לגבי ההשמטה של גרוויג ורובי
כנראה החדשות הכי סוערות מהמועמדויות לאוסקר היו המועמדויות שהיו – ולא היו – ל"ברבי". בעוד שחלק תהו מה אמריקה פררה עושה שם, אחרים תהו איפה מרגו רובי וגרטה גרוויג.
נתחיל עם פררה: זה אחלה תפקיד, גם אם לאו דווקא מבין חמשת התפקידים הטובים של השנה – לא בגלל המונולוג (אם כי זאת אכן כנראה הסיבה שהיא מועמדת) כמו שהיא מכניסה אנושיות מסוימת בסרט סלפסטיקי, ונותנת לצופים נקודת הזדהות קצת יותר ישירה מאשר ברבי המושלמת שעוברת מסע שקצת פחות משותף לכולם ולכולן.
לגבי גרוויג ורובי, לעומת זאת, אני קצת פחות מבין את העניין. לא רק ששתיהן מועמדות – גם אם לא על בימוי ומשחק, אלא על תסריט והפקה – ולא רק שנשים רבות מההפקה מועמדות על דברים שעשו את הסרט להצלחה שהוא, זאת פשוט שנה שאי אפשר להגיד שהאקדמיה התעלמה בה מנשים. שלושה סרטים של נשים הם בין המועמדים לסרט הטוב ביותר, ושלושתן צברו מועמדויות רלוונטיות על תרומתן, בין אם בבימוי או בתסריט.
כל זה לא אומר שאי אפשר להתבאס על פספוס המועמדויות הנ"ל – תמיד אפשר ורצוי להתבאס על האקדמיה – אבל יש תחושה שאנשים מנסים לנפח את הבאסה למשהו מעבר לבאסה – הוכחה ממשית לסקסיזם של הוליווד. וכזה, יש באמת אינספור הוכחות לאותו הסקסיזם, אבל התלונה "הוליווד מעמידה נשים, אבל לא את הנשים מהסרט הספציפי הזה בקטגוריות הספציפיות הללו" היא כבר, נו, מאוד מאוד ספציפית.
עם זאת, כל העיסוק הזה הוא חדשות נהדרות ל"ברבי" שעשוי לגרום לאקדמיה להרגיש מספיק רע סביב הנושא ולזכות בפרס התסריט המעובד. אני אישית מקווה שהאקדמיה תלך עם "בדיה אמריקאית", אבל זה נראה כמו תרחיש סביר מאוד, ולצערנו אחרי שנה שעברה ו"נשים מדברות" גם כמו תחילתו של דפוס – האקדמיה לא מעמידה אישה בבימוי וכן בתסריט, מקבלת זובור תקשורתי, ואז מעניקה לה את הפרס בתסריט. מגיע לנו טוב מזה.
האם הזכייה של "אופנהיימר" בפרס הסרט הטוב נעולה
"אופנהיימר" לא שבר או השווה שיא עם 13 המועמדויות שלו, אבל נכון לעכשיו פשוט לא נראה שיש סרט שיכול להתמודד נגדו. יש עוד כמה פרסי איגודים שיכולים לשנות את התמונה, אבל כרגע נראה שהתחרות הרצינית שלו – "רוצחי פרח הירח" ו"ברבי" – פחות אהודה מהאפוס של נולאן. רוצה לומר, מבחינת כל הקדם טקס אנחנו שוב ב-2016, עם "אופנהיימר" בתפקיד "לה לה לנד". השאלה היא האם הוא יצליח איפה שהסרט ההוא נכשל, ואם לא – מיהו ה"אור ירח" שממנו הוא צריך להיזהר. אני נוטה כרגע לענות "כן" על השאלה הראשונה, אבל אם בכל זאת ננסה למצוא את הסרט שמאיים על נולאן, זה כנראה מכיוונו של "נשארים לחג". הסרט בדרך לזכות בתסריט מקורי בהיעדר תחרות רצינית בקטגוריה, וידוע שפרס שחקנית המשנה שלו עוד מלפני המועמדויות, ושלישיית פרסים שתושלם עם פרס הסרט הטוב ביותר היא אירוע אופייני בשנים האחרונות – נראה שהאקדמיה מעדיפה סרטים קטנים עם הופעה טובה ותסריט טוב מאשר אפוסים גדולים בפרס הסרט. מצד שני, ל"נשארים לחג" חסרות כמה מועמדויות קריטיות במהלך העונה, וכאמור כרגע לא נראה שמישהו יכול לעמוד נגד "אופנהיימר".
סרט האנימציה הקצר: שיחזור של הסרט הזר 2011
בשום שלב ב-2011 לא נראה היה שיש באמת סיכוי שישראל תביס את "פרידה" האיראני, ובכל זאת התקבע איזשהו נרטיב קומי לאור מערכת היחסים של המדינות. השנה יש לנו אפשרות לשחזר את המרמור הזה עם סרט השואה דור שלישי שלנו ("מכתב לחזיר") שנפגש מול סרט איראני די מגניב (מבחינת האנימציה, לפחות) על קוד הלבוש לנשים באיראן, "המדים שלנו".
כמובן שמסגור שכזה מעוור את עיניי מפני זכייה הרבה יותר סבירה של סרט שדובר בשפה שהמצביעים מבינים – אנגלית. יש שני סרטים כאלה: "המלחמה נגמרה!" שאני מקווה מאוד שלא יזכה כי הוא גרוע (מה שאומר שהוא כנראה כן, כי אף אחד פשוט לא טרח לראות את הסרטים המועמדים) ו"תשעים וחמישה חושים" שאני דווקא די סבבה עם זכייה שלו, כי הוא כנראה הטוב מהמועמדים. אבל זה אומר שהמצביעים יצטרכו לראות את הסרטים האלה ולא להצביע לסרט עם השם הכי מרשים. שזה… לא הדפוס בקטגוריות הללו לאורך השנים.
מילה על המועמדים לפרס הסרט
בפעם השנייה ברציפות, הסרט הכי קופתי של השנה מועמד לפרס הסרט. לא היה רצף כזה מאז 2010 ("צעצוע של סיפור 3") ו-2009 ("אווטאר"), מה שאומר שאולי בכל זאת יש יתרון בעשרה מועמדים כי אז האקדמיה בטעות מכירה גם בטעם של הקהל הרחב. מן העבר השני, האקדמיה גם הכירה בסרטי קאן מהוללים ולא הכי נגישים ואם מבינים רגע שאנחנו לא רק בעולם שבו "מסכנים שכאלה" הוא מועמד מוביל, אלא כזה שהוא מובן מאליו שהוא מועמד מוביל, אפשר לקבור, בשלב זה, את רוב התלונות על חוסר הרלוונטיות של האוסקר. כן, "המאסטרו" עדיין פה משום מה, ואלה לא עשרת סרטי השנה שלי (איפה "העיר הזאת", הא???) אבל קשה להגיד שהאקדמיה לא הייתה עם אצבע על הדופק של הקהל. שימשיכו כך.
פסקה לביוש מפיצי הסרטים בארץ בנוסף להפצה מפתה
תקשיבו, לא באמת שכחנו שלא הפצתם פה את "נשים מדברות" בלי שום סיבה טובה, אבל מכיוון שהיה מדובר בסרט בסדר כזה, החלקנו את הנושא.
