בלי גלימות, פרק 1: עיר החטאים

מאת
יהונתן צוריה
– פורסם ב 10 באוקטובר 2020Posted in: הגיגים, פודקאסטים
עוד פודקאסט, עוד מיני סדרה, עוד גיבורי קומיקס (אבל לא גיבורי על).

תלך בסמטה הנכונה במורד עיר החטאים ותוכל למצוא כל דבר. למשל, כלבלב עם שני ראשים – כזה שאתה יכול ללטף את שני הראשים שלו במקביל ולהגיד "כלב טוב" פעמיים. או ג'חנון לשבת. או עותק של המשחק של "אי. טי". או פודקאסט.

ירדתי פעמיים כבר בסמטות של עיר החטאים: בעבר, כשהייתי נער פוחז וגברים קשוחים מרביצים לנבלים רעים היה מגניב, וקצת לאחר מכן, כשזה כבר לא היה מגניב, ואיכשהו קלייב אוון נהפך לג'וש ברולין. פחדתי לחזור לסמטאות האלה: היה בהן קסם שחור ולבן של ילדות שלא ידעתי איך אני אתמודד איתו כאיש בוגר. אבל הייתי צריך ללכת בסמטאות האלה בשנית.

שלחו אותי כדי למצוא פודקאסט. לא כל פודקאסט – פודקאסט ספציפי מאוד, כזה שמתעסק בקומיקס – אבל לא בגיבורי על. כזה שבו אפשר לדבר על סטריפים בריטיים משנות הארבעים לצד סרטי אנימה משנות השמונים ועד למה שזה לא יהיה שרוברט אלטמן עשה למלח המסכן ההוא.

למזלי, הסמטאות של עיר החטאים חיבקו אותי כאם מגוננת, ומצאתי את עצמי נשאב שוב לקסם שלהן כאילו לא עבר עשור וחצי מאז הפגישה הראשונה. הפחדים שלי מהשינויים

מצאתי אותו בסמטה הנכונה במורד עיר החטאים: שני אנשים שהפה שלהם נראה כאילו הוא לא יודע להפסיק, מקשקשים על שחיתות ממשלתית בראי סרטו של רוברט רודריגז ומלכלכים על ברוס ויליס. האחד, תום שפירא, נראה כאילו הוא עשה את זה כל החיים שלו. השני, יהונתן צוריה, נראה כאילו הוא בעיקר מודאג מהשאלה האם הוא צועק יותר מדי.

הרמתי את האקדח שלי, למרות שאני גבר זקן שלוקח תרופות מרשם למחלה לא מאובחנת כלשהי, כיוונתי אותו למרכז הראש שלהם, ולחצתי על ההדק.

שתי הערות טכניות: אחת – איכות הסאונד בפרק הראשון היא קצת בעייתית. עמכם הסליחה. שתיים – למי שרוצה להוריד את הפודקאסט, הלינק הוא פה. בנוגע למקומות אחרות שבהם אפשר למצוא את הפודקאסט – אנחנו עובדים על זה. אם יש אפליקציה ספציפית שאתם רוצים שנשים את הפודקאסט בו, עדכנו אותנו. כמו כן, מוזמנים להעיר ולהאיר ולהשתתף בדיון.

בשבוע הבא: קופצים ליפן של שנות השמונים, או של 2020 – תלוי איך מסתכלים על זה.

תגיות: