זה כנראה לא יפתיע אתכם לגלות שהרבה מזמני ביוטיוב מתבלה בצפייה בסרטונים שקשורים לקולנוע: ביקורות, ניתוחים, מאמרי וידאו וכו'. אחד הערוצים שאני עוקב אחריהם הוא זה של פטריק ווילמס, שמכין סקירות ומאמרים מעניינים למדי על סרטים וקולנוע. אך לאחר צפייה בסרטון שלו בשם "תשתקו לגבי חורים עלילתיים", הרגשתי צורך עז לכתוב תגובה, כי פטריק מעלה נקודה שאני נתקל בה יותר ויותר לאחרונה שמתחילה לעצבן אותי.
אז על מה הסרטון הזה?
בהתחלה פטריק נותן הגדרה ל"חור עלילתי" שאני מקבל – הרגע שבו סיפור שובר חוק מסוים שבוסס קודם לכן, ולמעשה סותר את עצמו. הוא ממשיך בכך שהוא מתלונן על הכמות המוגזמת של כתבות בסגנון "20 חורים עלילתיים בסרטים שיחסלו את הילדות שלכם ואז יעשו לה וידוא הריגה!" ומסביר שהרבה מה"חורים" בכתבות האלה הם לא באמת חורים על פי ההגדרה שנתן: חלקם דברים שמתרחשים בין סצנות וניתן להסיק עם קצת מחשבה, חלקם דמויות שמתנהגות בצורה קצת שונה ממה שהצופה היה עושה וחלקם מוסברים בסרטים עצמם אם שמים לב. עד כאן אני מסכים איתו והכל טוב ויפה. רק שאז הוא ממשיך ומציין חורים עלילתיים לגיטימיים, אבל מנפנף את החשיבות הביקורתית שלהם בטענה שהם לא עיקר הסרט, או כפי שהוא אומר: "אתם צופים בסרטים בצורה לא נכונה". ופה הבעיה.
כי אם יש משהו שאני שונא יותר מכל לגבי סרטים זה אנשים שאומרים לי דברים כמו "לא הבנת את הסרט". בעצם, לפניהם אני שונא אנשים שמתעסקים בטלפון במהלך הסרט ואז את הג'אמפ-סקיירס בסרטי אימה, אבל הדבר השלישי שאני הכי שונא זה אנשים שאומרים לי דברים כמו "לא הבנת את הסרט!". על דברים עובדתיים שמתרחשים על המסך מן הסתם אין טעם להתווכח: אם תגידו שממש אהבתם את מסיכת הג'ירפה שבאטמן חבש במהלך "באטמן מתחיל", אני אשאל באיזה עותק סיני צפיתם או האם אתם בטוחים שמה שאכלתם לפני הסרט היו בראוניז רגילות. אבל פרשנות היא סובייקטיבית, ומה שיפה בסרטים זה שכל אחד יכול לפרש ולהבין אותם באופן שונה ואף אחד לא טועה. אם כולם היו חושבים את אותו הדבר על כל סרט, הדיונים עליהם היו די משעממים ומונוטוניים. גם אם הדעה שלכם שונה לחלוטין משלי, אני אשמח להקשיב לה כל עוד היא מנומקת ואני יכול להבין ממה היא נובעת. כשמישהו אומר "לא הבנת את הסרט", מה שאני שומע זה "רק הדרך שבה אני חוויתי אותו נכונה וכל השאר טועים", שזה לא רק ילדותי אלא ישירות פוסל כל פרשנות או נקודת מבט שונה – וככה אי אפשר לדון על סרטים.
זה נכון לא רק לגבי פרשנות, אלא גם לגבי ביקורת. ברגע שפטריק אומר "חורי עלילה הם לא ביקורת לגיטימית כי הם לא העיקר" הוא בעצם אומר "יש דרך אחת מסוימת לשפוט סרטים", שזה פשוט לא נכון. צפיה בסרט היא חוויה אישית ולכל אחד יש את האלמנטים שיותר חשובים לו בסרט ואלה שפחות חשובים, ואצל כל אחד רף הסיספונד (השעיית הספק) הוא שונה. למשל: הסלנג של התלמידים ב"הנשף" נשמע לאוזניי לא טבעי בכלל ומאוד הפריע לי להתחבר לסרט, אבל אני לא אבוא למישהו שלא הוטרד מזה ואגיד לו שהוא טועה ושהוא שופט סרטים בצורה לא נכונה. יש קו מחשבה נפוץ ומוטעה שאם אנשים מתעסקים בחורי עלילה של סרט, כנראה שהם לא אהבו אותו, אבל זה פשוט לא נכון.
הרבה אנשים אומרים במשך שנים שהנשרים יכלו לתת להוביטים טרמפ למורדור ולקצר באופן משמעותי את "שר הטבעות", או תוהים למה באז לא מדבר עם אנדי אם לדעתו הוא לא צעצוע, מה שהיה הופך את "צעצוע של סיפור" לסרט מאוד מעניין. למרות שהדברים האלה לא קרו, איכשהו, באופן מדהים, אותם אנשים בכל זאת אוהבים את הסרטים האלה. כשאני מדבר על סרט אחרי שהוא נגמר עם האנשים שצפו איתי, הרבה פעמים אנחנו מגיעים לניטפוקים וחורי עלילה, גם בסרטים שמאוד אהבנו. זה לא שאנחנו מחפשים בעיות בסרט עם פינצטה כדי שנוכל ללכלך עליו. ברוב הפעמים הבעיות האלה פשוט צצות בראש אחרי הצפייה בסרט ונשארות בראש גם אחריה.
כי חורי עלילה קיימים כמעט בכל סרט, אבל השאלה האם הם מפריעים לך תלויה בצופה ובהקשר. כמו שפטריק מדגים עם קטע מ"קומיוניטי", סרטי אימה היו נגמרים מאוד מהר אם כל הדמויות היו מתנהגות בהיגיון, ולכן לא תשמעו אותי מתלונן על דמות בסרט אימה שקוראת "הלו?" בזמן שהיא הולכת לכיוון הרעש החשוד, כי אני כבר יודע למה לצפות מהז'אנר. לעומת זאת, מאז 2008 אני מצייץ בטוויטר את אותו דבר בכל יום: "מה קרה במסיבה של הארווי דנט אחרי שבאטמן מציל את רייצ'ל? הג'וקר פשוט הולך? הוא נשאר שם? הוא מתחיל עם האורחים משחק של 'קלפים נגד האנושות'? אני עדיין מחכה לתשובות, נולאן!". אני לא הולך לקולנוע במטרה לחפש בעיות ולהתלונן עליהן אחר-כך באינטרנט, אבל כשמשהו בסרט מוציא אותי מתוכו כי הוא בעייתי או חסר היגיון, אני בהחלט מחשיב את זה כביקורת לגיטימית על הסרט.
מה שמצחיק זה שאחר כך פטריק מנסה לכסת"ח עם "אני לא אומר לכם לכבות את המוח", למרות שזה מילולית מה שהוא עושה בכל הסרטון הזה. ספציפית, הוא אומר "תתעלמו מהדברים האלה גם אם הם פוגמים בחווית הצפייה שלכם כי הם לא העיקר." שוב, לכל אחד יש רמת שיפוטיות שונה לכל היבט של הסרט. בין אם חור עלילתי מסוים לא מפריע לכם בכלל או לגמרי הורס לכם את החוויה, זה לגיטימי. יש תסריטאים שמאוד משקיעים בעבודה שלהם בניסיון לייצר את הסיפור הכי קוהרנטי והגיוני שאפשר ועדיין מפשלים פה ושם, ולעומתם יש כאלה שנותנים לשרת של הבניין שלהם לכתוב את התסריט בלילה אחד. להגיד שבשני המקרים חוסר-העקביות לא רלוונטי באותה מידה ולא נחשב ביקורת לגיטימית זה לא רק טיפשי אלא גם מעליב כלפי אלה שכן משקיעים, וזה גם גייטקיפינג (למי שלא מכיר את המילה: הצבת רף כלשהו כדי להיות מעריץ "אמיתי" של משהו) מהסוג המתנשא ביותר. אם אתם חושבים שיש רק דרך אחת לצפות בסרטים, לשפוט אותם או להבין אותם אל תצפו לדיון פורה עליהם, לפחות איתי.
