- בפעם השלישית בהיסטוריה, פסטיבל קאן והאוסקרים הסכימו על זהות הסרט הטוב ביותר של השנה. אבל מה שחשוב פחות הוא "הפעם השלישית בהיסטוריה" ויותר "הפעם השנייה בחמש שנים" שזה קורה. מה זה אומר? על האוסקר, לא הרבה. האוסקר בשנים האחרונות הולך לכל מיני כיוונים, ואומנם "אנורה" בסופו של דבר יזכה למעמד של "אה, נכון, גם זה זכה" (במקרה הטוב, בהנחה שלא כולם יתהפכו על הסרט הזה), אבל זו כנראה אשמת השנה יותר מהמצביעים: לא היה איזה "אופנהיימר" או "הכול בכל מקום בבת אחת" שהגדירו את השנה באופן מוחלט ובלתי ניתן לערעור. "אנורה" לא ייצג את 2024, וגם לא היה הסרט הכי טוב של 2024 (אני מרגיש בטוח להגיד את זה באתר שהעדיף את "מרשעת" על פניו), אבל הוא היה אופציה לא רעה לפרגן, אז פרגנו.קאן, לעומת זאת, צריכים להתחיל לבדוק האם גם הם נדבקו בעצם בחיידק ה"מה המטרה שלי בחיים, להביא סרטים לאוסקר" של כל ארגון ופסטיבל אחר. הרי פסטיבל קאן היה אמור להיות הפסטיבל עם טעם אמנותי, עילאי, שגם אם הסרטים שהוא בוחר לא מגדירים את השנה הם מעצבים את הקאנון האוטרי, אפילו בלי להיכנס עמוק לתודעה. אבל נראה שאין אף בחירה שהפסטיבל עשה בשנים האחרונות שהאוסקרים לא מוכנים לאשרר – וזה לאו דווקא בגלל שהאוסקרים הפכו לנועזים במיוחד. זו לא בעיה רחבה מדי, אבל אם אנחנו מאמינים שצריך מקום שבו מקדשים את המקרים שבהם האמנות השביעית דוחפת את עצמה קדימה במקום לעמוד במקום – נראה שהאשרור של האוסקרים ש"אנורה" הוא בסך הכול קומדיה/דרמה אינדי חביבה גם לסבתות מרמז שאפשרי שגם קאן נפל. נו טוב.
- בנוגע ל"אנורה" עצמו, כאמור – בסדר. אני שמח ש"עד שיצא עשן לבן" לא זכה בשביל שכולם יזעיפו עליו פנים כ"זוכה אוסקר-י טיפוסי" (מושג שאפילו מי שמשתמש בו יודע שהוא לא קיים, אז הם עברו ל"זוכה אוסקר-י טיפוסי לפני עשור"), אבל כאמור – זה פחות שהוא הסרט שמגיע לו את התואר "הסרט הטוב של השנה" כמו "הבחירה הסבירה מבין המועמדים, אני מניח" של זוכה שכזה. אבל אם כבר – הזכייה שלו בעריכה היא שערורייה מוחלטת שמבהירה את כל הבעיה של הוליווד, והיא תמרור אזהרה מתמשך שאנשים רוצים בכוח לא לערוך את הסרטים שלהם ובכך למנוע מהם להיות יצירות מופת. כשנתנו אוסקר לעריכה של "רפסודיה בוהמית", הסיפור היה שהעורך הצליח להציל סרט שמאחורי הקלעים היה בלגן מוחלט. לשון בייקר לא עומדת הזכות הזאת, ולתת אוסקר על עריכה לסרט שהיה צריך להיות קצר יותר בחצי שעה יתקע אותנו עמוק בבוץ במאים שלא יודעים מתי הגיע הזמן לחתוך.
- אז האם קמפיינים אינטרנטיים עובדים? לא וכן. "אמיליה פרז" עדיין יצא מהטקס עם שני פרסים (מוצדקים), אבל נראה שהעובדה שמראש האקדמיה חיבבה גם את "אני עדיין כאן" עזרה לאקדמיה להחליט ש"אמיליה פרז" לא צריכה אוסקר שלישי שממש אומר שהסרט עצמו כולו הוא טוב. יחסית למי שעד לפני רגע העמידו אותו על 13 פרסים, כך שבוודאות הם כן חושבים את זה – פחדנים.
- ברכות לסרט הישראלי הראשון שזכה באוסקר, וברכות לסרט הפלסטיני הראשון שזכה באוסקר, שהם אותו אחד: "אין ארץ אחרת", וברכות לכל כותבי טורי הדעות שיוכלו לכתוב את מה שהייתה דעתם ממילא אבל עכשיו בהקשר של האירוע החדש הזה והנאומים של הזוכים. מוזמנים להתווכח מה מהמושגים שהשתמשו בהם היה מדויק פוליטית, לא מדויק או, אההה, פשוט להתעלם מכל העסק.
- באתרים מסוימים ראיתי שמדברים על "סוויפ" של "אנורה", אבל חברים – ככה לא נראה אחד כזה. "סוויפ" הוא 7 אוסקרים ומעלה, ואם 8/10 מקטגורית הסרט הטוב ביותר יצאו עם פרס כלשהו, האוסקרים בהחלט לא חשבו שרק "אנורה" קיים.
- זוהי תזכורת שאלה אומנם הופעות מאוד טובות, אבל קירן קאלקין וזואי סלדנה היו צריכים להתמודד בקטגוריית הפרס הראשי ולא המשני.
- שתי הכמעט הפתעות היחידות שהתרחשו היו העובדה ש"עם הזרם" גבר על "רוז הרובוטית", מה שבעיקר מראה, פעם נוספת, סלידה של המצביעים מחברות האנימציה הגדולות לטובת פרויקטים עצמאיים יותר ואומנותיים יותר. פעמיים זה עדיין לא לחלוטין דפוס, אבל נראה לי שאפשר להתחיל להמר בביטחון שבשנה הבאה יהיה סרט לא אמריקאי. הכמעט-הפתעה השנייה הייתה העובדה שמדיסון גברה על מור בקטגוריית השחקנית הראשית – ובכנות, ברגע שמחליטים ש"אנורה" הוא הסרט הטוב של השנה, די בלתי אפשרי להגיד את זה בפנים ישרות ולא לתת את הפרס למדיסון, שהיא היא הסרט.
- בנוגע לזוכים בפרסים הקצרים: הידד ל"אני לא רובוט" (אם כי הוא לא ממש הבחירה הכי טובה שהייתה שם), וגם "בצל הברוש" ו"הבת היחידה בתזמורת" הם בחירות סולידיות, גם אם לא הטובות ביותר שהיה ניתן לעשות שם. נו, טוב.
- קצת עצוב שאחרי כל העניין סביבו, "יופי מסוכן" נדחק בסוף לקטגוריה המסורתית של סרטי אימה: קטגוריית האיפור.
- זהו. טקס די משעמם (כלומר, לא ראיתי, אני מדבר מבחינת הזוכים ומה שהבנתי שקרה בו) לשנה שעיקר האקשן בה היה סביב הסרטים (בינה מלאכותית! ציוצים! עוד שטויות!) ולא בסרטים עצמם. נתראה בשנה הבאה.
הזוכים
הסרט הטוב ביותר – "אנורה"
הבמאי הטוב ביותר – שון בייקר, "אנורה"
השחקן הראשי הטוב ביותר – אדריאן ברודי, "הברוטליסט"
השחקנית הראשית הטובה ביותר – מייקי מדיסון, "אנורה"
שחקן המשנה הטוב ביותר – קירן קאלקין, "כאב אמיתי"
שחקנית המשנה הטובה ביותר – זואי סלדנה, "אמיליה פרז"
התסריט המקורי הטוב ביותר – "אנורה"
התסריט המעובד הטוב ביותר – "עד שיצא עשן לבן"
הסרט התיעודי הטוב ביותר – "אין ארץ אחרת"
הסרט המונפש הטוב ביותר – "עם הזרם"
הסרט הבינלאומי הטוב ביותר – "אני עדיין כאן", ברזיל
הסאונד הטוב ביותר – "חולית: חלק שני"
האפקטים הוויזואליים הטובים ביותר – "חולית: חלק שני"
הצילום הטוב ביותר – "הברוטליסט"
העריכה הטובה ביותר – "אנורה"
עיצוב התלבושות הטוב ביותר – "מרשעת"
האיפור ועיצוב התסרוקות הטובים ביותר – "יופי מסוכן"
עיצוב התפאורה הטוב ביותר – "מרשעת"
הפסקול המקורי הטוב ביותר – "הברוטליסט"
השיר המקורי הטוב ביותר – "הרשע", "אמיליה פרז"
הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר – "הבת היחידה בתזמורת"
הסרט המונפש הקצר הטוב ביותר – "בצל הברוש"
הסרט בשר ודם הקצר הטוב ביותר – "אני לא רובוט"
כמה הערות:
1. אני לא בדויוק מסכים, וחושב שזה בפירוש יותר האוסקר מתקרב לקאן מאשר להפך. "פרזיטים" היה זוכה קאן קלאסי, והזכייה שלו באוסקר הביעה שינוי משמעותי מהמקומות שהאקדמיה גדרה את עצמה אליהם. המקרה של "אנורה" קצת מורכב כי בגלל משחקי הז'אנרים שלו היה אפשר להסתכל עליו כ-"סרט של שון בייקר.." והיה אפשר להסתכל דווקא על "..להמונים". נאומי הבחירה של שופטי קאן מבהירים שהם בהחלט התחשבו בחלק הראשון, בעוד קמפיין השיווק שקרה אחר כך ובחירות המיסגור שלו דחקו את הסרט דווקא לקצה השני.
3. לא יודע. לא רואה כאן כן ולא, רק כן. "אמיליה פרז" היה מנצח בלי הקמפיין האינטרנטי, ובקלות. הוא זכה בכל מקום, הוא קיבל צבר מועמדויות מפחיד. הקמפיין האינטנסיבי חנק אותו בסופו של דבר, זה די עובדה.
5. מבין את הטענה אבל יש כאן סוויפ יחסי גדול. הוא היה האנדרדוג לזכייה בפרס השחקנית ובפרס העריכה, וגם הזכיות שלו בתסריט ובבימוי היו מוטלות בספק, ולמעשה אפילו הזכייה בסרט. ביחס לציפיות המוקדמות הוא בהחלט דרס את הטקס.
(אולי טיפה אגרסיבי מהנחוץ, אם כן מצטער מראש)
3. מצטער, סחף זה סחף. 5 פרסים זה פשוט לא סחף. כן, אנורה שיחק עם יד אחת מאחורי הגב במובן הזה כאשר מראש היה מועמד רק ל-6 פרסים אבל נו – אפילו לזכות בפרס השישי הוא לא הצליח. כן, הוא היה יכול להיות זוכה אפילו יותר מצ'וקמק עם 4 או 3 פרסים: אבל 5 זה פשוט לא סחף, אפילו אם היה איזה עשור עד לפני רגע שבו הוליווד לא הצליחה לתת לאף סרט יותר מ-4 פרסים. (אפשר לפרגן לו על זכייה ב-4 מתוך 5 "הפרסים הגדולים", אבל גם זה אינו סחף, וכמעט זה לא הדבר האמיתי).
2. אני פשוט לא משוכנע ב"אמיליה פרז" היה מנצח בלי הקמפיין האינטרנטי בכלל. עוד מרגעיו הראשונים הסרט היה מעורר מחלוקת, ואם האינטרנט היה מחלק את הפרסים הדברים היו נראים אחרת – כולל 0 מוחלט של פרסים לסרט הכי נורא אי פעם שאי פעם מישהו חשב עליו.
1. השאלה היא לא על "פרזיטים", אלא על מה שקרה מאז – "משולש העצבות", "אנטומיה של נפילה" ו"אנורה" – כולם סרטים מאוד נוחים "להמונים", שאפשר למכור גם לאוסקר. לרוב, הסרטים מקאן הגיעו למועמדות לבימוי או לסרט שהיה ברור שהיא לא ריאלית, וגם זה פעם בכמה זמן. אנחנו כבר ממש לא שם.
