עוד כמה שעות ישודר אחד מטקסי האוסקר היותר בלתי שגרתיים שניתן לזכור מהזמן האחרון. הוא יעבור כאן עם עדכון חי כמה שיותר. בכל מקרה שלא יהיה, אתם מוזמנים להתעדכן ולעדכן, ואם לא פה אז בפוסט הייעודי בקבוצת הפייסבוק שלנו.
01:36 – אוקיי, אני יודע, האוסקר עוד לא התחיל, אבל מסתבר שיש איזה תוכנית לפני האוסקר ובה מבצעים את השירים, אז עכשיו מבצעים בה את השיר של סרט האירוויזיון עם השם המסובך. יש מקהלת ילדים קטנה וזה מתרחש בכלל באיסלנד, וזה ביצוע מאוד יפה לשיר שעובד בעיקר בתוך הסרט.
01:46 – המשדר ללא אוסקר ממשיך ועכשיו יש בו את הפרסומת למוזיאון שתמיד תוקעים באמצע הטקס. האם בקצב הזה נסיים ממש מוקדם? בוא לא נפתח ציפיות.
01:53 – ביצוע לשיר מ"כל החיים לפניו". גם זה ביצוע די מוצלח לשיר די נשכח. 7 נקודות.
02:12 – הופעה של השיר מ"משפט השבעה משיקגו". גם זאת בלדת אירוויזיון ממוצעת שמבוצעת היטב בסך הכל.
02:25 – לזלי אודום ג'וניור מופיע עם השיר מ"לילה אחד במיאמי", והוא חמוד נורא בסך הכל.
02:50 – HER מופיעה עם השיר שלה מ"יהודה איש קריות והמשיח השחור", והיא מתחילה מהתופים ואז עוברת לבמה. זה כאילו אמור להיות שיר מקפיץ וגרובי אבל איכשהו הוא לא ממש כזה. בכל מקרה, נחמד.
03:00 – התחלנו. הפתיחה בהחלט מרגישה כמו סרט, בדיוק כמו שסודרברג הבטיח. זאת פתיחה ממש מגניבה, עם כתוביות, ו"בכיכוב", והכל. אני בעד. כולם בשולחנות בוייב מאוד של גלובוס הזהב. רג'ינה קינג מתחילה עם נאום פחות הומוריסטי ויותר רציני שגם מסביר כיצד אפשר להכניס 200 אנשים לחדר בלי מסכות בכך שהיא מקבילה את הטקס לסט צילום. הכל מאוד מאוד מרגיש כמו סרט של סודרברג עד כה. רג'ינה קינג עוברת על ההיסטוריה האישית של הרבה מהמועמדים, וזה נחמד אבל אפשר היה לקצר את זה קצת. הרבה. אה, רגע, התחלנו, אנחנו בתסריט מקורי: צעירה מבטיחה זוכה.
03:08 – אמרלנד פנל נואמת ונראה שהשנה לא הולכים להוריד אנשים מהבמה. יש בכלליות וייב מאוד נחמד. קינג ממשיכה עם התסריט המעובד, ושוב מציגה את כל המועמדים דרך סיפור אישי קצר. חלק מהמועמדים אבל לא נמצאים באולם, אלא בצרפת, אוסטרליה ובלונדון. כולם מוחאים כפיים לרג'ינה קינג שהצליחה לסיים לקרוא את השם המלא של "סרט המשך בוראט". והזוכה הוא: האבא. מיני הפתעה! סימן רע ל"ארץ נוודים"? לא בטוח. סימן רע לצ'דוויק בוזמן? יותר.
03:18 – לורה דרן באה להציג את הסרט הבינלאומי הטוב ביותר. הכל מאוד הפוך באוסקר הזה. והזוכה הוא: עוד סיבוב. בלי הפתעות הפעם. תומאס וינטרברג נותן נאום.. בסדר? נראה לי כשאתה מתחיל להודות למשקיעים אפשר להפסיק. אבל עכשיו הוא עובר לדבר על הבת שלו שמתה באמצע הצילומים, וזה עובר למשהו יותר אישי ומרגש.
03:26 – לורה דרן עוברת לשחקן המשנה. איכשהו נראה שמצמצמים את מספר המגישים באופן קיצוני. באמצע הגשת המועמדים לורה דרן מתחילה לדבר קצת עם כל אחד. יש להכל תחושה מאוד חופשייה ונראה שכל אחד עושה מה שבא לו. והזוכה הוא: דניאל קאלויה. בלי הפתעות, בלי תלונות. בינתיים עברה חצי שעה ואנחנו אחרי 4 פרסים. נראה שאנחנו לפני טקס ארוך למרות הכל.
