סרטו השלישי של ג'ורדן פיל שונה מקודמיו. כן, הוא עדיין בז'אנר האימה; כן, הוא עדיין עשוי ברמה הגבוהה ביותר של אמנות – יותר אפילו מסרטיו הקודמים של פיל; וכן, עדיין יש לכל הסיפור קצוות פוליטיים בלתי נמנעים שאפשר לנתח.
אבל "אין מצב" מוריד מעצמו את העול של להגיד משהו או לייצג רגע באמריקה. אם "תברח" תפס את הצוואר שלנו והישיר מבט ביחסי הגזע למקומות שארה"ב לא רצתה להסתכל עליהם, ו"אנחנו" היה אמור להיות איזה מטאפורה עצומה למערך הכוחות של ארצות הברית – "אין מצב" לא מתקרב לאזורים האלה. פיל לא מנסה לנסח אמירה חדשה על אמריקה בעידן ביידן או משהו כזה, אלא פשוט רוצה ליצור סרט על צמד אחים שמשהו מאוד מוזר קורה להם בחווה, ואיך הם מגיבים לכך.
זה מתחיל… טוב, זה מתחיל עם שימפנזה מלאה בדם, אבל בואו נדלג רגע על זה – זה מתחיל ביום רגוע בחוות הסוסים של משפחת הייווד, שעוסקים כמשפחה באילוף וטיפול בחיות עבור צילומי סרטים, פרסומות וכדומה. אלא שהיום השליו נהפך מהר מאוד לטרגי כאשר אב המשפחה (דיוויד קית') נפגע מעצם קטן ומתחיל לדמם. חצי שנה לאחר מכן, שני הילדים שלו לא לחלוטין החלימו מהטראומה – אמרלד (קיקי פאלמר) עוד לא חזרה מאז לחווה המשפחתית ומנסה להימלט משם ברגע שהיא מגיעה, בעוד או. ג'יי. (דניאל קאלויה) שקע לתוך העבודה בניסיון לא לתת לעצמו להרגיש יותר מדי. שני האחים הם מעין יין ויאנג – היא המוחצנת שחיה את חייה ללא אחריות, והוא המופנם שמרגיש את נטל כל העולם עליו.
ואז יש משהו מוזר בעננים. הגילוי של אותו משהו מוזר דוחף את האחים – הוא בגלל שהוא צריך את הכסף, היא כי היא רוצה את התהילה – לנסות לתפוס אותו במצלמה. מכאן, הדברים מתגלגלים. או אולי יותר נכון לומר – עפים ברוח.
כמו שאמרתי, "אין מצב" עובד באופן שונה מקודמיו. במקום דיאלוגים ופיתולי העלילה שלו, הכוח העיקרי של "אין מצב" טמון דווקא בדברים שלא נאמרים ובכוח הצילומים והסאונד (תראו את זה על מסך גדול ככל שאפשר). אם היה משהו רגשי שדימם החוצה מתוך סרטיו הקודמים, אז "אין מצב" קצת יותר שכלתני ומאופק. לא סרט קפוא, אבל כן סרט קר שמעדיף החלפת מבטים רבת משמעות (דבר שתמיד אפשר לסמוך עליו כשדניאל קאלויה על הסט) מאשר דיאלוגים מתפרצים ומשתפכים. ואם הסרטים הקודמים היו על אמריקה והבעיות שלה, הפעם "אין מצב" הוא בעצם סרט על קולנוע.
עכשיו, יש סרטים רבים שהם על קולנוע בלי להיות על קולנוע מפורשות (אחת מהפרשנויות הכי יפות ל"התחלה", נניח, היא כזאת), אבל בסופו של דבר הבעיה היא שכולם קצת נובעים סביב אותו צורך ליצור של במאים, שחקנים ותסריטאים. כלומר, קולנוע של קולנוע תמיד בא מנקודת המבט של "הכוכבים" שכל הסט צריך להתאים את עצמו לחזון שלהם. מה שיפה ב"אין מצב" זה שהוא קולנוע על קולנוע – אבל מנקודת המבט של עוזרי ההפקה. אלה שרוצים ללכוד משהו מושלם, אבל לאו דווקא משהו שהוא שלהם. אלה שמשתפים פעולה יחדיו כדי להצליח להגיע להישג טכני מסובך ומסורבל, ולא מי שהגה את החזון המסובך והמסורבל הנ"ל. יחסית למי שנחגג בתעשייה כאחד מהאנשים הכי מוערכים בה, נחמד לראות שפיל לא נותן לשתן לעלות לו לראש ושבהזדמנות שניתנה לו הוא בוחר להפעיל את הזרקור על האנשים מאחורי הקלעים – לא רק מילולית (כאמור, האחים הם בעלי חברה לטיפול בסוסים על הסט), אלא גם על סוג החדווה שיש בעשייה היותר טכנית.
