ביקורת: מחלקות העיתונים

פעם היה טוב יותר, אמר זה מכבר או. קיי. בומר, וגם אם זה לא נכון אובייקטיבית, נוסטלגיה היא מרכיב משמעותי ביצירות מד"ב ופנטסיה פופולאריות. ב"בחזרה לעתיד" מרטי מנווט את הוריו מעבר נאיבי ורומנטי אחד אל אחר; "דברים מוזרים" מתארת אמנם עיר שחיה על פי בולען שאול או משהו בסגנון, אבל גם עובדת על כמיהה לילדות אייטיזית של ארקיידים וספריות וידיאו; ו"שליחות קטלנית" לא בהכרח מציג עבר אידיאלי אלא בעיקר אומר שהעתיד מחורבן יותר.

ערבבו את כל אלה, וקיבלתם את "מחלקות העיתונים", הסדרה המצוינת-אך-מבוטלת-לאחר-עונה-אחת של אמזון פריים, המבוססת על קומיקס באותו השם של בריאן ק. ווהן ("הבורחים" ו" Y: האיש האחרון"). יוצרת ומפיקת הסדרה היא סטפני פולסום, מהכותבות של "צעצוע של סיפור 4".

מחלקות העיתונים שעל שמן נקראת הסדרה הן מאק, קיי. ג'יי., ארין וטיף, ילדות בנות 12 מעיירה נידחת, שחוברות יחדן בלילה שאחרי ליל כל הקדושים של 1988 כדי להגן על עצמן מפרחחי רחוב בעודן, אממ, מחלקות עיתונים. אלא ששרשרת אירועים מוזרים מנחיתה את הילדות ב-2019, ואל תוך מלחמה בין ארגונים עם רעיונות שונים לגבי נהלי האתיקה במסע בזמן. תוך שהן מנסות לשרוד ולמצוא דרך הביתה, הילדות פוגשות את עצמן ואת קרובותיהן בעתיד, ומתמודדות עם הפער בין כל שייחלו לעצמן למציאות העתידית. הפער מאלץ אותן לבחון מחדש את ההנחות שלהן לגבי עצמן – והרי לכם מטאפורה להתבגרות. אלא שהילדות הן רק צד אחד במפגשים האלה. הצד השני הוא המבוגרות שפוגשות אותן, שהמפגש עם הילדות נותן להן פרספקטיבה על חייהן ולעיתים פוקוס מחודש – וכמו כן, נוסטלגיה.  

המפגש של הילדות עם הדברים שהשתנו עם הזמן (ועם אלה שלא) מייצר לא מעט דרמה והומור, ושיאים רגשיים שומטי-לסת בפרקים הרביעי והחמישי. הרגעים הללו לא היו מתאפשרים בלי הכתיבה הנהדרת של הדמויות. הסדרה מצליחה לשרטט (כמעט) לכל אחת מהגרסאות של הילדות וקרובותיהן אפיון עשיר ומסע משל עצמה לאורך הסדרה: מאק היא פרחחית מבית הרוס עם לב זהב שמוטל בספק, ואתם תרצו לצבוט אותה ולבדוק שהיא לא ג'ון קונור; קיי. ג'יי. היא היהודייה העשירה, אך עיקר העושר שלה בסדרה נובע מרבדים, זהויות ושאלות; וישנה ארין, בת המהגרים, שזהותה המבוגרת (בגילומה של אלי וונג, "ציפורי הטרף") רחוקה מלענות על ציפיותיה. טיף, הילדה החרשנית, היא הסיבה ל"כמעט" הנ"ל, ואולי אם הייתה עונה נוספת הסדרה הייתה מצליחה לתת לה מעט יותר עומק וייחוד.

עלילת מלחמות המסע בזמן סובלת מתסמונת "מה לעזאזל קרה כאן הרגע" ומכניקת המסע בזמן שלה לא באמת מעניינת, אבל גם לה יש את הרגעים שלה, בעיקר בכל הנוגע לדמות של פריורס (עדינה פורטר, "סיפור אימה אמריקאי"), חיילת חסרת מעצורים בשירות אחד הארגונים הנ"ל. כמו כן, ההסתגלות של הילדות לבלגן שמתרחש סביבן מרגישה יותר אותנטית מבסדרות מד"ב אחרות (אני מסתכל עלייך, החידוש של "זינוק לאתמול"), במיוחד כאשר היא באה אל מול הקושי של המבוגרות להסתגל אליו ולנוכחותן של גרסאותיהן הצעירות. 

ככל הנראה, הסיבה לביטול היא הבחירה של אמזון למקד את מאמציה ב"שר הטבעות: טבעות הכח", שגם לקחה מ"מחלקות העיתונים" את פולסום (המפיקה הנ"ל) באמצע העונה, מה שאולי מסביר תחושת רישול מסוימת בפרק האחרון (חשוב לומר – הפרק האחרון של הסדרה הסתיים בסוף פתוח, אבל זה לא פגם בהנאה שלי ממנה). פולסום חתומה בינתיים על הפרק הרביעי ב"טבעות הכח" ועל ייעוץ בשאר הפרקים, והפרויקט הבא שלה הוא ככל הנראה סדרה של "קינג קונג" עבור דיסני. סביר להניח שפולסום תמשיך לעשות חיל היכן שהיא תהיה, אבל הידיעה הזו לא ממש מפצה על האובדן של "מחלקות העיתונים".

על הנייר, ל"מחלקות העיתונים" היה כל מה שצריך כדי להצליח: היא הביאה אל תוך העלילה תקופות וייצוגים שונים, הצליחה לטוות מעליהם דמויות מעניינות ומגוונות, והרגישה יותר טרייה ונמרצת מהעונה האחרונה ארוכת-הפרקים של "דברים מוזרים", למשל. אלא שניכר שאמזון לא עשו בשביל "מחלקות העיתונים" הרבה בהיבטי השיווק, והעניין בה ברשת מצומצם מאוד. חברת ההפקה מנסה כרגע למצוא לסדרה בית חדש, אם כי נראה שהתקווה קלושה. אבל מי יודע, אולי ברגעים אלה ממש נשאבת להווה גרסה צעירה של בכירה ברשת סטרימינג, מגלה את נפלאות הבינג' דרך "מחלקות העיתונים", ומסבירה לגרסתה המבוגרת איזו טעות תהיה זו לוותר על הסדרה.