03:38 – יס מפתיעים עם הג'יבריש הבא: "מי שיאנית לפרס הסרט הטוב ביותר? צעירה מבטיחה". דון צ'ידל בא להגיש את פרס האיפור והתלבושות. והזוכה הוא: הבלוז של מא רייני. כולם בחדר מאוד שמחים. מגישים עכשיו את פרס התלבושות, וגם נותן רקע מסוים לכל מועמד. זה נחמד השטיק הזה. והזוכה: שוב מא רייני, הפעם בלי נאום כי אין מי שיקבל את האוסקר אז לוקחים בשבילו. כרגע מא רייני מוביל עם 2 זכיות למול הסרטים האחרים.
03:48 – בריאן קרנסטון נמצא בדולבי די לבדו על מנת להגיש את האוסקר ההומינטרי ל-MPTF. בריאן קרנסטון נראה מאוד כמו קלינט איסטווד. אנחנו עכשיו בסרטון על ה-MPTF (Motion Picture Television Fund) ואיך שהוא עוזר לאנשים בצרה.
בינתיים נראה שכל הדיבורים על כך שהטקס יהיה כמו סרט מדבר קצת על סגנון העשייה ופחות משהו מהותי על הטקס עצמו, שקצת נעדר "תוכן": בלי בדיחות, שירים, מעברונים או… משהו.
03:55 – בונג ג'ון-הו כאן להגיש… משהו. אין לאף אחד מושג מה כי הוא מדבר בקוריאנית. אבל הנה המתורגמנת שלו כדי שתעזור לנו. אנחנו בבימוי כבר איכשהו. וואו. הפעם הקטע הוא "תסביר בימוי בעשרים שניות". קלואי ז'או ענתה "אם אתם לא יודעים מה לעשות, תחשבו מה שוורנר הרצוג יעשה". אמרלד פנל מדברת על כך שהיא רצתה מגיל 8 לכתוב סיפורים על רצח. והזוכה היא: קלואי ז'או (בונג מבטא את זה "זאו"). ז'או מספרת על משחק ששיחקה עם אבא שלה שבו השלימו משפטים, והיא מדברת על כך ש"בסופו של דבר, בהתחלה אנשים הם טובים".
04:06 – ריז אחמד בא להגיש את פרסי הסאונד. כנראה שגם הם בונים על זה ש"צלילי המטאל" יזכה כאן. והוא אכן זוכה. זה הפרס העשירי לטקס עד כה. דווקא בפרס הסאונד קשה להבין את הסאונד של הנואם. אירוניה, או משהו. נראה שבכל זאת מפנים קצת את הנואמים ונתנו לצוות הסאונד רק נאום אחד מצוות של חמישה. עכשיו הפרס היחיד שלרוב הישראלים אכפת ממנו: הסרט הקצר. והזוכה הוא: זרים גמורים. לא זוכה בלתי ראוי, אבל חבל על הסרטים היותר טובים (חדר המכתבים ועין לבנה) שהפסידו.
04:18 – ריס ויתרספון מגישה את פרס הסרט המצויר הקצר: והזוכה הוא, אם משהו קורה אני אוהבת אתכם. אחת הזכיות הצפיות, כמה חודשים לפני. האם אנחנו לפני עוד זכיה צפויה? ויתרספון עכשיו מגישה את פרס הסרט המצויר הארוך, והיא מדברת על הפעם שהיא ראתה את "The Secret of NIMH". והזכיה צפויה בכל זאת: נשמה.
04:32 – מרלי מטלין באה להגיש את פרס הסרט התיעודי הקצר, ביחד עם מתורגמן. והזוכה הוא: קולט. די מפתיע! כלומר, יחסית לקטגוריה קטנה שאף אחד לא יודע מה קורה בה. אגיד שוב ואגיד אלף פעם: "הספיד-קיוברים" היה צריך להיות פה. הסרט זמין לצפייה כאן, למקרה ובא לכם לראות משהו במקום הטקס. ובכך נמנע מנטפליקס להשלים שלישיית פרסים קצרים. ועכשיו המועמדים לסרט התיעודי הטוב ביותר. בבקשה לא מורתי התמנונית בבקשה בבקשה. והזוכה הוא: מורתי התמנונית. בוז.
