הופעת שנה על מה שעשתה ב"שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי". ה"גם עוד אחד" הוא מישהו שלא היה בעשירייה של הופעת השנה, אבל כן של הופעת העשור – אנתוני הופקינס, שעבודתו ב"שתיקת הכבשים" זיכתה אותו במקום מכובד בהופעת שנות התשעים.
אנדי סמברג מגיע להישג מוצלח ומפוקפק ונמצא בפעם השנייה רגע לפני העשירייה. בפעם הראשונה זה היה במקום ה-15, השנה זה המקום ה-11. אז אולי לא ניתן לו את הופעת השנה, אבל את פרס לולאת הזמן הוא לחלוטין מקבל. מישהי שנעדרת לחלוטין מהרשימה זו מרגו רובי והארלי קווין שלה: אחרי שפעמיים הייתה כמעט בין העשירייה על "יחידת המתאבדים" ו"ציפורי הטרף", הפעם היא גייסה רק שני קולות בודדים. נראה שכמו כל טריק, הוא מתחיל למצות את עצמו.
שנה שעברה הסקר ירד ל-5 הופעות מועמדות לאוסקר ובלי אף זוכה. השגם נה נראה שהמצביעים והאקדמיה רואים רק חצי כוח עין בעין: יש לנו את זוכי פרס השחקן והשחקנית של שנה שעברה, בנוסף לעוד מועמד ומועמדת מאותם הקטגוריות. מבחינת המועמדים הפוטנציאליים הסבירים יש שניים (ניקולס קייג' ואנדרו גארפילד), אז אולי תהיה עלייה קלה – אבל עדיין פחות משנים שבהן 7 ו-8 מההופעות היו מועמד או זוכה מהטקס.
כבכל שנה יש שמות קלים ויש שמות קלים פחות. אולי הייתם מצפים שהשם שיגרור הכי פחות הסכמה יהיה טימותי שאלאמה (שגם אוית כטימוטי שאלאמה וטימות'י שלמיי) אבל היה קצת יותר מפתיע שטעו בשמו הפשוט יחסית של וילם דפו וקראו לו ויליאם או וויליאם דפו. נו טוב. אבל אולי הטעות הכי גדולה לא הייתה בשם של שחקן אלא בשם של סרט – אז לא, זה לא "טיק טיק בום", ולא, לצערנו "טיק טק בום" או "טיק טיק… בום!" פה באתר, כי יש לנו בעיות עם פסיקים בשם, ובכלליות זה "טיק, טיק… בום!" קליט, מה אני אגיד לכם.
בגזרת הקולות המעניינים והמשונים נמצאים אנתוני הופקינס על "הרב" (כמעט, אבל לא), דסטין הופמן על "האב" (כמעט, אבל לא), המספרים 1 ו-0 על "מטריקס: התחייה" (לא מבין את זה, רואים שסתם עשו את זה בשביל הצ'ק), מוזיקה על "אגדת חורבן" (כלומר, היא מאוד יפה אבל עדיין), "העורף של אנאבל וואליס" (לא צריכים להיות כזה ספציפים, חברים) וקפטן אמריקה על "להציל את טוראי גיא" (אני מבולבל ואני אוהב את זה). חוץ מזה יש כמה קולות פסולים סתם כי ניסו לדחוס 2 במחיר 1 כמו ריק ומורטי ב"ספייס ג'אם 2" או "צמד הרובוטים" ב"משפחת מיטשל ומלחמתה במכונות". שני קולות מבלבלים במיוחד הלכו ל"טימותי שאלאמה (יש כאן שתי אפשר)" (שתי אפשר מה? שתי אפשר מה????) ו"ונום (לא טום הארדי)", שאני לא יודע איך להגיד לכם את זה, אבל, ואני צריך שתשבו בשביל החלק הבא: את ונום מגלם טום הארדי.
כמה אנשים הצביעו לסרטים שלא בסקר, לצערנו, כמו "רוכבי הצדק", "באים מרחוק", "קלרה סולה", "נינג'ה בייבי" ו"רהאנה". אני לא פוסל שהמציאו חלק מהם. קול מעניין במיוחד הצביע לג'יימס גנדולפיני המנוח על העבודה שלו ב"סופרנוס", מה ש – כן, ודאי, היא טובה מאוד, רק שזאת סדרת טלוויזיה שלא משודרת כבר יותר מעשור? זוטות, אני יודע, אבל על דברים כאלה סקרים קמים ונופלים. אלנה חיים על "ליקריץ פיצה" גם קיבלה קול, שזה יפה, אבל הסרט עצמו יהיה רק בשנה הבאה, אז אפשר לחכות עם זה.
ולכל מי שתוהה, העקלתון מ"חולית" קיבל רק קול אחד ובודד. מסכן.
הסקר יהיה פתוח עד ה-14.1. את ההיסטוריה של סקרי השנה ניתן לראות כאן.
מאדס מיקלסן.
הבנאדם פשוט מדהים, ועוד סיבוב הוא אולי ההופעה הכי טובה של הקריירה שלו (והבנאדם עשה את הגרסא הכי טובה של חניבעל לקטר אז זה אומר הרבה).
להציל את טוראי גיא!
כמו כן, מזל שישבתי מיד אחרי, כי התחילה להתכווץ לי הסרעפת בשלב הזה.
אני מת על אוליביה קולמן אבל לא הבנתי את ההתלהבות ממנה בהאב.
כלומר היא מעולה בסרט אבל התפקיד יחסית רזה ולא נותן לה הרבה מרחב פעולה. לא שיש לי בעיה, מצידי שתהיה מועמדת על קריינות לסרט ילדים
חבריי לאתר ואני הסכמנו באופן די נדיר
אנדרו נכנס אצלי על טיק טיק בום
ואמה סטון הגיע לטופ 20-שלדעתי הייתה מגיעה גבוה יותר(לא חושב טופ 10 אבל גבוה יותר) בשנה ״רגילה״ בה דיסני היו דוחפים את הסרט יותר והוא לא היה כזה נשכח תחילת שנה כזה
והצבעתי רק לשנים אבל התחרטתי לאחר מכן שלא הצבעתי גם לטום הולנד
אז בתאכלס יש לי 2 ב10 ועוד אחת ב20, סבבה לגמרי
שאלה טכנית שחשבתי עליה
אם מישהו נכנס ל10 עם שני סרטים שונים באותה שנה. האם זה נחשב לו שתי כניסות לעתיד או 1.
יענו אם עוד שנה אנדרו נכנס זו פעם שנייה שלו או שלישית?
כלומר, זאת פעם שנייה
אבל זאת ההופעה השלישית שלו.
אז אם הוא יכנס שוב אתה תרשום בכתבה שזו פעם שלישית שלו
(ל"ת)
קצת מבאס אותי שאני כנראה היחיד שהצביע למנג'ר ז'אנג מ-"שאנג צ'י"
היא לא רק היתה הדבר הכי טוב בסרט הזה (אוקי, היא והאוטובוס) אני חושב שהיא ממש אחד התגליות המעטות בקולנוע השנה (אם כי אני מודה, לא ראיתי הרבה סרטים).
מסתבר שזאת הפעם הראשונה שסרט של מארוול מכניס 2 הופעות
וגם הפעם הראשונה בכלל שיש 2 הופעות של מארוול בסקר.
בהחלט משהו.
אם כי אני קצת מתקשה להבין למה אנדרו גארפילד נכנס.
כלומר אני מבין שזה היה נפלא לראות אותו שוב כספיידרמן, אבל האם היה משהו מיוחד בהופעה שלו?
הדבר היחיד שזכור לי שבלט מההופעה שלו זה הרגע בו הוא היה צריך להסיר לכלוך מהתקרה בשביל אמא (או סבתא? אני לא סגור על זה) של נד.
אני באמת מתקשה למצוא משהו מיוחד בהופעה שלו, ואני דווקא מאוד אוהב את ההופעה שלו בשני סרטי ספיידרמן המופלא. פשוט כאן הוא לא נתן יותר מדי ולכן מוזר לי שדווקא הוא נכנס. הייתי יותר מבין אם וילם דפו היה נכנס במקומו.
אבל מלבד זה, אני באמת שמח שטום הולנד נכנס לראשונה.
בעוד ובכל הנוגע לסרט, ממש לא הייתי רוצה שספיידרמן יהיה סרט השנה, דווקא בנוגע להופעה אני בהחלט בעד טום הולנד והייתי שמח אם היה לו סיכוי לזכות גם.
כי למרות כל הבעיות שיש בסרט, טום הולנד מצליח לתת הופעה נהדרת ומצויינת שאמנם לא גורמת לי להתעלם מהפגמים הרבים של הסרט, אבל כן גורמת לי להגדיר אותו כהופעת השנה.
אני חושב שהמיקום של דיקפריו מראה כמה לא אהבו את הסרט אל תסתכלו למעלה
שדיקפריו הוא שחקן אהוב באתר פשוט אף פעם לא הכי אהוב ולכן הוא לא זוכה אבל כמעט תמיד נכנס לטופ 10-
שאטר איילנד, ההתחלה , גאנגו, היו זמנים בהולוייד , הזאב מוול סטריט, האיש נולד מחדש , השתולים והאיש שנולד מחדש.
הוא לא נכנס על הטייס ועל ג'יי אדגר בלבד למיטב ידעתי
ועל הסרט הנל, לכן לדעתי ולא משום ידע מחקרי שעשיתי הסרט אל תסתכלו למעלה הוא לא קיבל אהבה יחסית באתר( או שמישהו יטרח לצפות בו(
הסרט לא קיבל אהבה גדולה בארץ בכללי לדעתי, זה סרט שהאמריקאים יותר התחברו אליו.
בכל מקרה ההשמטה של דיפקריו לאו דווקא קשורה כי זו הופעה נורא חלשה שלו יחסית לאלו שהזכרת. צריך לזכור שהסקר הוא לא להצביע לשחקן מסרט שאהבת אלא להצביע לשחקן ששיחק טוב (או סתם דמות אנימציה), ויש הופעות משחק נהדרות בסרטים מחורבנים. זה לא המקרה כאו, יש הופעה בינונית בסרט די מחורבן.
לא שהוא גרוע כאן אבל הוא עושה את השטיקים הקבועים שלו בצורה פחות מהנה מאשר בסרטי בסקורסזה או טרנטינו. כאילו הוא אמור לשחק איזה מדען נובודי אבל זה לא מרגיש אמין בשנייה והסצנות של הצעקות והתפוצצויות שלו, משהו שדי התרגלנו אליו בשנים האחרונות, היו חלשות לעומת סרטים קודמים.
אם כבר הייתי מצפה לראות קצת אהבה ללורנס שפעם הייתה יקירת האתר וחוזרת במיני קאמבק אחרי כמה שנים שלא עשתה בהם יותר מדי. ולמעשה היא גם השחקנית האהובה עלי בסרט. יש כמה reaction shots נהדרים ומצחיקים עם כמה פרצופי לורנס אייקונים. אבל מעבר לזה היא כן אישהו מצליחה להיות אמינה בתוך הדמות הלא פופלארית הזאת, בין היחידות בסרט שמצליחות להביע רגש אותנטי וחרדה מזה שהחיים בכדוה"א הולכים להסתיים ואפילו הייתה לה כימיה חביבה עם טימוטי שאלמה.נוסף על כך, הגאג שלה לגבי הגנרל שמוכר חטיפים היה בהחלט הדבר הכי מצחיק וטוב בסרט הבינוני (אבל סך הכל מבדר) הזה
לא ראיתי את הסרט אז אין לי דרך לדעת על הופעתו
סתם אמרתי אנקודטה שלי.
לרוב דיקפריו מגיע לעשירייה וברור שהסקר הוא לשחקן לא לסרט אבל לרוב יש קוהרנטיות, אם הסרט היה טוב והיו מספיק נהנים ממנו אז היו מקשרים את זה גם (לא רק כמובן ) לשחקן. שוב אין לי ידע מחקרי אבל דווקא גם מה שאמרת על לורנס מחזק את זה, דיקפריו מקבל פה אהבה גדולה יחסית וגם בסרטים פחות אהובים הוא מגיע גבוה(גם פה 17 זה בכלל לא רע ) והנה שחקנית ראשית איתו מקבלת לא טופ 20.
בקיצור זה לא איזה מחקר מקיף אז אני לא רואה נכון לא נכון.
לדעתי עם אותה רמה של משחק הוא היה מגיע גבוה יותר בסרט יותר מוצלח
לשנה הבאה לטופ 10 עם הסרט של סרקוסזי?
אגב נראה לאיזה מקום יגיע אל תסתכלו למעלה בסרטים ואולי נראה קשר קל
לדעתי הוא לא יהיה טופ 20
אוי לא, אני לא מאמין שזה קרה (אבל יופי שזה קרה)
לא רק שנכנסו כל שלוש הופעות השנה שלי, אפילו נכנסו שתיים מהופעות השנה שלי שהתלבטתי אם להכניס לשלישייה. ועכשיו אני צריך לבחור ביניהן?
אין ספק שזאת השנה של אנדרו גארפילד. אני חושב שהוא הוכיח עד כמה הוא שחקן מוצלח. עם כמה שנהניתי מההופעה של טום הולנד בספיידרמן (שהיא לדעתי, הטובה בקריירה שלו), אני חושב שאתן את את הבחירה שלי להופעה של גארפילד ב"טיק טיק בום". הוא באמת סוחב את הסרט על כתפיו ומדגים את היכולות המרשימות שלו. עצם זה שהוא למד לשיר עבור התפקיד הזה, ועושה את זה כל כך טוב, גם דוחף אותי לפרגן לו על זה.
אבל הצדעה לבו ברנהאם על שבכלל הצליח להגיע לעשירייה בלי להיות שחקן מוכר בכלל. איזה הישג.
ולשתי המועמדויות לשחקנים מ"האב", שתיהן מוצדקות לחלוטין.
Land
הצטערתי שLand של רובין רייט לא הופיע וככה אי אפשר היה להצביע לה
תנו קצת מידע – לאיזה מקום הגיעה ההופעה הכי גבוה מסרט ישראלי?
