אז בעד מי אתם: הסרט שלא ראיתם על משפחה במשבר או הסרט שלא ראיתם על חיילים? או אולי אתם דווקא בעד הסוס השחור, הסרט שלא ראיתם על נערים בשיקום?
עוד שנה, ואנחנו עדיין באותה מנגינה: זה יפה מאוד שהאקדמיה הישראלית לטלוויזיה וקולנוע מקיימת טקס פרסים לכבוד התוצרת של הקולנוע הישראלי בשנת 2017 – אבל אם לא ראינו את הסרטים האלה, איך אמור להיות לנו אכפת? זה מתסכל ביותר לנוכח העובדה שהשנה זה היה אמור להשתנות, והמועמדים היו אמורים להיות רק סרטים שעלו על המסכים בישראל. אבל ברגע האחרון התבצעה דחייה והנה אנחנו עם עוד רשימת סרטים שלא ראינו. ואני לא מתכוון אפילו ל"לא ראינו" רק במובן של "לא ראינו את הסרט" – לחלק מהסרטים שמועמדים בפרס הסרט הטוב ביותר אין אפילו טריילר שניתן לצפות בו.
היוצא דופן ברשימה הזאת הוא "לא פה, לא שם". הסרט הזה לא רק שכבר הוקרן, אלא היה להיט מפתיע בארץ (אחד משני הסרטים הישראליים היחידים השנה שהגיעו ל-100 אלף כרטיסים עד כה) ועכשיו הוא מפתיע גם באופיר, עם 12 מועמדויות – כולל לפרס הסרט, הבימוי, התסריט ושני פרסי משחק.
המובילים במספר המועמדויות, עם 13 מועמדויות כל אחד הם שניים: "געגוע" ו"פוקסטרוט". שני סרטים של במאים שחיכינו לסרט הבא שלהם כבר זמן מה – "פוקסטרוט" (ממנו לקוחה התמונה למעלה) הוא הסרט השני של שמוליק מעוז אחרי "לבנון", ואילו "געגוע" הוא סרטו החמישי של שבי גביזון, שסרטו "האסונות של נינה" יצא לפני 14 שנה וגרף את פרסי האופיר של אותה השנה, ולפני עשור יצא הסרט האחרון שלו שהופק גם כסדרת טלוויזיה ולא זכה להצלחה גדולה, אז מדובר בחזרה מבורכת וככל הנראה לפי האקדמיה גם מוצלחת – בנוסף, הוא כרגע הסרט היחיד מבין המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר (פרט, כמובן ל"לא פה, לא שם") עם תאריך יציאה קרוב.
מבין 31 סרטים שהוקרנו בפני האקדמיה רק 13 קיבלו מועמדויות, כאשר אם מורידים שני סרטים שקיבלו מועמדות בודדת לתלבושות נשארו 11, ואם מעלים עוד קצת את הרף ל"סרטים שקיבלו יותר מ3 מועמדויות" נשארים עם 7 סרטים בסך הכל שהאקדמיה חשבה שיש בהם הרבה דברים שעובדים. אני לא יודע אם זה אומר משהו על המצב של הקולנוע בשנה הנוכחית או על הטעם של המצביעים, אבל לכאן או לכאן זה נתון קצת עגום.
בכל מקרה, הנה רשימת המועמדים. ברכות למועמדים ואם מישהו ראה אחד מהם ויש לו משהו מעניין להגיד עליהם, נשמח לשמוע.
