סליחה, פספסתי: אז בסוף סיכמנו שיש מספיק שחורים באוסקר, או לא?
#אוסקרכהלבן. יש הרבה מועמדים לפרסי המשחק באוסקר, וכולם כולל כולם לבנים, זו השנה השניה כבר ברצף שזה המצב. וזה חבל, וזה בעייתי, וזה לא ייצוג הולם וזה באסה וזה לא טוב. וחשוב לדבר על זה ולהתרעם על זה ולהעלות את המודעות לזה. אבל יהרגו אותי בשם משטרת הפי. סי. אם אני אגיד שמותר לפעמים לדבר גם על דברים אחרים?
השילוב בין הרבה מועמדים לבנים ומגיש שחור – שהוא כריס רוק – הבטיח הרבה התייחסות לעניין הלובן. היה ברור שרוק הולך להגיד על זה דבר או שניים. מעניין כמה שניות יעברו מתחילת הטקס עד הבדיחה הראשונה של כריס רוק על הנושא הזה, הא הא. ואז הטקס התחיל, והתברר שהתשובה הנכונה לשאלה הזאת היא: 2 שניות. שתי שניות נוספות עברו עד הבדיחה השניה באותו נושא, ואז היתה עוד אחת על אותו הדבר. ואז עוד, ובקיצור, מונולוג הפתיחה של כריס רוק כולו הוקדש ללובן של האוסקרים. גם הקטע הבא שלו עסק בזה, והיו כמה קטעי וידאו הומוריסטיים שעסקו בזה (כולל אחד ממש מוצלח, זה שחלק כבוד לכוכב "אויב המדינה" ו"תפוס ת'כריש", ג'ק בלאק), ובקרב המגישים הקפידו לכלול ייצוג-יתר של שחורים, ואז כריס רוק דיבר על זה שוב. ואתם יודעים, יש נקודה מסוימת שבה, אם אתה מדבר על נושא מספיק, אתה מתחיל להיתפס כנודניק, ולא משנה עד כמה הנושא חשוב. לא משנה כמה אתה מאמין בזה, בפעם השלושים זאת כבר תהיה בדיחה. ועם כל הכבוד, בערב שכלל התייחסות לאונס ילדים, התחממות גלובלית, ניצול מיני ומלחמות, המינון המדויק של צבע עורם של השחקנים העשירים שמקבלים מועמדות לאוסקר לא בדיוק נמצא קרוב לראש הרשימה של הנושאים החשובים ביותר הנידונים פה, אז אולי בכל זאת כדאי לנוח עם זה קצת. וכמו שרוק הודה אפילו בעצמו, ברגע של מודעות עצמית: עד לא מזמן היו גם לקהילה השחורה באמריקה בעיות קצת יותר גדולות ממספר האנשים שהיו מועמדים לאוסקר בקטגורית המשחק. כמו שהוא ניסח את זה: "כשסבתא שלך תלויה על עץ, קשה מאוד לדאוג בנוגע לסרט התעודי הקצר הזר הטוב ביותר".
בתחום הנושאים ברומו-של-עולם שהטקס עסק בהם, למרות שוועתו של ליאונרדו בנוגע להתחממות הגלובלית, הרגע המרגש ביותר היה השיר של ליידי גאגא. כן, עם כל האובר-דרמה והגלישה אל מעבר לקיטש. כי שוב, עם כל הכבוד, יש לי יותר סימפטיה לכאבם של ניצולי תקיפה מינית מאשר לכאבו של וויל סמית על כך שלא קיבל מועמדות לאוסקר השנה.
ובעניין העניין? הפרסים, הזכיות, וכל זה? כרגיל, היו זכיות טובות ומשמחות, והיו הרבה פחות. להלן סיכום סובייקטיבי.
הטוב
מקס צובר פרסים: "מקס הזועם: כביש הזעם" קיבל את פרסי עיצוב התלבושות, העיצוב האמנותי, עריכת סאונד, מיקס סאונד, איפור ועריכה. שישה פרסים בסך הכל – הסרט עם הכי הרבה פסלונים השנה. מה שעוד יותר כיף היה להכיר את כל האנשים שקיבלו את הפרסים האלה, ומתברר שהצוות של "מקס" הוא הכי מגניב בעולם. מעצבת התלבושות נראית כמו אופנוענית יותר מאשר כמו תפרנית מלמלה. אפילו אנשי הסאונד שלו היו מגניבים. מקס ראוי לכל אחד מהפרסים שקיבל, ולרגע אפשר היה להאמין שזו תחילתו של סוויפ שעשוי להגיע אפילו עד פרס הבימוי, אבל זה היה סוויפ מדומה. בדיוק כמו שקרה עם "כח משיכה". הסרט הטוב ביותר מקבל את כל הפרסים ה"לא חשובים".
כל כך דאוס אקס מאכינה: בשלב שבו הגענו לפרס האפקטים המיוחדים כבר היה ברור שמקס לוקח הכל. אז שקוף שהוא ייקח גם את הפרס הזה, כי מי אם לא הוא? טוב, "מלחמת הכוכבים" אם לא הוא. גם בסדר. ופתאום: "אקס מאכינה"?! זאת היתה הזכיה המפתיעה ביותר, בכל קטגוריה, מזה שנים. עצם הנוכחות של הסרט ברשימת המועמדים היתה מפתיעה. ברשימת הסבירות לזכיה, הסרט הזה היה במקום האחרון. גם בין החזאים המומחים לא היה אחד שהימר עליו. מי ששם עליו כסף בוגאס היה יכול להפוך היום למיליונר.
וככל שזה היה מפתיע, זה גם היה משמח. כל המועמדים האחרים הם, כמובן, בלוקבאסטרים ענקיי-תקציב עם אפקטים מפה ועד הודעה חדשה. "אקס מאכינה" הוא סרט בריטי עצמאי בתקציב זעיר, יחסית. ומגניב שהסרט הזה הוא עכשיו סרט זוכה אוסקר.
צ'יבו: עמנואל לובצקי האיש עשה את מה שאף אדם לא עשה עוד לפניו: קיבל שלושה פרסי אוסקר על צילום בשלוש שנים רצופות. וזה לגמרי הגיע לו. למעשה, הוא זכה גם בפרס הבמאי. מישהו מאמין לרגע שאלחנדרו ג. אינאריטו היה מקבל את הפרס על "האיש שנולד מחדש" בלי לובצקי? מישהו? לא חשבתי ככה.
אניו מוריקונה על "שמונת השנואים": לפעמים האקדמיה מעניקה פרסים לא על הסרט עצמו אלא יותר כפרס מפעל חיים. ולפעמים זה הדבר הנכון לעשות. מובן מאליו שלאניו מוריקונה, האיש שכתב את המוזיקה של "הטוב, הרע והמכוער" מגיע אוסקר. מגיע לו אוסקר כבר ארבעים שנה. ובעזרת "שמונת השנואים", הוא קיבל אותו, וקיבל אותו כמו שצריך, בזכות ולא בחסד. כולם התרגשו. הוא אפילו קיבל את הזכות לנאום ללא הגבלת זמן, כי מגיע לו. השאלה היחידה: איפה טרנטינו? למה הוא לא היה באולם? גם הוא מחרים את האוסקר כי הוא לבן מדי?
ברי וליאו: הזוכים בפרסי השחקן והשחקנית הראשיים היו צפויים – וזה בסדר. ליאו יכול, סוף סוף, אחרי כל כך הרבה שנים, לנוח, ואפשר סוף סוף גם להרוג את הבדיחה הזאת על כמה שהוא רוצה אוסקר. וברי לארסון, סתם מגיע לה כי היא מצוינת. וכי היא שחקנית-אינדי שלא היתה ממש מוכרת עד היום, ואם זה יגרום לאנשים לחטט בפילמוגרפיה שלה ולצפות ב"טווח קצר 12" ("בית זמני") המעולה או ב"סקוט פילגרים נגד העולם" המגניב שבסרטי העולם – כולנו הרווחנו. וההיי-פייב שלה עם ג'ייקוב טרמבלי היה שיא הטקס.
הרע
השיר המשמים ההוא מ"ספקטר": אני יודע שהמבחר לא היה מדהים השנה, וכמעט כל השירים הגיעו מסרטים שאף אחד לא שמע עליהם או שהיה עדיף להעמיד פנים כאילו לא שמענו עליהם ("50 גוונים של אפור"). ובכל זאת, זה? ההתבכיינות הזאת? אין לי שום התנגדות לשירי בונד. כשנתתם את הפרס לאדל על "סקייפול", זה הגיע לה. אבל זה?
"ספוטלייט" על תסריט: מכיוון ש"ספוטלייט" היה מועמד להרבה פרסים, ראו לאורך הטקס קטעים רבים מתוכו, ושמענו כמה קטעי דיאלוג. כמעט כולם היו מביכים. הנה משפט: "אומרים שצריך כפר כדי לגדל ילד; נראה לי שצריך כפר כדי לנצל ילד". וואו. וווואוווו. הזוכה באוסקר לתסריט הטוב ביותר, גבירותי ורבותי.
גונזלס: זאת השנה השניה ברצף שבה אלחנדרו גונזלס אינאריטו זוכה באוסקר הבמאי הטוב ביותר (הוא השלישי אי פעם שעשה את זה, והראשון ב-60 השנה האחרונות). סטטיסטית, זה הופך אותו לאחד הבמאים הגדולים בהיסטוריה, ליוצר ענק, לאורים ותומים. מעשית, זה בגלל שהוא בנאדם שהיה לו שכל לעבוד עם עמנואל לובצקי. זאת למעשה השנה השלישית ברצף שבה הזוכה בפרס הבמאי הטוב ביותר הוא זה שעבד עם לובצקי. במאים, יש פה שיעור פשוט וחשוב.
לא היה כואב לי שגונזלס זכה בפעם השניה אלמלא הוא היה עושה את זה על חשבון זה שבאמת הגיע לו – ג'ורג' מילר. כולם מסכימים על איזה הישג ענק הוא "מקס הזועם". כולם מסכימים שמילר הוא מאסטר ותיק. אז מה הבעיה לתת לו את הפרס? מה בער לכם לתת לגונזלס פסלון תואם לזה שכבר יש לו בבית?
"ספוטלייט" על סרט: דבר מעניין אחד שהאוסקרים האלה עשו היה להפוך את הזכיה הכי צפויה בעולם להפתעה ענקית. לאורך רוב עונת הפרסים, "ספוטלייט" היה המוביל, הזוכה הכמעט מובן מאליו באוסקר. אבל אז פתאום הגיעו "האיש שנולד מחדש" ו"מכונת הכסף" והתחילו לצבור פרסים, ופתאום בכלל לא היה ברור מה קורה. בשבועות האחרונים נראה שזה דווקא "האיש שנולד מחדש" שצובר תנופה, וזה נמשך ממש עד לטקס עצמו, עם הזכיות שלו בפרסי השחקן והבמאי. ופתאום, חזרה לנקודת ההתחלה. ספוטלייט. וואו, מזל טוב, אקדמיה. הצלחתם שוב לבחור את הזוכה בפרס "הסרט הטוב ביותר" המשמים ביותר האפשרי, את זה שבעוד שנתיים נתקשה להיזכר בקיומו, ובעוד עשרים שנה ייזכר רק כחלק מרשימת ה"סרטים שזכו באוסקר, איזה קטע, למרות שאף אחד לא זוכר אותם". כל אחד מהמועמדים האחרים היה ראוי יותר. כל אחד מהם. זה "הסרט הטוב ביותר" של השנה שלכם? ברצינות?
רשימת הזוכים המלאה:
הסרט הטוב ביותר: ספוטלייט
בימוי: אלחנדרו גונזלס אינאריטו, "האיש שנולד מחדש"
שחקן: לאונרדו דיקפריו, "האיש שנולד מחדש"
שחקנית: ברי לארסון, "חדר"
שחקן משנה: מארק ריילאנס, "גשר המרגלים".
שחקנית משנה: אליסיה ויקנדר, "הנערה הדנית"
תסריט מקורי: ספוטלייט
תסריט מעובד: מכונת הכסף
סרט אנימציה: הקול בראש
סרט תיעודי: איימי
סרט זר: הבן של שאול, הונגריה
צילום: עמנואל לובצקי, "האיש שנולד מחדש"
פסקול מוזיקלי: אניו מוריקונה, "שמונת השנואים"
עריכה: מקס הזועם: כביש הזעם
עיצוב תלבושות: מקס הזועם: כביש הזעם
עיצוב אמנותי: מקס הזועם: כביש הזעם
איפור ועיצוב שיער: מקס הזועם: כביש הזעם
עריכת סאונד: מקס הזועם: כביש הזעם
מיקס סאונד: מקס הזועם: כביש הזעם
אפקטים ויזואליים: אקס מאכינה
סרט קצר: Stutterer
סרט אנימציה הקצר: Bear Story
סרט תיעודי הקצר: A girl in the River
השיר הטוב ביותר: "The Writing's On the Wall", מתוך "ספקטר"
שמו בישראל של זוכה הדוקו הקצר
הינו "נערה בנהר: מחיר הסליחה", שיגיע באפריל ל-yes דוקו (אז גם "איימי" יגיע לסבב הטלוויזיוני שלו).
מצטרף לקולות האכזבה על כך שלא מקס ולא מילר זכו בפרס הסרט והבמאי. אבל למשך חלק לא מועט מהטקס It's was such a lovely night.
ואפרופו גיוון באוסקר – הבו עוד אוסטרלים! אבל מגניבים, לא קייט בלאנשט (שהיא נהדרת והכל ומגניבה בדרכה אבל עדיין מרגישה לי יותר כבריטית מעונבת מאשר כאוסטרלית קלילה במעיל עור. שאגב שמתם לב שמעצבת התלבושות לא נתנה למוזיקה להשפיע עליה והמשיכה לנאום באותו טון עד שסיימה? ריספקט. ואולי די כבר לנגן החוצה זוכים?)
דווקא הזכיה של ספוטלייט המשמים בפרס התסריט הגיונית
ספוטלייט היה סרט משמים קולנועית עם סיפור מעניין, והזכיה שלו בפרס הסרט היא אחד מהדברים היותר משונים שקרו באוסקר הזה, והוכחה שחברי האקדמיה לא מצליחים להבדיל בין "סרט חשוב" ל"סרט טוב".
אבל דווקא התסריט היה החלק המוצלח בסרט – לא מוצלח במובן ה"סטיב ג'ובסי" (דיאלוגים מוצלחים וקולחים) אלא בכך שהוא הצליח לקחת סיפור מורכב מאוד, לטפל בו דווקא מזווית פחות שגרתית ועדיין ליצור נרטיב קולח, קוהרנטי ומרתק יחסית (אם תרצה, זה קצת דומה למה שהספר שעליו מבוסס ל"מכונת הכסף" הצליח לעשות למשבר הכלכלי).
ועוד משהו על אנייריטו – מכל סרטיו שראיתי, היחיד שהיה באמת מוצלח היה "אהבה נושכת" אי שם בתחילת שנות ה-2000. כנראה שכשיש לך את המספר של הצלם הטוב ביותר שפועל היום, מספיק להיות במאי בינוני כדאי לזכות באוסקר.
בלי קשר למי זכה מי לא
האוסקר היה דיי מבדר לצפייה (כמו שהוא אמור להיות ולא היה זמן מה). היה בו משהו… קולנועי. הזוויות של המצלמה כשהציגו את חמשת המועמדים בכל קטגוריית משחק, ההצגה מאחורה של דוגמאות בקטגוריות של תלבושות, תפאורה… אני צחקתי לכל אורך מונולוג הפתיחה של כריס רוק, האנימציות שמציגות את פרסי האנימציה היה חמוד. והיה גם לואיס סי קיי, לזמן קצר אמנם, אבל כל שניה של לואי היא אפקטיבית. והיה עוד… וגם המספר של המציגים שמספרים בדיחות חמודות אבל אין להם טיימינג מוצלח וזה מרגיש קצת מביך היה מינימלי.
אם האוסקר שנה הבאה יהיה כמו זה (רק אולי אם יבחרו בסרטים הנכונים לשם שינוי, זה יהיה נחמד) אני אהיה מרוצה.
אה, וזו דעתי.
ומה עם ברוקלין?
שלפחות הגיע לו איזכור. :(
סרט מתוק, מקסים ועושה שמח בלב. היה מועמד ל- 2 פרסים אאל"ט (שחקנית + סרט) ולא זכה, ועכשיו כולם ישכחו אותו והוא ייעלם לתהומות הנשייה (וחבל ולא בצדק).
בקיצור, ניסו להיות נחמדים עם כולם
ונראה שהצליח להם.
אלו שאהבו את מקס יתנחמו בששת הפרסים שקטף ומהעובדה שהוא בכלל היה מועמד לפרסים הגדולים (למרות שפרס הבמאי יותר מהגיע לו).
לאלו שאהבו את האיש שנולד – בכל זאת, 3 זכיות בקטגוריות מכובדות מאוד, ותמיד אפשר להיאחז בתירוץ שלא רצו לתת לאותו במאי את פרס הסרט שנתיים ברצף.
לאלו ששנאו את האיש שנולד (והיו לא מעט) – הידד! הסרט לא זכה בפרס הסרט.
בין לבין הגיעו הפתעות כמו אקס מאכינה ומארק ריילנס שהוכיחו שאולי האקדמיה לא מרובעת וצפויה לחלוטין, וכמובן ה״קתרזיס״ המיוחל עם זכייתו של ליאו באוסקר ראשון.
כן, בהחלט טקס שהוציא הרבה אנשים מרוצים.
