אוסקר 2003

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 24 במרץ 2003Posted in: הגיגים

ואנחנו חשבנו שיהיה משעמם.

הרי כולם יודעים ש'שיקגו'
הולך לקחת כל פרס אפשרי,
וכולם יודעים שהטקס יהיה
קודר ומשעמם, שהרי זה לגמרי
לא יאה לשמוח ולעלוז ולצרוח
"ייייפי!" בזמן שהמצב, כמו שאומרים, כל כך לא פשוט, וכוחותינו נלחמים במדינה הזאת, עם השפם. זאת שמתחילה בע'.

איפה. הטקס היה אמנם ארוך, אבל לא מאוד מאוד מאוד ארוך (בעיקר ביחס לשנה שעברה). הענקת הפרס על מפעל חיים לפיטר או'טול עברה במהירות יחסית וללא כאבים. שום קטעים אומנותיים לא קטעו את רצף הענקת הפרסים. ומה שהכי חשוב – מה שנראה כמו משחק מכור מראש הפך לחוויה מורטת עצבים ורצופת הפתעות. הלוואי עלינו כל שנה טקס כזה – כלומר, חוץ מכל העסק הזה עם המלחמה.

מה קרה, מלחמה?
אומרים שהמגישים בטקס הוחתמו על התחייבות שלא להזכיר בנאומיהם את שם המדינה שמתחילה בע'. מה שבטוח, צעדים ננקטו כדי לצמצם עד כמה שאפשר את הזכרת העובדה שיש איזו מלחמה כרגע, ושאולי היא בעצם לא ממש נחוצה. ובאמת, במשך רוב הטקס המלחמה לא הוזכרה אף במילה. אפשר היה לחשוב שהכל כרגיל: הדבר היחיד שהפריד בין הטקס הזה לכל ליל אוסקרים טיפוסי היה שבניגוד למקובל, שום כוכבנית – אפילו לא האלי ברי! – לא הגיעה לטקס חצי ערומה. השמלות לא היו שקופות והמחשופים היו רדודים מתמיד. במילה אחת: אכזבה. מה עם קצת נוף שיעודד את בחורינו המצוינים שצופים בשידור החי על נושאות המטוסים? להם לא מגיע איזה צ'ופר? לפחות יכולנו להתנחם במגישה בפרומו האוסקרים של "יס". ככה מתלבשים.

הרוח נושבת קרירה
בלי שום הכנה מוקדמת מנחיתים עלינו, כבר בפרס הראשון של הערב, את אחת הקטגוריות המרתקות והמותחות ביותר: סרט האנימציה הארוך הטוב ביותר. האם האקדמיה תעשה את הדבר הנכון? האם היא תיתן את הפרס לסרט הראוי לו, ובכך אולי גם תשפיע על מפיצי הארץ להקרין אותו סוף סוף גם אצלנו? או אולי היא תלך כרגיל על המוכר והצפוי? והזוכה הוא… 'Spirited Away'! תשואות שמחה ספונטניות וקריאות הידד העירו את השכנים. האקדמיה הוכיחה שהיא לא תמיד טועה. חבל רק שמיאזאקי לא נכח באולם כדי לקבל את הפרס. זהו. מבחינתנו הערב הגיע לשיאו, אפשר לסגור וללכת הביתה. נו טוב, נישאר עוד שעה או ארבע.

בלאק ג'ק
תגידו, ג'ק ניקולסון באמת קיים, או שהוא בובת שעווה שממלאת כסאות בטקסי אוסקר? בכל טקס אוסקר מצלמים אותו שוב ושוב, ותמיד הוא יושב שם עם אותו חיוך מאוזן לאוזן ואף למעלה מכך, ואותם משקפי שמש תמוהים (התאורה באולם כל כך חזקה?). הוא לא שינה את ההבעה אפילו כשסטיב מרטין הוציא אותו מהארון. חשוד מאוד.