ולגבי האוסקר מתקרב לקאן – כן, נו, מאז 2016. אין הבדל גדול בין "אנורה" ל"אור ירח" (אם כבר, להיפך – "אור ירח" הרבה יותר "למתקדמים". אה, ואני מניח שלפחות בארי ג'נקינס שמע על עורכים). יש הבדל בין "אנורה" וסוג הסרטים שהיו זוכים בקאן בעשור הקודם.
אז ככה:
3. טוב, לא כל כך ברור לי אם אנחנו מתווכחים על סמנטיקה או מתווכחים בכלל. אנורה הפתיע מאוד לטובה, התעלה מעבר לציפיות וקיבל אסופת פרסים נחשבים. האם זה "סחף"? לא יודע, לא ממש אכפת לי. זה הישג מאוד מרשים.
2. אני משוכנע שהוא היה מנצח ולא מבין איך יש בזה בכלל ספק. הוא קיבל 13 מועמדויות לאוסקר וזכה בגלובוס, בחירת המבקרים ובאפט"א. ברור שהאינטרנט לא מחלק את הפרסים, וההצלחה של הסרט במועמדויות בכל הפרסים היא ראייה הרבה יותר גדולה. אבל הטענה לא היתה שהאינטרנט קובע את הפרסים אלא שיש לו השפעה, ולדעתי ההפסד של הסרט הוא הוכחה ברורה.
טוב 2 בשלב זה באמת מרגיש סמנטיקה
ונו, כל הנקודה של 3 היא סמנטיקה – "סחף" זה לא "הפתיע לטובה", אלה שני מושגים שונים.
דווקא נראה לי שב-2 יש לנו ויכוח עובדתי
או ליתר דיוק, איך לפרש את העובדות. בעיני ברור שאמיליה פרז היה זוכה אלמלי הסקנדל האינטרנטי, וממילא ההפסד שלו הוא הוכחה ברורה לכך שלאינטרנט יש כוח מסויים.
לעובדה שיש לאינטרנט כוח כלשהו גם אני הסכמתי
על כן "כן ולא". כלומר – אני מסכים שהמוג'ו הרע שלו (בתוספת העובדה שהם ממילא עפו על "אני עדיין כאן" וחיפשו לפרגן לו) גרם לו לפספס את פרס הסרט הבינלאומי.
מה שאני לא מסכים זה האם הוא היה במסלול בטוח לקחת את הסרט/במאי/תסריט ועוד משהו. הוא היה בדיבור, אבל עוד אחרי המועמדויות זה היה נראה חריג ביחס לתגובות אליו. כלומר, אני רואה סרט שהיה תמיד במאבק מתמיד, ואחרי שהגיע לשיא (13 מועמדויות וכל זה), התהפכו עליו (כמו שקורה לא פעם למי שמוביל בתחילת העונה). זה עניין של נרטיב, ברור – אבל לא של "האינטרנט" דווקא ושל סקנדלי ציוצים כאלה ואחרים. אם העניין היה קורה אחרי עוד זכייה באיזה גילדה או מקום גדול, אולי הייתי יותר מסכים שהוא בהחלט היה המועמד הבטוח לזכייה שסדרת ציוצים גרמו לו להפסיד אותה.
אה, אז נראה שאנחנו באמת לא מתווכחים
בשום שלב לא חשבתי שהוא עומד לזכות במשהו גדול יותר מאשר הסרט הזר. את פרס הסרט הזר הוא היה לדעתי מקבל בוודאות אלמלי העסק האינטרנטי שהיה צריך להיות אגרסיבי הרבה יותר מסתם שינוי נרטיב כדי לקחת לו את המקום המבוסס מאוד – אבל זה כבר ממש סמנטיקה.
את הסלידה הנוכחית שיש לאוסקר מאולפני האנימציה הגדולים בארה״ב אפשר כבר להרגיש שלוש שנים, לא שתיים
כלומר, אם מצמצמים לסרט לחלוטין לא אמריקאי אז זה באמת רק שנתיים ככה, אבל תכל׳ס גם פינוקיו של דל טורו הוא חלק מהמגמה הזאת ולמעשה הסרט שפתח את המגמה הזאת.
לא מדובר בסרט של אולפן אנימציה הוליוודי, אלא יותר פרוייקט אינדי בסטופ מושן שהבמאי שלו הוא בכלל מקסיקני.
כך שבהחלט הייתי מחשיב אותו כזה שפתח את המגמה החדשה.
נראה שאחרי שנים שהאוסקר הלך (כמעט) רק לאולפני האנימציה ההוליוודיים (כשרוב הזמן זה היה פיקסאר ודיסני), נראה ששופטי האוסקר שינו גישה והם כבר לא בעניין של האולפנים הגדולים.
ולמען האמת, לא נראה ששנה הבאה זה עשוי להשתנות.
הסרט ההוליוודי היחיד ב-2025 שיש לו איזשהו סיכוי זה ״זוטרופוליס 2״, אבל לאור העובדה ששלושת הסרטים האחרונים של דיסני אנימציה אפילו לא היו מועמדים, נראה שהסרט יצטרך להגיד תודה אם בכלל יהיה מועמד ולהסתפק בזה.
כך שאני בהחלט רואה אפשרות שגם בשנה הבאה יזכה סרט לא הוליוודי.
סוף סוף הסרטים הזרים והעצמאיים יוצאים מהצללים ומתחילים להוביל בקטגוריה בה במשך שנים הם היו מועמדים רק לשם המועמדות.
ובל נשכח יתרון נוסף לכל המגמה הזאת: יותר סרטים שזוכים שאינם ב-CGI.
כלומר, נכון שהשנה הזוכה הוא דווקא כן ב-CGI, אבל אחרי שנתיים שבהם זכו סרט סטופ מושן וסרט ידני ולאור העובדה שרוב הסרטים הלא הוליוודיים הם לא ב-CGI, אפשר להגיד שלא רק שלטון הוליווד ודיסני הסתיים אלא גם שלטון ה-CGI.
אה, ושכחתי להזכיר שלרעת זוטרופוליס 2 גם עומדת העובדה שהוא סרט המשך והאוסקר לא עפים בכלל על סרטי המשך בקטגוריה הזאת
סרטי ההמשך היחידים שזכו היו מסדרת צעצוע של סיפור, בעוד ולשבעה סרטים זוכי אוסקר לאנימציה אחרים יצאו סרטי המשך שאף אחד מהם לא זכה, כשחלקם אפילו לא מועמדים.
