השעה בלוס אנג'לס היא 16:43, והמוני בית הוליווד צועדים על השטיח האדום. השעה בנתיבי איילון היא טיפה לפני שלוש בלילה, אנחנו בדרך לאסוף את הממסד, וזה עתה קיבלנו הודעה טלפונית שזה לא החצי-שעה-של-טרום-טקס שמתחילה ב-3, אלא הטקס עצמו. אופס. טוב שאין הרבה תנועה בשעות האלה. הגענו לרידס כמה שניות לפני תחילת הטקס. אפילו לא הספקנו להתיישב, להתמקם ולנסות לברר אם יש בכפר סבא פיצה שעושה משלוחים בשעה כזאת.
יש קטע פתיחה די מצחיק עם הופעת אורח של ג'ורג' קלוני. הממסד בעד ג'ורג' קלוני. אסטרטגיה נבונה. האיש מועמד שלוש פעמים (על תסריט, משחק ובימוי), כך שיש סיכוי לא רע שהוא ייצא מהטקס עם פרס אחד לפחות. אני ולונג, לא כל כך אכפת לנו אם ג'ורג' ינצח או לא, כל עוד יקרה משהו מפתיע. תיאורטית, הכל כבר סגור מראש וכולם יודעים מי יזכה בכל פרס. ריס תיקח את השחקנית, פיליפ סימור הופמן את השחקן, ברוקבק את הבמאי והסרט. אנחנו נושאים תפילה: בבקשה, תן לנו הפתעה. אפילו קטנה. שלא נרגיש שנשארנו ערים לחינם. שלא הכל יהיה צפוי. בסדר?
3:03. שלוש דקות מתחילת הטקס. צילום ראשון של ג'ק ניקולסון שיושב בקהל. זה הולך להיות אחד מהלילות האלה. למי שלא צופה באוסקרים באופן סדיר נסגיר שהמפיקים של טקסי האוסקר מאוד, מאוד אוהבים את ג'ק ניקולסון. בשנים קודמות הטקס נראה כמו הצדעה לג'ק: אף פרס לא מחולק בלי צילום אחד לפחות של ג'ק, מחייך, מוחא כפיים או עושה את הדבר הזה עם הגבות. בלי אישור של ג'ק לא זזים כאן. לונג ג'ון מציינת שהשנה הוא החליף משקפי שמש.
3:07. המנחה החדש של הטקס הוא ג'ון סטיוארט מה"דיילי שואו". הוא צוחק קצת על ג'ורג' קלוני, והתגובה של הג'ורג' היא מהסוג ששווה אוסקר בפני עצמו. אז הוא לא רק שחקן, במאי ותסריטאי, אלא גם קומיקאי. לבשל הוא יודע?
3:09. טוב, זה רשמי: בתוך חצי נאום פתיחה, ג'ון סטיוארט הספיק להיות יותר מצחיק משכריס רוק הצליח להיות בשנה שעברה לאורך טקס שלם.
3:10. ג'ק ניקולסון מופיע על המסך בפעם השלישית. זה בלי ספק עומד להיות אחד מאותם לילות.
3:15. ניקול קידמן מגיעה לבמה כדי לחלק את הפרס הראשון של הערב: שחקן משנה. רגע, כבר?! אפילו בלי איזה עיצוב אמנותי או סרט אנימציה כדי לחמם את האווירה? אבל לא התכוננו! לא הכנו סטופרים! לאלה מכם שאינם עוקבים (נו, מה קורה איתכם?) קטגורית שחקן המשנה הטוב ביותר לא רק עשויה להיות הקטגוריה היחידה שהזוכה בה אינו ידוע מראש, היא גם חשובה לתחרות האוסקימורון: שאלת שובר השיוויון היא מה יהיה ארכו המדויק של נאום התודה שיישא הזוכה. סט רמקולים לקולנוע ביתי ומנוי DVD ללא הגבלה לשישה חודשים מונחים כאן על הכף, אנשים! אה, וגם תהילת הנצח של הזוכה בפרס, גם זה.
והזוכה הוא… ג'ורג' קלוני, על 'סוריאנה'. הממסד מאושר. טוב, הוא לא ראה את הסרט. קלוני מתחיל את הנאום שלו ב"אז אני כבר לא אקבל את פרס הבמאי", וממשיך משם לנאום נהדר שנמשך בדיוק דקה וחצי (שזה בדיוק פי שניים מהזמן המוקצב הרשמי, אבל בשביל סלב בדרגתו של קלוני – מדובר בצניעות בהתגלמותה). אם הייינו שופטים לפי הפתיחה של סטיוארט והנאום של קלוני, אפשר היה לחשוב שהאוסקרים הם שואו מצחיק. ומבדר. ובכלל לא משעמם עד פלצות וארוך כקינג קונג, גרסת הבמאי המורחבת מאוד.
אגב, עובדה סטטיסטית תמוהה מאוד מתבררת במהלך הנאום: עד לנקודה זו במהלך הטקס, ג'ורג' קלוני נראה על המסך יותר פעמים מג'ק ניקולסון. זה בטח יתוקן בהמשך.
3:25. בן סטילר מגיע להגיש את פרס הפעלולים המיוחדים (ל"קינג קונג") עטוף כולו בירוק וטוען שהוא בלתי נראה. מיליוני אנשים שלא נוהגים לצפות ב"מאחורי הקלעים" של סרטים תוהים מה לעזאזל הקטע. אי שם, דן ברזל פוסק שהפעלולים בטקס ממש גרועים.
כחלק מהניסיון המתמשך לקצר את ארכי הנאומים, הפעם התזמורת לא מחכה שהזוכה יגיע לסוף 45 השניות שהוקצבו לו לפני שהיא מתחילה לנגן חרישית, ברמז עדין שכדאי לזרז עניינים. היא מתחילה לנגן מיד כשהוא עולה לבמה. המסר: עוד לא התחלת – אבל אתה כבר מאחר. יאללה, תזדרז.
3:30. הסנטר של ריס ווית'רספון עולה לבמה, כשבעקבותיו ריס ווית'רספון, כדי להגיש בצוותא את הפרס לסרט האנימציה הטוב ביותר. הזוכים (כצפוי) הם וולאס וגרומיט. ניק פארק וסטיב בוקס עולים לבמה מצוידים בפפיונים ענקיים, ומעניקים כאלה גם לאוסקרים שקיבלו. זוכרים מה שאמרנו קודם בקשר לזה שהאוסקרים זה דבר מבדר? זה ממשיך.
3:33. שיחות בשעות הקטנות של הלילה:
"רגע, מי זאת?"
"נעמי וואטס!".
"אה, לא זיהיתי אותה בלי הקוף".
3:35. משהו מוזר עולה לבמה. זה נראה כמו קריקטורה שוביניסטית של פנינה רוזנבלום, וזה שר קאנטרי. מסתבר שזאת דולי פרטון. אלוהים אדירים. תמיד ידעתי שדולי (האישה שעל שמה נקראת הכבשה המפורסמת, ידעתם?) נחשבת לדוגמה לנשיות גרוטסקית, אבל זה דבר אחד לשמוע, ודבר אחר לחזות בכך במו עיני. לאישה הזאת יש חזה בגודל של האגו של טום קרוז ומותניים בהיקף של הסיכוי של אוויי בול לזכות באוסקר. לונג ורידס מגיבות כאישה אחת: "כמה צלעות היא הורידה?". כשהיא מתחילה גם לרקוד, אני מתחיל לחשוד שזה בעצם הדור הבא של 'הר ברוקבק': קאובואים טרנסקסואלים.
3:40. בהפסקות הפרסומות מוקרנים פרומואים לעונה השניה של "אבודים". אני נזכר שדארן ארונופסקי היה אמור לביים פרק בסדרה, אבל ממש לפני יומיים ביטל את השתתפותו, בגלל הלידה הצפויה של חברתו לחיים, רייצ'ל וייס. תגובת הממסד: "דארן ארונופסקי ביטל משהו שהוא היה אמור לעשות? הו, כמה מפתיע".
3:44. אנחנו יודעים ששום טקס אוסקר לא יעבור בלי שאיזו דמות מונפשת תגיש פרס, כי זה קטעים ומגניב כאילו, ובדרך כלל זה גם נחמד. אבל 'צ'יקן ליטל'? נו באמת, לכל שמוק שמופיע בסרט גרוע נותנים להגיש אוסקר בימינו?
3:47. עיצוב תלבושות. 'זכרונותיה של גיישה' לוקח. ב?ו?. לא מגיע לו.
