את רוב הדברים בחיים אנחנו מודדים באופן יחסי: מקום המגורים, החברים, העבודה, הקינוח במסעדה – איך הם ביחס לפעם הקודמת? לחבר מהתיכון? לבוס הראשון שעבדנו אצלו?
גם רימייקים, כמעט תמיד, דורשים השוואה לסרטים המקוריים שלהם, ובייחוד כשאלה רימייקים לקלאסיקות של דיסני: "כן, 'דינוזאור' הוא סרט נחמד, ויפה שדיסני השקיעו והקימו לתחייה כמה מינים של דינוזאורים כדי לצלם אותו, אבל זה לא המקור". אבל אם נקודת המוצא של כל סרט שיצא מהפרוייקט הזה הייתה ההשוואה לסרט המקורי, הרי שסוף סוף הגיע סרט שאפשר לבחון מחוץ למסגרת הזאת.
כי "מולאן" גרסת 2020 הוא פשוט כשלון מחפיר, סרט איום ונורא בפני עצמו, ולא צריכים להעמיד מולו את הגירסה המצויירת (והמופתית) מ-1998 כדי להבין את זה. לא צריכים לדון האם הוא הוסיף משהו (דמות אחת) או גרע משהו (הרבה – שירים, אדי מרפי), לא צריכים להשוות אותו אפילו לסיפור העם הסיני עליו מבוסס הסרט המקורי: אפשר לקטול אותו גם בלי לקרוא לתגבורת.
הסיפור נשאר כמעט זהה: מתקפת פראים רצחנית מתרגשת על ממלכת סין, והקיסר מורה על גיוס מילואים כללי כדי להתמודד עם הפלישה. נערה סינית בשם מולאן דואגת לאביה המבוגר וחוששת שיגייסו אותו לצבא, ולכן היא מרמה את משפחתה ואת חיילי הקיסר ומתגייסת למלחמה כשהיא מחופשת לגבר, כי לנשים אסור להיות לוחמות. העמדת הפנים הממושכת גורמת לה לקונפליקטים פנימיים וחיצוניים, עד ש… אאוצ'! מצטער, ברגע שכתבתי את המילה "קונפליקטים" המקלדת נתנה לי מכת חשמל קטנה ושאלה אותי אם אני בטוח מדבר על הסרט הנכון.
תראו, באמת קשה לי. אני איש של אסקפיזם ואוהב סרטים 'גדולים' שהופקו במאות מיליונים וכוללים הרבה אקשן ומרדפים. קל מאוד לגרום לי להתלהב מיצירות כאלו, אבל את "מולאן" החדש אני כמעט מתעב.
כי אתם יודעים מה אין בו, אפילו לא פירור? רגש. הבעה. לב. משהו, לעזאזל. זה לא סרט, זה טמפלט יעני-פמיניסטי מלא בקלישאות. בעצם איזה קלישאות, הוא מלא בכלום ושום דבר – קלישאות עוד היו מצילות אותו.
מולאן מתחילה ומסיימת את הסרט בלי שאנחנו יודעים עליה כלום מעבר לכך שהיא 1. אישה, 2. לא גבר, 3. יכולה להיות גבר, אבל היא אישה. או משהו כזה. אני לא צוחק. אין לי דרך אחרת להתייחס לרגע הכה מכריע בסרט, בו מולאן מחליטה להיות ישרה עם עצמה ועם מי שהיא, ואז ממשיכה לעשות בדיוק מה שהיא עשתה עד עכשיו.
כל העוקץ של הסיפור – ההתחזות – מרודד לחלוטין. לנשים אסור להתגייס לצבא, כי נשים אמורות להיות נשים, ולא חלילה גברים, שזה אומר שאסור להן להתגייס לצבא, כי נשים אמורות להיות נשים, וחוזר חלילה. זה נשמע פתטי, וזה אכן פתטי. המסר הפמיניסטי לכאורה שבסרט כל כך מגוחך ומוקצן שאפילו אם הסרט היה פארודיה זה היה מוגזם. מולאן היא פשוט הכי חזקה והכי מוצלחת והכי חכמה והכי מיומנת, והכי חשוב – בעלת הכוח העל טבעי לשמור על הבעת פנים קפואה וחסרת רגש בכל סצינה שהיא, בין אם היא מגנה על קיסר סין במו ידיה, מעופפת מעל חניתות שלופות וחצים מזמזמים, או יושבת בפגישה שאמורה להכריע למי היא תינשא. בלוק אטום כל כך בתפקיד ראשי לא ראיתי מעולם.