כמו כן, צריך רגע לדבר על "סינמה סינס". בשנים האחרונות החלו לצוץ הרבה ערוצים וסרטונים פופולריים שלועגים לסרטים ולבעיות העלילתיות שלהם – "סינמה סינס", "הונסט טריילרס", "פיץ' מיטינג" וכו'. בעיקרון, כולם עושים את אותו הדבר, רק בצורה קצת שונה. אבל לאחרונה שמתי לב ללא מעט ביקורת שיוצאת ספציפית נגד "סינמה סינס", כשהטענה המרכזית היא שלא ממש ברור מה הערוץ הזה עושה. יש להם ניטפוקים לגיטימיים לצד כאלה מטופשים ולפעמים הם צוחקים על דברים שבבירור מוסברים בסרט או טועים בצורות מביכות אחרות. אישית, אני חושב שבימינו הם פחות מוצלחים מהתחרות – הסרטונים שלהם ארוכים שלא לצורך ורוב הניטפוקים שלהם הם שטויות. זה הציק לי מאוד, ואז מצאתי פתרון שעבד בצורה נפלאה: פשוט לא לצפות בסרטונים האלה. אבל יש אנשים שרוצים להראות שהם אפילו יותר מתחכמים ובאמת יושבים ומכינים סרטונים של חצי שעה שכל מטרתם זה לנטפק את הנטפקנים. מצטער, אבל לדעתי דבר כזה הוא ההגדרה של "טרחנות". "איך אראה שאני ממש לא אוהב את הערוץ הזה שמנטפק טעויות טיפשיות? אנטפק את הטעויות הטיפשיות של הערוץ, גאוני!". מבחינתי כל הערוצים האלה הם בסופו-של-דבר הומוריסטיים (בין אם זה הומור מוצלח יותר או פחות) וממש לא מה שהורס את ביקורות הקולנוע או הצהרות דומות כאלה שנתקלתי בהן. אם כבר, מה שהורס ביקורות הם לאתרים כמו "רוטן טומייטוז", אבל זה נושא לפוסט אחר.
אף סרט הוא לא מושלם, וזה בסדר. לסרטים יש בעיות והן ראויות לדיון. אז בבקשה, אל תשתקו לגבי חורים עלילתיים. תכתבו עליהם כאן, בפייסבוק, באינסטגרם, תפתחו את החלונות הוירטואלים שלכם, תוציאו את הרגש ותצעקו: "הסרט זה ממש סבבה, אבל מה הקטע עם הדרקון הסגול הזה בסוף?!?".
מסכים במידה רבה, בעיקר עם הפיסקה הלפני-אחרונה.
האמת שהצפייה בסינמה סינס הרסה לי כל סרט שאי פעם ראיתי רטרואקטיבית (כי אז אני יושב לחשוב על חורי עלילה כמו "למה הם מתחילים לדבר בשדה התעופה, ואז מחכים עד שיהיו באמצע הטיסה כדי להמשיך את השיחה מאותו מקום?" או "זה הדייט השני שלכם, ורק עכשיו אתה שואל אותה במה היא עובדת?"). לעזאזל, אני בעצמי מתחיל לנטפק סרטים בעודי צופה בהם במקום להגיד לעצמי לסתום וליהנות בשקט. אבל יש דברים שהם לכאורה "חורי עלילה" אבל בעצם חלק מהשפה הקולנועית שהורגלנו אליה (כמו כניסה דרמטית של דמות שאמורה להפתיע את הצופה, כשאין שום סיבה שהיא לא תהיה בסצינה מלכתחילה. ביט קולנועי מתוזמן לרגע הנכון, אבל בחיים זה בדרך כלל לא עובד ככה, כידוע), לכן אפשר להיות סלחני יותר כלפי דברים כאלה. סרטים לא מתנהלים רק לפי היגיון של "מה היה קורה במציאות", כי אז זה היה משעמם, אקראי והרבה פחות מתגמל מבחינה רגשית. היי, גם בסרטים של אנשים שבאמת משקיעים בתסריט, כמו נולאן ואדגר רייט, יש חורים. האם זה הורס משהו? לא ממש. אני משתדל לשחרר את החלק הזה שבי שמתעקש למצוא פגמים ולהישאר עם התמונה הגדולה, שהיא לרוב מספקת וכיפית.
* מה שכן, אני תמיד משועשע מכך שבכל פעם שדמות כלשהי אומרת את שם הסרט באיזשהו שלב, אני ישר חושב לעצמי Roll Credits!
יש קבוצת תמיכה, איפשהו?
בסימפסונס יש בדיחה על הטרופ הזה של השיחות
[חיפשתי וידאו ולא מצאתי]
הומר (באוטו עם מארג'): "למה לנסוע כשאפשר…" {קאט לשדה התעופה}…"לטוס!".
מארג': "אוי זה נהדר. ואני שמחה שחזרת לדבר כי שתקת יותר משעה! זה היה מפחיד".
פעם אחרונה ודי:
ערוץ סינמה סינס מרוויח כסף ומשפיע על דעת הקהל בכך שהוא מחרבן על סרטים ללא כל הצדקה, תוך שהוא מתחזה לערוץ ביקורת אמיתי. השרצים שעומדים בראש הערוץ מרוויחים אלפי דולרים ביום מהקיא שהם מפיקים, על חשבון תמימות צופיהם ותוך יריקה בפרצופיהם של אלפי אנשים שעבדו קשה כדי ליצור משהו בעל ערך. האם ההתנהגות המבישה הזו ראויה לפרסום ברבים? לשיקולכם. לי אין יותר מה להגיד בנושא.
שני דברים חשובים
לפני כן, הבהרה: לא צופה/צפיתי בסינמסינס עד כמה שידוע לי, אולי בטעות מתישהו.
1. ביוטיוב עושים כסף ממספר צפיות. אם לא יצפו, הם לא יעשו כסף. האם זה מודל מושלם? לא, עדיין מודל עדיף למשל על הגבלת ביקורות ע"פ טעם של עורך יחיד. כאן העורך שמחליט איזה תוכן לקדם הוא דעת הציבור.
2. לא חושבת שלבקר משהו, אפילו בביקורת לא טובה, שווה ערך ללחרבן או לירוק בפרצופיהם של אלפי אנשים שעבדו קשה. אפשר לבקר יצירה עם ערך, אפשר לעבוד קשה על יצירה בלי ערך. ובכלל, כמה בני אדם מחליטים אם לאהוב או לשנוא סרט על סמך ביקורות בלי לפתח דעה אישית?
לא צופים בסרטון ביקורת כדי להחליט אם לאהוב או לשנוא, אלא כדי להחליט אם הסרט שווה צפייה.
ללא מעט אנשים זה אפילו מספיק כדי לחלק המלצות או אזהרות לאחרים.
מי צופה בסרטון שעוסק בחורי עלילה לפני שצפה בסרט?
הרי מתבקש שסרטון כזה יכלול ספוילרים
הרבה מאוד אנשים.
אני מכירה אפילו כמה שמחפשים ספוילרים.
(ואחרי שהבנתי למה שאלת את זה:) ההחלטה אם סרט שווה צפייה היא גם אחרי צפייה בסרט.
הולכים לסרט, נהנים/משתעממים, חוזרים הביתה, ומחפשים מה יש לאחרים להגיד עליו.
ליוצרי סרטונים כאלה יש הרבה מה להגיד, מה שגורם לאחרים לחשוב שהם צפו בסרט בריכוז מלא וקלטו הרבה יותר מהצופה הממוצע, ולהעריך יותר את הדעות שלהם.
הם במקרה גם רצחו לך את הכלבלב כשהיית קטן?
כלומר- וואו, בנאדם, נשמע כאילו יש לך הרבה מטען רגשי כלפיהם.
זה ערוץ הומוריסטי, שמחפש את ה- "חטאים" של סרטים (והם כוללים תחת המטריה הזו המון דברים- מחורי-עלילה-לכאורה, דרך קלישאות ועד פתיח לוגואים ארוך). לא זכור לי שהם אי פעם אמרו על סרט שהוא גרוע, או לא מוצלח בגלל כמות ה-"חטאים" שיש בו.
