היי, נראה לי שאתם כבר יודעים איך העסק הזה עובד. יהיו כאן ספוילרים, ומכיוון שהדף הוא (בסופו של דבר) לעונה בשלמותה יש לשים לב (למי שקורא) שיהיו ספוילרים לפרקים, ובנוסף יש לוודא (למי שכותב תגובות) סימון ספוילרים לפרקים ספציפיים. לצורך העניין, ספוילר הוא כל פרט עלילה משמעותי, כולל הופעות של שחקנים מסוימים.
פרק 1: בעלי עניין
שלוש הערות למקום:
- זה כנראה לא צירוף מקרים מוחלט שהסדרה השנייה שאני מגלגל פה גם היא עוסקת בתעלומת רצח קומית.
- כן, זה באמת השם של הסדרה. תלונות ומענות לדיסני פלוס.
- לא עסקנו בהרחבה באתר בעונה הראשונה של הסדרה אבל כזה, היא מוצלחת, כן?
בכל מקרה, לפרק הראשון של העונה השנייה יש עבודה לא פשוטה, והוא עושה את רובה על הצד הטוב של הסיפור. אחרי הפסקה לא קצרה (אם כי גם לא ארוכה), הצופים נוחתים שוב לבניין הארקוניה וצריכים לזכור, בעצם, מי זה מי בכלל ומה קורה פה. אה, נכון, הייתה את ההיא שנרצחה בסוף העונה הקודמת. מי היא? אה, נכון, היא הייתה ראש ועד הדיירים. אה, הנה אחד הדיירים. אני חושב שאני זוכר אותו? אולי משהו עם חתול?
אז הפרק הראשון צריך גם להתניע את העלילה של העונה השנייה, אבל גם לוודא שכולנו עוקבים שוב אחרי ההתרחשויות אחרי שלקחנו הפסקה. זה מונע ממנו ממש להיות פרק עוצר נשימה או מלא בתהפוכות, אבל בשביל זה צירפו אליו את הפרק השני, שנגיע אליו עוד רגע – הפרק הראשון צריך לבסס את מה שנמצא על הכף בעונה הזאת.
אז כאמור, לאחר מותה של באני (ככה קוראים לה!), צ'ארלס (סטיבן מרטין), אוליבר (מרטין שורט) ומייבל (סלינה גומז) נחקרים על ידי המשטרה בגלל הקטע הזה שהגופה נמצאה מתה בדירה של מייבל, עם מסרגה (של מייבל) תקוע בגופה. סצנות החקירה שמבוצעת על ידי השוטרת החביבה וויליאמס מהעונה הקודמת (דא'ווין ג'וי רודולף) ועל ידי שוטר חדש ופחות נחמד (מייקל רפפורט) מזכירות לנו את מה שכיף בסדרה הזאת: הנינוחות שלה. קשה להגיד שמדובר בסצנות החקירה הכי מצחיקות שאי פעם היו, אבל הדיאלוגים תמיד כיפיים ומספיק שנונים כדי למשוך אותנו פנימה גם כשמזהים חלק מהבדיחות, והמשחק של כל המעורבים בדבר (אולי פרט לגומז שלא תמיד קולעת) מצליח להחזיק אותך תמיד מרותק למסך. בסופו של דבר מגלים החברים שלמשטרה אין אפילו את הנשק שבו רצחו את באני, אז עדויות נגדם אין למשטרה והם משחררים אותם. וויליאמס מתחננת בפניהם לא לעורר בעיות, לא לעשות פודקאסט ולא לצאת לחקירה עצמאית, אבל אני מניח שאם הם היו מקשיבים לה לא היה לנו עונה שנייה.
עם זאת, השלישייה בהחלט מנסה ללכת לדרכה ולחיות "חיים משעממים": צ'ארלס מקבל הצעה לגלם את בראזוס בריבוט של הסדרה (אבל כדוד של הדמות הראשית), אוליבר פוגש את איימי שומר (שמחליפה את סטינג כדייר הסלבריטי של העונה, כך נראה) שרוצה לקנות את הזכויות לפודקאסט ולעשות ממנו סדרה, ומייבל מגלה שהעניין בה יכול להיתרגם למשהו שיאפשר לה לממש את השאיפות האומנותיות שלה. כל זה, כאמור, נועד לבסס לנו את מה שעל כף המאזניים עבורם: הזדמנות לתהילה, כסף, או מימוש עצמי – שאני מניח שבמהלך הסדרה הגיבורים יצטרכו להבין כמה הוא חשוב להם באמת לעומת המרדף אחר האמת או הצלת החברים שלהם או משהו. זה עובד טוב, אם כי אולי קצת ישיר מדי.
או שאולי מה שישיר מדי הוא הדרך שבה השלישייה נשלפת חזרה מהניסיון שלהם לשגרה אל חיי החוקרים החובבנים: פודקאסט שמאשים אותם ברצח של באני עם מעט מאוד עדויות והרבה מאוד צלצולים. וכלומר, כן, אני מבין את הלחץ של לקום ולגלות שמישהו מאשים אותך ברצח בהסכת בתפוצה רחבה, אבל אני חושב שיש פתרונות טובים יותר מ"טוב, אז בוא נחקור את הרצח בעצמנו!" אבל, נו, צריך להגיע איכשהו לחקירה של העונה השנייה, והסצנה שבה טינה פיי נפגשת (בדמיון) עם כל אחד מהם מבוצעת באופן מגניב.
אה, כן, החלק של "העונה השנייה" – גם בפרק הזה וגם בפרק הבא יש לא מעט בדיחות מטא כאלה על עונות שניות ושטויות כאלה וזה לא נורא, אבל באמת שאני לא צריך את זה.
נקצר תהליכים: השלישייה פורצת לדירה של באני, מגלה שם את גברת גמבוליני – ציפור עם יכולות חיקוי מרשימות מאוד – ואז מגלה שני שכנים אחרים שנכנסים לדירה של באני במטרה למצוא ציור יקר ערך. הציור, כיאה לתעלומת רצח, לא שם, והשלישייה מחליטה שמי שלקח אותו הוא בוודאי הרוצח. מרוצים, כל אחד הולך לדרכו – עד שצ'ארלס מגלה את הציור בדירה שלו. ואם זה לא מספיק – מדובר בציור אירוטי של אבא שלו. שזה טוויסט די נהדר.
- אני לא בטוח שיש לי את היכולת לספק את כל ציד ביצי הפסחא הנחוץ לסדרה כמו זו, אבל מי שמוצא ורוצה לשתף – צאו לדרך.
- נראה שהסדרה מייעדת לשומר תפקיד יותר גדול משהיה לסטינג, ואני לא בטוח איך אני מרגיש לגבי זה. זה לאו דווקא שהיא לא מצחיקה, אבל ההומור שלה מאוד שונה מההומור של הסדרה עד כה.
- החלק הכי טוב בפרק: "את רוצה עורך דין?" "לא, אני אומרת שאתה כל כך חכם שאתה יכול להיות עורך דין."
- הימור "זה הרוצח!" מופרך אחד לפרק: הציפור הזאת. נקמה על כך שלא האכילה אותה.
פרק 2: מופללים
אם הפרק הראשון היה הכנה כללית וסידור המטבח, הפרק השני כבר מתחיל להגיש לנו את המנות הראשיות.
בראש הנושאים, נראה שאבא של צ'ארלס (בן ליווינגסטון) ישחק תפקיד משמעותי העונה – אם לא בחיים (צ'ארלס טוען שהוא מת, אבל אני לא יודע אם כדאי להאמין לו), אז בפלאשבקים. נראה שאביו שכב הן עם האמנית של הציור (שמתה מוות מסתורי) והן עם אימא של באני (שהיא שירלי מקליין! איזה כיף לראות אותה!), מה שאולייי הופך את באני לאחותו של צ'ארלס – אבל לא בטוח. מה שזה אומר, בעיקר, זה שאם העבר של מייבל שיחק תפקיד משמעותי בעונה הראשונה, נראה שהפעם תורו של צ'ארלס (ובעונה השלישית, אם תהיה, אז אוליבר?).
בכל מקרה, השלישייה מנסה להיפטר מהציור שנחת אצל צ'ארלס, ומוצאת דרכים קומיות לחרבש את מה שאמור להיות מהלך פשוט יחסית – בעיקר באשמת אימא של באני, שמגיעה לאירוע לכבודה שנערך בדירה ומבקשת לראות את הציור שלה (כי מסתבר שהוא שלה ולא של באני). הדברים מסתבכים אף יותר כשאוליבר מגלה שאיימי שומר היא הבעלים החדשים של הציור, ומסתבכים אפילו יותר יותר כשאימא של באני מתפרצת לדירה, מסתכלת על הציור ואומרת "זה לא הציור שלי בכלל מה אתם רוצים ממני, זה העתק". בקיצור, מישהו (באני לפני מותה? הרוצח? גברת גמבוליני, שעברה בירושה לאוליבר?) משחק עם השלישייה והם לא ממש נהנים מזה (במיוחד כשעל ההעתק יש מאחורה את שם המשפחה של צ'ארלס – סווג').
דברים שהם יותר נהנים מהם: להתמזמז עם קארה דלווין. טוב, רק למייבל יש הזדמנות לעשות את זה, אבל אני מניח שגם השניים האחרים לא היו מתנגדים. מייבל ממשיכה להתקדם בתוך עולם האומנות של ניו יורק, ולאחר שהיא פורקת עצבים על פסל שאליס (כך קוראים לדמות של קארה דלווין, מצטער) מכינה, היא פונה לנשיקות ועוד נשיקות (ואולי עוד דברים שאינם נשיקות, הסדרה לא ממש מתעכבת על זה).
וכן, טוב, למרות שקשה להגיד שמלא קרה בפרק, לכל הפחות אפשר להתחיל לדבר על רשימת חשודים כללית: היורשת של באני בראשות ועד הדיירים, אומה שנראה שהיה לה קשר קרוב לבאני, הווארד שנראה שיש לו הרבה לכלוך לפזר על כל העסק, ואני מניח שמתישהו גם נגלה דרך שבה נחשוד באיימי שומר ובאליס, אז למה שלא נתחיל כבר מעכשיו?
בכל מקרה, אם הפרק הראשון נועד לאפס אותנו, הפרק השני כבר לחלוטין מזכיר לנו למה לצפות בסדרה הזאת: היא כיפית, מצחיקה, נינוחה ואף פעם לא חכמה מדי, אבל תמיד חכמה מספיק בשביל שלא לחלוטין נדע מה הולך לקרות הלאה. אם כי, אם יושרה לי להמר: הציפור לא הולכת לעזור להם יותר מדי. בחייאת, זאת ציפור.
- מצטיינת הפרק, ואולי העונה: שירלי מקליין. איזה תפקיד נהדר, איזה ביצוע נהדר, מקווה שזה יסתיים באמי.
- אני עדיין חצוי לגבי שומר, אבל בפרק הזה היא מוכיחה את היתרונות שבליהוק שלה: הוויתור המהיר שלה על הציור האירוטי לאחר שהיא מגלה שהוא לא ציור של צ'ארלס היה נפלא.
- שכחתי לציין שיש עניין עם כך שמייבל לאט לאט נזכרת בעוד משפטים וחלקי מילים שבאני אמרה לה לפני שמתה, בעיקר כי אין משהו מאוד מעניין להגיד על זה. הסדרה קצת מנסה לבנות נרטיב שבו מייבל מתמודדת עם הטראומות שלה, אבל בכנות מצערת – אני לא בטוח שגומז מצליחה לחלוטין להעביר את כל זה.
- החלק הכי טוב בפרק: זה לא ספציפית חלק אחד, אבל כיף לראות איך השלישייה "נהפכת" לאט לאט אחד לשני ומסגלת מניירות אחד מהשני – בין אם זה סגנון הלבוש באירוע בין מייבל וצ'ארלס, או "אני הקלטתי! אוי לא, אני נהפכת אלייך?" של מייבל לאחר מכן לאוליבר.
- הימור "זה הרוצח!" מופרך אחד לפרק: אימא של באני! הסצנה עם סכין הגבינה הייתה הצגה מסורבלת!
פרק 3: יומה האחרון של באני פולגר
פרק 3 מהדהד את מה שנחשב לאחד הפרקים היותר טובים של העונה הקודמת (הנער משש בי. ככה קוראים לפרק, נשבע) בו נפרדנו מהשלישייה שלנו על מנת ללמוד קצת יותר על אחת הדמויות החשודות ברצח טים קונו. בשביל לא לחזור על עצמם לחלוטין, הפרק שעוקב אחרי באני שונה בכך שהוא עוקב אחרי הנרצחת, ובכך שהוא מתרחש בפרק זמן מוגבל: היום האחרון של באני.
הפרק הזה נותן לג'יין הודישל הזדמנות לקבל את מרכז הבמה. המהלך הזה, שבו נותנים לדמות משנית קומית לפתע להיות תשומת הלב העיקרית, הוא תמיד הימור מסוים בסדרות קומיות וקומדיות בכלל – הפחד שבמקום "מורק ומינדי" אתם תגלו שיש לכם "ג'ואי" בידיים. אבל מכיוון ש"רק רוצחים בבניין" היא גם סדרת מסתורין לצד קומדיה, החשש הזה מתגלה כלא רלוונטי. הודישל כאן כדי להציג את הצד הדרמטי של באני: את מה שיש מתחת לתדמית הכלבה הקרה שלה.
ומה יש שם? ובכן, לא משהו שלא יכולנו לנחש, אבל בכל זאת מבוצע באופן מופתי: אישה שנאלצת להסתכל על חייה במבט לאחור ולא מוצאת שם כלום. אחראית ועד בניין יוקרתי שלאחר שתלך לא ברור מה ישאר ממנה. ההבנה הזאת כנראה מתניעה את שני הרגעים הדרמטיים של הפרק: פניית הפרסה שלה מול המחליפה שלה, נינה והרגע שבו היא מנסה להצטרף למסיבה הקטנה של צ'ארלס, מייבל ואוליבר.
מה שיפה ברגע הזה הוא שגם אנחנו, כצופים, כמעט מפספסים אותו. זה כבר צעד כל כך גדול מצד באני לבוא ולהגיד תודה לשלישיה שהרעיון שהיא תרצה להצטרף אליהם לבילוי נשמע הזוי. אבל מהרגע שזה נהיה ברור, קשה שלא לחוש בפספוס שמתרחש לנגד עינינו – איך הטבע האנושי של כל ארבעת האנשים מנע מהם את היכולת ליצור את הקשר הזה.
כל זה, כמובן, לא מקדם אותנו במילימטר בענייני הרצח. אבל "רק רוצחים בבניין" אף פעם לא הייתה רק ענייני הרצח. כמו כל תעלומה טובה, הרצח (והחקירה שלו) הם דרך לקדם תהליכים נפשיים של כל המעורבים בדבר. אצל באני, היה מדובר באישה שלפתע 29 השנים בהן שלטה בארקוניה נראו לה ריקות – שאנשים כל כך חשבו שהיא כלבה קרה שהם לא הצליחו לראות איזה מגניבה, מוצלחת, ונבונה היא.
מה שיפה ב"רק רוצחים", ואולי אחת הסיבות שהיא כל כך ניתנת לצפייה גם בפרקים חלשים זה הקצב שלה: משהו שהוא תמיד נינוח מאוד ומאפשר לנו "לעצור" את העלילה כדי להתמקד בדמות ולספר את הסיפור שלה דרך יום אחד, אבל גם תמיד מקדם אותנו צעד אחד או שניים כדי שהתעלומה לא תישכח מאחור. הקצב הזה הרבה יותר קשה לעשייה משניתן לחשוב.
חזרה לרצח. דבר מעניין שהפרק הזה עושה זה שהוא שם אותנו כמה צעדים לפני הדמויות שלנו: אנחנו יודעים בוודאות (בניגוד לשלישייה שבה מייבל פשוט מניחה את זה) שהציפור לא יודעת כלום, אבל אנחנו גם יודעים שני דברים שלגיבורים שלנו ייקח זמן להגיע אליהם (אם בכלל). הראשון הוא שיחת הטלפון עם אותו רוכש/ת שרוצה לקחת מבאני את הציור ובאני מסרבת לו. בגדול זה נשמע כמו הטעיה – כמו שיחה עם אמא שלה שאנחנו יודעים שמאוד להוטה אחר הציור, אבל זה מידע שחסר להם. השני, ומה שאני מניח שיתגלה כמשמעותי יותר, זה אורח המסתורין שהוא "לא חבר" של באני במסעדה שבה היא נתקלה גם באוליבר.
הפרק הבא, אני מניח, יתמקד בנינה ובאיך שהיא בכלל לא הרוצחת לכאורה כי איך היא תהיה הרוצחת אם נשארו עוד שישה פרקים לעונה? יחסית לסדרה עם שלל בדיחות מטא, הייתי מצפה שמישהו יעיר על כך. מצד שני, יש מצב שהסדרה מספיק מתוחכמת כדי שהיא גם תהיה הרוצחת וגם נתמקד בה על ההתחלה. כמו כן, לטובת הסדרה אציין את הבחירה לא לסיים בעוד קליפ האנגר. מדי פעם יש משמעות גם לביטים רגשיים.
- אז על הקפוצ'ון קיבלנו תשובה, סוג של. עכשיו רק 14 וסוואג' ומי רצח אותה וזהו, אפשר לקפל ולחזור הביתה.
- איימי שומר לכאורה בתפקיד אורח אז סביר שלא נראה אותה זמן רב ושהקשר שלה לרצח לא יהיה יותר מההטעייה הברורה עם התמונה, אבל קארה דלווין דמות ראשית בעונה הזאת. מתישהו נגלה משהו. עכשיו נותר רק לחשוב מה.
- החלק הכי טוב בפרק: המלצר ובאני. מניח שנחזור אליו וזה מן הסתם פחות מצחיק מכל השאר – אבל יש משהו מחמם את הלב בקשרים טובים באופן מלא שבאני הצליחה ליצור.
- הימור "זה הרוצח!" מופרך אחד לפרק: וויל, הבן של אוליבר. היי, צריך לתת לו איזשהו אפיון מתישהו, לא?
פרק 4: להביט בך
הפרק הרביעי של העונה השנייה (ברכות על החידוש לעונה שלישית, אגב) פותר לנו תעלומה משמעותית אחת: איך לעזאזל אנשים ממשיכים להשאיר ראיות מפלילות (הפעם: סכין מגואלת בדם) בדירה של צ'ארלס.
התשובה: מעבר סודי שעובר לאורך הארקוניה ומאפשר לצותת לכל הדירות ולפלוש לחלק מהן. מלבב.
חוץ מזה, הפרק עושה שלושה דברים עיקריים:
1. "לפסול" את נינה כרוצחת. המרכאות בכוונה – הפער בין השיחה שמייבל וצ'ארלס צותתו לה ובין השיחה של השלישיה (פלוס הבת של צ'ארלס, עוד רגע נרחיב על זה) איתה הוא תמוה, לכל הפחות. אז כן, היא אמרה באופן מובהק "תמצאו את הרוצח", וכן, מהפלאשבק של הרוצח לא נראה שהוא בהריון מתקדם מדי, אבל לסדרה תמיד היו טריקים בשרוול. בכל זאת, אני מניח שעבור גיבורינו, נינה ירדה כרגע מעמדת "החשוד העיקרי".
2. להחזיר שחקני משנה אהובים מהעונה הקודמת – מצטער, לא אתה אוסקר. אבל טדי דימאס ובנו וכן ג'ן, למרות ההאשמות שמרחפות מעל כולם, מראים שיש שחקנים שברגע שהם נכנסים לסדרה אי אפשר לוותר עליהם כל כך מהר. טדי חוזר בתפקיד כפול: איום חד משמעי ומרתיע לאוליבר על כך שהוא הולך לדפוק אותו באופן בלתי ניתן לשיקום מצד אחד, ומצד שני: להתפרק בבכי לאחר שבנו פלוס מינוס מאשים אותו בכל מה שקרה ונוטש אותו – מה ששם את אוליבר במקום המבלבל של לרחם על מי שלפני שנייה איים להרוס לו את החיים.
על ג'ן אנחנו לא יודעים עוד הרבה כרגע – היא נשמרה כקליפהאנגר – אבל אני מניח שצ'ארלס ירצה לשאול אותה כמה שאלות.
3. והכי חשוב: לדבר על אבהות. עיקר הפרק מלווה את לוסי – ביתו (בערך) של צ'ארלס – שמגיעה בהפתעה (ועוזבת באותה מהירות), עוזרת לאבא שלה לקדם את החקירה (למרות התנגדותו החריפה), אבל נמנעת מלספר לו את הדבר הכי חשוב: היא הייתה בבניין בליל הרצח והייתה קרובה מאוד לרוצח. המתעטש. זה בטח רמז, לא?
אמנם "לדבר" זאת מילה קצת גדולה – אבל הפרק בהחלט מבליט לפתע את הצד הזה בשלושת האבות שבסדרה: טדי דימאס, צ'ארלס, ואוליבר – וגורם לנו ולהם לשקול את ההורות שלהם. המונולוג הקצר של צ'ארלס על נפלאות ההורות לנינה שבדיוק ירדו לה המים (לא סימן שהתינוק עוד רגע יוצא אבל אכן מלחיץ, בטח בלידה ראשונה) ובו הוא מנחם את מי שלפני רגע היה בטוח שהיא הרוצחת היה מחמם לב.
בכל זאת, לצד רגעים נהדרים וכמה גילויים משמעותיים – יש תחושה כללית שהסדרה עדיין עסוקה בהצבת כלים על הלוח ולא בלהתחיל את המשחק. זה בסדר, אבל יש לה בערך פרק אחד נוסף של זה ואז נהיה כבר בחצי העונה וזה יפסיק להיות בסדר. אני לא מתלונן – קרו הרבה יותר מדי דברים מצחיקים, מרגשים ונפלאים בפרק כדי שאתלונן – אבל אני מאוד אשמח אם העונה לא תמרח בהתחלה רק כדי לסיים את הכל בספרינט בסיום.
- צ'ארלס מרוויח 200 אלף דולר בתמלוגים מסימפולים של שירים גרועים שלו. מסביר איך יש לו עדיין כסף.
- אז.. צ'ארלס פשוט לא חזר לסט? אף פעם? נראה לי שהוא כן והסדרה דילגה על החלק הזה, אבל או שזאת הייתה עריכה מאוד מבלבלת או חור עלילתי קטן.
- הסצנה של הפרק: טוב, יש כמה מתמודדים ראויים – מייבל מנסה להבין את לוסי, הסכין, "נראה שכבר פעמיים אני מכניס למכונית אנשים שיודעים יותר ממני" (וגם "מתוך חמשת האבות שהיו לי אתה האחד שאני הכי אוהבת") – אבל כשניית'ן ליין מסביר לך את השינוי העמוק שהוא עבר, ואז כמה עמוק הוא הולך לדפוק אותך ואז מסיים ב"נמסטה", ברור מי המנצח.
- הימור "זה הרוצח!" לא סביר אחד לפרק: ג'ן! מהכלא! איכשהו!
פרק 5: ההסגרה
צריך לומר את זה לטובת העונה השנייה: היא משתפרת מפרק לפרק. וזה לא שהיא התחילה גרוע במיוחד.
"ההסגרה" כולל את מה שהם ככל הנראה החלקים הכי מצחיקים עד כה ("כמו ווטרגייט, אבל פחות מעניין") וגם מקדם את הדמויות כמה וכמה צעדים – גם אם לאו דווקא את החקירה.
כמו שהיה אפשר לצפות, גלגל ה"עכשיו מאשימים מישהו ומנקים אותו לכאורה מאשמה" עבר לאליס, החברה החדשה של מייבל – שהפרק לקח את הזמן לבנות אותה כאשמה כי "זה מאוד חשוד שהיא צצה אחרי הרצח של באני" ולנקות אותה כי "היא הסבירה יפה שהיא לא, וזה יהיה ממש שחזור אחד לאחד של העונה הראשונה בחייאת" אבל אף פעם לא ממש טרח להתעכב על דברים קטנים כמו "למה שהיא תעשה דבר כזה?".
ברור לי שמדובר בשלישייה לא מקצועית ופזיזה למדי, שהולכת אחרי תחושות בטן יותר מהגיון בריא, אבל עדיין נראה לי לא סביר שאף אחד לא עוצר לשאול "מה יכול להיות האינטרס שלה לעשות דבר כזה כאשר אין לה עדיין קשר מבוסס עם אף דמות מהבניין הזה".
אבל נו, אפילו אחרי זה מדובר בפרק מבריק שנותן את מרבית הפוקוס לאוליבר, ואפילו פוקוס חיובי. אוליבר עד כה הוצג כמי שדוחף את הפרויקט קדימה – אבל לאו דווקא כדמות מבריקה בפני עצמו. הפרק הזה קצת מתקן את הרושם הזה עם האמירה שהוא "תמיד יודע מתי מישהו משקר" (אני לא בטוח שהמשפט הזה עומד במבחן הצפייה החוזרת של העונה הקודמת, אגב). אמירה שהוא מגבה גם באופן שהופך את אוליבר, לראשונה בסדרה הזאת, למגניב.
בינתיים, צ'ארלס מחדש את הקשר שלו עם ג'ן – בלי לעדכן את חבריו להסכת (אוליבר לא ממש שם לב לזה, אבל לזה דווקא יש הסבר פנים-פרקי). זה מתחיל כניסיון לבקש מידע שיעזור עם הרצח, אבל מהר מאוד צ'ארלס לא יכול אלא להודות שהוא כן רוצה את הקשר הזה. וזה נפלא כי, כן, יש כאן תחושה של "להחזיר את הדמויות שעבדו מהעונה הקודמת במקום לבנות חדשות" אבל נו – איימי ריאן נהדרת בתפקיד הזה, וטוב שיש לנו עוד ממנה.
מייבל, לעומת שני אלה, מקבלת את הקש הקצר בכל העסק, ואמנם מוצאת רמז שדוחף אותם קדימה – אבל ברמת התפתחות מערכת היחסים שלה עם אליס זה נשאר ברמה המאוד בסיסית של "אל תשקרי לי, טוב?".
ואז הסיום מגיע, ואנחנו מגלים מה שאפשר היה להבין כבר ממונולוג הפתיחה של בנו של אוליבר – שהוא, ובכן, לא בדיוק הבן שלו גנטית. האם זה האיום שטדי דיבר עליו? כנראה שלא. האם זאת ההתפתחות שציפינו לה בתעלומה? גם לא, אם כי אין ספק שהפרק הצעיד אותנו קדימה בכל הנושא הזה.
- אני אף פעם לא אוהב כשיוצרים מכניסים דמויות שמדמות את המעריצים, אבל אין ספק שלכל הפחות הדימוי שלנו בתוך הסדרה הוא חמוד ואוהב יותר מאשר מזלזל ומתנשא.
- החלק הכי טוב של הפרק: ג'ן וצ'ארלס בכלא. "הלילה שניסית להרוג אותי?". אם כי באמת שהדיון על קונטרה-איראן משתווה לכך.
- אוקיי, אז אליס באמת הייתה הרוצחת בגרסה המוזרה שלהם ל"רוצח". מתבקש לשאול: אז? אני מבין שתמטית זה מאוד חשוד אבל לעזאזל – מה המוטיבציה שלה?
- היי, באמת נתנו אפיון לבן של אוליבר. זה נחמד.
- הימור "זה הרוצח!" מופרך אחד לפרק: הכלב שמשחק את טוטו. להגנתו, הוא חשב שבאני היא המכשפה הרעה.
פרק 6: ביקורת ביצועים
אני והפה שלי – אחרי ששיבחתי את הסדרה על שיפור מפרק לפרק, פרק 6 מציג הידרדרות מסוימת מבחינת איכות.
לא שיש כאן קטסטרופה – תמיד כיף לראות את ג'יין לינץ' וגם טינה פיי חביבה ביותר, אין ספק – אבל הפרק הזה הרגיש הכי פחות מפוקס מאז תחילת העונה. מעין פרק שבו הרבה קווי עלילות שהתחילו בפרקים קודמים ממשיכים, אבל הפרק קצת זונח איזשהו מהלך רגשי או עלילתי שלם לטובת קידום העלילה בכמה צעדים.
זה הכי בולט בעלילה של צ'ארלס. כן, הסיום שלה הוא פאנץ' גאוני שמבוצע באופן מבריק אבל אחרי שלפני פרק (או שניים?) ראינו אותו ממשיך לערוג ולהתקשר לג'אן, עכשיו לפתע הוא בעצם לא יודע איך לומר לה שהוא רוצה להיפרד, ובתמיכת חבריו הוא מוצא דרך לשחרר. זה מהלך הגיוני אבל קצת כמו הביקורת על העונה האחרונה של "משחקי הכס" – פשוט מזורז מדי. היה הורג אותם לתת לנו עוד שני פרקים, או יותר, בשביל לסגור את מה שנראה כמו קו עלילה משמעותי בשביל צ'ארלס? אני מבין שנתנו לו הרבה העונה (היי, לוסי חזרה!) אבל אם התחלתם משהו, תסיימו אותו יפה.
גם בגזרת מייבל דברים נהיים קצת מקושקשים מדי – כשהסדרה מכניסה דמות חדשה לחיים שלה אבל לא מתעמקת בקשר הזה, מסבכת את הקשר עם אליס ובכלליות נראה שעושה כמה דברים במקביל, ואף אחד מהם לא בצורה מספקת במיוחד.
דווקא בגזרת אוליבר הדברים מתקדמים בקצב הגיוני כאשר הוא החליט, משום מה, לוודא את עניין הגנטיקה שלו לפני שהוא יבין באופן סופי שהבן שלו אינו גנטית שלו. המריחה הזאת מבורכת בפרק שכזה, אבל מעלה את השאלה מה הוא הולך לגלות שם? הרי בקרשנדו הרגשי של הגנטיקה האמיתית הוא חושד כבר, ובסדרה כמו זאת לא סביר שסתם יתנו לאוליבר להתענות. האם הוא יגלה שהוא יווני וחצי-אח של טדי? או שמא הבדיקה תשתלב בחקירה איכשהו?
ואז, נו, הסיום. אני חצוי לגביו – אני שונא קליפ האנגרים כפויים, וההחלטה לחתוך מהרכבת בדיוק כשמייבל מתעמתת עם מי שזה לא יהיה ששלח את ההודעות לצ'ארלס ואוליבר וניסה להשמיד ראיות (כנראה) היא כולה קליפ האנגר כפוי שהיה אפשר בקלות לעשות אחרת. עם זאת, הסיום הרגשי היה באמת נוגע ללב.
- "מרק!"
- עכשיו כשלא ראינו אותה ארבעה פרקים – האם אפשר להיפרד רשמית מאיימי שומר? האם היא באמת באה רק בשביל הבדיחה המוזרה בתחילת העונה וזהו? זה לא שיש המון מה להוציא ממנה כרגע, אבל לעזאזל, זה היה אפילו פחות מסטינג.
- אה, כן, שכחתי לחלוטין מהמסגור של הפרק דרך העוזרת של סינדי. הוא צפוי למדי, לא מאוד מעניין ולא מרגיש ממש נחוץ. זה שיש לשלישיה חברה חדשה לא אומר לי הרבה בשלב הזה, והדמות של העוזרת לא ממש מצליחה להבריק.
- הרגע הכי טוב של הפרק: לא, באמת, הדיאלוג בכלא בסוף היה באמת מבריק. גם הסצנה עם השוטר שבא במיוחד לצעוק עליהם להפסיק לעשות פודקאסטים ראויה לציון לשבח.
- הימור "זה הרוצח!" מופרך אחד לפרק: הבחור בלי האצבעות מהעבר של מייבל. הוא בא לנקום!
פרק 7: מהפכים
מה?
עד כה, "רק רוצחים בבניין" הלכה עקב בצד אגודל בפתרון התעלומה שלה וההתקדמות שלו. מדי פעם התקדמנו יותר בסיפורן האישי של הדמויות, מדי פעם יותר בענייני התעלומה, מדי פעם שניהם. מה שלא קרה, בכלל, זה פרק כדוגמת "מהפכים" – שבו קפצנו קדימה (בפעם האחרונה שראינו את מייבל היא היתה ברכבת, ואז היא מגיעה לדירה של תיאו), אחורה (בפעם האחרונה ידענו שמייבל לא דקרה את באני, עכשיו אנחנו… שוב חושדים בה משום מה?), ולצדדים (היי, נכון הבחור הזה שסביר מאוד שנראה אותו? הנה כל טריק קולנועי כדי לשמור אתכם במתח מעושה) בדילוגים מרשימים.
זה מתסכל כי בעוד שהקונצנזוס סביב הסדרה (לפחות פה באתר) הוא שמייבל היא החוליה החלשה ביותר של הסדרה, אני דווקא שמרתי לה אמונים יחסיים, התחברתי למה שסלינה גומז ניסתה לעשות עם הדמות והבנתי למה שילוב הטון שלה (סרקסטי, מופנם ויבש) לא רק מוצלח אלא חיוני לסדרה כניגוד לסגנון ההומור היותר מוחצן של מרטין ומרטין. אלא שכעת, כשהיא נאלצה להרים פרק כמעט בזכות עצמה (אוקיי, גם בזכות ג'יימס קברלי – מיד עוד על זה), זה פשוט לא עובד. לא באשמתה, אבל לא עובד.
נתייחס רגע בקצרה באמת לאוליבר וצ'ארלס. הפרק הזה נותן להם לעשות בעצם דבר אחד ויחיד: לדבר עם הבלשית וויליאמס ולהשתכנע לתת לה את הסכין המגואל בדם שבדירתו של אוליבר. מדובר ברגעים היותר טובים וחביבים של הפרק, וגם כאלה שמצליחים לבסס את התימה של העונה (הורות, למקרה שאיכשהו פספסתם את הפטיש 5 טון בכניסה לפרק) בצורה חמודה יותר. אני מניח שהנקודה הזאת תהיה חשובה, אבל התחושה היא שבאמת מנעו מהם לעשות כל דבר אחר. בזמן שמייבל מספיקה להתעורר בדירה, לנסוע לקוני איילנד, לשחק עם תיאו, למצוא שוב את הבחור המנצנץ ולחזור – הם מספיקים שיחת צהריים נעימה עם וויליאמס, וזהו. תוצאות הבדיקה של אוליבר? משהו אקטיבי כלשהו? לא, למה להשתדל, בוא נחכה במסעדה.
כאמור, זה בעיקר מתסכל כי החלקים של מייבל מול תיאו פשוט לא מצליחים להבריק כמו שהם אמורים. זה מתחיל מכך שזה בא משום מקום – לתיאו ולמייבל אמנם יש עבר משותף בזכות מותה המוקדם של זואי, אבל אין להם דינמיקה או מערכת יחסים מבוססת בשום צורה. הפרק כולו מנסה להיות "הו, לא אהבתי אותך אבל עכשיו אתה סבבה" אבל זה: א. קצר מדי, ב. לא עונה על שום דבר מקודם. מערכת היחסים של מייבל ותיאו פשוט לא הייתה עד כה, ועכשיו הניסיון להזניק אותה נראה בעיקר תמוה.