מסכים שספוטלייט הוא בהחלט לא הסרט הטוב של השנה, אבל גם האיש שנולד מחדש לא העיף אותי (ויזואלית – כן, מכל שאר הבחינות – פחות) כך שלא יצאתי ממורמר מהבחירה בו (החזקתי אצבעות לחדר או מקס, שכמובן לא באמת היו מתחרים ריאלים).
אה… והשיר ההוא מספקטר….
הקאתי קצת.
חדר וחצי
אני דווקא אהבתי את 'ספוטלייט'. באמת שאהבתי. תחקירים עיתונאיים הם דבר מרתק בעיני, השחקנים היו טובים, הטריילרים מפתים וגם הנושא- שחוק, אבל עדיין מעניין וחשוב. העדפתי אותו כזוכה על 'האיש שנולד מחדש' (מאותה סיבה שאני רוצה שקבוצה אחרת ולא ברצלונה יזכו השנה בליגת האלופות), אבל עדיין- הוא לחלוטין לא הסרט הטוב ביותר שראיתי השנה, והוא גם לא הסרט הטוב ביותר מהמועמדים.
שניים מהסרטים הטובים ביותר שראיתי השנה כלל לא היו מועמדים לפרס הגדול- 'הקול בראש' ו-'שמונת השנואים'. כליאתו של הראשון בגטו פרס סרט האנימציה היא מעצבנת, אבל לא מאכזבת במיוחד, פשוט בגלל שלא ציפיתי למשהו אחר. בכל מקרה- הוא היה טוב יותר מ'ספוטלייט'. על השנואים התפתח קונצנזוס לא ממש מדויק, כאילו מדובר בטרנטינו חלש. על מה אתם מדברים?! זה היה סרט מפתיע, מצחיק ושנון, בתוספת גדושה של אחד, וולטר גוגינס, שעבורי הגיע משום מקום (לא, לא ראיתי את 'ילדי האנרכיה'), וגרם לסמואל ל' ג'קסון בעוד הופעה גנרית מדי להחוויר לצידו- אם אמירה כזו היא פוליטיקלי קורקט ב-2016. הזכיה של אניו מוריקונה הייתה אמנם פרס ניחומים, אבל אחד מוצדק מאין כמוהו- הייתי מוכן לשבת באולם עוד 3 שעות רק בשביל החווייה המוזיקלית.
ונעבור למועמדים עצמם-
'מכונת הכסף' היה מבריק, אקטואלי ומצחיק מאוד מאוד, עד רמת ההתגלגלות במושבי הקולנוע. כריסטיאן בייל היה מתאמץ-מדי ולא מגניב כהרגלו, ובעולם מושלם סטיב קארל- אולי השחקן האהוב עלי בשנים האחרונות- היה צריך לטאטא אותו מרשימת המועמדים לשחקן המשנה. הייתי בוחר ב-'מכונת' כפייבוריט שלי, אם הייתי עושה את הטעות ומוותר על הצפייה ב-'חדר'. פאק, איזה סרט מהמם ולא מוערך מספיק. אני הגעתי אליו עם הרבה יותר ידע מוקדם ממה שרד פיש המליץ, והוא עדיין תפס אותי חזק, הפתיע אותי לחלוטין ולא יצא לי מהראש כל הדרך הביתה. ברי לארסון נהדרת, והזכיה שלה היא הדבר הכי משמח מבחינתי בטקס הזה, אבל ההתעלמות מג'ייקוב טרמבלי היא מצערת במיוחד- בפרפרזה לכדורגל הישראלי, הילד ע-נ-ק. הייתי מת לראות את מאחורי הקלעים, ולהבין איך בדיוק לני אברמסון הדריך וביים אותו, ואיך הסבירו לו את מהות התפקיד והסיטואציה שבה נמצאת הדמות שלו. עם כל הכבוד לכל הסרטים הבאמת טובים שהוזכרו למעלה, אליהם מתווספים גם כמה סרטים בולטים שלא ראיתי השנה (סליחה, מקס)- 'חדר' הוא הסרט של 2016 בשבילי, ואחת ההפתעות היותר טובות שהיו לי בקולנוע בשנים האחרונות.
וואו מסכים עם כל מילה (כמעט)
(ל"ת)
לגבי וולטון גוגינס
גם אני לא ראיתי ילדי האנרכיה, אבל הוא מופיע בשתי סדרות מעולות ( בנוסף למשחק יש לו כנראה גם כשרון בבחירת פרוייקטים) שכדאי להשלים: The Shield ו Justified. את הראשונה לא ראיתי מאז שודרה אז אין לי מושג אם היא עומדת במבחן הזמן או שתיראה קצת מיושנת, אבל השניה הסתיימה רק לאחרונה (מומלץ להתחיל ישר בעונה השניה).
אל תתחילו ישר בעונה השניה
העונה הראשונה מספיק טובה כדי להצדיק צפיה + היא מניחה יסודות ודמויות לעונה השניה.
היה לי ויכוח לגבי טרמבלי
אני טענתי שהילד מדהים, מקסים ואומייגד-אני-בעצמי-הייתי-חוטפת-אותו ואיך זה שהוא לא מועמד,
ואילו שותפי לצפיה ב"חדר" טען שאמנם תצוגת המשחק מרשימה, אבל היא באה לו טבעי, כי הוא ילד, ולא מעידה בהכרח על כשרון משחק יוצא דופן.
מצד שלישי לפני כמה שנים ילדה בת 10 (אם החישוב שלי אינו מטעה אותי) היתה מועמדת, אז למה לא בעצם.
באשר לברי לארסון וג'ייקוב טרמבלי
הלכתי ליוטיוב ולא הצלחתי לראות את ההיי-פייב המגניב שרד פיש הבטיח. קישור, מישהו?
אח, ג'ורג' מילר :-(
(ל"ת)
כל סיפור האוסקר הלבן היה מעייף לחלוטין
אבל יותר מזה, המשמעות העתידיות של כל הסיפור הזה יכולה להיות בעייתית מאוד.
אני מסכים שיש בעיה ברמת האולפנים, הגורמת לכך שככל הנראה שחקנים שחורים לא מקבלים מספיק תפקידים טובים. זו בעיה ידועה לגבי מגזרים שונים בהוליווד (כמה בדיחות היו בשנים האחרונות על הקושי של שחקניות מעל גיל 40 לקבל תפקידים). אבל תהרגו אותי אם אני מבין איך זה קשור לאוסקר?
בוא נזכור שרק לפני שנתיים הזוכה הגדול של הערב היה 12 שנים של עבדות (כולל פרס לתסריטאי והשחקנית), סרט שרובינו נסכים שלא היה הסרט הטוב של אותה שנה ולנושא שלו היה חלק גדול בזכייה.
אז רק שנתיים עברו ואותם בוחרים באקדמיה הפכו פתאום לגזענים? נשמע מגוחך למדי. לא הגיוני יותר שלדעת רוב המצביעים השנה תצוגות המשחק להן הגיעו מועמדיות היו של שחקנים לבנים?
הבעיה שמה שיקרה עכשיו הוא שבשנה הבאה יחשוב לעצמו המצביע הסטנדרטי: "אני חייב לכלול ברשימה שלי לפחות שחקן שחור אחד אחרת שוב יאשימו ויחרימו אותי", וזה כבר פותח פתח לבחירות מעוותות, שאינן משקפות את הרצון האמיתי של המצביעים (ואולי ישאירו שחקנים ראויים בחוץ), הכל בשם הפוליטקלי קורקט.
משהו שאני תוהה לגביו כבר זמן מה
את ההשפעה של שחקנים טובים על הסרט כולנו יודעים לראות מייד. את ההשפעה של במאים טובים על הסרט גם כן קל יחסית לראות. בזכות עין הדג גם שמתי לב לקיום של תסריטאי-על (צ'ארלי קאופמן) וההשפעה שלו על הסרטים שהוא כותב, וצלם-על (עמנואל לובצקי) וההשפעה שלו על הסרטים שהוא מצלם.
האם יש משהו דומה גם עבור עריכת סאונד? עיצוב תלבושות? כלומר, איזה שהוא סופרסטאר(-ית) שמותיר חותם על כל סרט שהוא נוגע בו? ממש, ממש בא לי לבוא לסרט ולהגיד "וואו, ראית איזו עריכת סאונד יש פה? בלי זה הבמאי היה יכול לשכוח מאוסקר". בפרט כי זה היה אומר שאני סוף סוף מבין מהי עריכת סאונד.
מעצבות תלבושות, בהחלט.
צריך להיכנס לעניין אבל רק לדוגמה מהירה מספיק לראות את הסרטים של טרסם סינג עם המעצבת שלו ובלעדיה ולזעוק לאן כל היופי הזה נעלם. כנ"ל סנדי פאוול ועבודת הקסם שלה בסינדרלה ורוב שאר הסרטים שלה. מלחינים יותר קל לזהות ולהעריך ויש לא מעט "שמות" – זימר, ויליאמס, אלפמן, מוריקונה.
גם עורכים מתעלים לא פעם לדרגת עורך-על, למרות שלרוב מדובר על עורכים שעובדים צמוד עם במאים (תלמה שומייקר וסקורסזה, סלי מנקה וטרנטינו, רודריק ג'יינס והאחים כהן [כן, אני יודע]).
בנוסף, בתקופה שאפקטים היו פרקטיים היו צוותי אפקטים ואיפור שנחשבו טובים יותר – ריי הריהאוזן (אני חושב שאני רושם את זה לא נכון) הוא דוגמה טובה.
סאונד… יותר קשה.
עורך הסאונד בן ברט
הוא הדבר הכי דומה שיש לעורך סאונד אגדי. ברט הוא חלק חשוב ממה שהפך את "מלחמת הכוכבים" לאגדה שהוא. תחשוב על זה: הקול שעושה חרב אור כשהיא נדלק. הקול שעושה חרב אור כשהיא זזה. הצפצופים של ארטו. הקול שעושה X-wing כשהיא טסה בחלל, בניגוד לכל הגיון. הקול של אקדח לייזר. בן ברט המציא את כל זה, ועל כך מקבל את התואר מעצב הסאונד האייקוני ביותר אי פעם. הרבה מאוד שנים אחר כך, הוא עשה גם את "וול-E" – גם הוא סרט שהרבה מהתקשורת שלו מורכבת מצפצופים.
אבל כשאתה עושה סרט שבו לא צריך להמציא קולות מאפס, אלא רק להשתמש בקולות "סטנדרטיים"? אז כן, ברט הוא עורך סאונד מעולה (וזכה בארבעה אוסקרים), אבל אין ספק שלא יכולתי להבדיל בין עבודת סאונד שלו לבין עבודה של עורך סאונד מקצועי אחר. אולי אנשים שזה מקצועם יכולים.
אולי עדיף לפתוח את זה כאן
דף הסרט כבר מפוצץ בדיונים פמינסטיים אז אולי כאן מישהו יענה?
מה כל כך טוב במקס הזועם? כלומר, הוא באמת מרדף מכוניות מפוצץ וגיטרה והכל, אבל כמו שכתוב בביקורת הוא ערימה של מהיר ועצבני אחד על השני וכולם יודעים שאם היו לוקחים את כל סרטי מהיר ועצבני ומשלבים אותם היה קשה לסבול את הסירחון. כלומר, אלה סרטי אקשן ירודים. אז מה פתאום במקס ריכוז של מכוניות מתפוצצות נעשה מופת קולנועי?
אז מה זה, הפמיניזם שאולי יש בסרט? וואלה, קשה לי להאמין. יש סרטים שהפמיניזם בהם הרבה יותר משמעותי. מה גם שקשה לי להאמין שאנשים הולכים לסרט כזה בשביל לשמוע תובנות על ייצוג הולם בתרבות. בכללי, אני ממש לא מתרשם שיש משהו פמיניסטי מכוון בסרט, אבל שיהיה.
נראה לי שהרבה אנשים התרשמו מזה שהסרט נעשה במציאות ורובו לא במחשב, אבל לא כל כך ברור לי מה זה משנה. אנחנו מזמן לא ברקעים המודבקים שהיו פעם. סרטים ממוחשבים יכולים להיראות מדהים. אז למה זה חשוב?
מישהו?
נתחיל עם תסריט פשוט ואפקטיבי שלא מעליב את האינטיליגנציה מצד אחד
לא מבלבל בין "עמוס" לבין "מתוחכם" כמו שעושים סרטי האקשן בימינו, ודוגל ב-Show, Don't tell שכל כך נדיר בסרטים הוליוודיים (ועוד יותר בסרטי אקשן, שהם המקום הכי טוב לממש את העיקרון הזה). תוסיף את הצד הפמיניסטי (אני לא חסיד של "אקשן פמיניסטי" כיוון שאני חושב שעולם יותר שוויוני צריך להיות עולם פחות אלים, לא כזה שבו נשים לוקחות חלק שווה בהפעלת הכוח, אבל פה זה עובד מצויין וללא ספק מכוון לחלוטין – לא מדובר סתם בנשים חזקות, מדובר במרד נשי כולל נגד חברה שבה נשים הן שפחות מין ומכונות ליצור ילדים וחלב אם). והאקשן, הוי האקשן – ההבדל בין "אמיתי" ל-CGI ניכר פה בכל פריים ופריים – בתנועה הטבעית, בתחושה שהכל קורה באמת, בצורה שבה הסרט סוחף אותך לתוך המרדף ואף פעם לא מאפשר לעצמו ללכת כנגד חוקי הפיזיקה או למלא את עצמו באין ספור הילוכים איטיים שרק שוברים את היכולת שלך להאמין במה שקורה.
האם זה הסרט הכי טוב של השנה? אפשר וכדאי להתווכח (לדעתי להשוות אותו, נניח, ל"חדר" או ל"מכונת הכסף", זה כמו להשוות תפוחים לאייפונים – פשוט קשה לשים אותם על אותה הסקאלה). אבל זה סרט עם אקשן טוב באופן כמעט חסר תקדים שלא כושל בשום קטגוריה אחרת.
טקס מתיש
מזמן לא מצאתי את עצמי מגלגל עיניים במהלך הטקס כל כך הרבה פעמים כמו השנה. כריס רוק לא הפסיק לטרחן על נושא הגיוון הגזעי, כאילו אין עוד דברים בעולם. זה אירוע שאמור לסכם את שנת 2015 בקולנוע, ובכל זאת לא נאמרה בו כמעט מילה על הסרטים המועמדים והאנשים מאחוריהם. רק על נושא הגזע. אם המטרה שלהם היתה לגרום לזה שבשנים הבאות פשוט יכניסו בכוח בכל קטגוריה מועמד שחור ייצוגי רק בשביל לסתום להם את הפה, אז יש מצב שזה עבד. אף אחד לא ירצה לראות עוד טקס מתבכיין וחופר כזה. זה היה יכול להיות איכשהו נסבל אם לפחות כריס רוק היה מצחיק, אבל הוא לא. הפעמים היחידות שצחקתי בשלוש וחצי שעות היו כשלואי סיקיי וסשה ברון כהן עלו להגיש פרסים.
לגבי הפרסים שחולקו, רגע השיא מבחינתי הוא הזכייה של אניו מוריקונה. גם אם אני לא חושב שהפסקול שלו לשמונת השנואים הוא מהגדולים של השנה, הגיע הזמן שהגאון הזה יקבל אוסקר, ולו בתור פיצוי על שנים של התעלמות מצד האקדמיה. ברגע שבו ראו אותו מתחבק עם ג'ון וויליאמס לפני העלייה לבמה חשבתי שהמצלמה תתפוצץ מאי יכולת להכיל את כמות הכישרון הזה בפריים אחד.
אני לא מאמין שאינאריטו הוא הבמאי הראשון לזכות שנתיים ברצף
כל כך לא מגיע לו. אני עצוב שמילר לא זכה.
הוא לא הראשון, הוא השלישי.
(ל"ת)
ועם הרבה כבוד למעמד
חבורת הבמאים שזכו ב2 אוסקרים ברציפות: ג'ון פורד , ג'וזף מנקביץ' ואינירטו.
חבורת הבמאים שזכו ב0 אוסקרים: קובריק, היצ'קוק, לינץ', מאליק, פינצ'ר, גיליאם ,אלטמן, ליאונה, לומט ואורסון וולס.
זה אמנם הישג בדרכו, אבל זה לא באמת דרך להבטיח את כוכבך בהיסטוריית הקולנוע ככוכב בולט.
תגידו
מישהו יכול להסביר לי איך זה שספוטלייט וגשר המרגלים היו מועמדים בקטגוריית התסריט המקורי?
הם לא עיבוד של יצירה קיימת
התבססות על מקרה אמיתי לא עונה להגדרה
ספוטלייט זה קל
הוא לא מבוסס על ספר כלשהו אלא הוא חוקר את התחקיר עצמו.
גשר המרגלים זה כבר יותר חמקמק. יש ספר כזה, אבל הסרט פשוט החליט שהוא לא מבוסס עליו וכולם זרמו איתו בצורה מפתיעה ביותר למרות שזאת לחלוטין אותה העלילה.
טוב תודה
ומה לגבי מכונת הכסף?מבוסס על ספר?אני יודע שחדר מבוסס על ספר,אני במקרה בדיוק באמצע לקרוא
כן, מבוסס על ספר של מייקל לואיס שנושא את אותו השם
(ל"ת)
ובניגוד למייקל לואיס אחר
סביר להניח שאין לו קוביות בבטן.
עבורי זה היה קצת מתיש, בין היתר כי כמעט שלא צפיתי במועמדים השנה
התבאסתי עבור דרו גודארד (אחד התסריטאים המבריקים ב"באפיוורס") שלא זכה בתסריט המעובד ל"לבד על מאדים". לדעתי הגיע לו. הסרט הזה מצוין ולצערי הוא לא זכה באף פרס.![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
את ברי לארסון אהבתי הרבה יותר כבתה המתבגרת של טוני קולט בסדרה המצוינת (על כל שלוש עונותיה!) "טארה" (United states of Tara). הרבה יותר מוצלחת ומגניבה מ"סקוט פילגרים" שהמגניבות שלו די מתישה בסופו של דבר (והצלחתי להתעייף ולאבד עניין לפני סופו).
