הביקורת להלן לא תכלול את הדברים הבאים: תסכול מהניסיון הנוסף של דיסני לחלוב מותגים שצריך לעזוב בשקט, תהייה על הסכמתו של בארי ג'נקינס לביים את הסרט, זעם על עצם החוצפה שבהתיימרות להידמות לסרט המקורי או דעותיי בעניין האם אנימציה פוטו-ריאליסטית היא לייב-אקשן או לא.
והסיבה היא לא שלא אכפת לי מכל זה, אלא שבשורה התחתונה זה לא ממש משנה: הסרט כאן על אפי ועל חמתי. ובהיעדר משהו גדול אחר בבתי הקולנוע (וגם כי זה היה בחינם, בסדר), וחמוש בציפיות די נמוכות, צפיתי בו, והאמת? הוא ממש סבבה.
אנחנו מתחילים עם תזכורת לדבר הטוב היחיד שהיה ברימייק מ-2019: טימון ופומבה מהדורת סת' רוגן ובילי אייכנר. מייד בתחילת הסרט (כלומר, אחרי ההקדשה לזכרו של ג'יימס ארל ג'ונס), הם מתבקשים לשמור על קיארה הצעירה, בתם של סימבה ונלה שפורשים לזמן קצר ל… מה המקבילה אצל אריות לסיפור החסידות האנושי? בכל אופן, זה. מדובר בחמש דקות שלפחות אותי קרעו מצחוק: הפאנצ'ים היו נהדרים הן בפני עצמם והן בתור מה שבעצם תפקד כדדפול של העולם הזה – בדיחות מטא בוטות שכאילו לא שוברות באמת את הקיר הרביעי אבל בפועל כן. הקטע הזה ממשיך לאורך כל הסרט, אגב, כשהסרט עובר לספר את סיפורם של מופאסה וסקאר שלשמו התכנסנו, בקריינותו של רפיקי המנדריל; בערך פעם ברבע שעה אנחנו חותכים שוב למערה שבה מסופר הסיפור ושומעים את הטייק הלוהט של צמד-החמד על מה ששמענו עד כה. ברוב הפעמים זה עדיין מצחיק.
אבל כאמור, זה לא העיקר: מופאסה הגור מאבד יום אחד את הוריו אחרי שיטפון פתאומי, ונסחף הרחק משם עד שהוא ניצל על ידי גור אריות אחר, טאקה. אביו של טאקה, אובאסי (לני ג'יימס), לא אוהב זרים, אבל הלביאה אש (טנדי ניוטון) פורסת על הניצול את חסותה. מפה לשם שני החברים גדלים ומתחילים לדבר בקולותיהם של אארון פייר וקלווין הריסון ג'וניור, ומתמודדים עם להקה מסוכנת של אריות לבנים שמשתלטת על עוד ועוד טריטוריות, ומונהגת על ידי קירוס, הלא הוא מאדס מיקלסן שהחליט שסוף סוף הוא צריך גם לדבב נבל ולא רק לגלם אותו בלייב אקשן.
אבהיר מייד שכצפוי, אין לנו כאן פריקוול שעומד באותה שורה עם אחת מהקלאסיקות הגדולות של כל הזמנים. אבל כן יש כאן סרט חביב וזורם, עם מעלות וחסרונות, שאם מורידים ממנו את היומרות הוא בסך הכול בילוי די מהנה עם עלילה סבירה לחלוטין.
אחת הנקודות שבהן הסרט נוגע, למשל, היא אחריותו של מלך. זה כמובן אחד מהחלקים הכי מרכזיים בסרט המקורי – אבל שם זה נחקר מהכיוון של החיים ההוללים וחסרי הדאגות בסגנון האקונה מטטה. הפעם האתגר הוא לא מהכיוון של אלטרנטיבת חוסר האכפתיות, אלא בבניית האמון העצמי מלכתחילה; זאת דרך מעניינת, ואומנם (כמו תתי-עלילות אחרות) לא מטופלת בשיא הקוהרנטיות, אבל היא שם והיא עובדת.
אבל בכל מקרה, הסיפור המעניין יותר הוא כנראה לא האוריג'ין של מופאסה, אלא זה של סקאר. לא קשה לנחש במהלך הסרט מי הולך להיות סקאר (ואותו קומנטרי של טימון ופומבה מתייחס לזה בפירוש), אבל כן מעניין לראות את זה נבנה, ומבחינתי זאת אחת ההצלחות הבולטות של הסיפור. במהלך הצפייה נזכרתי בסרט אחר שראיתי השנה ובו סיפור מקור של נבל מפורסם וכיצד הוא הסתכסך עם גיבורנו; ובכן, בכל הנוגע לאמינות של המהלך, "מופאסה" מנצח (אומנם בנקודות) את "רובוטריקים: ההתחלה". ההעמקה בדמויות המוכרות אמינה ועקבית, ודי משכנעת בצורה שבה נקודה מובילה לנקודה. החברים הצעירים מעניינים ומעוררים הזדהות, והקונפליקטים נזרעים בצורה טובה לאורך הסרט וארוגים בצורה שמרגישה אורגנית גם למאבק מול הנבל וגם לצמיחה של הגיבור.