קתרינה הגדולה
קתרין זטה ג'ונס, בחודש תשיעי ביותר, עלתה לבמה לשיר שיר מתוך 'שיקגו'. למען האיזון, וכדי שהבמה לא תתעקם, נתנו לקווין לאטיפה לשיר לצידה. למרות זאת נראה כאילו מפיקי הטקס השתדלו להסתיר את העובדה שקתרין נמצאת במצב מלא. היא לבשה שחור (שאמנם מרזה, אבל לא מרזה מספיק), ותאורת הספוטלייט התמקדה עליה מהחזה ומעלה, כדי לא לחשוף את הבטן. כמו שאמר סטיב מרטין, שחקנים יכולים להיות כל דבר: גבוהים או נמוכים, רזים או כחושים. שחקנית שמנה? לא בבית ספרנו, וזה שאת בהריון זה לא תרוץ.

כל זה לא עזר, כמובן. קתרין הפגינה את מלוא הבטן כשנאלצה לקום ולעלות לבמה לקבל את פרס שחקנית המשנה הטובה ביותר, על 'שיקגו' (החלטה שבה צוות 'עין הדג' תומך. גו זטה ג'ונס!). אילו היא היתה כורעת ללדת באותו רגע ממש, האם התינוק היה מקבל כרטיס כניסה לכל החיים לטקסי אוסקר?

A little Respect

ושוב, התרגשות גדולה: מיקי מאוס (באנימציה ממוחשבת גרועה להפליא) עומד להכריז על הזוכה בקטגורית סרט האנימציה הקצר! הקהל בבית במתח. נחמד אמנם לראות שוב את מייק וסאלי בקטע מתוך 'המכונית החדשה של מייק', אבל אין ספק במי אנחנו תומכים. קריאות "צ'אבצ'אבס! צ'אבצ'אבס!" קצובות נשמעו בחדר. והזוכה הוא… צ'אבצ'אבס! יש! האם ציינתי לאחרונה שלאקדמיה יש טעם ממש טוב? אמנם לא ראינו שלושה מבין חמשת המועמדים, אבל אנחנו יודעים מה אנחנו אוהבים.

ג'אז, פרסים ווידאוטייפ

'שיקגו' זוכה בפרס העיצוב האמנותי. אחר כך הוא זוכה בפרס התלבושות. אחר כך הוא זוכה בפרס העריכה (מרטין וולש, העורך, האמין כנראה שאם הוא יטפח על אחורי הפסלון שקיבל מספיק פעמים – בסוף ייצא ממנו קטשופ). ובכל פעם, אחרי הכרזת הזכייה, מושמעת נעימת "…וכל הג'אז הזה". לפעמים המועמד הזוכה יושב רחוק, וצריך לעבור דרך ארוכה עד לבמה, ואז הנעימה מושמעת עוד פעם. בקהל הצופים בבית מתעוררת דאגה: אם 'שיקגו' ימשיך לזכות, כצפוי, בכל פרס אפשרי – כמה פעמים עוד נשמע את "…וכל הג'אז הזה" במשך הערב? והאם אחר כך נוכל שוב לשמוע את השיר הזה אי פעם בלי לחטוף את הג'ננה? חבל, דווקא היה שיר נחמד פעם. למרבה המזל שטף הזכיות של 'שיקגו' נקטע מוקדם מהצפוי.

הידעת?
למרטין סקורסזה יש יותר שיער בגבות מאשר על הראש!

דוקו-דרמה
זהו רגע היסטורי בתולדות האוסקר. למרות שבין חמשת המועמדים לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר היה סרט שעסק ביהודים בגרמניה ערב פרוץ מלחמת העולם השניה – הוא לא זכה. 'באולינג לקולומביין', הסרט התיעודי הפופולרי של השנה, זכה במקומו. יוצר הסרט, מייקל מור, שיחק ב"כמה שערוריות אפשר לעורר ב-45 שניות": הוא העלה לבמה ביחד איתו את כל המועמדים שהתמודדו מולו, ואז נשא נאום בשם כולם(?) שבו שבר את קשר השתיקה ודיבר כמעט אך ורק נגד בוש ונגד המלחמה, וזכה לתשואות ושריקות בוז בו בזמן. מייקל מור? פרובוקציות? עליו לא היינו מאמינים.

Hall of Fame

'שיקגו' היה לוקח גם את הפרס הזה (And all that Jazz) אלמלא קונרד הול, הצלם של 'הדרך לפרדישן' ביצע מהלך טקטי מבריק, ומת. את הפסלון קיבל בשמו בנו, שגם לו קוראים קונרד הול, וגם הוא צלם.