דווקא חיבבתי את שיר הנושא של בונד האחרון, הוא היה הדבר המוצלח האחרון שהופיע בסרט… והוא מזכיר ברוחו שירי בונד קלאסיים (אף שהוא מושר ע"י גבר… בסרט, קצת מפלצט, לא נורא) ועדיף על לא מעט שירים שליוו את סרטי בונד בעשור+ האחרון (למעט אדל, כמובן).
זאת כבר סוג של מסורת שיום אחרי הטקס אני כבר מפרסם תגובה עם כמה סרטים בעלי סיכויים לא רעים ללכת חזק בעונה הפרסים הבאה – וזאת כנראה השנה האחרונה של המסורת הזאת כי עוד כמה חודשים אני הולך להיכנס לתוך טנק או משהו כזה למשך שלוש שנים.
האמת שפרסמתי לפני 3 חודשים תגובה בדיוק בנושא הזה, אבל היא הייתה די מאולתרת וכתבתי אותה במקביל עם ביצוע מטלה חשובה, ככה שגם אם היא ציינה את הסרטים היא עדיין הייתה די רזה. תראו את התגובה הנוכחית בתור גרסה מורחבת ומשופרת של התגובה ההיא, מן הסתם עם עוד כמה סרטים שנוספו לרדאר מאז.
וכאמור הסייג הרגיל: כמובן, חלק מהסרטים כאן ייפלו בין הכיסאות, כמובן, יהיו סרטים חדשים שיצוצו משום מקום ויהפכו לישויות חזקות בעונה.
דממה
עלילה: במאה ה-17 שני כמרים פורטוגזיים (אנדרו גארפילד ואדם דרייבר) יוצאים ליפן הפיאודלית כדי למצוא את המנטור שלהם לשעבר (ליאם ניסן), שאיזה קטע, אבד ביפן בדיוק בזמן שהקיסר שם ערך טבח המוני בנוצרים המקומיים.
למה כן: כי הבמאי הוא פאקינג סקורסזה. אין פה באמת משהו מעבר, זה סקורסזה. כי העלילה פחות או יותר מתאימה לאוסקרים – גם תקופתי, גם דת. תוסיפו לזה את הטוויסטים האפלים של מרטין וכנראה יהיה פה משהו באמת מיוחד. כי זה היה אמור לצאת ולעשות חיל כבר השנה אבל תאונה טרגית על הסרט עיכבה את הצילומים. כי הקאסט פשוט נפלא.
למה לא: קצת כמו שחזיתי לגבי "האיש שנולד מחדש" בשנה שעברה, אלא אם כן יסתבר שזה פשוט לא סרט טוב על פי קונצנזוס המוני (וזה לא סביר, כי סקורסזה) שום דבר לא יעמוד בדרכו.
יועמד ל:: סרט, במאי, שחקן משנה, תסריט מעובד, צילום, עריכה, עיצוב תפאורה, עיצוב תלבושות, פסקול
מצעידים לך, בילי לין!
עלילה: קבוצת חיילים גיבורי מלחמה (קרב שבו הם השתתפו וספגו אבידות במקרה נתפס ב-CNN) חוזרת באופן זמני לארה"ב מסע ניצחון מתוקשר, אבל אמורה לחזור לעיראק להמשך השירות מיד בתום טקס שייערך עבורם במהלך הפסקת המחצית של משחק פוטבול עתיר רייטיינג. חייל צעיר אחד מתקשה לקבל את כל הסיפור, והסרט מתאר את התמודדתו עם המצב האבסורדי הזה, עם שדיו ולבטיו הפנימיים ועם זכרונותיו משדה הקרב במהלך השעות האחרונות לפני החזרה לעיראק.
למה כן: תאריך שמעיד על כיוון לאוסקר (16 בנובמבר). במאי שזכה בפרס פעמיים (אנג לי). גם התסריטאי הוא בעל פסלון מוזהב (סיימון בופוי). מבוסס על אחד מרבי המכר האהובים של השנים האחרונות. האקדמיה והציבור הוכיחו שהם יכולים להתמודד עם סרטים על מלחמה כ"כ טרייה.
למה לא: אלא אם כן העלילה של הספר תשונה מן הקצה אל הקצה, יהיה מאוד קשה לשווק את העיבוד הזאת תוך כדי רכיבה על גל הפטריוטיות וניצול רגשות הציבור האמריקאי לבחוריו הנועזים שמעבר לים. להפך, מדובר בספר ציני, ארסי וביקורתי במיוחד שדווקא תוקף את יחס הציבור והתקשורת לחיילים ולמלחמות שהם נלחמים – והכל באופן מפורש ולא נייטרלי כמו סרטיה של קתרין ביגלו למשל. יהיה מעניין לראות איך הוליווד (שגם זוכה לחתיכת ביקורת בספר) והאקדמיה בפרט יתמודדו עם זה. כמו כן, קאסט שנע בין שחקנים אלמוניים (ג'ו אלווין שישחק את בילי לין) לבין כאלה שלא ברור מה הם עושים בתפקיד כ"כ משמעותי בסרט דרמה של אנג לי (וין דיזל, וגם סטיב מרטין שהאמת נמצא על רדאר ההימורים לשחקן משנה כבר עכשיו).
יועמד ל:: סרט, במאי, שחקן משנה (סטיב מרטין), תסריט מעובד, צילום, עריכה.
הולדת אומה
עלילה: סיפורו האמיתי של נאט טרנר, עבד שחור שהפך למטיף דתי והאמין כי נבחר על ידי האל להוביל מרד כנגד האדונים הלבנים. התוצאה: המרד הגדול והנודע ביותר של עבדים בארה"ב שלפני מלחמת האזרחים.
למה כן: עזבו את העלילה הסופר-אוסקרית גם ככה. אין לכם מושג כמה עפו על הסרט הזה בסאנדנס. אהבו אותו שם בקטע אחר. אנשים כבר סימנו אותו כפייבוריט לאוסקר, עוד בינואר. השבחים שהוא קיבל שם זה משהו די יוצא דופן, אז… ניתן להניח שזה סרט טוב, אני מניח. האמת שלמה לא, זה נשמע כמו 12 שנים של עבדות עם קצת יותר אקשן. וזה די מרשים שהפקה תקופתית מרשימה כזאת היא למעשה סרט עצמאי. עד כמה עצמאי? השחקן הראשי, נייט פארקר האלמוני עד עכשיו, הוא גם הבמאי, התסריטאי והמפיק. כן, בקונסטלציה מסויימת הוא עשוי לשחק אותה וורן בייטי ולהיות מועמד ב-4 קטגוריות בו זמנית, וזה לבטח יהיה סיפור מרשים.
למה לא: כי האוסקרים כה לבניםםםםםםםם!!!!
המייסד
עלילה: סיפורו של מייסד מקדונלדס ריי קרוק (מייקל קיטון), עם דגש על היחסים בינו לבין האחים מקדונלד המקוריים (ג'ון קרול לינץ' וניק עופרמן), אלה שהתחילו את כל הסיפור בתור מסעדה משפחתית עד שהגיע קרוק והפך אותה למפלצת שהיא היום.
למה כן: האוסקרים אוהבים סיפורי ביוגרפיה, במיוחד ביוגרפיה עסקית וסיפורי "עלייה ונפילה" (טוב, במקרה של מקדונלדס לא ממש הייתה נפילה, אבל אפשר להגיד שהייתה שם נפילה מוסרית או משהו. לא יודע אני לא טבעוני). הם גם אוהבים מאוד את מייקל קיטון לאחרונה, ומי יודע, אולי זה יהיה הסרט שבעזרתו הם יזכרו את החשבון הפתוח שנשאר לו מ"בירדמן". כמו כן: התסריטאי של "המתאבק". יוצא ב-25 בנובמבר.
למה לא: קשה להבין למה סרט על ארגון כ"כ שנוי במחלוקת, שמאוד לא סביר שיוצג באופן חיובי לאורך כל הסרט, מבויים על ידי במאי שידוע בזכות סרטי פיל-גוד (ג'ון לי הנקוק, "הזדמנות שנייה" ו"להציל את מיסטר בנקס"), שהאקדמיה ממילא אהבה רק ככה-ככה.
יהיה מועמד ל: סרט, שחקן, תסריט מקורי
אשת שומר גן החיות
עלילה: סיפורם האמיתי של הזאת יאן ואנטוניה ז'בינסקי, חסידי אומות עולם שהסתירו לא מעט יהודים בגן החיות בוורשה אותו הם ניהלו.
למה כן: כרגע נראה כמו פיתיון האוסקר המובן מאליו היחיד של השנה הבאה. גם שואה, גם דרמה זוגית תוך כדי, גם ג'סיקה צ'סטיין, גם הבמאית של "לרכב על הלווייתן" ו"ארץ קרה" (מה שבטוח, היא יודעת להשיג לשחקניות שלה מועמדויות). כמו כן דניאל ברוהל בתפקיד זואולוג נאצי שנטפל לגן החיות המדובר, למרות שיש לי תחושה שהוא לא בדיוק הולך להיות האנס לאנדה למרות שזה עשוי להישמע ככה.
למה לא: מה לעשות, פיתיונות אוסקר הם לא תמיד סרטים טובים, ולאחרונה יש לאקדמיה נטייה מבורכת בהחלט שלא להצביע להם אוטומטית כמו פעם. יש אפילו סרטים שנראים כ"כ אובייס פתיונות אוסקר עד שהם יותר מדי אפילו בשביל האקדמיה, וזה עשוי להיות אחד מהם.
יהיה מועמד ל שחקנית, שחקן משנה, עיצוב תפאורה, עיצוב תלבושות
ספרו של הנרי
העלילה: הנרי, ילד קטן (ג'יידן ליברר, עשויים לזכור אותו מ"וינסנט הקדוש"), מאוהב כריסטינה (הילדה מהקליפ של "שנדליר"), הילדה מהבית השכן שלמרבה הצער יש לה אבא מתעלל שהוא במקרה גם מפכ"ל המשטרה המקומית (דין נוריס, האנק מ"שובר שורות" בשבילכם). את הפנטזיות על חילוץ הקראש שלו מידיו של המתעלל המפחיד הוא מפרט ביומן שלו, וכשיום אחד אימו (נעמי ווטס) מגלה את היומן הזה, היא מחליטה להוציא לפועל את התוכנית של הנרי, ביחד עם הנרי עצמו ועם הבן השני שלה, פיטר (ג'ייקוב טרמבלי, היישר מתהילת "חדר").
למה כן: קולין טרבורוב, במאי הסרט, הוא מהשמות העולים בהוליווד. נכון ש"עולם היורה" הוא לא בדיוק שיא האיכות, אבל עדיין יש לו חסד והערצה מלהיט האינדי "על אחריותכם בלבד". רגע לפני שהוא מביים את סטאר וורז 9, ניסיון פריצה גם לתחום סרטי האוסקר נראה כמו מהלך הגיוני וסביר מבחינתו. דרמת משפחתית שכזו היא משהו שיכול להתקבל די סבבה באקדמיה, ובכלל, מבחינת הטון וכאלה הסרט הזה נשמע כמו משהו שמזכיר את "חדר", שהולך לתת בראש בעונה הקרובה – ולא רק כי הילד הקטן מהסרט ההוא משחק גם כאן. ג'ייקוב טרמבלי הזה יותר צעיר מ"שודדי הקאריביים 2" והוא נראה כאחד הלהיטים התורנים הגדולים של התקופה הקרובה.
למה לא: טוב, סרט על ילד בן 9 שמנסה לרצוח אדם מבוגר, לא משנה עד כמה זה מגיע לו, זה some dark shit. אולי יותר מדי. כמו כן, מדובר בתסריט ביכורים של בחור בשם גרג הורוביץ, שעד היום היה רק כולבויניק של מארוול קומיקס וסופר ספרי מתח איזוטריים שאף אחד לא מכיר.
יהיה מועמד ל: סרט, שחקנית משנה, בימוי, תסריט מקורי
פסטורלה אמריקאית
העלילה: סיפור התרסקות חייו של איש עסקים יהודי אמריקאי מצליח (יואן מקגרגור) עקב מעורבותו של ביתו המתבגרת בפעילות טרור אנרכיסטית, התרסקות שמתקשרת ונשזרת באופן מטאפורי בהתרסוקה של החברה האמריקאית עקב מלחמת וייטנאם.
למה כן לא כל יום ספר שנחשב לאחד הרומנים הגדולים ביותר שנכתבו באמריקה ב-30 השנה האחרונות מקבל עיבוד, אז מן הסתם חומר לסרט איכותי כבר יש כאן. הסיפור גם נשמע אוסקרי פחות או יותר, וכך גם הקאסט (דייוויד סטרת'יירן, ג'ניפר קונלי, דקוטה פנינג).
למה לא: הרבה דברים יכולים להשתבש בסרט הזה, אבל בעיקרון כולם נובעים מאותו מקור: יואן מקגרגור הוא לא רק השחקן הראשי, אלא גם הבמאי. אני חושב שזה מסביר הכל. הסרט הזה יכול להיות באותה מידה אסון מפואר כמו שהוא יכול להצליח בגדול. ובכלל, לעבד יצירת מופת עם הרבה מעריצים היא סיכון גדול במיוחד לא משנה מי אחראי עליה.
יהיה מועמד (רק אם יהיה סרט טוב) ל: סרט, (אולי) שחקן, תסריט מעובד, שחקנית משנה (דקוטה פנינג. כן למה לא?)
אריה
עלילה: ביוגרפיה של ח"כ דרעי. סתאאאאאם. יותר כמו סיפורו האמיתי של ילד הודי שננטש ברחובות כלכתה, עובר מכשולים קשים עד שהוא מאומץ על ידי זוג אוסטרלי, ושנים אח"כ, אחרי שכבר הפך לאושיית היי-טק מצליחה, חוזר להודו על מנת לעשות את הבלתי אפשרי ולמצוא את אמו הביולוגית.
למה כן: נראה כמו סרט פיל גוד על הצלחה נגד כל הסיכויים כמו שהאקדמיה אוהבת. כל הרקע של הודו ועוני וכאלה בטח עוזר. הבמאי גארת' דייוויס מאוד מוערך בלאנד דאון אנדר בזכות בימויו של כמה פרקים בסדרה עטורת השבחים "קצה האגם". זה שדייב פאטבל הוא השחקן הראשי מראה שהסרט אולי אפילו מנסה לרכוב על ההצלחה של "נער החידות ממומביי", שזה בהחלט סימן טוב מבחינתו.
למה לא: כי למה שמישהו ינסה לרכוב על ההצלחה של נער החידות ממומביי, הסרט הזה יצא לפני 8 שנים.
סרט מלחמת עולם שנייה ללא כותרת של רוברט זמקיס
עלילה: סוכן אמריקאי (בראד פיט) ומרגלת צרפתייה (מריון קוטיאר) מתאהבים במהלך משימת התנקשות מסוכנת בצפון אפריקה ומתחתנים זמן קצר אחריה – אך יום אחד, פיט מגלה שאשתו היא למעשה סוכנת כפולה מסוכנת שעובדת עבור הנאצים, ונשלח למשימה להרוג אותה בעצמו.
למה כן: רוברט זמקיס די מראה סימנים של חזרה לעניינים, לפחות מבחינת קבלה בהוליווד, והסרט נטול השם הזה כנראה יהווה את החזרה הרשמית שלו לבמה הגדולה. התבנית הכללית והרקע של סרט בתקופת מלחמת העולם השנייה היא מן הסתם נקודה לזכותו של כל סרט, אבל אל תצפו ממנו להיות מסחטת אוסקרים טיפוסית: התסריט המקורי נכתב על ידי סטיבן נייט, אחד התסריטאים היותר אנדרייטד שפועלים היום אם תשאלו אותי, שבאמתחתו נמצאים "דברים יפים מלוכלכים", "סימנים של כבוד", ו"לוק" (וכמו כן הבחור הוא היוצר של הסדרה "כנופיית בירמינגהם" שלא ראיתי אבל אומרים שהיא מצויינת). בקיצור, מסתתר פה פוטנציאל למותחן מלחמה רומנטי איכותי מהסוג שלא ראינו הרבה זמן, והפאוור קאפל שבמרכז העניינים (במקור פסבנדר היה אמור להיות במקום בראד פיט, כנראה שלקוטיאר נמאס ממנו אחרי שני סרטים שהיא שיחקה בהם את בת זוגו) בטח לא יזיק.
למה לא: כי זמקיס החדש הוא בכל זאת hit and miss אז אי אפשר באמת לדעת.
יהיה מועמד ל: סרט, במאי, שחקנית, תסריט מקורי, צילום, עריכה, פסקול, עיצוב תלבושות, עיצוב תפאורה
מנצ'סטר שעל הים
העלילה: גבר צעיר (קייסי אפלק) מוצא את עצמו בלי שום הכנה מוקדמת מחוייב לתפקד בתור האפוטרופוס החוקי של אחיינו המתבגר, זאת לאחר שאחיו מת.
למה כן: הסרט הכי מדובר מסאנדנס האחרון לצד הולדת האומה (ולצד עוד סרט שבו דניאל רדקליף מגלם גופה מפליצה). פשוט נחשב לדרמה חזקה ומוצלחת, אפילו עם השוואה מרשימה ל"אנשים פשוטים". הבמאי-תסריטאי קנת' לונגרן נמצא בסביבה הרבה זמן ואולי הגיע הזמן שבאמת יפרוץ למיינסטרים. קייסי אפלק נותן הופעה מצויינת ככל הנראה.