למי עוד הצביעו? אבשלום פולק? ציון ברוך? קולותיהם של אנשי "אגדת חורבן"?
באמת מעניין, איפה ״הנה אנחנו״ שהוא אחלה סרט ואחלה הופעות
(ל"ת)
ההופעה הישראלית הכי בולטת הייתה שולי רנד ב"אגדת חורבן"
עוד הופעות מסרטים ישראלים היו:
אביגיל הררי ואורלי זילברשץ מ"אחד בלב"
נוק פיבאק (כך במקור) מ"הברך"
לירז חממי מ"נתראה בשמחות"
מעיין בלום מ"עוד סיפור אחד"
אוהד שחר מ"שעתו האחרונה של מר קול"
ניר כנען ונטע רוט מ"תמונת הניצחון"
"הנה אנחנו" לא יצא השנה ועל כן לא היה כשיר.
תודה על התשובה
תמיד מסובך עם יום הקולנוע שאתה רואה סרט אבל רשמית הוא לא יצא
שאלה מעניינת וחשובה
אמ;לק: דאנה איבגי, מקום רביעי, על "אפס ביחסי אנוש".
השחקן הישראלי הראשון שנכנס לסקרי הופעת השנה היה שולי רנד ב-2004, שהגיע למקום האחרון בתיקו עם קייט ווינסלט של "שמש נצחית בראש צלול". שני הישראלים שבאו אחריו, ענת קלאוזנר של "ימים קפואים" ואושרי כהן מ"בופור", גם הגיעו למקום האחרון בסקר. מאז, לפחות לפי הסריקה המהירה שלי, לא נכנס אף ישראלי לסקר עד שלמה בראבא, על ההופעה שלו ב"הערת שוליים", שגם הייתה לפעם הראשונה שבה הופעה ישראלית דילגה מהמקום העשירי – בראבא הגיע למקום השישי, וכמוהו גם צחי גראד על "מי מפחד מהזאב הרע" בשנה שלאחר מכן. ב-2014, דאנה איבגי של "אפס ביחסי אנוש" הגיעה למקום הרביעי, הגבוה ביותר עד אז להופעה ישראלית בסקר הופעת השנה של עין הדג (כבוד!), ובשנה לאחר מכן חזרה למקום השישי על "את לי לילה", לא בשונה מפרס אופיר, אז זכתה פעמיים באותו ערב על שני תפקידים. משם יש את ליאור אשכנזי במקום הלפני אחרון על "פוקסטרוט", כשמתחתיו אשר לקס במקום האחרון על "פיגומים".
לעשיריית העשור לא נכנס אף ישראלי, אבל בשלושים הראשונים דורגו רונית אלקבץ ודאנה איבגי על "גט" ו"את לי לילה", בהתאמה, ובכנות – נשמע מתאים.
הצבעתי לטום הולנד
ואני שמח לראות שהוא הגיע לעשירייה – לטעמי בצדק מוחלט. אני חושב שהוא ספיידרמן טוב יותר, בעיקר בגלל שעם כל הכבוד לאנדרו גארפילד – אנדרו פשוט לא נראה כמו נער בתיכון. הוא מבוגר מדי – כמעט ארבעים, למען השם. ואמנם גם הולנד לא ממש ילד (25), אבל משהו במראה שלו (וכן, במשחק שלו) אמין לאין שיעור כתלמיד תיכון חנון. ובסוף, ההופעה שלו בסרט הזה היתה נהדרת.
וויליאם דפו מקום 13
באסה, כל כך רציתי אותו בעשירייה, אני חושב שהוא זרח בסרט התפקיד שלו היה פשוט מדהים!
בסרט נראה שאף שחקן לא ממש נכח על סט הצילומים, אם המילים סט צילומים ולוקיישן זה דבר שקיים בכלל בסרטים האלו
נראה יותר כאילו כל אחד צילם את הקטע שלו בזום וצבא המתכנתים של מארוול איידו הלכ למשהו בערך קוהרנטי.
להשמיץ זה תמיד הכי קל
מספיק לראות את החצי הראשון של סרטון מאחורי הקלעים הזה כדי להפריך את הטענה הטיפשית הזאת.
נכון, יש הרבה שימוש במסך כחול ברקע, ועדיין יש גם הרבה סטים אמיתיים והשחקנים תמיד (גם כשהרקע הוא ממוחשב) נמצאים ביחד על הסט, ואפילו יש אפקטים פרקטיים גם.
אז אפשר להגיד שיש שימוש מוגזם ברקעים ממוחשבים ואפקטים ממוחשבים ושאפשר היה להפחית אותם, אבל מכאן ועד לכתוב ש״נראה יותר כאילו כל אחד צילם את הקטע שלו בזום וצבא המתכנתים של מארוול איידו הלכ למשהו בערך קוהרנטי״ המרחק עצום בטירוף.
ביקורת זה דבר אחד, אבל להשמיץ תוך הקצנה כל כך גדולה שכבר אין קשר בינה לבין המציאות – זה ממש לא לעניין.
רק לגבי המשפט
"והשחקנים תמיד נמצאים ביחד על הסט", ובכן זה לא תמיד נכון.
יכול להיות
אבל תמיד כשעולים טענות על האפקטים של מארוול, אני מקבל את התחושה שיש כאלה שפשוט מבלבלים את השכל בנוגע לזה רק מתוך היפסטריות מטופשת. אני לא אשכח את מבקר הקולנוע הסופר מכובד שלגלג על סצינת הלוויה של טוני מ'סוף המשחק', וכתב בידענות: "רואים את האפקטים המאולצים שחיברו בין כל השחקנים שבבירור לא נמצאים יחד על הסט". ומה? כולם היו על הסט. הסצינה הזו צולמה פשוט איך שהיא. מי שמתנשא בלי סיבה יראה אפקטים גם במקום שהם לא קיימים, אז את כל הלגלוגים האלו אני אקח עם ספל מרוכז במיוחד של מלח.
אני כמובן מסכים
אפילו סרטים של מארוול, למרות הנוסחתיות מאחוריהם (ואחרי שצפיתי בסרטון הזה הבנתי עד איזו רמה פסיכית הכל מחושב אצלם מראש. אני לא יודע בשביל מה הם בכלל צריכים במאים) – יש לדעת איך לצלם, ובלי שחקנים על הסט זה לרוב לא עובד.
פשוט ציינתי שאולי כדאי להיזהר עם המילה "תמיד".
תמיד כדאי להיזהר עם המילה תמיד
(ל"ת)
להגנתי אומר שכשכתבתי ״תמיד״ התכוונתי רק מתוך מה שמראים בסרטון
אבל אני מבין למה זה הובן אחרת.
אתה יודע, אפשר לא לאהוב משהו פופחארי בלי להיות מואשם בהיפסטריוצ
אני באמת לא מתחבר לאסתטיקה (ולכל דבר אחר) כמעט בסרטים האלה. יש הרבה סרטים פופלאריים שאני אוהב. ואם הזכרת כבר את סוף במשחק, אתה לא מסכים איתי שהרקע הממוחשב של כל הקרב האחרון היהה מכוער להפליא? פשוט כל כך הרבה טעם רע וחוסר דמיון.
