במקור: Pay it Forward
במאית: מימי לדר
תסריט: לזלי דיקסון
מבוסס על ספרה של קת'רין
ראיין הייד
שחקנים: קוין ספייסי, הלן
האנט, היילי ג'ואל אוסמנט,
ג'יי מוהר, ג'ון בון ג'ובי
הנחת יסוד: העולם הוא חרא של מקום.
לא טוב, נכון? אולי כדאי שנעשה משהו בנידון?
תרחיש א': יצאת מהמכונית לרגע. בזמן שלא היית בה, היא רוסקה לחלוטין בידי נהג משתולל. אתה עומד בגשם ומביט במכוניתך לשעבר, חסר אונים ככלבלב שיכור. למרבית מזלך, זר מסתורי מציע לך את הביואיק החדשה שלו במתנה.
תרחיש ב': אתה עורך דין. אחד מצליח כזה, עם הרבה כסף, תיקים גדולים, וביואיק. אתמול יצאת לטייל עם הכלב בגשם, וראית איש המביט במכוניתו המרוסקת, ופניו כפני כלבלב שיכור. אתה נזכר שמישהו עזר לך לא מזמן, מישהו שלא הכרת. כל אשר אותו מיטיב מסתורי ביקש היתה שתעביר את הטובה הלאה: שתעשה טובה למישהו אחר, ללא ציפייה לתמורה. מובן שאתה נפרד מהביואיק המבריקה שלך, עם הגלגלים ממגנזיום.
טוב, אז לא הצלחנו לשפר את העולם. בעסה.
ילד-קטן-שפעם-ראה-אנשים-מתים (להלן: טרבור) חונך היטב ויודע שתמיד יש לעשות שיעורי בית, וכאשר המורה שלו מטיל על הכיתה למצוא דרך לשפר את העולם, הוא באמת מנסה. זה בסדר, הוא רק בן 9. הוא עדיין תמים. הוא עוד יגדל, אולי, ויתפכח. אבל בינתיים הוא חשב על שיטה מבריקה: הוא יעשה טובה לשלושה אנשים, וכל אחד מהם יעשה טובה לשלושה אחרים וכל אחד מהשלושה… וכן הלאה. אם נניח "זמן דגירה" של שבוע לכל "דור נשאי מחלה", הרי שלאחר שלושים שבועות, נדבקו כארבע-מאות מיליארד בני-אדם. שיטה נהדרת, בתיאוריה.
אבל אני הרי ציני, לא? ובדיוק נגד הציניות הזאת בא הסרט להטיף. לרמוז שאולי, אם רק ננסה, אם רק נשקיף על העולם שמעבר לארבע קירותינו, נוכל להצליח ליצור עולם טוב יותר. אם נפסיק להיות ציניים ולא נזלזל בכל דבר.
כאמור, טרבור (שפעם-ראה-אנשים-מתים) מחליט לשפר את העולם. ואיפה יותר טוב להתחיל, מאשר בביתו שלו? הוא מפגיש את המורה עם אימא שלו, ארלין. בתור טובה למורה, כמובן.
בהחלט, ללא כל טיפה של ציניות, מפגש ענקים.
קווין ספייסי משחק את המורה. אאאחחחח… קווין ספייסי. שחקן משובח, לעניותי הרבה. גם בסרט זה, בתור יוג'ין סימונט, המורה לאזרחות, הוא מפליא בנו את כשרונו וקסמו. הוא לא אדם מאושר, חלילה. הוא משוכנע כי הכוויות הנוראיות המכסות את פניו מרחיקות ממנו בני-אדם, משום מה. את מפלטו הוא מוצא בקריאת ספרים, ובסרקזם המחלחל בו. גם לתלמידיו הוא מנסה להנחיל את אהבת הספר ואת אהבת השפה האנגלית.
(הערת שוליים: קחו מילון אנגלי-אנגלי עברי לסרט. הוא יועיל.)
כעזר כנגדו, הביאו את הלן האנט, שמשחקת כאן תפקיד דומה להפליא לזה ששחקה ב-"הכי טוב שיש". אם חד-הורית, קשת יום, המגדלת את בנה כנגד כל המכשלות. ותאמינו לי שילד נודניק כמו טרבור מק'קיני יכול להוות מכשלות לא מעטות. לא פלא, אם כך, שהיא מוצאת את מפלטה בשתייה לשוכרה. והיא גם לא ממש מנסה להיגמל.
