רגע לפני האוסקר, בזמן שכולם מכים בו ואחרי שסיימנו להצביע ולהבהיר מה אנחנו היינו עושים, הגיע הזמן לעשות מה שקצת הפסקנו לעשות בשנים האחרונות, שהוא לדווח על מצב המרוץ. אז מכיוון שזה בכל מקרה מתכנס לקראת ההימורים, בואו נעשה את זה בערך בפורמט של דיבור על כל קטגוריה, ובמקביל דיווח במידה שהייתה גילדה רלוונטית שבחרה שם לאחרונה (וכשאני אומר לאחרונה אני מתכוון מאז פרסי הבאפט"א ב-18 בפברואר. אמרנו לכם שעבר זמן!). נדרג את זה על פי מידת העניין בקטגוריה.
סרט תיעודי קצר (מידת עניין: 3% ביום טוב): למרות שסרטים תיעודיים הפכו למשהו שאינו מוקצה באופן אוטומטי, כדי שמישהו יתעניין בסרטים תיעודיים קצרים הוא צריך להיות: א. מישהו שמבלה את רוב השנה שלו בניסיון להשלים את כל הסרטים המועמדים לאוסקר, ב. קרוב משפחה של מישהו שעשה סרט תיעודי קצר, ג. סטודנט בתואר שמקרינים בדיוק סרט שלו אבל רק אחרי הסרט התיעודי הקצר של מישהו אחר.
זה אומרת שבגדול, בעוד שהאוסקרים כן חילקו את הפרס הזה לכמה יוצרים מעניינים לאורך השנים (כמו מעצב הפוסטרים סול בס, וולט דיסני ו-אה, צבא ארה"ב) זה הזמן לצאת להפסקת שירותים בזמן הטקס, בהנחה שכל שאר ההפסקות לא הספיקו לכם.
אז מי ינצח על פי הפרסים המקדימים? טוב, הבעיה היא שהז'אנר הזה כל כך משעמם את הוליווד שיש בדיוק מקום אחד מקדים שבו הסרטים בקטגוריה התחרו: טקס פרסי המבקרים לסרטים תיעודיים, שם "מעבדת התיקון האחרונה" ניצח את "הא"ב של החרמות ספרים" ו"הספר של ליטל רוק". האם זה אומר משהו? לאו דווקא, באותו טקס גם עפו על הסרט התיעודי של מייקל ג'יי פוקס שהאוסקר לא העמידו בסוף, ואני חושב שכלל ה"המצביעים בוחרים על פי השם ולא על פי הסרט" עדיין אמור לתת את היתרון ל"א"ב של החרמות ספרים" אבל אם "מעבדת התיקונים האחרונה" זוכה – טוב, יש לזה תקדים.
סרט תיעודי ארוך (מידת עניין: 10%): "20 ימים במריופול" לא ניצח בכל טקס פרסים עם קטגוריה תיעודית, אבל כשהוא הפסיד זה היה לרוב לסרטים כמו "סימפוניה אמריקאית" והסרט של מייקל ג'יי פוקס שלא מועמדים. בפרסי הגותהאם הוא כן הובס על ידי "ארבע אחיות", אבל קשה לחשוב שהמצביעים של האוסקר יוותרו על הזדמנות להבהיר לכולם את דעתם על כך שהמלחמה באוקראינה היא לא משהו, ומישהו ממש צריך לעשות משהו לגבי זה, כמו, לא יודע, לנאום נאום באוסקר.
סרט עלילתי קצר (מידת עניין: 14%): עקרונית, קטגוריית הסרט הקצר נועדה להיות מעין מקפצה ליוצרים צעירים שעוד מתקשים להשיג מימון לסרט באורך מלא (ואכן, כך מרטין מקדונה, סטיבן רייט, פיטר קפלדי, טיילור הקפורד, ואנדראה ארנולד השיגו אוסקר בתחילת דרכם), מה שאומר שהיא כמעט אוטומטית לא מעניינת את מי שצופה בטקס ורוצה לראות כבר יוצרים בשלים ומבוגרים שעושים סרטים אמיתיים. ככזה, מידת העניין אמורה להיות בערך 1%, אלא שהשנה קרה מקרה ו-ווס אנדרסון, לא בדיוק עולל צעיר, מצא את עצמו מועמד לצד רשימת מועמדים שלא הייתם מזהים ברחוב גם אם היה עליהם שלט "הייתי מועמד לאוסקר! באמת!".