זה שסרט הוא המשך של סרט זוכה אוסקר לא מעניק לו סיכוי לזכיה, אלא אם מדובר בצעצוע של סיפור.
כך שאם מוסיפים את זה למגמה החדשה, אפשר נראה לי לקבוע בוודאות שהזוכה של השנה הבאה לא יגיע מאולפן הוליוודי גדול.
עכשיו רק נשאר לשאול מאיפה יגיע הזוכה, כי זה יכול להיות מכל מקום.
אפשרי שיקח עוד זמן עד שבכלל נשמע משהו על הסרט שבסופו של דבר יזכה בעוד שנה.
מה עם אליאו?
פיקסאר עדיין אהובים באוסקר ואני גם לא מקבל את שדיסני כבר לא אהוביםעל ידי האוסקר , אם דיסני היו עושים סרטים טובים הם היו מועמדים.
שלושת הסרטים האחרוניח שלהם הם עולם מוזר, משאלה ומואנה, שאיכשהו מואנה היה הכי טוב
לא שאני אומר שהם יזכו אבל יש להם סיכוי
שלושת הסרטים האחרונים של דיסני רק גורמים לי לתהות אם זוטרופוליס 2 באמת יהיה מוצלח או שלא
וכמו שהוספתי בתגובה נפרדת: היות זוטרופוליס 2 סרט המשך פועל לרעתו.
לגבי אליאו, אני לא רואה סיכוי לזכיה.
עם כל הבעיות בהפקה שכללו פיטורין של הבמאי לקראת סוף ההפקה (ברמה שעדיין יש לו קרדיט על בימוי) והחלפה שלו בשתי במאיות (שבעבור פיקסאר זה הפעם הראשונה ששני אנשים מביימים ביחד סרט. בפיקסאר זה לא קרה מעולם, זו לא שיטת העבודה שלהם וגם הסרט הזה היה אמור להיות עם במאי יחיד. זה גורם לי לתהות כמה חמורות היו הבעיות בהפקה בעת פיטורי הבמאי, עד שבמאית אחת לא תספיק כדי לסדר את כל הבלאגן ולכן צריך שתיים), קשה לי להאמין שהתוצאה תהיה סרט זוכה אוסקר.
וכן, אני יודע שאמיצה זכה באוסקר ב-2012, אבל אז האוסקר היה הרבה יותר שפוט של פיקסאר ואפילו אז הם חטפו ביקורת ציבורית על הזכיה הזאת ברמה שלדעתי היא מה שגרמה להם שנה לאחר מכן לא לתת אפילו מועמדות לבית ספר למפלצות (וזה כשגנוב על המיניונים כן מועמד. תגיד לי שזה לא מהלך שבא בתגובה לביקורת הציבורית על זכיית אמיצה?).
ואגב, פיקסאר אכן עדיין אהובים באוסקר, אבל הם ירדו מרמת ה״כל סרט זוכה״ לרמת ה״כל סרט מועמד״.
בכל אחת מארבעת השנים האחרונות היה נציג של פיקסאר בין המועמדים והוא הפסיד.
פיקסאר כבר לא מה שהיו, כך שקשה לי להאמין שדווקא סרט עם מלא בעיות בהפקה יהיה הסרט שיחזיר אותם למסלול הזכיה.
אני איתך
אני מסכים שקבוצת דיסני באים בעמדת נחיתות
לגבי זוטופיה בגלל שאלו אותם במאים אני מאמין יותר שזה יצליח
האם יהיה מועמד אני לא יכול לדעת.
לגבי פיקסאר כן נראה שזה הולך יותר לכיוון ״קדימה״ או אלמנטלי מאשר לכיוון נשמה או אדומה אש
אני רק לא שולל לגמרי את הסיכויים של דיסני לפני שאני רואה תוצר
אבל הסיכויים, בייחוד לאור השנים האחרונות, נמוכים ביותר
אני לא פוסל אפשרות שעוד נראה חזרה של סרט של דיסני או פיקסאר שזוכה באוסקר, אבל דווקא השנה כשההיצע כולל סרט המשך וסרט שהיו לו בעיות רציניות בהפקה? אני לא חושב.
אפילו אם לא היו את שלושת השנים האחרונות, קשה להמר על סרטים עם סטטוסים שכאלה שיזכו, אז קל וחומר שאחרי השנים האחרונות לא נראה לי ששווה להמר עליהם.
אני אגיד משהו אחר
אתה מדבר על מגמה
או על כך שהאקדמיה כבר לא בעד סרטי אנמיציה אמרקאים וכו
אני פשוט לא כזה מסכים עם אמירות כאלו
במשך שנים סרטי קבוצת דיסני היו מאוד טובים והם זכו בזכות
האם הם תמיד היו הכי טובים באותה השנה שהם זכו? קשה לי לומר משפט כזה אבל הם הין טובים מאוד והם גם זכו.
למעט כמה גליצים כמו אמיצה שזה על חשבון ראלף שתאכלס זה דיסני על דיסני
הרצף הזה התחיל באמת בשנה שעוד דיסני היו בעניינים עם אדומה אש ואני מסכים שבשנת 2012 כנראה שאדומה היה מנצח , אבל חשוב לזכור שאדומה התחרה עם במאי מאוד אהוב באוסקרים , זה לא מישהו לא מוכר
לאחר מכן ניצח מיאזאקי שגם הוא לא פראייר ועוד בסרטו האחרון (כנראה) ועוד מיאזקאי זה אחד שניצח את פיקסאר בשיאם
ובאותה שנה שמיאזאקי ניצח לדיסני לא היה מתחרה ראוי(לעומת שנים אחרות שמיאזאקי התחרה)
והשנה ניצח באמת מישהו לא מוכר ששוב לא הייתה לו תחרות ראויה מבית דיסני
ודריםוורקס באמת לא אהובים באוסקר כל כך
אז בעצם אני לא רואה מגמה כזו כמו שאין תחרות ראויה מבית העכבר
יכול להיות שהכישלון של דיסני בשנים האחרונות פתח לאוסקר את העיניים לגבי מקומות אחרים בעולם זה אולי נכון
אבל צריך יותר משלוש שנים שמתוכם שתי שנים דיסני לא היו מתחרים באמת כדי לומר אם האקדמיה שינתה את פניה
אגב גם חשוב לזכור את 2011 בה דיסני הפסידו וגם אז הם לא הביאו תחרות ראויה
קודם כל, מיאזאקי לא ניצח את פיקסאר בשיאם, שכן בשנה שהמסע המופלא זכה פיקסאר לא הוציאו אף סרט
דבר שני, במשך שנים היו לא מעט סרטים שטכנית היו יכולים לזכות אם מסתכלים על ההצלחה הביקורתית שלהם, אבל הם הפסידו כי הם היו סרטים זרים / סרטים אילמים / סרטים באנימציה ידנית או בסטופ מושן.
