אנשים כל הזמן אמרו שקינג קונג היה גורילה נורא גדולה, אבל בחייכם – ראיתם אותו על האמפייר סטייט בילדינג? הוא אפילו לא בגובה של האנטנה. ממש מאכזב. בסטנדרטים שלי, "גורילה ממש גדולה" לא היתה צריכה לטפס על הבניין, היא היתה צריכה להיות בגובה של הבניין. לפחות. אנשים אומרים שהרובוטריקים הם רובוטים "ענקיים", אבל נו באמת, שמונה, עשרה מטרים, זה "ענק"? באמבלבי לא יכול אפילו להוריד עפיפון שנתקע על העץ ליד הבית שלי. זה ענק, זה?
ב"פסיפיק רים", לעומת זאת – כאן אנחנו כבר כמעט מתקרבים לגודל שאפשר להתרשם ממנו. בעצם, אני מוכן לקבל את הטענה שהמפלצות והרובוטים האלה די גדולים. נגיד את זה ככה. נכון אופטימוס פריים הופך למשאית? נכון משאית יכולה לגרור מכולה? ונכון על ספינת משא אפשר לשים, ככה, מאתיים, שלוש מאות מכולות, בערמות? אז אחד הרובוטים בסרט מחזיק ספינת משא. ומשתמש בה כמו במחבט בייסבול, כדי לרסק את הפרצוף של איזו מפלצת בגודל דומה.
ואם הפיסקה האחרונה לא הבהירה את הנושא, זה המקום לציין ש"פסיפיק רים" הוא לא רק הסרט הכי כיפי של הקיץ הזה, בנוק-אאוט מוחלט, מוחץ, ללא כל תחרות או ספק, אלא גם אחד מסרטי הקיץ הכי טובים מסוגו שראיתי בכלל. כמובן, זה עוזר שהסרט נראה כאילו הוא נוצר במיוחד בשבילי (ובשביל כמה מיליוני יפנים שמתים על דברים כאלה). יש אנשים שאוהבים בירה, אני אוהב רובוטים ענקיים ודינוזאורים. תתבעו אותי.
הרעיון המרכזי מאוד לא מתוחכם: מתוך קרע במרחב בתחתית האוקינוס השקט יוצאות מפלצות ענק, קאיג'ו, שכמנהגן של מפלצות כאלה, נמשכות אל ערים גדולות ומחריבות אותן כמו בנייני חול. כדי להתגונן, בני האדם נקטו בצעד ההגיוני מגניב ביותר האפשרי: הם בנו רובוטים ענקיים, שיילחמו במפלצות. לכל רובוט ענק יש שני "נהגים", שמוחם מחובר אליו, וזה לזה. זה פחות או יותר העניין. מכאן ואילך: מכות בקנה מידה אפי במלוא מובן המילה.
"פסיפיק רים" הוא סרט שלקוח ישר מתוך פנטזיות האקשן הכי ילדותיות, לפחות אלה שלי, ומגשים אותן בתקציב של 200 מיליון דולר. במילים אחרות, זה סרט שרציתי לראות מאז גיל שש. תסריט הקרב הענק, העצום והלא יאומן שבמרכז הסרט נראה כאילו הוא מבוסס בחופשיות על משחק של שני ילדים:
"אז הרובוט שלי מרביץ למפלצת עם סירה!"
"אז מה, המפלצת שלי נושפת קרח ואוכלת לו את הראש!"
"היא לא יכולה! הוא מצמיח מאה תותחים מתוך הבטן ויורה בה!"
"כדורים לא משפיעים עליה כי היא חסינת כדורים והיא תופסת לו את שתי הידיים ומביאה לו נגחה!"
"אז מה, הוא הצמיח יד שלישית מהגב! עם פרופלור!"
שיהיה ברור: זוהי מחמאה. זה נהיה הרבה פחות שפוי, והרבה הרבה יותר אדיר, בהמשך. הקרב הזה הופך למירוץ חימוש של רעיונות מוזרים, כשכל פעם שבה אתם חושבים שהוא הגיע לשיא אי השפיות, הביזאריות עולה עוד שלב. אתם יכולים לקרוא לזה טפשי. אני קורא לזה תענוג צרוף. אני חושב שצווחתי מאושר כמו ילדה קטנה כמה פעמים.
"פסיפיק רים" אולי מטורף, אבל הוא לוקח את הטירוף שלו ברצינות. זה לא הסרט החכם ביותר או המעודן ביותר, כמובן. זה לא סרט על יחסים מורכבים בין בני אדם, זה סרט על רובוטים ענקיים שנלחמים במפלצות ענקיות. אבל מי שחושב שלעשות סרט כזה זו לא חכמה, כנראה שלא ראה את "רובוטריקים", או גרוע יותר – ראה ואהב את "רובוטריקים", בעיקר את הקטע הזה שבו כל גושי המתכת חסרי הצורה עפו זה על זה ואי אפשר היה להבין מה לעזאזל קורה. "פסיפיק רים" מהווה את ההסבר הטוב ביותר למה סרטי "רובוטריקים" (ואחרים כמוהם) היו מחורבנים, בכך שהוא מדגים איך לעשות את זה נכון.
קודם כל, כשאתה עושה סרט על מפלצות גדולות, צריך להבין שהן גדולות. הטעות הנפוצה ביותר בסרטים שמתעסקים בדברים גדולים מאוד היא לא לתת נקודות ייחוס שיתנו לנו להבין את סדר הגודל. גם ב"פאוור ריינג'רס" היו רובוטים שהיו אמורים להיות גדולים, אבל אי אפשר היה להרגיש את זה. ב"פסיפיק רים", מרגישים את הגודל. הדמויות הגדולות נמצאות כמעט תמיד בסמוך לאנשים, או בניינים, או, אה, ספינות משא – דברים שלא נותנים לך לשכוח את גודל הגודל. העוצמה מורגשת. כשאגרוף בגובה עשרה מטרים מתרסק לתוך לסת של מפלצת עם שיניים בגובה של שאקיל אוניל, ההרגשה היא כמו ניין-אילבן דנטלי. מהלך הקרבות ברור. וכן, יש פה כמויות עצומות של אפקטים דיגיטליים מוצדקים ביותר.
נושא עוד יותר קשה לפיצוח הוא הטון של הסרט. סרט על מפלצות ורובוטים לא יכול לקחת את עצמו ברצינות רבה מדי; מצד שני, אם הוא יתייחס להכל בגיחי גיחי, הסרט כולו ייראה כמו בדיחה. גיירמו דל טורו – כי אולי הגיע הזמן שאתן קרדיט לבמאי בשמו, מגיע לו – קולע, מבחינתי, בול לגבול הדק בין שני אלה. הסרט "רציני", הוא בונה את העולם העתידני שנוצר סביב לתקיפות הקאיג'ו בדיקדוק ובתשומת לב לפרטים, והרבה נאומים נלהבים על עתיד האנושות נשמעים. ובכל זאת, הסרט יודע טוב מאוד שהוא לא "רשימת שינדלר", והקלישאות שבהן הוא מלא – וקלישאות לא חסרות פה – נמתחות בדיוק עד הנקודה שבה אפשר לגחך עליהן קצת, בלי להפסיק ליהנות מהסרט. בני האדם שבסרט הם סטראוטיפים. צ'רלי הנאם, שמגלם את גיבור הסרט, הוא אמריקאי-גיבור כל כך גנרי שפלא שהוא לא טום קרוז. רינקו קיקוצ'י היא יפנית גנרית. האוסטרלים הם אוסטרליים. הרוסים הם שרירנים בלונדיניים (גם האישה) חסרי הומור ומפגרים טכנולוגית. הסינים יודעים קונג-פו. רון פרלמן הוא רון פרלמן. עצם הקיום שלו הוא רק טיפה פחות מגוחך מקרנפי ענק מקרקעית הים. כשאידריס אלבה, בתפקיד רב פקד גנרי, מכריז על ביטול האפוקליפסה, זה מליצי ומגוחך מספיק כדי שאפשר יהיה להיזכר ב"היום השלישי" ולצחקק, ולא מספיק כדי שיפסיק להיות לי אכפת מקרב הרובוטים הבא.
המקום שבו הסרט הגזים וזייף, לטעמי, הוא דווקא המקום שבו הוא ניסה מפורשות להצחיק: שני המדענים-המטורפים, בגילומם של צ'רלי דיי וברן גורמן, היו מטורפים מדי. בניגוד לכל הדמויות האחרות, שמגלמים את הקלישאות שלהם ברצינות, שני אלה מתנהגים כאילו הם הגיעו בטעות מהפארודיה "מת להילחם ברובוט ענק" וזה צורם. בעיה אחרת היא שהסרט מגיע לשיאו באמצע – אותו קרב עצום שכבר הזכרתי – וברור ששום דבר שיגיע אחר כך לא יצליח להתעלות עליו. ואכן, שום דבר לא מתעלה עליו. קרב-הבוס שבסיום נראה קצת עלוב לעומתו.
על סרטים כאלה יהיו שיגידו "נו, זה לא סרט טוב, אבל נהניתי". בולשיט. זה כן סרט טוב. זה סרט מצוין, בלי "אבל". זה סרט שיודע היטב מה הוא. קלישאי? פשטני? אינפנטילי? בהחלט: זאת פנטזיה ילדותית מבוצעת באופן נפלא, וזה בדיוק מה שאני רוצה לראות בסרטי קיץ. הייתי רוצה שיותר סרטים הוליוודיים ינסו להיות זה, במקום ניסיונות עיקשים ומטופשים להיות "אפלים" ו"מתוחכמים" או לתקוע שלושים טוויסטים בסוף ולהעמיד פנים שהם כריסטופר נולאן. אני אוהב סרטים אינטליגנטיים ובוגרים, אבל אני אוהב גם רובוטים ודינוזאורים. באתי ליהנות, ושום סרט קיץ אחר השנה לא מתקרב למידת ההנאה שמציע "פסיפיק רים". אני הולך לראות אותו עוד פעם, אומרים שגם התלת-מימד מצוין.
וואו, עושה חשק *ענק * לראות את הסרט. ואגב ,רד, כשהזכרת טוויסטים התכוונת גם לקטע אחרי הכתוביות?
סופסוף סרט ששווה את התלת
כל כך נכון מה שנאמר במיוחד בפסקה האחרונה לגבי סרט קיץ.
מאז שראיתי את הטריילר ההימור שלי היה נכון ידעתי שזה מה שנקבל ואני כל כך שמח שזאת התוצאה, בקופות אמנם חשבתי שיהיה הרבה יותר מכניס..
you had me at ניין אילבן דנטלי
מעולה.
וגם אני חשבתי בדיוק אותו דבר. כאילו באו אל דל טורו ואמרו לו "נכון הבובות של הרובוטים ומפלצות ששיחקת בהן בתור ילד? אז הנה מאתיים מיליון דולר כדי שתעשה גרסה גרנדיוזית ואפית של זה". ממש חלום שמתגשם.
ממש מקווה לתפוס את זה בסופ'ש (ויחד עם 'הזאב הרע' וה'קיק אס'ים זה כנראה יהיה השבוע הקולנועי הכי טוב שלי בקיץ הזה).
אני רק לא מבין למה רובוטים?
לפי מה שנראה מהביקורת והטריילרים (לא ראיתי את הסרט עדיין), אין להם יכולת חשיבה וניווט משל עצמם, הם יותר כמו הדבר הזה מסוף הנוסע השמיני מס' 2, או מטריקס 3, שמנוהג על ידי האדם שבלופ – ולא משנה אם הוא נמצא פיזית בתוכו או מנהג אותו מרחוק.
אנחנו לא קוראים למל"ט מטוס רובוטי, אז למה אלה כל הזמן נקראים רובוטים? כי הם נראים כמו אנשים ממתכת (אבל גדולים)?
