לא ראיתי את טקס פרסי אופיר כי הייתי עסוק בלדבר על דרדסים אנטישמיים, ובאופן כללי כי יש לי דברים טובים יותר לעשות בחיים. אני מבין שלא הפסדתי הרבה חוץ מבדיחות מירי רגב. בעניין הפרסים עצמם, השנה באמת אף אחד לא ידע מי הולך לזכות, וחלוקת הפרסים היתה מפתיעה, ולכן זה בוודאי היה טקס מרתק ומעניין לגבי חמשת האנשים שראו את הסרטים האלה. אני לא ראיתי, וגם אתם לא, ולכן זאת רשימה של סרטים שאין לי מושג אם אני צוהל או זועם לגביה.
אני באמת מתנצל, חוסר האיכפתיות שלי לא נובע מזלזול בסרטים האלה או בקולנוע הישראלי בכלל אלא מהמנגנון הדפוק של הפרס הזה. אם מישהו מעוניין לעשות טקס שיעניין אנשים לראות, אולי – אבל רק אולי – כדאי לעשות טקס שיעניין אנשים לראות.
בכל אופן, זאת הרשימה:
הסרט הטוב ביותר: באבא ג'ון
בימוי: ארז תדמור, "ארץ פצועה"
תסריט: אלעד קידן, "היורד למעלה"
השחקן הטוב ביותר: רועי אסף, "ארץ פצועה"
השחקנית הטובה ביותר: מורן רוזנבלט, "חתונה מנייר"
שחקן המשנה הטוב ביותר: נורמן עיסא, "מלחמת 90 הדקות"
שחקנית המשנה הטובה ביותר: דבורה קידר, "ציפורי חול"
צילום: עפר ינוב, "באבא ג'ון"
עריכה: אריק להב ליבוביץ', "היורד למעלה"
מוזיקה מקורית: אייל סעיד, "באבא ג'ון"
פסקול: "היורד למעלה"
ליהוק: נועה אלה, "באבא ג'ון"
עיצוב אמנותי: יהודה אקו, "באבא ג'ון"
עיצוב תלבושות: קרן אייל מלמד, "חתונה מנייר"
איפור: אורלי רונן ושירן כהן היימן, "ארץ פצועה"
הסרט הקצר הטוב ביותר: "אחד באפריל"
הסרט התיעודי הטוב ביותר: "שיח לוחמים: הסלילים הגנוזים"
הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר: "מרוששות"
"באבא ג'ון" זכה באופן די מפתיע: הוא לא הצטייר כמועמד מוביל לפני כן. הוא גם קיבל את המספר הגדול ביותר של פרסים – חמישה. גם הגיוון בפרסים הוא מאוד מרשים: בשבעת הפרסים שנחשבים מרכזיים – סרט, בימוי, תסריט, וארבת פרסי המשחק – זכו שישה סרטים שונים. בדיוק ההיפך המוחלט מסוויפ. רק נבירה נמרצת בתולדות האופיר והאוסקר תגלה אם היה אי פעם מקרה של פיזור כל כך גדול בין הפרסים.
לגבי אנשים מהשורה שרואים סרטים לפעמים (כלומר כולם, חוץ מכמה מאות אנשי אקדמיה), הדבר הכי בולט בטקס היה ההתעלמות מ"המילים הטובות", הסרט הישראלי המצליח של השנה, וגם זה שקיבל את מרבית המועמדויות. הוא לא קיבל כלום. אפס. דבר די דומה קרה לפני כמה שנים עם "העולם מצחיק" – שגם הוא היה מועמד להרבה פרסים, אבל הפסיד את הפרס הגדול וכמעט כל פרס אחר. כמעט כאילו לאקדמיה יש משהו נגד שמי זרחין, או נגד סרטים שיצאו כבר לאקרנים.
זה באמת מטופש
לא מבין מאין מגיעה ההחלטה המטומטמת לקיים טקס, שאת רוב הסרטים המתמודדים בו, לא ראה אף אחד.
חבל על המילים הטובות
הוא אולי לא היה יצירת מופת חד פעמית, אבל היה בו מין קסם כזה שבאמת משך אותי. הוא היה קליל מצחיק כשצריך והיה בו משהו מאוד מרגש, מאכזב שהוא יצא בידיים ריקות, ועוד יותר מאכזב שאני לא יכול להגיד האם ההפסד המוחץ הזה מוצדק על לא, כי כאמור, רוב הסרטים בכלל לא יצאו.
