-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
כוננות עם שחר
Zero Dark Thirty
סיפורו של המצוד בן העשור אחרי אוסמה בין לאדן וחיסולו על ידי יחידת נחתים אמריקאיים.
תאריך הפצה בארה"ב: 19/12/2012
תאריך הפצה בישראל: 31/01/2013
תיאור כמו תעודי של עבודת ה-CIA, מרשים, אבל יבש וכמעט נטול רגש.
אני רק שאלה: הסרט הזה קיים?
אני מנסה להרכיב עכשיו רשימה של מועמדים אפשריים לאוסקר הבא-הבא, ומן הסתם צוות בואל-ביגלו אמרו למשוך את העין מהבחינה הזאת. הבעיה היחידה היא שלא ברור אם הסרט הזה קיים: אין לו שחקנים ואין לו תאריך לתחילת הצילומים, ואין שום חדשות שקשורות אליו. מה קורה איתו?
כן, הוא קיים.
אולי לא מצאת מידע בגלל החוסר בשם. בימד"ב הסרט רשום כרגע כ"Untitled International Thriller". יש לו שחקנים (ג'ואל אדגרטון, ג'סיקה צ'אסטיין, אידריס אלבה, גאי פירס), יש לו לו"ז לצילומים והתכנית היא עדיין לשחרר אותו ב-19.12.2012.
http://www.hollywoodreporter.com/news/joel-edgerton-jessica-chastain-bin-laden-movie-278826
הסרט קיבל שם רשמי:
Zero Dark Thirty
נשמע כמו משחק מחשב יפני.
(ל"ת)
כבר יצאו 2 טריילרים
והסרט יוצא עוד חודשיים, אבל נאדה כאן באתר…
החדשות הטובות: יש תאריך הפצה בארץ, 31.1.
החדשות הרעות: "כוננות עם שחר". יאאאאאק. כשראיתי את השם הזה הייתי בטוח שמדובר בשם העברי לרימייק ל-"שחר אדום", שנחשב למיותר, אז שייתקע עם שם גרוע, מה אכפת לי. אבל מה עשתה קתרין ביגלו שזה מגיע לה? ברור ש-"Zero Dark Thirty" הוא לא שם קל לתרגום, אבל למה בכל פעם שבה המפיצים נאלצים לחשוב על שם חדש לגמרי אנחנו מקבלים את הדברים הכי משעממים, שאי אפשר להבדיל בינם לבין עשרות סרטים אחרים?
בעצם, סייג:
כל מה שאמרתי בטל אם יתברר שבין החיילים האמריקאים בסרט נמצא גם ישראלי ששמו שחר.
WTF
זה נשמע כמו קלטת הדרכה ששולחים למילואימניקים להזכיר להם מה זה כוננות. איך הם הגיעו ל"כוננות"? ול"שחר"? "מטען הכאב" היה אחלה שם שגם התאים למקור, אבל זה….מה לעזאזל?!
"מטען הכאב" היה שם בעייתי בפני עצמו
לא ברור אם הוא באמת תרגום של המקור (עד היום אני לא חושב ששמעתי הסבר דפנטיבי למה זה בכלל "Hurt Locker"). אבל "מטען הכאב" יש רק אחד. קשה להתבלבל בינו לבין סרט אחר. לעומת זאת יש כבר סרטים בשם "כוננות מיידית", "בכוננות מתמדת" ו"כוננות גבוהה", וצריך לשאול מה לעזאזל כל כך מושך, כביכול, במילה "כוננות" שאנשים אמורים ללכת לקולנוע בשבילו. חוץ מזה, הסרט מן הסתם לא עוסק בכוננות, אלא במבצע, ואם יש כוננות היא מן הסתם נמשכת לאורך זמן רב, אז זה לא שיושבים בכוננות עם שחר ואז הולכים לישון בשמונה בבוקר. זה גם שם בלתי זכיר וגם שטותי לגמרי, גיבוב מילים שמשמעותו היחידה היא "אנחנו לא באמת יודעים על מה הסרט הזה".
השם מדוייק
(תשובה מאוחרת)
"The hurt locker" זה להפגע מפיצוץ בסלנג של המרינס.
דיברנו פעם על משמעות השם hurt locker
http://www.fisheye.co.il/?p=15193&comNum=395156#li-comment-395156
אני עדיין חושב שהיה צריך לקרוא לזה "להרוג את בין לאדן".
(ל"ת)
שם הרבה יותר טוב מ"כוננות עם שחר", זה בטוח.
(ל"ת)
לפי ויקיפדיה הפירוש הוא השעה 00:30
Bigelow has explained to EW that “it’s a military term for 30 minutes after midnight, and it refers also to the darkness and secrecy that cloaked the entire decade long mission.”
כלומר "חצות וחצי" או אולי "שעת הש' 00:30"?
אפילו "פשיטה אחר חצות" או "מבצע באפילה" היו סבירים יותר
לא רק סבירים, אלא גם נכונים
אם הכוונה בשם הסרט היא גם לשעה קרובה לחצות וגם למצב של הסתרת מידע מעיניהם של לא מעורבים, "כוננות עם שחר" זה בערך הדבר הכי רחוק חוץ מלקרוא לסרט "מבצע בצהרי היום, נפגשים ליד המכולת של עאבד, תעביר הלאה".
מסכים כמעט לגמרי עם הביקורת
כוננות עם שחר אכן מרשים, והוא אכן יבש ומדוקדק, אבל כן יש בו רגש. הדמות של מאיה מאוד מעניינת ומשוחקת מאוד יפה על ידי ג'סיקה צ'אסטיין. אני כן מסכים שאולי עם שחקנית אחרת הסרט היה יוצא הרבה יותר נטול רגש.