אבל "בדיה אמריקאית" (או "סיפור אמריקאי", או איך שלא תרצו לקרוא לו) הוא סרט נהדר, ממש, ומגיעה לו ההפצה הרחבה ביותר שאפשר למצוא כי נושאי ההומור שלו (פוליטיקת זהויות בעולם הספרות) הם משהו שגם בארץ אוהבים להתמרמר עליו. אם מה שחסר לכם זה כל מיני ציטוטים ריקים לשים על הפוסטר, הריני מוכן להגמיש את עקרונותיי כדי שהסרט הזה ייצא. אז, ואתם יכולים לצטט אותי: "נהדר!", "קורע מצחוק!", "רוצו לראות!", "הסרט המדויק של השנה!", "חמישה כוכבים!", "סטרלינג קיי. בראון צריך לזכות באוסקר!", "גם ג'פרי רייט צריך לזכות באוסקר!" (בעצם זה עובד רק אם אתם שמים את שני הציטוטים זה לצד זה, אז עזבו), "סרט כל כך טוב שאפילו שהוא על שחורים מפיצים אותו בארץ בהפצה רחבה ומכבדת!" (האחרון רלוונטי רק אם תפיצו אותו, כמובן).
ואם אני כבר – הפצה רחבה של "גודזילה מינוס אחת" כבר לא תקרה, אני מניח, אבל סינמטקים יקרים: יש מצב להקרנה לפני האוסקר? בבקשה?
אה, ומי שאחראי על ההפצות של "אנטומיה של נפילה" ו"אזור העניין" – בבקשה תוציאו את הסרטים האלה איזה שלושה שבועות לפני הטקס ולא שבוע לפני. זה יהיה נחמד עבור אנשים לראות את המועמדים לפני הטקס ולא אחרי שהם יצאו ממנו עם גג פרס אחד.
פסקה על כך ש"אזור העניין" הוא אפילו לא הסרט הבינלאומי הטוב ביותר
"אזור העניין" עתיד לשבור נאחס מתמשך לבריטניה בקטגוריית הסרט הבינלאומי – כי לא מספיק להם לזכות בקטגוריית הסרט הטוב ביותר עשרות פעמים לאורך ההיסטוריה – אבל הוא עתיד לעשות את זה בעודו עוקף שני סרטים טובים ממנו בהרבה: "אחוות השלג", ו"ימים מושלמים". הריני מכריז בזאת שאפשר ורצוי לא ללכת כמו צאן לטבח, מצביעים יקרים, ולהצביע למי משתי הפנינות הללו. אם כי אז זה יוצר מצב ששניים רבים ושלישי מנצח. אם כך, סבבה – תצביעו ל"ימים מושלמים".
ההחמצות הכי כואבות מבחינתי (ושהיו ריאליות מלכתחילה) מקטגוריות נבחרות סתם כי יאללה למה לפרגן לאוסקר
בימוי: גרטה גרוויג. כלומר, אני מבין למה הבמאים לא חיבקו את "ברבי", שהוא כמעט כל מה שהם מתנגדים אליו – אבל האם זה לא בדיוק סוג הבלוקבאסטרים שאנחנו רוצים אחרי אינספור תלונות על עייפות מגיבורי על ומזכיונות קיימים? סרטים מקוריים, מצחיקים, ומעוררי עניין? שיהיה.
שחקנית ראשית: קיילי ספייני, "פריסיליה". היי, אם ההופעה הביופיקית למוות של אוסטין באטלר זכתה במועמדות, גם לספייני שעשתה דברים הרבה יותר מעניינים הגיע.
שחקן ראשי: בארי קיוגן, "סולטברן". יש משהו מבאס בהתעלמות המוחלטת של האקדמיה מהסרט הזה, ומבחינתי קיוגן היה במיטבו פה. נו טוב, תמיד יהיה לנו את "רוחות אינישרין".
שחקנית משנה: ג'וליאן מור, "הצצה ליחסים" | רייצ'ל מקאדאמס, "אלוהים אתה שם? זאת אני מרגרט". דיברנו מספיק על שתי ההופעות ובחיי שאין לי מושג מי האדם שיכול להגיד בלב שלם שאמילי בלאנט טובה משתיהן.
שחקן משנה: דומיניק ססה, "נשארים לחג". החמצה שאני מקבל רק כי אולי הבינו שהוא בעצם די שחקן ראשי, אבל לעזאזל, הוא פשוט כל כך טוב. מצד שני, הנוכחות של סטרלינג קיי בראון משמחת מספיק כדי להירגע.
עיצוב התפאורה הטוב ביותר: "אסטרואיד סיטי". תגידו, יש לכם עיניים?
הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר: "דוב". סרט שקשה להאמין שהוא סרט סטודנטים, שמתחיל עם הרבה סרטונים של דובים ואז הופך לסרט על היחס של גברים לנשים והמעבר כל כך חלק ויפה וחף משיפוטיות ועדיין תקיף בעמדתו שזה מדהים לחשוב שזה, כאמור, סרט סטודנטים. גם "אם חלומות היו ברק" היה סרט מצחיק ומרתק שהגיע לו מועמדות אבל אף אחד לא ראה אותו כי מה זה השם הדבילי הזה.
הסרט המונפש הקצר הטוב ביותר: "עשן" (Humo). בעוד ש"מכתב לחזיר" מנתח את טראומת השואה בהיבט בין דורי, "עשן" הוא קצת יותר ישיר בעיסוק שלו בשואה, ובכנות אני אפילו מופתע שהוא לא היה פה פשוט כי לא ידעתי שהאקדמיה יכולה לסרב לסרטי שואה. אה, וגם "סוג של צוואה" (A Kind of Testament) הוא פסיכי בכל הצורות הטובות.
סיכום זריז של המצב בשלל קטגוריות שלא נגעתי בהן
פרס הבימוי נראה די בידיים של נולאן, אפילו אם הסרט ייכשל (ראו תסריט 2016). שחקן ראשי יהיה קרב צמוד ומותח עד הסוף בין ג'יאמטי למרפי, ומכיוון שאני לא סומך על הטעם של האקדמיה, זה בטח ילך לקצת פחות טוב (אבל רק קצת!) שהוא מרפי. פרס השחקנית הראשית נראה סלול לסטון, ברגע ש"רוצחי פרח הירח" פספס מועמדויות קריטיות וקצת נחלש בעיני הציבור הרחב, ושחקן משנה נראה עדיין בכיס של רוברט דאוני ג'וניור. פרס האנימציה עדיין יכול ללכת לכל כיוון (טוב, לא כל כיוון. זה לא הולך ללכת ל"חלום של רובוט", אם כי איזה כיף שהוא מועמד).
הסרט הקצר "עשן" מ ז ע ז ע
פורנוגרפיית שואה בשקל שגרם לי למבוכה אדירה במשך כל הצפיה. הייתי מופתע שהוא אפילו במועמדים.. "מכתב לחזיר" מזמבר אותו מכל בחינה. "סוג של עדות" מגניב מדי לאוסקר וידעתי מראש שהוא לא ייכנס
חד משמעית פורנוגרפיית שואה
אבל לדעתי לא בשקל בכלל. הסיום קצת מעצבן, ואפילו מאוד – אבל מבין שלל סרטי "סבל בשואה" הוא מצליח למצוא איזו שהיא פיוטיות, והאנימציה שלו נהדרת בעיניי.
