אז, בשבוע שעבר בחרתם את סרט השנה. וסרט השנה של 2013 הוא, מתברר שלא במפתיע, "כח משיכה".
עכשיו, עוד בחירה אחת: הופעת השנה. תזכורת: אנחנו לא בוחרים כאן את השחקן או השחקנית האהובים עליכם באופן כללי, אלא את ההופעה הטובה ביותר בסרט אחד ספציפי. המועמדים הם אלה שקיבלו את מירב ההצבעות בסקר המקדים, ואלה הם:
הופעת השנה של עין הדג לשנת 2013:
- כריסטוף וואלץ, "ג'אנגו ללא מעצורים" (22%, 171 קולות)
- ג'ניפר לורנס, "אופטימיות היא שם המשחק" (13%, 105 קולות)
- סנדרה בולוק, "כח משיכה" (13%, 101 קולות)
- לאונרדו דיקפריו, "ג'אנגו ללא מעצורים" (12%, 97 קולות)
- קייט בלאנשט, "יסמין הכחולה" (11%, 90 קולות)
- צחי גראד, "מי מפחד מהזאב הרע" (9%, 68 קולות)
- ג'ניפר לורנס, "משחקי הרעב: התלקחות" (5%, 43 קולות)
- דניאל דיי-לואיס, "לינקולן" (5%, 42 קולות)
- טום הנקס, "קפטן פיליפס" (5%, 39 קולות)
- אן האתוויי, "עלובי החיים" (5%, 36 קולות)
מס' מצביעים: 805
Loading ...אחרי עשירית הגמר, ההופעות שקיבלו את מירב הקולות הן:
11. בראדלי קופר, "אופטימיות היא שם המשחק"
12. יו ג'קמן, "אסירים"
13. סיימון פג, "סוף העולם"
14. רובין רייט, "כנס העתידנים"
15. דניס לבן, "מנועים קדושים"
16. סיון לוי, "שש פעמים"
17. ג'סיקה צ'אסטיין, "כוננות עם שחר"
18. אדל אקסרקופולוס, "כחול הוא הצבע החם ביותר"
19. סם רוקוול, "העולם על פי דנקן"
20. ג'וזף גורדון לויט, "דון ג'ון"
הסקר ייסגר ביום חמישי, 16.1, בחצות.
קצת סטטיסטיקה על הסקר ועל התוצאות:
192 הופעות שונות, מתוך 111 סרטים שונים, קיבלו קולות.
זו השנה השניה ברציפות שבה יש שיוויון מגדרי בעשיריה: חמש הופעות של גברים, חמש של נשים (אם כי שתיים מהן אותה אישה).
ג'ניפר לורנס לא רק נכנסה לעשיריה פעמיים, בשתי הופעות מתוך שני סרטים שונים – היא גם נכנסת לעשיריה זו השנה השלישית ברציפות (בשנה שעברה היא זכתה בתואר הופעת השנה על "משחקי הרעב"; בשנה שלפניה נכחה בעשיריה עם "קר עד העצם"). כלומר, מספר ההופעות שלה בעשירות המובילות עלה מ-0 ל-4 בתוך שלוש שנים, הישג שאפילו ג'וני דפ לא הגיע אליו. ויש מצב שהסיבה היחידה שהיא לא נכנסה לעשיריה פעם שלישית באותה שנה היא ש"חלום אמריקאי" יצא שבוע מאוחר מדי.
כמו ג'ניפר לורנס, גם ליאונרדו דיקפריו מעלה את מספר ההופעות שלו בעשיריות לאורך השנים ל-4. רק ג'וני דפ הופיע בעשיריה יותר פעמים (6). עבור דניאל דיי-לואיס זאת הופעה שלישית בעשיריות, ולכריסטוף וואלץ – פעם שניה. עבור כל השחקנים האחרים זו הפעם הראשונה בעשיריות (וכן, זה כולל את קייט בלאנשט. מוזר).
זוהי השנה הראשונה שבה רוברט דאוני ג'וניור מגלם את טוני סטארק ולא נכנס לעשיריה המובילה. ייתכן שמיצינו.
"ג'אנגו ללא מעצורים" הכניס שתי הופעות שונות לעשיריה, אבל הסרט שהכי הרבה הופעות מתוכו קיבלו קולות הוא דווקא – תתפלאו לשמוע – "משחקי הרעב: התלקחות". שמונה שחקנים שונים – ג'ניפר לורנס, ג'נה מאלון, ג'וש האצ'רסון, וודי הארלסון, אליזבת בנקס, ג'פרי רייט, סאם קלפין ופיליפ סימור הופמן – קיבלו עליו קולות. חמישה שחקנים שונים מ"ענן אטלס" קיבלו קולות, וארבעה מכל אחד מהבאים: "ג'אנגו ללא מעצורים", "מי מפחד מהזאב הרע", "ההוביט: מפלתו של סמאוג", "דון ג'ון", "בית לחם" ו"אופטימיות היא שם המשחק".
אם אתם רוצים לעיין עוד בתולדות המועמדים והזוכים בסקר לאורך השנים, אתם מוזמנים לעשות זאת בעמוד ההיסטוריה של סקרי השנה של עין הדג.
סיכום 2013 בעין הדג:
סקר סרט השנה
סקר הופעת השנה
דג הזהב, חלק ראשון
דג הזהב, חלק שני
דג הזהב, חלק שלישי
20 הדקות הגדולות של השנה
פישקאסט: 2013 עם אהרון קשלס
ההיסטוריה של סיכומי השנה באתר
ובכן, בהיעדרם
של סאם רוקוול (הייתי בטוח שהוא ייכנס דווקא) וג'יימס מקאבוי (אבל ברור למה הוא לא נכנס), הקול שלי הולך לקייט בלאנשט. לסרט לא התחברתי, אבל הבחורה הייתה ענקית שם.
בחרתי את בולוק ואת האת'ווי לסקר ועכשיו אני בדילמה...
אופס.
שכחת לכלול את ליאונרדו דיקפריו באופציות להצבעה
לא שהקול שלי הולך אליו, אבל סתם שתדע…
תוקן לפני שנגרם נזק, אני מקווה.