04:43 – סטיבן יואן כאן כדי להגיש את פרס האפקטים, ומספר על הפעם שהוא הלך לקולנוע עם אמא שלו לראות את "שליחות קטלנית 2", וזה סיפור חמוד ממש. וטנט זוכה. ברור מאליו וגם מוצדק.
בראד פיט בא להגיש את פרס שחקנית המשנה. והזוכה היא: יו-ג'ונג יון מ"מינארי". סוג-של צפוי. אני מעריך את המחויבות של הטקס למהר את הכל, אבל לעזאזל, חסר לי משהו.
05:01 – האלי ברי כאן כדי להגיש את הפרס לתפאורה. והזוכה הוא: מאנק. אז נכון לעכשיו רק "משפט השבעה משיקגו" לא זכה בשום דבר. ואנחנו בצילום: מאנק מפתיע (בערך) וקוטף לעצמו אוסקר שני. נכון לעכשיו נטפליקס עם 2 סרטים שזכו ב-2 פרסים: מאנק ומא רייני, ששניהם זכו ברצף.
05:14 – הריסון פורד כאן להגיש את פרס העריכה ומדבר על ההערות שניתנו להקרנה לסרט שהוא היה בהשתתפותו שמתגלה כ"בלייד ראנר". האם "משפט השבעה משיקגו" ייקח לפחות פרס אחד? האם "האבא" יאסוף עוד פרס? "ארץ נוודים" יתחיל סחף? מישהו אחר? והזוכה הוא: צלילי המטאל. יפה. אוסקר מאוד רוחבי עד כה. נראה שלא משנה מי שיזכה, הוא יעשה את זה עם גג 3 פרסים.
ויולה דייויס כאן כדי להציג עוד פרס אוסקר הומינטרי לטיילר פרי. לפחות לראשונה יש מונטאז' כלשהו על משהו. טיילר פרי בא לנאום. נאום חזק. לפנינו עוד חמש קטגוריות ו"לזכרם".
05:31 – זנדאיה כאן כדי להציג את המועמדים לפרס המוזיקה. נראה שהם כבר בלחץ ואין סיפור מעניין לכל אחד. והזוכה הוא: נשמה. מצטרף לשלישיית הסרטים עם 2 אוסקרים. ג'ון בטיסט מודה לאלוהים על 12 התווים שיצר. ופרס השיר: האם לזלי אודום ג'וניור יזכה באוסקר בכל זאת השנה? "יהודה איש קריות והמשיח השחור" זוכה במפתיע בקטגוריה במקום זאת. ההפתעה מגניבה. השיר, כאמור, סבבה. לזלי אודום ג'וניור יחכה.
05:40 – קווסטלאב אומר שאנחנו כאן לשחק משחק של טריוויה. ליל ריי האוורי כאן כדי לעזור. המשחק הוא לנחש האם השיר שקווסטלאב מנגן היה מועמד לאוסקר, זוכה, או אף אחד מהם. אנדרה דיי: "השיר הזה (גשם סגול) טוב, אז כנראה שלא היה מועמד". ליל ריי האוורי ודניאל קאלויה מחליפים בדיחות על "תברח". קאלויה: "אני לעולם לא אהיה עוד עם בחורה שכזאת". ליל ריי האוורי: "אתה שוב במקום השוקע". ליל ריי האוורי מנסה להתקיל את גלן קלוז עם שיר ראפ משנות השמונים, וגלן קלוז מראה בקיאות מרשימה. גלן קלוז עושה ריקוד "דה באט". אוקיי, סוף סוף יש תוכן כלשהו.
05:51 – אנג'לה באסט כאן כדי להגיש את ה"לזכרם". היא מגישה ממש את הפרס. הם ממש רצים השנה על המתים. חבל. הביצוע של השיר טוב. שון קונרי וצ'דוויק בוזמן אחרונים בשיר שרפרף במהירות על כולם.
05:58 – ריטה מורנו כאן כדי להציג… את פרס הסרט הטוב ביותר? לפני השחקנים? אוקיי. אולי זה הדבר הכי מפתיע שקרה עד כה. הזוכה פחות מפתיע: ארץ נוודים. האם זה יסתיים בשני אוסקרים או שפרנסס תיקח את פרס השחקנית? איזה טקס מוזר. פרנסס מקדורמנד מייללת על הבמה. איזה טקס מוזר.