צריך לציין שאף אחד מהמועמדים לסרט הקצר המונפש ביותר – כולל "מכתב לחזיר"* – לא לדעתי מגיע לרמת המשהו הבאמת מצוין, ורובם נעים על סקאלה חביבה של "מעניין" ו"נחמד מאוד". "עשן" גם הוא לא באמת הטופ של הטופ או משהו, אבל הוא טוב יותר ממשהו כמו "פכידרמה" בקלות.
פרס האנימציה גם לא הולך ללכת לנימונה
ולמרות שזה פיקסאר, הפרס גם לא עומד ללכת לאלמנטלי.
כך ש״כל כיוון״ זה קצת הגזמה, יותר בכיוון של ״כנראה ילך לספיידרמן אבל יש גם אפשרות שילך לילד והאנפה״.
נימונה אכן קצת יותר רחוק
אבל פיקסאר/דיסני תמיד איום על האוסקר, לא משנה מה היא השנה ולא משנה מה התחרות.
זה אולי מה שהיה פעם, כשפיקסאר היו בגדולתם, אבל זה כבר לא המצב
אנחנו כבר אחרי שנתיים רצופות שפיקסאר הפסידו את הפרס, ובנוסף על כך הסרט עצמו התקבל ביקורתית לא מי יודע מה (74% בעגבניות עם ציון ממוצע של 6.4 זה בהחלט משהו שמתאים למועמד לאוסקר אבל לא לזוכה. אפילו אמיצה, שעד כמה שאני יודע הוא סרט פיקסאר עם הביקורות הכי פחות חיוביות שזכה באוסקר, בכל זאת מחזיק על 79% עם ציון ממוצע של 7.0, שזה יותר טוב. זה, אגב, בלי לדבר על העובדה שאמיצה הייתה בתקופה אחרת בה הפרס הלך הרבה יותר אוטומטית לפיקסאר מבימינו, מה גם שזה ספג ביקורת רבה שגרמה לכך ששנה אחר כך האוסקר אפילו לא נתנו מועמדות לבית ספר למפלצות כדי להוכיח שהם לא שפוטים של פיקסאר למרות זאת).
סורי, אני לא רואה בדיל של סיכוי שאלמנטלי זוכה באוסקר, גם אם הוא של פיקסאר.
אלמנטלי גם לא זכה עד כה בשום פרס כלל, אפילו לא אחד, זה לעומת 66 הזכיות שהשיג ספיידרמן ו-19 הזכיות שהשיג הילד והאנפה.
למעשה, גם לחלום של רובוט יש 10 זכיות ואפילו לנימונה יש פרס אחד שזכה בו, מה שאומר שאלמנטלי זה הסרט היחיד כרגע בקטגוריה שלא זכה בשום פרס כלל.
כך שלא, אני לא רואה הבדל ממש בין סיכוייו של אלמנטלי לאלה של חלום של רובוט ונימונה.
טוב, אז החלטתי לבדוק
ומסתבר שכל, כולל כל, 22 הסרטים שזכו בקטגוריה הזאת עד היום קיבלו ביקורות חיוביות יותר מאלמנטלי בעגבניות רקובות, כאשר רובם בפער גדול למעלה.
ומיילא אם זה היה בשנה גרועה בלי אף סרט אנימציה שממש הצליח בביקורות, אלא שהשנה יש לנו סרט שקיבל 97% חיובי עם ציון ממוצע של 8.5 (הילד והאנפה) וסרט שקיבל 95% חיובי עם ציון ממוצע של 8.6 (ספיידרמן), זאת לא שנה שהגיוני שיזכה בה סרט שיחזיק בתואר ״זוכה האוסקר לסרט האנימציה עם הביקורות הכי פחות חיוביות אי פעם״.
אוקיי, אני אבקש הסבר
השורה הזו שחברי האקדמיה לא צופים בסרטים שעליהם הם מצביעים זו בדיחה, נכון?
כלומר, לפי אילו קריטריונים הם יכולים להצביע אם הם לא ראו את הסרט?
לפי זה שאין דרך לפקח על 11 אלף מצביעים שיעשו את העבודה המוטלת עליהם
(ל"ת)
זו גם לא ממש "העבודה" שלהם, וחבל שכך
זה סתם טופס שהם מקבלים בדואר והם ממלאים פעם בשנה. חוץ מזה, מי אמר שלחבר האקדמיה כריסטוף וולץ (אני סתם נטפל אליו) יש מושג מהי עריכה טובה ומהי עריכה גרועה? האם הוא מקשיב לפסי הקול המועמדים לפני שהוא מצביע? האם הוא אוהב סרטים בכלל? אני מעדיף בהרבה איגודי מבקרים או כמו מה שגלובוס הזהב מנסים להיות לאחרונה שהמצביעים שלהם הם אשכרה מבקרים שחייהם סובבים סביב צפייה וביקור סרטים, והדבר ניכר בבחירות שלהם.
אבל לכל קטגוריה מצביעים האנשים מהתחום שלה
עורכים מצביעים לקטגוריית העריכה, שחקנים למשחק, מעצבי תפאורה לעיצוב תפאורה, וכן הלאה. אז בעיקרון כן יש להם מושג על מה הם מצביעים. אז כריסטוף וולץ מצביע רק לשחקנים והאנס זימר מצביע רק למלחינים (ואולי גם לשיר מקורי, אנע אערף). רק בקטגוריית הסרט הטוב ביותר מצביעים כולם (הנ"ל נאמר לגבי המועמדויות עצמן, אני לא יודע אם זה עובד ככה גם כשבוחרים את הזוכים).
דיברתי על ההצבעה על הזוכים
כולם, כולל כריסטוף וולץ, מצביעים על הזוכים באיזה קטגוריה שהם רוצים (ואם "מי רוצה מיליונר?" לימדה אותי משהו זה שאנשים אוהבים להצביע גם כשאין להם מושג מה התשובה).
לגבי המועמדים זה כבר עניין אחר אך גם כזה שהוא מעניין בפני עצמו. אני מאוד מכבד את זה שהאנס זימר מצביע איזה פסי קול צריכים להיות מועמדים אבל אני גם לא סומך על זה שלהאנס זימר יש את הזמן או את הרצון להקשיב לכל הפסי קול הרלוונטיים (ויש המון!). או שמעצבי התלבושות הולכים ובוחנים בקפידה את כל התלבושות מכל הסרטים שמועמדים למועמדות. יכול להיות שכן, אבל אז איך נוצרות בחירות הזויות כמו אמלי בלאנט במקום ג'וליאן מור (לא ראיתי אבל מניח לפי התגובות)?
אני גם לא באמת מאמין שאם אתה מעצב תפאורה זה בהכרח אומר שיש לך את הכלים הנכונים לבקר את עבודתו של מעצב תפאורה אחר. יש אנשים שעובדים בסגנון מסוים בתחום שלהם ומצטיינים בו, לא בהכרח אומר שהם מבקרים מוצלחים של סגנונות או של עבודות של אנשים אחרים.