עוד חלק עיקרי שמפתיע לטובה הוא הפסקול, שנבנה כמובן על שני דברים: שירים, ונעימות שמרפררות לסרט המקורי. נתחיל מהשני: ניקולס ברית'ל – מלחין מהדור החדש יחסית בהוליווד שעבד עם הבמאי בעבר ולמרות שלוש מועמדויות לאוסקר וזכייה אחת באמי עוד לא הצליח להרשים אותי אישית – גם פה לא מתרומם יותר מדי ונשען בצורה בולטת על היצירות האייקוניות של האנס זימר. אבל לעומתו לין מנואל מירנדה – הגם שלא הצליח ליצור כאן את "גלגל החיים" החדש – כן כתב שירים מוצלחים וקליטים שמפתחים (ברוב המקרים) את העלילה בלי להרגיש מאולצים. יש אפילו כמה פעמים שבהן הסרט כביכול מרים להנחתה של שיר אבל אז נעצר בצורה שדי משדרת "אנחנו נשיר רק כשנהיה חייבים באמת", וזה ראוי להערכה (וכמובן שגם הנושא הזה זוכה לעקיצה באחת הגיחות למערה). הפייבוריטים מבחינתי, אגב, הם השיר "אני יודע שזה אתה" שמופיע ממש לקראת המערכה האחרונה, וקצת פחות ממנו "ביי ביי" שמבצע מאדס מיקלסן; שניהם מצליחים להיות לא רק מהנים, אלא גם רפרנסים לא רעים ל"אהבה יש באוויר" ו"נתכונן" מהסרט המקורי. מה שכן, לא ראיתי (או שמעתי) את הגרסה המדובבת; ניתן להניח שהפער בין המקור לחידוש יגדל, כי מי לעזאזל יכול להתמודד מול השילוב של שפרירה זכאי ואלי גורנשטיין.
כשעוסקים בשירים בסרט מיוזיקל, צריך כמובן לעסוק גם בעיבוד הוויזואלי שלהם. אבל לפני כן אני מוכרח להתייחס לוויזואליה הכללית ולהגיד שלמרות שהטריילרים והפוסטרים באמת נראו בעייתיים, בצפייה באיימקס תלת ממד כל עמק המוזרות נעלם לו ונגוז והסרט פשוט נראה מדהים. יהיו שיאמרו שיותר מדי מדהים, וחסר איזה חספוס שיוסיף ריאליזם לטבע היפה באופן בלתי נתפס שיש על המסך; אבל בפועל כשישבתי שם באולם הרגשתי שוב ושוב את אותה השתאות שחשתי מול "ספר הג'ונגל". זה באמת מטורף מה שקורה כאן. גם הרימייק היה נראה מעולה, אבל שם כל הזמן הייתה לנו הציפור בראש שהשוותה לאנימציה המוכרת ולגלגה על חוסר המעוף; הפעם אנחנו בלוקיישנים חדשים (רוב הזמן), ולמשל השיר "אני יודע שזה אתה" מתרחש במערה מושלגת עם השתקפויות של קרח מכל עבר וזה פשוט עוצר נשימה. אני מוכרח גם להוסיף שיש רגע ויזואלי אחד של חיבור לעלילה המקורית שהיה אחד הרגעים הכי מרשימים בסרט, וגרם לי ולשותפי לצפייה לפלוט ביחד "וואו" באופן בלתי רצוני.
אם להתחבר חזרה לעיבוד של השירים, הרי שדווקא פה יצאתי אמביוולנטי: בעוד שבכל שאר הסרט הבימוי בטוח בעצמו וכולל סצנות מרשימות מאד של מרדפים, הרי שדווקא בשירים הוא קצת יותר מהוסס ומסתמך יותר מדי על קלוזאפים במקום לעשות טריקים מגניבים יותר שיציפו את המסר של השיר. גם כאן, אותו שיר במערת הקרח ראוי לציון לשבח, כיוון שהוא היחיד שכן עשה את זה טוב, ואולי לכן אותו אני הכי אוהב.
בסופו של דבר, אין לי איך לשכנע אתכם ש"מופאסה" הוא סרט נצרך; אבל אחרי שצפיתי בו, אני גם לא משוכנע שהוא מיותר. הוא עושה כמה דברים ממש טוב וחלקים בסיפור שלו נוגעים ללב; יש בו שירים טובים וקליטים; יש לו ויזואליה עוצרת נשימה, והוא כולל גם כמה עקיצות טובות ממש על עצם קיומו, כך שהוא מצליח לפייס את מי שכועס על אותו קיום. אבל הכי חשוב זה שהוא מצליח במטלה הקשה מכולן – להיות פריקוול שמוסיף נופך לסרט המקורי. אז גם אם לא באמת צריך אותו, נחמד לי שהוא כאן.