הסרטים הללו אפילו לא נחשבו למתחרים רציניים, למרות שהרבה פעמים היו להם ביקורות יותר חיוביות מלמי שזכה בסוף.
השנים האחרונות מראות על פתיחות לתת לסרטים האלה את הזכיות, פתיחות שלא הייתה בעבר.
השנה, לדוגמא, הזוכה הכי טבעי היה רוז הרובוטית.
זה לא רלוונטי היחס לדרימוורקס, כי מהרגע הראשון הסרט קיבל יחס אחר לחלוטין מכל סרטי דרימוורקס הקודמים שהיו מועמדים והפסידו.
היחס שהוא קיבל דמה ליחס ששרק קיבל וזכה לבסוף באוסקר.
אם זה היה בעבר רוז הרובוטית היה זוכה בוודאות.
אפשר לראות שמשהו השתנה.
אבל כמו שאמרתי, אני לא פוסל קאמבק לדיסני / פיקסאר, פשוט לא השנה כשהם שולחים סרט המשך וסרט עם מלא בעיות בהפקה.
ואגב, זה שדיסני ופיקסאר מוציאים סרטים פחות טובים זה חלק מהעניין.
דיסני פיטרו את ג׳ון לאסטר שהיה אחראי להצלחה של שני האולפנים באוסקר ושלא במקרה לאחר מכן האולפנים החלו לרדת מגדולתם.
דיסני תחת ניהולה של ג׳ניפר לי היו קטסטרופה, עד כדי כך שהיא כבר הוחלפה (במישהו עוד יותר חסר ניסיון ממה שהיא הייתה כשהתחילה. עתיד טוב לא נראה באופק) ואילו פיקסאר בניהולו של פיט דוקטר במצב יותר טוב אבל עדיין בירידה לעומת תור הזהב שהיה בעבר.
בהיעדר ההנהלה שהביאה את שני האולפנים האלה לשיא, קשה לראות מתי הם יחזרו למה שהיו.
אמנם גם ג׳ון לאסטר עצמו לא מצליח כיום מאז הפיטורין, כך שלא בטוח שהחזרה שלו תחזיר אותם לימי הזוהר.
הם פשוט צריכים למצוא אנשים חדשים שאולי יחזירו את האולפנים לימי הזוהר שלהם.
עד אז: דיסני הם ממש לא אולפן שמתמחה בסרטים זוכי אוסקר או אפילו במועמדים, ופיקסאר הפכו לאולפן שמספק מועמדים ללא זכייה, מעין דרימוורקס החדשים.
כשאני מדבר על השינויים אני לא בהכרח מתכוון רק לשינויים של שופטי האוסקר, אלא גם לשינויים שעברו על האולפנים עצמם.
כי דיסני ופיקסאר של פעם כבר לא קיימים, מאחר וההנהלה שאחראית לתור הזהב כבר לא שם, כך שעכשיו נשאלת השאלה: האם תגיע הנהלה חדשה שתביא לתור זהב חדש? וזה בהחלט לא בטוח ובהחלט בסימן שאלה גדול.
כן צודק זכרתי שמיאזקי שיחק מול מפלצות אבל זה היה שרק
לגבי השאר זה ניתוח שאני לא בהכרח מסכים עם הכל
אבל אני מקבל
תודה על השיח
נראה מה יהיה (:
אני ממש אהבתי את אנורה וסבבה שזכה בסרט
אבל לומר ששון בייקר > בריידי קורבט זה טירוף מוחלט.
כמו כן נוספרטו עם 0 אוסקרים זה דפוק לאללה.
דוגרי את מה שקורבט עשה בסרט הזה צריך ללמד בבתי ספר לקולנוע
כל ההחלטות של ה"ברוטליסט" – מהפריימינג והצילום, הלקיישנים, השימוש בחומרי ארכיון ועד הליהוק נועדו לחסוך כסף בלי להתפשר על ההיקף של היצירה. המון בימאים שבטוחים שבתקציב אינדי אי אפשר לעשות שחזור היסטורי או אופוס רחב היקף יכולים ללמוד המון מהסרט הזה.
הסרט אין לי ארץ אחרת לצפייה ישירה
הסרט אין לי ארץ אחרת זמין עכשיו לצפייה ישירה בחינם
בתחומי ישראל-פלסטין, באתר שיחה מקומית
(שיש להם עכשיו גם פודקסט)
https://nootherland.mekomit.co.il/
כן, קישרנו לזה כבר בביקורת
(ל"ת)
נראה לי שהאקדמיה בעיקר שונאת את דרימוורקס
(ל"ת)
או
שרוז הרובוטית לא כזה טוב (בתור מישהו שיכול למצוא תכונות טובות גם בסרטים ה"רעים" שלהם) והאקדמיה העדיפה סרט שהוא לפחות יחודי בעשייה שלו (ההשפעת האנימטורים הקנדים חזקה עם רוז). בנוסף איך שהסרט הזה לכל מי שהוא לא רוז וביחוד לברייטביל… גובל בעלבון ל…. בערך כל ילד בעולם.
לא צריך להחליף כמעט כל קונפליקט או בדיחה של דמות שהיא לא רוז בסרט בשיר פופ ומנטרות לא ממש משכנעות.
