1. לפני כמה זמן, נטפליקס שחררה את עשרת הסרטים הכי נצפים שלה. והם כדלקמן:
- "חילוץ" – 99 מיליון
- "קופסת הציפורים" – 89 מיליון
- "הצדק של ספנסר" – 85 מיליון
- "מחתרת השישה" – 83 מיליון
- "תעלומת רצח" – 73 מיליון
- "האירי" – 64 מיליון
- "משולש הגבולות" – 63 מיליון
- "מיסי מסתבכת" – 59 מיליון
- "הפיר" – 56 מיליון
- "הדייט המושלם" – 48 מיליון
הנתונים האלה צריכים איזשהו תיווך: מדובר במספרים שנטפליקס שחררה (ולא גורם חיצוני), אז יש מה לפקפק בהם, בייחוד כשעל פי נטפליקס "צפייה" נחשבת לכל מי שראה מעל שתי דקות: למשל, מי שראה שתי דקות ושנייה אחת. כמו כן, על פי נטפליקס הרשימה מתייחסת רק לחודש הראשון אחרי יציאת הסרט – כלומר, סרטים שצברו צפיות לאורך זמן לא נחשבים בעיני החברה (מסיבה תמוהה כזאת או אחרת – האם הנתונים אחרי חודש עד כדי כך לא מרשימים?).
2. על זה ראוי לשאול: מה זה לצפות בסרט? הרי אם הייתי כותב כאן ביקורת על "הפיר" אחרי שתי דקות (ושנייה) של סרט, אני לא חושב שהתגובות היו בסגנון של "כן, כן, מאוד מכובד והגיוני". אז למה "שתי דקות" נחשב כצפייה? על פי נטפליקס, זה מוכיח ש"הבחירה בצפייה הייתה מכוונת". זה אולי נכון (שתי דקות נראות לי כמו הערכת חסר – יש אנשים שיכולים לעופף חמש דקות ויותר עד הם שמים לב שהתחיל משהו שהם לא רצו לראות) אבל מפספס כל מטרה שאפשר למצוא בטבלה כזאת.
הרי על פי נתונים אחרים, רק כ-18 אחוז מהאמריקאים שראו את "האירי" או "קופסת ציפורים" סיימו אותו באותו היום (וזה נתון גבוה. ב"אל קמינו" הנתון יורד ל-11%). זה לא לחלוטין ברור אם הם סיימו אותו אחר כך, אבל גם לא משנה.
3. הרי למה אנחנו באמת רוצים את הטבלה הזאת? להבין איפה נטפליקס עומדת מול האולפנים הגדולים ששולחים סרטים לאולמות הקולנוע. כשנטפליקס אומרת לי שכמעט 100 מיליון אנשים ראו את "חילוץ", אני מתחיל לחשב בממוצע של 10 דולר לכרטיס ומבין שמדובר, לכאורה, בלהיט של כמעט מיליארד דולר. אבל כולנו יודעים שאם הסרט היה יוצא בקולנוע, גם בלי קורונה, הוא לא היה מדגדג את המספרים האלה.
כי המספרים האלה מרמים – הם כוללים בתוכם לא רק את הקהל שבא לראות את הסרט בקולנוע כדי להיות חלק מאירוע תרבותי, אלא גם את כל הקהל של ה"יאללה עוד ערב בבית בואו נראה משהו". במובנים של סרטים "רגילים": זה לא כל הכסף שהסרט היה מרוויח בקולנוע – אלא כל הכסף שהסרט היה מרוויח בקולנוע, בנוסף לכל מה שהסרט היה מרוויח ממכירות ב-VOD וב-DVD. מכיוון שיש לנו הרבה פחות מושג כמה סרטים עושים אחרי שהם יוצאים מהקולנוע, ההשוואה שנטפליקס רוצים שנעשה לא מסתדרת.
כלומר, כן – יש גם לא מעט אנשים ששילמו על כרטיס לסרט ויצאו באמצע בלי לקבל החזר או קנו די.וי.די ומעולם לא צפו בו – אבל זה מרגיש שעם סף שתי הדקות נטפליקס משקרת לעצמה יותר מאשר לנו. שהם מנפחים מספרים כדי להראות לתחרות העולה והגוברת ששיואו, שיואו, תראו איזה מספרים, אל תתעסקו איתנו. זה גם מסביר כנראה למה הטבלה הזאת בכלל יצאה עכשיו, באמצע מלחמת הסטרימינג הגדולה.
4. הבעיה היא שאת מלחמת הסטרימינג הזאת החברות מנהלות בחוסר שקיפות. כמה אנשים צפו ב"פרחים בבוץ"? במקום לענות עם מספר, מעדיפים להגיד שהסרט "הופעל למשך 20 מיליון שעות" (מה שאומר בערך 150 אלף צופים שצפו בו עד הסוף. או לחלופין 10 מיליון שצפו בשתי דקות ופרשו).
כי נתוני סטרימינג הם כמו נתוני קופות בארץ – מפיצים אותם רק אם הם טובים. "קופסת הציפורים" הביא 45 מיליון אנשים בסופ"ש הראשון? כותרות בכל העיתונים. "רומא" הביא 3.2 שכאלה בכל הריצה שלו? סליחה, אנחנו לא מגיבים.
5. ונטפליקס עוד יחסית שקופים. אם מישהו מצליח להבין כמה אנשים ראו את "פאלם ספרינגס", "גרייהאונד" או "טרולים מסביב לעולם", אנא חלקו איתנו את המידע הזה. המידע תמיד מגיע מעורפל: "שבר את שיא הסטרימינג לסופ"ש", למשל. או אם מידע כן מגיע, הוא "לא מאושר" על ידי החברה אלא רק על פי מקורבים, מה שמריח כמו ניסיון לייצר באזז מזויף.
גם ברשימה הזאת, יש מה לחוש חוסר נוחות. כי אם עושים כמה גיגולים פשוטים מגלים דברים כמו העובדה שבפעם הקודמת ששמענו על החודש הראשון של "קופסת הציפורים", זה בכלל היה 80 מיליון צופים, לא 89 מיליון כפי שרשום למעלה, ו"משולש הגבולות" זכה ל52 מיליון צופים, לא 63 מיליון.
אני מניח שמדובר בחישוב חדש של שיטת הספירה ובכל זאת, זה מקשה על האפשרות לקחת את הרשימה הזאת ברצינות. בסופו של דבר, קשה לסמוך על חברה שמוציאה נתונים רק כשנוח לה וש"שקיפות" היא מילה גסה עבורה – בטח כשזה מגיע מחברה שרוצה לעצב את עתיד הקולנוע (לא שאולפנים אחרים "קלאסיים" טובים יותר בנושא הזה, ובכל זאת).
6. אבל בכל זאת, נטפליקס השקיעו ועשו טבלה אז נשאלת השאלה: מה נטפליקס רוצים שאנחנו נלמד ממנה? מה התדמית שהם מנסים ליצור לעצמם פה? ובכן מסתבר שאיכות היא לא שם המשחק. כלומר, כן, הם עדיין משקיעים ב5-6 סרטים לעונת האוסקר (ואז זונחים שניים מהם) ויש בנטפליקס הרבה סרטים שרק מחכים שיגלו אותם, אבל בסופו של דבר נטפליקס פשוט הפכה לשם קוד נוסף עבור "סרטים שיצאו ישירות לדי.וי.די": קומדיות מטומטמות, סרטי אקשן דלי משקל, העיקר שיהיו בסרט כוכבי קולנוע ואנחנו מסודרים.
7. למרות שבעצם, יש משהו נוסטלגי מעט בטעם הזה. ניסיתי להבין מה הטבלה הזאת מזכירה לי ואז הבנתי: רשימות "עשרת הסרטים הכי מצליחים" אי אז בשנות התשעים והשמונים, כשהטבלאות עוד לא נשלטו לחלוטין על ידי דיסני ושאר זכיונות. למי שמחפש בדוחק"ו לאן נעלמו סרטים מקוריים מצליחים שאינם המשך או ריבוט – מסתבר שלנטפליקס.
יש להגיד שאני לא חושב שזה מבחירה: נטפליקס מאוד נהנים לקלוט סדרות מצליחות ולתת להן עונות המשך ואם הייתה להם אפשרות להפיק המשכים לסרטי אולפנים הם כנרא היו קופצים על זה – אבל אין להם, ולכן התוצאה עדיין מקורית באופן בולט – לעת עתה. לאט לאט, אנחנו מקבלים גם המשכים לסרטי נטפליקס, ואני מניח שעם הזמן הם יטפסו לראשית הטבלה הזאת.
8. העובדה שהטבלה הזאת זורקת אותנו לשנות השמונים והתשעים גם מלמדת אותנו שלמרות קהל בינלאומי גדול, נראה שבכל זאת בסוף כולם רואים תכנים באנגלית – פרט ל"פיר", כל הסרטים ברשימה דוברים אנגלית. מעניין לנחש כמה אפקט ה"סרט שמתרחש בארץ אחרת אבל עדיין דובר אנגלית" השפיע לחיוב עבור "חילוץ", שהצליח לעורר התלהבות באזורי הודו, ואם פרט לסרט המשך ל"חילוץ", הלקח העיקרי של נטפליקס מהרשימה הזאת יהיה לקחת כוכב, לשים אותו בסרט אקשן גדול, לתקוע אותו במדינה זרה עם הרבה צופים, ויאללה צופים.
