קחו בחשבון שיהיה פה ספויילרים (בטח לעונות הקודמות, ולכל פרק כאשר עולה), ונא התחשבו בזולת וסמנו את הספויילרים שלכם. תודה, יום טוב, הנה רם.
פרק 1: ההצגה חייבת…
למה זה תמיד הדושבאגים? בעונה הראשונה היה זה טים קונו, קריפטו ברו מעצבן (כלומר, קריפטו ברו). בעונה השנייה הייתה זו באני, ראש ועד הארקוניה שמעטים מאיתנו הצליחו לאהוב (עד שהפלאשבקים בעונה השנייה ניסו, ובמידה רבה גם הצליחו, להפוך את התדמית שלה לחיובית) וכעת זה בן גלנרוי (פול ראד): סלב שעושה את הבכורה שלו בברודוויי, וכמובן שהוא מוכרח לעשות זאת בדרך המעצבנת ביותר שניתן להעלות על הדעת.
כלומר, ברור שאני מודע לכך מדוע זה תמיד הדושבאגים. זאת תעלומת רצח, וכדי שנחשוד בהמון דמויות, אותן דמויות צריכות לשנוא את הנרצח. ומה לעשות שאנשים נחמדים לרוב אינם שנואים על-ידי ההמון. אבל אם "אפטר פארטי" הצליחה בעונה השנייה לנתק את עצמה מטרופ ה-"תראו איך כולם שונאים את זה שנרצח" על-ידי כך שהנרצח הוא, ובכן, מישהו נחמד (מוזר, אבל נחמד), אין סיבה ש"רק רוצחים בבניין" לא תלך באותו תלם. אנחנו כבר שלוש עונות פנימה, חבר'ה. זמן לחדש.
כיוון שזה הפרק הראשון לעונה ויש המון פרצופים חדשים, אור הזרקורים מופנה כרגע לכיוונה של דמות אחת בלבד: לורטה (מריל סטריפ), שחקנית שניסתה כל חייה להצליח על הבמות ונכשלה פעם-אחר-פעם עד שאחד, אוליבר פוטנאם מיודענו, נשבה בקסמיה במבחן הבד. מופע הברודווי החדש שלו (שגם הוא, איך לא, תעלומת רצח) מהווה את ההזדמנות הראשונה שלה להצליח – רק חבל שהיא צריכה לעבוד עם סלב בעל מניירות של דיווה שלא מחביא את סלידתו ממנה, וגם היא מצדה לא שומרת בסוד את מורת הרוח שלה. נו, אז ברוווור שהיא הרוצחת. זהו, סיימנו את העונה? אפשר להמשיך הלאה?
כמובן שלא. כלומר, אולי כן. הכוונה היא שכמובן שזה לא נגמר פה. בהפקה החדשה של אוליבר יש עוד המון פרצופים חדשים שאליהם התוודענו למספר בודד של שניות – ביניהם מפיקה עם מערכת יחסית מאוד, הממ, קרובה, עם הבן שלה; שחקנית צעירה שבן גלנרוי מתחיל איתה באופן שגם לפני עידן המי טו היה נחשב למטריד; אחיו של בן שהוא גם עוזרו האישי שנראה כמו אחד שסובל מכל רגע בסביבתו, ואפילו צ'ארלס עצמו שלא באמת רוצה להופיע שמונה פעמים בשבוע (מעניין איך הלו"ז הזה עובד?) ולכן הרצח של השחקן הראשי, ובתוך כך סגירת השאלטר על ההפקה כולה, בא לו בטוב.
ואז הסדרה עשתה טוויסט, והייתי לגמרי בעניין של הטוויסט: בן גלנרוי שרד. הו, ההלם! ויותר מכך, שעה אחרי ניסיון הרצח שלו הוא מתהלך בין כולם במסיבת האפטר פארטי (חחחח, אפטר פארטי) ואף מצליח לעצבן שוב כמה וכמה נפשות במהירות שיא של דקה. אמנם אנחנו לא יודעים מי רצח, סליחה – ניסה לרצוח אותו, אבל זה שינוי מרענן בז'אנר. לא? ורגע, אולי מישהו אחר יירצח תכף? הפעם בבניין עצמו (בכל זאת, לסדרה יש שם מחייב)? האם ייתכן שלורטה תהיה קורבן העונה? מעולה! תהרגו דמות נחמדה! תהרגו, תהרגוווו את מריל סטריפ! תהרגו באופן טראגי שחקנית מוכשרת שהמזל מעולם לא היה לצדה, ושמוצאת את מותה רגע לפני הפריצה הגדולה! תעשוווו את ז….
והם הרגו את פול ראד. שוב.
יופי. מקסים. תודה רבה "רק רציחות בבניין", יכולתם לעשות משהו מיוחד ובמקום זאת עשיתם שמיניות באוויר כדי ש… מה? שיהיה רצח בתוך הבניין? נשאלת כמובן השאלה האם מי שרצח את פול ראד הוא אותו אחד שניסה לקרב אותו לבורא שעות ספורות קודם לכן. שני רוצחים עם מניעים שונים עשוי להיות שינוי מרענן, בהנחה וזה מה שאכן יקרה. רק שבינתיים אני מרגיש תחושת החמצה קלה מהכיוון שהעונה החדשה יכלה ללכת אליה.
לא שזה אומר שהפרק עצמו לא מוצלח, ולמעשה חובבי "רק רוצחים בבניין" בהחלט לא יתאכזבו ממנו: הבדיחות, הדינמיקה (בעיקר של השלישייה הראשית), הדמויות עצמן שנהדרות אחת-אחת, הקצב שאינו מבזבז זמן ותכלס כל הכיף מסביב – הכל בדיוק כפי שהיה בעונות הקודמות. כן התגעגעתי לסדרה, אני פשוט רוצה שהיא תלך לכיוון חדש הפעם.
לפחות מריל סטריפ נהדרת כמו שרק מריל סטריפ יכולה להיות. ואם חשבתם שהיא פה כדי לעשות טובה וללכת הביתה, בינתיים נראה שהיא נותנת את כל כולה ואם תמשיך ככה, היא עשויה להביא את הסדרה לגבהים חדשים ולעצמה איזה חמישה פרסי אמי או משהו.
ופול ראד עשוי להוריד אותה שוב. טוב, יותר נכון לומר שבן גלנרוי ולא פול ראד עצמו. פול ראד חמוד. בן גלנרוי מעצבן. ולא מעצבן מוצלח במיוחד, אלא סתם מעצבן שנראה כמו פול ראד – מה שיוצר דיסוננס. לרוב אני בעד ליהוק שחקנים מחוץ לטייפקאסט שלהם, הפעם לא נראה שזה הצליח.
הערות שוליים:
• אני יודע איך הלו"ז הזה עובד, אני לא צריך שתעשו את המקבילה של הסגברה לברודוויי. אם כי במידה ואתם יכולים לעשות את זה בשיר וריקוד, אני מעוניין.
• לא, אבל, באמת – זו מריל סטריפ, נכון? מכיוון ש"רק רוצחים" עובדת בדפוס של "כל פרק יש חשוד חדש ואז מורידים אותו מרשימת החשודים", אם היא לא עולה כחשודה עד פרק 7, היא עשתה את זה. במידה וזאת היא, האם סדרה על טהרת הרוצחות היא משב רוח מרענן או בעצם סדרה מלאה בשנאת נשים? היו עימנו ועם עשרות מאמרים מציקים ברחבי האינטרנט.
• אבל באמת מי הפליץ?
פרק 2: המקצב חייב להימשך
שמעו, פול ראד מופיע בעונה יותר משחשבתי יחסית לעובדה שהוא מגלם איש מת וכל זה: בין אם בגלל מייבל שמתחילה לדמיין עמו שיחות נפש (מדוע סדרות וסרטים חושבים שזה מקסים?) ובין אם זה בגלל הפלאשבקים מתקופת החזרות למופע. את מרבית הפלאשבקים, לצערי, אפשר היה לחתוך כי לא רק שהם תורמים לסיפור כלום בפיתה (ברצינות, למישהו אכפת איך בן גלנרוי לומד למצוא את הדמות שלו בהצגה?), הם מעיבים על פרק שלא נעים להודות אבל הוא די גורר רגליים: השלישייה הראשית שלנו סיימה את הפרק עם התגלית הסופר-מדהימה שהרוצח הוא… היא… כנראה… מצוות ההפקה! וואו, הלם מוחלט!
כלומר, זה באמת הלם. עבורי. בתור צופה. כי בתמימותי האמנתי שזה מה שכולם חושבים עוד מניסיון הרצח בהצגת הבכורה, ובאמת שלא חשבתי שהדמויות עצמן סברו אחרת. אבל הפרק הזכיר לי ש"רק רוצחים בבניין", עם כל אהבתי אליה, הולכת לעתים במעגלים, כפי שקרה גם כשהסטוקר של בן חטף וכלא את צ'ארלס ומייבל, שבתורם האמינו, למשך מספר ארוך (מדי) של רגעים, שאותו סטוקר הוא למעשה הרוצח.
אנחנו רק בפרק השני וכבר עכשיו התחלתי להתייאש מהקצב, סימן מדאיג לא פחות מהתקף הלב של אוליבר. הסדרה הציגה בפרק הראשון מספר רב של דמויות חדשות ומלבד בן גלנרוי ולורטה, לא הכרנו לעומק אף אחד אחר – ובמקום לתת לנו להכיר אותם סוף סוף כמו שצריך, הפרק רץ במעגלים עם השלישייה הראשית, והציג לנו דמות חדשה רק בשביל לזרוק אותה בכלא.
