מצטער, זה לא היום לחדשות טובות. לעומת הקלאסטרפאקיה שהיא הביטול של "ראיון סוף" והשלכותיו, זאת רק פינה קטנה, ובכל זאת זה קצת מבאס מבחינה הפטריוטית.
ה"רשימה הקצרה" של המועמדים למועמדים לפרס האוסקר בקטגורית הסרט דובר השפה הזרה הטוב ביותר התפרסמה הערב. להזכירכם: מבין רשימת כל נציגי המדינות, נבחרים לרשימה הזאת תשעה סרטים, שחמישה מבינהם עולים לשלב המועמדויות הסופיות. ובכן, בלי ליצור מתח מזויף – נציג ישראל, "גט" לא שם. אלה הסרטים שכן נמצאים בה:
"סיפורים פרועים", ארגנטינה
"אידה", פולין
"לווייתן", רוסיה
"כח עליון", שוודיה
"אי התירס", גאורגיה
"Tangerines", אסטוניה
"Timbuktu", מאוריטניה
"The Liberator", ונצואלה
"Accused", הולנד
חמישה מבין הסרטים – אלה ששמותיהם מופיעם כאן בעברית – נרכשו להפצה בארץ ויופצו בחודשים הקרובים. אלה, אם אני לא טועה, גם הסרטים שנחשבים למועמדים הרציניים יותר מבין התשעה.
כמו בכל שנה, יש גם היעדרויות תמוהות: "יומיים ולילה" של האחים דארדן, עם מריון קוטיאר, נראה כמו מועמד כמעט אוטומטי, אבל לא הגיע לרשימה; "שנת חורף" הטורקי היה חביב הפסטיבלים, אבל לא נורא מפליא לגלות שהוא פסטיבלי מדי בשביל האוסקר.
ובאשר להיעדרות הישראלית? היא לא מפתיעה. "גט" הוא לא סרט שהיה לו סיכוי רציני להגיע לפרס; הדבר הכי טוב שאפשר היה לקוות לו הוא מועמדות. הרבה דובר, בעקבות הזכיה של הסרט בפרסי אופיר על השאלה האם חברי האקדמיה הישראלית מצביעים לסרט הטוב ביותר, או לסרט שנחשב לבעל הסיכויים הטובים ביותר באוסקר (אני חושב שהראיות הנסיבתיות מצביעות על כך שזה בדיוק המצב). אירוני לראות שבדיוק בימים אלה "אפס ביחסי אנוש" – שקיבל את כל הפרסים חוץ מאת זה שנחשב – מופץ בארצה"ב ומקבל אחלה תגובות. כמובן, אין שום אפשרות לדעת מה היה המצב אילו הנציג הישראלי לתחרות היה אחר, אבל נדמה לי שאלה שהצביעו ל"גט" במקום ל"אפס" מתוך מחשבה שהוא נציג בינלאומי טוב יותר קצת אוכלים את עצמם עכשיו. מוסר השכל: בפעם הבאה אולי פשוט תצביעו למה שאתם אוהבים?
התמונה בראש הדף – מתוך "אידה"
אידה – הצילום הכי מרהיב ויפהייפה שראיתי מזה שנים, רק על זה מגיע לו האוסקר הזר. מניח שהוא יתחרה עם 'לווייתן'.
אנטישמים.
(ל"ת)
באסה, רציתי שהברזילאי לפחות יקבל מועמדות
(ל"ת)
תזכיר לי מה היה הברזילאי?
(ל"ת)
the way he looks
Hoje Eu Quero Voltar Sozinho בפורטוגזית, הוא הוקרן בארץ רק במסגרת פסטיבל הקולנוע הגאה כמה שאני יודעת
שאלת תם
מתוך הנחה מובנת מאליה, שחברי האקדמיה האמריקאית לא יכולים, פיזית, לצפות בכל סרט אפשרי שיוצא, בארה"ב ובעולם, הקריטריון היחיד למועמדים לקטגוריית הסרט הזר הופך להיות האקדמיות המקומיות של כל מדינה, ומתוך הרשימה המצומצמת הזו (כמה מדינות יש היום ? בערך 200 ? ) בוחרים תשע מועמדים ראשוניים ?
גם האפשרות של צפייה לכאורה ב-200 סרטים שונים נראית לי מלאכה בלתי אפשרית בעליל.
83 מדינות שלחו נציגים השנה
ותהליך הבחירה הראשונה, שצמצם את הרשימה לתשעה, נעשה על ידי ועדות, שחברי כל אחת מהן צופים ברבע (אאל"ט) מהנציגים.
