אוסקר 2018: מה לא נכנס לקטגוריית השיר המקורי

יש לי סימפטיה לקטגוריית השיר המקורי באוסקר. מדובר באחת הקטגוריות הכי פחות חשובות בטקס, ויש שאומרים אפילו שהיא לא ממש קשורה לקולנוע ולכן לא שייכת לתחרות. בדיוק בגלל זה היא הפכה לספוט חריג והכרחי, כמו דלת אחורית שמאפשרת להכניס לטקס סרטים אחרים, אנשים חדשים וקצת קלילות. כשהשחקנים והשחקניות מתרגלים פאסיב אגרסיב מול ההוא שלא ליהק אותם פעם, על הבמה קורים דברים משונים כמו מסיבת הלגו הזו, או ההרמות של פארל וויליאמס (שבכלל הגיע לטקס במכנסיים קצרים, כי החוקים לא חלים עליו). כשכולם כבר מתים ללכת הביתה, להוריד איפור ולהעיף את הנעליים הארורות האלה, מגיע מה-שזה-לא-יהיה, או הילדה מ"מואנה" שנותנת ביצוע מושלם למרות שדפקו לה דגל הראש באמצע ההופעה. עוד? הייתה הפעם שרובין וויליאמס האשים את קנדה, או כש"חמישים גוונים שלחו שיר שהיה ממש סבבה, או ההזיה שהיא אליוט סמית' באוסקר, או הפעם ששיר צנוע בביצוע צנוע מסרט קטן ניצח את הספקטאקלים של דיסני.

השנה הקטגוריה האהובה כוללת מועמדים מכובדים למדי: סופיאן סטיבנס והשיר שגרם לעשרות אלפי אנשים לייבב ב"קרא לי בשמך" לצד המנון היבבות הרשמי  של "קוקו", מארי ג'יי בלייג' במועמדות כפולה (כשחקנית וכזמרת) על "פרחים בבוץ", אנדרה דיי וקומן בפינת הסרט הנידח עם שיר מהסרט "מארשל", ושיר המוטיבציה ההוא שכנראה בזכותו אנשים בכלל הלכו לראות את "האמן הגדול מכולם". אני די בסדר עם כל אחד ואחד מהזוכים האפשריים האלה, גם אם הייתי מעדיפה שהביזיון של יו ג'קמן יזכה לכמה שפחות תשומת לב. ובכל זאת, משהו היה לי חסר. כיף, נראה לי. זה היה רק תירוץ בשבילי ללכת לפשפש בערימת השירים המקוריים שהוגשו השנה (הרשימה המלאה היא סביב 70 שירים, אבל לא כולם נגישים להאזנה). שמעתי את כל אלה שיכולתי + כמה שלא היו שם, וכמעט טבעתי למוות בבלדות מרגשות, אבל שרדתי ואני כאן כדי לספר.

איך בעצם בוחרים מועמדים?

עיון ברשימת המועמדים הראשונים, שכוללת עשרות שירים בכל שנה, היא קצת כמו הצצה לעיר סודית שנחפרה מתחת להוליווד בלי שידענו. למי לעזאזל אכפת עד כדי משירים מקוריים שכל כך הרבה סרטים מרגישים צורך להקליט שיר חדש לגמרי, שכנראה יתנגן בסרט לדקה-שתיים או סתם ילווה את הכתוביות?  ומה בעצם חשוב יותר בתהליך ההצבעה – כמה השיר מתחבר לנושא של הסרט וכמה פעמים הוא מנוגן בו, או שההכרעה קשורה לשיר עצמו, בלי ההקשר? ואם השיר זכה להצלחה כסינגל, הוא יקבל יותר הצבעות, או להפך? כמו כל קטגוריה באוסקר, גם כאן יש חשיבות להרבה דברים שאינם איכות השיר – כמה מוכר ויוקרתי הסרט שהשיר מלווה, כמה מוכר ויוקרתי מי שמבצע אותו, כמה כסף שפכו עליו והאם לאקדמיה בכלל מתחשק לעמוד מאחוריו. אין חוקים בעניין הזה, אבל האקדמיה מבקשת מהמצביעים לחשוב על דברים כמו "אפקטיביות, מיומנות, תוכן יצירתי ורלוונטיות לדרמה, כפי שהם באים לידי ביטוי בסרט" כשהם בוחרים את רשימת המועמדים.

מתוך הרשימה הראשונית הזה בוחרים כ-270 מצביעים שהם בעצמם מוזיקאים, עורכים מוזיקליים או כותבי שירים את החמישייה, ומשם ההחלטה נפתחת לכל אלפי חברי האקדמיה המצביעים. כיוון שהקטגוריה הזו פתוחה לכל סוגי הסרטים, תמצאו בה המון שירים שמקורם בסרט דוקומנטרי או סרט אנימציה, ברמה שמעוררת חשד שכבר אסור חוקית להפיק כאלה בלי שיר נושא. במקרה של "אמת מטרידה" זה השתלם – השיר המקורי מהסרט זכה באוסקר באותה השנה. השיר "Till It Happens To You" של ליידי גאגא אולי לא זכה בפרס לפני שנתיים, אבל הביצוע שלו היה אחד הרגעים המשמעותיים של הטקס – כולל הקאטים המתבקשים לסלבס בוכים בקהל – ועשה יחסי ציבור מעולים לסרט שליווה, דוקו צנוע שזכה בעברית לשם הכן "אונס בקמפוס". השיר הפסיד לשיר ג'יימס בונד התורן שבעשור האחרון, כמו שירים של דיסני, הוא ההימור הבטוח לזכייה כמעט בכל שנה שהוא משתתף. אגב, בניגוד לניחוש המתבקש, שניים או שלושה שירים מועמדים מאותו הסרט לא בהכרח פוגעים בסיכויים של הסרט לזכות. בשלושת העשורים האחרונים, שבעה מתוך 11 סרטים שהצליחו להכניס יותר משיר אחד לקטגוריה סיימו את הטקס עם פסלון ("לה לה לנד", "פילדלפיה", "נער החידות ממומביי" וארבעה סרטי דיסני).

אז איך בכל זאת סרט כמו "מארשל" מוצא את עצמו מועמד בקטגוריית השיר, כשכל כך הרבה מאוד שירים מסרטים מוכרים יותר או בביצוע של סלבס אפילו לא עלו כאופציה? אפשר, כרגיל, לזבל את המוח עם תלונות על תרבות הפי-סי, אבל אם לאקדמיה כל כך חשוב להרים לסרטים חברתיים, למה דווקא הסרט הזה ולא השיר מ"דטרויט" של זוכת האוסקר קתרין ביגלו? או שבאקדמיה פשוט ממש אהבו את השיר, או שמישהו השקיע בקמפיין "לשיקולכם" ממש ממש יעיל. אולי עיון ברשימת השירים שפספסו מועמדות (מחולקים לקטגוריות נוחות) תצליח להסביר מה קרה ולמה.

סלבס ואיי-ליסטרים

אם פעם להביא סלבס היה יכול לדחוף את הסרט שלכם קדימה, כמועמד לאוסקר או סתם בשביל הבאז, היום כולם עושים את זה, וזאת בעיקר דרך ממש טובה לנחש איזה סרט יתאים להעדפות האישיות שלכם. ע"ע השיר החמוד של אלביס קוסטלו מתוך "כוכבים חיים לנצח" ("אנחנו איכותיים ומתאימים לקהל בוגר"), או "The Pure and The Damned" מ"גוד טיים", שהציע הופעת אורח של איגי פופ ("אנחנו צעירים מדליקים וקשוחים אבל גם אנחנו יודעים שאיגי פופ המלך של העולם"). כריס קורנל זצ"ל תרם שיר לסרט בשם "The Promise" על שואת הארמנים, אבל אפילו מותו בטרם עת לא הצליח לפצות על האנטי-באז סביב הסרט הזה. שר, מראיה קארי, קירסטן בל, ווירד אל, באסטיל, וואן רפאבליק, ג'ייסון מארז, The Roots, ניק ג'ונס, טיילור סוויפט וזיאן מאליק – כולם מפורסמים למדי אבל לא נכנסו לקטגוריה, כנראה כי הסרטים שלהם לא היו "מעניינים" מספיק. כלומר, סרטים דוקומנטריים שאף אחד לא ראה, סרטי אנימציה שדיסני לא דוחפים ואחד "חמישים גוונים של אופל". כשכולם מתארגנים על סלב, הטריק פשוט לא עובד יותר.