אבל בגדול אין לי בעיה עם האופן התיאורטי בו בוחרים את המועמדים, התייחסתי למעלה לבחירת הזוכים.
יש משהו בדבריך
(ל"ת)
דווקא ככל שהקטגוריה יותר טכנית אני סומך על אנשי מקצוע יותר מאשר המבקרים
כלומר, הסרט/תסריט/בימוי הטובים ביותר – סביר להניח שהבחירה של המבקרים תהיה האיכותית ביותר.
אבל עיצוב תפאורה? לא סביר להניח שלמעצב תפאורה תהיה יכולת יותר טובה להפריד את האלמנט הזה מהסרט יותר טוב מאשר מבקר קולנוע (שבצדק, תופס את הסרט קודם כל כמכלול?)
לאף אחד אין סמכות עליונה על מה הכי טוב
וכל אחד לוקח את ההערכה של היצירה למקום אחר. היוצרים לא פעם, בניקוי פוליטיקה פנימית וחיצונית, מעדיפים את מה שנקרא "הכי הרבה" על פני "הכי טוב".
אני חושב שיש סיבה לכך – ליצור הרבה מאוד שמלות ועיצובי שמלות תקופתיים יותר קשה מליצור סוודר אחד איקוני, נניח. אז האם "סיוט ברחוב אלם" היה צריך לזכות ב-1984 במקום "אמאדוס"? לאו דווקא. אבל כמי שמתעסק בתכלס, הרבה פעמים אתה מעריך את מי שממש השקיע כי אתה מכניס את עצמך לנעליו מאשר מי שעשה עבודה יותר טובה אבל בפחות מאמץ או שהיא פחות ניכרת לעין וצועקת את עצמה.
אפשר לראות את זה גם במשחק – הופעות של שחקנים שעשו שינויים קיצוניים או היו מתודיים מאוד מוערכות יותר משחקנים שפשוט, נו, שיחקו, ושחקנים שצועקים!!! היו מועדפים לתקופה מסוימת על פני שחקנים שאמרו יותר עם מעט.
בכל מקרה, אף אחד מהם לא "צודק", ונחמד לראות את נקודות המבט השונות. למען האמת, מבאס לראות לרוב בעונת פרסים כמה נקודות מבט שונות יש, וכמה עצלנות של "טוב סימנו מראש את ה-15 סרטים האלה אז בוא ניתן מועמדויות רק להם".
כלומר, אם ניקח את השנה כדוגמא: בניקוי 15 סרטים קצרים ו-14 סרטי אנימציה, דוקו וזר, האקדמיה מצאה לנכון לציין 24 סרטים. זה אומר שיש בדיוק 14 סרטים שלא מועמדים לפרס הסרט ומצאו את עצמם במועמדויות אחרות, זה מתוך 16 קטגוריות שפתוחות לכאורה לכולם ומכילות לכאורה 80 מקומות פנויים ובפועל יש קטגוריות בלי אף נציג שאינו מתחרה ב"הסרט הטוב ביותר". הקטגוריה היחידה בלי אף נציג מפרס הסרט היא אפקטים ויזואלים.
כל קטגוריה היא לא הx הטוב של השנה
אלא הסרט הטוב של השנה מתוך הרשימה המצומצמת שטרחנות להתייחס אליה, העריכה הטובה מתוך הסרטים מהרשימה הנל וכו׳. שלא לדבר על כך שזו תמיד רשימה פגומה שמושכת אליה סטינקרים כמו מאסטרו וראסטין.
אני מסכים ש-''סביר להניח'' שלבעל מקצוע יש סמכות עליונה בכל הקשור ליכולת שלו לתת הערכה לאותו אספקט בסרט
אני אומר ש-א. לא בהכרח. אבל סבבה.
ב. אני מעדיף שבמקום שמוזיקאים יעשו את הבחירה הזו בקטגוריות המוזיקליות, יעשו אותה *מבקרי* מוזיקה. כנ"ל לגבי תלבושות וכל יתר הקטגוריות.
ג. ציינתי שאין לי בגדול בעיה עם זה שאנשי המקצוע בוחרים את המועמדים כרעיון אבל אני לא סומך על אנשי המקצוע שבאמת ישקיעו בזה מחשבה. במיוחד כשכולם אנשים מצליחים מאוד בתעשה (כולם זוכי אוסקר) ואנשים עסוקים מאוד. סביר להניח שהם יבחרו לפי מה שהם שמעו מאחרים או מרפרוף מהיר על הסרטים.
אם כי אני מבין שכל הקונספט של האוסקר הוא ש-"אנשי התעשיה בוחרים את מה שהם הכי אוהבים". לשנות את זה זה לשנות את האוסקר לגמרי.
הדיון על המועמדויות לבימוי
עורר בי מחדש את השאלה על מה בדיוק הפרס הזה הולך. לתחושתי הבלתי מבוססת זה משהו שהוא די מקביל לפרס הסרט, רק עם שימת דגש גדול יותר על האספקטים הטכניים. מעניין אותי אם יש הגדרה ברורה או מבוססת יותר להבדל בין הפרס הזה לפרס הסרט.
אישית, אף פעם לא התחברתי לחלוקה
בקטגוריית האנימציה, למשל, מועמדים ביחד גם הבמאים וגם המפיקים, אז למה זה לא יכול להיות בקטגוריה הכללית?
זה בעיקר מרגיש מוזר כשחושבים על זה.
מה זה אומר שהסרט הוא הסרט הטוב ביותר אבל לא הבימוי הטוב ביותר ולהפך?
איך סרט יכול להיות הטוב ביותר של אותה שנה ועדיין הבמאי שלו נשאר בלי פרס?
בתכל׳ס זה הרבה פעמים כלי בשביל האוסקר לחלק בין הסרט הקטן אבל ״חשוב״ (פרס הסרט) לסרט הגדול של השנה (בימוי), אבל זה עדיין לא מסביר למה הבמאי לא יכול לקבל אוסקר אם הסרט שלו הוא הסרט ה״חשוב״ של השנה? הרי יש לו חלק מאוד גדול בעניין.
אם כבר מפצלים את הפרסים, אז עדיף היה ששניהם יהיו במעמד שווה עם אותה כמות מועמדים ואותה היוקרה כשלאחד קוראים ״הבימוי הטוב ביותר״ ולשני קוראים ״ההפקה הטובה ביותר״.
אבל מה שיש עכשיו מאוד מצמצם מכוחם והשפעתם של במאים על הסרט הסופי.
אמנם יש מקומות שבמאים הם באמת יותר בקטע של ״במאים להשכרה״, אבל זה ממש לא כך בכל מקום ועדיין יש הרבה מאוד סרטים שהבמאי הוא האדם שקיבל הכי הרבה החלטות בנוגע לסרט ושהשפיע הכי הרבה לגבי איך תיראה התוצאה הסופית, כך שמגיע לבמאים יותר מזה.