טוב, יש לציין ש"סרט על קולנוע" זה רק חצי מ"אין מצב". החצי השני שלו עוסק באותו מסר עתיק יומין בנוגע לכוחות טבע שאנחנו נתקלים בהם: "מי שמתעסק, מתרסק". כפי שניתן להבין מריבוי החיות בסרט (אתם רואים, יש מטרה לשימפנזה מתחילת הסרט!), הסרט עוסק בדרך שבה בני האדם מתעסקים עם אותם דברים שלא ברור שהם צריכים להתעסק איתם. ב"אין מצב" זה בא באופן ישיר בנוגע למטרות בידור, אבל המסר שהוא מהדהד עובד כי הוא לא מצמצם את עצמו – לא רק לקולנוע ולא רק לחיות. היוהרה של בני אדם להמשיך לרוץ קדימה בניסיון לתפוס את הדבר הגדול הבא בלי לשים לב מה הם עושים ועם מי הם מתעסקים – טוב, יש בזה לקח שנראה לי שכולם צריכים ללמוד.
אבל מעבר לכל ה"במה הוא עוסק", מעבר לכל הרעיונות, והתמות, והמשחקים היפים – נו, זה פשוט סרט מעולה ברמת העשייה שלו. דניאל קאלויה אולי מציג את תצוגת המשחק הכי טובה שלו עד כה, קיקי פאלמר היא כיף של דבר, סטיבן יואן לא מתעלה להישגים של "בערה" אבל כנראה מנפיק את התפקיד הכי טוב שלו באנגלית בקולנוע עד כה, ואני מצפה מאוד להמשך הקריירה של ברנדון פארה. הויטה ואן הויטמה מנצל את מצלמות האיימקס שפיל הביא לסרט ומייצר דימויים מרהיבים, מחלקת האפקטים דופקת עבודה מרשימה, עבודת הסאונד בסרט משובחת ונו, זה פשוט סרט מעולה: מצחיק, מבהיל (אם כי ספרתי איזה שתי הקפצות מיותרות יותר מדי), חכם, מגניב, ופשוט כיפי. הוא אומנם ארוך (שעתיים ועשר דקות), אבל פשוט התבאסתי לגלות שהוא הסתיים כשהכתוביות עלו.
עם זאת, ראוי לציין שכל המרכיבים האלה לאו דווקא יסחפו את כולם. זה לא שאו. ג'יי. של דניאל קאלויה הוא רובוט חסר רגשות, אבל הוא סטואי ברמה שאנשים שרוצים להרגיש את הסרט – ולא רק להעריך – עלולים להיתקל בחומה שחוסמת חיבור לחומר הגלם המצוין שיש בתוכו. כאמור, יש משהו יותר שכלתני ופחות יצרי בסרט הזה וזה לחלוטין עובד לטובתו, אבל אפשרי שהוא איבד כמה וכמה צופים בבחירה הזאת. לא שהם יכולים להתלונן על העשייה המופתית שלו, אבל כשאין חיבור רגשי אז זה משהו שפשוט אין.
אבל האכזבה הזאת בלתי נמנעת – פיל מנסה ב"אין מצב" לעשות משהו שונה, והוא צודק. יותר מדי ניסיונות לעשות עוד "תברח" היו כולאים אותו ברובריקה שהיה קשה לו לפרוץ ממנה. וב"אין מצב" אפשר לחוש איך פיל פורש כנפיים ועף, חופשי מהמשקולות של הדימויים המטאפוריים רבי המשמעות של סרטיו הקודמים. גם אם "אין מצב" לא יעבוד עבורכם, האפשרות של פיל להשתכלל ולנסות דברים חדשים מעידה על יוצר שלא קופא על השמרים ולא מנסה למחזר את להיטי העבר שלו. מהאזורים הקטנים והצנועים של אימה חברתית הוא מגדיל את התקציב ואת הסקאלה ומנסה למצב את עצמו כספילברג החדש. הוא מן הסתם לא שם כעת, אבל "אין מצב", כהרפתקה מסעירה, סוחפת וחכמה של שעתיים וקצת בקולנוע, מהווה כמה וכמה צעדים בדרך לשם. או במילים אחרות: עוד לא, אבל וואלה, יש מצב.