טימון ופומבה היו אחד הדברים הגרועים ביותר בסרט מ-2019
לקחו דמויות כל כך כיפיות וחינניות והפכו אותם למעצבנות ברמה שבא לך שמישהו יתן להם איזה כאפה הגונה ושיסתמו כבר.
וזה שהם מכניסים בדיחות מטא זה פשוט מעצבן בטירוף.
זה לא דדפול פה ולא בכל מקום בדיחות מטא מתאימות. פה, ספציפית, בדיחות מטא ממש, אבל ממש, לא מרגישות שייכות ורק מוציאות אותך מהסרט.
את הסרט הזה עוד לא ראיתי, אבל כבר מהטריילרים ניתן לראות שטימון ופומבה אפילו מצליחים להיות יותר מעצבנים מבסרט הקודם (נכון ש״האקונה מופאסה״ זה כל כך מצחיק? נכון? נו, למה אתם לא צוחקים? זו הבדיחה הכי שנונה בעולם) והעובדה שהם קוטעים את הסיפור מעת לעת רק מורידה לי את מעט החשק שאולי היה לי ללכת לראות את הסרט המיותר הזה.
יום יבוא וישכחו מהשטות הזאת ומהשטות שיצאה ב-2019, ומה שישאר אז זה רק הקלאסיקה העל זמנית באנימציה ידנית מ-1994.
מלך האריות יש רק אחד ורק אותו יזכרו גם בעוד שנים רבות קדימה.
אני חושב שההבדל העיקרי זה הנרקיסיזם
כלומר, טימון ופומבה במלך האריות המקורי (ולדעתי גם בסדרה וסרטי ההמשך אבל לא חותם על זה כי לא ראיתי הרבה זמן) לא כל כך דורשים באופן תמידי את תשומת הלב של הסובבים איתם במטרה הסופית שהיא שכולם ישימו לב שהם קיימים והם והם והם.
להיפך, הם דמויות שטותיות אבל מאוד מאוד אמפתיות ואכפתיות והאגואיזם שלהם בא לידי ביטוי בפחדנות ונסיגה מכל איום, דבר עליו הם מתגברים בשביל לעזור לאחרים, כי זה הדבר הכי חשוב בעיניהם באמת.
ב"מופאסה"… אין את כל זה. הם שתי דמויות שרק רוצות תשומת לב כל הזמן ואין להם שום מטרה לעזור לאף אחד או אידיאל אחר שהם מאמינים בו. זה… מתסכל.
יש באג קצת מוזר
בעמוד הראשי של האתר כתוב שיש 3 תגובות לכתבה (מניח שאחרי התגובה הזאת יהיה כתוב 4), בעוד ואני רואה רק את התגובה שאני כתבתי.
האם הבאג הוא בעמוד הראשי או שבאמת יש עוד 2 תגובות שמשום מה לא מופיעות לי?
אה, שכחו מזה, הבאג נעלם בדיוק כשכתבתי עליו
(ל"ת)
זה לא חדש
לתגובות לוקח בין דקות לשעות להופיע. אבל אני לא יודע עם זה באג או לא
איך אגיד את זה בעדינות...
הדיקטטורים מנטרים חלק מהמגיבים.
דיקטטורים זה שיח פוגעני
אנחנו מעדיפים "מאותגרים דמוקרטית".
האתר הידרדר
הדיקטטורים של פעם לא היו מצטדקים בפני פשוטי עם חצופים.
2 תגובות הוזזו היום מדף לדף
(ל"ת)
אמ. לק
בכיתי כמו ילדה קטנה, איך הם מצליחים לרגש…
סרט מרתק עם עלילה שקורצת למקור בלי הפסקה, עם יצירתיות וחשיבה עמוקה. אפקטים ויזואלים מרשימים, עומק בדמויות והבעת רגשות שלא מותירה מקום לספק.
יש לא מעט רגעי קסם בעיקר סביב הרוחניות והאלוקות לזכות רפיקי ומופאסה ונכדתו קירה במהלך הסיפור. רגעי קסם כאלו שרק בשבילם אצפה בסרט הזה כנראה מתישהו שוב.
עם זאת, השירים לא התחברו לי כל כך, לי זה אפילו הרגיש שהם מיותרים לגמרי וניכר שהסיבה היחידה שנם כאן זכינו לרגעי מחזמר היא בגלל שמלך האריות המקורי היה מוסיקלי, רק ששם גם זה עבד כמו קסם.
טימון ופומבה הרקיעו שחקים עם בדיחות קרש לא מצחיקות בלשון המעטה, והייתי די נבוך בסצנות שלהם.