זה פסטיבל החבר'ה
זה חברים נותנים אחד לשני פרס ותפיחה על השכם..
To each his own
המילים הטובות זכה למילים טובות, הפרסים זכו בפרסים.
כתור מישהו שראה שתיים וחצי מהסרטים האלה
אני די שמח מחלק מהפרסים האלה – הבימוי של ארז תדמור היה הדבר היחיד הטוב בסרט, מורן רוזנבלט היא חמודה אמיתית ב'חתונה מנייר' שאני חושב שאנשים מאוד יאהבו אם,נו, יוציאו אותו לאקרנים מתישהו ודבורה קידר היא אומנם לא הדבר הכי טוב ב'ציפורי חול', אבל זה נובע אך ורק בגלל הכמות המוגברת של דברים הכי טובים שיש בו והזכייה שלה מוצדקת מאוד. כמובן שהיו הרבה מועמדיות וזכיות שהיו חסרות לי ברמה האישית אבל האקדמיה וסרטי ז'אנר וכל זה.
אני כן מצפה להיורד למעלה שמהטריילר נראה מבטיח וגם טיפה ל'מלחמת 90 הדקות' שנשמע, לכל הפחות, כמו קונספט משעשע ומצחיק. לעומת זאת, לבאבא ג'ון יש את אחד הטריילרים הכי בלתי נסבלים שראיתי לאחרונה שלא גורמים לי רצון רב לרוץ לראות את הסרט בכלל. אז אני אשב פה ואדמיין שציפורי חול או מסווג חריג הם הזוכים של הטקס, אם זה לא מפריע לכם.
גרסת ראף קאט של מלחמת תשעים הדקות הוקרנה לפני כמה חודשים באוניברסיטת ת"א.
אל תעצור את נשימתך בציפייה.
אשמח לפירוט, גם אם מספיילר מעט.
על מה עבד/לא עבד בראף קאט.
ראיתי את הסרט בהקרנת אקדמיה. זה מוקומנטרי – יש הרבה רגעים שלא עובדים בגלל הפורמט הזה. זה סרט מאוד חביב במהלך הצפייה, אבל שוכחים אותו מהר מאוד. בצד החיובי, משה איבגי ונורמן עיסא מעולים וממש מחזיקים את הסרט וגם המוזיקה של רן שם טוב מוסיפה עניין
הוא פשוט לא מחזיק סרט, בשום צורה.
זה סיפור שלא מחזיק מערכון בן חמש דקות ובטח שלא סרט בן שעה וחצי. אין כמעט התקדמות של הסיפור תוך כדי הסרט עצמו שהרי כולו הוא ציפיה לסוף, לפואנטה, שתגיע. הוא לא מצחיק, ועיסא ואיבגי מבוזבזים עד כאב.
איך לא לזכות בפרסי אופיר
דבורית שרגל, הבמאית של "איפה אלי קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" מסכמת קמפיין כושל באופירים של סרטה האהוב והיחסית מוכר (גם רז,נדמה לי, כתב עליו כאן) שאפילו יצא לכמה הקרנות. סיכום מדכא מאוד , בטח ליוצריםשרוצים לעשות משהו אחר, אבל מרתק לקריאה ומבהיר את חלק מהחולות הרעות שנמצאות בתעשיית הקולנוע שלנו.
לא נעים להגיד
אבל "אלי קרי ונוריקו-סאן", עד כמה שהיה נוסטלגי וחביב, פשוט לא היה סרט כל כך טוב, ולדעתי בטח שלא ראוי לפרס. כמי שגדלה על הספר אלה קרי, ושאמא שלה קראה הרבה מהספרים המדוברים בילדותה שלה, מצאתי אותו די שטחי ולא מספק, והמסע האישי שעוברת הבמאית לצד זה הגיאוגרפי מטופל ביד כבדה, לא מעמיק ואפילו קצת נרקיסיסטי. הייתי שמחה הרבה יותר לדון בילדותן של כל אחת מגיבורות הספרים יותר לעומק. כן, היו שם חלקים מרגשים ומעניינים, אבל יצאתי בתחושה של פספוס. אז אני מתקשה להאמין שמדובר באיזשהו bias שמנע את המועמדות לסרט.