9. יותר ממה שיש ברשימה, מדהים מה שאין בה: אף אחד מהסרטים "המהוללים" שלה (פרט ל"האירי"). אני מניח שאפשר להתווכח קצת על המושג, אבל בסופו של דבר הסרטים שדרכם נטפליקס מנסה להצדיק את עצמה מול קהילת הקולנוע – "סיפור נישואים" או "האפיפיורים" או "רומא" – פשוט לא כל כך רלוונטים. זה לא אמור להפתיע אף אחד: מאז ומתמיד מייקל ביי דיבר ליותר אנשים מבונג ג'ון הו, אבל זה כן מראה לנו שלמרות הנסיון של נטפליקס לדחוף ולקדם את סרטי "האיכות" שלה, הקהל שלה רק רוצה שיעזבו אותו בשקט לעוד לילה מול סרט אקשן מטומטם. ואני אומר סרט אקשן כי גם הקומדיות הרומנטיות, שהבאזז קבע שנטפליקס החייתה (שוב, באופן מאוד חלקלק: "80 מיליון אנשים צפו בסרטי הקומדיות הרומנטיות שהעלנו" זאת התרברבות מעט ריקה מתוכן בלי מספרים), מגיעות בסופו של דבר רק לסוף הטבלה (אולי כי המבחר גדול יותר לעומת סרטי אקשן).
10. אז נשאלת השאלה: האם זה הכיוון שנטפליקס יכוונו אליו? מצד אחד, אין סיבה: אם עד עכשיו נטפליקס הצליחו לג'נגל בין קומדיות רומנטיות, סרטי אקשן, ודרמות אוסקר בלי להניד עפעף, אין סיבה שלפתע הפוקוס שלהם יפזול לכיוון הסרטים הגדולים והם יזנחו את השאר. ובכל זאת, מלחמת הסטרימינג נושפת בעורפה וכנראה שיש סיבה למה הם הוציאו את הטבלה בעת הזאת. מצד שני, הקורונה זורקת לעבר נטפליקס עוד סרטים שאולפנים לא רוצים להיתקע איתם (הרכש החדש: הסרט של אהרון סורקין) אז ייתכן שהשינוי לא יורגש. והיי, בכל מקרה רוב האולפנים עושים את אותו ג'אגלינג בין סרטי איכות ושוברי קופות (או עשו בעבר, עד שדיסני שינתה את השוק).
בסופו של דבר, מוקדם מדי לקבוע עובדות ולצאת בהצהרות לגבי העתיד של החברה וכתוצאה מכך העתיד של הסרטים. אבל תמיד אפשר לחשוש. ואם אפשר לחשוש מעניין יחסית טריוויאלי כמו חברת טכנולוגיה שהיא גם אולפן סרטים במקום מגפה בינלאומית, מה טוב.
האירי!!!
איזה כיף שיש לאנשים קצת טעם. נק' האור בכל סרטי הזבל האחרים שנועדו לאנשים עם שכל רפוי.
לא, הם נועדו לאנשים מכל מיני סוגים
כולל אנשים חכמים שסתם בא לא לראות משהו עמוק מדי בערב או שמתנגדים להגדרה של הסרטים האלה כ"סרט זבל".
כמה סרטים
נטפליקס מוציאה בשנה והאם זה יותר/פחות ממה שאולפן סטנדרטי מוציא?
אולי אני טועה כי אני לא צופה הרבה בנטפליקס
אבל לתחושתי, סדרות נטפליקס מושקעות טיפה יותר מהסרטים.
אני לא אומר כמובן שאין סדרות פח בחברה הזו (אנדרסטייטמנט השנה), אבל כשזה נוגע לבחירה בין סרט נטפליקס שאני לא מכיר לבין סדרה – אני חושב שאבדוק קודם את הסדרה; אם סרט נטפליקס לא נושא תו תקן של סקרוסזה, קוארון או אחרים, הסיכוי שאפול על משהו טוב הוא די נמוך.
יש הבדל בין צופים לצפיות?
כלומר משפחה שצופה בסרט זו צפיה אחת או ארבעה צופים?
שכן אם זה צפיות אז צריך לנרמל את זה בממוצע צופים (נניח 2 ואז חילוץ "הכניס" 2 מיליארד דולר)
משפחה שצופה זה צפיה אחת
אבל כאמור- חילוץ לא "הכניס" 2 מיליארד כי הרבה מהמשפחות האלה חתכו אחרי כמה דקות, אבל זה "נחשב".
ברור בגלל זה מרכאות כפולות
אבל זה כן אומר שכל המספרים שכתבת גדולים יותר
הדבר שהכי בולט לי
זה על כמה מתוך הסרטים האלה בכלל לא שמעתי ואין לי מושג מי מככב בהם ועל מה הם.
נטפליקס מרגיש כמו אחלה מקום לראות סדרות, אבל מבחר הסרטים שלהם מרגיש ממש דל ולא מושך. כשאני חושבת על זה, נראה לי שראיתי בדיוק שני סרטים של נטפליקס עד היום – סיפור נישואין והסרט אירוויזיון של וויל פארל.