הפעם היחידה שהסרט לא עושה את זה היא כשברייטביל קיבל בריונים וגם אז זה היה כתוב רע
'אתה שונה ומוזר ולכן אנחנו לא אוהבים אותך עכשיו קבל מכות בשקט ותטבע'
ואז הסרט לא מראה אותם עד שברייטביל הופך להיות שימושי ללהקת הברווזים אני בקושי מגזים בזה שאני אומר שזאת הייתה רמה השיחה בסצינה הזאת.
עם הזרם ככל הנראה ניצח מכיוון שהוא השיג מאוד מרשים בניהול תקציב ועשייה אבל לדעתי הוא הסרט הטוב מבין השנים כי אין לא את כל המניפולציות שיש ברוז הרובוטית, הוא נותן לאישיות של החיות ולפעולות את שלהן את הזמן הראוי לדבר בעד עצמן מה שאני לא יכול להגיד לרוז.
למרות הטון הכועס אני עדיין חושב שרוז הרובוטית הוא סרט טוב (הודות לרוז כדמות והמשחק של לופיטה, אחרת הוא היה באמת סרט לא משהו עם אנימציה טובה) פשוט הדברים שהפריעו לי שם מאוד הפריעו לי, בעם הזרם זה מקרה הפוך לא היו הרבה דברים בסרט שממש אהבתי אבל הדברים שכן אהבי היו יחודיים ונתנו עניין לסרט (בעיקר מערכת היחסים בין החיות)
זאת הפעם הרביעית שקאן והאוסקר מסכימים
היה את "סוף השבוע האבוד ", "מרטי", "פרזיטים" ו"אנורה".
מאוד לא נחשב
בהתחשב בכך שבדקל הזהב אז זכו עשר+ סרטים.
(כאילו, אפשר להגיד אבל טכנית אבל לכל עניין מהותי של "סרט ששניהם מסכימים שהוא היחיד שהוא הכי טוב", וכו')
הסרט אונורה וכל הצוות לא ראוי לאוסקר.סרט סתמי של סינדרלה שלא נגמר בהפי אנד.השופטים עיוורים או משוחדים.חבל על הזמן.איך אפשר להתעלם מדמי מור המדהימה?!
בערך
אנרוה די מודעת לזה שוויניה הוא לא העיפרון הכי חד בקלמר והיא מנסה להכיש את זה ולהראות את ה"ערך" שלה מה שפותח תיבת פנדורה אחרת של ביקורות על הסרט אבל אני לא בטוח שזה לגמרי סיפורה סנדרלה זה יותר בכיוון של דמות שרוצה להחזיק בסיפור סינדרלה בראש למרות שהיא יודעת שהוא לא קיים ואז קומדיית צעקות מתרחשת בשעה השניה כדי לרסק את סיפור הסינדרלה לחלוטין. אבל בכל מקרה אני יכול לראות כמה דרכים בהם הסרט יכול להיות מעליב ופשטני אז אני מבין את הכעס.
עכשיו בנוגע לדמי מור….. מבחינתי היא לא שיחקה טוב אבל זה יכול להיות שזה באשמת התסריט, כשהיא תשחק בסרט שהוא לא ניסוי מבחנה לא הגון (כמו הפרק הראשון של מראה שחורה ) אז אולי אני אראה למה היא שחקנית מדהימה עכשיו כי כרגע אני לא מבין את זה.
אז עוד אוסקר עבר ועוד פסקול שלא כיף להאזין לו זכה…
נראה שהאוסקר כבר ממש לא בקטע של פסקולים תזמורתיים הרמוניים, כאלה שעובדים מצויין בסרט אך גם עובדים מצויין כאלבום מוסיקלי להאזנה ולא מרגישים מוזרים מדי.
אני מתגעגע לימים שפסקול זוכה אוסקר היה יצירה מוזיקלית שיכולה לעמוד בפני עצמה כיצירה שפשוט כיף להאזין לה.
קחו לדוגמא את הפסקול של טיטאניק.
לא ראיתי מעולם את הסרט, אבל את הפסקול שמעתי איזה מיליון פעם ועוד אשמע אותו שוב ושוב.
אני מניח שבסרט הפסקול עובד מצויין ועל כן הוא זכה, אבל גם בלי לראות את הסרט אני פשוט מתענג על הפסקול שמבחינה מוסיקלית מדובר באחת היצירות המוסיקליות הטובות ביותר שנתקלתי בהם מהשנים היחסית אחרונות.
צריך לעשות קונצרטים של הפסקול של טיטאניק, מדובר ממש ביצירה מוסיקלית מן השורה הראשונה ש״במקרה״ היא גם פסקול של סרט.
פעם כל הפסקולים זוכי האוסקר היו כאלה.
אבל כיום לצערי האוסקר אוהב מוזיקה יותר מוזרה וניסיונית, כזאת שעובדת בסרט אבל לא מחוץ אליו, כזאת שלא נחמד ומהנה להאזין לפסקול כיצירה מוזיקלית.
את הפסקול שזכה השנה ניסיתי לשמוע והפסקתי לא הרבה אחרי ההתחלה.
הפעם האחרונה שהיה פסקול שאני אשכרה גם אוהב להאזין לו שזכה באוסקר זה היה ב-2020 עם נשמה, וגם זה שנה אחרי הפסקול של ג׳וקר שמעולם לא הצלחתי להשלים האזנה אליו.
טוב, נו, לפחות יש איזה עשרות זוכי אוסקר לפסקול שכיף להאזין אליהם, ואולי, רק אולי, יהיו בעתיד עוד כאלה ביום שכבר ימאס לאוסקר ממוזיקה מוזרה / ניסיונית / מוזיקת אווירה / או איך שלא קוראים לסגנון המוזר של הזוכים האחרונים.
אני דווקא נהנתי מפס הקול של הברוטליסט.
זכייה מוצדקת ולגמרי משהו שאפשר להאזין לו ככה סתם, לפחות לחובבי הז׳אנר.
הסרט מוקדש לזכרו של סקוט ווקר, שגם הלחין לקורבט בעבר. ופס הקול של הברוטליסט בהחלט נשמע כמו משהו שהיה יכול להיות אלבום מהחלק המאוחר בקריירה של ווקר. לא האזנה פשוטה, אבל בהחלט שווה שמיעה ויותר מפעם אחת.
פס הקול של 'הברוטליסט' מדהים
זכייה מוצדקת לגמרי. גם אם הוא לא בהכרח הפסקול האהוב עליי השנה הוא לגמרי בין הראשונים והאופציה הכי טובה בין המועמדים.