הם יותר כמו החליפה של איירון מן , לפחות בפרקים 1&2, מינוס ג'ארביס, ושם אף אחד לא קרא לזה רובוט.
הסבר, מישהו?
לא קוראים להם רובוטים
קוראים להם ייגרים. אני קורא להם רובוטים, כי ייגר זה הדבר הזה שאני לא שותה.
ולמי ששולט בהם קוראים ייגרמאסטר?
(ל"ת)
יש הסבר לשם ייגר?
הם צדים איכשהו את המפלצות?
לא, הם יושבים איתן לבירה
ומעבירים דחקות על ההתחממות הגלובלית. כאילו דה?
צודק
שכחתי לגמרי שלצוד ולהילחם זה אותו דבר!
ביקורת מעולה !
אפשר להרגיש את ההתלהבות שלך דרך הכתבה. לא יכול לחכות כבר לראות את הסרט הזה (מחר)!
האמת היא שאחרי נאון ג'נסיס אוונגליון
אני לגמרי בעד סרט(/סדרה/וואטאבר) שבו יש פשוט רובוטים מרביצים למפלצות, בלי נסיונות לטוות עלילה עמוקה מסביב.
אחרי הביקורת הזו אין סיכוי שאפספס את הסרט.
אם אנימת MECHA קלילה אתה מחפש
נסה את Tengen Toppa Gurren Lagann. הקנה מידה של הסדרה הזאת גדל באופן מגוחך עם הזמן.
ובכלל, זה פשוט כיף.
ביקורת מצוינת
וכנראה ש "אני אוהבת רובוטים ענקיים ודינוזאורים. תתבעו אותי" יהיה משפט שאשתמש בו הרבה בזמן הקרוב.
הסרט הזה נשמע פשוט קרוב למושלם וכל מה שצריך זה למצוא מישהו שיסכים לראות איתי את זה (הצבא גונב לי את החברים בטיימינג הכי לא מוצלח ביקום. שיקולל.)
נו, זה לא סרט טוב, אבל נהניתי
הקונספט מגניב והסרט יודע את זה. כמה מסצנות הקרב מכילות רגעים של מגניבות טהורה. עם זאת, אני הרגשתי שרבים מהקרבות לוקים בדיוק בבעיה של הקרבות מהרובוטריקים – אי אפשר להבין מה קורה. הקרבות לא רק מצולמים מקרוב, אלא גם רבים מהם מתרחשים בלילה. חצי מהזמן לא ברור מה מרביץ למה. מזל שהחצי השני מפצה על זה, כי הקרבות הם הדבר שבשבילו שווה לראות את הסרט.
יש עוד משהו שאני לא מסכים עם הביקורת לגביו. ליתר דיוק, אני חושב בדיוק את ההפך. שני המדענים היו בעיני הדמויות המוצלחות ביותר בסרט. הכימיה בין השחקנים מצוינת והמשחק המוגזם שלהם הרבה יותר התאים לעובדה שהם מנסים להציל את העולם ממפלצות ענק בעזרת רובוטים, מאשר הדמויות הראשיות הפלקטיות. אידריס אלבה שחקן טוב, אבל כאן הוא פשוט מעיק ורינקו קיקוצ'י יכולה לפתוח בית ספר למשחק של להעביר את הדמות הכי לא מעודנת שאפשר, בצורה הרדומה ביותר שאפשר. היא נראית רוב הזמן כאילו היא בדיוק קוראת את התסריט בפעם הראשונה ומנסה להבין איזה רגש היא אמורה להביע.
פסיפיק רים הוא סרט קיץ מטופש ומהנה. יותר נהנתי מ"עצבניות אש" ומ"בית ספר למפלצות", אבל פסיפיק רים הוא כנראה הטוב מבין סרטי האפקטים עתירי התקציב של השנה. הוא מטומטם להפליא ולוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, אבל דמויות משנה מוצלחות והחצי של הקרבות שמצולם כמו שצריך, מחפים על תסריט קלישאתי וגיבור שנראה פחות אנושי מהקאיג'ו.
פתיל הסבלנות שלי התקצר כרגע בחצי.
מאוד אהבתי את הפסקה על זה שגם סרט קיץ יכול להיות מצויין. כל כך הרבה אנשים לא מבינים שלעשות סרט כזה-כמו "פסיפיק רים" או "קינג קונג" אהוב ליבי-זה כל כך, כל כך קשה. בדיוק, אבל בדיוק באותה מידה כמו לעשות "סרט מסר"-הרבה במאים (כן, סניידר. גם אתה) חושבים שאם הם יזרקו לסרט שלהם מרכיבים "מגניבים", יצא להם סרט קיץ טוב. אז לא, חבר'ה. ממש לא. בשביל סרט קיץ טוב צריך כל כך הרבה דיוק בקצב, בטון, באווירה. מאוד מאוד קשה לשחק עם הרגשות של צופים כמו שסרט כזה אמור לעשות-זה עמוק לא פחות מלעשות סרט אינדי על השואה. בדיוק בגלל זה הסרטים הטובים ביותר בתחום בשנים האחרונות (שודדי הקאריביים וקינג קונג למשל), הם גם סרטים עם כל כך הרבה נשמה-סרט קיץ צריך לתת תחושה של הרפתקה, התלהבות, ולשאוב את הצופה פנימה-ואי אפשר לעשות את זה אם הבמאי של הסרט לא מרגיש אותו דבר כלפי היצירה שלו.
בלי קשר לכל זה-את פסיפיק רים עוד לא ראיתי. מחר נראה אם גם הוא מצטרף לרשימה למעלה.
היופי של קינג קונג התבטא גם בכך שמאיזשהי סיבה יש לג'קסון את היכולת לשים פס על האולפנים ולא לקצץ גם כשהסרט מגיע לשלש שעות ומעלה. רק ככה היה בקינג קונג לא רק זריקות דינוזאורים אלא גם סצינות שקטות ומרהיבות שנדיר לראות לאחרונה בסרטים עתירי תקציב: כמו הצילום ההוא באניה בשקיעה, או התהליך של איך נוצר הקשר המיוחד בין קונג לאן.
גם בשר הטבעות הוא לא מוותר על סצינות מרגשות בשיחות בין פרודו וסאם ("סאם האמיץ"), על התהליך הנפשי שעובר גולום, או על פיפין שר.
בדיוק הדברים האלה הם מה שאין ברוב סרטי הקיץ (או דצמבר) הגדולים. כן, איירון מן ותור היו נחמדים, (רובוטריקים ובאטלשיפ לא) אבל הם לא מתקרבים לקצה הנעלים של שוה"ק (של ורבינסקי בלבד), קונג, שר"ה, טיטניק, או סרטיו של נולאן.
מוזר, גם ככה יש להם 200 מיליון דולר בשביל הסרט, אי אפשר היה להקצות משהו בשביל תסריטאי גדול? תאמינו לי שעלילה טובה יותר לא תגרום לסרט להצליח פחות. (כי משום מה נדמה לי שמייקל ביי חושב כך)
כנ"ל, עוד לא ראיתי. מה אתם אומרים: פסיפיק רים יכול לעמוד בשורה אחת עם הסרטים שמניתי? או שהוא סתם נחמד ומהנה כמו תור ווולברין?
הסרט ענק, סוף סוף סרט שמשתמש בתלת מימד כמו שצריך, לרגע הרגשתי כאילו אני בין הרובוטים למרות שהדיאולוגים טיפה טיפשיים אבל עדין סרט מהנה!
מתכוון לגרור איתי ילדון בן 12, ירשו לי להכנס?
ל"ת
אתה מתכוון גם להסביר לו את הסרט כל הזמן? כי אם כן אני מקוה שלא תשבו לידי
"מפלצות נגד רובוטים. ועכשיו תשתוק".
אני לא חושב שצפוי לך הרבה רעש מהכיוון שלהם בכל מקרה.
פישלייק לא מספיק
עשית לי את הלילה עכשיו![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
נראה לי שפיספסתם את הכוונה שלי, שאלתי מבחינת דירוג גיל וכו'.
לפי האתר של יס פלאנט
הסרט מוגבל מ 12 ומעלה. אם הוא בן 12, כנראה שיתנו לו להכנס (אם יבדקו בכלל).
הוא קורא תרגום מן הסתם,
מה יש להסביר?
לא רוצה להשמע מתנשא או משהו
אבל אחרי הקריאה ציפיתי לראות את רשימת הקישורים שבסוף הביקורת.
אני יודע. שנים שזה כבר לא ככה.
אבל הביקורת הזכירה לי את התקופה ההיא של האתר שהביקורות היו באמת לאנשים ששונאים ביקורת קולנוע. שנון, מעולה, ומודע לעצמו.
לא שאני איזה טרול או משהו. אני עדיין חולה על האתר ובודק עשרים פעמים ביום מה חדש, אבל כבר מזמן שהביקורות כאן מרגישות לי – כן – כמו ביקורות קולנוע. על כל הפלצניות שבדבר.
ביקורת מעולה!!
שמע, נראה לי כדאי שתפרט יותר מה הפריע לך,
כי לא רק שהביקורת הזאת היא אחת המעולות שנכתבו פה לאחרונה, זו בערך הדוגמא הכי חדה לרוח ה"באנו לקולנוע לראות רובוט בועט לגודזילה בביצים, תהנה לראות מונטאז' של סיני מסתכל על שבשבת במשך ארבע שעות, שניצקליין" שאליה אתה כל כך מתגעגע.
זה בדיוק מה שכתבתי.
(ל"ת)
נכון.
טעות שלי :(
אם זה פלצני
תבדוק מה כתב אבנר "אלוף הפלצנות" שביט … מדהים כמה הוא משעמם, פלצן, עושה דווקא, נטול הומור ומה לא…
אני לא מבין למה רד הוא לא המבקר היחיד שמה.. שביט פשוט נורא.
http://e.walla.co.il/?w=/200/2665974
גלאדוס מופיעה? ps.
אנשים, יאיר לא קרא לי פלצני! להיפך!
(בעניין גלאדוס: היא שם, אבל היא נשמעת הרבה פחות כמו גלאדוס מאשר בטריילרים).
דרך הקישור הזה הגעתי לזה
http://e.walla.co.il/?w=/200/2665214
וזה גרם לי לתהות למה לרד אין תוכנית משל עצמו… צריכה להיות לו.
מסכים
וכשוואלה נתנו לרד במה עם בלוג משחקי הכס, יצא לנו הדבר הכי מהנה ומצחיק באינטרנט בכלל… ואני לא מגזים..
אם ראית את הסדרה ולא קראת את הבלוג, תנסה עכשיו, ההנאה מובטחת!! ;)
http://e.walla.co.il/?w=/269/2630608
"אלוף הפלצנות"? כל כך לא
בלי שום קשר לדעתי עליו כמבקר, הרושם שלי הוא שהיתרון הבולט של שביט על פני מבקרים אחרים היא ששביט, בנוסף לידענות הבלתי נלאית שלו, הוא אולי מבקר הקולנוע היחיד בארץ ששוחה בכל כך הרבה ז'אנרים ובכל כך הרבה שוויוניות ומצדיק, טכנית, את המושג "מבקר קולנוע", כל השאר (או "רוב השאר") הם "מבקרי ז'אנר" (או שניים או שלוש) עם אג'נדות כל כך מוצקות שלא מעט פעמים קל לנחש מה תהיה דעתו של המבקר על סרט מסוים על סמך הז'אנר שממנו הוא נובע, דבר שהרבה פעמים מייתר את ההעמקה מעבר לכותרת המשנה של הביקורת.
זה מה שקורה כשאתם רגילים רק ל"ביקורות" של רד.
פישלר הוא אדם נהדר שכותב רהוט להפליא אבל הכתיבה שלו, לרוב, מיועדת לבני נוער.
