"פדינגטון 2" הוא חיבוק חם ממישהו שאוהב אותך. אפילו אם יש לו בעיות, ואפילו אם הוא לא תמיד מדהים – מה, אתה הולך לבוא בביקורת על חיבוק? "פחות התחברתי לחלק לקראת הסוף שקצת חיבקת חזק וזה כאב לי בכתפיים"? "היית יכולה להשקיע יותר במיקום הידיים"? "נשמת קצת חזק מדי על הצוואר שלי"? אתה הולך להתאונן שבזמן שמישהו הזכיר לך שיש דברים טובים ונפלאים בעולם , הוא לא עשה את זה בצורה מדהימה? באמת?
כלומר, כן, אני בטוח שמישהו, איפשהו לא כל כך אוהב את "פדינגטון 2", ואני בטוח שיש לו סיבות טובות, ואני מאוד גאה באותו אדם שתרם את הלב שלו לצורך השתלת לב, אבל בסופו של יום אם "פדינגטון 2" לא מחמם ולו במעט את עצמותיכם בלילות מרץ החמים, אני לא בטוח שאני רוצה אתכם ברשימת החברים הקרובים שלי.
הסרט הקודם בסדרה, "הדב פדינגטון", קצת עבר מעל הראש של חובבי קולנוע, וחבל. למרות שפרסי הבאפטא עשו ככל שניתן כדי לצעוק לכולם שמדובר בסרט מקסים, ולמרות שבאמת, תקשיבו, מדובר בסרט ממש מקסים – הוא לא הצליח לזכות במעמד שהגיע לו כסרט ילדים מושלם. "פדינגטון 2", לשמחתי הרבה – כבר יותר מצליח. צמד הסרטים מתארים את עלילותיו של הדב פדינגטון – דב לכל דבר ועניין, אבל מנומס כזה ואדיב וקטן. אם הסרט הראשון היה עסוק בהתאקלמות של פדינגטון בסביבה הלונדונית ובבחינה כיצד הוא משפיע על סביבתו בצורה חיובית, כאן הסרט בא לאתגר את תפיסת העולם שלו ולבחון אותה מחדש. כי להגיד שבני האדם הם טובים זה טוב ויפה, אבל אנשים נוטים לשים לב שהמציאות היא לא בדיוק טוב ויפה – אז כדי לטעון שבני אדם הם בעצם כן טובים צריך טיעון משכנע, אחרת אתה נהיה סתם סרט קיטשי ודבילי. וסוד ההצלחה של "פדינגטון 2" כסרט זה שהוא מציג טיעון מאוד משכנע. איך הוא עושה זאת? הסרט שולח את הדב הקטן למקום הכי טוב שאפשר בשביל לבחון ולאתגר את תפיסת החיים שלו: לכלא.
עלילת הסרט מתחילה כשפדינגטון רוצה לקנות ספר יקר ערך שנמצא בחנות עתיקות כמתנה לדודתו. בשלב כלשהו הוא מספר על קיום הספר לשחקן מפורסם בעבר שבהווה הוא מפרסם מזון אוכל לכלבים, והשחקן, מסיבה מסתורית כלשהי, מחליט לשדוד את הספר. בליל השוד פדינגטון נמצא באזור החנות ודולק במרדף אחרי השחקן שנמצא בתחפושת ומכיוון שמחלקת הזיהוי הפלילי והמשטרה של לונדון הן זוועה, פדינגטון נאשם בביצוע הפשע. בכלל, אם אפשר להתעכב על זה רגע – פדינגטון הוא דב קטין מפרו. מה הסמכות של מישהו לשלוח דב קטין ממדינה אחרת לכלא בריטי? איפה שגרירות פרו בכל העסק? למה הוא נשלח לכלא ולא למוסד לעברייני נוער? יש תקדימים לדבר הזה? עוד דובים שנשלחו בכלא? או חיות אחרות? אין לי מושג ואין בסרט תשובות ובשלב זה, אני בהחלט מעוניין בקורס "רשויות החוק, תפקידן וכשירותן בעולם של פדינגטון" שבו לפחות מסבירים לי ולו במעט על התפקיד של החוקר לזיהוי פלילי שתפקידו לדעת להבדיל בין סוגי מרמלדה שונים.