זה סטיבן יאן.
ואני אלנקק את הקטע הזה שהוא עשה עם קונאן בכל פעם שהנושא יעלה.
סטיבן יאן פשוט שחקן נהדר-
עוד לא ראיתי את nope, אבל תמיד הוא מרשים אותי. גם בתור שחקן על המסך וגם בתור שחקן קול. הדיבוב שלו (פיינל ספייס, בלתי מנוצח טוקה וברטי ועוד) תמיד נשמע מעולה.
הוא לגמרי אחד השחקנים שאני הכי מחבבת.
הוא באמת מעולה.
היה מעולה גם באזור הדמדומים של פיל בפרק 4 של העונה הראשונה – תפקיד קריפי ומגניב.
והוא גם נתן הופעה נהדרת בסרט הקוריאני ״בערה״ (ממש ממליץ על הסרט הזה).
ובמינארי בעיניי.
כיף לראות אותו בתפקיד קצת יותר קומי.
סרט ענק. מערכה שלישית מדהימה, באמת payoff אחרי payoff עלילתי ותסריט פשוט חכם.
הפסקול מעולה, שומע אותו בלופים כבר כמה ימים.
סרט שהוא שני סרטים שתפורים בכוח לתפקד כאחד.
זה סרט שיורה לשמיים ומפספס בענק.
המון המון רצון להעביר ביקורת על הוליווד על החברה על היחס שלנו לבעלי חיים
ואחך אפשר בלי היחס של הלבנים לשחורים.
ובסוף מה הקשר לחייזרים? אין אבל הבמאי אונס את התסריט ליצור קשר בין כל מה שקורה לבין החייזרים.
ובסופו של דבר נשארנו עם סרט יומרני ובעיקר מעפן. עם סוף מטופש כמו בלון מנופח.
היחס בין שחורים ללבנים מאד שולח בסרט, ברמת הסצנה.
כלומר בעיני מעבר לסצנה על הסט, כשהנוכחים לא מודעים לסבא רבא של אם שהופיע בסרטון הראשון בהיסטוריה ודי מזלזלים בשניהם ובהוראות שלהם, לא היה הרבה עיסוק גזעי בסרט.
סרטו הטוב ביותר של מ נייט שמיבאבא
Nope? Well I say: Yupp.
סרט נהדר, כבר מכתוביות הפתיחה שמלוות את הדבר ההוא שלא יוצא לי מהראש. צילום מופתי – אהבתי במיוחד איך שבכל פעם שהמצלמה פונה לעננים, היא נעה אנה ואנה כאילו הצלם בעצמו לא יודע איפה החללית מסתתרת. ויש בו כמה שוטים שלקוחים היישר מהסיוטים (כמו החללית מעל הבית שטוף הדם, או החייזר בצורתו האמיתית. [hiddentext]מישהו בקהל השווה אותו למדוזה מהגהינום).[/hiddentext] משהו במערכה האחרונה מרגיש פשוט… מלכותי ונשגב, למול כל האימה הטהורה. ביחד עם האימה.
והסרט גם מאוד מצחיק. בכל פעם שהמילה nope נאמרת בסרט, נרשמו פרצי צחוק עזים באולם שבו נכחתי, כולל בפעם השלישית, שבו אחת הדמויות הייתה בסכנת חיים. אבל ההומור לא פוגע במתח ובתחושת החרדה, רק מכניס לתוכו קצת אנושיות. הרגע הכי מצחיק לטעמי הוא כשאמרלד צועקת לאחיה "זה בענן! זה בענן!" והוא עונה לה בהמהום שתרגומו, "כן, עליתי על זה כבר."
סוג-של ניחשתי למה או. ג'יי. מתכוון אחרי שהוא אומר את מה שהוא אומר ("הדבר הזה הוא לא חללית"), אבל אני אוהב כשדמות מגלה משהו בלי להסביר אותו עדיין לצופים (משחק מקדים זה חמישים אחוז מהכיף). והגילוי הזה, שהחללית היא חייזר שפשוט אוכל אנשים… זה היה מבעית יותר מכל סרטי המסור ביחד.