(ל"ת)
רגע,
אז לליאונרדו דיקפריו וג'ונה היל נצביע שנה הבאה על 'הזאב מוול סטריט'?
אף בחירה שלי לא נכנסה לתוך העשרים הראשונים
ואני לא בטוח אך להרגיש עם זה. מצד אחד, חבל, שחקנים טובים (באמת ציפיתי שיצביעו ייותר לבנדיקט קמברבץ על ההוביט, המשחק הכי טוב בכול הסרט). מצד שני, היי אני מיוחד!
אני ממעריציו הגדולים של סימור הופמן, כידוע,
אבל ב"התלקחות" זו הפעם הראשונה אי פעם שראיתי אותו בתפקיד של 'לדפוק קופה וללכת'. לאורך סרט שלם הוא פשוט ממלמל את הטקסטים שלו בלי חשק תוך מבט משועמם לתקרה וחלומות בהקיץ על הצ'ק. מי ייתן ואותו אחד/ת שחשב שזו ההופעה בין השלוש הטובות בכל השנה יקום ויצדיק את עמדתו.
יש לשחק ברנש ששומר את הקלפים קרוב לחזה,
ויש את השעמום הקהה שיש לו על הפנים בכל. סצנה. שהוא. נמצא. בה. בסרט. הוא פשוט משועמם מהטקסט ומההתרחשות. בוהה במבט של אחד שעושה טובה שהוא קם בבוקר ולא מילימטר מעבר לזה. אפילו התירוץ שמדובר בסרט קיץ קליל לא רלוונטי כאן, כי הוא היה נבל נפלא ב'משימה בלתי אפשרית 3'.
בעיני, הסרט הזה היווה את ההוכחה שאחרי עשרים שנה בתעשייה, הוא הבין שמותר להגיע לעבודה בלי באמת להגיע לעבודה, וזה מאוד מאכזב כשמדובר בשחקן כל כך אדיר, נטול מניירות, שבכל סרט שהוא נמצא בו בורא דמות חדשה מאפס.
בהעדרה של אידינה מנזל, שהיתה מבחינתי הופעת השנה ב"לשבור את הקרח"
בחרתי בבולוק. שחקנית שאני בדרך כלל לא מת עליה, אבל הפתיעה אותי מאוד לטובה. לדעתי היא נותנת הופעה ענקית, זה שהיא מצליחה לסחוב את כל הסרט על הגב שלה, והעובדה שרוב ההופעה שלה בסרט היא התנשמויות כבדות וצעקות פניקה, ולגרום לך למרות זה לסמפט אותה ולקוות לשלומה מאשר לרצות לזרוק עליה נעל זו לא מטלה קלה והיא הצליחה בזה בענק. אז כן, מגיע לה.
אני מופתע מכך שההופעות שנבחרו היו של השחקנים הדווקא פחות מרשימים מאותם סרטים
ההופעה של סמואל ל' ג'קסון הייתה מרשימה יותר מזו של דיקפריו ולטעמי גם יותר משל וואלץ שבסך הכל חוזר על אותו שטאנץ שלו מהסרט הקודם. הופעה חזקה, מזעזעת, מצחיקה, ייחודית.
צחי גראד מעולה אבל… חשבתי שדי קונצנזוס שד'בלה גליקמן גנב את ההופעה.
והופעת השנה האמיתית, והייתי ממש מאושר שראיתי שכפישלר פירסם את תוצאות פרסי המבקרים וזו הייתה הופעת השנה שנבחרה, היא של הית'אם עומרי בבית לחם. בדאווי שלו נכנס לפנתיאון ההופעות הגדולות של כל הזמנים.
אז כמובן, דעה אישית והכל, אבל אני מאוכזב.
כמו שכתבתי במוקדמות
יש בדיוק אדם אחד שבאמת מגיע לו השנה באופן מובהק וזאת אדל אקסקורפולוס עם תצוגת תכלית, שגם טובה פי שבעה בערך מכל הופעה אחרת השנה, גם נכנסת בקלות כאחת מחמש ההופעות הטובות בהיסטוריה בכלל, וגם היא בעיניי ההופעה הכי טובה של שחקן כלשהו בשלושים השנים האחרונות (כלומר, מאז שדסטין הופמן היה צעיר)
אבל אם לא היא, אז ג׳ניפר לורנס, ואם ג׳ניפר לורנס אז במשחקי הרעב
דווקא בתור אחד כמוך
שחשב שההופעה של אדל היתה אחת הטובות ביותר של השנה החולפת, ובכלל של השנים האחרונות – ציפיתי אולי שתגיד את מה שאמרתי לעצמי כשראיתי את הסקר בהיעדרה הבולט של אדל: ״הא, זה קל. קייט בלאנשט מאכילה את כולם באבק. נקסט.״
בכלל, חבר׳ה – אלה שלא ראו את ״יסמין הכחולה״ – אנא מכם עשו זאת במהרה! אתם מחלקים את קולכם לאדם הלא נכון :(
כריסטוף וואלץ – נו, באמת. אותה הופעה כמו ב״ממזרים חסרי כבוד״. אדירה, מעולה ומשעשעת, אבל זה כבר לא מבריק כי אין פה את אפקט ההפתעה כמו שהיה ב״ממזרים״ כשגילינו את כריסטוף לראשונה.
ג׳ניפר לורנס – מעולה כרגיל, אני הייתי מחכה ל״חלום אמריקאי״ בשנה הבאה כדי לתת לה את קולי, אם כבר. אני קצת לא סולח לה עדיין על שלקחה את פסלון האוסקר מידיה של עמנואל ריבה (״אהבה״).
סנדרה בולוק – תפקיד רציני ומעולה, מעוררת הזדהות ותכלס מוציאה מקסימום רגשות בתוך חליפה מאוד קלאוסטרופובית. שאפו. ועדיין מגיע יותר לבלאנשט.
לאונרדו די קפריו – אחלה של גניבת הצגה. מפחיד, פרוע, מצחיק. פשוט נפלא. ועדיין מגיע יותר לבלאנשט. (ואם כבר, מחכה ל״הזאב מוול סטריט״ בשנה הבאה כדי לתת לו את קולי. הפעם תיאורטית בילבד, לא ראיתי עדיין את הסרט הזה.)