בכל מקרה – כלא. ולא סתם כלא, אלא אחד שדומה בצורה חשודה לכלא המקסים ההוא מ"מלון גרנד בודפסט" (בכלל, פול קינג הבמאי הוא הבמאי היחידי שמתקרב לאסתטיקה הווס אנדרסונית בלי שאפשר להגיד שהוא חיקוי זול שלו. משימה לא פשוטה בכלל וכל הכבוד לו על זה). שם בכלא, פדינגטון מעומת עם האנשים שלכאורה הכי רחוקים מנימוסין והליכות ונדרש להסתדר איתם. בינתיים, המשפחה המאמצת של פדינגטון מנסה לעזור לו למצוא את הפושע האמיתי וכלומר ,זה סרט ילדים, אפשר לנחש את המשך העלילה מכאן. פדינגטון לא מפתח התמכרות לסמים קשים בכלא ויוצא ממנו דב חמוד שונה מאשר שהוא נכנס ומתחיל להתחבר לתרבות רעה, למרות שזה בהחלט גם סרט שהייתי רוצה לראות. במקום זה, בעקשנות ועדינות, פדינגטון מצליח לשכנע אנשים שעדיף להיות טוב מאשר רע, ושהעולם יכול להיות נחמד יותר אם רק נעזור אחד לשני. יש גם לכל אחד מבני המשפחה מה שנראה כמו קו עלילה שמוצג בתחילת הסרט, אבל הפעם משפחת בראון הם לחלוטין דמויות משנה, ומה שנראה כקו עלילה מתברר כמאפיין אופי או עלילתי שיעזור בנקודה מסוימת בסרט ולא יותר; כמו האקדח של צ'כוב רק עם שיעורי שחייה, אבל "שיעורי השחייה של צ'כוב" נשמע פחות כמו מושג ספרותי מרשים ויותר כמו חוג במתנ"ס.
את הנבל של הסרט, זה ששלח את פדינגטון לכלא מגלם יו גרנט ו..טוב, אמרתי בתחילת הביקורת שזה לא לעניין לעשות את זה ובכל זאת – אפשר להגיד מילה אחת בינונית על הסרט? לא רעה – בינונית. וגם, לא באמת ממש על הסרט אלא יותר על יו גרנט? בזריזות? אוקיי, אז – אולי יו גרנט פשוט לא שחקן כזה טוב? כלומר, אני מאוד שמח שהוא הבין שימי השחקן הראשי בקומדיות רומנטיות מאחוריו, וזה אחלה שבחירת התסריטים שלו השתפרה פלאים מאותם ימים אבל ביום הכי טוב שלו כשחקן, יו גרנט הוא בסדר. חמוד, מצחיק, שרמנטי, אוקיי, ואם בתפקידים של שחקן ראשי בקומדיה רומנטית זה עוד תופס, בסרט שבו התפקיד מצריך שחקן אופי מדופלם זה… סביר, אתם יודעים. סבבה, אין תלונות, פשוט היה יכול להיות יותר טוב עם שחקן אחר בתפקיד. כמו ניקול קידמן בסרט הקודם, גם גרנט הוא הנקודה ה"הכי פחות טובה" של הסרט (אבל עדיין מספיק טובה). לפחות הפעם גם הנבל לא באמת נבל. הוא אנוכי וחמדן, כן, וגורם לצרות רבות – אבל טוב הלב של הסרט בהחלט תופס גם לגביו, וזה עוזר למסר הכללי של הסרט שמוכן לתת גם לנבל שלו סימפטיה ואמפתיה מסוימת.
"פדינגטון 2" הוא מה שהייתי רוצה שכל סרט ילדים יהיה: סרט עם לב ענק, שלא מרגיש כמו משהו שמנסה למכור לילדים שלך מוצר (וזה עוד מגיע מסרט המשך, כן?), שמכבד אותם ואותך כצופים, שלא מסתווה לסרט למבוגרים על ידי קריצות ורפרנסים אבל מצליח לשאוב גם מבוגרים אליו בכל זאת, שמבויים וכתוב בחן בריטי למהדרין, עם צוות שחקנים שכולם נותנים בו הופעות טובות (ברנדן גליסן במיוחד עושה את תפקידו הטוב ביותר מזה זמן מה) ושכולם יוצאים ממנו מאושרים ושמחים. כש"פדינגטון" הראשון יצא בזמנו, הכרזתי עליו כסרט הילדים הטוב ביותר שיצא באותה השנה. ואומנם השנה קצת מוקדם מדי בשביל לצאת בהצהרות כאלה, בייחוד עם תותחים כמו "שובה של מרי פופינס", "משפחת סופר על 2", "ראלף שובר את האינטרנט" ו"נגנב על הזנב" שנמצאים בדרך אלינו אז בוא פשוט נגיד שבשביל להדיח את "פדינגטון 2" מכס המלוכה של סרט הילדים של השנה – כדאי שיביאו איתם צבא.
אני ממש אהבתי את הסרט ובכל זאת לא מסכים איתך
קודם כל יו גרנט מצחיק ומגוחך בצורה מעולה לאורך כל הסרט. מבחינתי הוא ממש עשה את העבודה, בייחוד בקטעי סולו בחדר התלבושות שלו. דבר שני, משתמע איכשהו שהסרט מראה איך פדינגטון מראה לעולם את טוב ליבם של אנשים בצורה משכנעת, אבל מבחינתי אין שום דבר אפילו קרוב לריאליסטי בסרט. זה סרט ילדים וככזה הפושעים בו מזכירים יותר את צוות הפיראטים של קפטן הוק, ורשויות החוק הם לא פחות מגוחכות. וזה נהדר.