בלי לפגוע -
בכוונה לא הגבתי ישירות אליך, וגם לא הזכרתי אותך.
ולגופו של ענין: יש בינינו פער בנוגע ליחס כלפי מארוול. אני למשל חושב שהרקע לקרב האחרון היה מצויין, שלא היה חסר שם דמיון, ושלא היה שם טעם רע – אבל כל זה זה סתם לזרוק מילים. כתבת משהו? אני אכתוב ההיפך. אנחנו באים ממקום שונה, וזה סבבה. פחות סבבה זו ההחלטיות שבה פוסלים כל דבר שקשור למארוול.
מה הבעיה עם ההחלטיות הזו?
כן, אני לא מעריץ גדול של סרטי מארוול אבל בכל זאת אני כן טורח לצפות בסרטים האלו (ככה זה כשאתה חובב קולנוע שחי בתקופה שמארוול חולשת על רוב החלק המסחרי). אומנם יוצא מתוסכל מרובם אבל כן מצליח להפיק הנאה מסויימת. נגיד לסרטי מהיר ועצבני אני מודה שאני לא מעז להתקרב, ולכן אף פעם לא הפניתי ביקורת כלפיהם. ובעיניי זה בסדר לפסול דברים שקשורים למארוול באתר קולנוע שיש בו תרבות דיון. גם אם הפסילות לא תמיד סופר מנומקות או הוגנות לטעמך, זו עדיין זכותי להביע את דעתי המעצבנת וה״היפסטרית״.
ולגבי זה, אומנם לא קישרת את זה אלי ישירות אבל בהתחשב בכך שהאמירה הזו נכתבה בשרשור שהתפתח בעקבות טענה שלי, זה מרגיש התחמקות ילדותית לטעון שזה לא מכוון כלפיי. בכל אופן, בלי קשר למי שזה מכוון כלפיו, זה מבאס לתייג בני אדם בכל מיני שמות מכלילים רק בגלל דעות שלהם על סרטים. מהיכרותי עם בני אדם, לאנשים יש טעם די אקלקטיבנוגע לתחומי העניין שלהם.
למה לטרוח אם אינך אוהב?
גם אם אם בכל זמן נתון מציג במתחם הקולנוע סרט אחד (אפילו שניים) של מארוול, עדיין נותר מספר דו-ספרתי של סרטים אחרים שאפשר לצפות בהם (לא בדקתי מה קורה מאז פרוץ המגפה, אבל בכללי).
אני לא חובבת תוכניות "מציאות" (לא כולל תחרויות כישרונות למיניהן, חלקן נחמדות בעיניי) ואף על פי שכבר יותר מעשור הן תופסות נתח עצום משידורי הטלוויזיה, לא חסרים לי תכנים לצפות בהם, ומעולם לא "טרחתי לצפות" בתכנים שאיני אוהבת רק כי הם "הרוב".
למעשה אני צופה בהרבה דברים שאני לא אוהב
אם הייתי צופה רק בדברים שאני אוהב היה לי קשה להתלהב ממשהו. צריך את החרא בשביל לגלות את הזהב. לא שאני מחשיב את מארוול כחרא. הם עושים בידור מקצועי ואף פעם אין לי תחושות סבל שאפשר לחוש מקומדיות אקשן מטמטמות של דה רוק. רק מין ריקנות מסוימת ותחושה שהעברתי שעתיים על פארש, אבל לא סבלתי בהם או משהו וכפי שציינתי בכל הסרטים האלו יש גם כמה דברים מבדרים.
בנוסף אני לרוב לא משקיע בסרטים האלה מספיק בשביל ללכת לקולנוע, חלקם גם יצא לי לתפוס בשעות לא שעות באמצע הלילה.
אני גם לא צופה בתוכניות ריאליטי אבל אני לא מרגיש שהשוואה נכונה. בעיקרון אני אוהב קולנוע על כל סוגיו וגדליו. אני יכול להגיד שאין לי דבר רע להגיד על הקולנוע הלא מסחרי בשנים האחרונות, מבחינתי יש שם כישרון,יצירתיות, תעוזה ומקום להרבה קולות חדשים. הטרוניה שלי היא נגד הקולנוע המסחרי שבקושי זורק לי עצם בשנים האחרונות. ולפעמים בא לי לבלות עם איזה הפקת ענק מצוחצחת ועשויה היטב, אבל שהיא כן תצליח להיות יצירה שיש לב פועם מאחוריה ובמאי עם חזון אומנותי מעניין. לצערי צורך זה מסופק לעיתים רחוקות על ידי האולפנים הגדולים בשנים האחרונות (דיסני, וורנר, יוניברסל, פארמאונט וכו). לא חייב שהם יהיו סרטים סופר מקוריים, חכמים וחדשניים, מספיק לי "קצה המחר" אפילו. לצערי האולפנים בחרו להמר על מותגים, פאן סרביס, פנייה לנוסטלגיה וליצור סרטים שנתקעו על ההילוך הראשון. ובתור מישהו שבא לו מדי פעם איזה הפקת ענק כיפית (ושמפחד להתקרב לבית גוצי) אני פונה לעיתים למארוול, כי לפחות הם יודעים לשייף את המוצר הגנרי שלהם היטב. פשוט כל פעם אני מרגיש תחושת החמצה שהיה אפשר לעשות עם כל המפעל הזה כל כך הרבה יותר. הכי מבאס זה לצפות בסרטים שאתה מרגיש שהם כן מנסים לעשות משהו קצת יותר מאתגר בחצי הראשון רק כדי להחזיר הכל למערבולת הגנריות והנוסחתיות הכללית שלהם בחצי השני. אני לא סובל במהלך הצפייה אבל פשוט מרגיש אכזבה ענקית שאני לא מקבל משהו שבאמת יספק אותי.
זה הסיבה שכל כך אהבתי את "חולית", בעולם מושלם כל האולפנים היו מייצרים סרטים חזון ותעוזה כמו שלו. אבל אני חי בעולם של מארוול.
איבדת אותי בהתלהבות-היתר מ"חולית"
(ל"ת)
אז עם טנט אתה סבבה? גם הוא בקבוצה
(ל"ת)
יאפ, פחות או יותר.
ובתור מישהו שחי ונושם קומיקס, כולל מארוול, אני בהחלט מסכים שיש כל כך הרבה יותר עומק ומורכבות ממה שהם עושים בקולנוע. לא שכל הקומיקס בחברות הגדולות טובים (הרוב דווקא גרועים) אבל עם השנים הצטברו הרבה סיפורים נהדרים ושום דבר מזה לא עובר למסך.
יוצאי הדופן הם עונות 1 ו-3 של דרדוויל והעונה הראשונה של ג'סיקה ג'ונס שאשכרה הגיעו לגבהים של הריצות הכי טובות בקומיקס.
