טקס האוסקר ייערך בעוד כמה שעות. אני אצפה בו ואכתוב את הסיכום שלו, ואעמיד פנים שאני לא עייף בכלל, מה זאת אומרת, הגבות שלי תמיד עושות את הטוויץ' העצבני הזה. להלן התחזית: כן, ליאו יקבל סוף סוף את הפרס שלו; צ'יבו (עמנואל לובצקי, אבל החברים קוראים לו צ'יבו) יקבל לראשונה בהיסטוריה אוסקר שלישי ברציפות על צילום, וזה יהיה מוצדק להפליא; הזוכים בפרסי המשחק יהיו כולם לבנים, אבל ירגישו מאוד לא בנח בגלל זה; וואי וואי וואי איך שכריס רוק יפתח את הפה שלו והכל; ליידי גאגא תרביץ הופעה.
אבל עד הטקס, ראוי להתייחס אל הסרטים המועמדים. התחרות האמיתי היא, מבחינתי, על "הסרט הטוב ביותר"; כששואלים "איזה סרט זכה באוסקר ב-1956" לא מתכוונים לקטגורית העריכה או שחקן המשנה. שמונה סרטים מועמדים לפרס הזה, ולדעתי, אין בינהם סרטים גרועים. אבל יש שם סרטים טובים שאני אוהב, וסרטים טובים שאני אוהב פחות. ולא על כולם כתבתי ביקורות מלאות. אז בינתיים, עד שהטקס יתחיל, אלה הם המועמדים לאוסקר, בדירוג מהפחות-טוב ליותר-טוב, על פי דעתי האישית בלבד.
8. ספוטלייט
על מה זה: עיתונאים בבוסטון מגלים שכמרים ניצלו ילדים.
הסיכויים לזכות: לא רעים בכלל, למרבה העצבים.
יזכה בכל זאת: על התסריט המקורי הטוב ביותר, כנראה. בע.
כפי שכבר כתבתי בביקורת המלאה של הסרט הזה, אני אתעצבן אם הוא יזכה באוסקר. הסיפור על העבודה העיתונאית שהובילה לחשיפת שערוריית הכמרים המתעללים בבוסטון ובעולם הוא סרט אפרורי ומשעמם-למראה שיודע בדיוק מה הוא עושה. הוא לא אפרורי ומשעמם-למראה בטעות, אלא בכוונה. יופי לו, אבל לסרטים אפרוריים ומשעממים-למראה לא מגיע אוסקר, אפילו אם זה היה בכוונה. ברצינות מלאה, הייתי מעדיף לשמוע את הספר (הייתי אומר "לקרוא את הספר", אבל על מי אני עובד, אני כבר כמעט שלא קורא ספרים) על אותו הנושא מאשר לראות את הסרט הזה, ואני לא חושב שהייתי מפסיד הרבה. זה לא שהויזואליה כזאת מרתקת.
7. ברוקלין
על מה זה: סירשה רונן מהגרת מאירלנד לברוקלין.
הסיכויים לזכות: אפסיים.
יזכה בכל זאת: הוא לא. הוא רק שמח להיות מועמד.
זה הסרט שהכי הרבה אנשים שוכחים כשהם מנסים לצטט מהזכרון את רשימת המועמדים השנה. בסיכום המועמדים לאוסקר (המוצלח) של Honest Trailers, "ברוקלין" היה הסרט שהם מציגים כסרט שהם לא ראו, כי אי אפשר לראות את כולם, ואני חושב שזה נכון לגבי הרבה מאוד אנשים. ברשימת המועמדים ישנם סרטים של במאים אגדתיים, סרטים שהם המועמדים המובילים, סרטים שהיו להיטים קופתיים, מועמדים לא שגרתיים – ו"ברוקלין". זה לא שהוא רע, הוא סרט חביב מאוד, הוא פשוט די סטנדרטי: דרמה תקופתית, כלומר הז'אנר שהכי לא מפתיע לראות בין המועמדים לאוסקר, וכזה שלא כולל שום הופעות בלתי נשכחות או רגעים כבירים, ולכן מהרגע שכבר הגיע לרשימה הזאת, לא מתבלט. הוא גם הנעים ביותר והפחות דרמטי מבין כל המועמדים. זה לא אומר שהוא רע. הוא סרט חביב לגמרי. סירשה רונן באמת שחקנית מצוינת, והתסריט של ניק הורנבי כתוב היטב. ובכל זאת אם יש סרט אחד מבין המועמדים שתתכוונו לראות אבל תדחו לאחר כך ובסוף תשכחו מזה, זה הסרט הזה.