תנסו את בלוג סריטה או בלוג רוזבאד.
שביט ודומיו פונים לאינטלקט של הקורא ומבקשים להעמיק בסרט שהם ראו ולא לחפש להיות
כמה שיותר ציוריים ומגניבים.
עין הדג יש רק אחד ואני אמות בשביל קיומו אבל תנסו קצת לצאת מהראש של
"ככה ביקורות אמורות להיות" :)
"הכתיבה שלו, לרוב, מיועדת לבני נוער"?
אני אחכה דקה או שתיים לוודא שבאמת כתבת את זה בכוונת מכוון, ולא התפלק לך.
לא התפלק. וזה לא בא להעליב חלילה.
אישית, אני מעדיף ביקורות וסקירות מסוג אחר ושונה. פה זה קליל וכיפי ואין בכך שום דבר רע.
אם אין בכך שום דבר רע, למה אתה שופט את זה כרע?
להגיד שאנשים אחרים אוהבים דברים אחרים ממך זה דבר אחד, ובוודאי לגיטימי. להגיד שאנשים שאוהבים דברים אחרים ממך הם בני נוער זה כבר משהו אחר. אתה מצליח, במשפט אחד, להעליב גם בני נוער, גם את דורון פישלר וגם את כל מי שאוהב את הכתיבה שלו.
ייייששששש! אני שוב בן 16!
(ל"ת)
אבל מה לעשות, לא כל סרט צריך להיות כזה.
לא כל סרט הוא "הסנדק" או "אפוקליפסה עכשיו". אני לגמרי בעד מסרים ומשמעויות ועומק ודברים שפונים ל"אינטלקט" של הצופה – אבל מסרטים מסויימים. אין שום בושה בקיומם של סרטים שלא מתיימרים להיות כאלה, כל עוד הם עשויים טוב (ואלה הדברים שכבר אפשר להתווכח עליהם).
גיירמו דל טורו הוא במאי ואדם חכם
אצלו דווקא כן ציפיתי למצוא רבדים נוספים מלבד מהומות קרב ענקים בכל מקום..
וסבבה, פישלר ניגש בצורה שונה לסרטים וזו זכותו.
אבל זה לא עניין של איך המבקר ניגש לסרט,
אלא איזה סרט בדיוק מוגש למבקר. אני בטוח שאם היינו גורמים לרד לעשות ביקורת ל"תפוז מכני", הוא היה אומר מילה או שתיים, או 80, על חלק מהמשמעויות והרבדים והווטאבר של הסרט.
! ;)
(ל"ת)
מ... מה?
(ל"ת)
אני לא בטוח
אני מאוד מסכים עם מיכאל. אני מאוד אוהב הכתיבה של דורון אבל באמת שהוא מתייחס, אני לא אומר שבגישה ילדותית. אבל באמת שהרבה פחות מעמיקה על סרטים. הוא מתייחס הרבה יותר לחוויית הצפייה (עם הסרט ארוך מדי ואם הוא מרגש או מעייף וכ"ו וכ"ו) או לצדדים הטכניים של הסרט (הבימוי או המשחק בסרט) מאשר ברבדים הפילוסופיים שלהם אפילו בסרטים עמוקים מאוד (דוגמה טובה הוא אינשפסן).
שוב, זה לא בהכרח רע. הצדדים הטכניים וחווית הצפייה הם רוב הסרט. ובכול זאת בסרטים מסוימים הצד הזה מאוד חסר.
תגובה זו הייתה בתגובה לתגובה הקודמת של שנאוצר
אם הוא היה עושה זאת, אלה לא היו ביקורות
אלא ניתוחים.
אין הדג הוא לא אתר של ניתוחים (חוץ מבתגובות).
ומצטרפת לדברי ביטלג'וס
הרבה מבקרי קולנוע בארץ (למרות שאני לא בטוחה לגבי הכותבים של סריטה או רוזבאד, עבר קצת זמן מאז שקראתי שם ביקורת) מספליירים בביקורת של הסרט את הצורה תוך כדי שהם מנתחים אותו. טוב ויפה, רק אל תקראו לזה ביקורת- תקראו לזה ניתוח. והכי גרוע שהם לא מזהירים לפני.
דורון כבר כתב במספר מקומות שונים שהביקורת מבחינתו (כמו שהיא אמורה להיות) אמורה לספק לקורא טרום הצפייה בסרט כיוון בערך למי הסרט מיועד והאוירה הכללית בו. אין שום התיימרות "לנתח" את הסרטים בביקורת. וזה דיי הזוי לבקר משהו על משהו שהוא לא *מתיימר* לעשות.
"התחלה" הוא דוגמה טובה
לסרט עם עומק של בריכת ילדים.
נסיון להתייחס לרבדים הפילוסופיים שלו מציב אותך בסיכון למפגש מאוד כואב בין הראש שלך לקרקעית.
אני נוטה להסכים למרות שהפרשנות
שהסרט הוא מטאפורה ליצירת קולנוע היא נחמדה. לא מאוד עמוקה או משהו, אבל נחמדה.
מסכים מאוד עם שניכם.
(ל"ת)
לא חסרים אתרים לקרוא בהם ניתוח פוסט-אדיפלי של, למשל, "כנס העתידנים",
תוך התייחסות מעמיקה למבנה השדות המופיעים בסרט, לסימולקרות ולהבניית האחרות של קבוצות מוחלשות בחברה האמריקאית, בלי לשכוח לרגע יחסי הורים-בנים ומבני שיח.
למרבה המזל, כיוון שכל זה משעמם נורא, יש גם מקום לאתר שבו ביקורות הסרטים הן, אשכרה, על *סרטים* (ועוד יותר למרבה המזל, "עין הדג" כבר לא בודד בזה).
זה דווקא מאד מעניין.
והשרשורים האהובים עליי בעין הדג הם אלה שנוגעים בנקודות כאלו, מינוס השפה האקדמאית.
אני ממש לא חושב שזה משעמם,
למעשה,הרבה יותר משעמם לקרוא עשרות תגובות של דעה,על אף שהן מנומקות.אין לי כל כך הרבה מה להגיב,בין שאני מסכים ובין שלא.
לעומת זאת,תגובות הרבה יותר מעניינות ומעשירות כמו הניתוח
כמובן,זה תקף רק לגבי חלק מהסרטים,וברור שבביקורת על דוני דארקו יהיו הרבה יותר ניתוחים ופרשנויות מאשר ברוב הסרטים האחרים.ועדיין אני מרגיש כאילו תגובות רבות – גם כאלו שלי,אני מודה – הן על גבול המיותר.
אוי,אני כושל מכדי להיות כאן
http://www.fisheye.co.il/movies/mr_nobody/#target-comment-528088
יום אחד אני אזכור איך ההייפר לינק הזה עובד,אך זה לא יקרה היום.
משעשעת, מהנה ואינפורמטיבית - כן, ככה *ביקורת* צריכה להיות.
ניתוחי עומק אינם ביקורות. בין השאר, הם נועדו לאנשים שכבר ראו את הסרט – ולקרוא כזה לפני יכול לחרב סרט לחלוטין, שלא לומר לסכור פרשנויות אלטרנטיביות שהייתי יכולה להגיע אליהן בעצמי אם לא היו מתווים לי דרך מסוימת לראות את הסרט. גם קורס אקדמי בקולנוע מעמיק יותר בסרטים מהביקורות בעין הדג – ועם כל ההנאה שהפקתי מהם, לא הייתי רוצה שעין הדג ידמה להם יותר. הוא ממלא פונקציות אחרות.
ואני רוצה לנצל רגע את ההזדמנות לומר שגולשים כאן לא מעט אנשים שלא רגילים רק לביקורות של רד – כולל אנשים שחוקרים בתחום התרבות ורגילים לא פחות למאמרים דקונסטרוקטיביים – מה שמעיד שלא מדובר בכתיבה שמיועדת לבני נוער או לאנשים שלא מבינים בקולנוע. לטעון שכן זה לטעון לבורות מוחלטת באופי קהילת הקוראים כאן.
שלא לדבר על כך
(ל"ת)
הייתה בעיה אחת עיקרית עם הקישורים בסוף.
מעטים פתחו אותם, ולא היה שווה להשקיע בזה. אני זוכר את התלונות של רד בנושא…
אמת.
אני הייתי בעיקר נהנה לקרוא את הקישור עצמו (;.
Best Evangelion Ripoff EVER
(ל"ת)
"ניילן אילבן דנטאלי"
צחקתי בקול רם.
שאלה קצת מוזרה
כמה זמן אורך הסרט? בהנחה שאני נכנס להקרנה של תשע וארבעים באיילון יש סיכוי שעד חצות אני בקרייה?
-ג'ובניק מתוסכל מסגירת שבת
שעתיים ועשר דקות. כלומר, לא.
(ל"ת)
ביקורת טובה אבל היא לא שיכנעה אותי ללכת לסרט.
בדרך כלל זה מיותר בביקורת לכתוב את המילה "לדעתי". כן ברור שהסרט "הארטיסט" טוב "לדעתי", יכול לטעון כותב הביקורת. הרי אני זה שכתבתי את הביקורת.
בביקורת הזו שמחתי מאוד שרדפיש ציין שהסרט נועד עבורו וזה עזר לו להנות. אין לי שום בעיה עם אנשים שמתחברים לילד שלהם (סורי על הקלישאה הפלצנית). אני גם הרבה פעמים מתחבר אליו באירועים שונים. למרות זאת, אני חייב ערך מוסף מלבד פיצוצים ואקשן טוב. אני לא יכול לקבל גיקזמה באולם קולנוע מלראות רובוט מרסק ספינה על מפלצת. לא יודע אם זה קשור להתבגרות/פלצנות/התנשאו ועילאיות.. אולי. אני רק יודע שזה המצב. ואני חושש שההתלהבות מהאקשן וצווחות העונג קצת גרמו לרדפיש להקטין דברים רעים אחרים בסרט, דברים שבביקורות של מבקרים אחרים מקבלים כמה פיסקאות טובות אם לא נותנים את השורה האחרונה על הביקורת. אז לסיכום, לא אני לא חושב שהסרט הזה נועד עבורי אבל ולמרות מה שכתבתי בכותרת, אני דווקא חושב שאלך לסרט. אולי דווקא בגלל שהציפיות שלי הן בגובה הדשא אני אופתע לטובה. אין הרבה סרטים לאחרונה שלקחתי מהם משהו. אם כל מה שאני אקח מ'פסיפיק רים' זה רק כמה סצינות אקשן משובחות – אז זה היה שווה את מחיר הכרטיס.
*מתחברים לילד הפנימי (להתחבר לילד שלך זה קצת יותר חשוב)
(ל"ת)
אמרת את דעתי
מנוסחת יותר טוב ממה שהייתי מצליח לנסח
הסרט היה בסדר.
אבל הוא היה ארוך מידי, הוא לא היה מצחיק בכלל, בעיניי הוא לקח את עצמו מאוד ברצינות והדמויות היו כל כך קלישאתיות שפשוט לא יכולתי להתעלם.
הקרבות היו מהנים ברובם, הסוף מועתק כמעט אחד לאחד מסרט קיץ (מגניב הרבה יותר בעיני) אחר מלפני מלא שנים, והסרט קצת ארוך מידי.
אני לא שותפה להתלהבות סביבו. אקשן טיפשי זה מגניב, אבל פה היה יותר "טיפשי" מ"אקשן" וזה פספס לחלוטין את העניין.
בסך הכל נהנתי פחות או יותר, ושכחתי ממנו בערך שעתיים אחרי שיצאתי מהאולם.
אפשר לדעת
מאיזה סרט קיץ שיצא "לפני מלא שנים" הסוף של פסיפיק רים מועתק לדעתך?
(או שאת צינית ובעצם מתכוונת לאוונג'רס?)
כן.