אם כבר התקף הלב של אוליבר, לפחות במקרה שלו לפחות מדובר בקו עלילה שאין לי לגביו קצה חוט לאן הוא עשוי להוביל (מה שכן, היה נחמד לתהות למשך 2-3 דקות האם לסדרה יש אומץ להרוג את אחת הדמויות הראשיות שלה. כלומר ברור שלא, אבל נחמד היה לדמיין לרגע שאולי כן).
אמנם אני לא לחלוטין בטוח איך הפיכת המחזה למחזמר תציל את הקריירה המתרסקת של אוליבר (מי יודע, אולי זה מרטין שורט של "שמיגדון" שהשתלט עליו) אבל שירים וריקודים ב"רק רוצחים בבניין" זה ממש אבל ממש לא משהו שאני יכול להתלונן עליו, בטח לא כשמריל סטריפ בסביבה. הו, מאמא מיה! ומודה, הנאמבר המוזיקלי בסגנון "שיקגו" שאוליבר דמיין בסלון ביתו עם צ'ארלס, מייבל והבן שלו כן העלה בי חיוך (ואגב, סטיב מרטין. אתה לא עובד על אף אחד. כולם יודעים שאתה מסוגל לרקוד).
ועל אף שהפרק השני דורך במקום, אני לא יכול שלא בכל זאת להעריך רגעים קטנים של כנות כמו מייבל שמסבירה מדוע היא אהבה את בן גלנרוי (כי למשך חצי שעה בשבוע זה חיבר בינה לבין אימה), מדוע בן שנא כל-כך את צ'רלס (כי לפטר ילד בן 8 זה משהו שרק מאנייקים עושים) או את האמת שאותה אוליבר שמע ממבקרת התרבות, ביקורת כנה שאותה הוא לקח ללב (באופן מילולי).
לאורך 2 העונות הקודמות אוליבר עבר מהפך. מאדם אגואיסט וחרא אבא הוא הפך לאחד האנשים הנחמדים בסביבה, גם אם עדיין קצת דיווה. בפעמים הקודמות היה זה הוא שדחף לעשות את הפודקאסט מטעמים אנוכיים, והפעם – בניגוד להוראות הרופא – הוא זה שנגרר אחרי מייבל וצ'ארלס לתוך עולם שלא יעשה לו טוב. הוא רוצה עכשיו לעשות מחזמר. הוא רוצה להלהיב, לשמח וכל הג'ז הזה. רק חבל שהרצח הארור הזה הורס לו את כל הכיף. כך שנראה שאם העונה הראשונה הייתה בסימן מייבל והעונה השנייה בסימן צ'ארלס, מסתמן שהעונה השלישית היא לחלוטין אוליבר. וואלה, זורם.
הערות שוליים:
• ראינו בפרק הזה את פול ראד בן ה-50 מגלם שחקן בן 30 שמגלם נער בתיכון. תכלס, אם יש שחקן אחד שכמעט היה יכול לגרום לזה להיות אמין, זה ראד. הוא לא, אבל זה לפחות הליהוק הכי קרוב.
• אני מבין שאין תקציב למריל סטריפ בכל פרק, הא? יפה לפחות שפול ראד מקפיד להגיע עד כה.
• "רק רוצחים", אני רואה אתכם ואת ההתחנפות שלכם אליי עם הצגת דמות מבקרת סימפטית ונחמדה בניגוד לנהוג בהוליווד אבל זה לא יגרום לי להקל איתכם! אני נאמן לאמת שלי!
• אם הייתי חי בעולם הסדרה, הייתי מתחיל לחשוד שזה מאוווווד נוח שפודקאסט על מקרי רצח בבניין מסוים זוכה לעונה שלישית בגלל רצח נוסף באותו בניין בתוך פחות משנה.
פרק 3: הכינו את הממחטות
מחיאות כפיים סוערות גבירותיי ורבותיי למריל פאקינג סטריפ. אני יודע שכל הסופרלטיבים האפשריים כבר נכתבו עליה, אבל זה לא אומר שצריך להפסיק כי כשמגיע מגיע: ההופעה, המנייריזם, הקול. אפילו חוש ההומור שאני תמיד שוכח שיש לה. באמת, בראבו! כל הכבוד! תנו לה טוני! אה, אמי! מה זה משנה מה זה, שיהיה פרס כינור דוד, העיקר שתתנו לה, מה זה הדבר הזה.
אה, וגם שאר הפרק סבבה-כזה.
כלומר, הוא לחלוטין הרבה יותר מוצלח מהפרק השני: החקירה של השלישייה הראשית (או שמא עלי לומר של צ'ארלס ומייבל? לא נראה שאוליבר בעניינים כל כך) התקדמה מספר צעדים קדימה. צ'ארלס הצליח – למרות גישושים בוטים ומגושמים – לגלות למי מצוות השחקנים חסרה מטפחת (התיאוריה כרגע היא שמי שחסרה לו מטפחת הוא הרוצח, כי, נו, זוכרים את הפעם ההיא שסטינג היה חשוד כי הוא לא אהב כלבים?), ואילו מייבל התיידדה עם טוברט (ג'סי ויליאמס מ"האנטומיה של גריי"), הצלם שליווה את בן עבור הדוקומנטרי עליו ומי שבמקרה לחלוטין אוי כמה נוח הותיר מצלמה פועלת בחדר ההלבשה של בן דקות ספורות לפני מותו (הסדרה מעולם לא הייתה מעודנת בכל הקשור לקידום של החקירה).
אם אני קורא נכון את החדר, בין מייבל לטוברט עפו כמה ניצוצות, שזה מעניין כי את העונה שעברה מייבל ואליס (קארה דלווין) סיימו כשהן עדיין אייטם – וגם זה היה מעניין כי העונה הראשונה של הסדרה הסתיימה כשמייבל ואוסקר עדיין היו זוג, ובתחילת העונה השנייה הוחלט להעלים אותו לטובת אליס. אז אני מבין, בעצם, שבכל עונה מחדש נרצח לא רק דייר בארקוניה אלא גם חיי האהבה של מייבל.
ובזמן שמייבל וצ'ארלס עושים את מה שהם עושים, אוליבר מתחיל לאבד עשתונות: יש לו 3 ימים לכתוב שירים למחזמר שאף אחד לא רוצה להשתתף בו, והבן אדם היחיד שכן רוצה להשתתף בו – לורטה – בכלל קיבלה הצעה להשתתף, בקצה השני של היבשת, בספין-אוף של ספין-אוף של "האנטומיה של גריי" (בטח ג'סי ויליאמס הפעיל עבורה כמה קשרים).
וכאן יצא לנו לראות, לרגעים, את הצד הרע של אוליבר. בבת אחת נעלם החיוך הנעים שלו וכאשר הלחץ עולה על גדותיו הוא צועק על לורטה ש"את תחת חוזה!". וואו, אוליבר. באמת? אמנם הוא התנצל מספר סצנות אחרי כן, אבל אני לוקח בחזרה את "אוליבר הפך לנחמד" מהביקורת של השבוע שעבר. לצד הגילוי שצ'ארלס פיטר את בן גלנרוי בן ה-8 מ"בראזוס" אנו מבינים שמתחת לחזות השכנים קשישים החביבים מסתתרים אנשים שיכולים להיות די מאנייקים כשזה לטובתם האישית. ויודעים מה? אני אוהב את ההתפתחות הזו בדמויות שלהם. לא כל אדם זקן (שאינו פוליטיקאי) בהכרח חייב להיות מקסים ונעים הליכות.
בכל אופן את הפרק השלישי אני יחסית מחבב. אמנם עדיין יש בו כמה רגעים שגרמו לי להרים גבה. מלבד השטות עם המצלמה, יש גם את כישורי המשחק הנוראיים של אחיו של בן. ברור לכל בר דעת שהוא שמח שבן מת, ובאמת שלא צריך לעשות שמיניות באוויר כדי להסתיר את זה מאיתנו (ואני מקווה שלא יהפכו את זה לגילוי מרעיש בהמשך העונה).
אבל החקירה באמת סוף סוף התקדמה וזכינו לשמוע שירים טובים. באמת באמת טובים. אני מקווה שבדיסני מתכננים לשחרר את פס הקול של העונה בספוטיפיי או משהו כי גם שיר הערש של לורטה וגם השיר הקליט הגדול האחר עדיין תקועים לי בראש, זמן רב אחרי הצפייה. לפחות אם העונה הזו תתגלה כגרועה בפן חקירת הרצח, תמיד נוכל להיזכר בשירים.
הערות שוליים:
• ועבור אותם שירים (וגם עבור אלה שקרוב לודאי יגיעו בהמשך) נשכרו מספר שמות די גדולים מברודוויי, ובראשם הצמד פאסק ופול ("האמן הגדול מכולם", אוון הנסן היקר" ו"לה לה לנד") שכתבו והלחינו את מרבית השירים, ואליהם הצטרפו שרה ברליס ("מלצרית"), מייקל ר. ג'קסון ("A Strange Loop") והצמד מארק שיימן וסקוט ויטמן ("שיער", ואגב הם כתבו למרטין שורט את השירים במחזמר בכיכובו "Martin Short: Fame Becomes Me"), כשכל אחד מהם תרם לפחות שיר אחד למופע המתגבש של אוליבר.