לא נראה לי שהנקודה היא הסרט הגדול של השנה
כאמור, אני לא בדיוק יודע מה באמת הכוונה ומהן הפרטים שגורמים למצביעי האקדמיה להחליט שבסרט מסויים יש בימוי מצטיין יותר ממה שהוא סרט מצטיין, אבל זה די מובהק שבשנים האחרונות (זה פחות מדוייק לגבי שנים מוקדמות יותר) כל פעם בה הם חילקו בין הזכיות, פרס הבימוי הלך לסרט עם ויזואליה מודגשת ומדוברת מאוד:
חיי פיי, כוח משיכה, האיש שנולד מחדש, לה לה לנד, רומא. אלו חמשת הסרטים שזכו בעשור הקודם בפרס הבימוי ולא זכו בפרס הסרט. זו רשימה סרטים שהזווית הטכנית בהם מודגשת מדוברת ונוצצת מאוד.
במקרה של כוחו של הכלב זה אולי קצת פחות מובהק, אבל ודאי שמדובר בסרט עם הפקה בולטת בהרבה משל קודה.
אני לא באמת יודע למה זה כך, אבל נראה לי בבירור שבפרס הבימוי המצביעים חושבים יותר על הפן הטכני/ויזואלי.
זה פחות או יותר מה שהתכוונתי
כשכתבתי ״גדול״ התכוונתי מבחינה העשייה הקולנועית.
אגב, כל הסרטים שהזכרת (חיי פיי, כוח משיכה, האיש שנולד מחדש, לה לה לנד ורומא) גם זכו באוסקר לצילום הטוב ביותר, כך שבהחלט יש בהם השקעה בצד הויזואלי.
כוח משיכה היה יופי סרט בשביל הקולנוע ועוד ביום ההולדת
והקולנוע בלבד זה קצת מאבד מהאפקט שלו מבלי מסך גדול וסרונד. 3d לא ממש משנה אבל לי הוא הוסיף. זה סרט שמגיע לו אוסקר על כל דבר חוץ מתסריט ואולי משחק.
הצד הויזואלי פחות מודגש בכוחו של הכלב? זה סרט מרהיב
הוא לא בשחור לבן כמו רומא, או מפוצץ באפקטים דיגיטליים כמו כוח משיכה או חיי פאי, אבל סרט מרהיב.
חוץ מזה שמונטנה לא נראית כמו מונטנה הכל בסדר.
(ל"ת)
זה סרט מרהיב בהחלט
כל מה שכתבתי הוא שבשונה מחמשת הסרטים האחרים הויזואליה שלו היא לא משהו שעולה לך בראש מיד כשמזכירים את הסרט.
אין הגדרה ברורה
בגדול הפרס נוצר בימים שבהם הבמאי היה עוד כלי מני רבים אבל המפיק והאולפן היו אלה שקבעו את הטון, לפחות מבחינת היח"צ. לאחר תיאורית האוטר הדבר קצת התהפך, וכיום מפיקים הפכו ליותר שקופים והחלוקה אכן קצת לא ברורה, בייחוד שהאקדמיה לא מרבה לתת את פרס הסרט להפקות גרנדיוזיות אלא לסרטים בינוניים-קטנים.
מה, זה לא ברור?
פרס הסרט הטוב הולך לסרט שיש לו את הסיכוי הגבוה יותר להשתתף באופיר.
אני לא מבין את השאלה
אם כבר יותר הגיוני לי להשאיר את פרס הסרט והבימוי ולמחוק את כל יתר הקטגוריות (לא באמת, אבל זה יותר הגיוני ממה שאתה מציע בעיניי).
פרס הבימוי בא להתייחס לחזון שיש מאחורי והסרט ולשפה הקולנועית הכוללת שלו. על כל מיני מרכיבים קטנים שבבירור באו מחזון הבמאי ולא משאר היוצרים. רואים כששוטים מסוימים מסתנכרנים עם העריכה. אי אפשר להגיד לצלם לצלם איך שבא לו ואז העורך יסתדר עם החומר שהוא מקבל. אתה תקבל בלאגן אחד שלם. סצינות לא מאלתרים במקום. לבמאי יש את הסצינה מוכנה בראש שלו מראש עוד לפני שמתקרבים לעשות אותה. בתיאוריה, התפקיד של כל יתר המעורבים הוא לנסות להבין מה הבמאי רוצה ולעשות בדיוק את זה. בתיאוריה, הבמאי הוא זה שמחליט איך לצלם, איך לערוך, איזה מין תלבושות הם ילבשו, איך הם יישחקו ובאיזה טון יגידו את המשפטים ובאיזה קצב כל זה יקרה. כל היתר תפקידם הוא רק לממש את החזון שלו.
כמובן, במאי אחד לא יכול להיות מומחה לתלבושות וגם למוזיקה וגם לתפאורה. אבל הוא בהחלט אמור לקבוע את הסגנון של התלבושות, הסגנון של התפאורה, כמה צבעונית, כמה קודרת התאורה, האם המצלמה זזה או עומדת במקום. הוא יכול והוא בהחלט יתייעץ עם שאר הצוות בכל נקודה ונקודה ואי אפשר באמת לדעת מה שלו ומה של שאר הצוות אבל בלעדיו אין שפה קולנועית לסרט וייצא לך קשקוש אחד גדול.
אבל זה גם לא אומר שהבמאי עם החזון הטוב ביותר יוצר את הסרט הטוב ביותר. ממש לא. כי סרט יכול להיות עם שפה קולנועית מדהימה אבל יכול ליפול על דברים קטנים, איזה מהלכים עלילתיים לא מוצלחים, דמויות לא מספיק מעניינות, או שלפעמים הבימוי טוב מספיק, אך לא מיוחד, אבל התסריט כל כך טוב שזה פשוט מרים את הסרט לגבהים אחרים.
בדיוק ראיתי את "מסכנים שכאלה". האווירה, הוזיואליה, הקצב, השימוש הכבד במוזיקה, האופן בו השחקנים משחקנים, הצבעים, התאורה, הבחירה ללכת על צילום באולפן, הצבעים והכל מתכתב אחד עם השני בצורה מדהימה שלגמרי מצביעה על חזון של בן אדם אחד ויחיד. וזה סרט המבוים בצורה מבריקה. באלי לתת ליורגוס נשיקה בלחי. ולמרות זאת אהבתי יותר את "אנטומיה של נפילה". פשוט כי התסריט שלו היה חזק הרבה יותר בעיניי וכמכלול נהניתי ממנו יותר (גם הוא מבוים מצוין וביחודיות, אגב, אז אולי לא הדוגמה הכי מוצלחת).
גם יכול להיות מצב שאני אגיד שהבימוי בסרט אחד טוב יותר אבל נהניתי מסרט אחר בגלל שהמוזיקה שלו מדהימה או כי הופעה ספציפית הייתה מפעימה או כי היה רגע אחד שהזכיר לי משהו שקרה לי בתור ילד וזה ריגש אותי עד דמעות או כל סיבה אחרת. בימוי הוא התפקיד הכי חשוב בסרט אבל הוא בכל זאת תפקיד ואפשר לאהוב או לשנוא סרט ממיליון סיבות.