האם זה אומר שהוא בדרך הבטוחה לניצחון? קצת קשה להגיד – אין הרבה פרסים מקדימים לעסק הזה ואלה שכן היו הלכו דווקא לסרט "אחרי" ולא לסרט של ווס אנדרסון למרות ש-מה? ר… ראיתם את שני הסרטים? ועדיין נתתם את הפרס לטמטום של נטפליקס? אבל גם הסרט של ווס אנדרסון בנטפליקס! מה אתם עושים?! אפשר היה להניח שעובדת היותו ווס אנדרסון תעשה את שלה, אבל כבר הפסידו בקטגוריה הזאת כוכבים גדולים (נניח, קנת' בראנה) לאנשים שעד היום אף אחד לא יודע מי הם. נקווה שהצדק ייעשה ו-"הנרי שוגר" יזכה, אבל אל תהיו בהלם אם לא. קטגוריה מוזרה מאוד הקטגוריה הזאת.
סרט בינלאומי (מידת עניין: 22%): רוב הקטגוריות השנה קצת משעממות כי הן נעולות מראש, אבל אף אחת לא נראית נעולה וברורה מראש כמו זאת שבה מועמד הסרט שמועמד לסרט הטוב ביותר יחד עם עוד ארבעה סרטים שלא מועמדים לסרט הטוב ביותר. כן, כולי תקווה שהאוסקרים יעשו ל"אזור העניין" דווקא ויתנו את הפרס ליצירה מושלמת כמו "ימים מושלמים", אבל בחייאת – האוסקרים שלנו? שיתנו פרס לסרט בינלאומי שלא עוסק בשואה? הגזמתם.
פרס שחקנית המשנה (מידת עניין: 33%): באוסקר נוהגים להתחיל את הטקס עם הפרס לשחקנית המשנה, ואולי זה טוב כי יוציאו מהדרך את אחד הפרסים הכי ידועים וברורים מראש עוד מתחילת העונה – דאווין ג'וי רנדולף עבור הופעתה ב"נשארים לחג". ולהוכחה, המספר 7. מה 7? 7 פעמים השחקניות האחרות שמועמדות לאוסקר זכו באיזשהו פרס השנה. כולל פרסים מונפצים כמו "פרסי פפרוני הזהב של סושי רחביה למה השם שלנו הוא פפרוני אם אנחנו מסעדת סושי".
רנדולף, לעומתן, זכתה בערך 58 פעמים. בפעמים הספורות שהיא הפסידה, היא הפסידה פעם אחת לג'ודי פוסטר, פעם אחת לדניאל ברוקס, פעמיים לצ'רלס מלטון (בזכות קטגוריות "הופעת משנה" ללא מגדר) ולרוב לרייצ'ל מקדאדמס על הופעתה המעולה ב"אלוהים, אתה שם? זאת אני, מרגרט", שזה עדיין בושה שהאקדמיה לא נתנה לה הוקרה. בכל מקרה, בכל במה משמעותית – באפט"א, גילדת השחקנים, עין הדג, גלובוס הזהב, פרסי המבקרים, פרסי הסרטים העצמאיים – רנדולף זכתה.
על כן, רנדולף יכולה להיות בטוחה מספיק בנצחונה בשביל, לא יודע, לשנן בעל פה את הנאום שלה ולהפסיק להקריא אותו מהדף בכל פעם.
פרס הצילום (מידת עניין: 40%): אחרי הקטגוריות שכל המועמדים בהן הם סרטים שאף אחד לא ראה, יש את הקטגוריות ה"טכניות" שבעיקר נועדו בעיני הקהל הרחב לנפח את מספר הזכיות של סרט אקראי באוסקר; כי נשמע יותר טוב שסרט זכה ב-8 אוסקרים אפילו אם חוץ מאחד כולם בקטגוריות כמו "סאונד מיקסינג", "עריכת סאונד", "טעימת סאונד" ו"סדנת סאונד מקרמה". זה לא שצילום הוא הכי פחות מעניין מהחבורה כמו שהוא זה שהכי ברור מה יקרה בו: "אופנהיימר" יקח עם ידיים קשורות מאחורי הגב. אחרי שהאקדמיה סינדלה במפתיע את הזכייה שלו באפקטים, כולם ירצו להבהיר לו שאין לו מה לבכות, הוא עדיין סרט מאוד יפה ומאוד מרשים. תוסיפו לזה את העובדה שהוא עצר בכל התחנות הנכונות (כולל באפט"א, גילדת הצלמים ואצלנו בעין הדג) ונראה לי שדי בוודאות אפשר למסור ברכות להויטה ואן הויטמה, הצלם של אחד ממשחקי CoD, על הזכייה הראשונה שלו. בואו נדמיין ביחד שזאת גם זכייה רטרואקטיבית על "אין מצב".