• פינת הניחוש הפרוע: יהיה פרק מחזמר. כלומר, אנחנו יודעים שההפקה עובדת על מחזמר, ואני די בטוח שיהיה פרק שלם שיוקדש למופע עצמו ואני לא יכול לחכות לזה.
פרק 4: החדר הלבן
בשבוע שעבר התאפקתי לכתוב שצ'ארלס, בעונה הזו, מרגיש כמו גלגל שלישי; אוליבר עסוק במופע שלו ומייבל מובילה את חקירת הרצח. צ'ארלס, לעומת זאת, משתרך אחריהם, עוזר היכן שצריך ומעניק עצות אבל בלי איזושהי תכלית. אבל עצרתי מלכתוב את זה כי היינו אז רק שלושה פרקים לתוך העונה, והחלטתי לראות לאן הדברים יתקדמו. והו הו, הם בהחלט התקדמו! כי באמת נראה לכם שסטיב מרטין (להזכירכם גם אחד מיוצרי הסדרה) ייתן לצ'ארלס האדן סאבאג' להיות פילר?
"רק רוצחים בבניין" תמיד הייתה סדרה מצחיקה אבל, אתם יודעים, אף פעם לא החזקתי בגללה את הבטן מרוב צחוק. גיחוך זה מה שלרוב היא הוציאה ממני עד כה. כמו יין טוב, ל"רק רוצחים בבניין" הומור מהסוג שמעריכים. אבל הנה אחרי שתי עונות ושארית, שמחתי הפעם שלא לגמתי יין או משקה אחר כי הייתי משפריץ אותו מהאף. משום שצ'ארלס, כשהוא יוצא מ-"החדר הלבן" בפעם הראשונה, ייחקק בי לעד כאחד הרגעים הטלוויזיוניים המצחיקים שראיתי אי פעם. ובדיוק כשחשבתי שזה לא יכול להשתפר: בהמשך הפרק הוא שר ורקד בעודו מכין חביתה דמיונית, ואני – חבר'ה – כמעט הייתי על הריצפה. באמת. תמיד כיף להיזכר שסטיב מרטין הוא אחד הכישרונות הקומיים הגדולים של ימינו ובאמת שאין לי מה להוסיף מלבד מחיאות כפיים.
ובנוגע לפרק עצמו, אני לא באמת מאמין ששתי בנות זוג שונות של צ'ארלס יתגלו כרוצחות אבל אם כן, וואו. האיש מקולל כמו אוליבר והופעות בכורה בברודוויי. רק חבל שהפרק שמר את הגילוי אודות ג'וי שניה לפני הקרדיטים כי זה היה ברור שהיא החשודה הבאה אחרי הרגע הקריפי ביניהם במטבח, ואם עוד היה ספק: כשמייבל מגלה שמישהי איפרה את בן גלנרוי באותו ערב גורלי כדי לכסות על סימן אדום בפנים, אני לא מבין איך החשד לא עבר מיד אל ג'וי. אני מניח שזה חלק מסימפטום ההליכה במעגלים שהסדרה ידועה בה בעיקר שלבים האלה של כל עונה.
ואם כבר התקדמות לשום מקום, אין שמח ממני לראות את טינה פיי אבל מדוע סינדה קנינג עדיין בסביבה? בעונה הראשונה היא הייתה בעלת פודקאסט שהשלישיה שלנו שואפת להיות כמוה, ובעונה השנייה סינדה הייתה קשורה ישירות לתעלומת הרצח. אבל מה המטרה שלה הפעם? כי אני חושש שהנוכחות שלה, לפחות הפעם, די מיותרת. מצד שני, חשבתי דברים דומים על צ'ארלס בפרק הקודם ותראו איזו הפתעה מדהימה קיבלנו ממנו הפעם. האם נקבל מסינדה רגע "חדר לבן" משלה? הלוואי, זה יהיה נהדר.
מעבר לכך צ'ארלס שלנו עומד להתחתן, ובכך להיות הורה רשמי ל-62 דגים שישמחו לקרוא לו "אבא". או שלא, אבל מי יודע? הכל יכול לקרות.
הערות שוליים:
• בשבוע הבא אני מקווה לראות שוב את לורטה. בתור חברה מרכזית במחזמר, אין שום סיבה שהיא לא תשתתף בחזרות בבית של אוליבר. אני מבין שמריל סטריפ יקרה וכל זה, אבל ההיעדרות שלה (ללא הסבר כחלק מהעלילה) בולטת ולא לחיוב.
• הזכרתי את זה בשבוע הראשון ואזכיר זאת שוב: מתחזק אצלי החשד שבאמת יש לנו עסק עם שני רוצחים שונים. אחד שניסה בתיאטרון ושני שהצליח בבניין. זה אפילו לא חשד בשלב הזה, מהיכרות עם הסדרה אני די בטוח שזה הכיוון שאליו היא הולכת ואני מקווה שהם לא יגררו את זה עוד זמן רב.
• מדוע בעצם צ'ארלס אף פעם לא נכנס ל"חדר הלבן" בכל הפעמים שחטפו אותו או איימו עליו בנשק לאורך הסדרה? אין, תראו כמה מדהים האיש הזה שמפחד הרבה יותר לשיר מול קהל או לשוחח בכנות עם זוגתו מאשר להסתכסך עם עבריינים. צ'ארלס האדן סאבאג', אתה מלך.
• אגב, אני שמח בשבילך צ'ארלס שהלכת להתנסות בעוד תנוחות קאמה סוטרה אבל שכחת לכבות את הגז.
פרק 5: הו, אהבה!
ערב של רומנטיקה יורד על התפוח הגדול: אוליבר מבלה ערב שובר שיניים עם לורטה, מייבל מגלה שהיא בדייט בהפתעה עם טוברט ואילו צ'ארלס מנסה להבין מה מסב לו אושר. חצי עונה מאחורינו וכל השחקנים המרכזיים סמוכים לשולחן. ורגע לפני שהסדרה צוללת לתוך הכאוס שממתין, ככל הנראה, מעבר לפינה, "רק רוצחים בבניין" משנה פאזה כדי להתעמק בקשרים שבין הדמויות.
וכן, יש שיגידו שזה קצת משעמם. ויודעים מה? זה כנראה נכון, אבל למדתי גם להעריך פרקים כאלה שבהם אנו לומדים להכיר את הנפשות הפועלות לא דרך בדיחות, לא דרך דרמה ולא דרך חקירות, אלא פשוט שיחות עומק.
ובאמצעות אותן השיחות הבנתי שצ'ארלס הוא אדם ללא מודעות חברתית. האיש בכנות לא הבין מדוע האירוסין שלו בוטלו אחרי שבהפרש של שעות בודדות הוא שאל את ארוסתו לעתיד אם היא קשורה לרצח, והוא גם תיבל זאת בווידוי שהצעת הנישואין הייתה אופסי קטן מצדו. בוא גם תעשה עליה טפו, צ'ארלס, למה לא.
אבל זה לא שהוא איש רע. אותן שנים רבות של בדידות הביאו אותו להתכנסות עצמית, למציאת נחמה בתוך הלבד. כי הלבד הוא מקום בטוח. אין הפתעות, לא טובות אבל גם לא רעות. ויש בזה משהו טרגי כי דווקא כשנראה שהוא מוכן היה, באמת ובתמים, לצאת מהקונכייה ולבלות את שארית חייו עם אהבה חדשה – הוא פיקשש את זה בדרך הכי גרועה שאפשר. אני באמת מקווה שהסיפור בינו לבין ג'וי לא יסתיים פה. מגיע לאיש שלנו קצת אושר.
ועוד למדנו, דרך שיחות הנפש, שלורטה היא, הממ, איך לומר בעדינות… חסר שם בורג, לא? ואני לא מדבר על כישורי הבישול שלה (היא לא למדה כלום מג'ולי וג'וליה?) או הפה המנבל וגם לא על המחברת עם גזירי העיתונות שם בסוף (תיאוריה שלי על העניין בהמשך) אלא דווקא על פיסות המידע מהעבר. בפני עצמן מדובר באנקדוטות קטנות על חייה, אבל כשלוקחים צעד אחורה ומנסים להסתכל על התמונה הגדולה, המזל הרע שלה מתחיל להיראות כמו יד מכוונת שלה עצמה. אקח גם צעד קדימה ואגיד שסיפור הג'וינט המשותף שייתכן ואוליבר הוא זה שגלגל אותו – הוא הרבה פחות צירוף מקרים ממה שנראה לעין.
וזה דורש שחקנית נהדרת כמו מריל סטריפ שתצליח ללכת, מבלי למעוד, על הקו שבין אישה שובת לב, מקסימה וקווירקית לבין מישהי שללא ספק מסתירה משהו, כנראה משהו אפל אבל לא ברור בדיוק מה ועד כמה.
קו העלילה החלש ביותר של הפרק שייך ללא ספק למייבל וטוברט, ואגיד כך: זו לא אשמתה של מייבל. טוברט הוא כמו השואב הרובוטי שלי. בפרסומות הוא נראה נהדר והבטיחו לי שהוא יודע לעשות הכל אבל בפועל הוא לא עושה כלום. לא מזיק אמנם אבל בטח שלא מועיל. ותגידו מה שתגידו על קארה דלווין, לפחות הייתה לה נוכחות.