וכן, זוכי האוסקר האחרונים היו ניסיוניים יותר כי המדיום של המוזיקה הקולנועית הולך ומשתנה והוא בשלב הזה שמרגיש "זה כבר לא מה שהיה פעם". בימינו כבר אי אפשר להיות מלחין סרטים בלי לדעת לעבוד עם מחשב וככל שלומדים עליו יותר המלחינים מתחילים להבין יותר ויותר את הכלי המדהים הזה שהתווסף לארסנל שלהם והיגיוני שהם מתנסים איתו יותר ויותר. ואני, אישית, ממש אוהב את התוצאות. הן לגמרי עובדות בפני עצמן ולא רק בהקשר של הסרט ברוב המקרים. זה נותן למלחינים מרחב הרבה יותר עצום לעבוד בו ומאפשר להם להיות יצירתיים הרבה יותר באופן בו הם בוחרים לרגש את הצופה. בדרכים שנשענות פחות ופחות על מלודיות (אם כי לא מרגיש שחסרות כאלה) ויותר על עריכת סאונד והפקת צלילים יחודיים.
למרות ש-'הברוטליסט' מאוד תזמורתי והרמוני להרגשתי ולא פסקול יותר מדי ניסיוני או מוזר. אולי כי ויתרת אחרי הרצועות הראשונות בלבד (שאני יכול להבין איך עלולות להרחיק מאזינים) כי בהמשך יש לא מעט פיסות מוזיקה יפהפיות ומלודיות שנשענות בעיקר על נעימת הנושא הנהדרת בביצועים קלאסיים.
ועושים קונצרטים של הפסקול של 'טיטאניק'. עושים גם קונצרטים לפסי קול הרבה פחות מוכרים ואהובים. קונצרטים של פסי קול זה משהו שמתקיים די הרבה (באירופה וארה"ב, בעיקר).
אכן ויתרתי די על ההתחלה
אם אתה אומר ששאר הפסקול שונה מההתחלה שלו ושונה מהזוכים האחרונים של האוסקר, אולי אני צריך לתת לו עוד צ׳אנס (בתקווה שזה יעזור. אתה לא יודע כמה פעמים ניסיתי לשמוע את הפסקול של אופנהיימר ונשברתי באמצע).
אולי בתקווה השנה כן יהיה לי פסקול זוכה אוסקר להאזין לו רבות.
אני עדיין לא אומר שהוא הפסקול הכי קונבנציונלי או מתחייב שתאהב אותו
והרצועות הראשונות בהחלט משקפות את הוייב הכללי שלו. רק ציינתי שכן יש בו כמה רצועות מהסוג שאתה עשוי לאהוב.
מצד שני אני לא הבן אדם הנכון לבקש ממנו להמליץ לך ספציפית על מוזיקה כי אני ממש שנאתי את הפסי קול של 'מרשעת' ו-'נשמה' אותם אתה מאוד אוהב (הם מאוד אהובים, בכללי, אבל אני לא הצלחתי להתחבר) ודווקא מ-'אופנהיימר' התאכזבתי כי חשבתי שסגנונית הוא לא עושה שום דבר מעניין (אם כי זה עניין של ציפיות. עדיין פסקול נהדר).
יצא לך להאזין לפסקול של 'גלאדיאטור 2'? מסקרן אותי לדעת מה חשבת עליו.
לא יצא לי
אבל אני מתקשה להאמין שהוא מתקרב לרמה של יצירת המופת שהיא הפסקול של הסרט הראשון.
אם לדעתך כן, אשמח לשמוע.
אין סיכוי שתחשוב שהוא יותר טוב מהראשון
אבל זה לא כאילו כל המטרה של הקיום שלו היא לנסות להתעלות על המקורי. פשוט סקרן אותי מה תהיה דעתך עליו כי הוא עומד בדיוק על התפר הזה שבין הקלאסי למודרני וניסיוני. אז לא בקטע של "ממליץ" או לא (אני כן מת עליו!) אבל אם אי פעם יזדמן לך להקשיב אשמח לשמוע את דעתך :)
מוזר לי איך אתה שונא את הפסקול של נשמה ואוהב מאוד את הפסקול של הברוטליסט
בזמן שאני מוצא לא מעט קטעים בפסקול של הברוטליסט שמזכירים לי את הפסקול של נשמה, בין אם זה ברגעי הג׳אז ובין עם זה בנעימות הפסנתר השקטות.
בעיני יש לפחות כמה רצועות עם דמיון לסגנון של נשמה, כך שלא ברור לי איך אפשר ממש להתלהב על הפסקול הזה ובאותה נשימה לשנוא את הפסקול של נשמה (כלומר, אני יכול להבין בנאדם שיגיד שהוא יותר מתחבר לאחד מאשר לשני, אבל ממש לשנוא את אחד מהשניים וממש לאהוב את השני בשעה שיש בין שניהם דמיון מסוים, זה לא מובן לי בכלל).
אמממ...
עברו כבר ארבע שנים מאז האזנתי לפסקול של 'נשמה' במלואו אז יהיה לי קשה לתת לך תשובה מנומקת או טובה במיוחד (ובהעדר הבנה עמוקה בתחום, אני לא בטוח אם הייתי מצליח בכל מקרה לנמק את הדעות המוזיקליות שיש לי). גם לא ממש חזרתי להקשיב לו מאז. 'Terry Time' היא הרצועה היחידה ששמרתי מתוכו בזמנו. כן ניסיתי לתת ל-'Epiphany' ו-'Born to Play' כמה צ'אנסים נוספים אבל הראשונה תמיד הרגישה לי 'נחמדה' ולא יותר בעוד את פיסות הג'אז של באפטיסט פשוט קשה לי לצלוח מרוב שהן לא ייחודיות וגם לא מצליחות להעביר לי את ה-וייב הכיפי והג'אזי שהן מנסות ליצור.
פיסות הג'אז היחידות בפסקול שכן אהבתי הן הלא מקוריות שבאפטיסט לא הלחין בעצמו אלא רק מבצע (בראשן Cristo Redentor המופלאה אבל אני מעדיף להקשיב לגרסאות אחרות וטובות יותר שלה מאשר זו שבפסקול הזה, לא שיש משהו רע בעיבוד שעשו לה בסרט).