3:56. על המסך מתרחשת טרגדיה בשידור חי. לבנו נשבר. באמת. זה הלך ככה: 'סיפורי נרניה' זכה בפרס האיפור הטוב ביותר, ולבמה עלו שני הזוכים, הוא והיא. הוא, שנראה קצת כמו האלק הוגאן מתחיל לנאום. ונואם, ונואם, כשבינתיים, היא מנסה לאותת לו בכל דרך מנומסת אפשרית שייתן גם לה לדבר קצת, כי בכל זאת, לא בכל יום הבנאדם זוכה באוסקר, וייתכן בהחלט שלא תהיה לה עוד הזדמנות בחייה לשאת כמה מילים בפני עשרות מיליוני צופים. היא דורכת לו בדיסקרטיות על הרגל. היא עושה תנועות עם הראש. רואים אותה מושכת לו ביד מאחורי הגב, לעזאזל. כשההוא מואיל בטובו סוף סוף לסיים את הנאום, היא לא מספיקה להגיד אפילו את ה-k שבמילה Thank לפני שמנתקים לה את המיקרופון ומעיפים את שניהם מהבמה. כדי לתקן במשהו את המעוות: לזוכה קוראים תמי ליין. אנחנו איתך, תמי. את שמו של האגואיסט השני לא נזכיר.
4:02. פרס שחקנית המשנה. רייצ'ל וייס לקחה, כצפוי, על 'הגנן המסור'. וייס עברה את רוב תפקידה בסרט כשהיא בהריון, וכדי להופיע באוסקר כשהיא דומה ככל האפשר לתפקיד שגילמה, נכנסה להריון באמת. זה מה שנקרא השקעה. אבל אני מוכן לסלוח לרייצ'ל על הזכיה הצפויה, מכיוון שהיא כזאת חמודה ויש לה מבטא בריטי. למרות כל הפרויקטים המבוטלים שלו, דארן ארונופסקי הוא איש עם הרבה מזל.
4:19. הזוכה בפרס הסרט התעודי הקצר הוא (כצפוי) הסרט שעליו בחיים לא שמעתם. מדברי הזוכה: "תודה לאקדמיה, שהושיבה אותי ליד ג'ורג' קלוני". בינתיים, ג'ק ניקולסון אמנם מופיע שוב ושוב, כצפוי, אבל נדמה שאחרי כל צילום שלו, עוברים מיד לראות את תגובתו של ג'ורג' קלוני. נראה שניקולסון עומד להוריש לו את תפקיד מלך העולם, וכרגע הם בחפיפה.
4:21. 'משפחת הקיסרים' זוכה בפרס הסרט התעודי. אנשי הצוות הצרפתיים עולים לבמה עם בובות פינגווינים, שמשתלבים נפלא בין כל הטוקסידואים האחרים. לצערנו, בסוף הנאום הם לא צונחים על הבטן וגולשים קדימה. אפרופו פינגווינים, קטעים נבחרים מהביקורת של עין הדג על 'משפחת הקיסרים', תוכלו למצוא בקרוב בספר הלימוד לבגרות בלשון שלכם.
4:24. מה הקשר בין ג'ניפר לופז לבין סרטים טובים? למה ממשיכים להזמין אותה לטקסי האוסקר? היא מציגה את השיר מתוך 'התרסקות', שמבוצע על רקע מכונית בוערת ואנשים שעושים משהו בהילוך איטי, לא כל כך ברור מה. כנראה מציגים קטעים מתוך 'תכנית 9 מהחלל החיצון'.
4:32. קיאנו ריבס וסנדרה בולוק עולים לבמה ביחד. מה קרה, יש 'ספיד 3' בתכנון ולא סיפרו לי? הם גם נותנים עוד איזה פרס ל'זכרונותיה של גיישה'. לו היה לי חתול בהישג יד, הייתי זורק אותו על הטלויזיה. ב?ו?!
4:35. מישהו מתקרב אל המיקרופון. עוד לפני שרואים את פניו, אפשר לזהות לפי צורת ההליכה ונדנוד הראש את סמואל ל. ג'קסון. שפת הגוף שלו היא של אדם שעומד להכריז: "Snakes! On a Plane!".
4:40. התלבושת של שרליז ת'רון גאונית: היא הגיעה עם כרית ענק תפורה לכתף שמאל, כדי שאם יהיה מאוד משעמם, היא תוכל תמיד להשעין את הראש הצידה ולנמנם קצת. בשנה הבאה כולן יבואו עם כאלה, עוד תראו.
4:46. שעה וארבעים ושש דקות מתחילת הטקס, וסוף סוף 'הר ברוקבק' מקבל את הפרס הראשון שלו, על הפסקול. לאיש שמקבל את הפרס קוראים גוסטבו סנטאוללה, וכשסלמה האייק אומרת את זה, זה הרבה יותר מצחיק.
5:00. שאלה: מהי אירוניה? תשובה: כשהמיקרופון מפשל בדיוק כשעולים לבמה הזוכים בקטגורית מיקס הסאונד וגורם לתחילת הנאום שלהם להיעלם בדממת ההיסטוריה.
אלה היו אנשי 'קינג קונג', אגב. הם סיימו את נאומם ב"הו? הו? הו? הו? הו?". כמה בוגר.
5:14. המחווה לרוברט אלטמן עוברת מהר וללא כאבים. שאלה: אם הסרט הבא שלו יהיה, אתם יודעים, טוב, הוא עדיין יכול לזכות באוסקר בשנה הבאה? או שאחרי שקיבלת פרס על מפעל חיים, אתה פסול מלקבל אוסקרים נוספים? תחשבו על זה, ובינתיים נראה לכם את ג'ק ניקולסון.
5:18. משהו מאוד מוזר קורה: על האוסקרים, הדבר המעונב והפוליטיקלי קורקט והחגיגי הזה, השתלט פתאום ערוץ MTV Base. להקת ההיפ הופ 'מאפיה שלושים ו-6' (מכירים, בטח שמכירים) מבצעים את שיר הנושא של 'Hustle & Flow', עם כל הווג'ראס, כולל כובעים הפוכים וכוסיות מנותחות בבגדים מינימליים. השיר נקרא 'It's Hard Out Here for a Pimp', או בעברית: 'קשה להיות סרסור'. דווקא קאצ'י. השיר מסתיים בצווחה אדירה של 'Piiiiiiiimp!' מפי תואמת מאיה בוסקילה. מעניין אם זה ייחשב לרגע שיא בתולדות האוסקרים.
5:20. קבלו תיקון. זה רגע שיא בתולדות האוסקרים. קווין לאטיפה מכריזה על 'קשה להיות סרסור' כזוכה באוסקר. חברי 'מאפיה שלושים ו-6' נורא מתרגשים. הם גם מודים לג'ורג' קלוני. לא כל כך ברור למה. רידס: "ג'ורג' קלוני הוא הניו זילנד החדש".
5:27. שאלה: מהי טעות פרוידיאנית? תשובה: כשרגע אחרי שהיא מועדת וכמעט משתטחת על הבמה, ג'ניפר גארנר אומרת בטעות "infalls" במקום "informs", עם הצגת הפרס לעריכת הסאונד הטובה ביותר. בפרס זוכה 'קינג קונג'. זה, אגב, הפרס השלישי שלו הערב. אם מישהו בלי ידע מוקדם היה צופה בטקס עד עכשיו, הוא היה בטוח ש'קונג' ו'זכרונותיה של גיישה' הם המתחרים העיקריים על הפרס הגדול.
5:28. את הקליפ המסורתי של האנשים שנפטרו במהלך השנה מגיש, איך לא, ג'ורג' קלוני. התוצאות בינתיים: ג'ק – 10,212 הופעות על המסך עד כה; ג'ורג' – 10,210.
5:32. וויל סמית מגיש את פרס הסרט הזר הטוב ביותר. הזוכה הוא 'צוצי' הדרום אפריקאי, המוכר גם בכינויו 'לא גן עדן עכשיו'. מיליוני יהודים נושמים לרווחה: שוב הבסנו את אויבינו! אין ספק, ההפגנה מול הסינמטק אתמול אחרי הצהריים היתה גורם מכריע באי-זכיתו של הסרט הפלסטיני ימ"ש.
5:37. 'התרסקות' זוכה בפרס העריכה. עוד לפני כן, ג'ון סטיוארט מזכיר: "מרטין סקורסזה – 0 אוסקרים. מאפיה שלושים ו-6 – 1 אוסקרים". רק בגלל הבדיחה הזאת, מגיע לו לחזור להגיש את האוסקרים גם בשנה הבאה.