6. גשר המרגלים
על מה זה: טום הנקס מגן בבית המשפט על מרגל סובייטי, ואז יוצא למזרח-גרמניה כדי לנסות להחליף אותו ב"מרגל" אמריקאי.
הסיכויים לזכות: לא הפעם, ספילבי.
יזכה בכל זאת: הסיכוי היחיד שלו לצאת עם פרס זה אם האקדמיה תחליט שלא לתת לסטאלון פרס אתה-בסדר-אתה בתחפושת של פרס שחקן המשנה, ובמקום זה תבחר במארק ריילאנס. לא סביר שזה יקרה, אבל אולי.
"גשר המרגלים" היה צריך להיות הרבה יותר מעניין ממה שהוא. זה סרט של ספילברג. עם טום הנקס. על פי תסריט שבכתיבתו השתתפו האחים כהן. ורואים את זה: יש בו סצינות ספילברגיות מאוד, כאלה שאני יכול להצביע עליהן ולומר, פששששש, כלי, הספילברג הזה. ויש בו קטעי דיאלוג שבהם אני יכול לומר, אהא, הכהנים האלה, ממזרים. ויש בו טום הנקס שהוא מאוד טום הנקס לכל ארכו. הוא סרט טוב, אבל הוא סרט טוב שהפסקתי לחשוב עליו ברגע שיצאתי מהאולם. לסטודנטים לקולנוע יש מה ללמוד ממנו, אבל לצופים מהשורה לא הייתי ממליץ עליו במיוחד. קשה לי להסביר בדיוק למה. לא יודע, אולי פשוט ראיתי מספיק פעמים את טום הנקס עושה דברים כאלה, ואת ספילברג עושה דברים כאלה. זה סרט טוב ביי.
על מה זה: לאונרדו דיקפריו מותקף על ידי דוב וזוחל את דרכו כל הדרך אל האוסקר המיוחל.
הסיכויים לזכות: יותר מפיפטי-פיפטי. שום דבר לא לגמרי בטוח השנה, אבל זה הסרט שאני מהמר עליו.
יזכה בכל מקרה: ליאו, בליינד. צ'יבו, סופר בליינד. אלחנדרו גונזלס אינאריטו, לגמרי יש מצב.
אלים אדירים, איזה סרט מדהים ולא משהו! העשייה ה"טכנית", הצילום והאפקטים והסאונד והכל, של "האיש שנולד מחדש" כל כך מדהימה, שאני מוכן כמעט לסלוח לו על תסריט לא מדהים בכלל. בדרך כלל, אם הייתם שואלים אותי, הייתי אומר שהסיפור הוא הדבר הכי חשוב בסרט, ובלעדיו – אין כלום; אם הסיפור לא טוב, שום ביצוע טכני נהדר לא יציל את הסרט. אבל הנה מגיע "האיש שנולד מחדש" ומוכיח את ההיפך. הסרט הזה הוא האנטי-"ספוטלייט"; ברמת התסריט, הייתי מדרג אותו במקום האחרון מבין כל המועמדים, ומבחינת הידיעה-מתי-להפסיק-כדי-לא-לגרום-לנו-לפהק הייתי ממקם אותו איפשהו בסביבה של "ההוביט". אבל. אבל. אבל רבאק, הוא נראה כל כך טוב. מבחינת העשייה שלו, "האיש שנולד מחדש" לא פחות ממדהים. אז איזה סרט טוב יותר – זה שכתוב טוב או זה שעשוי טוב? במקרה הזה, אני נוטה לכיוון הסרט השני. אבל אנחנו חייבים להחליט בינהם? אי אפשר פשוט לתת את הפרס למישהו אחר?
4. לבד על מאדים
על מה זה: מאט דיימון נמצא לבד על מאדים. קוראים לו מארק וואטני, ולכן צריך להציל את מארק וואטני.
הסיכויים לזכות: אינם.
יזכה בכל זאת: בשום דבר. אבל יש לו חבילה נחמדה של מועמדויות.
