את הארוע הקולנועי החשוב של השנה אי אפשר לעשות סתם, בבית, מול הטלויזיה, החליטה לונג ג'ון, ומיד קמה והמריאה לקאן. ולא עזר שניסיתי להסביר שהפסטיבל מתרחש בכלל במאי, ושטקס האוסקר נערך בלוס אנג'לס, ויש מרחק של חצי עולם מקאן לשם. וכך נאלצנו לערוך הפעם את ישיבת האוסקר השנתית בהרכב חסר, למורת רוחה של האזרחית רידס, שבנתה על לונג כחברה בצוות ביקורת האופנה של האוסקר.
תקציר הפרקים הקודמים, בשביל מי שהעביר את השבועות האחרונים מתחת לסלע במדבר בטטואין עם שעווה באוזניים: האוסקר השנה הוא אחד מהמשעממים ביותר אי פעם. הסרטים המועמדים הם, כמעט כולם, סרטים בסדר, שממש לא משנה לאף אחד מי מהם יזכה וברוב הקטגוריות הזוכה הוא ברור מראש ('נער החידות ממומביי' בדרך כלל). ובכל זאת האוסקרים מעוררים יותר התרגשות מבכל שנה אחרת בארץ, מכיוון ש'ואלס עם באשיר' הישראלי מועמד – ולא סתם מועמד, אלא מועמד מועדף, עם סיכוי – בקטגורית הסרט הזר. ברעננה השכנה ערב האוסקר בדאונינג 10 בעיצומו, אפשר להניח, אבל אצלנו הכל כרגיל: טלויזיה, ראפלס ומצב רוח טוב. ג'אי הו.
על השטיח האדום, מישהו שואל את מריסה טומיי: "ב'המתאבק' את עושה תפקיד קשה ומאתגר. מה דעתך על זה?". מה שהוא התכוון לשאול זה, כמובן, "ב'המתאבק' את ערומה רוב הסרט. מה דעתך על זה?". קצת לאחר מכן מגיעה קייט ווינסלט (המלכה). אותה שואלים על השימלה שהיא לובשת, אבל מה שהם מתכוונים לשאול למעשה זה "ב'נער קריאה' את ערומה רוב הסרט. מה דעתך על זה?". היי אם גם קייט וגם מריסה יזכו, זה יכול לעשות נפלאות לעידוד העירום בקולנוע. אני בעד.
שלוש וחצי בבוקר, הטקס מתחיל. במקום קומיקאי הביאו השנה את יו ג'קמן, שישיר. בגלל המשבר הכלכלי, הוא אומר, לא היה לאקדמיה תקציב לנאמבר מוזיקלי, אבל הוא יעשה אחד כזה בכל זאת. והוא עושה את זה על רקע תפאורות מחופפות וקרטוניות שמזכירות את הסרטים המועמדים. לא יאומן, טרנד השיוודים הגיע עד לאוסקר. בקטע המוזיקלי (המאוד משעשע, באמת) של יו מוזכרים כל המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר: 'נער החידות ממומביי', 'פרוסט/ניקסון', 'מילק', 'נער קריאה', 'הסיפור המופלא של בנג'מין באטן', ו'האביר האפל'. אופס, רגע. זה נדמה לי, או שהמנחה של טקס האוסקר הרגע ערך מחווה בפתיחת הטקס לסרט החשוב ביותר שלא מועמד? מה שיו ג'קמן בעצם ניסה להגיד זה "סליחה שלא נתנו לסרט הזה מועמדות למרות שכולם יודעים שהוא אחד הסרטים החשובים ביותר של השנה. אנחנו פשוט אירגון מלא בזקנים שמרנים, מצטער". מה שהוא עוד רצה להגיד זה "קייט ווינסלט, ב'נער קריאה' את ערומה רוב הסרט, מה עם זה?", אבל לא היה לו איפה להכניס את זה בשיר.
אחרי הקטע המוזיקלי, יו מפטפט קצת עם הסלבז שבשורה הראשונה, בינהם בני הזוג ג'ולי, אן האת'וויי המקסימה ביותר, ומיקי רורק, שיושב עם חיוך רחב ומשקפי שמש ונראה כמו חיקוי של ג'ק ניקולסון. באותו רגע נוחתת עלינו הבנה נוראה: איפה ג'ק?! עברנו כבר על פני כל השורה הראשונה, וג'ק ניקולסון לא שם! הוא גם לא נראה באף ריאקשן-שוט אחר, ואפילו מחליפו בתפקיד אלוהים עלי אדמות, ג'ורג' קלוני, לא נראה בשום מקום. אפשר לעשות טקס אוסקר בלי ג'ק ובלי ג'ורג'? זה חוקי? זה אפשרי פיזית? האם אולם קודאק עומד להתרסק אל תוך חור שחור? ודווקא עכשיו, כשישראל עומדת, אולי, לקבל את האוסקר הראשון שלה? איזה עיתוי מחורבן. אנטישמים כולם.
הפרס הראשון של הערב הוא שחקנית המשנה הטובה ביותר. אחרי מונטאז' המועמדויות הרגיל, עולים המסכים, ומחמש פינות הבמה נכנסות חמש שחקניות שזכו בפרס בעבר, וצועדות לעבר המרכז. אני לגמרי מצפה מהן לעשות חחחח-חחחח-חחחח ולהתחבר יחד לרובוט מגה-שחקנית-משנה-טייטור. להפתעתי, זה לא קורה, ובמקום זה כל אחת מהן מדברת בשבחה של אחת מהמועמדות לפרס השנה. באריכות. רבה. אם ככה ימשיכו בכל פרס, לא נקום מכאן עד חמש בבוקר. של יום רביעי הבא.
באופן לא מפתיע, הערב מתחיל באופן לא מפתיע. פנלופה קרוז זוכה בפרס שחקנית המשנה על 'ויקי כריסטינה ברצלונה'. בנאום התודה שלה היא מפליגה בשבחו של הבמאי פדרו אלמודובר, שזוכה גם לגל תשואות מהקהל. אלמודובר ידוע בזכות פעלים רבים, ובזכות זה שהוא לא ביים את 'ויקי כריסטינה ברצלונה'. קצת מעליב להיות וודי אלן כרגע.
•
"זאת באמת טינה פיי או שזה רק חיקוי שלה?" רני תוהה ממקום מושבו על הספה. היא מגישה את פרסי התסריט עם סטיב מרטין, והוא מציג טיעונים משכנעים ביותר להחזרתו להנחיית הטקס פעם נוספת. האיש מצחיק. בקטגורית התסריט המקורי הטוב ביותר, המתחריים העיקריים הם סרט האנימציה המהפכני והמופלא, שזכה לקונצנזוס ביקורתי מקיר לקיר כאחד הסרטים הטובים של השנה אם לא אי פעם, ו'מילק'. והזוכה הוא: הסרט הלא מצויר. אלא מה. האם הזכרתי לאחרונה שהאקדמיה מורכבת מזקנים צרי אופק? ארי פולמן, יקירי, מצטער אבל האוסקר שלך הולך ומתרחק. הסיכוי שהאקדמיה תיתן אוסקר לסרט אנימציה, ולא משנה עד כמה זה מגיע לו, נראה כרגע קלוש ביותר, אפילו יותר מהסיכוי ש'נער החידות ממומביי' (שהרגע לקח את פרס התסריט המעובד, להפתעתו של אף אחד) לא יקבל את פרס הסרט.
אגב, 'מילק' הוא הסרט הראשון שהתסריט שלו התחיל את דרכו בתור רשימת קניות. אתם יודעים כמה מפוזרים תסריטאים יכולים להיות: הוא כתב "מילק", ואחר כך, במקום "יוגורט, לחם, ניילון נצמד" כתב מתחת לזה בטעות תסריט זוכה אוסקר.
•
ג'ניפר אניסטון מגישה את פרסי האנימציה. רידס תוהה בחשש האם בראד ואנג'לינה נמצאים בטווח יריקה. מונטאז' סרטי האנימציה כולל את 'וול-E' (שגם זוכה, כמובן), סרט שרידס לא ראתה, מכיוון שיש בו ג'וק. וכל התשבוחות, ההילולים והפרסים בעולם לא ישכנעו את רידס ללכת לראות סרט עם ג'וק. "הם לא יראו את הג'וק במונטאז', נכון?" היא אומרת בחשש. אני מרגיע אותה שאין סיכוי. ואכן, הוא לא מופיע. עד לשוט הסיום של המונטאז', שבו הג'וק ממלא את החלק השמאלי של המסך בקלוז אפ על פני המסך. רידס מתפחלצת. בפרס הסרט הקצר זכה הסרט עם השם הצרפתי, אבל האיש שעולה לבמה הוא דווקא יפני. משהו חשוד כאן. ולמה היפני לא הודה לאלמודובר?
•
התגובה של רידס למראה הג'וק דומה מאוד לתגובה שלי למראה שרה ג'סיקה פארקר מדברת על בגדים. אלוהים אדירים, לא היה לנו מספיק מזה השנה, שאנחנו צריכים לקבל את זה גם באוסקר?! קארי ברדשאו מחלקת את הפרסים לעיצוב האמנותי (בנג'מין באטן), לאיפור (בנג'מין באטן) ולתלבושות, כמובן. בפרס הזה לא זוכה בנג'מין באטן, אלא 'הדוכסית'. טוב, זה סרט עם קירה נייטלי וקרינולינות. סרטי קרינולינות תמיד מקבלים את פרס התלבושות. קרינולינות הן קצת כמו שואה.
הזוכים בפרסים השונים נראים מאוד מופתעים כשהמוזיקה לא קוטעת אותם בתום 45 שניות, ושום ביריונים לא נשלחים כדי לפנות אותם מהבמה. מוזר, נדמה שמשטרת אורך-הנאום מאוד הקלה את דרכיה השנה. למאפר אפילו נגמרו התודות לפני שנגמר הזמן.
•
אחרי כמה מונטאז'ים, רני באמת נראה יותר רגוע. נטלי פורטמן מגיעה לבמה לבושה במסטיק בזוקה, ששייריו נמצאים בפיו של בן סטילר המחופש לחואקין פניקס. למה על חואקין פניקס צוחקים, ועל כריסטיאן בייל לא? יכול להיות שנעבור את כל הטקס בלי שאף אחד ידרוש מהצלם להתרחק מהפאקינג לייט? אם כבר מזכירים צלמים: פרס הצילום, כמו רוב הפרסים האחרים, הולך ל'נער החידות ממומביי'.
•
שחקן משנה. שוב, חמישה שחקנים עולים לבמה כדי לתת את הפרס למשפחת לדג'ר. יש כבוד.
•
בפרסי הסרט התעודי, רידס תוהה אם "איש על חבל" זה כמו "נחשים על מטוס". הזוכה, פיליפ פטיט, מעמיד את האוסקר על הסנטר. פולמן: עכשיו כדי לעשות רושם תיאלץ לאזן את הפסלון על האף. אין ברירה, התחרות קשה. המועמד על אחד הסרטים האחרים, אגב, הביא איתו כבן-זוג לטקס את השיניים שלו.
•
חמישה מגישים בזבזו על כל אחד מפרסי המשחק, מה הפלא שלא נשאר להם תקציב לכל שאר הפרסים? וויל סמית מגיש לא פחות מארבעה פרסים בזה אחר זה: אפקטים חזותיים (בנג'מין), עריכה (מומביי) עריכת סאונד (האביר האפל) ומיקס סאונד, שבו זוכה 'נער החידות ממומביי', וזה דווקא די מוזר. חשבתי שכל הקטע ב"עריכת סאונד" ו"מיקס סאונד" הוא שאף אחד לא יודע להבדיל בינהם, אבל זכו בהם שני סרטים שונים. כמה אנשים באקדמיה באמת יודעים להגיד "המיקס ב'נער החידות' היה אחלה, אבל עריכת הסאונד היתה לא משהו"?