סרטי אנימציה + שירים = אהבת אמת

מעיון ברשימה אפשר לחשוב שאסור חוקית ליצור סרט אנימציה בימינו בלי שיהיו לו גם שיר מקורי אחד לפחות: "פרדיננד", "קפטן תחתונים", "לגו נינג'גו", "לגו באטמן", "גנוב על העולם" וגם הזיות נידחות כמו "הכוכב", כולם שם. חוץ מ"קוקו", דיסני-פיקסאר שלחו לאקדמיה לא אחד אלא שני שירים מקוריים מ"מכוניות 3", שניהם "מלהיבים" ו"קוליים" כמצופה מסרט ילדים על מרוצי מכוניות. אבל אני רוצה להפנות לרגע את הזרקור לשלושה שירים מסרטים קטנים יותר: שיר קטן ומתוק ביפנית מסרט האנימה "Mary and the Witch's Flower", שיר הנושא של "המפרנסת" וזה של סרט המומינים החדש שבכלל לא ידעתי שקיים.

גם העלילתיים שולחים

הנה כמה סרטים שספק אם ידעתם שיש בהם "שיר מקורי" השנה: "קרב המינים", "חיבור פשוט", "רצח באוריינט אקספרס" (שלום לזמרת מישל פייפר!), "בהיר", "לחיות בקטן", "The Book of Henry". כל השירים הנ"ל בינוניים ומטה, אבל יש גם כמה לא רעים; "מהומה באגף 99" הוא סרט אלים אחושילינג, אבל השיר שנשלח מטעם הסרט דווקא סימפטי וחביב, מין להיט סול אבוד משנות השבעים. גם השיר מתוך "טירת הזכוכית", מלכודת-אוסקר כושלת על פי רב מכר ובכיכובה של נערת הזהב ברי לארסון, כיפי באופן מפתיע. "המלך ארתור ואגדת החרב הקסומה אורטל", או איך שלא קראו לפלופ הזה של גאי ריצ'י, בכל זאת הצטיין בדבר אחד – המוזיקה, ובפרט השיר הזה, שהיה יכול להפוך לאחד הנאמברים ההזויים בתולדות האוסקר.

מיוזיקלים וכדומה

הייתם חושבים שאם הסרט עוסק במוזיקה, או מגדיר את עצמו רשמית כסרט מוזיקלי, האקדמיה פחות תמהר להתעלם ממנו. חשבו שנית. המחזמר הכי מצליח של השנה שעברה, שהוא בעצם גם הסרט הכי מצליח של 2017 שאינו "מלחמת הכוכבים", לא נכנס לקטגורייה כלל – "היפה והחיה" המחודש. אמנם דווקא את השיר הכי טוב מבין החידושים בפסקול, "Days in the Sun", הם לא שלחו, אבל קצת מפתיע שמהשירים שכן נשלחו הפסידו לסרט תקופתי שאף אחד לא ראה, מחזמר שנוי במחלוקת על פי-טי ברנהאם וסרט של פאקינג נטפליקס.

אגב נטפליקס, "סיפורי מאירוביץ'" הוא סרט שאחד מגיבוריו הראשיים הוא מוזיקאי שכל הזמן מנגן ושר עם המשפחה שלו. כל השירים בסרט חמודים והם יותר משמעותיים נראטיבית ואווירתית בסרט מאשר הרבה דוגמאות אחרות ברשימה. אני בכלל הייתי שולחת את הדואט של אדם סנדלר ובתו בסרט, אבל נלך עם מה שיש: "מיירון/ביירון".

עוד סרט מוזיקלי שעורר מידה מסוימת של תשומת לב השנה היה "פאטי קייקס", שכיאה לסרט אינדי קטן בלי כוכבים גדולים, האקדמיה לא ירקה לכיוון שלו וספק אם בכלל הבחינה בקיומם של שני נציגיו: "PBNJ" הקליט וTuff Love, דואט אמא ובת מקסים שהייתי רוצה לראות לייב.

לסרט כמו "פיץ' פרפקט 3" יש בעיה – עקרונית הוא סרט מוזיקלי, אבל אין בו שירים מקוריים אלא קאברים. הפעם לא השכילו בהפקה לארגן שיר מקורי או שניים (כמו שהיו בסרט הקודם), והסתפקו בשיר אחד ולא טוב בכלל של להקת Evermoist, הרכב מזויף שהורכב לצורך הסרט כדי לשמש כיריבות של להקת הא-קפלה. נכון, רובי רוז קצת מפורסמת עכשיו, אבל איך פספסתם את ההזדמנות להציע לאקדמיה שיר של אנה קנדריק?