למה לא: לא נראה שיש בזה משהו מעבר לזה?
יועמד ל: שחקן, תסריט מקורי
אור בין האוקיינוסים
העלילה: זוג חשוך ילדים (מייקל פסבנדר ואלישיה ויקאנדר) המתגוררים בבדידות במגדלור על אי בקרבת חוף מערב אוסטרליה, ומגלים יום אחד, אחרי סערה קשה, סירה ובה תינוקת בת יומה לבדה. במקום לדווח על הסירה והתינוקת הנעדרת, הם מחליטים לאמץ אותה כשלהם – החלטה שעשויה לחזור להם כמו בומרנג (הבנתם? כי הם אוסטרלים!) לפרצוף שנים אח"כ כשהילדה מתבגרת.
למה כן: זה מתרחש בשנות ה-20 או ה-30 או משהו כזה (ככה לפחות ע"פ הטריילר) אז הקטע של התקופתי כבר יש. זוג שחקנים שהאקדמיה מאוד אוהבת? יש. העלילה, גם אם נשמעת טיפונת יותר אפלה מהאוסקר בייט הרגיל, עדיין עושה רושם של מסחטת רגשות מכוונת. מבוסס על רב מכר אז קהל גם יש.
למה לא: תאריך היציאה. גם אם בשנים האחרונות תאריכי יציאה הם כבר לא סממן בטוח להאם הסרט יהיה באוסקר או לא, עדיין מוזר לראות שהסרט הזה יוצא רק ב-2 בספטמבר, זאת אחרי דחייה מהשנה הנוכחית. יכול להיות שהסרט הזה לא באמת כזה טוב, או מקסימום פשוט לא מספיק נגיש לעונת הפרסים? בכל זאת הבמאי הוא דרק סיאנפרנס, שסרט אחד שלו ("בלו וולנטיין") זכה להרבה יותר התעלמות אקדמית ממה שהגיע לו, וסרט שני ("המקום בתוך היער") היה מוזר מדי עבור אקדמיה מלכתכילה ויצא בכלל במרץ.
יהיה מועמד ל: – סרט, שחקן, שחקנית משנה (רייצ'ל ווייז), תסריט מעובד, פסקול, עיצוב תלבושות, עיצוב תפאורה, איפור
פלורנס פוסטר ג'נקינס
העלילה: אשת החברה הגבוהה, מפונקת עם תעודות עקב היותה יורשת העצר לאיזו אימפריה כלכלית, מעין פריז הילטון של שנות ה-20 רק זקנה – מחליטה יום אחד לעזוב הכל ולהפוך לזמרת אופרה. הבעיה היא שהיא בערך האדם היחיד בעולם שלא חושב שהיא זמרת איומה ונוראה.
למה כן: סרט המריל סטריפ השנתי. כן, לא חשבתם שנצליח להיפטר ממנה בכזאת קלות, הא? האמת שאפילו לא בטוח שהסרט יועמד, אבל עם כזה תקציר, נו, מה הסיכוי שהיא לא הולכת להיות חזק במירוץ לשחקנית. אני חושב ש"ריקי והפלאש" השנה הוא די יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל.
למה לא כי מקרה "ריקי והפלאש" אולי בכל זאת יחזור על עצמו ויהיו בפעם הראשונה מאז מי יודע כמה שנתיים רצופות שבן מריל לא מועמדת. היי איזה קטע בדיוק התרסק לי חזיר על החלון.
יהיה מועמד ל: שחקנית ופרסי העיצוב. בקונסטלציה מסויימת אולי גם יו גרנט יקבל מועמדות משנה על תפקידו כסוכן של הדמות הראשית.
ווילסון
עלילה: אין ממש עלילה. פשוט תיאור חייו של גבר מינזטרופ בודד ששונא את כולם, זרים, קרובים, מה שלא תרצו.
למה כן: אני יודע שזה לא נשמע חומר אוסקר במיוחד, אבל הסרט הזה מבוסס על קומיקס (סליחה, נובלה גרפית) של דניאל קלאוס, שאולי תזהו כבחור שכתב את הנובלה הגרפית שעליה התבסס הסרט הנפלא "העולם שבפנים", שב-2001 הצליח להשיג מועמדות לתסריט מעובד וגם לא היה רחוק מלהביא לסטיב בושמי מועמדות לשחקן משנה. גם הפעם הוא מעבד את התסריט בעצמו, ולכן בהחלט אפשר לשים אותו על הרדאר בקטגוריה הזאת. כמו כן, מקרה כמעט-בושמי עלול לתקן את עצמו פואטית באמצעות מועמדות של וודי הארלסון, המשחק את הגיבור (ששמו ווילסון אם לא הבנתם). זה בהחלט תפקיד שיכול למשוך תשומת לב, גם בזכות התסריט וגם בזכות העובדה שלבמאי, קרייג' ג'ונסון, יש ניסיון עם עבודה על דמויות מוזרות כאלה מסרטו "תאומים עד העצם". אגב, ג'ונסון הוא במאי מחליף, מי שבמקור היה אמור להרים את הסרט היה אלכסנדר פיין, אבל בסוף הוא נשאר רק כמפיק – וזאת רק עוד נקודה לזכותו, הרי מי יודע יותר טוב להביא סרטים קרים ומנוכרים לאוסקר מאשר אלכסנדר פיין? וזאת יותר תקווה אישית, אבל תגידו, אתם לא הייתם רוצים לראות סרט שכולל סצינה כזאת באוסקרים? אני כן.
למה לא: זה עדיין מוזר וחייזרי מדי ואינדי מדי.
יהיה מועמד ל: שחקן, תסריט מעובד, סרט אם האקדמיה ממש שאקלית.
טוני וסוזן
(למעשה קוראים לזה באנגלית Nocturnal Animals אבל מכיוון שג'ייק ג'ילנהול משחק בו אני בספק אם המפיצים יירצו לבלבל את זה עם הסרט האחר ההוא ולקרוא לו "חיות לילה")
העלילה: אוי, זה מסובך. סוזן (איימי אדמס) חיה בשלווה בביתה עד שיום אחד היא מקבלת בדואר ספר. הספר הזה, מסתבר הוא כתב יד של רומן הביכורים של בעלה לשעבר, ווקר (ארמי האמר), ממנו היא התגרשה לפני 15 שנים בשל היותו סופר כושל ועני, ועכשיו כשהוא סוף סוף סיים לכתוב אותו הוא מבקש שהיא תקרא אותו ראשונה כי היא תמיד הייתה "המבקרת הכי טובה שלו". ואז נהיה לנו בעצם סרט בתוך סרט, סטייל "נשיקת אשת העכביש", כשסוזן קוראת את הספר ולאט לאט מבינה שהסיפור שכתב בעלה לשעבר, על איש משפחה (ג'ייק ג'ילנהול) שחיי משפחתו תופסים תפנית אלימה עקב דמויות מסתוריות מעברו – הוא בעצם סיפור שנועד לשקף את החיים שלה ושל ווקר, את העבר, את ההווה, וגם, אולי את העתיד…
למה כן: יואו, קלטו איזו עלילה מגניבה. כמו כן, שחקנים מוערכים בטירוף, במאי שסרטו היחיד עד כה ("סינגל מן") זכה להתייחסות מהאקדמיה מה שהופך אוטומטית כל פרוייקט חדש שלו לכזה ששווה לשים עליו עין, ובעיקרון זה נראה משהו כמו דרמת מתח איכותית על נישואים שהתשבשו, קצת כמו "נעלמת" מינוס הקטע של האנטי של האקדמיה עבור פינצ'ר.
למה לא: אולי קצת יותר מדי מטא ויותר מדי אפל בשביל האקדמיה.
יהיה מועמד ל: סרט, שחקנית, שחקן משנה (ג'ילנהול), תסריט מעובד, עריכה
עד כאן הסרטים שאני באמת מאמין בהם. מעכשיו – סרטים שבהחלט על הרדאר ויכולים להתגנב לעונה אבל בניגוד לשאר הסרטים אני לא אופתע אם הם גם ייפלו ממנה מהר. כמו כן, יש מספר סרטים שבהם פירטתי מעט בלבד או אפילו לא פירטתי בכלל כי מה לעשות הסרטים האלה נשמעים כ"כ משעממים עד שגם משעמם לי לכתוב עליהם וחוץ מזה אני גווע ברעב.
לה-לה לנד
העלילה פסנתרן ג'אז מתאהב בשחקנית. Adventure Ho.
למה כן: הדמויות הראשיות מגולמות על ידי ריאן גוסלינג ואמה סטון, חביבי הוליווד ולעיתים חביבי האקדמיה. הסיפור האמיתי הוא דווקא הבמאי: דמיאן צ'אזל, שסחף את האוסקרים בסערה אחרי שפרץ משום מקום עם "וויפלאש".
למה לא: דמיאן צ'אזל עשוי בהחלט להיות במאי של להיט אחד. חובת ההוכחה עליו. כמו כן העלילה נשמעת די כמו שחזור של הסרט הקודם. כמה סרטים על ג'אז בנאדם אחד יכול לעשות?
סאלי
העלילה: זוכרים איך לפני 8 שנים בערך היה מטוס נוסעים שכמעט התרסק בניו יורק אבל הטייס הצליח להנחית אותו על ההדסון? אז זה. טום הנקס בתפקיד אותו טייס.
למה כן: קלינט איסטווד על הבימוי, טום הנקס מנסה להשיג מועמדות תיקון על "קפטן פיליפס". עוד עלילה על מאבק נגד כל הסיכויים או משהו כזה.
למה לא: אני באמת לא מבין איזה קונפליקט כבר יכול להיות בסרט הזה, כל האירוע נמשך 3 דקות בערך, וזה לא שהיה ספק אח"כ שהטייס הוא בחור טוב ושהוא לא אשם. זה לא "הטיסה" פה.
גאון
עלילה: סיפורו של עורך הספרים האגדי מקסוול פרקינס (קולין פירת') שעבד בין השאר עם ארנסט המינגווי (דומיניק ווסט) ופ. סקוט פיצג'רלד (גאי פירס)
ממלכה מאוחדת
עלילה: היורש לכתר בוצוואנה (דייוויד אוילו) מוגלה ללונדון בשנות ה-40, שם הוא מתאהב ומתחתן עם אנגליה לבנה (רוזמונד פייק)
מלכת קאטווה
עלילה: סיפורה של אלופת שחמט מאוגנדה (לופיטה ניונגו) ומאבקה כנגד כל הסיכויים או משהו כזה
לב"ג
עלילה: ביוגרפיה מקיפה (מאוד מקיפה) על הנשיא לינדון ב. ג'ונסון (וודי הארלסון). על הבימוי – כשבפעם הראשונה מזה מי זוכר כמה זמן הוא עושה סרט בפרופיל גבוה: רוב ריינר.
לאבינג
העלילה: סיפורם של בני הזוג לאבינג, גבר לבן ואישה שחורה (ג'ואל אדגרטון ורות' נגה) שנישואיהם בתקופת ההפרדה הבין-גזעית בארה"ב במאה הקודמת הייתה בשיאה גרמה לכך שיתנהל ממש משפט פלילי מולם.
הנערה על הרכבת
עלילה: מותחן גרושה טרייה (אמילי בלאנט) מנסה להתגבר על הכאב שנגרם לה עקב הגירושים ומפתחת אובססיה קטנה לזוג צעיר וחמוד שעבר להתגורר בשכנות לבית שבו היא גרה פעם – אלא שיום אחד היא מתעוררת מכוסה בדם, ללא זיכרון מהלילה הקודם, ומגלה שהזוג הזה נעדר. במאי: טייט טיילור ("העזרה")
המוח שלי עולה באש
עלילה: עיתונאית צעירה מתמודדת עם דלקת קשה בקרום המוח שגורמת לה לאבד את שפיותה לאט לאט. עשוי להביא לקלואי מורץ מועמדות שחקנית ראשית.
בתגובה נפרדת שתעלה בקרוב: סרטים שאני לא מאמין שיועמדו ואפילו לא ייקחו חלק בעונת הפרסים, ובכל זאת שווה לדבר עליהם בהקשר של עונת הפרסים, לדעתי.
תודה על הסקירה!
יש לינק לסקירה משנה שעברה? :-)
תודה!
מלא סרטים שלא שמעתי עליהם בכלל, חלקם נשמעים מעניינים ממש.
אפשר לינקים לפוסטים מקבילים שלך משנים קודמות? אני לא מוצא אותם בעצמי
סקירה נהדרת, אבל שכחת משהו.
"אבל תגידו, אתם לא הייתם רוצים לראות סרט שכולל סצינה כזאת באוסקרים? אני כן."
לא שמת לינק על ה-כזאת.
צודק, בהודעה הקודמת היה הלינק, אבד בקופי פסט.
תודה רבה. ובהצלחה!
(ל"ת)
ועכשיו, 4 סרטים "מיוחדים". הסברים בגוף התוכן.
מכונת מלחמה
עלילה: סאטירה (פרועה?) על מלחמות ארה"ב במזרח התיכון דרך דגש על דמותו של סטנלי מק'קריסטל (בראד פיט), מי שהיה מפקד הכוחות האמריקאים באפגניסטן עד שהיה לו תקל על רקע אישי עם אובמה והוא פוטר. זה היה צחוקים.
אתם בטח אומרים לעצמיכם, למה לסווג אותו בקטגוריה מיוחדת, זה נשמע סרט שעשוי מאוד להתאים. הוא מבויים ונכתב על ידי במאי צעיר ומבטיח (דייוויד מיצ'וד שיצר את יצירת המופת "ממלכת החיות"), בראד פיט הוא מן הסתם דמות פופולארית מאוד גם באקדמיה וזה נשמע תפקיד שטפור עליו בול, שאר הקאסט גם מגניב פחות או יותר (בן קינגסלי, קית' סטנפילד, טופר גרייס, סקוט מקניירי, וויל פולטר). סרטים כמו "מכונת הכסף" מוכיחים שסאטירה וקומדיה ועיסוק בנושאים עכשוויים יחסית הם כבר לא רעל אוסקרים, ומעל הכל אפשר לומר שהסרט גם עוסק בנושא חשוב. ספר התחקירים שעליו הוא מתבסס נכתב על ידי מייקל הייסטינגס, עיתונאי בכיר ברולינג סטון ובבאזפיד שנהרג בתאונת דרכים מסתורית ממש בימים שבהם ע"פ עדויות של מכרים הוא עבד על תחקיר בנושא שהוא טען שהינו מאוד "גדול מאוד". מן הסתם תאוריות הקונספירציה רצות עד היום ברשת ובעיקרון יש הילה גדולה מאוד מסביב לספר והסופר הזה.
שורה תחתונה, זה נשמע באמת מסוג הסרטים שהדבר היחיד שעשוי לפגוע להם בעוצמה הוא עצם היותם טובים או לא. ואכן, בהתחלה הימרתי עליו בקטגוריית הסרט, השחקן הראשי והתסריט המקורי בין השאר.
אלא שאז לכדה את עיני מילה אחת בערך הויקיפדיה של הסרט שלא שמתי לב אליה קודם ושינתה הכל: נטפליקס. הסרט הזה מופץ על ידי נטפליקס, וזה ביג דיל.
הניסוי הזה של נטפליקס להפיק סרטים התחיל די טוב בשנה האחרונה עם "חיות ללא אומה" שזכה לשבחים. בכמה טקסי פרסים הוא גם זכה להכרה מסויימת, אבל כשהיא הגיע לאוסקר – הסנאב היה מוחלט. דרך ההפצה המאוד לא שגרתית הזאת עבור האקדמיה, והעובדה שההפצה הפיזית של הסרט בשני בתי קולנוע ברחבי המדינה היא סתם לפרוטוקול ולא מעבר… ובכן, נראה שייקח עוד הרבה זמן עד שהדבר הזה כן יוכל להתקבל אצלם. השינוי בטח לא יבוא מנטפליקס שלא יהיו מוכנים להתקפל ולשנות את השיטה רק בשביל אוסקר שהוא גם ככה לא המטרה הראשית שלהם כאן. אני בטוח שיום אחד הפצה כזאת תהיה יותר מקובלת גם בהקשר של הפרסים, אבל אני לא ממש חושב שזה יקרה השנה.
ועדיין, נניח והסרט הזה טוב, והוא כן מצליח לפרוץ את השכר – צפו ממנו להיות מועמד חזק במיוחד.
ועכשיו, 3 סרטים שנמצאים כאן כי הם, ובכן, מד"ב. ומה לעשות, תמיד יש ספק עם הדברים האלה. (לא, "כוח משיכה" ו"לבד על מאדים" אינם מד"ב).
נוסעים
העלילה: ספינת חלל ענקית מסיעה אלפי אנשים השקועים בשינה קפואה. בגלל תקלה, נוסע אחד (כריס פראט) מתעורר תשעים שנה לפני המועד המתוכנן. הגורל הצפוי לו הוא חיים שלמים בבדידות מוחלטת. כדי להפיג את הבדידות, הוא מחליט להעיר נוסעת אחת נוספת (ג'ניפר לורנס).
למה כן: האמת, אני לא כ"כ יודע למה תחזיות מוקדמות רבות כוללות את הסרט הזה. זה כנראה שילוב של התאריך (נובמבר), ההיי קונספט המגניב (לדעת רבים, אני לא כזה חושב שזה נשמע מלהיב), ההייפ (התסריט מסתובב בהוליווד כבר כמה שנים טובות) ומן הסתם ההתרגשות מלראות את האיט גירל הגדולה של הוליווד בדו קרב משחק עם שחקן פופולארי לא פחות.