צחי גראד – אחלה, מעולה. קצת הפריע לי בכללי כתיבת הדמויות בסרט וחוסר הבעת רגשות, אז אני נמנע מלהצביע לו.
דניאל דיי לואיס – ההוא שגנב מחואקין פניקס (״המאסטר״) את האוסקר? היה נחמד, קצת יותר מדי מניירות לטעמי והתלהבות יתר.
טום הנקס – וואלה, משחק אדיר. לגמרי נבלע בתוך הדמות והאמנתי שאני רואה כמעט דוקומנטרי בזמן אמת עם אנשים אמיתיים (ברקאד עבדי לא נכנס ל-20 הראשונים?!). ועדיין, מגיע יותר לבלאנשט.
אן התאווי – תפקיד קטן מדי מכדי להשאיר בי רושם כה גדול. אני זוכר בכל זאת שהיתה מעולה, אבל לא הצלחתי בדיוק להתחבר לא אליה ולא אל הסרט.
קייט פאקינג בלאנשט – וואו. כאילו, מה זה היה?!, זה מה שחשבתי בסוף הצפייה ב״יסמין הכחולה״. היא מצחיקה, היא מעציבה, היא עוברת משבר ועוד משבר ועוד התקף עצבים. משחק פשוט מושלם ותפקיד אדיר וקלאסי. מזכירה הופעות ענק של גדולי הזוכים באוסקר לדורותיהם. סאלי הוקינס לצידה בתפקיד משנה מקסים, אבל בלאנשט זה כבר פאקינג רמה אחרת לגמרי של משחק.
לאו לאוסקר!
נתחיל מהניפויים הקלים:
את "לינקולן" ו"יסמין הכחולה" לא ראיתי.
סנדרה בולוק – נופ. אם היו קוראים לזה "הופעת השנה האנמית" לא הייתי חושב פעמיים, אבל…לא.
ג'ניפר לורנס – כן, היא עדיין מלכת היקום ושליטת הגלקסיה ולורדית של רצף הזמן והחלל והייתי נותן את כף רגלי השמאלית כדי להחליף איתה כמה מילים. היא הייתה מעולה ב"קר עד העצם", "אקס-מן" ו"אופטימיות", היא מעולה עכשיו ב"משחקי הרעב 2" ו"חלום אמריקאי" ואני בטוח שהיא גם תמשיך להיות מעולה. רוצה לומר, זו לא ממש חכמה להצביע לה. זה כמו להצביע למריל סטריפ באוסקר. יש קונצנזוס גלובלי על האדירות שלה, שנראה שבאה לה בכזאת טבעיות, ורמת האדירות נשארת בערך קבועה. מאוד גבוהה, אבל די קבועה.
טום הנקס – הופעה מרשימה בהחלט, אבל קצת הפריע לי שזה טום הנקס. כלומר, לא ממש הצלחתי לחשוב עליו בתור קפטן פיליפס אלא טום הנקס. כנ" לגבי קלוני ב"כח משיכה".
אן האת'אוויי – למרות השיר הנפלא, ההופעה שלה הייתה קצרה מכדי באמת להשאיר עלי רושם. וגם אם היה, הוא התפוגג בשנה שחלפה מאז.
כריסטוף וולץ – בהחלט הופעה טובה ומבדרת, אבל א. היה לא מעט דמיון לדמות שלו ב"ממזרים" וב. זו לא הייתה ההופעה הטובה בסרט.
צחי גראד – כנראה מי שהייתי מצביע לו אילול דיקפריו. מצליח להיות מצחיק ומקפיא דם באותו זמן. ראיתי אותו בכמה דברים פה ושם אבל לא חשבתי שהוא מסוגל להיות כזה קריפי ונהדר.
אבל הקול שלי הולך לדיקפריו. אחרי שורה של תפקידים רציניים ממש מרענן כיף לראות אותו מתפרע, והוא לגמרי גונב את ההצגה ב"ג'אנגו". לא שהתפקידים הרציניים שלו לא טובים, אבל אני ממש מקווה שלפחות בזמן הקרוב הוא ימשיך עם התפקידים הפרועים האלה, הם פשוט תפורים עליו. ללא ספק הופעת השנה שלי, ואני מקווה שגם האקדמיה תחשוב כך.
לאקדמיה כבר היה זמן לחשוב אם דיקפריו ב"ג'אנגו" היה הופעת השנה.
אני חושב שהיה די ברור מה הם החליטו כשהוא לא היה מועמד בכלל…
יופי, "הכנסת לי"...
ג'יזס, איזו קטנוניות, אז זה לא נוסח הכי טוב. תאמין לי שאני יודע טוב מאוד שהוא לא היה מועמד על "ג'אנגו". אבל גם שם וגם ב"זאב" הוא פרוע וכיפי וצריך לקבל אוסקר. רגע, עכשיו אני אבהיר – הוא. צריך. לקבל. אוסקר. על. "הזאב מוול סטריט". או בכלל, מה שאתה רוצה. אבל כן, גם הפעם הם בטח לא יעמידו אותו או יעשו את זה רק כדי לעשות לו טובה.
לא ממש מבין למה פירשת את זה בתור עקיצה או ניסיון להעליב,
אבל מתנצל בכל מקרה.
אני איכשהו מבין למה הוא לא היה מועמד.
טרנטינו סיפר בראיון שלא ככה הוא דמיין את הדמות של קנדי. הוא כתב דמות שונה של אדם זקן בכלל, אבל דיקפריו ביקש את התפקיד וקיבל אותו. קוונטין (אפשר לקרוא לך קוונטין?) מספר שדי קפריו הפך את הדמות לשלו, שינה אותה, ועשה אותה יותר טובה מאיך שהיא הייתה על הדף.
לדעתי רואים את זה. גם אני התלהבתי מההפועה כשראיתי את הסרט, אבל בדיעבד, אני לא זוכר כמעט שום סצינה של קנדי. תחשבו על זה-זו דמות מרכזית עם הרבה זמן מסך, הנבל הראשי, משוחק מטורף-ואיכשהו מצליח להיות לא זכיר בעליל.