שוב, אי אפשר לדעת באמת מתי זה הבמאי ומתי זה היה איש צוות. אבל אפשר להשתמש בשיקול דעת ובהיגיון. ראית בסרט תלבושות יפות? הבמאי כנראה בחר את סגנון התלבושות (שמלה ענקית ומוגזמת/חולצה מכופתרת עם משבצות), סביר להניח שגם את הצבעים (כי זה צריך להתאים לתאורה ולצבעים של הסרט) ואולי עוד איזה אספקט קטן אחד או שניים לגביהם והשאר זה המעצב/ת.
במקרה של צילום, למשל, לבמאי צפויה להיות הבנה יותר גדולה בתחום מאשר תלבושות ולכן סביר להניח שהוא עושה בחירות ספציפיות יותר כמו הקומפוזיציה, תנועת מצלמה, יחס מסך, סוג עדשה (לפעמים), צבעים ורעיון כללי לפחות לגבי התאורה. הבמאי צילום אמור לנסות ליצור את מה שיש לבמאי בראש.
אבל זה שונה מבמאי לבמאי, כמובן. יש במאים פחות טובים שפשוט יזרמו עם כל הצעה של הצלם כי אין להם מושג מה הם עושים ויש כאלה שאף אחד על הסט לא עושה שום דבר שלא קיבל עליו הוראות ספציפיות מהבמאי (כולל במאים שלא עוזבים את החדר עריכה ומחליטים בשביל העורך על כל קאט וקאט).
אז לטעמי אפשר לקבוע את איכות הבימוי דרך השפה הקולנועית הכללית של הסרט וגם דרך כל מני דברים קטנים שאין מצב שהמעצב/מלחין/צלם בחר לעשות מעצמו. יכול מאוד להיות שהוא הציע, אי אפשר לדעת, יכול גם להיות שאימא של הבמאי הציעה לו את זה, אבל זו עדיין בסופו של דבר בחירה של הבמאי והחלטה שלו. המוזיקה ב-'מסכנים כאלה', לדוגמה, על המנגינה עצמה אני נותן את הקרדיט למלחין. כי יורגוס לא יודע לכתוב מנגינות (לכאורה). אבל הבחירה ללכת על מוזיקה "מוזרה" וכזאת שתתנגן כל כך חזק לאורך הסרט? זה כנראה הבמאי. והבחירה הזאת, של "תעשה לי מוזיקה דומננטית שתחריש את האולם עם כלי נגינה מוזרים" היא חשובה בדיוק באותה מידה, אם לא יותר, מהמוזיקה עצמה. כשבאמצע סצינה פתאום נכנסת מוזיקה בבום התגובה הראשונה שלי היא "כל הכבוד במאי!" ורק אחרי שאני שומע את אותה אני מתחיל להתרשם מהמנגינה עצמה ויכול להגיד "כל הכבוד מלחין!".
אבל זה גם לא בהכרח מצביע על "גודל" הסרט. בהחלט אפשר ליצור חזון ייחודי ומרשים גם עם מצלמה, פנס אחד ושחקן אחד. עושים את זה כל יום ביוטיוב. מצד שני, אני מדבר על איך לטעמי "אמורים" לבחור את זוכה פרס הבימוי. אם השאלה שלך ספציפית לאוסקר אז אני לא חושב שאתה באמת צריך לחפש היגיון בהצבעה של 11,000 איש. כי לא תמצא כזה.
אני מרגיש שהתייחסתי לשאלה שלך בפסקה-שתיים ואז הוספתי עוד יותר מדי מלל שלא בהכרח קשור למה ששאלת
אז מצטער על התגובה הארוכה.
אני צריך להפסיק לשתות אולכוהול ואז להגיב בעין הדג :)
אל תצטער
חיכיתי שמישהו יסביר על החשיבות של בימוי והייחודיות של זה כי לא היה לי כח לעשות את זה בעצמי. כלומר, באיזשהו מקום ברור שהאוסקר נופל על כך מהכיוון השני – כי הוא קבוע מחפש בימוי טוב רק בסרטים "חשובים" בשעה שזה יכול להיות בימוי מבריק גם בסרט אימה פצפון, אבל הטענה כאילו זה הולך ביחד עם פרס הסרט היתה צריכה מענה.
אני מניח שהתכוונת
להגיב ל-'אחד' ולא לי. ליתר בטחון אני מדגיש שלא הצעתי שום דבר, ודאי לא למחוק את פרס הבימוי. החשיבות של הבימוי לא מוטלת בספק, פשוט תהיתי איך המצביעים מזהים ומגדירים הבדל בין בימוי טוב לסרט טוב.
ומצד אחד התגובה שלך מאוד מפורטת ומעניינת, מצד שני אני עדיין מרגיש שבסופו של דבר אין לי תשובה ברורה לשאלה. למשל, אתה מתאר שאהבת את אנטומיה של נפילה יותר ממסכנים שכאלה למרות שלאחרון יש בימוי טוב יותר, כי לאנטומיה יש תסריט טוב יותר – אבל הרי גם בחירת התסריט (ועריכה שמן הסתם מתלווה אליה) היא בחירה בימאית מובהקת, לא שונה מבחירת זווית הצילום או תזמון המוזיקה. נדיר הרי שהאקדמיה מעמידה סרט לבימוי ולא לפרס הסרט, מה שמראה שבגדול היא מתחשבת מאוד בכמה הוא 'סרט' טוב.
בנוסף, השאלה היא האם בסופו של דבר הרגשה שיש כאן 'חזון בימאי' היא לא דרך אחרת לומר 'הבמאי מנפנף חזק בידים ומזכיר שהוא קיים', מה שנצרך ומתאים לסרטים מסוימים, כמו מסכנים שכאלה, ופחות נצרך לכאלה כמו האנטומיה.
זה לא כזה נדיר שהאקדמיה מעמידה סרט לבימוי ולא לפרס הסרט
כלומר, זה קורה הרבה פחות מאז שפרס הסרט הורחב, אבל עדיין קורה (בנט מילר ב-2014, פאבל פבליקובסקי ב-2018, תומאס וינטרברג ב-2020). לפני ההרחבה זה משהו שהיה קורה כמעט כל שנה (למעשה בין 1960-2008 זה לא קרה רק ב-64, 81, 2005 ו-2008), לפעמים אפילו עם שני במאים (נגיד דיוויד לינץ' ורידלי סקוט ב-2001 או טים רובינס ומייק פיגיס ב-1995). ואם הולכים ממש אחורה אפשר אפילו למצוא מקרים שמתוך חמשת המועמדים, שלושה מגיעים מסרטים שלא היו מועמדים לסרט הטוב ביותר (למשל ב-1966, עם ריצ'רד ברוקס, מיכלאנג'לו אנטוניוני וקלוד ללוש).
סליחה אני פשוט חנון אוסקר רציני
אבל כמה זכיות כאלו היו?
נדמה לי שארגו היה היחיד שזכה בסרט בלי להיות מועמד לבימוי. אבל כמה זכו בבימוי בלי מועמדות לסרט?
היו 2
בערך. בטקס הראשון הייתה חלוקה של בימוי לקומדיה ובימוי לדרמה. לואיס מיילסטון זכה בבימוי קומדיה על Two Arabian Nights שלא היה מועמד לסרט. שנה לאחר מכן פרנק לויד זכה על The Divine Lady שלא היה מועמד לסרט (ובאופן מטורף לגמרי הוא היה מועמד באותה שנה שלוש פעמים על שלושה סרטים שונים שאף אחד מהם לא היה מועמד לסרט. השנים הראשונות של האוסקר היו מוזרות).