כתוספת למסר הכה חשוב, הונחתה דמות חדשה לגמרי לעלילה – מכשפה שנמצאת בצד של הרעים ואמורה להוות איזושהי קונטרה לגיבורתנו הקשוחה. אין ספור לכשלים שכרוכים בדמות הזו. קו העלילה שלה הזוי לחלוטין, השחקנית (גונג לי) לא גרועה כמו השחקנית בתפקיד הראשי אך לא מפגרת אחריה בהרבה, אבל הבעיה הכי גדולה היא הפנטזיה שהדמות הזאת מביאה לסרט. היכולות העל טבעיות שלה הורסות לחלוטין את ההיגיון של הסרט כשהן מופיעות ונעלמות לפי צורכי התסריט או גם בלי קשר אליו.
גם סיפור המסגרת והשחקנים שמחזיקים אותו לא משהו בכלל. הטקטיקות של מפקדי הגדוד בו חברה מולאן מטומטמות אפילו ביחס לטקטיקות של לוחמה בסרטים הוליוודיים, וזאת תחרות קשה. יש רגע מסוים בסרט בו המפקד (דוני ין) נותן פקודה כה טפשית, שמעניין כמה טייקים נדרשו כדי שהשחקן יצליח לומר את השורה שלו בלי לצרוח באמצע על התסריטאי.
השיא של הסרט מערב את הקיסר (ג'ט לי. היי, מזמן לא שמענו ממך) ואת האויב הראשי (ג'ייסון סקוט לי, שנראה כמו האח הפחות חתיך של ג'ייסון ממואה) בסדרת סצינות מוזרות ומופרכות, מלאות ברגעים מטופשים ודמויות שנוהגות בטמטום אפילו ביחס לסרט הזה: יש סצנה בה הרשע הגדול יורה במישהו, מפספס, ואז ממתין משום מה דקות ארוכות במקום לירות פעם נוספת. זה הרבה יתר מטופש בפועל מאיך שזה נשמע.
כל הגיאוגרפיה של סיקוונס השיא הזה (ושל הסרט בכלל) נעשתה בצורה מזלזלת לחלוטין. דמויות רצות ממקום למקום ונלחמות בעוז, ולצופים אין מושג על מי הן מגינות ואיזו דרך הן חוסמות, או מי אמור להגיע לאיפה ולמה.
הבעיה הזו היא לחלוטין פאשלה בבימוי – הצופים אמורים לדעת היכן למקם את הדמויות – והגיע הזמן להפנות אצבע מאשימה למי שניצחה על הקקפוניה הזו: ניקי קארו, הבמאית, שהיא כנראה זאק סניידר בתחפושת נשית. מי עוד יכול לשפוך כזו כמות של תיאטרליות על סרט אומלל אחד, להוסיף סלואו מושן בכל מקום אפשרי ולדאוג רק לויזואליה על חשבון כל דבר אחר?
באמת שקשה לי לחשוב על משהו חיובי שאפשר למצוא בסרט הזה. הוא גרוע בצורה שלא תיאמן: הוא משעמם, חסר רגש, חסר פואנטה, וה"מסר" שהוא רוצה להעביר כל כך צעקני מצד אחד ושטחי מצד שני עד שהוא מעורר סלידה במקום הזדהות.
בדיון הבלתי נגמר בעד או נגד הרימייקים של דיסני תמיד נטיתי לחיוב. "אלאדין" היה בידור מעולה, "ספר הג'ונגל" היה מרהיב, "מלך האריות"… נו, בזכותו נקבל פריקוול בבימויו של בארי ג'נקינס, אז אני גם בעד, בערך. אבל "מולאן"? על הביזיון הזה אני אתקשה לסלוח. יש מצב שעברתי עכשיו צד.