הסיפור עם האריות הלבנים קצת לא מוסבר מעבר לזה שיש להם מלך מטורלל שרק רוצה נקמה ולהשתלט על כל חלקה באפריקה. הייתי שמח לבניית עומק גם בדמויות מהלהקה הזו ובפרט המלך.
ממליץ בחום
סרט טוב.
ביקורת מעולה ששכנעה אותי לתת לסרט הזדמנות וטוב שכך. נהניתי מאוד בסרט. בארי ג'נקינס עשה מאמץ כביר בשביל להוציא את המיטב מהחומר שהוא קיבל. וזה מורגש. בארי שם דגש גדול על האווירה ועל הדמויות שלו. הוא גם משתמש בהרבה תנועות מצלמה מה שתמיד מבורך בעיניי. לפעמים הוא קצת מגזים אבל אני לא מתלונן. מצלמות מרחפות שעושות סלטות באוויר או חגות סביב הדמויות במעגלים זה משהו שמאוד חסר לי בקולנוע ושמחתי למצוא את זה פה.
השירים של מירנדה גם נהדרים (אני עדיין הכי אוהב את 'תמיד רציתי אח' למרות שבזכות הצפייה השגתי אהבה מחודשת ל-'ביי ביי' הנורא כיפי בביצועו המאוד מפתיע לטובה עד לרמה שלא מזהים שזה הוא של מאדס). הבעיה עם השירים היא שהם לא תמיד משתלבים בטבעיות בסרט וחלקם (בעיקר 'ביי') מרגישים קצת מגוחכים בסצינה עצמה. גם בחירת המדבבים לא תמיד התאימה לי לחזות הויזואלית של הדמות (בעיקר זאזו אבל גם דמותו של מאדס שזה קצת סותר כי הוא עושה עבודת דיבוב נהדרת אבל הייתי מעדיף דמות שנראית שונה לקול הזה).
עוד נקודה לזכותו של הסרט היא ההומור. כן, טימון ופומבה יכולים להיות מביכים לפעמים אבל בדיחות המטא שלהם היו די משעשעות (גם אם תלושות מהעולם של הסרט) וראפיקי היה מצוין. הדמות, סיפור הרקע, הדיבוב, האנימציה וההומור. ראפיקי היה אחד הדברים הכי טובים בסרט ומאוד נהניתי גם מהחוכמות שהוא זורק וגם מהשטויות שלו.
אבל הסרט עומד ונופל על מערכת היחסים בין מופאסה לטאקה ועל השינוי שהיא עוברת. ופה, לצערי, הסרט אמנם מניח את הקרקע בצורה נהדרת אך בחלקו השני מפשל בביצוע. במקום להיבנות בהדרגתיות, המהפך של טאקה מסתמך על תקרית אחת ספציפית שמובילה לתגובה מוגזמת ולא משכנעת (לא לאף אדם אחר ובטח שלא לדמות חסרת אומץ כמו טאקה) ואז לתגובה עוד יותר מוגזמת מצד מופאסה. הרגיש לי שזה נעשה מתוך לחץ לא לעבור את השעתיים. כל הסרט בעצם הרגיש לי מזורז וככזה ששועט לעבר נקודה מסוימת ורק דואג לסמן וי בדרך על כל הדברים שהוא צריך לעשות בלי לתת לדברים את הזמן הראוי. אותו קצב מהיר בבימוי ובתסריט הפריע לי עוד מההתחלה אבל שם זה לא בא על חשבון הדמויות. במערכה האחרונה זה קצת כן.
אבל גם בלי להיות מניפסט עמוק ומרתק במיוחד על העבר של סקאר זה עדיין סרט טוב ומהנה לצפייה. בטח בהשוואה ל-'מלך האריות' גרסת 2019 הנוראי. אני לא בטוח אם זה בזכות הנוסטלגיה, נעימת הנושא של הסרט המקורי, הסיפור אחים הופכים לאויבים או האווירה של הסרט אבל יצאתי ממנו מאוד טעון רגשית (בקטע טוב) ואני לא מפסיק לחשוב עליו גם יום לאחר מכן.
רק תיקון קטן לגבי המוזיקה, ניקולס בריטל סיפק רק שתיים-שלוש נעימות חדשות עבור הסרט (שמופיעות על גבי ארבע רצועות בפסקול), אותן הוא כתב ביחד עם Lebo M. בריטל גם כתב את אחד השירים עם מירנדה. את מרבית הפסקול כתב דייב מצגר שקיבל על פלטת זהב את נעימת הנושא של זימר וגם את הכמה נעימות חדשות של בריטל (וליבו מ) והיטיב להשתמש בהן, בעיניי, אך גם כתב הרבה מוטיבים לא רעים משל עצמו (לא באותה רמה אבל עדיין מאוד נהניתי מהעבודה שלו).