הסרט העלילתי הטוב ביותר
געגוע
לא פה, לא שם
מוטלים בספק
פוקסטרוט
פיגומים
הבימוי הטוב ביותר
אלירן אליה – מוטלים בספק
מייסלון חמוד – לא פה, לא שם
מתן יאיר – פיגומים
שבי גביזון – געגוע
שמוליק מעוז – פוקסטרוט
התסריט הטוב ביותר
מייסלון חמוד – לא פה, לא שם
מתן יאיר – פיגומים
צחי גראד – הבן דוד
שבי גביזון – געגוע
שמוליק מעוז – פוקסטרוט
השחקן הראשי הטוב ביותר
אשר לקס – פיגומים
ליאור אשכנזי – פוקסטרוט
צחי גראד – הבן דוד
רן דנקר – מוטלים בספק
שי אביבי – געגוע
השחקנית הראשית הטובה ביותר
אסי לוי – געגוע
ג'וי ריגר – החטאים
נועה קולר – בית בגליל
נטע ריסקין – מסתור
שאדן קנבורה – לא פה, לא שם
שחקן המשנה הטוב ביותר
אדר חזאזי גרש – מוטלים בספק
יורם טולדנו – געגוע
יעקב כהן – פיגומים
עלא דקה – הבן דוד
עמי סמולרצ'יק – פיגומים
שחקנית המשנה הטובה ביותר
בת-אל מוסרי – מוטלים בספק
חנה לסלאו – המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה
מונא חווה – לא פה, לא שם
נטע ריסקין – געגוע
נלי תגר – החטאים
שירה האס – פוקסטרוט
הצילום הטוב ביותר
איתי גרוס – לא פה, לא שם
אסף סודרי – געגוע
גיורא ביח – פוקסטרוט
יוסי מאירי – המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה
שי גולדמן – מוטלים בספק
העריכה הטובה ביותר
אריק להב ליבוביץ' – מוטלים בספק
גיא נמש, אריק להב ליבוביץ' – פוקסטרוט
דב שטויר – פיגומים
טלי הלטר שנקר – געגוע
לב גולצר, נילי פלר – לא פה, לא שם
הליהוק הטוב ביותר
אורית אזולאי – מוטלים בספק
חמוטל זרם קסטל – פוקסטרוט
מייסלון חמוד, ריאד סאלימן – לא פה, לא שם
עמנואל מאייר – פיגומים
קרן אלרום – געגוע
העיצוב האמנותי הטוב ביותר
איתן לוי – החטאים
ג'ון יהונתן יעקבי – המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה
הגר ברוטמן – לא פה, לא שם
יואל הרצברג – משפחה
ערד שאואט – פוקסטרוט
עיצוב התלבושות הטוב ביותר
דורון אשכנזי, חוה לוי רוזלסקי – דרייבר
לאורה שיים – פוקסטרוט
לי אלמביק – לא פה, לא שם
מאיה לבוביץ' – המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה
ענבל שוקי – החטאים
צאלה קירשנבאום, אורה מונטיליו – סיפור אהבה ארץ ישראלי
האיפור הטוב ביותר
אורלי רונן – געגוע
אורלי רונן – פוקסטרוט
הילה אלקיים – משפחה
זיו קטנוב – לא פה, לא שם
שירי שמשה – המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה
המוסיקה המקורית הטובה ביותר
אופיר ליבוביץ', עמית פוזננסקי – פוקסטרוט
אלה מילך שריף – החטאים
יונתן ריקליס – מסתור
יורם חזן – געגוע
יורם חזן, רן אלמליח – מוטלים בספק
הפסקול הטוב ביותר
אולג קייסרמן, תומר אליאב – המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה
איציק כהן, נפתלי (תולי) חן – לא פה, לא שם
איתי אלוהב, יוסי אפלבאום – געגוע
אלכס קלוד – פוקסטרוט
רונן נגל, נתי טאוב, לי זוהר – משפחה
הסרט התיעודי הטוב ביותר עד 60 דק'
הקרב האחרון של פפה
ילדי הצללים
ליליאן
מקווה שאני בפריים
שמוניסטים
הסרט התיעודי הטוב ביותר מעל 60 דק'
בן גוריון, אפילוג
דימונה טוויסט
טהורה לעד
מוחי
סאלח, פה זה ארץ ישראל
הסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר עד 40 דק'
212
בן ממשיך
חייל לארג'
נפילות
רויטל היא חייזר
שיר
ושוב...רובם סרטים שעדיין לא הוקרנו.
אף אחד לא ראה אותם למעט חברי האקדמיה אני מניח.
למה שמישהו יתעניין בזה? בתקווה ששנה הבאה זה ישתנה.
2 הסרטים שכן ראיתי בקולנוע מהרשימה הם"לא פה לא שם" ו "החטאים". את שניהם אהבתי מאוד.
מבאס.. יש לנו מספיק מעוף כדי ליצור קולנוע מדהים.
מצד אחד אני כל כך שמח שהקולנוע הישראלי התבגר וצמח מאז שנות ה90.
אני זוכר שכילד רק ראיתי כתבות על כמה הקולנוע שלנו מעפן ונטול תקציבים וכל מה שהראנו לעולם זה סרטי בורקס בודדים.. ואז פתאום, לפני 10-15, נוצר איזה פרץ של יצירתיות..