למה לא: אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל אני חושב שאני הולך לסמוך על עדויות של כמה חברים שקראו את אותו תסריט שנמצא באינטרנט די הרבה זמן ואמרו שהוא פשוט לא טוב. חוץ מזה, לורנס עשויה כבר לצאת אפילו לאקדמיה מכל החורים האפשריים, וכאמור, סביב מד"ב יש הרבה ספקות בכללי, במיוחד בסרט היי קונספט כזה.
סיפור חייך
העלילה: דוקטור בכירה לליגוויסטיקה (איימי אדמס) מגוייסת על ידי צבא ארה"ב על מנת שתתקשר עם חייזרים שחלליותיהם החלו לרחף מעל כדור הארץ, במטרה להבין האם מדובר בפלישה עויינת או בביקור למטרה אחרת.
למה כן: אני מניח שמתישהו דניס ווילנו אמור להתחיל להיכנס גם לרדאר האקדמי. הוא למעשה התחיל את זה כבר השנה עם המועמדויות הטכניות לסיקאריו. הסיפור עצמו נשמע כמו משהו בעל פוטנציאל להיות סרט מד"ב אינטליגנטי ועמוק אז אני מניח שזה גם ייתרון.
למה לא: קצת כמו לגבי "נוסעים" – אולי יותר מדי מד"ב, אולי יותר מדי היי קונספט. מה זה "אולי", בטוח.
והסרט האחרון שאני אדבר עליו בינתיים הוא…
סמטת קלוברפילד 10.
כן, אני יודע, אני משוגע. אבל מה, הסרט הזה עושה רושם מצויין מהטריילר, ויודעים מה, אני מהמר שאם יש סרט השנה שעלול בקונסטלציה מסויימת להפוך למקבילה של 2016 למקס הזועם – זה יהיה הסרט הזה. אין פה "למה כן" ו"למה לא", עניין של תחושות בטן. אבל אני רציני לגמרי, אני לגמרי רואה תסריט שבו אנחנו מדברים על הסרט הזה הרבה בסיכומי השנה בכללי, ואולי גם עולם הפרסים ידבר עליו כבונוס. באמת שאחרי מקס שום דבר לא יפתיע.
למה הפרמיס של נוסעים נשמע לי כל כך מוכר?
דיברו עליו באתר כבר? אולי בהקשר של שחקנים אחרים? מישהו זוכר?
כמו שאמרתי התסריט קיים ומוכר כבר הרבה זמן.
אני לא זוכר אבל אני אנחש שבאמת כתבו עליו באיזה קצרצרים מתישהו כשההפקה רק התחילה להיות רצינית.
אכן דיברו פה איפשהו
דובר אז על קיאנו ריבס בתור הנוסע שמעיר.
דיברו עליו די הרבה
בעמוד הסרט, למשל, התפתח עליו דיון די ער בהתחשב בכך שזה סרט שיצא בעוד (אז) יותר משנה ולא מבוסס על משהו.
http://www.fisheye.co.il/movies/passengers/
מנצ'סטר שעל הים מול מכונת מלחמה
זו יכולה להיות דוגמא מעניינת לבחון האם שיטות ההפצה השונות של נטפליקס ואמזון יובילו להתייחסות שונה של האקדמיה אליהם.
נטפליקס, שיפיצו את "מכונת מלחמה", בחרו לשחרר את "חיות ללא אומה" בשירות שלהם החל מהיום הראשון. כתוצאה מכך רוב בתי הקולנוע סירבו להקרין את "חיות ללא אומה", ובסופו של דבר הוא נעדר לחלוטין מהאוסקר.
לעומת זאת, "מנצ'סטר שעל הים" נרכש להפצה ע"י אמזון. לא נתקלתי במידע ספציפי לגבי ההפצה שלו, אבל כשאמזון קנו את The neon demon של וינדינג רפן, הם הסכימו לתת לו חלום קולנועי של שלושה חודשים לפני ההפצה אונליין. אם זאת תהיה המדיניות הגורפת שלהם, יתכן שהם יתקלו בפחות התנגדות מהממסד ההוליוודי.
וואו, איזה גרוע יצא לי.
(ל"ת)
לגמרי
(ל"ת)
למה איניאריטו???
שמחתי שספוטלייט מנע מהאיש שנולד מחדש את הפרס הגדול.
הרעתי שריילאנס גזל (בצדק) את שחקן המשנה מסילבסטר-הייתי-פעם-רוקי-סטאלון.
צהלתי ששני הפייבוריטים שלי לקחו את פרסי התסריט המקורי והמעובד.
הפנמתי והשלמתי עם זה שמקס הוא ה gravity של 2016. טוב, כמעט.
הבנתי את פרסי הצילום (מה אפשר לעשות, יחיד בדורו) האנימציה (איך אפשר שלא) והפסקול (האיש והאגדה).
אפילו זרמתי והנמכתי קומתי והדחקתי את פסבנדר ודיימון בשביל ליאו-הסאגה-דיקפריו.
עד שבא איניאריטו. למען השם. למה?
זהו.
כל כך לא הגיע ל"ספוטלייט" לזכות
זה סרט שנעשה באופן מייגע ולא יצירתי, שהראה את פעולותיה של המערכת העיתונאית כעבודת נמלים אפרורית, ובצורה כה יבשה וחסרת השראה. היה כאן פוטנציאל לסיפור מעניין, אך קשה היה להתחבר רגשית.
מפליא אותי שכזה סרט נשכח זוכה בפרס האוסקר.
זה רק אני או
שזה היה כזה סימבולי שבחרו דווקא את ״רכיבת הוולקירות״ בתור המוזיקה להורדה מהבמה?
היה רגע חמוד דווקא בו דיקפריו הלך לחרוט את השם שלו על האוסקר
הוא שאל את החורטת "אתם עושים את זה כל שנה?" וכשהיא אמרה שכן הוא ענה בחיוך "איך אני אמור לדעת?".
אה וכריס רוק אמר דבר שאני אומר שנים וממש שמחתי שהוא העלה את זה
אין שום סיבה, אבל *שום* סיבה להפרדה בין נשים לגברים באוסקר! הבעיה היא כמובן שאם היו מאחדים אותם מכיוון שהוליווד מנוהלת על ידי גברים לבנים בעיקר שרוב המועמדים והזוכים כל שנה היו גברים לבנים.
אז בעצם כן יש סיבה
(ל"ת)
אם מסתכלים על זה ככה אז כן
אבל מעשית זה באמת מגוחך לפצל את זה ככה.
כך לפחות יש ייצוג שוויוני באוסקר,
בקטגוריות כלליות היחס בין גברים לנשים הוא תמיד לטובת הגברים. נגיד, יש רק בימאית אחת שזכתה באוסק על בימוי, לא? קתרין ביגלו אאל"ט, וגם לא הרבה נשים היו מועמדות בכלל בקטגוריה.
אני לא אומרת שצריך להפריד כל קטגוריה אבל קטגוריית המשחק צריכה להישאר כך.
או שזה כדי שיהיו לך 4 קטגוריות במקום קטגוריה אחת עם 20 שחקנים.
(ל"ת)
שתי קטגוריות.
שחקן ראשי ושחקן משנה זה כן פיצול הגיוני פשוט לא לשני המגדרים. ובקשר למספרים – למה בעצם יש 5 מועמדים למה לא 10 או 20? מי החליט שצריך להיות 5?
לא יודע, למה בכדורסל יש רק 5 שחקנים בכל קבוצה?
(ל"ת)
לא רואה איפה ההשוואה.
בכל מקרה זה יהיה נורא אם יהיו 10 שחקנים בכל קטגוריה כי גם ככה אני מתקשה לזכור מי החמישה שמועמדים.
כי יש רק חמישה תפקידים
(רכז, קלע, סמול פורוורד, פאוור פורוורד, סנטר)
והם מתאימים בדיוק לחמשת העמדות שעל המגרש.
אגב, בכדורסל מקצועני אין חמישה שחקנים – יש *עד* חמישה שחקנים. מותר לשחק עם פחות.
אבל מה מונע להחליט שיש עמדה שישית?
הנקודה שלי: זאת מסורת, ככה זה כבר עשרות שנים, וחבר'ה בואו נודה באמת זה גם לא מזיק או משהו בשום צורה (יש הרבה תופעות תרבותיות סקסיסטיות מפגרות. הפרדת הקטגוריה הזאת היא ממש לא אחת מהן) אז אין צורך לשנות.
וגם מעבר למסורת
יש יוקרה.
אם בכל שנה יהיו 10 מועמדים לשחקן ראשי, אתה תמצא את עצמך עם המון מצבים מביכים של שחקנים שלא באמת צריכים להיות שם. כבר עכשיו עם 5 יש לא מעט הופעות שאנשים היו רוצים למחוק. על מנת שלאוסקר יהיה משמעות, היוקרה היא חלק חשוב והמספר המצומצם בכל שנה הוא זה שמחזיק את היוקרה הזאת. כל שנה 20 שחקנים זוכים למועמדות (מקסימום). לא 40 ולא 80 ובדיוק הצמצום הזה מגדיל את היוקרה.
למה לא 6 או 7, מספר שבו עוד אפשר לעמוד בפרץ? כי אנשים אוהבים מספרים עגולים ומסודרים, וכמו ששנאוצר אמר – מסורת.
לא, לא מסורת (בכדורסל)
אם בקטגוריית השחקן הטוב ביותר יהיו 10 שחקנים במקום 5 – לא שינית שום דבר מהותי. הרי עשו את זה בקטגוריית הסרט, וטקס האוסקר לא השתנה.
יכול להיות שזה רעיון טוב ויכול להיות שזה רעיון רע – אבל זה בטח לא רעיון ״מהפכני״.
לעומת זאת, אם תוסיף עמדה שישית בכדורסל – שינית את המשחק מהיסוד. לא רק שהוספת שחקן – שינית את הצורה שבה ישחקו חמשת השחקנים המקוריים. שינית את הצורה שבה התקפות ינוהלו והגנות יגנו. זה כבר לא הכדורסל שאנחנו מכירים – זה משחק אחר.
מה שגורם לכך שטניס זוגות
משוחק אחרת מטניס יחידים. זה משחק שדורש התארגנות ואסטרטגיה שונה לחלוטין (וראש קשה, הם נוטים לחטוף סרבים בראש בטניס זוגות ואת הבום שומעים בכל המגרש![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
) ומן הסתם המצב בכדור סל דומה.
מתנצל מראש
בואו נשים את הדברים על השולחן: אם נשווה כל שנה בין הזוכה לזוכ_ה… בקטגוריית המשחק, מי היה מנצח בהתמודדות? אני הייתי שם את כספי על יחס 80-20 בלי לבדוק לאחור (רשלנות מקצועית). כולם מודים בכך.
המסקנה שיוצאת מכך היא שהגברים משחקים יותר טוב. נקודה. סימן ש"המצאת" שתי קטגוריות נועדה למנוע קיפוח אצל השחקניות. בדיוק (לא ממש) כמו בענפי ספורט, רק ששם ההבדל הוא פיזיולוגי.
לגבי שחורים-לבנים מבחינתי הנושא פשוט מאוד, יש יותר שחקנים לבנים בצורה משמעותית. זה לא שהם יותר טובים, פשוט הם רבים יותר.
עוד נקודה, הפרדה בין נשים לגברים הוא דבר מושרש בחברה שלנו שלא כמו הפרדה בין שחורים ללבנים (לגבי עניינים תחרותיים וכד') לכן לא מציאותי להתחיל לחשוב בכלל ברצינות על חלוקת הקטגוריה של "משחק" בכללותו לארבע תת-קטגוריות נפרדות כמו שאמר-צחק כריס רוק.
נ.ב. אני לא שוביניסט. אפילו לא קרוב.
לא לא לא רגע מה?!
אני צריך להבין: האם אתה טוען ש:
אם היו שואלים אנשים מי משחק יותר טוב שחקן ראשי או שחקנית ראשית אז אנשים היו מצביעים לשחקן ראשי יותר
או ש
אתה אשכרה חושב ששחקנים משחקים יותר טוב משחקניות
כי אחד אני מוכן לקבל אבל השני הוא שטויות מוחלטות, ויוכיחו ארבעת קטגוריית המשחק השנה, שבהן הנשים אכלו את הגברים בשני הקטגוריות.
"אם היו שואלים...אנשים היו מצביעים"
למה שאחשוב ככה? מילא אם היה תקדים שכל הזמן ייבחרו גברים לתואר "תצוגת המשחק הטובה ביותר", כמובן על הצד שאין חלוקה. אז תהיה לי סיבה לחשוב על אליטה של גברים-לבנים-שוביניסטים, וממילא יווצר צורך לעשות חלוקה בקטגוריה הזו.
אלא מה? כבר מהטקס הראשון אי שם בשנת אלף תשע מאות וכלום היתה חלוקה בקטגורית המשחק, מה, כבר אז ידעו שהאקדמיה תהיה לבנה-גברית???
מ.ש.ל
קודם כל… כן. כבר אז ידעו שהאקדמיה תהיה לבנה-גברית כי הכל היה לבן-גברי אז. אני.. לא מבין איך זה אפילו שאלה.
שנית כל, אז אתה באמת פשוט חושב שגברים שחקנים יותר טובים מנשים. יכלת פשוט להגיד את זה.
זה שהכל היה לבן-גברי מימים ימימה גם אני יודע. אני פשוט חולק על זה שידעו שייבחרו בעתיד רק גברים בגלל זה. אני סבור שידעו שייבחרו גברים גם אם האקדמיה היתה 50-50 במין ובגזע, ולכן פיצלו.
אני מצטער, אני מרגיש מטופש בשיחה הזאת כי היא מתנהלת על ברכי כמה הנחות משוללות הגיון שאתה לוקח כמובן מאליו:
א. גברים משחקים יותר טוב מנשים
ב. כולם חושבים שגברים משחקים יותר טוב מנשים
ג. כולם תמיד חשבו שגברים שיחקו יותר טוב מנשים
ד. בגלל ג', האקדמיה הגברית-לבנה השקיעה מחשבה באותם שנים כיצד לשלב נשים בצורה הטובה ביותר ולכן פיצלו אותה, כי היה להם אכפת משילוב נשים או משהו?
תירגע ותקרא את התגובה שלי אליך בשרשור למטה.
א' ב' ו-ג' הם לא המילים שלי במדויק (תחסוך מעצמך לצטט אותי עד שתראה את התגובה למטה שתבהיר לך מה אני אוהב במשחק הגברי)
לגבי ד', אני אשכרה חושב את זה.
אין פה עוד מישהו חוץ משנינו שיכול לחוות דעה ולומר מדוע לטעמו הגברים והנשים הופרדו באקדמיה מלכתחילה?
כן, ברצינות, מה לעזאזל.
(ל"ת)
באמת כתבת את זה עכשיו?
(ל"ת)
מסתבר. השלב הבא הוא הדיון החביב על כולנו
על למה נשים פחות מצחיקות.![!איכס!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif" alt="" width="" height="" />)
אהבתי שכתבת "למה" ולא "האם"
קול
סתם בשביל הקטע
אכפת לך לדרג לי את מי הכי אהבת\הצחיק אותך (כמכלול) ב'חברים'?
ג'וליה לואיז דרייפוס
(ל"ת)
במקרה שלך זה וודאי ג'ייסון אלכסנדר
נו באמת…
מצטער, על שאלות לא רציניות עונים בתשובות לא רציניות.
אגב , התגובה שלך אמורה להיות הלצה, העלבה או אבחנה? כי היא נכשלה בכל המובנים :/
עוד משהו
דורון בחייאת, תבטל את האופציה לתת פיש לייקים בעמוד הזה, הם עושים לי חלישות הדעת.
מאיפה שאני בא קוראים לזה קנאת פין
(ל"ת)
אני לא זוכרת כלום מחברים
ולא באמת מבינה את הקשר.
זה פאקינג 236 פרקים...נסי לזכור
אם וכאשר יתפתח דיון את תביני את ההקשר, מה גם שכתבתי ואני מצטט: "סתם בשביל הקטע"
זה ממש לא בסדר
שנאוצר, ns וקיו, ראיתם ת'שאלה שלי ולא עניתם (על חברים). הדרת גברים מישהו?
אחי, אתה חופר.
אתה בקושי שבועיים באתר הזה ואני חושב שכבר הצלחת להמאיס את עצמך על כמה וכמה מגיבים. אפילו ליגואר בימיו האפלים לקח יותר זמן מזה (יגואר, תקן אותי אם אני טועה![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
).
ואני לא מדבר על הדיעות שלך, שלגיטימי שאתה מבטא אותן. זה פשוט שאיך שאתה מגיב – צעקני, כותב הרבה יותר מדי תגובות, סוטה מהנושא, שואל שאלות מוזרות שלא ברור איך הן קשורות וכשמישהו מתעלם ממך אתה טוען שזה "לא בסדר" (מה לעזאזל?) וכל מיני דברים מוזרים כאלה. זה מעצבן. הפסק זאת לפני שאנשים יכתירו אותך כטרול גם אם אתה לא מנסה להיות כזה.
תחילה הסתפקתי בלייק וחוסר תגובה
אבל כדי שלא תפרשן את זה באופן שגוי אז הנה (ללא התלהמות לרווחת הציבור). לא נשלח אליך שום מייל מחמת ההודעה הנ"ל, אם יש לך בעיה שהשם שלך מוזכר כאן בלי שאתה כתבת אותו, סבבה. אם זה לא הטריגר (וחיפשת מקום לומר זאת) אז ככה: יש הבדל בין צעקני לציני. פז"ם? עזוב. טרול? טרול?!
בכיף אחי.
מה לעזאזל בנאדם.
(ל"ת)
בוא נסיים את זה כאן
אין טעם להתווכח כאן על דברים שאינם מעניינים אף אחד זולת שני הצדדים. כל אחד ראה את מה שיש לשני לומר. ושיהיה ערב טוב.
