במקור: The Next Best Thing
במאי: ג'ון שלסינגר
שחקנים: מדונה, רופרט אוורט
על פניו, "הדבר הטוב הבא"
נשמע כמו סרט נחמד ביותר.
העלילה נשמעת מסקרנת למדי
ורופרט אוורט התחבב עלי מאוד ב"בעל אידיאלי". וחוץ מזה – הומואים בתפקיד ראשי בסרט הוליוודי? ממתי? מלבד זאת, לא היה לי שום דבר יותר טוב לעשות באותו יום, וזה, כידוע, התירוץ הכי טוב. לכן בצהרי יום שני שמנו פעמינו, אני וידיד, אל קולנוע דיזנגוף כדי לראות במה מדובר. ציפינו להעביר שעה וחצי עם סרט קליל, חמוד ולא מעמיק, אבל במקום זאת קיבלנו את הסרט הכי גרוע, טיפשי והומופובי שנתקלנו בו בזמן האחרון.
לפני הכל, הצהרה: אני יודעת שהרבה אנשים גדולים ושנונים ממני ניסחו את זה בצורה יותר מקורית, ולמעשה מרבית אוכלוסית העולם מודעת לעובדה מרה זו בצורה זו או אחרת, אבל בכל אופן אני חשה את הצורך העז להשמיע גם את קולי בנושא: מדונה לא יודעת לשחק! נכון שבסרט אנשים קוראים לה אבי ומדי פעם היא עושה תנועות כאילו שהיא מדריכת יוגה, אבל התוצאה המתקבלת היא מישהי בת 40 שעברה הרבה מתיחות פנים ומתמרחת על כל מה שזז, כולל השמעת יבבות מדי פעם. הייתי קוראת לזה הרבה דברים, אבל בטח שלא "משחק".
רופרט אוורט הוא רוברט, ידידה ההומו של מדונה (סליחה, אבי) ותכונת האופי העיקרית שלו היא שהוא הומו. יש לו עוד כמה תכונות אופי משניות כמו משיכה מינית לגברים, ולפעמים הוא סתם גיי, או אפילו מתרומם. זה לא רע יחסית לאבי, שלה בכלל אין אופי. חוץ ממנה, לרוברט יש עוד כמה ידידים הומואים חטובים ויפים כמותו שעסוקים בלהטיף לו מוסר למה הוא לא מתנהג כמו הומו אמיתי, ויחד איתם אנחנו מגלים עוד פרט חשוב בנוגע לרוברט: הוא הומו.
בקיצור, רוברט (ההומו) ואבי מבלים לילה סוער בדירתם היפהפיה של זוג הומואים מזדקן שיצא לחופשה. זמן קצר לאחר מכן מגלה אבי שהיא בהריון ומציעה לרוברט שותפות בגידול הילד. רוברט מסכים בהתלהבות והשניים קונים להם בית מפואר ומעוצב לתלפיות. הילד המקסים, סם, נולד וגדל, וחבריו ההומואים היפים של רוברט וחברותיה הסטרייטיות היפות של אבי שמחים גם כן. אכן, כולם מאושרים עד אין קץ.
בתוך כל ההרמוניה היפה הזו נשאלת השאלה כיצד גנן ומדריכת יוגה מצליחים לקנות ולתחזק בית כזה מפואר, אבל השאלה הזו מתמוססת תחת מעטה הקיטשיות האמריקאית וזיופי American Pie.
בין לבין מנהל רוברט רומן קצרצר עם קרדיולוג חטוב. זאת אנחנו למדים מתוך הנחת יד רכה של הגבר האחד על כתפו של הגבר השני. הומואים לא מתחבקים, מתנשקים או חלילה וחס מזדיינים בהוליווד. הרי אחרי הכל, כפי שנאמר קודם, הומוסקסואליות זו רק תכונת אופי ושיטה להבדיל בין דמויות. אבי, לעומת זאת, מזניחה את חיי האהבה שלה עד שנכנס לחייה בסערה איש עסקים ניו יורקי חטוב (איך לא) בשם בן. משום מה חוש ההומור וצורת הדיבור של בן ורוברט מאוד דומים, ובכלל – היה נדמה שהם אותו אדם, אבל כזכור, רוברט הוא הומו ובן לא, לכן הם לא אותו דבר. בן ואבי מתאהבים ומחליטים להנשא ולגדל את בנם ביחד, למגינת ליבו של רוברט האב הקנאי. לפתע הסרט משנה את עורו והופך לדרמת בית משפט קורעת לב. רוברט פונה לעורכת דין (חטובה!) ומגיש תביעה למען השתתפות בגידול הילד, שאותו הוא כל-כך אוהב (הו).
כאן נכנסת ההפתעה הגדולה (והיחידה) של הסרט. במקרים רגילים הייתי נמנעת מגילוי ההפתעה כדי לא להרוס את הסרט לאלו שלא ראו. מכיוון שהסרט הזה הרוס במילא, אין לי שום בעיה לחשוף את הסוד: אבי מגלה לרוברט כי הוא בעצם אינו האב הביולוגי של הילד, אלא האקס המניאק (אבל החטוב) שלה! נכון שהיא ידעה את זה שלוש שנים, אבל למי אכפת. העיקר לשמור על ההרמוניה.