עוד דבר שלא כל כך התעכבת עליו הוא הצילום והבימוי הנהדרים בסרט. מעבר לעיצוב, שבאמת מאוד מזכיר את ווס אנדרסון, יש שוטים רבים בסרט שמאוד הושפעו משפילברג ורוברט זמקיס – תנועה והתרחשות תוך כדי מצלמה שמשנה זווית, ושהם ממש תענוג לעיניים.
ודבר אחרון, הסרט מאוד בריטי. כלומר, מאוד. בצורה מוגזמת ממש, כיאה לסרט המבוסס על אחד הספרים הכי בריטיים שיש. וזה כיף ונוסטלגי ואני ממש מקווה שמרי פופינס החדש ידע להגיע לאותו ביצוע.
הסרט הזה נחקק לי בלב
בתור חוויה אופטימית קסומה ונפלאה – ראיתי אותו לפני כמעט חצי שנה כשיצא בגרמניה, ומיד לאחר מכן אמרתי לכל בני המשפחה שלי בארץ שהם חייבים לראות אותו. עכשיו כשהוא סוף סוף יצא הקפדתי לעבור אחד אחד ולוודא שהם הולכים אליו כל עוד הוא מציג באנגלית.
כי יש סרטים שאתה פשוט רוצה לוודא שכל מי שאתה אוהב יחווה אותם גם כן. וזה סרט כזה – מקסים, מתוק, מתאים לילדים בלי להיות ילדותי, מתאים למבוגרים בלי להיות אפל או ציני. סרט שמחמם את הלב וגורם לעולם להיראות קצת יותר אופטימי לכמה רגעים.
הזכיר לי למה כל-כך אהבתי את הספרים בילדותי.
אל הראשון לא התחברתי – לא ראיתי בקולנוע, ובכמה צפיות בבית לא הצלחתי להגיע אל הסוף (ולתחושתי לניקול קידמן אכן – ואולי במפתיע – יש חלק בכך). אבל הזכרונות מקריאת הספרים בילדות צפו ועלו, והחלטתי שאני חייב לתת לשני צ'אנס. סרט מקסים – ואני ראיתי את הגירסא המדובבת! היה די מייאש לראות גלריה שלמה של קומיקאים ושחקני אופי אנגליים שאני אוהב מלהגת בשפת הקודש ובשלל מבטאים – ובסרט הזה לדעתי האנגלית היא חלק בלתי-נפרד מהקסם. העולם שפול קינג יצר פה הוא מעין ארץ לעולם-לא סטייל פי. ג'י. וודהאוז – אנגליה שלא באמת התקיימה אי-פעם מחוץ לחלומותינו…האנגלופייל שבי התעורר ונכבש. והילדים: בן 11 ובת 7, שניהם נהנו והיו מרותקים לאורך הסרט כולו (למעט נפילה אחת של "עוד כמה נשאר" כ-20 דקות לפני הסוף לילדה).
סרט חמוד לאללה
לצערי הרב, ראיתי את הגרסה המדובבת כי לא היה את הגרסה הלא מדובבת (אולי בגלל פסח?). וזה היה פשוט נוראי. עם כל הכבוד למדובבים הישראלים, זה לא אחד מהסרטים שצריך לדובב. זה סרט כל כך אנגלי. זה צורם כמו לדובב לאנגלית את גבעת חלפון.
ולמרות הדיבוב שהפריע מאוד, היה סרט ממש חמוד. מלא בנשמה ובתמימות. מלא בלונדון (הו, הגעגועים). מלא ביו גרנט (הו, הגעגועים). ובאמת שהיה לי ממש כיף.
ילדים(אנגלים) עפו על זה. בנובמבר. רק עכשיו בישראל?
(ל"ת)
כן, משום מה החליטו שחייבים לחכות איתו לפסח
אולי כדי לעשות לילדי ישראל טיזינג עם לחם וריבה (סליחה, מרמלדה) בזמן שהם יכולים לאכול רק מצות?
לא ברור.
הארווי אשם
ההפצה העולמית של הסרט התעכבה, בגלל שערוריה קטנה שבה הסתבך המפיץ של הסרט בעולם, אחד הארווי ווינשטיין. מפיקי הסרט עצרו הכל, העבירו זכויות לחברה אחרת, וכך יצא שפדינגטון נאלץ לאכול מצה במקום סופגניה.
מי זה הארווי ווינשטיין?
(ל"ת)
זה הארווי ויינסטין
(ל"ת)
סצינת הפח
הייתה בין הדברים החמודים והמצחיקים שראיתי בזמן האחרון.