היה מת להשתוות אליי! שלוש תגובות ויומיים בערך.
נראה לי אפילו אתה עקפת אותו בזמנך.
לא יודע מאיפה הבאת את ״כולם מודים בכך״
2016 – האם המשחק של ברי לארסון ('חדר') היה פחות טוב משל דיקפריו ('האיש שנולד מחדש') ? – לא. להפך.
2012 – האם המשחק של ג'ניפר לורנס ('אופטימיות היא שם המשחק') היה פחות טוב משל דניאל דיי-לואיס ('לינקולן') ? – לא. להפך.
2011 – האם המשחק של מריל סטריפ ('אשת הברזל') היה פחות טוב משל ז'אן דוז'רדן ('הארטיסט') ? – לא. להפך.
לפחות 60-40 לנשים, וזה רק בחמש השנים האחרונות.
אתה שם את כספך על קרן הצבי.
למה אתה מתייחס למועמדויות ולא לכלל הסרטים?
אם כבר תשווה בצורה הזו: לארסון-טרמבלי לורנס-קופר אדאמס-בייל. (ז"א באותו סרט עם שתי תצוגות מצד שני המינים)
ביחס לכספי…אני מזמין את כל גולשי האתר להצביע כאן באופן אובייקטיבי. בינתיים 4-1 לרעתי. שיהיה. אז מה.
לורנס קופר?
ברצינות?
אתה רק מוכיח את הטענה שלנו.
אבל, אם כבר פתחנו את זה, ההשוואה לשחורים דווקא במקום: אין *המון* תפקידים נשיים מעניינים. כלומר יש מספיק בשביל להרכיב רשימת מועמדויות הוגנות לאוסקר, אבל אין ספק שמבחר התפקידים הנשיים המשמעותיים והדמויות המוצלחות שנכתבות עבור נשים קטנה בהיקפה מזו של חבריהם למסך.
רק השוויתי. לא הכרעתי!
הבאתי דוגמה לסוג ההשוואה שיותר אפקטיבית למדידת תצוגת מדחק נתונה. (גניבת פוקוס, דינמיקה וכו')
מסכים לכל מילה מהפסקה השניה. ז"א שאם התפקידים של הגברים יותר מעניינים או שבמציאות הכמות של התפקידים רבה יותר, אז אין לנו איך לדעת שהנשים באמת ישחקו אותה אם וכאשר. אחרי כל זאת, היום, במציאות הנתונה גברים נותנים תצוגות משחק מרשימות וטובות יותר.
זה... לא מה שאמרתי
תצוגות המשחק לא יותר מרשימות או מעניינות, הן פשוט יותר. במספר שלהן. זה הכל.
זה כמעט גורר אחד את השני
אם הרשימה הכללית איכשהו מצליחה להרכיב מועמדיות, שהן רק 5 במספר (!!!) זה אומר משהו על טיב הרשימה הכללית.
כל שנה אצל הגברים מתלוננים למה זה לא נכנס וההוא וזה שם וזה שפה. אצל הגברים יש הגבלה לחמש. אצל הנשים חמש זה נוח.
נו באמת
נשים שנשכחו ונפלטו מרשימת שחקנית ראשית השנה:
לילי טומלין ב"סבתא"
ג'ולייט בינוש ב"ענני סילאס מריה"
שרליז' ת'רון ב"מקס הזועם"
אמילי בלאנט ב"סיקאריו"
טיונה פאריס ב"שי-ראק"
רייצ'ל וייז ב"הלובסטר"
קיטאנה קיקי-רודריגז ב"מנדרינות"
ונו – פאקינג רוני מארה ואלישיה ויקנדר על התפקדים הראשיים שלהם ב"קרול" ו"הנערה הדנית".
וזה בלי שחקניות שלא ראיתי/ אני לא ממש מאמין שהיו טובות אבל מספיק אנשים כן כמו איימי שומר, מגי סמית', הלן מירן,שרה סילברמן.
שחקנית משנה:
ג'ניפר ג'ייסון לי ב"אנומליסה" (טוב, לא אמרתי שהם חייבים להיות סבירים)
מאלין אקרמן ב"הנערות האחרונות"
ג'יין פונדה ב"נעורים"
מיה טיילור ב"מנדרינות"
אליזבת' בנקס ב"אהבה וחסד"
קריסטן סטיוארט ב"ענני סילס מריה"
אלישיה ויקנדר ב"אקס מאכינה"
ג'ולי ווטרס ב"ברוקלין"
שרה פולסון ב"קרול"
אנג'לה באסט ב"שי-ראק"
טסה תומפסון ב"קריד"
ואלה, עוד פעם, רק הופעות משני הקטגוריות שהיו טובות ושראיתי.
וזה בלי לדבר על כך שההופעה הכי טובה אצל הגברים לא משתווה להופעה הכי גרועה אצל הנשים השנה (טוב, אוקיי, לא ראיתי את לורנס אולי היא ממש מעפנה בסרט. אז נתחיל שם מבלנשט בקרול. )
אוקיי, אין לי כח
אתה יכול לעשות לי רשימה כזאת של הגברים? אם לא אני אצטרך לעשות.
ולנקודה שלי, אתה לא חושב שהרבה יותר קל למצוא תצוגות משחק גבריות שתמלאנה את המועמדויות מאשר הופעות נשיות?
אני חושב שבקושי אפשר להצדיק את המועמדים לשחקן ראשי שאשכרה *היו* השנה.
לשאלתך, טוב, בוא נראה:
אברהם אטטה, חיות ללא מדינה
ג'ייקוב טרמבלי, חדר
מייקל בי. ג'ורדן, קריד
פול דאנו, אהבה וחסד
סטיב קארל, מכונת הכסף
טום קורטיי, 45 שנים
גזה רוהיג, הבן של שאול
ג'ייסון סיגל, סוף הסיור
בוא נגיד שאפשר עקרונית היה לשים גם את ג'וני דפ, למרות שלא באמת?
אז, לא? בייחוד כאשר אנחנו צריכים להוציא מהקטגוריה את דיקפריו לפחות?
שחקן משנה:
אידריס אלבה, חיות ללא מדינה
עזרא מילר, ניסוי הכלא של סטנפורד
פיטר סקאגרד, חוקי הפשע
ליב שרייבר/מייקל קיטון/סטנלי טצ'י, ספוטלייט
סמואל ג'קסון /וולטון גוגינס, שמונת השנואים
בניסיו דל טורו/ג'וש ברולין, סיקאריו
ג'ון בויגה, מלחמת הכוכבים
אוסקר אייזק, אקס מאכינה
ריצ'רד ג'נקינס, בון טומהוק
לכאורה 2 יותר ממה שנתתי לנשים אבל אתה לא לוקח בחשבון שצריך לזרוק את כל הקטגוריה הזאת לפח – ראפלו, בייל, סטאלון (מצטער) וריילאנס לא באמת היו ראויים למועמדות ורק הארדי היחיד שהיה מוצדק שם.
ו-עוד פעם, אני בסך הכל ראיתי 79 סרטים מ2015. לא ראיתי את "יומנה של נערה מתבגרת", "האישה בזהב", "הגבירה בואן" ועוד ועוד סרטים עם הופעות נשיות ראשיות. ויודע מה? יותר מזה – אני אדם אחד ויחיד עם דעה משובשת. בוא נראה מה אמרו השנה – לא דעה של מישהו אלא פשוט המצב שהיה השנה.אתה טוען שזה היה נוח לשחקניות שיש 5 כי אז נוח לקבל מועמדות. יאללה, בוא נבדוק את זה – בוא ניקח את חמשת המקומות הנחשבים ביותר שמחלקים מועמדיות למשחק: פרסי המבקרים, באפטא, אוסקר וגילדת השחקנים ונראה – כמה בסך הכל שחקנים ושחקניות היו מועמדים ביחד בכל אחת מהקטגוריות הללו?
שחקן ראשי: דיקפריו, דיימון, קרנסטון, פסבנדר, רדמיין, דפ. (6)
שחקנית ראשית: לארסון, לורנס, בלנשט, ראמפלינג, רונאן, מירן, סילברמן , סמית' , ויקנדר, ת'רון. (10)
שחקן משני: הארדי, ריילנאס, סטאלון, בייל, ראפלו,טרמבלי, אלבה, שאנון,דל טורו. (9)
שחקנית משנה: ויקנדר, מארה, לי, מקאדאמס, וינסלט, מירן, ויקנדר (מאכינה), וולטרס. (8).
כלומר, שדווקא הקטגוריה שהכי הייתה ברורה מלכתחילה ושהיה להם נוח בה הייתה שחקן ראשי.
מ.ש.ל.
עבודה יפה
א. נסכם שהשנה הזו ספציפית חלשה לגברים ויש לכם עליהום מוצדק עלי בשנה זו בלבד.
ב. מארק ריילאנס לטעמי ייזכר יותר מאשר טום הארדי לטווח הארוך. שוב, לטעמי.
ג. התחלתי להבין שאני פשוט אוהב הרבה יותר את סגנון המשחק וסגנון הדמויות שמביאים לתפקידי גברים (ואני לא מטיל ספק ביכולת האינהרטית של הנשים כמו שמישהו ניסה לדחוף לדברי)
דוגמאות (טעמי האישי): רוברט דאוני ג'וניור (בכללי, ובפרט כטוני סטארק). ג'ורג' קלוני ובראד פיט (צ'ארם, כריזמה, קו•ליות) אפילו סמואל ל' ג'קסון (כל גישת ה"פאק יו וורלד") ג'יימי פוקס. מאט דיימון וכד'. שוב, אני לא מתלהב מהפרסונליות שלהן אלא ממה שמייעדים להם בתפקידים ומהאינטונציה והאינטרפרטציה וכו' וכו'. כמובן שאני מתלהב מ"שחקני איכות" לסוגיהם, אבל זה כבר גולש לסגנונות ותתי-סגנונות של שחקנים.
ד. כל פעם שאני נתקל ב"באד-אס" נשית כמו שרליז ת'רון ממקס ואפילו מגגלי"ת או סקרלט בתור האלמנה השחורה או אן הת'אווי כקאט וומן, האלי ברי בסיטואציות מסוימות אני נהנה ומייחל לעוד כאלו. שלא תבינו לא נכון. עיקר הבעיה שלי היא שאני שונא חלק מהסטריאוטיפים שנשים נאלצות לגלם (וזה תופס חלק נכבד מכלל התפקידים כגון הרעיה הלחוצה, חברה חונקת, סתם מנג'סות או ביצ'יות לסוגיהן). וזה מה שלא עושה לי את זה בגזרת המין היפה.
אז בוא נבדוק אחורה:
2014
ראשי:8
ראשית:7
משני:7
משנית:10
2013
ראשי:8
ראשית:7
משני:8
משנית:7
2012
ראשי:7
ראשית:7
משני:7
משנית: 9
2011
ראשי:8
ראשית:9
משני:10
משנית:9
2010:
ראשי:7
ראשית:10
משני:9
משנית:9
סה"כ ל6 שנים האחרונות:
ראשי: 44 (ואף פעם לא יותר מ8 בשנה)
ראשית:50
משני:50
משנית:52
רק אומר שאני הולך לעשות על הנתונים הללו דוקטורט ועבודת עומק. תודה.
ואם אתה רוצה עוד דרך לבדוק שחקנים מול שחקניות:
מספר שחקנים שזכו ליותר מ2 מועמדויות כולל: 157
מספר שחקניות שזכו ליותר מ2 מועמדויות כולל: 165
מספר שחקנים שזכו ליותר מ3 מועמדויות כולל: 86
מספר שחקניות שזכו ליותר מ3 מועמדויות כולל: 85
שחקנים, 4 מועמדויות: 50
שחקניות, 4 מועמדויות: 51
שחקנים, 5 מועמדויות:28
שחקניות, 5 מועמדויות: 30
שחקנים, 6 מועמדויות:15
שחקניות, 6 מועמדויות: 18
שחקנים, 7 מועמדויות : 12
שחקניות, 7 מועמדויות: 10
שחקנים, 8 מועמדויות: 8
שחקניות, 8 מועמדויות: 4
שחקנים, 9 מועמדויות: 4
שחקניות, 9 מועמדויות: 3
שחקנים, 10 מועמדויות: 2 – ג'ק ניקולסון (12), לורנס אוליבייה (10)
שחקניות, 10 מועמדויות: 3 – מריל סטריפ (19), קתרין הפבורן (12), בטי דיוויס (10)
שחקנים עם 2 זכיות ומעלה: 21
שחקניות עם 2 זכיות ומעלה: 18
שחקנים , 3 זכיות: ניקולסון, דיי לואיס, וולטר ברננן
שחקניות: 3 זכיות: הפבורן (עם 4 זכיות), סטריפ , אינגריד ברגמן.
לסיכום: קשה לקבוע לכאן או לכאן – כלומר, ששחקנים ושחקניות בערך שווים באיכותם.
לגבי ג' וד'
ג'. סביר לחלוטין.
ד'. אני אישית דווקא לא אוהב את הסטריאוטיפ של נשים "באד-אסיות" והן לעיתים קרובות מאוד ריקות מתוכן לחלוטין. אבל לנקודה – אף אחד מהתפקידים שאמרת לא מופיעה ברשימת המועמדיות של שחקניות השנה, למשל. (עוד פעם, בניקוי לורנס שלא ראיתי)
נשים באד-אסיות הוא לא סטריאוטיפ (=דעה קדומה) זה כמעט מקבילה של הגבר השולט-חזק, כמובן אם הדמות לא מופרכת מדי.
הדוגמאות הספציפיות שהבאתי (סקרלט, אן, שרליז וכד') לגמרי לא ריקות מתוכן. Anyway פה נכנסנו להעדפות אישיות וזה דבר ששנינו יכולים לחיות איתו בשלום אני מניח.
"אצל נשים חמש זה קל"
אולי זה בגלל שנשים לרוב הן על תקן סייד קיק ומקבלות תפקידים של לוויינים שמסתובבים סביב גברים?
בדיוק. תראי את התגובה שלי למעלה בחלק של הסטריאוטיפים. חבל.
אני היחיד שחושב שההופעה של קופר הייתה טובה מזאת של לורנס
או לפחות שהדמות המטורף-המלחיץ-על-אמת שלו הייתה הרבה יותר מעניינת ואפקטבית מהדמות המשוגעת-אבל-בעצם-כזאת-חמודה שלה? בכל זאת, ממש שמחתי לראות אותה מקבלת את האוסקר שנגזל ממנה על "קר עד העצם".
וזה לא ממש נסיון להתווכח עם הטענה שלך. ההופעות הגדולות של שחקניות (בטח בשנים האחרונות, שהיו טובות לתפקידים נשיים) לא נופלות מאלו של הגברים.
עד שבאת פחדתי לומר זאת :-)
יאללה בראדלי
התייחסתי בדיוק להשוואה שלך
לפיה – ״אם נשווה כל שנה בין הזוכה לזוכ_ה… בקטגוריית המשחק, מי היה מנצח בהתמודדות?״. זה בדיוק מה שעשיתי.
ההשוואה שהצעת בהודעה האחרונה – הרבה יותר בעייתית. להשוות בין שחקנית זוכת אוסקר לשחקן שאינו זוכה אוסקר שהשתתף איתה באותו הסרט (או להפך) – אני מניח שהכף תיטה בדרך כלל לכיוון זוכה/זוכת האוסקר.
כמו כן – להשוות בין לארסון לטרמבלי? נכון שהוא גנב את ההצגה, אבל הוא אפילו לא נכנס לקטגוריית ה'שחקן', אולי לקטגוריית 'ילדים'.
תפסת אותי באותיות. נכון.
ובאופן כללי מה דעתך? נעזוב זכיה כזו או אחרת בצד לצורך הדיון.
שאני לא מוצא שום סיבה להניח שנשים משחקות פחות טוב מגברים
עוד לא קרה לי שראיתי תצוגת משחק נפלאה של אישה בקולנוע ואמרתי לעצמי: ״אח, לו רק גבר היה משחק את התפקיד – זה היה מושלם״.
העובדה שיש פחות תפקידים נשיים בקולנוע (אם כי חל שיפור זוחל) לא קשורה ליכולות המשחק האינהרנטיות של נשים. אני רוצה להאמין שאנחנו סגורים על זה בשנת 2016.
אוקיי לסיכום (או שלא)
א. אני מאמין שגם להיפך לא קורה לך.
ב. בא נעמיד פנים שאנחנו ב-2017 והיית אומר "בוא נקווה שאנחנו סגורים על זה ב-2017. תן לי עוד שנה לפחות להשתכנע.
זו מחשבה יפה
לבערך עוד חמישים שנה ככה.
אני חושבת אבל שמעבר למשחק עצמו, הקטגוריה הזאת עוסקת גם בדמויות, ובמגוון שלהן.
ובעיני זה יפה שיש קטגוריה שלמה שמוקדמת לדמויות של נשים ולסיפורים שלהן.
כי גברים ונשים מביאים משהו אחר לבמה והם לא אחד על חשבון השני
בדיוק כפי שיש "זמר השנה" ו"זמרת השנה", כפי שיש "איש השנה" ו"אשת השנה" וכו'. זה יוצר תחרות הוגנת ושוויונית יותר, קל וחומר בעולם הקולנוע (ההוליוודי) שבו רוב התפקידים הראשיים בסרטים הם עדיין של גברים.
אני גם חושב שצריך לאחד קטגוריות
אם רוצים להרחיב קטגוריות באוסקר אז אפשר למצוא קטגוריות נוספות שלא מייצרים הפרדה מגדרית, שהיא עדיין אפליה.
אבל רק כאנקדוטה, בשפה האנגלית עצמה יש הפרדה בין Actor לActress (לעומת Director, שם אין בעיה כזו).