ולפחות עכשיו כשהפרק השקט של העונה מאחורינו, אני מאמין שהסדרה תיכנס להילוך גבוה יותר מכאן והלאה. אבל אני מבקש: בלי חשוד חדש ושונה בכל פרק, בלי רדיפה אחר רמזים שהתגלו ככלום ושום דבר ובלי תגליות נוחות מדי עבור הגיבורים שלנו (כמו המצלמה ההיא מלפני כמה פרקים או המחברת בפרק הנוכחי).
הערות שוליים:
• פינת הניחוש המופרע: לורטה היא אימא של בן גלנרוי. קשה לי להאמין שהיא סטוקרית שלו, וגם כל הסבר אחר לקיומה של המחברת לא יפיס את דעתי כמו ההסבר שהיא מסרה אותו לאימוץ או משהו כשהיה קטן, ועקבה אחר הקריירה שלו באוססיביות.
• מעניין, אבל כשסאז (ג'יין לינץ'), כפילת הגוף של צ'ארלס, עשתה את הגלגול ההוא שם על הריצפה בדירה שלו… האם בהפקה השתמשו בכפילת גוף?
• Tooth Fairy, Tooth Ferry. אהבתי.
פרק 6: אור רפאים
אני לא יכול לומר שלא חיבבתי את פרק 6: לילה בתיאטרון סגור שבו אירע רצח זו אווירה מעניינת, מתכון לאינספור סיפורי אימה, סיפורי מסתורין ורומנים מלבלבים.
ובכל זאת אי אפשר שלא לחוש שהסדרה ממשיכה לדרוך במקום – מה שבולט כפליים לאור הפרק של שבוע שעבר שגם הוא כמעט ולא קידם שום דבר בחקירה. אמנם 5 הדקות אחרונות של הפרק הצילו אותו אבל עד אותה נקודה מה בעצם היה לנו? צ'ארלס מדבר עם עצמו (ועם דג) כשהוא נעול בארון שירות, מייבל וטוברט מעמידים פנים שהם בנֵי הרדי ואוליבר ששוחח עם קולגה שמתגורר בגג ושירד טיפה מהפסים (תגידו לי אם אני משוגע או שלגור שם נראה ממש כיף ומזמין? תתעלמו מהעכברושים כמובן).
מתוך שלושת קווי העלילה (בעצם ארבעה, אבל אני לא יכול להדגיש עד כמהההה הווארד מעניין לי את הנחיר) האחד של אוליבר ללא ספק המעניין ביותר. אוליבר, וזה די נדיר, מוצג הפעם כשפוי ורציונלי. בשיחה שלו עם ג'רי הוא נראה לא כמו עצמו. הוא אדם אחר עם עול על הכתפיים, שנקרע בין שני עולמות. בעצם שלושה. כתבתי בתחילת העונה שנראה כי החקירה לא מעניינת את אוליבר במיוחד לאור החלום הבימתי שהוא עומד להגשים, אלא שמלבד הפנטזיה על הטוני אוליבר כעת גם מאוהב – וחקירת הרצח הארורה הזו מעמידה בסכנה לא רק את המופע עצמו אלא את מה שעשוי להתפתח עם לורטה (שממשיכה בינתיים להופיע רק בפרקים אי-זוגיים, מה הקטע?). לכן אני יכול להבין את ההתפרקות שלו בסוף.
וההתפרקות הזו, הריב הגדול בין השלישייה, ביעבע מאז ראשית הסדרה כאשר שלושה הפכים (מופנם מבוגר, מוחצן מבוגר ומייבל) הפכו לא רק לשותפים אלא גם לחברים טובים. כן, היו להם עליות ומורדות אבל ריב כמו היום, בו האמת הוטחה לכל אחד מהם בפרצוף (ואני בכוונה לא משתמש במילה "עלבון", כי זה היה רומז שהדברים שנאמרו לא נכונים) זו כבר נקודת הרתיחה. במציאוּת אני לא מכיר חברים שהיו משלימים לאחר מכן. בסדרה זה כנראה ייקח פרק.
יצאתי מ"אור רפאים" עם סימן שאלה גדול: מה הסדרה בעצם רוצה מאיתנו? אם בעונות הקודמות זכינו להכיר חשודים מדי פרק ולעסוק בעיקר בהם, בעונה הזו כל חשוד הוא נאד ברוח – שם שעולה ונמחק מהלוח בתוך פחות מחצי פרק, בין אם זו קימבר הטיקטוקרית, ג'וי, ג'ונתן ואחרים, מבלי להתייחס ברצינות לסיבה שמלכתחילה חשדו בהם.
זה כאילו שהסדרה החליטה שהיא רוצה שנחשוד בלורטה – ובלורטה בלבד. כל החצים מופנים אליה ורוב הדיבור הוא סביבה, מה שגורם לי לחשוד שזו כנראה לא היא – ובמקרה כזה אין לי אפילו מושג במי לחשוד, וחמור מכך: אין לי מושג איזו דמות (שאינה מהשלישייה הראשית) מעניינת אותי מספיק כדי שיהיה לי אכפת אם היא רצחה מישהו. אוי לא, אל תגידו לי שזה יהיה הווארד. זה יהיה הווארד? בבקשה שזה לא יהיה הווארד.
הערות שוליים:
• בואנה מייבל את חתיכת צבועה, כועסת על צ'ארלס שהסתיר מידע מהחקירה אחרי שאת עצמך הסתרת אינספור פרטים קריטיים למדי בעונה הראשונה.
• כדי להדגיש כמה לא אכפת לי מהווארד: כשהוא סיפר מה אימא שלו אמרה לו כשהיה ילד, מלמלתי לעצמי "כל הכבוד לה".
• למי עוד הפרק הזה הזכיר את פרק התיאטרון של "פוקר פייס"?
פרק 7: קוברו
טוב אז התלונות שלי מהשבוע שעבר – שהחקירה לא זזה ואף חשוד מלבד לורטה לא חשוב – יושבים השבוע בשקט לטובת מה שמרגיש כמו פרק "רק רוצחים בבניין" קלאסי: יש לנו הופעת אורח מעניינת של מפורסם בתור גרסה מוקצנת של עצמו (אחרי סטינג ואיימי שומר זה באמת משהו שהיה חסר לי) והחקירה הראשית סוף סוף התקדמה למקומות שאני יכול להגדיר כמעניינים, גם אם זה קורה כשהשלישייה שלנו בנפרד.
דיקי, אחיו של בן, הפך כרגע לחשוד המרכזי. מדוע עד עכשיו הסתירו אותו כחשוד זה לא ברור, ראינו כבר בפרק הראשון שדיקי לא מחבב את בן במיוחד, אבל סוף סוף הסדרה הסירה את הפלסטר הזה וחשפה את היחסים העכורים בין אותם האחים שהם (כך מסתבר) לא קרובים ביולוגית.
והנתון הזה, שנאמר באגביות מוחלטת, מעניין בגלל סיבה אחת: ההשערה שלי מלפני שני פרקים לפיה לורטה היא אמו הביולוגית של בן. יש לנו כעת עדות ממקור ראשון לכך שבן גלנרוי נולד לאימא ביולוגית שגידלה אותו, והיא ככל הנראה לא לורטה. וכיוון שהמילה "אימוץ" נאמרה פה, והרי אין שום סיבה (בטח שלא בסדרה כמו זו) לחשוף פרט שכזה ללא סיבה – הניחוש שלי כעת הוא שדווקא דיקי הבן הביולוגי של לורטה.
ולורטה, שעקבה מרחוק אחרי החיים של דיקי שלה, לא אהבה את היחס המחפיר של בן כלפיו, ומכאן נולד הבוז שהיא רוחשת לו. זה, כמובן, לא מסביר את המחברת אבל אתם יודעים, לא שכל מה שלורטה עושה נובע מהיגיון בריא. נשאלת כעת השאלה האם מי שרצח את בן זו לורטה, דיקי או שמא שניהם (בין אם לחוד או בצוותא)?
מי יודע, אולי זו תהיה העונה הראשונה של "רק רוצחים בבניין" בה אשכרה אצליח לנחש מראש את זהות הרוצח, אבל ניסיון העבר מלמד אותי שזה כנראה, שוב, מישהו לא קשור.
אה, תיאו. שלום. נחמד לראות אותך. אני מניח שעכשיו כשמייבל לבד, היא זקוקה לדמות כלשהי להסביר לה מה שהיא עושה וחושבת, ואני נהנה לדמיין שמתישהו באמצע הצילומים הבינו בהפקה שלג'סי ויליאמס כריזמה של קישוא. אני לא מתלונן חלילה. תמיד נחמד לראות את תיאו.
וכפי שניחשתי קודם, קיבלנו שולם עד סוף הפרק, לצערי לא עם מייבל שכבר הספיקה לעבור השד-יודע-לאן בעודה מתחילה את עונה 3 של "רק רציחות בבניין" (ההסכת) כשהיא סולו. ואני יודע שזה טפשי אבל מרגיש מוזר שמישהו שהוא לא דייר בארקוניה עושה פרק על רצח בארקוניה. לא יודע איך, אבל מקווה שמייבל תמצא דרכה חזרה לפיסת המלט והבטון העתיקה והמכוערת שהגיבורים שלנו גרים בה.
כמו כן, כיף לראות שהמשטרה חזרה לתמונה. אמנם היה מרענן, לשם שינוי, המצב בו הגיבורים מנהלים חקירה מבלי שלובשי המדים נושפים להם בעורף, ובלי לחץ או דדליין, אבל בכל זאת – סוף העונה כבר מעבר לפינה, והתגעגעתי למערכת היחסים העכורה של השלישייה עם בלשי משטרת ניו-יורק. מעניין אם הפעם, במקום להפריע אחד לשני, הם אולי ישתפו פעולה?