מעניין, תודה
(ל"ת)
כלומר יכול להיות מצב של סרט שלא עובר כי הועדה המסוימת הזאת לא משתגעת עליו, ואם הוא היה מוצג בפני ועדה אחרת הם היו אוהבים ומעבירים בשנייה?
והחדשה, אכן מאכזבת.רק נותר לקוות שהמארגנים של כל המוסד הזה יעשו חושבים עם עצמם
בהחלט יכול לקרות ומן הסתם באמת קורה.
(ל"ת)
יותר גרוע:
תיאורטית יש מצב שמועמדים כבדים אחרים דוגמת ״מאמי״, ״גט״ או ״שנת חורף״, שהוזכרו בלא מעט תחזיות, נשארו בחוץ רק משום שכולם הוגרלו לאותו בית מוות עם ״אידה״ או ״סיפורים פרועים״ (בהקשר הזה, מעניין תמיד לדעת מיהם שלושת הסרטים שהגיעו לתשיעייה דרך ״התיקון״ של הועדה) ואילו אחד מבין הסרטים השוליים יותר בשורטליסט זכה מן ההפקר כשהוא הוגרל לבית משעמם מוות. תזכירו לי למה אנחנו מייחסים כזאת חשיבות לקטגוריה ההזויה הזאת?
תזכירו לי שוב
למה אנחנו בכלל מייחסים כזו חשיבות לטקס כולו?
ובאמת אני שואל. בתור מישהו שכל שנה דואג לשבת מול המסך ב-3 לפנות בוקר, אבל מאוד מודע לעבודה שהבחירות והנצחונות לא באמת רלוונטים לשום דבר.
אני אישית מפיק מזה את אותה הנאה שמפיקים מהמונדיאל
כל הסטטיסטיקות, הניחושים, הדיונים על מה יכול לקרות ולא יכול לקרות.
אין ספק שזה כיף.
נראה לי שתיאוריית "הכי מתאים לאוסקר" לא ממש תופסת במקרה של גט האפרורי והמינימליסטי.
לא כשמולו יש סרט אוסקרים קלאסי כמו "מיתה טובה". אם כבר, יכול להיות ש"גט" זכה באוסקר הישראלי בזכות המעמד המבוסס יותר של האלקבצים בתעשייה, ואולי גם כפיצוי מסויים להתעלמות משני הסרטים הקודמים בטרילוגיה.
או שאולי, רק אולי, ואני מעלה פה השערה שהיא לגמרי מופרכת מהיסוד,
הוא נבחר כי הוא היה לדעתם של האנשים שנתנו לו את קולם הסרט הכי טוב מבין החמישה, שכן הוא היה הסרט הפייבוריט לזכייה מאז הרגע שהוא נכנס למירוץ ועד הטקס עצמו. ואני לא חושב שמישהו חשב בכלל על פיצוי ביחס ליחס שקיבלו הסרטים הקודמים בטרילוגיה, כי הם זכו ליחס די ראוי ("ולקחת" היה די בוסרי וקיבל יחס די צונן בשנה עמוסה בסרטים טובים ממנו, "שבעה" היה מועמד כמעט בכל קטגוריה וגרף לפחות שני פסלונים בקטגוריות מרכזיות והפסיד את השאר לסרט מדובר וראוי ממנו) והם גם פחות טובים ממנו.
גם עם ההנחה הזו אין לי בעיה. כדאי גם לזכור שתפיסה חיובית כלפי יוצרי הסרט וכלפי הטרילוגיה בכללה
יכולה לגרום לשיפוט חיובי יותר של הסרט (שהוא בעיני בהחלט זוכה ראוי). וכנ"ל גם הסתכלות על ההיסטוריה של היוצר. כשסקורסזה קיבל אוסקר דווקא על "השתולים" לכולם היה ברור שזה גם פיצוי על הקיפוח שלו לאורך השנים. כששיבת המלך קיבל 13 אוסקרים, היה ברור שהפרסים האלו מחולקים לטרילוגיה כולה.
בכל מקרה, אני אוהב יותר את "אפס ביחסי אנוש" מאשר את גט, אבל הבחירה בשני עדיין נראית לי ראויה לחלוטין. אני גם לא אוהב את האופציה של הפרדה בין הסרט הטוב ביותר לבין המועמד לאוסקר (אבל כבר ניהלנו את הדיון הזה, לדעתי).