מצד שני… נראה שהשנה באמת יש ירידה מסויימת בתפוקה וכמו שאמרת… גם ככה כלום לא מגיע לקולנוע בארץ.
יכול להיות שהקהל בארץ כל כך לא רווחי?
הרי אנשים עדיין הולכים לקולנוע.. ובניגוד לסרטים הוליוודים את הסרטים הישראלים קשה מאוד למצוא באתרי הורדות למיניהם.. כך שאין ממש ברירה.
אילו סיבות יכולות להיות לזה?
אם כבר הגבתי אנצל את הבמה למיני ביקורת על "לבנון".
זה אחד מסרטי המלחמה הכי מתנשאים ופלצניים שראיתי. הרגשתי כאילו עמוס מזלזל לי באינטלגנציה.
כל הכבוד על הרעיון והניסיון להפוך אותו למציאות.. אבל זה היה גרוע.
ומצטער על הקטנוניות.. אבל ההיכל הזה שבוא צולם הסרט אפילו לא מתקרב להרגיש כמו טנק.
זהו.. הוצאתי
מתנצל אם פגעתי במעריצים.
מי זה עמוס?
אתה מדבר על עמוס גיתאי? כי את "לבנון" ביים שמוליק מעוז ואני לא מודע שגיתאי היה מעורב בהפקה בצורה כלשהי.
אני מדבר על שמוליק מעוז.. התבלבלתי בין השניים.
גיתאי אכן לא היה מעורב בכלל בהפקה של לבנון.
אם כבר הזכרנו את גיתאי: "כיפור" הוא סרט מלחמה מעולה.
מסכים עם "לבנון"
בצפיה בקולנוע חשבתי שזה סרט שאשכח מהר אבל מרשים ביחס לקולנוע הישראלי.
בצפייה שנייה הוא עדיין מוצלח טכנית ויש קטעים טובים, אבל יש גם קטעים מביכים לגמרי והסרט באופן כללי לא מתרומם. לא מצפה לסרט החדש מהבמאי.
להציל את נטע לא קיבל שום מועמדות?
אמנם קשה לי להשוות, כי את מרבית הסרטים שכן מועמדים לא ראיתי, אבל חשבתי שלהציל את נטע היה סרט נהדר. מוזר שהוא לא קיבל כל התייחסות.
הוא היה כשיר לשנת 2016
וקיבל מועמדות יחידה לשחקן ראשי.
תודה!
חיפשתי במועמדים של 2016, אבל איכשהו פיספסתי אותו.
הממ.. ראיתי רק מועמד אחד מבין הסרטים
שזה חצי ממה שכבר יצא, ועל החטאים לא הצלחתי להחליט אם אני מצטערת או לא כי העלילה לא נשמעה לי מלהיבה אבל נלי תגר 3>
אני משערת שלא פה, לא שם נמצא במניין הסרטים עם מועמדויות בעיקר בגלל ההצלחה הכלכלית. לא הגעתי להקרנות האקדמיה כי לא האמנתי שישאר מקום ומסתבר שהאולם היה ריק (קיבלתי תמונה). עוד רמזים לכך, כי בסרט שכמעט כל דמויות המשנה שלו הם גברים עם תפקידים משמעותיים לא נמצא אף גבר מועמד לפרס שחקן המשנה, ומשום שרוב המוזיקה בסרט היא מקורית ומשובצים בה כמה שירים קיימים, ועדיין אין מועמדות לפסקול מקורי (שזה מוזר, המוזיקה משחקת תפקיד מאוד משמעותי בסרט).
לא יודעת מה דעתי על הסרטים הנוספים שמועמדים, המציאות היא שככל הנראה לא אצפה בהם לעולם, משום שעד שיצאו לקולנוע אני לא אזכור שמישהו חשב שהם טובים.
שאלה קטנונית מאוד שטורדת את מנוחתי וגם גרמה לי לנסח מחדש את אחד המשפטים שלי: הפסקול או פס הקול? (למיטב ידיעתי מדובר בצמד מילים ולא מילה מאוחה אחת)
לפחות לפי ויקיפדיה
מדובר על הלחם ובהתאם הם כותבים „הפסקול”. אני מניח שגם „פס הקול” הוא לא שגיאה.
ומה לגבי ''קולנוע''?