יוצאת הדופן הברורה היא מונולוג הגולגולת. סצינה מצויינת ודי קפריו משחק אותה מדהים, אבל היא א. די יחידה במינה ו-ב. דווקא שם הוא קצת out of character. מתנהג בצורה יותר אינטליגנטית, מאיימת ו"נבלית" מהצורה הקצת מגוחכת שאפיינו אותו קודם.
בקיצור, מבחינת רמת העבודה שדי קפריו הביא שם מגיע לו לדעתי לפחות מועמדות, אבל טרנטינו קצת פישל. הדמות שהוא כתב קטנה על השחקן שקיבל אותה.
*כמובן שהסצינה השנייה הזכירה איתו הייתה לחיצת היד, אבל מן הסתם זה לא בגלל הדמות.
רדפורד
חבל שהוא לא בפנים. נותן הופעה מרשימה לא פחות משל בולוק.
דיקפריו המנייק
אני מצביע לעצמי, כלומר לדיקפריו בג'אנגו.
איט טוק קוונטין טרנטינו בכבודו ובעצמו כדי להבין את מה שהבנתי כבר לפני 15 שנים.
דיקפריו שחקן מצוין, אבל הוא לעולם לא ישא על גבו סרט גדול, כל עוד הוא בתפקיד הגיבור החיובי.
יש בו משהו שגורם לחוסר אמפתיה אינסטינקטיבי.
במאים מעולים כמו סקורסזה ואיסטווד נכשלו רק בגלל שלא מזיז לנו כשהחרא הקטן סובל על המסך הגדול.
סוף סוף הוא מקבל תפקידים של מנייק ופורח בהם.
סצנת הגולגולת והעוגה הלבנה היא הסצינה הכי טובה שראיתי השנה ואחת מ3 הטובות שטרנטינו כתב אי פעם ורק עליה כבר מגיע לו הפרס.
אח, בראדלי קופר כמעט נכנס לעשירייה.
אבל ההופעה הסקסית והמוחצנת של לורנס ניצחה את הטירוף האמיתי, המגומגם והמלחיץ שבהופעה של קופר. אני יכול רק להתנחם בעובדה שהאוסקר של לורנס היה פיצוי על האוסקר שנגנב ממנה על ההופעה העוצמתית והשקטה ב"קר עד העצם" (שוב, על ידי תצוגה של טירוף היסטרי ומוחצן ב"ברבור שחור").
בהעדרו של קופר נשארתי עם הבחירה השניה שלי – קייט בלאנשט, שנראה לי שהייתי שלם איתה הרבה יותר אם "יסמין הכחולה" היה סרט פחות פגום (ונראה לי שהייתה במקום גבוה יותר אם מספר הצופים של "יסמין הכחולה" פה באתר היה קרוב לזה של ג'אנגו או כוח משיכה).
מפתיע אותי שאן התוואי מקום אחרון בינתיים
הייתה לה הופעה כזו אינטסיבית ובלתי נשכחת שאני פשוט לא מבין איך אי אפשר לתת לה את הופעה השנה. למען הפרוטקול מבין עשרת ההופעות לא ראיתי את קפטן פיליפס, כוח משיכה ומי מפחד מהזאב הרע. אפילו ששאר ההופעות בעשירייה מצויינות אן התוואי פשוט לוחצת על בלוטות הרגש ונכנסת לתוך עורה של פנטין.זה שהתפקיד שלה קטן רק מעלה את רמת ההתפעלות ממנה, היא הצליחה להפוך דמות עם זמן מסך יחסית קצר לדמות שאיתה יוצאים מהסרט.
הצבעתי לדיקפריו
וזה רק בגלל שלהפתעתי סם רוקוול לא נכנס.
אבל בכללי מגיע לו,תפקיד נהדר.
שנה שניה שהופעת השנה שלי רק כמעט נכנסת לעשיריה
שנה שעברה זו הייתה אן הת'אווי שכמעט ונכנסה על עלייתו של האביר האפל.
השנה זה בראדלי קופר. נו טוב.
לגבי כמות השחקנים ממשחקי הרעב: התלקחות שזכו לקולות, זה כנראה לא מאוד מפתיע: ג'ניפר לורנס מלכה כרגיל, פיליפ סימור הופמן, ג'נה מאלון וסם קלפין הם כולם דמויות חדשות שנכנסו לסרט בסערה והשאירו רושם חיובי, שילוב של ליהוק מוצלח ועבודה טובה של הצוות. ג'וש האצ'רסון ואליזבת בנקס קיבלו יותר נפח לדמויות שלהם וגם שיחקו מצויין. היחידים ברשימה שאני קצת מופתעת לראות כאן הם וודי הארלסון וג'פרי רייט.
מהסרטים שראיתי, יש כאן כמה הופעות טובות. טום הנקס עשה סצנה אחרונה מושלמת בקפטן פיליפס, ג'ניפר לורנס מלכה, דניאל דיי לואיס הוא פשוט לינקולן מושלם.
אני הצבעתי לסנדרה בולוק על כח משיכה, בעיקר בגלל משפט אחד שהיא אומרת בסצנת מפתח בסרט, שהוא שילוב של דרמה, היסטריה ותזמון קומי מדוייק. אני פעם לא אהבתי אותה ואת הסרטים שהיא שיחקה בהם. אבל באמת לאחרונה (מאז התרסקות בעצם) אני מוכרחה להעריך את כישרון המשחק שלה גם אם לא את הסרט (התרסקות, ההצעה). לפחות בכח משיכה אני יכולה להעריך את שניהם :)
עשירייה מעניינת, באמת,
רק מבאס קשות שהיא לא כוללת את ההופעה הכי טובה שנראתה על מסך כלשהו מאז המצאת הראינוע. אני לרגע לא משלה את עצמי וחושב ששחקנית שזאת לה ההופעה הראשונה (או השנייה?) על המסך שייכת לליגה של דיי-לואיס, בלאנשט או קליברים אחרים מן הרשימה, אבל ב"כחול" קשיש הצליח להוציא מאדל אקסרקופולוס את המקסימום שאפשר להוציא משחקן ולהרים את ההופעה שלה כמה וכמה רמות מעל כל הופעה אחרת בסביבה. ההופעה של אדל ב"כחול" היא, תרשו לי לצטט את עצמי שנייה, ההבדל בין סתם לראות עוד הופעה מעולה של שחקנית מעולה (נגיד בלאנשט ב"יסמין הכחולה") לבין להציץ מקרוב לחיים של מישהי שחווה אהבה ראשונה וכל השיט הזה ולהיסחף אתה ממש.