(ל"ת)
האם התלת מימד מומלץ או הורס או לא ולא?
(ל"ת)
נשמע מרהיב.
שאלה שעלתה לי בראש כשצפיתי ב"איש הפלדה" ומתחדדת לנוכח "פסיפיק רים" – האם יש דירוג כלשהו של סרטים לפי אחוז הסצינות/שוטים/פריימים בסרט שכללו CGI?
אולי אווטאר עומד במקום הראשון, אבל אני תוהה מי הסרטים שאחריו.
אני הולך לתבוע אותך.
אבל רק על זה שלא שיבחת את הסרט עוד יותר.
סרט באמת מעולה, אתם צריכים רק לבוא אליו בגישה קלילה יותר מ"סרטי איכות" וזה שווה את זה
כל מה שאתה מצפה לראות בקרב של רובוט ענק נגד מפלצת ענק נמצא שם.
ואין על צ'רלי דיי.
עכשיו, מישהו אמר משהו על סצינה אחרי קרדיטים?! יש?!
קראתי והזדעזעתי
אתר שמכנה את עצמו "פינה איכותית באינטרנט" לא יכול להיות כל כך חסר ביקרות עצמית ולהגיד שכל מה שהוא רוצה מסרט זה מפלצות ורובוטים! (כן, גם אם זה סרט קיץ).
עצם הגישה של -יש סרטים שצריך לכבות בהם את הראש- היא מקובלת אבל פסיפיק רים ספציפית פשוט לא פוגע שם! סרט אקשן טוב שמודע לעצמו ולא מנס יותר מדי להיות מתוחכם זה "מבוקש" לדוגמא. ובכל סרט כזה כן יש "אבל" וזה "אבל" גדול וענקי (כמו המפלצות והרובוטים שדורון משפריץ אליהם) והוא שזה סרט שלא דורש חשיבה על שום אלמנט מלבד האקשן. נכון לעשות סרט אקשן טוב זה לא פשוט אבל זה אלמנט אחד שצריך להשקיע בו, ודורון בעצמו כותב שכל מה שמסביב לאקשן אינפנטילי וטיפשי.
אני מציע שתדרוש את הכסף בחזרה.
(ל"ת)
אני מניח שאתה לא אוהב רובוטים ודינוזאורים
כמו שרד אמר: "אני אוהב סרטים אינטליגנטיים ובוגרים, אבל אני אוהב גם רובוטים ודינוזאורים. באתי ליהנות.."
סיכם את הגישה שלי לסרטים בדיוק.
סרט שבו עוגיפלצת הוא הבוס הסופי
יהיה כנראה הסרט הטוב ביותר בהיסטוריה.
תראה מה עשית.
עכשיו בגללך נאלצתי לעשות את זה.
Sweet mother of god
אפשר להפוך את זה לאמיתי? בבקשה? בטח יש פה מישהו שמכיר מישהו שמכיר מישהו שמכיר את קווין בייקון. והוא בטח מכיר כמה בכירים באולפנים. אז…כן.
עוד שובר קופות לשנת 2015 העמוסה
(ל"ת)
אני רואה חולצה חדשה!
מהר! להוסיף לחולצות עין הדג!
בדיוק, פוסטר או חולצה, או משהו.
זה יימכר כמו עוגיות חמות.
הטאג ליין עשה לי נוסטלגיה מטורפת... :)
http://www.youtube.com/watch?v=ZysQf2eomB0
אפשר להפוך את זה לכזה לשולחן העבודה?
כמו שהייתם עושים פעם?
Pretty please with sugar on top !
(בכזה הכוונה היא טפט לשולחן העבודה. אני חושבת, אם ככה קוראים לזה.)
אוי זה כזה אדיר
חייב חולצה חייב!
האם יש כאן שיא פישלייקי?
(ל"ת)
גאה מאד לתת את פישלייק המאה
(כן, בעתיד הלא רחוק יזכרו בנוסטלגיה שהיו פה בשלב כלשהו רק מאה פישלייקים).
סליחה, התעכבתי בפקקים או משהו. תודה רבה לתום ולרד שריגשו אותי עד לשד עצמותי הממולאות שוקולד, ותודה גם למפשלייקים, בין אם טעמו ובין אם הם סתם מעריכים גדולים של מפלצת העוגיות ו/או של דורון, כמוני.
אני חייבת את הפוסטר הזה. בהתחלה כתבתי "אפשר לשלם בעוגיות?" וחשבתי לסגור בבדיחה הזו, אבל האמת היא שבכלל לא הספקתי לתרום לפרוייקט המימונה בשעתו (היה לי קשה לבחור כמה ומה בתמורה, זו בעיה קבועה אצלי במימוני קהל) ומצפוני נקף, אפשר לארגן משהו בתמורה לכרזה?
נראה לי שאם מבוקש היה מבוסס על קומיקס
כל הדברים האלה היו נראים לך 'סבירים'. וודאי קומיקס של גיבורי על.
"מבוקש" מבוסס על קומיקס.
(ל"ת)
אם יש דבר אחד יותר מטופש מ"מבוקש: הסרט" זה "מבוקש: הקומיקס".
אין לי שום בעיה עם קונספטים מגוכחים כבסיס לסרט / קומיקס / סדרת טלוויזיה. הבעיה שלי הייתה עם הטיעון של עעעעע שאמר שהשווה את פסיפיק רים למבוקש וטען שמבוקש יוצא טוב יותר בעימות בין השניים – ועל זה אני עונה שהבסיס של מבוקש הוא מוגוכך יותר מהבסיס של פסיפיק רים.
כן, מזה חששתי.
(ל"ת)
מבוקש?!
אני לא יודע איך להגיב לזה בכלל. הלכתי לארוג סוודר, אולי הוא יגיד לי מה לעשות.
אני הולך לראות את הסרט הזה רק בגלל הביקורת שלך
בפעם האחרונה שזה קרה מדובר היה במלנכוליה והתענגתי.
כן, זה משהו שהפריע לי ממש בקטעי המכות
זה מגניב, אבל ממש הרבה מטקטיקת הלחימה של הרובוטים מתבססת על אגרופים. ועל לזרוק את המפלצות לתוך המים בחזרה. הייתי מצפה להרבה יותר, אתם יודעים, לתפוס שני חלקים של המפלצת ולמשוך ממש חזק. או כל מיני דברים חדים כאלה שבאמת יורידו ממנה חלקים. זה נראה לי הרבה יותר אפקטיבי מכל שאר הדברים שהלכו שם.
באשר לענין האגרופים -
גם לי זה הפריע, אבל די הבהרתי לעצמי שזה חלק מהנחות הבסיס של הסרט, שיש לסספנד אותן ואז לשקוע בכסא ולהמשיך להנות.
שהרי עם כל הכבוד למפלצות בגובה בנין של 100 קומות, 2-3 טילים מונחים מרחוק עם ראשי נפץ של טון מורידים מפלצת כזו. גם אם הם פוגעים לה בבטן וודאי אם מכוונים לה את הפצצות לגבות – לא ממש קשה, בהתחשב בזה שהן יותר גדולות מטנק (הגבות).
לראייה הייתי מביא את האפשרות של מטוסים שיכולים להוריד רבי קומות כאלה, אבל אני לא רוצה לתת רעיונות לאנשים רעים.
ולכל צבא מודרני יש טילים כאלה למאות.
אבל זה לא מגניב. אגרופים זה יותר מגניב[1], ביחוד כשהם ממש גדולים.
אז צריך לקבל את זה ולהמשיך הלאה.
[1] מבחינתי בעיקר כשהם גדולים, קרבות האגרוף של האביר האפל האחרון היו ממש משעממים.
מאכזב
כלומר, אם זה היה סרט קיץ נטול חשיבות, עם ביקורות רעות, הייתי אומר "לא התאכזבתי, דווקא היו כמה קטעים נחמדים", אבל בהתחשב בציפיות שפיתחתי מהטריילר, ובביקורות הטובות, הופתעתי לרעה. הסרט היה קיטשי, קלישאתי, עם משחק חלש, וכל כך אבל כל כך צפוי. הקרבות עצמם היו מגניבים, כצפוי, ואפילו מעבר למצופה, אבל הם היוו בערך רבע מהסרט- כל השאר, חלש. וזה אחד הסרטים היחידים ב2013 שציפיתי להם, והראשון שראיתי בקולנוע מזה כמה חודשים. איזה באסה.
ורק להבהיר
ידעתי בדיוק למה אני נכנס כשנכנסתי לסרט, אבל כבר ראיתי כמה סרטי קיץ מהנים בחיי, שבהם הייתה הנאה גם מעבר לאקשן, והנחתי שכאן לפחות הסצנות שהן לא סצנות האקשן יהיו נסבלות, מה שהן לא היו.
בהתחלה חשבתי שביליתי יותר מדי זמן בצפייה בסמויה, בסופרנוס ובמשחקי הכס בחודשים האחרונים, ושזה לא פייר כלפי הסרט שאני בא אליו אחרי כזה מרתון של סדרות מופת. בהמשך הבנתי שלא, הדיאלוגים פה הם באמת קטסטרופה.
(ואני מתלהב מרובוטים נגד מפלצות, אבל במידה. מה שכן, אני יכול לראות איך מישהו שמתלהב מזה *מאוד* יתלהב מהסרט הזה. )
סרט נחמד, האמת לדעתי שלא יותר
אכן דרוש כיבוי של המוח בכניסה. סצנות אקשן מהטובות שראיתי, בדיחות יש (ואפילו טובות), אבל ביציאה מהסרט יש תחושה של ריק,זה סרט ששוכחים שראינו כבר בנסיעה חזרה הביתה – אולי זה בגלל דבר שהוזכר בביקורת שהשיא מגיע באמצע הסרט ולא כל כך בסופו.
ממליץ על התלת מימד – אני אישית נהינתי ממנו, לא הפריע מבחינת הצבעים והושקעה בו מחשבה.
כנראה הולך לראות מחר.
אולי אראה היום את גודזילה המקורי סוף-סוף כדי שאוכל להיכנס לאווירה. לפי מה שהבנתי, פסיפיק רים הוא מחווה לכל סרטי מפלצות הים היפניות שגיירמו דל טורו כל-כך אוהב, כך שזה כנראה יבנה אותי טוב לסרט.
בתור חובב אימה כבר המון שנים, מעולם לא יצא לי להיכנס יותר מדי אל סרטי המפלצות הישנים וחבל (אצלי זה היה יותר סלאשר, ספלאטר, ג'יאלוז). אולי אחרי פסיפיק רים ארשה לעצמי להיכנס עמוק יותר אל התת-ז'אנר הזה.
תודה על הביקורת המעולה.
אוח, כל העניין עם המפלצות-ים עושה לי חשק לסושי.
(ל"ת)
סושי
http://www.fisheye.co.il/viewfinder_monster_roll/
חחח כן, מכיר.
אני מניח שזה מה שהדליק אותי על סושי של מפלצות-ים מלכתחילה.
ראיתי את הסרט
ויש לי שאלה אחת ויחידה: איפה אני יכול להשיג בובות של הרובוטים והגודזילות?
אני לא לגמרי בטוח,
אבל הייתי רוצה להניח את זה כאן ולהזכיר שהשנה יש לי יום הולדת.
גם לך?! איזה צירוף מקרים!