גם קולנוע הוא הלחם, לא נראה לי שמישהו יאמר "קול הנוע" או "קול התנועה"…
7 מ30 זה כזה עגום?
(ל"ת)
בכלל לא
בטקס האוסקר האחרון היו בסה"כ 8 סרטים עם יותר מ-3 מועמדויות
וגם כאן זה מצביע על צרות אופקים
אחת הבעיות הגדולות של האוסקרים זה העובדה שהוא מסתכל על בריכה מצומצמת מראש של מועמדים שסיננו בשבילו ולא באמת על כל היבול המטורף של סרטים שיוצאים כל שנה.
אבל אם מורידים את הסף חזרה ל"סרטים שקיבלו מועמדות" אז בלי קטגרויות הגטו, היו מועמדים השנה 37 סרטים שזה שוב פעם – נמוך ביותר, בהחלט בהתחשב במספר המטורף של סרטים שיכולים לקבל מועמדויות לאוסקר.. אבל זה מתחיל להיות מספר הגיוני לטקס פרסים.
אבל אם נעזוב את ההשוואה לאוסקר ונתמקד בארץ נוכל לראות שלמשל החברה מסריטה הצליחו למצוא 20 סרטים לחלק ביניהם את השלל. האם סריטה נדיבים מדי או שהאקדמיה קפדנים מדי? לא יודע.
בקשה אוף-טופיק מהעורכים:
הי, מקווה שמישהו יקרא ויתחשב.![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
אני קורא את הספרים של משחקי הכס, ולכן חי כגולה מחלקים נרחבים של האינטרנט כבר לא מעט זמן מטעמי ספוילרים
אז אני לא נכנס פה לכתבות של משחקי הכס, אבל רציתי לבקש לבחור להן תמונות כמה שיותר ניטרליות – לא רוצה לדעת מי ישרוד את ספר שש ומי לא. אולי אתם כבר עושים את זה, לא יודע.
כל טוב ותודה.
בלתי אפשרי טכנית לספיילר את הספרים.
מכיוון שלא לי ולא לאף אחד אחר יש מושג מה יקרה בהם. הסדרה כבר מזמן (החל מעונה 5) לגמרי לא קשורה לספרים, ויש דמויות שחיות בסדרה אבל מתות בספרים, ולהיפך.
וחוץ מזה, יש גבול לספוילרים. לא הייתי מפרסם תמונות מספיילרות ממש, אבל מה זה "תמונה נייטרלית" אם אסור להראות אף אחד מהשחקנים? תמונת נוף?
שמתי ציטוט במקום טקסט חבוי למעלה, אז אני מזהיר שוב: ספויילר מעלי.
(ל"ת)
אני מתנצל (באמת), אבל קיים עניין של מידתיות.
אתה פשוט לא יכול לצפות לשוטט באינטרנט ולא לראות אף פעם תמונה של [הכנס שם של דמות ראשית במשחקי הכס] – כי זה יספיילר לך את העובדה שהוא/היא עדיין קיימת בעונה 7. לא משנה איפה תגלוש – פייסבוק, טוויטר, CNN, הארץ, מה שלא יהיה – אם אלה הסטנדרטים שלך לספוילרים, אתה תספוילר. אף אתר לא יעמוד בסטנדרט הזה של טהרנות, וגם אנחנו לא.
אני לא רואה במה שאמרת "איום", זאת החלטה שלך ובהחלט לא נשמעת כאילו הגישה שלך היא של איום – אבל אני מתנצל, אני לא יכול להבטיח לעמוד בתנאי הזה.
ובשיא הרצינות – אני חושב שאתה דואג יותר מדי. בלי לומר שום דבר על העלילה, אני די אופתע אם קיים קשר *כלשהו* בין העלילה של עונה 7 לבין עלילת הספרים העתידיים. אני מאוד בספק אם קיים בשלב הזה קשר בין הסדרה לספרים אפילו ברמה הכי כללית של מה יקרה בסוף.
וזו הסיבה שאני לא גולש במקומות האלה :)
כמו שאמרתי, גולה מהאינטרנט. בכל אופן, קיבלתי. אם זו בעיה זו בעיה. תודה רבה וכל טוב, נתראה כשספר 7 יצא אם עוד תהיו פה ;) יהיה לי מה להשלים.
אתה מוזמן גם לחכות עד שהעונה תעבור ולחזור אחריה
אני לא רואה סיבה שיפורסמו כתבות של משחקי הכס בזמן שהיא לא משודרת.
