ביקורת: רק לא זה

אם הייתם אני, הייתי יכולה להתחיל ולסיים את הביקורת במשפט הקצר הבא: זה סוג של "פליבג" אבל באמריקאית, עם קריסטן בל בתור האישה הרווקה ואדם ברודי בתור הרבי החתיך. לאנשים שהם לא אני, "פליבג" היא סדרת המופת של פיבי וולר ברידג' על צעירה שחיה בלונדון, על היחסים בין חברות ובין משפחה, ובעונתה השנייה גם עם הדת וכומר חתיך. אז פיבי וקריסטן הן לא אותו טייפ, לוס אנג'לס זו ממש לא לונדון ואני ממש לא נכנסת להשוואה בין רבי לכומר, אבל אני מקווה שאתם רואים את קווי הדמיון שתפסו את עיניי. רגע, לא ראיתם "פליבג"? אז קודם כל, עצרו הכל ולכו לראות. זה רק שש שעות! אבל אחרי זה, אפשר לעבור בכיף ל"רק לא זה" – סדרה כיפית מלאת קלישאות אמריקאיות ומילניאליות עם סיפור רומנטי שאני כמובן מכניסה למאגר השאיפות הלא ריאליות שלי.

"רק לא זה" היא סדרה של נטפליקס שיצאה ב-2024 מסוגת הקומדיה רומנטית, עם עשרה פרקים של כחצי שעה כל אחד שאפשר לראות בכיף בערב פנוי (יחיד. ואל תשאלו איך אני יודעת). ג'ואן (קריסטן בל) היא מנחת פודקאסט זוגיות ויחסים עם אחותה מורגן (ג'סטין לופה). יום אחד היא מוזמנת למסיבה בבית של חברה ושם היא מכירה את נואה (אדם ברודי) בלי לדעת שהוא רב. הם מתחילים את הקשר שלהם בידידות עם המון פלרטוטים והרומן בינהם מתפתח לאורך העונה בצורה אמינה, דביקה ונהדרת.

אבל אין קומדיה רומנטית בלי התנגדויות עלילתיות למערכת היחסים. בצד שלה יש את אחותה, שמעבר לכך שכבר לא רואה את ג'ואן כ"רווקה כיפית", גם חושבת שהקטע הזה ממש פוגע בפרנסה שלהן: הרי הפודקאסט שלהן פופולארי בעיקר בגלל האופי הכיפי והסיפורים חסרי המעצורים של שתיהן, ומורגן מרגישה שהזוגיות החדשה של ג'ואן הורסת את ההסכת ואף עלולה למנוע מהן למכור את התוכנית לרשת הסכתים גדולה ומפורסמת. גם מהצד של נואה יש התנגדויות: האקסית שלו (אמילי ארלוק) שמתחילה לקנא ולהתחרט על הפרידה, והמשפחה של נואה שמתנגדת לקשר רומנטי בין רב מבטיח ו"שיקסע".

מעבר לשחקנים הראשיים שעושים עבודה מושלמת (האם תמצאו אותי אי פעם אומרת דברים רעים על ברודי או בל? בספק), לסדרה יש שלל דמויות משניות נהדרות שהופכות את עולם הסדרה לאמין ושלם. הבולט בינהן הוא סשה, אחיו של נואה (טימותי סימונס). בהתחלה נראה שהכתיבה שלו נופלת לשבלונת "בעל יהודי טוב", כזה שלא מחליט כלום והוא שפוט של אשתו, אבל במהלך הפרקים מתפתחים לו אופי ואישיות, עד שבסוף העונה כולנו נרצה סשה בחיינו.

ומה לגבי הקומדיה בקומדיה הרומנטית הזאת? אז אני שמחה להגיד ש"רק לא זה" היא קודם כל סדרה מצחיקה, שזה היבט שלפעמים מתעלמים ממנו בז'אנר. אחותה של ג'ואן מוגזמת בטירוף ומצחיקה גם ברגעים הכי מרגשים שלה. קריסטל בל חיננית והכימיה שלה עם אדם ברודי הופכת את העקיצות בין הדמויות לחמודות ולא מעיקות. בנוסף לסיפור הראשי יש גם קו עלילה מטופש להחריד (ולא מזיק) על אבא של ג'ואן ומורגן שיצא מהארון לפני כמה שנים, בן הזוג שלו ואמן של הבנות, שעדיין מאוהבת בבעלה לשעבר. לכל מי שמחפשת הומור הכחשה והקצנה של הומואים מזדקנים ויהודים אשכנזים: סיפורי הרקע פה קיימים בשבילכן.

אני אהיה הראשונה להגיד שכמובן לא מדובר בסוגה עילית אלא בסדרה טיפשית וקלילה, ולכן אני מקבלת את רוב הביקורת על הסדרה, אבל אני כן רוצה להגן על ייצוג היהדות של הסדרה ועל מה שאנשים מכנים "האמינות" שלה. יצא לי להיתקל באינטרנט בביקורות שאומרות שרואים שגויים יצרו אותה, שהיא מלאת סטריאוטיפים ומי בכלל משתמש בטלפון בשבת מה זה השטויות האלה. אני לא מנסה לנזוף או להקטין את הרגשות של מי שהדברים האלה הפריעו לו, אבל אני כן רוצה להגן על הסדרה. כי נראה, למשל, שחלק מהאנשים שוכחים שנואה הוא רב רפורמי ולא אורתודוקסי, ולכן שמירת השבת והתרבות היהודית שלהם הן לא מה שמכירים מישראל. אבל יותר מזה: מדי פעם יש תחושה שמצפים ממה שהוא קומדיה רומנטית – הז'אנר ששני רק לפנטזיה בכמות הדברים הבלתי סבירים שמתרחשים בו – שיהיה נקודת מבט מציאותית ונוקבת על יהדות ארה"ב. אבל, נו, זאת לא כוונת הסדרה: יוצרת הסדרה ארין פוסטר רצתה לספר את הסיפור הרומנטי החמוד שלה (שמבוסס על סיפור אמיתי) באופן מוקצן ולא סביר: מצחיק יותר, רומנטי יותר, וחתיך יותר. הסדרה בכוונה מקצינה מצבים ואנשים כדי שהסיפור יהיה מוצלח והצופים יהנו ממנו. ומה אני אגיד, עליי זה עבד.

ונו, בעיקר: קריסטן ובל ואדם ברודי בקומדיה רומנטית על אישה אגנוסטית ורב. מה צריך יותר מזה?