חידון טריוויה לא נושא פרסים: אם מישהו יודע למה את הזוכה בפרס עריכת הסאונד ליוותה התזמורת בשיר "Mr. Blue Sky" דווקא, שיגיד לנו, כי לנו אין מושג.
אני עושה הפסקת שירותים בזמן הענקת הפרס ההומנטירי לג'רי לואיס. אחריו: מוזיקה. אחרי ש'מומביי' מקבל גם את פרס הפסקול יא אללה שיגוונו קצת, מתחילה מחרוזת השירים המועמדים, שניים מתוכם מ'מומביי' והשלישי מ'וול-E'. פיטר גבריאל סירב לבוא לשיר אחרי שהתברר לו שיידרש ממנו לקצר את השיר לדקה וחצי, ובוודאי שלא היה מסכים אם הוא היה יודע שמה שבא על חשבון שתי הדקות האחרות של השיר הוא שתי דקות של כריסטינה פנלופה קרוז ברצלונה מדברת על אלמודובר. השיר של האיש שהוא לא פיטר גבריאל הוא בסדר, ושירים הודיים זה תמיד אחלה (ג'אי הו! גורם גם לי לקפץ בעליזות מסביב לעצים דמיוניים), אבל לקראת סוף המחרוזת הם מנסים לשלב בינהם. וכשאני אומר "מנסים" אני מתכוון לזה שהזמר ההודי שר "ג'אי הו", ובמקביל האיש שהוא לא פיטר גבריאל שר את השיר שלו, וזה נשמע כמו רדיו לרכב שתקוע בין שתי תחנות. לא לכל שני שירים אפשר לעשות מש-אפ, טמבלים.
שש אפס שש. הגיע רגע האמת. האם "ואלס עם באשיר" ייצא מפה עם אוסקר? ובכן, לא. הסרט היפני, 'פרידות', זוכה, ואנחנו זוכים לעוד נאום באנגלית רצוצה מפיו של יפני. משעשע בפני עצמו, אבל באמת שהייתי מעדיף לראות שם את ארי פולמן. טוב, נו, למה ציפיתם. סרטים מצוירים הרי לא זוכים באוסקר, כי האוסקר הוא עניין רציני. האקדמיה השלימה השנה סריה שלמה של בחירות שמרניות ומשעממות. כל הכבוד, באמת.
אני מרגיש קצת אשם, מכיוון שבטפסי הניחושים שאין-אור חילק בתחילת הערב אני הימרתי על היפני. כנראה שזאת אשמתי. זה גם יעשה שמות באוסקימורון, אני כבר יכול לראות.
•
דני בויל חמוד. הוא קופץ עם האוסקר כמו עם מקל פוגו (אבל לא יעזור, הצרפתי עם הסנטר עדיין מוביל). הוא גם מודה לכוריאוגרף של ג'אי הו (ג'אי הו!) שבטעות לא קיבל קרדיט בסרט. "אני אידיוט", דני אומר. הו דני בויל, הו דני בויל, אתה ממש לא אידיוט. זוכה מההפקר על סרט חביב לכל היותר, זה כן. אבל אידיוט לא.
•
גם קייט ווינסלט חמודה, אבל זה לא שלא ידענו את זה קודם. גם אבא שלה חמוד, ומחזיר לה שריקה מאחורי האולם כשהיא מבקשת (ומה שהוא מתכוון להגיד זה "קייטי, דארלינג, אולי עכשיו אחרי שקיבלת אוסקר תפסיקי להתפשט בכל סרט? מה דעתך על זה?"). היא אולי היתה מועמדת שש פעמים לאוסקר וקיבלה מיליון פרסים אחרים, אבל היא באמת שמחה לקבל את הפרס. הפרוצדורה הרגילה של חמש-נגד-אחת כללה הפעם את האלי "בכי" ברי, ואת סופיה לורן, הידועה גם בכינוי "The Mummy Returns". הפנים של סופיה לורן היא הדבר המבחיל ביותר שנראה על המסך בטקס הזה, כולל הג'וק, כולל ההפסד של 'באשיר' וכולל השמרנות של האקדמיה. היא נראית כאילו היא עלולה להתפורר בכל רגע. "תודה לכל המועמדות האחרות, אני בטוחה שכולנו מתקשות להאמין שאנחנו באותה קטגוריה עם מריל סטריפ", היא אומרת. אין אור ורני בטוחים שאת נאומה היא סיימה במילים "פאק יו סו מאץ"'.
קטגורית השחקן היתה אחת הבודדות שבה לא היה זוכה ברור מראש, אלא שניים: זה היה או שון פן או מיקי רורק, ובסופו של דבר זכה שון פן. אוקיי, מגיע לו, אבל לא זה מה שיעיר אותנו עכשיו. נשאר רק לראות את 'נער החידות ממומביי' מקבל את פרס הסרט, כפי שאכן קורה כצפוי, אם כי אני מודה שלא צפיתי שיעלו את כל תושבי מומביי לבמה כדי לקבל את הפרס. והם אפילו לא פרצו ב"ג'אי הו!".
נו, טוב. הטקס היה נחמד, ולא ארוך מדי; הבחירות של האקדמיה היו איומות. אני חושב שהייתי מעדיף אם בשנה הבאה זה יהיה ההיפך. ושיחזירו את לונג ג'ון, ואת ג'ק ניקולסון. זה לא אותו הדבר בלעדיהם.
הזוכים באוסקימורון
זה היה אוסקימורון מוזר מבחינתי, שהתחיל באיחור ובשביל הספורט, ורק בהמשך הפך פתאום לחידון נושא פרסים. למרות שנמשך פרק זמן קצר מאוד יחסית לשנים קודמות, לא פחות מ-400 טפסי ניחושים נשלחו.
באשר לתוצאות: הבחירות המשעממות של האקדמיה גרמו לכך שבכל הקטגוריות פרט לאחת, הימור על האפשרות השמרנית והמתבקשת ביותר זו שגם נותנת את המספר הקטן ביותר של נקודות היתה משתלמת. למרבה הצער, הקטגוריה היחידה שבה נרשמה הפתעה היתה קטגורית הסרט הזר הטוב ביותר. רוב מוחלט של המנחשים הימרו על 'ואלס עם באשיר', כי לא מהמרים נגד הקבוצה הביתית, אבל, למרבה הצער, דווקא בקטגוריה הזאת הניחוש הלא-פטריוטי היה הנכון. מעטים מאוד הימרו על 'פרידות' היפני, שזכה. מבין אלה שבחרו בו, חמישה חוכמולוגים הגישו טפסים זהים לניחושים שהתפרסמו במסמך ש"דלף" כביכול מהאקדמיה, זיוף גרוע שקיבל הרבה יותר מדי התייחסות בתקשורת הישראלית, שחוזרת ומפגינה חובבנות מדהימה. במקרה לגמרי, הניחוש שהתפרסם במסמך ההוא לגבי "הסרט הזר הטוב ביותר" היה דווקא נכון, אבל הניחושים בקטגוריות רבות אחרות היו מאוד לא נכונים. בכל זאת לא היה כדאי ללכת שולל.
מספר הנקודות המקסימלי שניתן היה להגיע אליו הוא 24. אף אחד לא הגיע אליו. שלושה מנחשים חולקים את המקום הראשון, עם 20 נקודות: Eran ו-MockingOracle, שהגיעו לשם פשוט על ידי הצבעה לאופציה בעלת הניקוד הנמוך ביותר בכל קטגוריה (גם זה ניחוש שדורש אומץ מסוים) ולכן צדקו בכל הקטגוריות מלבד הסרט הזר, ויורי, שדווקא הימר נכון על היפנים, אבל טעה בשתי קטגוריות אחרות.
16 מנחשים הגיעו ל-18 נקודות (רק שניים מבינהם צדקו בניחוש בקטגורית הסרט הזר). מכיוון שמספר הפרסים שלנו מוגבל, רק שבעת הראשונים מבינהם ששלחו טפסים זוכים בפרס הזמנה זוגית להקרנת הטרום בכורה של 'השומרים' – ואלה הם: Mr. Pink, עוז, Demon of Light, מד-דוג, קטי, ליאור שמש ויפתח. (RichieRich היה נכלל ברשימה גם הוא אלמלא שינה את דעתו ושלח טופס חדש, עם ניחושים שהתבררו כמוצלחים פחות).
תנחומי לכל התשעה שקיבלו מספר זהה של נקודות – אבל מאוחר מדי: Moshik, דנה מ, אקסמנית לעתיד (המיתולוגית!), Unknown K., Bantalon, חיים, עינת, עדי אשכנזי וגיא אורבניאק.
45 מנחשים, שהיריעה קצרה מלפרט את שמות כולם, זכו ל-16 נקודות.
ברכות לכולם, ובהצלחה בשנה הבאה. נקווה לתוצאות משמחות יותר.
דבר אחד טוב תמיד יוצא מהאוסקר.
כשהדג שפוך מעייפות, יוצאות לו הכתבות הכי מצחיקות, מתברר… מי צריך להישאר ער ולצפות (או, נגיד, אוסקר לסרט הזר) כשיש פליי-ביי-פליי כזה להתחיל איתו את הבוקר?
מש''א!
כתבה מצוינת ומצחיקה. כל הכבוד!
אז זה שקמתי היום בארבע בבוקר
כדי להחליף קלטת היה בזבוז?
חייבת להגיד שאן הת'וואי נראתה כאילו היא מקשיבה להמנון בזמן שעמדו על הבמה ושפכו עליה מחמאות.
והעובדה שניקול קידמן דיברה על אנג'לינה ג'ולי היא אירונית ביותר.
למה אירונית?
אני שואלת באמת ובתמים כי בקטע הזה רד ואני ניסינו להזכר אם הם חלקו איזה גבר אי פעם ואם יש להן היסטוריה מביכה, החלטנו שלא.
יש סוג של היסטוריה מביכה
http://www.entertainmentwise.com/news?id=22041
זה נראה כמו צהובון
ולאו דווקא משהו אמיתי, מה גם שאם זה היה נכון אולי לקידמן גם הייתה בעיה להגיש לאנג'לינה, לא?
(מצד שני, בקצב הזה עוד מעט לא יהיה מי שיגיש לאנג'לינה)
לא ממש התכוונתי להיסטוריה מביכה
זה היה יותר בכיוון של הן חולקות את דעת הקהל על איכות המשחק שלהן.
ברוב הפעמים שקראתי ביקורת על אחת משתיהן – הביקורת היתה כמעט זהה.
אבל זו, כמו תמיד, רק דעתי
קרינולינות.
ג'אי הו!
פשוט לא נמאס להגיד את זה, הא?
תודה לך רד, על עוד סיכום משעשע של האוסקרים.
השנה סופסוף יצא לי לתפוס את השידור החי – ובאופן שקצת הפתיע אותי, זה הרבה יותר מעניין ככה!
זה בערך כמו לראות משחק כדורגל בשידור חי, לעומת שידור חוזר אחרי שבוע כשכבר יודעים את התוצאות. מי היה מאמין.
ממש היה אפשר לראות את ההשקעה המוגברת, גם באולם וגם בסגנון של הטקס.
רוב הזמן הרגשתי שאני בכלל לא משתעממת למוות… עד קצת אחרי חמש, כשהם קפצו לפרסומות כל 4 דקות, והאופציה היחידה לזיפזופ נעלמה (למה נטשת אותי, בובספוג?!)
אם הם ימשיכו ככה, ויהיו סרטים שאכפת לי מהם בשנה הבאה, ולא יהיה מבחן נוראי מדי להתכונן אליו – נראה שיהיה שווה להישאר ערים לאורך כל הטקס הבא!
כתבה משובחת....