(ל"ת)
כאלה, למשל?
http://necaonline.com/39226/products/toys/action-figures/7-pacific-rim-action-figures-series-1-assortment/
אני זוכר איך שנה שעברה,
ישבתי מאוכזב ומשועמם מול "הנוקמים" ואמרתי לעצמי – "נו אדון ווידון, הבנו שאתה דיאלוגיסט טוב, עכשיו איפה האקשן?". ואז, בחצי שעה האחרונה והכאוטית הבנתי – פיצוצים ומכות, מרהיבים והיסטריים ככל שיהיו, עובדים יותר טוב בזכות בניית דמויות, דיאלוגים אמינים וטובים ומשחק מוצלח. כל אלה משרתים את האקשן, לא מעקבים אותו. אז או שהמפלצות ענק והרובוטי ענק לא היו מספיק טובים, או שהתסריט היה יותר מדי גרוע, אבל ככל שסצנות האקשן ברחובות טוקיו היו אדירות (והן היו אדירות, למען הסר ספק), זה פשוט לא היה מספיק חזק. קיץ 2013 נותר אכזבה.
(ל"ת)
יש כאן תלונה חוזרת על החושך,
יכול לראות שזאת בעיה של התלת-מימד, שבבסיסו מקטין את התאורה? אתה ראית בתלת?
אני ראיתי את הסרט אתמול ללא תלת (שאני מתעב), וניתן היה להבחין במפלצות ללא בעיה.
ראיתי את הסרט בדו-מימד
אני מסכים עם הטענה של בני. רוב הקרבות מתרחשים בלילה וחלק מהזמן, קשה להבין מה בדיוק קורה. בנוסף, אין מגוון בעיצוב הבסיסי של הקאיג'ו או של היגרים, כך שאם יש יותר מאחד מכל צד בסצנה, לא תמיד ברור מי נלחם ומי סופג פגיעה.
מישהו יכול לפסוק לגבי התלת?
(ל"ת)
אני לא יכול לפסוק
אבל אני מאוד נהניתי ממנו.
התלת מעולה
ואני אומר את זה בתור שונא תלת. זו הפעם השניה בלבד בחיים שלי שאהבתי את האפקט – הראשונה כמובן באווטאר.
ולמען האמת הוא הדבר היחיד המפצה על החד מימדיות הזוועתית של העלילה.
אם שונא תלת אומר ככה השתכנעתי
(ל"ת)
הסרט היחיד ששכנע אותי עד כה
ג'קאס 3D. עוד לא ראית ניצול נכון של הפורמט עד שלא ראית דילדו עף לכיוונך בתלת מימד.
היה כיף. בהחלט היה כיף.
קרבות אדירים וצבעוניים, המפלצות מעוצבות נהדר ואפילו כמה מהדמויות פה הצליחו לשעשע אותי מעט (הדוקטור הגרמני גרם לי ולחברי לצחוק המון).
הקלישאות חגגו, כמובן. זה לא שלא שמתי לב לזה, אך באתי לסרט בשביל בידור קליל. משהו שאיתו אתה פשוט יכול לשים את הראש שלך על המשענת בעצלנות, לשים על הברכיים את הפוקפורן, ללגום מהקולה ולהתבטל. זה בדיוק מה שקיבלתי ואין לי שום תלונות.
לא יצא לי בסוף לראות את גודזילה לפני, אבל אני חושב שזה יקרה עוד השבוע.
בקיצור, באמת ש"פסיפיק רים" הוא בידור-קיץ איכותי. אתם לא תתאכזבו.
אמממ... מתאים לילד בן שבע וחצי?
בהנחה שיתמודד עם התרגום?
או שזה אלים מדי?
האלימות בסרט
היא רובה ככולה אלימות של רובוטים נגד מפלצות ולהיפך. אם אני זוכר נכון, כמעט שאין בסרט אלימות כלפי בני אדם ממש. ובכל זאת, רשמית הוא מוגבל על ידי הצנזורה בארץ לגילאי 12 ומעלה (אני מאוד בספק אם זה ייאכף ע"י מישהו). אני לא חושב שיש בו משהו שצריך להגביל אותו קטגורית מעל גיל 7, אבל כרגיל, האם הסרט באמת מתאים – זה תלוי בילד.
לא טוב בכלל. לא לראות!
אפקטים מעולים, תלת מצוין אקשן ופיצוצים לא הופכים סרט למעניין אם אין עלילה טובה, דמויות טובות ושאכפת למיהו מהם.
מישהו שם בהוליווד לא מסיק את המסקנות הנכונות מהתרסקות שוברי הקופות.
לא צריך להעלות את מחירי הכרטיסים, לא צריך להפסיק לעשות סרטים כאלה.
צריך פשוט לתת להם את החמישים דקות האלה, של סיפור אנושי נוגע ללב, המשוחק באופן אמין וגורם לנו להיקשר אל הדמויות, לאהוב אותן ושיהיה אכפת לנו מהם. ואז אפשר ליהנות כמו שצריך גם מהסצינות המרהיבות, מהאפקטים המכות והפיצוצים.
הסרטים הבלתי נשכחים שעשויים כך, הם אלה שאי אפשר להפסיק לדבר עליהם, שרוצים לראות שוב ושוב ושוב.
תסמן לפחות ספויילר מאן…
שאלה לגבי הקרנה ביס פלאנט
ראיתי את הסרט ביס פלאנט, בדו מימד. משהו מוזר בהקרנה, הסרט לא הופיע על כל המסך (נשארו שתי רצועות ריקות די עבות מאונכות מימין ומשמאל). ככה זה גם בתלת? זה בגלל שהוא מיועד לאיימקס ויחס התצוגה שונה?
מישהו יודע, זה די עצבן אותי. הרגשתי שאני מפסיד חלק מהחוויה.
זה עניין של יחס מסך.
המסך באולם, אני מניח, היה ביחס מסך של 2.40:1 (כלומר, על כל מטר של תמונה לאורך, יש לה 2.40 מטר לרוחב. היחס הזה נקרא "סינמסקופ").
אך "פסיפיק רים" צולם ומוקרן בסטנדרט אחר, עם יחס מסך של 1.85:1 (שהוא כמעט זהה ליחס המסך של טלוויזיות עם מסך רחב).
זה לא קשור בהכרח לכך שהוא מיועד לאיימקס, והפריים לא שונה בגרסת התלת של הסרט. זו פשוט בחירה אומנותית.
לכן הפריים של הסרט לא ממלא את כל המסך, ונשארים לך פסים ריקים בצד. בעבר, כשהיו וילונות ניתנים להסטה על המסכים, הם אפשרו להתאים את גודל המסך הנצפה לגודל הפריים, אך בקומפלקסים חדשים יש נטייה שלא להתקין וילונות, מה שמותיר שוליים מיותמים כשיחס המסך של הסרט המוקרן לא מתאים ליחס של המסך באולם.
תודה :)
אז מניח שהתלת לא היה משפר את העניין, כי סביר שכל האולמות שלהם הם סינמסקופ.
נראה לי שזה מה שהרס לי, הרגשתי שאני צופה בטלוויזיה ענקית. כן אולי אני צריך טיפול :)
חוויה.
ככה הייתי מגדיר את "פסיפיק רים". כל מה שקשור לעלילה, לדמויות, לדיאלוגים-נע בין סביר לגרוע. מבחינת תדירות קלישאות, דל טורו עומד באותה שורה עם במאים כמו מייקל ביי, ואני לא צוחק. יש לו רעיונות מעולים, אבל הוא חייב להביא איתו מישהו שיעזור לו בתסריט-שיכתוב לו דיאלוגים, שיעזור עם הדמויות, שיעשה את העלילה קצת פחות מפגרת. אולי אז נקבל ממנו יצירת מופת (לדעתי עוד לא קיבלנו אחת).
אבל לא בשביל זה אנשים באים לסרט. זה מסוג הסרטים שכשאני הולך אליהם, אני מוכן לוותר להם על הרבה, בתנאי שהם סוחפים אותי. ופסיפיק רים מנצח בענק מהבחינה הזאת-באקספוזיציה קצרצרה, הסרט בונה עולם מפורט ואמין, שהאמת שהייתי רוצה לשמוע עליו עוד. הבמאי הזה פשוט מלך במה שקשור לאווירה-לא משנה כמה שטויות יש בסרטים שלו, אני קונה את זה, כי הוא כבר מכר לי את העולם.
וכמובן, האקשן: כמות רגעי ה"וואו" שהיו לי גבוהה יותר מזו שקיבלתי בכל סרט אחר כבר… פאק, מי יודע כמה זמן. הוויב הגרנדיוזי מטריף-הסרט גרם לי להזכר כמה נדירים סרטים שמכוונים לתחושה הזו, של גודל ועוצמה (האחרון שאני זוכר בשלוף היה "קינג קונג").
וזה העניין בעצם-הרבה אנשים יגידו שפסיפיק רים שווה רק בשביל האקשן. אני לא מסכים. כמו שהעט המרקד כתב מצויין, קטעי אקשן טובים לא שווים כלום אם אנחנו לא "בתוך הסרט". ההבדל ביני לבינו הוא שהייתי שקוע בפסיפיק רים עד הצוואר-זה סרט אווירתי, עם עיצוב מדהים, עולם מפורט, רעיונות מקוריים וחוש קצב של שעון שוויצרי. ככל שאני חושב על הסרט יותר, הוא משתפר-זה הסרט היחיד כבר זמן מה שיש לי חשק עז לראות שוב. דל טורו במאי גדול, והסרט הזה גדול-הוא בא במטרה מסויימת, והוא מצליח למלא אותה יותר מכל סרט אחר שראיתי השנה, ולמעלה מזה. יש בו הרבה חסרונות, והם מורגשים, אבל זה כמו לבוא לאמפייר סטייט ולהצביע על חורים במלט-זה פשוט לא כזה משנה. המגדל עומד, והוא מרהיב.
ביקורת שלי על הסרט
גיירמו דל טורו במאי "פספיק רים" לא רק יצר סרט על רובוטים שנלחמים במפלצות,הוא יצר עולם שבו רובוטים נלחמים במפלצות.
גיירמו דל טורו הוא בין הבמאים האהובים עלי משתי סיבות:1)המפלצות שהוא יוצר בסרטיו 2)ההשקעה ורמת הפירוט של העולם שבו הסרט מתקיים עד לפרטים הקטנים ביותר.
"פספיק רים" סרטו החדש של גיירמו מספר את סיפורו של ריילי בקט (צ'ארלי האנום) טייס ייגר (ככה קוראים לרובוטים הענקים בסרט) שאיבד את אחיו באחד הקרבות נגד המפלצות…רגע,מפלצות,רובוטים, למה? איך? מדוע?.
ובכן הסרט פותח בחמש הדקות הראשונות של הסרט באקספוזיציה מהירה שעונה על שאלות אלו, מתוך קרע בתוך האוקיינוס פורצים מפלצות ענק לתוך העולם שלנו והורסים ערים שלמות. אז מה עושים? בונים מפלצות משלנו! או יותר נכון רובוטים שהם בגודל של מגדל אייפל ומכסחים למפלצות את הצורה.זה מצליח בהתחלה אבל לאחר כמה זמן המפלצות התחילו לנצח גם את הרובוטים וזה בא לידי ביטוי בקרב שבוריילי מאבד את אחיו וכמעט נהרג בעצמו תוך כדי תפקוד הרובוט.
עקב אי הצלחת הרובוטים בקרבות העולם מפסיק לתמוך בתוכנית שבראשה עומד סטאקר פנטקוסט (אדריס אלבה),
ומעבירים את כל הרובוטים ליפן, אך סטאקר לא מוותר וממשיך להפעיל את התוכנית משם.
לשם כך הוא מגייס מחדש את ריילי ומשבץ לו את מאקו מורי (רינקו קיקוצ'י) כטייסת השנייה ברובוט שלו.
העולם של הסרט למרבה ההפתעה נשמע ונראה הגיוני, עד כמה שזה נשמע מטומטם בניית הרובוטים הענקים נשמעת כמו תוכנית הגיונית, והסיבה ששני טייסים צריכים להיות ברובוט גם נשמעת הגיונית. וזה מה שעושה את הסרט לכל כך טוב.
העולם כל כך מפותח ומלא בפרטים משוק שחור של חלקי מפלצות ועד לנעליים של רון פרלמן.