לא ראיתי את הסרט, ואולי את צודקת
ובכל זאת אני מציע לך להציץ בפוסט ולקרוא שם. ברור שחלק מהאנשים פשוט לא התחברו לסרט או חשבו שהוא לא טוב – אבל לפי מה שמתואר שם, זה לא הסיבה היחידה. וגם אם הסיבות האחרות הן שוליות, הם עדיין מגפות וחולות שכדאי לסמן ולהעיף מהאקדמיה והתעשייה הקולנועית שלנו.
צר לי, גב' brumhida, על החוויה הלא נעימה שעברת בצפייה בסרט שלי.
ככל יוצר, גם אני נרקיסיסטית. מפתיע?
אין פה שום bias "שמנע מועמדות", כי הסרט עלה לגמר, למגינת לבך ובניגוד לטעמך.
בסך הכל ניתחתי את התהליך שעובר סרט עצמאי לגמרי, ללא שום מנגנון שיווק ויח"צ, משהו שלדעתי לא עשה עדיין אף גמריסט בעבר.
כל הכבוד על עשיית הסרט, אבל קצת פחות על התגובה.
זהו אתר העוסק בסרטים, ואנשים מביעים פה את דעתם. ברומהילדה עשתה זאת בנימוס, תוך כדי שהיא חולקת לסרט שלך גם מחמאות (וגם לא), ואין סיבה לעקוץ אותה.
אני מצפה לראות את הסרט, ובאמת, כל הכבוד על ההשקעה ועל הנושא המרתק.
אדם היקר,
אני חושבת שעניתי לברומהידה בנימוס רב מאוד ואני באמת נרקיסיסטית. מודה בחולשותיי, כמו תמיד, למה זו נראית לך עקיצה?
כן, אני יודעת מה זה עין הדג, אני מבקרת קולנוע לשעבר, וקוראת ותיקה של האתר. את דורון הזמנתי לצפות בסרט אחרי שעלה לאקרנים, בדצ' 2014.
תודה רבה, אשמח לראות אותך, וכפי שכתבתי לקרקר, הסרט מוצג בסינמטק בקביעות כבר עשרה חודשים, כך שתוכל לראותו לכשתרצה, ע"פ לוח הסינמטק, כולל הערב בתשע, ובשבת ב-11 בבוקר, בנוכחותי, ואז תוכל גם לשמוע על תהליך ההפקה ועוד על מגרעותיי:)).
הירושלמים יוכלו לצפות ב"איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" בשבוע הבא, 29.9
לוח אוקטובר, כמו כל חודש, יפורסם בקרוב בבלוג שלי
תיקונים
מר קרקר כפול
תודה על ההפניה שלך.
ברשותך אתקן. הסרט שלי לא "אפילו יצא לכמה הקרנות".
הוא מוקרן ברציפות כבר עשרה חודשים בסינמטק תל אביב, הוקרן בכל הסינמטקים בארץ, ואני עורכת איתו סיבוב הקרנות בכל רחבי הארץ: קיבוצים, ספריות, מתנ"סים ועוד.
אני ממש לא מגלה פה שום דבר חדש, הכל נכתב ונאמר בכתבות המרובות שהיו עליו.
ככל הידוע לי, בעין הדג לא נכתבה עליו ביקורת, אבל כן נכתבה בסריטה, בסינמסקופ ובקולנוע בראש צלול.
על כל אירועי הסרט וההקרנות שלו בשנה האחרונה אני כותבת בעמוד הפייסבוק שלי, וכן בסיכום חודשי או דו חודשי בבלוג.
אני לא מבין את זה
אני יכול להישבע שקראתי כאן בעבר (בהקשר כלשהו על "למלא את החלל") שסרט חייב להיות מוקרן לפחות שבוע כדי להיות מועמד לפרס אופיר, לפני הפרס. ואני זוכר שאפילו רד ציין שהקרינו את למלא את החלל במשך שבוע בשושו בסינמה סיטי, בהקרנות חצות, במיוחד רק בשביל זה. מוזר.
זה עדיין נכון.