ארגו הוא לא היחיד שזכה בסרט בלי מועמדות לבימוי. רק לפני שנתיים קודה עשה את זה. וגם הספר הירוק והנהג של מיס דייזי.
בחירת התסריט היא לא חלק מתפקיד הבמאי
בחירת התסריט היא חלק מתפקידו של המפיק. שלאחר שאישר את התסריט בוחר את הבמאי ואת יתר הצוות (ובשל כך פרס "הסרט הטוב ביותר" הולך למפיק כי הוא זה שאירגן ופיקח על הכל, ובסופו של דבר הוא בעל המילה האחרונה על הפרויקט). כמובן שלבמאי יש את האפשרות להגיד "לא רוצה לעבוד עם התסריט הזה" אבל בימוי הוא בסופו של דבר עבודה. אנשים עובדים בהרבה מקומות עבודה שלא הכל בהן מוצא חן בעיניהם מסיבות כאלה ואחרות ובסופו של דבר אנחנו מנסים להעריך (לטובה או לרעה) את עבודתו כבמאי ולא את יכולת בחירת הפרויקטים שלו. שלא לדבר על כך שבמאי לא יכול לשנות בתסריט בלי אישורים של כמה וכמה מפיקים.
במאי רשאי ויכול להגיד לתסריטאי דברים בסגנון "בסצינה הזאת אני מרגיש שהדמויות דוחפות מידע בצורה לא טבעית, תוכל לשכתב לי אותה כך שהיא תרגיש יותר טבעית?" אבל זה ממש לא תפקידו לשכתב אותה בעצמו. אתה צריך לצאת מנקודת הנחה שהבמאי יודע מה הוא רוצה אבל לא יודע לעשות כלום בעצמו. הוא יודע איזה סוג תסריט הוא רוצה, הוא יודע איזה מין תלבושות, הוא יודע איזה מין מוזיקה אבל הוא לא יודע לכתוב/לעצב/להלחין בעצמו. וזה גם קצת עונה על השאלה שלך. לפעמים במאי יכול לעשות את כל הבחירות הנכונות, כשיש לו את החזון המדויק לסרט, אבל הצוות שעובד איתו לא עושה עבודה מספיק טובה בשביל להעביר את החזון הזה. הבמאי בוחר את המיקום הנכון של איפה לשים מוזיקה אבל המלחין עצמו לא כותב נעימות אפקטיביות במיוחד. או שלפעמים הפוך, הבמאי עושה בחירה מוזיקלית נכונה ואז המלחין יוצר משהו כל כך טוב שהופך את הסצינה להרבה יותר טובה ממה שהיה יוצא לבמאי עם מלחין אחר.
ויש יוצרים שהם בעצמם הבמאים וגם התסריטאים אבל הם מצטיינים בעבודה הראשונה אבל ממש גרועים בכתיבת התסריט וזה פוגע בסרטים שלהם (ניקולס וינדן ריפן הוא כזה, בעיניי). תגיד לבמאי כזה "תעשה לי סצינת התרסקות מטוס" והוא ייתן לך סצינה מורטת עצבים שתעשה לך טראומה מטיסות אבל הוא לא יעשה עבודה טובה עם כתיבת דיאלוגים או פיתוח דמויות. זה לא אומר שהוא במאי לא טוב, להיפך, זה בימוי ממש מוצלח עם תסריט חלש.
לגבי "הבמאי מנפנף חזק בידים ומזכיר שהוא קיים" אז זהו שרציתי להוסיף תגןבת המשך שמדבר על כך שהדגשתי יותר מדי את הרעיון של "חזון". כי יש דבר כזה בימוי אפקטיבי שעשוי בצורה מבריקה גם אם הוא לא מביא אווירה או משהו מקורי לעולם הקולנוע. רק לפני שבועיים כתבתי כמה התרשמתי מהבימוי של "אחוות השלג" רק בגלל האפקטיביות שלו ובגלל שהוא מצליח לגרום לי לבכות על מוות של דמות שלא רק שלא אכפת לי ממנה, אני אפילו לא זוכר איך קראו לה. הבחירות הרבות והשילובים בין זווית הצילום, להאם לשים מוזיקה או לא, להאם לבקש מהשחקן להיות מינמלי או מוגזם, של באיזה צבעים לצבוע את המסך, כל זה לטעמי חשוב יותר מהתסריט ומהסיפור על כמות הרגש שאפשר להוציא באותו רגע מהצופה (אבל תסריט טוב זה תמיד יתרון עצום).
נניח השנה, אם אני לוקח את אופנהיימר
הוא בעיני סרט שהבימוי הוא הצד הכי חזק שלו. לעומת זאת, אלמנטים משמעותיים אחרים בו בעיני פגומים (משחק טוב מאוד אבל לא בלתי נשכח, המון דמויות משנה מיותרות לחלוטין, מערכה שלישית חלשה, לא מספיק מיקוד בקווי עלילה הרבה יותר מעניינים כמו היריבות עם אדוארד טלר). בלי קשר לבמאים האחרים בתחרות (שאת רובם עוד לא ראיתי) – עבודת הבימוי של נולאן היא בשורה אחת עם זוכים מהשנים האחרונות, אבל הסרט כמכלול יהיה בעיני זוכה די חלש.
כמובן שאפשר לראות את החולשות של הסרט כפגמים של נולאן: הוא גם אחד התסריטאים והמפיק, והמשחק בסרטים שלו באופן כמעט קבוע הוא לא הצד החזק של הסרט (בניגוד לבמאים שתמיד מוציאים הופעות מדהימות משחקנים כמו מקדונה או לנתימוס). אבל אם מפרידים את ה"במאי" מה"יוצר", אז לנולאן הבמאי מגיע אוסקר יותר מלנולאן היוצר.
אבל מה ההבדל בין במאי ליוצר?
כמו שאתה בעצמך כותב, אלו ואלו בחירות בימאיות, אלו ואלו בחירות שמשפיעות על היצירה. אנחנו חוזרים שוב לטענה שלי בתגובה הראשונה, שבסופו של דבר זו פשוט דרך אחרת לומר 'פרס שמתחשב בכל האלמנטים בסרט למעט תסריט, אלא שכן מתחשבים כמובן בתסריט – רק שלא כל כך הרבה כמו שמתחשבים בו בפרס הסרט' וזו הגדרה מאוד לא מובחנת.
וגם משחק, במידה מסויימת
אפשר לומר שלאלכסנדר פיין, שמוציא הופעות נהדרות מקאסט אלמוני ברובו מגיע קרדיט לא פחות מנולאן, שפחות או יותר מקבל מה שציפינו מקאסט נוצץ ומנוסה (כולל שלושה זוכי אוסקר בתפקידים קטנטנים). אבל אם נתעלם מהשפעת הבמאי על הופעות השחקנים ועל ביצוע התסריט (ששניהם מקבלים קרדיט בנפרד), אז אפשר לזהות סרטים שבהם הביצוע עולה על חומר הגלם, ואופנהיימר בעיני זאת דוגמא טובה. אגב, אולי קשה עוד יותר להפריד בין בימוי במובן הזה לצילום או עריכה.