הערות שוליים:
• האם לא מוזר שמישהו (וראינו שזה דיקי) קנה את המטפחת של בן תמורת בוכטה של דולרים – וצ'ארלס לא חשב לבדוק מי ומדוע?
• לאוליבר גב כלכלי ממפיקים בעלי כסף ומוניטין וההפקה שלו עתידה לעלות בברודוויי בעוד שבועיים – ומשום מה, כל החזרות והאודישנים עדיין נערכים בדירה שלו. מה קרה, "רק רוצחים", את מתקמצנת בסטים?
• אם עד כה מריל סטריפ הקפידה להופיע רק בפרקים אי-זוגיים, פרק 7 טורף את הקלפים ומביא לנו שני פרקים רצופים בלעדיה, מה שאומר שהיא הופיעה, עד עכשיו, רק ב-3 פרקים בכל העונה. לא יודע, קיוויתי לקצת יותר מריל סטריפ; אבל אם היא תחזור לכל שלושת הפרקים שנותרו אני מוכן לסלוח.
• הו שלום לך מל ברוקס, טוב לראותך. אתה נהנה לעבוד בהולו אני מבין.
פרק 8: חזרה משולבת
מיותר לציין שזה הפרק הכי טוב בעונה, נכון? כל הדמויות המרכזיות שעדיין בחיים התאספו למקום אחד (מלבד טוברט אבל למי אכפת מטוברט), היצרים התלהטו בכל גזרה אפשרית ואף קיבלנו בחזרה את הבלשית ויליאמס (אם כך לשם מה לטרוח להציג בלש חדש רק כדי להעלים אותו?).
הפרק עצמו נפתח בתגלית הלא-כזו-מרעישה שלורטה היא אכן אמו של דיקי כפי שניחשתי שבוע שעבר. אני לא הולך להרים לעצמי עם מחיאות כפיים, גם הסדרה עצמה לא עשתה מזה ביג דיל, כנראה שהיינו אמורים להבין את זה לבד. ואישית אני לא בטוח מה לחשוב על התגלית הזו. הרי לא נראה שדיקי אוּמץ בדרך מסורתית, עם מסמכים ושירותי רווחה וכל הג'ז הזה. פעם פשוט מסרו תינוקות לאנשים שרצו תינוק. והמשפחה החדשה של דיקי שמרה על קשר עם לורטה ועל פניו, לא נראה שיש ביניהם דם רע. אז מדוע כל הזמן הזה מנעו מדיקי לדעת מי אמא שלו? ואיך לורטה, אחרי שנים של כישלונות, הצליחה להתקבל דווקא למופע שדיקי לוקח בו חלק? אלה שאלות שאני חושש שלא נקבל עליהן תשובות.
בכל מקרה, אחרי ההיעלמות הדרמטית של מייבל בפרק הקודם היא חוזרת כאילו כלום לא קרה. טכנית היא עושה לצ'ארלס ואוליבר פרצופים למשך כמה דקות, אבל החבורה הראשית התגבשה די מהר כמו בימים הטובים (לפני פרק וחצי) והכל במטרה להבין, אחת ולתמיד, מי הרוצח. האמצעי שעומד לרשותם? הסתננות למרתון חקירות משטרה בזירת הפשע (ירימו את היד מי מכם שחשבו שכל נחקר יספר את מה שקרה בליל הרצח מהזווית שלו, ובכל פעם באמצעות ז'אנר קולנועי אחר).
החקירה עצמה לא הניבה פרי אבל טרם שמענו את ההקלטה שצ'ארלס ואוליבר השיגו בדרכם ה(לא) מתוחכמת וה(לא) אלגנטית. למעשה, למרות הנוכחות של לובשי המדים בתיאטרון, עיקר הפרק נסוב סביב לורטה ודיקי. אי-הבנה מצערת הובילה את לורטה להתוודות על משהו שהיא חושבת שהבן שלה עשה, מה שמצד אחד נחמד, אבל מצד שני – האימא הזו מאמינה שהבן שלה רוצח וזה כבר פחות נחמד.
כמובן שקיימת האפשרות שדיקי אכן רצח את בן, אבל המבט שלו לעבר לורטה, מבט ששידר "אני לא מאמין שרצחת את אח שלי", נראה אמין למדי. ופה נשאלת השאלה: אם לורטה לא עשתה את זה ודיקי לא עשה את זה – מי בשם סטיבן סונדהיים כן עשה את זה?
המפיקה. המפיקה עשתה את זה. כן, זה הניחוש הבא שלי ואני עומד מאחוריו.
למה? לא יודע, טוב? לא יודע למה! קראו לזה אינטואיציה, אבל הסצנה בחדר השירותים עמה ועם לורטה משונה מאוד בנוף הרגיל של הסדרה, כאילו ריחפה מעליהן עננה קודרת שלוחשת לנו "הרוצחת שרוצים שנחשוד בה והרוצחת האמיתית זו לצד זו". ובמקרה לחלוטין, שתיהן אמהות שמוכנות ללכת רחוק למען הילד שלהן. מעבר לכך, ואני בטוח שגם אתם הבחנתם בכך: היא מרחה שפתון אדום באופן מאוווד מחשיד. אבל מה אני יודע? אולי זו עוד דרך של הסדרה להסיט את תשומת הלב שלנו מהרוצח האמיתי שבטח יהיה בובו או משהו כזה.
ומעט אחר-כך זכינו לאֵם כל הקליפהנגרים: לורטה נעצרה והסוד שלה נחשף, אוליבר חטף עוד התקף לב והגרוע מכל הוא ששמונה פרקים לתוך העונה – ואנחנו עדיין לא יודעים מי מבין שלישיית התינוקות עשה את זה.
הערות שוליים:
• אני מבין ששחררו את הסטוקר של בן כי הוא לא רצח את בן, אבל, כזה, המשטרה שכחה שהוא סימם שני אנשים, חטף אותם ואיים עליהם עם כלים מסוכנים?
• אז מייבל מתנחלת אצל תיאו, מי שאני מניח שעדיין מתגורר בארקוניה – מה שאומר שמייבל שלנו לא עזבה רחוק במיוחד.
• תראו מה זה, שוב נפוטיזם בהוליווד עם סוכן שמסדר תפקידים בטלוויזיה לאימא שלו.
פרק 9: שלושים
טוב אמנם צדקתי לגבי דונה המפיקה (כמו גם הרבה חבר'ה באינטרנט, לצערי אני לא פתית שלג ייחודי) אבל היא לא הרוצחת, לדעתי. לכל הפחות, היא אינה הרוצחת היחידה: דונה אמנם זו שהרעילה את בן בכוונה להפגיש אותו עם הקוברה הגדול שבשמיים, אך אני עומד איתן בדעה שהיה זה פלוני אלמוני אחר שדחף את בן במעלית; השלישייה שלנו פירטה לפרטי פרטים דקה-אחר-דקה מדוע וכיצד היא הרעילה את בן בערב הבכורה, אלא כאשר הם דיברו על הדחיפה במעלית – שלושתם נפנפו את זה במשפט "אה כן, והיה לה מספיק זמן במסיבה לצאת ולעשות את זה. אוקי זו היא? מעולה, קדימה מייבל לבשי שמלת כלה אנחנו צריכים תמונת יח"צ טובה לפרומואים!".
ייתכן שזו משאלת לב כי אתאכזב אם דונה אכן תתגלה כרוצחת היחידה, וזאת משתי סיבות: הראשונה, אחרי שתי רוצחות שעשו זאת ממניעים סבוכים שקשה היה לחזות – רוצחת שעשתה זאת כדי שההצגה של הבן שלה לא תיקטל בביקורות היא סיבה יבשה וחסרת תחכום לקחת חיים של בן-אדם. שנית, אחרי שתי רוצחות – לא הגיע הזמן לגבר? גם אנחנו קטנוניים ונקמניים!
כמובן שיש בעיה עם הנקודה השנייה כי אם לא דונה זו שדחפה את בן במעלית, המסקנה המתבקשת היחידה (לאור מי שאנחנו יודעים שנכחו במסיבה) זו לורטה אשר רצתה את בן מחוץ לחיים (תרתי משמע) של דיקי שלה; מה שאומר שלסדרה צפויות ארבע רוצחות בשלוש עונות. יאי פמיניזם?
ולפרק עצמו: נהניתי. אמנם לא מהדקה הראשונה שלו כי מייבל שאוחזת בצ'ארלס ואוליבר התינוקות זה לא משהו שרציתי שייתקע בזיכרונות (ובסיוטים) שלי, אבל כן, נהניתי. זה פרק בלשי מן המסד ועד הטפחות, הגם שהם משכו טייייפה יותר מדי את גילוי העוגייה שהיה ברור כבר מספר רב של פרקים, ופשוט שכחתי לכתוב על כך עד כה אבל תצטרכו להאמין לי שזה היה ברור גם לי, אוקי? מאמינים לי? מה זאת אומרת "לא"? ואם אני אבטיח עוגיה בתמורה?