וזה אומר שכדי ש"באבא ג'ון" יהיה כשיר לאוסקר חייבים להתחיל להקרין אותו לכל המאוחר ביום חמישי הקרוב. וזה בטח יקרה – באותה הצורה, יעשו שבוע של הקרנות חצות באיזה סינמה סיטי ולא ממש יספרו לאף אחד, רק כדי שיהיה רשום בפרוטוקול שהסרט כשיר. לא שיש לו סיכוי באוסקר בכל מקרה.
נקודה מבריקה שמעלה אור סיגולי בסקירה שלו ב"סריטה", ואני מצטט:
לפי יאיר רווה
'באבא ג'ון' יעלה להקרנות מסחריות בסינמה סיטי ביום חמישי הקרוב כדי להיות כשיר לאוסקר.
כלומר בדיוק מה שאמרתי.
(ל"ת)
ואכן
מהיום ובמשך השבוע הקרוב, "באבא ג'ון" מוקרן (רק) בסינמה סיטי גלילות, כמעט רק הקרנות צהריים וערב מוקדם (19:20 לכל המאוחר).
עזבו את אופיר - הנה נושא חשוב יותר:
מתי עולה פוסט ה"אשמנו בגדנו" המסורתי של רד פיש על כל הסרטים שהוא לא כתב עליהם ביקורת השנה?
עוד מעט כבר נכנס הצום…
מחפש סרטים לעביר את הצום
הי יש מצב להמלצות על סרטים טובים שלא הכרנו כאן וכדי לראות במהלך הצום?
אני יכול להמליץ רק על slow west מערבון שקט ומעניין עם מייקל פאסבנדר , בתור צייד ראשים אולי אחד הסרטים הכי טובים שראיתי השנה שחבל שלא הוקרן כאן.
אז יש מצב להמלצות?
אני חושב שגם שנה שעברה מישהו שאל וזרקתי מלא סרטים אקראיים שראיתי באותה שנה ואהבתי אז הנה זה שוב:
אורלנדו (1992, סאלי פוטר) – דרמה תקופתית יפהפיה ומגניבה עם טוויסט נחמד שבו אחד התפקידים הראשונים של טילדה סווינטון.
המרגל שחזר מן הכפור (1965, מרטין ריט) – אחד העיבודים הטובים לג'ון לה קארה. סרט מרגלים "אמיתי" נהדר ומפתיע.
מכונית שוטרים Cop Car (2015, ג'ון ווטס) – סרט ילדים ומתח. מתחיל בצמד ילדים מונים את כל הקללות שהם יכולים לחשוב עליהם ומשתפר משם.
הסיוט (2015, רודני אשר) – הדוקומנטרי-אימה הכי טוב שיש, ובכלליות אחד מסרטי האימה הטובים שראיתי.
Super Troopers (2001( – קומדית קאלט נהדרת ומצחיקה עם ציטוטים אדירים למכביר.
71 (2015, יאן דמנג) – סרט שמתרחש בזמן הפרעות באירלנד ומתאר חייל שהולך לאיבוד בשטח אויב. רלוונטי לזמננו בישראלי בצורה קצת מטרידה, אבל מותח ונהדר לא פחות. ג'ק אוקונול מושלם.
R100 (2013) – סרט BDSM (בערך) יפני שרק הולך ונהיה מוזר יותר ויותר, מרתק יותר ויותר, מופרע יותר ויותר ומצחיק יותר ויותר. בלי סצנות מין, אגב.
אקס_מאכינה (2015) – יש לו דף סרט באתר.
Peeping Tom (1960, מייקל פאוול) – אחד מסרטי הסלאשרים הראשונים, מבויים לעילא ומאוד מהנה, בהנחה שאתה מסתדר עם קולנוע מיושן.
פדינגטון (2015) – סרט הילדים הטוב ביותר של השנה, עם כל הכבוד לשון כבשון ופיקסאר.
בסדר ההיעלמות (2015, נורווגי כלשהו) – מותחן-קומי פארגו-י שכזה, שלאט לאט צובר קצב. מצחיק, אלים, ועם שימוש נהדר בכלי קולנועי אחד.
מידות רעות (2015) – אם אתה לא קשור לעלילה קוהרנטית, פול תומס אנדרסון מציע את אחת הקומדיות הטובות של השנה.
חמשת הטובים (2015, כריס רוק) – כריס רוק עושה וודי אלן עם רוזריו דוסון והשימוש הכי כואב בצ'ילי שהיה זמן מה על המסך.