פרס הסאונד (מידת עניין: 49%): השאלה שתלווה את הסקר היא זאת: האם "אופנהיימר" הולך לסחוף על עיוור כל קטגוריה שהוא נמצא בה חוץ ממקרי קצה או שמצביעי האקדמיה יפגינו שיקול דעת. כי במקרה של שיקול דעת, יש סיכוי לא רע שהזוכה יהיה "אזור העניין", שכולם חופרים על השימוש שלו בסאונד. בבאפט"א, למשל, הלכו עם "אזור העניין", אבל בגילדות האמריקאיות העניקו את הכבוד ל"אופנהיימר". אולי זה פשוט עניין של פטריוטיות והבריטים מצביעים לסרט הבריטי והאמריקאים לאמריקאי. אם כן, השאלה משתנה למה יש יותר באקדמיה בימינו: אמריקאים או בריטים?
פרס הפסקול (מידת עניין: 50%): תראו, אני ממש לא מבין בפסקולים ואפשרי שחלק מהסיבה שהקטגוריה הזאת במקום נמוך היא חוסר ההבנה הזה. עם זאת, ברצוני לציין שהפסקול של "אופנהיימר" ספציפית די משעמם, ושאף סרט אחר בעונה לא זכה בשום מקום, אז כנראה לודוויג גוראנסון יקח הביתה את הפסלון השני שלו (אחרי זכייה עבור "הפנתר השחור" בעבר).
פרס העריכה (מידת עניין: 51%): כל הפרסים הגדולים העונה נקטפו על ידי "אופנהיימר", ולמרות שאני בטוח שיש סיבות טובות להצביע ל"אנטומיה של נפילה" ו"נשארים לחג", העורכת בעלת השם המעט מצער ג'ניפר ליים היא די בוודאות זאת שתזכה להביא הביתה אוסקר. הלאה.
פרס הבימוי (מידת עניין: 53%): כולם ישמחו לראות את כריסטופר נולאן סוף סוף מקבל אוסקר, ולכן אין מתח אמיתי בנוגע לשאלת הזוכה. גלייזר "אמנותי" מדי, טרייה צעירה מדי, סקורסזה ותיק מדי, ולנטימוס יצטרך לחכות לאחד משמונים אלף שיתופי הפעולה האחרים שלו עם סטון.
פרס השחקן הראשי (מידת עניין: 54%): עקרונית, הפרס הזה הוא של קיליאן מרפי. הוא הכוכב של הסרט שהולך לזכות, הוא זכה בבאפט"א ובגילדת השחקנים, והוא חמודי. אבל ג'יאמטי כן זכה בפרסי המבקרים ובאופן כללי הוא נוכחות אהובה, מה שאומר שלא כדאי לפסול אותו עד הרגע האחרון. בעונה רגילה, הייתי אומר שזה יותר צמוד ויותר מתוח ושג'פריי רייט גם בכלל בדיוק זכה בפרסי הסרטים העצמאיים – אבל כשמדברים על סוויפ כללי של "אופנהיימר", קשה לחשוב שדווקא כשזה יגיע למדען עצמו הם יוותרו.
פרס השיר המקורי הטוב ביותר (מידת עניין: 55%): כל מידה של עניין בקטגוריה לא קשורה למתח סביב הזוכה – זאת הולכת להיות שוב בילי אייליש – אלא סביב שאלת הביצועים. כמה מטורלל יהיה הביצוע של "אני רק קן"? מה לעזאזל יהיה הביצוע של השיר של "רוצחי פרח הירח"? והאם ג'ון בטיסט יעשה פרצוף נעלבי שהוא לא היה מועמד גם בקטגוריית הסרט התיעודי? מה לעשות – יש רגעים שבהם הופעה טובה יותר מעניינת מזהות של זוכים.