יוצרי הסרט הגיעו להישג לא קטן. גם קווין ספייסי, גבר נאה כשלעצמו, וגם הלן האנט, אשה שניתן להגדירה כ"יותר מנאה", נראים כאן נורא. אם מדובר בכוויות המכסות את הפנים, או בסתם איפור גרוע בשעות שונות של היממה, הם אכן נראים מתאימים זה לזו.
אם עד כה נראה לכם שדעתי על הסרט חיובית, הרי זה רק מאחר שלא ראיתם את סופו של הסרט.
נכון, הרעיון ההתחלתי מרתק, והתסריט כתוב היטב.
נכון, שלושת השחקנים הראשיים (השרוף, השיכורה, והילד-שפעם-ראה-אנשים-מתים) נהדרים, וראויים להערכה רבה גם על משחקם בסרט זה.
נכון, הסרט מצליח לרגש לפרקים ולהצחיק לפרקים. בין אם מדובר בבדיחות השזורות לאורך הסרט, או בקטעי מונולוגים על עברן של הדמויות, או אף בדיאלוגים, הכל עשוי בחן, ולרוב אף בטעם.
אבל אז מגיע סוף הסרט.
חבל שאני לא יכול לספר לכם מה קורה בסוף. חבל. ההרגשה שהיתה לי כאשר עזבתי את אולם הקולנוע היתה דומה לתחושתו הכללית של חולה לאחר שהתוספתן המזוהם שלו נעקר מביטנו ללא ניתוח. סוף הסרט הוא אכזרי, מדכא, ואינו קשור במאום לעלילת הסרט. וחבל. הוא מנסה לתמרן בצורה צינית וקרה את רגשות הצופים (ועל כן אני מרשה לעצמי להיות ציני לגביו).
"תעביר את זה הלאה" היה עשוי להיות סרט משובח. לא, לא מושלם, היו דברים קטנים ומרגיזים גם לאורך הסרט, היו. אבל בסך הכל, סרט טוב. אבל אז מגיע סוף הסרט.
אז אם מישהו שם בחוץ מרגיש מאושר מדי, ולא טוב לו עם זה, הרי הוא מוזמן ללכת לראות את "תעביר את זה הלאה". למרות כל מעלותיו של הסרט, אני לא נהניתי. אבל אם לא מפריע לכם שמתמרנים את רגשותיכם ומנסים לחלוב את בלוטות הדמעות שלכם, ואם בא לכם לראות את קווין ספייסי ואת הלן האנט משחקים נהדר (כן, וגם את הילד ההוא…), אז בהחלט, חושו לראות את הסרט.
רק אל תצפו לצאת עם חיוך.
נ.ב.
בעקבות הסרט, סקרתי את חיי, לראות אם אני באמת בן-אדם טוב. האם אני עושה טובות לאנשים? טוב, חבר'ה, המסקנות מאכזבות. כנראה שלא.
לא הכנסתי עני מרוד וחסר בית לביתי מעולם. גם לא לליל הסדר.
לא ויתרתי על רכבי האישי לטובת אף אחד. לא שמישהו היה מוכן לקבל את הפיאט.
גם לא מנעתי מאף אחד להתאבד.
כנראה שאני באמת חרא של בן-אדם.
רגע
זה אומר שאנחנו בני אדם טובים במשפחה אם נתנו למישהו פיאט משומשת אחרי 15 שנה?
זאת אומרת לא הייתה לנו ברירה… אף אחד לא רצה לגנוב אותה
אפילו השארו פתק
אם ברצונכם לגנוב מכונית זאת אנה פנו לבעלים בטלפון:
אז זה סוף רע ???
באופן עקרוני אני מסכים איתך.
תמיד חשבתי שסופים רעים הם דבר מענג, שמייחד את הסרט לטובה משאר זבלוני הוליווד.
סוף רע מראה על נכונות מסויימת של התסריטאי\במאי\אולפנים לחרוג מהשבלונות.
אבל כאן? כאמור זה פשוט מיותר ומרושע.
