-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
נברסקה
Nebraska
אב מזדקן ושיכור נוסע ממונטנה לנברסקה כדי לפגוש את בנו שהתנכר לו, כדי לקבל פרס של מיליון דולר בו זכה בהגרלה.
תאריך הפצה בארה"ב: 22/11/2013
תאריך הפצה בישראל: 06/02/2014
אלכסנדר פיין מינוס שנאת האדם. סרט קטן וחמוד. אולי לא בדיוק "מחמם לב" אבל מפשיר. ברוס דרן וג'ון סקוויב אכן מעולים.
סרט חלש. השחור-לבן מיותר
Sideways היה ונותר סרטו הטוב ביותר של פיין. מילא המסע חסר היחוד או הפואנטה שעליו הסרט, אבל בשביל מה זה טוב לצלם בשחור-לבן, מה זה מוסיף פה?
ולמה ללהק את מקגרובר בתפקיד הראשי?
אמנם קומיקאים רבים מצטיינים בתפקידים דרמטים (הנקס, וויליאמס, קארי, בראבא) אבל מקגרובר הוא שחקן מעפן וזה בולט יותר כשכל השחקנים האחרים מעולים.
סרט חביב. בעיקר למבוגרים
'נברסקה' הוא סרט חביב מאוד. ברוס דרן חמוד בתפקיד הראשי, יש קצת הומור ציני משעשע וכמה רגעים עצובים ועלילת המסע טובה. אבל במהלך חלק מהסרט הרגשתי שהוא קצת עובר לי מעל הראש. לא יודע, אולי העובדה שזה סרט על זקן, שיש בו הרבה זקנים ושהוא עוסק קצת בנושאים לזקנים (ועוד הייתי בהקרנה עם זקנים) גרמה לי להרגיש שהסרט הזה לא בשבילי (אני אוטוטו בן 20). לא מאוד הבנתי מה השחור לבן ניסה להוסיף לסרט. להפוך אותו למדכא יותר? לגרום לצעירים להתרחק מהסרט? אין לי מושג.
"לגרום לצעירים להתרחק מהסרט"
אף פעם לא הבנתי את ההתנגדות האוטומטית לשחור לבן. הרבה סרטים משתמשים בפלטת צבעים יחודית בשביל ליצור אוויר כלשהי, מה שונה בשחור לבן.
עדיין לא ראיתי את נברסקה, אבל רוב הסרטים המודרניים שאני מכיר בשחור לבן (האיש שלא היה שם, סרט לבן) נראים מדהים, והיו נראים פחות טוב בצבע.
בעבר צעירים היו רואים בשחור-לבן :)
(ל"ת)
בן כמה אתה?
(ל"ת)
26
ואין קשר לגיל. אני מדבר על השנים בהם הצבע טרם חדר למדיום. בכלל, קלאסיקות רבות צולמו
בשחור-לבן, הפסילה האוטומטית הזו קצת מוזרה לי.
סוג של מקסים
אני לא בטוח אם זאת מחמאה כשמדובר באיש שעשה את "בחירות או לא להיות", אבל מדובר בסרט חביב ביותר. פיל-גוד שהוא קצת כמו הגרסה הממזרית והמרירה לפרקים של "להעיר את נד" הזכור לטוב.
הוא נשען בעקביות על שני עוגנים קומיים ולוחץ על אותן נקודות באופן כמעט אוטומטי יותר מדי פעמים, אבל הוא זורם לא רע ומהנה ברובו. ועדיין, אלכסנדר פיין היה מעניין יותר לפני שהוא עבר לעולם של סרטי מסע סבירים פלוס, לא מזיקים ופחות ארסיים.
הו, "להעיר את נד".
סרט מופלא (ואחלה פסקול) וכמעט-כמעט מושלם.
וואו.
לא ייאמן, סרט של אלכסנדר פיין שלא צוחק ובז לדמויות שלו. כנראה שכשהוא לא כותב את הסרטים שלו עצמו אז יש לו רחמים כלפי הדמויות.
אני מסכים עם mook שחבל שפיין כמו עוד מספר קולנוענים (או. ראסל וקרוננברג על רגל אחת, ואני בטוח שיש עוד) זנחו את הסגנונות הקולנועיים הייחודיים שלהם על מנת לייצר סרטים שפונים לקהל רחב יותר [ או שונה, במקרה של קרוננברג אם כי אני לא בטוח שיש קהל כלשהו לסרט כמו קוסמופוליס] אבל אני חייב להגיד שבסופו של דבר הסרט עבד עליי.
הנושאים שהוא דיבר עליהם,הדמויות הוואו-כל-כך-חמודות-אנחנו-בטוחים-שזה-אלכסנדר-פיין-שביים-את-זה?, המשחק המעולה של דרן [ וויל פורטה נחמד, אבל מחוויר לחלוטין לעומת דרן], המוזיקה נפלאה והצילום יפהפה מדי פעם אפילו במידה שעולה על התסריט כולם בסופו של יום הצליחו להלהיב אותי. ואולי זה בגלל הנושא הפשוט של ילד שמגלה מחדש את אביו שפשוט קסם לי כל כך. כן, יש גם ביקורת מסוימת על אמריקה אבל הרבה הרבה פחות מסרטיו הקודמים (אפילו מהיורשים, שלא היה מאוד חד. ועדיין) אבל הוא בעיקר סרט על ילד שפשוט מנסה להבין מי היה אבא שלו ואולי להבין את עצמו דרך זה. משהו בנושא הזה מאוד קסם לי והחיבור בין הדורות נעשה בצורה לא מעיקה וחמודה מדי אלא ישירה ולא מתחנפת ולא יוצאת מדרכה. כלומר, המסע שהגילוי מעביר את הבן הוא קצת מלאכותי, ואולי שחקן יותר טוב היה מצליח לעשות איתו יותר אבל כל הדור הזקן מלוהק ומשוחק בצורה כל כך נפלאה שזה לא משנה בכלל. למרות שהוא דמות מנותקת לחלוטין מהסביבה, האבא בגילומו של דרן הוא המפתח להצלחת הסרט והוא נפלא בכל דבר שהוא צריך להעביר – בין אם זה הרגעים הקומיים של הבלבול שלו, הנחישות הביזארית שלו לגבי הזכייה, חוסר ההבנה שלו לגבי מה הבן שלו רוצה ממנו , ההתכחשות לעברו וגם האמפתיה הבלתי נגמרת שיש לו לבני אדם. פורטה לעומתו מתקשה עם התפקיד היחיד שנתנו לו שזה עם הדמות וזה להיות מופתע לגלות עוד דברים על אבא שלו.
בקצרה? סרט חיבור אבא-בן שעובד רק בגלל האבא אבל הוא גם מספיק מצחיק ויפה בלי הצורך בצלע השנייה. ועם ההופעה העוצמתית והנהדרת של דרן באמת שאין בחירה רעה באוסקר לשחקן ראשי. גם אם אתם חושבים שהנקס או רדפורד ( שלא ראיתי עדיין) נשדדו הם נשדדו על ידי הופעות ראויות בפני עצמן אחת אחת.