הו, עכשיו אני רוצה לשמוע מה היא הפקודה הכה-טפשית
במיוחד בהתחשב בכך שעכשיו אני לא רוצה לראות את כל הסרט.
אין סיבה לעבור צד
תמיד הרימקים היו או טובים או בסדר או גרועים, זה היה לחלוטין תלוי סרט(כמו כל סרט למעט אנמציה של דיסני אז אני מבין את הבעיה).
אליס גרוע
מליפינסט בסדר
ספר הג’ונגל ואלאדין מצוינים
וכו וכו
אז מולאן מצטרף לגרועים בחבורה . נו נקווה שפעם הבאה יהיה יותר טוב
כמו ברוב המקרים שבהם יש צדדים
"X תמיד טוב" ו "X תמיד רע", התשובה הנכונה היא "אין תמיד, תסתכלו על המקרים בנפרד, מה הבעיה איתכם?!".
זה עקרונית נכון, אבל יש כאן גם יער שצריך לקחת בשכלול
אז כן, כל סרט כדאי ורצוי לשפוט בעד עצמו כ"איך הוא יעביר לי שעתיים". אבל מבחינת מגמה כללית: יש בהחלט סיבה לא לשבת על הגדר בכל הנוגע לרימייקים הנ"ל.
הבעייה הגדולה עם הרימייקים לא בהכרח קשורה לאיכות התוצר הסופי
הבעייה הגדולה היא שנכנסנו לגל בלתי נגמר בו כמעט כל סרט לייב אקשן חדש של דיסני הוא רימייק לסרט אנימציה מהעבר וכמעט כל סרט אנימציה שיצא אי פעם בדיסני וקצת הצליח כבר קיבל רימייק לייב אקשן או עתיד לקבל.
הבעייה היא שכבר כמעט בכלל לא נעשים בדיסני סרטים מקוריים בלייב אקשן.
הבעייה היא שהורסים את היחודיות של סרטי האנימציה כשלכל סרט אנימציה יש מקבילה בלייב אקשן.
הבעייה היא שהם מנצלים את רגשות הנוסטלגיה של הציבור כדי לעשות כסף קל, ומכיוון שזה הולך להם, לא נראה שהם צפויים להפסיק בזמן הקרוב.
נכון, אבל "האם הרימייק הזה טוב"
היא שאלה נפרדת מ"האם צריך שיהיו בכלל רימייקים", ובסופו של דבר יכולה להיות המסקנה "אני כן אוהב את הסרט, אבל מעצבן אותי שהוא רימייק, תעשו פחות רימייקים".
פח אשפה של סרט
בקצרה, הדבר הכי מטומטם בסרט הזה הוא שהוסיפו את הרעיון של הצ'י. כלומר, מולאן היא לא סתםםם חיילת טובה, היא חיילת טובה כי היא נולדה עם צ'י חזק (שזה ג'יבריש מוחלט וחוסר הבנה של מה זה בעצם צ'י). כל האיפיון של מולאן הוא "יש לה צ'י חזק למרות שאסור כי צ'י זה של בנים" וזה מגדיר אותה מילדות, אז בעצם היא סופר הירו / ג'דיי / הנבחרת, וזה מבטל את מה שהיה מעורר הזדהות בדמות המקורית.
חוץ מזה, הסרט גם משעמם, כתוב מטומטם ולא מעניין אסתטית.
אה, והפכו את הצרצר לדמות של רליף קומי וזה נוראי.
פה התלוננתי עליו טיפה יותר בהרחבה: https://www.youtube.com/watch?v=D1sTuwkiLUg&ab_channel=NaamaRak
לא ראיתי את הסרט
אבל ראיתי ביוטיוב את הגרסה המחודשת ל"אצלי תצאו גברים".
והמילה היחידה שעלתה לי לראש הייתה "ונדליזם". לקחת משהו יפה (ואפילו אחד הדברים הכי איקוניים של דיסני) ולהחריב אותו.