ככל שהעולם מפותח יותר ומלא בפרטים כך הדברים שמתרחשים בו עד כמה שיהיו מוזרים נשמעים הגיוניים.
העלילה של הסרט לא הכי מקורית בלשון המעטה ומזכירה בלא מעט קטעים את "היום השלישי" ו"הנוקמים". גם הדמויות בסרט לא הכי מפותחות ועמוקות אך יש סיפור מאחור כל אחת מהן שמשתלב ומסביר את מעשיהם בצורה טובה.
וזה מוביל אותי לעוד דבר שאהבתי בסרט, ריילי הוא לא הגיבור היחידי של הסרט, גם מאקו וסטאקר ראויים לתואר הזה. הסיפורים של שלושת דמיות אלה עמוק ומעניין מספיק כדי לקרוא להם גיבורי הסרט. וזה טוב משום שצ'ארלי האנום לא היה יכול להחזיק את כל הסרט לבד.
המפלצות בסרט הזה עשויות כולם מCGI וזה קצת הדאיג אותי משום שגיירמו בדרך כלל משתמש בתחפושות ואיפור למפלצות שלו אך אין ספק שב"פספיק רים" מדובר במפלצות הטובות ביותר שגיירמו אי פעם יצר. רמת הפירוט בטקסטורה של המפלצות מדהימה ולא משנה כמה שהן יהיו קרובות למסך הן נראות מיצאותיות מאוד.
המשחק בסרט בסדר על גבול הסביר, צ'ארלי האנום בסדר כדמות שלו אך הוא לא יכל להחזיק את כל הסרט לבד.רינקו קיקוצ'י סבירה מאוד במשחק שלה יש לה מזל שהסיפור מאחורי דמותה לא מסובך כל כך.אך מי שגונב את ההצגה הוא ללא ספקאדריס אלבה שמשחק את הגנרל,הוא סוחף ומשכנע. גם צ'רלי דיי וברן גורמן נמצאים בסרט על תקן התפקיד הקומי שמאוד חשוב בסרט זה עקב כמות הרצינות בו, הם עושים עבודה די טובה בכך ומצליחים לאזן את הטון של הסרט.
עכשיו נדבר על הדבר הטוב ביותר בסרט וגם הסיבה העיקרית שאנשים בכלל הולכים לראות אותו,האקשן!
אני יכול להצהיר כבר עכשיו שב"פספיק רים" יש את קטעי האקשן הכי טובים מכל סרטי הקיץ שיצאו השנה. גיירמו מצליח לגרום לנו להרגיש ולראות את העוצמה של האקשן בסרט מכל זווית אפשרית, וכשאני אומר "לראות" אני מתכוון שבניגוד לסרטי אקשן רובוטים אחרים (אהם אהם רובוטריקים) האקשן ב"פספיק רים" לא מתפוצץ לך בפרצוף עם מצלמה שרוטטת כאילו קוף על תלת אופן מחזיק אותה ולפני שאתה מבין משהו הקרב כבר נגמר.
כאן כל בוקס של רובוט מצולם בצילום יפייפה ויציב שגורם לצופה להבין את מהלך הקרב ויופיו. גם עבודת הסאונד בקטעים אלו נפלאה וגורמת לך להרגיש ש"אגרוף טיל" של ייגר שווה למטוס בואינג 747 בפרצוף.
לצערי המוזיקה בסרט לא כל כך טובה ונשמעת כמו פתיחה לתוכנית מצוירת.
לסיכום:"פספיק רים" הוא בין הסרטים הטובים ביותר שיצאו הקיץ. נכון העלילה לא ממש מקורית והשחקנים הם לא הדבר הטוב בסרט. אבל עדיין מדובר בסרט בעל אקשן מצויין אפקטים ועיצובים מופלאים וסיפורי דמויות שמשתלבים טוב
בעלילה.
אני לא יודע מה איתכם אבל כשהמפלצות יגיעו אני כבר יהיה מוכן עם ייגר ענק להלחם בהם.
ציון:10\8
(פורסם במקור בבלוג שלי)
אחלה ביקורת,
אבל בפעם הבאה עדיף לחתוך החוצה את הקטעים שמתארים את העלילה-אנשים כבר קראו את התקציר בביקורת של עין הדג, אין טעם לחזור על זה.
ביקורת נאה,
אני רק מקווה שכשהמפלצות יגיעו אתה תהיה ב-א' מוכן.
ומפלצות זה נקבה, הן הורסות ופורצות.
(אפשר כמובן להשתמש במפלצים, אם רוצים)
מפלצות אינן הורסות ופורצות! הן חמודות ויפות!
אנטיפלצת שכמוך.
כל עוד לא תכוון אליי תותחופלצת
נראה לי שאני אסתדר עם זה :)
שששש.... אל תהרוס
עד שיש סרט עם ייצוג נשי ראוי.
ניטפוק (ספוילרון)
מעבירים את הרובוטים וממשיכים לפעול מהונג קונג, לא יפן
סרט אדיר! אדיר!
טוב, את רוב מה שהיה לי להגיד כבר אמרו לפני, לטוב ולרע.
אני רק רוצה לחלוק על רוב המתלוננים על הקלישאות. כן, היו קלישאות, אבל הן היו עשויות היטב. כל אחת מהן היתה שם בכוונה. הרי לא היתה שם אפילו דמות אחת אמיתית. כל אחת מהדמויות היתה סוג של סטריאוטיפ מוקצן, ולכן גם שני המדענים המטורפים היו מטורפים בכוונה.
וזה היה בדיוק במינון המדויק כדי גם להיות משעשע וגם כדי להראות לנו שהם עוקבים בקפדנות אחרי הנוסחה – כי זה סרט על רובוטים שנלחמים במפלצות, ואם יעשו את זה מחוץ לנוסחה זה יראה מטומטם ולא קשור לכלום.
כל דמות היתה קלישאית בדיוק עד הגבול שבו זה היה הופך לאיכסה, אבל לא חוצה אותו.
אין ספק שהתסריטאים ישבו עם צ'ק ליסט וסימנו ב"וי" כל קלישאה שהם עברו עליה, וזה היה כל כך מכוון שזה היה כיף.
הם גם טרחו ככה להכניס את הסרט למסגרת המתאימה ולז'אנר המתאים וגם הקפידו ששום דבר לא יפריע לאקשן. וזה היה חתיכת אקשן.
אני מאוד מאוד נהניתי.
לי דווקא יש עוד נושא
בגדול אני מסכימה עם הדיעות הרווחות כאן – סרט כיפי, מסעיר ומרהיב ויזואלית כפי שהיינו מצפים מגיירמו דל טורו אהוב נפשי. כל הסופרלטיבים בנושא שנכתבו על ידי רד מוצדקים לגמרי. עם זאת, העלילה/דמויות/דיאלוגים נראים כאילו שמישהו ישב בלילה והעתיק אותם מ-tvtropes אחד אחד.
לי מאוד הפריע שהדמות של רינקו קיקוצ'י הייתה מיותרת ומפוספסת כמעט לגמרי. בחורה, אסיאתית, גיבורה ראשית! כל כך התרגשתי! אבל היא לא עושה שום דבר בעל משמעות, ומלבד בכמה קטעים בתחילת הסרט, אין לה נוכחות במתית כמעט בכלל. תחשבו כמה מגניבות וסקס אפיל היו לבחורה הזו כמומחית פיצוצים מופרעת בהאחים בלום, בלי שדיברה מילה אחת. והיא הייתה מול ריצ'ל וייז שם. כאן היא הבחורה היחידה בסרט. איפה זה כאן? למה היא לא עושה כמעט שום פעולה באף אחד מהקרבות, מלבד קצת תרגילי אירובי ולהקשיב להוראות שנזרקות כלאחר יד על ידי הפוץ האמריקאי שאיתה? נראה לי שהיא אמרה משפט וחצי שאיננו "כן אני עדיין בסדר" או "כן אני מיד אעשה זאת" בכל קטעי האקשן בסרט.
הושקע כל כך הרבה תקציב ומאמץ וכשרון בסרט הזה, למה אי אפשר לעשות עוד קצת מאמץ ולשים בו דמויות שנאהב?
גם ככה רציתי לראות את הסרט הזה כבר המון זמן
ועכשיו עשית לי חשק גדול אפילו יותר לרוץ אליו בהקדם האפשרי!
זה כי הוא, אממממ... לבן.
והיא אסייתית. וזו הוליווד שאנחנו מדברים עליה כאן.
חוץ מזה, תמיד אפשר לעשות פריקוול כאחד מסרטי ההמשך (אם הסרט יצליח מספיק בשביל זה).
הבחורה האסייאתית שכחת לומר.
(ל"ת)
אחח, כמה שקשה לי עם הסרט הזה.
אני מסכים עם הקביעה שזה סרט הקיץ הכי כייפי השנה, אבל מדובר בעיקר בזכייה מן ההפקר כי בואו נודה בזה- התחרות השנה לא היתה קשה במיוחד. דווקא בתחום שמחוץ לשוברי הקופות הייעודיים היו הרבה סרטים מדהימים: "רק אלוהים סולח", "המקום בתוך היער", "מי מפחד מהזאב הרע" ו"סטוקר". ארבעתם מתמודדים חזקים על סרטי השנה שלי. אז לא מדובר בשנה חלשה, אלא בשוברי הקופות שהיו חלשים מהרגיל.
ולצערי, "פסיפיק רים" זוכה במקום הראשון רק בגלל האקשן והאפקטים ולאו דווקא בגלל הדמויות או הלב והנשמה (שאין לו). אני ידעתי היטב לאן אני נכנס, אבל גם סרטי קיץ ששמים דגש על אקשן, מד"ב או הרפתקאות צריך לדעת איך לעשות. הדוגמא הכי טובה שאני יכול לחשוב עליה מהשנים האחרונות היא "סופר 8", לא סרט מתוחכם בשום קנה מידה אבל כמה לב ונשמה היו לסרט הזה…
"פסיפיק רים", לעומת זאת, נראה כאילו נכתב בעזרת מדריך הקלישאות השלם. מה הטעם לקחת שחקן מעולה כמו צ'ארלי האנום שנותן הופעה ראוית אוסקר ב"ילדי האנרכיה" (סדרה משובחת, אגב) ולתת לו לשחק דמות גרועה ונטולת אישיות כזאת? ורק כדי להחמיר את המצב, דל טורו שם בסרט גם את פרלמן בתפקיד משנה מגוחך ולא נתן לו לחלוק זמן מסך עם האנום? פרלמן והאנום הם הליבה של "ילדי האנרכיה", הם שחקנים מדהימים והכימיה בינהם יכולה להשמיד צי שלם של קאיג'ו. לשים את שניהם באותו סרט ולא לתת להם לחלוק זמן מסך (לפחות קצת) נשמע לי כמו בזבוז.
זה ללא ספק הסרט הכי חלש של גיירמו דל טורו. ודווקא ממנו ציפיתי ליותר. סרטי "הלבוי" שלו מצוינים ואת אותו הדבר אני יכול לומר על "בלייד 2". אלה דוגמאות נהדרות לאיך אפשר לעשות סרטי אקשן ואפקטים עם דמויות טובות וקלישאות מתונות.
אבל, לפחות האקשן מדהים. את זה אי אפשר לקחת מהסרט. האפקטים, המפלצות- הכל גדול, מאיים ומעורר יראה. אז לפחות סיבת ההתכנסות מוצדקת וקשה לי להאמין למה "רובוטריקים" היא סדרה מנתצת קופות בזמן ש"פסיפיק רים" מדשדש במים רדודים. נסתרות הן דרכי הוליווד אני מניח.