פרס שחקן המשנה (מידת עניין: 58%): גם פה, העניין הוא לא בגלל מתח כלשהו בקטגוריה – יש סיכוי קלוש ביותר שריאן גוסלינג יצליח לזכות במקום רוברט דאוני ג'וניור, אבל זה בערך אותו סיכוי כמו זה שאטלנטיס תצטרף למלחמת עזה-ישראל כנגד החות'ים בתימן. לא, העניין פה הוא זה שכולם אוהבים את רוברט דאוני ג'וניור, שמחים שהוא חזר לעשות סרטים אמיתיים, וסקרנים לראות מה יהיה הנאום המגניב והשנון שלו. אל תאכזב אותנו, ג'וניור.
פרסי התפאורה והתלבושות (מידת עניין: 62%): פרסי התפאורה והתלבושות ישאלו את השאלה המתבקשת – האם נשאר משהו ל"ברבי" מכל ה"ברבנהיימר" הזה? כלומר, כן, "ברבי" שלט ב-2023 ביד רמה – אבל נראה שבעונת הפרסים הוא די התאדה ונשאר בקטגוריה אחת בודדת כשחקן מוביל, שהיא השיר הטוב ביותר. עם זאת, קשה להכחיש את כוחן של התלבושות והתפאורה של הסרט. הבעיה של הסרט היא שיש לו שני אויבים: לא רק ה"היימר" שמאיים לקטוף פרסים על עיוור בלי קשר לשאלה אם מגיע לו או לא, אלא גם "מסכנים שכאלה" שמציב איום בולט בסטים מלאכותיים לא פחות ויפים גם הם, וכנ"ל בשלל השמלות של בלה בקסטר (ותזכרו – "מסכנים שכאלה" הוא סרט תקופתי, מה שכבר מעניק לו יתרון על פני "ברבי" המתרחש בימינו).
בטקס של המבקרים, "ברבי" ניצח. אצל הבריטים, "מסכנים שכאלה". בגילדת התלבושות, שניהם זכו (בקטגוריות נפרדות). בגילדת התפאורות, זכו "אופנהיימר" ו"מסכנים שכאלה". בקיצור, מעניין.
פרס האפקטים (מידת עניין: 65%): אצל הבריטים זכה "מסכנים שכאלה". בפרסי המבקרים זכה "אופנהיימר". אף אחד מהם לא מועמד לקטגוריה הזאת באוסקר. אז מי יזכה השנה?
אנשי האפקטים של הוליווד, לא בדיוק גילדה, נתנו את הזכייה ל"היוצר", אבל קשה שלא לחשוב שהדבר נובע מהרצון לפנק יוצרים מקומיים – שיקול פחות רלוונטי לאקדמיה שהולכת ונהיית בינלאומית מדי שנה. אז האם באמת "גודזילה מינוס אחת" יזכה, כמו שרבים מהמרים? או שאולי זה יהיה המקום שבו האקדמיה תפנק את "משימה בלתי אפשרית" האחרון או "נפוליאון" – שני סרטים שלהם הם העניקו כמה וכמה מועמדויות, אז בבירור מישהו שם אהב אותם?
קשה לדעת, ואני יודע שאני אישית לפחות אעביר את הטקס בשאלה האם אחרי שהאקדמיה הכירה בסרטים הודיים גדולים עם נאמברים מוזיקליים טיפשים, הם עכשיו גם יכירו בסרטי גודזילה. מצד אחד, זה יהיה ממש מגניב. מצד שני, זה יהיה מאוד מבאס להסתובב בתחושה שעדיין לא ראיתי את כל הזוכים באוסקר.
פרס האיפור (מידת עניין: 67%): אם אתם שואלים למה לעזאזל פרס כל כך לא משמעותי נמצא במקום כל כך גבוה ברמת עניין, אז התשובה היא שלאנשים שמצביעים לאיפור לא אכפת מה אתם חושבים והם יעניקו את הפרס לפאקינג "יחידת המתאבדים" או "גברים בשחור" אם יתחשק להם. בשנים האחרונות קצת פחות מתחשק להם, ונראה שהטעם שלהם נח איפשהו באיפור כבד על זוכי פרס משחק. האם זה אומר שהפרס יצטרף לסוויפ של "אופנהיימר", ילך ל"גולדה" או "המאסטרו" על האומץ שלהם לתקוע אפים גדולים לשחקנים מוכרים, ישלים סריה ויזואלית (שאולי תקרה) ל"מסכנים שכאלה" או שבכלל יחליטו "חרא עליכם, ממש אהבנו את מה שעשו ב'אחוות השלג'"?