הפתעה: אנשים רואים את מה שאנשים רואים.
אז הסרט הנצפה של השנה, ע"פ נטפליקס, הוא סרט אקשן עם כריס המסוורת'? איזה קטע, זה היה המצב גם בקולנוע בשנה שעברה. קומדיות וסרטי אקשן מטופשים מושכים יותר צופים מדרמות-אוסקרים? כן, זה המצב, זה תמיד היה ככה. "רומא", סרט שחור-לבן על חייה של עוזרת בית במקסיקו סיטי בשנות השבעים, לא שובר את המקביל הביתי לקופות? אני בהלם.
הרשימה הזאת (עם כל ההסתייגויות הלגמרי נכונות לגביה), רק מראה שהמצב בנטפליקס הוא אותו המצב שמחוץ לנטפליקס. הדברים שהכי הרבה אנשים רואים הם הסרטים שהכי הרבה אנשים תמיד ראו. אבל לא, זה לא אומר שנטפליקס יפסיקו להשקיע בדרמות ו"סרטי אוסקר". זה פספוס של הנקודה. נטפליקס עושים הכל; הם רוצים להיות סופרמרקט שיש בו הכל בשביל כולם. בניגוד לבלוקבאסטר, שם המקום על המדף היה מוגבל ולכן הם התמקדו רק במה שהכי-הרבה-אנשים-רוצים-לראות, בנטפליקס אין מגבלה של מקום, וזה שפי עשרה אנשים ראו את "חילוץ" מאשר את "סיפור נישואין", זה ממש לא בעיה כל עוד הפקה של "סיפור נישואין" עולה עשירית מזו של "חילוץ". יותר מזה, מספר הצופים לא *באמת* מאוד מעניין את נטפליקס, מעניין אותם מספר המנויים. כמה אנשים עשו מנוי לנטפליקס במיוחד כדי לראות את "חילוץ"? הניחוש שלי – הרבה פחות מאשר אלה שעשו מנוי במיוחד כדי לראות את "רומא". נטפליקס צריכה את סרטי האיכות בדיוק כמו שהיא צריכה את סרטי האקשן, ואני לא חושב שיש שום סכנה שהיא תפסיק להשקיע באחד מהם, או בשני.
טוב, יש שתי בעיות:
האחת היא שיחס התקציב/צופים לא באמת עומד על עשירית תקציב/עשירית צופים. אני אצטרך קצת יותר מגיגול לילי על זה, אבל בגדול הרבה מסרטי האקדמיה שלהם יקרים ("האפיפיורים", נניח, או "הזהב של נורמן" באים עם תג מחיר של 40 מיליון דולר – פי 2 מ"קופסת הציפורים"). כמו שאתה אומר, אין להם באמת בעיה של מקום "על המדף", אבל כסף זה כסף, וחלק מה"הילה" של נטפליקס היא "המקום שעושה את הסרטים שאתה רוצה בתקציב שאתה עושה בחופש שאתה עושה". אם אף אחד לא רואה את הסרטים האלה בצורה שמצדיקה את התקציב, אני לא בטוח שנטפליקס תמשיך לעשות את זה (זאת השארה, כמובן: בהחלט אפשרי שהם ממש כן בשביל להמשיך למשוך יוצרים ולייצר באזז חיובי, אם הם מחליטים שזה חשוב להם יותר כלכלית ותדמיתית, מה שאפשרי לכאורה)
השנייה היא: למה בעצם אנחנו מניחים שיש הבדל משמעותי בין "הכניס מנויים חדשים" ל"גרף צפיות"? אם לאורך כל התקופה שלו ראו את רומא (כולל הנוטשים באמצע) כ-3.2 מיליון אנשים, ואילו את "חילוץ" קרוב ל-100 מיליון, מה ההנחה שאומרת שב"רומא" צצו יותר אנשים? (מלבד, אולי, שהוא יצא לפניו כרונולוגית אז היה פחות אנשים בנטפליקס מלכתחילה).
אם "רומא" באמת היה מביא אנשים אבל לא גורף צפיות, זה נתון שהייתי מצפה שהם יפרסמו במהלך מתקפת הבאזז יוצאת הדופן שלו (שאגב, גם היא באה עם תג מחיר של משהו בין 25 ל-50 מיליון דולר).
כאמור, אני לא חושב שמחר היא תפסיק את סרטי האיכות שלה – אבל אני בהחלט חושב שהם יכולים לשנות סדרי עדיפיות או להתחיל להתנהג כמו אולפני קולנוע אחרים, שבהם מדיניות ה"צ'ק פתוח" לא ממש קיימת. אם יש משהו שמונע את זה ממנה, אגב, זה לדעתי המחסור בפרס "גדול": האוסקר לסרט הטוב ביותר, או הפרס הראשון בפסטיבל קאן. הם כרגע עדיין בשלב שהם רוצים "להוכיח" את עצמם, והם מוכנים לשפוך על זה כסף (ראה למעלה), אבל השאלה היא כמה זמן זה עוד ימשיך, והאם זה באמת רק לנקודה הזאת או שאני שופט אותם לחומרה וזה בעצם מאהבת הקולנוע.