אני לא מדבר על זה שהוא איטי ומשעמם ולא מצחיק, בניגוד למקור. אני מדבר על הבסיס. בסרט המקורי השיר הזה מספר סיפור: מולאן מנסה להשתלב ולא מצליחה לעמוד בקצב, ונקודת המפנה מגיעה כשמולאן בוחרת בדרך "הנשית", ולא "הגברית" – כלומר במקום ללכת ראש בקיר ולטפס על העץ למרות המשקולות כמו שכולם ניסו עד עכשיו, הוא משתמשת במשקולות כדי לטפס על העץ (עניין שמתכתב גם עם הסצנה בארמון). זה כמובן מבוים נהדר, כל המשחק עם האור והצל והמוזיקה.
ובסרט החדש? כלום. צריך לעלות עם דליים במעלה ההר, ומולאן בהתחלה לא מצליחה, ובסוף היא כן מצליחה. למה? מה קרה פתאום? איזה ערך מוסף היא הביאה? שום דבר.
אז מהביקורת שלך אני לומד שגם שאר הסרט הוא כזה. נו, הפתעה גדולה.
בקשר לדליים
מולאן יכולה כל הזמן לעלות בקלות, אבל היא מעמידה פנים שלא כי היא עדיין מעמידה פנים שאין לה כוחות כי לנשים אסור שיהיה כוחות. נכון שהיא מחופשת לגבר ולכן יכולה להראות שיש לה כוחות, אבל… רגע… כן, זו הסיבה שבסוף היא כן עולה בקלות: היא נזכרת שהיא לא צריכה להעמיד פנים כי עכשיו כולם חושבים שהיא גבר.
אז.. כן, זה מטומטם XD
אל תשכח....
אל תשכח שהם מודים לשינג'יאנג (עיר מחנות הריכוז) בקרדיטים
יעני טעויות אפילו בקרדיטים
צפו בזה, 10 דקות של פאן
https://www.youtube.com/watch?v=BfygsYajMVo&t=271s&ab_channel=Vito
הכל אמת - אחד הסרטים הכי גרועים שראיתי בחיי
(ל"ת)
זה מצחיק, כי אני מסכים עם הביקורת אבל בסופו של דבר נהניתי מהסרט.
כן, הסרט המצוייר *הרבה* יותר מוצלח. אבל, בגלל שהעיבוד הולך רחוק יותר אפשר להנות ממנו בתור סרט של שעתיים. הוא לא סרט מושלם, אבל בניגוד לרימייקים האחרים של דיסני הוא לא שחזור שוט בשוט של הסרט עם מסרים יותר מודרניים והרגשה שאתה רואה את הגרסה ההרבה הרבה פחות טובה ונמתחת של הסרט המקורי.
עם כל הדברים הטפשיים בסרט (שעם רובם אני מסכים, למרות שלפי דעתי האקשן היה מאוד מוצלח והשחקנית הראשית לא רעה בכלל) והעובדה כלשעצמו לא מדובר בסרט מצויין, זה עדיין אחד העיבודים הטובים של דיסני לדעתי. את מלך האריות אי אפשר היה לראות בלי לחשוב כמה הסרט המקורי יותר טוב (כי זה היה שחזור של שוט לשוט כמעט), בלי שום רגש, בלי להביא שום דבר חדש לשולחן. את 'היפה והחיה' תיעבתי, כי זה נראה לי כמו הסרט המקורי אבל בהילוך ממש ממש איטי. אני לא אדבר אפילו על היפהפייה והיחפן.
בקיצור, זה סרט שאפשר לעשות הפרדה בינו לבין הסרט המקורי, וככזה להעביר איתו שעתיים בהנאה, ובסך הכל לפי דעתי אחד הרימייקים המוצלחים של דיסני.
אוקיי, אז לא כזה גרוע
כלומר, זה סרט שהוא בהחלט גרוע – אבל אולי יותר משהוא "גרוע", הוא מטומטם. ממש. מעבר לשאלת ההחלטות של הדמויות, יש משהו בבסיס הסיפור שפשוט מרגיש לא ברור – של מספר שצריך לספר סיפור רק עם 100 מילים ועם אילוצים אקראיים שמתקילים אותו בהם.