בסופו של דבר, לאחר בכיות רבות על אהבת ילדים והקרבה למען שלמות המשפחה, משפטים של עורכי דין מרושעים בנוסח של "הוא הומו, הוא לא ראוי לגדל ילדים", שופטת שחורה (היחידה הלא חטובה בסרט) זועמת וקשוחה וילד שמגלגל בפיו תסריטים הוליוודיים כאילו היו שפת אימו, הסרט מסתיים בהפי-אנד הצפוי – המשפחה המורחבת – רוברט, אבי, בן והילד – פוסעים להם באיטיות לכיוון השקיעה. בינתיים אני והידיד שלי פוסעים לנו באיטיות לכיוון היציאה באולם, בעוד אנו תוהים אם היה חלק כלשהו בסרט שלא היה מחורבן.
(לאחר מחשבה מעמיקה – לא.)
לסיכום: נכון, היה הומו בתפקיד הראשי, אבל מכאן ועד שיהיה בתפקיד הראשי בן אדם שבמקרה גם אוהב גברים, הדרך ארוכה מאוד.
אח, האיפוק הנפשי שנידרש ממני
כרגע כדי לא ליזרוק הערה עוקצנית שמקומה בפורום אחר..
הביקורת
סרט זה הוא הודאה עצמית של אוורט (הומו מוצהר ) אשר שוב מזכיר לציבור שהתפקיד הקולנועי הטוב ביותר שלו הוא פשוט לשחק הומו.
אוורט כידוע קנה את עולמו הקולנועי בסרט "החתונה של החבר שלי" כאשר שיחק את ידידה ההומו של גוליה רוברטס.
ב"דבר הטוב הבא" הוא מנסה את המזל בשנית כאשר הפעם הוא משחק את ידידה ההומו הטוב של מדונה.
הבעייה היא כמובן בתסריט הדי כושל, אשר מצפה מהציבור הקולנועי להאמין שאם נשים הומו וסטרייטית ביחד, ניתן להם הרבה אלכוהול, הם מיד ישכבו ואם במיה גם יצא מזה הריון לא מתוכנן, אז חפיף, גם נגדל את הילד.
התסריט הוא מעצבן, ואוורט כבר די מיצה את הקטע של הידיד ההומו, מדונה יחסית עוד בסדר, אבל טוב תעשו אם תשכחו מהדבר המאוד לא טוב הזה שנקרא הדבר הטוב הבא.
רק עכשיו גיליתי את הביקורת הזו!
ואני יודעת שאני לבד בעולם, אבל דווקא חיבבתי את הסרט ואפילו נהניתי ממנו! (כן, כן).
נכון, הוא היה דיי בנאלי, לא מבריק משום בחינה, אבל היה פשוט נחמד לצפות בו. מדונה, אגב, שיחקה בו ממש בסדר. היא לא שחקנית מדהימה, ברור, אבל בחיי שראיתי יותר גרועות (מילי אביטל, למשל, ב"נשיקה בין חברים").
רופרט אוורט הוא כבר עניין אחר לגמרי. פרט לעובדה שהוא שחקן שווה עם טורסו ראוי במיוחד (ראו גם "חלום ליל קיץ") הוא גם בריטי(!) והוא באמת שחקן איכותי שיודע לשחק.
לכל מי שמזלזל, ניתן לראות אותו ב"טירופו של המלך ג'ורג"' בתור הבן המגעיל של המלך, בתפקידון קטנטן נטול קרדיט ב"שייקספיר מאוהב" (הוא שיחק את כריסטופר מארלו), ב"משהו ללבוש" (הנוראי) של אלטמן וכמובן גם ב"חתונה של החבר שלי" וב"בעל אידאלי" שהוזכרו לעיל, בהם הוא היה נפלא וחמוד להפליא. תשמיצו אותו, ויהיה לכם עסק איתי, ראו הוזהרתם!
עינת
אני חייב לציין שהאיום הזה הרבה
יותר מאיים לאחר שראיתי את תחפושתך בהיפותרמיה.קור.
מואה-הא-הא-הא-הא!
טוב לדעת שסוף סוף לוקחים את האיומים של ברצינות… רק בשביל זה היה שווה
עינת
(וגם הערתי את הכתבה לחיים, איזה יופי)
גם אני גיליתי את הביקורת לא מזמן
במסגרת מבצע "הכר את האתר לעומק וקרא כתבות ישנות על סרטים ישנים עוד יותר".
ולעניין – אכן סרט בנאלי לחלוטין. ההתחלה עוד איכשהו סבירה והרעיון, של הומו שעושה ילד לסטרייטית ועדיין הם נשארים ידידים, די נחמד. אבל במקום לפתח אותו לכדי דילמה מעניינת, הצופים נתקעים עם שילוב של פרקליטי אל איי ואופרת סבון, שנמתח הרבה מעבר לרצוי.
למרות שראיתי את הסרט בהום סינמה, לכאורה האפשרות הזולה ביותר לראות סרטים שאינם בטלוויזיה, עדיין אני מצרה על 13 השקלים שהשקעתי בו.
קסם של סרט
סיימתי לצפות עכשיו בסרט. רופרט אוורט, כרגיל, הופך כל מסמך מצולם לחוויית צפייה מרהיבה בזכות היותו שחקן נפלא כל – כך. הסרט מרגש ויפה מאוד, הוא מצליח לדבר על הדברים החשובים ביותר בחיים ועל ערכן של אהבה והשקעה.
המבקרת פשוט מגזימה לגמרי!!!
הסרט לא היה כ"כ נורא, השחקנים לא כ"כ גרועים. נכון, זה לא היה סרט מעולה, ואולי גם לא התקרב לשם, אבל הביקורת הצינית והמוגזמת של מי שכתבה את דעתה על הסרט (ש…מצטערת לומר, לא מתנסחת בכלל כמו מבקרת קולנוע!) בכלל לא מתקרבת לאמת!