אני מבין למה, אגב: אחרי הפרק הקודם בעונה שהציג את תיאו ואת סיפורו באופן שהכניס אותנו לנעליו, יש משהו יפה בפרק שבו אנחנו רואים את תיאו ומייבל מנסים לתקשר ויותר נכשלים מאשר מצליחים. אמנם הקטע של "מונולוג רגשי שלם נזרק לפח כי האחד לא מבין את השני" נשחק קצת מהר מדי, אבל זה לא משהו ללא חן. יש מעין מנוע פנימי לקונפליקטים בין מי ששומע ומי שלא והפרק מנצל אותו יפה.
אבל כל זה לא משנה את העובדה שהפרק פשוט מתבוסס בעמידה במקום, ומנחית על מייבל תיק חדש למדי שלא קשור בשום צורה למה שבא לפניו. נראה כאילו הכותבים של הפרק לא ממש טרחו לקרוא את מה שקרה קודם בעונה – או שאולי הפרק מבוסס על טיוטה קודמת שבה באמת הציגו לצופים יותר לבטים רציניים בנוגע לשאלה האם מייבל עשתה את זה או לא. לנו, מי שצפו בגרסה הזאת של העונה, זה מרגיש כמו סתם מריחה של פרק נוסף במקום להתקדם באופן ישיר. דברים כמו כשמייבל אומרת שנייה אחת "אנחנו חייבים לחזור" ושנייה אחר כך "טוב, עזוב, חחח" לא עוזרים לתחושה שמישהו ידע מה הוא עושה כשכתב אותם. זה בעיקר תמוה כי הכותבים של הפרק הם אותם הכותבים של הפרק הקודם והנפלא של תיאו דימה. אולי זה פשוט יותר קל להם כשהם לא צריכים להתקשר לכאן ועכשיו אלא לפלאשבקים.
לצערי, סיום הפרק גם לא מבטיח לנו התקדמות ישירה לקראת הסיום אלא מציג לגיבורים בעיה נוספת בדמות הפסקת חשמל בכל העיר. אני סומך על היוצרים שזה יתקשר בצורה כלשהי ויקדם אותנו יותר, אבל אחרי פרק שכזה, נטל ההוכחה שעליהם גדל לא מעט.
הערות צד:
- החלק הטוב ביותר בפרק: "אני יודע מה זאת שבועת שקר". אולי גם "שורת המקהלה". ובדיחה זולה, אבל נו גם "אויש, עכשיו אנחנו גם צריכים להתמודד עם תינוק?"
- בסך הכל נראה שלוסי לא ממש נשלחה לגור עם אמא שלה, הא?
- האם יש לנו בעצם מספיק רמזים להתחיל לפתור את התעלומה בשלב הזה? אני מודה שכרגע אני אפילו לא בטוח מי החשודים, ונראה שגם הסדרה לא לחלוטין להוטה לגלות בעצמה ומעדיפה במקום זה לספר עוד סיפורים על הורות. האם ההכרזה על העונה השלישית אומרת שאת התעלומה הזאת נפתור רק אז? זה יהיה מתסכל, בלשון המעטה.
- רגע, שנייה, העלו את ההצגה של "הקוסם מארץ עוץ" ולא הראו לנו כלום? בוזזזזזז
- הימור "זה הרוצח!" מופרך אחד לפרק: מייבל. היא עברה משלב ההדחקה להמצאת זכרונות והיא בעצם כן דקרה את באני! טאן טאן טאןןןןןן
פרק 8: האפלה
בואו נתחיל מהסוף: אם הרוצח יתגלה כבלש זה יהיה טיפשי.
כלומר, ויתרתי לחלוטין על האפשרות שהרוצח ו/או איש הנצנצים הם מישהו שיש לנו איזושהי מערכת יחסים מבוססת איתו והשלמת עם זה שהגילוי יבוא די משום מקום, ולא בקטע טוב. אבל, נו, הבלש?
אני מוכן לקבל אותו כאיש הנצנצים – הרי כל השיחה מול האיש התחילה כי זה המספר שאמר להם לצאת מהבניין, ועל כן אפשרי שהכוונות שלו פחות זדוניות משנדמה – אבל הרוצח? אלא אם הסדרה עומדת ללכת בגדול ולהגיד שהוא הרוצח מהשדרה השישית ושהסיבה שלא תפסו אותו זה כי הוא חקר את הפשעים של עצמו (וגם זה קצת מאוחר מדי בשלב הזה בעונה), מה אפילו, מדוע, למה, ואיך זה מתקשר לאבהות, כי אם זה לא יתקשר לאבהות אז מה כל העונה הזאת רוצה מאיתנו בכלל.
אבל נו – גם הסדרה עצמה מודה בכך שמשהו בה מרגיש תקוע. שזה מוזר, כי הסדרה הזאת לא נכתבה על בסיס תגובות הצופים בזמן אמת. היא צולמה ונכתבה כמקשה אחת. וזה אומר שהיוצרים רצו במכוון ליצור לשלישיית ההסכתנים שלנו (או איך שלא קוראים למקצוע הזה בעברית) את משבר האלבום השני ולהעביר גם אותנו, הקהל, במשבר הזה. מפתה לשאול "אז לא היה עדיף לא לעשות את זה?", אבל המודעות ב"רק רוצחים בבניין" תמיד הייתה כזאת יותר מתוחכמת מאשר בדיחות המטא הקורצות הרגילות. מה שאומר שאולי יש לכל העניין איזשהו הסבר מספק או פאנץ' יפה שרק מחכה לנו. ואולי אני סתם אופטימי.
אה, הפרק עצמו. טוב, כפרק שמיני בסדרה שבו אני רק מחכה כבר לפתרון התעלומה הוא ממשיך את המגמה המכעיסה של העונה להתקדם בקושי רב ובחוסר רצון משל הוא היה אוליבר פטנאם במדרגות. בכלליות, זה לא לחלוטין פרק שאתה מצפה למצוא בסדרה שהיא על, ובכן, תעלומת רצח.
עם זאת, נהיה הוגנים ונגיד שכפרק סיטקום על הארקוניה, שזה בערך מה שהוא היה, זה עבד. הקומדיה הרומנטית הקטנה, הקשר בין ראש הוועד לשוער, אפילו האסיפה הכאוטית בתחתית הבניין. אני מעורב רגשית הרבה יותר משציפיתי שאהיה בחיי האהבה של הווארד, ואני לא לחלוטין אתלונן אם הפרק יהיה פשוט דייט שלו ושל השכן החדש.
אבל האם זאת הסדרה בימינו? האם העונה השלישית תזנח את החלק של "רוצחים" ותתמקד "בבניין"? שוב, אני לא לחלוטין נגד – אבל זה שינוי כיוון יותר מקליל לסדרה שבעונתה הראשונה התמקדה כמעט באופן מוחלט רק ברצח, וכל דבר נוסף שקרה התגלה כקשור לרצח בצורה כזאת או אחרת. האם גם הדייט של הווארד יהיה קשור לרצח? העבודה החדשה של לסטר? כמה הכתיבה בעונה הזאת מתפזרת כנסיון לתת לנו צוהר לחיים של שוכני הבניין וכמה מזה יתגלה כפריטי מידע שבהו בנו כל הזמן הזה?
בקיצור, העונה הזאת עוד רגע מסתיימת, ומפה המצב נראה לא מאוד ברור. החדשות הטובות, אולי, הן שהיוצרים מודעים לזה.
- אנא תגאלו אותנו מקו העלילה של אוליבר ובדיקות הדי.אנ.איי שלו. אין שום סיכוי שהפתרון לסיפור הזה שווה את המריחה הזאת.
- השערת "זה הרוצח!" מופרכת אחת לפרק: החבר החדש של הווארד! הוא מתעטש! הרוצח מתעטש! זה לא מקרי!!!
- הרגע הכי טוב בסרט: סיימון וגרפניודל. גם מצחיק וגם נוגע ללב.
- נראה ששוב לא התייחסתי בכלל לקריין של הפרק שלנו עד כה. מארב הוא דמות בסדר גמור בסך הכל.
פרק 9: מלחמת שותפים
פרק 9 מבשר לנו שני דברים:
הראשון הוא שלמרות שאפשרי ביותר שהיה אפשר להדק את העונה הזאת, כל הקצוות מתחברים.
השני הוא שלא משנה מה יקרה בפרק הבא, הרבה מהשאלות שלנו כנראה יפתרו רק בעונה השלישית.
אבל בכל מקרה, פרק 9 מזכיר את מה שידענו כל הזמן – כשהחבורה הזאת לא מבזבזת את הזמן במרדפי שווא ואשכרה יושבת ועושה את העבודה, יש בפנינו טלוויזיה סוחפת, מגניבה, חכמה מהרגיל וכיפית.
נתחיל מהטוויסט הבולט ביותר – בעוד שהיה ניתן לנחש שסינדה קאנינג באה לעשות שטויות, העובדה שכל הפודקאסט האגדי שלה הוא שקר הייתה חתיכת הפתעה. האם היא משמעותית? לאו דווקא. אבל הפתעות כיפיות הן הפתעות כיפיות. בנוסף, כמו כל טוויסט טוב, הוא מסביר ומוסיף לדמות במקום להיות סתם משהו שנשלף בשביל גורם הפתעה כזה או אחר.
נעצור רגע לספקולציה. האם זה אומר שסינדה קנינג היא היא הרוצחת? אני מבין שזה מה שהפרק רומז, ועדיין משהו פה לא מתיישב לי. מפלילה עיקרית ביחד עם הבלש? ודאי. רוצחת? זה צעד אחד יותר מדי לדמות שנראית זהירה ביותר עם ההתנהגות שלה. גם המוטיבציה שלה פה חלשה למדי: הסכת אחר הצליח אז היא באופן מיידי מפלילה אותו? זה לא בלתי אפשרי, וראינו מוטיבציות מופרכות יותר בכלל ובסדרה הזאת בפרט, אבל עדיין משהו בזה לא מתיישב לחלוטין מהודק. אם סמכתי על הסדרה שתדע להוציא את עצמה מהתסבוכת צעד אחר צעד – אז אני מקווה שגם הצעד הבא ייקח אותנו הרחק מ"סינדה קנינג היא הרוצחת" (ובכך תשאיר את עונה שלוש כדי לפתור את הרצח, במה שיסכם שבעצם כל הסדרה הזאת היא הסיפור סביב הרצח הזה, ועל כן היא נפתחה כמו שהיא נפתחה).
אבל הטוויסט הזה בעיקר אומר שכמו שהיה ניתן לחשוד, היוצרים כאן לא מורחים זמן לשווא ויודעים בהחלט מה הם עושים.
הטוויסט השני, המפתיע גם הוא, מגיע מכיוון שירלי מקליין – ואיזה כיף שהיא שוב פה. אם אני צריך להמר, אגיד שיש סיכוי טוב יותר שרוז קופר היא הרוצחת מאשר סינדה, ולו רק בגלל שלה יכול להיות בדל של מוטיבציה הגיונית. כמובן, הבעיה היא שזה לא מסתדר אפילו קצת עם הצללית של הרוצח שראינו עד כה. אבל אם הטוויסט הראשון הוסיף משהו חשוב לדמות מהותית, כאן עוד לא ברור לאן כל הסיפור הזה בכלל הולך. אבא של צ'ארלס חשוב למשהו בעלילה? כפי שצ'ארלס מעיד – הוא בקושי היה חשוב לו. אנחנו סתם נהנים לראות את עבודת השורשים שלו? מה הפאנץ' לכל הסיפור הזה והאם נראה אותו רק בעונה השלישית?
ובכל זאת, שני קווי העלילה האלה – והסצנה של מייבל במועדון האגרוף – נותנים לסדרה את אותה אנרגיה שיש לה בשיאה כשמשהו אשכרה קורה ומתקדם. אחרי לא מעט פרקים שצ'ארלס שולח אנשים לדרכם בתחושה שהם יודעים יותר ממנו ומייבל לא מפצחת את הפאזל, הם מצליחים איש איש בדרכו לפלס דרך לעבר הפתרון.
אבל אף אחד מקווי העלילה לא משתווה באמת לשיא הפרק – אוליבר פטנם. וכן, נו, קו העלילה הזה היה צריך להסתיים לפני כמה וכמה פרקים, אבל פרק 9 נהנה מכך שהוא בחר בו פשוט כי מדובר בסיום (או התקדמות משמעותית) נפלא. מרטין שורט כנראה נותן את תצוגת המשחק הכי טובה שלו עד כה בסדרה: מצחיקה, רגשית, כועסת, מבינה, והסצנות שלו עם ניית'ן ליין ממשיכות להיות זהב קומי. אם נראה שקו העלילה מול אבא של צ'ארלס מסתיים בפתאומיות של "וואו הוא כן היה רוצה להיות אבא שלך איזה קטע", אוליבר וטדי מצליחים להגיד דבר אחד או שניים על הורות.
רק בחייאת, אני חייב להבין: מישהו באמת יחשוב שאחרי 30+ שנה שגידלת מישהו כילד שלך אתה תפסיק להיות אבא שלו בגלל בדיקת דנ"א? מה זה הסנטימנטליות הזאת לכמה גנים? איך זה גובר במילימטר על מי שגידל אותך כל החיים שלך?
- זה זול, זה טיפשי – אבל ההחלפה של התוכי בתרנגול בפתיחה גרמה לי לצחוק.
- יותר ויותר אני מוצא את עצמי מתאכזב קצת מה"בפרקים הקודמים" שבעצם צועקים לי "הנה הדברים שהולכים לקרות בפרק!". בפרק מהותי כמו זה שמתקרבים לזיהוי, הרמזים המטרימים האלו חושפים את מה שהם מנסים לשמור כטוויסט בסוף. מצד שני, בסדרה עם ריבוי פרטים כמו זו, התזכורת הזו טובה מדי פעם.
- הסצנה הכי טובה בפרק: קרב המעלית.
- בחייאת, צ'ארלס, "קרימינל מאסטרמיינד" זה לא שם טוב לסדרה.
- הימור "זה הרוצח!" מופרך אחד לפרק: טדי. אם כבר ללכת לכלא אז עד הסוף.
- אז בעצם כל קו העלילה עם אליס היה… די מיותר? אולי בעונה השלישית משהו יקרה עם זה.
- אה, ולא להתרברב או משהו אבל כבר בפרק 2 אני התרעתי שהסצנה עם הסכין הייתה הצגה מסורבלת.
פרק 10: ידוע לי מי עשה את זה
נתחיל מהחלק השלילי: בפרק העמוס גם ככה לא היה להם זמן להציג את הרצח של באני שלב אחר שלב, וזה לא שהדברים הם לחלוטין ברורים. לא שיש כאן חורי עלילה או משהו, ובטח שאחרי פרק שכזה יש מה לסמוך על יוצרי הסדרה – אבל יש תחושה שפשוט דילגו על כל מיני דברים בניסיון להספיק הכל בזמן, ונו – בהתחשב בכמה הסדרה הרגישה מרוחה לרגעים עד כה, זה מצער כפליים.
בנוסף, בעוד שהפינאלה הזה הוא מספק מעל ומעבר בכל הנוגע לרצח – יש דברים שעדיין נשארו קצת "סתם", במכלול הגדול של הדברים, ולא הצליחו להיות משמעותיים. האם הסיפור של רוז קופר ואבא של צ'ארלס יהפוך למשמעותי בעונה הבאה? האם משפחת דימאס תקבל סיום מעבר לכל הסיומים האלה? אולי. אולי לא.
אבל כל זה מתגמד לעומת הגדולה בפרק הזה. מה זה גדולה? פרק שהצליח להפתיע את כולנו (ראיתי כמה אובססיבים לסדרה שחשדו בכיוון פופי באופן לא ודאי וגם הם יוצאי דופן. כשפתחתי בורסת הימורים בתגובות אפילו לא הזכרתי אותה כאופציה רחוקה, וגם שאר המגיבים לא), ולא הסתפק גם בזה אלא כנראה סיפק כמה מהרגעים הכי מצחיקים של הסדרה עד כה.
יש משהו כל כך חכם באופן מספק בזהות הרוצחת – הבחורה הבלתי נראית, זאת שאפילו כשקיבלה פרק שלם לעצמה רובנו עדיין התעלמנו ממנה והתייחסנו אליה כבחורה שנתונה למרותה של סינדה, ולא כמי שיכולה לזמום בעצמה רצח שכזה. זהות הרוצחת אפילו מתקשרת, באופן מרוחק, לתימה הכללית של העונה ותסביכי האב שלה, עם פופי שמחפשת אישרור לכך שהיא בן אדם מוכשר וראוי להערכה עד כדי תכנון רצח.
וכמובן, זה שהרוצחת היא מישהי כל כך קרובה למי שנראית כל כך יותר סבירה כרוצחת האמיתית, עד שכמעט כל הצופים פשוט הולכים אחרי הדג הגדול בסביבה (אבל אמרתי לכם לחכות רגע!), כשמסתבר שאפילו את הטוויסט על זהותה היא לא גילתה למעבידה שלה.
בקיצור, אם "רק רוצחים בבניין" הייתה נשפטת רק על פי התעלומה שבתוכה – מדובר במשהו לפנתיאון. כאמור, הסדרה היא לא רק התעלומה, וחלק מהשרכים העודפים לא הצליחו להתקשר באופן מספק לחלוטין (אני מבין למה היה "צריך" את אליס בעונה הזאת, אבל זה לא עבד) אבל דווקא ההתעקשות של הסדרה להרחיב את אופקיה השתלם במסיבת הגילוי הרצחנית, שהייתה פשוט מעולה.
זה היה פשוט מופת של שורות נהדרות בפי שחקנים מיומנים – מ"התשוקה האמיתית שלי", דרך "בני זונות קמצנים" ו"רק אחת מהפעמים שהתעלפתי הייתה באמת" ועד ל"אנחנו פודקאסט רציחות לכל המשפחה" (שמקבל משמעות מטא יותר באנגלית, בהתחשב בעונה האחרונה) – כל זה בעוד שהסדרה מצליחה להשאיר אותנו במתח מסביב לכל העסק של מה בדיוק קורה פה ומה הולך לקרות הלאה.
וכן, אודה ואתוודה – לא חשדתי באליס (אם כי היה נחמד לדמיין שיש לה שימוש), אבל הדקירה של צ'ארלס, לרגע, עבדה עליי. פחות בגלל הסדרה ויותר בגלל ההודעה של סטיב מרטין שהוא יפרוש ממשחק בקרוב, ושנראתה מתואמת באופן מר מדי.
אולי הכי כיף הייתה הכניסה לעונה השלישית. בניגוד לעונה הראשונה שבעצם "הסתיימה" רק עכשיו, העונה השלישית מתחילה באיזשהו דף חדש – ואיזה דף. זה מעבר לכך שפול ראד נמצא פה (אם כי, נו, כן – פול ראד! זה די מספיק כשלעצמו). בכמה הדקות שנתנו לנו לראות, קיבלנו כל כך הרבה רמזים מסקרנים (איך הוא מת? ערפל? איפור? חגורה כמו הפרק ההוא בשרלוק? אנט-מן נכנס לו לתחת והתחיל לגדול?) שאני חושב שיש יותר מבן אדם אחד שיעביר את החודשים הקרובים בצפייה מרתונית באותן דקות ספורות שוב ושוב.
אז איך הייתה העונה? טוב, עם סיום כזה אין מנוס מלהגיד שנהדרת, עם כוכבית. כי למרות שבהחלט היה משהו נחוץ בהתברברות של העונה באמצע שלה כדי להשיג כמה נקודות שהיו קצת רחוקות מחקירה ישירה של הרצח, עדיין אפשר היה להדק חגורות (היה אפשר לפתור את עניין הדנ"א פרק מוקדם יותר, נניח) בסך הכל. זה היה סיכון מחושב שקצת רעד במהלך הדרך אבל בסופו של דבר לחלוטין עבד, ומי יודע – אולי בצפייה חוזרת העונה תראה אפילו יותר חכמה ממה שהצפייה הראשונה סיפקה לנו.
אז עד לעונה הבאה, תשברו רגל. או בהצלחה.
- החלק הכי טוב בפרק: הרבה טוענים לכתר, באמת, אבל שום דבר לא הצחיק אותי הרבה זמן כמו הסלואו-מושן הזה.
- אבל אם כבר: כן, הסצנה הכי מרגשת הייתה בכל זאת האפילוג לכל ענייני הדנ"א, ואפילו והייתה צפויה מאוד מראש.
- אוקיי אבל השוט ההוא בבאר באוקלוהומה היה רמאות, אתם שומעים אותי! רמאות!
- עוד דברים מיותרים, בדיעבד: איימי שומר. כלומר, אני מבין שהביאו אותה כדי שנחשוד פה לחצי פרק אבל לעזאזל, יכלתם להשתמש בה עוד פעם אחת אחרי זה. אפילו מסטינג הוצאתם יותר.
- אני אישית בסדר עם עגבניות, אבל מכיר לא מעט אנשים שהן מחרידות אותם והזדהיתי יד שנייה עם סינדי בסצנה המדוברת.
- "זה עדיין לא מרגיש כמו פינאלה".
- האם בשיחה עם אוליבר הוא שמע שצ'ארלס יהיה בתפקיד הראשי או הבחור שהוא פול ראד שאינו פול ראד? כי הם חברים טובים והכל אבל היסטורית, אוליבר לא מתרשם מכישורי המשחק של צ'ארלס.
הסדרה הזאת אמורה להיות מצחיקה? אני באמת לא מבין מתי אני אמור לצחוק.
כלומר, אני מניח שבסצינות עם שומר אבל אף פעם לא הבנתי למה היא קומיקאית.
כמו כן, סלינה לא שיפרה את כישורי המשחק שלה והיא ממשיכה לאנפף מאפה ולהיות מונטונית להפליא. לא כל ילדת דיסני (או ילד במקרה של זאק אפרון) צריכה להפוך לשחקנית אחרי.
רנדל! אני מסכים איתך! מה התאריך?
וגם אני לא נהנתי ממנה
לדעתי סדרה לא טובה
בסהכ
אין לי מה להוסיף
פשוט היום היסטורי אז רציתי להגיב
שעון מקולקל וזה
(ל"ת)
בהחלט (:
(ל"ת)
אני עוד בעונה הראשונה
אבל מסכים, בינתיים זה נראה ממש ממש רע. לא ממש מצחיק, משחק לא טוב של הרבה מהמעורבים לדעתי, לא רק סלינה גומז, ותעלומה לא מאוד מעניינת
שירלי מקליין נאבקת עם סכין ופרוסת עוגה זה ההומור הפיזי האהוב עלי בסדרה.
(ל"ת)
אהבתי מאוד את העונה הראשונה. אבל משהו בעונה השניה תקוע. קורה לי עם יותר מדי סדרות בזמן האחרון
פרשתי אחרי שני פרקים בעונה הראשונה
לא הצליחו לעניין או להצחיק. אפילו לא מרגישה צורך לקרוא ספוילרים בויקיפדיה.
רק מברר משהו קצר
אני היחיד פה באתר שנהנה מהסדרה? כי עד כה נראה שהתגובות הן בין "לא ממש " ל"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא".
וכזה, אני לא בטוח שאני אתעקש לגלגל משהו רק בשביל להוכיח לכם שאתם טועים, ומכיוון שבכל מקרה לא לחלוטין התחלנו אני גמיש עם לזנוח את זה בהתחלה וגג להמשיך דיון בתגובות עם עצמי.
טרם התחלתי את עונה 2
(דברים מוזרים ודברים אחרים תפסו לי את הזמן הסופ"ש) אבל את הראשונה אהבתי מאוד. אל תהיה פולניה, תמשיך לסקר.
יותר מזה, כשראיתי שיש מתגלגלת הקדמתי את הלו"ז
כדי להספיק לראות ביחד אתכם.
ולכל מי שנכנס רק כדי להגיד ש"איכסה" – בשביל מה זה טוב? אין חובת צפיה כמובן, אבל מה אכפת לכם שאחרים נהנים?
כי חלק מהקטע של דיונים זה להביע דעות, לא כולן חיוביות.
וכי הוא ממש שאל אם מישהו נהנה מהסדרה אז עניתי לשאלתו.
אם יש לך נימוקים זה כמובן חלק טבעי מכל דיון
יש פה כמה תגובות שעושות הרבה פחות מזה. גם לי יש כמה סדרות בפרופיל גבוה שהפסקתי לצפות בהן אחרי עונה או שתיים, אבל לא דחוף לי לספר את זה לצופים הנוכחיים שלהן שבבירור נהנים מהצפיה.
וו היתה תגובה לרנדל שברחה לה...
(ל"ת)
לא כתבתי את זה במפורש, אבל בעיקר ניסיתי להבין מה פספסתי שלא התרשמתי
(ל"ת)
סדרה סבירה מינוס, לחלוטין אווירית מדי וחסרת בשר בשביל ביקורת מתגלגלת.
(ל"ת)
החלק האחרון אני לא מסכים
אני בהחלט חושב שהתרגלנו/הרגלנו את עצמו לסטנדרט מסוים של מתגלגלות (סדרות כבדות בעלילה, על רגל אחת), שלא מחויב המציאות ושעושה איזשהי הטיה נגד סדרות קלילות (או "אווריריות", לצורך הדיון) שהן לא פחות מוצלחות.
היינו מעט קרובים לגלגל גם את סאות' פארק או סיטקומים אחרים, אבל שם באמת הרגשתי שיש מינוס דיון ובאזז מסביב לזה, אז מראש אמרתי שאין צורך.
אז כלומר, השאלה היא ספציפית "רק רוצחים בבניין", לא על קומדיות.
לא הבהרתי את עצמי באופן נכון
באוורירית לא התכוונתי בהכרח דלה בעלילה. אני ממש לא צריך סדרות כבדות בעלילה (עפתי על בטי הכמעט חסרת עלילה לחלוטין משנה שעברה לדוגמה). ודווקא הסדרה הזו יחסית עלילתית למדי, עם קליף האנגרים בסיומי פרקים וניסונות להפתיע את הצופים עם פיתולים בחקירה. אבל אין בה דברים מספיק מעניינים בלי קשר לתעלומת הרצח הצולעת. הדמויות חד מימדיות, הסטוירה על האובססיה לפשע אמיתי נחמדה אבל לא מספקת תובנות חדשות או מעניינות, ויזואלית נראית טוב אבל סולידית ולא מאתגרת, היא לרוב נשארת במסלול קבוע בלי פרקים מיוחדים עם אווירה או וייב שונה. הכתיבה לא מספיק חדה, ההומור לרוב חוזר על עצמו וסיטקומי למדי. אני יכול להגיד שהפרק מהנק מבט של ההאחיין של דימס מהעונה הקודמת הוא היוצא דופן והיחיד שהצליח להתבלט מעל הבינוניות של שאר הפרקים בעיניי.
אגב לפי התגובה שלך נשמע שאני נגד קומדיות והמצב הפוך.
ואני מתבאס שלא צפיתי בזמן אמת בויפ כי הייתי שמח שיהיה לי עם מי לדון אחרי כל פרק (כמובן שבאתו זמן טלוויזיה הייתה מחוץ לתחופ בעין הדג, אבל בדיעבד ביקורת מתגלגלת על ויפ היה יכול להיות נהדר).
זאת סדרה כיפית.
זה לגמרי השואו של מרטין ושורט, אבל היא כיפית וזה מספיק.
מאוד נעלב מההתעלמות ממני
צודק, הניסוח היה צריך להיות "העונה השנייה"
לא "הסדרה".
אני אשמח מאוד למתגלגלת
נהניתי מהעונה הראשונה, נהניתי מהפרקים החדשים, ונהניתי מהמתגלגלת על אפטרפרטי.
תודה!
אני מאד נהנה גם מהכתיבה וגם מהסידרה
מאוד נהנית והקרדיט אליך
כי איפשהו כשהתלוננתי שאין לי מה לראות, נדמה לי שאתה המלצת (או שאני נותנת לך קרדיט של מישהו אחר)
באיחור, כי גם את הסדרה ראיתי באיחור.
רציתי לצפות בה עוד מהפרסומות לעונה הראשונה, אבל עיסוקים. וכשהתפנה לי קצת זמן זו הייתה הסדרה המושלמת לצפות בה יחד עם אשתי בשביל הקלילות. ואני כל כך שמח על הביקורת המגלגלת לעונה השנייה, שאחרי כל פרק אני בא לכאן לקרוא מה נכתב.
נ.ב:
בעיקר מעריך את העובדה שזו לא סדרה שאני צריך לצפות בעוד 5 סדרות אחרות במקביל איתה, לראות את כל עשרות הסרטים הקודמים, להרכיב שלושה פאזלים מיוחדים, ולקרוא את הבלוג של המפיק כדי להיות אחד מהחבר'ה. בבקשה עוד ביקורות מתגלגלות כאלה.
נ.ב.ב:
אם יש אפשרות לשנות את הפורמט של הביקורות המתגלגלות, במיוחד לאלה שצופים באיחור בסדרות ולא בזמן אמת (אני מניח שהרוב), לשים את הפרקים המאוחרים יותר בתחתית דף הביקורת ולא הפוך שהפרק החדש נמצא הכי גבוה. בכלל, אם הייתה אפשרות לחלק את דף הביקורת לפרקים, ולצמצם כל פרק כדי לא להיתקל בספוילרים זה בכלל יהיה שוס.
בנוגע ל-נ.ב.ב.
תוך כדי שהסדרה מתגלגלת, הפרקים החדשים בכוונה למעלה כי ההנחה היא שרוב הקוראים עוקבים יחד עם הכותב, צופים בפרק החדש ואז נכנסים לקרוא את הביקורת – ואנחנו רוצים שהם ימצאו מיד את התוכן החדש. זמן מה אחרי שהסדרה/העונה מסתיימת, אכן הופכים את זה ומסדרים את התוכן לפי סדר הפרקים מתחילה לסוף. כנס לביקורות מתגלגלות ישנות ותראה שזה כך.
להגנתו
היה ראוי שנכניס את אלמנט התפריט מוקדם יותר במתגלגלות שלנו (מה שיכול לאפשר נגיד סידור "כרונולוגי" של הפרקים הראשונים בעונה בשלב הזה). אבל זה דורש לא מעט התעסקות ועל כן נדחה לרוב לבסוף. נשתדל לעתיד וכו'.
ושרשור מתבקש לתעלומת מי עשה את זה- הימורי הרוצח
אני חושד בטינה פיי. יש לה מעורבות הרבה יותר גדולה בעלילה עכשיו שהיא עושה פודקאסט משלה על השלישייה המרכזית ואפילו הקדישו לה בפרק הראשון סצנת עימות עם כל אחת מהדמויות. המניע הוא שהיא מקנאה בהם על כך שתפסו שלושה רוצחים בעונה הקודמת וכנקמה רוצה להפליל אותם ולעשות סדרה על גבם. אני לא בטוח כי אין לי הסבר למה היא בחרה דווקא בבאני. כמו כן, אני חושב שכל הסיפור של הציור הוא רד הרינג שמטרתו לתת לסדרה תירוץ לחקור את טראומות הילדות הלא מעניינות של צ'רלס. מרגיש שאפשר לשלול את שומר וקארה כי לתת לאחת מהדמויות החדשות שהוצגו להיות הרוצחות זה צפוי מדי ומאכזב. כמו כן, אין לאף אחת משניהן כישורי משחק בשביל לתת הופעת רוצחת משכנעת ומגניבה כמו איימי ריאן.
כן, שאלת הסוודר מסקרנת
אני לא חושב שהציור עצמו חשוב, כמו שעצם ההפללה חשוב. כלומר, אני בספק (אם כי לא מבטל לחלוטין) ששמו אותו בדירה של צ'ארלס, בלי הודעה מראש, בלי כוונת זדון.
אז האם הוא קשור לרוצח? אני מסכים איתך שיש כאן הטעייה ולדעתי הדבר מנותק. אבל האם הוא קשור בכלליות? מאמין שכן. גם ההטעיות בסדרה לרוב מתקשרות ובונות דברים שמובילים לתעלומה "הראשית".
אז צדקתי? בערך
(ל"ת)
אני לא חושב שבערך.
(ל"ת)
אני אוהב את הסדרה הזו. אפילו מאוד.
כן זה לא יצירת מופת by no means אבל יש לה הומור יחודי יש המון רגעים טובים וגם הטוויסטים לא רעים בכלל.
סלינה גומז היא הנקודה החלשה של הסדרה. מצד אחד היחסים שלה עם ה"זקנים" ממש חמודה ומעניינת מצד שני היא פשוט אנמית לגמרי, ואני לא חושב שזה הדמות שכתבו לה כמו שזה פשוט היכולות המוגבלות שלה כשחקנית
בכל מקרה אהבתי מאוד את עונה 1 ועונה 2 בינתיים אחלה ממש אז נמשיך לראות ותודה על המתגלגלת.
כבר חפרתי על כך שהיא ממש חלשה
אבל אני לא יכול שלא לחשוב על כך שליהוק של שחקנית מוכשרת וסוחפת, נגיד היילי סטיינפלד, היה יכול להקפיץ את הסדרה בכמה רמות. מרטין שורט הוא הMVP בקלות, היחיד שמצליח להצחיק אותי מהשלישייה ואני מחבב את השילוב של פרסונת הדיוות תיאטרון לשעבר ונרוטיות ניו יורקית וודי אלנית שלו. אף פעם לא הבנתי ממש את הקטע של סטיב מרטין כשחקן וקומיקאי אבל הוא לפחות מעורר נוסטלגיה כי הוא היה נוכח בלא מעט מסרטי הילדות שגדלתי עליהם.
זה מרגיש לי מסוג הדברים שלא בדיוק עולים בעולם האמיתי*
ונוטים לעלות בעולם הסדרות רק כשצריך אקספוזיציה. אני מסכים איתך שהצגה של זה כטוויסט בסוף היה הופך את זה למוגזם, אבל כמה ימים מאוד מסעירים ומבלבלים אחרי, כשהם לראשונה מנסים להתיישב לחשוב על זה באופן יחסית רגוע: נראה לי סביר.
* – כאילו, רגשות אשם הם מניע מצוין לשתיקה של לא מעט אנשים. לא נהנים לדבר על דברים לא נעימים שעשית. בטח אם אין צורך כי זה לא מוסיף להם מידע – בעולם שלהם זה לא "אה זה חשוד והוביל למוות שלה" אלא "אנחנו היינו קרים אליה בצורה לא נעימה". או לפחות – לקח להם רגע (סביר, לטעמי) לעבור מאחד לשני.
שכחתי לסמן ספוילר מעלי
(ל"ת)
פרק 3 ו4 הם שיפורים משמעותיים. מרטין שורט פשוט אדיר. סלינה גומז ממשיכה להיות חלשה, והקטע שהסכין נופל פתאום מהתקרה הצחיק אותי מאוד משום מה.
פרק מעולה. מרגש באופן מפתיע (במיוחד הסצינה עם נינה) אבל כמו שכתבת אין ממש התקדמות בעלילה.
סלינה גומז ממשיכה להיות החוליה החלשה של הסדרה הסצינות עם לוסי ממש העצימו את זה, בעשר דקות זמן מסך שהיא הייתה בפרק היא הייתה כמה רמות מעליה. מבאס.
איזה כיף לחזור
קודם כל נעימת הפתיחה המעולה הזו, זו הסדרה היחידה שאני לא מדלג על הפתיח בגלל שזה פשוט קטע גאוני, אולי הכי טוב ששמעתי מאז הפתיח של משחקי הכס. וגם כיף להיות עם כל החבורה הזו, בייחוד כמובן מרטין שורט שהוא הכוכב הבלתי מעורער כאן. סטיב מרטין אגב לרוב מעצבן אותי אבל פה איכשהו נותנים לו להיות פשוט בחור נחמד וזה עובד טוב.
כרגע ההימור שלי הוא על אומה בתור הרוצחת, אבל ברור שהדמות של קארה דלווין היא sinister ואני מניח שהיא הסטולקרית שעשתה את כל הקטע של bloody mabel, אז כנראה שהיא תהיה מאוד נוכחת בפרקים 6-8.
לכל אלה פה
שמתלוננים על המשחק של סלינה גומז ואומרים שלא כל ילדת/נערת דיסני צריכה להיות גם שחקנית – סלינה גומז התחילה כשחקנית. היא שיחקה בתפקיד הראשי בסדרה (אלכס רוסו) במשך 5 שנים בערוץ דיסני. זה בדיוק כמו מקרה זנדאיה, רק לכיוון ההפוך, שאנשים פה שוכחים/מדחיקים/בכלל לא יודעים איפה ומתי היא התחילה ופרצה ואז משתפכים עליה כאילו היא פשוט נחתה בעולם הסדרות משום מקום. אז על המשחק של גומז בסדרה המסוימת הזאת אני לא יכול להעיר יותר מדי פשוט כי לא ראיתי מספיק, ומה שראיתי ממנה שלא היה בערוץ דיסני היה רק שוברות אביב הזוועתי, אבל הנטייה פה של מגיבים להתעלם ממה ששחקניות שהתחילו ופרצו בערוץ דיסני עשו במקור בערוץ דיסני, גם פה וגם באופוריה וגם ברעבים היא פשוט… מקוממת? צבועה? צורמת? תמוהה? קשה לי למצוא מילה אחת מדויקת לתופעה הזאת, ובכל זאת נראה לי שהנקודה ברורה.
איך שכחתי את זואי דויטש.
(ל"ת)
פה חידשת לי. לא ידעתי שהיא התחילה את דרכה כנערת דיסני.
(ל"ת)
מה? איזו התעלמות יש?
זה שזנדאיה החלה גם כנערת דיסני זה דבר ידוע שמוזכר לא מעט. בדף הסדרה כשביקרתי את סלנה גומז כתבתי "זנדאיה היא לא" בגלל ששתיהן התחילו כנערות דיסני. שאגב זו התחלה די טובה, כמה מכוכבות הפופ הטרנדיות התחילו ככאלה (אריאנה גרנדה ואוליביה רודריגו) ולדעתי זנדאיה היחידה שהרימה את זה לקריירת משחק יותר מבוססת.
וידוע שסלינה גומז התחילה כשחקנית, נערות דיסני הן שחקניות. לא הבנתי את החלק הזה בכלל. ממה שידוע לדיסני אין צבא של נערות זמרות ששרק משחררות סינגלים לספוטיפיי. נערות דיסני אומנם שרות אבל הן עושות זאת בסדרות דיסני, ששם הן גם משחקות.
מה שמוזר לי שבהרבה כתבות בארהב בתגובה להכרזת המועמדים באמי
כולם ציינו בהיעדרויות קודם כל את סלינה. אין לי מושג למה דווקא ההופעה הזו קפצה לכל כך הרבה כתבים. בעצם יש לי מושג, פשוט כי היא שם מאד ידוע. למרות שאני לא יודע למה, היא גם לא זמרת פופ מוצלחת במיוחד (אוליביה רודריגו קיבלה יותר שבחים ובצדק על האלבום שהוציאה שנה שעברה ממה שסלינה קיבלה על המוזיקה שלה כל חייה). קצת מגעיל להגיד את זה אבל היא מישהי שמרגיש לי שהיא מפורסמת כי היא מפורסמת.
אוליביה רודריגו מדהימה מוזיקלית, בצורה שלא חשבתי שתהיה אפשרית.
וזאת למרות ש-"Brutal" שלה גנוב מ-"Pay For Me" של ווייל, אבל גם לגנוב משיר אלטרנטיבי כל-כך אזוטרי זה סוג של גאונות, אני מניח. אתה פשוט כתבת את התגובה הראשונה בביקורת הזאת, ואמרת ש
מכיוון שסיימת את המשפט במילה 'אחרי', זה יצא כאילו לא ידעת שגומז התחילה כשחקנית, אז אם ידעת, זה ניסוח בעייתי ומטעה. כמו-כן כשדיברנו על זנדאיה והזכרתי את בלה ת'ורן, לא היה לך מושג מי זאת ולא ידעת ששתיהן פרצו באותה סדרה, ומבחינתי זנדאיה לעד תיזכר כחברה הפחות יפה וכריזמטית של ת'ורן, מצטער. באמת שזה לא רק אתה, זה חזר בתגובות לביקורת הזאת כמה וכמה פעמים. האם זה "מגעיל" להגיד שגומז מפורסמת בהיותה מפורסמת? לא יודע, אבל זה בפירוש לא נכון. היא פרצה כמו שאמרתי כשחקנית כוכבת בסדרה משלה בתפקיד ראשי והוציאה הרבה אלבומים. אפשר להגיד שבשני התחומים היא לא מוכשרת במיוחד, מה שאולי נכון, כי עובדה שהיא לא הצליחה להתבלט בשום תפקיד "רציני" וגם את המוזיקה שלה היא הרי לא כותבת בעצמה, אבל להגיד שהיא מפורסמת בהיותה מפורסמת זאת פשוט שגיאה עובדתית, כי היא לא פריס הילטון או קים קרדשיאן או אפילו לינדזי לוהן שאמנם התחילה כשחקנית אבל בסוף העשור הראשון של המאה העשרים ואחת כבר ענתה לגמרי על ההגדרה של מפורסמת בהיותה מפורסמת. וכן, ברור שיוצרי הסדרה הביאו את גומז כסוכריה לעיניים וכדי למשוך את הקהל שעוד זוכר אותה מערוץ דיסני ורק בגלל זה היא קיבלה מועמדות, אין לי ויכוח על זה בכלל. עכשיו כשסיימתי לכתוב את התגובה הזאת דווקא נזכרתי בסדרה שהייתה אמורה להפגין את יכולות המשחק שלה – 13 סיבות למה, אבל בסוף היא רק הפיקה אותה ולא כיכבה בה ולכן זה או דון פיאנו.
אוקיי הבנתי אותך.
אז לפי הניסוח שלי משתמע שאני לא מחשיב את מה שעשו בדיסני למשחק. אז כן, מובן שהן היו שחקניות לפני, התכוונתי לכך שלא כל אחת צריכה לפרוץ גם לסדרות טלוויזיה שהן לא של דיסני. ומבין שאתה נגד הזלזול בסדרות דיסני אבל בוא נהיה ריאליים, אין יותר מדי סיבות לאנשים מעל גיל מסויים לצפות בהן (אני כילד נהניתי מזאק וקודי בעיקר ושם זה נגמר). המשפט המקורי נכתב בתגובה לכך שלפעמים מרגי שסתם מלהקים שחקניות שהיו נערות או נערי דיסני כדי למשוך קהל אך התוצאה לא בדיוק מרנינה (מיילי סיירוס במראה שחורה, נגיד) ולפעמים סתם קמאו בסדר (אריאנה גרנדה בחש של מקיי).
כן, אני לא משווה אותה לקים או פריס הילטון אבל בוא נהיה אמתיים, היא לא מפורסמת כיום בגלל יכולות משחק או שירה מדהימות. היא פעם הייתה מושא לרכילויות (מלא חפירות על הזוגיות שלה ושל גסטין ביבר) וכיום היא בעיקר מעין יזמית, מקדמת מוצרים, עושה קמפיינים לנושאים שקרובים לליבה (לא מזמן היא ביקרה את ביידן בבית הלבן על מנת לדבר על בריאות הנפש)עם נוכחות רבה ברשתות החברתיות. לא שמעתי אף אחד ששרוף על השירים שלה או שמהלל את יכולות המשחק של שרק רוצחים בבניין (ואומנם אתה לא מסכים עם הדעה הזו אבל הרבה מחזיקים מההופעה של זנדאיה באופוריה).
וכן אוליביה נהדרת. אני מחבב מאד את "Jealousy, Jealousy" ו"Deja Vu" בין היתר. אשמח לראות אותה מלוהקת למשהו מעניין דווקא.
ואני לא רואה יותר מדי סיבות לצפות ברוב התוכן שמסוקר כאן, אז זה לא בהכרח עניין של גיל.
האם אני חושב שסלינה גומז שחקנית מדהימה או זמרת נפלאה מעבר למראה החיצוני המלבב שלה? מן הסתם לא, ובכל זאת היא ממש לא מפורסמת בהיותה מפורסמת. זאת לא שאלה של כישרון, זאת הגדרה די יבשה. אני בטוח שהרבה אנשים חושבים שלמדונה אין בכלל קול (למרות שמדונה דווקא חתומה על כל שיר ושיר שלה ככותבת חוץ מבפסקולים) ובכל זאת מדונה מפורסמת קודם כל בהיותה זמרת ורק אחר-כך בגלל ספר הסקס שלה או מה שזה לא יהיה. כל מפורסם גם מככב במדורי הרכילות בלי סוף ובכל זאת רובם עדיין לא מפורסמים בהיותם מפורסמים. יש גם הרבה נשים שממש פעילות בתחומים חשובים ובכל זאת קודם זוכרים אותן כאייקון פמיניסטי/buzzword ורק אחר-כך על מה שהן עשו בפועל (רות ביידר גינצבורג היא אולי הדוגמה הבולטת ביותר), זה עדיין לא הופך אותן למפורסמות בהיותן מפורסמות, כי זה לא נמדד על פי כישרון, אלא על פי קורות חיים.
סלח לי אבל גניבה זו מילה קצת מוגזמת.
אחרי שהאזנתי לשיר קשה להגיד שהוא נשמע מאד דומה לברוטל. כלומר יש דמיון מסוים אבל לא מעבר.
לא יכול להיות שאני היחיד שחושב ככה.
(כאילו, אני בין היחידים שמכירים את ווייל אבל בכל זאת) כמו שלא יכול להיות שאני היחיד ששומע שהפתיחה של "אוהבת לא אוהבת" של ארקדי דוכין מועתקת מהפתיחה של אידיוטק.
נדמה לי שהיא גם חולה במשהו
אני יודעת שזה דקה לבדוק בגוגל ומתעצלת, אאל״ט יש לה איזושהי מחלה שבין היתר פוגעת בהבעות פנים.
זאבת.
ממה שקראתי המחלה לא פוגעת ממש בהבעות הפנים אבל יש לא מעט תסמינים אחרים שלא נעימים בכלל. היא עברה השתלת כליה בעקבות המחלה ב2017.
זאבת?!
זאת זאבת?!
זה אף פעם לא זאבת...
Its Never Lupus Lupus GIF
(ואפשר למחוק את התגובה מעלי עם הלינק השבור…)
אריאנה גרנדה
היתה נערת ניקולודיאון, אבל כן, אותו רעיון.
הנקודה בכלל לא ברורה. מה אתה מנסה לומר?
אני אנסה שוב ויותר בתמציתיות
(ברצינות, התלבטתי מאוד לפני שבכלל פתחתי את השרשור הזה כי הניסוח לא היה מספיק ברור גם לעצמי.)
יש משהו מעצבן בכך שאף אחד פה לא התייחס בכלל לזנדאיה (ואני כל הזמן חוזר אליה כדוגמה פשוט כי היא הכי בולטת) כשהיא כיכבה בשתי סדרות בערוץ דיסני ולעומת זאת עכשיו כשהיא באופוריה כמעט כולם פה עפים עליה רק כי עכשיו היא מייצרת תוכן "למבוגרים" במקום "לילדים", וזאת למרות שהתוצר עצמו פשוט גרוע ומנופח. הוא הדין לגבי גומז שאף אחד פה לא דיבר עליה לפני שהתחילה לעשות דברים (גרועים מאוד) למבוגרים (כי תגידו מה שתגידו על המכשפים מווייברלי פלייס, ויצירת מופת זאת בטח לא, אבל עדיין טובה פי כמה מ-Spring Breakers.) זה בגדול המסר. ויותר בהרחבה, הייתי גם אומר שיש פה סמני "איכות" שקובעים איזה תוכן לילדים ראוי לדיון (דיסני בקולנוע, פיקסאר, דרימוורקס, הארי פוטר) ואיזה לא (סדרות דיסני וניקלודיאון).
לא הבנתי, אתה מעוצבן כי אף אחד לא מדבר באתר על האנה מונטנה או המכשפים מוויברלי פלייס.
עדיין לא כל כך הבנתי ממה אתה מעוצבן או מדוע כולם צבועים.
אל תגזים.
מעולם לא אמרתי משהו כמו "כולם בעין הדג צבועים", ואם לצטט את יאיר לפיד (או לפחות את הלפידומטור), ברגע שהייתי אומר דבר כזה הייתי כבר צריך להשעות את עצמי בעצמי. אבל וואללה כן, היה נחמד אם היו פה ביקורות על סדרות מערוץ דיסני. לא חייבים לשפוך עליהן מחמאות, אפשר גם לשפוך עליהן קטילות וזה ייצא קורע מצחוק, כמו הביקורות של דורון על ג'לי טרזן וספרינג ברייקרס או הביקורת של מתן על טיילור מלכוב. פשוט לפעמים היחס פה אל השחקניות האלה הוא כאילו הן הופיעו משום מקום, לטוב ולרע, וזה פשוט לא נכון. אפילו אם השחקניות בעצמן מחשיבות את העבודה שלהן בערוץ דיסני כ-juvenilia, אני לעולם לא אשכח להן את זה.
בעצם, יש לי את זה ביותר מדויק:
הסיטקומים של ערוץ דיסני הם בטח לא פאר היצירה הטלוויזיונית לדעתו של מישהו איפשהו, אבל יש בהם הרבה יותר על מה לדבר מאשר על סרטי וסדרות גיבורי על, ולאחרונה (לא רק בעין הדג, גם בדיסקורד) דיונים על דיסני הפכו לשם נרדף לדיונים על גיבורי על. לא, זהו לא מיחזור של דיוני סינפיל, אלא אמירה על כך שבסיטקומים של ערוץ דיסני יש יותר על מה לדבר מאשר על הדמויות והעלילות של גיבורי העל, שכולן די אותו דבר, אולי חוץ מהגימיק הסופר-מגניב של וונדהויז'ן. בדמיוני ובפנטזיות הפרועות ביותר שלי אני רואה את כותבי עין הדג מקדישים ספיישל לערוץ דיסני כמו הספיישלים המוצלחים הקודמים על סרטי דיסני באורך מלא, סרטים משנות התשעים ותוכניות טלוויזיה מכל הזמנים, כי יש שם על מה לדבר (כי אם מתן כתב ביקורת על צמרמורת, סדרה שמעולם לא חשבתי שתזכה לאיזשהו יחס רציני בעין הדג…), בין אם זו היכולת המופלאה של דבי ראיין לעבור בין כמעט עשר דמויות ששונות זו מזו לחלוטין או איך ילדה פוגשת עולם הושפעה באופן כמעט פלילי מקומיוניטי או איך ביחד לנצח, על כל מגרעותיה ווולגריותיה, הייתה הרבה יותר טובה מאשר סדרת האנימציה ההיא ביוטיוב שגנובה בדיוק מאותו רעיון (ואם תתחילו לדבר איתי על ליב ומאדי, אני ממש לא אתבייש להודות שבכיתי בפרק הסיום שלה). אז אולי הפנטזיה הפרועה הזאת שלי לעולם לא תתגשם וכותבי עין הדג לא באמת יקדישו את מרצם דווקא לזה, אבל לטוב ולרע, האנה מונטנה בכל זאת השפיעה על העולם קצת הרבה יותר מסדרת האנימציה של מוכרים בלבד.
טוב, זה כבר מטורף.
היום גיליתי לגמרי במקרה שגם ג'סטין רוילנד מריק ומורטי (!!!) התחיל את דרכו בערוץ דיסני, כמדבב בסדרת האנימציה הנשכחת (בצדק? לא בצדק?) הדגים, והדמות שהוא מדבב שם היא אחד לאחד מורטי… הסדרה נוצרה על ידי ידידו אלכס הירש, שזה גם בלתי נתפס, כי אמנם הירש כידוע המשיך אחר-כך בערוץ דיסני אבל כל קשר בין הדגים לבין גרוויטי פולס הינו מקרי בהחלט, בדרגה כזאת שבלתי אפשרי להאמין שאת שתיהן יצר אותו אדם. כידוע, יש תיאוריית קונספירציה ידועה שאומרת שריק ומורטי וכוח המשיכה נופל בעצם מתרחשות באותו יקום, וכשחושבים על ההשלכות של מה שזה אומר כשסדרת אנימציה תמימה (לרוב?) לילדים כמו גרוויטי פולס וסדרת אנימציה לא בטוחה לעבודה כמו ריק ומורטי (למרות שהמון ילדים צופים בה, כמובן, וזה בסדר גמור) בעצם מתרחשות באותו עולם… מה לעזאזל נסגר עם קו הזמן הזה.
ג'סטין רוילנד
מדבב גם בגראוויטי פולס (גם דמות שנשמעת כמו מורטי)
טוב, שלחת אותי לבדוק איזו דמות זאת עכשיו, ווואללה, בחיים לא הייתי מנחש שזה הוא.
כי בלי לצפות בדיבוב המקורי באנגלית אין שום דרך לנחש מי זה, כי הדמות הגרוויטי פולסית שלו לא דומה בכלל למורטי באופי או בצורה החיצונית שלה (ואני בכוונה לא אגיד מי זה לטובת אלה שלא יודעים, כי הרבה יותר כיף לנסות לנחש לבד ואז לבדוק בוויקיפדיה ולגלות שלא היית קרוב.ה בכלל.) אם היו משדרים בערוץ דיסני ישראל את הדיבוב האנגלי המקורי ברור שהייתי מזהה שזה הוא לפי הקול (למרות שיש לי נטייה לדלג על הפרקים עם הדמות הזאת, הם לא מהחביבים עליי), אבל תכלס כל הדמויות שרוילנד מדבב נשמעות כמו מורטי חוץ מריק (יש עוד דמות אחת בודדה בריק ומורטי שנשמעת כמו ריק ולא כמו מורטי אבל במקרה הזה באמת שכחתי מי זה וזה לא דבר שאפשר לחפש בקלות בגוגל.)
ובהשראת הדיון הזה, עשיתי שוב בחן את עצמך כזה על איזו דמות מריק ומורטי אתה.
ציפיתי לקבל את מורטי אבל יצא לי (בפעם השנייה!) סאמר. אם זאת סאמר של שלוש העונות הראשונות אני מרוצה, אם זאת סאמר של עונות ארבע-חמש הרבה יותר עדיף להיות מורטי.
האם גרוויטי פולס מומלצת למבוגרים?
עכשיו יש לי את האפשרות להשלים בדיסני פלוס.
השלמתי 2 עונות של מה עושים בצללים, את וונדהוויזן, ועכשיו אני מנסה לסיים את רק רוצחים כדי לקרוא עם כולם את המתגלגלת לפחות ל2 הפרקים האחרונים. אז בתור הסדרה הבאה, האם מפלי הגרוויטציה שווה את הזמן? כי יש הבדל בין "סדרת ילדים ממש פצצת איכות" (כמו בית הינשוף) לבין "סדרת ילדים שמומלצת למבוגרים" (אין לי דוגמא…).
אם בעיניך
אם בעיניך בית הינשוף היא "ממש פצצת איכות" אז כנראה תהנה גם מ"גרוויטי פולס" גם אם פחות.
בית הינשוף היא דוגמה מצוינת
לסדרה בינונית-פלוס שנשפכים עליה בגלל ייצוג קווירי. כן היא מלאה בדמויות אהיבות אבל בניית העולם שלה מקושקשת וחלק מהפרקים והסצנות שלה מפחידים מדי אפילו למבוגרים, חוץ מזה שבגלל שהסדרה בוטלה שלא באשמת היוצרת הרבה מקווי העלילה של הדמויות הראשיות נשארו לא פתורים. היא מהנה וכיפית מאוד לצפייה והדמויות הראשיות שלה יפהפיות ואהיבות (בערך כמו אמפיביה שמאוד דומה לה, רק ששם הבעיה היא סצנות גועל ולא סצנות הפחדה) אבל סטאר באטרפליי עדיין יותר טובה למרות שגם היא סדרה שסובלת מאותן בעיות, כי מבחינת ייצוג נשי מגוון היא פשוט לוקחת את כולן בגדול עם לפחות ארבע דמויות נשיות ראשיות שאין מנוס אלא להתאהב בכולן. גם בניית העולם של סטאר לא משהו וגם היא מלאה בדמויות מיותרות שנראות כאילו הן יצאו מתיאטרון אבסורד ביזארי אבל לפחות זה לא הקלאסטרפאק המוחלט של שתים עשרה לנצח שחוץ מהדמות הראשית הנפלאה שלה אין בו כלום (וגם לרג'י יש את הקטעים הדוחים והמעצבנים שלה.)
(אמ;לק: כן, גרוויטי פולס הכי טובה מבין כל הסדרות-באותו-סגנון האלה.)
חמש! חמש דמויות נשיות ראשיות בסטאר נגד כוחות הרשע!
(סטאר בעצמה, ג'נה אורדוניה, ג'קי לין תומאס, קלי והקאפו.)
בתור מי שעדיין צופה בסדרות אנימציה של ילדים
אני אתן את השקל שלי.
קודם כל אקדים ואומר שאני לא מתייחס לסדרות ישנות שהיו בערוץ הילדים – כל האנימה- נארוטו, יו גי הו דרגון בול סאקורה וכו והסדרות הצרפתיות – קוד ליוקו (לא בטוח מאה אחוז שזה צרפתי אבל נראה לי שכן) טיטוף סדריק וכו , שחלקן משודרות עדיין בכל מיני מקומות(בצורה חוקית כוונה), גם דיסני ישנות אני לא מתייחס(נגיד קים פוסיבול )
אני אתייחס לסדרות ערוץ דיסני שכולן או בכבלים או בדיסני פלוס ככה שהן זמינות למעוניינים ואחלק אותן לדרגות רמה לפי דעתי כמובן.
דרגה 1- גרווטי פולס – מעל כולם , סדרה באמת מצוינת , למרות שעונה 1 חלשה מ2- שעונה 2 הפכה אותו למופת שהיא .
דרגה 2- עדיין סדרות מעולות אבל לא גרווטי- פיניאס ופרב, ליידי באג(משתפרת ככל שעובר הזמן )
דרגה 3- סדרות טובות אבל פחות מהשאר –
6 גיבורים סדרה, סטאר נגד כוחות הרשע(התחילה מעולה ונחלשה עם הזמן , אם הייתה שומרת על רמה הייתה בדרגה 2), סיפורים של ברווזים(סדרה טובה אבל לא שוווה לשאר) ,חוקי המרפי של מיילו (מהיוצרים של פינאס ופרב אבל לא שמר על הרמה הזו).
דרגה 4- כל השאר סדרות בינוניות עד גרועות – אני לא זוכר את כולן אבל לא הפסדתם אם שכחתי.
וונדר מציל את העולם, בית הינשוף(ממש לא עפתי עליה כמו שנאמר למעלה לדעתי סדרה גרועה) אמפביה (כנ"ל מאוד דומה לה) הגרינים(עד מתי אנשים יחשבו שטיפשות זה מצחיק אוטומטית ) קיק(באמת דיסני?), פלונטר סדרה(דווקא חמוד) דגים (אני יודע שיש אהבה כלפיה לדעתי היא ממש פח), רנדי קניגהם.
לא אמרתי שאמפיביה ובית הינשוף גרועות.
מה שניסיתי להגיד הוא שבכל הפעמים שבהן דיברו על בית הינשוף בעין הדג, זה היה אך ורק בהקשר של ייצוג קווירי, והתעלמו מכל ההיבטים החיוביים והשליליים של שאר הסדרה. כמו שקורה תמיד. בכלל, נראה שהרבה פעמים התגובות פה משתמשות בתוכן אך ורק כדי לדבר על ייצוג ולא להפך.
רק תיקון קטן
בית הינשוף לא בוטלה, אלא קוצרה באופן ברוטלי. העונה השלישית המקוצררת לא יצאה עדיין אז הטענה שקווי עלילה נשארו פתוחים היא לא רלוונטית כי הסדרה עוד לא נגמרה.
אני אחדד
"פצצת איכות": אבחר בסדרה הזו באופן אקטיבי להקרין לילדי, על פני סדרות אחרות שזמינות. הילדים שלי בכלל לא צופים בערוצים, רק בצפייה לפי בחירה (סלקום, נטפליקס, דיסני, יוטיוב).
מטעמי נוסטלגיה, עכשיו אחרי שהקראנו לבן ה6 את הספר "הלב", הם עכשיו משלימים את סיפורו של מרקו ביוטיוב.
אז בית הינשוף היא סדרה שבת ה 8 צפתה בה, ואמא שלה לפעמים ישבה לידה ולא סבלה. אחלה סדרה לילדה, אבל לא נצפה בה לבדינו.
אז אני שואל אם יש סדרות כאלו שמתאימות למבוגר. אני לרוב צופה במצוירים למבוגרים, כמו ארצ'ר, ריק ומורטי וכדומה.
האחרונה שראיתי בנטפליקס הייתה שתים עשרה לנצח, והיא מאוד... יוצאת דופן, בלשון המעטה.
ברגעיה הטובים היא מעבירה מסרים נהדרים וברגעיה הרעים היא פשוט מוזרה ומפחידה מדי, אבל היא מעניינת גם בכשלונות שלה, והדמות הראשית יפהפיה ומעוררת אהדה למרות ובגלל כל הפגמים שלה.
כמו שאמרתי ונאמר גרווטי פולס בהחלט
(ל"ת)
גרוויטי פולס
מומלצת לצפייה לצד הילדה.
לצפייה לבד אמליץ עליה רק למי שנהנו לצפות לבד בבית הינשוף.
אולי ליגת הצדק הדור הבא?
שתי העונות הראשונות מתאימות לכל המשפחה.
קחו בחשבון שהיא קצת מסתמכת על ידע מוקדם.
יש לך בדיסני פלוס את solar opposites של גסטין רוילנד מריק ומורטי. לא צפיתי בה בעצמי אבל זה נשמע מה שאתה מחפש
(ל"ת)
הפכים סולארים (לא יודע מה התרגום הנכון)
היא כאילו re-skin של ריק ומורטי. צפיתי בעונה ראשונה (יש 2.5 עונות), וכל הזמן יש תחושה של חיקוי. זה בכלל לא עוזר שזה אותו יוצר שגם מדבב את ריק, מדבב פה את "תואם ריק", אותו סוג אנימציה, אותו סוג הומור והפרמיס כאילו שונה אבל לא: משפחת חייזרים נחתה נחיתת אונס על כדור הארץ ומעבירים את הזמן עד שיתקנו את החללית. מבחינתם בני אדם הם באותה רמה שאנחנו מתייחסים לכלבים. אז הכל מותר, שלל נושאי מד"ב ואלימות.
זו גרסה פחות מעודנת של ריק ומורטי. ניסוי טבעי של אם ריק ומורטי היו של יוצר אחד ולא של שניים (אני יודע שיש חדר כותבים שלם בנוסף). מומלץ רק למי שממש לא יכול לחכות לעונה הבאה, ומוכן להסתפק בהמבורגר פשוט עד שהסטייק יהיה מוכן.
גרביטי פולס נהדרת
אהבתי אותה מאד.
גם "הילדים האחרונים בעולם" של נטפליקס מאד חמודה.
ניבוי מהוסס לעשור הקרוב
עם כל ההפקות שמדברים עליהן, העשור הקרוב אולי יהיה עשור הדרקון. גל גיבורי העל התפוצץ בגלל הצלחת מארוול, וכי יש את היכולת הטכנולוגית להביא את החזון למציאות. סבלנות הקהל מתחילה להראות סדקים (עדיין עושים מאות מיליונים, כן?), אבל מתחילה רוויה בשוק.
סרטי וסדרות פנטזיה גם מצריכות הפקות בסדרי גודל דומים, אותם כמויות אפקטים ותקציבים. אולי אם כמה מההפקות יצליחו, תתחיל זליגה של הקהל ושינוי מגמה (גם פה יש את כל האפשרויות של יקומים סינמתיים, המשכיות, מעריצים מראש וכו). סדרות כמו משחקי הכס ווויצ'ר כבר התחילו את המומנטום, והוכיחו שיש קהל פוטציאלי גדול. אז אולי כמות הדיבורים על מארוול תפחת, על חשבון פנטזיה.
היה גל פנטזיה קטן אחרי שר הטבעות, אבל הוא דעך לדעתי.
דיברנו על זה בעבר אסתטיקה
אני אקצר אבל כל דבר שדבי ראיין נגעה בו אצל דיסני אני ראיתי.
גסי הכי פחות טוב שלה.
אבל זאק וקודי , וכל הסרטים שלה היו טובים עד מאוד(ומישום מה הם לא בדיסני פלוס!), אחרי דיסני אגב לא אהבתי אותה.
האנה מונטנה היה מצוין .
דאב קמרון שחקנית טובה, לא אהבתי שום סדרה שלה אבל אני אהבתי אותה בשילד וביורשים.
ויש עוד, אבל כמו שאמרת לא מתאים לאתר
אם לא בכית בפרק הסיום של ליב ומאדי, אתה לא אנושי.
סתם, צריך לצפות בכל הסדרה ולהתחבר לדמויות בשביל לבכות בפרק האחרון שלה כמו בכל סדרה אחרת, וכמו בכל סדרה אחרת (ולא רק של ערוץ דיסני) צריך להתגבר על הרבה מחסומי צפייה בדרך כמו גסויות/קנאה בחלק מהדמויות/חורי עלילה, אבל בגדול אני מסכים עם דעותיך כמעט לגמרי ונמאס לי כבר להיות בארון עם הצפייה שלי בסדרות האלה.
נ.ב. אף אחד לא אמר שזה לא מתאים לאתר. היו פה דיונים על סדרות כאלה עוד מתחילת ימי האתר החדש.
(ל"ת)
ויש לי את זה אפילו בעוד יותר מדויק (כן, כן):
מי החליט ומי קבע שקומדיות מצבים של ערוץ דיסני הן אך ורק לילדים, ולעומת זאת סרטי אנימציה של דיסני/פיקסאר וכן סדרות אנימציה של ערוץ דיסני כמו פיניאס ופרב וגרוויטי פולס או חומר מצויר ומצולם כאחד על גיבורי על הם גם למבוגרים? הרי הסטיגמה אומרת שדווקא מה שמצויר הוא יותר "לילדים", ואפילו כשהוא במוצהר "למבוגרים" הרי שגם אז הוא עלול להיתפס כאינפנטילי (ריק ומורטי.)
התזה מופרכת מהרגע שהוצגה משום שאנחנו יודעים שג׳אן עבדה עליו כל הזמן.
כלומר, אני צריך לצפות בעונה הראשונה ולעקוב אחרי שקר ישיר שהיא אמרה לו אבל די מתבקש שהיו כמה כאלה. ומייבל שיקרה לשניהם בעונה הראשונה. אני לא בטוח אם אנחנו צריכים להתייחס אליו כגלאי שקרים ברצינות.
ספוילרים חמורים לעונה 1
(ל"ת)
אני זוכר חשדנות כללית שלו כלפי ג'אן
אבל כאמור – זה משהו שאוכל לאשש או להפריך רק אחרי צפייה חוזרת (..שלא תבוא בקרוב. נראה לי).
גם מול מייבל לדעתי הוא חושף לצ'ארלס שהיא לא אומרת להם הכל – אבל הוא לא מנסה ללחוץ עליה.
כלומר: השאלה היא לא האם הוא התפרץ ואמר "אתם משקרים!" כמו לאליס (שזה מקרה קיצון) אלא האם בכלליות הוא חשד, שזה משהו שיהיה יותר עדין.
(ספויילרים לעונה הראשונה לא צריך לסמן, נראה לי. אנחנו בעונה השנייה אחרי הכל).
זו סדרה לבינג׳, חבל שהתחלתי
קצב של שני פרקים ביום היה נחמד יותר מפרק אחד ולחכות- כך צפיתי בעונה הראשונה וגם בארבעת הפרקים הראשונים לעונה הזו.
החמישי השאיר אותי קצת פחות מוקסמת, לא קורה הרבה בכל פרק וזה טיפשי לחכות כל כך הרבה זמן לפרק הבא, כי המתח לא עד כדי כך גדול, אני כמעט מרגישה שאיבדתי עניין.
רוצה לומר שזו סדרת פילר חמודה ואולי פתאום אני מבינה את התלונות.
למי שלא התחיל אני ממליצה לחכות עוד 3 או 4 שבועות כדי לצפות בה בקצב קצת יותר מהיר
באמת? אני חשבתי שזה היה הפרק הגרוע העונה. הדמות של אליס כתובה גרוע ומשוחקת גרוע (ברצינות, מה הבעיה של המלהקים עם ליהוק של נשים צעירות? באני וג'ן משחקות נהדר) ובאופן כללי לא מעניינת בכלל. הפרק הזה היה נפילה גדולה מהפרק הטוב ביותר העונה
הפרק שהכי אהבתי בינתיים העונה. אולי אפרט בהמשך
אבל גיין לינץ היא סיבה עיקרית. אני מת על זה שהיא מגיחה בכל מיני סדרות לכמה רגעים, גונבת את ההצגה ונעלמת לדרכה. הסדרה השנייה שהיא עשתה את זה היא גברת מייזל המופלאה אבל מרגיש לי שהיא עושה את זה בעוד מקומות (זכור לי במעורפל איך פגשתי את אמא).
הרגיש שהפרק היו יותר וואן-ליינרים מהרגיל.
(ל"ת)
אולי? מה הכוונה בוואן ליינרים בסדרה, בדיחות?
אם כך אני מסכים שהסדרה הולכת לשם יותר מדי ורוב הבדיחות לא קולעות (קצת נמאס שכל משפט מהווה פתח לאוליבר לציין איזו הפקת תיאטרון משנות ה70). לא היה הפרק משהו שהרגיש לי שונה באופן מורגש משאר הפרקים בנוגע לכמות הבדיחות. בכל אופן אני חןשב שהוואן ליינר האהוב עלי בפרק היה התיאור של צרלס על תבנית מערכות היחסים שלו. גם כל שורה של המאפרת שלו הצליחה לשעשע.
מעדכן שככל הנראה, הגלגול יתעכב הפעם
יהיה לפני הפרק הקודם, אל חשש – אבל כנראה לא יגיע עד יום חמישי-שישי.
נזכרתי בוואן ליינר (אני לא ממש אוהב לקרוא לזה ככה) שהכי חיבבתי.
לעולם אל תהיי טובה מדי בעבודה שאת לא רוצה. ממש מזדהה עם המשפט (ואחלה הגשה של פיי).
בכללי אני לא מוצאת הרבה הגיון בסדרה הזו
אני חושדת שהיא תכשל בכל מבחן נטפוקים, אבל זה לא הקסם שלה. אני מסכימה איתך לגמרי שמרטין שורט הוא הדבר הכי טוב בסדרה.
ברמת העלילה, אנחנו מקבלים נגיעות מההתרחשות, נגיעות מההקלטות ונגיעות מאינטראקציה עם הקהל. אנחנו אפילו לא באמת יודעים מה כן או לא נכנס לתוך הפודקאסט עצמו לעומת מה שנשאר רק בצפיה שלנו. כלומר, אני לא חושבת שהסדרה הזו נכתבה בהכרח תחת סטנדרט של רצף עלילתי מושלם (איך איימי שומר סחבה הביתה את הציור סביב כל החצר ודרך הכניסה הראשית בלי שאף אחד ראה אותה?)
כל כך מסכים לגבי מרטין שורט
הסדרה הזאת זה הפרויקט הראשון שלו שראיתי (לא כולל עבודות דיבוב). הוא פשוט מעולה בסדרה ואני ממש אוהב את האנרגיות שלו.
אחרי שסיימתי את העונה הראשונה פשוט ישבתי וראיתי את כל הראיונות שהוא עשה בתור ג'ימיני גליק ביוטיוב. הבנאדם גאון.
ופרק 7 היה הכי חלש עד כה. זה אף פעם לא טוב להיכנס לחלק הסוגר את העונה
חסר עניין בדמויות או התרחשויות. והפרק גרם לח להבין שאולי העונה הזאת לא מחזיקה 10 פרקים וכדאי היה לקצץץ אותה ל8 פרקים ולחסוך מריחות מיותרות כמו פרק 7 או 5. ובאמת לא מעניין אותי לדעת כל הזמן את סיפורי הרקע של הדמויות, במיוחד כשלרוב הם לא מעניינים וגנריים׳
מה שפתאום שמתי לב אליו
זה עד כמה השחקן של תיאו דומה לנתן ליין.
הפרק הזה נקט בשני טריקים שהם קלישאות
(גם מה שקורה בסוף הפרק) היה אפשר לקוות שמדובר במשחק על קלישאות של סדרות בלשיות מהעבר, כי בסך הכל הסדרה הזו מאוד מתכתבת עם העבר הטלויזיוני- בעיקר דרך שני הכוכבים שלה. אבל לצערי אני מסכימה איתך, זה פשוט פרק חלש. היו צריכים לקצר את העונה ולסגור את הסיפור מהר יותר. הרי עוד לפני הפרק הזה ראינו פלאשבק של מייבל וידענו שמייבל לא הרגה את באני, זה לא הוסיף או פתר מיסתורין, אלא הוסיף קשקוש מתוסבך על משהו שלא היה בעייתי.
טוב, עם עוד שלושה פרקים לסיום, בוא נפתח שתי בורסות הימורים
הראשונה – האם התעלומה הזאת בכלל בדרך להיפתר העונה? כי הרי יש עונה שלישית ובקצב הזה לא נראה שזה משהו שחובה שיקרה.
השנייה – נו, אז מי? אני הולך להניח שהסדרה לא תהיה עד כדי כך שמוקית בשביל לצרף לנו את הרוצח רק בסיום הסדרה (אם כי היו מקרים מעולם). אז מי נשאר, ממי שהיה בסדרה עד כה:
שלושת הגיבורים – נו, די.
צמד השוטרים – נו, די.
איימי שומר – לא נראה לי, ולא רק כי לא שמענו ממנה כבר 5 פרקים.
אליס – הו. מצד אחד, לחזור על אותו טריק ("נכנס למערכת זוגית עם אחד מהשלישייה ובעצם הרוצח") יהיה מאוד לא אופייני לסדרה. מצד שני, יש שם משהו, נכון? האם המשהו זה רק ניצול שמייבל לצורך האמנות שלה? כי זה יהיה הגיוני, אבל קצת פחות מרשים.
סינדה קנינג – יהיה מעט מופרך… אם כי עדיין יכול להיות שהיא זאת שמשתילה להם ראיות.
הווארד מוריס – קשה להאמין, אם כי לא מופרך, ובשלב הזה מי שלא מופרך הוא לכאורה עדיין חשוד. הוא מעורב מאוד ברצח הזה, ועכשיו נותר רק כל סוגית ה"למה", שאפשרי שיענו עליה רק בפרק האחרון.
תיאו דימאס – הפרק האחרון לכאורה מנכיח שלא. וגם, לא ממש הגיוני.
טדי דימאס – נגיד זאת כך, זאת תהיה פאשלה מאוד רצינית של המשטרה. וגם, יותר הגיוני שיהיה מאחורי ההפללה, ולא הרצח. או משהו אחר שבכלל יתגלה רק בעונה הבאה. או שמא הוא זייף את התוצאות של הבן של אוליבר בשביל לחרפן אותו.
נינה לין ובעלה – אה… תכלס עדיין יש סיכוי. כלומר, נינה לין אולי לא, אבל בעלה/בן זוגה הוא סיכוי לא רע למישהו שראינו לשנייה וחצי.
הבחור בלי האצבעות מעברה של מייבל – כן, יותר סביר שהוא הגיע רק לחצי פרק ולכן גם צחקתי על זה אבל היי, אנחנו כל כך אבודים כרגע ואנחנו יודעים שמייבל מושכת אליה מזל רע, אז למה לא.
מעניין שבניגוד לעונה הקודמת, העונה הזאת אפילו לא ממש מתקדמת בניסיון להציג מועמדים. מצד אחד אני מעריך מאוד את הניסיון לרענן את הפורמט (ולהציג עלילה שלא רק קשורה מסביב לרצח, כמו שסביר שתקרה), מצד שני אני מאוד מקווה שהצד הזה של כל הסיפור לא יזנח לחלוטין.
אני מניח (או מקווה) שהתעלומה תיפתר העונה מהסיבה המאד פשוטה-
אין לצופים מספיק עניין במוות של באני בשביל למשוך עליו עוד עונה. אפילו היוצרים של הסדרה בטחו מבינים את זה, או שאני נותן להם יותר מדי קרדיט. לפחות הם צריכים להוסיף אירוע מטלטל שיהפוך את השולחן כי הם לא יכולים לבנות עוד עונה על הקליף האנגר המטופש של עונה 1.
אני עדיין נשאר עם ההימור שכתבתי כאן בתחילת העונה- סינדה (או פופי). בעיקר כי אין לי שם אחר שנשמע יותר סביר. אני לא בטוח למה זה יהיה טיפה מופרך, הסדרה בעצמה די מופרכת והמניעים של הרוצחים כאן לא הכי מסתדרים בראש (ג'אן). לזכותם ייאמר שהפעם הרוצח פחות ברור ושבעונה הראשונה הייתי בטוח שג'אן תהיה הרוצחת בערך מהרגע שהופיעה ועם כל פרק שעבר ההרגשה התחזקה (מישהו קנה את זה שהתעלומה נפתרה עם המעצר של הדימאס?).
אז בכל זאת
צדקתי? בגלל הסוגריים. אקח את זה כחצי נקודה. בעיקר בזמנו לא היה לי מושג לגבי סיפור בקי (למרות שכן ציינו את שם הפודקאסט הקודם בפרק הראשון).
אבל אני לא מרגיש שיכולתי לדעת בוודאות למעשה.
רוב הראיות המפלילות נגדה (סוואג 14, אלרגיה לצוכים, הרומן עם קרפס) נגלו בפנינו ממש ברגע האחרון, אין כאן ״איזה דביל יצאתי״. כתבתי את פופי בסוגריים אחרי סינדה בעיקר בגלל הקלישאה העתיקה של ״המשרת עשה את זה״ כי בתעלומות כאלו מתים על כך שהפיתרון הוא מישהו שנמצא רוב הזמן ברקע אבל הוא לא הקול החזק בחדר.
אם כבר ניחוש
אז הנה אחד לא רציני ולא מבוסס, אבל משכנע (בעיקר אותי).
נראה לי שהרוצח הוא אחד מהמעריצים של הפודקאסט, שלא רצו שהוא ייגמר, ורצו להיות חלק מהתעלומה בעונה השנייה של הפודקאסט. הבחירה דווקא בבאני היא בגלל שהיא הייתה מרושעת כלפיהם, וכלפי חברי הפודקאסט, במפגש הקצרצר והחולף ביניהם.
לכן אנחנו מוצאים את באני בדירה של מייבל ולא במקרה. גררו אותה לשם כדי שמייבל תמצא אותה ותואשם. המניע המבוים הוא התיעוב ההדדי של חברי הפודקאסט ובאני.
אני מהמר על ההוא עם הכובע, החמוד, ולא הגבוה הקרינג'י. כי הוא הכי לא צפוי. אולי הם תכננו את זה ביחד והוא ביצע את זה בפועל? זה כבר פחות משכנע אותי. נראה לי הגיוני שהוא עשה זאת על דעת עצמו.
מה עוד תומך ברעיון הזה לדעתי? אנחנו מכירים אותם, אבל לא יותר מדי. הם דמויות מהמעגל השלישי של הסדרה, כך שהם לא צפויים, אבל לא נרגיש שדחפו לנו אותם באמצע או בסוף העונה. הם חביבים, כיף לאהוב אותם, והם לא נראים מזיקים. ג'ן הייתה בדיוק כזו. לכך יש להוסיף לדעתי את אלמנט ההזדהות עם הקהל שאוהב פודקאסטי רצח. המעריצים מייצגים אותם, ואז עולה השאלה: רגע, למה? מה זה אומר עלינו? יש בכך טוויסט די אפל וביקורתי כלפיהם.
וואלה, תיאוריה יפה
(ל"ת)
אכן תיאוריה נחמדה
אבל ג׳ן לא הייתה בדיוק כזו. היא הייתה לגמרי דמות מהמעגל השני שלמשך רוב העונה הייתה כחת החשודות המרכזיות בעיני הצופים ונכנסה באופן פתאומי לחייו של צרלס באופן שאפילו גרם לאוליבר ומייבל לא לבטוח בה. אם זה יהיה אחד המעריצים הם ילכו על גישה שונה של להקחת דמות ממש מהרקע בתור הרוצח/ת. מצד אחד אפשר להפתיע יותר בקלות באמצעות הגישה הזו אבל מצד שני ברגע שאני אפילו לא מכיר את השם של הרוצח או זוכר איך הוא נראה מבחינתי זה כמעט כמו להביא אדם זר, אין שום ריגוש בתגלית ובטח שלא מעורב שום משקע רגשי (בניגוד לבגידה של גן באמון של צרלס נגיד). אני פחות אוהב את זה אבל קשה מאד לאזן בין שתי הגישות ולמצןא רוצח שהוא גם מפתיע אבל גם חלק אינטגרלי מחיי הדמויות ומהעלילה.
ולדבי השאלה האחרונה, מה זה אמור להגיד עלינו? יש קו מאד ברור בין אובססיה לטרו קריים לבין רצח. מן הסתם רצח זה מהלך קיצוני ולא מעודן, ולכן יש בו משהו שימנע מביקורת ערמומית וחדה על אובססיית הטרו קריים (ביקורת שהייתה לי מאד חסרה בסדרה. ע״פ הפרמיס ציפיתי לסדרה הרבה יותר סאטירית ממה שקיבלנו).אני מהמר שהם בעיקר גאג כמו הסצנה במסעדה. מה שכן התיאוריה מתאימה לשאלת הסוודר מאחר וזכור לי שהמעריצים הוציאו סווצרטים טיי דאי כחלק מהמרצ׳ של הסדרה.
אני מבין את מה שאתה אומר
אבל עדיין חושב שזה הפתרון הטוב ביותר. אין כמעט אף דמות מרכזית, ראשית או משנית, שיוכלו לשכנע אותי בשלב הזה שהיא הרוצחת. יש יותר מדי חורים. ואלה שכן יכולים לשכנע אותי, כמו נינה לין, או בן הזוג שלה, יאכזבו אותי, כי אין לי שום משקע רגשי. היא לא דמות מעניינת, והקשר שלה לדמויות לא הכי מעניין. מקווה שגם אם ילכו לכיוון הזה, יעשו את זה טוב, אבל קשה לי להאמין. אנחנו עמוק מדי בתוך העונה. ולא נראה לי הגיוני שימשיכו את התעלומה לעונה השנייה, ויביאו אז מישהו חדש כדי להאשים אותו.
מבחינת הקשר הרגשי, אני חושב הפוך: מדובר בדמויות שאמורות לייצג את הצופים של הסדרה, ואת מעריצי הטרו-קריים. זה מחליף את הפן הרגשי שהתייחסת אליו. יש משהו מאוד אישי עבור צופים מסוימים בלהצביע על בן הדמות שלך בסדרה, להגיד שהוא הרוצח, ולקשר את זה לאהבה שלו לפודקאסט. עדין זה בטח לא, אבל זה מטא לפנים, כמו שהסדרה הזו אוהבת לעשות. לא הייתי מאשים אותה בעדינות יתר. היא מודעת לעצמה ומטיחה את הרעיונות שלה לצופים, על הז'אנר, על עצמם, על הדמויות ועל העלילה, בכל פרק.
עוד משהו שמשכנע אותי: הם שם כל הזמן, אבל לכאורה לא עושים כלום, רק יושבים מול הבניין, ויש להם תירוץ קביל לכך. באיזשהו שלב שואלים אותם אם יש להם עבודה. הם ברקע, לכאורה לא מזיקים, אבל כשצריך מומחים לתחום, פונים אליהם. הם יודעים מה הם עושים.
מה זה אמור להגיד עלינו? לפני כמה חודשים שמעתי ראיון בפודקאסט עם מישהי שמנחה פודקאסט טרו-קריים בעברית (לא זוכר את השם, מתנצל). היא העלתה את התיאוריה הזו, שיש משהו אפל במשיכה הזו שלנו לסיפורי רצח. ברור שלא כל מי שמאזין ירצח. יש המוני מאזינים, ומיעוט מזערי של רוצחים. אבל אולי יש בכך שסתום לשחרור יצרים אפלים ששוכנים בנו. אם התיאוריה שלי נכונה, הסדרה לוקחת את זה עד הקצה. אבל הביקורת הזו תמיד היה שם ברקע. כשהם יושבים מול הבניין שבו בוצע רצח, ודנים בעליצות מי רצח, כשהם שואלים אם הם יופיעו בפודקאסט, או מתלהבים מכך שהם נפגשים עם המגישים, זה נראה מנותק רגשית באופן די מעוות, כשחושבים על זה לעומק.
האזכור שלך לסווטצ'רט העלה לי עוד רעיון, הפעם די דחוק, אבל אולי… הנצנצים אולי קשורים להכנת הטיי-דיי? אולי מדובר בחומר זרחני שמשתמשים בו ביצירת הסווטצ'רט, שקשה להיפטר ממנו (כמו שקשה, עד בלתי אפשרי, להיפטר מנצנצים)?
כן התפקיד של המעריצים בסדרה מובן לי,
כמו הביקורת על מעריצי טרו קריים. בעיניי יש קצת מדי ממנה והיא לא חדה מספיק אבל היא קיימת באופן מזערי. נגיד הסצנה במסעדה הייתה כמו פטיש 5 לראש בנוגע לביקורת על מעריצים אמיתיים, כך שאני מסכים איתך שאין כאן עדינות יתר. הבעיה שרוב הזמן מתעלמים מהפאן הסאטירי ומדי פעם נזכרים שהןא קיים ומכניסים אותון באופן בוטה ולא מחדש במיוחד.
איני רואה כיצד להפוך אחד מהמעריצים לרוצח תתרום למימד הזה. אנשים יכולים להיות אובססיביים לפרטים של מקרי הרצח ולחוש ריגוש מפרשות פתלתלות ובו זמנית להתעלם מהעולם הפנימי של הקורבן וקרוביו ולהתנהג באופן מנותק רגשי כמו שאמרת. אבל יש עולם שלם בין ההתנהגות הזו לבין להפוך לרוצח כדי שהפודקאסט ימשיך. זה צעד שאינו מזכיר התנהגות של חובבי טרו קריים ואני לא חושב שהוא אומר משהו על מעריצים כאלו מפני שהוא כל כך מופרך וקיצוני.
בכל מקרה בשביל הטוויסט הזה יכול לעבוד אבל הוא בקלות יכול לאכזב. בכל מקרה אני לא מצפה לפיי אוף רגשי, בעיקר מפני שכל הסיפורים ההאישיים של הדמויות בעונה מבולגנים ולא מעניינים. יכול להיות שזה בסדר, התרגלנו לפיי אופים אבל החיים לא עובדים ככה.
יש אפשרות נוספת שאולי תעניין אותך יותר
אני חושב עדיין שאחד מהמעריצים הוא הרוצח בפועל, יש לו את המוטיבציה, ההזדמנות והיכולת. אבל הוא פעל בשליחות של סינדה שפיתתה אותו לרצוח, כדי לקבל סיפור מעניין לפודקאסט שלה. היא זו ששכנעה אותו, בכך שהוא יהיה זה שימשיך את הסיפור, ואף ישתלב בו. היא מאוד כריזמטית ורואים איך האנשים מסביבה מתאגדים סביבה כמו כת קטנה, שמוכנה לסבול את ההקנטות, ההקטנות ותחושת הגדלות שלה. יש לה את היכולת לשכנע את אחד מהמעריצים להגשים את החלום שלו, ולהיות חלק מסיפור התעלומה מאחורי הרצח.