טוב, אם כבר מדברים על "האיש שנולד מחדש", הנה עוד סרט על איש שנאלץ לשרוד לבדו, בעזרת תושיה וקור רוח בלבד, בסביבה עוינת שמנסה להרוג אותו, אחרי פציעה קשה. שני הסרטים הם כמעט באותו אורך, שעתיים וחצי – אבל כאן הזמן רץ. כי כאן, בניגוד ל"האיש", יש גם הומור, ויש גיבור סימפטי שעושה עוד דברים חוץ מלחרחר ולסבול, ויש סיפור מרתק. בקיצור: הסרט הזה פחות מרשים, אבל הרבה יותר מהנה. אני מחבב את "לבד על מאדים". אני לא מעריץ אותו או משהו, אבל אני מחבב אותו. אילו רק היה אפשר להביא גם לסרט על האיש שאבוד בחלל את עמנואל לובצקי שיצלם אותו – אה, רגע, עשו את זה כבר, וקראו לזה "כח משיכה". ואז הוא הפסיד את האוסקר כי הוא התמודד באותה שנה עם סרט על עבדות.
3. מכונת הכסף
על מה זה: בשנת 2008, הכלכלה העולמית קורסת. עכשיו הנה כמה אנשים שיסבירו לכם למה זה קרה.
הסיכויים לזכות: קיימים. לא גדולים. להלן נבואה: אם "מכונת הכסף" זוכה בפרס הסרט הטוב ביותר באוסקר, ברני סנדרס יזכה בבחירות לנשיאות ארה"ב.
יזכה בכל זאת: על התסריט המעובד הטוב ביותר. שזה בסדר גמור, אבל בחייכם – לא לתת ל"סטיב ג'ובס" מועמדות?! מה עובר עליכם?!
אם "מכונת הכסף" יזכה באוסקר זה ישמח אותי מכמה סיבות (שלא קשורות לברני סנדרס), והנה הן: הסרט הזה לא נראה כמו אף אחד מהסרטים האחרים המועמדים לאוסקר, השנה או בכל שנה אחרת. אדם מקיי, האיש שעד היום עשה קומדיות של וויל פארל, עשה פתאום סרט שזכה באוסקר. הסרט הזה עוסק באירוע אקטואלי (כלומר: בן פחות מעשר שנים). זה הסרט הכי מודרני שהגיע לאוסקר אי פעם – כלומר: אינטרנטי, היפראקטיבי, מודע לעצמו, סובל מ-ADD. ואחת הסיבות הכי חשובות: ממש נהניתי מהסרט הזה. הוא מבדר. ותוך כדי כך, הוא גם מסביר דברים: אנשים שנכנסים אליו יוצאים כשהם יודעים קצת יותר מאשר כשנכנסו.
נכון שהוא לא מושלם, וגם את היומרה שלו – להסביר לקהל מושגים כלכליים – הוא מגשים רק חלקית. אבל הוא כיף וחכם ואקטואלי, ואם האקדמיה תיתן לשם שינוי פרס לסרט כיף וחכם ואקטואלי במקום לסרט משמים וטפשי ועוסק בנושאים החמים של לפני חמישים שנה ומעלה, זה יהיה חידוש מאוד מרענן.
2. חדר
על מה זה: ברי לארסון וילד חיים בחדר, ואל תיתנו לאף אחד לספר לכם יותר מהעובדה הזאת לפני שאתם רואים את הסרט. ואם ראיתם את הטריילרים, כבר מאוחר מדי.
הסיכויים לזכות: משום מה, לא קיימים. למה?
יזכה בכל זאת: ברי לארסון, בפרס השחקנית הטובה ביותר.
זה הסרט שאני לא מבין למה לא מדברים עליו יותר כעל זוכה אפשרי בפרס. אם אתם רוצים סרט "נורמלי" (כלומר: לא "מכונת הכסף"), שלא שייך לז'אנר מוקצה כמו מדע בידיוני (כלומר לא "לבד על מאדים"), שאינו ארוך ומהורהר מדי (כלומר לא "האיש שנולד מחדש"), ובכל זאת בעל אימפקט של פטיש לראש, וכבונוס – כולל שתי הופעות משחק מדהימות – הנה, בבקשה, קחו. לני אברמסון, הבמאי, הצליח אפילו להשתחל לרשימת המועמדים לפרס הבימוי הטוב ביותר, שאמור למצב את הסרט בתור מועמד "אמיתי", ולא קישוט. אז למה "חדר" הוא לא אחד המועמדים הראשיים לזכיה? מה עוד אתם רוצים? אולי כי הוא קצת מזעזע מדי? לא יודע, לא נשמע לי כמו תירוץ טוב. "חדר". צפו.
על מה זה: זה על לוחמת-נהגת בשם פיוריוסה שמורדת בשליט מרושע בעתיד פוסט-אפוקליפטי, ועל אנשים מטורפים במכוניות מטורפות שעושות דברים מטורפים. ויש שם גם איזה טיפוס בשם מקס.
הסיכויים לזכות: אחד לאלף.