למצוא את ויויאן מאייר/אזרח ארבע (2015) – משלל הדוקו של השנה: אני אהבתי יותר ויויאן מאייר, אבל שניהם סרטים טובים ומעניינים.
The Tale Of Princess Kaguya (2015) – גילבי מוכיחים שהם יכולים לעשות קסמים גם בלי מיאזאקי, בסרט קסום ונהדר עם סוף שקצת פחות אהבתי.
הרימייק שלנו לרובוקופ – שעתיים של אבסורד לא קוהרנטי שמשחזר, בצורה גרועה, את רובוקופ ונע בין "מצחיק" ל"משעמם" ל"מה לעזאזל ראיתי עכשיו" ל"לא, ברצינות, מה לעזאזל פאקינג ראיתי עכשיו?"
גברת מיניבר (1942) – דרמת מלחמת עולם שנייה שצולמה במלחמת העולם השנייה – מאוד מאוד בריטית וקפדנית, אבל גם בין זוכי האוסקר היותר מוצלחים.
סיפורים פרועים (2015) – המתחרה העיקרי של מקס הזועם לסרט הטוב של השנה
מקווה שזה יספיק. צום קל לכולנו.
מצטרף להמלצה על "אקס מאכינה"
עוד כמה, על חלק כבר המלצתי פה בעבר:
Faults – הוריה של נערה שהצטרפה לכת מסתורית שוכרים את שירותיו של מומחה לכתות ושליטה מוחית כדי שיחטוף אותה ו"ישבור" אותה. סרט קטן ואיטי, עם משחק נהדר של לילנד אורסר ומרי אליזבת' ווינסטד.
Comet – סיפור מערכת היחסים הלא-לינארי של ג'סטין לונג ואיימי רוסום. גרסה סוריאליסטית וקצת עצובה יותר של "500 ימים עם סאמר".
Obvious Child – על בחורה שנכנסת להריון אחרי סטוץ. כמו "ג'ונו", רק מבוגר יותר בכמה שנים. וג'ני סלייט נהדרת.
Kill Me Three Times – קומדיה שחורה אוסטרלית עם סיימון פג.
It Follows – אחד הסרטים הכי מלחיצים שראיתי בשנים האחרונות.
תודה
נשמע טוב ,ןאין בעיות עם סרטים ישנים .
תודה רבה
ואצל הפלשתינאים: פרות מצוירות (בדוקומנטרי)
בגדול, לא מאוד אכפת לי מקולנוע פלשתינאי. הוא עושה רושם של קולנוע פוליטי ברובו שגם בארצות אחרות עושה לי צרבת ו"גן עדן עכשיו" היה פשוט סרט גרוע שלא סבלתי כמעט בכלל ושהזמן לא עשה לו טוב.
אבל כאשר הסרט שהם שלחו לאוסקר השנה הוא דוקומנטרי שנעזר בשיחזורי אנימציה (משלל סגנונות, כולל אנימצית פלסטלינה) בסיפור על פרות.. זה,אה, יותר פונה אל ליבי.
הטריילרים (אחד ושניים ) משאירים רושם מעורבב: האנימציה נראית נהדרת (סגנונית. לאו דווקא בחינת תנועה), אבל קטעי הראיונות נשמעים קצת מעצבניםובכל זאת – זה נראה יותר טוב מכל דבר שהנו-אבי-אסעד יעמול עליו אי פעם.
יותר פרות באנימציה, פחות מחבלים מתאבדים.
הולי שיט, הם אשכרה שינו את החוקים
יו"ר האקדמיה הכריז שמ2017 (כנראה) הסרטים היחידים שיהיו כשירים להתחרות באופיר יהיו סרטים שיצאו אשכרה באותה השנה לקולנוע.
המשמעויות המיידית, להבנתי:
או 2016 או 2017 הולכת לספוג מכה בחינת כמות הסרטים שיתחרו בה.
בנוסף לכך, האחים אדרי הולכים לחגוג.
ורשימת הסרטים שמועמדים לאופיר הולכת להצטמצם בשנייה שהחוק הזה ייכנס לפועל.
נו, אז השנה החדשה נפתחת בחדשות מצוינות
נחמד מצד האקדמיה הישראלית לקולנוע לעשות סוף-סוף את השינוי הזה. השלב הבא: הכרה באבולוציה. ובכח המשיכה.