בהיעדר אדל אני אלך על סתם עוד הופעה מעולה של שחקנית סופר מעולה. יש לי תחושה שבלעדייה "יסמין הכחולה" היה הופך לעוד סרט מהסוג המעיק וההרבה פחות נסבל של אלן.
נהדר.
אחרי שהופעת השנה שעברה שלי פספסה את העשירייה ב3 קולות (אן הת'וואי), השנה הגדלתם לעשות, וכל שלוש הבחירות שלי ממוקמות. במקומות 11,12,16… באמת תודה…
במי לבחור מהעשירייה? נלך לפי שיטת השלילה.
את יסמין הכחולה וקפטן פיליפס לא ראיתי, ואת לינקולן לא אהבתי. צחי גראד נתן הופעה טובה, אבל להכניס את ההופעה לעשיריה זה אוברייטד מטורף, מה גם שזו אפילו לא ההופעה הטובה ביותר בסרט עצמו.
הדמות של לאו לא מספיק טובה ומפותחת בעיניי, וחבל כי השחקן מעולה.
את אותו משפט אני יכול להגיד גם על ג'ניפר ב"אופטימיות", אם הדמות היתה מתקרבת לעומק, להססנות , לפגיעות של בראדלי קופר (שכחתי איך קוראים לדמות) אז היה על מה לדבר. אוסקר לא מוצדק לדעתי (אבל יופי של פיצוי על "קר עד העצם").
כריסטוף וולץ שחקן ענק ודמות גדולה, אבל יש לי הרגשה שכבר הצבעתי לו לפני כמה שנים.
נשארתי עם שתי אפשרויות- סנדרה בולוק וג'ניפר לורנס של משחקי הרעב. סנדרה נותנת הופעה מדהימה, ואני בטח אהיה הבן אדם המיליון שכותב את זה, אבל ההופעה שלה היא הדוגמא המושלמת למה זה שחקן שמחזיק סרט לבדו. מצד שני ג'ניפר משחקת דמות עם טווח רגשות ומקרים רחב בהרבה מהדמות של בולוק, לפני שראיתי את משחקי הרעב הייתי בטוח שאני אראה שוב פעם סרט נחמד על ספר טוב, אבל הפעם (בניגוד לסרט הראשון), העיבוד הנהדר סיפק ללורנס הרבה יותר כלים לשחק ולהתמודד איתם, לא סתם סרט אקשן.
מצד שלישי, בהופעה של גניפר לא היה משהו מפעים במיוחד, פשוט דמות שכתובה ומשוחקת ממש טוב, ולדמות של בולוק אולי היה פחות טווח רגשות, אבל העבודה שהיא עשתה במה שיש לה באמת מדהימה.
קיצור, נראה לי שאני אמשיך להתלבט על זה עוד קצת…
אולי בעצם אני אצביע לסנדרה בולוק רק בגלל העובדה שקשה לי לראות מצב שבו בסקר עתידי אני שוב אצביע לה, ולג'ניפר כנראה תהיינה עוד הרבה הזדמנויות.
בהסתכלות על הרשימה הזאת (וגם על זו שקדמה לה)
הטיעון הפופולרי לפיו האוסקר מאבד קשר מהקהל הרחב הולך ונחלש – ארבעת הזוכים של שנה שעברה (ג'ניפר לורנס של "אופטימיות היא שם המשחק", אן הת'וואי, דניאל דיי לואיס וכריסטוף וולץ) מופיעים פה, וההופעה זוכת האוסקר של וולץ ככל הנראה תזכה גם אצלנו. יחד איתם, עוד שלוש הופעות מהרשימה (קייט בלאנשט, טום הנקס וסנדרה בולוק) כמעט בוודאות גם יהיו מועמדות לאוסקר שנה הבאה. כשסופרים את ההופעה המועמדת לאופיר של צחי גראד, יש כאן שמונה הופעות שזכו להכרה ממסדית כלשהי.
מה שמשמח אותי ברשימה הזאת זה שכל הבחירות שלי נכנסו – גראד, בלאנשט ולורנס. הקול שלי בסופו של דבר הלך לבלאנשט (אם לורנס הייתה נכנסת שנה שעברה הייתי מצביע לה אז).
רוב הפעמים אף אחד לא מתלונן על הזכיות בקטגורית המשחק
אלה על הזכיות בשר הקטגוריות המרכזיות (בעיקר הסרט).
ומה עם ששת הסרטים שזכו אצלנו בסקר, והיו מועמדים לסרט?
וזה בלי לספור את "חיים של אחרים", שזכה בסרט הזר הטוב ביותר, "שמש נצחית בראש צלול", שזכה בתסריט הטוב ביותר, ו"כח משיכה", שככל הנראה יהיה מועמד השנה.
כי אין שום אמת מידה לפיה זה מספיק.
תחשוב על זה שהאקדמיה היא ארגון שמורכב מהאנשים הכי מעורבים, ותיקים ומנוסים בתעשייה-מכל התפקידים והגילאים. ריכוז האנשים האלה-שמבין בסרטים יותר מכל בנאדם בעולם-מתקבץ כל שנה, ומחליט מה היה הסרט הכי טוב, משמעותי, חשוב של השנה. הנה הבחירות האחרונות שלהם:
ארגו. הארטיסט. נאום המלך. מטען הכאב. נער החידות ממומביי.
אפילו לא הייתי צריך לסנן בשביל להראות את הנקודה שלי: כל הסרטים שכתבתי נבחרו ברצף, מ-2008 ועד עכשיו. אני חייב לחדד-על פי האקדמיה, אלה הם הסרטים הכי טובים שיצאו בחמש השנים האחרונות, *בעולם*. אם אתה רוצה לראות רק חמש סרטים מ-2008 עד היום, תראה את אלה (אם מסתכלים במועמדים לכל שנה המצב רק מתדרדר, אגב).