יזכה בכל זאת: עריכה, איפור, עיצוב וכאלה. אולי יש סיכוי שג'ורג' מילר יקבל את המגיע לו בקטגורית הבימוי. אמן.
טוב, אני לא מפתיע כאן אף אחד: רבים וטובים כבר אמרו את זה לפני. "מקס הזועם: כביש הזעם" הוא אחד מסרטי האקשן הטובים ביותר אי פעם. הוא מופרע ויפהפה ומבוים מדהים ופיוריוסה! אבל האוסקר, כידוע, לא עוסק בסרטי אקשן. כי סרטי אקשן הם לא חשובים, או אמיתיים, או טובים מספיק. שהילדים יצפו בקיץ באקשן שלהם, אנחנו באקדמיה הרצינית עוסקים בסרטים רציניים. סרטי אוסקר. דרמות.
.Fuck that
"מקס הזועם: כביש הזעם" הצליח לשבור את כל החוקים כשקיבל תארים ששמורים בדרך כלל רק לסרטים גבהי-מצח: פרסי מבקרים, פרסי בימוי ותשואות רמות. הדבר היחיד שחסר לו כדי לעשות היסטוריה הוא האוסקר, שיהיה חותמת ניצחת: כן, סרטי אקשן הם סרטים אמיתיים, כן, גם פוסט-אפוקליפטיקה זאת אמנות וכן, זה שווה בדיוק כמו סרטים על עיתונאים אמיצים ודמויות היסטוריות חשובות. או יותר. לפרס לא קוראים "הדרמה הטובה ביותר שיצאה באוקטובר-דצמבר" אלא "הסרט הטוב ביותר". כדי שסרט יצטיין הוא לא צריך להיות שייך לז'אנר הנכון או לנשוא את המסר הנכון, הוא רק צריך להיות עשוי ממש טוב, והסרט הזה עשוי ממש ממש טוב, לעזאזל. כולם כבר מבינים את זה – חוץ מהאקדמיה. זה לא שהסרטים האחרים ברשימה לא ראויים, אבל פרס ל"מקס הזועם" יהיה לא רק ראוי, אלא גם חשוב. זאת תהיה נקודת ציון היסטורית בתולדות האוסקרים – היום שבו האקדמיה הרחיבה אופקים וגילתה שיש עולם גם מחוץ למסגרת שלה. ושיש שם גיטרות יורקות אש.
"זה סרט טוב ביי"
LOL
האמת שאני מעריץ
מושבע של האיש שנולד,אבל לאור מה שכתבת פה אני חייב להודות שלא יהיה מאושר ממני אם מקס יזכה.מה לעשות,מכל המועמדים זה הסרט היחיד כאן שיזכרו גם עוד 20 שנה.אבל ברור שהסרט שהיה חייב לזכות השנה זה הקול בראש.אם להשתמש בדברי דורון,אז הקול בראש היה חייב לזכות באוסקר ביי
מקס הזועם הוא כן סרט חשוב, וחכם הרבה יותר מהנגלה לעין
הפמיניזם שלו ודרכו בעצם הביקורת שלו על תפקידן של נשים בסרטים הוליוודים ובחברה בכלל הופך אותו ליותר מסתם סרט אקשן מופרע ויפהפה.
מתות השמינייה אהבתי 3 וסבלתי 1
מקס הזועם, לבד על מאדים והחדר – נהנתי מאוד משלושתם ! כאשר אם זה היה תלוי בי, הייתי נותן את האוסקר ל"החדר" שהיה הכי טוב לדעתי מביניהם.
גשר המרגלים – בסדר כזה, לפרקים עשה את העבודה ולפרקים רציתי למות משעמום.
הלוואי ואיכשהו אחד מהשלישיה יזכה.
livestream
http://www.hulkusc.com/oscars-2016-live-stream-awards-red-carpet/
הדירוג שלי הוא משהו יותר דומה ל:
8. האיש שנולד מחדש – בערך מה שדורון אמר, רק שזה מקנה לו הרבה פחות נקודות. יפה אך עם מלא בעיות. שני זקנים מגוחכים מתוך חמישה.
7. גשר המרגלים – כמו כל המקהלה – סרט עשוי לתלפיות בלי ניצוץ של עניין בתוכו. שלושה מרגלים סובייטים מתוך חמישה.
6-5. תיקו "התעללות בילדים" – ספוטלייט וחדר. לגבי ספוטלייט – בערך מה שדורון אמר, רק שזה מקנה לו הרבה יותר נקודות. לגבי חדר – אני מבין למה ההתלהבות ממנו לא מצליחה לעורר באזז. הסרט לא מצליח לשרוד לחלוטין את השעה השנייה בצורה משמעותית ומסתיים קצת ב"טוב". שלוש וחצי כתבות תחקיר מעוררות תדהמה מתוך חמש.