אולי אפילו התייעצה איתו לפני כן, ושאלה מה לדעתו יהיה הסיפור המעניין, ואז ניכסה והשתמשה ברעיון שלו כדי להועיל לעצמה. אנחנו רואים במהלך הסדרה איך סינדה לוקחת רעיונות של העוזרת האישית שלה, אומרת לה שמאותו רגע הרעיון הזה שלה, ואיך היא מנצלת אותה שוב ושוב, מקטינה ומבטלת אותה. כלומר היא משתמשת באחרים ככלי לשימוש אישי, וזה כל מה שהם עבורה. פסיכופתי מעט, או הרבה. תלוי אם היא הרוצחת כמובן.
זה מסביר איך היא ממשיכה להיות נוכחת בחקירה, עוד מראשיתה, כשהיא הייתה שם "במקרה" כשהם נעצרו בליל הרצח. הנאום שלה לפני פרק או שניים, נדמה לי, שבו היא אומרת שמה שחשוב הוא הסיפור, ולא האמת, מראה אולי שהיא גם זו שעומדת מאחורי הטמנת הסכין והציור בבית שלהם, כנראה על ידי אחד מהאנשים השקופים בסביבה, המעריצים. היא יודעת איך לספר סיפור טוב, מה מפעיל ומקדם אותו, והיא טווה אותו תוך כדי תנועה.
תקשיב זה כל כך מנומק ומשכנע
שאני בא לכעוס עליך שספוילרים ומה זה צריך להיות…
יפה מאד, באמת, ואפילו אם לא קלעת – זה סיום שאני ממש שלם איתו, וגם אפוי הרבה יותר טוב מהפתרון הלא משהו של עונה 1. נדע עוד שלושה שבועות.
תודה :)
(ל"ת)
תיאוריה מפורטת עם סבירות גבוהה.
כנראה הפיתרון הולך להיות מאד קרוב למה שכתבת.
מאוד מאכזב מה שהולך שם
בלי קשר לתיאוריה שלי, הכיוון שהם לוקחים עכשיו מאוד מאכזב אותי, מכל היבט. מה הופך את הדייט לרוצח? זה שהוא התעטש? איזה רמזים קיבלנו קודם לכן? איך זה פותר את כל הפלונטר מסביב לרצח? אין שום הסבר הגיוני, ואם יתנו אחד כזה, יצטרכו להשלים לנו המון פערים וחורים בפרק האחרון, עם מעט מאוד רמזים שבטח פיזרו לנו במהלך העונה. מעט מדי.
ומה הופך את השוטר לרוצח? מדובר בדמות שהופיעה שלוש או ארבע פעמים במהלך העונה, וכל התפקיד שלו היה להיות מכשול לא רציני, ואתנחתא קומית די מוצלחת בהיותו האבטיפוס של דמות השוטר עם הטמפרמנט מכל סדרת משטרה אי פעם. כבר עדיף שהשוטרת מהעונה הקודמת תהיה הרוצחת. זה מסביר למה היא פתאום הופיעה משום מקום למרות שהיא בחופשת לידה, ולמה היה חשוב לה להראות להם שהיא משתפת פעולה. הטעיה קלאסית של נבל בסדרות מתח: אני איתכם אבל בעצם פועלת נגדכם בסתר. עדיין יש המון חורים, אבל היא לפחות דמות מוצלחת ומעניינת, ונכנסת יפה יותר לתוך הקלישאה בז'אנר של הרוצח במסווה.
גם אם אחד מהם הוא הטעיה. וסביר להניח שזה כך, אז זו הטעיה כמעט ברורה מאליה. פתאום כואב לשוטר הכתף. פתאום הדייט מתעטש. רמזים מאוד ברורים ופשוטים שהם כבר חשודים.
וגם אם לא, ונניח שהם עובדים ביחד, אז מה הקשר בין השניים? שוב, יצטרכו להשלים המון פערים בפרק האחרון, יותר מדי. וזה מוציא את הדמויות שלנו די רע. הם חקרו את הרצח. אם לשני אנשים בסביבתם יש קשר, ולשני האנשים האלה יש מניע לרצח, ואחד מהאנשים האלה הוא דמות מפתח בחייהם בשלב זה, והם בשלב הזה לא הצליחו להגיע למידע על הקשר בין שניהם, למרות שחקרו די באינטנסיביות, הם לא בלשים כל כך טובים בלשון המעטה.
יש לציין
"הם לא בלשים כל כך טובים בלשון המעטה" יכול להיות, אם נעשה באופן הנכון, פאנץ' מעולה (ונזקק) לעונה הזאת (ובכלל). אולי כזה שמאכזב מעט במישור ה"אנחנו בעד הגיבורים החתרנים ונגד הממסד המעפן", אבל כזה שמעולה מבחינה סיפורית, אם הוא מבוצע נכון.
פרק חלש מאוד
סלינה גומז לא מחזיקה מים, והפרק סובל מחוסר קשה בקוהרנטיות, האם תיאו מבין מה שהיא אומרת או לא? כי נראה שכן או לא נקבע פשוט לפי הנוחות של העלילה באותו הרגע.
חוץ מזה שני דברים שממש הפריעו, את כבר רואה את הרוצח, לא תתעכבי שניה לראות את הפנים שלו? דבר שני זה היה ממש מוזר שהיא אומרת לתיאו "חייבים לחזור" ושניה אחרי זה פשוט שוכחת מזה, ממש נראה כמו איזה טעות בעריכה.
בלי קשר מה הסיפור עם לוסי? היא לא נסעה לאמא שלה לפני שניה? למה היא כבר חזרה?
הסיפור עם הבדיקה נמרח ממש יותר מדי זמן, כבר קצת איבדנו עניין אם ויל הוא הבן שלו או לא.
בשלב הזה ההרגשה היא שהסדרה מנסה לבנות איזה שהיא תמה סביב הורות (בעיקר אבהות למען האמת) וטוותה סביב זה עלילה קצת מחוררת שלא ממש נראה שהולכת לשום מקום. קצת מאכזב כי העונה התחילה טוב בסך הכל אבל קצת מאבדת את זה מאז.
מסכים עם החורים חוץ מהראשון.
ניתן הסבר שהוא מבין רק שליש מהדברים ושובר את הסטיגמה שחירשים יכולים לקלוט שיחות שלמות של אנשים שמדברים בקצב ברור ובלי דגש מיוחד על הגייה והדגשת תנועות השפתיים. ניצלו את זה כמובן להרבה בדיחות חוסר תקשורת כפי שיהונתן ציין בביקורת.
אבל זה גם היה הפוך.
תיאו נותן מונולוג שלם פתאום על המוות של זואי, ומייבל פשוט מגיבה לו בלי שום בעיה. איך? הוא דיבר בשפת הסימנים.
אם מדובר בחלק שהוא אומר שהוא לא בטוח
אם זואי החליקה או שהוא דחף אותה אפשר איכשהו להבין את זה כי התנועות של המילה "החליקה" ו"דחפתי" מאד מובנות גם למי שאינו מתמצא בשפה (נראה שהוא עושה מאמץ להנגיש לה את התנועות האלו) ועל פי ההקשר היא יכולה לתת תגובה כללית בנושא. אני לא באמת זוכר את השיחות ביניהם היטב אבל מניח שהתקשורת ביניהם הייתה קצת חלקה מדי. היה חלק שהוא כתב לה בפנקס אבל מאז הוא זנח את הפיתרון השימושי הזה (גם בטוח שיש היום כל מיני אפליקציות שאפשר לכתוב דבר שהן מקריאות בקול וכו').
אף אחד מכם לא אמר את המובן מאליו
בעונה הקודמת שהתרחשה ממש זמן קצר לפני העונה הזו, מייבל למדה שתיאו הוא האיש שהרג את החברה שלה ואז הפליל את החבר שלה- וכל הנ"ל הם טראומות שהיא סוחבת איתה הרבה מאוד זמן.
אז איך, לעזעזל, פתאום סבבה לה לזרוק את זה לאויר כמשפט ואז להמשיך לזרום איתו כאילו שהם סחבקים? זה האיש שעומד מאחורי הרבה מהטראומות שלה, מה זה חשוב אם הוא כן או לא נחמד, כן או לא התכוון?!
על העניין הזה כבר ויתרתי לגמרי,
צריך היה להכניס אותו לחןר שחור על מנת להמשיך הלאה. זה לא שהציוות ביניהם אינו סביר. או מופרך ברמות אחרות. באותה מידה היו יכולים לצוות למייבל חייזר וזה היה משתלב באופן יותר הגיוני בהיגיון שלי על איך בני אדם מתנהגים.
את צודקת, אבל הם רימו קצת בענין הזה
כי אנחנו הצופים יודעים שתיאו הוא מסכן אמיתי שנשלט על ידי אבא שלו, והסדרה לא מתביישת לפלאשבק אותנו לסצנה שבו הוא צועק על אבא שלו בתסכול נורא. זה לא באמת מסביר למה מייבל סבבה איתו כל כך מהר, אבל זה כן עובד על הצופים.
מה הקטע עם שם הסדרה?
משום מה רק עכשיו שמתי לב!
שם הפודקאסט הוא רק רציחות בבניין.
היא היגרה לישראל כשהעונה השניה יצאה, כך שהשם מאוד לא מתאים ומי שתרגם אותו היה צריך לדעת את זה
הלוואי והייתי יודע
זה כן שם הפודקאסט של סינדי הזאת, אבל זה ממש לא הסבר מרצה את הדעת.
נכון, זו הסיבה שזה תרגום גרוע
זה מרפרר לנושא קיים שאינו מרכז הסדרה, ומן הסתם זו לא היתה הכוונה בשם, יותר כמו טעות שהיה אפשר לחיות איתה בשלום יחסי (לפחות זה לא להציל את מארק ווטני) אלמלא הפודקאסט של סינדה.
האמת בעיני השם המקורי בעצמו מאוד מסורבל
ושם איום ממש לפודקאסט טרו קריים
ובאופן מצחיק, זה תרגום מדויק
לשם הפודקאסט של סינדה
באותו פרק דמות מזכירה את כמות המריחות העונה
ואוליבר מציין שהיה להם מחסור בתוכן איכותי העונה. אני מעריך את המודעות עצמית אבל זה לא גורם לי לסלוח על הפגמים האלה.
תרגיל קצת מסריח מצידם
הפרק הזה חסר סוף סוף לכל מה שכיף בסדרה, היה לו קצב טוב, הוא היה מצחיק, חזר לרפרר לאירועים תרבותיים של ימינו כולל מעריצי פודקסטים בוגדניים ועונות שניות מאכזבות, ואפילו התחיל לכוון לקראת סוף העונה.
שתי נקודות חלשות לפרק (לדעתי):
– 3 הפרקים שקדמו לו ובאמת היו מריחות מיותרות. הייתי מעדיפה שיקצרו אותם לפרק אחד קצת מרוח, ואז הבדיחות האלו לאורך הפרק הזה היו מצחיקות בלי להרגיז.
– השיר המדבק שפחות הרשים אותי. זה טריק שהיה מצחיק ב200 פעמים הראשונות שהשתמשו בו בטלויזיה ובקולנוע, עכשיו גם בתור קלישאה הוא סתמי מידי.
אין שום טוויסט מטא שיכול להגיע בשני הפרקים הנותרים
שיגרום לעונה הקצת מיותרת הזאת להיות פתאום מוצדקת וחכמה. או שיש, אני לא באמת יכול להיות נחרץ לגבי זה. אבל זה צריך להיות משהו ממש טוב כדי שזה יעבוד ועל סמך מה שראינו עד כה מהסדרה הם לא באמת מסוגלים לטוויסט שומט לסתות שמאיר בצורה מעניינת את כל מה שראינו עד כה.
והערה אחרת לגמרי, עוד מישהו שותף לתחושת המיאוס מהסוג המאד ספיציפי של בדיחות אוליבר? כלומר החלק שבו הוא אומר "אה זה כמו (רפרנס להפקת עבר מצחיקולית שהיה מעורב בה עם קשר דל למדי למה שנאמר בהווה)". הdelivery של שורט מוצלח אבל זה כבר אפילו לא מעלה גיחוך פנימי אלא בעיקר מטרחן. לעומת זאת אין לי בעיה שימשיך עם בדיחות המטבלים, הגאג הזה עדיין לא נמאס עלי כי הוא כל כך מוזר ואפילו קצת סוטה בעיני.
1. לדעתי זה בדיוק הקטע, שאין בזה הגיון אמיתי
2. כלום, קצת שכחתי שהיה את קו העלילה ההוא, ונראה שגם הסדרה
3. זה נאמר בפרק עצמו (שהם רודפים אחרי כמה אנשים שונים)
על הפנים.
אני ממשיך לראות את זה מכל האינרציה אבל הסדרה איבדה את זה לגמרי.
הדמות של מייבל כבר ממש בלתי נסבלת. הבדיחות של פוטנם כבר ממש עולות על העצבים והעלילה עצמה פשוט לא מתקדמת לשום מקום וכשהיא כן מתקדמת (הבלש הוא גליטר גאי) היא עושה את זה בצורה שלאף אחד לא באמת אכפת.
הצילו את הפרק הזה הדייט הממש חמוד של הווארד והשחקן והפגישה של נינה והשוער. רגעים קטנים של יופי אנושי.
צפיתי בשני פרקים מהעונה הראשונה
היה נחמד כזה. אז לפי מה שאני קורא כאן: אתם ממליצים לוותר על הסדרה? אולי לסיים עונה ראשונה וזהו?
אגיד ככה-לא חסר סדרות טובות ממנה שיצאו השנה. אבל אסייג,
יש בה משהו כל כך לא דורש וקליל שהיא בהחלט מהווה צפייה נעימה גם אם לא זכורה במיוחד. אם בא לך משהו אוורירי שלא צריך להשקיע בו הרבה רגש ומחשבה אז היא סבבה ולא מביכה במיוחד. מה שכן, לא הייתי ממליץ להישאר לעונה השנייה והמתסכלת. אפשר לסיים עם הראשונה בכיף.
נהיה יותר חכמים בעוד שבוע וחצי כשהיא תסתיים
כי יש כאן שאלה האם כל העסק הזה באמצע (שהוא רחוק מלהיות נורא, כן? פשוט בהחלט נמרח) ישתלם או לא.
אז... שווה צפייה של שתי העונות?
(ל"ת)
כן, בהחלט,
נראה שהאמירה "חכו לסוף העונה" הייתה בהחלט במקום.
עונה שלישית כבר אושרה לדעתי
אני חושב שהוא אמר שאחרי "רק רוצחים בבניין" הוא יפרוש, אבל לדעתי הוא נשאר גם לעונה הבאה
תלןי בסגנון של הסדרה
בסדרה שפחות מבוססת דמויות ויוצר תעלומת מי עשה את זה קלאסית, חשוב לי מאד שהפיתרון יהיה מפתיע. בסדרות כמו חפצים חדים או מייר מאיסטאון פחות קריטי לי כי התעלומת רצח ממש לא במרכז (למרות שבשתי הסדרות האלו הופתעתי מהטוויסטים, הרבה יותר מכאן). לדעתי משחקי הניחושים וטוויסטים מפתיעים זה מה שזורם בדם של רק רציחות בבניין, זה אמור להיות הלחם וחמאה של הסדרה הזו.
אפ הנושא של הסדרה זה חקר אבהות אז היא ממש בזבוז זמן
כי העומק שלה בעיסוק באבהות מזכיר יותר עלילת משנה בסיטקום ממשהו באמת מעמיק. בעיני המטרה של הסדרה אמורה להיות סאטירה על אובססיית טרו קריים, תעלומת רצח קומית וסיפוק גלריית דמויות צבעונית בבניין יוקרתי ועציק בניו יורק. את הרוב היא מצליחה לספק. אם אני מתייחס אליה כסדרה שחוקרת אבות היא פיספסה אותי לגמרי. עזוב את זה שבעונה 1 היא לחלוטין לא עסקה בזה, אז מה היה המטרה שלה אז? מה אנינו כבר לומדים על אבהות מהסדרה. הקשר בין אוליבר לבנו לא מצליח לרגש או לעניין (הבן שלו הדמות הכי משעממת בסדרה) ולשמוע את צרלס בוויס אובר מדבר על אבא שלו לא מחדש לי יותר מדי על הקונספט.
פרק סיום נהדר
יש לי עוד שאלה-שתיים, אבל בחיי שהיה שווה לחכות. מתברר שאמון ביוצרים הוא לא תמיד מילה גסה.
נחכה עם הניטפוקים לביקורת, ועד אז – גם הסיפתח לעונה 3 היה נהדר.
אני ממש לא בטוח ש"אין רמזים"
אבל זה משהו שידרוש צפייה מחודשת של שתי עונות כדי לקלוט הכל.
ה2 פרקים האחרונים נהדרים
מסכים שאיפשהו באמצע הסדרה קצת איבדה את עצמה אבל היא הצליחה לאסוף את עצמה ב2 הפרקים האחרונים ולפתור את הכול בצורה מספקת וטובה, לדעתי בצורה הרבה יותר טובה מאיך שהתעלומה נפתרה בעונה 1.
ועל הדרך גם עשו אחלה טיזינג לעונה 3, מחכה לה.
סה'כ עונה נהדרת.
2 הפרקים הראשונים הם החלשים בסדרה, אך אחר כך זה רק הולך ומשתפר. האמת שחשדתי קצת במי שיצא הרוצח, אבל אם להןדות על האמת – אני הימרתי שהחברה הטובה של באני הייתה הרוצחת.
הפרקים האחרונים היו מותחים ומרגשים והסיום היה נהדר. אני מחכה בקוצר רוח לעונה הבאה.
והדבר שהכי שיגע אותי: בסצנות שבהן מייבל מדברת עם תיאו – למען השם סלינה גומז תזיזי את השפתיים!!! הבחור חירש, לא יכולת להתאמץ קצת?
גם ככה היא כל העונה הייתה אנמית משהו, אבל קצת סימפטיה אנושית, משהו!