עכשיו תראה, אף אחד מהסרטים האלה לא רע. אבל אקדמיה מומחית ועם שם, שמיצתה את חמש השנים האחרונות לחמש הסרטים הטובים ביותר וזה מה שיצא לה-מצטער, אבל מבחינתי אין לה מה לחפש יותר עם קולנוע. זאת רשימה של סרטים זניחים, שמרנים, שהיו יכולים לצאת בכל שנה בשישים שנה האחרונות לפחות (חוץ מ"מטען הכאב"). אלה בחירות שאומרות ששום דבר לא השתנה בקולנוע ביובל האחרון-זה לעג לכל חידוש, קידמה והתפתחות שעברו על התעשייה הזאת.
סליחה אם הכעס שלי נשמע מוגזם, אבל תסתכל על הסרטים הטובים באמת שיצאו בשנים האלה. רשימות ה-10 של עין הדג הן בסיס טוב. תשווה אותן לזוכים, או אפילו המועמדים, לאוסקר בשנים האחרונות. תבכה קצת. עולם שלם של קולנוע עובר לנו מול העיניים, ואת האקדמיה זה פשוט לא מעניין.
לכן %$@#^, אוסקר.
לא בעולם.
כלומר, אלא אם כן אתה חושב שבהכרח הסרטים הכי טובים בעולם באים מאמריקה ואז כן.
אבל האקדמיה האמריקאית בוחרת את הסרטים הכי טובים האמריקאים של אותה שנה – ואכן כתור אקדמיה שמכבדת את עצמה נופלת לפחים של פוליטיקה ושיקולים אחרים ( לא כל הסרטים נחפשים לעיניהם, אלא רק הסרטים עם שיש מאחוריהם אולפנים גדולים.) פרט ל"מה הם באמת חושבים שהסרט הטוב ביותר" כאשר הם בוחרים את המועמדים והזוכים.
אבל
איזה גוף, כיום, כן עושה את זה?
פרסי המבקרים? אבל הם קבוצות אקראיות וכמעט חסרות חשיבות – שלא לדבר על זה שהם מפוצלים כל כך שקשה ממש לבחור מתוכן חשובות, וגם להן יש בחירות מתמיהות.
קאן? אבל הוא עובד בתוך מסגרת מצומצמת ואחרת לחלוטין של פסטיבל.
לסיכום, אין שום גוף או ארגון או אתר כולל האוסקר כיום שבאמת אפשר להגיד עליו "אה, זה! זה הארגון ששנה אחר שנה מוצא את הסרטים הכי טובים וחדשניים ומשני-פני-קולנוע!" וזה גם בלתי אפשרי בגלל שכל הארגונים והאתרים האלה פועלים תחת אותה מגבלה – זמן. צריך להיות צופה קולנוע מאוד מושבע על מנת באמת לראות את כל הסרטים המעניינים,חשובים ומשפיעים ורוב אותם ארגונים או גופים לא משקיעים זמן בזה אלא צופים במועמדים שניתנים להם מראש ( קבוצה קטנה של 20 סרטים, לרוב) ובוחרים מהם.
אם כבר אנחנו דנים בזה שהאוסקר פגום ומה הבעיה שלו – הבעיה שלו היא לאו דווקא העובדה שגברים זקנים לבנים מצביעים לו – הבעיה היא שהם צריכים להצביע לו *עכשיו*. אני הייתי דוחה את כל הסקרים האלה בשנה לפחות על מנת לתת לסרטים האלו את היתרון (או חסרון) של מרחק הזמן. קשה לשכוח, אבל נער החידות ממומביי היה להיט בכל מקום אז – גם אצל המבקרים. הוא נחשב לסרט מהולל ( ואני עדיין די אוהב אותו) אבל אני מסכים לחלוטין ששנה לאחר מכן אני בספק אם הוא היה זוכה. הוא נהנה מאיזה שהוא רכבת הייפ שיכולה לקרות רק סביב הילולה שכזאת. אולי הדחייה בשנה לא הייתה משנה כלום אלא רק דוחה דברים בשנה – אבל אני חושב שניטרול ההשפעות של זמני יציאה ונתינת משקל שווה לסרטי מרץ כמו לסרטי דצמבר, וזמן לחקור את הסרטים הביזארים שיש ברשימות "10 הגדולים" של מבקרים תעשה טוב לאוסקרים, או סתם לכל ארגון שמכבד את עצמו. אבל זה לעולם לא יקרה.
מה שקורה כשכותבים תגובה מאוחר בלילה:
שוכחים שהארטיסט הוא סרט צרפתי ונאום המלך הוא בריטי.
אז אני משנה את כל מה שכתבתי למעלה ל"דובר אנגלית ורוב הסיכויים שבא מאמריקה".
אז רק תיקון קטן-
המועמדים לאוסקר נבחרים מתוך הסרטים שהופצו בארה"ב. זאת קבוצה גדולה, אבל רחוק מלהיות דפיניטיבית – היא לא כוללת את כל בוליווד, כמעט את כל הסרטים האירופאיים מלבד הבריטיים ואלו שיש מאחוריהם שם גדול, היא מאד מוטה נגד סרטים עצמאיים וכו' – אבל היא עדיין מהווה את אחד החתכים הגדולים ביותר של קולנוע בעולם, כמותית ואיכותנית.
כן, נו, זאת הגדרה טובה למה שניסיתי להגיד ונכשלתי פעמיים.
(ל"ת)
אגב, הסרט לא חייב להיות דובר אנגלית
"החיים יפים", למשל, היה מועמד לסרט הטוב ביותר. למען האמת, אם האקדמיה הייתה מגבילה את עצמה לסרטים אמריקאים, היה אפשר להגיד שהטעם שלה הוא איכותי גם אם מיינסטרימי ולעיתים מעט מיושן. העובדה שסרטים לא אמריקאים ראויים לכבוד, אבל כמעט אף פעם לא זוכים בו, גורמת לה להיראות מאוד צרת אופקים.
האוסקר והדג
מתוך 12 הסרטים שזכו בסקר סרט השנה בעין הדג עד השנה הנוכחית:
1 זכה באוסקר לסרט הטוב ביותר.