ומייקל וינקוט, הנבל האולטימטיבי של סרטי שנות התשעים! Long time no seen, my friend.
דבר אחד שלא הבנתי הוא הקטע עם גורדי וג'ופ. למה הקוף השתולל פתאום? למה הוא חס על הילד? ולמה לפני שהרגו אותו הוא נראה מבוהל כל כך כשהביט בו? והאם ג'ופ הוא זה שעשה הסכם עם החייזר, כמו שרמז או. ג'יי? מאכיל בו את הצופים? בתחילת הסרט היה מבזק חדשות על חבורת אנשים שנעלמה, אז ברור שזו לא הפעם הראשונה.
אמא שלי טענה שהסרט לא היה מספיק מפחיד, והצטערה שלא היו בו יותר קטעי gore. זה המקום לציין שאמא שלי הפכה לצופה אדוקה בסרטי אימה. כשהיא אומרת דברים כמו "ואז הוא חתך לו את הבטן והוציא לו את המעיים מהגוף, אוווו!" העיניים שלה נוצצות. האם אני רוצה לדעת מה מסתתר בעליית הגג שלה?
Nope.
אמא שלך נשמעת מגניבה, כיף לך. ואני מסכים איתה לגבי מידת האימה הנמוכה,
הסרט באמת לא מפחיד, והוא גם לא ממש מנסה להפחיד. טוב חוץ מהסיקוונס של גורדי שהקריפ לי את הצורה. ולגביו, אני חושב שהוא יותר קשור תמטית לסרט מעלילתית. הקוף השתולל כי זו חיית פרא מסוכנת שסט של סיטקום לא בהכרח המקום הטבעי שלה. מראים לנו בסצנה השנייה בסרט על הסט מה קורה כשלא נוהגים על פי כללי הבטיחות (הסוס לא גרם לנזק בדיעבד אבל היה יכול להיגמר אחרת). בכוונה הדגישו שזו פעם ראשונה שהשתמשו בשימפנזה בסט כדי להדגיש שלאף אחד לא היה מושג עם מה הוא מתעסק. לגבי המבט המבוהל של השימפנזה, זו חיה מאד אנושית ויכול להיות שהיא בעצמה הבינה שהיא עשתה משהו לא בסדר אחרי ההתקף שעברה (שוב, נראה שהיה כלוא בתוך קופסה חשוכה ולא מאווררת, כך שלא מפתיע שלא יצא ממנה ברוגע).. מנסים להראות לנו שג'ופ מרגיש מיוחד או חסין כי הוא הניצול מהתקרית, כאילו הקוף פסח עליו בכוונה. הוא בטוח שכל התקרית הייתה סימן מלמעלה (הנס של הנעל שעומדת מושלם) ולכן בטוח שיש לו קשר קוסמי עם הצלחת (כך נקרא לו מעכשיו) ושהצלחת תבדר את ההמונים על פי רצונו, ולכן כל הטקס הכמעט דתי לפני כן. כמובן שזה לא מה שקורה ובפועל הוא פשוט חשף את עצמו ואחרים לחיה לא מאולפת או מרוסנת. מה שמתקשר לפסוק מההתחלה "I will cast abominable filth upon you, make you vile and make you a spectacle."
אבל מניח שאתה צודק לגבי כך שג'ופ עשה עסקה- הוא דאג להאכיל את הצלחת בקבוצות של אנשים כדי לספק אותה (זו הסיבה שהיא נשארה באותו מיקום) וקיווה שמתישהו היא תמלא את חלקה בעסקה ופשוט תופיע בפני אנשים כspectacle בלי לפגוע בהם וכך ימשוך אנשים ויחייב אותם על המופע. תוכנית שעתידה להיכשל, בקיצור.
הצילום פנטסטי בסרט. אני מת על השוטים שמראים אינטראציה ממושכת בין דמות לבין השמיים (לרוב או ג'יי) כאשר הדמות בתנועה ובהתאם הצלחת זזה בעננים.