זה פשוט מדהים לראות איך סרט בפרופיל כל כך גבוה כמו הסרט הזה זוכה לכמעט אפס התייחסות פה (ובכל מקום, למען האמת)
נכון לכרגע יש פה שלושה אנשים בלבד שהעידו שראו את הסרט, כשאחד מהם הוא המבקר שראה את הסרט בחינם ורמז שיכול להיות שאם זה היה עולה כסף הוא לא היה הולך לסרט.
נראה שהסרט הזה, על אף שהוא פריקוול למלך האריות, פשוט לא מעניין אף אחד ולא מושך אנשים לראות אותו.
ועם הרווחים הסופר נמוכים שהסרט משיג, ניתן ללמוד שזה לא רק פה, אנשים פשוט מצביעים ברגליים ואומרים לדיסני “לא, לא אהבנו את גרסת 2019 ולכן לא נלך לראות עוד מהסגנון הזה״.
וזה מצוין!
הגיע הזמן שדיסני יפסיקו עם זה ומהר.
כמעריץ שרוף של במבי, שמחשיב אותו כאחד מהסרטים הטובים ביותר בכל הזמנים ואולי גם כסרט האנימציה הטוב ביותר בכל הזמנים, אני ממש מקווה שהכישלון המתהווה של הסרט הזה יגרום לדיסני לבטל את הגרסא הריאליסטית של במבי שהם עובדים עליה ונוכל להישאר עם במבי אחד ויחיד.
וכך לפחות יצא משהו טוב מכך שעשו את הסרט הזה (כמובן שהכי טוב היה מלכתחילה לא לעשות את הסרט הזה ולא את הגרסא המחודשת לבמבי, אבל זה כבר מוגזם כנראה לבקש מדיסני ממש לעשות את מה שהכי טוב).
אהבו או לא,
מלך האריות 2019 הכניס יותר ממיליארד וחצי. יהיה במבי לייב אקשן, ואם הוא יכניס מספיק כסף יהיה גם במבי 2.
זה אם לא היה יוצא הסרט הזה
אבל הסרט הזה עשוי להוכיח לדיסני שההמונים שהלכו לראות את מלך האריות של 2019 ממש לא יצאו עם התרשמות חיובית מהסטייל של חיות ריאליסטיות שמדברות ושרות ולכן פה הם כבר לא הלכו לסרט ומאותה סיבה הם גם לא ילכו לבמבי.
זו לכל הפחות יכולה להיות מסקנה אפשרית מהכישלון המטורף של הסרט הזה.
בנוסף על כך, די סביר שגם שלגיה הולך להיכשל (השנאה כלפי הסרט היא מטורפת. השחקנית הראשית שנראה שמעצבנת את כולם, הגמדים ב-CGI זוועתי במקום שיהיו באמת שחקנים נמוכי קומה, התלבושת של שלגיה שבלייב אקשן נראית יותר כמו תחפושת לפורים. נראה שהכל פועל לרעת הסרט ואף אחד לא באמת מצפה לסרט הזה כדי ללכת אליו), כך שאולי שלגיה, בצירוף עם הרווחים המאוד נמוכים שזכה להם הרימייק לדמבו (פחות מ-400 מיליון), יגרמו לדיסני להסיק שאין באמת כסף שאפשר לעשות מרימייקים לסרטי תור הזהב של דיסני (שנות ה-30 וה-40) ושעדיף להתמקד ברימייקים לסרטים מודרניים יותר, מה שיסייע לביטול של במבי.
אני, בכל מקרה, מעדיף להיאחז בתקווה.
הוצאת רימייק לבמבי תהיה אסון לכל מי שכמוני מעריץ את הסרט המקורי.
המחשבה שפתאום חיפוש של הסרט במבי בגוגל כבר לא יוביל בהכרח ליצירת המופת הקלאסית, אלא לאיזה סרט גרוע (ואני בטוח שהוא יהיה גרוע, בטח בהשוואה למקור) עם אותו שם, או שבדיונים אינטרנטיים ולא אינטרנטיים כשירצו לדבר על במבי יצטרכו לסייג ״הסרט המקורי מ-1942״, היא פשוט בלתי נסבלת בעיני.
יש סרטים שאסור לגעת בהם ובמבי הוא אחד מהם.
רימייק לבמבי תהיה יריקה בפרצוף לכל מעריצי הסרט העל זמני הזה.
אז כן, אני מעדיף להיאחז באופטימיות שהתועבה הזאת לא תקרה.
מדמבו שכחתי
שלגיה לא ישפיע ולא אמור להשפיע.
מהיכשלון הצפוי שלו לא יהיה נכון אפילו להסיק שלא רצו לייב אקשן לשלגיה.
ממתי אולפני סרטים מסיקים את מה שהם אמורים להסיק?
ממיליארד וחצי פלוס שהרוויח מלך האריות של 2019 דיסני הסיקו את המסקנה שזה מה שאנשים רוצים לראות והלכו לעשות את מופאסה, מה שהתגלה כעת כטעות מטורפת.