מכיוון שיש לנו טעם נורא דומה
(וכמו כן התחלתי לראות את ילדי האנרכיה בהמלצתך ואפילו שאני רק בפרק ראשון אני כבר רואה ניצנים לטענות שלך על פרלמן והאנם), אני חושב שהתגובה שלך שכנעה אותי אחרי לבטים רבים לא לראות את הסרט הזה בקולנוע. כשהוא יגיע ל-VOD אני בטח אשלים אותו, אבל אני לא עומד לבזבז יותר ממאה ש"ח ו-7 שעות מחוץ לבית רק כדי לראות אותו.
7 שעות מחוץ לבית?
אפשר לשאול איפה אתה גר בדיוק?
ולגבי "ילדי האנרכיה", תן לסדרה הזאת זמן. כמו הסדרה הקודמת בה קורט סאטר היה מעורב ("המגן", המופתית לא פחות) הקצב מתגבר לאט לאט וכל עונה מכניסה את הדמויות עמוק יותר לזבל ומכריחה אותן להשתנות. ספציפית, השינוי שהאנום עובר ממש מורגש- הוא משחק את הדמות בשלבים מאד שונים בחיים וכל אחד מהם מוצג לנו בצורה אותנטית ומשכנעת. לא הייתי חושב אפילו על להחליף אותו. הדמות של פרלמן הרבה יותר מקובעת, אבל ככל שהסודות שלו נחשפים לאורך הסדרה הוא נהיה הרבה יותר מעניין גם אם האישיות שלו לא משתנה.
אני גר בחצור הגלילית.
איפה זה? בדיוק.
אתה מגזים. זה לא עד כדי כך נידח.
כולם יודעים שזה מקום שעוברים לידו כל פעם שפולשים ללבנון.
רשמיי על הסרט
לי עברה ההרגשה לאורך הסרט שהקאיג'ו הם פשוט ייגרים חייזריים. גם אני חושב שמאקו מורי היא דמות מצוינת.
גנרל פנטקוסט הוא מעט יותר מאיש צבא – הוא הנשמה של הפרוייקט ובלעדיו הפרוייקט היה מתפרק אחרי שהוא נסגר רשמית. הוא גם מוצג כאדם המאמין שהמטרה מקדשת את האמצעים כמו הפיכת הפרוייקט שלו למכרה זהב
לאנשי עסקים אפלוליים כמו חניבעל צ'או. לגבי האנם, נראה לי שהסרט מתמרן בצורה לא מוצלחת במיוחד – העובדה שאף אחד לא התייחס ליחס אליו מטייסי הייגרים האחרים – את הצופה להעריץ אותו כמי שבנה את עצמו מטראומה אישית למרות יריקות הבוז מטייסי הייגרים האחרים ואפילו מצד מאקו מורי עצמה. מה שכן, הסרט נורא
עמוס באקספוזיציה ובאמת קל לאבד את הרגליים ואת הידיים בסבך אבל הוא כיף וזה מה שחשוב בסרטים כאלו, לא?
אהבתי. בשביל סרטים כאלו שווה לצאת מהבית.
בדרך כלל חוויות הצפיה בבית עולה על זו שבקולנוע. בשביל סרטים "עמוקים" "מוכווני דיאלוגים" עם פוטנציאל לאוסקר לא צריך לצאת מהבית או לראות בתלת. הם איכותיים בדרכם שלהם, אבל בשום פנים ואופן לטעמי אינם מצדיקים יציאה מהבית. אפשר להנות מהם גם מעל מסך הטלוויזיה.
פסיפיק רים כן. למרות החושך היחסי והסאונד החזק. ההנאה גדולה רק מלהרים את הראש למעלה ועדיין לא לראות את הראש של הרובוט\מפלצת.
שימוש מצויין באפקטים ממוחשבים. חבל שאין עוד סרטים כאלו.
לא הבנתי למה בקרב הבוס
כל הרובוטים לא התחברו לרובוט אחד ענקי
בנוסף היה יותר מדי זמן דרמה מיותרת, אם הייתי רוצה לצפות בדיון על היחסים שבין ילדים והוריהם הייתי הולך למהיר ועצבני או משהו
חוץ מזה סרט מצוין מקווה שבפסיפיק רים 2 יפתרו את כל הבעיות האלה
"אם הייתי רוצה לצפות בדיון
על היחסים שבין ילדים והוריהם הייתי הולך למהיר ועצבני או משהו".
פישלייק על המשפט הזה ספציפית.
פסיפיק רים נעלם לי
רק יצא לפני חודש וכבר איננו.
למישהו יש הסבר לדבר הזה?
או הצעה איפה אפשר לראות את זה מלבד קרית ביאליק?
בבייסמנט של הילה.
(ל"ת)
בכתלס, מסכים עם הביקורת - בומבה של סרט.
הוא אולי לא מקורי מדי בעלילה או בדמויות שלו, אבל אני ראיתי שהן עדיין מושקעות ועשויות מספיק טוב בשביל שהסיפור יהיה מותח והדמויות יעוררו אכפתיות (אני מוכרח לומר, מזמן לא נתקלתי בסרט מהסוג הזה שאשכרה היה לי ספק בסופו לגורל הדמויות. לא צוחק). בתכלס, מתוך שעתיים של סרט, יש סה"כ 3 קרבות של מפלצות נגד רובוטים, וביניהם יש עלילה ודמויות שאינן מקוריות במיוחד, אבל עדיין מעניינות וסוחפות בדרכן שלן. אז אי אפשר להגיד ש*כולו* אקשן ילדותי מטומטם.
ובכלל, זה בדיוק מה שאהבתי, במקום שהסרט הזה יבויים על ידי מייקל ביי וינצל באופן ציני את חוסר האינטליגנציה של אנשים רק לשם הכסף, הסרט הזה פשוט נעשה עם המון המון אהבה ונשמה. יאללה גיירמו, אני מקווה שבהתבסס על האהבות הספרותיות שלך והיכולת שלך ליצור סרט מפלצות ענק, אתה הולך עכשיו לעשות את סרט קת'ולו האולטימטיבי (רק שלא יתנגש עם ה"ביוגרפיה" של עבדול אלהאזרד, זה כבר שייך לדייוויד פינצ'ר).
כמובן שעדיין יש בעיות. יש מספיק מהלכים עלילתיים דביליים, סצינות מטומטמות ופוטנציאל לא ממומש (אני לא יכול שלא להסכים יותר עם ביטלג'וס שהביע תמיהה כמה תגובות למעלה על מדוע לעזאזל צ'ארלי האנם ורון פרלמן לא קיבלו סצינה ביחד). אבל הן לגמרי לא הרסו לי את החווייה. קיץ 2013 באמת לא היה משהו – אבל לפחות את זה כן היה. שמח שהצלחתי לתפוס אותו בסוף, אומנם באיחור, אבל לפחות על מסך גדול.
רון פרלמן היה אדיר וקורע בסרט! :)
(ל"ת)
בתור הקומיק רליף שהוא היה, הוא עשה עבודה מעולה.
ועדיין, לשים את פרלמן והאנם באותו סרט ולא לתת להם אפילו סצינה אחת ביחד, זה ממש בזבוז. הם מדהימים ביחד ב"ילדי האנרכיה". שמתי לב עכשיו לגל של אנשים שמכירים את צ'ארלי האנם לראשונה מ"פסיפיק רים", וישר שופטים אותו בתור שחקן אקשן כל-אמריקני גנרי כזה, בטח אפילו בלי שהם שמעו על העבודה המדהימה שהוא עושה במקום אחר.
צ'רלי האנום בילדי האנרכיה? מעניין!
באמת צריך להתחיל לראות, אולי היא תצליח ולו במעט למלא את החלל שנוצר אחרי שובר שורות…
או שתלך עוד יותר אחורה
ותצפה בקוויר בעיר, הגרסה הבריטית המקורית (והטובה עשרת מונים) של הכי גאים שיש. עונה 1 בת 8 פרקים בני כחצי שעה, השניה היא בעצם סרט טלוויזיה בן שני חלקים.
סרט עם פתיחה מבטיחה מאוד
בהמשך, גירדתי בראשי ולא הבנתי איך דל טורו ביים סרט קיץ כ"כ בינוני. אין פה עלילה או דמויות.
רק דברים גדולים על המסך. זה נחמד לזמן מה אבל כשזה לוקח נתח עיקרי מהסרט, זה פשוט נסחב
ולא מעניין. והבטיחו במהלך הסרט יותר. לא קיבלנו מפלצות מעבר לקטגוריה 5 ורימו אותנו :(
בכלל, היה אפשר לעשות הרבה יותר עם הסיפור.
אל תגיד לי שרצית להגיע עד לקטגוריית
IT'S OVER 9000!!!!!!!!!!!!!111111111111!!!!!!11!11!!!1
מתוך התוספות על הבלו-ריי:
אנימטיק מתוך הסרט.
http://www.animenewsnetwork.com/interest/2013-10-16/animatic-from-pacific-rim-shatterdome-launch-sequence
סרט פיצוץ
אז כן, העלילה לא מתוחכמת במיוחד והדיאולוגים הם לא חוד החנית של הסרט (אם כי הם הרבה יותר טובים מהדיאולוגים המזעזעים של 'התנגשות הטיטאנים', הסרט הקודם של תסריטאי 'פסיפיק רים') אבל הסרט פשוט מגניב. הקרבות רובוטים נגד מפלצות לא מרובים אבל מגניבים בטירוף וגרמו לי לרעוד מהתרגשות. קטעי המעבר בין לבין היו בסדר וגם היו כמה רגעים ששיעשעו אותי מאוד. סרט מגניב אש.
מה שכן, היה מאוד מעניין אותי לראות בסרט את החיים תחת שלטון הטרור של המפלצות. היה אפשר לעשות כמה סצנות שבהן מראים את האדם הפשוט וההתמודדות שלו עם החיים בצל המתקפות.
ביקורת מעולה. ומצחיקה. אם כי לא הסכמתי לגבי כמה דברים. שני המדענים, למשל, היו החלק הכי טוב של הסרט שהוא לא רובוטים ומפלצות הולכים מכות, לדעתי. הם מצחיקים אך לא מגוחכים יותר מדי (הסיפור שלהם כן), וכל הסיפור אתם מעניין יחסית לשטויות שמסביב לדמות הראשית. גם לא הבנתי איך הקלישאתיות של הסרט עבדה לטובתו. איך היא בדיוק גרמה לסרט לא לקחת את עצמו יותר מדי ברצינות ובכל זאת לא להגחיך אותו? הן לא הרגישו לי הומוריסטיות במיוחד, אלא אוסף של קטעים דביליים בסרט רציני יתר על המידה. וחלקן די נמאסו (גם דברים קטנים יותר כמו דמות שרצה [בורחת] ממפלצת, מועדת [וקל לראות שזה מכוון], במקום לקום ולרוץ מחדש מתחילה לזחול על הבטן, עוצרת, מסובבת את עצמה על הגב וצורחת רגע לפני מותה. כמה פעמים אפשר לראות סצינה כזאת? הם חושבים שאם יראו לנו אותה במספיק סרטים נתחיל לחשוב שזאת התנהגות הגיונית?).
הוא בכל זאת טוב. אהבתי את האסייתיות (או היפניות, בעיקר) של הסרט. האפקטים היו נפלאים והאקשן מגניב וכיפי ביותר. והוא עשוי ממש ממש טוב. אם כי אני חייב לציין שבדומה ל'רובוטריקים' גם בסצינת הקרב הסופית של 'פסיפיק רים' לא הבנתי כלום ממה שהתרחש (לא בגלל עריכה גרועה כמו אצל ביי, אלא בגלל שהיה פאקין חשוך מדי). למזלי הייתה קריינות של האנשים ההם שבחדר הבקרה שהסבירו מי מרביץ למי. וחבל כי גם ככה הרגשתי שיש מעט מדי אקשן בסרט (לאחר סצינת האקשן הראשונה יש הפסקה של יותר מ-40 דקות נוראיות עד השנייה. וגם היא הייתה רק סצינת פלאשבק קצרה. לא טוב!).