אם הנחת היסוד של הסרט היתה שהעולם הוא חרא של מקום, כנראה גם המסקנה היא שהעולם הוא חרא של מקום.
אז זה סוף רע ???
אמת בדבריך, הסוף בסרט פשוט מיותר, ואם מותר להוסיף הבימוי זוועה, מישהו יודע מי הבמאי ה"מוכשר"?
הבמאית
היא מימי לדר (ואת המידע הזה, אגב, אפשר לראות בתחילת הביקורת, יחד עם שמות השחקנים).
מעבודותיה הקודמות: "פגיעה קטלנית" ('הסרט על המטאור הענק שפוגע בכדור הארץ והוא לא ארמגדון'), "פיסמייקר" (ג'ורג' קלוני וניקול קידמן).
לפני זה היא ביימה כמה פרקים ב"אי. אר" ו"פרקליטי אל. איי", וכפי שהיחצ"נים מדווחים בגאווה, יש לה את הכבוד להיות האישה הראשונה שהתקבלה ללימודים ב"American Film Institute", מה שזה לא יהיה.
אז זה סוף רע ???
אני מסכימה שהסוף היה רע ומיותר,ואפילו הרגשתי רע אחרי הצפייה,אבל יכול להיות שהתסריטאי רצה להראות שאחרי הכל עדיין מתבצעים פשעים ולא כולם הופכים לאנשים טובים…אז איכשהו זה לא כל כך מיותר-אבל קשה לצפייה ולמחשבה…
בקשר לסוף...
לדעתי "סוף טוב" בסגנון של "הכל היצליח והעולם הוא מקום נפלא לחיות בו" היה אולי יותר קל לעיכול, אבל הורג לחלוטין את הסרט.
המטרה של הסרט היא לא להתחיל תנועה אידאולוגית של אהבת-אדם (למרות שזה נראה ככה לפעמים) אלה לספר סיפור. והסיפור שהסרט מנסה להעביר הוא לא בדיוק מלא בחיוכים. הדמויות הן קשות יום ולא גרות בדיוק בשכונה הכי טובה באמריקה. זה מקום שבו זה לא קל לעזור לאנשים. אחרי הכל, אם הכל היה קל ופשוט, בלי שום מחיר אישי, לא היה טעם לעזור לאנשים, לא? ואז כל הרעיון היה מתמסמס.הסוף ה"רע" בא להראות שדווקא כשקשה זה הזמן לעזור לאנשים. זה לא חכמה לנסות לשנות את העולם כשהכל טוב.
בקיצור, "תעביר את זה הלאה" זה לא קומדיה הוליוודית ממוצעת. ודווקא זה אולי מה שהופך אותו לסרט יותר מסקרן.
כמו שקיפוד אמר,
ושלא כרגיל אני מסכים איתו לחלוטין, "סוף רע" הוא בדרך כלל דבר מבורך ומרענן (לפחות עד ש"סוף טוב" יפסיק להיות הנורמה ברוב המכריע של הסרטים). אבל הסוף צריך להיות קשור לסרט. ה"סוף הרע" של הסרט הזה לא נבע מהעלילה ולא אומר שום דבר על הניסיון לשנות את העולם. אותו אפקט "סוף רע" היה אפשר להשיג אם, נגיד, בסוף "להתחיל מחדש" טום הנקס היה מצליח לצאת מהאי שלו, מגיע הביתה, ואז, בגלל מום לב מולד שלא ידענו שיש לו, נופל ומת. גם אז הקהל היה בוכה. אבל אין לזה שום קשר לבעיות עיכול, זאת פשוט עוד קצת סחטנות רגשית מצד התסריטאי.
הסוף
ומה עשו האמא והמורה החביבים?
הסוף
זה מגיל 18 ומעלה
רק שכחת
שאתה בעצמך אמרת לי שאתה בן 13
;-)
רק שכחת
או בעצם לא ידעת שלי יש פרוטקציות
אני חצי-מסכימה איתך, דג...