ובפרס הנאום הטוב ביותר זוכה…
אדריאן ברודי, בלי שום ספק. הוא נראה בהלם טוטאלי (בצדק) כשזכה. הוא עלה לבמה והדביק למגישת הפרס, האלי ברי, נשיקה לחה ועצומה שכמעט הפילה אותה לרצפה (כדאי לזכות), טען שלא כתב נאום (אבל הסתדר טוב מאוד בלעדיו), עורר מחיאות כפיים בעצם זה שהעז להזכיר את שמו של רומן פולנסקי (בינתיים האלי ברי נצפתה עומדת בצד ומנגבת את הרוק מצידי הפה), השתיק את התזמורת שניסתה לאותת לו לרדת מהבמה (האם זהו תקדים בתולדות האוסקר?), ואז עוד המשיך ודיבר על מלחמה ושלום, וקיבל תשואות. וואו. אלה היו ארבע דקות שכל מועמד שמעוניין להיכנס לספר דברי הימים של האוסקר צריך ללמוד ולשנן.

?Will the real Slim Shady please show up

אמינם הודיע מראש שאם האקדמיה מצפה ממנו לצנזר את עצמו, ולשיר את 'Lose Yourself' המועמד לפרס השיר הטוב ביותר, בלי מילות F, הם יכולים לשכוח מזה. והם באמת שכחו – זה היה השיר המועמד היחיד מבין המועמדים שלא הושמע בטקס – מה שלא הפריע לו לזכות בפרס. ברברה סטרייסנד, מגישת הפרס, הגיבה ב"וואו" כשפתחה את המעטפה, ולרגע חשבנו שהיא עומדת לפרוץ בראפ בעצמה. ומי שלא שמע תזמורת קאמרית מנסה לנגן שיר ראפ, לא שמע קטע מוסיקלי תמוה מימיו.

אף על פי חן
מה שבטוח, ניקול קידמן בוכה באופן חינני הרבה יותר מהאלי ברי. ובאמת הגיע הזמן שהיא תקבל אוסקר.

עוד חוזר הניגון
ההפתעות לא מפסיקות. את פרס התסריט המקורי הטוב ביותר קיבל אלמדובר. כן, הספרדי הזה, שכתב תסריט שהוא בכלל לא באנגלית. מרשים. אבל זה עוד כלום לעומת הפרס לתסריט המעובד: האם צ'רלי קאופמן ואחיו הדמיוני יצליחו להתגבר על 'השעות'? או אולי 'שיקגו' ינצח גם כן? והאוסקר הולך ל…'הפסנתרן'. פתאום, הניצחון הבטוח של 'שיקגו' לא נראה בטוח כל כך. אם 'הפסנתרן' זוכה בכל כך הרבה, אז אולי… בכל זאת… יכול להיות?

רומן מתח
אי שם באירופה, הבמאי הקשיש והגולה רומן פולנסקי צופה בטקס האוסקר בטלוויזיה. הוא לא יכול להגיע לטקס עצמו, כיוון שאם ייכנס לארה"ב, יישלחו אותו לכלא, או אולי לעיראק. הוא צופה בחלוקת פרס הבמאי הטוב ביותר מתוך עניין בלבד, ובידיעה שאין לו סיכוי לזכות. אלה הרי אמריקאים, הם בחיים לא ישכחו לו את חטאי העבר. פתאום הוא קופא במקומו, ורגע אחר כך נופל לרצפה מפרכס.
וואו.
פולנסקי?!
לא סקורסזה?! הם לא התבלבלו?
מה, סלחו לו כבר?!
וואו.
אני רוצה לנצל הזדמנות זו ולאחל לפולנסקי החלמה מהירה מהשבץ. ולאקדמיה אני רוצה לומר רק זאת: לא יפה להתעלל ככה בקשישים.