באמת הרבה יותר כיף מלראות את האוסקר…
זה סתם נדמה לי, או ששניים ממגישי פרס השחקן הטוב ביותר היו
מאוד לא מרוצים מהמועמד שנתנו להם? אדריאן ברודי לא הצליח להגיד שום דבר משמעותי על ריצ'ארד ג'נקינס, ולמעשה נתן רושם שהוא לא ממש יודע מי זה. אנתוני הופקינס נראה כאילו כואב לו, פיסית, לתת מחמאות למשחק של בראד פיט (אבל מאחר ומדובר במשחק שלו ב-"בנג'מין באטן" אני בהחלט יכול להבין אותו).
אדריאן ברודי
כשמחמאה לשחקן מתחילה ב"בדקתי עלייך בגוגל", הרבה טוב לא יכול לצאת מזה.
רוברט דה-נירו לעומת זאת היה מצוין והציל מעט את הפורמט המוזר הזה.
היה משעמם למדי, והחלטתי שאני לא מת על שירים באוסקר כאשר בילי קריסטל לא מבצע אותם.
יזכרו לרעה: 19 השחקנים והשחקניות זוכי האוסקר שאינם דה-נירו; ההצגה הכפולה והמיותרת של הקטגוריות הטכניות (אנשי איפור הם אלו שיכולים להצעיר את בראד פיט. והמועמדים הם…); מחרוזת המיוזיקל שהרגה סופית את המיוזיקל; בן סטילר עם זקן הוא הרבה פחות מצחיק מבן סטילר בחליפה ירוקה.
יזכרו לטובה: האוסקר על האף של האיש על החוט; פרוסט\ניקסון – הריקוד; הקומדיות של קייט ווינסלט + הסיבה מדוע צלמים לא מגישים אוסקר; לעשות כסף מאנימציה? שאל את ג'ק בלאק כיצד; קייט ווינסלט אומרת למריל סטריפ "to just suck that up!". תמיד אהבתי אותה.
מחרוזת המיוזיקל
כל המעברים האלה בין שירים שהם קלאסיקות לבין שירים מ'היי סקול מיוזיקל' היו פשוט מחרידים.
באמת, הצמד ילדים האלה נראו כל כך תלושים ולא קשורים.
היה מאוד מביך, כל העניין הזה.
לא מסכימה לגבי אנתוני הופקינס שמחמיא לבראד פיט
אני דווקא האמנתי ששיבח אותו מכל הלב, ואל לנו לשכוח שהוא מכיר אותו היטב שכן בראד שיחק את בנו לפני שנים ב"רוחות של תשוקה".
הם שיחקו יחד
גם ב"לפגוש את ג'ו בלאק", אגב. גם שם לא נראה היה שהוא רוחש לו בוז מיוחד…
שני דברים יצאו מהאוסקר הזה -
אחד, מאוד התבאסתי כי ואלס עם באשיר לא זכה. כנראה הייתי פחות מתבאסת אם לא היו אומרים שבועות לפני כן כמה הוא מועמד מוביל.
שני, זכיתי באוסקימורון! כלומר, לא זכיתי בכלום, אבל למי אכפת?
אני ממש מתרגשת, אני אף פעם לא מנחשת נכון. כנראה כשהתחרות כל כך צפויה, אפילו אנשים כמוני יכולים לנחש מספיק טוב.
אני אקח את 18 הנקודות שלי ואתגאה בהן.
כל האוסקר המשעמם היה שווה בשביל כתבה כל כך טובה
באמת שאפו,אחת הכתבות המהנות ביותר שקראתי השנה.
אם אני לא טועה
היה דווקא בסוף ישראלי שזכה.
המיקס סאונד של "נער החידות ממובאי", היה מועמד ישראלי, לא (או שאני טועה והוא היה מועמד על עריכת סאונד, בעצם, מה לעזאזל ההבדל?!).
שוב ההבדל,
(והפעם בלי ספוילרים עם אזהרה)
מיקס סונד, זה מיקס של כל הסאונד שהוקלט עם התמונה (כל אחד מהשניים מוקלט בנפרד, אבל באותו זמן בפועל).
למשל, תיקון רמות הווליום בדיאלוגים.
בכל פעם שמצלמים קלוז-אפ למשל, הבום (מיקרופון) נמצא רק על השחקן שבמצלמה. את הדיאלוג של השחקן השני בקושי שומעים. סאונד מיקס או שמצליח להגביר את הסאונד המקורי של השחקן שרחוק מהמיקרופון, או שהוא מדביק שם את השורה מתוך הקלוז-אפ של השחקן השני, למשל.
אם יש כל מיני רעשי רקע שצריך לנקות מהדיאלוג – גם זה מיקס.
ומה זו עריכת סאונד?
עריכת הסאונד היא כל האפקטים הקוליים השונים.
מובנים מאליהם: קולות של טלפונים מצלצלים, של פיצוץ אדיר, של יריית אקדח, של אזעקה. אפילו מוזיקת רקע שדמויות שמו בסטריאו והן מקפצות לפיה לא מוקלטת לייב, אלא מודבקת בעזרת "עריכת סאונד".
ופחות מובנים מאליהם, הם קולות כמו רעמי נקישת השריון של החיילים בסרטי מלחמה, צפצוף הציפרים הפסטורלי ביער בו הדמויות עורכות פיקניק, מטוס שחג רחוק באוויר למעלה, קרקוש מפתחות לפני שמישהו פותח את הדלת.
עכשיו הכל ברור?
ברור למדי!
תודה על ההסבר.
השאלה היא כמה מבין בעלי זכות ההצבעה יודעים מה ההבדל.
האם הם חייבים להצביע בכל הקטגוריות, או שיש קטגוריות שבהן הם יכולים להגיד "אין לי מושג בנושא, אני אוותר".
וגם – האם הם מחויבים לראות את כל הסרטים המועמדים?
חיפשתי תשובות בנושאים על זה, אבל לא רשום על לא בוויקיפדיה ולא באתר של האקדמיה.
אני די משוכנעת שכל מי שעובד בתעשייה הזו
יודע מה ההבדל. אולי שחקנים שכל מה שהם עושים זה רק לשחק לא יודעים, אבל מי שחבר באקדמיה חייב לדעת את ההבדל.
לגבי צפייה בסרטים:
למיטב הבנתי, כשאולפנים מנסים לעודד מועמדויות לאוסקר, הם שולחים סרטים לחברים בגילדה הספציפית, לאלו שבוחרים (למשל, כל שחקן זוטר בגילדת השחקנים מקבל טונות של סרטים חינם בדיוידי לקראת ההצבעה השנתית של סאג).
בשלב הזה, לא כולם רואים את כל הסרטים, כמובן.
אבל מרגע שנקבעו המועמדים הסופיים, אני חושבת שכל חבר אקדמיה חייב לצפות בכל המועדים (על כל קטגוריה שהיא).
ייתכן שיש קטגוריות שרק ציבור מסוים יכול להצביע להן (למשל, הפרסים הטכניים – יכול להיות שרק אלו שיש להם ידע טכני יכולים להצביע), אבל בגדול – כן. מרגע שסרט מקבל ולו מועמדות אחרת כלשהי – חייבים לצפות בו.
תחשבי על סקר סרט השנה של עין הדג – נותנים לך רשימה של כל הסרטים שיצאו. לא בהכרח ראית את כולם – אבל את בוחרת את החמישה או עשרה או כל מספר שהוא שהכי אהבת.
הדגים (או המחשב שלהם) עושים שקלול של התוצאות, ונבחרים עשרת הסרטים המובילים. אלו מככבים בסקר "סרט השנה".
בשלב הזה, נגמר הדימיון. עכשיו, בעין הדג את עדיין יכולה להצביע גם אם לא ראית ולו סרט אחד, בעוד שלו היית באקדמיה, היית חייבת לצפות בכל אחד מאותם עשרה סרטים, לפני שתוכלי להצביע.
ואללה! ונגיד כשאת רואה היום סרט
את מרגישה מתי מיקס הסאונד לא היה טוב והדיאלוגים לא נשמעים באותו ווליום? או מתי קרקוש המפתחות לא הודבק כמו שצריך?
כי זה נראה לי ממש קשה לראות ככה סרט!
לא כיף להיות אני ולראות סרטים
כשראיתי את "בנג'מין באטון" למשל, שכחו לשים כתובית שמתחיל הסרט וחתכו משהו מההתחלה, ובין כל הטריילרים היה טריילר של אישה זקנה בבית חולים. קלוז-אפ על האישה – אני רואה את איפור ההזקנה ומבינה שמדובר בקייט בלאנשט ושהסרט התחיל, כי עשו עבודה חרא ("חרא" – כי אני יכולה לראות שזה איפור. ורק על קייט הזקנה, אגב, עשו עבודה רשלנית).
אני רואה את אדם סנדלר בrein over me והוא אמור להיות מרגש אבל אני מרגישה שהוא משקר, שמה שהוא אומר לא נוגע לו בכלל, והולכת לי כל הסצינה הרגשנית שבה אני תמיד בוכה.
אני רואה טעויות בהמשכיות – אני מתפחלצת.
משחק, איפור, סאונד, עריכה – ככל שאני יותר נכנסת לעובי הקורה של התעשייה הזו, ככה יותר קשה לי ליהנות מסרטים מכל הלב. למרות שבכל ההגינות – כבר כילדה הייתי שמה לב לכל מיני דברים מחוץ לסיפור, שאחרים לא שמו לב אליהם.
אז בואי נגיד את זה ככה: אלא אם כן נעשתה עבודה עילאית בכל פרט ופרט – יהיה משהו שיוציא אותי מהסרט. וזה ממש מעצבן.
אבל זה עוד בסדר. יש לי חברה שבכל פעם שהמצלמה חוצה את הציר – זה מוציא אותה מריכוז לגמרי והיא מתחילה להגיד "אבל אתה מדבר אל הקיר!"
זו דילמה רצינית
ללכת על תחביב כמקצוע, הא?
למרות שלפעמים זה חזק ממך.
אני לא כ"כ מבינה מה שאת מתכוונת עם המצלמה אבל זה נשמע ממש מחרפן!
זו דילמה רצינית
הקטע עם המצלמה עדיין קשה לי.
אם מישהו יגיד לי שהאנשים מדברים אל הקיר ולא זה אל זה – אני עשויה לראות את זה. בלי שיגידו לי – אין סיכוי שאני לבד אשים לזה לב.
אבל יש ציר, והמצלמה חייבת להיות בצד הנכון של הציר הזה, כי כשהיא לא – אז דברים לא הגיוניים.
כאילו, אם עין שמאל שלי נמצאת קרובה לעין שמאל שלך (כלומר, אנחנו ניצבות זו מול זו) אזי המצלמה חייבת לייצג את זה נאמנה. אם, מנגד, המצלמה מוצבת ככה שעין ימין שלך קרובה לעין ימין שלי, הרי שאנחנו בעצם מסתכלות לכיוונים הפוכים, ולא זו על זו.
עזר במשהו?
ואו אני ממש מקווה שאני לא אשים לב לזה.....
אני עדיין מתאוששת מהרעיון שסרט זה לא הצגה מצולמת…
ושדיבקים לא מוקלטים על ידי זה ששמים את כל הלהקה בחדר, מבקשים שינגנו ולוחצים פליי.
רגע,
על דרך הדוגמה שהבאת, את בעצם אומרת שעין שמאל קרובה לעין שמאל אחרת זה בסדר, בעוד שעין ימין קרובה לימין אחרת זה לא טוב. זה בדיוק מה שאמרת, לא?
אז איפה ההגיון?
ובאופן כללי, בצילום פשוט צריך לשמור על "עקרון 180 המעלות". דהיינו, אם המצלמה עומדת מצד שמאל שלי, כך היא תעמוד מצד שמאל של רעי. בהנחה ששנינו עומדים זה מול זה, כמובן.