סרטון מגניב שפרסמו באלכסון על כל זוכי האוסקר לפרס האפקטים המיוחדים.
http://alaxon.co.il/fomo/77693/
ניחוח אישה 2015
אז, סוף סוף ליאו זכה באוסקר וכולנו שמחים וחה חה חה אבל אפשר לדבר לשנייה על כמה מביכה ההופעה הזאת?
זוכה הפרס לשחקן הראשי של 2016 הוא אחד הזוכים הכי פחות מוצדקים בשנים האחרונות, אחרי שנים של הופעה מוצלחת אחר הופעה מוצלחת אנחנו זוכים לאחת מתצוגות המשחק המביכות ביותר של שחקן נהדר מאז שאל פצ'ינו זכה ב93 על ניחוח אישה* כי פשוט כולם רצו שכבר יהיה לו אוסקר. זה לא ש"אוסקר הפיצוי" זה דבר תמיד רע – ברידג'ס ומור הראו שאפשר לקבל על הופעות שאמנם לא הכי טובות, אבל בטח לא בין הכי מביכות בקריירה שלהם.
הרי אם לא היינו מדברים על כמה "קשה" היה לצלם אותו, ואם הכל היה נעשה מול מסך ירוק לאף אחד לא היה אכפת ממנה. ולסבול הרבה =/= לשחק.
אפשר רק ניתן לקוות שדיקפריו לא ילמד מהזכייה הזאת אלא דווקא יישכח אותה, יזנח את סרטי מועדון-הנשים-המתות ויחזור לתפקידים מעניינים, כיפיים ומתאגרים כמו "הזאב מוול סטריט".
* – לא ראיתי את ג'פרי ראש ב"ניצוצות" או את ניקולס קייג' ב"לעזוב את לאס וגאס"
לאוסקר של 2018:
סילביאן שומה, במאי צרפתי מוערך של סרטי אנימציה שלא כולם סובלים במידה שווה (מנהל אתר "עין הדג" מתעב אותו), עומד להוציא את סרטו הבא – "אלף מייל" ב-2017, מה שאומר שמועמדות לאוסקר ב-2018 די מובטחת, אבל זכייה נראית לא-סבירה. שני הסרטים הקודמים של שומה – "שלישיית בלוויל" ו-"הקוסם" היו מועמדים אבל לא זכו; "הקוסם" ניצב מול תחרות בלתי-אפשרית מצד "צעצוע של סיפור 3", ו-"בלוויל" ניצב מול תחרות קשה של "מוצאים את נמו" (ואני אקטר שוב על איך הדגנרטים באקדמיה ראו לנכון לא לתת מועמדות ל-"שחקנית המילניום" המופתי של סטושי קון באותה שנה לטובת, אה… "אחי הדב"? כן, זה). אבל נדמה לי שמעבר לתחרות, גם החיך של חברי האקדמיה לא ממש מסתדר עם הטעם המר, חזותית ותכנית, שיש לסרטים של שומה.
מכל מקום, אחרי שב-"הקוסם" שומה הוציא מהבוידעם תסריט נשכח של ז'אק טאטי, ב-"אלף מייל" הוא מתבסס על חלום (שהועלה על הכתב, אני מניח?) של פרדריקו פליני. העלילה: אחרי שנים של נתק, שני אחים מזדקנים נפגשים ומחליטים לממש את חלומם להשתתף במירוץ מכוניות ידוע באיטליה. למרות ששומה הוא במאי צרפתי, העבודה על הסרט (כמו ב-"הקוסם") תתבצע באנגליה.
http://www.darkhorizons.com/news/40659/chomet-s-thousand-miles-begins-production
ועוד אחד מאותה שנה:
עוד אנימטור צרפתי בכיר, מישל אוסלו, יוציא את סרטו החדש באורך מלא Dilili à Paris ב-2018. אוסלו הוא אחד האנימטורים הותיקים שפועלים בצרפת, והוא ידוע בזכות הסגנון המיוחד שלו ששומר על מראה של מגזרות-נייר עד היום, שנים אחרי שהוא עבר להשתמש במחשבים. מהרבה בחינות, אפשר להכתיר את אוסלו בתור "מיאזאקי הצרפתי": כמו אצל מיאזאקי, הוא מביים סרטים חמים ואנושיים מאוד, אם דגש חזק על מסרים פמיניסטיים ופציפיסטיים, ואווירה קוסמופוליטית: דמיינו לעצמכם סיפור אגדה של הנס כריסטיאן אנדרסן שמתרחש באפריקה בליווי מוסיקלי של כלי-מיתר מאסיה, וקיבלתם מושג לא-רע לגבי התחושה שנותן סרט אוסלו.
מצד שני…
אני חייב להודות שבניגוד לסרטים הקצרים שלו (שנאספו בשני סרטי אנתולוגיה מומלצים בחום – "נסיכים ונסיכות" ו-"סיפורי הלילה") שאני מאוד אוהב, לסרטים באורך מלא שלו ("קיקירו והמכשפה" ו-"אזור ואסמר") לא הצלחתי להתחבר. משהו לא עובד אצל אוסלו כשהוא מנסה לספר סיפור באורך של 90 דקות; רוחב-היריעה הזה גורם לו ללכת לאיבוד בין הדימויים החזותיים היפהפיים שלו. גם האקדמיה, כנראה, לא ממש מתחברת ולא נתנה לו עד היום מועמדות (גם לא בקטגוריית הקצרים) אבל היי – לכו תדעו מה יקרה עד 2018.
http://www.cineuropa.org/nw.aspx?t=newsdetail&l=en&did=301201
אהבתי את קיקירו דווקא
הסיפור שלו היה פשטני בטירוף, אבל זה עבד בשבילי כסרט ילדים לחלוטין, הדמות של קיקירו נהדרת ומראה איך אפשר ליצור דמות שהיא גם בעלת כוחות רבים וגם להציב בפניה אתגרים שמרגישים אמיתיים. מבחינת אנימציה, לעומת זאת, הסרט ממש לא משהו.
אני רק שאלה
לגבי הדיון על האוסקר-רק-ללבנים: בפעם האחרונה שבדקתי, הזוכה בפרס המאד יוקרתי של הבימוי השנה (אהמ, וגם שנה שעברה) הוא אלחנדרו ג' אינאריטו, יליד מכסיקו וכזה שלו היה גר באמריקה היה נחשב כחלק מהמיעוט ההיספני, רחוק כמטווחי זאב רווח מהשבט הלבן האמריקאי.
אז מסתבר השהאקדמיה לא מתביישת לתת פרסים ללא-לבנים.
אה, הוא לא שחור? אולי הוא לא "מספיק" שחור? אז אולי הבעייה היא לא אוסקר ללבנים רק ללבנים, אלא אוסקר ללא-שחורים – זה לא נשמע לכם, אפס, קצת גזעני?
הא?
כמה דברים:
1. כולם יודעים שהאקדמיה יכולה לתת סרטים ללא-לבנים. (אנחנו כרגע ברצף של הזכייה הרביעית של במאי לא-לבן)
2. ובכל זאת, אחרי 88 שנים אף במאי שחור לא זכה. זה.. קצת מכאיב.
אבל בעיקר – 3. התלונות הם על השחקנים והשחקניות לבד. גם אם היה מפיק שחור ל"ברוקלין" או תסריטאית שחורה ל"הקול בראש" זה לא היה מפחית מהמחאה הזאת.
נכון. ובכל זאת
האופן שבו העניין הוצג *בטקס עצמו* לא היה "למה יש פה רק לבנים", אלא "למה אין פה מספיק שחורים". כל הבדיחות היו "שחורות". אף אחד לא דיבר בשמם של היספאנים או אסיאתים, וכשכבר העלו ילדים אסיאתים לבמה, זאת היתה בדיחה על גבול הגזענית (הם רואי חשבון, אז הם בטח אסיאתיים כי הם טובים בחשבון, כן?).
וגם ילד יהודי.
(ל"ת)
נכון
לא הרגשתי ש"הפונז" דיבר על הטקס עצמו אלא על "הדיון על האוסקר-רק-ללבנים".
ועלו די הרבה הודים ואסייאתים לבמה דווקא במהלך הטקס, גם אם הם לא עשו שום דבר מעניין (היספאנים אני לא זוכר, אבל אפשרי שעלו ושכחתי) P:
הפוליטיקלי קורקט האמריקאי מתעלם ממקסיקנים ומקטלג אותם כלבנים במאבקי הגזע
הרבה יותר קל לעשות הכללות על הוליווד לבנה ולטעון לגזענות כשמטאטאים מקרים שסותרים את הטענות שלך מתחת לשולחן. you all look the same too me.
מאותם טעמים אגב מדברים על "עמק הסיליקון הלבן" למרות שלכל מי שיצא קצת לעבוד שם יודע כמה דומיננטית שם האוכלוסיה האסיאתית – מסינים ועד הודים. פשוט ברגע שיזכירו אותם יהיה הרבה יותר קשה לדבר יותר על גזענות ממסדית של האדם הלבן (והטרנד האופנתי: הגבר הלבן).
יש הגיון בתפיסה של מרבית ההיספאנים כלבנים.
מבחינה "גזעית" אין הבדל גדול בין רובם לבין מרבית האמריקאים (אם לא נכליל את ההיספאנים ממוצא ילידי/אפריקאי, שגם כאלו קיימים). מהבחינה הזו הם דומים יותר למהגרים אירופאים (ספרדים/גרמנים, נניח) מאשר לאוכלוסיה השחורה, והדור השני/שלישי של מהגרים כאלו יכול להיטמע בתוך האוכלוסיה הלבנה בקלות. מה ששומר עליהם כמיעוט הוא בעיקר המספר הגדול שלהם (שמיצר, באופן טבעי, "חממות" של דוברי ספרדית שמנותקים חלקית מהאוכלוסיה דוברת האנגלית – אולי קצת בדומה לחלק מאוכלוסיית העולים מברית המועצות בישראל) והעובדה שהם באים ממדינות שרובן עניות, ולכן מתחילים את תהליך ההשתלבות שלהם מנקודה נמוכה יחסית.
עוד סיבה לשנוא את אינירטו
כלומר, ארר, לא נעים לשפוט בן אדם על בסיס רגע אחד אבל המבט שהוא נועץ במעצבת התלבושות של מקס הזועם בזמן הניצחון שלה , מה גם החיבוק ידיים המחאתי-משהו שלו לגבי הזכייה שלה.. מתסכל לחשוב שלאדם כזה יש 4 אוסקרים. ולא, האנשים האחרים שלא מוחאים לה כפיים לא יותר טובים, אבל להם יש את היתרון של "אין לי מושג איך קוראים להם בכלל".
היה שם איזה עניין ספציפי שבגללו הם לא פירגנו?
או שזה סתם בגלל שמעצבת התלבושות מהסרט שלהם לא זכתה?
מכיוון שאני לא הם אני לא יכול *באמת* לדעת
אבל יש לי כמה השערות שלא מחמיאות לאותם אנשים.
הם מחאו לה כפיים כשהיא הגיעה לבמה.
אני חושב שמה שתרם לכל הספקולציה זאת העובדה שהיא מתלבשת קצת.. שונה. וזה תפס אותם בהפתעה. סטיבן פריי קרא לה "הומלסית" לפני שבוע.
כי הרי ההיי לייט של האיש שנולד מחדש היו התלבושות!
אינירטו הזה. שני הדברים היחידים שראויים לציון בסרט שלך הם הצילום והזקן של דיקפריו (טוב, וטום הארדי, והזקן של טום הארדי…) ובלעדיהם הסרט שלך הוא סרט צ'אק נוריס סוג ד'.
היה כבר דיון על שני האחרונים
שהוא זכה עליהם באוסקר מי יותר טוב (יש כאלה שינסחו מי יותר גרוע), בירדמן או ההוא שנולד מחדש וביאס ת'צורה?
אני עם בירדמן כמובן.
לגבי שחורים ולבנים, ממליץ לראות את הקטע הבא
https://www.youtube.com/watch?v=XebG4TO_xss
התכנית של ג'ון אוליבר נוגעת פה בנקודה יותר מעניינת – האם הבעיה היא בעצם גילום "לא לבנים" בתפקידים ראשיים ע"י לבנים.
ברור שזה לא מחייב שבין המועמדים לאוסקר יהיו דווקא שחורים, אבל זו כבר בעיה אחרת שמראש מקטינה את הסיכוי לכך.
שאלה חצי אוף-טופיק.
אם כבר בלובצקי עסקינן, ציטוט מתוך תגובה של פינגווין בפוסט האוסקר של 2007:
"האם זה צירוף מקרים שהסרט הבא בו ישמש עמנואל לובצקי כצלם, הוא סרט של סקורסזה? מרטין, מצאנו לך יורש."
מישהו זוכר מה בדיוק היה אמור להיות הפרוייקט הזה של סקורסזה וצ'יבו, ומה גרם לכך שבסופו של דבר השילוב האלוהי בפוטנציה הזה לא יצא לפועל?
יכול להיות שהכוונה לסרט הדוקומנטרי על הרולינג סטונס?
http://www.imdb.com/title/tt0893382/
לא לא
השילוב האלוהי באמת יהיה לובצקי עם ספילברג!
ובוזון עם היגס!
(ל"ת)
וחמאת בוטנים.
(ל"ת)
בעולם אידאלי
לובצקי היה פשוט עובד עם אלוהים עצמו, אבל טרקובסקי מת לפני 30 שנה; לכן נוכל לייחל לשת"פ עם פת"א, ולהתנחם בסרט ארעי עם טרנס מליק.
הייתי מעדיף
נולאן-לוביצקי, עזבו העדפה פרטית יש כבר בנאדם שנושא את ההכלאה בין שני השמות, נוביצקי.
דברים שלמדתי מהאוסקר ה-88:
1. נתיב רובינזון עדיין חי
2. אין גבול לבכיינות
3. אם סרט שעוסק בנושא חשוב זוכה באוסקר בפרס הסרט למרות שהוא זכה בפרס אחד נוסף בלבד וזכה לביקורות מעורבות, זה נחשב כהפתעה. אם סרט שעוסק בנושא חשוב זוכה באופיר בפרס הסרט למרות שהוא זכה בפרס אחד נוסף בלבד וזכה לקונזנצוס של ביקורות חיוביות, זה כי האקדמיה הישראלית רוצה להתחנף לטעם של מצביעי האוסקר
בשני המקרים זה מביך נורא
ברמה הסובייקטיבית, הזכייה של "ספוטלייט" מכעיסה אותי כי הוא סרט בינוני להחריד. ברמה האובייקטיבית, ההסבר לזכיית ה"זה הסרט הטוב של השנה כי הוא כתוב מצוין וזהו בערך" שלו יכול להתבטא בכך שכמו המון פעמים, האקדמיה בחרה לצ'פר את הסרט ה"חשוב" ולא את הסרט ה"טוב".
עכשיו, אלוהים יודע מה חשוב בסרט שאחד המסרים העיקריים שבאים לידי ביטוי ממנו זה "פדופיליה זה רע ו-Whistleblowers זה טוב". אפילו בותיקן מפרגנים ל"ספוטלייט", ככה ששנוי במחלוקת או מעורר דיון כלשהו, הוא לא.
ואפשר להשוות את זה ל"גט". האקדמיה הישראלית, לפי הטענות שהופנו נגדה, הייתה משוכנעת ש"גט" יהיה זה שיביא את האוסקר ולכן היא נתנה את הפרס לסרט שבבירור היא אהבה פחות מ"אפס ביחסי אנוש". אבל עדיין, סיטואציה שבה סרט זוכה בפרס הסרט הטוב ביותר ורק עוד בפרס אחד, לא משנה מה האג'נדה הנסתרת של המצביעים יכולה להיות (בין אם לפרגן לסרט החשוב על פני הסרט הטוב או לשלוח את הסרט עם הסיכויים הגבוהים ביותר לאוסקר) היא סיטואציה מביכה נורא. ורק אחתום בכך ש"גט" סרט הרבה יותר טוב מ"ספוטלייט", והזכייה הבודדת שלו, על ההופעה של ששון גבאי, הייתה מוצלחת הרבה יותר מהזכייה של "ספוטלייט" על התסריט העבש שלו.
"אבל עדיין, סיטואציה שבה סרט זוכה בפרס הסרט הטוב ביותר ורק עוד בפרס אחד, לא משנה מה האג'נדה הנסתרת של המצביעים יכולה להיות (בין אם לפרגן לסרט החשוב על פני הסרט הטוב או לשלוח את הסרט עם הסיכויים הגבוהים ביותר לאוסקר) היא סיטואציה מביכה נורא"
אבל, נו , למה?
מה לעזאזל מביך בזה שסרט זכה ב2 פרסים? לעזאזל, את מי זה מביך? את האקדמיה? את הסרט? מה הבעיה הגדולה בכך? אני חושב שזה מגניב לאללה.
זה לא מביך, זה פשוט לא משכנע
נניח שואלים אותך למה בחרת ב'ספוטלייט' כסרט הכי טוב של השנה ואתה אומר 'התסריט היה ממש טוב וזהו' זה לא משכנע. בשביל שסרט יהיה הכי טוב של השנה הוא צריך להיות יותר מתסריט ממש טוב. מה עם בימוי סוחף? עריכה טובה? הופעות ממש טובות? פסקול שלא גורם לך להירדם? לתת לסרט את פרס הבסט פיקצ'ר ומלבדו עוד פרס בודד יוצר תחושה חזקה שבחרו בו כי הוא סרט חשוב שצריך הכרה ולא כי הוא הכי טוב של השנה. לא סתם זאת הפעם הראשונה שזה קורה מאז 1952.