4. להציל את מארק וואטני. כיף כיף כיף במשקל נוצה. אם כוח משיכה ואינטסטלר הביאו אותנו לכדי הסרט הזה – דיינו. ארבעה אסטרונאוטים נטושים בחלל מתוך חמש.
3. ברוקלין. סעמק, ברוקלין סרט נהדר. כמו "פילומינה" בזמנו, הבריטיות שלו והמינוריות שלו גורם לסרטים גדולים וראוותניים יותר לדרוס אותו ולפחות אנשים לראות אותו אבל בניגוד לתרחיש "נער קריאה" של 2008 ההפסד כולו שלהם. כלומר, כן, אין שום קונפליקט ממשי בסרט הזה. אבל הקאסט נהדר, הרבה מעבר לרונאן והתסריט של הורנבי באמת ממש טוב. ארבעה וחצי הופעות של דונל גליסון מתוך חמישה (לעזאזל, הוא בארבעה סרטים שמועמדים לאוסקר השנה. תירגע, בחור)
2. מקס הזועם: כביש הזעם. אני מרגיש שסיכמתי את זה טוב כשאמרתי "אני חושב שהסרט הזה הכניס אותי להריון." חמישה שקי דם אנושיים מתוך חמישה.
1. מכונת הכסף. כי אף סרט השנה לא היה כמוהו, כי הזעם שלו גורם למקס הזועם להראות רגוע ומתון, וכי יחסית לסרט שמספר סיפור פשוט יש בו מספיק ממים, רעיונות וציטוטים אדירים לשמונה סרטים אחרים. האוסקר של ליאו שייך לסטיב קארל, דאמיט. חמישה משברים כלכליים עולמים מתוך חמישה.
הדירוג שלי
את "חדר" לא ראיתי לכן:
7. האיש שנולד מחדש – כי סבל וצילום וזהו.
6. לבד על מאדים – אחד האהובים עלי אבל הסיפור כל כך של איש אחד (כמו באיש שנולד מחדש)
5. מקס הזועם – אקשן לא מצליח לשמוט לי את הלסת אף פעם ולא משנה כמה אפוקליפסה וזה…
4. ברוקלין – סתם, לא יודע, פשוט לא טוב כמו הבאים אחריו.
3. גשר המרגלים – סיפור על נושא חשוב שסופר לעילא ומשוחק לעילא.
2. ספוטלייט – כמו גשר, רק שלטעמי יותר אקסצנטרי בקטע ממש טוב.
1. מכונת הכסף – פשוט יצירה ענקית. סיפור חשוב (כנ"ל) עם קריצות לכל עבר וקיר רביעי שנותץ וסטיב קארל ומה לא.
ו,אררר, אם אני כבר פה -
המועמדים לסרט האנימציה (מהרע אל הטוב):
5. אנומליסה. סרט שהעשייה שלו מתעלה על התסריט שלו, שהגימיקים שלו מצדיקים צפייה ומתעלים מעל דרגת הגימיק אבל שהוא אף פעם לא ממש מצליח להיות "טוב".
4. הקול בראש. לה לה לה בוא נתעלם מזה שאני ממש אדיש לסרט שכולם נפלו לרגליו ונמשיך הלאה.
3. כשמארני הייתה שם. סרט שקובר בין התחלה לא מעניינת לסוף צפוי עם טוויסטים שלא מוסיפים דבר. סרט שיכל להפוך למשהו יוצא דופן וייחודי נשאר מאחור בגלל הפנייה שלו לילדים ונראה דומה לסרטי גילבי אחרים שעשו את זה יותר טוב.
2. שון כבשון הסרט. הראשון מבין המועמדים שלא מדבר בכלל הוא חמוד לאללה ולחלוטין מתחיל להתניע רק בחציו השני. לא הסרט הכי טוב של ארמאדן, אבל אחרי כמה שנים.. גבוליות – בהחלט סיבה לחיוך.
1. הילד והעולם. השני מבין המועמדים ללא דיאלוג וסרט האנימציה הכי "וואו" של השנה. אומנם נחלש לקראת הסוף, אבל היופי של הסרט פשוט לא הוגן לעיניים האנושיות שלנו.
המועמדים לסרט הדוקומנטרי (מהרע אל הטוב) –
קודם כל – יאי! פעם ראשונה שהצלחתי לסיים את הקטגוריה הזאת לפני הטקס. ותודה לנטפליקס.