לא,
אם עין שמאל קרובה לעין שמאל, והמצלמה מציגה שימין קרובה לימין זה לא בסדר.
אהמ, לא.
זה לא מה שאמרתי. בכלל לא מתקרב אפילו.
אמרתי שאם המציאות עין שמאל שלי קרובה יותר לעין שמאל שלך, והמצלמה מציגה כאילו זה ההיפך, אז זה לא נכון. באותה מידה, אם עין ימין שלי קרובה לעין ימין שלך במציאות, אז גם בצילום זו צריכה להיות עין ימין, ולא עין שמאל.
עכשיו קפיש?
הסבר מכיוון אחר
כאשר שני אנשים מדברים אחד עם השני ומישירים מבט אחד לשני בחיים האמיתיים, כאשר מצלמים אותם זה לא יראה כך. כדי שבצילום העיניים של א' ייראו כאילו בקו ישיר מול העיניים של ב' הוא *לא* יכול להסתכל לו ישירות בעיניים. בדר"כ א' יביט על האוזן של ב' כדי שבמצלמה זה יראה כאילו שהוא מיישיר מבט לעינייו.
זה לא ממש קשור.
אבל, זה לא פוגע ברמת המשחק?
בתיאטרון, למשל, המשחק מאוד מבוסס על האינטרקציה בין השחקנים. הם נותנים אחד לשני אנרגיה ומתאימים את עצמם אחד לשני. שחקן תמיד חייב להתאים את עצמו לסובבים אותו כדי שההצגה תהיה אמינה.
אם אני מסתכל לשחקן השני על האוזן, זה לא קשה יותר ליצור אינטרקציה אמינה?
ומפה שיש שלושה סוגי משחק שונים
וכל אחד עם סט הכלים שמתאים לו (ומפה גם הבעייתיות של מרבית השחקנים לעבור ממדיום אחד לאחר, ולא בהכרח רק ממצלמה לבמה, אלא גם להיפך).
יש משחק על במה, שהוא יותר "ברגע", אבל יותר מוגזם. גם על הבמה הכי אינטימית.
יש משחק מול מצלמה, שהוא הרבה יותר מאופק – אתה פשוט צריך להרגיש משהו – אבל לא לשחק אותו.
ויש אודישן, שהוא לחלוטין משהו אחר.
אם תהיתם פעם על אלו שלא יודעים לשחק אבל בכל זאת נמצאים בהמון דברים – זה פשוט כי הם יודעים לעשות אודישן טוב.
אגב, זה לא באמת נכון, עניין האוזן.
במרבית המקרים אתה או מסתכל לשחקן השני בעיניים, או ישירות למצלמה/על הקיר/לנקודה באוויר שרק אתה יודע מה היא.
המשפט האחרון הרס
אם זה לא באמת נכון שמסתכלים על האוזן, אלא דווקא מסתכלים בעיניים, אז ממילא כל התהייה שלי על היכולת ליצור אינטרקציה מאבדת את הבסיס.
איך הוא הורס בדיוק?
נראה לך שהאוויר או הקיר או המצלמה יוצרים יותר אינטראקציה מאשר אוזן?
לא, רק שעיניים יוצרות יותר אינטרקציה
בדיוק כמו שהיה כתוב בהודעתי הקודמת.
גם משחק מול קיר זה דבר שנשמע לי לא קל לביצוע, בדיוק כמו משחק מול אוזן.
נו מה יהיה עם פספוס הנקודות הסדרתי הזה שתקף את האתר לאחרונה?
*ברור* שעם עיניים קל יותר ליצור אינטראקציה, אבל הפואנטה היא שחצי מהזמן – אין מולך אף שחקן. בקלוזאפים, לפחות.
אם כבר יש שחקן, אז לא תסתכל לו באוזן, אלא בעין. אבל מרבית הפעמים – לא יהיה אף אחד בצד השני. אתה פשוט צריך לדמיין ולהאמין לעצמך שיש שם מישהו.
שום נקודה לא פוספסה
כמובן שזה כך. בגלל זה אמרתי שמשחק מול קיר נשמע לי קשה באותה מידה. אני יודע היטב שחצי מהזמן השחקנים מדברים אל הקיר בסרטים.
אני תהיתי איך זה משפיע על צילומים שבהם הדמויות *מצולמות יחד*, ולכן צריכות ליצור אינטרקציה טבעית, שלא באמצעות עריכה.
סדר בדברים;
בקולנוע האמריקאי בעיקר, מצלמים את אותה הסצינה בדיוק (וחשוב שהשחקנים יעשו בדיוק את אותו הדבר בכל טייק) מכל מיני זויות שונות ובכל מיני צורות "כיסוי". כדי לעשות סדר בדברים, הבה נבדיל בין "שוט" ל"טייק".
שוט זה איפה מעמידים את המצלמה, באיזו עדשה משתמשים, איך הסצינה מוארת וכדומה. טייק, זה כשכל האמור לעיל נשאר אותו הדבר ושום דבר לא זז או משתנה – רק שהשחקנים חוזרים על הסצינה, והמצלמה מצלמת הכל.
בהליך האמריקאי (בצרפת, למשל, נוטים שלא להשתמש בצורה הזו, אבל זה כבר דיון אחר) יש כמה סוגי שוטים עיקריים:
מאסטר שוט – הצילום הכי רחב שמכיל כמה שיותר פרטים מהסצינה, ואת כל הדמויות. בשוט הזה, כולם משחקים ונותנים מאה אחוז מעצמם לפחות.
אחרי המאסטר שוט, מגיעים שוטים שונים כמו מדיום (מתניים ומעלה) וטו-שוט (צילום של שתי דמויות באותו הפריים) ואובר דה שולדר (בדרך כלל דיאלוג בו רואים בבירור דמות אחת, ואת הכתף/גב/חצי פרופיל של הדמות האחרת), קלוזאפים למיניהם וכדומה.
אם מצלמים שוט שבו נראים שני השחקנים בבירור – שניהם מאה אחוז "בתפקיד" ומשחקים. כשמצלמים קלוזאפים, ואפילו מדיום שוטס של רק שחקן אחד – הרבה פעמים אין אף אחד בצד השני, והטייק צריך להתאים בדיוק למה שנעשה במאסטר שוט (אחרת לא ניתן לערוך את הסצינה). בהרבה מקרים, שחקנים שלא נמצאים מול המצלמה (עומדים עם הגב, נמצאים רק כדי לעזור לשחקן השני למצוא את גובה העיניים וכאלה) לא עושים כלום. כלומר, הם יגידו את השורות שלהם, אבל כלאחר יד, כמעט דקלום – והשחקן שמול המצלמה ישירות, חייב להגיב כמו קודם, חייב ליצור את האינטראקציה שהיתה קודם יש מאין.
רק במקרים ממש ממש נדירים, אתה ממש רואה את שתי הדמויות ביחד – אבל הן, למעשה, לא באמת מסתכלות זו על זו.
דוגמה ממשהו שעשיתי לא מזמן:
כששני השחקנים הסתכלו זה על זה דרך מראה, זה פשוט נראה לא נכון במצלמה. כאילו כל אחד מסתכל לכיוון אחר.
על מנת שהם ייראו כאילו הם מסתכלים זה על זה, היה צריך למצוא לכל אחד מהם "קו עיניים" אחר לחלוטין. השחקן הורה להסתכל לתוך בבואת המצלמה, בעוד השחקנית הסתכלה על הגב של הצלם.
אבל בדרך כלל לא צריך לרמות את המצלמה, ולכן אם שתי דמויות נראות בבירור בתמונה, הן יסתכלו זו על זו כמו בחיים האמיתיים.
כל כך לא ברור איך יוצא מזה בסוף
משהו אפקטיבי רגשית…
זה גורם לי להעריך את העבודה של שחקנים אפילו יותר מקודם, וזה לא שקודם לא הערכתי אותה, אבל כמו שאת אומרת שצריך לייצר אינטראקציה יש מאין, באלפיות שניה שלפני תחילת השורה – זה די מדהים.
מעצבנים אותי אנשים שחושבים שמשחק מול מצלמה נחות יותר ממשחק על במה – או כאלה שחושבים שזה סתם הכי קל בעולם.
גם לבמה וגם למצלמה יש את היתרונות והחסרונות שלהם. שניהם "קשים יותר", כל אחד בדרך שלו.
אבל מן הסתם, יש טכניקות שעוזרות להתמודד עם הדברים הטכניים, ולא לתת להם להפריע לאלמנט הרגשי.
אני תמיד תהיתי ביני לביני
אם שחקנים (בעיקר בקולנוע מהסיבות שציינת) הם יותר אנשים עם יכולות אמפתיה גבוהות, שיכולים באמת להרגיש ברגע את מה שאמור לעבור לדמות שלהם בראש, או יותר עם יכולות מניפולציה גבוהות, כלומר יודעים לנתח הבעות פנים, להבין יותר טוב מרוב האנשים איזו הבעת פנים באמת מייצגת איזה רגש לרמת הדקויות, וכשמגיע הזמן לחשוב "עכשיו אני מרים את הגבה השמאלית ומכווץ את הצד הימני של הפה".
נראה לי כאילו הראשון הוא מאוד מתאים לבמה אבל בלי השני לא תוכל לשרוד במשחק מול מצלמה.
ממש ממש לא
המצלמה תופסת ה-כל.
אם את מנסה לעשות מניפולציות על המצלמה – את נתפסת בקלקלתך. בכלל, מול מצלמה עדיף לא לשחק בכלל – צריך פשוט להרגיש.
אז כן, את עושה על עצמך מניפולציה להרגיש משהו, לחשוב על משהו – אבל ככל שתעשי יותר – ככה תיראי רע יותר, מזויפת יותר.
על במה, לעומת זאת, את יכולה לעשות מניפולציות ולהגזים. הבמה אינה סובלת מרגישות יתר.
(אבל כל האמור לעיל לא חל על מי שמשחק מול מצלמה בסדרה "שקר לי", שבה הבעות הפנים הן חלק מהתסריט. נראה לי הכי קשה בעולם לשחק בסדרה הזו)
אני עכשיו הבנתי מה שכתבת,
למרות ההסבר המפותל.
ואם תשימי לב, בתגובה הקודמת ניסחת את הדברים, לוגית, בצורה לא מובנת.
לא, מה שהיא כתבה מובן והגיוני.
אני די משוכנעת שכל מי שעובד בתעשייה הזו
ראיתי ראיון שעשו עם ג'יין סימור [כמעריצה של ואלס עם באשיר] והיא שאלה במקביל את בעלה למי הצביע בקטגוריית הסרט הזר [כיוון שהוא חבר באקדמיה] והוא ענה שלא הצביע כי לא ראה את כל הסרטים.
ככה שאני מבינה שחבר אקדמיה לא חייב לראות את כל הסרטים המועמדים, ויותר מזה-לא חייב להצביע בכל קטגוריה.
מעבר לכך, גם אם הוא מצביע לקטגוריה של סרטים שלא ראה, מי יכול בכלל לאכוף את זה? יש משטרת אוסקרים שמוודאת שרואים את כל הסרטים?
אם הוא *לא* הצביע, איך זה מוכיח את זה?
אני חושב שמה שזה מוכיח זה
שחברי האקדמיה לא חייבים להצביע לכל סרט, ולכן הם גם לא חייבים לראות כל סרט.
(לא יודע אם על זה נסוב הויכוח, אבל נדמה לי שזאת הכוונה).
הקטגוריה היחידה שבה יש אכיפה
(לפחות בקטגוריות הסרטים הארוכים – אני לא בטוח לגבי קטגוריות הסרטים הקצרים) היא קטגורית הסרט הזר הטוב ביותר. חברי האקדמיה צריכים להגיע להקרנות המיוחדות ו"להחתים כרטיס" כדי להוכיח שצפו בכל הסרטים לפני שיצביעו בה. בכל שאר הקטגוריות, אין שום אכיפה ואנשים יכולים להצביע למה שהם רוצים בלי להוכיח שצפו בו או במועמדים האחרים.