או במילים אחרות – הייתי אומר שאופנהיימר עם צוות שחקנים אחר יכל להיות סרט לא פחות טוב, וגם התסריט בידיים אחרות יכל להיות טוב לא פחות. לעומת זאת, אם היינו לוקחים את אותו צוות שחקנים ואותו התסריט ושמים בידיים של במאי אחר, רוב הסיכויים שהיינו מקבלים עוד ביוגרפיה יבשושית שלא היינו מדברים עליה כמועמד המוביל לפרס הסרט הטוב ביותר.
מה לעזאזל צריך לעשות בשביל לצפות בגודזילה מינוס אחת על מסך גדול!?
איך עדיין לא הביאו את הסרט הזה לשום הקרנה?
אני מוכן לעשות הרבה דברים, אבל הרבה דברים (לא מתאים הומור שחור כרגע, ונראה לי שאם אכתוב משהו בוטה מדי אז לא יאשרו לי את התגובה) בשביל לצפות בסרט על מסך גדול!
אופנהיימר זה שיבת המלך של 2023, לא?
לפי התחזיות זה כנראה הולך לזכות בהכי הרבה פרסים מאז שיבת המלך (חוזים לו 9, אבל יכול בקלות גם לקבל "רק" 8 כמו נער החידות ממומביי) וגם הסרט הכי קופתי מאז שיבת המלך שזכה בפרס הסרט באוסקר. שזה נראה לי למעשה הסרט השלישי הכי קופתי אי פעם (בלי אינפלציה) שיזכה באוסקר, אחרי טיטניק ושיבת המלך.
הדפוס היחיד האייקוני בזכייה של שיבת המלך שאופנהיימר לא ישחזר הוא לזכות בכל קטגוריה וקטגוריה שהיה מועמד אליה (11 פסלונים מתוך 11 מועמדויות).
הפרס על האפקטים יהיה בגלל האפקטים של הפצצה?
כמו כן, קצת חבל שאופנהיימר היה כל כך קופתי. לטשטש את כל ההקשר היהודי של פרויקט מנהטן והשואה זה מעולה לקופות במדינות ערב, אבל מרדד את כל הקונפליקט שהוא נושא הסרט. מדענים שנמלטו מגרמניה הנאצית כי הם יהודים, וחברים של יהודים, ומצאו מקלט בארה"ב, זה לא משהו שמתייחסים אליו בחמש שורות מעורפלות…
אמריקן פיקשן נראה סרט מה זה מעייף ומרדים, כנל על ראסטין.
משתמע שאני לא אוהב יצירה אפרו אמריקאית אבל זה לא נכון, אני לא אוהב כל כך סרטי פוליטיקה אמריקאיים.
לא יודע לגבי ראסטין אבל שמע, אמריקן פיקשן סרט מעולה.
(ל"ת)
מכתב לחזיר זמין לצפייה ב-yes
כך שסוף סוף יש לנו הישראלים אפשרות לראות את מה שאולי יהיה הסרט (הקצר) הישראלי הראשון שזוכה באוסקר.
ממליץ?
(ל"ת)
טרם צפיתי
רק ראיתי שזה זמין ב-yes וישר רצתי לעדכן פה
אני כן
(ל"ת)
ועכשיו אחרי צפייה: כן
כלומר, אם זה היה סרט באורך מלא לא בטוח עד כמה הייתי ממליץ, אבל בשביל משהו שרק שורף רבע שעה מהחיים אני בהחלט ממליץ.
אני מודה שציפיתי ליותר מהסרטון הסופר מדובר הזה, אבל התוצאה עדיין נחמדה.
מבחינה סיפורית ורעיונית אין פה איזה משהו מיוחד. בוא נגיד שציפיתי למשהו קצת יותר מורכב ויחודי ממסר של ״שנאה זה רע, לא משנה באיזה צד אתה״, שהוא מסר קצת פשטני לטעמי.
אבל מהצד הטכני זה פשוט נפלא.
האנימציה שמשלבת בין סגנון מאוד ״מקושקש״ ולא ריאליסטי בו איזורים מסויימים בכל דמות הופכים ממש לשקופים לבין לייב אקשן של ממש, זו בהחלט אנימציה יחודית שלא נתקלתי בה בעבר.
גם הפסקול נפלא ונותן את האווירה הנכונה.
כך שמבחינה טכנית הסרטון נפלא ממש, אבל קצת פחות מהבחינה הסיפורית שלו.
אבל הי, אנחנו מדברים על קטגוריית סרט האנימציה הקצר באוסקר, בה הרבה מהזוכים הם סרטים שטכנית עשויים מצויין אבל אין בהם יותר מדי מבחינה סיפורית, כך שיש פה בהחלט סיכוי לזכייה.
אז הם יפספסו את הניואנס
זה לא אמור להפריע להם להבין את הסרטון או להעריך אותו, אבל זה כן אומר שיש בסרטון אלמנט מקומי שיתפספס לצופים מחו״ל.
הייתי לוקח סוכנויות הימורים בקטגוריות הקצרות בספקנות
אבל אני מודה שבסך הכל, אין לו תחרות קשה מדי. אני חושב שיותר סביר, לצערנו, ש"המלחמה נגמרה!" ינצח, אבל הוא מקום שני סביר מאוד. (פכידרמה לא יקרה. תשעים וחמש חושים והמדים שלנו… אולי?).
לא חושב שהמלחמה הוא המתחרה הרציני.
אחרי צפיה בטריילרים (חוץ ממכתב, שאותו ראיתי כבר שלושה פעמים בשלושה הזדמנויות שונות – גילוי נאות – מכיר אישית את רב האנשים שהיו מעורבים בהפקה מהצד הישראלי כולל, כמובן, הבמאית).
לגבי המלחמה נגמרה, מבחינה טכנית – אנימטיבית הוא נראה, איך אומר זאת בעדינות, לא מרשים. אם כי, יש מצב, שאם כל חברי האקדמיה הם בעלי יכולת הצבעה בקטגוריה הזאת, ולא רק אנשי אנימציה, הם עלולים לבחור את הדבר המושיין קאפטצ׳רי הזה מתוך נוסטלגיה / הערצה (אם כי, המזל הוא שזה ״בהשראת המוסיקה של ג׳ון ויוקו״. אם זה היה רק ג׳ון הייתי דואג). בכל אופן אנימטורים לא יצביעו עבור הדבר הזה. לפי הסוכנויות הוא התחרות האמיתית של החזיר.
תשעים וחמש חושים נראה מעניין מאוד. לא טכנית, רעיונית. לפחות מהטריילר. סביר שיש לו סיכוי.
לא יודע לגבי המדים.
פכידרמיה נראה מאוד מעניין ויזואלית. אם אנימטורים היו בוחרים – סביר שהיה לו סיכוי.
זה הקטגוריות הקצרות - איכות זה לא שיקול בהן
(ל"ת)
אם יש צדק בעולם אמריקן פיקשן זוכה לפחות בפרס התסריט המעובד.
(ל"ת)