הלא נחשבים

כדי להיחשב "שיר מקורי" בעיני האקדמיה, עליו לעמוד בכל מיני כללים והגבלות. כלל הבסיס הוא שהשיר צריך "להיכתב עבור הסרט", לפחות למראית עין, גם אם גרסתו המוקלטת יצאה כסינגל או כחלק מאלבום לפני שהסרט עצמו יצא. קארלי ריי ג'ספן, ההיא מ-Call Me Maybe וכוכבת פופ מצליחה למדי, הקליטה בשנה שעברה אלבום וגנזה מתוכו שיר בשם "Cut to the Feeling", שהרגיש לה ולמנהליה "קולנועי מדי" בשביל האלבום. ג'ספן יצרה במהרה קשר עם ההפקה של סרט אנימציה קנדי-צרפתי בשם "לרקוד", שהציעו לה לדבב דמות בסרט ולשלב בו את אותו שיר קולנועי מדי, שהפך עכשיו לשיר הנושא של הסרט, שגם מתנגן בסצנת השיא הרגשית שבסיומו. אממה, השיר לא נכתב עבור הסרט אלא הוקלט עוד בטרם נוצר החיבור, גם אם לא יצא – ולכן הוא לא נחשב. בסדר, אקדמיה, הרי ברור שכ-ל להיטי הפופ המגניבים שליוו סרטים באייטיז הם סרטים שנכתבו לסרט, וכמובן שגם כל הזמרים המפורסמים שתורמים עכשיו שירים ל"דוקו מספר 139495 על משבר סביבתי כלשהו" כתבו אותו במיוחד בהשראת הסצנה המרגשת ההיא שבה איכות הסביבה לא משהו.

עוד שיר שמצא את עצמו מחוץ לרשימה הוא "Guardians' Inferno", המכונה גם "הדבר שמחזיק אותי בחיים בתקופת המבחנים הזו". השיר, שיצא לכבוד "שומרי הגלקסיה: חלק 2" הוא מעין פארודיה על להיטי דיסקו דביקים שליוו, התחברו אסתטית או גנבו את הנעימות של סרטי החלל והמד"ב הצ'יזיים של הסבנטיז, ע"ע גרסת הדיסקו המושלמת והאיומה למנגינה של "מלחמת הכוכבים". הכוכב כאן הוא דיוויד האסלהוף, אבל (רוב) הקאסט משתתף בקליפ, עם חליפות דיסקו וריקודים עליזים. חלומי לראות את הקסם הזה על הבמה בטקס האוסקר + ריאקשנים מופתעים של מריל סטריפ וטום הנקס נגוז הרבה לפני שהאקדמיה התחילה לרפרף על רשימת המועמדים. לא יודעת אם מארבל בכלל טרחו לשלוח את השיר, אבל בכל מקרה הוא לא עומד בכללי הבסיס – השיר צריך להופיע בסרט שהוא מייצג. אפשר גם בכתוביות הסיום, אבל הוא צריך להיות השיר הראשון בכתוביות, והשיר הזה היה השני. טוב, חבר'ה, זה כבר לגמרי הפסד שלכם. יכולתם לקבל את דייב בואטיסטה בפאת אפרו וכנפיים, איך אפשר לוותר על דבר כזה.

פינת הביזאר

ונסיים בסיפור מוזר – ג'פרי מור (הבן של רוג'ר מור) ובתו אמברה יצרו סרט דוקומנטרי בשם "And The Winner Isn’t", שבו הם הולכים להציק לכל מיני אנשים בהוליווד ולהבין איך משיגים אוסקר, וספציפית אוסקר על שיר שנכתב במיוחד לצורך סרט דוקומנטרי.

באתר שלו הסרט מתואר כך: "מור כתב והקליט סרט למטרות צדק, הוא רוצה לגייס כמה שיותר תרומות ולתרום אותן ליוניס"ף. הוא פונה לסלבריטיז כדי שישתתפו בקליפ, אבל גם כי הוא צריך לצלם סרט דוקומנטרי שיהפוך את השיר לראוי לקטגוריית השיר המקורי". הוא כמובן לא מועמד לאוסקר, אבל היי – יפה שניסיתם. אולי לשים את השיר ביוטיוב יעזור.

בנוסף, יש ביום שישי הקרוב (09/02) בשעה 12 לסינמטק תל אביב לחידון קולנועי בהנחייתה של נעמה רק בנושא מוזיקה וקולנוע – ואתם יותר ממוזמנים לבוא ולנסות את מזלכם.