5:43. הילארי סוואנק מעניקה את פרס השחקן הטוב ביותר לפיליפ סימור הופמן על 'קפוטה'. כצפוי. הופמן מאכזב כשהוא לא נובח בכלל, אבל לפחות לא מדבר כמו קפוטה. בינתיים כמעט שהפסקנו לדמיין כל נואם, זוכה ואדם שמופיע בקליפ אומר "!Snakes! On a Plane", ובמקום זה אנחנו אומרים "אכן, קשה להיות סרסור". אתם יודעים, כשאנשים ערים כל הלילה הם מתחילים לצחוק מדברים משונים.
5:54. ביבי ניצח. דיון ביבי, הצלם של 'זכרונותיה של גיישה', כלומר. בוווו!
5:58. ג'יימי "ריי" פוקס עולה להעניק את פרס השחקנית הטובה ביותר. הלוואי, אמן שפליסיטי האפמן תנצח. והזוכה היא… ריס ווית'רספון והסנטר. לעזאזל, הנה הלך הסיכוי האחרון להפתעה כלשהי. מה גם שלא מגיע לה. מה היא בדיוק עשתה ב'הולך בדרכי', חוץ מלצבוע את הבלונד לשחור? ריס הולכת עד הסוף עם תפקיד האדם המעצבן ביותר בטקס: הנאום הארוך והנרגש שלה הוא הראשון שממש מעורר את החשק לצעוק עליה "סתמי כבר!". ובכל זאת, זה לא היה בזבוז זמן מוחלט: במהלך הנאום מתברר שמלבד הסנטר הראוי לציון שלה, הגבה השמאלית של ריס פתחה בקריירת משחק עצמאית, או אולי נתקפה בפחד קהל ומנסה שוב ושוב לקפוץ מתוך פניה של ריס תוך כדי נאום. שימו לב לגבה הזאת, יש לה עתיד.
6:02. דסטין הופמן נותן את פרס התסריט המעובד הטוב ביותר ל'הר ברוקבק' (אבל התסריטאית-מפיקה, דיאנה אוסנה, נראית מדוכאת נורא משום מה) ואת התסריט המקורי ל'התרסקות' (פול האגיס נראה כמו ויזיני). זהו, הפתעות לא יהיו יותר. אפשר ללכת לישון.
6:18. טום הנקס אפילו לא עושה פאוזה בין "והזוכה הוא" ו"אנג לי". אוקיי, הבנו. רק תנו לו את פרס הסרט ונלך.
6:22. מאבק האיתנים בין ג'ורג' לבין ג'ק הוכרע בדקה התשעים. כדי להעניק את פרס הסרט הטוב ביותר, עולה לבמה… ג'ק ניקולסון. בעוד הוא מציג את המועמדים, התסריטאית המדוכאת של 'ברוקבק' נצפית כשהיא שותה מים עם קש. טוב, היא צריכה לנקות את הגרון, היא הרי תחזור לבמה שוב בעוד דקה. ניקולסון אפילו לא עושה פאוזה בין "והזוכה הוא" ו"התרסקות". לכן לוקח לנו כמה שניות לעכל את מה שהוא אמר.
הקאובואים ההומואים הפסידו! 'התרסקות' ניצח! את ההפתעה שלנו, אין מה להגיד, קיבלנו. כנראה חברי האקדמיה הצביעו ל'הר ברוקבק', אבל לג'ק, בתוקף תפקידו כמלך העולם המכהן, יש זכות וטו.
המטומטמים מהוט הכריזו על סיום השידורים עוד לפני נאום הפרידה של ג'ון סטיוארט, מה שמגדיל עוד יותר את החשש שמדובר בטעות. אבל גם אחר כך אף אחד לא עולה כדי להתנצל ולתת ל'ברוקבק' את הפרס. מי אנחנו שנתלונן.
משתתפי האוסקימורון, תחרות האוסקר שלנו, לא פראיירים. גם הם ידעו שהטקס עומד להיות צפוי. 55 אחוז מהם, למשל, ניחשו נכון שריס ווית'רספון תזכה בפרס השחקנית. 59 אחוז ידעו שפיליפ סימור הופמן ינצח. 82 אחוזים, לא פחות, ניחשו שאנג לי יזכה בפרס הבמאי. זה גם אחוז המנחשים שהלך על 'הר ברוקבק', אלא שזה, כאמור, היה הימור שגוי. רק 13 אחוז מהמשתתפים הימרו על 'התרסקות'. ובכל זאת, מבחינת האוסקימורון זו לא היתה ההפתעה הגדולה ביותר: הזכיה של 'Dirty Love' האלמוני בראזי, אתמול בלילה, היתה בלתי צפויה עוד יותר, ורק 11 אנשים ניחשו אותה נכונה. מבין אותם ה-11, עלה בגורל אורן (בלי שם משפחה. כמו 'מדונה' או 'לודאקריס') והוא זוכה בפרס המנחש הנועז ע"ש מארשה גיי הארדן.
הצירוף של שתי ההפתעות הגדולות גרם לכך שאף אחד לא הצליח לנחש נכון יותר מתשע קטגוריות. אורי ברד ו-mikon3, למשל, ניחשו נכון את הכל – חוץ מאת הזוכים בראזי וב"סרט הטוב ביותר". Drexl דווקא ידע ש'התרסקות' ינצח, אבל פיספס בקטגורית סרט האנימציה כשהימר על 'חתונת הרפאים'. אילן, יניב ועופר ליברגל ניחשו גם הם 9. מבין כולם, מי שניבא באופן המדויק ביותר את אורך נאומו של ג'ורג' קלוני הוא mikon3 – והוא זוכה בתואר אלוף האוסקימורון לשנת 2006, בסט רמקולים למערכת קולנוע ביתי, במנוי לשישה חודשים ב-DVDישיר, וכמובן, בחולצת 'עין הדג'. במקום השני, בהפרש של 19 שניות, יניב, וחמש שניות מאחוריו – drexl. מזל"ט לזוכים – את ההודעות הרשמיות על הזכיה תקבלו באימייל בהמשך היום, אחרי שנשלים קצת שעות שינה. ותודה לג'ורג' קלוני.
קונספירציה
האם ייתכן שסיפרו לדיאנה אוסנה מראש שהיא לא תזכה בפרס הסרט הטוב, כדי לא לגרום לשערוריה רבתי בטקס מרוב הפתעה?
מסתבר שאני כן פראייר
או שאני סתם לא מתמצא בהוליווד ומסתפק בצפייה לסרטים לשם צפייה בסרטים! (אני אמשיך להגיד לעצמי את זה)
אמג. ברכות לזוכים!
היה דווקא טקס נחמד השנה. ציון לשבח יקבל ג'ורג' קלוני, על שלל פרצופים משעשעים ונפלאים שעשה כל פעם שהמצלמה התמקדה בפניו.
הו, עוד ציון לשבח קטן ליס, שהפציצה עם מספר פרסומות שוות למדי כאשר יצאו לפרסומות, ואפילו לא הגבירה את הווליום תוך כדי.
כנראה שאני חרש
אמנם הם לא הגבירו תוך כדי אבל הווליום של הפרסומות ביס מחריש-אוזניים, וכשמשדרים טקס בשידור חי צריך לשמוע מה הם אומרים, וזה אמצע הלילה… זה לא שילוב מוצלח במיוחד.
או שכמובן היית צינית וברוב טיפשותי לא הבנתי זאת.
אז רגע,
לא הבנתי מהם ניחושי שובר השוויון של הזוכים. מהם?
התשובה הנכונה היתה 1:30.
הניחוש של מיקון היה 1:34, של יניב – 1:15, ושל דרקסל – 1:10. במחשבה שניה, ההפרש בין מיקון ויניב הוא באמת לא 19 שניות אלא 11 בלבד (מיקון היה רחוק 4 שניות מהתוצאה המדויקת, יניב – 15).
תהייה
האם 'התרסקות' קבע שיא חדש למספר הפרסים הקטן ביותר בהם זכה הסרט הטוב ביותר?
תשובה
אז בדקתי, ולא.
"התרסקות" אמנם זכה בסך הכל בשלושה אוסקרים, אבל ב-1953 זכה The greatest show on earth בשני אוסקרים בלבד, שאחד מהם היה 'הסרט הטוב ביותר'. כך שהשיא לא נשבר.
ובכל זאת, מדובר במשהו נדיר: מאז 1953 היו רק שלושה מקרים שבהם הסרט הטוב ביותר לקח רק שלושה פרסים, כולם בשנות השבעים: 'קאובוי של חצות' ב- 1970, 'הסנדק' ב-1973 ו'רוקי' ב-1977.