הסוף באמת נוראי. ומודבק. ומתעלל. עושה דווקא. ממש נראה כאילו היה לסרט סוף רגיל, מתקתק והוליוודי, אבל אז הבמאי החליט שסוף טוב כזה לא מתאים לסרט מקורי כזה (בצדק, מאוד בצדק), אבל במקום להתאמץ ולחפש סוף מקורי, הוא פשוט מתעלל בצופים. "חשבתם שבאתם לראות סרט הוליוודי? טעיתם!" אומר הבמאי לאורך כל הסרט, וזו דווקא גישה רעננה ומענגת. אי לכך ובהתאם לזאת, כנראה החליט מר במאי לעשות את זה גם בסוף. "חשבתם שתקבלו סוף הוליוודי? טעיתם! נה לכם ונה לכם, אני יותר חכם מכם!"
במאי רע! במאי אכזר! לא אוהבת אותך יותר!
עכשיו, סביר להניח, אמורים כמה אנשים לתהות למה הסוף כל כך מרגיז כל כך הרבה אנשים.
פשוט וקל – "תעביר את זה הלאה" הוא אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי אי פעם, וראיתי כבר סרט-שניים. יש לו מקום של כבוד אי שם בתחתית עשרת הגדולים. הבעייה היא, שהוא היה יכול לככב בכיף אי שם בשלישיה הפותחת… לולא הסוף הנורא, המודבק, הטפשי, המתעלל וחסר הגיון שלו. הוא היה יכול להיות כמעט מושלם!
כאן אני לא מסכימה עם הדג הנכבד. כבר שנים רבות שאני חסינה למניפולציות רגשיות. זה קורה, אתם יודעים, אחרי משפחה פולנית, 5 אחים קטנים וכמה מאות סרטים. יש שאומרים שאני אדישה מדי, צינית מדי, וסרקסטית הרבה יותר מדי כלפי כל דבר שלא נוגע ישירות מאוד לחיים האישיים שלי.
אבל הסרט הזה, אוי, הסרט הזה… הסרט הראשון מאז כיתה ג', בערך, שהעלה חיוך ענק על פני, דמעות בעיני צחוק מתגלגל והכל בפרקי זמן קצרים מאוד. הסרט הזה לוקח קלישאה אחרי קלישאה, ופשוט יורה בהן. הוא בא אך ורק כדי להוכיח שאת כל הקלישאות שהוליווד כבר טחנה למוות, כל אותם נושאים נדושים מהחיים אפשר לעשות אחרת. הוא לוקח את החומרים מהם עשויים כל סרטי הזבל שוברי הקופות ההוליוודיים, ורוקח מהם משהו אחר, מקורי, ב-א-מ-ת נוגע ללב, מדהים.
והשחקנים, אוי, השחקנים…
רק שני דברים מורידים אותו מדרגת השלמות האלוהית שהוא ניסה לגרד באומץ –
לא כל הקלישאות מצליחות לצאת אחרת, והיתה סצינה-שתיים שכנעט גרמה לי להקיא…
והסוף.
יורד הסוף לאלתר!
אני חצי-מסכים איתך, אסטרו...
הסוף הוא אכן טיפשות גמורה, שלדעתי הושפעה מהבמאית (מימי לדר או משהו כזה?), אבל זה שהסוף רע זה לא אומר ששאר הסרט הוא יצירת מופת, אני לא חורץ את הסרט הזה ככישלון אבל בטח שלא בעשרת הגדולים שראיתי, אז ככה, או שהיה לך ממש חרא מזל בבחירת סרטים, או שיש לך טעם מאוד מוזר, מה כל כך טוב בסרט הזה? רעיון נחמד, שלא נוצל אפילו עד תומו, אפילו אם הסוף כן היה מוצלח, עשרת הגדולים???
אני מצטער על הבורות אבל למה?
אני סה"כ עוד לא בן 13 ולא הייתי מכניס אותו גם לעשרים הסרטים הטובים ביותר שלי, וראיתי כבר כמה מאות…
אז שבכותרת אמרתי שאני חצי מסכים איתך, עכשיו זה נראה כמו רבע…גם זה לא, אבל לא משנה.
את תהי מרוצה עם עשרת ה"טובים" שלך ואני עם עשרת הטובים שלי.
אתה מפספס- מדובר ביצירת מופת
לציניות יש רף של גיל ומתי שהוא היא מתחילה לשעמם. גם את הציניקנים עצמם.