מה ואילו דרישות צריך בשביל להיות חבר אקדמיה?
זה נשמע לי כמו מקצוע די טוב וגם רואים הרבה סרטים, וחברי אקדמיה ישראלים בטוח יעזרו למתמודדים הישראלים.
צריך לקבל הזמנה
בניגוד לראזי, שם אאל"ט מספיק לשלם דמי חבר, האקדמיה מקבלת רק חברים שעוסקים בקולנוע והוזמנו במיוחד. בכל שנה, קצת אחרי הטקס, מתפרסמת רשימת המוזמנים החדשים המחולקת לפי תחומי עיסוק (משחק, בימוי, צילום וכו'). קיים מעטה של סודיות סביב הליך ההחלטה למי לשלוח הזמנה מדי שנה.
וצריך להבהיר שלהיות חבר אקדמיה זה לא מקצוע.
אם כבר שוב מדברים על האוסקר
קראתי השבוע שזוכי האוסקר מקבלים אותו לביתם רק לאחר שהם חותמים על מסמך לפיו אם הם בעתיד ירצו למכור את הפסל המוזהב הם חייבים קודם להציע אותו לאקדמיה בחזרה תמורת דולר אחד.
זו הנפצה?
לא, זה נכון
החוק הזה נועד למנוע את הפיכת האוסקר לפריט שינדוד בעולם בין אספנים עשירים.
והוא מתבסס על נסיון העבר
סטיבן ספילברג ידוע כמי שקנה באופן אנונימי אוסקרים של בטי דיוויס וקלרק גייבל במטרה להחזירם לאקדמיה. הוא הוציא מעל למיליון דולר כדי להבטיח שלא יגיעו לידיו של אספן שינעל אותם בכספת.
הי, תודה רבה!
גם אני תמיד תהיתי על זה.
שוב ההבדל,
הסבר מצויין! תודה!
ובכל הנוגע לסאונד, זה פשע שהפרסים לא הלכו לבנג'מין באטן. פשע.
הסאונד של הסרט הזה היה כל כך… המילה היחידה שאני מצליחה לחשוב עליה היא "טוטאלי". זו היתה חוויה קולנועית מדהימה.
ופשע שהאיפור לא הלך לאביר האפל.
וגם מה נגמר כבר עם הקרינולינות האלה? הרבה יותר מאתגר לעשות עיצוב תלבושות שלא נשען על קרינולינות ותחרה. המפף.
ואין על מה, לכל מי שהודה לי.
זו באמת סוגיה מבלבלת. לקח לי הרבה זמן להבין.
ופשע שהאיפור לא הלך לאביר האפל.
ידעתי שהקרינולינות יקחו, כי הקליפים של שאר המתמודדים הראו גברים בחליפות סטנדרטיות. וכן, אי-הזכייה של האביר האפל בקטגורית האיפור נראה לי כמו סוג של לעג לרש.
ביקורת משובחת ביותר
כל הכבוד. עבודת ניתוח מבריקה. רד, זוהיר בהלול הוא יובל המבולבל לידך.
ייזכרו לטובה הקרינולינות ווודי אלן.
סיכום משובח ומצחיק להפליא...כרגיל
העם דורש: יושאר רד פיש ער לילה שלם לפני כתיבת כל כתבה באתר.
גם אני שמעתי Fuck you very much
וכמובן, איך אפשר לשכוח את "דומו אריגטו מיסטר רובוטו".
אני לא חושב שאני אוכל לסבול עוד שדרן רדיו/טלויזיה נוסף שיגיד משפט על הסרט היפני ש-לקח- לנו את האוסקר.
הייתי בטוח שאני הוזה מתוך נמנום, מסתבר שלא.
למה לא הראו בסוף את הקטעים מהסרטים החדשים? אני חושב שזה היה עדיין חלק מהטקס וזה די ביאס אותי.
רואים שהשנה הם למדו קצת "להחיות" את הטקס, כי הוא היה הרבה פחות משעמם, הנאמברים המוזיקלים היו קצת מוזרים (במיוחד עם המיוזיקל) אבל יו ג'קמן עשה עבודה טובה, וגם הוא לא סיפר בדיחות, הקטע עם בן סטילר, עם הסטלנים של "אקספרס אננס" ומה שהכי הצחיק אותי- טינה פיי וסטיב מרטין שפשוט קרע אותי (Stop falling in love with me!" טוב, אולי הייתי עייף).
הקטע עם השחקנים שנפטרו היה מרגש כמו כל שנה, להיזכר שהאנשים האלו לא הולכים לייצר יותר כלום (אני תמיד מנחש מי יהיה האחרון- שזה תמיד ה"אבדה" הכבדה ביותר, זה קצת חולני אבל זה נכון)
הייתי נותן לטקס השנה 3.5 כוכבים, הוא היה מבדר ולא מתמשך מדי, אבל היו לו גם הרבה חסרונות (חסרון עיקרי-המועמדים והשמרנות מעצבנת של האקדמיה)
אהה ומשהו אחרון: עוד מישהו "התאכזב" מהמחיאות כפיים שנתנו להית' לדג'ר, היה די "שיגרתי" לא?
כן, גם אני התאכזבתי,
ציפיתי לפחות שיעמדו לכבודו.
אם כי בזמן הנאום המקדים (או שאני מתבלבל) הראו קלוז-אפ של אנג'לינה דומעת.
(לא) תודה לאקדמיה
למרות כל התכנונים והציפיות, חוקי מרפי נכנסו לפעולה והחשמל בדאונינג 10 נפל פחות מחצי שעה מתחילת הטקס. לאחר המתנה ממושכת (שכללה שיר ביידיש, רגע של סאדו מאזו בהשתתפות האיש הכחול, הצעה למשחק פוזבול חושך והרבה מאוד בדיחות על רוצחים סדרתיים), הוחלט לפרק את החבילה וללכת הביתה. כך יצא שהפסדתי בערך שעה מהטקס. אני לא יודע אם זה קשור לנפילת המתח, או לטקס עצמו, אבל ממש לא נהנתי מרגע שהדלקתי את הטלויזיה אצלי בדירה. אני צופה באוסקר בשידור חי כבר שנה שביעית ברציפות וזו הייתה הפעם הראשונה שהלכתי לישון לפני שנגמר. אחרי ש"פרידות" זכה, נכנסתי למיטה והשארתי את הטלויזיה ברקע. כשהכריזו על שון פן כזוכה, כיביתי את המכשיר. מצדי, ש"סוקיאקי ג'נגו ווסטרן" היה מוכרז כסרט הטוב של השנה, כבר לא היה לי אכפת.
יו ג'קמן היה נחמד, אבל כבר התרגלתי לבדיחות ושבירת הדיסטנס של ג'ון סטיוארט ואלן דג'נרס. מחרוזת שירים היא לא תחליף למונולוג פתיחה ואמרתי את זה כבר לפני חודשיים. מאוד לא אהבתי את האופן בו חולקו פרסי המשחק. הרעיון להביא חמישה זוכי עבר נשמע טוב, עד שקולטים שכל אחד מהם נושא מיני נאום על כל אחד מהמועמדים, לאחר מכן חוזרים על שמות המועמדים והזוכה נושא נאום משלו שאינו מוגבל בזמן. איפה התזמורת כשצריך אותה? אפילו ג'רי לואיס, האב הרוחני של רוב הקומיקאים הפעילים כיום, היה אפור ולקוני. הוא עשה כמה פרצופים, אבל נדמה לי שזה היה בגלל מצבו הבריאותי ולא כדי להצחיק. זה היה אפילו קצת עצוב כשסיים לנאום והביט בעיניים תועות איך יורדים מהבמה.
רשימת הזוכים הייתה צפויה ומשעממת. "נער החידות ממומביי" הוא הסרט הראשון מאז שיבת המלך שקוטף יותר מחמישה אוסקרים. אחרי שגרמו לנו לצפות לזוכים יותר נועזים ולמרוצים יותר צמודים, משהו קרה השנה לאקדמיה, שכאילו חזרה עשר שנים אחורה בזמן.
על הצד החיובי: היה מאוד כיף במעט שהספקנו בדאונינג 10. אני מקווה לעשות משהו דומה גם בשנה הבאה, רצוי בלי הקטע של ההחשכה. רצוי גם עם טקס יותר מעניין. התפריט של הדאונינג מורכב בעיקר מדברים שזורקים לשמן רותח, אבל היה טעים. המקום חביב ונקי בהרבה מפאבים אחרים שראיתי (ואני באופן כללי לא חובב פאבים). אולי הסיבה שכל כך לא אהבתי את הטקס עצמו נובעת מכך שראיתי את חציו השני לבד, בלי אנשים לצחוק איתם ולנסות להבין למה רק עכשיו הוט נזכרו לעשות פרומו ע"פ קיל ביל. גם בעין הדג, כמעט ולא נרשמה פעילות ביחס לשנים עברו. הסקירה של רד הרבה יותר מהנה מהטקס עצמו, הוא צריך להחליף את נשיא האקדמיה.
כמה זמן הייתם שם לפני הפסקת החשמל?
אני הייתי חושד שהבעלים החליט שאת רוב הכסף שהתכוונתם לתת לו כבר נתתם, והוא לא יפסיד הרבה אם כולם יילכו הביתה ב-3.
לא ממש
את הכסף על האוכל/שתיה הוא קיבל רק אחרי שהחלטנו ללכת. מבחינתו, היה עדיף שתהיה סופת שלג ונתקע בפנים לכמה ימים.
ברור ששילמתם רק בסוף
אבל כבר הזמנתם, אז הכסף היה די מובטח לו.
אולי אני סתם חשדן, אבל נשמע לי מאוד אפשרי שהוא ראה שהמשך הפוטנציאל של החבורה שלכם בקושי יכסה את ההוצאות של השארת המקום פתוח, אז עדיף לו לסגור חשבון ולחתוך.
לא הייתי שם, אבל בחייך.
אתה חושב שהוא התגנב בשקט ללוח החשמל שלו והוריד את הפלאג בשביל להרוויח כמה עשרות – או מאות בודדות – של שקלים? הוא גם הפסיד את המסחר בהמשך הלילה וגם הרוויח לקוחות לא מרוצים, שלא לדבר על כך שמדובר במעשה נבלה די קיצוני.
זה נשמע, בקיצור, מאוד לא סביר.
לא סתם בשביל להרויח כסף.
יכול מאוד להיות שהוא פשוט רצה ללכת הביתה. הסיטואציה שדמיינתי היא שבאו אליו בהצעה מעניינת של לארגן חבר'ה שיתנו לו עסקים מעבר לשעות קונבנציונליות, אבל כשהתקרבה השעה 3 והוא ראה שהעסקים לא כאלה משהו ויוצא שהוא עובד לתוך הבוקר סתם, הוא התחרט.
ואם כל כך קשה לך לדמיין שמישהו יתגנב ללוח חשמל (מה שסביר בעיני כי הלוח בד"כ במקום די נסתר מעיני הלקוחות), אז יכול להיות שבאמת היתה איזושהי תקלה קטנה וניתנת לפתרון, והוא פשוט העדיף לא לפתור אותה.
גם אני לא הייתי שם, אבל זה לא בלתי נתפס כמו שהצגת את זה.
זריקת עידוד קטנה:
http://www.imdb.com/title/tt1185616/
ה'ואלס' ממשיך לטפס במעלה הטבלה וכעת הוא עומד במקום ה-241 ברשימת 250 הגדולים של imdb.
יעבור לו
טקס גועלי, בזוי, מבחיל, צפוי...
לפוצץ את הטקס לאלתר.
שאלה סטטיסטית לגבי האוסקימורון
כמה מילאו את הטופס לפני שהוכרז שיש פרסים, וכמה אחרי?
בערך 250 לפני
קצת פחות מ-200 אחרי. ההשוואה הזאת לא באמת משמעותית מכיון שחלוקת הזמן והפרסום שלו זכתה התחרות בשני ה"עידנים" היתה מאוד לא שווה.
סת' רוגן וג'יימס פרנקו
הבנתי שהיה להם איזה קליפ על הסרטים המועמדים בטקס. לא ראיתי את הטקס ואני לא מצליח למצוא את הקטע ביוטיוב (אבל את השיר פתיחה של ג'קמן דווקא כן, אז אני מניח שזה גם קיים שם), למישהו יש לינק?
בבקשה:
http://www.youtube.com/watch?v=1Q0Og-UckDY
תודה!
יש חוקים לדבר הזה?
שנה אחת מחליטים לתת פרסים דוקא לסרטים פחות קונבציונלים, שנה אחרת מחליטים ללכת לפי נוסחאות, לא נותנים לבמאים פרסים על סרטי מופת שלהם אבל נזכרים לתת להם פרס אחרי עשרות שנים על סרט יחסית זניח, ואחרי עשרות מועמדויות ראויות יותר, רק כדי שלא ירגישו שקיפחו אותם.
השנה הימרתי באופן רנדומלי כי קיוותי שזה לא הולך להיות בדיוק כמו שזה היה בסוף (צפוי מראש), שנה שעברה דווקא ניסיתי לנחש מה יעבור לאקדמיה בראש וטעיתי. למה לעזאזל הפרס הזה עדיין נחשב להכי יוקרתי בעולם הקולנוע? למה אי אפשר להעביר את החשיבות לגלובוס הזהב או לפסטיבל אחר. אולי חברי האקדמיה הם אנשים מלומדים שהידע שלהם בקולנוע לא נופל מאף מומחה אבל זה פשוט נראה לי תמוה, חלק מהחלטות שלהם (או יותר נכון החוסר עקביות המוזרה הזאת).
למה הפרס הכי נחשב
כי הוא הוליוודי וזוהר וכי האנשים שמעניקים אותו הם אנשי התעשיה בעצמם. וזה בטוח הרבה יותר חשוב מגלובוס הזהב, שזה פרס של קבוצה מצומצמת של עיתונאים.
האם זה אומר שהזוכים הם בהכרח סרטים טובים? אני לא חושב שיש הרבה אנשים בעולם הקולנוע שחושבים כך. פרס זה רק פרס. אבל פרסים זה כיף.
אני יכול לספק לך הסבר, ברשותך
הטעות שלך היתה שביססת את ההימורים שלך על חשיבה רציונלית. ראית את הסרטים, גיבשת דעה מסוימת לגבי מי הכי טוב בכל קטגוריה, התחשבת בטקסים קודמים, ניסית ללמוד מטעויות, ולפי זה הימרת. מה שלמעשה היית צריך לעשות זה להכנס להלך חשיבה של חבר אקדמיה ממוצע: זקן, לבן, שמרני, מנותק מהמציאות, סנילי, מוכה אלצהיימר וסובל מסוג כלשהו של קדחת. מדובר בצורת חשיבה קשה מאוד לחיקוי ורבים וטובים נכשלים בה, אבל למרבה הצער זו הדרך היחידה להבין מה בדיוק הולך שם באקדמיה.
אתה צודק.. אבל מילא אם זה היה
זקן סנילי, שמרן שעקבי בדעותיו. אם מבקר קולנוע היה נותן את הפרסים הייתי חושד שמדובר באדם עם פיצול אישיות.
מצד אחד, אם זה באמת היה כזה ברור אז איפה הכיף פה, מצד שני זה גם לא אמור להיות כמו ניחוש לוטו. ואיך, לעזאזל, יש כאלה שהם מנחשים סדרתיים.
אחד מהטקסים הכי משעממים שהיו לי אי פעם
כל שנה עד היום,כל יום קמתי ב6 לראות את הזוכים הגדולים,אבל השנה,לא חשבתי על לקום וגם עם באשיר זה היה משעמם וצפוי וממש מעצבן ששון פן לקח ולא רורק.
ומעניין אותי,יש סיבה באמת למה היפני לקח או שבאמת הוא ממש טוב?
ויש כבר תחזיות לסרטי אוסקר בולטים ל2010?
2010
יש כמה סרטים שמדברים עליהם לא מהיום כמתחרים בולטים בשנה הבאה. כמו תמיד, מדובר כרגע בבאז שנוצר בידי אולפנים ואין שום דרך לקבוע האם מדובר בסרטים טובים או לא. לאור רשימת המועמדים השנה, קשה עוד יותר לדעת אם תופסים את האקדמיה במצב רוח חדשני, או שמרני במיוחד.
בינתיים, שמתי לב שהסרטים היותר מדוברים הם:
"תשע", של רוב מרשל.
http://www.imdb.com/title/tt0875034/
"העצמות היפות" של פיטר ג'קסון.
http://www.imdb.com/title/tt0380510/
"שרי" של סטיבן פרירס.
http://www.imdb.com/title/tt1179258/
"הגורם האנושי" של קלינט איסטווד.
http://www.imdb.com/title/tt1057500/
"אמליה" של מירה נאיר.
http://www.imdb.com/title/tt1129445/
הנועזים יותר, מכניסים גם את "אוואטר" של ג'יימס קמרון לרשימה.
http://www.imdb.com/title/tt0499549/
לדעתי, "העצמות היפות" הוא היחיד מהרשימה הזו שיש סיכוי למצוא אותו עוד שנה בין המועמדים לפרס הסרט.
רגע, 2010 זאת השנה הבאה?
לאן לעזאזל נעלמו לי שנתיים?!
הטקס הבא יערך בשנת 2010
הוא יתייחס לסרטים שיוצאים ב-2009, אבל כבר נעשה שימוש ב-2010 בפתיל, אז זרמתי עם זה.
רשמתי אוסקר 2010
כי הכותרת של הכתבה היא אוסקר 2009.
מתייחסים לשנה שבו האוסקר מתרחש ולא באיזה שנים יצאו הסרטים המועמדים
עם כל הכבוד ל'אוואטאר'
אני לא רואה שמץ של סיכוי שהוא יקבל מועמדויות "רציניות" (לפרסי הפעלולים ומיקס הסאונד אפשר לרשום אותו מראש). בחייך, זה מד"ב. יש שם חלליות וכאלה. זה אפילו יותר גרוע מגיבורי-על ואנימציה. איכס.
הסרט של פיטר ג'קסון נקרא 'העצמות המקסימות' (בהנחה שישמרו על שמו של הספר, שזאת הנטיה של המפיצים בארץ לאחרונה, וטוב שכך).
אוואטר אולי לא יקבל
אבל סרט מד"ב אקשן אחר בבימוי קמרון כבר קיבל מועמדות על שחקנית ראשית – סיגורני וויבר ב"הנוסע השמיני 2".
2010
נראה לי שהדבר היחיד שבטוח הוא שהילארי סוונק תהיה מועמדת על "אמליה".
שום דבר לא בטוח.
שום דבר לא בטוח
מירה נאיר רחוקה מלהיות חביבת האקדמיה. לפני כמה שנים, חשבו ש"יריד ההבלים" שלה הוא מתחרה רציני וריס ווית'רספון תהיה מועמדת. בסוף, לא יצא לסרט שום דבר והאמת, בצדק. הסרטים עליהם מדברים עכשיו כמועמדים סבירים, הם פשוט הסרטים שיותר בטוחים שהאולפנים ירצו לדחוף לאוסקר. לפני שנה, אף אחד לא דבר על "נער החידות ממומביי" כמתמודד רציני ו"ארץ קשוחה" הפך לפקטור רציני רק אחרי פסטיבל קאן.
לעזאזל, רד. הפעם אתה הקדמת אותי.
וזה הניחוש הראשון שלי:
http://area.co.il/view.php?siteid=38980&jet=page&menuid=155226&postid=1163057773656262385
מן הסתם, מדובר יותר בטיוטה לנבואות שיפורסמו בהמשך השנה, מאשר בניחוש רציני. מאוד אופתע אם זה אפילו יתקרב לרשימת המועמדים הסופית. באופן מוזר, רשימת המועמדים על אפקטים חזותיים נראית כמו לוח השידורים מסוף שנות השמונים.
איזה יופי
רק עכשיו נכנסתי לקרוא את פינגווין הזהב 2008 ונהניתי מכל רגע. הרבה יותר טוב מהאוסקר
.
והערה לעצמי: לראות ברוז', לראות ברוז', לראות ברוז'…
בלי ''אוואטר'' על אפקטים חזותיים?
נראה לי מאוד לא-סביר.
בלי ''אוואטר'' על אפקטים חזותיים?
כשאבין מה בדיוק היחוד באפקטים של אוואטר, יהיה לי יותר קל להכניס אותו. כרגע, ראיתי טריילרים לכח המחץ, רובוטריקים 2 וסטאר טרק ובכולם, ניכר שהאפקטים ראויים ביותר. התחושה שלי היא שזו הולכת להיות שנה מצוינת לסרטי האפקטים, לא רק קופתית, אלא גם מבחינת כמות החידושים שיוצגו על המסך. במצב כזה, אוואטר יצטרך לחכות עד שאבין אם הוא משהו מעבר לנסיון נוסף להרשים איפה ש"ספיד רייסר" ו"סקיי קפטן" נכשלו.
קמרון.
לא מספיק. אני רוצה הוכחות.
מייקל מ-marketsaw עם ספקולציות בנוגע לתזמון הטריילר המיוחל:
http://marketsaw.blogspot.com/2009/02/when-will-we-see-first-avatar-trailer.html
צודק, צודק. הנה אחת: קמרון.
לא מספיק. אני רוצה הוכחות.
אם "אווטאר" יעשה לאפקטים המיוחדים את מה ש"שליחות קטלנית 2" עשה להם בשעתו, מדובר כאן, בלי הגזמה, בעידן חדש של אפקטים מיוחדים.
The abyss, טיטאניק, שליחות2, Aliens – כולם סרטים של קמרון שזכו באוסקר על אפקטים מיוחדים.
חוץ מזה, פירנה 2: ההשרצה היה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר באיזה פסטיבל בפורטוגל!
http://www.imdb.com/title/tt0082910/
מה שמזכיר לי שאני חייב להשיג את הסרט הזה מתישהו.
ו'שקרים אמיתיים' אמנם לא זכה,
אבל היה מועמד. סך הכל, כל חמשת הסרטים האחרונים של הבמאי (או בדרכים אחרות להסתכל על זה: כל הסרטים שלו מאז 1986, או כל הסרטים שלו שלא היו הפקות דלות תקציב) היו מועמדים לפרס, וכולם מלבד אחד זכו. זה מספיק בשבילי כדי שהעובדה שקמרון ביים את 'אוואטאר' תהפוך אותו למועמד כמעט ודאי בקטגוריה הזאת, גם בלי לראות שניה אחת מהסרט.
לא, אתה לא חייב
מצאתי אותו בבלוקבאסטר לפני כמה שנים. הוא די גרוע מכל בחינה, הוא יכול לספק שעה וחצי של צחוקים על האפקטים המחורבנים (שחקנים מחזיקים בובות של דגים וצועקים), אבל בגדול זה סתם בי מובי, לא מתבלט לשום כיוון.
עידן חדש של אפקטים מיוחדים?
כאילו, אחרי סרטים כמו 'שר הטבעות', 'קינג קונג' ו'שודדי הקאריביים 2', מישהו באמת חושב שאפשר לקחת את האפקטים לרמה חדשה? קשה לי להאמין. מקסימום, אפשר רק לשפר. אבל אני לא רואה מצב, גם כשזה נוגע למישהו כמו קמרון, שבו האפקטים ב'אווטאר' יהיו כאלה שעוד לא ראינו כמותם עד היום.
כל עניין התלת-מימד
פותח רמה חדשה של אפקטים. מה שפשוט לעשות בדו-מימד הוא לא פשוט בתלת, ועדיין לא היה סרט עם אפקטים שמתקרבים לרמה של 'שר הטבעות' וכו' בתלת-מימד.
עידן חדש של אפקטים מיוחדים?
אני לא יודע אם זה יהיה משהו שלא ראינו עד היום, אבל אני חייב לציין שזה נשמע מרשים:
http://filmonic.com/avatars-laz-alonso-says-he-was-being-filmed-by-197-cameras
וואו איזו הגזמה
בלי קשר ל3D, כל מיני אנשים שכבר ראו
חלקים שהושלמו מהסרט טוענים שהדמויות הדיגיטליות (בעיקר ה-Navis) הן פאר היצירה הדיגיטלית וכלל לא ניתן להבדיל בין דמות ממוחשבת לשחקן שהם עומדים זה לצד זה. Weta Workshop שיצרו את גולום כבר ב-2002 (זוכה סקר הדמות הדיגיטלית הטובה ביותר מ-2006: כתבה מספר 3502 עובדים על הסרט הזה בקדחתנות מטורפת. אז מעט אופטימיות.
עם כל החוסר אהדה שמופגן בנוגע להייפ,
ולמרות שסה"כ אני מסכים שהגיע הזמן להפסיק לדבר עליו, לפחות בטרם יגיע, אבל עדיין הייתי מאמין שמגיע לשומרים אזכור כלשהוא, לפחות בקטגוריית האפקטים הדלה ממילא.
אנימציה
אחרי כמה חשבונות וספירות, נראה לי שאתה צריך להרחיב את קטגורית האנימציה: סביר שבשנה הבאה יהיו חמישה מועמדים, ולא שלושה.
לפי חוקי האקדמיה, בשנה שבה מוגשים לתחרות 16 סרטים לפחות, מספר המועמדויות יכול לעלות ל-5. כשחיפשתי סרטי אנימציה שידוע שייצאו השנה, הגעתי בקלות ל-15:
קורליין
מפלצות נגד חייזרים
הקרב על טרה
מר שועל המהולל
פלאנטה 51
הנסיכה והצפרדע
למעלה
9
פוניו על הצוק
עידן הקרח 3
מזמור לחג המולד
אסטרו בוי
מעונן עם סיכוי לכדורי בשר
כח-G
הצ'יפמנקס 2
(כח G והצ'יפמנקס הם לא סרטים מונפשים לגמרי אלא סרטים מצולמים שהגיבורים שלהם הם דמויות מונפשות, אבל האקדמיה כבר הראתה שאין לה בעיה לכלול סרטים כאלה ברשימה. אם 'הצ'יפמנקס' הראשון היה כשיר למועמדות, אין סיבה שהשני לא יהיה).
15 סרטים, בקיצור – ואלה רק הסרטים ששמעתי עליהם. בכל שנה נוספים גם כמה סרטים תמוהים שאיש לא שמע עליהם ולא מקבלים הפצה רחבה, או סרטים לא אמריקאיים (כמו 'ואלס' ו'9.99$' הישראליים השנה). מספיק שסרט *אחד* כזה יצטרף לרשימה השנה, ונגיע כבר למספר הדרוש לחמש מועמדויות.
וזה מצוין, כי הרבה מהסרטים האלה נראים מבטיחים, ונראה כאילו שלוש מועמדויות לא יספיקו השנה כדי לכבד את כל הסרטים הראויים לכך. 'קורליין' קיבל ביקורות מצוינות, פיקסאר ומיאזאקי הם פיקסאר ומיאזאקי, '9' עושה רושם מצוין, 'הנסיכה והצפרדע' עשוי להיות קאמבק, ועוד.
וזה גם מצוין כי הרשימה הזאת לא נוסחתית. זה לא דומה למצב של 2006, שבה יצאו מיליון סרטים על חיות מדברות, עד שזה יצא לכולם מהאף: הרשימה הזאת מגוונת מאוד ומכילה הרבה ז'אנרים, הרבה טכניקות והרבה סגנונות. הקיצר, 2009 נראית מצוינת לאנימציה.
שכחת את 'מארי ומקס' (סרט הפתיחה של פסטיבל סאנדאנס)...
שקיבל שבחים מקיר לקיר וככל הנראה יצא מתישהו לקראת סוף השנה (או לפחות, ככה הבנתי).
יפה
אז יש 16 בכל מקרה.
אבל מה הקשר?
האולפנים הם אלה ששולחים את סרטיהם לאוסקר על מנת שיהיו כשירים למועמדות, ולא כל הסרטים שיצאו השנה יישלחו, גם בשנה שעברה יצאו כ-16 סרטים מצוירים, ורק ששה הגיעו לשלב שלפני המועמדות.
לא נכון,
מספר הסרטים ב-shortlist (המועמדים-למועמדות) היה 14.
http://login.vnuemedia.com/hr/login/login_subscribe.jsp?id=bP06O3O5SDTXbB5bH4OgPRI8yPzSEzev6qkH9zH3nb9tvCeXaJugIEQfiBjY0FtO6WVgTQUCd4gEIPLrXHEwnIcMa8SBMNADcQv44Vu7UluzxFOZvoQqCatAjGREyC/qznLxQr0QrjhB1m95YaEx340qzUStGWqZ/q5dEz%2BXYEehaPFuaYyQwGJPrkFBtT1NgRH4XU8mxZ0o1YcWtTfzZ4bsM5FrPW5b6WRV2kv7%2Bxwwqax2cZae7MT251teOuNrygrVoOlenkVOxOrsuDxhtZSSyyFEYqZxHbeiJWWU5fBw8O/8GO15ggQg8utccTCchwxrxIEw0ANxC/jhW7tSW3Y9zxbITKfc
מצד שני כבר קרה פעם או פעמיים שהיו בטוחים שהולכים להיות חמישה
מועמדים, ואז האקדמיה מצאה איזו תקנה מטומטמת שפוסלת סרט כזה או אחר, וירדו שוב לשלושה.
אגב, מה זה 'מר שועל המהולל'
ומה זה 'מעונן עם סיכוי לכדורי בשר'?
שני סרטי אנימציה שייצאו בהמשך השנה
ומבוססים על ספרי ילדים ידועים. את 'מר שועל' מביים ווס אנדרסון, בסרט האנימציה הראשון שלו, ויש לו צוות מדובבים מרשים (אבל בעצם, לאיזה סרט אנימציה הוליוודי אין?). מעבר לזה אין הרבה מה לומר על שני הסרטים האלה, כי לא הרבה ידוע עליהם בשלב זה.
http://www.imdb.com/title/tt0432283/
http://www.imdb.com/title/tt0844471/
סתם הערה
ישראל כבר קיבלה אוסקר, אפילו שניים – אחד על "סאלח שבתי" ואחד על סרט צרפתי בבימוי משה מזרחי שאני לא זוכר את שמו.
סתם עוד הערה
סלאח שבתי לא זכה באוסקר, הוא רק היה מועמד. לעומת זאת, הוא כן זכה בגלובוס הזהב, כמו עוד סרט אחר של קישון- 'השוטר אזולאי'.
הממ
אוקי, ייתכו שטעיתי. אבדוק את העניין כי זכור לי בבירור שנאמר לי שהוא זכה.
אוקי, בדקתי ואני מתקן
"סלאח" היה *הראשון* תוצרת ישראל שהיה מועמד, אבל לא זכה. לעומת זאת, מזרחי זכה על הסרט הצרפתי "כל החיים לפניו" ב-1978.
אפרופו.
לדעתי, הסרט "כל החיים לפניו" שגרתי להחריד ומעובד לפי ספרו המצוין של רומן גרי בלי טיפת השראה. לרומן גרי, אגב, ספרים נפלאים וטובים. וממליץ במיוחד על
"חרדתו של המלך סלומון". תהנו.
ישראל, מטבע הדברים, לא יכולה לקבל אוסקר על סרט צרפתי.
ניתן לומר שמשה מזרחי הוא הבמאי הישראלי הראשון שקיבל אוסקר, אבל זה לא היה על סרט ישראלי והוא לא ייצג את ישראל.
וסלאח שבתי סתם לא זכה.
אפשר שתי הבהרות בבקשה?
קצת פספסתי בגלל רעשי רקע את הנאומים של שון פן ושל קייט וינסלט. הבנתי שהיו בהם אלמנטים נועזים או מעניינים. מישהו יכול לתת איזה recap קטן על מה נאמר? פספסתי משהו מיוחד?
כן: לא
ובכן,
ווינסלט מלמלה לפנלופה שהיא עומדת להתעלף. אחר כך היא אמרה משהו כמו "אבא ואמא, אני יודעת שאתם כאן איפשהו אבל לא איפה. אבא, אם אתה יכול, תשרוק–" בשלב הזה, שריקה חדה פילחה את האולם, וקייט מצאה את אבא'לה. גם המצלמות, אגב.
אחר כך היא אמרה שהיא לא מאמינה שהיא באותה קטגוריה עם האלוהית דנן (שוט של אנג'לינה מזייפת חיוך) ואז המשיכה שכולן לא יכולות להעמיד פנים שהן באותה קטגוריה כמו מריל סטריפ (שוט של סטריפ על סף דמעות) והיא סיכמה ב
שון פן התחיל במשהו שמקביל ל"אתם כאלה סמולנים קוקסינלים אוהבי אומואים!" ואז חלק כבוד למיקי רורק ואמר שלמיקי הגיע יותר, אבל האקדמיה היא כאלה "סמולנים קוקסינלים אוהבי אומואים" (שוב) ואז מלמל משהו על זה שהוא יודע שהוא לפעמים יוצא מגדרו להפוך את עצמו לאדם שקשה להעריך.
אחר כך הוא ערבב פוליטיקה ואמר שזו בושה שלא עבר החוק לאשר נישואין בין חד מיניים, ושצריך לשנות את זה ויפה שעה אחת קודם, וצלב מילולית את כל מי שהצביע נגד החוק (שוט לתסריטאי מילק המייבב ומסכים בו זמנית).
זהו, פחות או יותר.
תיקון קל
החוק המדובר (הצעה מספר 8 בקליפורניה) היה חוק נגד נישואים חד-מיניים, שהוצע לאחר שבית המשפט העליון של קליפורניה קבע את חוקיותם של נישואים כאלו במדינה. מן הסתם, האנשים שפן צלב מילולית הם אלה שהצביעו בעד החוק ולא נגדו.
אני מניח שהוא דיבר באירוניה
לא שמעתי על הרבה אנשים שמאלנים יותר משון פן.
רוב תודות (וגם לאביגיל על התיקון)
קייט וינסלט ב'ניצבים' - Extras
ראיתי במקרה היום. קתרזיס.
האמת היא, ששימוש בכתוביות המובנות (שבכל זאת דילגו על חצי מהדברים להם היפני הזוכה הודה בעילגות מופתית) הראה שהוא לא הודה לעיפרון שלו (בכל זאת, אנימטור. וזה באמת נשמע כמו פנסיל!) אלא להורים שלו.
אבל הנאום שלו… אוי, הנאום שלו היה הכי קורע בעולם, אבר!
אהבתי שהוא עמד ללכת, נמלך בדעתו וחזר לפודיום המאולתר כדי להגיד "I here because movies"
חזק.
זה היה ההיי לייט שלי. ובראנג'לינה נראים ממש זוג של פוצים. איכ. היו הכי מגניבים בעולם, נהיו גועל נפש מהלך.