תשובה
גם זה לא השיא. "גרנד הוטל" זכה רק בפרס הסרט הטוב ביותר.
באיזו שנה?
1932
בואו נעשה סדר
סרטים שזכו רק בפרס אחד, לסרט הטוב ביותר:
The Broadway Melody (מתוך 3 מועמדויות) זכה באפריל 1930.
גראנד הוטל (המועמדות היחידה של הסרט) 1932.
המרד על הבאונטי (מתוך 8 מועמדויות, שלוש מהן לשחקן ראשי) 1936.
סרטים שזכו בשני פרסים, כולל הסרט הטוב ביותר:
כנפיים (מתוך 2 מועמדויות) 1929.
הכל שקט בחזית המערבית (מתוך 4) בנובמבר 1930.
הן לא תקחהו עמך 1939
רבקה 1941
ההצגה הגדולה בתבל 1953
סרטים שזכו בשלושה פרסים, כולל הסרט הטוב ביותר:
סימארון 1931
קאבלקייד 1934
זיגפלד הגדול 1937
חייו של אמיל זולא 1938
קזבלנקה 1944
הסכם ג'נטלמני 1948
כל אנשי המלך 1950
קאובוי של חצות 1970
הסנדק 1973
רוקי 1977
התרסקות 2006
היה הרבה יותר ''קל'' לזכות רק בפרסים בודדים
בשנות השלושים, כי הטקס אז הכיל הרבה פחות מועמדויות מאשר היום. ובכלל, דברים אז היו שונים מאוד. אם הפעם האחרונה שבה סרט זכה ב"הסרט הטוב ביותר" ובאף פרס מלבדו היתה ב-1936, זה כמעט כמו לומר שזה לא קרה אף פעם.
בכלל
כשזה מגיע לחישוב סטטיסטיקות הקשורות במספר מועמדויות וזכיות, אני נוהג להתעלם מהשנים הראשונות של האוסקר. לקח לטקס זמן לגבש צורה. בשנה הראשונה היו לא יותר משלושה מועמדים בכל קטגוריה והוענקו שני פרסים נפרדים על בימוי, אחד לדרמתי ואחד לקומי. חוץ מזה, בין השנים 1932-1944 היו עשרה מועמדים לסרט הטוב ביותר, כך שלא לזכות בכלום גם לא היה כזה ביג דיל.
אה?
והיום מבחינת סרט לא לזכות באוסקר זה כן ביג דיל?
אולי, אף פעם לא הייתי מועמד.
בהתחשב בסרט התיעודי שזכה,
זה כל כך מזמין בדיחת קרש…
תשמרי את הקרשים לל''ג בעומר
וסתם סרט שלא זכה כן היית?
וסתם סרט שלא זכה כן היית?
צילמתי פעם משהו בבית ספר, אני עדיין מחכה להזמנה מהאקדמיה. מדהים כמה סיכויי הזכיה יורדים כשלא מועמדים.
אז למה כן התכוונת שם?
כבר שכחתי
בעקרון, נדמה לי שהתכוונתי לזה שפעם, בגלל ריבוי המועמדים, הסיכויים של סרט לצאת בלי שום פרס היו גבוהים יותר. באותם ימים, יכלו להתנחם בכך ש"לא נורא, יש עוד סרטים טובים שלא זכו בכלום. זה לא שסתם אהבו את הסרט שלך הכי פחות ולמעשה טרחו לקעקע זאת בהיסטוריה בכך שלא נתנו לך אפילו פרס על שיר הנושא."
אני לא מבין משהו
אם הסרט לא זכה בשום דבר אחר חוץ מפרס הסרט הכי טוב ואולי אפילו לא היה מועמד לדברים אחרים, בזכות מה הוא זכה בפרס הסרט הכי טוב?
השלם גדול מסך כל חלקיו.
ואני בטוח שזה קיים בעוד שפות.
אתה מאשים
את חברי האקדמיה בסינרגיה?
אני צריך למצוא לי חבר'ה
שמוכנים לראות טקס של שלוש וחצי שעות באמצע הלילה.
אני צפיתי בגפי (בלוויית בת זוג ישנונית) וראיתי טקס שנפתח מצוין, התנמנם (הפל למנומנם) והסתיים בבום מפתיע. נראה שאצל חבורת הדג האדום היה הרבה יותר שמח ~קינאה~.
על הסיקור. היה מעולה כרגיל ואף יותר.
אני דווקא מצאתי, בערך
אני אוחזת בידיד עם המון משמרות לילה ורכב צמוד, הוא בא אלי אחרי העבודה ונשאר עד קצת אחרי 5, ואפילו הפתיע אותי בביקורת על תלבושות מסוימות, מה שחשבתי שתהיה נחלתי הבלעדית.
עם זאת, לאחר שהוא עזב, בסביבות 5 וחצי, התחלתי לנמנם (אפילו לא הייתי בטוחה שבאמת ראיתי את הילארי סוונק עולה על הבמה כי היא די דומה לג'ניפר גארנר שכמעט השתטחה שם קודם), עם כל המונטאז'ים שבאו לפני כן זה היה כמעט בלתי נמנע. לפחות הצלחתי איכשהו להתעורר בדיוק כשהכריזו על הזוכה בפרס הסרט, מה שגרם לי כמובן לקפוץ מיד בהלם, בכל הזמן שקדם לכך אני ניסיתי לומר לעצמי "אולי ברוקבק לא יזכה" ולא באמת האמנתי בזה (וגם ככה ההימור שלי במקרה כזה היה על טראנסאנמריקה או קפוטה).
אני תוהה עם להזמין את עצמי למפגשון האוסקר של הדג בשנה הבאה, כלומר, חוץ מאי הודאות בנושא מה יהא גורלי בעוד שנה, אולי הם יפריעו לי לסכם תלבושות?
לדעתי ש/ספילברג ניצח את ג'ק וג'ורג' ביחד
לפחות בשעתיים הראשונות עד שנרדמתי וג'ן סטיוארט היה באמת מעולה, כמו הכתבה הזאת.
לדעתי סטוארט הוא המנצח הגדול של הערב
הוא היחיד שגרם לי להישאר ער. שלא לדבר על כך שהוא ידע להביא את הבדיחות המעודנות הכי טובות שיש, כמו זו אחרי המונטאז' לפילם נואר או מה שזה לא יהיה "וואו, אני כבר לא יכול לחכות למונטאז' המחווה למונטאז'ים."
וכמובן, אין כמו ירידה טובה על ראסל קרואו. באמת קשה לגרום לו להראות כאילו הוא היה מעורב בקטטה.
אחד הרגעים המשעשעים בדיווח ברדיו היום בבוקר על הזוכים
(נדמה לי שבקול ישראל, אבל אני לא בטוח) היה כאשר הקריין הודיע בשביעות-רצון די ניכרת על ההפסד של "גן עדן עכשיו" ומיד לאחר מכן הזדרז לציין את זכייתה של רייצ'ל וייז, שחקנית (ציטוט מדויק) "יהודיה, בת לניצולי שואה".
אין ספק, עכשיו *באמת* דפקנו את האנטישמים האלה, ימ"ש.
אחד הרגעים המשעשעים בדיווח ברדיו היום בבוקר על הזוכים
ובגל"צ הכריזו על הזכייה של ריס ווית'רספון כעל "הפתעה".
לא, אחד הרגעים המשעשעים אתמול בלילה
היה הרגע בו הוקרן מצד אחד הפוסטר של "גן עדן עכשיו" וממולו הוקרן הפוסטר של הסרט ההוא על הנאצים, עם צלב הקרס. כל מה שהיה חסר זה איזה שחקן יהודי נבוך באמצע.
איך הוא לא ציין שגם בעלה, ארונופסקי, הוא יהודי?
ושככל הנראה אפילו הבן (או הבת) העתיד להיוולד להם ככל הנראה עתיד לחגוג בר (או בת) מצווה מתישהו?
בחיי, מיום ליום המדינה הזו הולכת ונדמית למערכון גרוע של "ארץ נהדרת".
מה דארן ארונופסקי ביטל
את הבימוי שלו באבודים?
ואנשים עוד רוצים שהוא יעשה סרטים.
אפילו פרק של 45 דקות הוא מבטל.
ובכל זאת, הוא אחראי על רקוויאם לחלום אז אפשר לסלוח לו.
אויש, איזה שמלות מזעזעות.
אני רואה שהאופנה השנה דורשת בטן בולטת, חזה נפול וגאומטריה כללית כמה שיותר מוזרה. העיקר שכל שמלה כזאת עולה כמו התקציב השנתי של צרפת.