יכול להיות שאתה גולש חדש באתר
אבל פה נוהגים שלא לנבל את הפה, או לפחות להיות מנומקים כשמביעים כאלה דעות קצה.
נטפליקס עושים בעיקר סרטים סתמיים
ביקורות בזק על סרטי נטפליקס שראיתי:
XOXO – הרעיון של לעשות אנתולוגיית אימה של במאיות היה מסקרן. הביצוע לא היה מאוד מרשים.
אני לא מרגישה בבית בעולם הזה – זכור לי כסרט נחמד.
אוקג'ה – Meh. קטעים נחמדים פה ושם, אבל לא נשאר איתי אחרי הצפייה. ג'ייק ג'ילנהול נוראי.
עירום – לא סרט לולאת הזמן הכי גרוע שראיתי, אבל גם לא טוב במיוחד.
השמרטפית – סתמי למדי.
בהיר – אולי הסרט הכי גרוע של נטפליקס שראיתי. מאוד אהבתי את "סוף המשמרת" של דייודי אייר, אבל אז משהו רע קרה לו והוא עשה את "חבלה", "יחידת המתאבדים" והקלאסטר-פאק הזה.
פרדוקס קלוברפילד – דרך קלוברפילד 10 > קלוברפילד >>>>>>>>>>>>>>>>> פרדוקס קלוברפילד.
כשנפגשנו לראשונה – סתמי ביותר.
אילם – משעמם, די בטוח שפרשתי באמצע.
הבוס שלי בדייט – הסרט המקורי הכי טוב של נטפליקס שראיתי. חמוד מאוד, עם שני שחקנים ראשיים מקסימים.
לכל הנערים שאהבתי – חביב, אבל שכחתי אותו כבר אחרי יומיים.
סיירה ברג'ס היא לוזרית – בעייתי בכל-כך הרבה רמות. לא יודע לגבי לוזרית, אבל היא בהחלט בת-אדם נוראית.
כופר נפשה – אחרי שני סרטי "הפשיטה" הנהדרים, גארת' אוונס קצת פישל עם הסרט המטופש הזה. ראיתי עם חבר וצחקנו לא מעט (זאת לא קומדיה).
רומא – ZzZzZzZzZz
קופסת הציפורים – כל-כך מטומטם, אלוהים אדירים. אז ברור שסרט ההמשך כבר בתהליך.
מסור חשמלי מקטיפה – כיף! סוג של "יעד סופי" עם אנשי אמנות פלצניים. ג'ייק ג'ילנהול מוצלח.
נערה גבוהה – Not great, Bob.
האירי – ZzZzZzZz
סיפור נישואין – אחלה סרט, אבל לא הבנתי את ההייפ.
מחתרת השישה – בהחלט סרט של מייקל ביי. זאת לא מחמאה.
מיסי מסתבכת – רק רפרפתי עליו, אבל נראה כמו תסריט מתחילת המאה שהחליטו פתאום להפיק עכשיו.
משמר האלמוות – נשכח ביותר. כמו "אקס-מן", רק שכולם וולברין. כולל את אחד הרגעים הקרינג'יים של השנה.
יש לנטפליקס את המוצלחים ואת הפלופים, אבל הרבה מהסרטים שלהם פשוט סתמיים ונשכחים. בקושי ראיתי משהו מאלו שיצאו השנה, כי אף אחד מהם לא נראה לי מעניין מספיק להשקיע בו אפילו את השתי דקות שיחשיבו אותי בתור צופה. כמו שכתבו מעלי, הסדרות של נטפליקס בהחלט מצדיקות יותר את התשלום על השירות מאשר הסרטים שלהם.
משמר האלמוות
בדיוק ראיתי אותו אתמול; לאיזה רגע אתה מתכוון?
אני דווקא נהנתי, אף על פי שהסרט מנסה לדחוף מלא Lore ולהגיד מלא "אמירות" אבל אין זמן כי צריך עוד אקשן – כי בסופו של דבר האקשן בסדר ואת מה שחשוב לסרט להראות הוא יודע להראות…
משמר האלמוות זה The Old Guard?
כי אם כן – עדיין לא צפיתי, אבל לפחות חלקי הפאנדום שלי באינטרנט מגיבים בחום, ולמרות שאלימות זה לא בשבילי, אני מתפתה לצפות.
כן
אני יודע שהסרט מבוסס על קומיקס, אבל זה לא פוטר את נטפליקס או את סקיידאנס מאחריות לשם המטומטם הזה – אף אחד לא ימות אם תקראו לסרט "The Immortal Guard"…
לגבי אלימות – יש מספיק בשביל לקבל דירוג R (אני חושב שגם בלי הקללות) אבל לא ליותר משלוש שניות כל פעם, ככה שמבחינתי זה היה נסבל…
מה רע בשם The Old Guard?