חבל שלא תכנס שוב אף-פעם לעין הדג.
לא הולך לצאת שום ספר שביעי בסדרת שיר של אש וקרח.
It is known
(ל"ת)
אני אוהב את הארץ שלי
באמת שאני אוהב את ישראל. אני פשוט חושב שרוב הקולנוע שאנחנו מיצרים הוא זבל. אני לא אומר כל הסרטים, אבל בהחלט הרוב. הסרט הישראלי היחיד שאני יכול להחשיב כמצוין הוא "מי מפחד מהזאב הרע" (מבין כל מה שראיתי כמובן). זה בהחלט לא הצד החזק שלנו.
זה לא קשור לאהבת הארץ
אבל לטעמי, ולדעת רוב העולם בשנים האחרונות, הקולנוע הישראלי במצב מצוין ואחת מהמדינות המצליחות ביותר מבחינת תוצרים בשנים האחרונות. מספיק לראות את הייצוג של המדינה בפסטיבלים בין לאומיים ומועמדויות לפרסים נחשבים בכמה שנים האחרונות (ומדובר על עשרות סרטים). ואם מבחינתך הצלחה ביקורתית היא לא הוכחה (והגיוני, זה לא מייצג הרבה פעמים את דעת הקהל) ניתן לראות גם את ההצלחה הקופתית של סרטים ישראליים. רק בשנה האחרונה 3 סרטים ישראליים עברו את ה2 מיליון בהכנסות בארצות הברית, הסרט האחרון לפניהם שעשה את זה היה ביקור התזמורת. בנוסף, בשנה שעברה המכירות בארץ לסרטים ישראליים הגיעו למעל ל2 מיליון כרטיסים, שיא שלא נראה מאז שנות השבעים. רק אתמול פורסמה הרשימה של 15 בתי הספר לקולנוע הכי טובים בעולם בהוליווד רפורטר ואחד מבתי הספר היה סם שפיגל, כך שגם העתיד של הקולנוע הישראלי נראה ורוד.
כפי שרשום בכתבה, היו השנה מועמדים לאופיר 31 סרטים, אם נניח שזוהי הכמות כל שנה (וזה לא כולל דוקומנטריים, שכמעט מכפילים את סכום הסרטים) מאז 2013 (השנה שבה יצא הזאב הרע, הסרט היחיד הטוב שיצא בארץ לדעתך), יצאו כסביב ה120 סרטים ישראלים. זה לא כולל את כל ההיסטוריה הענפה של הקולנוע הישראלי שקדמה אליו.
אני חושב שמה שאני מנסה לעשות זה לבקש ממך לתת צ'אנס לקולנוע הישראלי, אני לא יודע כמה סרטים ישראליים ראית אבל אני חושב שזה לא מספיק אם בתקופה כמו שלנו (כל העשור האחרון, מאז בערך 2007) שנחשבת כאחת התקופות המוצלחות ביותר לקולנוע הישראלי אי פעם, עם מגוון כל כך עצום של סרטים (אם מסתכלים על העשור אז מדברים על אזור ה300 סרטים, שמתוכם עשרות היו הצלחות במידה מסוימת) מצאת רק סרט אחד שאתה לא מחשיב כזבל. כל זה בלי לדבר על האהבה האסטרונומית שלי יש לקולנוע ישראלי, אלא רק מנתונים אובייקטיביים.
תרצה לפרט מה ראית?
ארתור צודק בעקרון, אני בעיקר מוסיפה את השאלה, משום שאני צפיתי במעט מאוד סרטים ישראליים בשנים האחרונות (אני לא בטוחה אם נורמן נחשב)
בכל מקרה, ראיתי סרטים טובים בקולנוע הישראלי. חלקם יותר לכיוון הקיטץ' אבל עדיין טובים.