מנהמת ליבי הפמיניסטי: הגיע הזמן! (חוץ מהקטע של הגיאומטריה)
עכשיו, איפה מוצאים את הגליון של פלייבוי עם ג'סיקה אלבה על השער?
ג'סיקה אלבה היא ההאלי ברי החדש!
(בקטע של "ילד תימני עם ציצים".)
היא הייתה על הבלייזר של פברואר.
אם אתה רוצה אותו, אוכל להשאיל לך.
הייתה הרגשה כאילו כולן תפרו אצל אותו מעצב.
הסגנון הזה של קפלי הבד חזר על עצמו. אבל ניקול קידמן נראתה נפלא.
אני עדיין רוצה לדעת
מה היה שמו של זוכה האוסקר לסרט התיעודי הקצר?
תודה
ויש לינק לרשימה מלאה של כל המועמדים והזוכים מתחת לכתבה.
ב-6:02 יש טעות.
כתוב פעמיים תסריט מקורי. אחד מהם לא צריך להיות תסריט מעובד?
נכון.
הר ברוקבק זכה על תסריט מעובד, ולא על מקורי.
ב-6:02 יש טעות.
כן, גם אני שמתי לב לזה.
דרך אגב, מה זה אומר תסריט מעובד?
באופן כללי, תסריט שמתבסס על יצירה אחרת.
נניח, ספר שעובד לקולנוע. או מחזר. כמובן, הקווים המדוייקים שמגדירים מה מעובד ומה מקורי מטושטשים קצת, ומשאירים חופש משחק עם המועמדויות לאוסקר.
אז על מה ברוקבק מבוסס?
סיפור קצר.
בעוונותי אני קורא כמה כותרות בוואינט מידי יום.
לפני כמו שבועות נתקלתי במשהו רלוונטי, על כך שאנני פרו לעולם לא רוצה ששוב יעבדו סיפור שלה לסרט. משהו בכל ההמולה התקשורתית, למרות ההצלחה הביקורתית, לא נעם לה.
זה גם כנראה יסביר את חוסר ההתלהבות שלה לאורך כל הטקס.
והרי לינק לחלק ממנו
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3206065,00.html
בסדר, בסדר. סרטים והכל, אבל שכחתם את החלק הכי חשוב!
השמלות!
היחידות שבאמת הוכיחו שהן מלכות בטקס היו פליסטי הופמן, שהופיעה במראה הכי רחוק מגבר שאפשר לדמיין, וניקול קידמן, שסחטה ממני פה פעור במשך כמה שניות. ככה פותחים טקס!
[שרליז ת'רון הולכת ומבססת את מעמדה כחתיכה עם הטעם הגרוע ביותר בהוליווד. כרית לראש זה נוח, אבל מי יעסיק אותה במראה האריזת מתנה הזה?]
אומה
לבשה שמלה מדהימה שנראתה עליה (באופן מפתיע, אני יודעת) מצוין!
וגם ג'סיקה אלבה ראויה לאזכור, אך במיוחד ג'ורג' קלוני שלפי דעתי צריך לאסור עליו ללכת עם כל דבר שהוא *לא* חליפת טוקסידו.
לא צריך לאסור ולא שום דבר.
הוא פעם צוטט בראיון באומרו שיש לו רק חליפה אחת שהוא לובש לכל הטקסים האלה. בחור פשוט, את מבינה.
http://stylescenes.latimes.com/fashion/2006/01/george_clooney_.html
כשהיא רק עלתה לבמה, אוי לבושה,
חשבתי שזו סקרלט ג'והנסון.
עכשיו אני סקרנית
תוכלו לתת לי בבקשה לינק לתמונה של השמלה שלה?
אלבה נראתה איום ונורא. גוף לולבי, ושמלה כמו צמח מטפס.
איכס.
קישורים, ועכשיו!
אנא קשרו לתמונות, ויפה שעה אחת קודם.
בבקשה
http://www.oscar.com/oscarnight/redcarpet/2909.html?ad=oscarnight
אם אפשר להצטרף לשיח האופנה לרגע (אני מבטיחה לא להישאר לאורך זמן)
מה זה הדבר הזה שנעמי וואטס לובשת?! אני לא יודעת אם מישהו כאן נתקל פעם בתוכנית "כן לציפור" (תוכנית ילדים אינטליגנטית ומשעשעת להפליא על אמנות שכמובן לא שרדה הרבה זמן), אבל היה בה פרק על כריסטוף (נדמה לי), שבו דרור קרן הופיע עטוף ניילון. זה נראה פחות או יותר אותו דבר, ואני מזועזעת לציין שעליו זה נראה יותר טוב.
אני חייב להצטרף.
בחירת הצבעים לשמלות בטקס הייתה נוראית. הייתי מצפה מהאישה ששיחקה את ונוס (אומה תורמן) ללבוש משהו יותר נורמלי.
זאנג זי-יי נראתה טוב, ניקול קידמן גם. אפילו הלנה בונהאם קרטר וסנדרה בולוק הביאו הופעה.
כשראיתי את התמונה של דולי פרטון הרגשתי כאילו חזרתי לאימון טען ("יש בלונים על המטרות כדי שתדע מתי אתה פוגע") ונעמי ווטס הייתה הכי נוראית. השמלה שלה נראית כמו משהו שקינג קונג לעס, בלע, עיכל, ירק החוצה, קבר באדמה לכמה חודשים ואחר כך שלחו אותה לכאן משנות ה-30' והמסע רק הריע את המצב.
מסכימה לגמרי.
חוץ מאשר לגבי אומה תורמן. הצבע אולי אנמי, אבל היא לפחות לבשה גזרה מחמיאה. כל כך הרבה בנות מהיפות באדם טרחו ליצור לעצמו מראה דמוי כרס משתפלת, צלוליטיס וסתם "אזניים" נשפכות שאני מרגישה שהאפנה השנה הייתה להיראות כמו בת אדם נורמלית… וכיסים בשמלות ערב. מה הקטע של זה?
כיסים זה דבר מאד חשוב ושימושי.
בכיס טוב, רגיל כזה (לא מהקטנים שנוצרו רק כי זה אופנתי) שמים את הארנק, ואז נחסך הצורך לקחת תיק קטן.
בג'ינס זה הגיוני.
שמלות ערב, לעומת זאת, הן פריט לבוש בלתי נוח בעליל ומלווה בכל מקרה בתיק קטן חסר רצועה או ידית, להשלמת אי הנוחות.
אז בואו ננציח את חוסר הנוחות הזה.
לטקס הבא, כל הנשים עם מחוכים, סנדלים יפניים ותסרוקות בגובה מטר.
אופנת מארג' סימפסון?
מצידי...
כמה מילים על המנחה:
אני לא אהבתי את האוסקר השנה. איכשהו, סרטים שהיו גדולים באמת זכו להתעלמות מוחלטת, רק כי הם לא היו פוליטיים. תאכלס זה מה שקורה כל שנה, אבל השנה היו מספיק סרטים מעולים בתוך הקטגוריה של בידור להמונים שזה פשוט מכעיס.
קשה לי לעכל איך מינכן היה טוב יותר מקונג (ולא מעניינים אותי כל השיקולים הפנימיים של "נתנו לו אוסקר לפני שנתיים", וכמה מילים על הספורטיביות של קלוני בהמשך).
ובכל מקרה אם נתעלם לרגע מהפרסים עצמם…
אני מעריץ גדול של סטיוארט. ההומור העקום שלו שלא תמיד מצליח ממש להצחיק, איכשהו תמיד מקבל אצלי חיוך רק על דרך ההגשה. אבל סטיוארט פשוט זהר כמו אישה בהריון כל הטקס.
המיני פאנצ'ים שלו, המרפקיות הקטנות לצלעות של התעשיה, הוא פשוט מצא את שביל הזהב בין להיות חצוף ותלוש (ע"ע כריס רוק), לבין להיות חלבי ולא מצחיק.
כשהוא סיפר את הבדיחה על מכירות הכרטיסים הנמוכות ותקציב הביגוד של השחקניות, האמת שכמעט השתנתי מצחוק.
בכל מקרה, הביקורות עליו מעורבות, מי שרוצה יכול לקורא את הכתבה שליקטה כל מיני ציטוטים של מבקרי קולנוע וטלויזיה: http://today.reuters.com/news/articlenews.aspx?type=entertainmentNews&storyid=2006-03-06T132657Z_01_N05449975_RTRUKOC_0_US-OSCARS-REVIEWS.xml
ועוד מילה לטובה על ג'ורג' קלוני: טוב שברח לי כבר בבדיחה על הפיראטיות, כי אחרת הייתי מלכלך את עצמי שוב כשהוא הזכיר את באטמן כאחד מההיילייטס של הקריירה שלו. הבחור הוא פשוט good sport. אה, גם "כנראה שאני לא זוכה בקטגורית הבמאי" היה מוצלח, ראה הערה למעלה בקשר לפוליטיקה פנימית.