5 היו מועמדים לפרס (3 מבינהם – בשנים שבהם מספר המועמדים הוגדל).
6 – אפילו לא היו מועמדים.
מבין הסרטים שזכו באוסקר לסרט הטוב ביותר לאורך 12 השנים האלה:
1 זכה בתואר סרט השנה גם אצלנו (כאמור)
7 נכללו בעשיריות הנבחרות של גולשי האתר
4 לא הגיעו אפילו לעשיריה הגדולה.
מסקנה: יש נקודות השקה מסוימות, אבל בלי ספק יש הבדל גדול מאוד בין טעמה של האקדמיה לבין טעם הגולשים באתר.
אפשר לומר בערך ששניים זכו פעמיים
גם שר"ה 3, וגם 'חיים של אחרים' שזכה באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.
אפשר להגיד, אבל זה לא יהיה נכון
כי "הסרט הזר הטוב ביותר" הוא תחרות שונה לחלוטין מ"הסרט הטוב ביותר". התחרות שם הרי מוגבלת לנציגים שבחרו המדינות השונות, בעוד ב"הסרט הטוב ביותר" יכולים להתחרות – בעיקרון – כל הסרטים שיצאו באותה שנה בלי שום הגבלה. נכון שהאקדמיה האמריקאית קצת עיוורת לכל מה שלא דובר אנגלית, וסרטים כאלה אף פעם לא זוכים ב"הסרט הטוב ביותר", אבל הבחירה שלה ל"סרט השנה" היא הזוכה ב"הסרט" ולא ב"הסרט הזר".
מה שדה בלינק אמר, וחוץ מזה
זה שהם קיבלו מועמדויות ואפילו כמה פרסים בקטגוריות אחרות זה טוב ויפה אבל זה לא באמת אומר הרבה. מי שזוכה בפרס המרכזי משנה בסופו של דבר, והבחירות של חברי האקדמיה היו מאוד… מביכות\שמרניות בשנים האחרונות. לא מזמן אפילו פורסם שלפי בדיקה רוב חברי האקדמיה הם זקנים לבנים (כמה לא מפתיע), אז העובדה שהבחירות שלהם כל כך מנותקות ושמרניות לא מפתיעה.
סנדרה Vs. טום
חבל שברחאד עבדי לא העפיל, הוא היה פותר את ההתלבטות בשניה.
קודם כל- את 'יסמין', 'לינקולן' ו'משחקי הרעב' לא ראיתי, אבל אין לי מה לבקש סליחה- לורנס, די לואיס ובלאנשט מן הסתם יכנסו לרשימות עתידיות על כל סרט שני שיוציאו.
כרגע, שתי ההופעות המובילות בסקר הן של וואלץ על 'ג'אנגו' ושל לורנס על 'אופטימיות'. שניהם שחקנים מעולים שנותנים תפקידים טובים, אבל לא מגיע להם. וואלץ משחזר אחד לאחד את הדמות שלו כהנס לנדה, כשההבדל היחיד הוא שהפעם הוא לא משרת של התגלמות הרוע, אז אפשר לאהוב אותו בלי יותר מדי רגשות אשם. לורנס נותנת הופעה טובה, אבל לא משהו מפואר. לדעתי לחברי האקמיה נמאס כבר לשמוע על כמה שהם זקנים ושמרנים, ומה יותר טוב מלתת אוסקר לשחקנית הכי נכונה של השנה.
אם כבר לבחור הופעה מתוך 'ג'אנגו', לדעתי דיקפריו ראוי הרבה יותר. אחת הסיבות שהקול שלי לא הלך אליו, היא שהסרט הזה, שהתחיל מצוין, הפך לדי מעייף כשהדמות שלו נכנסה לתמונה.
אן הת'וואי הייתה מעולה, כל מילה שנאמרה עליה מוצדקת, והביצוע שלה ל'i dreamed a dream' הפך לקאלט אצלי ואצל חברה שלי. הייתה מצביע לה בכיף ובלב שלם, אלמלא ההופעה שלה הייתה כה קצרה וחדגונית באופייה. הדמות שלה אמנם לא הופיעה מספיק זמן על המסך בשביל לעבור שינוי משמעותי, וקצת קשה לי לתת את הקול שלי ל-20 דק' של אומללות, משכנעות ומרגשות ככל שיהיו.
צחי גראד לדעתי הוא השם הפחות ראוי בכל הרשימה. 'מי מפחד מהזאב הרע' היה סרט מצוין, אבל קצת קשה לי להסכים עם רד, שטען שהוא לא זוכה להנחות בשל היותו ישראלי. סרט אמריקאי זהה לא היה מתקבל בהתרגשות דומה. צחי גראד היה מאוד שנון, מפחיד ומצחיק, אבל הדמות שלו לא הייתה כתובה מספיק טוב- די שטוחה וסיטקומית. אפשר להיכנס כאן לנקודה מעניינת (שאני די בטוח שכבר נדונה כאן) בשאלה האם בחירת שחקן ל'הופעת השנה' (או לאוסקר, לחליפין), צריכה להתחשב גם בכתיבת הדמות שלו או שלא. עד שהדיון יסתיים, אני אבחר במישהו אחר.
הגעתי לפיינליסטים שלי- טום וסנדרה. טםטםטם.
מדובר על שתי דמויות קצת דומות (גיבורים שמתמודדים לגמרי לבד מול מצבים מטורפים), אבל גם מאוד שונות- קפטן פיליפס אמנם לא תכנן להחטף ע"י פיראטים, אבל הוא בכל זאת איש מבוגר, קפטן הספינה וימאי סופר-מנוסה, שבמשך כל הסרט מתפעל (אוי, איזו מילה מגעילה. אני חייב להשתחרר מצה"ל כבר) את המשבר בצורה מושלמת ובקור רוח מעורר השתאות. כל זאת רלוונטי כמובן עד לסצנה האחרונה, האדירה, והמרגשת והמאתגרת-סופרלטיבית.
ד"ר סטון לעומתו, עוברת סיבוב הפוך לגמרי- היא אפילו לא אסטרונאוטית, אלא מדענית. במשימת הבכורה שלה בחלל היא נקלעת למצב הכי כאוטי שיכול להיות. ההיסטריה שלה מדבקת, החרדה שלה משתקת. המשחק של בולוק משתלב עם הצד הטכני המושלם של הסרט, עד שהצופה מרגיש שהחמצן מתחיל להיגמר גם באולם בלב המפרץ.