משחק מילים חביב.
זה סרט די מטומטם
עלילתית החלק של הגיבורים בסדר, די קלישאתי בעיני- ראיתי את כל ההפתעות העלילתיות מגיעות מקילומטר.
הנבל ממש מחריד ברמת עיצוב הדמות, המוטיבציות שלו מעליבות אפילו בהשוואה לנבלים הכי טיפשיים שפגשתי אי פעם.
תאכלס היתה צפיה מהנה, אבל לא משהו שאי אפשר לחיות בלעדיו. כמו כן, אמנם הם מחדשים קצת בהתיחסות ללהטב (כי זה נונ אישיו שפשוט קיים בסרט) אבל מנגד אפשר להצביע על כל מיני בעיות בהתיחסות העלילתית לנשים, למשל.
למה 2 דקות?
כי אנליסט של נטלפיקס התבקש להכין רשימה של עשרת הסרטים הנצפים בנטפליקס שתכיל כמות גדולה של הפקות של נטפליקס כדי לתת לסרטים המביכים שלהם חזות של פופולריות. הוא הריץ כמה שאילתות ומצא הגדרה של צפיה שעונה על הקריטריון. כנראה שהרבה אנשים סוגרים את הסרט קצת אחרי שתי דקות.
שקרים, שקרים גסים וסטטיסטיקה.
מי סוגר סרט אחרי שתי דקות?
אולי אני המנותק, אבל אני מרגיש שזמן הכיבוי לסרט הוא אחרי זה: בשתי דקות אי אפשר להבין עדיין כלום על הסרט באמת. אם הייתי צריך לנחש מתי אנשים מכבים סרטים הייתי אומר שעה, חצי שעה או עשר דקות. מי שכיבה סרט אחרי שתי דקות, לתחושתי, מראש לא רצה לצפות בו (לא כולל מקרים חריגים כמו "משהו קרה ואתה צריך לעצור, מן הסתם)
אפשר להבין הרבה מהוייב של הסרט בשתי דקות.
נגיד, אני בטוחה שהרבה אנשים סגרו את רומא אחרי שתי דקות כשהם עדיין לא ראו כלום חוץ מספונג'ה.
אני חושבת שראיתי בין שתיים לחמש דקות מסרטים כמו אמלי ודה ספקטקולר נאו לפני שהבנתי שהם לא בשבילי. זה לא משהו שאני עושה לעיתים קרובות, אבל אני רואה איך זה יכול לקרות יותר לאנשים אחרים. במיוחד כשיש לך את האופציה של לדלג על השלב של לקרוא תיאור של הסרט או לראות טריילר ואתה יכול ישר לנסות את הדבר עצמו.
אני תוהה: באמת אפשר לשמור על נתוני הצפיה של נטפליקס חסויים?
הפקה של סרט בהוליווד מערבת כמה אוכלוסיות שאמורות לקבל תמלוגים על כל פעם שמישהו צופה בסרט הזה – במאים, כותבים, חלק מהשחקנים ובוודאי שחברות הפקה (אני מניח שלפחות חלק מהסרטים של נטפליקס מופקים על ידי חברות חיצוניות). דברים כאלה נרשמים בכל מני מקומות – הגורם שמקבל תמלוגים מקבל מכתב עם פירוט מספר הפעמים שצפו בסרט והסכום שמגיע לו בהתאם. על הסכום הזה, הגורם הנ"ל משלם מיסים.
וגם אם נטפליקס הצליחו להגיע להסדר לפיו הם לא חייבים לשלם תמלוגים לכל הגורמים המעורבים, אלא רק תשלום חד פעמי (ולעשות את זה בלי שהאיגודים המקצועיים הרלבנטיים יעלו על המשרדים שלהם עם לפידים וקלשונים), עדיין המידע הזה אמור להסתובב בין די הרבה אנשים בתוך נטפליקס ומחוץ לה (שוב, אנשי פיננסים, משקיעים חיצוניים ועוד). אף אחד מהם לא הדליף כלום עד היום? בכלל? אני מתקשה להאמין בזה.
לכל גוף כזה יהיה מידע רק על סרט בודד (או כמה סרטים)
וגם אז בטח בשיטת מדידה אחרת (בהתאם לחוזה). באופן כללי, נראה לי שכדאי להימנע מלחתום על חוזה מהסוג הזה עבור מוצר שלא נמכר "פר צפייה" (כלומר לא כרטיסי קולנוע או פיי-פר-ויו) כיוון שזה נותן לחברה המודדת את היכולת לשחק עם המספרים (גם אם אין לה כוונה לשקר ממש).