העובדה שהם סופרים כחטאים דברים שהם בבירור בדיחות שלהם עם עצמם (קרקר הזכיר כבר פה או בדיון האחר בביקורת על "101 כלבים וגנבים" את העובדה שהם ספרו כחטא את העובדה שבסצינה מסויימת אין לאפ דאנס) מעידה עוד יותר שאין כאן מטרה להגדיר סרט מלכתחילה כמוצלח או לא, ושאין בספירת חטאים מטרה אמיתית חוץ מהשעשוע וההומור שבעניין.
לא מצחיק אותך ההומור? לגיטימי. הפתרון הוא פשוט- אל תצפה בסרטונים שלהם.
ואני מודה שלא עשיתי סקר שוק נרחב, אבל מימיי לא פגשתי אדם שחשב שמדובר בערוץ ביקורות קולנוע רציני. ואם מישהו כן חושב שזה רציני אז מצטער, אבל לטעמי הבעיה היא אצלו.
לא מסכים לגבי הסרטונים על סינמה סינס
הטענה היא לא "אני שונא שהם מנטפקים, אז אני אנטפק גם". הטענה היא "אני הראה לאנשים את הדברים שסינמה סינס אומרים שהם לא הגיוניים כשבעצם הם כן, ובכך אתקן את הטעות שלהם ושל כל האנשים שצפו בהם". כלומר, לא מאוד שונה ממה שכולם עושים כשהם פשוט מתחילים להתווכח עם מישהו כשהוא טועה. בדיוק כמו שמתן עושה בכתבה, ובדיוק כמו שאני עושה עכשיו.
ולכן הפתרון "לא לצפות בסרטונים האלה" לא שונה בכלום מהפתרון "לא לראות את הסרטון של פטריק ווילמס". ובאותה המידה, נפטוק של סינמה סינס הוא "טרחנות" בדיוק כמו שכתיבת הכתבה הזאת היא "טרחנות".
העיקר עכשיו זה לא להילכד ברקורסיה…
חוץ מזה, מה ש"לא" אמר מעלי.
(ל"ת)
נטפוק זה לא רע, נכון, אבל למה להגן דווקא על cinemasins?
לחפש טעויות זה נטפוק, להמציא טעויות זה זלזול.
הסרטונים שלהם יוצרים רושם שלילי על סרטים ומציגים אותם כבעייתיים ומחוררים.
RE: חטאי קולנוע
עבר הרבה זמן מאז שראיתי אחד אבל בהתחשב בכך שלא פעם, "חטא" בעיני היוצרים היה "בסצנה הזאת אין לאפ דאנס", אני באמת חושב שלקחת אותם כערוץ ביקורת רציני זאת טעות. ערוץ ביקורת מבודח, בטח – אבל זה כבר מקנה לו איזשהו "מגן" שממנו הוא מסתתר (כמו קומיקאים-עיתונאים) כשביקורת רצינית מוטחת כלפיו. זה מציק, אבל אני מקבל את זה. אני לא חושב שהוא כן בנוגע למטרות הללו, אבל אין ספק שהוא לא מנסה להיות איברט וסיסקל.
כמו כן, לא בטוח שמתן מגן על הערוץ. הוא מנסה, לטעמי, למצב אותו במקום הנכון: מעצבן, לא משהו, קטנוני, לא ממש מצחיק – אבל לא הבעיה הגדולה של עולם ביקורות הקולנוע ב-2018, ובטח שהבעיה של הערוץ זה לא השימוש שלו בניטפיקינג – אלא הגישה הכללית של הערוץ.
לקחת אותם כערוץ ביקורת רציני זאת טעות, אבל מי שמשלם על הטעות זה הסרט.
יש חטאים שברור שהם בדיחה, אבל רוב החטאים נראים כמו נטפוק תמים, בדיוק מהסוג שעושים על חורים אמיתיים, ולא כל הצופים זוכרים את הסרט ויודעים מתי זה לא נכון.
לא אוהב את הטענה הזאת
על אותו משקל, גם "מועדון קרב" הוא פסול כי רוב האנשים לא מבינים שהוא יוצא נגד מועדוני הקרב והתרבות הכאילו-יענו-אנרכיסטית שלהם.
אלא אם יש נזק ממשי שנוצר מיצירה שלא הובנה כראוי, זה שהקהל לא הבין את מה שהיוצר עושה לא פוסל את היצירה.
במקרה של cinemasins, זאת לא רק ביקורת ליצירה אלא בעיקר ליוצרים שמודעים להטעיה.
משקרים אותך ומרוויחים על חשבון תמימותך. אתה לא רוצה לדעת מזה?
(ל"ת)
משקרים?
הסרטון מבטיח "חטאים" של הסרט. זה ביטוי עמום, וכנראה בכוונה – הוא לא רוצה להגביל את עצמו לחורי עלילה או קלישאות אלא לדברים כלליים יותר שמעצבנים/מצחיקים אותו בסרט. את מה שהביטוי העמום "כל החטאים של הסרט" מבטיח, אתה מקבל.
עכשיו, אם הטענה היא שהם משקרים בביקורת (כלומר, אומרים דברים שהם לא מתכוונים אליהם בזדון), זאת חתיכת האשמה שאשמח להפניה לאיפה אפשר לקרוא על זה. אם הטענה היא שהם משקרים באיך שהם מציגים את עצמם – לא מסכים. כמו שאמרתי בהתחלה: לא חושב שהם מנסים "לעבור" כערוץ ביקורת לגיטימי.
הבעיה היא החטאים שהם בבירור מהסוג של חורי עלילה, רק שאין שום חור.
הם טוענים שיש סתירה פנימית, פרט שגוי, מידע מיותר או חסר וכדומה, וזה לא נכון.
אם זה היה נדיר, היא אפשר לתת להם להנות מהספק ולקרוא לטענות האלה "טעויות".
בקצב שזה קורה, הם שקרנים ומטעים.
אם הם היו סופרים רק חטאים שברור שנאמרים בהומור כמו קלישאות וחוקי קסם מוזרים, זה היה לגיטימי.
טוב, זה נשמע יותר חמור
לא יודע אם שקר (נשמע יותר כמו עבודה מחופפת), כי לא ראיתי ולא מתכוון לראות רק כדי לשפוט לכאן או לכאן.
דוגמה מהסרט סינדרלה 2015:
לספור כחטא את ההפיכה של הדלעת לכרכרה גדולה בתוך החממה הקטנה, זה בבירור בדיחה.
לספור כחטא את הצילום ה"מיותר" של הלטאות מחוץ לחממה, זה להסתיר את התפקיד שהיה ללטאות: להפוך למשרתים.
ואם זאת בדיחה מוזרה, אז למה בהמשך כשמראים את המשרת, אומרים שהוא היה צפרדע?
שוב, אין לי מושג
אבל נשמע יותר כמו חוסר הבנה (הוא לא מבין שהלטאות הופכות למשרתות, וחושב שזה הצפרדעים). יכול להיות שקר, כמובן. בכל מקרה זה לא מוציא אותו מאוד מקצועי.
אם זה היה נדיר, הייתי פוטרת את זה כחוסר הבנה וחוסר מקצועיות.
זה קורה הרבה, אז נראה לי שהם מסמנים חור, מבינים אחר כך שהם טעו, אבל לא רוצים להחסיר 1 מהמונה.
בדוגמה הזאת, סינדרלה מביטה על המשרת בחצות, וברגע הבא מביטה לכיוונו שוב ורואה לטאה.
לצופים קל לפספס את זה, אבל לאלה שחתכו וערכו את הווידאו?
תראי, יש פה אינסוף ויכוחים על סרטים
האם דבר כזה או אחר הוא חור או לא חור. זה לא הופך מישהו לשקרן, מקסימום לאדם שמתקשה בהבנה.
מי שרואה ואוהב סרט ואז מחליט להיות נגדו בגלל ביקורת, הוא אידיוט
מי שרואה ספוילרים לפני שצפה בסרט כדי להחליט אם לצפות, הוא אידיוט
מי שמעניין אותו לעקוב אחרי דף יו טיוב כזה או אחר, שיהנה.
בינתיים עושה רושם שאת ולא נותנים לדף הנ"ל את רוב הטראפיק
תסלחי לי, את לא יודעת על מה את מדברת ובכל זאת מתעקשת להסביר לנו למה אנחנו טועים.
שאני אתחיל להאשים אותך בהסגברה?
וברצינות: סינמה-סינס טועים בצורה כל כך בוטה לגבי הסרטים שהם מבקרים שהאפשרויות הן, כנראה, כדלקמן: לא צפו בסרט בכלל, לא צפו עד הסוף, צפו עד הסוף וראו שה"חור" הוסבר אבל לא היה להם אכפת, הם שתויים ומסוממים כל הזמן, הם סובלים מכשלים פסיכולוגיים חמורים, או פגיעה מוחית. טעויות פיקטיביות שכנראה נובעות מבורות, מחוסר תושמת לב, ו/או מהטעיה מכוונת. זה לא פילוסופי, זה לא דקויות, זה מאוד פשוט. אם כל המטרה של הערוץ היא להמציא בדיחות טיפשיות על קולנוע במינימום מאמץ, מן הראוי שזה יהיה ברור, אבל הן בערוץ היוטיוב והן באתר כתוב ש"כל סרט חוטא במשהו ומתפקידנו למצוא את החטאים ולהציגם לציבור" (פראפראזה). והעסק הזה, לפי בדיקה קצרה בגוגל, מכניס אלפי דולרים ביום – ונותן לשני הגלמים שמנהלים את הערוץ פרסטיז'ה כ"מבקרי קולנוע". לכן אני מדבר על הונאה ועל יריקה בפרצופיהם של יוצרי קולנוע. קם ערוץ ביוטיוב שמפרסם סרטונים ובהם מוסבר ש"מישי שוגלת חתולים" ו"מישי היא בבירור גבר", ויש לערוץ הזה שמונה מיליון מנויים. לגיטימי? צריך להתעלם? "אל תצפה וגו'"?
סינמה-סינס נוראיים כי הם נורא מתרגשים ומתלוננים על דברים קטנים שלא מפריעים לאף אחד, חוץ מאולי קבוצה ממש קטנה של אנשים.
#selfawareness
לא, הם נוראים כי הם מתלוננים על בעיות שלא קיימות.
טיב ההומור של הנטפוקים הקטנוניים נתון לוויכוח, הקיום של חורי העלילה הוא או עובדה או שקר.
אם נחזור לדוגמה של סינדרלה:
למנות כחטא את חוסר שיקול הדעת מצד הפיה זה הומור שברור לצופים.
למנות כחטא בחירה מודעת ומוצדקת מצד הסרט זה להטעות את הצופים.
החטאים מהסוג השני הם בדיוק אלה שגורמים לצופים לחשוב שיוצרי הסרטונים שמים לב לפרטים יותר מיוצרי הסרטים.
אוי אלוהים! הם גורמים לאנשים לחשוב שהם שמים לב לפרטים יותר מיוצרי הסרטים?
שוב, זה מפריע לכם ואתם רוצים להתלונן על זה? סבבה. אבל האמוציות שלכם לגבי זה ממש גבוהות, על משהו שכולנו מסכימים הוא לא כזה נוראי.
אם "כולנו" זה כל מי שחושב כמוך, אז בהחלט כולנו מסכימים, על הכל.
אולי לא כולנו.
אבל אם את לא מסכימה שלגרום "לאנשים לחשוב שיוצרי הסרטונים שמים לב לפרטים יותר מיוצרי הסרטים" הוא לא משהו "נוראי", אז… די ברור למה מלכתחילה התחלת לצפות בסינמה-סינס.
לא, זה כי הם מזלזלים ולא ישרים.
במקרה הטוב, הם צופים בסרט פעם אחת לפני שהם מצלמים ביקורת. במקרה הרע, הם צופים בסרט תוך כדי שהם מצלמים את הביקורת, ואני חושדת שלרוב האפשרות האחרונה היא הנכונה. אי אפשר להסיק אחרת מכמות השגיאות המביכה שיש להם בכל סרטון. הרבה מ"החטאים" האלה שהם מציגים הם פשוט טעויות נטו, בנוסח:
סינמה-סינס: "איך דמות X יודעת את זה? אין שום סיכוי שהיא תדע אם היא לא הייתה בחדר באותו הרגע!"
שתי סצינות לפני זה: דמות Y מספרת לדמות X על זה.
ויש להם ה-מ-ו-ן כאלו. המון. כשהעלו את זה בפניהם, התשובה שלהם הייתה שהצופים שלהם מספיק אינטליגנטים כדי לדעת אם מדובר בהומור או בביקורת אמיתית.
אכן, אני צופה אינטליגנטית. אינטליגנטית מספיק כדי לדעת שהם מבלבלים לי את השכל. אני יודעת להבחין בין הומור, ביקורת, ניטפוק וטעות. זה לא הומור ולא ביקורת וגם לא ניטפוק. זו טעות. תודו.
אבל הם לא רוצים להודות. הם מפחדים שיהיו להם פחות צופים ומנויים אם יודו בזה, כנראה. אז הם משקרים. במקום להשקיע קצת יותר ולצפות בסרט, נגיד, יותר מפעם אחת, ואולי גם לרשום הערות תוך כדי רחמנא לצלן על מנת למנוע טעויות מביכות עד כמה שניתן, הם ממשיכים בדרכם החפיפניקית והמזלזלת.
אישית זה לא היה מפריע לי אם הם היו מודים שהם פשוט צופים בסרט תוך כדי ולכן יש להם טעויות. אם היו קוראים לילד בשמו – שהם פשוט מעירים הערות תוך כדי הסרט על דברים שנראים להם כמו טעויות, או שלא נראים להם באותו הרגע, או שפשוט נראים להם מצחיק. אין לי הערכה מיוחדת כלפי "עבודתו" של PewDiePie – אבל לפחות הוא לא מציג את עצמו בתור משהו שהוא לא, עד כמה שידוע לי. סינימה-סינס טוענים שהם מבקרים, שהסרטונים שלהם כוללים גם ביקורת לצד ההומור. בפועל אותה "ביקורת" היא במקרה הטוב ניטפוקים, במקרה הרע – טעויות שלהם.
זה מרגיז אותי, הזלזול וחסר היושרה. אולי אפילו עוד יותר מרגיז זה שכשמישהו כבר כותב על השגיאות שלהם בתגובות, עדת המעריצים שלהם ישר קופצת והמישהו הזה ישר מקבל המוני תגובות שאומרות שזה הומור, מה אתה לוקח את זה ברצינות ועוד טורח להגיב בנקודות!
אז זהו, שזה לא הומור, אלו טעויות. תבחינו. ולמה כל-כך מפריע לכם שמישהו מגיב על ה- sins של סינימה-סינס ב- sins משלו על אלו שלהם? מה מפריע פה לאנשים שמישהו פרסם סרטון ביקורת של חצי שעה על זה?
אגב, הם עדיין מציגים בסרטונים שלהם את החטא "X doesn't do lap-dance in this scene" (כאשר X היא דמות נשית כלשהי כמובן) או שלפחות עם זה הם הפסיקו? לא צפיתי בסרטונים שלהם הרבה זמן.
אני לא מעריצה שלהם, הסרטונים שלה טרחניים בעיניי
ולכן אני לא צופה בהם. צפיתי באחד או שניים, הבנתי שזה לא בשבילי ובזאת תם ה"רומן" שלי איתם. זו גם ההמלצה שלי לכל מי שלא נהנה מהם. לקחת אותם ברצינות? למה? הם לא לוקחים את עצמם ברצינות… אם תפסת אותם שוב ושוב בטעויות כנראה טרחת לצפות בהם שוב ושוב (למה?) ועדיין, לכל היותר הייתי משאירה להם dislike על הסרטון וחסל. לא רואה טעם להשקיע בזה אנרגיות מיותרות (וגם גם הם לא משקיעים, על אחת כמה וכמה).
אבל הרי אפשר להגיד את זה על כל דבר.
למה להתלונן על סרט, ספר, ביקורת, סרטון, מאמר וכו'? אל תקראי. אל תצפי. למה להתעסק בזה?
טוב, התגובה שלי כאן מתחלקת לכמה חלקים – במקור כתבתי באופן ארכני הרבה יותר ואז החלטתי שזה מטופש ושיש לקצר, אז הנה, ובנקודות כדי לקצר עוד יותר:
א. למרות שאולי זה נראה אחרת מההודעה הקודמת שלי או בכלל, אני לא באמת מתעסקת בהם הרבה. למעשה, שכחתי מקיומם עד שהזכירו לי. כשאני נזכרת בהם אני מתעצבנת.
ב. בעבר הם שעשעו אותי, בהמשך הבנתי שיש יותר ויותר חורים בסרטונים שלהם וההומור שלהם מעצבן אותי יותר משמשעשע אותי. זו הסיבה לצפיה המרובה יחסית בעבר.
ג. גם אם נניח שהייתי hate watching… אז מה? גם זו דרך להעביר את הזמן. שעשוע לא רע, ולא בלתי נפוץ ברחבי הרשת.
ד. הטענה (שלא את טענת אמנם אבל אני כבר עונה פה גם לזה) שאם אני או כל אחד אחר מגיב להם/עליהם אנחנו רק מעלים אותם למודעות מוזרה בעיני. הם אולי לא מספיק משמעותיים כדי להשפיע באמת על עולם הקולנוע והאנשים הצופים בו (לא אולי, הם בפירוש לא), אבל הם מספיק גדולים וידועים ביוטיוב, הם לא צריכים איזה סרטון בערוץ עם כמה עשרות עוקבים כדי שאנשים יתוודעו לקיומם. הם עולים לבד בפיד בגלל מספר העוקבים הגדול שלהם.
ה. אני מתעצבנת מהם מאותה הסיבה שמעצבנים אותי שרלטנים ורמאים, גם הפחות מזיקים שבהם. אני לא אוהבת שמשקרים לי ומנסים להונות אותי ואת הזולת, ועוד יותר מעצבן אותי שמרוויחים מזה סכומי עתק. אלה אנשים שמרוויחים כסף בכמויות שאני ואת יכולות רק לחלום עליהם מעריכת וידאו של חצי שעה של עלק-ביקורת הומוריסטית, ואפילו לא מוכנים להפגין מינימום של מאמץ או לחילופין, לכל הפחות, קמצוץ של יושר.
אני אישית לא דואגת לאף סרט בעקבות ה"ביקורות" שלהם, זה לא שאני חושבת שיש להם כזו השפעה על עולם הקולנוע. הם פשוט מעצבנים אותי, זה הכל. יש להם המון מעריצים שחושבים שהם כאלו גדולים והם מרוויחים המון כסף למרות שכל מה שהם עושים זה להמציא חורים שלא קיימים. לא מעצבן?
ו. תראו, יש דבר כזה pet peeves ויש hate watch, ולפעמים דברים קטנים ושוליים יכולים לעצבן ולהעסיק אותך שעות. לפעמים הראש פשוט נתפס למשהו וזהו. אחת הדרכים להפטר מהם זה להוציא את זה החוצה. לעשות על זה סרטון עם rant זו דוגמה לדרך כזו. למה זה טרחני יותר מאשר לא מעט הודעות פה (כולל שלי)? למה זה יותר טרחני מלפתוח דף תגובה שלם בנושא?
נכון, ואומרים; הנקודה היא הפרופורציות
בעיניי עוצמת הלהבות קצת גבוהה מדי ביחס לערוץ יוטיוב, וכן, גם הבקיאות בסרטונים… שזה תמיד מוזר בעיניי, אנשים שמתלוננים וממשיכים לצפות. אני לא נהניתי מקריאת הארי פוטר הראשון, חתכתי אחרי שלישי ספר בערך. לא התלהבתי משרק הראשון, לא המשכתי לבאים בסדרה. התחלתי לצפות ב"גלי" ונשברתי אחרי שישה פרקים כי זה היה מטופש מדי. אבל אני כן רואה כל הזמן אנשים צופים ומקטרים, צופים ומקטרים, וזה סוג של מזוכיזם(?) שאני לא מצליחה להתחבר אליו.
מילא כשזו יצירת תרבות/בידור מדוברת במיוחד (ולא רוצים להישאר מאחור בשיחות הברזייה), או כזו שיש לה השפעה ניכרת (למשל מסרים בעייתיים לילדים) אבל פאקינג ערוץ ביוטיוב? ולא כזה שעושה כאן כותרות בתקשורת… אנשים שמשקיעים אנרגיות שליליות במשהו כ"כ זניח, כן, בעיניי זה יותר טרחני, ובעיקר תמוה.
אף על פי כן, הכול מותר והרשות נתונה. מי שצריך להוציא, שיוציא; וכפי שהוא מגיב בביקורת עצבנית, אחרים יכולים להגיב לביקורת אחרת. הכול בסדר.
מה קשורה הסגברה עכשיו?
התיחסתי ישירות לדברים של מאיה שמתעקשת על טיעון די מעגלי: הם פוגעים ביוצרי סרטים כי הם מלכלכים על הסרטים באמצעות ספוילרים, שאנשים רואים רק אחרי שכבר ראו את הסרט וגיבשו עליו דעה עצמאית, אבל עדיין ישנו דעתם כי הם פוגעים ביוצרי סרטים ומלכלכים על הסרטים באמצעות ספוילרים..
לשאלתך, אם נניח הייתי מוכרת מאוד, ובתפוצה רחבה, ואנשים היו מצלמים פפרצי שלי כל היום וכל הלילה בבית ובחוץ, ויודעים מי אני, מה דעותי על מין עם חתולים ועם איזה מגדר אני מזדהה, לא הייתי מתה מכך שאיזה טמבל עם עוקבים מספר שאני גבר. נניח והיה חוצה גבולות, ומפיץ שמועה שמשכנעת מספיק קהל שאני משגלת חתולים, הייתי עושה מה שכל אחד יכול לעשות מול אדם שמזדהה בשמו: תובעת את האמ-אמא של יצורי האתר בתביעת דיבה.
כמובן, שהאנלוגיה שלך לא באמת מתאימה, משום שליוצרי סרטים משתלם שיהדהדו את הסרטים שלהם, גם אם מלכלכים עליהם. הרי אם מאיה ולא צופים באובססיה בדף יוטיוב ששוגה בפרשנות סרטים, הם לא בטוחים פתאום שהסרטים בעצם ממש גרועים. הם צוחקים, וחושבים לעצמם שהיוצר ממש מטומטם, כי הרי ברור שהוא טועה. ומעניין מי המטורפים שקונים את השטות הזו.
אין שום דבר מעגלי בטיעון שלי, יש זלזול בפרשנות שלך.
דעה אישית על סרט אחרי צפייה מסתכמת פעמים רבות בנהנינו/השתעממנו.
צופים תוהים האם הסרט "נחשב", ומגלים שזלזלו באינטליגנציה שלהם, כמה חורים!
אני לא צופה באובססיה בשום דף, ואשמח אם תימנעי מניתוח האישיות שלי.
את רוב סרטוני היוטיוב אני רואה עם חברים.
מצטערת על הסוף, הוא נכתב
באותם טונים מבודחים כמו הדוגמה ההיפותטית של 'לא', אבל אם יצא שהעליב אותך אז אני מתנצלת.
אני כן חושבת שהטיעון שלך מעגלי, אין קשר לזלזול, הסברתי מדוע הוא נשמע לי מעגלי (הדיון כאן ואני לא נכנסת לציטוטים עצמיים כי זה לא יתן לאף אחת מאיתנו משהו טוב).
לאנשים יש הגיון פנימי, אצל חלק הוא חזק יותר, אצל חלק חזק הרבה פחות. ויש גם עניין של ביטחון עצמי, יש אנשים שלא מסוגלים להתמודד עם אי הסכמה ומניחים שביקורת=טעות שלהם. צר לי עבור אנשים כאלו, יחד עם זאת, עד שיפתחו עמוד שדרה, זו בעיה שלהם שהם לא מסוגלים לשפוט סרט על פי ההנאה שלהם. אין לי שום בעיה להנות מסרט מפוצץ חורים, או כזה שנקטל ביקורתית, גם אם טובי המוחות וגאוני הדור טוענים שהוא סרט רע.
נראה לי שאת לא מבינה את הטיעון המרכזי כאן.
אני לא מאשימה את cinemasins בהיטפלות מוגזמת לחוסר היגיון או לחורים שלא מפריעים, או אפילו באחריות לצופים שמזלזלים בסרט כי הם אמרו שיש בו המון קלישאות ושאלה חטאים.
אני מאשימה אותם בהמצאת חורים, בהתעלמות מעובדות פשוטות, ובהצגה דווקא של החטאים האלה כרציניים.
נראה לי שאת לא מבינה את הטיעון שלי
כתבתי באופן הכי מפורש שאפשר שאני לא מתיחסת לסינמסינס כי אני לא מכירה אותם, אלא שאני מתיחסת לגישה שמועלית פה כנגדם.
כתבת שהם פוגעים בסיכויי ההצלחה של סרט, שאלתי איזה מן אדם יצפה בספוילר כדי להחליט אם לצפות בסרט, ענית שלמעשה הם פוגעים בסיכויים עבור אנשים שכבר ראו את הסרט, כתבתי שלא סביר בעיני לבסס דעה על סרט שראית על סמך דעות של אחרים.
הזכרתי בין היתר שאנחנו באתר שבו נוצרים המון ויכוחים על פרטים קטנים כגדולים, הרבה פעמים גם כשנראה לי שלסרט יש משמעות שאי אפשר לפרש אחרת, אני מגלה שיש מי שפירש אחרת.
ונניח שהמציאו חורים, אז מה? איך זה יקלקל לי סרט שראיתי ואהבתי? בד"כ כשאני קוראת/רואה ביקורת שבעיני היא שגויה אני פשוט חושבת שהמבקר לא הבין את הסרט.
אגב, לשאלה שהצגת למיפ: בהחלט הייתי מצפה ממישהו שחי עם אנדי כמעט מאז שנולד שידע מתי יום ההולדת שלו. לכל הפחות, זה טיעון מתחכם אך מצחיק.
לא כתבתי שהם פוגעים בסיכויי ההצלחה של הסרט.
כתבתי שהם יוצרים רושם שלילי על הסרט, כלומר פוגעים בשם הטוב שלו.
גם אני הייתי מצפה שוודי ידע מתי יום ההולדת של אנדי, ואיזה יופי, הוא יודע.
מה שוודי לא ידע זה שההורים יערכו את המסיבה בתאריך אחר, וזה נאמר בסרט.
הם לא ראו את כל הסרט? לא רצו להפסיד חטא?
בכל מקרה הם גרמו לצופים לחשוב שבאמת, הסרט פספס.
חלק יסלחו לסרט כי זה חור לא נורא, חלק יחשבו שזה חור בעייתי, רק מעט יזכרו שאין חור.
את את בעד צנזורה כל זמן שדברים לא מוכחים כעובדות?
כי יש מטומטמים שלא עושים שיעורי בית? אמנם אנחנו מדברות פה על סרטים, אבל זו הופכת להיות שיחה הרבה יותר רלוונטית למציאות של הפייק ניוז (כמה שאני שונאת את הביטוי הזה).
יש הצפה של מידע, רוב העולם טיפשים מידי בשביל להפריד את הנכון והעובדתי, מהקונספירטיבי והמומצא. עדיין, אני חושבת שחופש הביטוי חשוב יותר משמו הטוב של סרט (שבעבודה מינימלית, אפשר לתקן גם)
הפתרון, בעיני, צריך להיות חינוך טוב יותר לחשיבה ביקורתית.
צנזורה? חופש הביטוי? ברצינות? נסחפת קצת.
דרשתי לקנוס אותם? להעביר חוק נגדם? לא.
האשמתי אותם בהטעיה, בניצול לרעה של אמון ובזלזול ביצירות.
ניצול אמון לרעה דורש אמון.
לא יודעת כמה "אמון" כבר אפשר לתת בערוץ של סרטוני יוטיוב (ועוד כזה שעוסק בביקורת קטנונית על סרטים, לא משהו עובדתי או מהותי כמו מדע או רפואה), אבל זו בחירה אישית של כל אדם. מי שמתרשם מהם לטובה ונהנה מהסרטונים שלהם סבבה; מי שלא לא; למה צריך לתת להם כזאת תהודה? הם לא גאוני הדור ולא מעצבי דעת קהל. אם יוצרי סרטים רוצים לתבוע אותם דיבה או האולפנים היו חושבים שהם פוגעים בהם, אני בטוחה שהם היו עושים זאת מזמן.
כל המלודרמה הזאת חצתה כל גבול.
הסיבה שאני משתמש בביטויים קיצוניים היא שאני אדם קיצוני שהולך ונעשה יותר ויותר קיצוני ככל שהדיון נמשך. ככל שנמשיך להתווכח, כך אני אני אתחפר יותר בעמדתי ואקצין אותה למימדים יותר ויותר פארודיים, כי ככה הראש שלי עובד. כמעט ולא אכפת לי מסינמה סינס, כן אכפת לי מאוד מהדיון, ומדיונים בכלל, אבל בפעם המאה נזכרתי שכניעה לדחף להתלהם לא מוסיפה לבריאות הנפשית שלי. מה גם שככל שאני נאלץ לקרוא יותר תגובות שנעשות מורכבות יותר, כך הבנת הנקרא שלי מתמוססת. אני אנסה להסיר ספק אבל בוודאי איכשל שוב: אני לא מעוניין לצנזר את סינמה סינס או להתנקש בג'רמי וכריס. כל הנקודה כולה היא שהערוץ לדעתי משקר בנוגע למטרותיו, מטעה את צופיו ופוגע במוניטין של יוצרי קולנוע בכך שהוא מציג דברים שאינם טעויות כטעויות, ואני בכלל לא קונה את הטענה שהצופים מבינים במה מדובר, או שאפילו אם הצופים מבינים, לא מדובר בשקר. זהו. מכאן כולם מוזמנים להסיק את מסקנותיהם. המוסכניק במורד הרחוב משתמש בשמן סוג ג' מקמבודיה (אנא עארף, לא מבין במכוניות), נראה לי שכדאי שהקליינטורה הפוטנציאלית תדע מזה. מה שהיא בוחרת לעשות עם זה הוא עניינה הפרטי. אני לא מגיב שוב ושוב כי אני במסע צלב שמטרתו לשחרר את ירושלים מהסרצנים אנשי חטאי הקולנוע, אלא כי אני וכחן כרוני. שלום ותודה.
ההסגברה? סתם בדיחה מפגרת.
שתויים ומסוממים כל הזמן.
די סגורה על זה שהם שתויים ומסוממים כל הזמן…
בגדול – מבחינתי לדון על סינמהסינס זה כמו לדון על קטורזה או שלום אסייג. אנשים שמייצרים בדיחות על בסיס איזה קונספציות שיש להם בראש . אני לא מסכימה עם הנחות היסוד שלהם אז אין באמת טעם לדון על האם הבדיחה מצחיקה או לא מצחיקה.
יש המוווווווווווווווון הומור סר טעם באינטרנט. באמת. לא רואה סיבה להתמקד בשני הדבילים האלה.
בואי תסבירי לי מה ההומור בחטא הבא מצעצוע של סיפור:
לא ייתכן שוודי לא יודע מתי יום ההולדת של אנדי!
זה נראה כמו בדיחה (טובה או רעה) או כמו הצבעה על חור אמיתי (קטן או גדול)?
הבדיחה היא שהם סתומים
כן, כן. זו הבדיחה.
זו אולי לא בדיחה טובה בעינכם (ולרוב גם לא בעיני), אבל זו הבדיחה.
לפני אי אלו שנים סטיבן קולבר ביסס במשך 11 שנים דמות בשם *סטיבן קולבר* שהוא פרשן פוליטי מטומטם.
הוא בנה לסטיבן קולבר המזויף ביוגרפיה משלו (נניח סטיבן קולבר הפרסונה למדה בדארת'מות, למרות שסטיבן עצמו – האמיתי – למד בנורת'ווסטרן). והוא במשך 11 שנה ניהל דיונים פוליטיים שלמים כאשר הוא למעשה אדיוט מוחלט, שמוציא דברים מהקשרם, ויש לו קטע לא ברור עם דובים. ובאופן מאוד מובהק היה קשה להבין מתי הוא רציני ומתי הוא לא. אני זוכרת שכשהתכנית היתה בשיאה ביקשו מצופי התכנית לנחש האם סטיבן (האמיתי) הוא דמוקרט או רפובליקן, והתשובות היו חצויות, חצי חשבו שהוא דמוקרט וחצי חשבו שהוא רפובליקן (היום זה כבר כמובן מאוד ברור בתכנית החדשה שלו, אבל בעונות הראשונות של התכנית הישנה זה לא היה כזה ברור)
אחד הקטעים העיקריים בתכנית היה שכל פעם כשהוא הזמין אורח להצטרף אליו, הוא בעצם היה מזמין את האורח ואז קם, קץ לחלק השני של הסט (שם האורח ישב) והשתחווה לקהל.
לקח לי כמה שנים להבין למה זה מצחיק, אבל כשהבנתי נקרעתי מצחוק כל פעם מחדש.
החבר'ה מסינמהסינס היו מתים להיות קולבר, וזה לא שאני חושבת שצריך להלל אותם, אבל אין טעם לשאול מה מצחיק בבדיחה מסויימת ללא ההקשר הרחב שלה (שהיא – הדמות שהם משחקים לאורך הסרטונים השונים). השאלה הזו לא מצחיקה כי *השאלה* מצחיקה. השאלה הזו מצחיקה (כביכול, כן? היא לא מצחיקה אותי, אבל בתיאוריה) כי היא מייצגת את הפרסונה של הצופה האדיוט שלא טורח לצפות בסרט ואז שואל שאלות מיותרות – כמו שאני עושה לבעלי כשאני רוצה לעצבן אותו…
לא מצחיק אתכם? סבבה. אבל אני חושבת שתם נותנים להם הרבה הרבה הרבה יותר מדי קרדיט על עד כמה הם משפיעים על עולם הסרטים.
אני חושבת שאת נותנת יותר מדי קרדיט
לחברה מסינמה-סינס ולצופים שלהם.
אני חושבת שסינמה-סינס באמת רוצים שנחשוב שהם גם מבקרים וגם מצחיקים, רק שלא בא להם להשקיע בשביל זה. האופן שבו את רואה את זה זו פרשנות שלך, וזו יופי של פרשנות, כי זה מוציא את כולם חכמים. אבל לא לזה באמת התכוון המשורר, ואני בספק אם תמצאי אפילו עשרה אנשים מתוך כל המיליונים שצופים בהם שחושבים באופן הזה. אם זה באמת היה העניין, סינימה-סינס היו פשוט אומרים את זה בסרטון או בראיון באיזשהו שלב.
אולי את צודקת, אני לא מסכים.
לא יודע לאן נלך מפה. לכוס קפה?![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
בבקשה לא לקטול אותי
אבל אני אוהבת את הסרטונים של cinemasins. אני תמיד צופה בסרטונים שלהם על סרטים שראיתי, ומרגישה שאני צופה בסוג של ניתוח משועשע של הסרט. דווקא זה שהם מחשיבים כ"טעויות" שימוש בקלישאות או להמציא טעויות, מרגיש כמו להציק לאח קטן. לנדנק מתוך אהבה כלפיו.
אולי לי באופן אישי הנטפוק לא מפריעה, כיוון שזה לא מפריעה לי אחרי זה להנות מהסרט בדיוק באותה המידה.
או לשנוא את הסרט באותה המידה, ואז הסרטון של cinemasins גורם לי עונג בכך שהוא יורד יחד איתי על סרט מטופש במיוחד.
אבל זו כאמור, דעתי האישית, ואתם מוזמנים לא להסכים איתי התרבותיות או לתלות אותי בכיכר העיר, לבחירתכם:)
הפטריק הזה צודק ב100%.
קשה לי לנסח תגובה שלא תהיה בגדול "כל מה שהוא אמר".
אפשר להגיד שאם הסוג הזה של ביקורת ניטפיקית מציק לך, עדיף לא לצרוך בו- ואני באמת לא צופה בהם, אחרי שראיתי שניים כאלה וזה הביא לי חררה נוראית- (אם הרעיון הוא קומדיה, אני מוכן לקבל את זה כקומדיה שהיא לא הטעם שלי)- אבל הכמות של וידאואים שכל מטרתם היא חיפוש השגיאות והחורים בסרטים היא באמת בלתי נתפסת.
אי אפשר שלא לדמיין מאחוריהם תעשייה של אנשים/מעריצים(?) קטנוניים שיושבים לראות סרט עם מחברת ורק מחכים לסרט ש"יטעה".
יש טעם להגיב לתרבות דיון שלמה שמושתתת על הקטנוניות הזאת. מי האנשים האלה, שטוענים להבנה בקולנוע? ככה אתה אוהב קולנוע? זה מה שקולנוע הוא בשבילך? פאזל שצריך לפתור, חידת הגיון? תפתרו תשחצים!
יש בגישה הזו המון חוסר אמון ביוצרים וביצירה. לא צריך לכבות את המוח, אבל רצוי לתת לסרט לפחות את ההזדמנות לקחת אותך לחוויה כלשהי, לצלול לתוכו, לקבל ממנו מה שהוא ניסה להעביר. "הטעויות" האלה הן בדרך כלל באמת דברים שטחיים שלא משנים את החוויה של הסרט. יש הרבה דברים שיכולים לשבור את האמון שלך ביצירה, ולפעמים הם יהיו טעויות אמיתיות של היוצרים, אבל הרבה פעמים אלה דברים שאי הקיום שלהם היה מסכל את הסרט, ואת כל מה שיצא ממנו.
אם למצוא את הטעויות האלה ואז להתמוגג מזה באינטרנט זה מה שגורם לך להרגיש שאתה צופה מתוחכם, עירני ורב אבחנה, תהיה לי בריא.
הלוואי שישבו עם מחברת ויחכו שהסרט יטעה, אני אהנה לשמוע נטפוקים כאלה דווקא על סרטים אהובים.
לי נראה שהם מדלגים בין סצנות ומחפשים משהו שאפשר להציג כחור.
מי אמבט ותינוק וזה
בעוד שלא יצא לי להיתקל באנשים שרואים בניטפוק צורת ביקורת (אבל זה אולי כי אני מדחיק את רוב הסרטונים ביופטיוב), אבל צריך להבדיל בין "אנשים שכל מה שהם עושים זה לנטפק" ל"אנשים שמנטפקים". אני בהחלט מסכים שיש מקום לביקורת כנגד תופעה תרבותית שמעלה על נס את הניטפוק, אבל אני בהחלט לא מסכים שיש מקום לביקורת כנגד הניטפוק עצמו. ולו רק בגלל שכמו שמתן אמר: מדי פעם זה פשוט יוצא. אנשים חושבים על הסרט, נזכרים בדברים שלא מתחברים – מדי פעם זה מצחיק, מדי פעם זה מאכזב, מדי פעם לא אכפת לך, מדי פעם יש כל כך הרבה שלמרות שכל אחד מהם הוא קטן, זה מוריד לך מהחוויה גם בלי שתרצה.
בקיצור: נגד אנשים שכל מה שהם עושים זה לחשוב שניטפוק לבדו זאת ביקורת לגיטימית, אבל גם נגד אנשים שחושבים שאין מקום לניטפוק בביקורת לגיטימית.
קודם כל לגבי ניטפוקים
בכנות הכתבה לא הכי עוסקת בזה – אבל ניטפוק הוא כמעט בהגדרה לעסוק בתפל. אז מסכים שיש ערך בלעסוק בחורים עלילתיים רציניים, אבל עיסוק בלנטפק (כמו שקורה בהרבה מאוד סרטונים ביוטוב ובהדרגה זולג לביקורות יותר ״רציניות״) באמת לרוב מפספס את העיקר.