אני מוחה על דעת הכותבים!!
זכרונותיה של גיישה אולי לא היה הסרט הכי מוצלח, אבל ללא ספק הצילום בסרט היה הכי טוב!! אין מה להשוות בכלל כמה צילומי נוף מרהיבים עם הרבה כבשים ברקע בהר ברוקבק, מאשר טכניקות הצילום המדהימות בצילומי הגיישה- במיוחד בסצנה שבו היא רוקדת על הפלטפורמות הענקיות האלה (אולי רק בגללן אגב – הסרט זכה בפרס התלבושות..?).
אני מבין
שכשאתה אומר "טכניקות צילום מדהימות" אתה מתכוון לספוטלייט?
אני מודה, אני אשם בכך שהר ברוקבק לא זכה. ראיתי את התרסקות לפני כמה חודשים ולא אהבתי בכלל. ראיתי את הר ברוקבק לפני כמה ימים וחשבתי שהסרט טוב. מישהו באקדמיה כנראה שמע אותי וברגע האחרון הצליחו למנוע פאשלה כמו בזכיה של שיקגו, בה למעשה זכה הסרט שהיה הראוי ביותר לדעתי. לא אהבתי את מיליון דולר בייבי בעיקר בגלל התסריט. את התרסקות שנאתי מאותה סיבה, פלוס בימוי חסר מקוריות ומשחק בינוני ומטה לטעמי. לו הייתי יודע בזמנו שהתרסקות גם יזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר, הבחירה בפינגווין הזהב לסרט הכי מוערך יתר על המידה הייתה שונה.
בכל זאת, היו בטקס לא מעט נקודות אור:
•ג'ון סטיוארט הבריק שוב ושוב וכולי תקוה שיחזור להנחות את הטקס גם בעתיד. הבדיחות האהובות עלי:
"רואים את הפסל הזה פה מאחורי? אתם חושבים שאם נפיל אותו, הדמוקרטיה תשגשג בהוליווד?"
"אני לא יכול לחכות שיעשו את המחווה למונטז'ים."
"אני חושב שהרגע נעשה קצת פחות קשה כאן לסרסור."
"רשימת שינדלר… ומינכן. נראה לי שאני מדבר בשם כל היהודים כשאני אומר: אנחנו כבר לא יכולים לחכות לדעת מה קורה לנו אחר כך."
•גם קטעי התעמולה של המועמדות לשחקנית הראשית היו מעולים.
•אולי קשה פה לסרסור, אבל אם יש זכיה אחת שמוצדקת לחלוטין בטקס, זה לשיר הנושא. גם שיר טוב וגם סוף כל סוף קצת הפסקה מכל הטוקסידואים האלה. ג'ון סטיוארט צדק כשאמר "איך זה שהם היחידים שמתרגשים לזכות הערב?"
•נאומי הזכיה הטובים ביותר: ג'ורג' קלוני עם מודעות עצמית ומסר לא סכריני בשבחה של הוליווד, ניק פארק והעניבות, יוצרי משפחת הקיסרים ועוד כמה חבר'ה בטוקסידו.
•ג'ק ניקולסון גנב את ההצגה. שוב.
•הדיאלוג של מריל סטריפ ולילי טומלין היה מוצלח. הרבה יותר מעניין מכל סרט של אלטמן שאני ראיתי.
•ארבעה סרטים יצאו מהטקס עם 3 אוסקרים. באף אחד מהם אין ישראלים, פלסטינאים, או עירית לינור.
בול פגיעה
כתבה ממש מדויקת. הצלחת לתפוס את הרגעים הנכונים .
ההתחלה באמת נראתה מבטיחה אבל ההבטחה לא קוימה. מצד שני נאום כמו של קלוני הוא חד פעמי, אולי מכיוון שיש מעט שחקנים מועמדים שמצליחים לא לקחת את עצמם ברצינות כאילו שמועמדות לאוסקר מעלה אותם לליגה אחרת של רצינות וחשיבות עצמית. אם כי למרות הנאום המשעשע רציתי שפול גאקומטי יזכה.
הערה לגבי דולי-שיבוט מסתמך בדרך כלל על מקור מסוים.דולי היא לא בדיוק דוגמה למקור אותנטי.כל איבר מנותח נראה טוב בפני עצמו אבל השילוב של כל הדברים ביחד נראה כמו שיבוט שיצא מכלל שליטה. אם תתנו לאדם ( שחי על הירח נניח) לנחש מי מבין ה"דוליות" היא שיבוט הוא לא יבחר בכבשה.
הנאום ההזוי של לורן באקול והתמונה שהופיעה מאחוריה כדי להזכיר לנו מי היתה בעברה המפואר מעלה תהיות בנוגע לתמונה שישימו לאחר מותה. (ושאולי עדיף שתפסיק להופיע כדי שנזכור אותה כפאם פאטל הצעירה שהפילה את בוגי שדוד)
לפחות היה לנו את ג'ון סטיוארט ולפחות לערב אחד הוליווד נראתה קצת יותר חתרנית ובועטת.
בול פגיעה
"חשבתי על משהו שראיתי את הר ברבוק זוכה באוסקר לתסריט.. לא ידעתי שמותר לנו לבוא לכאן בג'ינס"
לא יודעת למה אבל הקטע הזה שבר אותי מצחוק וגם הוכיח כמה גדול סטיוארט שהוא מאלתר
עזרו לי
לא הבנתי את הבדיחה עם הג'ינס, מישהו בא בג'ינס?
איי הייתי קרוב
להפסיד על זמן הנאום של קלוני זה אכזרי אני לעולם לא אסלח לו על זה (למה לא להודות לאנשים שעבדו על הסרט ג'ורג)
חוץ מזה היה טקס נחמד סטיוארט היה מצויין ("אני חושב שעכשיו יהיה קצת יותר קל לסרסורים") והיה משמח לראות שהתרסקות מנצח ונותן לי לרגע לחשוב שאולי אני אנצח בפרס עין הדג (כי זה מה שבאמת חשוב)
איי הייתי קרוב
אני מתסכל על זה אחרת: לא הפסדתי בגלל הנאום הארוך של קלוני, אלא בגלל ש"זיכורתיה של גיישה" זכה בפרס הצילום. הרבה יותר נוח לי להיות עצבני על זיכרונתיה של גיישה מאשר על היורש של ניקולסון.
סך הכל דיי נהנתי
מסתבר, לאחר מספר שנים של צפייה לבד בחשכה בבית, שהאירוע הפך להיות אירוע לכל המפחתי, כאשר אני, אחותי ואבי יושבים כולנו מול הטלוויזיה, מספרים בדיחות ומנשנשים לנו פופקורן.
סטיוארט היה מצויין, הצחיק אותי כל הטקס (סקורזסה-0 ההם-1 באמת היה נפלא) ואני מקווה לראות אותו שוב (בהחלט עדיף על כריס רוק).
כל כך הופתעתי שהתרסקות זכה, וזה עשה לי כל כך טוב! חבל לי קצת שוואלס וגומיט זכה, לא כי זה לא סרט טוב, פשוט הכלה הייתה יותר טובה בעיניי.
בכלליות, טקס חביב וסיכום נהדר!
''קראש''-בחירה מזעזעת
אולי אי אפשר לתת ל"קראש" את פרס פינגווין הזהב לסרט הכי מוערך יתר על המידה ,אבל אני יכול להוריד לו את הציון שנתתי לו באיי אם די בי מ4 ל1.
נתתי לו 4 בזמנו וככל שהזמן עובר אני מרגיש שנתתי לו יותר מדיי ושמגיע לו פחות.
הזכיה שלו אתמול ממש הרגיזה אותי(ולא רק בגלל שהוא דפק לי את הפרדיקשנז) ,היא הרגיזה אותי כיוון שסוף סוף הייתה לאקדמיה הזדמנות להוכיח שהיא לא מרובעת ,שהיא לא שמרנית ושאפשר לזכות גם בפסטיבל ונציה,גם בifp וגם באוסקר על אותו סרט,אבל היא החמיצה את ההזדמנות הזאת…
ואם כבר להתעלם מ"ברוקבק" ,אז לפחות היו נותנים את הפרס לסרט טוב ,אבל נתנו אותו לסרט ממש ממש מחורבן וסתמי.
זה מזכיר לי את האסקר ב1996 (ברייבהארט) ואת האוסקר של 1983 (גאנדי) ,שבהם התעצבנתי באותה מידה כמו שהתעצבנתי היום בבוקר.
כנראה שפעם בעשור האקדמיה מפשלת ממש ממש בגדול.
איזה סרט זה קראש?
איזה סרט זה קראש?
הסרט שזכה באוסקר, לפחות לפי מאיה פנחסי מ"וואלה".
http://e.walla.co.il/?w=/1000/869973
נחמד מצידך להגיד שהתסריטאית של 'ברוקבק' שתתה מים.
בגלל הכוס הצרה והקטנה הייתי בטוחה שזו וודקה, ושהיא שותה את זה עם קש גם כי לא מנומס להוריד שוט בבת אחת, וגם כי ככה אמורים להשתכר הרבה יותר.
נראה לי שגם ניקולסון היה בטוח שזו וודקה.
שאלת הגיון
אם השחקנים בהתרסקות לא היו עד כדי כך מרגשים בשביל שיתנו להם פרס, כנ"ל שחקני המשנה, גם התסריט לא היה ממש ראוי לפרס, וגם הבמאי כנראה לא היה שיא השוס, גם העיצוב האמנותי כנראה לא מי יודע כמה ריגש וכנ"ל לשאר הקטגוריות-
הכיצד ייתכן שהסרט זכה בסרט הטוב מכולם?!
אוי, נו באמת.
קודם כל, הסרט זכה בפרס על תסריט מקורי. והוא גם זכה באוסקר על העריכה. על שחקנים הוא לא היה יכול לזכות כי אין בו שחקן או שחקנית ראשיים.
שנית, כמו שכבר העירו למעלה, יש דבר כזה שנקרא "השלם עולה על סכום חלקיו". סרט לא חייב לגרוף את כל האוסקרים האפשריים כדי שיכריזו עליו כטוב יותר מאחרים. גם לא תמיד מגישים אותו למועמדות בכל הקטגוריות האפשריות. קח לדוגמה את קטגוריות העיצוב האמנותי שהעלית – נמצאים שם "סרטי גימיק", שקל להבחין בהם בעיצוב שונה. לעומת זאת, מה תגיד על 'התרסקות' – שיש לו נוף אורבני רגיל? זה מסוג הדברים שלא שמים לב אליהם. כמו ש'ברוקבק' לא היה מועמד לפרס על האפקטים, למרות שהיו לו המון (כבשים משוכפלות, שינויי מזג אוויר, שינוי פני השטח) – אנשים נותנים פרס למה שהם יכולים לשים עליו את האצבע. לא למה שנטמע ברקע ומתקבל כמובן מאליו.
כבשים משוכפלות?
אז בגלל זה דולי פרטון הגיעה לטקס?
השאלה כבר עלתה
ואף ענו עלי'ה למעלה, אבל הרשו לי להדגים:
נהוג בשבתות אירגון בבני עקיבא לחלק תעודות הצטיינות לשכבות הגיל השונות בשלל קטגוריות ובהתאם להישגי'הם במהלך החודש החולף. יש קטגורי'ה של ריקוד, יש של קישוט, יש של נוכחות, מורל, ועוד ועוד.
הקטגורי'ה שעולה על כולן היא ה'מזכ"ל', שטומנת בחובה את כל שאר הקטגוריות (אני לא יודעת למה קוראים לה כך ומעולם לא ידעתי, אל תשאלו אותי). הווה אומר, שכבת הגיל ששילבה את כל הקטגוריות במהלך החודש בצורה הכי מוצלחת ראוי'ה לקבלת פרס זה.
או אולי תעודה זו (אין הרבה מעבר לזה אצלנו, רק התעודה והכבוד).
נשאלת השאלה: אם השבט שזכה במזכ"ל ( נסו לדמיין את זה בצורה מילולית לרגע) באמת ראוי לזכות בזה, מדוע לא הוענקו לו כל התארים האחרים?
וכאן זה מאוד פשוט, שהרי אי אפשר להסתכל על החדר של שבט נבטים, שהצבעים מפוזרים בו לכל עבר ובמיוחד על הקירות, ולומר שבגלל זה לא מגיע להם לקחת את קטגוריית הריקוד, בה הן עשו חיל מעל ומעבר לכל שבט אחר.
כמו כן, אי אפשר לומר שהחדר של שבט הרא"ה, שעוטר בציורים מופלאים ומושקעים ע"י החברים של המדריכים, עם אמירה ותחכום וכל זה, לא ראוי לזכות בקטגוריית הקישוט משום שאין בו כמעט בנות, ומה לעשות שבנים בדר"כ לא אוהבים לעשות מורל (כי הם בנים וזה).
שבטים מסויימים מצטיינים לעיתים בדברים שונים ולאוו דווקא בכולם יחדיו, אך אין זה אומר שהם אינם ראויים להוקרה, כל אחד בתחומו.
מה גם שבעיניי לפחות, לא הגיוני ששבט אחד יזכה ב*כל* התארים כשהשאר לוקחים שניים-שלושה מקסימום (כמובן שיש פה גם פן חינוכי של לא לקפח אף שבט, אבל זה פחות רלוונטי לעניין).
וכמו שאמרו כבר, השלם עולה לעיתים על סך חלקיו -ובמעבר לאוסקר- בסה"כ, על כמה סרטים כבר אפשר לומר שהם באמת הצטיינו בצורה המקסימלית בכל תחום קולנועי ובצורה שמאפשרת ממש להצביע על כל אחד מהתחומים בנפרד?
אני לא יודעת אם יש כאלה ואתם מוזמנים לחלוק עלי (מבטיחה לשקול להסכים איתכם לפני שאשלול את דעתכם).
זהו.
_________
כל הדברים האמורים בתגובה זו מבוססים ע"פ ארועים אישיים שחוותה גיני, כמו גם נקודת השקפתה בנושא הנ"ל ואין בהם בכדי לייצג עמדה רשמית כלשהי מצד ההנהלה הארצית של 'בני עקיבא' או חברי התנועה בכללם כלפי נושא התעודות בשבת אירגון.
[וסליחה מכל הקוראים המבולבלים שנתקלו במושגים הללו בפעם הראשונה. אני בטוחה שניתן לתת דוגמאות על אותו המשקל מתנועות נוער אחרות, כמו שאני בטוחה שמישו אחר כבר הספיק להגיב בינתים]
ניטפוק קל
אצלנו זה מכונה "כללי". המזכ"ל הוא רק מהמחנה.
הבהרה – הרא"ה הוא השבט הבוגר.
ועוד קצת: ההשוואה קצת תמוהה, כיוון שרוב השיקולים במתן הזכיות לשבטים מתבססים על שיקולים חינוכיים, בעוד שקשה לי להאמין שלאקדמיה אכפת ולו במקצת מחינוך.
זהו.
למען כל האנשים שעובדים ביום שני בבוקר
מתי שידורים חוזר/ערוך/ מתורגם ביס ובהוט?
תודה
למען כל האנשים שעובדים ביום שני בבוקר
ומתי יש ביס?
למען האנשים העובדים
אך לא למען שומרי השבת – הטקס ישודר בגרסה ערוכה ומתורגמת ביום שישי הקרוב, 10/3/06 ב-22:00 בערוץ 10.
למען האנשים העובדים
אז זה ימשך עד 1 בלילה?
לא טוב.
לא, עד חצות
הגרסה הערוכה היא נטו כשעה וחצי, פלוס פרסומות.
http://rating.tv2day.co.il/Guide.asp?chid=100&pid=8688242&IsMovie=N&chday=6&PageColor=F5F5F5&Portalrating#Anch8688241
לידיעתך!
אני לא רוצה להצביע פה על מישהו (עלי! עלי!) אבל יש גם אנשים שעבדו ביום שני בבוקר ועדיין ראו את הטקס. לא יודעת כמה באמת אפשר לקרוא למצב הצבירה שלי אתמול כ"עירנות", אבל לעבודה – הלכתי.
גם אני הלכתי לעבודה
אם כי במקרה שלי, הלכתי לישון בערב האוסקר ב-20:00 וקמתי קצת לפני הטקס ב-02:45 אז לא היה לי מחסור גדול בשעות שינה (וממילא אלו ימי האחרונים במקום עבודתי הנוכחי, מה כבר יעשו לי, יפטרו אותי? )
איזה חנון
אני עשיתי לילה לבן דרך כל הטקס. למען האמת, אני לא חושב שעדיין הלכתי לישון.
אה, היו לי גם כאלה בעבר
בכלל, פעם באתי לעבודה בשלוש בבוקר לאחר ההקרנה של קיל ביל 1+2.