בכל אופן, יותר מהחקירה שהתקדמה באופן מאוד נוח עבור הגיבורים שלנו (אמנם הם הגיעו למסקנות נכונות, אבל כל הראיות נסיבתיות. הרי הם לא באמת היו שם! וכיצד הם ידעו להאזין לקלטות מהחקירה בסדר הכרונולוגי שמתאים להם כדי להרכיב את ציר הזמן?), כוכב הפרק הוא בן גלנרוי – ואם לדייק אז פול ראד שמביא מעצמו לא 100% אלא 200%. מי היה מאמין שאלמד לבסוף לחבב את הדמות הממזרית הזו? אה, רצף טראגי של תקיעות סכין בגב, חרדות, חוסר ביטחון עצמי ומונולוג קורע לב? אוקי זו רמאות. אבל זה עבד! פרק טוב שמגיע אחרי פרק פנומנלי, ואם גם הפרק הבא יהיה ככה אולי העונה השלישית כן תיזכר לטובה.
הערות שוליים:
• כאמור, יש עוד פרק אחד מאחורינו, ובניגוד לעונה שעברה אני לא דואג שהם לא יתקתקו הכל בחצי השעה שנותרה להם; משחק השח-מט המדמם הזה תכף מסתיים, ואולי לשם שינוי נקבל פרק סיום בקצב שפוי שנותן לדמויות זמן לנשום ולסגור מעגל.
• אלא אם (שוב) הם יחליטו לפתוח את העונה הבאה בחמש הדקות האחרונות, מה שאני לא בטוח מעוניין שיקרה. ואני מתכוון לעונה נוספת. הסדרה חמודה אבל מיצינו, לא? כמה רציחות הבניין הזה יכול לספוג? רגע, אנחנו בעצם לא יודעים היכן מייבל עתידה לגור. אולי הרצח יתרחש בבית החדש שלה?
• למה, בעצם, הסדרה עדיין שומרת מדיקי את הסוד לגבי זהות אמו? איזה נרטיב זה משרת?
• הביקורת (הכנראה אכזרית) על צ'ארלס ושמייבל לא רצתה שהוא יקרא, האם זו בדיחה חולפת או שהוא צפוי לקרוא אותה ולהיפגע?
• "אנחנו אבות הכלה". כמה מכם קלטו את האזכור לשני סרטי "אבי הכלה" בהם השתתפו גם מרטין פרימן וגם מרטין שורט?
פרק 10: הצגת בכורה
לומר לכם שאני לא מאוכזב מפרק הסיום? כן, מאוכזב. ייתכן והציפיות שלי היו למשהו מתוחכם יותר ואולי זה באמת לא היה פרק סיום מוצלח. בשורה התחתונה, "רק רוצחים בבניין" גם סיימה עונה שלישית שבכנות קשה לומר עליה שהיא טובה, וגם פילסה דרכה לעונה רביעית שכבר לא בטוח שארוץ לצפות בה בזמן אמת.
ראשית, האם היה לנו רצח כפול? הרי דונה לא תכננה לרצוח את בן אלא רק להרעיל אותו מספיק כדי לדחות את המופע – וזה נראה כמו ניסיון של הסדרה לרקוד על שתי רציחות חתונות. בתכלס זה אומר שיש בעונה הזו רק רוצח אחד, והוא קליף. פאקינג קליף. הוא לא איזשהו רוצח מחושב שעשה מה שעשה בגלל נסיבות מצערות כמו בקי או כי הוא פסיכופת כמו ג'ן, אלא זה היה רצח שמוּנע מדחף. אימפולסיביות. מישהו עיצבן אותו אז הוא דחף אותו לתוך פיר מעלית שבאופן נוח היה ממש שם (פירי מעלית: הרוצח השקט של הוליווד).
ובאמת כל הכבוד 'רק רוצחים' ששמרת על זהות הרוצח עד כמעט הדקה ה-90, או שלפחות ניסית כי מהרגע בו דונה הפלילה את עצמה בתחילת הפרק בגלל הראייה של השפתון – היה זה ברור לכל מי שראה לפחות 2 דקות של טלוויזיה בחייו שבעצם קליף – מנשק האמהות הידוע – הוא הרוצח, והניסיון של הסדרה לשמור על זה כטוויסט למשך חצי פרק הפך את הגילוי בסוף למאכזב יותר.
הסדרה יכלה לעשות משהו הרבה יותר מעניין בעונה הזו. הייתה לה את מריל סטריפ בארסנל! ועל אף שלורטה, כך מתברר, אכן לא קשורה לרצח של בן – גם במהלך הפרק עצמו שררה סביבה הילה כאילו היא משכה בחוטים (הרי כמה נוח שהמטפחת הגיעה ישירות אליה). הייתה פה הזדמנות לתת לסדרה גם רוצח וגם מישהו ששולט ברוצח, מעין מאסטרמיינד מושך בחוטים. וזה לא שחסרים ללורטה מניעים לרצוח את בן.
הייתה פה גם הזדמנות להפליל את צ'ארלס שנתן לבן גלנרוי ג'אב לתוך הפרצוף. אני לא אומר שצ'ארלס צריך היה להיות הרוצח אבל אנחנו שלוש עונות פנימה, הגיעה העת שמישהו מהשלישייה הראשית ירקוד עם הצד האפל של הכוח. לא? צ'ארלס יכול היה להיות שותף לפשע גם אם זה בטעות או כי פלוני אלמוני (לורטה, נניח) הוליכו אותו שולל.
אבל שום דבר מזה לא קרה. קיבלנו מניע סתמי ורוצח סתמי שנשכח לחלוטין ברגע שסאז (ג'יין לינץ') נרצחה, ככל הנראה כי מישהו חשב שהיא צ'ארלס. בכנות, בשלב הזה לא ממש אכפת לי מי ולמה עשו את זה. זה אפילו לא רצח על רקע "סקסי" כמו ברודוויי אלא עוד דמות שנרצחה בבניין הארור הזה (הסדרה נקראת "רק רציחות בבניין", אף אחד לא אמר שזה חייב להיות הבניין הזה!). כדי שבאמת ארצה להמשיך את הסדרה היא תצטרך לעשות שמיניות באוויר מבחינת הליהוקים (ברמה של רוברט דאוני ג'וניור או גילה אלמגור).
הערות שוליים:
לא זכור לי שהתייחסו לזה אבל נראה שמייבל אכן לא תשוב לארקוניה.
עוד עונה שנפטרת בסופה מהדמויות החדשות המשמעותיות. אני מבין שמריל סטריפ זה לא עסק זול אבל לא מגיע לאוליבר קצת אושר?
אני מבין שמבחינת "רק רוצחים בבניין", ביקורת רעה היא סיבה מוצדקת לרצח. לכן אני פונה לסטיב מרטין: אני עדיין אוהב אותך וזו אחלה של סדרה באמת!
אז באמת, מי משלישיית התינוקות עשה את זה?
נתחיל בגילוי נאות
אני ורם ראינו – על מנת לחסוך עבודה או משהו – את 8 הפרקים הראשונים של עונה 3. עכשיו, רם הקפיד לכתוב על כל פרק בנפרד, בלי השתלת רמזים או משהו כזה, אז מזה לא צריך לדאוג – אבל קחו בחשבון שכל התגובות שלנו הלאה כתובות בידע מסוים, גם אם לא נספיילר באופן מפורש.
בכל מקרה, הפרק הראשון מאוד עצבן אותי. כל הפרק הרגיש מאוד מלאכותי באיך שדברים התרחשו – כאילו במקום שזה יהיה מאורע כמעט סביר, נעשו כל נפנופי הידיים כדי להוביל לנקודה הנ"ל. זה פשוט לא סוחף באמת אלא מוציא מהחוויה.
הפרק השני גם לא הצליח לחלוטין להתחיל את כל העסק – עם המון מאורעות מאוד דרמטיים שמרגיש שלא נתנו לנו או לדמויות לעכל.
אבל, נו, כן, הדברים שעושים את הסדרה שווה לצפייה – מרטין, שורט, ודמויות המשנה – עדיין שוות. (וזה משתפר בהמשך, אבל זה כבר לא רלוונטי לעניינו כעת).
עוף: שמונה הופעות בשבוע
לו"ז ברודוויי סטנדרטי הוא שישה ימים בשבוע: כל ערב למעט יום שני, ושתי הופעות צהריים, ברביעי ושבת. סה"כ 8 הופעות מדי שבוע.
אופס, סליחה (ובגלל זה מסיימים לקרוא לפני שמגיבים)
(ל"ת)
ובכל זאת החכמתי (:
(ל"ת)
פול ראד כל הזמן משחק דושים זה לגמרי הטייפקאסט שלו. הייתה לו איזו סדרה באפל שהוא שיחק את הפסיכולוג הנוכל של וויל פארל לפני איזה שנה
(ל"ת)
סלינה גומז ממשיכה לשחק אע, מדהים שהיא כבר עונה שלישית לתוך זה ועדיין נשארת חסרת הבעות, מונטונית ויבשה להחריד
אני לא רוצה לשער יותר מדי אבל אני יודע שהחיים האישיים שלה לא פשוטים וכנראה הם סיבה עיקרית לכך, משום שאני זוכר אותה הרבה יותר נעימה ואקספרסיבית בימיה ככוכבת דיסני. מוזר שאיכות המשחק צנחה כך (ורק רציות בבניין בעצמה סדרה קומית וקלילה שסלינה של פעם הייתה יכולה להתאים אליה בול. זה פשוט מבלבל).
צריך לציין שהדמות של גומז היא בדיוק לא קלילה
והדמות עצמה – בלי קשר לגומז – כתובה כדמות מונוטונית, יבשה וחסרת הבעות. גומז לא ממש טובה בסוג הדמויות הזה, אני חושש, אבל זה לא שמייבל כתובה באופן אחד וגומז פשוט לקחה למקום אחר.