מה שכן, במערכות של נטפליקס יש בטח שפע של סטטיסטיקות הרבה יותר מגוונות, כמו בפעם שהם פירסמו את העובדה ש-53 צופים צפו בסרט כריסמס מסויים 18 יום ברצף:
https://www.telegraph.co.uk/technology/2017/12/12/creepy-netflix-tweet-viewers-tv-habits-provokes-privacy-concerns/
אבל זה נכון להרבה חברות אחרות, שמגינות על המידע שלהן הן על ידי אמצעים טכנולוגיים ובעיקר על ידי הסכמי סודיות חוקיים. גם אם עובד יבחר לסכן את עצמו בגניבת המידע הוא כנראה יעדיף למכור אותו תמורת כסף למתחרים מאשר להדליף אותו לציבור הרחב (מספר הצפיות של "סיפור נישואים" זה לא סקופ ברמה של סנודן).
השראה מדיגיטל
אני מתעסק לאחרונה עם דיגיטל (או מדיה חברתית, או איך שלא קוראים לזה בימינו), ואחד הדברים המעניינים בטבלה הזו היא עד כמה היא מזכירה טבלאות של נתונים מפייסבוק.
כשפייסבוק נותנים לך נתונים – והם עושים את זה באחת משתי דרכים: לא מספיק, או הרבה יותר מדי – הם קודם כל מציגים בפניך נתונים מנופחים. הם לא שקריים, הם רק מנופחים: במקום להגיד לך כמה אנשים קראו את הפוסט שלך עד הסוף, הם אומרים לך כמה אנשים נחשפו אליו, זאת אומרת, לכמה אנשים האלגוריתם של פייסבוק הכניס את הפוסט בפיד. ואם מדובר בסרטון, הם קודם כל יגידו לכמה אנשים הוא התנגן בפיד, שזה אותו דבר: כמה אנשים חלפו על פניו בעוד הוא מתנגן להם אוטומטית במשך שמינית שניה.
יש כאן מנגנון חכם, גם כי לעודד את האגו של אנשים זה תמיד קל, אבל גם כי יש כאן פיתוי עצום מצד אנשי הדיגיטל פשוט להעביר את הנתונים האלה הלאה, להנהלה – תראה, בוס, פרסמנו את המוצר החדש שלנו ותוך שעתיים 5,000 איש נחשפו לפוסט! וכשהשגנו 1,000$ בקידום של הפוסט, תוך שעה זה קפץ ל-25,000 איש!
פייסבוק גם נותנת לך נתונים רלוונטיים יותר, כמו מעורבות קהל (תגובות, לייקים, הקלקות, שיתופים) וכמו, וזה חשוב בהקשר הזה, צפיות של דקה+ ושל 3 דקות. כאן הפוקוס עובר לפעולה אקטיבית של המשתמשים – שהיא הגביע הקדוש של הדיגיטל. לכידת תשומת הלב של המשתמשים היא מה שאתה רוצה, כי בלי המינימום הזה לא תוכל להגיע לראש או ללב או לכיס שלהם.
נדמה לי שיותר ויותר, שירותי סטרימינג חושבים על עצמם לא במונחים של קולנוע, אלא במונחים של דיגיטל: סוג החוויה שהם מציעים אחר, תשומת הלב הנדרשת מצד הלקוחות אחרת, ומדידת הצלחה היא אחרת.
מה שאני מבינה מהרשימה היא שהקהל אוהב לראות גברים חתיכים ומסוקסים בגילאי 40 עושים דברים מגניבים ע"ע אוסקר אייזק (כל הקאסט של המשולש בעצם), מארק וולברג,כריס המסוורת,טרבנטה רודס,ראיין ריינולדס,לוק אוונס ונואה סנטיאנו. קיצר בשביל לתפוס תשומת לב של קהל צריך שחקן חתיך שריר ומזיע ולא מעבר. מאכזב… מה עם קצת סקטי נשים? איפה לעזאזל ליידי בירד
משמר האלמות?
גיגול קצר מעלה שלסרט יש… 72 מיליון צפיות בחודש הראשון?! כנראה חוסר הבנה שלי…
עדכון לרשימה הנ"ל:
מסתבר שהרשימה הזאת מתעדכנת כל כמה זמן. חמשת המקומות הראשונים נשארו כמו שהם, אבל חמשת המקומות התחתונים הם עכשיו:
6. המשמר הישן (או איך שלא קוראים לThe Old Guard) – 78 מיליון
7. אנולה הולמס – 76
8. פרוייקט פאוור – 75
9. צבא המתים + שמי חצות -72
קודם כל: שמי חצות??? נראה שקלוני עדיין שם שמושך אנשים כי מילולית לא ראיתי אף אחד שמדבר על הסרט הזה. מניח שהוא נופל בקטגורית "סרט שאנשים פתחו ואז סגרו אחרי זמן קצר".
שנית: מעניין שבשנה וקצת האחרונה, לכאורה שנת הסטרימינג הגדולה, עדיין אף סרט לא עבר את ה-80 מיליון צפיות כמו הסרטים שבאו לפני.