אין לי מושג, וכפי שהעבר הוכיח, זה יכול ללכת לכל מקום. בגילדה של האיפור זכה בעיקר "סולטברן", אבל גם "המאסטרו" ו"ברבי" (שזכה גם בפרסי המבקרים) זכו. "מסכנים שכאלה" זכה בבאפט"א. קחו את כל זה בחשבון ואז עדיין תזרקו קובייה ותחליטו על פיה, יהיה לכם בערך את אותו סיכוי להצליח.
פרס הסרט (מידת עניין: 68%): שוב, ובתקווה שלא יצא לי עוד "לה לה לנד", פרס הסרט נעול-סגור-בדוק וילך ל"אופנהיימר" שזכה אצל המפיקים, הבמאים, השחקנים ומי לא. אז למה המקום הגבוה? כי, נו, לרוב האנשים זה הפרס היחיד שקיים באוסקרים, והכותרות מחר לא יצעקו "לא תאמינו מי זכה בפרס הסרט התיעודי הקצר" גם אם ישו, בודהה ומוחמד יחזרו מהמתים ויזכו בו.
פרס התסריט המקורי (מידת עניין: 70%): כל המרוצים הבאים הם מרוצים דו ראשיים בקטגוריות בנראות גבוהה, ועל כן המיקום הגבוה שלהם. נתחיל מהתסריט המקורי, שם פשוט שני המתחרים הם סרטים שלא כל כך הרבה אנשים ראו: "נשארים לחג" (שלא באמת זכה באף פרס, אבל בבירור מדובר בסרט אהוב) או "אנטומיה של נפילה" (שגם הוא סרט אהוב, ולו אפילו אין זכייה בטוחה מראש כמו רנדולף בשחקנית משנה, והוא גם זכה בבאפט"א בקטגוריה).
בגדול, זאת הייתה אמורה להיות הקטגוריה של "ברבי", רק שאחרי שהאקדמיה הזיזה אותו לקטגוריית התסריט המעובד כל השאר מנסים את מזלם, כולל פאקינג "המאסטרו" שניצח בפרסי הלַוויָן, על שם כמה רחוק הטעם שלהם בתסריטים מקוריים מקרקע המציאות. גם "חיים שלמים", שלאחרונה זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפרסי הסרטים העצמאיים, מועמד לא קטן לזכייה באותו מסלול של "במאית שאנחנו רוצים לפרגן לה אבל לא מספיק במועמדות לבימוי אז יאללה קחי פרס על התסריט" על שם "נשים מדברות".
פרס התסריט המעובד (מידת עניין: 74.5%): כולם אוהבים את התסריט של "מעשייה אמריקאית". הוא זכה בפרס התסריט בפרסי האינדי, בפרס הסקריפטר, ואפילו בפרסי הבאפט"א הבכלל לא אמריקאיים. ובכל זאת, האם באמת ידלגו על "אופנהיימר" בתוך הסוויפ הגדול שלו? ומה עם "מסכנים שכאלה"? כל אלה שאלות טובות. ועדיין, מי שמהמר על סמך מומנטום בעונה והגיון בריא צריך לשים את כספו על "מעשייה אמריקאית". רק, כזה, אל תעשו את זה. הימורים זה רע.
פרס השחקנית הראשית (מידת עניין: 75%): סטון או גלדסטון? סטון, שזכתה בבאפט"א, או גלדסטון שזכתה בגילדת השחקנים? זה שחזור כמעט אחד לאחד של המירוץ בשנה שעברה בין בלנשט ויאו, ושם זה נגמר בניצחון ליאו – הגלדסטון של העונה. על כן, סביר שצריך להמר עליה, בטח כשלה יש את הנרטיב ה"יותר נכון" למצביעים, ושהתלונה העיקרית עליה היא "זאת בכלל לא הופעה ראשית", שזאת בקושי תלונה.