זה נכון, הבעיה היא לא חוסר התאמתה לדמות.
אבל גם דמות יבשה ועוקצנית אפשר לשחק מעולה, לא חסר הופעות כאלו. אבל העקיצות של לא נוחתות, יש משהו מאד עצי וחסר ביטחון בעמידה שלה (שזה מוזר כי היא כוכבת פופ, מצד שני מי שמכיר את ההיסטוריה שלה יודע שהיא סובלת מחרדת קהל וכבר שנים לא מופיעה) .וגם כשהיא מנסה למכור סצנות רגשיות, כמו הסיפור שלה על אמא שלה וקופ גירל, הרגש לא מועבר במסך. אני מודה שהתסריט לא וואו וכל הסצנה הזו מטופשת, אבל עדיין חלק ניכר מהאשמה שייך לגומז. לא ראיתי הרבה הופעות שלה אבל זוכר שהיו לה אחלה כישורי משחק קומייםוכריזמה ככוכבת דיסני אז זה מרגיש קצת עצוב.
באופן כללי הנסיון לצייר אותה כדמות הטרגית הוא די כושל
הייתה לה כנראה ילדות קשה, אבל כרגע היא חיה בחינם בדירה של דודתה ועושה בערך כלום. אחת ממיליוני צעירות אבודות, אבל עם לא מעט פריבילגיות. הדמות של אוליבר, למשל, עובדת טוב בהרבה כי אנחנו רואים אותו לפחות מתאמץ ואז (לרוב) נכשל. קשה מאוד לרחם על דמויות פסיביות כמו מייבל (גם אם לפסיביות הזו יש איזה רקע נפשי שהסדרה לא כל כך נכנסת אליה)
לא יודע לגבי "טרגית"
אני חושב שההגדרה היא בדיוק "מיליוני צעירות אבודות": מישהי שלא יודעת מה היא רוצה, לא יודעת להשתלב כל כך עם אחרים, ובכלליות מרגישה לא שם ולא פה.
אני מסכים שגומז לא לחלוטין פיצחה את הצד הרגשי של הדמות, ושיש שחקניות שהיו יודעות לעשות את הפאנצ'ים הקרים יותר טוב. אני לא ראיתי הרבה מגומז חוץ מ"רק רוצחים" ("ספרינג ברייקרס" לא נחשב הרי), אבל צריך לזכור שסגנון הומור יבש הוא לא כמו תזמון קומי אחר.
אתה נכנס מאד לספיציפיות של הומור יבש. נוכחות מול המצלמה זה משהו שלשחקנים פשוט יש את זה, בלי קשר לסגנון הומור יבש רטוב או לח. פעם הייתה לה נוכחות והיום לא.
עברו עליה שנים מאד מאד קשות ממה שהבנתי וזה קצת ניכר על המסך לצערי. (אני יודע שזו השערה אבל קשה לי לא להפריד בינה לבין החיים הפרטיים הלא כאלה פרטיים שלה, היא עשצה סרט דוקו באפל.)
כאמור, הדמות אמורה להיות "כבויה"
הן כי היא אמורה להנגיד את אוליבר וצ'ארלס הגדולים מהחיים והן כי זאת הדמות של ה"צעירה האבודה".
סוג הדמויות האלה – האנשים המאוד שנונים, סרקסטיים, ובפינה, זה מיומנות ספציפית. לדעתי לו גומז הייתה בתפקיד, נניח, קימבר מההצגה – היא הייתה מצליחה לעשות את זה יותר טוב.
אבל אפשרי בהחלט שגם החיים עשו את שלהם בה.
גם אנשים כבויים מגיבים באופן כלשהו
כשגופה צונחת עליהם. אני מכיר אנשים סרקסטיים , הם לא רובוטים. זו התנהגות פסיכוטית.
טוב, זה כבר תסריט יותר ממשחק
(ואני אכן חושב שהוא רומז לכך שמשהו לא 100% עם מייבל)
וגם בשביל דמות ״כבויה״
יש לה הרבה שורות מלאות רגש לגבי כמה היא קשורה לצמד הקשישים. זה לא עובר מסך טוב ועדיין לא מרגיש אמין שהיא בכלל מסתובבת איתם. וזה נובע מההופעה שלה כי אני בטוח ששחקנית אחרת אם אותו תסריט הייתה מצליחה לגרום לשיחוב הזה להרגיש אורגני ולא כפוי.
יאללה, סקרנת - איזו כוכבנית דיסני אחרת היית רוצה לראות בתפקיד?
(ל"ת)
בתקופתי כילד דיסני מיילי סיירוס וסליננ גומז שלטו במסך והייתי לגמרי בטים סלינה. מעבר לכך לא צפיתי בסדרות דיסני מאז ולכן לא מכיר את הכוכבות החדשות.
סלינה גומז של המכשפים מווירבלי פלייס הייתה לגמרי יכולה לעשות את התפקיד נהדר אבל בבירור משהו שם השתבש.
נחמד.
אני תמיד הייתי בטים דבי ובטים בלה (ובשנים האחרונות גם בטים דאב. בא לי להמשיך, אבל זה ממש בסכנה של להפוך לניימדרופינג.)
זה כבר ניימדרופינג אין לי מושג מה השמות האלו אומרים
(ל"ת)
בעיקרון יש בה משהו קצת פסיכוטי ואין לי מושג כמה הסדרה מתכוונת לחקור.
היא מאד אדישה לרציחות, נראה שאין לה יותר מדי פוסט טראומה על אף שהיא צחקה על כל הפרק והחלק של הלצלם גופה באייפון זה כבר ממש חציית קו. אפילו סטיב מרטין מזועזע אבל הסצנה נגמרה בטון קומי. מעניין אם יחקרו את הקו הזה ברצינות.
יש בפרק השני את הסצינה
שבה היא מדברת עם בן ה"צעיר" ומספרת לו שהיא צריכה לעזוב את דירת הפאר שלה, וזה מרגיש כאילו הקהל (שמן הסתם לא זכה לגור בדירת פאר בחינם במשך שנתיים) אמור לרחם עליה. וזה לא שאי אפשר לצייר גם אנשים עם פריבילגיות כטרגיים (ראה "יורשים"), אבל התסריט וגומז יצטרכו להתאמץ יותר מזה כדי שזה יעבוד.
מחריד לראות כמה פול ראד הזדקן, הוא כבר נראה בן 37 או משהו
לגבי הגילוי שהרוצח הוא בקאסט – זה כמובן מובן מאליו, אבל העדות לכך היא כל כך חלשה, שבעולם האמיתי אף אחד לא היה מתייחס לזה כ"הוכחה חותכת". למשל: מי אמר שלבן לא היו שתי מטפחות סתם כי נשארו לו אקסטרה כמו שלרוב קורה כשמחלקים מתנות לקבוצה גדולה של אנשים?
ועוד בעולם האמיתי – הארקוניה ממזמן, ממזמן אמור להיות מכוסה במצלמות. בכל עונה לא היה רק רצח בבניין, אלא גם שפע של פריצות, חטיפות חתולים ושאר פשעים לחקור. בבניין שלי יש 46 דירות והפשע הכי חמור הוא חסימת חנייה.
כן זה מטופש מאד שאין מצלמות, החלק התעלומתי בסדרה הזאת לא מאד אינטיליגנטי.
אגב זו הסיבה שאני אוהב תעלומות שמתרחשות בעבר, טכנולוגיה מאד הורסת תעלומות.
טכנולוגיה לא הורסת תעלומות
טכנולוגיה פשוט יוצרת תעלומות טכנולוגיות. ותעלומות טכנולוגיות לא בהכרח עוברת טוב על מסך.
לא צריך להתחכם בכוח, הבנת למה התכוונתי
(ל"ת)
התעלומות אולי נשארות, אבל בעולם טכנולוגי יותר ויותר לבלש ה"חובב" כמו בסדרה הזו אין ממש סיכוי מול חקירה רשמית.
אתם טועים ממש ולחלוטין
באופן כללי אפשר ליצר תעלומות פשע סביב טכנולוגיה, ואני אתחיל מהברורה ביותר מאליה (נראה לי) דו"ח מיוחד, שהוא אמנם סרט מד"ב ישן, אך מתחיל מהסיפור של טכנולוגיה ועולם שיש בו אפס פרטיות, יותר תיעוד ממה שקורה במציאות שלנו, ותעלומה שהיא לא "מי רצח" אלא למה ואיך הגענו למקום ההוא.
אני לא חושבת שהבחירה להשמיט מצלמות וטלפונים משפרת את העלילות כקונספט, אני חושבת שזו בחירה עצלנית. אני חושבת שתסריטאים מעדיפים לעבוד על שבלונה מוכרת ולא להתאמץ, ולכן תוקעים את כל העלילות בשנות ה90 או ה80, ומספרים לקהל שזה בגלל הצבעוניות.