לגבי המצב של וורנר – אני דווקא חושב שהם מאפשרים מרחב פעולה יותר גדול לבמאים מכל אולפן אחר. נולאן היה במאי הבית שלהם והוציא גם סרטי מקור חוץ מסרטי פרנצ'ייז, הם הוציאו אפוסים שדורגו R כמו טרויה והסמוראי האחרון, הם פורצים דרך עם ייצוג לטיני בבאטגירל ובלו ביטל, הם הוציאו יותר סרטים בכיכובן של נשים ממארוול, הימרו על סניידר עם פרויקטים שאפתניים שלא תמיד החזירו כסף כמו ווצ'מן, סאקר פאנץ' וסרטי די סי שלו. אפשר לומר הרבה דברים רעים על סניידר וכנראה שכולם יהיו נכונים, אבל הוא auteur ברמה שלא רואים בסרטי מארוול.
וזה לא שאין להם במאים עם שפה קולנועית ייחודית – היא פשוט נשארת בחוץ לטובת האחדות, בדומה לסדרת טלוויזיה שבה יש שואוראנר שמתערב בהפקה, החל מהוראות לבמאים ועד תיקוני צבעים בעריכה.
ולמען הסר ספק – אני לא אומר שלוורנר\דיסי אין סרטים רעים. זה בערך חצי חצי. אבל כשהם קולעים – זה בול פגיעה.
וורנר עדיין כאלה?
שואו-ראנרים הם אמנם מפיקים, אבל בהיותם הקבועים היחידים, נראה לי שמתאים יותר להשוות את תפקידם לבמאי קולנוע.
יחסית לכל השאר הם כאלה.
יצא באוגוסט האחרון סרט בשם Reminiscence שמרגיש כאילו אף אחד לא צפה בו (כולל אנוכי ואני אשנה זאת) אבל הוא מתואר כמותחן ניאו נואר מד"ב, כבר מעניין, וזה סרט הביכורים ליסה ג'וי (מווסטוורלד) ותקציבו משוער בסביבות ה60 מיליון, שזה אומנם לא ענק אבל בהחלט מוציא אותו מתחומי האינדי.
בנוסף חודש אחרי זה הוציאו סרט אחר, שצפיתי בו ונהניתי למרות הפגמים (אולי אפילו בזכותם), Malignant, של ג'יימס וואן. גם כאן רואים שנתנו לבמאי להשתולל עם החזון שלו ולעשות את הסרט המטורלל שבא לו, שאגב לא מבוסס על דבר קודם.
אז נכון ש"חולית" ו"טנט" הם הדוגמאות שקופצות לעין ישר אבל דווקא השניים היותר קטנים האלו מוכיחים שוונר כן רוצים הפקות גדולות שיהיו קצת מעבר, משהו שונה ומקורי עם קצת יותר סיכון מהסרט ההוליוודי הממוצע.
כאילו,
יש לך את טנט ויחידת המתאבדים שהם 200 אחוז נולאן וגאן.
חולית – לגמרי סרט של auteur. הסגנון של וילנב מתפרץ מכל פריים.
רמינסנס של ליסה ג׳וי הוא סרט רע בעיני, אבל הוא מעניין בדרכו. זה ז׳אנר ששנים לא ראינו בקולנוע.
וכמובן שגם הסרט החדש של ג׳יימס וואן – מחוות גיאלו הוליוודית בתקציב גדול (יחסית לז׳אנר).
הם אמנם נאלצו לחתוך מסניידר שנגמר לו האשראי ונולאן חתך מהם בגלל הסערה סביב הפצת טנט, אבל נכון לרגע זה וורנר עדיין כאלה. אולי הפרידה מסניידר ונולאן תערער משהו אבל נראה.
אני לא. החיים קצרים מדי.
"אם הייתי צופה רק בדברים שאני אוהב היה לי קשה להתלהב ממשהו" זה משפט מוזר שמתאים אולי לילד קטן שרק מגלה את העולם וכל דבר חדש מלהיב אותו. לאדם בוגר יש כבר די ניסיון חיים כדי להתלהב ממה שמוצא חן בעיניו. יש כ"כ הרבה תכנים בימינו (לא רק בקולנוע, בכלל) וזמן הוא משאב יקר, אז למה לבזבז אותו על דברים שאני לא אוהבת?
איך אפשר לדעת מראש?
יש גבול כמה אפשר לסנן על סמך תקצירים וביקורות וקדימונים.
בכל מקרה נחמיץ קצת תכנים טובים ונצפה בהרבה תכנים מאכזבים.
לדעת בוודאות אף פעם אי אפשר
אבל כן אפשר לשער.
יש הבדל גדול בין ללכת לראות סרט שנראה טוב ואז להתאכזב לבין לצפות בסרטים שאתה יודע שלא תאהב רק כדי שתוכל להתלהב כשתראה סרטים שאתה אוהב.
מי עושה כזה דבר?
לסבול במכוון מסרט אחד כדי להנות מסרט אחר?!
לא אהבתי שאת מחליטה גוזרת מהמשפט על אופי האדם.
בכל מקרה צריך להבדיל בין לצפות בדבר שאני יודע שכנראה אשנא ואסבול מכל רגע לבין לצפות במשהו שאני יודע שאומנם לא יהיה איזה יצירת מופת, או אפילו סרט שאני יודע שלא אחשוב עליו דקה אחרי הצפייה, אבל כן אפיק הנאה מרגעים ממנו. חוץ מזה בתקופות מבחנים לפעמים אני מחפש משהו לנקות איתו את הראש ובכוונה אבחר בסרט שהוא קצת דבילי ומאפשר צפייה מאד פסיבית.
״ לאדם בוגר יש כבר די ניסיון חיים כדי להתלהב ממה שמוצא חן בעיניו.״ לא הבנתי למה התכוונת? שיש משהו שמוצא חן בעיניי, אתלהב ממנו. אני לא יכול לצפות מראש מה אני יאהב ומה לא, אפשר רק להעריך. בשבילי סרטים זה הרבה ניסוי וטעייה, לפעמים מופתע לטובה ולפעמים מתאכזב קשות. אני משתדל לצפות במגוון ולא בנישה ספיציפית כדי שתהיה לי את החוויה של החיפוש והתגמול של הגילוי.
ואני ממש לא אוהב את גישת fomo שכל דבר בא על חשבון משהו אחר. אם אני אתחיל לחשב כמה זמן מהחיים שלי אני ״מבזבז״ על דברים מסוימים או איך הייתי יכול לנצל את זמני בצורה הכי טובה (אם בכלל זה דבר שקיים) הייתי חי בחרדה תמידית. אני לא בעד לשרוף זמן על שטויות, לכן אני לא אצפה בסדרות טראש מטופשות בנטפליקס, אבל ״לבזבז״ שעתיים על סרט מארוול סתמי 3 פעמים בשנה זה סבבה מבחינתי.
מחזק ב-100 אחוז.
חשוב לראות סרטים גם מחוץ לאיזור הנוחות שלך, ומי שרואה רק סרטים מהסוג שהוא אוהב ב-100% מפספס את רוב המדיום, וזה בעיקר מאוד חבל, ודי צר אופקים.
לא החלטתי דבר וחצי דבר על האופי שלך, איני מכירה אותך
הגבתי ישירות לדבריך ולמילים שבחרת. כשאתה מנסח משפטים כמו "טורח לצפות", "יוצא מתוסכל מרובם" ומודה שאתה צופה ב"הרבה דברים שאתה לא אוהב" ו"צריך את החרא", שמע, התנהגות מוזרה בעיניי. וכן, הטענה ש"אם הייתי צופה רק בדברים שאני אוהב היה לי קשה להתלהב ממשהו" נשמעת לי מוזרה, ונימקתי מדוע. אם בכל זאת מדובר ב"סבבה" מבחינתך, אז לא הבנתי מדוע זה כרוך בטרחה או בתסכול, אבל קטונתי.
את לקחת כמה מילים והוצאת מהקשרם
אני יכול לצאת מתוסכל מסרט ועדיין להפיק הנאה ממנו ואף ולהעריך חלקים מסויימים בו. אני חושב שחזרתי על הרעיון הזה מספיק פעמים בשרשור ולכן לא ארחיב.
לקחתי משפט שלם שהיה לי מוזר והתייחסתי אליו
והזכרתי הפעם עוד כמה מבחירות המילים שלך, כדי לחדד את הנקודה. אז הבנתי, אתה לא סובל כי יש "גם כמה דברים מבדרים", אתה רק יוצא מתוסכל מרובם וחש "מין ריקנות מסוימת ותחושה שהעברתי שעתיים על פארש".
נשמע לי די מבאס, אבל לך זה סבבה, זה מה שחשוב. אני במצב אחר, יש לי כיום מעט מדי זמן פנוי לצפייה בסרטים/סדרות, אז אני לא יכולה להרשות לעצמי לטרוח לצפות בתכנים שגורמים לי להרגיש ככה. הרשימה ארוכה מדי, החיים קצרים מדי.
קצת מוזר לבקר אדם אחר, שאת לא מכירה, על בחירות הזמנים שהוא עושה בחיים שלו
ועל איך הוא מנהל את הזמן שלו. יופי לך שאת מסננת רק תכנים שאת חוזה מראש שיהיו 100 אחוז מספקים ומרתקים, אני יותר גמיש בבחירותיי. באמת לא רואה טעם להמשיך את הדיון כי לדעתי זה נהיה ממש מגוחך ואפילו קצת ביזארי.
אני לא מבקרת אותך על כלום
הבעתי את תמיהתי על המשפט "אם הייתי צופה רק בדברים שאני אוהב היה לי קשה להתלהב ממשהו" ועל עוד כמה ניסוחים די קיצוניים לתחושתי. העובדה שבעיניי זה מוזר או שאני משתדלת לבחור אחרת לא אומרת דבר וחצי דבר עליך או על הבחירות שלך. כל אחד נוהג כראות עיניו.
נראה לי שגם אתה לא הבנת אותי, כי לא טענתי שאני צופה רק בתכנים שהם 100% מספקים ומרתקים, אין לי בעיה לצפות גם בתכנים מטופשים כל עוד הם מסיבים לי הנאה או עניין.
אכן צפיתי בסרטי ספיידרמן של ריימי מכיוון שרציתי להשלים פערי מידע. הסרט הראשון היה מטופש וברמת הפקה ירודה, אבל לא משעמם; השני היה טוב מהראשון והשלישי לא גרוע ממנו, ושלושתם לא הסבו לי סבל ולא הותירו אותי בתחושת תסכול/ריקנות או גרמו לי להרגיש שבזבזתי זמן "על פארש". להפך, הם השלימו לי חתיכות חשובות בפאזל שמאפשרות לי עכשיו להתחבר טוב יותר לסרטי ספיידרמן מוצלחים יותר, אז מבחינתי time well spent.
לעומת זאת אם אין לי לא הנאה ולא עניין, אני בד"כ חותכת. כך למשל ניסיתי להשלים בשנה–שנתיים האחרונות את הקלאסיקה "מכסכי השדים" וזה היה כ"כ גרוע ומשעמם שעצרנו באמצע (אפילו לפני האמצע, אני חושבת). אז יש לפעמים נפילות, ועדיין, הן מיעוט. אני לא צופה בהרבה דברים שאני לא אוהבת, ובעיקר, אני לא זקוקה להן כדי להתלהב ממה שאני אוהבת.
אבל בבירור כתבתי שיש לי הנאה מהסרטים כאלה
וזה שאני מתוסכל ומאוכזב מהם לא בהכרח סותר את זה, מותר לבני אדם להרגיש כמה רגשות מורכבים כלפי דברים. לא יודע איפה קראת שכתבתי שאני חשתי סבל במהלכם, אני גם יודע טוב מאד לחתוך כשאני מרגיש סבל כשאני צופה במשהו בלתי נסבל (עשיצי את זה לא מזמן עם הסרט ״שומר טינה״ כי יש לי אלרגיה לסרטים עם יותר מדי מאצ׳ו). את שוב מביאה קטעי דברים שאמרתי בלי להתייחס לאחרים ומגבשת מסקנה שגויה מדבריי. אני יכול לחוש תסכול וריקנות כי צפיתי בסרט מטופש של מארוול ששכחתי דקה לאחר הצפייה, אבל הוא בהחלט אחלה דרך להעביר שעתיים ביום חרישה למבחן, כשבא לך מנוחה קלה. כמעט מקביל לשנץ בשבילי. בודרתי במשך שעתיים והמשכתי הלאה בחיי, לא רואה מה הבעיה כאן. כתבתי באריכות מקודם שהתסכול נובע כי למפעל המארוולי הזה יש הרבה פונטציאל להיות משהו מעבר (ולעיתים הוא גם מצליח, בשבילי עם וונדה ויזן).
בכל מקרה כל אחד והבחירות צפייה שלו. אני לא הייתי משקיע שעות רבות בסרטים שלא עפתי עליהם רק בשביל להשלים חתיכות בפאזל המיתלוגייה הספיידרמנית. פייר, פשוט לא כזה אכפת לי מספיידרמן . מעדיף לקרוא חולית ולהשלים חתיכות בפאזל הזה. ולקרוא לסרט ״לא משעמם״ זה בחירה מוצדקת לצפות בסרט? קצת מוזר בתור מישהי שטענה שהחיים קצרים מדי. למה להתפשר רק על ״לא משעמם״ אם כל דקה קריטית?
שוב, הגבתי מלכתחילה למשפט אחד שגרם לי להרמת גבה
ונראה לי שהנקודה נטחנה כבר לאבקה דקה.
בעניין ספיידרמן, זה היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. נדיר שאני צופה בסרטים כאלה (לא לחינם לא השלמתי רק אחרי 20 שנה), זה משהו חריג שעשיתי במטרה מסוימת שמבחינתי הצדיקה צפייה גם בסרט שפחות לטעמי, אבל כן מצאתי בו עניין והוא היה מבדר (פשוט ברמת הפקה ירודה מאוד).
אכן נטחן לאבקה. זה לא משנה את העובדה שקשה לנהל דיון כשאת מגיבה למשפט אחד, ומתעלמת מהרבה אחרים שקשורים ורלוונטיים לגבי אותו משפט
זה כאילו את מתווכחת עם מישהו על טענה מדומיינת שהוא מעולם לא טען
סליחה, אבל לא.
"למעשה אני צופה בהרבה דברים שאני לא אוהב, אם הייתי צופה רק בדברים שאני אוהב היה לי קשה להתלהב ממשהו. צריך את החרא בשביל לגלות את הזהב."
אלה המילים שבהן בחרת לכותרת ולפתיחת התגובה שלך אליי. אז אל תציג את זה כאילו שלפתי סתם משפט אקראי מתוך דבריך והוצאתי אותו מהקשרו או שזו טענה מדומיינת. הבנתי שלא סבלת, הבנתי שמארוול הם בעצם די סבבה, אבל זה עדיין הניסוח שלך, ולגיטימי להתייחס אליו.
יש לי תחושת בטן קלה שהדיון הזה באיזשהו מקום מוצה
(ל"ת)
גם זכור לי לפי התגובות שלך בשרשור אחר
שלאחרונה צפית בכל סרטי ספיידרמן של ריימי למרות שממש ירדת על הראשון, כך שלאור הטענות שלך נשמע לי קצת מוזר הבחירה להמשיך לשניים האחרים. בכללי אני לא רואה עם זה בעיה פשוט זה לא מסתדר לי עם הביקורת המוזרה לגבי לצפות בסרטים גם אם אני יודע שהם לא יהיו הדברים הכי מספקים ומרתקים שראיתי.
ואני לא חושב שהמשפט כתבתי מתאים לילד קטן
אני אוהב מה שאני אוהב אבל דברים לא קיימים בואקום. כל דבר שאני אוהב או שונא זה בהשוואה לדברים אחרים. זה לא נעשה באופן מודע אבל אני חושב שככה המוח עובד, לפחות שלי. נגיד ״היורשים״ היא אחת היצירות הכי טובות שחוויתי לאחרונה והאופוריה מהצפייה בה לא הייתה מתרחשת אם כל סדרה או סרט שני שאני רואה היה מגיע לגבהים שלה. כאילו, הלוואי כל סדרה או סרט היו מגיעים לגבהים שלה, אבל מצד שני טוב שזה לא כך, אני אוהב להינות מהיחסיות של הדברים.אני מקפיד לראות דברים שאני אוהב אבל זה לא כזה בינארי. יש דברים שיש לי רגשות מאד מעורבים כלפיהם אבל עדיין יש להם ערך בעיני. זה לא שחור או לבן
ודאי שזה לא שחור לבן ולא כל דבר מלהיב באותה המידה
אבל אני צופה רק בדברים שאני אוהבת (ואם טעיתי, אני חותכת) ואף על פי כן מצליחה להתלהב מהם,יותר או פחות, אחרת אני לא רואה סיבה לצפות. אם אני לא אוהבת ולא חייבת, אני לא צופה.
זה ממש לא קשור לגיל.
בגיל 32, ואחרי למעלה מ-3,000 סרטים (תודה שגרמת לי לבדוק את הלטרבוקסד שלי, לא היה לי מושג) אני עדיין משתדל לראות כמה שיותר ולא לנסות להגביל את עצמי.
אני מבטיח לך שאני לא באמת סובל, אם יש סרט שאני ממש סובל בו – אני עוצר באמצע.
זה לא מה שהוא כתב ולא לזה הגבתי
(ל"ת)
נו באמת.
לומר שמי שלא אוהב את הסרטים האלה אז הוא מבלבל את השכל וזה מהיפסטריות מטופשת זה משהו שפשוט לא מכבד אותך בתור אחד הכותבים של האתר.
וכן, אתה מכליל, אבל כשבאתר הזה יש אנשים שליטרלי יוצאים נגד מה שאתה מהלל זה גם קצת צורם. די בטוח שלא היה לך נעים אם מישהו היה קורא לך בייסיק בגלל שאתה אוהב מיינסטרים. אז למה לעשות להיפך?
זה בסך הכל סרטים. האביר הירוק היה סרט השנה שלי, לא ראית אותי מנסה לשנות את דעתם של אנשים ששנאו אותו.
על ראש הגנב בוער הכובע
אתה מזכיר לי בדיחה ישנה, על המציל שצעק בבריכה "הטיפש שייצא מיד", ואחד קם ושאל בפנים נעלבות "אבל שילמתי בדיוק כמו כולם". אם אתה לא תוקף את מארוול ממקום של היפסטריות מטופשת, אז לא דיברתי אליך.
אני אפילו לא מדבר על השינוי הגס שעשית בדבריי ("מי שלא אוהב את הסרטים האלה אז הוא מבלבל את השכל וזה מהיפסטריות מטופשת"? איפה כתבתי דבר כזה? דיברתי על האפקטים ועל הזלזול האוטומטי בהם. יש לי דז'ה-וו לדיון דומה שנערך איתך לא מזמן).
כמו שכתבתי לרנדל, בכוונה לא הזכרתי שמות של אף אחד ושרשרתי את התגובה שלי למישהו אחר, בעיקר כי אני אכן סבור כי אתה למשל לא מגיע מהמקום אותו תקפתי.
ובטח שלא ניסיתי "לשנות דעה" של אף אחד, אז לא הבנתי לשם מה ההערה האחרונה שלך.
אז למי כן? יש פה כמות די מוגבלת של אנשים
אם אתה מתעקש שאתה לא פונה למישהו ספציפי – אז אתה פונה לכל הקבוצה.
אתה לא יכול לעשות את זה ככה או ככה.
בקיצור, קח את דברי או שאל תקח בכלל אבל לאחרונה דווקא מהכיוון שלך נשמעות הערות שמדברות לגופו של אדם, ולא לגופו של עניין.
ולומר "על ראש הגנב בוער הכובע" זה להודות שעשית bait. בקיצור, you do you.
אתה מתחיל להגזים, נשמה
ולטחון כעת למה התכוונתי ולמה לא פשוט פתטי בעיניי, כשאת ההכללות ("מי שלא אוהב", "כל הקבוצה" – איזו קבוצה?) אתה זה שהכנסת וממשיך להכניס בדבריי. אתה רוצה להיפגע, לבריאות – אבל אל תשים לי בפה דברים שלא אמרתי. תתנצל על זה ונתקדם משם.
אבל אני לא נעלב.
אני מעיר לך כי אני אוהב את הדיונים באתר והנושא הזה גורם לך להגיב בצורה שלא רואים פה בדרך כלל.
אתה זה שמשתמש במילים כמו פתטי ואז מבקש ממני התנצלות? אוקיי.
בלי דמגוגיה בבקשה
אני מבקש ממך התנצלות כי אתה שם לי מילים בפה ו*אז* מעיר לי על ש*אני* מכליל ופוגע. תתייחס לזה, פור גאד סייק, במקום לרקוד מסביב לנקודה.
אתה באמת מגזים
וגם אני שמתי לב לתגובות לגופו של אדם מצדך בדיונים בנושא זה.
קדימה, תפנה אותי
(ל"ת)
עד כמה שאני זוכר
רוב הסרט הוא לא היה בצורתו האנושית אלא ה״חולית״ ואז זה ברור שזה מודל ממוחשב ושהשחקן לא נמצא על הסט.
אבל ממה שאני רואה, כל עוד היה מדובר בדמויות אנושיות שאין סיבה שלא לצלם אותם אחת ליד השנייה, הם אכן נמצאים יחד על הסט.
וואו הייתי בטוח שמובן מדבריי שזה הקצנה פרועה של אמת.
(ל"ת)
גם בהקצנה יש גבול
כשההקצנה הופכת כבר למנותקת מכל קשר למציאות אותה אתה בא לבקר, זה סתם יוצא מגוחך.
לא ציפית בכל המאחורי הקלעים למיניהם כי גם ככה לא אכפת לי מהסרט
אבל לתחושתי הכל בסרט הרגיש כמו משחק מחשב (עם אסטיקה משעממת). כשזה נוגע לתחושות לא צריך לנמק באלפי קישורים. לדעתי ההקצנה שלי היא לא לגמרי מנוצקת, נתקלתי בעוד הרבה אנשים שהרגישו כמוני לאחר הצפייה בסרט ולכן אני לא מבין את הצורך שלך לבטל אותה.
בפעם הבאה
תתחיל עם "לתחושתי הכל בסרט הרגיש כמו משחק מחשב" במקום עם אמירה שנראית כמו זלזול כללי במותג.
מבין כל ההופעות כאן
הופעת השנה שלי היא חד משמעית אנדרו גארפילד ב"טיק, טיק… בום!" (ונקווה שכתבתי נכון).
זה אחד הסרטים היחידים השנה שצפיתי בהם פעמיים, ואני לא זוכרת אף סרט השנה שגרם לי להיות מרותקת למסך כמו "טיק". משום מה תמיד לא סבלתי את אנדרו גארפילד, מבלי סיבה מסוימת, אבל בסרט הזה התאהבתי בו לגמרי. משהו שונה יצא מגארפילד במהלך הסרט הזה, משהו שעדיין לא יצא ממנו בשאר הסרטים בהם שיחק. אולי זו העובדה שזה מיוזיקל והוא יכול לשחק בצורה יותר תיאטרלית הוציאה ממנו שחקן שונה, ו-וואו, אני לא מאמינה איזה קול יש לו!
עוד הופעה ראויה לציון מבחינתי היא אמה סטון ב"קרואלה", שהפכה את הסרט מסרט נוסחאתי וקלישאתי יחסית לסרט כיפי ומהנה, וההופעה שלה בתור קרואלה היא אחת מתצוגות המשחק הטובות ביותר שלה.
ואין מה לעשות, אני פשוט מאוהבת בטום הולנד ובטימות'י שאלאמה. שניהם שחקנים צעירים יחסית שכובשים את שוברי הקופות הגדולים בסערה, ולא בכדי. הולנד הוכיח את זה בספיידרמן האחרון בסצנה שכמעט גרמה לי לבכות, ושאלאמה מוכיח את זה כל פעם מחדש בכל סרט בו הוא משחק.
סטטיסטיקה מזמרת
בו ברנהאם ואנדרו גארפילד הם ההופעות מספר 8 ו-9 של שחקנים מ..טוב, זאת הגדרה קצת קשוחה. נקרא לזה "שחקנים שהיו צריכים לשיר הרבה (או להעמיד פנים שהם שרים הרבה) לטובת הסרט": הקודמים הם:ג'יימי פוקס, ריי; ג'וני דפ, סוויני טוד; אן האתאווי, עלובי החיים; אמה סטון, לה לה לנד; ראמי מאלק, רפסודיה בוהמיתף ליידי גאגא, כוכב נולד ודויד דיגס מהמילטון.
אף אחד מהם לא זכה.
מי מהם לא שר באמת ורק העמיד פנים?
(ל"ת)
רמי מאלק, בגדול
כן, הוא באמת שר – אבל הקול שאנחנו שומעים הוא מיקסוס שלו, של חקיין קווין ושל פרדי מרקורי.
מספר המצביעים בעין הדג הוא לרוב 450-500
נראה לי שהמנצח פה יהיה זוכה האוסקר (:
אלא אם פספסתי משהו קורה כאן משהו מעניין
לפי בדיקה שעשיתי בהיסטוריה של הסקרים זאת הפעם הראשונה שבה השחקן שקיבל הכי הרבה הצבעות לא זוכה בתואר. לפחות נכון לכרגע אנדרו גארפילד קיבל בסה"כ 96 קולות ועדיין אנתוני הופקינס מוביל בבטחה עם 72 קולות.
כי יש לו שניים? יהונתן לא אמר בדיוק אל הוא כן אמר שרק פעם אחת מישהו שלח שני נציגים וניצח
האם הוא גם קיבל יותר קולות בטוטל? אני לא בדקתי
זה מה שגוגול אומר
שחוץ מדפ (שזכה), זאת הפעם הראשונה שבו יש שחקן שמקבל הכי הרבה הצבעות (על שני תפקידים) ועדיין מפסיד (כי אף אחד מהתפקידים לא מקום ראשון).
אוקי אז מגניב. לא יודע האם זה אומר משהו אבל מגניב
(ל"ת)
מיקוד מיקוד מיקוד
תפסת מרובה לא תפסת.
אם אעשה הקבלה בכוח, זה מדגים למה באוסקרים האולפנים חושבים טוב טוב איזה סרטים לקדם ואילו שחקנים לדחוף לאיזה פרס: כשרואים ששני שחקנים ראויים להיות מועמדים לפרס השחקנית, אך אחת תוגש לראשי והשני יוגש לשחקנית משנה.
כןהזה ברור
אני מיתכוון
האם אם אנדרו היה מגיע רק על טיק טיק נניח, האם הוא היה זוכה?
פה זה לא אוסקר, פה זה תלוי כמה אנשים מכירים את הסרט, כמה אנשים אהבו את הסרט (יש קורוליציה רבה בין אהבה לסרט לשחקנים) ועוד גורמים
זה שאנדרו קיבל יותר מהופיקנס בסהכ לא אומר שהוא מקבל כככה גם אם הוא היה מגיע ל10 רק על ספיידרמן או טיק טיק(ואולי כן, אני לא יודע)
הקרב המעניין בעיני בסקר
הוא הקרב המאוד מאוד צמוד בין שני השחקנים מספיידרמן.
זה קרב צמוד מאוד שתוצאותיו התחלפו כמה וכמה פעמים ואפילו עכשיו מספיק קול אחד כדי לשנות את התוצאה (השאלה היא רק מתי בדיוק הסקר נסגר).
כרגע אנדרו גארפילד מוביל בקול אחד על טום הולנד ואני מקווה שעד לסגירה הסופית זה ישתנה.
אני בהחלט אוהב את אנדרו גארפילד בסרטי ספיידרמן המופלא, אבל כאן לא מרגיש לי שהוא נתן הופעה מיוחדת, אלא שהוא רק מה שנקרא ״החתים כרטיס״.
לעומת זאת הולנד השקיע כל כך הרבה במשחק ונתן תצוגת משחק כל כך מושקעת וכל כך מעל לרמה שהוא הציג עד היום ומגיע לו לכל הפחות להיות ההופעה הטובה ביותר מהסרט הזה.
מה גם שגארפילד ממיילא קיבל את המקום השני המכובד ביותר בסקר, הוא יכול להשאיר להולנד את מקצה ספיידרמן.