גם אני מסכים בעיקרון
למרות שמן הסתם דעתי לא נחשבת בהתחשב בכמות הסרטים הישראליים ה*ממש* דלה שראיתי.אבל כן,רק את סופת חול אני מחשיב למצוין(אבל הוא לפחות ממש מצוין)
אצלי הוא זה שנכנס לקטגוריה של הקיטץ' הטוב
(ל"ת)
במחשבה שניה
קרקר,אשמח אם תמחק את תגובתי הקודמת(ואת זו הנוכחית).חשבתי על תוכנה קצת יותר לעומק והיא ממש לא רלוונטית בהתחשב בזה שאת רוב הסרטים הישראליים ראיתי לפני שהבנתי מהחיים שלי בקולנוע ולכן דעתי עליהם אינה נחשבת.אם תוכל למחוק את שניהם,בבקשה,תודה
לא יודעת אם הוא ימחק או לא
(ואם זה תלוי בי כי הגבתי, אז לא אכפת לי או משהו)
רק צריכה להגיד לך שלא צריך להבין בקולנוע כדי להעריך סרט בטוב או לא טוב, ולמעשה זו אחת הסיבות שהאתר הזה הוקם מלכתחילה (אתר ביקורות קולנוע לאנשים ששונאים ביקורות קולנוע). התאכלס הוא שאם ראית סרט טוב, אתה תאהב אותו גם בלי שתבין שיש צילום מאוד מיוחד או תסריט עילאי. אם אתה צריך להעריך את הזוית, סוג המצלמה ושיטת המשחק כדי "להבין" שהסרט מצויין, סימן שזה סרט לא טוב שמאפשר לסוג מסויים של אנשים להרגיש ממש סבבה עם עצמם.
מסכים חלקית.
בעיקרון לא צריך להבין בקולנוע כדי להגיד על סרט אם הוא טוב או לא.כל צופה יכול לומר את דעתו על איכותו של סרט גם אם הוא לא מבין כלום בקולנוע.מצד שני,מאז שהתחלתי להבין משהו בקולנוע ההגדרות שלי לסרט טוב מאוד השתנו.אם פעם החשבתי סרט לטוב בגלל שהיה כיף לצפות בו ובגלל שהעלילה היתה חכמה,היום אני מחשיב סרטים לכאלה כמעט רק אם אני מוצא סאבטקסט מוצלח.וכמובן שאני מתעניין בדרכים שבהם העשייה הקולנועית השפיעה על תגובותיי הרגשיות כצופה.בשביל שהוא יהיה באמת טוב הוא צריך לגעת במקומות הכי עמוקים בי,או במקרה שהואלא עושה את זה,לפחות שאצליח לראות שהוא חכם ועמוק גם אם בצורה מרוחקת.וחוויית צפייה מוצלחת גם השתנתה אצלי מכיף לחוויה מרגשת ואמיתית(ואני גם נמשך יותר לסרטים דכאוניים וטרגיים).
הדוגמה הכי טובה שלי היא כמובן האשליה,שכשראיתי אותו לראשונה החשבתי אותו כסרט אדיר,אחד הטובים שראיתי וכיום אני מסתכל עליו כסרט די מגוחך ושטחי,אך מהנה.
מה שאני מנסה להגיד הוא לא שמי שלא מבין בקולנוע לא יכול להגיד את דעתו על סרט,אלא שאני מעדיף שלא לומר את דעתי על סרטים שראיתי לפני שהבנתי בקולנוע,מפני שמן הסתם דעתי כיום תהיה שונה מאוד עליהם.למעשה,זה יהיה כמעט כמו לראות אותם פעם ראשונה.
ובקשר לתגובה אחרת שלך-כבר פתחנו כאן דיון אז אולי אין טעם שקרקר ימחק את תגובותיי(אלא אם כן הוא מחק בזמן שכתבתי את התגובה הנוכחית).קיטש בסופת חול?אשמח אם תראי לי איפה.במוזיקה?אין כזאת בסרט.בבכי?יש רק סצינה אחת כזאת וזה מעט מאוד בשביל סרט טעון כזה.בסיום?אפשר לומר עליו הרבה דברים,הוא לא קיטשי.
אתה מתאר תהליכים של התבגרות
(אם אני זוכרת נכון אתה באופן כללי די צעיר) יש סרטים שהלהיבו אותי כשהייתי בת 16-17 והיום אני נזכרת בהם בביטול, ויש אחרים שהם עדיין נהדרים בעיני. מה שלא ממש קרה לי, זה שהתחלתי לאהוב סרט שפעם לא אהבתי. מה שכן קרה לי פעמים ספורות (יותר עם ספרים), שהבנתי למה הגיוני להעריך יצירה שלא אהבתי. זה לא גורם לי לאהוב אותה פתאום, אבל אני מבינה מה הופך אותה למעולה בעיני הרבה אחרים.