וכפי שכבר נאמר בדיון על פרסי אופיר-
זה אפשרי שגט היה הסרט הכי טוב מבין המועמדים, אבל זה לא סביר שבכל קטגוריה פרטנית (בימוי, תסריט, שחקנים וכו') סרט אחר היה יותר טוב, ועדיין הסרט עצמו בכללי היה יותר טוב. זאת חתיכת סינרגיה.
וכפי שכבר נאמר בדיון על פרסי אופיר
יש בהחלט אפשרות של הצבעת פיצוי. הצבעה לסרט הכי טוב בקטגוריה הראשית, ולסרט השני הכי טוב בקטגוריות משניות.
ב"דו-קרב" בין אפס ביחסי אנוש לגט
אני הייתי בוחר במיתה טובה
לאוסקר? גם אני.
(ל"ת)
מיתה טובה בכלל הוקרן בקולנוע?
(ל"ת)
הוקרן בקולנוע ושבר לי את הלב.
אני לא בטוח שהוא היה בהכרח אופציה עדיפה לאוסקר על "אפס ביחסי אנוש" (בינתיים, למרות הנפילה של קנדה, בלגיה וטורקיה, חביבי המבקרים הם אלו ששולטים במירוץ לאוסקר), אבל "גט" לא היה נציג מוצלח במיוחד.
נשמע לי קצת מורבידי מדי.
כאילו, גירושין זה לא כיף וגם להיות אנטיפט זה לא טוב, אבל לבחור במיתה טובה בגלל זה? החיים יפים, בנאדם!
לא שווה הרבה, אבל כן מועמד לגלובוס הזהב
(ל"ת)
הראיות הנסיבתיות מצביעות על כך שזה בדיוק המצב?
לו היו רוצים סרט מתאים לאוסקר, היו בוחרים בכזה שכבר הוכיח את עצמו בחו"ל ("אפס ביחסי אנוש") או בכזה שעוסק בנושא אקטואלי, גלובלי וחוצה תרבויות ("מיתה טובה") ולא בסרט שעוסק בבעיה יהודית של אישה ישראלית מול הממסד הרבני. אני מצטערת, אבל הנסיבות מצביעות שזה בדיוק לא המצב.
את מדברת על ראיות תוכניות. מהותיות.
על ראיות שהיו רלוונטיות אם היו בוחרים במפורש בסרט המתאים לאוסקר – ואז היה יכול להיות דיון על מידת ההתאמה של כל אחד מהמועמדים.
אבל גט לא זכה בפרס "הסרט בעל הסיכויים לאוסקר" – הוא זכה בפרס "הסרט הטוב ביותר". והראיות הנסיבתיות לכך שהוא זכה פורמלית בשני אבל בעצם בראשון היא שיש קריטריון אחד בסיסי של הפרס השני שבו הסרט לא עומד – (כמעט) אף אחד מרכיביו לא זכה בתואר "הטוב ביותר"
לא; דורון דיבר על ראיות, אני טוענת שהן אינן קיימות...
אין חולק על כך ש"גט" זכה בפרס "הסרט הטוב ביותר"; לכן מתבקש לומר שיותר בוחרים ראו בו את הסרט הטוב ביותר באופן כללי (ובדיונים קודמים כבר הועלו הסברים לכך). אני לא רואה כאן ראיות לכך שהוא הסרט הטוב ביותר לאוסקר, מכיוון שהוא פשוט אינו כזה… וגם זאת נימקתי ולכן לא אחזור שוב על דבריי.
הם כנראה חשבו שהוא מתאים לאוסקר כי הוא דומה מאוד ל"פרידה" האירני שזכה לפני כמה שנים בפרס
וכמו ששלמקו טען, הראיות שמצביעות על כך שהסרט נבחר בגלל שהוא מתאים לאוסקר הן שהוא לא קיבל כמעט שום פרס חוץ מ"הסרט הטוב ביותר" (שזה כמובן מצב אבסורדי).
אולי; זה כבר נימוק קצת יותר סביר, ולו רק כי הוא חיובי
שלמקו לא הציג ראיות; הטענה היא שמכיוון שלא א' אז כנראה ב' אבל יש גם אפשרויות ג' וכו'… בקיצור, בעיניי אלה לא "ראיות", צר לי.
זה המשמעות של ראיות נסיבתיות.
אם הן היו מפורשות, הן היו סתם ראיות.
לא, זו בסה"כ פרשנות, ולא אחת משכנעת לדעתי.
כאמור, אני לא מסכימה שאלה הנסיבות; אין כאן דיכוטומיה. יש כאן בסה"כ ניסיון להסביר בחירות לא שגרתיות, וזו אפשרות אחת שאינה נסיבתית, אלא השערה סיבתית, לא יותר.