ולבסוף: עכשיו ש"האירי" וסרטים מעניינים יותר נפלו ממנה, הרשימ כמעט סופית הפכה ל"רשימת סרטים בינוניים שאפשר לשרוף מולם שעתיים, נניח".
אוקיי, אבל מלבד אנולה הולמס, אלו די המקבילות לבלוקבאסאטרים קולנועיים
אז אולי הם נופלים מהמקבילים שלהם בקולנוע, אבל ממש לא מפתיע שהם מנצחים את סרטי האיכות היותר נישתיים של נטפליקס (בדיוק כמו שקורה גם עם סדרות).
אה, היה ברור בזמן אמת ש"האירי" הוא אנומליה
פשוט חבל שאף אחד מהבלוקבאסטרים האלה הם לא סרטים.. טובים?
4 שנים אחרי
והרשימה נראית אחרת לחלוטין, ועם זאת די דומה:
1. הודעה אדומה (230.9 מיליון צפיות, 454.2 מיליון שעות נצפו)
2. אל תסתכל למעלה (171.4 מיליון צפיות, 408.6 מיליון שעות)
3. פרויקט אדם (157.6 מ' צפיות, 281 מ' שעות)
4. קופסת הציפורים (157.4 מ' צפיות, 325.3 מ' שעות) – הסרט היחיד ששרד לאורך השנים, באופן מפתיע.
5. להשאיר את העולם מאחור (143.4 מ' צפיות, 339.3 מ' שעות)
6. האיש האפור (139.3 מ' צפיות, 299.5 מ' שעות)
7. אם אין נסיך לי (138 מ' צפיות, 253 מ' שעות)
8. גיבורים זה אנחנו (137.3 מ' צפיות, 231 מ' שעות)
9. האימא (136.4 מ' צפיות, 265.9 מ' שעות)
10. רצח כתוב היטב: תעמולה יוונית (136.3 מ' צפיות, 320.3 מ' שעות)
כמה פרגונים: נראה שמדד השקיפות הכללית עלתה, ולמרות שיצאו מאז כמה סרטי המשך, עדיין נטפליקס מצליחים להחזיק את הטבלה שלהם על טהרת המקוריות (חוץ מ"רצח כתוב היטב 2"). הנתונים "מבוססים על נתוני הצפייה ב-91 הימים הראשונים", מה שאני מניח שנועד לנפח קצת את המספרים כדי להיראות אפילו יותר מרשימים מהנתונים שיש למעלה.
כמו כן, בסך הכל עדיין מדובר ברשימה מתעדכנת וגם סרטים חדשים יותר מצליחים להיכנס אליה, אם כי אני מניחש זה הגיוני יחסית לרשימה שהתחילה פרקטית לפני איזה 6 שנים.
עם זאת, ועם הפרגונים… יש משהו עדיין די מאכזב ברשימה הזאת, שכוללת שלל סרטים שהקונצנזוס היה שהם כנראה מזימה להלבנת הון. אם כי זה אולי לא הוגן כי הרבה מהם פשוט לא טרחתי לראות ואולי זה עליי.
קפריסיון כולה שלנו!
("תעמולה יוונית")
מדד הצפיות הוא תרמית
וממדד השעות אי אפשר להסיק הרבה.
את הנתון הבאמת מעניין – כמה צפו בשלמות – נטפליקס שומרת לעצמה.
כן, אם כי נשאלת השאלה מה אנחנו רוצים למדוד
הרי הכל כאן זה תחרות יח"צ, וגם חלק מסוים מהאנשים שהלכו לקולנוע לראות את, נניח, "הקול בראש 2" יצאו באמצע בגלל שהילדים שלהם פספסו או סתם כי לא בא להם.
כמובן, זה חוזר לבעיה הראשונית והיא שמדד צפיות מעולם לא יתחרה בכמות כרטיסים פשוט כי הוא פונקציה שונה לחלוטין – הליכה לקולנוע מצריכה הוצאה כספית, התארגנות מראש, ועוד בעוד שלראות סרט בבית זה ההיפך המוחלט ובעיקר לחפש להעביר שעתיים בלתי מחייבות.
יש הרבה מידע מעניין
כמה פרשו בדקות הראשונות?
כמה עצרו אחרי חצי סרט ולא חזרו?
כמה ראו עד הסוף?
אילו סצנות נצפו שוב ושוב?
כמה הפרק הראשון הבריח?
כמה הפרקים הבאים?
כמה נטשו בין עונות?
כמה צפיות חוזרות יש בעונה קודמת לקראת העונה הבאה?
להשאיר את העולם מאחור הוא אחלה סרט בעיני
שלא זכה למספיק הערכה ממבקרים. "אל תסתכל למעלה" הוא די כישלון, אבל נחמד לראות במקום השני סרט שלפחות מנסה לעשות משהו מעניין.