לגבי הדימיון בין 'נשמה' ל-'הברוטליסט' אז אני *חושב* שאני מבין מאיפה אתה בא. אולי פחות הג'אז שהוא נורא משני ב-'הברוטליסט' (כמה כאלה כבר יש שם?) ויותר האווירה האמביינטית והשקטה והמלווה בצלילי פסנתר מעל שטרנט רזנוק ואטיקוס רוס יצרו. רק ש-'נשמה' מגיע לתוצאה הזו דרך צלילים אמביינטים מוכרים ולא מעניינים ועם נעימות פסנתר שלא התחברתי אליהן. 'הברוטליסט' בונה את האווירה שלו דרך אסופת צלילים משונים ולא הכי קונבנציונלים ובשל כך אותי הוא מצליח לשאוב לאווירה שלו באפקטיביות רבה יותר (ובאופן שהוא הרבה יותר מעניין לאוזן) כשמעל זה הוא מתהדר בנעימת נושא שאני מאוד מתחבר אליה ואוהב.
אבל זו מוזיקה/אומנות. כל יום יש סיכוי שתתנגן לה פיסת מוזיקה מ-'נשמה' בדיוק בזמן ובסיטואציה הנכונים ואז אני אחזור לספר איזו מופתית היא.
רגע, יש בפסקול ג׳אז?
טוב זה משנה את כל הסיפור.
אני בהחלט אוהב ג׳אז.
חוץ מזה, תוך כדי האזנה לפסקול אני מבין שאולי הוא לא בדיוק כמו הזוכים האחרונים באוסקר.
כלומר, כן, יש בו רצועות יותר מוזרות כאלה, אבל יש גם רצועות פסנתר יפות מאוד ונעימות להאזנה.
יש לי תחושה שאולי הפעם אני באמת אצליח לצלוח את כל הפסקול (שיש לציין שהוא מאוד ארוך יחסית לאלבום פסקול: שעה ו-22 דקות. מעטים הפסקולים שמגיעים לזמן כזה, וזה כולל פסקולים של סרטים בני שלוש שעות ויותר).
וואו, יש בהחלט הפתעות למי שמאזין לפסקול מבלי לראות את הסרט לפני
ואני מדבר על הרצועה ״וידוי״, שבאופן שמאוד הפתיע אותי הייתה בדיוק מה שהשם שלה אומר.
מדהים לשמוע דבר כזה בפסקול זוכה אוסקר.
רצועה נהדרת
מאיזו בחינה זה מדהים לשמוע משהו כזה בפסקול זוכה אוסקר? לא בטוח שהבנתי את הכוונה.
אם כבר פיסות מוזיקה קולנועיות מהשנה שהן גם בעברית (אני סתם מחפש תירוץ לדבר על 'גלאדיאטור 2') אז הרצועה האהובה עליי מהשנה החולפת היא כזו. 'Smooth is the Decsent' מהפסקול של 'גלאדיאטור 2' בקולו של הזמר הישראלי/אוסטרלי ליאור עטר שנכתבה במטרה להיות ה-Now We Are Free של הסרט רק שרידלי סקוט (שלמרות שהוא בוחר מלחינים נפלאים לסרטים שלו לא תמיד יודע איך להשתמש בעבודה שלהם כמו שצריך) לא מצא לה מקום בסרט (על אף שאהב אותה) ולבסוף היא נדחפה לקרדטים (כמה שניות בודדות ממנה מופיעות בתחילת הסרט).
”אהובתי, לאן אסע?״ (אולי ״אשא״. אם כן, אז אשא מה?)
כאילו, ברצינות, מה לעזאזל?
שמעתי את הרצועה שקישרת ונותרתי מבולבל.
עכשיו אני תוהה לעצמי אם גם ״now we are free״ הוא בעצם גיבוב של שטויות בשפה ההיא שבה הוא מושר (איזו שפה זו בכלל?).
כאילו, בשביל רוב העולם זה סתם ג׳יבריש לרקע, אבל כדובר עברית אני תוהה לעצמי עד כמה המשפט שנשמע כמו חלק מדו שיח בין איש לאשתו במכונית באמת מייצג את הרעיון של הסרט.
כרצועה, אגב, לא ממש התלהבתי, לא מתקרב למקור אפילו בטיפ טיפה.
סתם מוזיקה אווירתית סבבה כזה, לא מעבר.
אבל אני בהחלט חושב שאכניס את ״אהובתי, לאן אסע?״ כאחד הציטוטים החשובים מסרטים ב-2024 ;-)
יצא לי לשמוע
לא מעט פעמים את הפסקולים המועמדים (אפילו רציתי לכתוב כאן סוג של פוסט ביקורת עליהם ולא הספקתי), ואני חושב שמביניהם הפסקול של הברוטליסט היה הראוי ביותר לזכייה. פסקול מעולה שלוכד נהדר את כל מה שטוב בסרט.
אני מודה אמנם שקשה לי לנחש האם הוא פסקול שנחמד לשמוע גם בלי לצפות בסרט. אני מרגיש שכשאני מאזין לפסקולים אחרי שכבר צפיתי בסרט תמיד תהיה מעורבת בהנאה שלי מהם גם לפחות משהו מהצורה בה הם מזכירים או משחזרים את רוח הסרט, ואני לא מצליח אף פעם לגמרי לנתק בין השניים. הגיוני שכשלעצמו יש בו משהו קצת יותר ניסיוני ופחות נגיש מפסקולים כמו של "רוז הרובוטית" או "מרשעת".
תודה לכל הממליצים פה שגרמו לי לתת צ׳אנס נוסף לפסקול של הברוטליסט
אחרי שסיימתי אותו אני יכול להגיד שהוא כן פסקול שניתן להאזין לו ויש לו בהחלט גם רצועות הרמוניות ולא מוזרות.
עדיין אני מניח שאאזין יותר לפסקולים של מרשעת ושל רוז הרובוטית מאשר לזה, אבל עדיין אני מניח שלפעמים אאזין גם לפסקול הזה שבהחלט יש בו רגעים יפים ונעימים להאזנה.