אם הם באמת היו יודעים להסיק מסקנות באופן מוצלח, הם היו מסיקים מהרווחים של מלך האריות 2019 שאנשים אכן עם נוסטלגיה עצומה למלך האריות אבל ממש לא לאיך שהם בחרו לעשות את מלך האריות, ויעידו שלל התגובות ברשת ומחוצה לה שממש לא אהבו את הסרט וגם הרווחים שאמנם מרגישים גבוהים בטירוף אך לחלוטין לא ממצים את הפוטנציאל שהיה לסרט (הסרט המקורי היה מקום 2 ברווחים בכל הזמנים כשיצא, ועם הזמן הפך לקלאסיקה ברמה לא פחותה ממלחמת הכוכבים. אם הסרט מ-2019 היה באמת אהוב על ידי הקהל, הסרט היה יכול בכיף לעקוף את ה-2 מיליארד ומעבר).
אם דיסני היו יודעים להסיק מסקנות, לא היינו מדברים עכשיו על הסרט מופאסה (או שהיינו מדברים על הסרט מופאסה שנעשה באנימציה ידנית בסגנון של הסרט מ-1994).
כך שהם בהחלט יודעים להסיק את המסקנות הלא נכונות וכולי תקווה שאולי זה הפעם ישחק לטובתנו כשהכישלון של שלגיה יגרום להם להסיק שסרטי תור הזהב ישנים מדי וכבר אין להם ממש קהל שמעריץ אותם וירוץ לרימייקים שלהם.
כמו שאמרתי, אני מעדיף להיות אופטימי.
מה שחשוב באמת זה לא שמופאסה מפסיד
אלא שסוניק 3 מנצח (;
ועצם זה שסרט של מלך האריות מפסיד לסרט של סוניק אומר המון
לא מזלזל חלילה במותג של סוניק, אבל עדיין לא מדובר במותג שמתקרב לרמות של מלך האריות אפילו בקצת.
בשביל סרט של מלך האריות להפסיד לסוניק זו פשוט השפלה.
מצד שני יש פה המשך מצופה לעומת פריקוול מיותר, ועוד במדיום אחר. הסיכויים לא היו לטובת מופאסה מההתחלה
מה שכן, חשוב לציין שגלובאלית מופאסה כן מנצח. בינתיים.
בסדר, כי סוניק יצא רק בארה״ב כרגע
אני מהמר שאחרי שסוניק יצא גם בשאר העולם הוא יביס את מופאסה גם בגזרה העולמית.
למען הסר ספק
המשפט בביקורת הוא למען ההומור. הייתי הולך לסרט בכל מקרה. כיוון שהוא גם סרט טוב, אין לי שום בעיה לראות את במבי בלייב אקשן (…וגם כי מעולם לא ראיתי את במבי המקורי אז למי אכפת)
אם מעולם לא ראית את במבי המקורי, אז זו בהחלט בעייה
מציע לך בהקדם לראות את יצירת המופת הזאת, מדובר במאסטרפיס מטורף, אחד מהסרטים הגדולים והטובים ביותר בתולדות הקולנוע.
אגב, אמנם אני ידוע פה באתר כחובב דיבוב לעברית שמעדיף לצפות בתכנים בדיבוב, אבל את הסרט הזה אני ממליץ לראות באנגלית וזה גם מה שאני עושה.
הדיבוב של הסרט לא ממש מוצלח בהשוואה למקור, בעיקר בכל הנוגע לדמויות הילדים.
הילדים במקור חמודים בטירוף (וזה רק מלשמוע את הקול שלהם) וגם נותנים תצוגת משחק הרבה יותר טובה מהילדים בדיבוב.
אגב, מלבד הילדה ששיחקה את פלין, כל יתר הילדים עדיין בחיים נכון לכתיבת שורות אלו.
כמה סרטים מ-1942 יכולים להגיד שיש להם מספר שחקנים שעדיין בחיים ב-2024?
זה היתרון בליהוק קאסט מאוד צעיר. הוא ישאר פה גם למעלה משמונים שנה אחרי צאת הסרט.
למה זה יתרון?
(ל"ת)
למה מה יתרון?
כתבתי הרבה דברים בתגובה, כך שכדאי שתהיי קצת יותר ספציפית.
למה זה יתרון מה שכתבת שהוא יתרון
(ל"ת)
אה, עכשיו אני שם לב
ובתשובה לשאלה של אונליין: אל תתפסי אותי על המילה.
לא באמת ציינתי את זה כאיזה יתרון של הסרט שמעלה אותו על פני סרטים אחרים. יש לסרט איזה 550,000,000 יתרונות על פני כמעט כל סרט שיצא אי פעם, כך שהוא מסתדר גם בלי ה״יתרון״ הזה.