הקיטץ' בסופת חול היה בעיני בעלילה, זו דרמה מינימליסטית ומינורית, ולא קרה שם שום דבר באמת מפתיע בהתפתחות העלילתית. אני לגמרי מקבלת את הדעה (של אחרים) שזה סרט מעולה כי יש בו הרבה מאוד אלמנטים מעולים, בעיקר בגזרת המשחק, אני פחות התלהבתי.
הבהרה:
פחות התלהבתי בקטע של להציב אותו בשורת הסרטים הישראלים הטובים ביותר שראיתי או משהו, אני עדיין חושבת שזה סרט שעשוי טוב ואם אני זוכרת נכון, כשהגבתי בדף הסרט, לגמרי קראתי לאנשים לצפות בו בקולנוע כי זה היה מאוד שווה את זה.
אני לא חושב שהסיבה היא התבגרות.
אלא,כמו שאמרתי,שאני פשוט מבין עכשיו בקולנוע.הביטול שלי כלפי האשליה כיום,לעומת ההערצה בעבר,ממש לא נובע מהתבגרות(היי,התחלתי להתעמק בקולנוע כחודש אחרי שראיתי את האשליה,ולקח לי כשנה להחליט שהוא לא סרט טוב,זה בטח לא בגלל התבגרות).אלא הסיבה היא פשוט,שלמדתי להתעמק בסרטים וגיליתי שיוצר הסרט לרוב לא עושה סרט בשביל הכיף,אלא שהוא מנסה לגעת בי בצורה כלשהי ולומר משהו מעניין על השקפת עולמו.ובכן,כשצפיתי באשליה שוב פשוט ראיתי שזה לא נמצא שם.כן,הוא חוויה נחמדה מאוד,אבל מכיוון שהחוויה הזו חסרת משמעות לפי דעתי אני לא מחשיב אותו כסרט טוב,מכיוון שלמדתי שסרט יכול ממש להשפיע על חיי ולא רק לתת חוויה נחמדה.
ודרך אגב,מהתגובות שלי עלול להיווצר רושם שאני משוויץ בהבנה שלי בקולנוע או משהו כזה.אני רוצה להבהיר שזה לא נכון.אני בכלל לא מבין גדול בקולנוע,בטח בהשוואה לרבים מהמגיבים פה.כשאני קורא לעצמי מבין בקולנוע אני מתכוון לצורך העניין להבנה הבסיסית שרכשתי במגמה בתיכון וששיפרתי עצמאית על ידי קריאה,צפייה וכמובן דיונים כאן
("געגוע" הוא סרטו *החמישי* של גביזון).
שורו, חולה אהבה ברחוב ג', האסונות של נינה, געגוע ו?
(ל"ת)
"אבידות ומציאות" מ-2007 שהופק במקביל *גם* כסדרת טלויזיה
אבל בהחלט אפשר להבין למה הוא נשמט מהזכרון: הוא לא קרוב לרמת ההצלחה שלה זכו שלושת הראשונים שלו, לא מבחינת הקהל, לא מבחינת הביקורות (שהייתה אדישה אליו) ולא מבחינת האקדמיה.
וואלה. זכרתי משומה (והאינטרנט לא סתר את ההנחה) שמדובר רק בסדרת טלוויזיה. מתקן.
(ל"ת)
מה יהיה עם אבי נשר?
הוא כל כך איכותי ותמיד כל כך מקופח.
מנותקים כרגיל
השבוע היה יום הקולנוע הישראלי. ראינו 3 סרטים. אחד מהם מכתוב הוא sold out בקופות. סיפור מרגש עם ניחוח ירושלמי חזק. נראה שיהפוך לקאלט. אצל האקדמיה כמו אצל האקדמיה כנראה זה לא מספיק טובת אף מועמדות. צריך לחפש אלגוריות ומטאפורות ולמצוא סרטים שיראו אותם בודדים. תתחברו ותתבגרו. יש קולנוע מחוץ לשנקין
קצת קשה להתנגד לטקס שמתחיל עם אילן פלד
שאגב מועמד בקטגוריית הסרט התיעודי הקצר כאחד מיוצרי על "ליליאן".
הימורים: אף אחד משלושת הפייבוריטים בקטגורייה הראשית לא עשה עליי רושם כמו הטריו של אופיר 2014 ("גט", "אב"א" ו"את לי לילה") והפייבוריט הפרטי שלי, "מוטלים בספק", כנראה לא יפתיע היום (כי הוא לא מועמד על התסריט), אז אני אאמר על על זכייה שלישית ברצף של "באבא ג'ון" ואשים את הז'יטונים על "פיגומים" בתור זה שיפתיע מול "פוקסטרוט"..