מאוד פשוט
אין סיכוי שג'ופ עשה עסקה עם החייזר שהוא יאכיל אותו בבני אדם כל פעם. אם כל שבוע קבוצת אנשים שנסעה לפארק הייתה נעלמת אנשים היו שמים לב…
אתה אומר את זה רק כי
לא ראית את המופע של הילדים של ג'ופ
ואו, תודה. סידרתם לי את הראש לגבי מה שקורה שם ולמה.
ואלה דברים שלא נאמרים בסרט מפורשות. פיל סומך על האינטליגנציה של הצופים, ואני מעריך אותו על זה (אם כי, אני לא עליתי על זה… מבאס). נו, בשביל זה יש את עין הדג:)
עוד דבר מוצלח להחריד בסרט הוא הנוכחות של
הקולגה לשעבר של ג'ופ, מארי ג'ו אליוט, במופע ההוא. הפנים שלה מכוסות ברדיד דק, ורואים רק את הפה שלה, שיניים בולטות ושפתיים פעורות בחיוך שוודאי אינו טבעי… ואני לא יכולתי להפסיק לחשוב שהקוף ההוא פשוט ריסק לה את הפרצוף, וכמה נורא זה היה. ולמה ג'ופ הזמין אותה למופע הרצחני הזה? כדי שחייה האומללים ייגמרו בבטנו של חייזר רעבתני?
דווקא את זה אני לא בטוח אם אהבתי.
עד מתי יתייחסו להוליווד לכך שלצלקות וכוויות בפנים זה משהו שצריך להסתיר בכל מיני דרכים שונות ומשונות, ושימוש ברגע חשיפת הפנים על מנת ליצור תחושות של פחד, הפתעה, רתיעה, סקרנות. לפחות זה כן בדיאלוג עם העיסוק של הסרט במשיכה של הציבור למעוות כדי לספק כל מיני יצרים מוזרים . הפעם אנחנו בתור קהל מחכים בצמא לרגע שייחשפו פניה הקרועות מהרגע שהיא הופיעה על המסך עם בד על הפנים. אבל על אף שכאן יש הצדקה בעיני לכך, היא עדיין מחזקת את המסורת ארוכת השנים של הוליווד להציג באופן הזה (פטישיזציה של העיוות) אנשים עם טראומות פיזיות או מומים מולדים בפנים ואני לא עף על זה.
זה מתכתב עם סיפור שקרה באמת
https://www.youtube.com/watch?v=Uj2fSt1OPJU
העניין הוא אופן ההצגה.
בחצי מהראיון עם אופרה היא ללא כיסוי פנים.
כמובטח בסוף הסרט, הפארק פתוח ביוניברסל לוס אנג'לס
https://www.youtube.com/watch?v=oDJAIY7Z64g
זה נראה שיש שם לא מעט חנויות ואטרקציות. כן נראה כמו משהו שאפשר להעביר בו יום, גם אם לא הכי שווה להגיע לחור במדבר שהוא נמצא בו בסרט. בכל זאת, לא נראה שהפארק הכי מצליח.
הזהרת שיש ספויילרים אבל לא הזהרת שיש גם ספויילרים ל"אנחנו"
ואני בכלל לא ראיתי את "אנחנו"😢
נו שוין…
אז רק שתדעו להבא, אזהרת ספויילרים גם ל"אנחנו" בתגובה הזו של רז.
(למרות שאני מאמין שאנשים יקראו את התגובה שלי כאן רק אחרי שהם יקראו את התגובה של רז, ככה שהאזהרה שלי לא באמת תורמת לפתרון הבעיה. אם יש דרך אחרת לסמן ספויילר גם ל"אנחנו" זה יהיה מעולה. תודה😊).
מעבר לזה, אני ממש מסכים עם פחות או יותר כל מה שכתבת.
הא?
מה שכתבתי פה על "אנחנו" (וגם על "תברח") הוא ממש, אבל ממש כללי. זה ספוילר?
מעבר לעובדה שזה סרט אימה, ומכאן שחשיפה לפיה יש בסרט מרחץ דמים היא לא כזה ספוילר
לא גיליתי כאן משהו שאי אפשר להבין מהטריילר:
https://m.youtube.com/watch?v=hNCmb-4oXJA
אחרי צפייה בשלושה פורמטים, הדולבי הכי טוב לסרט הזה לדעתי
התוספת של ערוצי סאונד נפרדים מהתקרה באטמוס הייתה לי משמעותית יותר מהגדלת המסך בחלק מהסצנות באיימקס, פיל משחק על זה המון בסרט והרגשתי ממש שעוד רובד שלו נפתח. חבל שאין כמעט כאלה בישראל, או שהם לא מתאחדים עם איימקס ומכריחים אותנו לבחור ביניהם.