מאוד אירוני שדווקא בעידן שבו הכל כל כך ויזואלי בכף היד שלנו, אנשי הטלויזיה והקולנוע עדיין מתקשים לתרגם את הטכנולוגיה ליצירה שלהם. אני בטוחה שיש פתרון. בעיקר משום שכבר לא באמת כותבים טקסטים, אפשר לשלוח הודעות מוקלטות ופייסטיים וכו', אז גם הטכנולוגיה הולכת והופכת מתאימה לשימוש קולנועי. באמת שאין תירוצים
אגב, בעיני הבלשים החובבים בסדרה הזו נסמכים על העבודה הרשלנית של המשטרה, וריבוי פריטים שנשארו בזירה ולא נאספו ע"י מז"פ, כמו גם טעויות מהותיות בזיהוי חשודים. יש שיאמרו שדווקא למישהי מהטיקטוק יש יותר סיכוי לזהות איש מתמונה מקרית, ולחובבנים עם קצת יכולת טכנולוגית יש הרבה יותר גישה למידע, מאשר אנשים שמקווים למצוא קופסאות גפרורים שהרוצח שכח בזירה.
דןח מיוחד דוגמה לא משהו כי גמו שציינת זה מדב, דווקא ימדב ותעלומות בלשיות הולך אחלה ביחד.
הייתי נותן את חיפוש כדוגמה על סרט בלשי שמנצל את. טכנולוגיה העכשווית אבל הוא משעמם להחריד בעיני. יש לך דוגמה לסרט בלשי ממש טוב שנעזר בטכנולוגיה של היום?
(בסדרה שרלוק היה שימוש מתי שלזדרה היה נוח, וגם לסכינים בחוץ אני חושב)
סוג של סדרה בלשית
אבל זאת הזדמנות טובה להמליץ שוב על American Vandal, שעושה שימוש סופר נכון בטכנולוגיה (עדויות מרשתות חברתיות, צילומים וכו'). ועל הדרך מכסה עוד דיון שהיה לאחרונה ב"עין הדג" – כיוון שהיא (בעיקר בעונה השניה) גם סידרת תיכון מעולה, שמתארת נהדר את ההיררכיה החברתית השבירה, הנבוכה והדינמית של תיכון, בעיקר בעידן של תקשורת ברשתות החברתיות, שבה ההיררכיה, נימת הדיבור והדקויות הופכות לקשות יותר ויותר לפרשנות.
בהמשך לדיון על מייבל למעלה, אשתי העלתה את התאוריה המגניבה (שלא תקרה באמת)
אבל מייבל היא בעצם הרוצחת. למה?
כי היא אבודה ורק כשהיא עושה את הםודקאסט היא מרגישה שהיא מוצאת את עצמה.
כי היא רוצה שהדיירים החדשים לא יעברו לבניין שיש בו כל כך הרבה מקרי רצח (היו רק שניים? בקטנה. שלושה!?!? אנחנו מוותרים).
כי זה יאפשר לסדרה להוריד את סלינה מהמסך.
יש לה חתיכת אליבי.
(ל"ת)
הסדרה הזאת ניצחה את כל האחרות שיצאו השנה עם פרק 3
אפטר פארטי, ותרו אתם לא בכיוון. בחיים לא בכיתי כל כך הרבה בפרק.מריל סטריפ גאונה ושברה לי את הלב בפרק הזה. והרומן בין טוברט למייבל הוא מופלא ומקסים כל כך שרעדתי מהתרגשות. אני קצת מאוכזב שאוליבר התנתק מהחקירה כי אני מאד אוהב את הדינמיקה של השלישייה והרפתקאותיהם. וכבר עכשיו ברור לי שעונה 4 תהיה ועוד איך.
שיר הערש יצירת מופת אבל אני לא התחברתי ליצורי הלילה.
קצת חבל שכל פעם שרוצים לתת לאחת מהדמויות המרכזיות עלילת משנה עסיסית
זה תמיד להצמיד פרטנר רומנטי. זה קרה עם צארלס, עכשיו קורה עם אוליבר וכבר פעם שלישית שקורה עם מייבל(מה קרה לשניים האחרים?). כתיבה רעועה
דווקא לאוליבר המריר זה כן מרגיש קצת חסר, כל עוד יבנו את העלילה נכון
אבל כן, הדמות של ג'יין לינץ' הייתה יותר כיפית מכל מושאי האהבה הרומנטיים ביחד, ויצרה אינטראקציה הרבה יותר מעניינת.
משום מה לא נראה לי שצ'ארלס הציע נישואין לג'וי והיא רק ניצלה את הסיטואציה. לא יודע אם זה רלוונטי לעלילה או אם אפשרי להוכחה (אולי היא תתוודה או משהו).
שאלה מעט אקראית
יש מקום שמרכז רשימה של הקריינים בכל פרק?
למישהו יש קטשופ?
פשוט אני צריך משהו שיעזור לי לאכול את הכובע שלי
באיזה שלב להצטרף לצפיה?
אני זוכרת את התסכול שבציפיה לפרקים כל שבוע, ולכן החלטתי הפעם להדחיק להדחיק להדחיק עד שיצטברו מספיק כדי שלא אצטער שנשאר הרבה זמן לסוף. כמה פרקים יש? הייתם מתחילים לצפות? בכלל, העונה הזו טובה?
מצטערת אם אני שואלת דברים שכבר נידונו אבל לא בא לי לקלקל לעצמי את הצפיה בקריאת התגובות על הפרקים. בכל זאת אשמח לדעות :)
העונה טובה סך הכל, יהיו עשרה פרקים ולפי החמישה שיצאו כרגע אני ממליץ אם אהבת את העונות הקודמות
אם יש לך בעיה לחכות כל שבוע לפרק אז נראה לי שכדאי שתחכה שהעונה תגמר ואז, לא?
האם זו עונה טובה של טלוויזיה? לא. אבל הקודמות לא, והיא בערך אותו דבר
(ל"ת)
דבר ראשון, צ'ארלס אשכרה לא סיפר על הכאפה כדי להגן על לורטה בשביל אוליבר והרגיש מספיק בנוח להאשים את ג'וי בפרצוף, לולי זה היה צ'ארלס הייתי רואה את זה כבאג בתסריט למרות שזה עדיין מפריע לי.
שנית ממש חסר לי בסדרה את הthat take the investigation into a hole now direction
ושלישית אם לורטה מופיע באי זוגי זה אומר שהיא לא תופיע בפרק סיום (טם טם טאאאם).
מה שמרגיש בטוח לגבי הפרק האחרון זה שניתנו לנו גירסה מלאה של יצורי הלילה, זה השיר הגדול מהמחזמר שהם לא השמיעו לנו באופן מלא ונראה שהם כן בקטע לתת גרסאות מלאות (הבט אל האור ומי מהשלושה עשה את זה)
איזו החלטה מעולה לצופף את הסדרה לכדי בינג'
מבחינתי זו היתה עונה ממש טובה, ששיחזרה את ההנאה מהעונה הראשונה. בניגוד לשתי אלו, את השניה ראיתי במרווחים של שבוע ואז זה קצת נמרח וקצת מאוס.
כשהכל צפוף ההתפזרויות והמעגליות העלילתית לא מבלבלים ומשכיחים פרטים, אלא בעיקר מצחיקים כי קצת מתעכבים על כל מיני שטויות של הדמויות הראשיות.
אז למי שלא יודעות איך לפעול בעונה הבא, ממליצה מאוד ללכת בעקבותיי ולחכות שיהיה בינג'.
קראתי את הביקורות לאורך הבינג' והופתעתי כשהביקורות שאלו איפה מריל סטריפ בפרקים שבהם לא ראו אותה, משום שרוב הדמויות שאינן ראשיות לא מופיעות בכל הפרקים, ומשום שבבינג' התחושה שהיא כמעט כל הזמן שם.
ובכלל, מריל סטריפ ממש נהדרת בסדרה הזו, חוץ מהאירוניה של להפוך אותה לדמות של הכמעט שמעולם לא הצליחה (וכמה פאקינג כשרון יש באשה הזו אפילו אם מבודדים רק את התפקיד הזה, היא כל כך נהדרת, שלא תפסיק לעולם- וכמה טוב שבשנים האחרונות היא עושה טלויזיה, ואני מקווה שהיא לא יקרה מידי לטלויזיה ושהיא תמשיך והרבה)
אני מאוד נהנתי מהעונה. כן החקירה היתה קצת פחות מהודקת וקצת פחות מעניינת (אם כי הפרק האחרון היה מעולה בעיניי גם באספקט הזה) אבל קודם כל ללא ספק העונה הכי מצחיקה עד כה. מצאתי את עצמי צוחק בקול רם כל כך הרבה פעמים. דאבל מרתין פשוט מצוינים בתפקידים שלהם ואפילו סלינה גומז הצליחה להצחיק אותי .
אבל איך, בתור חובב מיוזקלס בעצמי, קיבלנו 3 שירים באורך מלא (אפשר למצוא אותם ביוטיוב ואולי אפילו בספוטיפיי) והם שלושתם *כל כך טובים*. רק בשביל זה הייתה שווה כל העונה.
תודה לך על הלינק!
זו סצינה אייקונית שראיתי פעם אחת אי אז בילדותי ונחרטה לי בזכרון ולא חשבתי שעוד מישהו זוכר אותה. ואני אפילו לא באמת זוכרת את העלילה בסדרה, רק את זה.
וואו, גם אותי הסצינה הזאת החזירה לילדות
אני מניח גם שזה היה הרגע שבו למדתי שאפשר למות מנפילה לפיר מעלית (אם כי, למרבה הצער, זה גם קרה לקרוב משפחה רחוק שלי כמה שנים מאוחר יותר).
Whodunit
לא הבנתי אם זו שאלה רצינית. כי הסדרה נתנה תשובה
(תודה על הביקורת, ממש נהניתי ממנה)
תזכיר?
(ל"ת)