5. "מה קרה, גברת סימון?". התשובה, מסתבר, היא כלום. אמרתי תודה לנטפליקס? התכוונתי להגיד "נטפליקס, אולי תתחילי לשכור גם דוקומנטריסטים טובים שיידעו שבשביל דוקו טוב צריך יותר מנושא מעניין?". נינה סימון אחלה, והשירים נהדרים אבל אין בסרט התחלה של סיפור או עניין שלא סופר בדרכים אחרות.
4. "ארץ הקרטלים". סרט מעניין מאוד עם מעט מדי סיפור. הוא היה יכול להיות הסרט של קטגוריית הדוקו הקצר אם הוא היה נפטר מהאמריקאים (שלא קורה איתם שום דבר) ועורך מחדש את הסיפור במקסיקו (שלוקח לו המון זמן עד שהוא מגיע לאנשהו). עשייה אמיצה ולא מצונזרת של יוצרים שנמצאו ממש בשדה השטח, אבל פרט לפאנץ' של הסוף וההתחלה – אין בו המון מידע מעיר עיניים שאין בכל כתבה כללית על האיזור, "סיקאריו" או אפילו הפרק הפארודי ב"דוקומנטרי עכשיו!".
3. "חורף באש: המאבק של אוקראינה לחופש". אוקיי, אז מה שאמרתי קודם על נטפליקס? אז הוא עדיין תקף רק שלא הכרתי לעומק את הסיפור על המהפכה באוקראינה ופאק, הוא מטורף. הוא אמנם עשוי בצורה הכי עצלנית של "הנה ראיונות רחוב" + "הנה קטעי ארכיון", והראיונות רחוב ממש לא משהו אבל הסיפור פשוט מרתק, מחריד ומגלה משהו שלא ידעתי. אה, ויש סצנה בהתחלה של קריינית אנגלית והוא פשוט נוראי. גם אם הסרט היה יותר טוב ממה שהוא, רק בגלל השטות הזאת לא היה מגיע לו לזכות.
2. "איימי" – אני מחבב את הסרט הזה. יחסית לסיפור פשוט מאוד, הוא מוצא דרכים לא משעממות-תחת לספר אותו, מתמקד באנשים ובסיפורים שלא מוכרים מספיק, לא גורר אותך למסקנות וצועק עלייך ובכל זאת מצליח להעביר אותך את התהליך הרגשי שהוא עושה. וחוץ מזה, המוזיקה נהדרת.
1. "מבט השתיקה" – פיצוי נהדר על הסרט הלא אפוי "מעשה בהרג" שמצליח להבהיר עוד פעם ש,וואו, אינדונזיה מדינה דפוקה. הראיונות שהוא מצליח להשיג מהרוצחים והנרצחים פשוט מפעימים. היה צריך להיות מועמד ל"סרט הטוב ביותר".
"מצליח להבהיר עוד פעם ש,וואו, אינדונזיה מדינה דפוקה"
את זה כבר הבנו בפשיטה
כתור מישהו שראה את הפשיטה, ואז את הסרט הדוקומנטרי הראשון, ואז את הפשיטה 2 ואז את זה:
לא.
לי דווקא די ברור למה "חדר" לא מועמד מוביל
הוא סרט נהדר בעיני, אבל הוא סרט מאוד מאוד קטן שאין מאחוריו אף שמות גדולים ואם הוא לא היה מבוסס על רומן מצליח הוא כנראה היה אחד מהסרטים האינדי הידידותיים אך מצליחים יחסית כמו Short term 12 או אסירים, ולא היה מתקרב לאוסקרים. נכון שהאוסקר הולך ונהיה יותר ידידותי לסרטים כאלו (ראה מקרה "התבגרות") אבל הוא עדיין מעדיף סיפורים גדולים יותר (גם אם הם אפרוריים כמו ספוטלייט).
ידידותי
זו לא מילה שהייתי משתמש בה כדי לתאר, לא את שורט טרם 12, ולא את אסירים.
ובטח ובטח שלא את חדר
הכוונה שלי היא "ידודתיים" מהבחינה הקולנועית - כלומר לא סרטים ניסיוניים או "מוזרים" בשום צורה.
ומבחינת תכנים – שלושתם סרטים שעוסקים בנושאים "קשים" (לא סתם צימדתי אותם יחדיו), אבל לפחות "חדר" ו"טווח קצר 12" עושים את זה בצורה לא קשה לעיכול ועם הרבה חמלה ותקווה.