יש פה קונצרט של קולנוע טוב במיוחד שפשוט אין לי יותר מדי דברים רעים לומר עליו. גם על הסוף שהוא מבריק וכואב.
אני מקנא בך. באמת.
כלומר אתה הצלחת לראות את הסרט, להנות ממנו, וכנראה גם להבין אותו.
אני מסתבר, לא.
בסדר, נניח לרגע שכדברייך אני ילדון ציני. אין בעיה.
מה למען השם נסתה הבמאית לומר בסרט הזה?
שהעולם חרא?
שמי שמשקיע שוקע?
או שמא היו כאן מטפורות עמוקות יותר על האל הכנעני תמוז?
באמת, אין לי מושג על מה היה הסרט. אני עדיין מחכה שיסבירו לי מה היה כל כך "מבריק" שם.
הסוף, רמז
יסלחו לי הכותב וכל המגיבים שקטלו את הסוף התלוש וסוחט הדמעות לשווא. נראה שלא הבנתם רובד סמוי של הסוף, שהוא מוסווה רק קצת.
זה המזל שלכם, כי למי שמבין את זה, הסוף נהיה עוד הרבה יותר מיותר ודוחה.
על מה אני מדבר? להלן, בספוילר.
וחוץ מזה, אני מסכים עם הכותב: עד הסוף זה סרט ניתן בהחלט לצפייה, והילד הוא אחד הילדים הפחות מעצבנים שראיתי על הבד (ולא ראיתי הרבה).
לא ייאמן
פשוט לא ייאמן. אחרי שכבר חשבתי ששום דבר שבעולם לא יצליח לפרוץ את חומות הבונקר הציניות שכל החבר'ה פה בנו לעצמם, מגיע סוף של סרט, ולא סתם סוף – אלא סוף ממש רע, כל מה שציניקן מצוי יכול לחלום עליו – ובמקום לברך עליו, קובלים שהוא לא יותר רך!
פשוט נהדר, וזה באמת לא בציניות. נחמד לדעת שיש דברים שממיסים קצת את לבכם המתחכם והמזלזל.
בלב כל ציניקן
מסתתר רומנטיקן רגיש ומפוחד. האם אוהבים אותי? האם אני מקובל? האם יש לי משהו תקוע בין השיניים? פחדים ושאלות קשות מנקרים בלב כולנו, וכדי להגן על עצמנו אנחנו בונים חומה עבה של ציניות בריאה. לפחות רובנו כאלה. חלקנו סתם חלאות.
סתם משוטט באתר
ונתקלתי בסרט הזה, שדווקא ראיתי ודי-אהבתי. הסוף היה מעט קיטשי-נוצרי (ולאו דווקא אכזרי מדי) והסרט כולו מגיע לאחד הציונים המתסכלים ביותר לגבי סרט: כמעט טוב.
את ספייסי ראינו יותר מוצלח (באמריקן ביוטי)
וגם את האנט (בהכי טוב שיש)
אבל הסרט מקורי, מזכיר קצת את Dead poets Society בקטעים של 'המורה המשנה את חיי תלמידיו'.
וזה, אין מה לעשות, הרבה.
אבל מה, הוא מפוספס.
וחבל.
לא ממזמן ראיתי את הסרט
(חברה שלי מאוד, מאוד, מאוד אוהבת את הילד שראה פעם אנשים מתים והכריחה אותי להחליף אותו), ולמען האמת, אני לא באמת מבינה מה יש לכם נגד הסוף שלו.
הסרט עצמו, קודם כל, היה ממש טוב- מאוד מקורי, מאוד אהבתי. והסוף אמנם יכל להיות יותר טוב, אבל בהחלט לא סוחט דמעות בכוח, מודבק ומתעלעל כמו שכתוב בביקורת, ועדיף בהרבה על פני כמה אלטרנטיבות טיפשיות אחרות שבמאים הוליוודיים *אמיתיים* עוד היו שמים בו.
בקיצור, סרט מומלץ מאוד, וגם הסוף.
צודק.
טעות, טועים, טעיתי.
:-)
לפעמים, סוף טוב זאת לא מילה מגונה.