אני נאלצת להסכים עם עניין הבראנג'לינים; הם באמת נהיו…אממ…פחות לעיסים…
בשלב מסוים במהלך הלילה הכרזתי קבל עם ודג אדום שאם תהיה לי אפשרות בחירה בין אשתי האלוהית (אנג'י, על אף שמעולם לא היו לי נטיות…) לבין רוברט דאוני ג'וניור האלוהי – אני לחלוטין הולכת על דאוני. אגב, ההכרזה הזו התקבלה בהסכמה רועמת מצד חברי לצפיה בטקס (ומדובר פה ברוב גברי, מינד יו…)
Sank you my pencil! (כה''ב)
Sank you my pencil! (כה''ב)
כן, כן. השותף ואנוכי גם הפחדנו כלבים ברדיוס עד חמישה מטר, נראה לי. הרצנו אחורה ועשינו קלוזד קפשנס והרצנו שוב אחורה. ואחר כך כל כמה זמן קול רדום בי היה מתעורר מרבצו וזועק "סאנק יו מיי פנסיל!"
זה כל כך המוטו החדש שלי בחיים.
(הדי-וי-אר לא ידע ימים יפים מאלה מאז הילדה הבוכייה של סנג'איה)
תהייה קטנה (חצי
)
כאשר כותבים על סרט או על שחקן, "זוכה פרס האוסקר לשנת… בתואר…"
איזו שנה כותבים?
את השנה שהסרט יצא בה? (כלומר, על הסרטים של השנה – 2008)
או את השנה שבה התקיים הטקס?(כלומר, 2009)
טכנית
הטקס נקרא על שם השנה בה הסרטים יצאו ולא על שם השנה בה הוא נערך. זאת אומרת שהזוכים השבוע, הם בעצם הזוכים לשנת 2008. לא באמת מקפידים על זה, גם כי נוהגים לקרוא לטקס האוסקר על פי מספרו ("ה-81") ולא לפי שנה וגם כי בדיעבד יותר זוכרים את התפקיד עליו זוכים ופחות את התאריך.
נהניתי מהכתבה המשעשעת
מבחינתי האוסקר הזה היה ממש מאכזב.
אהבתי את יו ג'קמן המנחה, אך חוץ מזה שממון ושממה.
אכתיר את הטקס כ-"אוסקר של גניבות" :
שון פן גנב את האוסקר ממיקי רורק (ומבראד פיט);
קייט וינסלט גנבה את האוסקר ממריל סטריפ;
פנולפי קרוז גנבה את האוסקר ממריסה טומיי;
והחמור מכל – יפן גנבה לנו את האוסקר המובטח והמיוחל!
למרבה ההפתעה, הגשת הפרסים לשחקנים ע"י עמיתיהם – מה שבעבר היה גורם לי להתעלף מהתרגשות – נראה לי קיטשי ומעושה.
בשביל זה נשארתי ערה כל הלילה ??? (יש לי דה-ז'וו פתאום. נראה לי שאמרתי זאת גם בשנה הקודמת ובזו שלפניה…)
נו טוב, לפחות נהניתי לבהות בפרצופים היפים של בראנג'לינה המהממים.
אני, אגב, לא חושב ששון פן גנב
מיקי רורק עשה תפקיד טוב, אבל זה היה יותר הברקת ליהוק מאשר משחק. נראה שהוא מגלם פחות או יותר את עצמו. שון פן עשה דמות לגמרי לא דומה לעצמו, עם שפת גוף ומניירות משלה אבל גם הרבה עומק, ועשה אותה באופן שהיה קשה לראות שיש שחקן מתחת לדמות. מבחינתי האוסקר שלו דווקא מוצדק.
מחזק
אני גם לא חושב שהוא גנב,
אבל כן ששון פן מגלם פחות או יותר את אותה דמות בכל סרט, רק עם מאפיין שונה (שון פן מפגר, שון פן מאיים, שון פן גזען, שון פן הומו). אני חושב שחלק גדול מהשבחים מגיעים מהאמונה שדרוש שחקן באמת גדול בכדי לנשק גבר כל כך הרבה פעמים מול המצלמה ולהראות טבעי. אני מסכים שהוא נותן הופעה טובה, אבל הקול שלי היה הולך למיקי רורק.
אגב, לפי דבי, הבחירה הראשונה לתפקיד הראשי ב"המתאבק", הוא ניקולס קייג'. במקרה הזה, מיקי רורק הוא לא הברקת ליהוק, הוא נביא שיורד מהשמיים רגע לפני ששותים משלולית.
לול וחירוי-החזקה היסטרי
אלוהים, די כבר עם הניקולס קייג' הזה! טרם הספיקותי לראות את המתאבק, אבל אני בהחלט רוצה. במיוחד כי למזלנו הרב, התפקיד לא הלך לקייג'.
האוסקר שלי או: ''כך האוסקר היה צריך להיות, אם היו לו שיניים''
הסרט הטוב ביותר:
וואלס עם באשיר
הבמאי הטוב ביותר:
ארי פולמן
השחקנית הטובה ביותר:
קייט ווינסלט ("את ממש חמודה, אז למה לא? בעצם..")
השחקן הטוב ביותר:
מיקי רורק
התסריט המקורי הטוב ביותר:
וואלס עם באשיר
הסרט הזר הטוב ביותר:
פרידות (העיקר שהגרמני לא יזכה!)
שחקן המשנה הטוב ביותר:
הית' לדג'ר
סרט האנימציה הטוב ביותר:
וול-E
הצילום הטוב ביותר:
"לצערו השנה לא היו סרטים צילום "טוב ביותר" לכן גם את הפרס הזה נעניק לוואלס עם באשיר, עמכם הסליחה".
התסריט המעובד הטוב ביותר:
הקטגוריה בוטלה לאלתר.
שחקנית המשנה הטובה ביותר:
"מי שתגיע לבמה ראשונה!"
למה רק שחקנית המשנה?
יוכלאו האוסקר והאולימפיאדה לאלתר!
אז בעצם
וואלס יוצא משם עם עגלה מלאת פסלונים, כולל הסרט הכי טוב ופרס הבמאי, אבל מפסיד גם בסרט הזר וגם באנימציה?
זה כי הוא לא יכול להיות מועמד גם בזר..
אנטישמי!
ואוסקר על האיפור והאפקטים המיוחדים, לא מגיע ל'באשיר'?
אלה פרסים שבאמת אף אחד לא שם עליהם קצוץ. כי פשוט אין הבדל בינהם. אבל על הסאונד נתן גם לבאשיר – מגיע לו.
יש איזשהו הבדל קטן בין
אפקטים מיוחדים ואיפור, הייתי אומר.
אבל ואלס עם באשיר זכה
בקטגוריית הסרט הזר או בראשי תיבות בסז"ר.
מזל טוב!
ובהמשך כמה אנשים קפצו על פולמן וניסו לקחת לו את הפרס, אבל נכשלו
אנטישמים!
או אולי אנטי-אנטישמים?
מבלבל, מה שקורה עם הסרט הזה.
לא, לא.. אתה מתבלבל לגמרי
הצרפתים שנתנו את הפרס הם אנטישמים, אלה שקפצו על פולמן הם סתם אנטי-ישראלים.
אגב, מסתבר שזאת סתם שמועה שפולמן עצמו הכחיש.
כי הוא אנטישמי
פסקולים
שלום.
אני מקווה שאני כותב את זה במקום הנכון.
אני סטודנט לתקשורת. כרגע אני עובד על תכנית רדיו קצרה בת 20 דקות, על הקטגוריות המוסיקליות של האוסקר (השיר והפסקול הטובים ביותר). התכנית לא תשודר, היא מיועדת לתרגול בלבד.
אני מחפש אנשים שיוכלו לדבר עד כחצי דקה על הפסקול האהוב עליהם ולהסביר בקצרה למה הם אוהבים אותו, רצוי פסקול שזכה מתישהו באוסקר.
זה יקרה ביום שלישי הקרוב, בסביבות אחת בצהריים.
מי שמעוניין מוזמן לפנות אליי במייל: shlomigr@gmail.com ולהשאיר את מס' הטלפון שלו ואת שם הסרט.
בנוסף, אם יש מישהו שמגיע מתחום המוסיקה ויכול לדבר יותר בהרחבה על הפרסים בקטגוריות המוסיקליות של האוסקר, ופנוי לראיון קצר בן 5-7 דקות שייערך ביום חמישי הקרוב, מוזמן גם הוא\היא לפנות אליי.
תודה ושבוע טוב.
מאוד מאכזב.
ואני לא מדבר רק על הבחירות (שגם הן היו מאוד מאכזבות), אבל הטקס נראה כמו הפקה קטנת-תקציב של ילדים צעירים, השירים מטומטמים, המונולוגים בכלל לא מצחיקים (חוץ מהפנתר הורוד) וגרוע מכול, איך שהציגו את השירים הייתה ביזיון! מאוד מאכזב, מזל ששון פן זכה והעיר אותי משיעמום מתמשך.
מאוד מאכזב.
עוד דברים שאשמח אם ישתנו בטקס הבא הם :
1 – הם צריכים להציג סצינות מהסרט המועמד בכל פעם, כמו בשנים הקודמות, בעיקר בקטגורית השחקנים.
2- כשהזוכה עולה לקבל את הפסלון עדיף להשמיע מוזיקה מהסרט ולא משהו חדש (מייקל ג'יאקינו (!) די אכזב בטקס).
3- שיחזירו את ג'ק בלאק ווויל פירל לשיר, שני השירים שלהם מלפני כמה שנים הם ללא כל ספק הקטעים הכי קורעים בתולדות האוסק (או ממה שראיתי לפחות).
http://www.youtube.com/watch?v=o5JAPkvnyso
http://www.youtube.com/watch?v=NoXLu9Rz70g
אני עושה הפסקת שירותים בזמן הענקת הפרס ההומנטירי לג'רי לואיס
זה היה הרגע הכי מענין בטקס לדעתי
האקדמיה פשוט גועלית!
עליי להגיב על כך שנאמר ''חבורה של זקנים שמרנים''
אתם חושבים שג'ט לי, סשה ברון כהן ועוד 105 החברים החדשים שהצטרפו לאקדמיה הם זקנים שמרנים?
באקדמיה יש למיטב ידיעתי כששת אלפים חברים.
מאה וחמישה מתוך ששת אלפים[*] הם לא?כלום. אפילו אם הם בני חמש וחצי, הדבר לא משנה אם כל השאר בני שבעים.
_________________________
[*] אני מתחיל להשתכנע שבעברית אומרים דווקא "שש אלף". דיאלקט חדש צומח לנו פה, עברית של רוסים.
תהרוג אותי אם 105 החדשים האלה
באמת זוכים לביטוי כלשהו כרגע.
איך לעזאזל קטפה ווינסלט את האוסקר?
האם זוהי, רשמית, השנה בה כל האנשים המוכשרים מקבלים את הכבוד ואת התהילה של חייהם על העבודה הכי גרועה שלהם? אבל באמת, ההופעות של ווינסלט גם ב"חלון פנורמי" וגם ב"נער קריאה" היו מאכזבות ולא מרשימות בכלל, זו אומנם לא אשמתה (זו כמובן אשמת התסריט שלא נתן לה את ההזדמנות להפגין יכולת משחק מיוחדת כלשהי), אבל עדיין לא מגיע לה!
וורם כבר נתנו השנה לקייט אוסקר אז למה דווקא על "נער קריאה", ב"חלון פנורמי" היא הייתה טיפה טובה יותר, למען האמת (אבל אפילו ליונארדו דיקפריו התעלה עליה בסרט).
קייט ווינסלט הייתה מדהימה בחלון הפנורמי.
אחת ההופעות היותר משובחות שיצא לי לראות לאחרונה בקולנוע, האוסקר הגיע לה על התפקיד הזה. אני מניח שהאוסקר על נער קריאה הגיע, כי פשוט הגיע לה השנה אוסקר.