בניגוד לקטילה של יצחק, זיהיתי, בכלליות, את המהלך של מולאן – אבל הוא מהלך קוסמטי ולא פנימי, ונראה שמספרי הסיפור פספסו את זה. ההשוואה כאן בעצם היא פחות "מולאן" המקורי, ואולי יותר "ינטל" (אם כי כמובן שיש אלף אלפי הבדלים, כן?). בשני הסרטים (ינטל והרימייק של מולאן) הדילמה העיקרית של הדמות היא סביב ההסתתרות, ואילו ב"מולאן" המקורי ההסתתרות היא משהו שהסרט משתמש בו כדי לתת למולאן לגלות את ייעודה. היא במובן מסוים "מועדת" לתוך הצבא ומגלה בו כשרון, ולא, כמו מולאן ברימייק – ברוכת כשרונות שרוצה לממש את עצמה כלוחמת ורק צריכה להסתיר את נשיותיה.
זה ציר הגיוני, בסך הכל, ולכאורה הקונפליקט אמור לזרום מעצמו, אבל כאן דיסני הפסידו ממשחק הללכת עם-בלי של שמירת המבנה הכללי אבל החלפת פרטי העלילה בין הרימייק לעלילה. אפשר לראות ב"ינטל", למשל, את הכאבים שההסתרה שלה עושים לה, ויש לה יתרונות לשני הצדדים – מימוש עצמי בצד אחד, מימוש רומנטי בצד אחר. כאן.. אין את זה. ואכן, אין באמת "מחיר" לגילוי של מולאן, ובכך כל הרעיון הדרמטי מסביב לתסריט נופל. הסרט מציג סצנה גדולה שבה מאיימים על מולאן במוות, אבל אז חוזר בו שנייה אחר כך כי טוב, בסדר, בעצם לא.
וכשאין את הציר המרכזי הזה שבנוי היטב, הכל מסביב לזה מגומגם וקורס – יש דמויות משניות, אבל מה הנקודה שלהן? יש אויבים, אבל הדינימיקה ביניהם חסרת כל הגיון ורק מובילה לבסוף בקטע שהיה אמור, פרקטית, להתרחש בהתחלה.
בניגוד ליצחק, אני לא חושב שניקי קארו דווקא במאית רעה – הסרט הזה יפה (טוב, לא כולל אפקטים) וקארו מצליחה להעמיד מצלמה ולהראות צבעוניות בצורה מוצלחת יותר, נגיד, מהבוליוודיות-המתנ"ס של אלאדין של ריצ'י (סרט שאני אוהב! אבל הויזואליה שם דורשת הסתגלות). אבל או שהיא ויתרה או שהיא לא באה מושקעת מראש בתסריט, והתוצאה היא תסריט שהוכנסו אליו כל הערות האולפנים, אבל בלי מישהו שיעשה בהן סדר מינימלי ויראה שבסוף נשאר תוצר עקבי ומעניין.
זה לא נורא, כאמור, ואולי זה רק הביקורות הקוטלות שגורמות לי לרחם אליו במידה מסוימת – אבל זה כן מאוד מאוד טיפשי.
נקודת בונוס שלא לכאן ולא לכאן – האם זה העירום הנשי (המרומז, נו, ובכל זאת) הראשון של דיסני מאז… מולאן המקורי? כי דיסני לא אוהבים לסכסך שמרנים ולא אוהבים לסכסך אף אחד ולכן לרוב אין בסרטים שלהם מיניות (יש קצת "לבהות בגברים חשופי חולצה" אבל זה לא אותו דבר), וכאן.. גם אין, אבל זה בהחלט היה חריג בנוף סרטי דיסני. או שאולי אני טועה?
היה קצת ב"מכושפת", לא?
בסצנה שג'יזל נופלת עטופה במגבת מהמקלחת על רוברט (או איך שלא קראו לו, העו"ד) בדיוק ברגע שבו הארוסה שלו נכנסת הביתה
נראה לי שכן
אבל אני לא בטוח אם הוא ממש נופל למה שאני מתכוון – הוא סרט של דיסני, אבל לא ממש שייך ל"קאנון" הרשמי אלא יותר לסרטי הלייב אקשן של האולפן שרובם די באים והולכים – אז כלומר, אולי היו עוד כמה כאלה גם בעשור האחרון?
אבל בכל מקרה, כן. לכל הפחות מאז שם.