כן אבל הסוף פה לא היה טוב ולא רע…
צמחוני כזה
לא יכולה להגדיר אותו
אבל הוא התאים לסיפור ולסרט וגרם לי לחיוך ולמחשבה גם אחרי שהסרט נגמר
בואו נעביר את זה הלאה
דווקא רעיון נהדר להעביר את זה הלאה.
לעשות 3 טובות ואולי דווקא קטנות ל3 אנשים ולבקש מהם להעביר את זה הלאה
אנשים טובים אתם נמצאים שם בהמוניכם רק שאתם שקטים כי רק איסטרא בלגינה קיש קיש קריה
בהצלחה
אני יוצאת לעשות 3 טובות קטנות ל3 אנשים ומקווה שגם אתם
אנחנו יכולים ואנחנו פה כדי לתרום מטובנו לשנות את העולם
כשתחזרי, ספרי לנו איך היה.
האחרונה שניסתה
ירדה מהארץ.
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2761276,00.html
הרבה אנשים שקטים
שעושים טובות לאנשים אחרים ו"מעבירים את זה הלאה" עדיפים על מטבע אחד שרק מרעיש. לא?
אנשים שמלווים 350 יורו
לברנש שאינם מכירים שגנבו לו את הארנק בלילה הראשון שלו בדאבלין, למשל.
במטבע אחד מרעיש
אפשר לקנות מסטיק לילד מצוברח. בשטר אחד מרשרש אפשר לקנות עוגה לכיתה שלמה.
ילד מצוברח
או שאפשר לקנות
ולפתור את הביעה מראש (כפי שראינו בקון).
השחקן
איך קוראים לשחקן הבלונדיני ששיחק את העיתונאי?
השחקן
ג'יי מור (באנגלית mohr) ששיחק גם ב"גו" ו"ג'רי מגוויר".
אני פשוט לא מסכים עם הכותב!
אני ראיתי את הסרט והוא היה מדהים, המסר שלו זה המסר שבאמת יכול להציל את העולם וקחו דוגמא לתוכניות שנעשו בעקבותו…
זה אומנם נכון, שבסוף הסרט הדמעות נוזלות וזה נורא וטרגי אבל גם בסוף לאחר הדמעה כשרואים את כל האנשים שמתאספים סביב הבית אתה מרגיש גאווה , כי האו בסך הכל הצליח והמשאלה שלו התגשמה!
אז אני ממליץ שכולם ילכו לראות את הסרט ושכולם ילמדו ממנו קצת…!!!
הסוף המגעיל
ראיתי את הסרט עם כל השכבה שלי. כולנו היינו בשוק מהסוף המסריח הזה.. מה זה?!?! אפשר לדעת מה עבר לבמאי או למי שלא עשה את הסרט הזה בראש באותם רגעים?? למה לקלקל סרט יפה ונחמד עם סוף כל כך לא מתאים וממש מבאס. אני אישית שונאת סופים כאלו וזה היה ממש לא לעניין. אני לא אומרת מה קרה בסוף מתוך התחשבות במי שלא ראה את הסרט… (כבר קילקלתי לא? חחחחח).
וואו... איזה סרט מעצבן.
זאת אומרת, אני מסכים לגמרי עם השבחים על המשחק, הגובל במדהים ועל הריאליזם של הסרט, ועל זה שהתסריט מזגזג טוב בין דרמה לקטעים משעשעים. אבל הסוף הזה… איי, איזה סוף. מעולם לא הרגשתי יותר מפה שמנסים לסחוט ממני דמעות בכוח, שמנסים לזעזע אותי רק כדי שאני אוכל לבוא אחר כך לאנשים ולהגיד על הסרט הזה שזה הסרט שבסוף שלו קרה ככה וככה (לא, אתם לא "שב7ה חטאים"). ותוך כדי הסוף, אפשר לומר שכל השאר נהרס לי. התברר שהיו בסרט קטעים רבים שנועדו לרגש בכוח, שניסו לגרום לנו לעשות "אוווו…" ושניסו לגרום לתזוזה את העטים של חברי האקדמיה, אבל לא הבחנתי בהם עד לסוף המזעזע. בנוסף, הקצב של העלילה אינו מוקפד והוא ממש אבל ממש לא חף מקלישאות.