סתם תיארתי את זה כמשהו מגניב, ולמי שכמוני נגנב מלחשוב שהשחקנים ששמע עכשיו בסרט מלפני למעלה מ-80 שנה עדיין בחיים, זה נחשב יתרון.
קיצר, סתם תיארתי את זה כאנקדוטה ולא כמשהו משמעותי, לכן גם המשפט נפתח ב״אגב״.
מבחינה קולנועית/יצירתית אני איתך שעדיף לפחות לנסות דברים מקוריים יותר
אבל מבחינה מוזיקלית אני ממש מתענג בינתיים על חלק גדול מהביצועים החדשים ברימייקים (וגם מה שהוסיפו) ואשמח לקבל את הגרסאות החדשות של "במבי" (יותר מכל סרט דיסני אחר, האמת) ושל "שלגיה".
ןאני לא חושב שיש מישהו בעולם שיגיד "דמבו" או "סינדרלה" ויצטרך לסייג "הסרט המקורי". אנשים, שאני מדבר איתם לפחות, מסייגים רק כשזה "הרימייק" (או "הלא מצויר"). ולא חושב שזה יהיה אחרת עם "במבי" פתאום (אלא אם הרימייק יהיה גם יצירת מופת אבל אז למה לא).
אישית לא חושב שאף רימייק פגע בכבודו של הסרט המקורי (קל לעשות את ההפרדה ביניהם בראש שלך). גם לא חושב שהרבה ילדים שגדלו על "מלך האריות" גרסת 2019 היו גדלים על "מלך האריות" המקורי במקום. סביר להניח שהם פשוט יגדלו על מה שההורים שלהם יקחו אותם אליו בקולנוע. ובמקום שזה יהיה 'מופאסה', שהוא סרט סבבה לגמרי, זה יכל להיות סרט מקורי גרוע. וזה לא שחסר מבחר של סרטים טובים בעולם.
אתה יודע, קאברים על שירי דיסני יוצאים כל הזמן
ממקורות רשמיים יותר או פחות.
חלקם ממש מוצלחים ובהחלט עושים את העבודה.
בשביל זה לא צריך סרט חדש.
ואני מרגיש אחרת ממך.
אני מרגיש שהרימייקים פוגעים בבלעדיות של הסרט המקורי והופכים אותו לאחד ממספר גרסאות של הסיפור במקום לדבר האחד והיחיד שהיה לפני כן.
מרגיז אותי שחיפוש בגוגל יביא אותך קודם כל לרימייק גם כשלחלוטין אין סיבה.
מעצבן אותי שמכאן ולהבא כשיחפשו את הסרטים הללו במקומות כמו דיסני פלוס וחנויות דיגיטליות למיניהם, כבר יתקלו בסרט המקורי לצד הרימייק ויהיו כאלה שיחליטו לראות את הרימייק במקום את הסרט המקורי.
מעצבן אותי שילדים שלא ראו את הסרט המקורי נחשפים לראשונה אליו דרך הרימייק, ואז כשאולי יום אחד הם יראו את הסרט המקורי, מבחינתם הוא יהיה הרימייק כשהמקור יהיה הסרט החדש שיזכה למעמד יותר קלאסי כי עליו הם גדלו.
ואגב, דמבו או סינדרלה אלה לא דוגמאות טובות, כי הרימייקים לא הצליחו מי יודע מה קופתית.
אבל כשמדובר ביפה והחיה או מלך האריות או אלאדין או ספר הג׳ונגל, אני מניח שרבים נאלצים לסייג ולומר שהם מדברים על סרט האנימציה הקלאסי כשהם מדברים עליו.
ואגב (2), אחד הדברים המעצבנים עלי הוא כשאני נאלץ לכתוב על כמה שמלך האריות מ-2019 הוא גרוע.
זה פשוט הזוי להשתמש בצירוף ״מלך האריות גרוע״ או ״זה גרוע כמו מלך האריות״.
זה פשוט הורס את השם שהיה לסרט המקורי.
אני ממש לא רוצה להתחיל לדבר על כמה במבי גרוע, ממש ממש לא.
גם הסרטים ה"מקוריים" של דיסני משנות השלושים והלאה הם רימיקיים של רימייקים של רימיקיים לאגדות עם ידועות.
(ל"ת)
עיבוד מחודש לסיפור זה לא בהכרח רימייק
רימייק, כפי שאני רואה את זה, זה עיבוד מחודש לסרט קיים תוך הצמדות לסרט המקורי.
הסרט שעובדים עליו של במבי לא הולך להיות עיבוד מחודש לספר במבי, אלא עיבוד מחודש לסרט האנימציה במבי, שזה משהו אחר לחלוטין.
אם גרסת הלייב אקשן של היפה והחיה הייתה עיבוד מחודש לאגדה הידועה במנותק מסרט האנימציה, או אם אלאדין היה עיבוד מחודש לסיפורי אלף לילה ולילה במנותק מסרט האנימציה, אז לא הייתה לי כל בעייה.