ידוע לך על אולם שהוא גם וגם בארץ?
(ל"ת)
זה "בלתי אפשרי" בכל העולם
איימקס מגיע עם מערכת סאונד של איימקס שמבוססת על DTS. היא ברמה מאוד גבוהה אבל "רק" עם הפרדה ל-5.1 ערוצים. קראתי שבאיימקס לייזר ו-70מ"מ (אפשר לשכוח מזה בישראל) התקינו בכמה מקומות מערכת חדשה של 12 ערוצים, אבל זה לא מבוסס על ערוצים ייחודיים לתקרה ורוב הסרטים לא ממש תומכים בזה.
דולבי זה המתחרים עם 7 ערוצים + 4 ערוצי תקרה + סאב. בלי שהם יעשו איזה שת"פ או יקנו אחד את השני אי אפשר ממש לשלב כרגע.
שזה חבל כי בראיונות שראיתי וקראתי עם פיל הוא ממש התלהב מהמסך של איימקס והסאונד של דולבי, ולא באמת היינו חייבים לבחור אם השוק היה בנוי טיפה אחרת.
תקן אותי אם אני טועה
אבל DTS X כן אפשרי באיימקס? או שפשוט לא בארץ?
בעיקרון ההבדל בין DTS X לדולבי אטמוס הוא מזערי, אם הוא בכלל קיים.
כן אפשרי, אבל האטמוס קצת שונה
DTS:X דומה לעיקרון של ה-12 ערוצים באיימקס, אבל ב-Atmos הם ממש על התקרה מעל הצופים ולא "סתם" מפוזרים על הקירות בכל האולם. יש פה כמה שרטוטים להשוואה.
בסרט הזה הרבה דברים קורים בשמיים ומעל הדמויות, ואז היו אפקטים קוליים שלמים שמגיעים נטו מהתקרה. לשמוע את זה ממש מעליך באולם הוסיף המון.
eh.
לא התלהבתי מדי. זה לא שהסרט רע וגם קשה לי לומר שהוא לא היה מעניין, חיכיתי לראות את הסודות שלו נחשפים ולדעת איך הכל ייגמר – ועדיין הביצוע הרגיש בוסרי לי מדי. לא היה מספיק מסוגנן בשביל לפצות על סיפור אפקטיבי אבל מאוד מאוד בסיסי, לא היה מצחיק במיוחד, והדמויות (לא רק קאלויה) פשוט לא היו מעניינות מספיק. הוא מעביר יפה את המסר שלו, שהוא אפילו מסר שאני מסכים איתו, אבל בואו, "הצלצול" עשה משהו דומה לפני 20 שנה כמעט. והדבר הכי יצירתי וייחודי שהיה בסרט – כל הקטע עם גורדי – למרות שאני מבין מה התפקיד שלו בסרט, עדיין הרגיש כמו סייד גאג שתכלס היה עדיף שיהווה סרט בפני עצמו.
וואלה?
אני גם פחות עפצי מהסרט, אבל בעיני דווקא גורדי והשימפנזה זאת בנייה מצוינת של העולם והדמות הזאת. מסביר את המניעים שלו בצורה שלא נדחפת לגרון. הלוואי על עוד סרטים גישה כזאת.
כשחושבים על זה גם האח והאחות נבנים בצורה יחסית מינימלית עם משפטים פה ושם שמצביעים על אופי והיסטוריה.
ועדיין... אפשר היה לקצר אותו ולא לגרוע מאיכותו ומיתרונותיו
המחצית הראשונה של הסרט לא סחפה מספיק – לא מבחינת העלילה שכמעט ולא התקדמה, לא מבחינת הדיאלוגים, לא מבחינת המשחק ולא מבחינת ההתרחשויות. כשהסרט הסתיים ראיתי שחצי אולם יצא במהלכו, לדעתי זה לא קרה בגלל "איכות יתר" שהתנופפה מעל הקהל הרחב, אלא כי הסרט לא הצליח לגרום לסקרנות עלילתית שמניעה אותך להישאר על הכיסא ולדעת מה יקרה בסופו או לחיבור רגשי אל הדמויות. בשני סרטיו הקודמים של פיל גם היו משמעויות מורכבות נסתרות, וזה לא מנע מהם להיות מהסרטים מהטובים שראיתי. במאים שיודעים לביים סרטי מופת "איכותיים" שהם מרובי שתיקות, מלאים ברמיזות ומשמעויות נסתרות, ועמוסים בשוטים אמנותיים – יש לנו בשפע. מה שאהבתי אצל פיל זוהי דווקא היכולת ליצור סרטים שהם גם איכותיים ומורכבים וגם מהנים מאוד לצפייה.