והזוכה הוא…
ואנחנו חשבנו שיהיה משעמם.
עד לפני שעה, 'שיקגו' היה הזוכה הבטוח. עכשיו, לפי כל הסימנים, 'הפסנתרן' הוא הסרט המוביל. אפילו בשניות האחרונות של גמר גביע אירופה בין מכבי ת"א לצאסק"א לא הורגש מתח כזה.
מייקל וקירק דגלאס עולים לבמה. מייקל מדריך את אבא בהילכות האוסקר של ימינו: "אתה צריך להגיד 'והאוסקר הולך ל…"' הוא אומר.
קירק אומר, "And the winner is…".
כל הכבוד לקירק.

שיקגו
נו טוב, ידענו שזה יקרה. אבל לפחות לא היה משעמם.

אוסקימורון

עם כל ההפתעות האלה, מה הפלא שקשה היה לנחש את הזוכים מראש – שזה בדיוק מה שהתבקשתם לעשות בתחרות האוסקימורון (הכה את האוסקר!) השנתית שלנו. אמנם רוב גדול של המנחשים ידעו ש'שיקגו' יזכה בפרס הסרט הטוב ביותר ושניקול קידמן תיקח הביתה (סוף סוף!) את פרס השחקנית, אבל מעטים בלבד הצליחו לנחש נכונה את הזוכים בקטגוריות התסריט החמקניות, או את ניצחונותיו המפתיעים של 'הפסנתרן'. גם הזכייה של 'Swept Away' בפרס הראזי לסרט הגרוע ביותר הפתיעה גולשים רבים. אבל היו כאלה שלא הופתעו, ועל כך מגיעים להם פרסים.

פרס ההשתתפות: בסרט די.וי.די, שהוגרל אקראית בין כל המשתתפים בתחרות בלי קשר להצלחת ניחושם, זכה הגולש גיא א., שבהתחשב בנסיבות, דווקא הצליח לא רע: ארבעה ניחושים נכונים. נייס גיא.

פרס המנחש הנועז (ע"ש מארשה גיי הארדן): הפרס מוענק למי שהצליח לנחש נכון את הזוכה בקטגוריה שבדיעבד היתה הקשה ביותר לניחוש. ההפתעה הגדולה ביותר בטקס של השנה היתה, כמובן, "הבמאי הטוב ביותר". רק 8% מהמשתתפים הימרו על פולנסקי. בהגרלה שנערכה ביניהם זכתה גל, אחת משמונה הגלים שהשתתפו בתחרות.

פרס שני ושלישי: שלושה מנחשים הצליחו להגיע, למרות הקשיים, לשבעה ניחושים נכונים: דניס ויטצ'בסקי, הבלתי-נסלח ועין-חדה. בשאלת שובר השוויון, היו דניס (שהימר על 3:35) והבלתי-נסלח (3:45) קרובים יותר לאורכו האמיתי של הטקס (שלוש שעות וחצי, בדיוק נמרץ), וכל אחד מהם זוכה בחולצה, סרט די.וי.די, וכן במנוי לעשרה סרטים להשכרה, מתנת 'ענק הוידאו'. עין-חדה, מנחש ותיק (שהגיע להישג דומה גם בתחרות האוסקימורון הראשונה, שנערכה לפני שנתיים – וגם אז הוכשל על ידי שובר השוויון) מקבל, באופן בלתי צפוי (כמו כל הטקס) סרט די.וי.די, כפרס על מפעל חיים.

פרס ראשון: רק מנחשת אחת הצליחה להשוות את השיא האוסקימורוני של כל הזמנים ולהגיע לשמונה ניחושים נכונים. Orlyia היא זו שהכתה את האוסקר השנה: היא אמנם לא הצליחה לנבא את ניצחון 'הפסנתרן' בקטגוריות השחקן והבמאי, או את הניצחון המפתיע של אלמדובר בקטגורית התסריט המקורי, אבל כל יתר הניחושים שלה היו מדויקים לחלוטין (וגם ההימור על משך הטקס היה קרוב: 3:40) ועל כך היא זוכה במנוי לשלושים סרטים מתנת 'ענק הוידאו', בסרט די.וי.די ובחולצת 'אוסקימורון' מתנת 'עין הדג'.

מזל טוב לכל הזוכים. אנחנו נהנינו נורא, ועכשיו אנחנו הולכים לישון למשך כמה שעות. להתראות בשנה הבאה, ולילה טוב.

תגיות: