במקור: The Ninth Gate
במאי: רומן פולנסקי
ע"פ ספרו של ארתורו פיירז
רוורטה
שחקנים: ג'וני דפ, עמנואל סיינה
קצת לפני ההפסקה גיליתי שאני
בעצם רואה קווסט. מההתחלה משהו היה מוזר לי עם "השער התשיעי". לא שמשהו היה רע – הסיפור מעניין, ג'וני דפ מצוין כהרגלו, הצילום נפלא – אבל משהו בצורה שהסיפור התקדם לא הסתדר לי. ואז – אני חושב שזה היה כשמוכרי הספרים התאומים בספרד שלחו את הגיבור לצרפת – הבנתי מה היה מוכר לי בסגנון העלילה הזה. זה קווסט! או, כדי להמנע מתביעות של הפרת זכויות יוצרים מחברת סיירה, "משחק הרפתקאה גרפי". הוא ייראה מוכר להפליא למי ששיחק ב"Broken Sword".
במשחק "השער התשיעי" אתה משחק סוכן ספרים עתיקים בשם קורסו, שמקבל משימה – לבדוק את מקוריותו של ספר שמבוסס, כביכול, על כתביו של לוציפר. מסתבר שבין השחתת כמרים לחרחור מלחמות, השטן גם חוטא בכתיבה, ואף מעטר את ספריו בתחריטי עץ חביבים. במשך המשחק תנדוד בין מדינות אירופה השונות ובין אספני ספרים תמהוניים, תתחמק מכושי לבקן מסתורי שינסה להרוג אותך ותקבל סיוע מצעירה צרפתיה מסתורית אף יותר שיודעת ג'יו-ג'יטסו. הכל ברוח מסתורית (כמובן) ובנימה על טבעית, ותמיד תקבל את ההרגשה שמישהו נושף בעורפך ושאתה עדיין לא רואה את התמונה כולה.
בחלקו הגדול, "השער התשיעי", הידוע גם כ"ג'וני קווסט" הוא משחק משובח. הדמויות האסקצנטריות והאוירה המיוחדת דוחפים אותך להמשיך ולחקור הלאה, והשלמת פאזל הספר המזויף-או-לא היא מרתקת ומזכירה קווסטים קלאסיים כ"קינג קווסט 3". יש לציין לשבח – שוב – את הצילום הנהדר ושפע השעשועים הויזואליים החביבים. אפשר היה כמעט לחשוב שהמשחק בוים ע"י רומן פולנסקי, או אפילו מנחם גולן.
יחד עם זאת, ג'וני קווסט סובל מכמה מהבעיות האופייניות למשחקים בתחום זה. הבחירה החופשית לכאורה מחפה על עלילה לינארית, ובמשך הזמן תקבל את ההרגשה שלמעשה אתה מובל באף לאורך הסיפור בלי שום בחירה של ממש. מה שתמיד הטריד אותי במשחקים שבהם נראה כי יישות כל-יודעת תמיד נמצאת שני צעדים לפניך, היא למה בעצם אני צריך להיות שם. האם היישויות הכל-יודעות האלה לא יכולות ליישב את העניינים בינן לבין עצמן?
אבל הבעיה העיקרית של המשחק נעוצה בכך שכמו בכל כך הרבה משחקים אחרים, הסוף הוא החלק החלש ביותר שלו. הרבה יותר מדי משחקים משקיעים הרבה מאמץ, יכולת וכישרון במיסתורין, אבל מזניחים את הפתרון (אולי מתוך הנחה שחלק מהשחקנים לעולם לא יגיעו אליו), והמערכה האחרונה של המשחק לא עומדת בסטנדרטים של המשחק כולו. ג'וני קווסט הוא דוגמה קיצונית של התופעה הזאת. פתרון מסתרי הספר הוא טפשי ומקלקל את הרושם של המשחק עד לנקודה זו. אני קיבלתי משום מה את הרושם שעל פי "השער התשיעי", השטן הוא אספן של קלפי פוקימון.
סיום המשחק הוא עוד יותר גרוע. לא, לא ציפיתי לפיצוצים, מפלצות ופעלולים – אחרי הכל מדובר במשחק שהופק בתקציב קטן יחסית, לא בסרט של שוורצנגר. הקליימקס של משחק מסוג זה לא צריך להיות ענק מבחינת פעלולים אלא מבחינת ידע. לאחר שמשך כל המשחק ניסיתי להבין מה בדיוק הולך פה, ציפיתי שהסיום יספק פתרונות איכשהו – "אה, עכשיו אני מבין". במקום זה הסיום נותן הרגשה של "אה, עכשיו אני לא מבין שום דבר". אחרי שנדדת בכל אירופה, סיכנת את חייך ופתרת את חידת הספר, אתה מקבל הודעה בנוסח "הצלחת במשימתך, הידד" והופה – נגמר. מאז "Riven" לא ראיתי משחק עם סוף מאכזב כל כך. וחבל, מאוד חבל, כי עד הסוף, זה באמת היה משחק מהנה. מילא, במשחק מחשב זה סביל, אבל בסרט זה לא היה עובר.
הרעיון שזה משחק מחשב היה שלי!!!
והעליתי אותו עוד לפני חודש. למעשה, הסרט כל כך דומה למשחק של "גבריאל נייט", שממש ציפיתי לראות בנקודות הבחירה השונות את האייקון של העכבר משתנה ל"קח חפץ, "קרא ספר" או משהו בדומה.
אבל לעניין הקצת יותר משמעותי, לגבי סוף הסרט – אני דווקא אהבתי אותו. אני לא אוהבת סרטים שבהם הסוף מוחלט וסוגר את כל הקצוות, בלי להשאיר חומר למחשבה. בסרט הזה אנחנו נשארים עם הרבה חומר למחשבה בהרבה מאד שאלות – למה הסוף הוא כמו שהוא, מה בעצם מתרחש בסוף, למה נבחר מי שנבחר, וכדומה.
אהבתי את הדרך שבה הסרט מציג את חובבי השטן בני ימינו, כתמהונים רודפי כתות, כוח ושאר שטויות, וזאת להבדיל מאנשי המאגיה הקלאסיים שחיפשו התפתחות אישית יותר מכל דבר אחר (וזה מה שהשניא אותם כל כך הכנסיה הקתולית, כמובן). ואכן, בסרט הזה, דווקא מי שמחפש את ההתפתחות האישית הפרטית שלו, מונע בסקרנות וברצון להבין, הוא זה ש… (השתגעתם? שאני אספר מה קורה?)
דבר נוסף שמאד אהבתי בסרט הזה היא הדרך שבה הצופה מוצא את עצמו נאלץ לחבב את הגיבור, למרות שלכל הדעות הוא לא ממש דמות חיובית, ולמעשה הוא דמות נתעבת למדי. טאץ' פוסטמודרניסטי חביב.
אני דווקא אהבתי את הסרט, והוא בהחלט עורר בי מחשבה. אבל לאור העובדה שדעתי לגבי רוב הסרטים הפוכה בדיוק מדעתו של הדג, זה לא מפתיע…
מוחות גדולים חושבים דומה
וגם מוחות לא ממש גדולים, כך מסתבר. וגם מוחות גדולים לפעמים חושבים דומה למוחות של דגים, ולהפך. (מה?)
האמת – מעולם לא שיחקתי ב- Gabriel Knight, כך שלא ממנו קיבלתי את הרושם ש"השער התשיעי" הוא משחק מחשב. אבל אני נשבע בזנבה של חתולתי שחשבתי על זה עצמאית. אבל אם את מתעקשת, אני מוכן, כאקט של רצון טוב, לתרום לך 20% מהכנסות האתר בשבוע הקרוב.
אני בהחלט בעד סופים שלא סוגרים את כל הקצוות ומשאירים שאלות בלתי פתורות, כל עוד יש סוף כלשהו. "השער התשיעי" הוא סיפור בלשי, ולסיפור בלשי צריך שיהיה פתרון. אם אין לו פתרון, הוא סיפור גרוע. התחושה (שלי. אולי אני טועה) היא שסוף הסרט הוא לא סגור לא משום שהבמאי/תסריטאי/תפאורן רצה להשאיר קצוות פתוחים, אלא משום שגם לו לא היה מושג מה בעצם הלך שם.
וגם אני אהבתי את הסרט. רק את הסוף לא.
לא מסכימה שזה סיפור בלשי.
כלומר, כמובן, אני לא לגמרי מנותקת מהמציאות. ברור שהסרט עושה שימוש במסגרת של סיפור בלשי – לדעתי,כחלק מהכלים האמנותיים שלו – אבל בוא נכיר בזה, הסרט הזה הוא קודם כל סרט שעוסק בענייני כתות שטניות, כן? (ע"ע תינוקה של רוזמרי, שעלה בדעתי במקריות מופלאה…) כלומר, הסרט הזה מראש הולך לכיוונים שונים מהכיוונים המקובלים של סיפור בלשי. לא מסתפקים כאן בסיפור הבלשי, יש כאן גם תהיה מסויימת בסוגיות רוחניות (או איך שתבחר לקרוא לזה בקונטקסט שלנו), בנושא של בחירות אישיות, וכדומה. בסרט מעין זה, נראה לי ראוי בהחלט להשאיר את הסוף פתוח.
אחרי הכל, התעלומה נפתרה. בסך הכל, לצופה ידוע מי נגד מי ולמה, במידה מספקת. מה שחסר זה המניעים המדויקים, הבחירות הספציפיות – ואלה מושארים למחשבתו ולמצפונו של הצופה (שחקן, לשיטתך).
הרעיון שזה משחק מחשב היה שלי!!!
האם פולנסקי בחר להציג את אנשי כת השטן באור משפיל כפי שבוג'י רומזת
(לא ראיתי את הסרט עדיין)
אולי זה מפני שהם רצחו את אשתו?
סתם רעיון
אין ספק שסוף הסרט הוא עונש ישיר מהבמאי. הסרט מדגים תסמונת כואבת וידועה, של גמירה מוקדמת. פשוט לא מגיע לנו.
עקב מחלתי הסופנית,
(שפעת, אם אתם חייבים לדעת), ניצלתי את מיטת חוליי בכדי להשלים חוסרים. סרט זה הוא אחד מהם.
טוב, לא ממש חוסר. חוס', אולי, אבל הוא היה חביב בהחלט.
להדיוטותי עלי לציין שלמיטב ידיעתי זה הסרט הראשון של פו-לאאנסקי שראיתי. וכמיטב הציפיות מסרטיו של פולאנסקי, לא הבנתי יותר מדי.
למה בכלל שלחו את גוני דפ לג'וני קווסט?
למה הבלונדה עקבה אחריו כל הזמן? אם היא "הוא", אז על מה בכלל הסרט?
למה בכלל רוצים את הספרים? לזמן את השטן? למה בדיוק?
ואם כן, למה לא עושים את זה?
למה אני לא מפסיק לשאול שאלות?
ולמה האחים הצרפתיים עשו את מה שעשו?
כשאתה מנסח את זה ככה
או יותר נכון כשניסחת, הכתבה הזאת כבר ממש ישנה (הגיע הזמן להעיר אותה, אף אחד כאן לא ראה את הסרט?), אז אני מגיעה למסקנה שאולי בכלל לא הבנתי את הסרט כמו שחשבתי שהבנתי אותו…
אני מסכימה שהסוף שלו לא ברור, אני וחברות שלי היינו צריכות לדון בו כמה דקות (עד שהייתי חייבת ללכת) ולבדוק שבאמת הבנו מה קרה שם, אבל זה לא כל כך הפריע לי ברמה שאני צריכה סופים סגורים אלא יותר ברמה שפשוט לא הבנתי אותו, כמו שרד פיש אמר (באוקובר שעבר!) זה נראה כאילו גם יוצרי הסרט לא ידעו מה בכלל הולך שם.
ובכל זאת נהניתי מאוד מהסרט, בעיקר בגלל המשחק של ג'וני דפ ועוד כמה דמויות, ובגלל הצילומים והתפאורות היפות. היחידה שהפריעה לי בסרט היא הבלונדה הצרפתייה שהיתה ממש קרציה, והחלק [אזהרת ספוילר!] בו היא החליטה לעוף פתאום היה ממש חסר כל קשר.
בסך הכל תרומה נאה ל19.90 השקלים שבזבזתי על הסרט.
כשאתה מנסח את זה ככה
גם הספר לא ברור במיוחד, למקרה שמישהו תהה.
(אף אחד לא תהה, אבל מ'כפתלי?)
אני תהיתי
אבל בטח לא יצא לי לקרוא את הספר בקרוב, אז זה לא משנה…
תודה רבה!
סרט מדהים.
לWOW
רק משהו אחד בקשר לכלבים.
מופיע גם כלב דני ענק שמביט בקורסו באחד הקטעים.
בדת הקלטית (אני חושבת)
היה מסופר שכלב אימתני וענק שומר על שער הגיהנום
בספר למעשה... (סנל''ל לספר)
אז מה הקטע בספר? איך הוא נגמר?
ואם יורשה לי
הספר לא ממש מעניין או מוצלח. את הסרט לעומת זאת מאד אהבתי.
אם יש מישהו שרוצה את העותק שלי של הספר, אין לי בעיה לוותר עליו.
ואם יורשה לי
אם הוא בעברית אשמח לקרוא.
ואם יורשה לי
יורשה. הוא בעברית. זה הזמן לעבור למייל.
אני חושב בדיוק להיפך.
הספר נהדר באמת, הסרט לעומת זאת טוב אבל הרבה פחות מהספר.
הסרט נופל מהספר בגלל שהוא מקצץ בחצי מהפרטים וההשוואה לפועלו וקשרו של אלכסנדר דיומא לשטן לא הועבר בכלל בסרט.
גם לא אהבתי את האמריקניזציה שעשו לסרט. לוקאס קורסו הוא דין קורסו ובמקום להיות אזרח ספרד הוא מתגורר בניו יורק ועוד דברים רבים אחרים.
ועוד שאלה אחת קטנה...
איך קוראים לספר ולמחבר והאם הוא תורגם לעברית?
תורגם לעברית.
בשם "מועדון דיומא" והסופר הוא
ארטורו פרס רברטה.
בכול מקרה זה ספר ממולץ ביותר.
תודג תודג תודג
ועוד אלף אלפי תודגיות!
הפכת יום שהיה יום חרא ליום מאוד מאושר.
תודג!
אהבתי...
הסרט מדהים, מרתק עם הרבה מחשבה מאחוריו. פולנסקי-אוהבים אותך גבר!
סרט מאוד נחמד
אם כי היו כמה חלקים שבאמת עלו לי על העצבים. הביקורת למרבה הצער, לא חידשה לי כלום. הסרט באמת מאכזב, כשלא מבינים כלום ובסוף הגיבור והגיבורה מקיימים מצוות פרו ורבו.
אפילו אם מתעלמים מהעובדה שלוקח לסרט שנים להתחיל, העובדה שבסוף לא יודעים שום דבר יותר משיודעים בהתחלה מספיקה כדי לעצבן.