הסרט חביב. יש רינקו קיקוצ'י שתמיד טוב לראות. אידריס אלבה היה טוב, כנ"ל גם לגבי שני השחקנים שמגלמים את האב ובנו (הדמויות נוראיות אבל משוחקות טוב לפחות) ורון פרלמן ענק כמו תמיד. וכשיש אקשן הוא אדיר, אבל כשיש ניסיון כלשהו ליצור עומק או עלילה או אפילו היגיון (ואני לא מדבר על הטכנולוגיה או הסיפור הבסיסי. אלא דמויות שמתנהגות בטמטום נוח תסריטאית) הסרט כושל ומאחר והוא לוקח את עצמו כל כך ברצינות (אני חושב שפחות דיבורים וקצת יותר קרבות היו מתקנים את המצב) היה לי קצת קשה לסלוח.
אני ממש מקווה שהסרט הזה עוד יהפוך לפרנצ'ייז.
למה? טוב, יש את הסיבות הזניחות האלה שזה סרט ממש טוב לדעתי ושיש בעולם שלו עוד הרבה דברים שיכולים למלא לפחות עוד שני סרטים אם יעמיקו בהם מספיק.
אבל הסיבה היותר מהותית היא דווקא משהו שאף אחד לא הזכיר לגבי הסרט: הפסקול שלו. או, אם להיות יותר ספציפי, נעימת הפתיחה שלו. תחשבו על זה, כבר מזמן שלא היה זיכיון כזה עם מנגינה אגדית שמתלווה אליו, שר"ה והארי פוטר היו האחרונים. אבל הנעימה של פאסיפיק רים? וואו, זאת הייתה קלאסיקה מהשנייה הראשונה ששמעתי אותה. היא לגמרי בליגה של הנעימות של אינדיאנה ג'ונס, מלחמת הכוכבים או שליחות קטלנית. רעמין ג'אוודי, שאחרי זה ומשחקי הכס אני יכול להכתיר כאחד המלחינים שאני הכי אוהב בתעשיית הבידור, שילב לתוך הנעימה הזאת כ"כ הרבה ועדיין עשה אותה כ"כ מתאימה לסרט שאותו היא מייצגת (ועוד הביא את אחד הגיטריסטים האהובים עליי, טום מורלו, לעשות את תפקיד הגיטרה), עד שחרשתי עליה במשך שלושת החודשים מאז שראיתי את הסרט. אין ספק שאני ממש אשמח אם ב-2019 אני שוב אשמע את המנגינה הזאת על כתובית "פסיפיק רים 2".
http://www.youtube.com/watch?v=sH_6iFYiryY
גם להאשליה היה פסקול בדיוק כמו שתיארת
מתאים לסרט, קליט, נהדר.
וקישור:
http://www.youtube.com/watch?v=1oTx9COPrzg
בדיוק מה שאמרת גם על שני פסקולים נוספים של בראין טיילור משנת 2013.
איירון מן 3 ו-תור 2.
בכללי, בריאן טיילור טוב בזה.
(ל"ת)
אוי, זה מצוין.
אני מקשיב לשניות הראשונות ולא מבין על מה אתה מדבר, ואז מגיעה שניה 23 והופ, גאונות.
עכשיו בא לי לראות את הסרט שוב.
אוקי, שמח לראות שכן יש אזכור לפסקול
בדיוק אתמול ראיתי את הסרט, עברתי על התגובות ופספסתי את השרשור הזה על הפסקול אז כתבתי פה למטה תגובה כמעט זהה לזו שלך – על כמה שהפסקול הזה ממש איכותי ומייצג את הסרט ואת המתרחש בו בצורה ממש ממש טובה.
לחובבי פסיפיק רים,משחקי מילים ויום האהבה
כרטיסי ברכה ליום האהבה של פסיפיק רים
(הקישור נופל על האהוב עלי, אבל כל השאר שלפניו גם טובים)
דורון פישלר
בן אדם, אתה גדול!
הכתיבה שלך מדהימה, שנונה וזורמת.
אין ב-VOD?
באופן מפתיע, אני לא מצליח למצוא את הסרט בשירות ה-VOD של יס. זה נראה לי קצת מוזר – כבר עבר הרבה זמן מאז שהוא היה בקולנוע.
מישהו יודע אם הוא זמין בשירות VOD כלשהו?
..וגם לא ב-HOT VOD, SmartVOD או Walla VOD
מה, המפיצים רוצים להכריח אותי להוריד אותו מהאינטרנט?
יש אותו באייטונז
עד לפני כמה שבועות הסרט היה זמין בויאודי של יס ושל הוט אבל אני מניח שהסתיים חלון הזכויות שלו. כרגע הוא בחלון דיוידי וכאמור אייטונס.
אפשר לקנות סרטים באייטונס מישראל?
אני יודע שכבר אפשר לקנות מוזיקה, אבל לא שמעתי שזה תופס גם לגבי סרטים.
והאם מישהו כאן יכול לפרט קצת יותר לגבי כל הנושא של "חלון זכויות"? אני לא ממש מבין מה ההיגיון לא לאפשר לאנשים לקנות מוצר.
..ולא, זה לא זמין בחנות iTunes הישראלית.
אההה! כמה דבילי!
איך חיפשת?
בדקתי עכשיו עם חיפוש באנגלית, גם דרך התוכנה במחשב וגם באייפד, ומצאתי. עולה 59 שקל בHD ו49 בSD.
לגבי החלונות, זה די מה שנמרוד אמר, רק שבחלק קטן מהחברות יש באופן די מעצבן ומיותר חלון נוסף אחרי הויאודי שנועד שוב רק לדיוידי\בלוריי. אני בטוח שהסיבה שהסרט לא נמצא בויאודי של יס והוט (וגם סמסונג במקרה זה) הוא סיום חלון הזכויות ולא איזה שיקול אחר.
יש הגיון בשיטת החלונות אבל היא בהחלט צריכה לעבור שינויים ולהתעדכן עם השינויים בשוק, כך שהתסכול מובן. יש באמת שינויים אצל חלק מהמפיצים. הבעיה אצל שאר המפיצים הוותיקים יותר, שם דברים משתנים לאט יותר, כמו שקורה בלא מעט חברות ענק.
שיניתי את החנות ל"ישראל", וזה לא היה שם.
(ל"ת)
בהחלט אפשרי לקנות (או לשכור) סרטים באייטונס מישראל
(יצא לי לא מזמן לדגום את "גארדן סטייט" שוב לקראת החדש של בראף) אבל באמת שהמבחר שם לא מדהים בלשון המעטה.
אפשר לקנות סרטים עם חשבון אייטיונז אמריקאי
שאפשר לפתוח יחסית בקלות אם אתה משייך את כרטיס האשראי שלך לכתובת אמריקאית (אפשר לעשות את זה, למשל, דרך שירות של אמריקן אקספרס שנועד לאפשר לך לעשות קניות לכתובת אמריקאית ולשלוח אותם לארץ). מידת החוקיות של כל העניין טיפה מעורפלת, אבל זה בוודאי יותר חוקי מלהוריד טורנט של הסרט…
בנוגע לחלון זכויות, עד כמה שאני מבין סדר ההפצה הוא קולנוע->בלו ריי->וי או די–>ערוצי סרטים (כלומר, מהאפיק הרווחי ביותר לפחות רווחי), מתוך הנחה ששחרור במקביל עושה קניבליזציה לאפיקים היותר רווחיים. במקרה של פסיפיק רים נראה לי שהבעיה היא הפוכה – הסרט פשוט כבר די ישן ולא מאוד פופולרי, וליס/הוט (שבניגוד לאיטיונז לא מחזיקים back catalogue נרחב) לא שווה להחזיק אותו יותר ב-VOD.
(שימוש בכרטיס ויזה נטען בינלאומי הופך את כל העניין של מידת החוקיות של זה להרבה פחות מעורפלת).
לא רק אמריקאי
לא שיצא לי לקנות סרטים דרך האיטונס, אבל אני עם כרטיס ישראלי ולכן שייכת לחנות הישראלית ויכולה לקנות רק ממנה. בכל מקרה, בחנות הישראלית יש אפשרות לקנות ולהשכיר סרטים, רובם עם תרגום ואפילו דיבוב לעברית (בעיקר בסרטים מצוירים כמובן).
המבחר כמובן הוא שונה מהחנות האמריקאית בגלל עניין הזכויות וההפצה (כמו שהחנויות של האפליקציות והמוזיקה שונות) אבל זה נושא שאני לא באמת מבינה בו כדי להגיד למה משהו מופיע בחנות אחת ובחנות אחרת לא.
לא. כל-כך לא.
לא עליך אני כועס, כמובן, אבל לא. פשוט לא. ממש לא. אני לא מקבל את זה. בעזרת טכניקות של חוקיות מעורפלת אפשר גם לפתוח חשבון Netflix, אפשר להשתמש ב-ChromeCast או ב-AppleTV, אפשר (אני מניח – את זה לא בדקתי) להשתמש בשירותי השכרת הסרטים של Amazon ושל Youtube.
בעזרת רמאות המבוססת על ידע טכני או תשלום נוסף לספק שלישי, במלים אחרות, אפשר לקבל את הזכות לשלם בעבור תוכן.
לא רוצה. שמפיצי הסרטים יתאפסו כבר על עצמם, ויתחילו למכור תוכן לאיזה ספק שירות שמאפשר לי לעשות את זה בעזרת טכניקות של חוקיות מוחלטת, בהירה ונוצצת, וזהו. לשכנע ספקי תוכן אמריקאים (Youtube/iTunes/Google/Netflix) שלהפיץ בארץ זה בסדר מסובך לכם? בסדר, אין בעיה. תשתמשו בשירות תוכן ישראלי, דוגמת Yes או Hot או SmartVOD או Walla או ההוא של אורנג' שנראה קצת מת כרגע. לא אכפת לי. תתאפסו כבר על עצמכם, לעזאזל! ה-DVD, למקרה שלא שמתם לב, מת כערוץ הפצה: לא נשאר איפה לקנות אותו, ובטח שלא לשכור. אתם לא יכולים להשאיר את השוק בלי אלטרנטיבות ולקוות לטוב.
אתם לא רוצים את הכסף שלי? ממש לא רוצים? שנים אחרי שיש כבר פתרונות טכניים יעילים, ערוצי מסחר מקובלים, מודלים כלכליים שעובדים? לא מתחשק לכם להתאמץ? אתם דוחפים אותי לחוקיות מעורפלת? אז למה שלא אעבור כבר את הגדר לחוסר חוקיות וזהו? למה, בשם אלוהי כל הערוצים כולם, שלא אעקוף אתכם ופשוט אוריד את הסרט, כולל כתוביות והכל, לגמרי ולחלוטין בחינם?
התשובה, מבחינתי, היא שאני רוצה לשלם בעבור תוכן. באמת שאני רוצה. אבל אתם לא נותנים לי!
מפיצי סרטים יקרים: העולם השתנה. או שתשתנו יחד אתו, או שלא רק שתיעלמו, אלא שכולם ייהנו לראות אתכם נופלים.
ראיתי את הסרט רק אתמול
וממש ממש נהנתי, אבל מה שמפתיע זה שלא אוזכר פה בכלל בכל התגובות הפסקול של הסרט, שאותו הלחין אותו אחד שהלחין את הפסקול של משחקי הכס (Ramin Djawadi) והוא עשה פה עבודה ממש ממש טובה. פסקול קצבי וכיפי שממש גרם לי לרצות לראות רובוטים מפוצצים מפלצות.
מי שרוצה – הmain theme :
https://www.youtube.com/watch?v=vJFJ_uGlMVY