כל עוד נותנים זווית אחרת לסיפור הקלאסי אפשר להוציא תוצאות טובות שיהיו מנותקות לחלוטין מסרטי האנימציה.
אבל הרימייקים של דיסני הם באופן מובהק רימייקים לסרטי האנימציה, כשבחלק ניכר מהזמן הם כמעט שחזור אחד לאחד של הסרט המקורי (או ליתר דיוק, גרסא חיוורת ולחלוטין נראית מועתקת של הסצינה בסרט האנימציה שמחווירה לעומת המקור).
סרטי האנימציה של דיסני, לא משנה כמה הסיפור שעליו הסרטים התבססו היה כבר חרוש לפני, היו מקוריים ורעננים וממש לא רימייקים.
בדיסני אנימציה במיוחד ידוע שאין כל כך הקפדה על הצמדות למקור ולרוב הם פשוט לקחו את המקור ועשו איתו את הגרסא שלהם לסיפור שהייתה שונה לחלוטין ממנו.
אגב, יוצא דופן אחד זה ספר הג׳ונגל מ-2016
אמנם גם הוא רימייק לסרט האנימציה הרבה יותר משהוא עיבוד לספר של קיפלינג, אבל בשונה מרימייקים אחרים, הוא די בידל את עצמו מסרט האנימציה ברמה שהופכת אותו למשהו נפרד וגם נותנת הצדק לקיומו.
לא זכורות לי כלל סצינות אחד לאחד בסרט, העלילה מאוד השתנתה והרבה מהשירים הוסרו (ולא שבאו חדשים להחליף אותם. הסרט פשוט הפך להרבה פחות מוזיקלי. 2 שירים בלבד בסרט זה לא בדיוק ההגדרה של מיוזיקל).
כך שבשונה מיתר הרימייקים, עם ספר הג׳ונגל יש לי פחות בעייה ואני גם פחות מרגיש שהוא פוגע בסרט האנימציה.
הדבר היחידי שאני זוכר ממנו
שזה שנאתי את הסוף כל כך שהלסת שלי נפלה מחוסר אמונה משהו על זה שמוגלי שורף את הג'ונגל ודוחה בעוצמה את הסוף של המקורי אבל אני לא זוכר בוודאות.
באתי לאזן את פרץ החיוביות עם האמירה הקלילה
שזה סרט ניאו נאצי.
טוב, לא "באמת", אבל כזה: אויבי הסרט הם מהגרים שעוברים ארץ-ארץ ובאים להשמיד אותה על מטרת להיות העליונים והשליטים היחידים, והדבר מתאפשר להם (בסופו של דבר) בזכות האליטה הישנה והקנאית שמקנאה בגבריות החסונה והבטוחה בעצמה של מי שנועדו בצו אלוהי להיות המנהיגים.
זה… נו, לפחות קצת ניאו נאצי.
לא שזה מה שמפריע לי בסרט. הסרט לא מחלק פמפלטים או משהו, ואני בספק שג'נקינס באמת תומך באלימות נגד מהגרים וכו' וכו', זה סתם ממש משעשע שזה המסר שיוצא לסרט בסופו של דבר. וזה גם לא הסיבה האמיתית שסבלתי או השתעממתי כל דקה אלא זה שהתסריט מחורר לאללה (המערכה השלישית זוועה בקטע נוראי, אף אחד לא מתנהג באופן טיפה הגיוני, הכל חורים), ההומור של טימון ופומבה היה לי כמו חריקות על לוח גירים ולמען השם, החיות האלה פשוט מכוערות, וג'נקינס מתעקש לעשות לי קלוזאפים מטרידים על הפנים חסרות הבעות הפנים שלהם.
זה לא עוזר שראיתי את זה בעברית, אם כי אני בספק שזה מה שהפריע לי כי זה באמת שוכן יותר ב(חוסר) איכות הכתיבה שמסביב.
אבל השירים חביבים, כן, למה לא.
נו, נשמע שהסרט נאמן למקור
עד לתלונות על האנימציה והדיבוב היה אפשר להישבע שאתה מדבר על הסרט המקורי (מ94).
אבל... גם הגיבורים הם מהגרים.
ולא ש*אני* אגן על הסרט הזה – היה לנו אירוע חנוכה מטעם העבודה שלי בסינמה סיטי ומבין הסרטים שהוצעו לנו זה היה הסרט שהכי סביר שהילדים לא ירצו לצאת ממנו תוך שלושת רבעי שעה. אבל ניאו נאצי נראה לי קצת מרחיק לכת.
כן, אבל רק קצת
והייתי מצפה שיהיה לסרטים טיפה יותר מרחק.
(מן הסתם לא צריך לקחת את זה ברצינות, כן?)
ואם אני ממשיך
מהגרים, אבל מהצבע עור נכון.