אבל אם בכל זאת להצביע על הסיבות למה סטון יכולה לזכות – כשיאו זכתה, היא מאוד רצתה את זה, היה ברור שזה בערך הסיכוי האחרון שלה להיות במעמד הזה והכי חשוב: הסרט שלה עמד לסחוף את האוסקרים, אז בטח שלא התכוונו לוותר עליה. הפעם, זה לא המצב – "רוצחי פרח הירח" נראה יותר דומה ל"אירי" מאשר ל"שתולים" בכל הנוגע לכמה אוסקרים האקדמיה מוכנה לזרוק לכיוונו. אם גלדסטון תזכה, היא ככל הנראה תהיה הזוכה היחידה של הסרט, וזאת לעומת סטון שיכולה להצטרף לכמה וכמה פרסים כמו תפאורה ותלבושות וכו'. והאם בכלל ייעשה מעשה אדריאן ברודי ושתי הזוכות הצמודות יפנו דרך למועמדת שלישית? קשה לדעת במה שהוא כנראה המירוץ הכי מותח בפרופיל הכי גבוה של השנה. קצת חבל שהוא בעצם די היחידי.
פרס הסרט המונפש (מידת עניין: 83%): שני סרטים אהובים מאוד שכולם חזו להם יותר מועמדויות באוסקר הזה ובסוף שניהם הצטמצמו לקטגוריית הסרט המונפש: ספיידרמן נגד מיאזאקי. ספיידרמן זכה בפרסי האנני, ובפרסי המבקרים. "הילד והאנפה" זכה בבאפט"א ובגלובוס הזהב, אבל הוא סרטו האולי אחרון של מאסטר קולנוע שאם למישהו מגיע שני אוסקרים בקטגוריה הזאת, זה – עם כל הכבוד למילר ולורד – מיאזאקי. המהמרים בעד "ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש", אבל כזה ב-0.00001. אם בסוף "אלמנטלי" יזכה יהיה צחוקים.
פרס הסרט המונפש הקצר (מידת עניין: 88%): מן הסתם הסרט המונפש הקצר הוא קטגוריה א-מעניינת עבור רוב האנשים ביום רגיל. ביום רגיל, מידת העניין שלה היא משהו כמו מינוס 12% לאדם הלא חובב האנימציה. אבל כשמועמד סרט ישראלי, נו, מידת העניין קופצת ל-100% (או 100% פחות 12%).
אז האם "מכתב לחזיר" יזכה? בשנה שבה כל תמיכה בישראל זוכה לעיקום אף מצד מיעוט קולני וכל התנגדות לישראל זוכה לעיקום אף מצד מיעוט קולני אחר, נראה שעצם המועמדות עומדת בסימן הפוליטיזציה של כל העסק, אבל צריך לזכור שעבור רבים מהמצביעים, הם אף פעם לא יגיעו לשלב שהם יודעים שמדובר בסרט קצר שעוסק בזכרון השואה בישראל או לאנימציה הייחודית שלו. "טל קנטור" הוא לא שם ישראלי במיוחד, לא קוראים לסרט "פאק חמאס" והשאלה שתקבע האם "מכתב" יהיה הסרט הישראלי הראשון שיזכה באוסקר היא לא מה דעתם של המצביעים על המלחמה, אלא האם הטעם שלהם מספיק מעניין או שהם מעדיפים חרא סכריני כמו "המלחמה נגמרה!". כמו בקטגוריות הקצרות האחרות, אין ממש תקדימים ופרסים מקדימים אחרים. "המלחמה נגמרה!" זכה בפרס האנני, אבל הוא לא התמודד מול אף אחד מהמתמודדים באוסקר. כל השאר זכו בכל מיני פרסים בפסטיבלים, אבל נראה שברוב המקרים המתמודדים לא היו המועמדים האחרים. בהימורים, אם זה עוזר לכם, אנחנו מובילים. אבל זאת קטגוריה כל כך כאוטית שזה לאו דווקא אומר משהו. בכל מקרה, אנחנו נעודד את טל קנטור ועמית ר. גיצלטר (…ולא נתבאס אם יזכה בסוף "תשעים וחמישה חושים").
הילד והאנפה זכה בגלובוס הזהב, לא ספיידרמן
זאת, אגב, הזכייה הראשונה שם הן של סרט אנימציה ידני והן של סרט שאינו דובר אנגלית.
צודק לחלוטין
תוהה אם לתקן או להשאיר או בושתי שיראו ברבים
אפשרויות צרות אופקים
הזכייה של ספיידרמן היא האמת שלך ועליך לדבוק בגאווה בה, לא בעובדות המשעממות של אחד.
למה להפריע לרגע כה יפה בו ספיידר ורס משתלט על התודעה של יהונתן?
(ל"ת)
תמיד לתקן
"בושתך" (לא באמת) תישאר בתגובות, וטעות לא מתוקנת מטעה אחרים שלא קוראים תגובות.