רק להזכיר
ספוטלייט היה מועמד לעוד ארבעה פרסים – במאי, עריכה ושני פרסי משחק. אז נראה שחברי האקדמיה (יש כמה כאלה והם לא פועלים כגוף אחד, כנראה שצריך להזכיר) חשבו שהוא אחד הסרטים הטובים של השנה גם בתחומים האלה.
נו, אבל בוא ניקח למשל רק את ספוטלייט ו"האיש שנולד מחדש"
אם היו שואלים אותי למי יש בימוי יותר טוב, אז הייתי אומר האיש שנולד מחדש.
אם היו שואלים אותי למי יש תסריט יותר טוב, הייתי אומר שספוטלייט.
למי יש צילום יותר טוב? טוב, האיש שנולד מחדש.
למי יש תפאורה, תלבושות, עריכה, מוזיקה, איפור, מיקס סאונד, עריכת סאונד יותר טוב? טוב.. האיש שנולד מחדש.
איפה יש משחק יותר טוב? ובכן, אצל ספוטלייט אין שחקן ראשי – ובין ראפלו להארדי הארדי לוקח.
מי הסרט הטוב יותר? ספוטלייט, בקלות. כי התסריט של האיש שנולד מחדש באמת ממש מחורבן והורס את כל הסרט.
אין בספוטלייט משהו שיותר טוב מסרטים אחרים חוץ מהתסריט שלו, ובטח שאין לו משהו שהוא "יותר" (וככה זה הולך ברוב הקטגוריות) משאר הסרטים – הכל שם מוקפד ולא ראוותני ולא מעצבן, אבל בשקט בשקט הוא בכל זאת בסופו של דבר סרט שאני אחזור אליו בשמחה, בעוד שאת נולד מחדש אני מוכן לראות רק בפארודיות יוטיוב.
ואני לא ממש רוצה להיכנס לזה כי זה מוריד מהטיעון המרכזי אבל – בחרו בספוטלייט כי הוא סרט שהשיג ביקורות מאוד טובות באמריקה והרבה אנשים אהבו אותו ובעיקר – כי אף אחד (שם) לא שונא אותו. בשיטה החדשה של האקדמיה, זה משמעותי. סרט כמו "נולד מחדש" שקבוצה של אנשים מטורפת עליו אבל מלא אנשים שונאים אותו וכל השאר אדישים אליו פשוט לא יצליח להיבחר עוד פעם לסרט הטוב ביותר כמו "התרסקות" בזמנו.
אני לא רואה בזה שום דבר מביך
לפעמים השלם פשוט טוב יותר משלל חלקיו, אם בוחנים כל אחד ואחד מהם בנפרד. בהחלט ייתכן שלסרט מסוים יהיה צילום נהדר או לסרט אחר יהיה תסריט מבריק ועדיין במכלול יהיה סרט שפשוט יצא מוצלח אבל הוא לא ה-סרט ה-מצטיין בכל פרמטר בנפרד. אני לא מבינה למה זה כ"כ לא הגיוני.
אם להשתמש במשל מתחום אחר שאני אוהבת (התעמלות נשים עילית), בד"כ הזוכה בקרב-רב זוכה גם במדליה אחת לפחות באחד המכשירים הבודדים, אבל לא תמיד. כך היה למשל עם גבי דאגלס, האלופה האולימפית הנוכחית בקרב-רב (לונדון 2012) שעלתה רק לשני גמרים במכשירים בודדים ומתוכם היה לה סיכוי סביר רק למדליית ארד בקורה (אבל היא נפלה בגמר). כלומר אין שום מכשיר בודד שהיא מצטיינת בו, יש מתעמלות "מומחיות" שעוקפות אותה, אבל במכלול היא הייתה טובה מכולן (כי הן חלשות במכשירים האחרים והיא טובה מאוד בכולם, רק לא הטובה מכולן, לא המצטיינת).
לגבי "גט", הייתי יכולה לקבל את הטענה הזאת אלמלא היא פשוט לא הגיונית לי. אני לא מצליחה להבין למה דווקא סרט שעוסק בדיני אישות יהודיים הוא זה שאמור לקסום לוועדת האוסקר ולא סרט שעוסק (באופן מקורי ונפלא) בנושא גלובלי כמו המתת חסד או בסרט על בנות בצבא שלכאורה נראה מקומי בלבד אבל כבר הוכיח את עצמו בארה"ב. לא צפיתי בסרט, אבל אני כן יכולה לקבל את ההנחה שהיו די אנשים שחשבו שהוא הסרט הטוב ביותר אבל לא כולם הצביעו לו בקטגוריות האחרות, או שזה התאזן כך שההצבעות התפצלו (ובל נשכח שזו לא ועדה, כל אחד מצביע בנפרד, ובכל פרס די ברוב יחסי, כלומר יותר משאר הסרטים). אפילו אם כל הבוחרים בסרט מסוים לפרס הסרט הטוב ביותר הצביעו לו גם בקטגוריות נוספות, אין מניעה מעשית שהוא יפסיד בהן. לדוגמה, ייתכן שסרט זכה בקטגוריית הסרט הטוב ב-40% מהקולות וזה הספיק לו לזכייה כי הקולות התפצלו ושאר הסרטים קיבלו פחות, והוא קיבל 40% גם בפרס אחר, אבל סרט אחר קיבל בו 45% וכך עקף אותו.
גם את הזכיה של "ספוטלייט" אני לא אוהב, אם זה עוזר.
(ל"ת)
lose lose situation
אני חושב שהקטגוריה בפרס הסרט השנה היתה בעייתית מאוד לאקדמיה, לא משנה מה.
לבד על מאדים – מגניב ולא עוסק בשום דבר כמעט. ברוקלין – חביב, ללא באזז וללא שום דבר יוצא דופן. גשר המרגלים – "אה, יש מיליון כאלה, אז מה אם ספילברג"? האיש שנולד מחדש – עליו אני אפילו לא מדבר, נשתברו הרבה מקלדות להסביר למה לא.
אם יש על מה לדבר אז ככה: מקס הזועם – תגידו תודה שסרט אקשן קיבל מועמדות וחבילה טכנית, דהיינו אף אחד לא יפצה פה אם לא יבחרו בו. מכונת הכסף – טוב, פה אני לא אובייקטיבי כי אהבתי רצח, אבל יש ציבור שלם שיצעק חמס ויסביר למה זכיה כאן היא לא משהו. ספוטלייט – טוב, עליו עצם הדיון ואין צורך להאריך. חדר – פה יש אולי קייס לומר שאם הסרט היה זוכה אז כולם היו מהללים את האקדמיה למרות שהוא "קטן" וכד'.
כמובן כל זאת אינה דעתי, אלא מה אפשר לומר אם וכאשר הסרטים הללו היו זוכים, אין באמת סרט שהיה חף מדיונים מהסוג שנפתח כאן. ובחזרה לכותרת.
אופס, השתרשר לי לכאן במקום לדיון לעיל
(ל"ת)
ספוטלייט כבר הוקרן בארץ? מתי?
תודה.
הוקרן ועדיין מוקרן. לא שמרו את זה בסוד.
(ל"ת)
הוא יצא באותו יום עם 'האיש שנולד מחדש'
בעוד 'האיש' הוא זה שקיבל את רוב תשומת הלב והאולמות הגדולים, 'ספוטלייט' קיבל את השאריות שלו. כמו האח הקטן שמסתתר מאחורי אחיו הגדול. לכן כנראה הרבה אנשים פספסו אותו בקולנוע.
הם לא פספסו אותו
הם עדיין יכולים לראות אותו, הוא עדיין שם.
נכון בהחלט מה שכתבת לגבי זה ש"האיש שנולד מחדש" קיבל הרבה יותר תשומת לב, אבל זאת לא סיבה לקבור את הסרט הזה או לרחם עליו. הוא זכה באוסקר. הוא מופץ באופן מכובד. אין שום בעיה לראות אותו.
פרסי הMTV : פחות מגניבים מהאוסקר
פרסי הMTV כבר לא מגניבים כמו שהם היו בשנות ה90 ותחילת האלפיים שבהם הייתה בהם חתרנות מסוימת ומרעננת עם בחירות כיפיות (ספרות זולה! שבעה חטאים! המטריקס!) אבל בערך מאז שנת 2007 הם נותנים את הפרס לבלוקבאסטר הכי גדול או לדמדומים/דמוי דמדומים הגדול של השנה. ועדיין יש משהו מעניין לראות בפרסים האלה כמו העובדה שבערך כל שנה הם ממציאים קטגוריה חדשה.
בכל מקרה השנה היא לא שונה והמועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר כולם בלוקבאסטרים:
דדפול (וואו זה היה מהיר), מלחמת הכוכבים, עולם היורה, הנוקמים 2, קריד, היישר מחוץ לקומפטון.
שמים לב למשהו חסר? ובכן, כן הם אשכרה *לא* העמידו את מקס הזועם. כנראה שהוא לא היה להיט גדול בקהל צופי "Teen Mom OG", אבל זה כנראה פעם ראשונה שהמועמדים לאוסקר יותר מגניבים מהרשימה של MTV.
בקטגורית "אנחנו ממציאים קטגוריות כל שנה" הפעם יש שני קטגוריות – "סיפור אמיתי" שאני מניח שאפשר לקרוא לזה סוג של גטו לסרטי אוסקר ואכן שם אפשר למצוא את האיש שנולד מחדש, מכונת הכסף, ג'וי, סטיב ג'ובס, היישר מחוץ לקומפטון והסרט היחיד שלא היה מועמד לאוסקר: בלתי הפיך (נו, הסרט עם ויל סמית', לא הסדרה ולא הסרט הצרפתי). ו.. סרט דוקומנטרי הטוב ביותר! מצד אחד, אין לי מושג למה הם חשבו שלקהל שלהם יהיה אכפת מקטגוריה שכזאת אבל אני לחלוטין בעד. מצד שני, אין פה את "מבט השקט" אז הם כבר פישלו בענק בקטגוריה הזאת.
כל שאר הקטגוריות די צפויות בדרכן. מלחמת הכוכבים מוביל עם 11 מועמדיות לסרט, דייזי רידלי מובילה עם 4 מועמדיות (הופעה נשית, קרב, פריצה, גיבורה). דדפול אחריו עם 8.
טקס הMTV די הפך לצל של עצמו. כמו הערוץ
הייתי מקבל את טיעון הTeen Mom שלך ואולי גם את הטיעון הכללי יותר של "נמנעים מדירוג R מטעמי טינאייג'רים"… אבל מד מקס כן מועמד שם לארבעה פרסים אחרים, לצד שמונת הפרסים של דדפול ואפילו פרס אחד לסמואל ג'קסון על קינגסמן.
אבל קינגסמן לא מועמד לאף פרס אחד, ובטקס פרסים שאשכרה יש בו קטגוריית "הקרב הכי טוב" ומשחק על הcoolness factor, קינגסמן היה צריך להכיל בערך חצי מהמועמדויות לקטגוריה הזו. וזה לצד קטגוריית Breakthrough performance ששחקן כמו טארון אגרטון נופל בול לתוכה (אבל ברי לארסון… לא ברור לי איך היא נכנסה לשם אחרי הרזומה שלה. נראה לי שהם קצת פספסו את המשמעות של Breakthrough).
ואם כבר ג'קסון, אז בקצה השני של השנה הקלנדרית (שבפועל נמתחת על פני יותר מ365 יום לפי רשימת המועמדויות) גם the hateful hate לא מועמד שם לשום דבר וגם לא The Martian… סרטים שהייתי מצפה לראות עושים לכל הפחות גיחה בקטגוריה כלשהי גם לטקס הזה. נראה שמאז דמדומים טקס הMTV בהחלט מאבד את זה.
מה הבעיה עם דוקו?
א' – לערוץ יש היסטוריה לא רעה עם סרטי דוקו שהם הפיקו בעצמם.
ב' – אנחנו חיים בעידן בו המציאות לוקחת חלק הרבה יותר פעיל בתרבות הצפייה שלנו. מעבר לסרטי דוקו יש שלל תכניות ריאליטי (הערוץ, לצערי, מצטיין דווקא בגרועות שבהן), ואליהן אתה יכול להוסיף את העובדה שמבחינת הנוער יש הרבה יותר כוכבים שמגיעים מרשתות כמו סנאפצ'ט ויוטיוב מאשר אלו של המדיה המתוסרטת, כך שאין שום סיבה שהם לא יתעניינו בסרטי דוקו
ג' – מבין המועמדים ברשימה יש לא מעט מועמדים שמדברים מאוד לקהל של MTV, גם סרט על איימי וויינהאוס, גם The Wolfpack, שמתעד את התבגרותם של ילדים שגדלו בקומונה סגורה בניו יורק בשנות התשעים והמפלט שלהם היה ליצור שיוודים לסרטים שהם ראו בטלוויזיה, Her Name is Malala שמתעד גיבורה בת גילם של הצופים שהפכה לאקטיביסטית המפורסמת בעולם כיום ו"קרטלנד" שמתעד את אחד המאבקים הגדולים בסחר בסמים – זה פשוט מעניין את כולם, אני מניח.
בעיה? להיפך
אני פשוט לא לחלוטין בטוח כמה ילדים , נערים ונערות בני 13-18 (בערך טווח הגילאים של הערוץ) מתעניינים בסרטי דוקו, ואני אפילו יותר בספק שמישהו מהם ראה את הדוקומנטרים האלה. אני אשמח להתבדות בנושא אבל פשוט עוד לא נתקלתי בנער/ה שגם צופה בMTV וגם צופה בדוקומנטרים.
אגב, פה הרבה יותר כיף להמר על הזוכים
כי צריך לחשוב שונה לגמרי מאיך שהדברים מתנהלים אצל האוסקרים
ההימורים שלי:
סרט: מלחמת הכוכבים
סרט אמיתי: קומפטון
דוקו: איימי
שחקנית: שרליז ת'רון, מקס הזועם
שחקן: ראיין ריינולדס, דדפול
פריצת השנה: דייזי ריילי, מלחמת הכוכבים
שחקן קומי: קווין הארט, Ride Along 2
שחקן האקשן: ג'ון בוייגה, מלחמת הכוכבים
גיבור השנה: שרליז ת'רון, מקס הזועם
נבל השנה: אדם דרייבר, מלחמת הכוכבים
השחקן הוירטואלי: סת' מקפרלן, טד 2
האנסמבל: מהיר ועצבני 7 (לזכרו של פול ווקר, אני מהמר)
הנשיקה הטובה: דקוטה ג'ונסון וג'יימי דורנן, 50 גוונים של אפור
הקרב הטוב: ליאו והדובה, האיש שנולד מחדש
6/12
צדקתי בסרט (מלחמת הכוכבים), סיפור אמיתי (קומפטון) ודוקו (איימי)
צדקתי בשחקנית (ת'רון) אבל טעיתי בשחקן (הימרתי על ריינולדס וליאו לקח)
צדקת בפריצת השנה והנבל (דייזי ריילי ואדם דרייבר ממלחמת הכוכבים) אבל טעיתי בכל השאר… אני כבר לא מבין את הנוער של היום.
האמת? בקיזוז מקס הזועם שלא נמצא שם, ועולם היורה שכן
יש לפחות שני מועמדים מעניינים בפרס הסרט הטוב – "קריד" ו-"היישר מחוץ לקומפטון". "קריד" מעניין כי הוא, נו, *מעניין מישהו* בקרב קהל הצופים של הערוץ. אני יודע שהסרט הצליח בקופות, אבל איכשהו חשבתי שרוב הכרטיסים נמכרו לאנשים שעוד זוכרים את התקופה שבה במסגרת סדרת רוקי הופקו סרטים טובים, או לפחות את זו שבה סטאלון עוד היה כוכב – התקופה האחרונה פחות או יותר נגמרה כש-MTV התחילו עם טקס פרסי הקולנוע שלהם; הראשונה נגמרה, כמדומני, עוד לפני ש-MTV בכלל התחילו לשדר.
"היישר מקומפטון", לעומת זאת, הוא דווקא מועמד מאוד מוצלח על תקן "הסרט שהיה צריך לקבל מועמדות/פרס באוסקר ולא קיבל". עם זה דווקא יש ל-MTV היסטוריה מעניינת: ב-1992 הם נתנו את פרס הסרט הטוב ביותר ל-"בחורים טובים" (היה מועמד באוסקר, אבל לא זכה; בדיעבד, הצופים ב-MTV זיהו את הפוטנציאל של ארון סורקין כמעט עשור לפני כל אחד אחר), שנה אחר כך הם נתנו את הפרס ל-Menace II Society – דרמה על חיי הפשע בגטאות השחורים בלוס-אנג'לס שזכתה לשבחי הביקורת מקיר לקיר, אבל באוסקרים באותה תקופה לא היו נוגעים בו עם מקל.
"היישר מקומפטון" הוא ה-Menace II Society של השנה (ולא יפתיע אותי לגלות שהוא ייקח את הפרס): למעלה משני עשורים אחרי, לאקדמיה אין בעיה לתת מועמדות ואפילו פרס לסרטים היסטוריים שעוסקים בדיכוי תושביה השחורים של ארה"ב. אותו כנ"ל עם סרטים שמציגים פושעים או סתם אנשים מהיישוב שמתעסקים בנשק, סמים ומתייחסים לנשים כמו זבל – כל עוד הם לבנים. אבל סרטים שמציגים גיבורים *שחורים* שמתנהגים ככה? יקבלו לכל היותר מועמדות-ניחומים בקטגוריית התסריט. וזה, כמובן, עניין אידיוטי במיוחד, כי "היישר מקומפטון" אמנם הציג התנהגות מאוד-מאוד שלילית של הגיבורים שלו, אבל לא טען שההתנהגות הזו היא משהו שצריך לשאוף אליו, נהפוך הוא.
אז במובן הזה, טקס פרסי הקולנוע של MTV עדיין מקדים את זמנו.