06:10 – רנה זלווגר כאן כדי להציג את פרס השחקנית הטובה ביותר, המירוץ הכי פתוח ומותח. והזוכה היא פרנסס מקדורמנד. כןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן. אגדה. נאום זריז שרובו על כך שצריך מכונת קריוקי בטקס. נוטה להסכים. חואקין פיניקס כאן כדי להציג את פרס השחקן הטוב ביותר ולסגור את הטקס. והזוכה הוא: אנתוני הופקינס! כןןןןןןןןןן. הוא לא שם בשביל לקבל את האוסקר אבל.
השמות של הזוכים בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר
שעוסק באלימות משטרתית, הם טרייבור ומרטין.
אוקיי במקור תכננתי פשוט לכתוב בכותרת "חרא טקס" אבל אני לא עד כדי כך וולגרי
אז במקום התואר הבסיסי הנ"ל, ארהיב עוז ואומר: עבש, משמים, לא רלוונטי, תמוה, נטול חן, נטול התלהבות. גם זכיות ראויות כמו של הופקינס, מקדורמנד, קלואי ז'או או אמרלד פנל נוהלו בחוסר חשק משווע של כל המעורבים בדבר. רוב המגישים נראו כאילו הם פה כעונש.
ציונים לשבח: רג'ינה קינג, אנג'לה באסט, יו ג'ונג יון (עם הנאום המצטיין של הערב) וריטה מורנו. סטיבן יאון, לעומתן, נראה כאילו הוא קורא מהפרומפטר באיומי אקדח, רק בלי האנרגיה שהיית מצפה ממישהו במצב כזה. האוסקר הכי גרוע שראיתי.
פעם ראשונה בשנים רבות
ששכחתי לגמרי מהאוסקר. כלומר ידעתי שהוא אמור להיות מתישהו בקרוב אבל שכחתי שזה היה אתמול בלילה.
בהתחשב בזוכים הלא מלהיבים ובתגובות הפושרות לגביי הטקס, נראה לי שלא פספסתי יותר מדי.
מקווה ששנה הבאה תיראה אחרת לגמרי ונוכל לחגוג את החזרה של הקולנוע לאולמות.
הזוכים מלהיבים; תסריט, בימוי, משחק, סרט, כולם זוכים מצוינים וראויים
אפילו צילום ועריכה הן קטגוריות שהזוכים בהן ראויים ביותר (מעדיף את "יהודה איש קריות והמשיח השחור" בצילום על פני "מאנק", אבל גם "מאנק" נראה טוב). אבל גם לרובם היה קשה להראות התלהבות מדבקת כשהם מעורבים בטקס הכי משמים מזה עשורים.
הספיד קיוברים
הקישור שלו מפנה לסרט 'קולט' ביוטיוב…
כן, זה ניסוח מטעה קצת של מוח ארבע בלילה.
הקישור היה תמיד אמור להיות לקולט, אבל ברגע האחרון הוספתי שם את הספיד קיוברים.
לא ברורה לי האהבה ששני זרים גמורים קיבל.
אולי זה כי הוא ג`אנריסטי אבל בחר בקןנספט ההי שחוק שיש, ולצערי השתמש בו באופן משעמם וחסר היגיון. משחק נורא, במיוחד של החברה והשוטר. מלא שוטים חובבנייים בטירוף לדוג הנפילה בסוף לאחר שחטף כדור בסלואו. ומעל הכל הסרט צועק את האגנדה שלו ולמרות שזה אגנדה שאני מסכים איתה לא גרם לי לחוש סימפטיה בכלל בגלל האופן הפשטני והמכליל שהיא הוגשה. בזבוז של חצי שעה מהחיים.
בדיוק הרושם שלי ממנו
נתקלתי בו במקרה לגמרי בנטפליקס לפני כמה ימים, והוא נשמע מבטיח, אבל הביצוע היה כל כך חד-ממדי ומתבקש, ממש כמו שיעור מוסר ולא סרט עלילתי. כולל ה'אני לא יכול לנשום' האייקוני שמנוצל בבוטות (שלא לומר בזילות) כבר בתחילת הסרט כדי להאכיל אותנו בכפית עד לוושט.
בהתחלה חשבתי שאולי זה סרט סטודנטים שרוכב באופן נאיבי משהו על ההתרחשויות הפוליטיות השנה, ולא האמנתי כשגיליתי שהוא מועמד לאוסקר.