עינויים
אומרים שהסרט מראה כיצד עינויים חשפו מידע שהוביל להריגתו של בין לאדן. בלי לספיילר את הסרט יותר מדי, מישהו יכול לענות לי עד כמה הסרט מצדיק או לא מצדיק את העינויים, והאם התנגדות לעינויים מצד הצופה תפגע בחווית הצפייה?
עינויים הם לא דבר נעים
עצם העובדה שהסרט מציג עינויים עשויה לפגוע בחווית הצפיה, כי לא נעים לראות את זה. בקשר ל"הצדקת" העינויים – אני חושב שהדיון (בחו"ל) בנושא הזה יצא מפרופורציה והלך לכיוונים לא נכונים. הסרט, להרגשתי, מנסה להיות אובייקטיבי. הוא מציג את הדברים כפי שקרו (למיטב הבנת התסריטאים והתחקירנים, כמובן שלא מדובר באמת מוחלטת ובלתי ניתנת לעירעור). הוא מציג את העינויים אבל לא "מצדיק" אותם; הוא לא מציג אותם כדבר מגניב או משהו להתגאות בו, וגם לא מסביר לקהל האם כל זה היה כדאי או לא. מהבחינה הזאת, "24" או "חטופה" היו הרבה הרבה יותר גרועים.
בקיצור, אם הדיון על השימוש בעינויים בחקירות מודיעין מעניין אותך, "כוננות עם שחר" הוא דווקא סרט שכדאי לך מאוד לראות. אי אפשר לנהל דיון אם מתעלמים מכל פרט שאינו נעים.
ביקורת קצרה על הסרט
לונג סטורי שורט – חרא של סרט.
כמו שאומרים באחת הפרסומות במשחק GTA Vice City:
Rated PG for Patriotic Garbage
ראיתי את הסרט פה בארה"ב, והאמת חיכיתי שמישהו יבוא לאולם הקולנוע עם איזה קצוץ-קנה וישים סוף לסבל שלי. עבודת מודיעין מעולם לא נראתה כל כך משעממת על המסך הגדול, הסרט מלא ברגעים מתים וקלישאות תסריט עלובות, כל הטוויסטים מסריחים מקילומטרים (אני צריך לומר מיילים – ברומא התנהג כמו רומני..) ורק הסוף מגניב (ספויילר – הם הורגים את בין-לאדן).
הסרט אורכו כשעתיים וחצי, ורק בחצי השעה האחרונה אנשים בקהל התחילו לזוז קצת בכיסא כי כולם רצו לראות איך בין-לאדן מת. הפעולה עצמה מצולמת יפה, ולמרות שאין ממש מתח (כי כולם יודעים שאף חייל לא נפגע שם) זה עדיין נחמד לראות איך המקצוענים עושים את זה (וסיל-טים-סיקס הם כנראה הכי מקצוענים שיש).
לשאלת העינויים בסרט – מראים קצת אבל זה לא ממש מרגש או מזעזע (רק את השחקנית הראשית..). מישהו גם זורק איזה משפט על זה שאי-אפשר לענות אף אחד ולכן אי אפשר להשיג מידע, אבל לא ממש פותחים פה דיון על האם אובמה קילקל לקהיליית המודיעין את הסיכויים – זה ממש לא נראה כמו סרט פוליטי (למרות שרואים רק את אובמה, ולא את בוש).
השחקנים לא מעוררים עניין, כולל ג'סיקה – היא יפה ונחמדה אבל יבשה כמו זלזל וגוררת הזדהות מועטה עם הדמות, אם בכלל. כל שאר השחקנים הם חלק מהתפאורה – יש הרבה שחקנים שלכל אחד יש איזה שלוש שורות (כולם נורא מוכרים – זה נראה כמו סרט של cameos), אבל אף אחד לא ממש מטה את העלילה לפה או לפה, חוץ מאיזה בלונדה איפושהו במחצית הסרט שעולה על משהו חשוב.. כל העלילה יושבת על מאיה (צ'סטיין), ועם כל הכבוד לג'ינג'ית הזאת – היא לא יכולה לסחוב סרט לבד.
אני חייב לציין את תגובת הקהל ברגע שהמפקד אומר "!for god and country – geronimo" – שזו מילת הקוד לחיסול המטרה הראשית: שקט. שקט מוחלט. לא היו מחיאות כפיים, אף אחד לא צעק "die motherfucker". פשוט שקט. לשם השוואה, ראיתי בארה"ב את Star Wars Episode IV כשהוא יצא מחדש למסכים – וברגע שכוכב המוות מתפוצץ, כל הקהל היה על הרגליים. רק מראה מה באמת חשוב בחיים.
שבוע טוב לכולם!
מרשים מאוד
ליצור מתח מסיפור שסופו ידוע מראש, זו אמנות. קתרין ביגלו ומארק בול יודעים ליצור את האמנות הזו. אני לא מסכים שהסרט כמעט נטול רגש. דווקא הרגשתי כאילו הדמות של ג'סיקה צ'סטיין צריכה כל הזמן להיאבק ברגשות שלה כדי לתפקד תחת המתח והיאוש המתגבש. זה מתבטא גם בדמויות אחרות שרוצות שהכל יגמר, אבל לא יכולות בלי המרדף ובלי האמונה במטרה. לוקח לסרט קצת זמן להתניע, אבל ברגע שהוא תופס קצב, הוא מצוין עד הרגע האחרון.
קיבלתי דוגמה לדרכים הסותרות בה הסרט מתקבל משתי הבחורות שישבו לידי והתווכחו ביציאה מהאולם האם הסרט היה מעולה, או ממש משעמם וטוב שנגמר.