הפרופסור המטורף 2

במקור: :Nutty Professor 2
The Klumps !ימין!
במאי: פטר סגל
שחקנים: אדי מרפי, אדי מרפי,
אדי מרפי, אדי מרפי, אדי
מרפי, ג'נט ג'קסון ואדי מרפי

למה?! למה יש לאנשים טעם טוב?! לונג ג'ון דווחה כבר על חוויותיה מ'השער התשיעי', עדיגי מתנדבת לכתוב על 'טיטוס', אדם מסכים לכתוב על 'טריקסי', וכולם כולל כולם ישמחו מאוד לכתוב על 'מרד התרנגולים', נשמות טובות שכמותם. אז יש לי שפע מתנדבים לכתוב על כל סרט טוב (או שנראה שעשוי להיות טוב), אבל מה עם הזבל? יש לי פה קומדיה טפשית עם אדי מרפי, יש מתנדבים? מה, לא? לא חשבתי. אני אאלץ לצפות בסרט הזה בעצמי, ושאף אחד לא יעז להגיד שאני לא משקיע באתר הזה.

אז הלכתי לקולנוע – לבד, כמובן, כי אף אחד מחברי אניני הטעם לא היה מסכים. לחשתי לקופאית את שם הסרט, התגנבתי לאולם צמוד לקירות, מעמיד פנים שנכנסתי לאולם הלא נכון, והתיישבתי בתנוחה של מבקר קולנוע מלומד שנמצא פה רק בשביל החוויה האנתרופולוגית (נשענים אחורה, מצמצמים עיניים, משלבים אצבעות ובשום פנים ואופן לא מחייכים). ואז גיליתי שבעצם 'הפרופסור המטורף 2' הוא לא סרט עד כדי כך רע. לא שהייתי ממליץ עליו לאף אחד שבדיחות פלוצים הם לא כוס התה שלו, אבל לגבי מי שכן נהנה מהומור כזה מדובר בבידור איכותי. ובכל זאת, יצאתי מבולבל.

זהו סרט ילדים. סרט ילדים הוא לא סרט רגיל, רק אידיוטי יותר. יש מבנה מסוים לסרט ילדים, ו'הפרופסור המטורף 2' הוא בהחלט כזה. העלילה יצאה ישר מהשטאנץ של סרטי הילדים של דיסני (לא שונה מהותית מ'פלאבר' עם רובין וויליאמס, שבעצמו נקרא במקור 'הפרופסור המפוזר'. אין פרופסורים נורמליים). זה בסדר, רק ש-99% מהבדיחות בסרט מבוססות על פלוצים, הפרשות וחדירה אנאלית.

לא יודע, משהו פה לא מסתדר לי. כן, אני יודע שילדים צוחקים מפלוצים, אבל מי שחושב שילדים קטנים יבינו את כל הרמיזות המיניות בסרט נותן לילדים יותר מדי קרדיט, לדעתי. אני לא זוכר בן כמה הייתי כשראיתי בפעם הראשונה את 'ביג' – סרט ילדים עם די הרבה סקס, לזמנו – אבל בבדיחות המיניות שבו פשוט לא הבחנתי. אם הייתי רואה את 'הפרופסור המטורף 2' באותו גיל, הקטעים הטובים יותר היו משעממים אותי.

יתרה מזאת: לילדים קטנים, 'הפרופסור המטורף 2' יכול להיות גם סרט מאוד מפחיד. אני לא צוחק. מדובר פה בסרט שבסצינת הפתיחה שלו אדם מגיח מתוך גופו של אדם אחר (מה שנשמע כאילו לקוח מסרט של קרוננברג) באופן מזעזע למדי. באדי לאב הוא איש – יצור – משהו – די מפחיד, יש להודות. וקטעים שלמים בסרט מצולמים בצורה שמזכירה סרט אימה יותר מאשר קומדיה, אילו רק היו משנים את המוזיקה ומורידים קצת את מינון הבדיחות.

אז למי לעזאזל מיועד הסרט הזה? לילדים מפותחים מכפי גילם? למבוגרים אינפנטיליים? זה סרט ילדים ששום אמא לא היתה מסכימה לקחת את הילדים אליו, והילדים, למרות שיצחקו מאוד, היו נהנים יותר ב'בת הים הקטנה 2'. לך תבין. דבר אחד בטוח, אם בדיחות על פלוצים יכנסו אי פעם לקטגוריה של בידור לכל המשפחה, לאדי מרפי היה חלק לא קטן מהקרדיט.

ואני מבקש להבהיר: בתור סרט בטעם רע, 'הפרופסור' עשוי לא רע בכלל. בדרך כלל את איכותם של סרטים שעוסקים בהפרשות גופניות אפשר לתאר על ידי רשימת אותן הפרשות, אבל לא הפעם. בבדיחות בית השימוש הושקעה מחשבה רבה, האוגר המחרבן נראה בהחלט מרשים והאפקטים הקוליים של הפלוצים מוקפדים. זה לא אחד מאותם סרטים מזלזלים שבה אפשר לזהות את אותה הנפיחה מושמעת שוב ושוב, הו לא! 'הפרופסור המטורף 2' גם יקבל מן הסתם את פרס האוסקר על איפור (ש'הפרופסור המטורף' הראשון כבר זכה בו), ובצדק, וחוץ מזה אדי מרפי, יודו גם אניני הטעם, הוא קומיקאי מצוין. הסרט הזה הוא כמעט הופעת סולו של אדי מרפי, כיוון שהוא מופיע בכל פריים פחות או יותר (יותר, בעצם, כי בדרך כלל הוא מופיע יותר מפעם אחת), כשהוא משחק את פרופסור שרמן קלאמפ (שאינו מטורף בכלל, אגב), את כל משפחתו ואת האלטר-איגו שלו, באדי לאב.

בנקודה זו אני רוצה להסב את תשומת לבכם לפריצת דרך קולנועית שהתרחשה בשנה שעברה ולא זכתה לכל תשומת לב. בסרט 'בוא נדבר על זה' ('Analyze This'), הילד שמשחק את בנו של בילי קריסטל הוא ילד שמן. שמן מאוד, אפילו. פריצת הדרך היא זו: העובדה שהוא שמן לא מוזכרת בסרט. אפילו לא במילה. אפילו לא בדיחה אחת על חשבונו. כלום. ככה זה בחיים, כמובן: כמה מאיתנו הם שמנים, וזה לא אומר שהם צריכים לדבר על זה כל הזמן. אבל הסרטים הם לא החיים, וכולם שם צעירים, יפים ורזים, אלא אם כן יש לזה סיבה. אם מראים בקומדיה אדם שמן, חסר שלא יצחקו עליו. אבל לא ב'בוא נדבר על זה" הילד הוא שמן סתם, כי יש אנשים כאלה.

הוליווד משתדלת להיות מאוד פוליטיקלי קורקט, כידוע. חשוב להקפיד שנשים, מיעוטים והומואים יוצגו באופן חיובי, סימפטי ונורמלי ככל האפשר, אחרת עוד יחשבו שכל הכושים/סינים/לסביות שהם לא רוצחים סידרתיים הם כאלה. בתוך כל זה נשכחו לחלוטין זכויות השמנים (והמכוערים). אולפני וולט דיסני יכולים להטיף לילדים במשך שנים על כמה שמראה חיצוני אינו חשוב ושמה שמשנה הוא פנימיותו של האדם, אבל אם הם רוצים להציג איש רע, איך הוא יראה? מכוער, בריטי ושמן. אם אפשר להתייחס ל'בוא נדבר על זה' בתור סנונית ראשונה, ול'הפרופסור המטורף' בתור ממשיך דרכו, ייתכן שאפילו זה ישתנה. לא שחסרות ב'פרופסור' בדיחות על חשבון משמניהם של כל המשפחה, אבל בשורה התחתונה, משפחת השמנים הם דמויות חיוביות. שרמן קלאמפ, איש שמן מאוד מאוד וממש לא יפה, הוא הדמות הראשית, החכמה והסימפטית. ומה שעוד יותר מדהים – האיש הרע הוא רזה! לא ייאמן, אבל יכול להיות, אולי, שמישהו בתעשיית הסרטים שם לב בסוף שלא רק נשים, מיעוטים והומואים, אלא גם שמנים הם בני אדם.

או שלא. את החברה של שרמן קלאמפ מחייכת ג'נט ג'קסון (כן, היא). היא אמנם עומדת להתחתן איתו, אבל לכל אורך הסרט לא ניתן לראות אותם מתנשקים – שלא לדבר על יותר מזה – אפילו פעם אחת. האם ג'נט נשבעה שלא תתנשק לפני החתונה? או שמא זה פשוט לא מתאים – אחרי הכל, היא אחותו של מייקל ג'קסון, והוא, איך לומר, שמן?