איזה סרט נהדר
חיבבתי מאד את "תברח", אבל "אנחנו" מבחינתי היה אחד הגרועים של 2019. פיל אוהב מסתורין, וזה סבבה, אבל המסתורין והחידתיות גברו ביצירה ההיא על כל אספקט בידורי שהיה בה והותירו אותי עם טעם חמוץ מאד.
כעת, במה שהוא הסרט הגדול ביותר שביים עד כה, הגיע פיל לאיזון מושלם. "אין מצב" מלא במסתורין וגם מבויים בחידתיות עקבית, כששוטים רבים נחתכים בכוונה והצופה מתבקש להאכיל את עצמו, תודה ובבקשה. אבל זה נעשה בדיוק במידה הראויה, על המילימטר ממש, וזה תענוג. ככה העלילה נבנית בהדרגה והמתח גובר לא מהר מדי ולא לאט מדי, וככה מגיעים למערכה שלישית משובחת שמרגישה כקליימקס שנמצא שם בזכות ולא בחסד.
עיקר השבחים לתסריט הבאמת נהדר וחכם, שמצליח לבדר על פני השטח ולהיות בעל סאבטקסט בו זמנית. אבל גם העשייה הקולנועית כולה משובחת והיא ממש דובדבן על הקצפת. הויט ואן הויטמה הוא צלם אדיר שצריך כבר את האוסקר שלו. הסאונד נפלא (גדרות התיל שנתלשות ומשמיעות צלילי גיטרה בס? וואו). פסקול נהדר. בימוי אפקטיבי שמשרת את התסריט ביעילות.
בקיצור, יופי של סרט, ואני מצטער מאד שלא חוויתי אותו על מסך גדול. אבל טוב הקטן מן הכלום והמאוחר מלעולם לא, ובינתיים זאת השלמת הצפיה של 2022 שאני הכי שמח לגביה.
לגורדן פיל היקר אם אין לך הרבה מה להגיד בסרט אבל אתה עדיין רוצה להעביר משהו לצופים יש לזה פורמט
קוראים לו סרט קצר. אני נשבע חצי שעה כלום לא קורה כלום…..לא יכולתי אחרי הזמן הזה. אם זה היה מצחיק אז בסדר אבל יש אולי 2 בדיחות במהלך כל החצי שעה.
אין לי מושג איך אפשר לצאת מהסרט בתחושה שלג'ורדן פיל אין מה להגיד
אבל סבבה
לגמרי יכול להבין את התחושה
שהסרט "נמתח" – זה ללא ספק הכי איטי ואוירתי של פיל, ואם הייתי רואה אותו בצפיה ביתית (למשל) יכול להיות שהיה לי יותר קשה להיכנס אליו.
יש הבדל בין "הסרט הזה איטי"
שזה לגיטמי לבין "אין לפיל מה להגיד".
כמות הקאטים גדולה לא הופכת סרט לכזה שאומר יותר, וגם לא אורך הסרט ובכל מקרה שלא יהיה פיל דוחס לתוך הסרט הזה שמונה רבדים שונים של דברים שהוא רוצה להגיד. אפשר להגיד שהוא היה צריך להגיד אותם יותר מהר, אבל לא שלא היה לו מה להגיד אז הוא אמר להויטמה לצלם קצת ומקסימום הוא יעשה מזה משהו בעריכה.
הנעל, רבותיי
ראיתי רק עכשיו, מאוד חיבבתי בסהכ ונורא נהנתי לקרוא את הדיון כאן, אבל חוץ מההתיייחסות של רנדל לנעל שעומדת באופן מושלם (מושלם מידי?) יש עוד הסבר למישהו על הסיפור הזה?
מה הקטע?