הלכתי הביתה ב-13:00 אבל. יש גבול.
דמט.
ואני כבר ציפתי לקבל את המערכת קולנוע הביתית. לא נורא, בכל מקרה לא נתתי את השם המלא שלי, כי אני פשוט שונא את השם האמיתי שלי(אי שם במסד הנתונים של עין הדג שוכב לו טופס הצבעה שחתום עליו זיולובולוניאוניד צכ'ופספסקירוס). טוב האמתי אני לא שונא אותו, פשוט ידעתי שאני לא אזכה. והשאלה החשובה באמת- האם הטקס היה מעניין? האם מלבד נאום מתחוכם של ג'ון סטיוארט ומבט מפחיד של ג'ק ניקולסון, היה שם משהו ממש שווה צפייה?
ערוץ 10 האלה.
שום אהדה לאנשים שבסך הכל אוהבים את ג'ון סטיוארט. חרפה.
חובבי ''הר ברוקבק'' מתמודדים יפה עם ההפסד (בלי ):
http://rogerebert.suntimes.com/apps/pbcs.dll/article?AID=/20060309/SCANNERS/60309006
ומה בשנה הבאה?
רק שוטה גמור יכריז כבר עכשיו כי הוא יודע מה יהיו תוצאות האוסקר של שנה הבאה. עם זאת, יש כמה מגמות שמסתמנות כבר עכשיו:
•כולם, להוציא כמה אנרכיסטים שובבים, מהמרים (ומהמרחק הזה, זה באמת לא יותר מהימור) על קייט ווינסלט כזוכה בפרס לשחקנית הראשית על "ילדים קטנים" של טוד פילד (בחדר המיטות).
•עד כמה שזה מתבקש, אף אחד לא מהמר ברצינות על דו-קרב קופולות בין פרנסיס פורד (Youth without youth) וסופיה (מרי אנטואנט).
•למרות זאת, לא מעט אנשים היו רוצים לראות עימות על האוסקר לבמאי בין מרטין סקורסזה (The Departed) ורוברט דה נירו (הרועה הטוב).
•"הרוחות של גויה" יכול להפוך את מילוש פורמן לבמאי החי היחיד עם שלושה אוסקרים על בימוי (לא הייתי בונה על זה). הויכוח הגדול סביב הסרט הוא האם חוויאר ברדם ונטלי פורטמן בתפקידים ראשיים, או משניים והאם זה בכלל משנה לאקדמיה (יום אימונים מסוכן, מישהו?).
•סרטו החדש של רוברט אלטמן A Prarie Home Companion (איך לעזאזל מתרגמים את זה?) מעורר עניין, גם כי הוא יכול להביא למריל סטריפ אוסקר שלישי וגם כי הוא יכול להביא לאלטמן אוסקר שנה לאחר שקיבל פרס על מפעל חיים.
•"דגלי אבותינו" של קלינט איסטווד ופול האגיס יכול להיות הצלחה כבירה, או כשלון מוחלט. אף אחד כמעט לא מנבא לו משהו באמצע. העובדה שיצולם לו תאום לא זהה המציג את הצד היפני של אותו קרב ממלחה"ע ה-2, מבלבל אנשים ולא ברור האם הפיצול יפגע בסיכוייו של הסרט (ע"ע להרוג את ביל), או יגדיל אותם (ע"ע שר הטבעות).
•כמו בכל שנה, יש מי שמחפשים את הסרט המוזיקלי. במקרה הזה, Dreamgirls בבימויו של ביל קונדון (אלים ומפלצות, קינסי). את זה שהם מנבאים מועמדות לביונסה כשחקנית ראשית, אני יכול להבין, אבל אדי מרפי כשחקן משנה? קשה לי להאמין.
•יש לא מעט אנשים שמחפשים בכח להכניס את "צופן דה וינצ'י" לרשימת המועמדים.
•הבדיחה השחוקה של החודש: שרון סטון תזכה על אינסטינקט בסיסי 2.
אני לא מתכוון להיכנס ברצינות למשחק לפני הקיץ. אין ממש טעם לנסות לנחש ברצינות כרגע.
סקורסזה מול דה נירו? נו, באמת.
להזכירכם, סקורזסה ממצב את עצמו כסוג של שמעון פרס. זה לא עימות – זה להטביע אותו בים גבה-גלי.
סקורסזה מול דה נירו? נו, באמת.
יש את ההרגשה הלא נעימה שלהזמין את סקורסזה שוב לאוסקר, אפילו רק כדי להציג איזה מונטאז', גובל בהתעללות.
ובכל זאת.
הסרט היחיד שדה נירו ביים עד כה אאל"ט – סיפור מרובע ברונקס, היה לא פחות ממצוין.
מה, עוד מישהו חוץ ממני ראה את ''סיפור מרובע ברונקס''?
איזה כיף. תמיד חשבתי שאני הבנאדם היחיד בעולם שראה אותו. אכן סרט לא רע בכלל, ומזכיר המון סרטי מאפיה מסוגו. דה-נירו מצתייר כבמאי לא רע בכלל, ובכל הסרט יש מין הרגשה אפית כאילו אתה צופה בפריקוול ל"דרכו של קרליטו", וזה מצויין ונהדר. אין לי מלים אחרות.
נורטון, בלי קשר לכלום, אולי תרצה להרחיב עליו קצת?
ראיתי אותו לפני שנים.
אבל מה שזכור לי, זה סרט מאפיה שנוגע קרוב קרוב במשפחה, מנקודת מבטו של ילד, שזה משהו שמעטים מאד עשו.
רבים עשו את זה, אבל בשנים מבוגרות יותר. סקורסזה התחיל עם הילדות בחבר'ה הטובים. קופולה התחיל עם הנערות בסנדק. אבל באיזשהו מקום המפגש הזה שבין תמימות ומשפחתיות לבין רוע בסרט של דה נירו עשה לי את זה לא פחות (עוד סרט שעשה את זה, הוא כמובן "היו זמנים באמריקה" ולכן אני מחשיב אותו לטוב יותר מהסנדק בדרך כלל).
כאמור, אני באמת לא זוכר יותר. מצטער.
ומה בשנה הבאה?
מבין כל אלה, נראה לי שרק הסרט של סקורסזה ו"דגלי אבותינו" היו מועמדים, אולי גם "מרי אנטואנט". יכול להיות שהסרט המוזיקלי יהיה הסרט שטוד היינס עושה על בוב דילן, אם יצא בזמן. אם השנתיים האחרונות לימדו אתנו משהו, הרי הזוכה הוא סרט שאף אחד לא חשב עליו בשלב זה.
מה הקטע עם Dreamgirls?
תהרוג אותי אם אני מבין למה אנשים מהמרים מראש על הסרט הזה. זה נהיה קבוע, להמר על המיוזיקלס. אז אוקיי, 'שיקגו' היה מוצלח וניצח, אבל 'פנטום האופרה' התחרה באופן רציני בשנה שעברה? 'המפיקים' או 'רנט' התמודדו השנה? ומה זה 'Dreamgirls' בכלל?
חובבי המיוזיקלס תמיד מנסים ליזום קמפיין
אחרי מולן רוז' ושיקגו, התפתחה באמת הנטיה האוטומטית להכניס בכח סרטים מוזיקליים לתחזיות. בשנה שעברה, היו כמה מהמרים מאוד רציניים שחשבו שפנטום האופרה יהיה מתמודד רציני. בסופו של דבר, סרטים מוזיקליים לעיתים נדירות ישיגו מועמדות לא טכנית (ואולי יזרקו עצם למישהו מהשחקנים), אבל זה ממש לא מפריע לתופעת המעריצים מברודווי לחזור מדי שנה.
אז אולי ''שדרות סנסט''
וכמעריץ של המקור אני מאוד מקווה שלא.
הסרט של טוד היינס על דילן יקרא "i'm not there" ואפשר היה לדבר על מועדות לשחקן בתפקיד הראשי, אם היינס לו היה מפצל אותו בין שמונה שחקנים (כולל שחקנית) שונים.
היה טקס מגניב, ג'ון סטוארט שולט ברמות מרטיניות.
בהתחלה חשבתי שההקלטה שהתפספסה תמנע ממני לראות את הטקס כמו שצריך. אבל, במפתיע, דווקא העובדה שהייתי צריך להוריד את הטקס הייתה לחיוב- בתור התחלה, לא היו הפסקות פרסומות. וכמובן, ראיתי את הטקס וקראתי את הדיווח במקביל- אחרת עוד הייתי מפספס את הופעת הבכורה של הגבה השמאלית של ריס וויתרספון!