אגב, לעיסוק בחור עלילתי אמיתי (כזה שאי אפשר לפתור בעוד שורת דיאלוג או בחצי סצנה) יש ערך מפני שהוא מצביע על כשל אמיתי בעלילה, בקונפליקט ובפתרון שלו ולרוב גם מסייע לזקק את הנרטיב ואת התמות העיקריות
למה מפספס את העיקר?
השאלה היא מה המקום שאתה נותן לניטפוק. בביקורת שלי ל"אושן 8", למשל, התלונה לגבי שם הסרט היא שולית, ואני לא חושב שהיא מורידה מערך הסרט או הבעיה הגדולה שלו. שמתי אותה כי היא משעשעת אותי, חשבתי שהיא תשעשע אחרים, והצלחתי להגיד דרכה משהו על הסרט בכלליות. ביקורת שכולה ניטפוקים, זה, אני מסכים, לא משהו (למרות שאפשר לגרום לזה לעבוד, אם ממסגרים את זה מראש ככזה). אבל ביקורת שבתוכה יש ניטפוקים, שמציגה צדדים אחרים בסרט שאולי הקהל לא חשב עליהם? אני לא בטוח שזה חוטא לעיקר.
שאלה מעניינת בנושא:
מה מפריע יותר, חור קטנטן שיכל להימנע בקלות, או חור גדול שהיה דורש שינוי מהותי של חלק חשוב בסרט?
הראשון מעיד על חוסר תשומת לב לפרטים, והשני, כנראה, על ויתור לטובת עלילה רצויה.
פטריק ווילמס לא אומר ש"לא הבנת את הסרט"
כמובן שהטענה הזאת תהיה מגוחכת. כמובן ש*זה* מסרס דיון. כמובן ש*זה* גייטקיפינג וכיבוי מוח.
הוא אומר שאם אתה מדגיש בסרט את הטעויות שבו יותר מאת האמירה שבו, לא תוכל להתדיין עליו לעומק מלכתחילה. הוא אומר שניטפיקינג זה עיסוק בתפל ובפני השטח, מה שנכון, לפי הגדרה.
הוא אומר שהעיסוק הזה הוא כמו בשגיאות כתיב קטנות, במקום במטרה של הטקסט, וזה כמו שאדבר איתך על איך שיש לך, בכתבה הזאת, דאבל-רווח בין משפטים. כאילו, אפשר לדבר על זה, לחלוטין. אבל זה ממש לא מה שרצית שידברו עליו, או מה שרלוונטי, או מה שיש בו עומק או משמעות, וזה סופר-זניח מול התמונה הגדולה של כל הכתבה הזאת. זה מפריע לי בעין, בטח, אבל מה זה מול כל השאר?
הדעה חשובה. החוויה חשובה. להכל אפשר להתייחס. ואין דרך להבין כל פיסת קולנוע, או תיאטרון, או ספרות, או מוזיקה "לא נכון". מות המחבר וכו'. אבל אם אתה לא תתן למישהו לדבר בלי לחשוב על כל בחירת מילים שנייה שלו, או על איך שהוא ממש שגה עכשיו בשימוש שלו באותיות אית"ן, או איך שהוא שכח לדבר על המסיבה ההיא ולספר לך איך היא הסתיימה… יהיה לך קשה מאוד להבין מה הוא ניסה להגיד לך, או אם זה בכלל חשוב. וזו הנקודה.
פטריק ווילמס אומר שהסרט הוא אמירה. ואם תתעסק במונחים הטכניים, יהיה לך קשה להבין את המשמעות.
זאת כבר השוואה שמתאימה לנטפוקים טכניים, והם באמת מיותרים.
תופס גם לגבי ניטפוקים בז'אנר ה"מה בדבר הג'וקר במסיבה" שבכתבה.
(ל"ת)
תלוי… רגעים חשובים שדולגו הם חור לכל דבר. התחמקות מהתמודדות מצד הבמאי.
דילוגים שקל להשלים ממש לא הוגן להחשיב כחור, אפילו קטנטן.
אפשר לפתוח שאלה על קטע כזה ולראות איזה דיון מתפתח: דרכים פשוטות להשלמת המידע החסר על סמך מה שידוע (אפשר להחשיב פאנפיקים כשכלול של זה), או תירוצים של מעריצים שנאחזים בקש ומעלים רעיונות יצירתיים מדי שהבמאים לא חלמו עליהם.
אם זה מה שווילמס טוען, אז הוא טועה
ולו רק בגלל שהרבה פעמים הדרך היחידה להבין את המשמעות היא בדיוק ההתעסקות במונחים הטכניים (יהיו אשר יהיו).
אציין לחיוב את צמד סרטי ג'רמי סולנייה
("נקמה כחולה" ו"חדר חזרות") שנראים כמו הגרסה המנוטפקת של תסריט מתח – ורק מרוויחים מזה.
הגישה שלי זה שאם לא שמתי לב במהלך הצפייה זה לא מפריע לי
או במהלך המחשבות המיידיות שאחרי הסרט, אבל אם אני מתחיל לקרוא ביקורות ונכנס לסינמהסינס ומתחיל לראות את כל הניטפוקים זה לא דברים שישפיעו על ההערכה שלי לסרט שאהבתי.
גם מה שמפריע לי ולעוד אנשים נראלי זה הרצון הזה לנטפק כל סרט, אני אוהב קולנוע ומפריע לי אנשים שגם אוהבים כנראה אבל נראה שהם מאוד עסוקים בלמצוא חורים ובעיות בכל סרט
לא שאכפת להם
(ל"ת)
ניטפוק
Suspension of disbelief = השעיית הספק, לא השעיית חוסר האמון.
[סליחה, הייתי חייב]
קיצר על טעם ועל ריח אין להתווכח.
טענה הכי בייסיק אבר.
נטפוק זה אכן לא ביקורת רצינית
ולכן האתר הזה הפסיק מזמן לכתוב ביקורות רציניות.
חותם על הרוב
אבל מסייג ואומר שיש סרטים שכן נופלים בעיניי לקטגוריית "ניטפוק זה חוסר הבנה של הסרט".
כדי להינות מרכבת הקרח למשל, אתה חייב להבין שאתה צריך לקבל את האקסיומה הדבילית לחלוטין ומלאת חורים בהגיון של קיום הרכבת והמבנה שלה. כמובן שאני לא שופט את מי שהדביליות של הנחת היסוד גורמת לו לא לאהוב את הסרט, אבל זהו בסופו של דבר סרט שכל המטרה שלו היא לשחק על הנחת יסוד שמבחינתו ההגיון שלה פשוט לא כל כך חשוב, היא שם כדי לשרת מטרה שהיא לעשות דברים מגניבים, בגדול.
הצד השני של הניטפוק
מעניין שאף אחד לא הזכיר בכל הדיון הזה את התיאוריות – אלו שבאות לענות על חורים בעלילה כאלו או אחרים. בסרטון של The Film Theorist (כאן) הוא מביא תיאוריה שמסבירה את החור המפורסם של הנשרים בשר"ה, דוחה אותה ומביא תיאוריה משלו; אחרי הסרטון הזה אני מבין רק בקושי אנשים שעדיין מנטפקים את שר"ה על זה… וזה נכון לעוד המון תיאוריות לסרטים אחרים. זה נכון שבמקרים רבים מדובר באפולוגטיקה, אבל כמעט תמיד התיאוריה נותנת אור חדש על הסרט (סקאר זכאי!)
ואם כבר The Film Theorist, אחד הסרטונים המוצלחים יותר שלו הוא הסרטון הזה, בו הוא מסביר למה תיאוריות חשובות אך גם מסוכנות לצפייה…
התייחסתי לפרקטיקה הזו בתגובה אחת.
זה הרבה יותר כיף בשבילי מלנסות למצוא כשלים. בכלל, אני בעד חיוביות (אמר האדם השלילי ביותר בארץ).
כמו תמיד, מדובר בסערה בכוס מים (או בועה אינטרנטית נישתית ביותר)
האנשים שפוקדים את האתר הזה וצופים בערוצים כמו cinemsins הם ככלום ואפס לעומת הציבור הרחב שבחיים לא שמע עליהם. אף סרט לא באמת מושפע מביקורת שלילית מ-cinemasins או מציון גרוע ברוטן.