השוואה ברמת הפסיכוטיות או הזוועות לא ממש רלוונטית. יש הרבה סרטים מלאי זוועות אבל קלילים להפליא
אני לא יודע אם אסירים זוועתי יותר, אבל הוא בהחלט סרט "קר" הרבה יותר – אתה אולי לטובת הגיבורים, אבל הם לא אנשים שהיית רוצה להכיר. בניגוד לדמויות של ברי לארסון בשני הסרטים האחרים (וגם הדמויות שסביבה), שהן בהחלט מעוררות סימפטיה אמיתית.
איך זה שלא נכתבה לחדר ביקורת בעצם?
(ל"ת)
הדירוג שלי
לא ראיתי ולא מתכוון לראות: ספוטלייט, ברוקלין
לא ראיתי ומתכוון לראות: מכונת הכסף
5. מקס הזועם: כביש הזעם. סך הכל סרט אקשן בלי הרבה ערך מוסף. כן, גיטרה חשמלית שעולה בלהבות זה מגניב אבל כל מי שאומר שיש בסרט מסרים פמיניסטיים ודברים כאלה ממציא את זה ממוחו הקודח לדעתי. הסיבה היחידה שכולם מתלהבים היא שזה handcrafted. אם כל הסרט היה עשוי בcgi הוא היה נכנס לרשימת "הפיצוץ המתמשך 17".
4. לבד על המאדים. סרט חביב ומהנה. עושה את עבודתו נאמנה אבל לא מנסה להגיע ליותר מזה. פלוס אני די מחבב את מאט דיימון עוד מימיו הצעירים (סיפורו של וויל האנטינג, להציל את טוראי ראיין, בורן טרילוג'י. עכשיו אני קולט כמה השמות של הסרטים שלו ארוכים).
3. האיש שנולד מחדש. מופת של עשייה קולנועית. חרפה של סיפור. הסיפור לא כזה גרוע אבל נכשל בפומפוזיות של שאר האלמנטים בסרט. כישלון מפואר ודומה לזה של "בין כוכבים", עם הבנייה האפית והסיפור הדבילי. סך הכל עדיין שווה צפייה ביותר. דווקא כשלונות מפוארים נשארים יותר זמן מהצלחות קטנות.
2. גשר המרגלים. אכן סרט לכאורה משעמם קמעה, אבל דווקא כישראלי הוא עניין אותי. הוא ממש לא סרט ריגול ואין בו טיפת אקשן אבל הדילמות שעולות בו מאוד רלוונטיות למציאות בארץ (הזכות למשפט הוגן לאויב, חילופי שבויים, הרצון להיבדל מהאויב שלך ועוד). לטעמי, מומלץ למרות שדורש קצת סבלנות.
1. חדר. לא מושלם אבל כן משמעותי. אני אישית לא חושב שזה סרט מדהים אבל הוא כן נוגע. לגבי הופעת המשחק של ברי לארסון אני עוד מתלבט האם זה שהיא נראית כמו ילדה שנקלעה להיות אמא זה בגלל הדמות או בגלל חוסר ביכולת משחק של לארסון. (כלומר, היא טובה, השאלה עד כמה). סך הכל סרט טוב ובגלל שהוא מעניין יותר מ"גשר המרגלים" אני אלך אתו.
סך הכל, לדעתי לא מהשנים המשובחות. אף אחד מהסרטים האלה לא ייזכר כסרט מופת בשנים הבאות. אולי רק בתחומים מסוימים (צילום ב"האיש", הכל ב"מקס").
אני לא יודע איך אבל
הסכמתי עם הרוח הכללית שבדבריך בכל אחד מהחמישה. אם ככה, אני אישית אהבתי את ספוטלייט מאוד, אולי תשקול שוב. (עזוב תראה בבית…) ובכל זאת:
א. לייק על הפיצוץ המתמשך והמוחות הקודחים במקס.
ב. דיסלייק על בין כוכבים. עזוב, כבר חרשו על זה בלי סוף. ובכל זאת, מיקום גבוה בטופ 250 ב imdb כמו כל הסרטים של נולאן. אני מאמין שזה לא סתם.
א. תודה. אשקול.
ב. אני אישית מאוד אוהב את בין כוכבים. אבל הקליימקס שלו מאוד בעייתי. מה שעושה אותו כל כך מוצלח וכל כך מעצבן זה היומרות שלו ולכן אני גם מחבב (פחות, אבל עדיין) את האיש. הוא יומרני ומרשים, אבל אין מה לעשות, אם היומרות שלו לא היו כל כך גדולות הסיפור לא היה נכשל.
דווקא השנה, מכל השנים, יצא ש(גם אם באיחור של שבוע) השלמתי את כל המועמדים.
בדרך כלל חסרים לי סרט או שניים, אבל בשלושה ימים האחרונים יצא לי לראות את כולם.
שני הסרטים שבסופו של דבר הובילו את המירוץ, "האיש שנולד מחדש" ו"ספוטלייט", הם גם שני הסרטים הפחות חביבים עלי שזכו למועמדות – "ספוטלייט" נורא יבש וחסר קולנוע, וחוץ מכמה סצנות משוחקות יפה אין בו בערך כלום.
"האיש שנולד מחדש" מלא בקולנוע והמילה האחרונה שאפשר לתאר בה את הסרט מוצף-השלג-הזה היא "יבש", אבל הבעיה שלו היא שהוא פשוט מאוד משעמם. מכעיסים אותי סרטים שלא מתמסרים לז'אנר שלהם: "האיש שנולד מחדש" הוא סרט אקשן מןפתי, שמחביא אותו סרט טבע משמים, יומרני ועלק-פיוטי. זה נורא לא הוגן להשוות אותו ל"בירדמן", אבל כשנראטיב ה"חחחח איניאריטו זוכה שנתיים ברצף" ליווה את "האיש שנולד מחדש" לאורך כל העונה, קשה שלא לעשות את זה. צר לי מאוד, "בירדמן" לוקח ביג טיים. ורק כדי לסיים: מי לעזאזל החליט ששוטים ארוכים מאוד בהכרח משמעם בהכרח צילום טוב? כן, לובצקי העמיס על עצמו המון אתגרים כדי להשיג את הלוק הספציפי של "האיש שנולד מחדש", אבל זה לא בהכרח אומר שהתוצר הסופי הוא אחד מהדגולים שאי פעם נעשו בגלל זה. לי, אישית, לא עף הפוני גם לא מהויזואליה. "האיש שנולד מחדש" מקבל נקודות על המאמץ, אבל הוא ו"ספוטלייט", שני המנצחים הגדולים של הערב, בסופו של דבר תפסו לסרטים טובים יותר את המקום, בעיני. ליבי ליבי על "שמונת השנואים" ו"הקול בראש".
שאר הסרטים נאים מאוד בעיני. "ברוקלין" הוא סרט קטן, מרגש וחכם. "The Martian" (אני אישית מעדיף את השם "האיש ממאדים") היה אחד הסרטים הכי מבדרים של 2015, ואחד מסרטי-החלל הכי טובים של השנים האחרונות. "גשר המרגלים" היה עשוי למופת, ותרחיש שבו הוא לוקח את כל הקופה בטקס לא היה מפריע לי בכלל. "מכונת הכסף", שהשלמתי לפני שעה בערך, היה מהנה נורא – כן, הממבו-ג'מבו הפיננסי היה מכשול משמעותי בשבילי, אבל הקונספט הזה, של לביים גיליון של "כלכליסט" בתור קומדיית חבר'ה ולערוך אותו כמו סרט מ-2005 היה נורא מרענן. סטיב קארל וריאן גוסלינג פשוט נפלאים שם.
אבל השניים הכי טובים מבציר 2015, שאותם עודדתי לאורך כל הדרך, הם אותם שניים שמובילים את הרשימה של דורון: "חדר" ו"מקס הזועם". ברוך השם, אני לא חבר אקדמיה ככה שאני יכול לצאת מזה בתיקו: אני אוהב את שניהם, נורא. על "מקס הזועם" דיברו מספיק בשנה האחרונה, ויש לי הרגשה שבישראל "חדר" הלך כלעומת שבא. אז הנה שני הסנטים שלי: "חדר" כתוב למופת, וההישג של לני אברהמסון בבימוי הסרט הזה היה לא פחות משמעותי מזה של מילר ב"דרך הזעם": לביים חצי סרט שמורכב כולו משני שחקנים בלוקיישן של 10X10 מטר, כשאחד מהם בן 8 ולגרום לאותו לסרט להיות בו זמנית מותחן מורט עצבים, סרט אימה ודרמה משפחתית מחממת לב. ככל שעובר הזמן אני יותר ויותר מאוהב בסרט הנפלא הזה, והגיע לו הרבה יותר מרק פרס השחקנית.
בכיף נאלצתי להסכים עם כל מילה
חוץ מכל הפסקה האחרונה.
נ.ב. גם אני ממחנה בירדמן כאשר נאלצים "להשוות" בינו לבין הסרט טבע כמו שציינת.