בדיעבד (וגם בזמן אמת), לאופיר 2014 היה ליינאפ מדהים בכל קנה מידה
גם באוסקר אני בדרך כלל לא רואה את כל המועמדים לסרט הטוב ביותר, וכשאני כן מקפיד להשלים, זה מתוך תחושת הכרח ולא כי בא לי. את הסרטים שהועמדו באותה שנה לסרט הטוב ביותר ראיתי פשוט כי כולם נראו לי סרטים שכיף לראות, וחמישתם העיפו לי את הסכך. ספציפית ״יונה״ ממש לא תופס צפייה שנייה, אבל ״אפס ביחסי אנוש״ הוא אחד הסרטים הכי שלמים שנוצרו פה, ובכללי, אחד הסרטים הכי טובים של השנים האחרונות באיזושהי שפה, ״את לי לילה״ עוצר נשימה, ״גט״ הוא חגיגת האלקבץ הנפלאה ביותר אי פעם (לאורך כל הטירונות אהבתי לעשות לחברים שלי חיקוי של ויויאן ולגז׳דר ״קחו אותי מפה, אני לא יכול להיות כאן יותר״) ו״מיתה טובה״ הוא סרט בכי מעולה. גם ב-2007 הייתה שנה נהדרת, עם ״ביקור התזמורת״, ״בופור״ ו״נודל״ (הרבה שוכחים את זה שמילי אביטל פאקינג נתנה בראש בסרט המקסים הזה).
טוב נו, אז לא היו הפתעות.
ולמרות שהוא לא החביב עליי בחמישייה "פוקסטרוט" הוא בהחלט בחירה נסבלת ביותר. ברכות, בעיקר לליאור אשכנזי. מגיע לו.
סחתיין גם להפתעה בקטגוריית המשנה של עמי סמולרצ'יק על "פיגומים" ביקום מקביל זה היה האופיר השני שלו אחרי הסצינה המשובחת ההיא ב"סימה וקנין מכשפה".
הבנות של "לא פה, לא שם" השתלטו, כצפוי, על קטגוריות המשחק הנשיות. לא נראה לי שזה נתון שעשוי להפריע למירי רגב להמשיך לדבר על הדרה ומועדון סגור בקולנוע הישראלי.
האחים אדרי אולי אחראים או שותפים להפקה של כ-70 אחוז או יותר מהסרטים הישראליים אבל מאז "הערת שוליים" ב-2011 היה רק סרט אחד בלבד שזכה בפרס הסרט באופיר והיה קשור באופן כזה או אחר לאחים אדרי, "באבא ג'ון" מלפני שנתיים, כך שלא מפתיע שהאחים העדיפו להיעדר מהטקס כ"אות הזדהות להדרה של מירי רגב מהטקס".
כנהוג בשנים האחרונות היו פרסים שחולקו בזמן שהשידור בטלויזיה יצא להפסקת פרסומות. אחד הפרסים שחולקו בזמן הפרסומות היה פרס הסרט העלילתי הקצר, הזוכה היה "מקווה שאני בפריים (של נטע-לי בראון). הו האירוניה.
רגע(י) השפל של הערב: הדבר התמוה עם חן ליברמן.
רגע השפל של הערב שמצליח להתעלות אפילו על רגע השפל הקודם: האולטראס מבצעים את "ישראלה". WTF!!! את ההגשה של ג'ורדי בקטגוריית הפסקול עוד אפשר לתרץ כפנייה פופוליסטית לקהל הצעיר, איזה תירוץ יש לדבר הזה?
רגע השיא של הערב: אילן פלד בפתיחה. בחירה מעניינת ללכת על "מנחה" שלא זורם עם עשיית דברים בלייב.
רגע נוסף שהרגיז אותי בשידור
היה היציאה לראיון עם ג׳ורדי באמצע הנאום של ניסים דיין. והמעבר לפרסומות באמצע הנאום. האדם זוכה בפרס מפעל חיים, הכבוד המינמלי שמגיע הוא שישדרו את כל הנאום שלו.
הנאום הזה גם היה הדבר הכי מעניין בטקס בפער משמעותי
(ל"ת)