אכן התלבטות קשה.
בסוף בולוק קיבלה את הקול. למה? כמו שאומרים בכדורגל הישראלי, הסיבות לא מקצועיות נטו. טום הנקס הוא אחד השחקנים האהובים עלי, שנתן השנה קאמבק מפואר ומעורר השראה (אדוארד נורטון מקשיב?), זה מה שטרפד לו את הזכייה מבחינתי. בשבילי, קפטן פיליפס של הנקס הוא אחד מכמה תפקידים מעולים, ואפילו לא בטוח שהטוב שבהם. סנדרה בולוק -שעל הנייר בכלל לא הייתה בליגה של הנקס- נתנה פה את תפקיד חייה. בלי שום ספק. היא הייתה מאוד חמודה ב'איזה מין שוטרת', משכנעת ב'התרסקות' ומשעשעת ב'ההצעה' (זה היה אחלה של סרט!), אבל לגבהים של התפקיד המדהים היא לא הגיעה ואני כל כך מקווה שאני טועה, אבל גם לא תגיע.
נ.ב.- אחרי הנאום המרגש בחרתי גם את טומי'לה, ממחשב אחר. אין, החלטיות אף פעם לא הייתה מהתכונות החזקות שלי.
נכון, יש הבדל
אבל משום מה חלק נכבד מגולשי האתר מתעקש לתעב את האקדמיה ובמקביל לעקוב אחרי ההחלטות שלה כאילו שהן דברי אלוהים חיים. אתם לא מרוצים מהבחירות שלה? נהדר. למה לתת להן כל כך הרבה משקל? כל האובססיה הזאת של דירוגים על גבי דירוגים היא מה שמקבע את התפיסה שסרט הוא טוב רק אם עוד אנשים חושבים שהוא טוב. נהנית מהסרט. יופי. אנשים אחרים לא נהנו? מעלש. מה אכפת לך מה שאר הגולשים, או האקדמיה או מוישלה' זוכמיר חושבים?
אני אומר: להפסיק לדווח על תוצאות של משחקי כדורגל
הרי אנחנו יודעים איזו קבוצה אנחנו אוהדים ולא נפסיק לאהוד אותה גם אם היא תפסיד. אז מה האובססיה הזאת על התוצאה של המשחק? בואו ותיהנו מתצוגת כדורגל משובחת, בלי להיתפס לזכיות והפסדים.
אני מתנצל אם זה נשמע מלגלג, זאת לא הכוונה. אבל כבר אמרת את אותו הדבר, וכבר הסבירו לך: אנחנו עוקבים אחרי עונת הפרסים כי זה כיף. זה נחמד כשסרט שאתה אוהב מקבל הכרה; זה בסדר גמור אם הוא לא. אפשר לעקוב אחרי עונת הפרסים, זה לא בא במקום הנאה מסרטים שלא זוכים.
בחייך
אמת המידה להצלחה בספורט היא כמותית, להלן, ניקוד. אמת המידה להנאה מסרט היא חוויה אסתטית, לא מספר האנשים שמסכימים עם דעתך לגבי הסרט.
לגבי ההנאה, קרא (ז"א, לא באמת, כי זה האתר שלך ואני מניח שכבר עשית את זה) את התגובות באתר בכל שנה בין נובמבר לפברואר וספור כמה אנשים נשכבים על הרצפה ורוקעים ברגליים רק כי האקדמיה לא מסכימה עם דעתם על הסרט שהם חשבו שהיה צריך לזכות. אני פשוט חושב שחלק מהגולשים כאן, ובעצם זו תופעה גורפת שלא מוגבלת לאתר נהנים יותר ממשהו כשהוא הופך לקונצנזואלי ולא מעצם החוויה עצמה, וזה בעיני די פתטי.
אני נפגע מעצם ההאשמה
שקבוצתי האהובה (תהיה מה שתהיה) משחקת רק בשביל הניקוד. הרי לא הניצחון חשוב, אלא חדוות המשחק. אצלנו כדורגל הוא בשביל הנשמה, לא בשביל הכסף.
והתשובה שלי היא אותה תשובה. זה כיף. אם זה לא כיף לך, אל תקרא שום דבר בקשר לאוסקר, והכל יהיה בסדר. להגיד לאנשים שבגלל שהם נהנים מדבר זה או אחר הם פתטיים זה לא הכי מנומס.
חוץ מזה שהאוסקר הוא עדיין טקס הפרסים הנחשב והיוקרתי בעולם
אז מה לעשות, אם יש לך אתר או בלוג שעוסק בקולנוע, האם לא תדווח על משהו כמו זה? האקדמיה אומנם מנותקת אבל אי אפשר להיות מנותקים מהם, לא אם אתה עוסק\חובב קולנוע.
מז'תומרת "אובססיה"?! קוראים לזה טוטו
ויש אנשים שאכפת להם רק מהתוצאות.
אף אחד לא מדבר על הקונספירציה?!
למנוע מג׳ניפר לורנס לזכות שוב ע״י פיצול הקולות לשני סרטים שונים בהשתתפותה?!
מעניין אותי לדעת האם אי פעם שחקן (ו/או במאי, תסריטאי ובעלי עמדה מרכזית אחרת) שהיה מועמד על שני סרטים באותה שנה לאותה קטגוריה, זכה (בפרסי עין הדג, אוסקר, גלובוס וכדומה).
ג'וני דפ, 2005
כאן.
חוץ מזה, גם אם מצרפים את מספר הקולות שקיבלו שתי ההופעות של ג'ניפר לורנס נכון לעכשיו, היא לא עוקפת את כריסטוף וואלץ. וזה בסדר גמור, אני לא דואג לג'ניפר לורנס. היא ניצחה בשנה שעברה ויהיו לה עוד הרבה הזדמנויות לנצח גם בעתיד.
סטיבן סודרברג
זכה באוסקר על בימוי הסרט טראפיק, ובאותה השנה היה מועמד גם על בימוי ארין ברוקוביץ.